במקור: Sweet home
Alabama
במאי: אנגי טננט
תסריט: דגלאס ג. אבוק, סי.
ג'יי קוקס
שחקנים: ריס ווית'רספון, ג'וש
לוקאס, פטריק דמפסי, קנדיס ברגן
מי שלא היה מעולם בארה"ב עלול להחזיק כל חייו בתחושה השגויה שארה"ב היא מדינה אחת – כמו ישראל, רק יותר גדולה. אבל מסע חטוף ברחבי היבשת יבהיר שהיאנקיז מהצפון, הרדנקס מהדרום וגולשי הגלים מקליפורניה מהווים מדינה אחת רק פעם בארבע שנים, וגם זה רק בהנחה שהם מחליטים להצביע. במלים אחרות, העיר ניו-יורק היא טריטוריה זרה עבור מלאני קרמייקל (ריס ווית'רספון) מאלבמה שבדרום, בדיוק כמו שהיא עשויה להיות להילה מקרית-ביאליק. עבור חבריה של מלאני, שהצליחה בסופו של דבר להתמקם ולהתקדם בעיר הגדולה, אלבמה היא חור בדיוק כמו קרית ביאליק (ואולי יותר).
אבל למלאני זה כבר לא משנה. כשהסרט נפתח, שבע שנים לאחר שעזבה את אלבמה, היא נמצאת בנקודת זינוק מצוינת לכבוש את העיר בסערה. היא מלאת ביטחון עצמי, יש לה תצוגת אופנה ראשונה כמעצבת עצמאית, והחבר השווה שלה, אנדרו (פטריק דמפסי, 'צעקה 3') עומד להציע לה נישואין בכל רגע. וכן, היא גם בלונדינית שנראית כמו ריס ווית'רספון. מי שהפתיחה הזו מזכירה לו את 'לא רק בלונדינית', הסרט הקודם בכיכוב פצצת האנרגיה הצהובה, יכול להירגע: הפעם מקבלת ריס (סליחה, מלאני) הצעת נישואין כדת וכדין, ואפילו אמו של הארוס אינה מצליחה לשנות את דעתו בנדון. רק בעיה אחת מעיבה על שמחתה של מלאני – היא עדיין נשואה.
התשובות לשאלות המתבקשות – איך זה קרה, למה וכו' – מתגלות באיטיות מבורכת לאורך הסרט כולו, אבל התוצאה המיידית היא שמלאני חייבת לנסוע מיד לאלבמה, לסדר את העניינים. ואין הזדמנות טובה מזו כדי לעמת את מלאני מודל ניו-יורק עם החיים בפיג'ן קריק, אלבמה, שלא השתנו הרבה בשבע (או שבעים) השנים האחרונות. בעיירה הקטנה, שאין בה אפילו כספומט (כי מנהל הבנק לא רוצה לאבד את הקשר האישי עם הלקוחות) נתקלת מלאני בידידי ילדותה, באביה שעדיין משחזר את מלחמת האזרחים, וכמובן בבעלה ג'ייק (ג'וש לוקאס, 'אמריקן פסייכו') שלא מוכן לוותר עליה בקלות. הוא אמנם לא פוליטיקאי מצוחצח ומוצלח כמו אנדרו הניו-יורקי, אבל הוא מכיר את מלאני מגיל אפס (והוא גם, אם יורשה לי לומר, חתיך באופן יוצא דופן).
במקביל, בניו יורק, מנסה קת'רין הנינגס, אמו של החתן המיועד – שהיא במקרה גם ראש העיר – לברר כמה שיותר פרטים על הכלה. לקרדיט שמקבלים יוצרי הסרט על מינוי אישה לראשות עיריית ניו-יורק בתקופה רגישה זו, ניתן להוסיף גם את הברקת ליהוקה של קנדיס ברגן ('מרפי בראון') לתפקיד. דמות ראש-העיר שהיא יוצרת מצליחה להיות האם הפוליטיקאית, הנדחפת לחיי בנה ומשתלטת עליהם, בלי להיגרר לקיצוניות בלתי אמינה שאפשר לראות לא מעט בתפקידים מסוג זה.
אבל עם כל הכבוד לברגן, הכוכבת האמיתית של הסרט, והסיבה העיקרית לצפות בו, היא ריס ווית'רספון. הבלונדינית החייכנית שנמצאת בימים אלה בשלב מתקדם של כיבוש הוליווד, עוברת יופי את טרנספורמציית השיבה הביתה, ומקלפת מעליה בהדרגתיות את ה"ניו-יורק ינקי ביץ"' כדי להעלות מנבכי הנוסטלגיה את הנערה הדרומית שהייתה. ווית'רספון מצליחה יופי באתגר, כולל החלפת מבטאים משעשעת, ומחזיקה את הסרט איכשהו על כתפיה גם שהעלילה הופכת לקלושה ובלתי אמינה בעליל אי-שם באמצע. למזלה ולמזלנו, לקראת הסוף חוזר הסרט לבסיס הבטוח של העימות בין אלבמה לניו-יורק, המבטיח אינספור אי-הבנות משעשעות.
הצופים האמריקנים נהרו לסרט לא רק בגלל מפגש התרבויות אלא גם בגלל הנוסטלגיה, שהסרט רווי בה החל מהשוט הראשון. למי שמכיר קשה שלא לשיר עם המקהלה 'סוויט הום אלבמה' ולהיטי קאנטרי אחרים. אבל כפי שנאמר כאן כבר כמה פעמים, נוסטלגיה של אחרים היא לא תמיד דבר מדליק במיוחד, ומנת-היתר של הבישול הביתי (שלא לומר הקיטשי במקצת) בסרט הזה עלולה להיות קצת יותר מדי למי שלא מתרגש ממשפחה, בית, מוזיקת קאנטרי והיריד המקומי.
למרות כל ההסתייגויות האלה, 'אין כמו אלבמה' הוא סרט קליל, מצחיק ומהנה, שמציג את מה שהכי קל להבין – מפגש בין סושי למעי חזיר על האש, בין 'עיצוב אופנה' לייצור בגדים, ובין בלונדינית מודל ניו-יורק לאותה בלונדינית, שבע שנים אחורה. מומלץ בעיקר לחובבי אמריקה, נוסטלגיה וריס ווית'רספון (או כפי שאומר המוכר בפרסמות למאסטרקארד, לי).
נשמע כמו סרט חורפי מצוין.
והביקורת נשמעת עוד יותר טוב.
אבל פרסומות למאסטרכארד? הזכירו לי?
טרם ראיתי
אבל הבנתי שהסוף הקיים בסרט שונה מהסוף שצולם/נכתב והוא שוּנה ככל הנראה בגלל תגובות של הקהל בהקרנות המוקדמות, שתבעו את מנת הסכרין השנתית שלהן.
ברור לך, כמובן, שזה לא תרוץ.
לעתים נדירות באמת חוזרים לסט כדי לצלם סוף חדש. בדרך כלל מצלמים מראש כמה סופים, כדי לבדוק איזה מהם יזכה לתגובה הטובה ביותר מהקהל. הגיוני לחלוטין מבחינה כלכלית, מגעיל למדי מבחינה… אה, אני אגיד "אמנותית" מכיוון שאני לא מוצא מילה טובה יותר.
אבל אני אוהב להציק לכולם
הייתי לפני שנה בארה''ב
שבוע באורלנדו (פלורידה) ושבוע אחרי זה בניו-יורק. אז נכון שאורלנדו זה לא אלבמה, אבל ההבדלים בין הדרום לצפון (ובעיקר ניו-יורק שהיא מין גרסת ענק לקניון עזריאלי בתוספת כבישים משובשים) ניכרים בהחלט. כל-כך שמחתי ללכת בברודווי ולא לשמוע אף אחד שומע או שר קאנטרי. בנוסף, אני דווקא די מבין אנגלית, אבל רק בניו-יורק הצלחתי להבין סוף-סוף מה האנשים במקדונלדס אומרים.
תגידו, מה יש לכם נגד קאונטרי?
אבל זה לא תמיד עובד.
אה, זה הסרט לפי עירית לינור?
האמת, הפרצוף של ריס עם הכפית שלה קצת יוצא לי מהאף. יש לה מין פרצוף כזה שיוצא מהאף מהר, לא נראה לכם?
מאז שראיתי את לא רק בלונדינית
אני נמנע מללכת לקומדיות רומנטיות יותר או פחות עם ריס ווית'רספון (בעצם לקומדיות אמריקניות בכלל). איפה הם הימים הטובים של פלזנטוויל בהם היא יכלה לשחק את תפקיד הבלונדינית הסטראוטיפית בלי לעלות לי על העצבים?
שאלה לסולדי ריס-
ראיתם את elections (בחירות או לא להיות)? היא מגלמת שם דמות כ"כ מעצבנת, אבל בחינניות רבה.
מאז שראיתי את הסרט אני מאוהבת בה, למרות הזוועה "לא רק בלונדינית" (והעובדה שהיא נשואה לרייאן פיליפה).
שאלה לסולדי ריס-
לא רק בלונדינית הוא סרט מצחיק מאד ומומלץ ביותר. דרך אגב, עכשיו עובדים על סרט ההמשך…
המשך? באילו מקווי העלילה יבחרו?
הממם.
"לא סתם מנותחת אף."
"לב פועם תחת הסיליקון."
"טיפשה, אבל יש לה אישיות מעניינת."
''בלונדינית בייל''
"בלונדינית בברקלי" (האוניברסיטה, לא השחקנית)
"בלונדינית ב-UCLA"
וכן הלאה.
או לחילופין:
"לא רק בלונדינית – גם ברונטית".
(אגב, היום ראיתי מישהי עם שיער צבוע בשלושה צבעים שונים. אין איזו אמנה שאוסרת על כאלה דברים?)
לא.
אפילו מכוניות מותר בארץ לצבוע עד ארבעה צבעים.
פלזנטוויל היה הסרט הראשון
שלה שראיתי (חוץ ממשחקי פיתוי, אבל אני לא מחשיבה אותו בתור סרט) והאמת היא הייתה די ממוצעת, היו בסרט רגעים טובים אבל היא לא הייתה חלק מהם…
פלזנטוויל הוא סרט מקסים
והסיבה היחידה שריס לא מתבלטת בו היא שטובי גונב לה את ההצגה.
לדעתי יש לה אחלה פרצוף מרושע,
ולפיכך אני מוכנה לראות אותה רק בסרטים שבהם היא משחקת את הכלבה. אמנם ראיתי חלקים גדולים מ-Cruel Intentions (איך שלא קראו לזה בעברית), ששם היא שיחקה את הבתולה התמימה, אבל זה לא נחשב, כי הייתי עייפה מכדי לקום מהכורסה ולא מצאתי את השלט. וזה גם לא נחשב לסרט באופן כללי.
''משחקי פיתוי''
תוותרו באמת!
טוב, ראיתי את הסרט
והוא איום ונורא בעיקר ריס הכפית שמצליחה להרוס כל טיפה של חביבות והומור.
eyelash הכפית הנובלת
כפי שכבר ציינתי,
ריס עם הכפית שלה.
תגיד את זה לריס.
נסו שילוב: Wit Her Spoon
או בשמה המקוצר: פלפלת.
תיקונים מאוחרים
ספון = כף
וויבר = נובל, מצומק
כף מצומקת = כפית!
למה? אני אהבתי דווקא!
הלכתי עם הרבה חברות שלי (כן, כן, איזה סרט בנות!) וממש נהנינו.
אני נהניתי מאיך שג'ייק ומלאני רבו כל הזמן ומהציניות שלה לפעמים ומהקול המיקי מאוס שלה כשהיא צועקת.
אז זה לא סרט עמוק, אז מה?? לא אחרי כל סרט צריך לחשוב כל הזמן. מותר שיהיו קומדיות רומנטיות טיפשיות קיצ'יות שהקהל יעד שלהם זה בנות בגיל העשרה או נשים בגיל המעבר ופנסיונריות.
בכל מקרה מומלץ למי שצוחק מהבדיחות האמריקאיות, לדעתי כמובן.
איזה יופי. אני נזכר בסוף של הסרט
על ההוא שמתכנן מהפכת גילאים בארה"ב ומכניס את כל מי שמעל גיל 30 למחנות חינוך-מחדש.
בסוף (כן, זה הספוילר) הוא מציק לשני ילדים קטנים, וכשהוא מתרחק מהם אחד אומר לשני משהו כמו:
"נכסח את כל מי שמעל גיל 10"
יש נמשל.
''הנוער לשלטון''.
ואגב, מכל הסרט הזה, רק הסוף שלו זכור לי בתור משהו ממש מטומטם ולא אמין. Yeah, right. כלומר, היה שם מסר, כן, אבל אני לא אוהבת שתוקעים לי מסר לראש עם פטיש חמש קילו.
ראיתי אותו בסביבות גיל 10
כך שלא קיבלתי את אותו רושם.
והנמשל, מה איתו?
או שגם עכשיו צריך לתקוע את המסר לראש עם פטיש חמש קילו?
מי זאת אנגי טננט?
אחות של אנטי טטנוס.
האם ריס
הולכת בדרכה חסרת המוצא של מג ריאן? גם ככה היא נראית כמו שכפול גנטי מוצלח של אותה בלונדינית מתוקה אשר נכלאה לנצח נצחים בסרטי קיטש רומנטיים ובלונדיניים עד בחילה… האם זהו גורלה האכזר של הבלונדינית החדשה בעיר?
כדאי שריס תיזהר, – אתמול זאת היתה מג היום זאת היא ומחר תבוא מישהי עם שיער בלונדיני ותר וחיוך מתוק יותר, אשר תנשל אותה מכסאה. וכמו הפתגם הידוע- סרטים רומנטיים יש בשפע,ובלונדיניות מתוקות נעלמות ברגע
ויש לזכור שמג ריאן עצמה
היא שכפול גנטי של מלאני גריפית. מה לא, תבדקו!
מה פתאום, הן מעצבנות בדרכים שונות לגמרי.
מג ראיין תמימה וחביבה עד שבא לך לבעוט לה בפרצוף, בעוד שמלאני גריפית נמרחת ויענו-סקסית עד שבא לך לשטוף את העיניים עם סבון כלים.
טוב זה כבר יותר מידי!
מג ראיין יש רק אחת! נא לא להשוות אותה למלאני או לריס.
ומה רע בסרטים רומנטיים מידי פעם? במיוחד בלילות חורף.
אתה גורם לי לתהות
עדיף לתהות
ולא לטעות.
על מה התהייה?
שאלה לבנות
זה באמת רומנטי להציע נישואין בחנות תכשיטים? אני יודע שיהלומים הם לנצח והם החברים הטובים ביותר של הנערה? אבל זה עדיין תופס?
מסעדה רומנטית זה כבר פאסה?
(להגיד פאסה זה פאסה
).
אבל לדעתי להציע בחנות תכשיטים למישהי נישואים זה מאוד רומנטי. למי אני צריכה להגיד מזל טוב?
בעיניי זה מבחיל.
אני אישית לא ממש אוהבת את קונספט ה"תתחתני איתי, יש לי הרבה כסף ואני אבזבז אותו עלייך". אבל מה אני יודעת על רומנטיקה, פמיניסטית שכמוני.
אין מילה אחת במשפט ההוא
שנכונה בשבילנו.
?_?
מסתבר שהרומנטיקה אכן פסה מהעולם, כשנכנסו אל שנות האלפיים.
למה?
מה בין רומנטיקה ורכושנות?
לא, גם לי זה נראה גועלי, רכושני ולא רומנטי ואני לא מאמינה שהרומנטיקה פסה מן העולם.
לא יודעת,
קראו לי שובינסטית, אבל אני פשוט לא מצליחה לראות איך הצעת נישואים בחנות תכשיטים מצהירה על רכושניות.
זה לא קשור לשובינסטיות
אני מאמין שגם הרבה בנים היו מוכנים לקבל הצעת נישואין מעלמה עשירה, אבל לא בחנות תכשיטים אלא בחנות למוצרי חשמל.
זה קצת מסובך להסתובב עם
מסך פלסמה "42 על הקמיצה, לא?
כבודה של בת מלך פנימה
וגאוותו של גבר בסלון.
כנ''ל.
גם אם הייתי אוהבת תכשיטים, וגם אם לא היה מעורב בזה העניין הכספי ה… מפוקפק (מתחשק לי לפצוח בשירת Girl You're Independent, אבל אני אתאפק), רק הקלישאה שבעניין מספיקה כדי לעשות לי רע.
תשכחו מרומנטיקה,
(אני רומנטית בימי ראשון בבוקר, לא בערב, תשאלו את המורה שלי לאנגלית). מה הקטע עם 'שאלה לבנות', למה שמישהי תדע את התשובה יותר טוב ממישהו, מה רק בנות הן רומנטיות?!
ידעתי שזה יגיע
טוב אז זו שאלה לבנות מלשון בנייה, אם אתה מתעקש.
יש בנים רומנטיים אבל יש מעטים והם בדרך כלל לא מודים בזה.
סליחה! ''אם את מתעקשת''
למרות שאני נוטה להיות רומנטי
אני לא מתיימר אפילו לנסות להבין את נבכי המחשבה הנשית, שהיא כידוע מפותחת ועל כן מסובכת בהרבה ממקבילתה הגברית. במילים אחרות, לדעתי לא משנה המיקום, יותר חשוב התזמון. המיקום מקבל חשיבות רק אם למקום ערך רגשי מסויים. אין לי מושג מה לגבי חנות תכשיטים.
אבל זה אני.
דווקא יש מלא בנים רומנטיים,
רק שהרומנטיות שלהם לא כל כך מוצאת לה אפיקים להתבטא, כדי שלא יצחקו עליהם.
ואז, כשהם סוף סוף תופסים אומץ, הם פוגשים אותי, מנסים להיות רומנטיים כלפיי, ובסוף אני שולחת אותם להוריד את הזבל.
אחחחח, איזה מין עולם זה.
אווווו להוריד את הזבל
!לֱב!כמה רומנטי
זהו
עדי אשכנזי, אני מציעה לך נישואים כאן ועכשיו.לא מתרגש מלהוריד את הזבל ואוהב סרטים רומנטיים. השארת אותי ללא מילים
את נשארת ללא מילים?
מה אני אגיד? לקבל הצעת נישואין באתר הרומנטי ביותר באינטרנט זה יותר ממה שאני יכול לצפות.
___________
עדי עדיין לא מבין איך הוא הפך מדוגמנית מצליחה למושא הערצה.
זול יותר מניתוח לשינוי מין,
וגם אפקטיבי יותר (עובדה – כבר הַצעת נישואין).
נוזמן לחתונה?
טוב לדעת שלא רק אני שמתי לב לסנטר המכוער של הבחורה ! :-)
ולראיה – הנה הודעה שכתבתי עליה ממש לפני שנה…
כתבה מספר 664
אין מה לעשות – כשיש בחורה מוכשרת שנראית טוב מדי, בלונדינית שנשואה לשחקן בלונדיני שווה, אני חייבת למצוא בה לפחות פגם אחד, ואין כמו סנטר מכוער כדי להצהיל את רוחי – היא לא מושלמת!
וזו לא רק ריס ווית'רספון – תראו את ג'ניפר אניסטון!
צריך לקחת את הכל ברוח ספורטיבית. יש מי שטוב בהטלת כידון; אני טובה בהטלת דופי. פרט לכך, כבר אמרו חכמינו ש"אין שמחה כמו שמחה לאיד" (וצדקו).
אם אני אלך לראות את הסרט זה רק כיוון שמשחקת בו בלונדינית אחרת אותה אני דווקא כן מעריכה – קנדיס ברגן. בזמנו הייתי שפוטה של "מרפי בראון" (וזה כשעוד לא היו לי לא כבלים ולא וידאו… נאלצתי לתחמן ולקמבן כדי לצפות בסדרה). זו היתה ונותרה הקומדיה האמריקאית הטובה ביותר לטעמי (כן כן, יותר מסיינפלד). לפני כמה ימים ראיתי אותה ב-SNL (ותודה לאסף רזון) בין השאר משחקת את אמא של גארת' ב-Wayne's World.
היא גדולה, היא גדולה היא גדולה…
לפי דעתי הקומדיה הטובה ביותר
ב*כל* הזמנים ומ*כל* המדינות היא סיטי טאוור.
בכיכובה של נעמי בלומנטל?
אתם נורמלים תגידו לי?
תראו את הסדרה הזאת ותישפכו מצחוק על הרצפה.
מזל שהיא מתרחשת בתל אביב, ולא קרוב אליי בחיפה.
אוי שיט, נשארו לי החרוזים מהכתבה של 8 מייל
לא משנה עכשיו אני אגיד יאללה ביי.
סרט תבנית עלוב...
גם אני הייתי בעד X! אני תמיד בעד X!