לפני זמן רב מאוד, בתקופה תמימה ופשוטה יותר – או במילים אחרות, תחילת האייטיז – חבורה קטנה של ילדים בעיירה אמריקאית קטנה עסקו בענייניהם, שכללו לנסות להסתדר עם ההורים הלא מתפקדים שלהם, לריב עם האחים, ולהיפגש לצרכים גיקיים עם קבוצת חברים. את השיגרה הפרברית הזאת הפר יצור מוזר מעולם אחר, שהופיע באמצע הסובורביה הזאת ועורר הרבה התרגשות בקרב הצבא האמריקאי, שהחליט ללכוד אותו ויהי מה. זה היה ב"אי.טי.", סרטו של סטיבן ספילברג שבמשך עשור וחצי היה הסרט המצליח ביותר אי פעם.
עכשיו, ב"סופר 8", הוא עושה את זה שוב, באמצעות הבן המאומץ, ג'יי. ג'יי. אברהמס. ספילברג הוא אחד ממפיקי הסרט, שאברהמס כתב וביים – וגם אם ספילברג לא היה שם, הניסיון לחקות אותו היה ברור. תראה אבא, צועק אברהמס בהתלהבות, אני עושה בדיוק כמוך! "סופר 8" הוא פחות או יותר "אי.טי.", אם אי.טי. היה הרבה יותר גדול והרבה הרבה יותר מכוער.
הסיפור עדיין מתרחש על הגבול שבין הסבנטיז לאייטיז, אבל מה שהיה אקטואלי ב"אי.טי." הוא עכשיו נוסטלגי. למשל: אם נולדתם אחרי, נגיד, 1973 (מה שאגב, נכון גם לגבי! אני לא כזה זקן) יהיה מובן לחלוטין אם אין לכם מושג מה משמעות שם הסרט, ואתם תוהים האם תצליחו להבין את העלילה של "סופר 8" אם לא ראיתם את כל שבעת הקודמים. ובכן, ילדים, הידעתם? "סופר 8" הוא פורמט פילם שהיה פופולרי במצלמות חובבים ביתיות לפני מאתיים שנה בערך, לפני שכולן הוחלפו במצלמות וידאו. נוסטלגיה זה כיף, אבל בכך שהסרט הזה קיבל את התקופה והשם הזה, נראה כאילו הוא מכוון בעיקר לבני ארבעים פלוס שמנסים לשחזר את ילדותם האבודה באמריקה הצעירה (יחסית) והתמימה (נגיד), ולא לקהל היותר מתבקש שלו: ילדים, בני גילם של כוכבי הסרט. "סופר 8" הוא ברוב המובנים סרט ילדים, בדיוק כמו ש"הגוניס" או "חבורת אופני ה-BMX" היו. מה שכן, הוא מפחיד הרבה יותר מכל הסרטים שראיתי כשאני הייתי ילד.
במקום לשחק D&D, הילדים האלה עוסקים בצילום סרט על זומבים. וזה בפני עצמו מגניב. הייתי בכיף הולך לראות סרט על ילדים באייטיז שעושים סרט גם אם לא היו בו חייזרים (בעצם באמת הלכתי וראיתי את הסרט הזה, קוראים לו "הבן של רמבו" ובאמת היה כיף). אברהמס העתיק מספילברג את האופן הטבעי שבו ילדים מדברים ומתייחסים זה לזה, דבר שהרבה סרטים מפספסים לחלוטין. הסרט לא משבץ את הילדים לתפקידים המסורתיים בחבורה: למשל, הילד השמן לא מלוהק כמקובל לתפקיד הקומיק-רליף הטיפש – להיפך, הוא המנהיג; והילד עם הגשר על השיניים הוא לא רע רק בגלל שיש לו גשר, וזה די מכוער. לחבורת הבנים מצטרפת גם בת(!), שאליה כל הבנים מתייחסים קצת כאילו נמצא בקרבם חייזר. השחקנים הצעירים כולם די מוצלחים, אבל הילדה היא בקלות המרשימה ביותר. לכן היה די צפוי לגלות שהשחקנית היא אל פאנינג, האחות הצעירה של דקוטה פאנינג. בזמן שאחותה הגדולה מבזבזת את זמנה על תפקידים של דקה וחצי ב"דמדומים", אל כנראה ירשה את אותו תכשיט קסום שעובר בירושה במשפחת פאנינג, שגורם לך לתהות האם באמת יכול להיות שהיא בת 12, או שלקחו לתפקיד שחקנית מנוסה בת ארבעים שתנועותיה הועברו באמצעות לכידת תנועה לדמות אנימציה ממוחשבת של ילדה. ואם זה המצב, סחתיין על האפקטים.
גם יתר האפקטים בסרט לא רעים בכלל. זה מתחיל מהרכבת. בזמן צילום סצינה לילית, הילדים עדים לתאונת רכבת מזעזעת, מחרידה, מרהיבה וחסרת כל הגיון פיזיקלי (אבל עזבו). באחד הקרונות שברכבת נמצא משהו, משהו גדול, שבעקבות התאונה בורח. ואז דברים מוזרים מתחילים לקרות בעיירה הקטנה. בהתחלה אלה רק אנשים שנעלמים פתאום, אבל בהמשך המתקפות הופכות להרבה יותר ישירות, עד שהסרט נהיה יותר "פארק היורה" מ"אי. טי". וכאן, כל מתקפה של היצור מותחת, מפתיעה ומבעיתה מחדש. באופן מאוד ג'יי. ג'יי. אברהמסי, במשך הרבה מהסרט לא תדעו איך בדיוק נראה היצור שהיה בקרון, מלבד העובדה שהוא גדול ומכוער. אבל אל תדאגו, זה לא אחד מהסרטים שישאיר אתכם לבד עם הדמיון שלכם: התפלץ נחשף במלואו בסופו של דבר. יש עוד דבר שאני יכול להגיד על המפלצות של אברהמס – הן אף פעם לא נראות כמו המפלצת הקולנועית המצויה. כשהוא עושה חייזרים ביזאריים, הם באמת נראים חייזריים. ובאמת ביזאריים. עוד דבר שאברהמס מאוד אוהב הוא בוהק-עדשה אופקי, הפסים האלה שנמרחים על המסך כל פעם שיש אור בוהק בפריים. האפקט הזה נוצל באופן מוגזם ב"סטאר טרק", ומנוצל באופן מוגזם מעבר לכל פרופורציה ב"סופר 8". אוקיי, נחמד שממבט אחד על פריים אחד של הסרט אפשר לדעת מי ביים אותו, אבל רבאק, אולי פשוט תכוון את העדשה? הפסים האלה פשוט מפריעים. כבר שקלתי ללכת לצעוק על המקרין.
אז הסרט על הילדים שעושים סרט הוא נהדר. והסרט על המפלצת שפולשת לעיירה קטנה גם הוא לא רע בכלל. הבעיה העיקרית שלי עם "סופר 8" הוא ששני הסרטים האלה כמעט שלא קשורים זה לזה. הילדים לא היו אחראים לתאונת הרכבת – הם רק היו בסביבה במקרה כשהיא התרחשה, וזה ממשיך להיות התפקיד שלהם גם בהמשך. הם לא עושים שום דבר חשוב באמת, הם רק נמצאים בסביבה במקרה. בחלק האחרון של הסרט אין לתסריט ברירה אלא לשלב את שתי העלילות, והוא עושה את זה באופן מגושם ומטופש למדי, ובדרך תוקע כמה דמויות בתוך אותן קלישאות ששמחתי שהוא נמנע מהן עד אותו רגע. בשלב הזה כבר אהבתי את הסרט מספיק כדי לסלוח לו על זה, אבל אם היחסים בינינו היו פחות הדוקים זה היה מוביל לפרידה. זה תמיד מתסכל לראות סרט מושקע מאוד, עם אפקטים שעלו מיליונים וצוות שהשקיע חודשים, ולהבין שהבעיה בו לא נמצאת באף אחד מהם, אלא רק בחלק הכי זול של ההפקה – התסריט. כמה כבר היה עולה לכם עוד שכתוב או שניים? כמה שיפוצים תסריטאיים קלים היו יכולים להפוך את "סופר 8" לקלאסיקה ממש. לצערי הוא רק סרט טוב. אבל גם זה לא מעט. הוא כיף, הוא נוסטלגי, הוא מבהיל, הוא אקשני, הוא כל מה שצריך. חבל רק שהוא לא יותר.
סליחה, אבל כשכתבת "חייזרים" (בפסקה 4) זה לא ספוילר?
כלומר, הטריילרים היו יעילים בלהסוות את טיבו של היצור והצליחו ליצור אי וודאות סביב זה. למעשה, עד עכשיו הייתי בטוח שזה יצור מעבדה מהונדס גנטית. קצת נהרסה לי עכשיו ההפתעה…
אני מסכים שזה ספוילר ברמה מסוימת
מצד שני, בטריילרים מופיע טייטל שמזכיר איכשהו (אני כבר לא זוכר) את איזור 51 ולאורך הטריילרים אפשר לראות סימנים הקשורים לחיל האוויר האמריקאי כך שלא הייתי אומר שזו כזאת הפתעה גדולה.
וואלה, צודק.
אז סתם נטפלתי לזוטות.
זאת בדיוק דעתי.
הסרט הזה ללא ספק טוב, אבל הוא כל כך קרוב ללהיות מעולה ובלתי נשכח והוא מפספס את זה ממש בקצת- דבר שללא ספק הגביר את רמת התסכול שלי.
חשבתי שאחרי סטאר טרק אייברמס נשבע להרגע עם הבוהק בעדשה
(ל"ת)
אכן. מותק של סרט
שמעבר לכך שהוא שהוא עשוי היטב ומצליח למתוח ולרגש, מבחינתי, הוא בעיקר עושה שני דברים נהדרים:
הראשון, הוא מראה שלמרות שהוא כבר הפך לשם נרדף למכונה ההוליוודית המנוונת, ג'יי ג'יי אברהמס עדיין מסוגל לביים מהלב, וליצור סרט בעל נפח רגשי רב (משהו שאי אפשר להגיד על שום דבר אחר שהוא עשה עד היום, חוששני).
השני, וזה אולי אפילו לא קשור לסרט, הוא אישית גרם לי להבין שוב עד כמה אני מאוהב בסרטים של שפילברג, ואיך הסרטים שלו כל כך מיוחדים במינם בקולנוע האמריקאי. כי הנה בא במאי צעיר ומוכשר כמו אברהמס, ועושה סרט שמצולם כמו סרט של שפילברג, שערוך כמו סרט של שפילברג, שאפילו מבוים (מבחינת משחק, מבחינת קצב) כמו סרט של שפילברג – אבל בסופו של זה פשוט לא זה. זה לא סרט של שפילברג. זה כיפי, זה מרגש – אבל אין בזה את העוצמה של סצנת הסיום של 'רשימת שינדלר', או את הטלטלה הרגשית של 'AI', או את הלב שלא נגמר בסרטים כמו 'אי. טי', 'פארק היורה' או 'הוק' – וזה רק קצה הקרחון. כשחושבים על זה, מאחר והסרט לא באמת מתיימר להיות יותר ממחווה גדולה לשפילברג, אני מאמין שהוא השיג באופן מושלם את מטרתו: הוא באמת הצליח להראות לי כמה שפילברג במאי אדיר ויוצא דופן, וכמה הסרטים שהוא ביים לאורך השנים הם יצירות מופת. ועל כך הברכות לאברהמס – גם אם הסרט הסופי הוא מחווה טובה ותו לא.
נהניתי מכל שנייה
סרט מעולה, הילדים מקסימים, והסרט אפילו מצליח להפחיד בכמה מקרים. לא שמתי לב לאיפלו לא חיסרון אחד שאמרתם, וגם אז אני לא רואה בו חיסרון – הילדים עוזרים לעליה ע"י החקירה של היצור והרקע לאירועים. זה לא רע, זה שונה.
אני היחיד שהתאכזב?
ג'יי ג'יי הוא בקלות הבמאי הקולנועי האהוב עליי, ויצאתי מאוכזב קשות. זה סרט שלא החליט אם הוא סרט ילדים או לא, וגם בתור סרט ילדים הגיבורים לא באמת מעניינים. איפה הם ואיפה הארירוןהרמיוני.
האפקטים נחמדים אבל לא מפילים מהכסא, ולדעתי המפלצת בקלוברפילד הייתה עשויה הרבה יותר טוב (למרות שבעצם אני חושד שמדובר באותה אחת).
רוב סצינות התקיפה היו גם הן דיי צפויות ולא מצאתי שם שום חידוש שלא ראיתי בעבר.
הסיום מזעזע ומלא קלישאות, ושום דמות בסרט לא באמת משפיעה על ההתרחשות. באותה מידה כל הסרט יכל להתקיים גם בלי הדמויות.
אחרי שראיתי את הסרט וקראתי כמה ביקורות מתלהבות יותר ומתלהבות פחות, ניסיתי לשים בעצמי את האצבע על הסיבה שבגללה למרות שזה סרט טוב, הרגשתי משהו מפוספס, והגעתי למסקנה ששני הסרטים שבתוך הסרט פשוט לא מתחברים אחד לשני… מצד אחד זה לא סרט שמתאים לילדים אפילו שניסו לטשטש כמעט כל טיפת דם על המסך, ומצד שני, הילדים הם כן הגיבורים הראשיים בו והוא גם מנסה להעביר כמה מסרים על "אחדות המשפחה" כמעט כל כל סרט ילדים אחר… מילא אם התסריט היה סופר מקורי והעלילה הייתה משהוא שלא ראינו קודם, אבל לצערי היא לא…
נ.ב – רציתי לכתוב בכותרת שפתרת לי את החידה (רד)
בוהק עדשה אופקי -
'האפקט הזה נוצל באופן מוגזם ב"סטאר טרק"'.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
שמתי לב לזה מהרגע הראשון כמעט בסרט, זה די עצבן אותי, וכל מי שאמרתי לו את זה לא ממש הבין על מה אני מדבר.
תודה רד, שבזכותך אינני מרגיש לבד.
אני דווקא חשבתי שהאפקט ממש התאים לאווירת הסרט
(ל"ת)
זה התחיל בסצינה הראשונה. ואז זה נראה הגיוני.
(ל"ת)
יש המון ביקורת מעריצים
על האפקט הזה ב"סטארטרק" (ככה קראו לו בארץ, לא? מזעזע.), קיוויתי שהרמז יובן ע"י אברמס (לא מתחבר לצורך לדחוף לו ה"א בכל פעם בשם).
ותודה על שסופסוף גיליתי את השם העברי של Lens Flare. בעעע.
הקרדיט על השם העברי לרד פיש,
הוא הועתק מהכתבה שלעיל.
כן, זה היה מכוון
אליו, בעקיפין. תודה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
שניכם לא לבד
זה ממש מעצבן ובחלק מהפעמים הסתיר יותר מדי את השחקנים. אוקיי, זה נחמד לרגע או שניים – אחר כך זה כבר מאבד מהטעם שלו.
רגע, אז זה מפחיד?
אמרת הופך לפארק היורה, וכילדה אני זוכרת שמאוד פחדתי מפארק היורה (היום הרבה פחות אבל תכלס רק בגלל התיישנות האפקטים), אז לבנאדם פחדן כמוני, כמה מפחיד זה באמת מפחיד?
מהחוויה שלי
היו סצנות בסרט שהפתיעו אותי ברמת האימה שבהן, זה לא סרט ממש מפחיד אבל אני כבר רואה דור שלם של ילדים שיזכרו את הסרט בתור משהו טראומתי… אני מקווה שזה איכשהו עוזר.
למה טראומה?
כשההורים שלי לקחו אותי לפארק היורה בכתה ג' זו הייתה אחת החוויות המהנות של חיי.
כשצפיתי היום בסרט ישבו לידנו אמא עם שני ילדים, בן ובת, בסביבות הגיל הזה וניכר שהם נהנו מאד מאד מהסרט. יש ילדים שאוהבים שמפחידים אותם קצת.
אני לא טוען שאין
אבל אני פשוט מתייחס יותר לצד שאומר "ראיתי את פארק היורה כשהייתי קטן וזה היה לי ממש טראומתי ולא ישנתי שבועיים"…. זה לא צריך לסתור אחד את השני
אני לא פחדתי בסרט לשניה וחשבתי בסיום שזה אחד מהסרטים האלה שמפחידים רק ילדים.
אבל מסתבר שאני בעמדת מיעוט.
אם היא כל כך שולטת
לא עדיף לקרוא לאחותה "אל 1"?
די התמוגגתי מהסרט
כמי שגדל על סרטי שנות השבעים ולהוריו היתה מצלמת סופר 8, הסרט הזה דיבר בדיוק אלי. הוסף את הדמויות האמינות, עלילת ההתבגרות הקלאסית ואז החייזרים והצילום האברהמסי (המובהק – ולי הפליירים לא מפריעים כלל) והספילברגי (מחווה) וקבלתי שעתיים ממוגגות באולם ממוזג. מוצ'ו כיף!
סרט שעושה חשק לעשות סרט ולראות סרט
ויש לו אפילו אחלה מסר: זה לא יגמר עד שנדבר.
מצטרף למצדדים בבוהק העדשה האופקי, מוסיף רבות לאווירה.
בכלל, אני חושב שהבימוי המוגזם של הסרט (ראו תאונת רכבת בלתי נגמרת) מתכתב עם סגנון הסרט שיוצרים הילדים: מוגזם לעיתים, נאיבי, אבל כיף – רק ברמה ההוליוודית. אברהמס הרי אמר בעצמו שכשהיה ילד היה יוצר סרטים דומים.
ד"א, תתחדש על ה-!Production Value
מה היה שם?
(ל"ת)
דיאלוגים נהדרים!
לאורך הקטעים שהילדים נמצאים ביחד פשוט התמוגגתי, לא נראה לי שמאז סצנות הפתיחה של "שכחו אותי בבית" ראיתי ילדים כל כך משוחררים באמינות הדיבור שלהם. כיף גדול.
ממש אהבתי את הסרט. הבנייה שלו מגניבה, ובניגוד לניג'וסים של אברהמס ב"אבודים", "קלוברפילד" (וגם בחלקים מסוימים של "משימה 3"), פה הוא כן מספר את הסיפור, לאט ובהתמדה, עד תומו :)
גם את "סטאר טרק" ג'יי ג'יי עשה בצורה מהנה להפליא, כיף לראות שהוא עושה סרטים כאלה.
לא יותר מחביב
אני אישית לא אהבתי את שתי העלילות, אלא רק את העלילה על הילדים שעושים סרט. לכן, ככל שהסרט הלך לכיוון החייזר שפולש לעיירה, אהבתי אותו פחות ופחות. הילדים היו פשוט מקסימים, והקטע הכי טוב בסרט הוא בכלל במהלך כתוביות הסיום (תודה לאל שראיתי את זה מתחיל שתי שניות לפני שכבר הייתי בחוץ, זה היה פשוט גדול !).
הקטע עם החייזר… נדוש ומשעמם. לא אהבתי את האבות של הילדים בכלל. בכלל בכלל. והסרט היה חסר קתרזיס באופן שהזכיר קצת את "ילדים של מחר"- רק ש"ילדים של מחר" היה טוב בהרבה.
סך הכול, סרט בסדר.
נ.ב.
היו הרבה, הרבה, הרבההה יותר מדי קטעים מבהילים/מקפיצים. לא, במאים, זה לא מותח, וזה לא מעניין, וזה לא מלהיב. זה סתם מקפיץ.
וואו.
צפייה חוזרת בחדר כושר אתמול לא רק אישרה את הרושם הראשוני שלי לגבי כמה הסרט הזה נהדר, אלא גם כמה הוא מצליח במקום שבו פחות או יותר כל שובר-קופות עכשווי נכשל: תסריטאות בסיסית. זה לא רק הדיאלוגים והדמויות, זה עצם המבנה – "רזה", יודע לחבר בין סצנות ביעילות מופתית ולבנות שיאים בצורה הדרגתית אבל בוטחת. בניגוד לרוב שוברי הקופות שנעשים היום בשיטת ה-"בוא נחנוק את הצופים עם קשקושים יעני-מדעיים/פסיכולוגיים ואז כשזה נהיה כבד מדי נפוצץ משהו", "סופר 8" זה סרט שאשכרה יודע לכבוש את הצופים שלו עם סיפור מהסוג הכי בסיסי אבל גם הכי אפקטיבי שיש – ומדהים כמה אנשים היום פשוט לא יודעים לספר סיפור כזה בקולנוע.