הפרמיס של "שיניים" הוא משפט קצר שיכול לגרום לרוב האנשים להפסיק לרצות להתרבות: היה הייתה נערה שבאיבר מינה היו שיניים. מכיוון שזאת לא קומדיה רומנטית, כל הדרכים שבהם סרט שכזה יכול להתפתח הן נוראיות, ואכן כולן מתממשות והן כולן נוראיות. זה נפלא.
"שיניים" לא ממציא שום דבר. הוא נשען על האגדה של וגינה דנטטה (כי כל דבר נשמע יותר טוב בלטינית, חוץ מתקשורת סבירה בין בני אדם), או אולי נכון יותר להגיד אגדות, שכן יש מיתוסים ביזאריים על הנושא בשלל תרבויות מהודו ועד דרום אמריקה (כולל הופעת אורח באחד הסיפורים של מאוי מ"מואנה", אבל אני לא רוצה לעשות ספויילרים ל"מואנה 2") ומעדכן אותה לימינו: היה הייתה נערה נוצריה שהאמינה בשמירת הבתולין עד אחרי החתונה, ועל כן לא ממש הייתה מודעת למצבה הרפואי שם למטה (למרות שזה מעורר כמה שאלות בנוגע למחזור החודשי שלה וליציאות לשירותים, אבל נניח לנושא). אך בעקבות כמה מפגשים לא מוצלחים עם גברים היא מגלה על מצבה, יחד עם אותם הגברים שמצטערים מאוד על גילוי המידע הזה.
הסרט היה יכול להסתפק בעצם נוראיות הקונספט וללכת הביתה, אבל במקרה שכזה לא הייתי ממליץ עליו: מה שנהדר ב"שיניים" זה שהוא מנצל את הקונספט כדי לעשות דברים ולדבר על רעיונות ש…טוב, אני לא אגיד שאין דרך אחרת לדבר עליהם – אבל זה הרבה יותר אפקטיבי בצורה הזאת. הסרט מוצלח בדיוק בגלל שהוא מראה שהמוניטין של סרטי אימה שהם סתם דרך להתענג על אלימות הוא קשקוש – זה לא ש"שיניים" לא נהנה מהאלימות שבו, אבל לפני הכל הוא מתעניין בסיפור שאפשר לספר כאשר נקודת המוצא שלך היא כל כך קיצונית.
כי "שיניים" הוא לא סרט האימה הכי טוב שישנו, אבל הוא מראה היטב את הקסם שיש בהם: כשסרטים משוחררים מהצורך להיות מכובדים, הם יכולים להרשות לעצמם לקחת תפניות עלילתיות נוראיות ופרמיסים צ'יזיים מטומטמים, לעשות מה שבא להם עם הדמויות – מלהרוג את הדמות הראשית בדקות הראשונות, עד להפוך אותה לרוצחת ועד לתת לה סוף שמח נגד כל הסיכויים וההיגיון – ולהפוך את הכל ליצירות מופת שעפות מתחת לרדאר.
ובניגוד לסרטים אחרים ברשימה שאני קצת נחמץ על חוסר העניין בהם, אני לחלוטין מבין למה אין קהל ל"שיניים": זה סרט שרק משפט התיאור שלו מרחיק משהו כמו 99% מהצופים כי אמאל'ה אמאל'ה אהההההההה. הפספוס הזה מונע מאנשים לגלות יצירת מופת של משחק, בימוי ותסריט שנפגשו כדי לתת חוויית אימה ייחודית שמעטים הסרטים שהגיעו לרמתה.
אבל אולי חלק מהותי בפספוס של הסרט הוא התזמון שלו. לוּ "שיניים" היה יוצא עשור לאחר מכן הוא היה מגיע ישר באמצע שנת המי-טו. הדמויות והנושאים שלו, שאז נראו קיצוניים ולא נעימים, היו מקבלים גוון אחר לחלוטין בצל גל הנשים שחשפו את הפגיעות שעברו ושלל הגברים שנחשפו כחלאות שהיו. אף אחד עדיין לא היה רואה אותו, כמובן, אבל זה היה אולי מוסיף לו עוד קהל קטנטן של א.נשים שמתעניינים בסרטים שמדברים על מקומה של אישה בעולם של גברים באופן שהקולנוע של 2007 פשוט הרבה פחות התעניין בו. זה היה מגדיל את הקהל מ-3 אנשים ל-5, ככל הנראה, אבל היי – זאת עלייה של 66.6%!
ואולי כל העסק היה פחות מדכא אם הבמאי/תסריטאי המוכשר כשד מיטשל ליכטנשטיין לא היה נעלם (הוא הוציא עוד שני סרטים לאחר מכן, שניהם אפילו פחות מוכרים מ"שיניים"), וג'ס וקסלר – מועמדת רצינית לאחת ההופעות הטובות ביותר של שחקנית ראשית בסרט אימה אי פעם (ובטח באלף החדש) – גם היא לא ממש זכתה למקום של כבוד, אפילו אם היא מוצאת את עצמה מופיעה בתפקידי משנה בכל מיני סרטים וסדרות (לאחרונה הופיעה ב"זה: פרק שני" ובסרט "המוות של דיק לונג", שגם הוא סובב סביב פרמיס חריג מאחד מהבמאים של "איש האולר"), וזאת למרות שהיא מצליחה להעביר את דמותה במסך לא רק סערת רגשות אלא שינוי מהותי מהקצה אל הקצה ועדיין להישאר אותה דמות שגילינו בהתחלה.
בכל מקרה, כנראה שלא תצפו ב"שיניים" גם אם אני אעבור דלת ודלת ואהלל את הבשורה על פי ליכטנשטיין, כי אמאל'ה ואבאל'ה וכאלה וזה סביר בהחלט. אז כן אגיד דבר אחד שאולי יעלה את מספר האנשים שמוכנים לתת לסרט צ'אנס: למרות הפרמיס שלו, ולמרות שהסרט לא נמנע מלהראות מראות קשים, הוא לא מתענג עליהם. יש סיבה למה הוא לא מוזכר באותה רשימה עם סרטים כמו "מרטירים" או "הנדל האנושי" או "שואה קניבלית", ולא רק כי הוא טוב מהם בהרבה. "שיניים" מציג אלימות כי היא קיימת, ואין בו אף סצנה שמציגה אלימות כי זה כיף או כי הבמאי כל כך מרוצה מעצמו על איך הסרט הזה "יותר מדי קיצוני". כנראה בגלל זה הוא לא ממש מצא את הקהל שלו – הוא קיצוני מדי לכל הילדים השפויים אבל לא "מגניב" מספיק לכל הילדים הקיצוניים.
בכל מקרה, וזה אני יכול להגיד במידה גדולה מאוד של ביטחון – זה הסרט הכי טוב שיש בו סצנה שבה איבר מין נשי עם שיניים עושה מה שאתם חושבים שאיבר מין נשי עם שיניים יעשה בסרט אימה. זה אמנם תואר מאוד ספציפי, אבל הוא כל כולו של "שיניים".
