גם השנה בחרנו, ברשותכם, להימנע מלכתוב טקסט ארוך על כמה שפחות עבד. אולי כי אנחנו כל כך שמחים שבתי הקולנוע פתוחים שאנחנו מוכנים למחול על כל מיני מהמורות בדרך – אולי כי סתם יותר כיף לכתוב על דברים טובים מאשר על דברים רעים. אבל מה לעשות – היו גם דברים פחות טובים השנה: הופעות מזעזעות, פסקולים משעממים, תרגומים תמוהים ומעל הכל – סרטים שהם פשוט, סלחו לי על הצרפתית, le מעפנים.
לכן אני מעביר את השאלה אליכם: מה היו הסרטים הכי גרועים השנה? מה היו הטרנדים הכי מעצבנים? איזה סרטים זכו בשבחים שלא קשורים למציאות? איזה שחקנים התבזו, מה היו האפקטים שנראו כאילו נעשו על פיינט 3D, מה היו הציוצים או הטייקים הכי טיפשיים על סרטים ואיזה רגעים גרמו לכם להתפלל שימציאו כבר את הגלולה שנותנת לכם שעתיים מהחיים שוב בחזרה? הבמה שלכם.
אני לא חושב שיש תחרות: "ספייס ג'אם: אגדה חדשה" כל-כך גרוע שאני לא מסוגל לקרוא לו בכלל סרט.
וואו, לא ראיתי הרבה סרטים גרועים השנה.
ממש לא אהבתי את שאנג צ'י שמאד אכזב בגזרת האקשן עם פעלולים שמרגישים אווריריים וחסרי קיק כמו ברוב סרטי מארוול, וכמובן סיום עמוס CGI שנראה כמו cutscene ממשחק פלייסטיישן 3. וזה עוד לפני שעוברים לדבר על כמה סימו ליו בול עץ…
צבא המתים וגם צבא הגנבים גם היה מעפנים ממש, מצד שני זה לא שהיו לי ציפיות מי יודע מה מהם. צבא המתים הוא בפער הסרט הכי גרוע של סניידר, יותר מבאטמן נגד סופרמן וסאקר פאנץ'. וצבא הגנבים הוא לגמרי ספין אוף שאף אחד לא ביקש.
מה עוד? Cry Macho של איסטווד היה גרוע ומביך. ואל תנשום 2 היה סרט המשך גרוע לאללה עם יחס מעוות לדמות הראשית. חוץ מזה אני לא חושב שיצא לי לראות סרטים גרועים *ממש* השנה, ומכל הסרטים שצפיתי, סבלתי במעט מהם. באמת אחלה שנה.
אני חייב להגיד שאני לא יודע למה
אבל השטויות של איסטווד בגיל 90… בסדר בעיני? לא פסגת היצירה שלו, לא סרט השנה, אבל לחלוטין המירב שאני מצפה ממישהו בגילו ולחלוטין מעל ומעבר. אבל אולי זה כי אני בעצם בן 60, מה אני יודע. רוב האנשים באמת שנאו אותו.
מחזק על צבא המתים. אני רוצה את הזמן שלי בחזרה.
(ל"ת)
"האשה בחלון" עם איימי אדאמס.
איזה סרט מ ש ע מ ם!!! לא יכולתי לשרוד מעבר לחציו הראשון. כבר בחיי שלא היה אכפת לי מה הסיפור של הדמות והאם היא מדמיינת או לא. איזה בזבוז של איימי אדאמס.
הקרודים 2
זרקו את כריס סנדרס וקירק דהמיקו מהפרוייקט בשביל הדבר הזה?!
זה פשוט זוועה של סרט שככל שהוא נמשך הוא נהיה יותר ויותר גרוע ומטומטם ברמות שמרגיש עינוי לצפות בו.
אני לא ממעריצי הקרודים הראשון, אבל עדיין זה סרט נחמד בהחלט. הסרט הזה, לעומת זאת, הוא חרפה של סרט שזכאי בכבוד לקבל את התואר ״הסרט הגרוע ביותר של דרימוורקס״.
אני כל כך שמח שהוא לא היה מועמד לאוסקר (לגלובוס הזהב, לעומת זאת, הוא כן היה מועמד. אני מתחיל להבין למה שונאים את גלובוס הזהב…)
דעה שנויה במחלוקת, ובכל זאת,
האביר הירוק. שום עלילה, שום היגיון, דמויות לא מעניינות בשיט, ואפילו הצד הויזואלי, שהיה יפה, לא בלט כי הכל היה כהה מדי.
כהה מדי עלול להיות אשמת אולם הקולנוע
לא מציל את הסרט, אבל כן חשוב להגיד
"כהה מדי" סבל גם מתסריט דפוק.
לא נעים, אבל צריך לומר.
מעניין
ראיתי לא מעט אנשים שבשבילם זהו סרט השנה.
לא חושב שזו תגובה יוצאת דופן לקישקוש הזה שקראו לו האביר הירוק
לגמרי שנוי במחלוקת
זה אחד מסרטי השנה שלי ואני ממש מצטער שלא יצא לי לראות אותו במסך גדול.
עשרת הסרטים הגרועים (יותר כמו "לא משהו" לרוב) של השנה
הסרט הכי גרוע של השנה: נשמה. אמרתי שאני אשמור את הראנט הארוך שלי עד לנקודה שזה רלוונטי ונראה לי שעכשיו זה רלוונטי. אעתיק-אדביק בתגובה נפרדת.
ה"לפחות ניסיתם, אולי, אני מניח": נצחיים. מצטער קלואי ז'או, אפילו זה שזה בעצם סרט על הפלה לא גורם לי לחשוב שהוא מעניין.
הסרט הכי גרוע של השנ-אה רגע הם לא הפיצו אותו בסוף לא משנה: איפה אנה פרנק. יש לי מגילה מלאה על הסרט הזה, עכשיו אני רק צריך שהוא, נו, ייצא.
הסרט הכי גרוע למרות שיש בו כמה דברים טובים: משפחה מנצחת. נו טוב, לפחות יהיה לוויל סמית' אוסקר, אני מניח.
הפרס לסרט שהכי הייתי צריך להקשיב לעצמי ולהירדם בו: טלה. הו כן רעיונות של טבע וניצול והורות ואוקיי הסרט הזה ממש מסרב להגיע לנקודה שלו, הא?
הסרט התיעודי הכי גרוע של השנה: קופסה כחולה. לא שמאוד יפה להרביץ לסרטים תיעודיים כי הם ממילא קטנים ופיציים, אבל איזה חוסר התאמה בולט בין סיפור שהיה יכול להיות מעניין בידיים הנכונות לבין הידיים הכי לא נכונות לטפל בסיפור הזה.
חוסר ההתאמה הבולט בין שיווק לסרט: סתם אחד. אולי הייתי נהנה יותר מ"סתם אחד" אם הוא באמת היה משווק כ"הם התעסקו עם האיש הלא נכון" ולא היה מצג שווא של "חי חי הוא סתם מישהו! חוץ מזה שהוא יוצא יחידה סודית מיוחדת או איזה שיט כזה שכחתי לחלוטין כמו כן הוא מתעסק איתם ולא הם איתו". כנראה שלא. אבל אולי.
הפונטציאל הכי לא ממומש: ריה והדרקון האחרון. כמו מצגת שקופיות של רגעים מגניבים שמישהו שכח להכניס עלילה קוהרנטית, מסרים סבירים או דמויות שאפשר להיקשר אליהן.
ה"…קיי??" של השנה: שבעה בייבי. נניח ש-? אולי?? למה לא???
השחקן הכי גרוע: דווין ג'ונסון, הודעה אדומה. כמה פוטנציאל היה לסרט הזה עם שחקן שהוא אשכרה כריזמטי.
אז
עכשיו אני רוצה ראנט ארוווווווווווווווווווווווווווווך על וויפלאש.
כנס לעמוד הסרט שלו כאן באתר
זה לא בדיוק "ראנט", ויותר "דיאלוג" אבל זה שם.
סבבה, תלכלך על נשמה
אבל למה ללכלך על קוקו? סרט מקסים ומרגש
אה, זה קל
כלומר, אני יכול להיכנס גם פה לכל מיני דברים אבל בסופו של דבר הוא פשוט הרגיש לי כמו הגרסה חסרת המעוף של "ספר החיים". זה לא אשמתו, כמובן – אבל זה כן הדרך שבה לא יכלתי להפסיק לצפות בו.
הוא אכן מרגש אבל דברים מרגשים לא יותר מדי, ובכן, מרגשים אותי (בעיות אחרות שמצאתי בו, וגם דברים טובים, ניתן לקרוא גם בביקורת באתר).
שיט! ספויילרים!
(ל"ת)
אז לכבות את המוח בסרט פנטזיה.
(ל"ת)
במטריקס אנחנו אמורים להאמין
שרוב העולם חי במציאות ממש כמו שלנו (שיש בה למשל יחידי סגולה שטוענים שהם יכולים לכופף כפיות) בלי לדעת דבר על ההגיון המארגן האמיתי של המציאות שמסביר את התופעה הזו. ובמקרה הזה הטון של הסרט גם מבהיר שזה לא רק עניין של השעיית אמון, אלא שמבחינת היוצרות הרעיון הזה שיש איזו "מטריקס" ששולטת גם במציאות שלך אמורה להעסיק אותך גם אחרי שאתה יוצא מהסרט, גם אם ברור שיש כאן אלגוריה כלשהי שמאפשרת להפוך את הפילוסופיה הזו לסרט אקשן עם פיצוצים וזמן קליע.
ובדיוק באותו האופן, ב"נשמה" רוב העולם חי במציאות כמו שלנו (שיש בה למשל מי שטוענים שהם חווים חוויות רוחניות על ידי מדיטציה) ופשוט לא יודעים דבר על המכניקה של "הזון" או "נשמות אבודות". לא יודע למה זה כל כך קשה לבלוע. ראינו בדיוק חמישה אנשים בכל העולם (כולל ג'ו) שהגיעו להארה רוחנית כזו שהם יכולים לתקשר זה עם זה ועם אחרים בתוך ה"זון". הרבה פחות שבור מבניית העולם של הארי פוטר נניח.
וכן, גם במקרה הזה הסרט מצפה שהרעיון הזה שהגיון דומה אכן שולט במציאות הנפשית שלנו יעסיק אותך גם מחוץ לסרט, למרות שברור שיש כאן גם אלגוריה שנועדה להפוך את הפילוסופיה הזו לסרט הרפתקאות מונפש.
בנוגע לפסקת ההתחלה – נו, וזה בדיוק בניית העולם המחופפת. אולי אפשר להמציא לזה תירוץ, אבל זה לחלוטין לא תפקיד הצופים לחשוב מה התירוץ הזה, בייחוד שההסבר היותר סביר הוא שאין, והמידע הזה אמור לרוץ חופשי בעולם ולשנות את כל מה שאנחנו מכירים על… ובכן, הכל.
אבל בוא נגיע לעיקר, וזאת השאלה בסיום: והתשובה היא – כי כאן יש ניסיון לפילוסופיה ולא להרפתקה.
וכשמציגים לי עולם שהשאלה שלו היא לא "איזה מגניב זה יהיה אם X", אלא "קחו רגע ותחשבו על זה…", אי אפשר לפשל ואי אפשר לפקשש. צריך אשכרה לחשוב על זה. אני בולע את בניית העולם המתסכלת מסרט לסדרה של מארוול כי העיקר הוא לא סוגיות בחלוקת משאבים, אלא האקשן (ואולי פיתוח הדמויות). אבל "נשמה" מתיימר להגיד משהו על החיים, ולצורך כך הוא ממשיל משל. אבל אם המשל שלו עקום, אז גם האמירה שלו בספק.
אני לא מנסה לנקב חורים בכוח – הרעיון שמידע כזה קיים באופן מספיק נגיש והוא לא נפוץ לחלוטין הוא משהו לא סביר בעליל בעיניי. זאת תשתית שסרט צריך להצדיק אותה (וראבק, לא היה צריך סצנה. זה דברים שאם היו באמת חושבים עליהם היה אפשר לסגור במשפט), והוא לא כי זה באמת באמת התסריט הכי עצלני של פיקסאר.
ויש הבדל בין סיפור הרפתקה שעל הדרך רוצה להגיד משהו לבין משהו שהדבר היחיד שהוא רוצה לעשות זה להגיד משהו. "נשמה", ולא רק בשיווק שלו, מנסה להיות סיפור פילוסופי גדול שמתאר את משמעות החיים – משהו שלא המטריקס, לא פיטר פן, ולא הארי פוטר מתיימרים אליו בשום שלב (המטריקס הכי קרוב לזה, אבל גם אצלו השאיפות הפילוסופיות קטנות בהרבה). אז כן, האחריות בידיים שלו יותר גדולה, והתוצאה שלו הרבה יותר קטנה, ועל כן הוא הרבה יותר גרוע.
אני לא בטוח איך סרט יכול "רק" לספר על הדברים האלה, אבל אם ככה הוא בתחושתך, ניחא.
בשבילי, גם אם זה "רק" להגיד משהו על.. אממ.. הקיום, בשביל שהדברים שהוא יגיד יוכלו להיות תקפים, הוא צריך לבסס אותם או בעולם שלנו, או בעולם אחר לחלוטין מהעולם שלנו, ובו הנקודות שהוא מנסה להגיד על החיים בולטות ומאפשרות דיון רחב יותר בהן. הסרט לא מצליח לעשות את זה, ומפחד לעשות את זה, ולא נשאר ממנו כלום.
בנוגע להתחלה – כן, נו, להכפיל את זמן המסך (אוי לא! עוד חמש שניות!) ולענות על שאלות זאת ההגדרה של בניית עולם טובה. אם עוסקים בשאלות כבדות נושא, ראוי להשקיע בהשלכות ובתשובות להן כדי לראות שהייתה חשיבה כללית על הרעיונות מאחורי ומלפני הסרט. כשחותכים גם בחמש שניות שכאלה… טוב, ריח העצלות תמיד היה שם. זה פשוט תסריט רע – אבל זה בהחלט לא מוסיף.
בעיני הוא עושה בדיוק את זה
הנקודות שלו על איך העולם הבא עובד לא תקפות בעולם שלנו, אבל הנקודות שלו על איך הנפש האנושית עובדת מצליחות לטעמי לקלוע בול בפוני, והסרט לוקח טיול אלגורי ארוך כדי להציג את ההקשר הזה. זה בדיוק המקום בו הוא בוחר *כן* להפנות את הפוקוס ו*כן* להשקיע זמן.
ולא, בניית עולם טובה זה לא להוסיף סצנות שבהם "עונים על שאלות". זה להציג עולם חי שמשכנע בהגיון הפנימי שלו. המציאות של הסרט לא סחפה אותך? זו לגמרי זכותך. אבל זה שההגיון הזה לא מבטא אחד לאחד את המציאות המוכרת לנו זה פשוט מאפיין של סרט פנטזיה. של *כל* סרט פנטזיה. זו לא בעיה של בניית עולם.
להקדיש זמן נוסף לפיתוח של דמויות שוליות לחלוטין סתם כדי לחשוף מדוע לא הקדישו את חייהם לכל מיני ניסויים לא טריוויאליים בכלל אולי היה יכול מנוע ניטפיקינג, אבל זה מהותי לבניית העולם בערך כמו סצנה שתסביר על כוחות הקוריוליס האסטרליים שבאמצעותן ספינות מפרש יכולות לנוע ב"זון".
לא, כי הספינות ב"זון" והשאלה האם הן זזות כך או כך הן לא שאלות ברומו של עולם שמשנות את כל הרקע של הסיפור. השאלות האחרות כן.
זה כמו סרט על סיפור אהבה גדול – זה משנה מאוד אם הוא מתרחש בתוך מרתף של מישהו בלי אפשרות לאנשים לברוח או בעולם הפתוח. הרקע, העולם שבחוץ, והשאלה האם הם עובדים נגד או בעד המסר, והאם הם מתאימים ומותאמים לו והאם הם הגיוניים קריטיים לשאלות ולמסרים שיש בתוך הסיפור.
מכיוון ששאלת העולם הבא וקיום נשמות היא קריטית באופן שבלתי אפשרי להפריז בערכו לשאלת משמעות החיים, וההוכחה שלו הייתה משנה את כל הקיום האנושי מסביבנו ואת כל החיים עצמם. אדם ש"סתם חי" בעולם שלנו, ואדם ש"סתם חי" בעולם שבו יש תשובות לשאלות הגדולות שמטרידות הוגים חשובים מאז היווצרות הקיום הם לא אותו אדם, כי זה לא אותם אתגרים, וזה לא אותו עניין.
ואני אגיד לך יותר מזה: יש סרטים שיש להם את התשובות לשאלות בבניית העולם אבל לא מציגים אותן פשוט כי כמו שאתה אומר – זה לא קריטי לסיפור. אבל ב"נשמה", שמבזבז זמן במלא דברים אחרים, אין תחושת דחיפות. התסריט כל כך מחורר שהסרט לא קונה את האמון שלי שהוא יודע את התשובות ושבאמת חשבו על העולם שיצרו. כתיבת הדמויות המחופפת מובילה לעלילה הגנרית שמובילה לעולם המחורר והכל מוביל למשהו שנוצר במחולל תסריטים של פיקסאר שחסר לו יצירתיות, תובנה או תנופה אמיתית.
אז לא עניין של למנוע ניטפיקינג – זה עניין של תסריט שבבירור התסריטאים גם לא חשבו על הבעיות שעולות ממנו, ולכן לא ענו עליהן, ולכן הוא נראה כמו שהוא. זה תסריט שמרגישים ממנו את ה"אה, זה סרט ילדים, לא צריך להשקיע" בעוד שמדלגים לנקודה הבאה, וזה מה שלחלוטין מחורר את הרעיון של לתת בהם אמון שיש להם עולם אמיתי שהם בנו וחשבו עליו. יש להם קונספטים ויזואלים יפים, ורעיון כללי, וכמה עקרונות כתיבה שהם חרשו עליהם – אבל עולם אמיתי שאפשר לחיות בתוכו ולהבין אותו ולראות שהוא שומר על ההגיון הפנימי שלו? לא. וזה רק בעיה אחת של התסריט, כאמור.
אבל, שוב, זה עבד מבחינתך? בסדר. זה שכנע אותך? אוקיי.
כלומר, שני הדברים קשורים אחד לשני
וכתיבה טובה של העולם הייתה מונעת בדיוק את החיכוכים האלה בין המסר לעולם שמסביבו, אבל כן.
כן, הסרט "מוציא מהפריים" את הדברים שדיברת עליהם – אבל זאת הוצאה גסה שעדיין נוכחת מסביב. כאמור: התעמקו כאן בלכתוב מסר, ואז מסביבו תפרו עלילה – בלי להסתכל ימינה ושמאלה לראות האם העולם, הדמויות או הסיפור עובדים באמת. וכזה לא עובדים? מתמקדים במשהו אחר ומקווים שאנשים לא ישימו לב. וכן, יש תסריטים שזה עובד להם – אבל שם לרוב מבקשים שנפעיל את האידיומט במוח ונהנה מהאקסטרווגנזה. כאן זה סרט שמבקש שנחשוב, ושרוצה את ההילה של סרט לא סוחף אלא עמוק וחכם – רק, אממ, אהה, ובכן.
לגבי סתם אחד - הסיבה היחידה שצפיתי בו
היא הבמאי – איליה ניישולר שביים גם את "הארדקור הנרי" שהיה סרט אקשן מעולה אם כי מטופש.
הטוויסט של הסרט (שהוא לא לגמרי טוויסט) לגבי אופי הגיבור בהחלט הורס אבל האקשן ממש טוב וסך הכל הוא עומד מול ג'ון וויק הראשון בכבוד. אבל כן, הארדקור הנרי זה לא, וחבל.
לגבי נשמה – מסכים מאד. לא ציינתי אותו כי מבחינתי הוא סרט מהשנה שעברה, טכנית. אבל בהחלט פספוס של פיקסאר ברמה של הדינוזאור האחרון בעיני.
הו, כן >:)
כמו בשנים קודמות, רוב הסרטים שאני מציין פה הם לא הכי גרועים, אלא פשוט לא טובים, שבזבזו את זמני.
נעולים (Locked Down) – מכרו לי סרט שודים בזמן סגר וקיבלתי ארבעים דקות של שיחות זום, דיאלוגים מוזרים ותצוגת משחק מביכה ממש של אן האת'וויי לפני שפרשתי.
אינסופי – היי, מארק וולברג. אתה הפקת את "הפמליה". אתה יודע מה לא עשית? השתתפת בסרט טוב בשנים האחרונות. בבקשה תתקן זאת בהקדם, בסדר? אוקיי, תמסור ד"ש לאמא שלך ממני.
מין חסר מזל או פורנו משוגעים – הייתי בהקרנה שלו בפסטיבל ירושלים ובאמצע פשוט קמתי ויצאתי אחרי ששום דבר שקרוב ללהיות מעניין לא קרה ולא נראה באופק.
הכרוניקה הצרפתית – כאן אולי הייתי גם יוצא באמצע, אלמלא היה מדובר בפסטיבל קאן, פחות נעים. החלק הראשון מעניין, אחריו הסרט הופך ל Snoozefest. יש גבול לכמה אפשר לצפות בשוטים סימטריים ואנשים שמדברים אחד לשני כמו רובוטים.
המסור: המעגל נסגר – נהיתי מכל הסיבות הלא נכונות, אבל זה עדיין חרא של סרט. אם זה המשחק החדש, אני לא רוצה להשתתף.
חולית – שוטים יפים כמו חול, אבל אין מה לאכול. אל תצפו לראות אותי בתור להקרנה של חלק 2.
לא לנשום 2 – "היי, מה אם ניקח את הנבל האנס והקריפי מהסרט הראשון ונהפוך אותו לגיבור הפעם?" – רעיון שמי שהגה אותו היה צריך להיות מפוטר במקום אבל איכשהו זה לא קרה.
מהיר ועצבני 9 – ה-NOS קצת עלה להם לראש. מאז הרביעי הסרטים האלו הפכו לסרטי אקשן + "לוני טונס" אבל עד עכשיו לפחות זה היה מבדר. "הובס ושואו" והסרט הזה מראים שאולי הגיע הזמן לשים ברקס.
נצחיים – יותר מדי בדיחות שאפשר לעשות עם השם הזה. הדבר הכי גרוע של מארוול מאז…לא, פשוט הדבר הכי גרוע של מארוול.
ספייס ג'אם: אגדה חדשה – פרסומת מאוד ארוכה למותגים של וורנר ברוס. תתביישו לכם שגררתם את ענק הברזל לשטות הזאת.
צ'רי / כאוס מהלך – לטום הולנד יש מזל גדול שהוא סיים את השנה הזאת עם "ספיידרמן: אין דרך הביתה", שכנראה השכיח מאנשים את שני הסרטים הגרועים והלא אפויים בכיכובו שיצאו בתחילתה.
הברך – נכון יש את הפגישות האלו שאומרים שהן היו יכולות להיות אימייל? אז הסרט הזה היה יכול להיות מניפסט של כמה עמודים.
איפה אנה פרנק – מה שיהונתן.
אוון הנסן היקר – מדריך איך לא לעשות מיוזיקל קולנועי.
מטריקס: התחייה – הרבה זמן לא ראיתי סרט שכועס כל-כך על הקיום של עצמו. אקשן רע, אפקטים מביכים וסרט שכולו Tell, don't show.
אל תסתכלו למעלה – אדם מקיי לא מציב מראה ביקורתית או סאטירית מול המציאות, אלא סתם מראה רגילה. וזה לא מצחיק, פשוט מדכא.
אל תסתכלו למעלה הוא אכן סאטירה אבל..
4 שנות טראמפ, שנתיים של מגיפה בגלל בורותם של מעטים ושני עשורים של קמפיין מוצלח לשכנע שהתחממות גלובלית = ליברליזם גרמו לסרט להפוך לקודר ממה שהוא אמור להיות.
אם הוא היה יוצא בשנת 2000 היינו נהנים הרבה יותר מהקומדיה.
אני עדיין חושב שאידיוקרטיה היא קומדיה נהדרת. יתכן שבעתיד אצטער שצחקתי.
ושאלה לבוגרים ממני, האם כשדוקטור סטריינג'לאב יצא, הוא נחשב לאבן דרך של סאטירות קולנועיות או שחשבו שהוא מדכא מדי? (בתקופה הזו השמדה גרעינית נראתה אופציה הרבה יותר אמיתית)
אתה מבין שכדי לדעת ממקור ראשון איך ד"ר סטריינג'לאב התקבל כשהוא יצא צריך להיות בן שבעים בערך, כן?
אשמח להתבדות, אבל קשה לי להאמין שגולשים פה הרבה אנשים מהדור הזה.
אין לי זמן לראות סרטים גרועים
ובעידן הנטפליקס אני מרגיש הרבה יותר בנוח לעצור סרטים לא טובים באמצע.
אז הסרט הגרוע היחיד שיצא לי לראות את רובו זה הודעה אדומה . איזה סרט רע. טוויסטים מפגרים בעלילה אפקטים שנראים נוראיים למרות התקציב הענק וגל גדות אחת שהיא פשוט שחקנית לא טובה, באף סרט, הנה אמרתי את זה. כמובן שהסרט הוא אחד המצליחים של נטפליקס אי פעם, הציבור מטומטמם אז הציבור משלם.
הוא אמנם רחוק מאוד מלהיות גרוע אבל חולית היה מאכזב מאוד בעיקר כי הוא פשוט היה חצי סרט ועוד החצי הפחות מעניין ממש מקווה שהחצי השני יחפה עליו
נהנתי מחצי חולית יותר מהרבה סרטים שלמים
אולי אני משוחד כי לדעתי הספר הוא אחד מספרי המד"ב הטובים ביותר או אולי אני יודע מה יקרה בהמשך אז הראש שלי פשוט משליך את הויזואליות המדהימה על המשך שעדיין לא צולם אבל זה הסרט השני הכי טוב בעיני של 2021 (הראשון הוא ספיידרמן). בשניהם נהנתי מאותה סיבה – Fan service שלא הרגיש מאולץ. פשוט במקרה של חולית יש פחות Fans..
אני חושב שחולית הרבה פחות בנוי על פאן סרביס
מאשר ספיידרמן הבינוני. קראתי את הספר לאחר הסרט וזה רק חיזק את אהבתי לסרט. לא כי הספר פחות טוב אלא כי התרשמתי כמה הסרט מצליח לזקק את המהות של הספר ולתת לו פרשנות מעניינת ואינטרפציה ויזואלית מרהיבה, חדשנית,טריפית וארט האוסית. כן, זה נכון שקיצצו חלקים נרחבים מהפוליטיקות הפנימיות באראקיס ואין לי בעיה שהסרט פחות שוחה באיך כלכלת אראקיס עובדת וכיצד ובין מי מתחלקת העוגה של המרקוח (אם כי זה קיים גם בסרט). הלב של הספר פועם חזק בסרט הנפלא הזה ולא מבין כיצד זה פאן סרביס גז כמו בספיידמרן שכל כולו נועד להראות ״זוכרים את הדמות הזאת מהסרטים הקודמים? אז קחו עוד קצת ממנה״
אני חושב שזאת הגדרה שונה של פאנסרביס.
בספיידרמן, זה פאנסרביס של "הנה משהו שהחובבים יאהבו, גם אם אין לו חשיבות לסיפור". בחולית זה "נשים חלק מהסיפור שהחובבים יאהבו".
אני חושב ש״נשים חלק מסיפור שהחובטים יאהבו״ זה חלק מלהיות עיבוד טוב
למרות שאני חוב שקו המחשבה היה ״נשים חלקים מהסיפור שיתאימו לחזון של הסרט״ ומן הסתם הם גם חלקים שחובבי הספר אוהבים. בכל מקרה אין ספק שהגישה של ספיידרמן לפטם סרביס היא היותר זולה ונצלנית ומזכירה אינספור סרטים אחרים כמו הכוח מתעורר
ההגדרה שלי ל fan service קצת רחבה
מבחינתי עצם זה שיש סרט חולית היא fan service.
זה לא הספר הכי קל לעיבוד ונסיונות עבר מעידים על כך (הסרט של לינץ' שהצליח להעביר את הגרנדיוזיות והשונות של אנושות בחלל עוד 25000 שנה אך כשל לחלוטין בעלילה, במוזרות הכללית והבנה בסיסית של העלילה והמיני סידרה שניסתה להיות נאמנה יותר למקור אך הופקה בתקציב לא קיים).
אני שמח רק מזה שהסרט נעשה ועוד שיהיה לו המשך.
קשה לי להאמין שיהיו עיבודים לספרי ההמשך לחולית. כל המשך קשה יותר לעיבוד מקודמו (ופחות מהנה לקריאה) חוץ מהשניים האחרונים שהשתפרו.
אני לא מתייחס לספרים שכתב בנו של המחבר כספרי חולית. יותר כמו Fan fiction שנכתב בצורה רעה וילדותית.
לגבי ספיידרמן, פשוט נהנתי. הציניות המחושבת מאחוריו ברורה ובכל זאת היה לי כיף.
אז ההגדרה שלך לפאן סרביס היא לא בדיוק ההגדרה הנפוצה והמקובלת
מבחינתי עצם זה שיש עיבוד לא הופך את זה לפאן סרביס (יש המון סרטים שאנשים בכלל לא מודעים לכך שהם מבוססים על חומר כלשהו), במיוחד אצל חולית שרוב הצופים הגיעו ללא ידע מוקדם. אני די בטוח שקהל המעריצים של וילנב שהגיע לסרט הוא רחב יותר ממעריצי חולית.
בעקבות הדיון הזה
נראה לי שהבנתי סוף סוף למה באף אחד מהסרטים האלה התלונות על פאן סרביס הרגישו לי לא ממש מדוייקות. כי כאילו, ברור שיש פה הרבה מטא-טקסט שפונה למעריצים. במיוחד בספיידרמן, שהרגיש בהמון מקומות פשוט כמו פאנפיק מצולם. ועדיין למושג "פאן סרביס" יש קונוטציות מאוד אחרות בעיני ממה שראינו פה. "פאן סרביס" רומז על איזה ניצול ציני של בסיס המעריצים על ידי האולפנים. איזה סוכריות שזורקים לחנונים כדי לסחוט כמה שיותר הייפ אינטרנטי וסרטוני פרשנויות ביוטיוב בלי לנכר את הקהל הרחב. בשני הסרטים האלה לא הרגשתי שום דבר כזה.
במקום שאתם ראיתם ציניות של "נעשה כך וכך כדי שבסיס המעריצים יהיה מרוצה", אני ראיתי כנות. שני הסרטים שכנעו אותי שלא היו פה רק מהלכים מחושבים של אולפנים, אלא קודם כל סרטים שנוצרו על ידי יוצרים שהם מעריצים בעצמם. הבחירות שנועדו לפנות לבייס לא הרגישו לי כמו מס שפתיים, אלא כמרכז של הסרטים, שסביבו נבנה כל השאר. זה אולי הבדל מאוד דק, ואני יכול להבין למה לצופים שונים תהיה פרשנות אחרת, אבל מבחינתי זה עושה הרבה מאוד הבדל בחוויה.
אולי לא הבנתי אותך נכון אבל
״ איזה סוכריות שזורקים לחנונים כדי לסחוט כמה שיותר הייפ אינטרנטי וסרטוני פרשנויות ביוטיוב בלי לנכר את הקהל הרחב״ זה לא בדיוק מה שהיה לכל אורך ספיידרמן החדש?
להרגשתי - ממש לא
הוא לא הרגיש לי כמו סרט שזורק קריצה למעריצים, אלא סרט מעריצים שמדי פעם טורח להסביר למי שלא מעריץ מה קורה. כל הקונספט שלו הוא "בוא ניצור את הסוכריה הענקית הזו, כי זה חלום של כל כך הרבה מעריצים, גם במחיר שלאף אחד שאינו מעריץ שום סצנה לא תהיה ברורה".
כל יצירה שמבוססת על גיבורי על היא פאנפיק
כי במרבית המקרים היוצרים המקוריים כבר לא איתנו, או כבר לא כותבים\מאיירים יותר.
מהיר ועצבני 9 לוקח בסיבוב ( משחק מילים חה חה חה)
הסרט הראשון שלי שישבתי בו והרגשתי שהמוח שלי מאוכזב ממני על הבחירה ללכת לסרט כזה..
כשבמקביל בקולנוע מוקרנים האלמנה השחורה ולשחרר את שולי..
אבל נגררתי..אוי אלוהים שמישהו יזכה אותי על הזמן המיותר הזה..
פעם ראשונה שיצאתי 3 פעמים לשירותים במהלך סרט וחיכיתי 10 דקות בתור לפופקורן תוך כדי ההקרנה ,בתקווה שזה יעביר את הסרט מהר יותר
איך השתעממתי בחולית
(ל"ת)
הודעה אדומה
אין צורך לנמק, נכון?
האביר הירוק
סרט מעצבן ומעייף, חסר תוכן ומעוף, שלא מציע דבר ולא אומר דבר, חוץ ממה שהוא כן אומר ואז זה מטומטם (כן, הוא מהסרטים התקועים בתחת של עצמם מהסוג של "אני לא אומר כלום חוץ משכשאני כן אומר משהו").
סרט שככל שאני חושב עליו אני רק כועס יותר.
הנה קופי פייסט למה שכתבתי עליו בדף שלו:
הסרט עושה 2 חטאים בלתי נסלחים עבור אדפטציה לסרט פאבליק דומיין:
1) הוא מנתק אותו מכל אידיאל ערכי שהיצירה מתבססת עליה, ובכך מסרס את היצירה המקורית מכל אמרה מהותית
2) הוא משנה פרטים מסיפור המקור בלי להתעמת עם ההשלכות של השינויים האלה.
הארשון הוא חטא כי אז בעצם הסרט הוא לא ארותריאני. הוא לא מדבר על כבוד, או ישו, או חובה. בקיצור, כל ערך אבירי/נוצרי נעלם לחלוטין ובכך אין פה סיפור ארתוריאני.
השני הוא חטא כי השיר המקורי הוא מערכת סגורה, עם טוויסט נחמד. הסרט חסר כל משקל למעשים וכל קשר בין מניעים של דמויות נעלם לחלוטין.
אל תקראו אם אתם לא רוצים ספוילרים לשינויים בין הסרט לשיר.
מה המשמעות של שינוי מטיל הלחש לאמא של גאווין? כלום. לא חוקרים את מערכת היחסים ביניהם.
מה זה אומר על הזקנה באחוזה? כלום. היא עכשיו סתם שם.
מה זה אומר בעצם על המטרה של המבחן? לא ברור, כי הסרט מסתיים בסוף פתוח.
למה אשתו של הברון מנסה לפתות אותו? כי ככה זה בשיר, למרות שכל המערכת מסביב לזה השתנתה לגמרי.
המניע של גאווין לצאת למסע השתנה מ"כבוד/חובה" כלפי ההבטחה, ל"גורל". שינוי קטן, אבל מהותי עבור הדמות של גאווין והמסורת הארתוריאנית.
ובסופו של יום, כל השינויים האלה כל כך מרוקנים את הסרט מנראטיב או ממשמעות, והוא יודע את זה, אז הוא פשוט מוסיף נאומים פסודו-אינטלקטואלים. זה כתיבה גרועה של כותב גרוע שלא מצליח להכניס את התמות של היצירה לתוך היצירה עצמה דרך דמויות ומעשיהם.
כל הישנויים האלה הם חלק מטרנד שאני מאוד לא אוהב לגבי סרטים מפאבליק דומיין, של לנסות לעשות הכל שונה ומיוחד "כמו שמעולם לא ראיתם", אבל בחייאת, אני רוצה סרט מלך ארתור נאמן לכל פסיק בטקסט המקור עם ערכי הפקה מודרניים ושיטות משחק מודרניות. רימייק של "אקסקאליבר" מ81 עם אותה אהבה לחומר המקור יהיה נהדר.
אבל לא, כל אדפטציה חייבת להמציא את הגלגל מחדש.
אבל אין מה לעשות, מבחינת טכנית, הוא עשוי נהדר, ולשם שינוי לא הרגשתי את האורך שלו. אהבתי את השילוב בין פנטזיה לבין kitchen sink realism בסגנון קולנוע רוסי. ודווקא מהמערכה השנייה, של גאווין מסתובב בעולם ופוגש כל מיני דברים מוזרים הכי פחות סבלתי.
ודווקא בגלל זה, ככל שאני חושב על הסרט הזה יותר אני שונא אותו יותר.
ספייס ג'אם ומטריקס התחיה נותנים פייט סופר צמוד
שני סרטים שחולקים כמה דברים משותפים: המשכים לסרטים מלפני 2 עשורים. אפקטים גרועים. שחקנים שלא ממש יודעים לשחק. וכמובן – שום נשמה. גוויות מתות של סרטים שנעשו במטרה המוצהרת לעשות כסף ולא שום דבר אחר.
איכס.
"עיני נחש" ו"מורטל קומבט" בתחרות צמודה
אבל את שניהם כבר שחטתי בביקורות ארוכות, אז אציין רק ש"אל תסתכלו למעלה" משעמם וצפוי (וסצינת הקרדיטים הראשונה שלו דוחה לחלוטין), ושהחלטתי סופית שהחסרונות של "חולית" עולים על מעלותיו. כמו כן: לא הבנתי למה מתלהבים מ"צעירה מבטיחה", ו"וונדר-וומן 1984" משעמםםםםםםם והסוף שלו דבילי לחלוטין.
ואולי החצי השני של "בייבי בוס 2" הוא יצירת מופת. אני נטשתי אחרי חצי שעה, וזה מאכזב אותי כי הסרט הקודם היה חמוד לאללה.
באמת שקשה לי לקרוא לחדש של אדם מקי סאטירה
כי לא מצאתי בו שום הברקה או תובנה שגרמה לי להסתכל על המצב בעיניים חדשות. פחות או יותר כל הטענות שהוא מביא הם הדברים הכי צפויים וירודים ברמת דיון בשיעור אזרחות כיתה ט.
לשחרר את שולי היה די על הפנים
את כמות הבדיחות הטובות שיש בסרט הזה אני יכול לספור על יד אחת, והייתי יכול לעשות את זה גם אם היו חסרות לי שתי אצבעות ביד הזו. כל שאר הבדיחות פשוט מוזרות ולא הבנתי למה זה אמור להיות מצחיק בכלל. יש שם גם קטע שאחת מהדמויות הראשיות עושה סקס עם סוס פוני ואף אחד לא מתייחס לזה ומעלה את הנושא בהמשך הסרט. כאילו, הלו?! הבן אדם עשה סקס עם סוס פוני!!!! אתם מה זה אומר עליו בתור בן אדם?! למה אף אחד לא מתייחס לזה?!
מזעזע.
זמן
סרט משעמם אם קאסט זוועה לי אישית הסרט הגרוע של השנה החולפת
בקושי ראיתי סרטים השנה
אז סרטים גרועים ממש ממש בקושי ראיתי.
אבל כן ראיתי אחד – Don’t Look Up. סרט שאולי לפני השנתיים האחרונות היה נתפס כחתרני ונועז בקריאת התיגר על הטרופ השחוק של ״אנשים טובים מתאחדים כדי לנצח איום קיומי״, אבל אחריהן בעיקר הרגיש כאילו הוא חוזר על דברים שכבר ראינו בצורה יותר קיצונית במציאות.
כשיש לך סרט מלא בדמויות בלתי נסבלות (ובחלקן קריקטורות מגוכחות – אני מסתכלת עליכם מריל סטריפ, ג׳ונה היל ומארק ריילאנס), צריך לפחות קצת לב ואמת רגשית בשביל לא לאבד כל עניין במה שקורה על המסך. רוב הסרט פשוט לא עניין אותי כהוא זה מה יקרה לכל האנשים הנוראיים האלה. רק לקראת הסוף היה רגע קטן שבו הסרט חמל קצת על הדמויות (והצופים) שלו, אבל מבחינתי זה היה too little too late.
וונדר וומן 1984 היה אכזבה גדולה
עד כדי כך שזכרתי אותה עד סוף השנה. אני באמת לא מבין למה הם החליטו לכתוב עלילה כזאת, שמלכתחילה שמה אותם בפינה, ואז עוד לפתור את הקונפליקטים בדרך כזו משעממת וקלה.
סרט מתסכל שמבזבז את כל הכישרון של השחקנים שלו עם תסריט איום ונורא, בימוי חסר מעוף ואפקטים מאכזבים, וזה עוד בלי לדבר על כמה הוא ארוך ללא סיבה. פשוט חבל שככה עשו לפדרו פסקל וקריסטן וויג.
אני כן אגיד ששתי הסצנות הראשונות מוצלחות, אבל אפשר ואף מומלץ פשוט לעצור אחריהן. הן גם ככה ארוכות כל כך שתרגישו כאילו צפיתם בכל הסרט.
עוד אכזבה, גם אם פחות משמעותית, זה הסרט החדש של סקובי דו. כל כך שיעמם לי שאפילו לא הצלחתי לסיים, ואני עוד מי שראה עד הסוף השנה את סרט האנימציה של דרטניאן ושלושת המוסקטרים ככלבים.
הבדיחות נפלו כולן, האנימציה בינונית ברגעים הטובים ומשהו לא טוב קרה עם בימוי הדיבוב.
שתי שאלות והארה
1. אם אני מתכנן מיני השלמה: לאחר כמה דקות בערך לעצור וונדרוומן?
2. האם יש קשר לסדרה המצוירת על שלושת המוסקטרים הכלביים? יש לי זיכרונות נוסטלגיים (שבטח לא יעמדו במבחן הזמן).
זה גרם לי להיזכר בסדרה שאלתיאל קוואק: אחת הסדרות המצוירות הכי אינטליגנטיות ומעניינות שצפיתי בהן. נוגעת בנושאים קשים (אפילו ברמה של אפרטהייד, איכות הסביבה, נאציזם), בשלל ז'אנרים (דרמה, מתח, פנטזיה, מדע בדיוני, אקשן). פרקים ראשונים סטנדרטיים המבססים דמויות, ואז נדמה כאילו שהיוצרים קיבלו אישור גורף למה שירצו.
מומלצת בחום! רמה אחת מעל כל השאר! אבל רק מגן חובה או כיתה א , קטנים יותר אולי יפחדו בחלק מהפרקים.
זה גרם לי לבדוק בויקיפדיה
והכתוב שם העלה לי זיכרונות רבים. דולף שם את וולטר ווייט בכיס הקטן בהסלמה של מעשי הדמות :)
הקשת העלילתית ההשלמה של התבגרות הדמויות וההשקעה בפרטים הקטנים למי שבקי בנושא דנן בכל פרק, בין אם זה היסטוריה או מיתולוגיה (שמות הדמויות, או שהג'יני הוא בעצם רקשאסה, שזה טיגריס). ומסתבר שזו הפקה אירופאית- יפנית.
לינק לויקיפדיה
גם אני שואל על שלושת המסוקטרים
(ל"ת)
וואו, שאלתיאל קוואק זה נוסטלגי
לגבי וונדר וומן 1984, הן רבע שעה ביחד, בערך. ושתיהן לא רלוונטיות ממש לעלילה העתידית של הסרט, אז אפשר פשוט לעצור אחריהן ולעבור לסרט יותר טוב.
ומבחינת המוסקטרים, הסרט בהחלט מבוסס על הסדרה המצוירת באותו שם משנות השמונים (Dogtarian). זה סרט חמוד, אבל הוא לא מחדש הרבה. סוג של רימייק לעיניים צעירות שלא זכו לצפות בסדרה המקורית.
כוחו של הכלב
כן, אני יודע, יש הרבה שאצלם הוא סרט השנה, אצלי הוא גם, אבל מהכיוון ההפוך.
טיטאן הוא עוד ״סרט שנה״ של רבים, שהוא גם דבילי לחלוטין (ובעיקר ממש מגעיל, לא אוהב גור על כלום).
חמצן הנטפליקסי היה רעיון מעולה וביצוע מחורבן
והקשקוש שהיה no sudden move, גם אותו צריך להזכיר.
אחד בלב
קשקוש מרוח ומביך, שלא החליט אם הוא קומדיה רומנטית או הצגה במגמת תיאטרון. חוץ מהורי החתן, נראה שהשחקנים עסוקים בלהתחרות על תואר הדמות המאוסה ביותר של השנה.
אני נמנע מראש מלראות סרטים גרועים אך נפלתי על כמה בינוניים ממש
"ריה והדרקון האחרון" היה כנראה הסרט שתסכל אותי הכי הרבה. בעיקר משום שמדיסני לא הייתי מצפה לרמה כזאת של תסריט צפוי, פשטני, עמוס בחורים עלילתיים, בניית עולם לא הגיונית ואוסף דמויות שמתנהגות איך שהן מתנהגות רק לשם קידום העלילה ובלי הגיון אנושי בסיסי.
גם את "כוחו של הכלב" לא כל כך אהבתי רק שבמקרה שלו זה קצת לא פייר. ראיתי אותו עם כתוביות ברוסית (שאני לא מדבר) ולכן לא הצלחתי להבין כמעט שום דבר שיצא לבנדיקט קמברבאץ' מהפה. תארו לעצמכם לראות סרט בו שמים לכם את הדמות הראשית על mute. אז מגיעה לו צפיה חוזרת. מה שכן, גם מכל מה שהיה מסביב לא התרשמתי כמעט בכלל. דמותה של קירסטן דנסט הייתה מעצבנת ומהשטיק הקבוע של ג'סי פלימונס נמאס כבר מזמן. זה גם נורא הפריע לי שבאמצע הסרט החליטו לגרום לדמות שלו להיעלם בלי הסבר (אם כי יכול להיות שבנדיקט אמר הסבר שלא שמעתי) רק כי זה נוח תסריטאית ואז להחזיר אותו בדיוק כשצריך. הצילום נחמד אך מאכזב וחוץ מזה לא היה כל כך ממה להתרשם. ועדיין, אצפה בו שוב ואחליט מחדש.
כמה סצינות טובות הצליחו בקושי להציל את "שכונה על הגבוה" מהבינוניות של כל היתר.
Seaspiracy הוא סרט דוקומנטרי מעניין ומרתק על השפעת האנושות על בעלי חיים ועל כדור הארץ אבל רק אם לא ראיתם שום סרט אחר בנושא עד עכשיו. ואם היו מחליפים את הקריין (שהוא גם הבמאי) במישהו פחות מעצבן.
"קרואלה" גם היה די סתמי ומבוזבז למרות לא מעט דברים שדווקא כן עבדו בו, ואת 'מטריקס' לא נעים לי להכניס לפה כי לטעמי הוא נקטל קצת יותר מדי שלא בצדק. ואת השעה הראשונה שלו אני ממש אוהב. אבל בסופו של דבר מדובר בסרט בינוני ואחד הכי פחות טובים של השנה.
מה הבעייה בבניית העולם בריה והדרקןן האחרון?
כן, גם לי יש קצת בעיה עם העלילה, במיוחד לקראת הסוף, אבל מבחינת בניית העולם- זה אחד העולמות היותר טובים שראיתי בסרט מצוייר בשנים האחרונות- מבחינת ויזואליות, היסטורית, תרבותית וכו. גם חשבתי שיש דיי קונצנזוס על זה שהעולם של ראיה הוא מעולה… מעניין אותי- מה אתה חושב שלא הגיוני בבניית העולם הזה?
זה גם עולם שכבר הוכח בסדרה טובה יותר
שנקראת "אווטאר: כשף האוויר האחרון".
חזרתי לקרוא את התגובה שלי בדף הסרט
בשביל לבדוק מה לא אהבתי בבניית העולם של הסרט ומסתבר שאת זה דווקא כן אהבתי. אחד מהיתרונות היחידים של הסרט. לא זכרתי נכון.
אבל בקלות אפשר להחליף את התלונה הזאת ב-"עם מסר שנדחף לגרון" או "סותר את המסר של עצמו" או "חורים ומהלכים עלילתיים שלא טרחו לנסות להסביר אפילו". אני לא זוכר כלום מהסרט אבל עדיין מעצבן אותי לחשוב עליו משום מה.
מיילא שדוחפים לך מסר לגרון
אבל זה חייב להיות מסר כזה מטומטם ואווילי לפיו אין אנשים רעים וצריך לסמוך על כל אחד כולל על מי שליטרלי מנסה להרוג אותך?
מסר שנדחף לגרון זה תמיד דבר מעצבן, אבל כשהמסר עצמו הוא מסר אינפנטילי בטירוף, זה כבר ממש מטריף.
קרואלה
דווקא אני חושב שקרואלה הוא סרט טוב
בלי קשר למקור אומנם אבל אפ לא נקשר אותו הוא סרט כיפי עשוי טוב משחק טוב ואחלה שילוב של רגש אקשן וכו
הוא לא הכי טוב מעיבודי הלייב של דיסני ( אולי אפילו באיזור למטה יחסית) אבל בהחלט יותר טוב מהרבה סרטים שראיתי השנה
ארץ הפלאות של וילי
למען האמת, אני לא חושב שבכלל יש לו תחרות. זה סרט מכוער בטירוף, לרמה שאני חושד שמי שהחליט על ה-color pallet שלו היה עיוור גוונים. כל השחקנים בו מתחת לכל ביקורת (חוץ מניק קייג', שעושה עבודה סבירה, אבל ניכר שהוא לא מאוד מתאמץ), סצינות האקשן בו משתמשות בשייקי קאם הכי גרוע שראיתי בתולדות הקולנוע, המבנה שלו זוועתי, ובאמת שכמעט אין בו שום דבר חיובי. היו בו כמה בדיחות טיפה משעשות, ולכן הוא לא הסרט הכי גרוע שראיתי בחיי, אבל הוא באמת לא מאוד רחוק משם. הוא לא מפחיד, לא מצחיק, ולא מעניין בשום צורה. 2/10, would not watch again.
אנט
כמה סבלתי. הסרט הראשון בחיי שיצאתי ממנו באמצע
המערב הקרוע the comeback trail
קרינג'
משחק גרוע של אחלה שחקנים (הרסו לי את מורגן פרימן לנצח, רוברט דה נירו לא יודע לבכות)
מעבר לקונספט הבסיסי התסריט צפוי בטירוף ומשעמם
הבדיחות לא עובדות למי שלא מכיר שחקנים וסרטים ישנים
בעצם הן לא עובדות גם למי שמכיר ("אני אחנוק אותך למוות, כמו שחקן א' בסרט ב"' וואו כמה קורע)
זה כמו היו זמנים בהוליווד, עם מעט יותר עלילה אבל בלי אלימות בכלל
רוברט דה נירו לא יודע לבכות למה הכריחו אותו למה
חבל שלא הייתי שיכור כשראיתי את הסרט
למה לא מקרינים סרטים נורמליים בבוקר יום חול
ספידרמן - אין דרך הביתה - הסרט הגרוע של השנה
אני מרגיש שסביבי כולם מסוממים ממארוול, וכבר לא יודעים להבדיל בין עלילה טובה לאסופה של גימיקים.
ללא ספק הוא היה הסרט הכי גרוע השנה, וראית הרבה גרועים השנה.
ניסיתי להימנע מסרטים גרועים באמת שניסיתי
4.מלקולם ומארי – גבר לבן , פרווילג ובכיין מוציא שעה וחצי של שעמום על כמה שכולם טיפשים וגזענים ורק הוא הוא יודע מה טוב בחיים.
3.וונדר וומן 1984 – וואי הסרט הזה כל כך אבל כל כך מטומטם שזה גורם לי לבכות כל פעם שאני נזכר בו.
2.אנט – האוזניים שלי שרדו את חולית אבל לא את הדבר הזה. והילדה הזאת לא אמיתית!
1.שומר הראש ואשתו של המתנקש – לא יודע למה עשיתי את זה לעצמי. my life will never be the same.
"הברך" ו"מין חסר מזל..."
כמובן 2 סרטים שונים, אך מה שמאחד את שניהם היא יומרנות יתר להעביר מסר חריף, אבל כל אחד בדרכו מזלזל בצופיו עד לרמת של יהירות בלתי נסבלת הבאים לידי-ביטוי בתסריט, עריכה וצילום והתחושה שגכל מטרתם היא להתריס.
לפיד מככב בתחתית שלו כבר בפעם השנייה אחרי "הגננת" הנוראי מלפני עשור.
אבל אתה טועה לחלוטין
שכן "מין חסר מזל" יכול להיות רק הסרט הכי גרוע של 2022, כי הוא עוד לא יצא פה באופן רשמי השנה.
(וכלומר, הוא גם אחד הסרטים הכי מצחיקים שהייתי בהם, אבל זה נושא אחר).
זה מוזר להגיד את זה
אבל אנצל את ההזדמנות כדי להגיד שאני ממש לא אוהב את רצף הלוגו החדש של האחים וורנר מהשנה.
למה כל סרט של וורנר, כולל סרטים כמו חולית שהולך כנראה לזכות באוסקר לאפקטים, צריך להיפתח עם תצוגת CGI זוועתית שממש לא מתאימה לימינו?
אפילו ה-CGI בלוגו של דיסני, שהוכן לפני 15 שנה, נראה פי כמה יותר טוב.
וזה לא רק ה-CGI אלא גם העיצוב של הלוגו עצמו.
הלוגו הקודם והאייקוני של האחים וורנר היה נראה הרבה יותר טוב.
וגם למה להוריד את הכיתוב של שם האולפן? זה די טיפשי.
אני יודע שזה פרט שולי ודי טיפשי להתעכב עליו, אבל הייתי חייב להזכיר את זה איכשהו, כי זה במיוחד מעצבן כשרואים סרט מאוד מושקע כמו חולית שנפתח עם לוגו מגוחך כזה.
אם אני לא טועה
זו הפעם הראשונה שוורנר עושים קליפ כזה מושקע מסביב ללוגו, לא? כי בין ההר של פרמאונט / כדוה"א של יוניברסל / הטירה של דיסני / אשת הלפיד של קולומביה / התופים של פוקס, וורנר פשוט הציגו (ועדיין מציגים מדי פעם) את הלוגו שלהם אחרי אינטרו קצר, וזהו. שזה משהו שאני אוהב, כי זה מאפשר להם להתאים את הלוגו לרוח הסרט, ולהכניס את הצופים לאווירה כבר בשניות הראשונות: כמו הגרסה האפלה בהארי פוטר, הגרסה האפלה עוד יותר באביר האפלה>, הגרסה המטאלית המחוספסת בכביש הזעם או גרסת הממצא הארכאולוגי בגודזילה. כל עוד הם לא יפסיקו עם זה (ולפי מטריקס האחרון ומורטל קומבט לא נראה שיש להם כוונה כזו), שיעשו מבחינתי מה שהם רוצים לפני זה. לדעתי דווקא הקליפ עצמו לא כזה נורא.
מכל השילובים שלהם
זה של שרלוק הולמס הכי נתקע לי בראש, משום מה.
הלוגו הירוק בשבילי
הגרסה שנשארה איתי היא זו של המטריקס. אני עדיין זוכרת את התחושה המטרידה שהייתה לי כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה.
למען האמת
האינטרו הקודם היה בדיוק באותו האורך, אבל אני מסכים שכאן זה מנסה יותר להיראות כמו הלוגואים המושקעים של האולפנים האחרים ודווקא בגלל זה זה ממש צורם איך שזה נראה רע לעומת שאר האולפנים.
אבל באמת אשמח שיוותרו על הלוגו הזה ופשוט ישימו לוגו מיוחד לכל סרט.
אם רק חולית היה מקבל איזה לוגו מותאם לסרט, זה יכל להיות נהדר.
חבל באמת שחולית לא קיבל אחד
אבל לפחות השניות הראשונות עדיין מכניסות אותנו (או לפחות את האוזניים שלנו) לרוח הסרט. בחיי שזה הקפיץ אותי בצפייה הראשונה, חשבתי יש חזיר בר גוסס בסביבה.
לא יודע אם הסרט הכי גרוע אבל
נתראה בשמחות כל כך איכזב. כתבתי עליו תגובה שלמה שעמוד שמוקדש לסרט למי שמעוניין. בקצרה – שחקנים מצויינים שבוזבזו על תסריט ובימוי לא טובים.