סופרנובה

במקור: Supernova
במאי: תומאס לי,
האיש הבלתי נראה
שחקנים: לא חשוב

ותרות הפתיחה של סרט המד"ב
החדש למדי "סופרנובה" באות
בסוף הסרט. ענין תמוה.
רק אחרי ששרדנו את כל הסרט, עד לסוף המגוחך במיוחד, מודיעים לנו שבמקרה שתהינו, הסרט שצפינו בו היה "סופרנובה", סרטו של הבמאי הבדיוני תומאס לי. זאת לא הפעם הראשונה, האמת, שזה קורה. שני סרטים לפחות בעבר העבירו את כותרות הפתיחה לסיום: "רכבות לילה" של לארס פון טרייר ו"איש על הירח" של מילוש פורמן. בשני המקרים היתה סיבה לצעד הדרסטי הזה: ב"איש על הירח" משום שזה היה כזה מין סרט, וב"רכבות לילה" מכיוון שפון טרייר הוא כזה מין במאי. אני לא יכול לחשוב על שום סיבה בעולם שבגללה מקומן של כותרות הפתיחה של "סופרנובה" הוא בסוף ולא בהתחלה, מלבד אחת – העורך התבלבל. בהתחשב בכמות הפאשלות בסרט, זה בהחלט נשמעת כמו אפשרות ריאלית. אבל זה לא המסתורין היחיד סביב הסרט הזה.

אין כמו ציפיות גבוהות כדי להרוס את ההנאה מסרט. הסטטיסטיקה קובעת כי אם תלך לקולנוע מתוך ציפיה לראות יצירת מופת, ברוב המקרים תתאכזב. זה עובד גם להיפך. על פי כל התצפיות המוקדמות, "סופרנובה" היה צריך להיות – כמתחייב משמו – אסון בקנה מידה קוסמי. הסרט היה מקולל מהרגע הראשון: הוא חרג מהתקציב שיועד לו, שלושה עורכים לפחות – ע"פ השמועות – נטשו את הסרט בטענה שהוא בלתי עריך, והבמאי – וולטר היל, הידוע בעיקר כבמאי של "48 שעות", והיה מעורב גם בכתיבת והפקת כל פרקי סדרת "הנוסע השמיני" – הסיר את שמו מהסרט, מחמת הבושה. האולפן נתן את הקרדיט ל"תומאס לי", שהוא כנראה בן-דוד רחוק של "אלן סמיתי" הידוע לשימצה. הסרט נשחט, כצפוי, על ידי הביקורות ונחל כישלון קופתי. מה עוד צריך כדי לפתח ציפיות למתחרה רציני ל"באטמן ורובין" על תואר הסרט הגרוע ביותר בהסטוריה? מה מרענן יותר ביום קיץ חם מלשבת בדד באולם ממוזג ולצפות בהנאה מרובה בסרט ממש, אבל ממש זוועתי, תוך השמעת הערות ציניות ומשעשעות?

ובכן, כגודל הציפיות, כך גודל האכזבה. טוב, אולי לא ממש כגודל הציפיות. לא ש"סופרנובה" הוא לא גרוע. הוא כן. מאוד. זה בלי ספק אחד מסרטי המד"ב הגרועים ביותר שהגיעו למסכי הקולנוע בארץ (הגרועים ממש, כמו "מפקדת כנף" למשל, בדרך כלל נוחתים ישירות בוידאו, אם בכלל). אבל הוא מצליח רוב הזמן, איכשהו, לא להיות גרוע מספיק כדי לשעשע. נדמה לי שהוא היה מקשה את החיים אפילו על מייק והרובוטים מ-Mystery Science Theater 3000. העלילה נדושה וצפויה לחלוטין, כמובן, אף דמות לא חורגת במילימטר מטווח הסטראוטיפ, אבל זה לא מצחיק, זה משעמם. אפילו משחק ההימורים "מי ימות קודם" שהחייה סרטים גרועים כה רבים לא מצליח להציל את המצב – סדר הקטילות פשוט ברור מדי מראש. המוזיקה נוראית. הפעלולים בסדר. נו, אז מה.

אילו אותם חייזרים שעוקבים בשקיקה אחרי האנושות על ידי קליטת השידורים שאנו פולטים היו מנסים להגדיר את המושג "מדע בדיוני" מתוך צפיה במבחר אקראי של סרטי מד"ב מ-20 השנים האחרונות, ההגדרה שלהם היתה כזו: "סרט על רכב חלל ובו צוות של שישה עד תשעה אנשי צוות, כ-20% מהם נשים, המעלים לספינה ברוב טפשותם גורם מסתורי וקטלני המחסל אותם בזה אחר זה. לא יימסר כל מידע לגבי הייקום שמחוץ לחללית וצוותה, וכושי אחד לפחות חייב למות.". "סופרנובה" אינו יוצא מהכלל.

בסרט משתתפים ג'יימס ספיידר ואנג'לה באסט, זאת לא אשמתם, והקהל מתבקש שלא לזקוף זאת לחובתם. לעומת זאת, אחד פיטר פאסינלי שעליו לא שמעתי מעולם ובצדק נותן כאן את אחת ההופעות המעצבנות ביותר מחוץ לפרסומות לקפה. הוא אמור להיות כריזמטי ומסתורי. הוא כריזמטי כמו משחת שיניים ומסתורי קצת פחות, ומעורר חשק עז להעניק לו סטירה בכל רגע שהוא נמצא על המסך. פאסינלי והרובוט הספינתי, שגורם ל-C3PO להראות כמו פסגת הפעלולים המיוחדים של כל הזמנים, הם נקודות החושך היחידות שהיו יכולות להפוך את הסרט לפתטי ומזעשע (או משעזע) ממש. אה, והסוף. הסוף באמת גרוע.

אולי משום ששום פרט אחר בסרט לא גרוע מספיק, העריכה היא האלמנט המעניין והתמוה ביותר בסרט. הסרט תפור משאריות. זה ברור מצפיה בו, אבל למי שרוצה הוכחה נוספת – גרסת הדי.וי.די של הסרט כוללת 20 (!) דקות של סצינות שנחתכו, ו"סוף אלטרנטיבי". הוא סרט גועל בלי גועל: הוא מלא בסצינות אלימות בסגנון סרטי אימה, שנחתכות בדקדקנות כדי להמנע מכל גועל של ממש. האפקט דומה לאותם סרטים כחולים בערוצים הגרמניים שנועדו להראות סקס, אבל מתחמקים מלהראות אברי מין. ולמרות כל החיתוכים האלה, הוא מכיל מספר גדול של מה שנראה כמו פאשלות בעריכה. בסצינה אחת שתי דמויות משוחחות כאשר פניה של אחת מהן מוסתרות לחלוטין. לא היתה שום דרך להמנע מזה? זוית אחרת? קאט לנוף בחלון? משהו? אני מעדיף לא להתייחס לאפשרות שהפשלות האלה מכוונות ושזו דרכו של הבמאי להביע דבר זה או אחר כריאלית. תומאס לי אינו ידוע כבמאי אקספרסיבי במיוחד.

מה זה הסרט הזה? איך הוא הגיע למצב שאליו הגיע? למה הוא מוקרן בקולנוע? למה הוא מופץ בארץ? מסתורין גדול. הסיפור הטרגי שמאחורי הסרט הוא בלי ספק מעניין יותר מהסרט עצמו, אבל זה סיפור שכנראה לא נשמע לעולם, כיוון שהיסטוריונים קולנועיים נוטים משום מה לכתוב ספרים על סרטים טובים דוקא. אולי הדי.וי.די מציע כמה תשובות. הסרט עצמו פשוט משעמם. טוב, בעצם יש נקודה מפתיעה אחת: כותרות הפתיחה של הסרט באות בסוף הסרט.