הכתבה הזאת נכתבה עבור מעריב ז'ורנל, שם היא פורסמה לראשונה, בעקבות "ליל הטבעות". מסקנה עיקרית: 800 מילה, מתברר, לא מספיקות כדי לסכם את הטרילוגיה מפרספקטיבה של עשר שנים – אבל עשיתי מה שאפשר.
מגדלי התאומים נפלו בספטמבר 2001. שלושה חודשים לאחר מכן יצא לאקרנים הסרט הראשון בטרילוגית שר הטבעות, שכוללת סרט בשם "שני הצריחים". צירוף מקרים? כן. בהחלט כן. לא באתי לטעון שפיגועי 9/11 היו קונספירציה של אורקים, אבל במבט על העשור שחלף, צילו של "שר הטבעות" משתרע על העשור הקולנועי כולו כשם ש-9/11 הגדיר את העשור בעולם. עשר שנים עברו מאז – אלה משפטים כאלה שגורמים לי להרגיש ממש זקן – וההשפעה של "שר הטבעות" ברורה.
1. להסתדר בשלשות
לפיטר ג'קסון, במאי ניו-זילנדי המתמחה בסרטי אימה טראשיים, היה רעיון מטורף: להסריט במלואו את אפוס הפטזיה הקלאסי "שר הטבעות" של ג'.ר.ר. טולקין, אלף ומשהו עמודים של תיאורים נמלצים והירואיזם המתובלים בשירים בשפות שאינן קיימות כלל. וכאילו זה לא מספיק, הוא לא רצה לעשות סרט אחד – אלא שלושה, בו-זמנית. בתקציב של 293 מיליון דולר, הפקת הקולנוע היקרה ביותר אי פעם בזמנו, ולאורך 438 יום, הוא צילם סרט אחד באורך של 10 שעות, שנערך לשלושה סרטים נפרדים. כל מפיק שפוי יאמר לכם שלא ככה עושים את זה. קודם מצלמים סרט אחד, מוציאים אותו לאקרנים, ואם הקהל אוהב אותו – חושבים על המשך. לא היתה שום ערובה לכך שהסרט האשון לא ייכשל, ויגרור את הטרילוגיה כולה לאגם רותח של דיו אדומה.
למרבה המזל, זה עבד. הסרטים יצאו לאקרנים לאורך שלוש שנים, ב-2001, 2002 ו-2003, וכל אחד מהם הצליח כלכלית וביקורותית יותר מקודמו. "שיבת המלך", הסרט השלישי, חתם את ההישג בצרור של 11 אוסקרים והכנסות כלל עולמיות של יותר ממיליארד דולר.
עשר שנים אחרי, הוליווד כבר לא מייצרת סרטים: היא מייצרת טרילוגיות. שום סרט גדול תקציב לא מגיע אל המצלמות בלי תכניות מפורטות ומנומקות לשני סרטי המשך, שיצולמו אם וכאשר הראשון יצליח במידה מספיקה, ומבלי שהבמאי והשחקנים הראשיים מוחתמים מראש על שלושה סרטים לפחות.
2. אפקטים
בתוך הסיפור הענק, "שר הטבעות" הביא לקולנוע גם שורה של חידושים טכניים. כל שלושת הסרטים זכו, ובצדק מוחלט, באוסקר לאפקטים הויזואליים הטובים ביותר. כשהסרטים יצאו, נקודת המכירה העיקרית היתה קרבות הענק בהשתתפות אלפי דמויות של אנשים ומפלצות, שנוצרו במחשב. סצינות כמו המצור על מינאס טירית היו לא-יאמנו ב-2003, ומרשימות בהחלט גם היום. אבל למען האמת, האפקט נשחק לא מעט בעשור שחלף, אחרי שכל בלוקבאסטר שני הביא קרבות ענק משלו.
אבל הסרט הביא גם חידוש נוסף: דמותו של גולום. זו לא היתה הדמות הוירטואלית הראשונה שקיבלה תפקיד משמעותי בסרט – בתואר הזה מחזיק ג'אר ג'אר בינקס מ"מלחמת הכוכבים: אימת הפנטום", שהצליח בעיקר לגרום לאנשים לרצות להכניס אגרוף למסך הקולנוע. גולום היה ההיפך המוחלט: יצור סכיזופרן, פסיכופת, תככן ומאוד אנושי, שהפך מיד לאחת הדמויות האהובות ביותר בסרטים. גולום הוירטואלי פרץ את הדרך לדמויות ממוחשבות נוספות, כמו דייוי ג'ונס מ"שודדי הקאריביים" קינג קונג, הנאבי מ"אווטאר", והקופים ב"כוכב הקופים: המרד". הוא הוכיח ש"אפקטים" הם יותר מפיצוצים, ושחדשנות טכנולוגית היא לא ההיפך מרגישות אנושית.
3. סיפור אהבה
יומיים לפני סוף 2011 נערך בסינמטק חולון אירוע (שהשתתפתי באירגונו) הקרנה מרתונית של כל שלושת סרטי "שר הטבעות" בזה אחר זה. האולם היה מלא: גם עשר שנים אחרי, לסרטי "שר הטבעות" יש מספיק מעריצים כדי להביא 350 איש לארוע קולנועי אקסטרימי של צפיה לאורך לילה שלם. בודדים היו הנוכחים שצפו בסרטים בפעם הראשונה באירוע.
אבל "שר הטבעות", מתברר, עדיין עובד. הצפיה בכל הסרטים בזה אחר זה מדגישה כמה מהחסרונות של הסרטים – מידה מסוימת של חזרתיות, מידה מדהימה של פאתוס, ולא מעט שורות קאמפיות. כל אלה מגיעים לשיא בשורת הסופים הארוכה באופן בלתי נסבל של "שיבת המלך", שבוחנת אפילו את סבלנותם של המעריצים המושבעים ביותר. גם האפקטים כבר אינם חדשניים כמו שהיו. ובכל זאת, "שר הטבעות" עדיין סוחף בטירוף.
זה כנראה קשור לנופי ניו זילנד האדירים, ולליהוק המדויק (שגילה לעולם, בין השאר, את ויגו מורטנסן ואורלנדו בלום) ולעיצוב המפורט והמדוקדק של כל אחת מממלכות הארץ התיכונה. אבל מעבר לזה, זאת האהבה שהושקעה בסרטים. המכונה ההוליוודית יודעת לייצר סרטים בתקציב של 200 מיליון דולר, וסרטים כאלה תמיד ייראו מרשימים ומקצועיים. אבל מתחת לציפוי המלוטש, אפשר לראות את שיקולי ועדת המפיקים. אתה לא זורק 200 מיליון דולר סתם ככה, מן הסתם: כדי להצדיק השקעה כזאת הסרט צריך לפנות באופן מדויק לפלח האוכלוסיה הנכון, לקרוץ גם לנשים כאן ולגברים אסיאתיים בגילאי 18 עד 49 שם. לעומת זאת, פרוייקטים שנובעים מהנשמה של הבמאי הם דבר נפלא, אבל שיעשו אותם בזמנם החופשי ועל התקציב שלהם. טרילוגית "שר הטבעות" היא כנראה הסרט האחרון שנעשה עם תקציב של מדינה ונשמה של בנאדם. זה מכתב הערצה מפורט ונלהב לג'.ר.ר. טולקין, מאת מעריץ מושבע. וההתלהבות הזאת, גם ברגעים החלשים של הטרילוגיה, מורגשת ומרגשת.
4. לשם ובחזרה
ועכשיו זה קורה שוב. אחרי שנים ארוכות של מאבקים משפטיים וביורוקרטיה הוליוודית, פיטר ג'קסון והחבורה חזרו לניו זילנד כדי לצלם את "ההוביט", שיהווה פריקוול ל"שר הטבעות", וכמובן, יחולק לשניים. הסרט הראשון ייצא בדצמבר השנה. הטריילר שיצא לפני מספר שבועות מבטיח, שוב, את אותם מראות מרהיבים, אבל מרגשים יותר ממנו הם יומני ההפקה שפירסם ג'קסון בערוץ פייסבוק של "ההוביט". סרטוני "מאחורי הקלעים" האלה – שבהם ג'קסון מספר על נושאים כמו חיפוש לוקיישנים וצילום ב-48 פריימים לשניה – עשויים לגרום לצופים בהם להזמין מיידית כרטיס טיסה לניו זילנד, או להירשם לבית ספר לקולנוע. ההתלהבות של ג'קסון וצוותו, והמסירות לסרט, מדבקים ומרגשים. עשר שנים אחרי, האהבה עדיין שם. רק עוד 343 ימים ל"ההוביט". אבל מי סופר.
כתבה נחמדה
אני לא מעריץ נלהב של שרה"ט, אבל אי אפשר להתלעם מכך שלסרטים האלה אכן הייתה השפעה על הקולנוע כפי שהוא מוכר לנו.
לא ידעתי שכולם צולמו ביחד, זה מעניין. האם גם את שני ה'הוביט'ים מצלמים ככה?
האם "ההוביט" יהיה נאמן לספר?
למישהו יש מושג עד כמה התסריט עוקב אחרי הספר? חלק מהאהבה שלי ל"שר הטבעות" נבעה מזה שהוא לא הרס את הספר, כפי שקורה בדרך כלל עם סרטים כאלה. האם תמשך המסורת?
יש קרדיט לפרודו ב – IMDB אז לא בטוח בכלל והם גם המציאו דמות של אלפית חדשה שלא נמצאת בספר. גם אני מקווה שישמרו על רוח הדברים
כמו שהיה אומר נשיאנו היקר, זו לא השאלה. השאלה היא
האם הם יקחו את ההוביט (ההוביט ההוביט ההוביט ההוביט) לאייזנגארד?
זה גם לא לגמרי מדוייק
הוא גם לא היה לגמרי נאמן לעלילה ויש כמה "סצינות" חשובות מאוד בספר שירדו, אבל לזה אי אפשר באמת לבוא בטענות, הרי הרטילוגיה גם כך ארוכה בטירוף.
אני לא יודע לגבי ההוביט, אבל אני מניח שאם ירצו ליצור חיבור ישיר כזה לקהל שצפה בשר הטבעות רק בקולנוע ואינם חובבי טולקין מושבעים שקראו את ספריו, אז יצטרכו להאפיל אותו מעט בהתאם לשר"ה. ההוביט הספר הוא די חביב באווירה ושונה מאוד משר הטבעות מבחינה זו. זה ספר כזה שאפשר להקריא בכיף לילדים.
בכל אופן, אני מקווה שזה לא יקרה ובאמת יהיו נאמנים לרוח הספר. ולמרות הנאמר קודם, אני מניח שזה גם מה שיקרה.
...
מה רע בתרגומים הקיימים?
זה די יחודי בישראל שנמכרים במקביל שני תרגומים שונים לאותו הספר.
אלפים=שדונים ואורקים=שדים
זה גרם לי לדמיין את האלפים כיצורים קטנים עם בגדים ירוקים וכובעים מחודדים.
אלְף בשר הטבעות הוא בהחלט לא שדון ויותר מתאים לכנות את רוכבי הנזגול שדים מאשר את האורקים
זה מה שזכור לי כרגע.
יותר מזה
זה תרגום מוזר במיוחד, אם הולכים על פי הטענה שאורקים הם עלפים שהושחתו (אני לא זוכר אם זה משהו קאנוני או בספרים החיצוניים, אבל זה טענה שקיימת).
למה שהסופר קטגורי (elves) יקבל שם שהוא נוק-אוף של הסאב קטגורי (orcs).
בהחלט
לפי הספרים החיצוניים, מלקור (הבוס של סאורון) לקח לו כמה עלפים, השחית אותם ויצר את האורקים הרגילים. ואם אני זוכר נכון, אני חושב שגם היה איזה חלק שלקחו בני אדם מן המזרח והפכו אותם לאורקים.
הספרים החיצוניים. גדול.
(ל"ת)
שאלה לי אליך
אתה אוהד סיטי?
אאוץ'
בתוך כתבה יפה מאוד, קצת מכאיב למצוא אותך מזכיר את ויגו מורטנסן ואורלנדו בלום בנשימה אחת. דרך אחרת להגיד את זה היתה: לזכותם של הסרטים יאמר שהם גילו לעולם את ויגו מורטנסן, ולחובתם, שהפכו את אורלנדו בלום לכוכב-על.
וכדי לא לצאת סתם כמנטפקת, אני תוהה אם באמת אפשר למתוח קו בין סרטי שר הטבעות, המייצגים חזון אומנותי של יוצר, לבין סרטי האפקטים של היום, המייצגים שיקולים כלכליים. דוגמה נגדית מיידית שעולה במוחי היא אווטאר, סרט שהוא בהחלט פרי חזון ואהבה לנושא, אבל גם משמים וחסר מעוף. ומצד שני, אולי אני צינית, אבל קשה לי להאמין שפרויקט בסדר הגודל שג'קסון הרים באמת היה הימור כל כך גדול – כי אם כן, איך הוא הצליח להרים אותו? נראה לי יותר נכון להגיד שזה היה פרויקט רווי בסכנות ובפוטנציאל גדול לכשלון, אבל שמלכתחילה היה לו גם פוטנציאל להצלחה עצומה, והאולפנים ההוליוודים הבינו זאת.
גם אני חושבת שיש הבדל משמעותי בין ויגו לאורלנדו
מכיוון שעבור השני זה היה סרט הבכורה שאכן גילה אותו לעולם וגם למפיקי סרטים אחרים, ואילו ויגו כבר היה שחקן מוכר; ללא ספק לא בקנה המידה של אחרי שר"ה, אבל מספיק מוכר כדי שפיטר ג'קסון יחליט שהוא השחקן המתאים, יתקשר אליו בסופ"ש להציע לו את התפקיד באופן מידי (בלי שום אודישן, כן?) אחרי שכבר החלו הצילומים והוא הגיע למסקנה שהליהוק המקורי צעיר מדי.
נכון שלמורטנסן היתה קריירה לפני שר הטבעות
אבל לא הייתי קוראת לו שחקן מוכר, לפחות לא להדיוט המצוי. סרטי שר הטבעות גילו אותו לעולם, כפי שרד פיש אומר, במובן שהם שמו אותו על המפה. מרפרוף בפילמוגרפיה שלו בימד"ב אפשר לראות מעבר חד, מתפקידים משניים לפני שר הטבעות, לתפקידים ראשיים אחרי הטרילוגיה.
דרך אגב, עוד שחקן שאפשר להגיד את זה עליו הוא ג'רמי רנר. הוא עבד באופן די שוטף בהוליווד במשך יותר מעשור מבלי לפרוץ לתודעה של הצופים, ואז מטען הכאב גילה אותו לעולם ופתאום הוא מופיע בתפקידים ראשיים על ימין ועל שמאל.
ציינתי שהוא לא היה מוכר באותה מידה, ועדיין
יש הבדל משמעותי בין שחקן צעיר בסרט בכורה לשחקן ותיק עם קריירת משחק אבל לא בתפקידים ראשיים, זו הייתה הנקודה שלי. אגב, רצה הגורל וצפיתי במורטנסן (ואפילו בתפקיד ראשי יחסית) דווקא לפני שר"ה (ב"ג'י איי ג'יין"; זכרתי את הדמות אבל לא זכרתי את שמו כי הוא נראה מכוער שם אז לא בדקתי במי מדובר…) ודווקא אחרי שר"ה יצא שלא ראיתי אף סרט בהשתתפותו… (את אורלנדו ראיתי ב"שודדי הקריביים" כמובן).
לי הוא זכור מ"דרכו של קרליטו"
מחזק את טריליאן!
ממליץ לך לצפות
בהיסטוריה של אלימות, סימנים של כבוד והדרך. מורטנסן פשוט מבריק שם.
עזוב מבריק; חתיך?
(ל"ת)
הו, כן.
הו, ויגו.
בפעם הבאה שתראו את הסרט 'העד'
שימו לב לויגו מורטנסן שמבליח שם לרגע בתפקיד של איימיש. הוא אפילו מהנהן לשלום להריסון פורד בארוחת צהריים של בניית האסם.
גם אני זקן…
איך ג'קסון הצליח לשכנע את האולפן
הוא לא – ג'קסון לא היה מעז להציע פרויקט כ"כ גרנדיוזי לאולפן. להפתיע, היה זה דווקא המפיק, רוברט שיי, שהיה בעל היוזמה. בכלל, הסיפור של אותו שיי די מעניין (אפשר לראות חלקים ממנו בסרט הדוקומנטרי Never sleep again) – הרים חברה מאפס עם התחלה צנועה מאוד (כאשר סדרת 'סיוט ברחוב אלם' היא שבאמת קיימה ובנתה את החברה), הפך אותה לאולפן-שהפיק-את-שרה"ט, ובדרך גם הסתכסך עם כל העולם וחמתו (כך שגם במאים שחייבים לו את הצלחתם מתקשים לדבר עליו באופן חיובי).
קסם.
לא, לא התכוונתי למגיב עם הניאן קאט בתמונת הפרופיל, דיברתי על המושג "קסם".
זאת המילה שמתארת בשבילי את שר"ה. נכנסתי ללינק של "אווטאר" בכתבה, וראיתי את ביקורת הדג – "הדבר הכי קרוב שיש לסיור בעולם אחר". לא אהבתי את אווטאר, אבל המשפט היחיד הזה מגדיר את התחושה שלי לגבי שר"ה – זה הדבר הכי קרוב שמרגיש כביקור בעולם אחר. יותר מכל ספר של האיר פוטר, פרסי ג'קסון או אנא עארף, זה הסרט היחיד שמצליח לשנכע אותך עד כמה עמוק ועד כמה גדול יכול להיות הדמיון.
האהבה שלי לסרטים האלה התחילה בכיתה… ב' בערך, כשראיתי את "שיבת המלך" עם האחים שלי בטלוויזיה. מאז, השלמתי את הסרטים האחרים ואת הספרים, והייתי אחד הילדים היחידים בישראל שהעזו לומר, בתקופת שיא הפופולריות של "הארי פוטר", שהיצירות של טולקין הם ספרי הפנטזיה הכי טובים שיש. כי על אף האורך, מה שמדהים שם שכל אספקט בסדרה, גם בספרים, אבל במיוחד והרבה יותר בסרטים, הוא מילה שאני לא יודע לתרגם לעברית – Сomeplling. מעולם לא הייהת סדרה כה ארוכה, שהצליחה לדחוף כל-כך הרבה דמויות מעניינות שקל להתחבר אליהן, אירועים שנחרתים לך בזיכרון ופשוט הרבה מאוד תוכן שמעניין לדעת עליו יותר (לרגע זה נשמע כמו תיאור של משחק של Bethesda). וכמובן, איכות ההפקה של הסרטים האלה רק עזרה עולם הזה ולקסם שבו להתעורר לחיים מול העיניים שלי.
בליל הטבעות ראיתי את הסרטים על המסך הגדול לראשונה, ובואנה, העולם לא התעורר מול העיניים שלי, אלא לקח את העיניים שלי ושם אותם בעולם הזה. ותאמינו לי שזה לא כאב -אלא ההפך הגמור.
לגבי קונספירציה של אורקים
תראו מה היה באוגוסט 2001
http://www.youtube.com/watch?v=Z7jvpU6lR5E
לא ראיתי
ואף פעם אין לי את הכוח הנפשי להושיב את עצמי ולהגיד "עכשיו אתה רואה שר הטבעות, NO METTER WHAT!"(כמו שאומר התוכי הירוק מהפרסומת של בזק). אולי במרתון הבא.
כשמציגים את זה כך
בהחלט ניתן לראות את השפעותיו של שר הטבעות על סרטים אחרים שיצאו בהמשך העשור.
אם כי החילוק לטרילוגיות היה מאוד פופולרי כבר משנות השבעים, ניתן בהחלט לראות קשר בין השימוש הרחב באפקטים ממוחשבים, לבינו. כמו כן הוא גם יצר פתח לסרטים נוספים המבוססים על ספרי פנטזיה בסגנון ימי הביניים.
אך עם זאת , ועם הנימה החיובית- כשחושבים על כך לא יצא לנו הרבה מכל אלו. סרטים מושקעי אפקטים שכיחים מדיי כיום בשוק,ותופסים את מקומם של סרטים שבהם השקיעו גם קצת בעלילה, ומן האגף הפנטזי- כולם יסכימו איתי שאראגון ודומיו הן בהחלט לא יצירות מופת (או משהו).
דווקא החדווה הגדולה שכתבת עליה בסוף הכתבה, היא מה שלא המשיך לסרטים שמופקים כיום בהוליווד, ומעטים הם הבמאים הצעירים, שאינם מן הדור הקודם, שעושים סרטים תחת שיקול זה- ולא כל הקודם במחיר. אני מניח שגם האולפנים אחראיים על העניין, אבל זה פשוט לא תירוץ, ועובדה שאם במאי (או תסריטי) באמת משתדל, הוא יכול לפרוץ אל הזרם הפופולרי(דוגמת כריסטופר נולאן, או דארן אורונופסקי).
ובכל זאת, לפחות יצאה לנו מזה טרילוגיית סרטים אחת טובה.
האחרון שנעשה עם תקציב של מדינה ונשמה של בן אדם?
וול-אי, אינספשן, האביר האפל, כוכב הקופים. וזה רק בשליפה מהמותן.
אומנם וול-אי נעשה עם נשמה של ילד בן 3,
אבל לגבי כל השאר אני מסכים איתך. אני מניח שרד התכוון שאפילו היום, הרעיון של סרט הוליוודי עם נשמה הוא עדיין נורא נדיר.
נשמה של ילד בן 3?
אין לך לב?! סרט באמת מרגש.
אם היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי את זה.
כן, לא אהבתי את "וול-אי". למעשה, ברשימת ה"סרטים שכולם אוהבים אבל אני לא" הוא מגיע למקום השני, כשרק "מגנוליה" עוקף אותו.
למה לא אהבתי את הסרט הזה? כי הניסיון היעני בוגר שלהם לעשות סרט אילם נכשל טוטאלית, ובמקום הדגמה אולטימטיבית וארטיסטית של המושג "Show, Don't Tell" קיבלנו ערמה של סלפסטיק ילדותי, עם דיאלוגים מבריקים ובכלל, גישה מאוד תמימה ולא בוגרת או חכמה, מה שלא מאפיין את פיקסאר. חוץ מזה, סיפור האהבה מאולץ וקלישאתי, והמסר כל-כך שחוק שהוא גורם לבדיחות "Arrow to the Knee" להיראות מקוריות.
מסכים
לא 'לא אהבתי' את WALL-E אבל גם לא התלהבתי ממנו כמו כולם. כנ'ל לגבי 'צעצוע של סיפור 3'. יש סרטים של פיקסאר שאנשים כאילו אוהבים אוטומטית רק כי הם של פיקסאר, שזה מגוחך. (לא אומר שמישהו פה כזה, אבל אני מכיר כאלה).
גם הרבה אומרים כמה מרגש או כמה הם בכו ב 5-10 דקות הראשונות של UP. זה היה חמוד, כן, אבל העיניים שלי נשארו יבשות.
גם אני לא חיבבתי מאוד את צעצוע של סיפור שלוש
אני חושב שהוא סרט יחסית חלש של פיקסאר, או יותר נכון לומר- לא חזק.
יש בסרט הזה לא מעט יופי, אבל אני חושב שהאנשים שאוהבים אותו מתעלמים מן חסרונות שלו, ויש לו לא מעט כאלו.
זה שפיקסאר הם אולפן האנימציה הטוב ביותר, לא אומר שכל דבר נחמד שהם מוצאים הוא יצירת אומנות גדולה.
בכל אופן את WALL-E דווקא כן אהבתי, ובעיקר את ההתחלה. ההמשך קצת מוריד מערכו של הסרט, אבל מדובר לטעמי באחד הטובים של פיקסאר.
לא אהבת את הסרט
כי אתה מגניב מדי בשבילו. אתה קשוח. שאתה תאהב סרט עם סיפור אהבה קיטשי? ועוד מצויר? פחח, זה לילדות קטנות! – זה מה שהבנתי מהתגובה שלך.
סיפור האהבה הקטן הוא לא המטרה של הסרט, יש הרבה מסרים אחרים.
ובפרס למגיב שמסיק דברים באופן הכי מוגזם זוכה...
אתה!
וואו, הסקת מתגובה אחת הרבה יותר ממה שניסיתי לכתוב בה…
א. אתה חושב שאני חושב שאני מגניב מדי בשיבל סרט קיטשי? אז לא, זה לא נכון. אני רואה הרבה סרטים קיטשיים ןאפילו אוהב אותם – פשוט ל"וול אי" כולם התייחסו כסרט פורץ דרך, עם סיפור מדהים שלוקח את ז'אנר האנימציה, הקומדיה והרומנטקיה והופך אותם על ראשם, סרט שכמעט לא מדברים בו, ועדיין מצליח לדבר על נושאים בוגרים ושיש בו הומור קורע. לדעתי, אף אחד מהדברים האלה לא היה נכון.
2. כן, סרטים מצויירים זה לילדות קטנות. זאת בטח הסיבה ש"כוכב המטמון", "מלך האריות" ו"משפחת סופר על" נמצאים בטופ 50 שלי.
3. לא אמרתי שמהסר של סיפור האהבה שחוק – התכוונתי למסר של "בני האדם הורסים את העולם והם כולם שמנים ומפונקים ותלויים בטכנולוגיה!"
עכשיו, בואו נראה עכשיו איך אתה עומד להסיק מהתגובה הזאת שאני חושב שבשאר אסאד הוא אחלה בנאדם.
לא דיברת על שום מסר
רק הזכרת את סיפור האהבה וכמה שהוא דפוק, במילים פשוטות. אז אמרתי שזה לא אפילו מתיימר להיות המסר של הסיפור.
אה ואתה חושב שבשאר אסאד הוא אחלה בנאדם כי פעם אכלת מלוחייה והיה לך טעים?
לא דיבר על מסר?
תקרא שוב את השורה האחרונה.
וואלה טעות שלי
(ל"ת)
היי, גם אני מתה על וול-אי
אבל זכותו לא לאהוב
ברור
אבל הוא אומר את זה בגישה כל כך "אני מה-זה מיוחד שאני לא אוהב WALL-E, אני פאקינג ביג שוט".
אני לא הרגשתי את זה מהתגובה שלו
(ל"ת)
גם אני לא, למען האמת.
(ל"ת)
300 מיליון דולר לפני עשור,
הם לא כמו 150 או 200 מיליון דולר של היום. הסיכון האדיר בתקציב הסרט הוא בליגה של טיטאניק ואווטאר, ואלו משתרכים הרחק מאחור.
מה שכן, אני מסכים שלכולם יש אחלה נשמה.
"נשמה" היא לא המילה לתאר את מה שנולאן מכניס לסרטים שלו.
זה איזה מרכיב סודי אחר. אמ… מה-שמו… גאונות.
כן.
בקטע של הנשמה הוא פחות חזק.
זה קצת כמו אל מלא רחמים.
אלמלא הנולאן מלא גאונות, היתה הגאונות בסרטיו ולא רק בו.
פישלייקתי כי זה מצחיק, אני אוהב את נולאן.
(ל"ת)
אוי באמת...
יש מצב לאיזה סקר על נולאן, שבו אפשר יהיה להגיב לכל הסופרלטיבים האלה מבלי להפוך לאוף טופיק?
אני לא רוצה להיכנס לאוף-טופיק.
אבל אני חייבת להגיב- כשאני אומרת שהמרכיב העיקרי בסרטים של נולאן [אגב, ראיתי די מעט מהם] הוא גאונות, זה לא בהכרח שיר הלל בסגנון In Nolan We Trust. לפעמים נשמה זה יותר חשוב, ולפעמים הומור ולפעמים תחכום. זה פשוט מרכיב שאופייני ליוצרי הסרט ונותן את הקול שלהם. שום קול כזה לא בהכרח מתעלה מעל האחרים, וגאונות לא בהכרח הופכת סרט למושלם ובמאי לאליל.
המממ....
את כוכב הקופים עוד לא ראיתי, אבל ב'אביר האפל' אין הרבה נשמה, והאמת שגם את 'אינספשן' (הטוב בהרבה מהאביר האפל) לא הייתי מגדיר כסרט שהנשמה היא העיקר בו (יותר הדיוק הגאוני). נשארנו עם Wall-e, בפירוש סרט עם נשמה אבל נדמה לי שהתקציב שלו לא באותה ליגה כמו שר הטבעות.
מה זה "נשמה"?
אם הכוונה לרגש, לדעתי יש מטען קגשי רציני מאוד גם באינספשן וגם באביר, למרות שאני מסכים שהדגש על האלמנט הזה לא חזק כמו בסרטים של ספילברג או פיקסאר. אם, לעומת זאת, "נשמה" מתייחס לרמת הכנות, המחוייבות והאהבה שמשקיע יוצר בסרט, אני חושב שבתחום הזה נולאן אלוף-בכל סרט שלו מחדש אני מקבל תחושה שהוא מתייחס לסרט כאילו זה הסרט שהוא נולד לעשות, פרויקט חייו.
ויש מעט מאוד במאים במיינסטרים שאני יכול להגיד את זה עליהם.
הספר לעומת הסרט
אני מעריץ גדול של שר הטבעות. בצעירותי קראתי את הספרים כמה וכמה פעמים בעברית ולפני יציאת הסרטים עוד קריאה אחת באנגלית. את הסרט הראשון רצתי לראות, אבל השינויים שנעשו בעלילה הפריעו לי כל כך עד שלא הלכתי לקולנוע לראות השניים הנותרים.
היום דעתי על שר הטבעות מעט התמתנה… הוא כבר לא הספר הכי אדיר שקראתי אי פעם. אולי עכשיו אוכל להעריך את הסרטים כמו שצריך.
בתור חובב טולקין
בתור חובב טולקין אבל לא חובב פאנאטי הייתי בספק גדול מאוד מאוד לפני שהסרט הראשון יצא, חשבתי שאין סיכוי שהסרטים יהיו אפילו קרובים לספר מבחינת הרמה.
כשהסרט יצא והביקורות שיבחו והללו התעקשתי לא לראותו עד שקרה המקרה לאחר מספר חודשים והייתי תקוע ליד ככר דיזנגוף עם כמה שעות לשרוף ופתאום ראיתי שהסרט מוקרן ביומית ובחולשה של הרגע נכנעתי וקניתי כרטיס.
ניו זילנד היא אכן ארץ יפה להפליא וזה הדבר הכי חיובי שיש לי להגיד על הסרט.
הבעיה העיקרית שיש לי עם הסרט היא שהספרים הם ספרים אנגליים מאוד והסרט הוא הוליוודי ביותר.
פיצוצים אפקטים והינצלויות ברגע האחרון ממלאים את המסך אבל סך הכל הוא חלול לחלוטין ובנוי בצורה אחרת ממה שאני מצפה מסרט שאמור להיות מיתולוגי, איפוק הוא לא הצד החזק של ג'קסון.
השחקנים הם לרוב בסדר אבל הליהוק שגוי.
יש סיפור בספר של וויליאם גולדמן על הבחירה בשחקן לסופרמן המקורי.
התפקיד הוצע לאיסטווד ובייטי בין השאר אבל גולדמן הבין שאף שחקן מוכר לא יכול להצליח בתפקיד כיון שהוא נושא מטען עם הקהל שכבר ראה אותו בתפקיד אחר וסופרמן הוא דמות מיתולוגית מדי.
אני לא מאמין שג'קסון היה מקבל אור ירוק להפקה עם חבורה של שחקנים אלמונים אבל לצערי זה פוגם בסרט בצורה בלתי ניתנת לתיקון.
אלרונד היה דראג קווין, סארומן דרקולה, ליב טיילר היא כוסית שנמרחת על פגושים ואלייז'ה ווד עושה לפרודו מה שהתרגום החדש עברית עשה לספר.
יוצא דופן היה ויגו שבאמת היה לא מוכר ומתאים ביותר לתפקיד.
לא ראיתי את שני הסרטים האחרים בטרילוגיה.
לגבי אלרונד,
אם כבר, הוגו וויבינג מוכר בהרבה בתור הסוכן סמית' מהמטריקס. לא נראה לי שתפקידו בפרסילה מלכת המדבר (סרט פחות מוכר לאין שיעור מהמטריקס ובוודאי שמשר"ה) פגע במי מהתפקידים.
מסכים עם ROY
ואפרופו פרסילייה – גם הגנרל זוד, שנחשב כדמות מאוד קשוחה/אלימה (סופרמן 2), שיחק כדראג קווין באותו הסרט…
קסמים וטרילוגיות
אי שם בין כתבי שר הטבעות נכתב שההישג הגדול ביותר של גנדלף כקוסם הוא הלהבה שהוא הצליח להצית בלבבות שוכני הארץ התיכונה, להבה של תקווה ושל השראה.
הזכרונות שלי משר הטבעות וההוביט לפני יציאת הטרילוגיה הם מעורפלים מאוד. אני יודע שקראתי את ההוביט מתישהו ביסודי, ואני די סגור על זה שניסיתי לקרוא גם את שר הטבעות אבל גם אם סיימתי אותו הדרך הארוכה והמפרכת גרמה לכך שלא באמת הבנתי את המסע שעברתי.
ואז ב-2001, כשהייתי כבר חייל, הגיע פיטר ג'קסון וטילטל את הכלוב שלי (אם לשאול משפט מסרט ראשון של טרילוגיה אחרת שאני מעריך למרות שהיא עדיין לא הסתיימה). אין לי דרך טובה יותר לתאר את ההשפעה של הסרט הזה מאשר קסם טהור במובן המיסתורי-קדמוני-שר-הטבעותי ולא המדעי-נוסחתי-הארי-פוטרי של המילה.
פיטר ג'קסון פשוט הצליח לעורר את הדימיון שלי בצורה שאלף מילים של טולקין לא הצליחו לעשות, ואני לא מאשים את טולקין אלא את המוגבלות של המוח שלי. קראתי 7 פעמים את התיאור שלו של מינס טירית על שבעת מפלסיה וזה עדיין לא השתווה לפעם הראשונה שראיתי את גנדלף רוכב אליה על מסך הקולנוע.
לפני פיטר ג'קסון ראיתי את שר הטבעות כמו שרואים את המטריקס (עוד טרילוגיה נהדרת) מתוך הנבוכדנצר – יש יותר מדי מידע עד שחייבים לצפות בו בצורה מקודדת כי אי אפשר לעבד את כולו. פיטר ג'קסון הזמין אותי לתוך המטריקס ונתן לי להנות מהקסם והחוויה באופן מודע-לא מודע.
אפשר להתווכח עד העידן החמישי עד כמה הוא שינה את העלילה והאם זה היה הכרחי אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הגיש לי את הארץ התיכונה על מגש של כסף. מבחינתי ההישג שלו טמון בכך שהוא נתן לדימיון שלי את הכלים להתמודד עם הדימיון של טולקין ואחרי הצפייה נהניתי הרבה יותר מהקריאה השניה (וגם השלישית והרביעית) של שר הטבעות וההוביט, וצללתי בשמחה אל נבכי הסילמריליון, סיפורים שלא נשלמו, ילדי הורין, וכתבים נוספים.
אני לא יודע כמה הוא השפיע על העשור האחרון של עולם הקולנוע, מה שאני כן יודע זה כמה הוא השפיע על העשור האחרון של חיי.
עוד 342 יום להוביט אבל מי סופר :-)
אני דווקא חושב שעד כמה שהתוספות של שני הסרטים הראשונים מגניבות וקורצות לחובבי טולקין, הן לאו דווקא הכרחיות. יש סיבה למה הרבה סצינות לא נכנסות לבסוף- כי הן פוגמות בקצב. זה מה שהרגשתי עם שתי גירסאות הבמאי הראשונות.
לגבי ההרחבות של שיבת המלך- זה כבר עניין שונה לחלוטין וללא ספק מדובר בסרט שהוא פי כמה וכמה מונים מתעלה על המקור.
כלומר
אז אם אני התלהבתי מגרסת הבמאי של הסרט הראשון (שלדעתך דווקא פוגעת בקצב הסרט), אני לא מסוגל לדמיין איזו חוויה מצפה לי מחר בלילה עם הסרט השלישי.
בדיוק
כשסיימו לערוך את כל הצילומים של "אחוות הטבעת"
היה להם סרט באורך של כארבע שעות וחצי… שזה לא ממש מתאים להקרנה קולנועית של סרט מסחרי, ואי אפשר לפצל כי הוא כבר אחד מתוך שלושה. אז בהתחלה צפו בו והורידו את כל המידע הכפול והמיותר וזה לא היה קשה; אבל אז נשארו עם כארבע שעות (או קצת פחות) שעדיין היה צריך לקצץ מהן לא מעט כדי להגיע לאורך סביר (וגם שלוש שעות זה ממש לא דבר של מה בכך, כן?) אז היו קיצוצים כואבים של סצינות אהובות, אבל הכאב היה נסבל כי ידעו שהן יחזרו לגרסאות המורחבות ב-DVD. בקיצור, הסיבה שהן לא בגרסה הקולנועית היא שיש מגבלת אורך ולכן כל מה שלא היה הכרחי לקידום הסיפור של פרודו והטבעת או העלילה הראשית פשוט ירד.
על ספוילרים אין חוק התיישנות
(ל"ת)
לגבי גובה ההוביטים (אמרו את זה קודם לפניי, זה לא משנה)
רצה הגורל ובשבוע האחרון צפיתי בכל סרטוני התוספות של "אחוות הטבעת", והפרופורציות שלהם הושגו בכמה וכמה דרכים:
* פרפסקטיבה (קרוב למצלמה = גדול, רחוק = קטן). זה נעשה למשל בתחילת הסרט כשפרודו על הכרכרה של גנדלף (והוא למעשה יושב במושב האחורי) וכשבילבו וגנדלף יושבים לשולחן בביתו של הראשון (והם לא באמת זה מול זה, זה רק נראה כך).
* זוויות צילום – דמויות נמוכות צולמו בעיקר מזווית גבוהה וכו'.
* סטים ואביזרים כפולים – אחד רגיל, לשחקנים שמשחקים בני אדם, והשני גדול, להוביטים.
* מסך כחול, צילומים נפרדים ושילוב שלהם (למשל בשלב שרואים את כל אחוות הטבעת יחד בבית של אלרונד, שתי השורות מצולמות לחוד; בני אדם, אלפים וקוסם בשוט אחד, הוביטים וגמד בשוט נפרד; למזלם ג'ון רייס דיוויס גבה קומה ושחקני ההוביטים לא, ולכן יכלו לצלם אותם יחד כי הפרופורציות הטבעיות ביניהם התאימו לפרופורציות בין הדמויות).
* בובות ענקיות שאנשים נכנסו לתוכן והפעילו אותן (השתמשו בזה למשל ברחובות העיירה ובפאב הפוני).
* כפילים – לא רק מהגב אלא גם מלפנים, עם מסכות גומי של פני השחקנים (למשל בסצינות שהם מפליגים בסירות בנהר). לכל שחקן ראשי היה כפיל גוף קבוע, חלקם אכן מבוגרים נמוכי קומה וחלקם ילדים, וכל שחקן הדריך את הכפיל שלו לגבי המשחק ושפת הגוף בסצינות שבהן החליפו אותם.
* אנימציה ממוחשבת (CGI) – לא קרה הרבה, אבל למשל בסצינה שבה רואים אותם מרחוק יורדים בריצה במדרגות מוריה / קזהד דום אלה לא השחקנים עצמם אלא אנימציה.
מקווה שלא שכחתי כלום…
לדעתי רוב הזמן הגובה הקטן של ההוביטים היה משכנע מאוד; היו מקרים שחשתי שמשהו בפרופורציות שונה, אם כי לאו דווקא בגלל כפילים. למשל בבית של בילבו תמיד נראה לי שגנדלף גדול מדי ושהראש שלו ענקי ביחס לפרופורציות שרואים בהמשך. בקיצור, הבעיה שלי לא הייתה להאמין שההוביטים נמוכי קומה, אלא להאמין שהם תמיד באותו גובה, כי משהו ביחסי הגבהים לא נראה לי אחיד מספיק לאורך הסרטים.
מחידושי שר הטבעות
חידוש אחד ששר הטבעות הכניס היה החלוקה של סרט אחד לשלושה פרקים. לא מדובר כאן בשלושה סרטים נפרדים, אלא בסרט אחד שחולק לשלושה, בשונה מסדרות קודמות (כגון "מלחמת הכוכבים" או "בחזרה לעתיד" – שאגב, דווקא שני הסרטים האחרונים בו צולמו יחד).
כשהגענו לסרט השני עלתה לראשונה תהיה שלא חווינו בעבר: איך הסרט יתאים למי שלא ראה את הסרט הראשון, או למי שלא זוכר את כל הפרטים הסרט הראשון? רבים סברו שיהיה בתחילת הסרט קולאז' של קטעים מהסרט הראשון כדי להסביר איך הגענו עד הלום ("Last Time on Dynasty"), והופתעו שהסרט פשוט המשיך כאילו לא עברה שנה מאז הפעם הקודמת.
סוג של חידוש.