סיד מיד, 1933-2019

ב-30 לדצמבר, ממש רגע לפני סוף השנה שבה מתרחש הסרט הכי מפורסם שעליו הוא עבד, המעצב סיד מיד הלך לעולמו. זה לא היה בלתי-צפוי (האיש בכל זאת היה בן 86), אבל זה עדיין עצוב – כי בעידן סרטי הבלוקבאסטר, מיד הוא האיש ששוב ושוב הגדיר לצופי הקולנוע איך העתיד שלהם אמור להיראות. זה קרה לראשונה בשלב מאוחר יחסית (הוא התחיל לעבוד כמעצב בסרטים רק בגיל 46) אחרי די הרבה שנים שבהן הוא עשה את אותו הדבר בעולם האמיתי.

מיד, שנולד במינסוטה בשנת 1933, גדל והתבגר עם שתי אובססיות – מכוניות ומדע-בדיוני. האובססיה הראשונה הפכה להיות גם הקריירה המקצועית הראשונה שלו כאשר התקבל לעבודה כמעצב בחברת פורד והמשיך משם לעבודה כמעצב ומאייר טכני עבור מגוון גופים תעשייתיים גדולים בארצות הברית. את האובססיה השניה הוא הזין בפרסום איורים עמוסי-פרטים של פריטי טכנולוגיה עתידניים במגזינים ובספרים. "מדע בדיוני," הוא הסביר, "הוא בסך הכל מציאות שהקדימה את הלו"ז".

הגישה הזו הביאה אותו להוליווד בסוף שנות ה-70, כאשר הוזמן לעצב את הגשושה החללית בסרט הקולנוע הראשון שהמשיך את עלילות סדרת "מסע בין כוכבים". מיד סיפר שהחוויה ההוליוודית המשמעותית הראשונה שלו היתה בשיחה עם  אמן האפקטים ג'ון דייקסטרה שביקש ממנו להסביר מה הוא בדיוק מצייר. מיד השיב: "זה גוף תלת-מימדי עם מספר כניסות שמסתובב סביב הציר המרכזי שלו." דייקסטרה בהה בתגובה במיד במשך כמה שניות, משך בכתפיים ואמר "מה שתגיד."

מי שהעריך קצת יותר את ההתעקשות של מיד להפוך את העתידני לסביר היה רידלי סקוט, שגייס אותו לעצב את סרטו "בלייד ראנר". סקוט, שהתחיל את הקריירה שלו בתור מעצב תפאורות, ידע לזהות אמנים עם גישה יוצאת דופן בהשוואה למקובל בהוליווד. כפי שלעתיד הרחוק של "הנוסע השמיני" הוא הזריק את העיצובים של ה.ר. גייגר, אמן שוויצרי שגדל על ברכי המסורת האירופאית-גותית, לעתיד הקרוב של "בלייד ראנר" הוא הכניס את העיצובים של מיד – פריטי טכנולוגיה יפהפיים ונוצצים של מי שהתחנך על מורשת התעשייה האמריקאית. השילוב בין טכנולוגיה מתקדמת ומעוצבת (מיד תמיד ציין שהוא רואה את עצמו כאופטימיסט בכל הנוגע לעתיד) לסביבה מזוהמת ומדכאת הפך את "בלייד ראנר" לקלאסיקה בז'אנר שנקרא היום "סייברפאנק". התרומה של מיד לז'אנר נוטה להשכח, למרות שחלק גדול מהדימויים הבולטים שייצר הסרט ההוא היו עבודות שלו: מרכבי ה-"ספינר" המעופפים ועד למכונות ה-"וויט-קאמף" לאימות זהות אנושית. הקרדיט המיוחד שמיד קיבל בעבודה על הסרט, "עתידן חזותי" (Visual Futurist) ליווה אותו מאז.

"בלייד ראנר" הוא הפרויקט המפורסם ביותר שמיד עבד עליו, אבל בדיעבד תרומה משמעותית יותר שלו היתה לסרט אחר שיצא באותה שנה, "טרון". סרט המד"ב של אולפני דיסני נודע בזכות השימוש פורץ-הדרך שלו באנימציה ממוחשבת ששירתו תסריט ובימוי בכלל-לא-משהו, ובכל זאת מיד הצליח לגרום לסרט הזה להפוך לקאלט בעיקר בזכות הצעצוע המדליק שהוא עיצב עבורו – אופנוע-האור. אף צופה לא יצא מ-"טרון" בלי לרצות אחד כזה. 

"טרון" היה הפעם האחרונה שבה מיד עבד באופן מסיבי על כל ההיבטים החזותיים של סרט כלשהו. בפרויקטים הבאים שלו הוא התמקד בעיקר בעיצוב של אביזר ספציפי, שלעיתים קרובות הפך לכוכב האמיתי של הסרט: הרובוט ג'וני 5 מ-"תקלה מופלאה", ספינות החלל ב-"2010" ו-"שובו של הנוסע השמיני" ומכונות הזמן ב-"טיימקופ". אחד ההישגים הגיקיים המרשימים ביותר של מיד היה ההזמנה לעבוד ביפן על עיצוב סדרות טלוויזיה ממותגי האנימה "גאנדם" ו-"סיירת החלל ימאטו" – הזמנה ששקולה להזמנת אמן יפני לעצב מחדש את האנטרפרייז או המילניום פאלקון. אבל למרות שמעצבים יפנים העתיקו ממיד על ימין ועל שמאל, הצופים ביפן פחות התלהבו מהפרשנות שלו למותגים האהובים עליהם.

הפרויקט האחרון שמיד עבד עליו היה איור בודד עבור "בלייד ראנר 2049", סרט ההמשך לסרט שהפך אותו למפורסם, אבל פרויקט משמעותי יותר היה כנראה העיצוב של המושבה החללית בסרטו של ניל בלומקאמפ "אליסיום". הפרויקט הזה מסכם יפה את הקריירה שלו: אותה מושבה, שבסרט מסמלת את השחיתות והרוע, זכתה אצלו לעיצוב עדין, יפה, פורח. כשהעתיד של "בלייד ראנר" הפך להווה המדכא של המאה ה-21, מיד, לנצח אופטימיסט, בחר להפוך אותו ליפה.