אם מרבית תכניות הריאליטי בהן אנחנו צופים היו תוכן עלילתי בדיוני היינו ממהרים לכנות אותן אנתולוגיות (ולהרגיש מאד חכמים). אחרי הכל, מדי עונה אנחנו הולכים לצפות בדיוק באותו קו עלילה, אלא שהקאסט משתנה: חבורת אנשים נכנסת לווילה/מטבח/אולפן/אי בודד, הם מודחים לפי סדר הפופולריות שלהם עד לאירוע גמר חגיגי, ובאמצע יהיו אהבות, שקרים ומשימות אקסטרים. וזהו, בעצם. כך שבהרבה מקרים, האתגר המרכזי של ריאליטי טוב הוא פשוט להצליח לספר כל פעם מחדש את אותו הסיפור, באופן שירגיש מוכר ונעים אבל גם כיפי ומרענן. וזאת הסיבה שגם אני, כמו מיליוני מכורים אומללים אחרים, שקעתי עמוק במצולותיה של "הישרדות: ארה"ב", בעיקר בתקופות בהן רציתי תוכן "בטוח", שהחוקים שלו ברורים מחד, ומאידך הוא עדיין תמיד ימצא דרכים להפתיע. הפורמט ברור כמו פרק של "חוק וסדר" אבל התוכן תמיד כאוטי ולא מתנצל.
בעבר, כשאנשים רצו להצדיק צפייה בתכנית שלא נחשבת ל"איכותית", הם היו ממהרים להסתייג בסוף ההמלצה ולומר "ואני בדרך כלל לא רואה טלוויזיה מסוג כזה!". לרוע מזלם של חובבי ריאליטי אפולוגטיים, התירוצים האלה לא עוזרים – אף אחד לא רואה שתים עשרה עונות של "בייק אוף בריטניה" בטעות. לכן, קו ההגנה האינטלקטואלי של רבים מחובבי "הישרדות: ארה"ב" הוא הטענה שהסדרה היא הרבה מעבר לטראש השגרתי שמספק הז'אנר – לא סתם סיר לחץ שבו המפיקים נהנים לדחוס אנשים פרובוקטיביים בשביל ריבים שיביאו רייטינג מיידי, אלא משחק אסטרטגיה שמצריך תחכום, תככנות, כישורי משחק סבירים וים של מזל.
"הישרדות: ארה"ב" היא אחד משעשועוני הריאליטי הוותיקים ביותר שקיימים על המרקע. מאז שנת 2000 המנחה ג'ף פרובסט נוסע פעמיים בשנה עם חבורת אמריקאים נלהבים אל הסיוט הגדול ביותר הרפתקה של פעם בחיים על אי בודד, במסגרתה הם מתחלקים לשבטים וחיים בתנאי מחנה קשוחים. לרוב, 6-7 הפרקים הראשונים בכל עונה מוקדשים לשלב השבטים, בו כל שבט מנסה לנצח בכמה שיותר משימות חסינות כדי לגרום לשבט השני להדיח אחד מחבריו, ואילו במחצית השנייה של העונה השורדים מתאחדים לכדי שבט שבו כל אינדיבידואל נלחם למען עצמו. רק שזה כמובן חארטה, כי כבר מהפרק הראשון נגלה שורדים שמשחקים משחק אסטרטגי ערמומי, אגרסיבי, סכסכני ו/או אתלטי, וינסו להזיז את כלי המשחק באופן שהם רוצים בתקווה שלא ייתפסו.
אלא שהחיים בתנאים השבטיים, הרחק מהציוויליזציה עם מעט אוכל ומים, הופכים כל דבר לקשה יותר: אנשים צריכים לבצע משימות מתישות, בין אם במרוצי מכשולים, אתגרי שיווי משקל ואתלטיקה סדיסטית, ובין אם בפאזלים מורכבים לעייפה. ואם זה לא מספיק, השורדת הממוצעת גם רוב הזמן לא יכולה לסמוך על אף אחד, כי אין לדעת מי מבני בריתה משקר לה בפרצוף. מה שמוביל כמובן ללופ האהוב והמוכר שבו השורדת מתחילה לתהות מי מחבריה בברית כפולה, והאם גם היא צריה להיות בברית כזאת ולשקר לכולם באותו הזמן, אבל אז בהצלחה עם לא-להיות-פרנואידית, ואולי כדאי שכבר תלך לחפש פסלון חסינות, אבל אסור לה להיעלם להרבה זמן כי אז ידעו שהיא הלכה לחפש פסלון ובוודאות ידיחו אותה, וכל זה בהנחה שלא תפרוץ בשום שלב שריפה או סופה או שיפרוץ למחנה שלהם פיל. כבר ציינתי שזה עינוי? כי זה עינוי. עסקינן בריאליטי אקסטרים סטייל "אפקט הפחד" פוגש את חיי הקומונה הבלתי נסבלים של "האח הגדול" (או במקרה של "הישרדות VIP" הישראלית – "האח הגדול" פוגש את "האח הגדול". אבל פויה, זה לא לפה).
וכן, אין ספק שעבור צופים רבים ההיבטים היותר "נמוכים" הם אלה שמרתקים אותם למסך, אבל עבור קהל אינטלקטואלי (או לפחות קהל שחושב שהוא כזה), ההנאה נובעת מאיזושהי צפייה פעילה באסטרטגיות שיש לשחקנים להציע: בחישוב ההסתברויות של הבריתות השונות שחברי השבט רוקמים, ניתוח התגובות הפוטנציאליות של שורדים שמהתלים בהם או פשוט בוויכוח התמידי של מי היה הנבל המוצלח ביותר – ג'וני פיירפליי או פארווטי, בוסטון רוב או ראסל. ההנאה הזאת מוגברת מכך שבתור צופה אני חסר השפעה לחלוטין – כל האירועים כבר התרחשו וצולמו, אין הצבעות מהבית וגם אי אפשר לנסוע לאי בודד בפיליפינים בתקווה לגלות פתאום במים 18 אנשים אומללים בבגדי ים שנאבקים בתנין. הצופים מקבלים חרך הצצה ומנחשים באטרף: מי ינצח? האם מי שכולם אומרים שהם ידיחו הוא אכן מי שיודח, או שהעורכים שוב משחקים לי בציפיות?
רבים מהצופים אף מנסים לשחק בנדמה לי ולדמיין איך הם היו שורדים באי (וחלק מהצופים אף הפכו באמת למשתתפים בעצמם לאורך העונות), אבל אני מודה שעבורי יש דווקא הנאה מרובה בעובדה שאני לא על האי הארור הזה והם כן. מילא לפני 20 שנה כשהיינו בחיתולי הגלובליזציה והרשתות החברתיות – אבל גם עכשיו מהלכים בינינו אנשים שבאמת משתוקקים לצאת להרפתקה המפחידה והמטורללת הזאת, כשכל תגובה שלהם מתועדת על ידי מצלמות! זוהי לא תכנית אולפן אליה מגיעים ליום צילום וחוזרים הביתה, וזה גם לא ריאליטי וילה בו רוב היום אתם בחופשת בטן-גב. ב"הישרדות" אנחנו צופים באנשים אומללים נזרקים מרצונם החופשי לתנאי הטבע האכזריים והמייסרים ביותר, שם הם מבלים את הזמן בלרעוב, לחלות ולהתעלל פסיכולוגית זה בזה, בידיעה שכל העולם הולך לצפות בהם ולבקר אותם. אם זה הקטע שלכם, אני לא שופט, אבל אני לא יכול להתחיל לתאר עד כמה אני נהנה לא להיות שם איתם, והבחירה להיות בטטת כורסה מעולם לא נראתה לי משתלמת יותר.
עם זאת, לצד ההנאה הסדיסטית והעונג האסטרטגי, "הישרדות" היא גם סיפור, וחלק מהיופי של הסדרה נמצא בניסיונות שלה למצוא דרכים חדשות לספר את הסיפור שלה. חלקם אמנם פחות טובים מאחרים ("הישרדות 24: עולם אחד", אני מסתכל עלייך), וגם לא תמיד הייתי ממהר להלל את הטוויסטים שלה, שהפכו בעונות האחרונות למסובכים עד אימה (בעונות האחרונות כבר יש פסלון חסינות משולש שמבטל את ההצבעה של כל השלושה שמצאו אותו עד שהם אומרים במקביל משפטים מטומטמים שונים, ואם הם לא אומרים אותם באותו הזמן – אסור להם להצביע במועצת הבשם-אלוהים-למישהו-יש-אדוויל?). לא, האופן המרכזי בו "הישרדות" כן מצליחה להתחדש מתבטא בתותח הכי כבד שלה: הליהוק.
בניגוד לתוכניות ריאליטי אחרות, "הישרדות" לא רק מנסה לגרום לריבים וסכסוכים בתוך השבטים, אלא מעודדת את השורדים באמת להכיר זה את זה. לפעמים זה מביא לבריתות מרגשות ולא צפויות, ולפעמים לתופעות חברתיות שומטות-לסת (באחת העונות שני נוצרים מאמינים שובצו לאותו השבט. מן הון להון, הם הקימו כת קטנה שאילצה את שאר חברי השבט להעמיד גם הם פני מאמינים, פן יודחו!). עם זאת יש לציין שקיימים פערים גדולים בליהוק בין העשור הראשון של שנות ה-2000 לבין השורדים של השנים האחרונות. עונות 1-24 אופיינו במעט שורדים עם ניסיון עשיר במחנאות ואתלטיקה, והמון דוגמנים ודוגמניות. חלקם אמנם הוכיחו כישורים פיזיים ושכליים מרשימים, אך כמכלול – היה מדובר בחבורה של אנשים יפים ואטומים שלא ממש רוצים להיות שם. עם השנים, ובעידודם של שורדי-עבר שחשבו שהתכנית מאבדת מגובהה, הליהוק הדביק את רוח התקופה. שורדים אסתטיים הפכו פחות חשובים להפקה ממעריצים כבדים ואסטרטגים של ממש, ובעונות האחרונות אנו רואים מאמץ יפה של ההפקה להביא דמויות מרחבי הארץ ומכל הקשת המגדרית שגם ישחקו בצורה אינטיליגנטית ומפתיעה, וגם יעניינו ויאתגרו את הדעות הקדומות של הצופה (געגועיי העזים לאווי שהלכה מאיתנו מוקדם בעונה הקודמת).
כמו כן, שווה להזכיר שאחד התענוגות הגדולים ש"הישרדות" מזמנת לצופיה הוא השחקנים החוזרים. החל בעונות האולסטארס למיניהם (עונה 20 מומלצת במיוחד בהיבט הזה), ובהמשך בכל מיני ניסיונות, אלגנטיים יותר ופחות – דמויות שמאד אהבנו, ומאד שנאנו, שבות לשבטים חדשים, שמזהים אותם ומנסים בכל דרך אפשרית למגר אותם, או לחלופין לנצל את ניסיונם עד תום. האם זה תורם לעונות? לפעמים. האם זה מגביר את ההתמכרות והדחף לצפות כדי לגלות האם החבר'ה שכמעט הצליחו פעם קודמת, יצליחו בכל זאת להגיע עד הסוף הפעם?! התשובה המצערת היא חד משמעית כן.
אם כבר הזכרנו את עונות העבר, יש להתייחס בכובד ראש לסוגיית הקצב. צפייה בעונות הראשונות של "הישרדות" בימינו היא חוויה לא קלה. מחד, בעונות הראשונות הפוקוס יותר התמקד באי ובתרבות המקומית, וזה היה מרתק ומלא ברגעים טלוויזיוניים בלתי אפשריים המערבים בעלי חיים, אסונות טבע ומראות עוצרי נשימה (בעונות האלה לפעמים זה גם לא היה אי, ע"ע עונה 3 באפריקה ועונה 15 האגדית שהתרחשה בסין). אבל – וזה וואחד אבל – בהצלחה לכם עם לצפות במהירות רגילה ובלי להאיץ אפילו טיפה. אנחנו נתקעים בסצנות ארוכות מאוד, וכשמחליטים להדיח מישהו – המון פעמים זה אכן מי שסוכם עליו, והצופים עלולים למצוא את עצמם במשך עשר דקות צורחים על המסך "נו כבר ברור שזה ג'ונתן ושהם שונאים אותו פשוט תגמרו עם זהההההה".
למרבה השמחה, העריכה של "הישרדות: ארה"ב" בעשור האחרון השתכללה והגיעה לשיאה – לא רק שהתכנית קצבית והדוקה יותר, היא כבר מודעת לציפיות של הצופים, ובהתאם היא מתעללת בדיוק באותן ציפיות, מתלוצצת עם דברי השורדים, מגיבה להם ולעתים אף נותנת להם להכתיב את הטון: מעריצים ושורדים שראו עונות רבות כבר אומרים למצלמה איזה מונטאז' עומד להגיע בעקבות השורה הבאה שלהם, או מה השורדים האחרים בוודאי יגידו עליהם בעדותם המצולמת. ובין אם הם צודקים או טועים לחלוטין – זה מהנה באותה מידה.
עוד צריך להזכיר שבמשך כל תקופת הרצתה של "הישרדות" במשך 22 שנים היא הצליחה לשמור על המנחה שלה, ובחלק ניכר מהזמן – הוא נכס. ג'ף פרובסט אוהב את המשחק הזה כפי שמעטים אוהבים. הוא מין שעטנז מבלבל אך חמוד בין הצ'ייסר מ"המרדף", עידו רוזנבלום ויגאל שילון. האיש פשוט מאוהב במשחק ומתפעל מכל טוויסט חדש בהתרגשות שקשה להתנגד לה. פרובסט התחיל כמנחה, הפך למפיק ובהמשך גם לשואו-ראנר, ומאז הוא אפילו נלהב יותר. לפעמים ההתלהבות הופכת למציקה כשהוא לא מפסיק לקריין משימות בזמן שהשורדים מתחננים שיסתום כבר ויניח להם להיתלות על הקורה הארורה בשקט. ועדיין, פרובסט הוא מנחה טוב בעיקר כי הוא מכיר בערכו של המשחק ולכן גם שומר עליו: הוא לא יחשוף בריתות או ינסה לסכסך, הוא מכבד כל מהלך ואם יש ברית סודית או בגידה שצפויות לקרות במועצת השבט – האיש ייתן לשבטים לעשות את שלהם.
נדמה כי כעת מישהו אמור לקום ולהגיד "אבל זיו, זה עדיין נשמע כמו כל ריאליטי קיים אי פעם, חוץ מהקטע עם האי". אם אני צריך בכל זאת לנסות ולהסביר למה דווקא "הישרדות" היא ה-ריאליטי, אז כוחה של "הישרדות" טמון באפשרויות הבלתי-מוגבלות שקיימות למשחק הזה. כבר 22 שנה ששורדים מוצאים דרכים חדשות למתוח את חוט השדרה המוסרי שלהם בזמן שיוצרי המשחק מחפשים דרכים יצירתיות להפתיע ולהמם אותם. על אף שכמעט בכל פרק נזכה לראות חיי שבט, משימת חסינות ומועצת שבט – אנחנו נמצאים בעולם של "בעל זבוב". אין לדעת מי עתידים להשתגע מרעב וצמא, מי ייכנעו לפרנויה ומי יגלו קור-רוח מהסוג שמחפשות מגייסות לשב"כ. מצד אחד יש לנו פורמט מושלם וקבוע וברור לנו מהם הדברים שעתידים לקרות. ומצד שני יש לנו חבורת בני אדם שהולכת ומאבדת את שפיותה וכוחה הפיזי, והם יכולים להתאחד כנגד האיום או לפנות זה נגד זה. ומה שנפלא, זה שלפעמים הם יצליחו להתאחד בצורה מופלאה – ובסוף עדיין לבגוד זה בזה. וכמו בטרגדיות היווניות, גם צופי "הישרדות" יודעים שהם נכנסים אל סיפור שסופו שברון לב – והם נכנסים אליו עם רעב עצום, כל פעם מחדש.
מצטער, בשבילי ביקורת כאן על תוכנית ריאלטי זה כבר יותר מדי להתרחק מהנושאים של האתר.
(ל"ת)
קודם כל, לא צריך להצטער, סוגיה לגיטימית
מודה שהשאלה הבאה היא, וזאת שהובילה אותי לכיוון הכתבה הזאת (אבל לא לכיוון דף סרט) היא: למה לא?
כלומר, הרי חלק (מסוים, לא כולו) מהאופן שבו עין הדג הוקם אמר שבהחלט צריך להרים את האף על דברים גרועים – אבל לא על סוגות שלמות.
כן, עם ריאליטי המצב קצת שונה ואני עלול להבין טענה מוסרית נגד תוכניות ריאליטי והדהוד שלהן – אבל בהנחה שזה לא המצב, למה שלא נדבר על הדברים הטובים בז'אנר הזה?
גם לי זה מרגיש מוזר
(אם כי הביקורת כל כך טובה שזה נסלח)
אני לא חושבת שזה עניין של איכות אלא של קשר רעיוני. התחלנו לדבר על טלוויזיה כי לכאורה אין הבדל גדול בין משחקי הכס למשחקי הרעב למרות שהם על מסכים שונים, אבל ריאליטי זה לא ממש משהו שיש לו מקבילה בקולנוע. כלומר, יש דוקומנטריים ומדי פעם סרטי מתיחות, אבל זה ממש לא אותו דבר. וגם… טוב, שאלת המדרון החלקלק. אפשר לדבר על תכניות תחקירים? כי זה בייסיקלי דוקומנטרים קצרים. ומה עם תוכניות בוקר? החדשות של שמונה? ספורט משודר? עד עכשיו לי לפחות היה ברור שהגבול עומד בטלוויזיה עלילתית, ועכשיו כשהגבול הזה היטשטש אני לא באמת יודעת מה הגבול צריך להיות.
אני אגיד זאת כך
אני ממש לא חושב שנחזור לריאליטי… אי פעם.
אבל כן הרגיש לי מוזר לעשות פרויקט מיוחד שמוקדש לטלוויזיה ולהתעלם לחלוטין מסוגה מאוד פופולרית וכזאת שכן נועדה להיות בידורית (בניגוד לתוכניות תחקירים שהמטרות שלהן אינן אומנותיות או בידרויות).
אם כבר מותחים את הגבול
הייתי שמח לקרוא פה ביקורות על סדרות טבע, אותי לפחות זה יעניין הרבה יותר.
אני בדיוק עכשיו צופה ב״שמורות הטבע המופלאות״, סדרת הטבע החדשה של נטפליקס עם ברק אובמה, ואחרי 2 פרקים אני יכול להגיד שכבר הרבה מאוד זמן לא ראיתי סדרת טבע באיכות כזאת.
הצילום מרהיב, הפסקול מדהים, הנופים מטורפים, החיות בחלקם לא מוכרות והסדרה בהחלט חידשה לי כמה דברים שדי הדהימו אותי (וראיתי בחיי לא מעט סרטי וסדרות טבע).
הדבר היחיד שבו הסדרה לא מי יודע מה מתבלטת זה בקריינות. ברק אובמה הוא אמנם שם גדול שבהחלט מוכר, אבל כקריין הוא די סתמי. הוא לא רע, אבל הוא גם לא מתבלט במיוחד לטובה, כך שלא ברור מה היחודיות בכך שהקריין היה נשיא ארצות הברית.
אבל מכל שאר הבחינות זו אחת מסדרות הטבע הטובות שיצא לי להיתקל בהן בשנים האחרונות ואני בהחלט ממליץ עליה.
מצד אחד אני באמת מרים את האף על סוג. שלמה, משהו שהוא לא בהכרח הוגן אבל זה אני ( לא על האנשים שצופים בו, גם לי יצא כמובן מדי פעם)
הבעיה שלי היא כפי שפייפר טענה הוא הגבול המטושטש והלא ברור. אין בעיה עם סדרות טלווזיה שהן יותר לכיוון הטראש אם הן בעולם העלילתי או אפילו הדוקומנטרי (למרות שדוקו זה גפ יחסית רחוק מתכני האתר)מבחינה מוסרית הסוגה עלולה אכן להיות בעייתית אך גם סרטים שמבוססים על סיפורים אמיתיים או סרטי דוקו עלולים להיות כאלו, כך שאני לא מגיע מכיוון כזה.
מהקצת שקראתי הביקורת כתובה אחלה, לא ממש המשכתי איתה בגלל חוסר העניין בהישרדות ובגלל אורכה.
סורי, אבל אם עסקינן בריאליטי שהוא אשכרה טוב, אין עוד סדרה כמו 'המירוץ למיליון'.
הסדרה הזו, בעונותיה הראשונות בארה"ב הייתה סדרה טובה, בלי שום הסתייגויות, בלי שום יחסית לריאליטי, ובלי החלקים הטפשיים של כל תכנית ריאליטי.
מצטער, אבל אי אפשר להתעלם
הסיבה שאנשים צופים בהישרדות היא בגלל הלבוש (או העדרו) ופחות בגלל האסטרטגיה המפותחת, שאולי קיימת אבל היא לא החשובה.
לא נכון.
(ל"ת)
אוקי, זאת תגובה של מישהו שלא ראה עונה אחת טובה של הישרדות
הרבה מהתגובות על הכתבה הזאת מעבירות ביקורת על ההחלטה לכתוב על ריאליטי, ומזלזלות בסדרה עצמה, וזה מפספס את הפואנטה- המטרה היא להפריך את הסטיגמה של הסדרה הזאת כריאליטי מטופש.
לכו לראות עונה אחת של הישרדות, ותבינו שמדובר באחת הסדרות הכי חכמות שיש, ותופעת טלוויזיה שאי אפשר לדבר על טלוויזיה בלי הזכיר אותה. גם אם מדובר בריאליטי.
לא רק שהטענה הזאת לא נכונה
היא אפילו לא נכונה ל"הישרדות ישראל" שהיא התגלמות כל מה שגרוע בריאליטי.
אהמ
קודם כל תיקון:
עונה 2 זה אוסטרליה, עונה 3 זה אפריקה.
ותשמעו אני חושב שצריך להרגע עם ההייט לריאליטי.
זה לא בושה לאהוב את זה ואנחנו כבר מזמן אחרי ימי הזוהר שלו שאז זה אולי באמת קצת היה מביך (רק בארץ עדיין לא, אולי בגלל זה יש הסתייגות כזאת גדולה פה).
לגבי הישרדות…… נקודה רגישה ממש.
אני זוכר שהייתי רואה קצת בתור ילד מה שהיה בטלוויזיה איפשהו בעשור הראשון של שנות ה2000, אבל בשלהי 2019 נפלתי במקרה על עונה 35 (לא נזכיר את השם שלה למה הוא מחריד בצורה קיצונית) וואלה זה היה מרתק, בשניות התמכרתי.
רחוק שנות אור מהביזיון הישראלי הזה שמבייש את שם המותג בעיניי.
עכשיו 35 בדיעבד היא עונה מזעזעת (ההיא שזרקה את הפסלון לאש????! אין שכל אה?) אבל היא פתחה אותי למין פייז מוזר ומאודדדדדד מאוחר של הישרדות.
פתאום אני בבינג'ים של עונות אחרי עונות במכה (היה לי הרבה זמן באותה תקופה כן…. ואז 2020 בכלל).
משהו בזה הוא אחר, אבל זה גם התקלקל.
שלא כמו הכותב אני חושב שעונות יותר מוקדמות הן הכיף האמיתי כי הטוויסטים של היום מאבדים אותך כצופה. לא אגיד ההכי מוקדמות אבל בואו נגיד שעונה 8 אולסטארז זה כבר מופת טלוויזיוני (וכן אולסטארז 20 זה הקרם בורלה של התוכנית למרות שהמנצח הוא לא מי שהיה אמור לנצח בעיניי).
בכל מקרה סליחה על הרנט המוזר הזה, זה שלב שכבר מאחורי ולא ציפיתי לו היום ב1 בלילה, אבל אני יגן בגופי על הישרדות ארה"ב.
ביום אחר נדבר על המירוץ למיליון.
.
מתיחת הגבול היא בעייתית…כי אם ריאליטי אז למה לא דוקו ואולי טוק-שואו…ואולי כל דבר בכלל וכל סוגה שעולה על מסכי הטלוויזיה…
אז אני ראשית מבקש להביע השתתפות בצער לכל מי שנלכד אי פעם כשה תמים בזרועות התמנון המניפולטיביות של הפקת ריאליטי…זו הרי אפילו לא באמת טלוויזיה אלא המקבילה המודרנית לקרבות הגלדיאטורים או סתם לזריקת עבדים לאריות…
אבל בואו נגיד שהחלטתם שכן קצת ריאליטי…קצת גולו גולו..אז לפחות שיהיה על is it cake…
כלומר, למה לא דוקו?
שוב, יש הרבה טיעונים טובים לגבי לא ריאילטי. טיעון המדרון החלקלק של "מי יודע, אולי נדבר על סדרות תעודה השם ישמור!" הוא… לא אחד מהם.
סדרת תעודה!
אני מבין רצון שהאתר פחות ידבר עם סדרות תעודה כדבר שבשגרה, בעיקר כי לצערנו אי אפשר להספיק הכל ואנשים מעדיפים יותר קולנוע (הלוואי שהיו באתר ביקורות על כל סרט וסדרה שקיימים), אבל בכל מקרה כיף שהאתר מגוון לפעמים, וכיף עוד יותר שבתגובות תמיד אפשר לדון בכל נושא שקשור איכשהו למסך.
הבלתי חשובים
ולסדרה לשמה הגבתי:
הבלתי חשובים של תאגיד השידור.
הסדרה בוחרת גישה נהדרת להיסטוריה. היא עוסקת בתהליכים חשובים ומרכזיים מאוד שעברו על הציבור הישראלי, ועושה את זה כאילו בדרך אגב – דרך אירועים שוליים אבל מרתקים ופחות מוכרים. יחסי דתיים-חילונים, השפעת המלחמות, יחס לערבים, ועוד ועוד.
ברוח הימים, אמליץ במיוחד על הפרק שעוסק בהופעה של מרלן דיטריך בישראל, שפשוט שאב אותי אליו, ועוסק בנושא היחס של הישראלים לגרמניה – ובמיוחד היחס של ניצולי השואה לארץ בה נולדו ושעזבו אותה בנסיבות איומות.
דיברו על תעודה יחסית לא מעט גם בעין הדג וגם במסך המפוצל
(באולינג לקולומביין, אמריקה בפריים טיים)
יופי של סדרה.
"המלך חוזר לשכונה" הוא פרק פנטסטי. דרמת ספורט שכונתית סוערת, מצחיקה, טרגית וישראלית למות.
שאבעס במלאבס.
(ל"ת)
אז למה הישרדות הישראלית היא פויה?
קודם כל, תודה רבה על הביקורת. בתור מי שלא מצליח לראות ריאליטי, הביקורת כתובה נהדרה ומבהירה למה זה בכל זאת עובד. אבל אם כבר, אז עד הסוף:
אז למה הגרסה הישראלית לא עובדת?
האם הגרסא הישראלית לא עובדת? שואל ברצינות כי אני לא יודע מה הרייטינג שלה ביחס לאלטרנטיבות.
צופה אדוק וחובב (++) של הגרסא האמריקאית, אני יודע שעבורי הגרסא הישראלית נופלת בעריכה. ב42 דקות יש קצב, מתח, אסטרטגיה והדחה. 3 פרקים בגרסא הישראלית הן באורך עונה של האמריקאית.
מבין שעולה כסף וצריך הרבה פרקים ופרסומות כיו"ב בשביל כדאיות כלכלית אבל כצופה אני פשוט משתעמם.
יכול לומר את דעתי
"ועדיין, פרובסט הוא מנחה טוב בעיקר כי הוא מכיר בערכו של המשחק ולכן גם שומר עליו: הוא לא יחשוף בריתות או ינסה לסכסך, הוא מכבד כל מהלך ואם יש ברית סודית או בגידה שצפויות לקרות במועצת השבט – האיש ייתן לשבטים לעשות את שלהם."
בשבילי, ברגע שראיתי את זוארץ עושה בדיוק ההפך ומנסה לחלץ כל פריט מידע אסטרטגי במועצת השבט בגרסה הישראלית הוא די הרס את כל הפואנטה וזה הספיק לי להפסיק לצפות.
איזה כיף שאתה שואל!
לא התייחסתי לזה בהרחבה כי גם ככה הטור הזה יצא באורך של "החטא ועונשו", אבל הכשלים של "הישרדות: ישראל" (או בשמה בשנים האחרונות – "הישרדות VIP") רבים ומופלאים, הבה נמנה בזה אחר זה את הבולטים שבהם:
א. השידור המסחרי בישראל – כדי להפוך את ההפקה היקרה של "הישרדות" לכדאית במקום פצפון כמו ישראל, כמעט כל הפרקים "מושכים זמן". רוצה לומר – חומר גלם שהיה מפרנס פרק אחד של האמריקאית, מפרנס שלושה פרקים של הישראלית, מה שיוצר תחושה מדאיגה שכל חומר גלם אפשרי נכנס. זה מוביל לסצנות מאד ארוכות, העדר שיאים (הדחה פעם בשבועיים זה באסה גדולה), וגם לעונות שנמשכות חצי שנה (!!!). העונה האחרונה נמרחה כל כך הרבה שבמקביל לה הספיקו לשדר גם את עונה 41 של "הישרדות: ארה"ב" וגם חלק מעונה 42. סיוט.
ב. משימות מטומטמות עם חסויות מעליבות – ונדגים: בעונה הקודמת השורדים היו צריכים להילחם בחתיכות במבה ענקיות. בנוכחית זה כבר היה עם ביסלי.
ג. אלמנט ה-VIP – מאז ש"הישרדות" עברה מערוץ 10 לרשת (ועוד לפני איחוד הזכייניות) מרבית הליהוק הוא "מפורסמים". הגרשיים היא כי במרבית המקרים אלה לא אנשים שמוכרים למרבית הציבור, אלא פשוט פליטים מתכניות ריאליטי אחרות. וזה על הפרצוף, כי "אנשים רגילים" יותר מהר נכנסים לטירוף של האי וקצת שוכחים שמסתכלים עליהם, לפחות כך זה נחווה מהצד. להבדיל אלף אלפי הבדלות, ב"הישרדות VIP" הרבה מהשורדים זוכרים היטב שרואים אותם בבית. הם מוטרדים מהאופן בו ייצאו, מתחפרים בעמדות משעממות או לחילופין מייצרים פרובוקציות מייגעות רק כדי שיראו אותם יותר. הקסם של "האדם הרגיל" שיוצא להרפתקה של פעם בחיים? בתחת שלי, חצי מהם כבר עשו עונות של "גול סטאר" ו"המירוץ למיליון", זה לא מרגש אותם בשום צורה, וגם לא אותנו.
ד. גיא זו-ארץ – אולי בעונות הראשונות עוד היה לו כוח לזה, והוא היה נלהב. אבל "הדמות" של זו-ארץ כמנחה בעונות האחרונות בלתי נסבלת. תסריטאית כנראה קברניטי רשת חשבו שזה יהיה מצחיק לעצב את המנחה כסאדיסט מרושע שנהנה להתעלל בשורדים. וזה נכון שבעונה האחרונה מחצית מהשורדים היו אנשים כה מתישים שהיית מניח שיהיה כיף לראות אותם סובלים. אבל זו-ארץ לא מפסיק לנפנף בפניהם בפריבילגיות של בקתה ממוזגת עם ארוחות גדולות, הוא מתסיס ביניהם ללא הרף, מגלה כמעט כל שנייה סודות של חברי שבט שרוב המשתתפים בכלל לא אמורים לדעת ו… טוב, הוא פשוט הורס את זה. וזה גם ככה הרוס!!!!
ה. "אנחנו VIP, אנחנו אמורים להוות דוגמא" – אנשי רשת יודעים שבגלל שהם מורחים את העונה הם חייבים שיהיו דרמות כ-ל הזמן. אז בכל מועצת שבט נמצא את גיא זו-ארץ שואל שאלות מחרידות כמו "אז רגע, לשורד מזרחי יש חוויה אחרת משורד אשכנזי?", או "האם לנשים יש סיכוי בכלל להתמודד מול גברים?". ועל אף שהמלכודת ברורה מקילומטרים, השורדים – בהיות חלקם בוגרי "האח הגדול" ומנוסים מאוד בויכוחי "השד העדתי" אינסופיים – תמיד נכנסים לצרחות וריבים מעליבים שנמשכים נצח, כי כאמור העונה אמורה להימרח, אז זה דווקא טוב לרשת שהם רבים.
ו. מה זה אסטרטגיה? – בעונות האחרונות של "הישרדות VIP" היה לצופים מזל גדול אם יש שניים או שלושה שורדים שמתכננים מהלכים באופן נבון. האחרים פשוט נגררים חברתית.
ז. התערבות מאוד מאוד בוטה ולא אלגנטית בעליל של ההפקה לגבי מתמודדים מסוימים – ואני בטוח שגם בגרסה האמריקאית יש אלמנטים של זה. אבל שם רוב הזמן זה לא בוטה או ברור לצופה מי הפייבוריט, אלא אם הוא מנתח את העריכה. בישראל אין צורך לנתח כלום, כי הכל גס מאוד, והשורד שההפקה בעדו לרוב יקבל יתרונות מופלאים – פשוט כי ישליכו אותם עליו, ומבלי שלמישהו אחר היה סיכוי לזכות בהם.
יש עוד המון, אבל זה כבר מתחיל להרגיש כמו עוד טור על הישרדות. מקווה שזה הבהיר :)
מצד אחד
אני מסכימה עם כל הנקודות שהעלית (הייתי קוראת בכיף אפילו עוד), והן בהחלט היו חלק מההחלטה שלי להפסיק לראות את הגרסה הישראלית לפני כמה עונות. נשמע שזו הייתה ההחלטה הנכונה.
מצד שני – מלחמה בחתיכות במבה וביסלי ענקיות? יש מצב שאני צריכה לראות את זה כדי להאמין.
בבמבה הם באמת נלחמו.
אם אני זוכר נכון, לפחות.
עם הביסלי זה היה יותר מסלול מכשולים, הם היו מכוסי עיניים, ובצדדי המסלול היו צלוחיות עם ביסלי. מה שהוביל לתוצאה המגוחכת והבלתי נמנעת של שורדים עוצרים את המשימה באמצע כדי לנשנש ביסלי במקום לרוץ כמו מטורפים ולהילחם על חייהם.
מצד שני, הפרס במשימה היה… רק ביסלי.
אז כאילו, את יכולה לרוץ את כל המגרש 20 פעם, להזיע ולהיפצע בעיניים מכוסות, כדי לקבל שלוש שקיות גדולות של ביסלי, או שאת יכולה לעצור ופשוט לאכול אותו מהצלוחיות. ניתן להבין את השורדים במקרה הספציפי הזה.
אני רוצה להוסיף עוד משהו: מוסר.
המידע שלי על הישרדות הוא כאמור לא ממש עדכני. ראיתי די הרבה עונות של הישרדות האמריקאית, ושרדתי עונה אחת, אאל"ט, של הישראלית, וכולן בנות עשור. אז אולי מה שאני אומר כבר מאוד לא נכון. אבל ממה שראיתי, חוץ מכל הדברים הנכונים שאמרת (בעיקר מריחת הזמן, וואו) יש עוד הבדל גדול בין הגירסאות, והוא מה שמותר ומה שאסור לעשות.
נשמע מצחיק לדבר על "מוסר" בהקשר של משחק שלשקר ולתחמן הם חלקים בלתי נפרדים ממנו, אבל עדיין, יש גבולות ברורים לגבי דברים שלא עושים, וזה שאתם במשחק טלויזיה זה לא תירוץ. בגירסה האמריקאית, אם מתחרה כלשהי מצאה את פסלון החסינות, אז אנשים מנסים למצוא דרכים להוציא אותו ממנה בדרכים נלוזות יותר או פחות, אבל אף אחד לא מעלה אפילו את האפשרות של פשוט לגנוב אותו ממנה. מן הסתם זה משום שבחוקי התכנית יש איסור על האפשרות הזאת, ואם מישהו היה עושה את זה הוא היה עף מהמשחק. בגירסה הישראלית – זה בדיוק מה שקורה. אנשים ליטרלי גונבים. וגם פועלים באלימות (איך לעזאזל כשמישהו מכוון מצ'טה לצוואר של מישהו אחר הוא לא מועף מהתכנית באותו רגע?!), ו/או/גם מטרידים מינית, באופן מתועד, מול המצלמה, באופן שהיה יכול להיות עדות בבית משפט, בלי שיהיו לזה השלכות כלשהן. זה מעבר לדוחה מצד ההפקה שמאפשרת את זה, וחוץ מזה ההרגשה היא לא שאני רואה אנשים שמשחקים משחק במסגרת הכללים, אלא אנשים שהם פשוט רעים. לא כיף.
סוגיית המוסר באמת ממש קריטית.
באופן אירוני, הרגע שהכי צרם לי מבחינה מוסרית, היה דווקא במשימת "הפיראטים" בעונה האחרונה, שבה מותר לכל חבר שבט לבזוז פריט אחד מהשבט השני.
כמובן שזה פח שנועד להתסיס כי לרוב בשלב הזה לשבט אחד יש ברזנט ולשני אין, כך שזה בעצם תירוץ עלוב לשחזר מדי עונה את אותו קונפליקט: לקחת את הברזנט או לא?:
בעונה האחרונה ליה גיל החליטה שהיא הולכת על זה (שוב במשימה שבה על הנייר מותר לך לקחת מה שאתה רוצה, לא משנה אם השבט השני הרוויח במשימת פרס או לא). השבט שאליו היא הלכה חשד שזה מה שהיא תעשה, אז אחד מהם הלך לעץ מאד גבוה, טיפס מלא והחביא את הברזנט שם. ליה הגיעה, כשכולם בוהים בה ומחכים לראות מה היא תעשה, ואז יצאה לסיבוב, איתרה את הברזנט והביטה עליהם בפרצוף של "סירייסלי?". הם חייכו בזחיחות, ואז, למרבה תדהמתם, היא פשוט קיפצה על העץ עד שהגיעה למעלה והתחילה להתיר את טריליארדי הקשרים שקשרו את הברזנט לעץ.
בשלב הזה חברי השבט השני התחילו להילחץ, ואז ג'קי אזולאי שהתחילה להיבהל מהרעיון שלא יהיה לה ברזנט בסופה הלילה, פשוט צרחה על ליה גיל "הילדים שלך יראו את זה בטלוויזיה! הם יראו שגנבת להם את הברזנט ויידעו שיש להם אמא זבל!!!".
היא חזרה על זה עוד מספר פעמים. ועם כל הכבוד, לשפוט מישהי בצורה מטומטמת ואלימה על כישורי האמהות שלה, כשהילדים שלה או יראו את זה או ישמעו על זה מילדים אחרים בבית ספר שלהם – זה קו אדום על גבול הבורדו. כשמתמודדת ריאליטי אחת (שכבר עשתה כמה תכניות ריאליטי בחייה ומודעת בדיוק מה ההשלכות) צועקת על מתמודדת אחרת את העלבון הכי אישי ולא הוגן בעולם, וההפקה הישראלית עוד בוחרת לשדר את זה – כאן הגבול המוסרי עובר, מבחינתי.
אם לחזק את הנקודה, אז בעצם התשובה טמונה ב-למה בכלל לצפות בהשרדות
בעיני החוזק המרכזי של השרדות בדינמיקה בין בני אדם. הם נזרקים לתנאים הרבה פחות נוחים מהחיים הרגילים שלהם, ופתאום מסוגלות חברתית הופכת לנכס הכמעט יחיד שלהם. המסוגלות הזו היא מה שמכניס עניין לצפיה, זה פשוט מרתק.
ובפירוט: עונה 20 סימנה איזשהו קו פרשת מים, משום שהיא היתה מפוצצת במתחרים "טובים" ו"רעים", רבים מהם ניצחו את העונות שלהם, ופתאום הסתבר שהחלוקה הנכונה תהיה "אסטרטגיים" מול "ברי מזל". הסתבר שהרבה מהמנצחים ה"ערכיים" פשוט שיחקו בעונות חסרות אסטרטיה ולא הצליחו לחשוב איך לשמור על מומנטום או להלחם על החיים שלהם במשחק. אחרי העונה הזו משתתפי העתיד קיבלו הכשר סופי לשחק אסטרטגית, הקשקוש על אנושיות וערכים ירד מהפרק עבור כל מי שהגיע כדי לנצח, ולכן הרבה עונות מאוחרות הפכו למופת שהן.
בסופו של דבר יותר משאני זוכרת עונות אני זוכרת מהלכים אסטרטגיים ומועצות שבט משוגעות. למשל (לא מצליחה להזכר באיזו עונה) המקרה הבלתי סביר ברוב עונות השרדות ישראל, ועד אז גם ארה"ב, כשמישהי הגיעה למועצת שבט ופתאום הבינה שהיא באמת בתחתית הברית שלה, לכן הפכה את ההצבעה ושינתה לחלוטין את כל התחזיות לסוף המשחק. אני ממש זוכרת איך הסתכלה על חבריה לברית ואמרה "i am at the bottom" והפנים של כולם קדרו מאוד, כשעוד קיוו שיש דרך לשכנע אותה לחזור בה.
חוץ מזה, העריכה.
אם זיו כתב איך בארץ מורחים 3 פרקים בין הדחות, באמריקאית היה מקרה אחד שכדי לשרת נרטיב עלילתי, 3 או 4 מועצות שבט נערכו לפרק אחד של 40 דקות (!!). זה אומר שלא ראו את כל תחרויות החסינות והפרסים של אותם שבועות, וזה היה בסדר.
אפשר ללמוד על טיב העריכה מההצבעות הסופיות. הרבה פעמים מתגלה שם שהשחקנים נוטרים טינה וקטנוניים, בעוד שלאורך העונה הם קיבלו עריכה של שקולים, מחושבים ומעריכים את המשחק האסטרטגי. זה קצת מאכזב לגלות שבסוף הם מצביעים נגד מי שהיה צריך לזכות (שלום עונה 20 ) ולא באופן שמכבד משחק טקטי, אבל אני מוחלת על התסכול, כי זה אומר שמישהו ערך את הלך הרוח באופן מאוד טלויזיוני, גם אם לא נאמן למציאות.
מי לדעתך היה צריך לזכות באותה עונה מספויילרת?
(ל"ת)
מה שקרה בעונה האחרונה
זה שבזמן שרשת שידרו עונה אחת של הישרדות, קשת שידרה שלוש סדרות ריאליטי שונות (טכנית, השלישית נגמרה שבוע אחרי סוף העונה של הישרדות).
אחלה ביקורת, ואני מסכים איתה
בנוגע לעונות המוקדמות יחסית, שהרבה מהן ראיתי. בקשר למאוחרות אין לי מושג, אבל בעצם אולי בא לי איזו עונה טובה. ולכן השאלה המתבקשת: איזה עונות כדאי לראות? בדיוק כמו שנאמר כאן, יש עונות טובות (הרבה) יותר מאחרות. אתה יכול לתת רשימה של, נאמר, 10 העונות המומלצות?
עונות אהובות, היר ווי גו!
אינדיבידואלי לגמרי, אז מי שקורא ורוצה להוסיף או לחלוק – ממש מוזמן להגיב. אבל הנה כמה מהפייבוריטיות שלי:
1. עונה 7 – אהובת לבם של רבים וטובים, ליהוק מפוצץ וכמה מהשורדים האייקוניים שחזרו הרבה אחר כך (רופרט, סנדרה, ג'וני פיירפליי. כיף!)
2. עונה 15 – חריגה מאד בנוף של "הישרדות", ופייבוריטית אישית שלי. עונה שמתרחשת בסין, ומתעסקת המון המון בתרבות ובמנהגים של האזור בו השורדים נוחתים, בצורה שמצליחה להיות מבדרת, מלמדת וחריגה מאד מכל האיים הבודדים שקדמו לה.
3. עונה 16 – "מעריצים נגד פייבוריטים". כבר הגיעו מעריצים של התכנית להשתתף בה קודם לכן, אבל כאן יש ממש עשרה מעריצים שונים, מוזרים ואהיבים מאוד – שמתמודדים מול כמה מהמניאקים הגדולים של התכנית. כמה שורדים אהובים מאוד מעונה 15 המשיכו מיד לפה, וזה גם מרתק לראות מה עובר אדם שעושה שתי עונות של "הישרדות" באותה השנה!
4. עונה 20 – "גיבורים נגד נבלים". כולם שחקנים חוזרים, מחולקים למשתתפים אסטרטגיים ואכזריים לבין אתלטים מופלאים וגאונים טובי-לב. אך כמובן שזה חארטה, וחלקם מנצלים את ההגדרה המקורית שלהם כדי לחתור תחתיה. גיבורים הופכים נבלים, נבלים מגדלים מצפון. ואז מאבדים אותו. יופי של עונה.
5. עונה 23 – בשלב מוזר בתחילת העשור הקודם "הישרדות" ניסתה קטע שנקרא "אי הגאולה", שהוא מעין הגרסה הישראלית של "אי המתים". לכאורה ניג'סי, אבל עונה 23 הפכה לזהב טהור בזכות ליהוק של מספר מתמודדים מאד מאד אמוציונליים, שאחד מהם הוא טינאייג'ר רגיש וקתולי, והאחר הוא משתתף ותיק ואהוב שגם האובססיה שלו לישו לא קטנה. מפה לשם השבט שלהם הופך לכת, אני ממליץ בחום.
6. העונה ה-42 משודרת בימים אלה (בארץ אפשר לראות אותה ב"יס"), עברנו את המחצית והיא כיף גדול מאוד! אם מישהו רוצה לראות איך נראית עונה עכשווית, שמלוהקת היטב ומצולמת בתנאי קורונה, אני ממליץ. הם לגמרי שיחקו אותה.
תודה!
אבל ספציפית הייתי מעדיף יותר המלצות על העידן שבין 20 (שאותה עוד ראיתי והיא אכן מעולה) ל…היום. יש?
כן יש
עונות 25, 28, 31 ו37 הן עונות מעולות מומלצות בחום.
המלצות שלי
לא ראיתי את כל העונות שבין 20 ל40 אבל:
עונה 28: כנראה העונה הטובה ביותר שלא מערבת שחקנים חוזרים. מדהימה.
עונה 40: עונת המנצחים, חוזרים כמה שחקנים שתכיר מעונה 20.
עוד עונות מומלצות:
25
31
עונת המנצחים התחילה מדהים ואז רק התדרדרה
(ל"ת)
עונה 34
זה גם עונה של שחקנים חוזרים עם מלא רגעים הזויים.
יש אנשים שזה יותר מידי בשבילם אבל אני נהניתי.
לך על עונה 40. עונה שהביאו 20 זוכים עם מלא אייקונים מזדקנים.
אגב מה עם השומרים? מתכונן עונה 2?
מצטרף להמלצה על 23. הזוכה של העונה הוא/היא אחד/אחת מהזוכים הכי טובים עם אחת מהזכיות הכי מספקות, אבל בו זמנית הכי פחות מוערכים בתולדות התוכנית.
(ל"ת)
עונה 7! 🤩
אחד מרגעיה הגדולים של הישרדות זה סיפור הסבתא של ג'וני פיירפליי.
הבאסה עם העונה הזאת היתה הזוכה.
הפסקתי לצפות לפני כמה שנים מסיבות טכניות
עונה 27 היתה ממש טובה- חצי מהמשתתפים חוזרים, החצי השני קרובי משפחה שלהם, והיו הרבה מאוד דרמות ואסטרטגיות מרתקות, שנגעו (גם, לא רק) לדינמיקה הזו.
עונה 28 באמת מעולה, אחרי תקופה ארוכה שנראה היה שכדי לעניין את הקהל צריך להחזיר משתתפים טובים, הם הצליחו ללהק קבוצת שחקנים חדשים שהיו ממש ליהוקים מבריקים.
עונה 22 היא על איזשהו תפר ולמרות זאת אני לא יכולה לשכוח אותה, קורה בה תהליך מאוד מעניין לצפייה ברמת האסטרטגיה.
עונה 34 שאני לא זוכרת אם היא באמת טובה, אבל נדמה לי שכן, זוכרת אותה בעיקר בגלל אירוע קשוח מאוד שקרה במועצת שבט קצת אחרי נקודת האמצע.
אני לא מצליחה לזכור את עונות 25 ו31 שהזכירו פה פעמיים, אבל השחקנים נראים מוכרים מאוד מה שאומר שהם עשו משהו זכיר, אז כניראה שהן באמת טובות.
לגבי עונה 23, יש לי בעיה עם האמוציונלי הקתולי- ההמצאות שלו על המסך היתה אלימה ומאיימת, הוא איש לא יציב ולא היו צריכים ללהק אותו, אמנם זה ייצר טלויזיה משוגעת, אבל מכל הסיבות שריאליטי הוא פח- היתה שם ממש התעללות במשתתפים בגלל שהוא פסיכופט, ברמה שפרובסט בשלב כלשהו התערב כדי להוציא אותו מהמשחק (יש סיכוי שזה קרה בעונה נוספת אליה לוהק, לא סגורה על זה). בעיני הוא ממש כתם על מלהקי התוכנית.
לגמרי מסכימה לגבי האכזריות של עונה 22
לכן היא על התפר, זה היה מעניין לראות, כמו צפיה בתאונת שרשרת או משהו.
ברנדון היה אלים להחריד גם בעונה הראשונה שלו, הוא היה מאוד קשה לצפיה עבורי. מכיוון שההתנהלות שלו היתה מאוד קיצונית מהרגע הראשון, אני מתקשה להאמין שהמלהקים לא שמו לב שיש בעיה. לדעתי פשוט רצו אותו בגלל הקונטרה לראסל.
אוף את כנראה צודקת.
אבל בניגוד להרבה מעשי ריאליטי מחליאים אחרים, אני ממש מבין למה הם לא עמדו בפיתוי.
הוא היה הר געש! וטוב במשימות אבל אבוד ומטורלל! כאיש מבוגר אני מבין למה זה נורא לקחת מישהו לא יציב נפשית ולשים אותו בתכנית ריאליטי קיצונית – אבל הוא היה כל כך מעניין לפרקים!!!
ואגב, דווקא הפרמיס של "האם הם יעלו על כך שהוא בן דוד של ראסל?" הוא אחד הרמזים המטרימים המצוינים למה שעתיד להגיע בעונה ההיא. כן, הם חושבים שאם הוא קרוב משפחה שלו אז הם בסכנה. אלוהים אדירים, הם בהחלט היו בסכנה, אבל לא כי הוא קרוב לראסל – הקרבה שלו לישו מסוכנת הרבה יותר!
אז בעיניי
עונה 28 נחשבת למוצלחת ביותר, אולי בכל העונות באשר הן. אישית העונה החביבה עליי היא 33, בעיקר בגלל הדמויות.
גם 31-32, 37 ו- 40 הן מעולות.
מסכים מאוד.
למרות שאף פעם לא התחברתי לשום סוג של ריאליטי גיליתי שהישרדות ארה"ב היא כיפית בטירוף. החלוקה בין העונות הראשונות לאחרונות היא סופר חשובה כאשר המשחק משתנה ומתפתח עם השנים.
עם זאת, לפני שמתחילים בצפייה, כדאי לברר על סדר צפייה אשר יאפשר הנאה מרובה ביותר בהתאם למאפיינים של כל צופה. לצופים שמעדיפים קצב מתאים סדר אחד של עונות ולצופים אחרים אחרת. הסדר חשוב גם כי חלק גדול מההנאה בצפייה נובע מהעונות בהם השחקנים חוזרים (כולל עונת מנצחים, בה 20 אנשים שניצחו את המשחק חזרו, דמיינו את זה) ולכן אי היכרות עם השחקנים תפגע בהנאה. אפשר ללמוד על סדר מומלץ לצפייה מאתרים שונים באינטרנט ממשוגעים לדבר.
קונטרה
אמנם זה בהחלט מותח את גבולות התוכן של האתר, אבל הופתעתי לטובה לגלות את הביקורת הזו כאן. כיף להרחיב אופקים לגבי תכנים מסוגים שונים, והביקורת העבירה לחלוטין את התחושה למה זו יופי של תוכנית. ארחיק לכת ואומר שהייתי שמחה לראות עוד תכנים על תוכניות ריאליטי (מישהו רוצה לפרוק איתי את המטענים על כמה הרווקה היה יכול להיות פרנצ'ייז מוצלח ביותר?) אבל, ובכן, זה מה יש.
כאמור, אני עוד קצת חושש מלפתוח את הדלת במלואה
אבל אגיד שכמו ההמלצה למעלה על "המירוץ למיליון", אני בהחלט חושב שפה זה המקום לדיוני אוף טופיק על סדרות ריאליטי (לטובה ולרעה) אחרות, נכון לעכשיו.
איזה כיף לראות ביקורת כזו כאן!
אני מודעת לזה שיכול להיות שזה לגמרי עליי, אבל אישית מעולם לא יצא לי לראות תוכן שנוגע להישרדות: ארה"ב בעברית, אז תודה לכם.
למען האמת, אני עדיין בעיצומו של המסע בנבכי הגרסא האמריקאית, אבל אני נהנית מכל רגע. לפני שנה וחצי בערך החלטתי לקחת על עצמי כפרוייקט לצפות בכל העונות האמריקאיות מהראשונה ועד האחרונה (כשהתחלתי האחרונה הייתה 40, אבל כפי שניתן להבין אני לוקחת את הזמן חח).
אבל במקרה שלי אני עושה יותר מרק לצפות. אני משתדלת גם לרכז את כל מחשבותיי על כל עונה בכתב כשאני מסיימת, ובנוסף לכך אני חוקרת הרבה על מאחורי הקלעים של כל עונה ומגלה המון פרטים וסיפורים מפתיעים ומעשירים. באמת שחלק גדול מההנאה שלי מגיע מלדעת כל מיני דברים שפשוט אין דרך לדעת רק מצפיה בגרסא הערוכה של כל עונה. אני לרוב עוברת על פוסטים ברדיט, אבל דרך מעולה נוספת לקבל טעימה ממה שאני מתכוונת אליו היא להאזין לפודקאסטים. אישית אני מאוד אוהבת את ה-Survivor Historians. כל פרק שלהם מעולה.
בכל אופן, צפיתי רק ב-12 העונות הראשונות ביתיים, אז לצערי אין לי עוד תמונה מלאה של ההיסטוריה ואיך המשחק השתנה לאורך כל ריצתו. אבל כבר עכשיו אני מרגישה שינוי לא קטן מהעונות הראשונות, שאישית מאוד קסמו לי מהבחינה ההישרדותית, ודי מבאס שהדגש מזה יורד במהלך השנים… אבל לא נורא, כי כפי שנאמר פה כבר, הסדרה הזו פשוט שואבת, ואין לי ספק שאני אסיים את המסע שלי בסופו של דבר.
וואו
קודם כל- יש קבוצה בפייסבוק שמדברת על הישרדות ארה"ב, אבל היא מדברת על העונה הנוכחית, כרגע כל שבוע מדברים כל הפרק שיוצא.
דבר שני- את כותבת איפשהו את הדברים שאת מגלה? ובכללי על הצפייה מההתחלה בסדרה? סיקרנת אותי
סליחה על הדיליי
(אני די בטוחה שסימנתי לקבל הודעות אימייל על תגובות אבל נראה שיש בעיה כלשהי עם הפיצ'ר?)
זהו, הגיוני שבכל מקום ידברו בעיקר על הדבר הנוכחי. לכן אני יחסית מגבילה את עצמי לרדיט, שם קל להמנע מספויילרים (למרות שכמובן אי אפשר להמנע מהכל, אני בכל זאת צופה בעונות שחלקן בנות שני עשורים). בפייסבוק זה קצת יותר בעייתי…
בעיקרון אני מפרסת ברדיט את הסיכומים שלי על כל העונות, אבל הם כוללים כמעט אך ורק את החוויה שלי מהעונה כמו שהיא. את רוב הפרטים המעניינים אני מגלה אחרי שאני כותבת את הסיכום (בעיקר כדי לא להשפיע על החוויה האישית שלי מהעונה), אבל מבחינתי הם תמיד החלק הכי כיף. אחרי שסיימתי את העונה הראשונה יצא לי לקרוא ראיון עם Gretchen שהיה יחסית ממש חדש, והיא סיפרה שם כל מיני דברים שבאמת לא הופיעו בשום מקום אחר בו יצא לי לקרוא על מאחורי הקלעים. אז אפשר אפילו להגיד גם שככל שהשנים עוברות ככה נחשפים עוד ועוד דברים, שזה אפילו יותר נחמד (:
מעניין לאללה.
אני גם כבר שנתיים בקווסט הזה של לראות את כל "הישרדות" האמריקאית. הרפתקה טלוויזיונית תובענית וכיפית ממש (האלמנט ההישרדותי עדיין דועך, האלמנטים התרבותיים עוד יחזרו לפעמים בדרכים מהנות).
מחזק את ההערה של אילה על כך שרשמייך הכתובים נשמעים ממש מעניינים, אם זה מתפרסם בבלוג/רשת חברתית/ווטאבר, זה אחלה ממש.
והיי, את ממש קרובה לרצף המשובח של עונות 15-16!
כיף למצוא חברים למסע שלא מדלגים!
באיזה עונה אתה כבר? וכן אני מכינה את עצמי לשינויים אבל יודעת שאהנה בכל זאת חח. מקסימום אסיים כמו אלה שחוטפים נוסטלגיה על עונות ישנות בלי שבאמת הייתי שם כשהן שודרו.
אני מפרסמת את סיכומי המחשבות שלי על כל עונה ברדיט של הישרדות ארה"ב, תחת הכותרת Watching Everything From The Beginning Part x (כש-X זה כמובן מספר העונה).
ואני בהחלט מצפה לעונות 15-16!
כיף של ביקורת!
הישרדות היא סדרה מעולה, נקודה. מופת של ליהוק, מופת של עריכה, ומשחק שהוא פשוט מרתק לצפייה. לכל מי שלא צפה – ממליץ בחום לנסות.
לגמרי שמחה על הביקורת הזו
אני לא צפיתי בעונה חדשה של הישרדות כבר המון שנים, אבל וואלה, הכתבה הזו לגמרי עשתה לי חשק להשלים קצת פערים ולראות כמה מהעונות המומלצות שפיספסתי. תודה על הכתבה ותודה על התגובות, שעזרו לי לעשות קצת סדר ולהבין מאיפה כדאי להתחיל במסע ההשלמות.
אז אני פחות בעד גייט-קיפינג סטייל ״איזה נושאים לא ראויים לעלות בעין הדג״ ויותר בעד לתת לאנשים לכתוב על קולנוע וטלוויזיה מעניינת, באופן מעניין, שמאפשר לקהילה לפתח דיונים מעניינים. ומי שלא מעניין אותו יכול בהחלט לדלג לכתבה הבאה כמו שאני עושה עם נושאים שפחות מדברים אליי.
תגובות מתנשאות. ביקורות ראויה מוצדקת. לא טוב לכם בעיניים אתם לא חייבים להכנס.
וזו תגובה תוקפנית
אני מחבב מאד את האתר ולכן מרגיש בנוח לבטא מתי אני פחות מתחבר לתוכם מסויים שהועלה (כאן זה לא התוכן עצמו של הביקורת אלא סוגיית הריאלטי בכללי)ז. לא דרשתי מאף אחד להסיר את הכתבה. לנוכח הדיון הפעיל בדף הביקורת אני גם די חוזר בי, נראה שיש כאן כר פורה לאחלה לדיונים ושיש מספיק מגיבים שמכירים את הסדרה.
חייב להגיד שהסלידה שלי נובעת בעיקרה מהעונות האחרונות של הישרדות ישראל, אשר לא צפיתי בהם אבל כל הזמן הגיע לפיד שלי כל מיני שערוריות דוחות שקרו בהן (גזענות, רמאות, אלימות דוחה ומה לא). מודה שלא מכיר מספיק את הגרסה האמריקאית ומהצגובות כאן אני מניח שזו חיה מסוג אחר לגמרי.
מה שכן, אם נמצח הגבול לריאליטי אני בהחלט אשמח שמתישהו צהיה ביקורת על איזה סרט או סדרת דוקו עסיסיים. אני צופה במעט מאד והם פחות מגרים אותי מיצירות בדיוניות, אבל מוצא גם אותן ראויות בהחלט. ( כמובן שאני מרוצה מהקו הנוכחי של האתר, אשמח לנגיעות דוקו אך לא מעבר)
מקבל. אין קשר בין הישרדות ארהב למה שקורה בארץ, אותו שם פורמט אחר לגמרי
כמו להשוות בין פרארי ל..
אם כבר ב*ה*ריאליטי עסקינן, ממליץ מאוד על סדרה קוריאנית לא מאוד מוכרת בשם the genius.
מדובר במין גרסא מוזרה לפורמט של השרדות, רק ללא האלמנט ההישרדותי (חבורת אנשים מתכנסת כל שבוע לשחק משחקי אסטרטגיה בעלי אלמנט חברתי, אחר כך מצביעים מי מועמד להדחה ואז יש משימת הדחה).
הסדרה משמעותית פחות מלודרמתית ממקבילותיה, לטוב ולרע. לא תמצאו כאן הדחות מרובות דמעות, כן תמצאו רגעים מלהיבים, בריתות ומשברים אבל הכל מגיע ממקום יחסית שכלתני וממשתתפים שמבינים שמדובר במשחק שהכל הולך בו.
העריכה של הסדרה מאוד מורגשת וקצת פרועה, כשטריידמארק יחסית מוכר הוא הrewind – קורה משהו לא מוסבר או מפתיע ואז לרוב יהיה מעין פלאשבאק של מה הוביל לרגע הזה (שחקנים מתאמים תרגיל וכו'). כל זה עוזר לשמור על קצב ומתח ומונע מדברים להרגיש צפויים.
לסדרה יש 3 עונות ועונת "אלוף האלופים", והיא הולכת ומשתפרת ככל שהעונות מתקדמות, אבל כל אחת מהעונות מכילה כמה מהרגעים האהובים עלי בריאליטי כלשהו.
בכל מקרה, לחלוטין הריאליטי האהוב עלי, ממחיץ בחום!
הישרדות הישראלית
לטעמי לא התחילה כפורמט גרוע, להפך, העונה הראשונה על משימותיה והליהוק הייתה פשוט מצוינת. הכשל המרכזי של הפורמט הישראלי הוא עונות הVIP. על פניו, ליהוק של מתמודדים שביום יום שלהם שורדים בביצה מלאכותית וחיים תחת עין ביקורתית תמידית יכול להיות מאוד מעניין. בפועל, הביאו רשימת מפורסמים (לא טובים במיוחד) שמנסים בכוח לגרור את אהבת הקהל ובין לבין גם לדחוף אסטרטגיה בשקל.
פה הנקודה העיקרית שלי- כשסלבריטאים מגיעים מתוך הידיעה שהקריירה שלהם תלויה באהבת הקהל ומהמקום בו למאות צופים כבר יש היכרות מסוימת איתם והם כבר גיבשו דעה כלשהי עליהם עוד לפני התוכנית, הם מראש לא מגיעים "נקיים" למשחק ובמקום להתמקד באסטרטגיה אמתית הם מכוונים להוציא את עצמם כמה שיותר טוב אל מול המצלמה.
הרי מהי עונת VIP אמריקאית? מתמודדי עבר שחוזרים לנצח. לא שהם לא מעוניינים בדעתם/אהבתם של צופי הסדרה, אבל הם מושפעים ממנה הרבה פחות (בין אם במודע או לא במודע) וזוכים בהערכה לפי יכולות המשחק ולא מתוך ניסיון לסחוט רחמים מסיפורי עבר עצובים.
בעונה הראשונה הביאו דמויות שמזכירות את העונות האמריקאיות- מצד אחד דן מנו בתפקיד הנבל שהצליח להתקדם מתוך אסטרטגיה מחושבת, מצד שני נועם טור השקט שאשכרה שרד ונהנה מכל רגע גם אם לא היה אסטרטג דגול. מצחיק שכבר 5 עונות VIP ואף אחד ברשת לא קם ואמר: "שומעים? זה לא עובד. בואו נחזיר את האנשים הרגילים".
העונה הקרובה שמצלומת כרגע
היא עונת אנונימים
הליהוק והרעיונות מאחורי המשימות היו מצויינים
אבל ההתערבות ההפקתית היתה מתחת לכל ביקורת.
אני לא תמימה ברור לי שגם באמריקאי ההפקה מתערבת כדי לשנות את התוצאות, אבל לא בצורה כל כך בוטה. הם רצו שהשלישיה תהיה דן, נועם ונעמה. והם עשו את כל מה שהם צריכים כדי שזה מה שיקרה וזה היה בולט. ברגע שאין באמת משמעות ליכולות של האנשים וההפקה היא זו שמנהלת את מי שנשאר ומי הולך – אין לכתנית שום משמעות.
לא בטוחה אם אני נגד התערבות הפקתית
בסופו של יום, הרייטינג הוא זה שקובע. אנחנו כצופים מחפשים בידור קליל שלא דורש מאתנו השקעה ואם יש שחקן משמעותי שברור לכל שבלעדיו העונה תהיה פחות מעניינת אז כן, לגיטימי שההפקה תתערב כדי לספק לצופים שלה את המנה הטובה ביותר. כן מסכימה שאפשר לעשות את זה בדרכים יותר עדינות (או פחות מורגשות).
אם נודה על האמת- השלישיה של מנו, טור וקסרי הייתה הטובה ביותר מבין כל העונות של הישרדות הישראלית
היי, אני אהבתי את ד"ר אריק
הוא נתן טלויזיה טובה, זו היתה העונה היחידה שראיתי מהשרדות ישראל.
בהשרדות האמריקאית היו עונות שבהן השתלטה קבוצה כלשהי, פחות אטרקטיבית, וחרבה את העונה כי לא היתה שום דרך לעשות משהו מעניין או מפתיע מהאופן בו התגלגלו הדברים. זה חלק מהמחיר של אי התערבות (או אי התערבות בוטה) אבל מנגד זה הופך את חווית הצפיה לאותנטית.
זה חשוב משום שהתערבות אכן מבטיחה נרטיב אטרקטיבי, אבל בדרך כלל ההפקה מאוד קצרת רואי- התערבות מייצרת נרטיב שחוזר על עצמו. זה יכול להחזיק שתיים שלוש עונות אבל אחר כך מתחיל לשעמם. אני לא צופה בריאליטי ישראלי אבל אי אפשר להתחמק משלל הכתבות המוגזמות, ובכולם זה תמיד אותו סיפור של מאבק בין המתחרים. לא רק הצופים מבחינים בחזרתיות, אלא גם את המתחרים- אם ההפקה מחפשת מנצח ספציפי, אין לאנשים מטייפ קאסט אחר למה לבוא וזו הופכת לתחרות דוגמגישים (סליחה שאני שולפת את הביטוי הקצת מקטין הזה, אבל אין מתאים ממנו לליהוקים הבנאליים).
יתרה מזאת, מכיוון שהפורמט האמריקאי מספיק "אמין" מבחינת המתחרים, הוא יצר עם הזמן אסטרטגיות שההפקה ממש לא חזתה ושינו את פני המשחק.
למשל ראסל הגיע למסקנה המאוד נכונה, שפסלוני חסינות תמיד נמצאים בנ"צ שאפשר לכתוב עליו רמז, כלומר אפשר לדלג על חיפוש הרמז ופשוט לחפש בכל מקום שנראה טיפ טיפה מוזר. אם ההפקה היתה בונה נרטיב מעורב על סמך ליהוק, הטרול הבלתי נעים הזה היה עף על טיל לפני האיחוד, בסוף לא רק שזה לא קרה, אלא שכל היחס לפסלוני חסינות השתנה מצד ההפקה ומתחרי העתיד. מתחרים עם קצת חשיבה אסטרטגית ניצלו כל מיני יתרונות באופן מאוד שונה מזה שההפקה תכננה עבורם, למשל מתחרים ששיקרו לגבי משמעות היתרון שקיבלו כדי לכופף את דעת השבט ולהוציא הצבעה שמשרתת אותם, אנשים שהעבירו פסלוני חסינות לצרכיי אסטרטגיה, אנשים שזיהו נכון שאם ישמרו על פני פוקר הם יצליחו להעביר הצבעות שאין סיכויי שיעברו במועצת שבט צדקנית בה הכל בחוץ ורבים על "צדק". כל זה לא יכול לקרות אם ההפקה מאוד דואגת שאדם כלשהו ימצא או יקבל יתרונות שיאפשרו לו לשמור על עצמו בשביל "העלילה והרייטינג".
כתבתי למעלה שמה שאני אוהבת בהשרדות הוא צפיה בכישורים החברתיים של אנשים שונים, והרבה מאוד פעמים השרדות האמריקאית הוציאה מאנשים שונים דברים שהם לא ידעו שיש בהם, לטוב ולרע. זה לא עובד אם המנצח נבחר עוד לפני שנתנו למישהו צ'אנס לבחון את עצמו.
על טעם וריח...
מעבר לעובדה שאני לא מסכימה עם העובדה שזו השלישיה הכי טובה (אני אפילו לא חושבת שזו האופציה הכי טובה מבין מי שבאמת היו באי באותו הזמן!), מאחר וכל הרעיון של השרדות הוא לראות את "טבע האדם ואיך הוא פועל בתנאי קיצון", וזו בגדול כל ההצדקה לכל הז'אנר, אז ההתערבות ההפקתית קצת חותרת נגד הרעיון.
דן מנו נשאר כי ממש ממש ממש התאמצו להשאיר אותו. הוא לא היה נשאר בלי עזרת ההפקה (או לכל הפחות ההתערבות היתה כל כך בוטה שזו התחושה שנוצרה). אז אם באופן טבעי – קבוצת האנשים שם היא כזו שמנסה להפטר מהגורם המקשה והמסכסך אבל ההפקה עושה את המקסימום כדי להשאיר אותו אז זה לא בדיוק "אנשים אינטרסנטים תמיד יתקדמו". הם מתקדמים כי יש בעלי כוח שדואגים שהם יתקדמו, זה שונה.
ולעומת זאת נועם המקסים שהחליטו שתוקעים אותו באי בודד והמשימות הונדסו כדי שהוא לא יוכל להפסיד בהן (אחת המשימות הם היו צריכים למצוא 5 צדפות צבועות מתוך 100 או משהו כזה. בבדיקה אחר כך של המשתתפים האחרים ראו שאצל האחרים היו רק 4, לא היה להם סיכוי למצוא), זה זה לא בדיוק רוח האדם ששומרת על האופטימיות, יש מצב שגם הוא רצה כבר לעוף משם אבל לא נתנו לו, ולהיות בבידוד לאורך זמן זה לא בדיוק מה שהוא חתם עליו כשהוא חתם על השרדות.
זה היה מעבר להתערבות עדינה, זה היה קיצוני ואיבד את כל הפואנטה של "לראות איך אנשים מסתדרים".
אני לא מוצא רע בצפיה בריאלטי
דוקא הגרעין האליטסטי שצופה בהישרדות האמריקאית בארץ הוא גרעין הצופים הכי בלתי נסבל מבין כל התוכניות האלה. ההתנשאות הזו של "הטראש שלי שווה יותר" היא סוג של אקסיומה, או אפילו ציווי תנכי עבורם. מה שהופך כל דיון ענייני עימם על ריאלטי כחויה מתסכלת.
בתכלס, אין פער כזה גדול בין הישרדות האמריקאית לאחרים בסוגה הזו. והאמת היא שכבר עשרים או שלושים עונות שזה רפטטיבי מדי ומעולם לא הצליח לייצר אצלי רגש אמיתי.
האח הגדול הישראלי טוב משמעותית ממנו בסוגה הזו. לפחות בגרסה של קשת. הישרדות הישראלית באמת לא טובה.