ביקורת: תמי והטי-רקס

הרבה לפני שהיה מוכר בזכות סדרת "מהיר ועצבני" וסרטי אקשן אחרים, הקריירה של פול ווקר המנוח התחילה בסרטים… קצת אחרים. כמו סרט בשם "מפלצת בארון", עם הטריילר הבאמת מדהים הזה, שכולל את המשפט "השמידו את כל הארונות!" או סרט אחר בשם "תמי והטי-רקס"'.

ווקר מגלם בסרט את מייקל, תלמיד תיכון שנמצא בזוגיות עם תמי (דניס ריצ'רדס). האקס האלים של תמי, בילי, פחות מרוצה מהסיטואציה. לילה אחד הוא וחבריו חוטפים את מייקל ומשאירים אותו לבד בשמורת טבע של חיות פרא, שם הוא מותקף על ידי אריה ומגיע לבית חולים במצב קשה. בינתיים, במקום אחר בעיר, מדען גרמני מתלהב מהטי-רקס הרובוטי הענקי שברשותו, וצריך רק עוד דבר אחד כדי להשלים אותו – מוח אנושי. אל תצפו לתשובות לשאלות כמו "מי זה המדען הזה?" או "למה הוא רוצה דינוזאור רובוטי עם מוח?" אחרי תהליך קצר של חטיפה ורצח, המדען משלב את המוח של מייקל עם הגוף של הטי-רקס. כשהוא מתעורר ומבין מה קרה, מייקל יוצא בגופו החדש לאתר את אהובתו ועל הדרך גם אוכל כמה מהאנשים שגרמו לכך שייכלא בגוף החדש שלו.

נשמע מטומטם? אין לכם מושג אפילו כמה. כל אספקט של "תמי והטי-רקס" מגוחך לחלוטין, בין אם זה הלוקיישנים (באחת מסצנות החוץ אפשר לראות ברקע שריפה אמיתית שפרצה לא רחוק מהסט), תצוגות המשחק (חבר של תמי בשם ביירון הוא התגלמות של כל הסטריאוטיפים של "החבר ההומו" משנות התשעים) או הדיאלוג (בחור שרירי שעוזר למדען המרושע מנסה לאיים על דינוזאור ענקי שמתקרב עליו ב"אני מזהיר אותך, יש לי חגורה שחורה!"). לא ראיתם קולנוע מהו עד שראיתם טי-רקס רובוטי מחייג לבת אדם בטלפון ציבורי.

"תמי והטי-רקס" נוצר אחרי שהבמאי ותסריטאי סטוארט ראפיל קיבל פנייה ממפיץ סרטים גרמני שאמר שיש אצלו טי-רקס רובוטי ושהוא רוצה להשתמש בו בסרט, אבל צריך למהר כי הוא צריך להחזיר את הבובה תוך שבועיים. ראפיל כתב את התסריט במהירות ויצא לצלם רק במקומות שהיו במרחק עשרים דקות נסיעה מביתו, כדי לחסוך זמן ותקציב. שני האנשים כנראה לא תיקשרו מעבר לאותה שיחה ראשונית, כי לאותו מפיץ היה בראש סרט חמוד סטייל-דיסני. לעומתו, ראפיל החליט ללכת על כיוון של אימה וגור, בין היתר כי ידע שלא יצליח לגרום לדינוזאור להיראות אמיתי אז החליט להשאיר אותו רובוטי בתסריט. או כמו שהוא אמר, "עשיתי סרט קאמפי כי אין שום דרך לקחת אותו ברצינות".

מי שצפה בגרסה של הסרט ששוחררה ישירות לווידאו בחג המולד של 1994 כנראה שם לב לדברים כמו מילים שבבירור הושתקו או קאטים מוזרים בסצינות. זה בגלל שאותו מפיץ גרמני חתך מהגרסה של ראפיל את כל הסצינות המדממות והשתיק את כל הקללות (ויש לא מעט) במטרה לשווק את "תמי והטי-רקס" כקומדיה לכל המשפחה עם דירוג PG-13. ראפיל הכחיש כל קשר לגרסה הזאת של הסרט, שאותה הוא כינה "גיבוב של שטויות". רק לפני שנתיים נעשה שחזור דיגיטלי לגרסה המלאה והאלימה של הסרט, שקיבלה את הכינוי "Gore cut". משום מה, בגרסה הזאת יש לסרט שם קצת אחר שנשמע הרבה יותר דיסני: "Tanny and the Teenage T-Rex" (כן, עשו טעות בשם של אחת הדמויות הראשיות, למי מאיתנו זה לא קרה?).

אני יודע מה אתם חושבים: הגרסה הרגילה נשמעת כמו עוד סיפור אהבה מוכר של "בחור ובחורה מאוהבים, בחור נרצח והתודעה שלו מועברת לטי-רקס רובוטי, בחור מנסה לחזור לאהובתו כשהוא נראה כמו דינוזאור". בגלל זה חובה לראות את הגרסה המלאה. עזבו את הקללות – כל אחד יכול לקלל. זה סרט שבאים אליו כדי לראות מישהו שנמחץ למוות כשה"גופה" שלו היא בבירור בובה! באים אליו כדי לראות טי-רקס מפריע לשני נערים באמצע סקס! באים אליו כדי לראות בובה של דינוזאור מנסה להסביר את הסיטואציה לבת הזוג האנושית שלו בפנטומימה (טוב, זה מופיע גם בגרסה הרגילה, זה פשוט ממש מגוחך).

"תמי והטי-רקס" הוא קלאסיקת ניינטיז שמגיע לה שידברו עליה באותה מידה כמו "מטריקס" ו"מועדון קרב", אם לא יותר. אם אתם אוהבים להיפגש עם חברים ולצחוק מול סרטים כל-כך-גרועים-שהם-טובים כמו "החדר" או "Birdemic", אני ממליץ בחום לבדוק בהזדמנות את הסרט הזה (בגרסה המלאה, כן?). ואחר כך אולי לצפות גם ב"מפלצת בארון", מה שאני הולך לעשות עכשיו. אני חייב להבין מה לעזאזל קורה שם.