בשישי הקרוב נצביע על הסרט הטוב ביותר של שנה (ספויילר: לא "אופליה"), ולפני ואחרי זה נדבר על שלל היבטים שונים של השנה, אבל היבט אחד שלא נכתוב עליו בהרחבה הפעם הוא הדברים המבאסים – הסרטים הגרועים, ההופעות הנוראיות, התרגומים הכי טיפשיים ועוד שלל דברים שגרמנו לנו להגיד "אוי נו באמת".
אבל מכיוון שכן כדאי להזכיר גם את הרגעים החלשים של השנה, אני מעביר את השאלה אליכם – מה היו הסרטים הכי גרועים השנה? מי הייתה פלטפורמת הסטרימינג הכי נוראית? איזה סרטים היו עם הכי הרבה הייפ לא מוצדק? איזה שחקנים התבזו, מה היו האפקטים שגרמו ל"דוקטור הו" להיראות כמו "אווטאר", ואיזה רגעים גרמו לכם להסתתר מאחורי כף היד שלכם מרוב מבוכה לכל המעורבים?
השטן כל הזמן
פשוט כלום ושום דבר של סרט
לחלוטין, פרט לדבר אחד:
וזה המבטא (כמעט ההופעה, אבל לא) של רוברט פטינסון בסרט. דילוווווזנסססס
"אני חושבת לגמור את זה"
כמה שהתעצבנתי על הסרט הזה! כל החצי הראשון זה כמו סרט אימה מורט עצבים שלא נגמר, ואז החלק השני היה על כך מרוח ומשעמם ומופרך עד שממש חטפתי עצבים.
חשבתי שהסרט הזה יהיה עוד " שמש נצחית" אבל עבורי זה היה הסרט הכי מעפן שביזבזתי עליו זמן השנה.
הסרט שאנחנו חיים בו
(ל"ת)
לא יודע, הטוויסט על השחקנית שמתה ואז לא מתה
ואז כן מתה היה די מבריק.
פור סיזנס טוטאל לנדסקייפינג היה גאג מדהים, מהטובים שראיתי.
חבל שהוא שימש כדי למרוח עוד קצת קו עלילה מתסכל בטירוף.
אז ככה
"אי האשליות / הספירה לאחור" – שני סרטי "אימה" עם פרמיס שנשמע בעל פוטנציאל על הנייר: אחד על אי שמגשים את הפנטזיה שלך אבל עם מחיר קטלני, האחר על אפליקציה שאומרת לך מתי תמות. אני בטוח שהאנשים הנכונים היו יכולים לעשות מהרעיונות האלו סרטים טובים, או לפחות מבדרים. אבל שום דבר לא עובד בסרטים האלה, והם בטח שלא מפחידים.
"אני חושבת לגמור עם זה" – אוי, קאופמן, קאופמן, איך נפלת ככה? אני מסתכל על סיכומי שנה באתרי קולנוע למיניהם, ובאמת לא מבין איך הסרט הזה מדורג כה גבוה בהרבה מהם. לא חושב שהיה השנה עוד תסריט כזה מטופש שכל-כך בטוח שהוא כזה עמוק וחכם. כל שורה שניה נשמעת כמו משהו שיצא מעוגיית מזל או שהוקלט בשיחה של שני סטלנים. "אחי, מה אם אנחנו לא נקודות שזזות בזמן, אלא אנחנו עומדים במקום והזמן זז דרכנו, אחי?". כאילו כתבו סרט מציוצים של ג'יידן סמית'.
"ארטמיס פאול" – שאריות קרות של סרט YA גרוע מתחילת המאה. מהסרטים שגורמים לך לתהות אם צריך לנזוף בעורך על העבודה הגרועה שעשה או לתת לו צל"ש על שעשה את מיטב יכולתו עם החומרים הגרועים שקיבל.
"בחורים רעים לתמיד" – מיושן, מביך, מטופש, מאצ'ואיסטי ועוד שלל מילות גנאי שמתחילות במ'. ויש גם הופעת אורח של מייקל ביי, בשביל מקסימום סבל.
"בלאדשוט" – נכון שאני מקפיד על הנחיות ולא עושה שום דבר שנחשב מאוד מסוכן, אבל אני בטוח שהדבר היחיד שמחזיק אותי בחיים מאז מרץ זה נטו הרצון שהסרט האחרון שאראה על מסך גדול לא יהיה עיבוד הקומיקס המקושקש והרועש הזה.
"גובה המיסים" – גם אני וגם שאיה לבוף בזבנו זמן לשווא: הוא עשה קעקוע ענקי על החזה בשביל הסרט הזה למרות שהחזה שלו לא חשוף בשום שלב, ואני צפיתי בסרט המשעמם, המטומטם והמיזוגני הזה.
"דוליטל" – רוברט דאוני ג'וניור שולף חמת-חלילים מתוך תחת של דרקון. אני באמת לא חושב שצריך להרחיב מעבר לזה. וכדי שגם הורים שנגררו ע"י הילדים שלהם לסרט הזה יהנו, יש רפרנס ל"סנדק". Are you not entertained?
"סקוב!" – #NotMyScoobyDoo. אולי הייתי יותר סלחן אם זה היה סרט שלישי או רביעי בסדרה חדשה, אבל בשביל אחד שרוצה להציג את המותג לדור חדש, הוא שונה כמעט ללא היכר מה"סקובי-דו" שאני מכיר. מתי כבר יעשו סרט "סקובי-דו" (קולנועי) מוצלח?
"ציפור שיר" – חוזר על מה שכתבתי לא מזמן: סרט מטופש ומזורז שרק רצה לצעוק "ראשון!" ולא טרח לחשוב על דברים כמו דמויות או סיפור מעניין או אמירה.
"קפונה" – ב"כרוניקה" ג'וש טרנק הסתמן אצלי כבמאי מסקרן. ב"ארבעה מופלאים" הפגמים החלו לבלוט אבל הוא המשיך לצעוק שהאולפנים אכלו לו, שתו לו אז נתתי לו את חמת הספק. "קפון" מוכיח ש"כרוניקה" כנראה היה פוקס וטרנק הוא סתם עוד במאי. שעתיים של טום הארדי עושה חיקוי של גולום עם סרטן גרון (ושתי סצינות שלו מחרבן במכנסיים, משום מה).
השנה דווקא יש לי מעט קיטור להוציא
לרוב אני יחסית נמנע מרוב הסרטים הגרועים באמת, אבל השנה אני מלקט 10 סרטים שיש לי מספיק דברים רעים להגיד עליהם, ומעט מדי דברים טובים להגיד עליהם, כדי לשים אותם פה.
הסרט הכי גרוע, הביקורת שהכי סיבכה אותי בצרות: מאמי. אני לא יודע אם זה באמת עלה על הראדר, אבל כשיצאה הביקורת היה מישהו שלקח אותה נורא קשה, ודרש שנוריד אותה. זה לא קרה, אבל נחמד להיזכר בתקופות תמימות שאלה היו הבעיות שלנו.
ה"אפילו לא מספיק גרוע בשביל שאהנה ממנו": קאטס. כן, זה גרוע, כן, כיף לרדת על זה, אבל בסופו של דבר יש לזה את התבלין הטום הופר-י העיקרי והוא פשוט שעמום בינוני שכזה.
הסרט הכי לא משהו אבל הוא בכלל של שנה הבאה, אבל אני כנראה אשכח עד אז: נשמה.
הפרסומת הסמויה שהכי מתחזה לסרט: סוניק – הסרט. וכן, ג'ים קארי טוב, אבל לא "מציל תסריט מזלזל ומעצבן טוב".
לא זה האקשן המטורף לו חיכיתי: אין לי מושג מה אנשים רצו מהאקשן החלבי של "חילוץ", אבל נראה שכולם שכחו מזה בכל מקרה אז אין לי גם את מי לשאול. (חוץ ממך יצחק)
השעמום הכי גדול: פרויקט 88 – אולי "לעשות סרט בשבועיים" זה לא רעיון טוב בעצם, אנשים שניסו לעשות רימייק חובבים ל"בחזרה לעתיד 2".
הפוטנציאל הכי מבוזבז/פוסט הפייסבוק הכי יקר: "הלובי". לא, אני בהלם, טראמפ וביבי הם רעים איכסה פויה? מהמם. למה זה בסרט על תולדות ארגון איפא"ק?
יוצר במשבר: "המלך של סטטן איילנד" הוא לא נורא, אבל הוא נורת אזהרה מהבהבת מעל ראשו של ג'אד אפאטו שמראה שכל פוטנציאל שהיה לו (כבמאי) הלך לעולמו. פיט דייוידסון (הדמות) הוא בלתי נסבל, הסרט לא מצחיק, הדרמה לא מרגשת. למה.
ההמשך הכי גרוע: טרולים מסביב לעולם. וזה לא שהמקור היה יצירת מופת, כן?
דף הויקיפדיה של השנה: הארייט: הדרך לחופש. סיפור מדהים, עכשיו רק נשאר שמישהו יעשה מזה סרט.
מוערך יתר על המידה של השנה: עלובי החיים. היו הרבה מתחרים, נראה לי (כמעט כל חודש שמעתי מישהו אחר מכריז על סרט כלשהו שהוא "סרט השנה" רק כדי להתאכזב מעוד סרט אחלה אבל לא ממש טוב), אבל אף אחד לא היה פשוט מסמך פשטני וגרוע כמו "עלובי החיים", שברגעיו הטובים הוא רימייק חיוור ל"יום אימונים מסוכן", וברגעיו הפחות טובים הוא רוצה לגרום לך לתת כאפה לכל המעורבים בדבר.
מישהו אשכרה ביקש להוריד את הביקורת של "מאמי" מהאתר?
נדמה לי שזו הפעם הראשונה שמישהו מבקש להוריד ביקורת מעין הדג. או לפחות הפעם הראשונה ששומעים עליה.
טוב, "שומעים עליה" זה יחסי
כלומר, גם אתה מגלה את זה רק עכשיו. אבל אכן אחרי דיון קל בתגובות בעמוד הפייסבוק של האתר מישהו כתב מניפסט ארוך שביקש להוריד את הביקורת מהאתר ועוד כמה דברים.
אני זוכר את זה במעורפל. אפשר הסבר קצר למה?
(ל"ת)
מצטרף לירידה על "חילוץ"
אמנם אני רואה סרטים רק עם ביקורות טובות מספיק, אבל במקרה הזה פשוט נרדמתי באמצע ה"אקשן" לקראת סיום הסרט – משהו שלא קורה לי כמעט אף פעם
לגבי פרויקט 88
עשו משהו דומה עם "מלחמת הכוכבים: תקוה חדשה" לפני כמה שנים וזה התחיל מגניב, אבל נעשה מתיש בשלב מסוים. מפרויקט 88 יותר נהנתי, כנראה כי ידעתי הפעם למה לצפות. הוא לא אמור להיות איכותי או מתוחכם, אלא סתם בשביל הכיף לאנשים שאוהבים את הסרט. בתור משהו כזה, אני חושב שהוא די מבדר.
יש עוד כמה כאלה שמסתובבים
גם ל"שרק" ועכשיו ראיתי אחד ל"מופע הקולנוע של רוקי", אבל הבעיה של כולם שיש להם בהחלט סטנדרט זהב לנסות להגיע אליו: "הרימייק שלנו לרובוקופ", שהוא לא מושלם, אבל הוא לפחות שאפתני. לא סתם "שני אנשים בגינה לוקחים את מה שיש ומנסים לחקות את דוק בראון", אלא "קבוצת יוצרים אשכרה מנסה לחשוב על הסצנה שהם קיבלו ולתת לה טוויסט מעניין". מדי פעם זה יוצר אנימציית CGI מוזרה עם קולות רובוטיים מתים, מדי פעם זה מחול מודרני, מדי פעם זה פשוט אינספור איברי מין מתפוצצים. "פרויקט 88" פשוט נעדר את היצירתיות הזאת.
(אפשר לציין גם את הרימייק לנסיכה הקסומה שנעשה באותו כיוון: אבל, נו, זה היה עם טובי הוליווד. לא כוחות, גם אם אותו כיוון).
חילוץ לגמרי אחד הסרטים הגרועים אם לא "ה" של השנה
הוא היה כזו הבטחה, עם מה שמו שהוכיח כישורים קומיים בעבר, שעושה סרטי העברת זמן סבבה וכו'.
כבר בפתיחה עם הבן המת שלו והאישה שמתאמצת למצוא אותו ולדבר על כך שהוא חייב לטפל בעצמו, ומשימה אחרונה לפני הפרישה והטיפול- היה ברור שזה יהיה אקשן קלישאה, אבל אפילו הקלישאה היתה נטולת מאמץ תסריטאי מינימלי. סתם גרוע. ואז, כאילו שלא סבלתי מספיק מעצם הצפיה, עוד הייתי צריכה לקרוא כאן על כמה שאנשים העריכו את האקשן. איזה אקשן? מה היה שם שלא ראינו קודם? איף!
וברצינות:
"עונת השמחות" – כל רומקום עוסק במערכת יחסים לא בריאה אבל וואלה הגזמתם עם ההתעללות הנפשית בדמות מוכת טראומה.
"הנשף" – אולי במקום לעשות 18 פרוייקטים בשנה ריאן מרפי ינסה לעשות אחד כמו שצריך?
"הולידייט" – אפרופו רגעים גרועים, שיחת הפייסטיים הזו הייתה הדבר הכי מכוער שראיתי על מסך. זה גם הסרט הכי גרוע שראיתי השנה.
"תמיד השטן" – לא הבנתי איך זה ששעה לתוך הסרט אני עדיין לא יודעת מה העלילה. מסתבר שזה בגלל שאין כזו.
"אירוויזיון משהו פייר סאגה" – לא אסון, אבל סרט די מטומטם ולא כזה מלהיב ולא עשו מספיק תחקיר וזה מזלזל.
"מולאן" – הבעיה היא לא שזה לא דומה לסרט האנימציה של דיסני. הבעיה היא פשוט שזה סרט דבילי לאללה עם אפקטים גרועים שלא אומר מה שהוא חושב שהוא אומר.
"קאטס" – אני בטח לא היחידה שתזכיר אותו אז כן חשוב לי להגיד שהוא לא סוף העולם יחסית למה שהוא מנסה להיות (שככה ראוי לשפוט אותו). אבל הוא גם בוודאות לא סרט טוב. ולו רק בגלל האפקטים הלא גמורים.
יש עוד די הרבה סרטים שהתכוונתי לראות או התחלתי לראות וברגע שהתברר לי שהם לא שווים צפייה ויתרתי, וככה הצלחתי להימנע מרוב הסרטים הגרועים של השנה. שמחה שלא התאמצתי לסמן וי על דברים בכוח. לא הייתי צריכה את החרא הזה השנה.
אני בדרך כלל לא צופה בקולנוע מיד, אלא לאחר זמן המתנה מסוים,
מה שמאפשר לי לסנן מראש דברים שקיבלו המלצות רעות.
כזה דבר עם טלוויזיה יהיה יותר מעניין, אבל יהיה ממש קשה להיזכר.
אני בטח אתחרט על השאלה, אבל מה היה לא מדויק בפייר סאגה? איזה תחקיר היה חסר? לא זכור לי שנתקלתי במשהו שלא קיים באירוויזיון בסרט הזה, אשמח שיאירו את עיני
בוא נראה אם אני זוכרת.
אי ציותים קטנים לחוקים של האירוויזיון: שיר שאורכו יותר משלוש דקות, יותר משישה אנשים על הבמה בהופעה אחת.
הניקוד שמופיע על המסך לא הגיוני אפילו בקצת.
מישהו אומר שהבריטים אף פעם לא זוכים בזמן שהאירוויזיון בסרט מתרחש באדינבורו. זו גיאוגרפיה בסיסית. אלא אם כן הסרט מתרחש בעולם פוסט ברקזיט שבו סקוטלנד עזבה את הממלכה המאוחדת…? (וזה לא קשור לדיוק אבל באמת ראיתי סרט שחציו מתרחש באדינבורו ולא שמעתי מבטא סקוטי אחד? האבנ'ט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?)
ההפקה של האירוויזיון מוצגת כהרבה יותר קקמייקה ממה שהיא במציאות – כמו שלמדנו לפני שנתיים, זה אירוע שמתחרה בסופרבול במידת ההשקעה בו, והסרט מציג אותו בצורה די עלובה.
והשורה התחתונה של הסרט היא משהו כמו "שיר אירוויזיון אמיתי הוא כזה שבא מהלב". לא, שיר אירוויזיון אמיתי הוא או בלדה צווחנית או מוצר פופ מהונדס. תקשיבו לאחד לפחות. אחד. (כמו כן לגבי השירים – היה להם צליל של שירי אירוויזיון, אבל כשאני חושבת על שיר אירוויזיון מדובר בכזה שגם אם הוא דובר אנגלית אני מקשיבה לו ויש לי רק מושג מאד קלוש על מה הוא מדבר. השירים בסרט היו הרבה יותר מדי קוהרנטיים ועם היגיון פנימי עקבי מדי מבחינתי.)
ובאופן כללי ההרגשה היא שהסרט לא מתעניין באירוויזיון באמת ובאיך אנשים שהוא חלק מהתרבות שלהם חווים אותו, ולא מנסה לפנות לאירופאים שמכירים אותו אלא רק לקהל האמריקאי שבשבילו זה משהו זר ומוזר.
ולפני שיגידו לי להוציא את המקל מהתחת – כן, אין לי ציפייה מקומדיות של וויל פרל להיות מדויקות למציאות במאה אחוז. בשום צורה. אבל ההרגשה שהסרט לא מתעניין בי כקהל יעד ביחד עם שאר הדברים הלא מוצלחים שקרו בו גרמו לי לא לאהוב אותו כל כך.
סרט צריך לדעת באיזה עולם הוא מתרחש, לא משנה כמה הוא דבילי במהות שלו
אמרי את האמת שלך ללא מורא, הכי +1 בעולם (כאילו לא ראיתי את הסרט ויכול להיות שאני לא מסכים איתך, אבל דיוק אירוויזיוני חיוני עבור סרט שמספר על התחרות עצמה).
לא הבנתי, עשו סרט אמריקאי על האירוויזיון? אבל למה?
בגדול הייתי הטינאייג'רית שבזה לתרבות האירוויזיון וצמחתי להיות בוגרת שלמדה לראות גם את הפן החמוד שבו. יש לי הקשר תרבותי, יש לי מושג מי הזוכים- לפחות בשנים בולטות- וברור שראיתי את התחרות ב98 ואני אפילו אתקן את מי שיעז לומר שקונצ'יטה היתה הראשונה ידה ידה ידה (אומרים את זה מידי פעם, קיבינימאט)
מה לאמריקאים ולאירוויזיון? אלו אנשים שלא צופים בטלויזיה בריטית כי הם לא מבינים את המבטא!
מה ששמעתי
וקחו כפית של מלח כי לא טרחתי לאמת את זה בשום צורה, זה שאשתו של וויל פרל אירופאית ומשם בא העניין והחיבור שלו לאירוויזיון.
למה באופן כללי שאמריקאים ירצו סרט שמתרחש על רקע האירוויזיון? כי זה אקזוטי ומשונה וביזארי. ו… טוב, זה לא שהסרט הצליח במיוחד, נראה לי. אולי אם היו פונים יותר לקהל אירופאי שכבר מושקע בעניין היה יוצא להם סרט קאלט.
אשתו אכן שוודית.
כמי שאינו מתעניין במיוחד באירוויזיון, הייתי די אדיש כלפיו להוציא השיר המאוד כיפי Jaja Ding Dong, כך שלא שמתי לב בזמן אמת לאיזו גישה כלפי התחרות או כלפי מדינה אירופאית כזו או אחרת הסרט מבטא. לא כי הוא היה בסדר מהבחינות האלו, אלא כי סרט קומדיה של וויל פרל.
הפירוט שלך לגבי תוכן הסרט מתיישב די טוב עם כך שפרל נשוי לשוודית, אבל הוא לא באמת יודע את השפה. באחד מראיונות הקידום לסרט הוא סיפר על איך שתיירים אמריקאים בשוודיה ניסו להציק לו אז הוא העמיד פני שוודי, ובמקום לדבר שוודית הוא השחיל כמה מילים שוודיות בסיסיות (כגון המילה המשמשת עבור בשר עוף, Kyckling) בתוך ברברת כלכלית.
נכון, אין להשליך מחוסר היכרות עם השפה על ההיכרות הלוקה עם תרבות כזו או אחרת, אבל כשאני נזכר עכשיו בסרט, "אקזוטי ומשונה וביזארי" נדמית כמו ההתייחסות מלכתחילה, במיוחד כי הסרט קודם לא מעט גם עבור קהל האירוויזיון (כולל הופעה שלהם שתוכננה לתחרות בשנה החולפת), ולא טיווח את ארצות הברית.
הסרט קרה כי וויל פארל רצה לעשות אותו, ונטפליקס לא אומרים לא לטאלנטים כאלו
אבל אם כבר עושים סרט כזה, ואם כבר מפיצים אותו דרך נטפליקס, לא לפנות לקהל אירופאי זה פאשלה של ממש (אגב, איך יודעים שהסרט לא הצליח? נראה לי שרק נטפליקס יודעים, וההגדרה שלהם של הצלחה שונה מההגדרה של אולפנים מסורתיים).
כשאני אומרת שהסרט לא פונה לקהל אירופאי אני מתייחסת לתוכן, לא לשיווק.
לא התעמקתי באיך שיווקו אותו.
וכשאני אומרת שהוא לא הצליח אני מתייחסת בעיקר לאיך שאני ראיתי את השיח סביבו. לא ראיתי בשום מקום התלהבות סוחפת, ובמקומות שבהם הקהל בעיקר אמריקאי, לפעמים לא ראיתי כמעט שום התייחסות. אולי היו לסרט הרבה צופים, אין לי אך לדעת, אבל אני די בטוחה שלא היו לו הרבה מעריצים.
עוד דבר שמאוד צרם לי
בערב האירוויזיון, הרחובות באדינבורו ריקים והכבישים פנויים לגמרי. הייתי באדינבורו, זו עיר פקוקה באופן תמידי. גם אם יפנו את כל הרחובות סביב המקום בו האירוויזיון מתרחש, אין סיכוי שמישהו יצליח להתקרב לשם ברכב בלי הפרעה (וזה בלי להתייחס לאבטחה שהייתה עוצרת אותם מזמן).
"אנחנו המהפכה" של מאור זגורי
שילוב של משחק גרוע ותסריט מטומטם שמנסה להוסיף קונפליקט חדש כל שתי דקות בערך.
מי שלא כוללים את הסרט הזה ברשימת הסרטים הגרועים של השנה, כנראה שלא ראו אותו או שלא מחשיבים אותו כסרט
קג'יליונר.
וגם ההייפ סביב טנט לגמרי היה בעוכריו
אני לרוב לא רואה סרטים שנחשבים לגרועים באמת
ולרוב מצליח למצוא נקודות אור בסרטים שלא עפתי עליהם אבל אני מבין את הרעיון מאחוריהם (נניח, "אני חושבת לגמור עם זה").
מה שכן, ניסיתי לראות את "קאטס" לפני שבוע בקטע של "כל כך גרוע שזה טוב" והסרט הזה עשה לי רע בכל נימי נפשי, ונאלצתי להפסיק אותו אחרי עשרים דקות של מאמץ.
עוד אחד גרוע (שגם אותו הפסקתי באמצע) הוא "המלכודת הדיגיטלית" ("The Social Dilemma") – וואלה, רשתות חברתיות זה רע, אבל למה אתם צריכים להתייחס אלינו כמו אדיוטים (כולל קטעי המחשה איומים במיוחד). אפילו למקומנטרי "American Vandal" הייתה אמירה הרבה יותר עמוקה ושלמה של רידוד השיח של הרשתות החברתיות.
אוי, שכחתי לסמן ספוילר, אבל בהתחשב בתוכן אני לא יודע אם זה קריטי (;
(ל"ת)
שלי
*אי האשליות- הכול מטומטם- הסרט.
*ג'ודי- מעבר לקשת- עד עכשיו לא מבין למה למישהו אכפת מהסרט המעפן הזה, ולמה רנה זלווגר קיבלה אוסקר על הופעה כול כך משמימה.
*הג'נטלמנים- כבר היה עדיף 'אלאדין 2'.
*גנב ישר- מותחן אקשן ליאם ניסן בינוני כול כך מעפן שאפילו ליאם ניסן כבר שכח שהוא היה שם.
*המכשפות- עוד נקודת שפל בקריירה של רוברט זמיקס, פלוס ההופעה הכי גרועה בקריירה של אן התוואי. קרינג'י ברמה של מוות.
*משמר האלמוות- גורם לשאר זבלוני האקשן של נטפליקס להיראות כמו סרט של פול תומאס אנדרסון.
*טרולים מסביב לעולם- נכון שבזמן אמת נהנתי, אבל ככול שעובר הזמן אני לא יכול להיזכר בסצנות מהסרט הזה מבלי להתכווץ ממבוכה. איזה סרט מטומטם אלוהים.
*הזהב של נורמן- כמו לקרוא דיון מתלהם וארוך במיוחד בפייסבוק על פוליטיקה. משעמם, צעקני ברמה של כאב ראש, ארוך כמו הגיהנום ודבילי.
*ירידה תלולה- מעפן. סרט קצר של חצי שעה שמתחו על פני 86 דקות.
*הכוורת- – עינוי באורך 107 דקות. נשבע בקאסוטו שלא קורה בסרט הזה שום דבר מעניין.
*סקובי דו- בושה למותג. סרט מעפן, לא מצחיק וילדותי עם מלא בדיחות סלפי ילדותיות. מהפעמים הבודדות ששמחתי שהקורונה עשתה את שלה ושלחה את הסרט ישר למקומו הראוי.
*בא בדוב: הסרט- אולי זה כי עברתי את קהל היעד של הסרט באיזה 15 שנים, אבל הסרט הזה שיעמם לי את הצורה. וגם בו יש בדיחות סלפי ילדותיות. מה אכפת לי. ממלא אף אחד לא ייראה את הסרט הזה עוד 5 שנים.
*סיפורם של הביסטי בויז- מוזיקה נהדרת, הרצאה משעממת. כבר עדיף לראות קליפים ביוטיוב של הלהקה.
הרגע המביך של השנה
סצינת המשפט לרבות כל הפלאשבקים האידיוטיים לילדות בבובספוג הסרט מבצע הצלה.
השעה הראשונה של הסרט הייתה נהדרת, לכל אורכה רק חשבתי לעצמי ״למה אנשים כל כך שליליים כלפי הסרט הזה? זה אחת הקומדיות הטובות של השנה! זה כיף, מצחיק וחולני בדיוק כמו שמצופה מבובספוג. מה הבעייה של אנשים עם כיף?״, ואז הגיעה הסצינה הזאת ופשוט לא האמנתי שאני באותו סרט.
זה פשוט היה כל כך מביך, לא האמנתי שזה באמת אמיתי.
הייתי בטוח שזה איזו פרודיה על משהו ועוד רגע יגיע הפאנץ׳ המצחיק, זה כמובן לא קרה, הסצינה נמשכה ונמשכה עד שאפילו היה בסוף שיר שמרגיש שלקוח מאיזו קלטת ילדים או תכנית בהופ על חברות ועוד מסרים שכאלה לגיל הרך.
בסוף הסרט נכתב שהסרט מוקדש לזכרו של סטיבן הילנבורג.
אם זאת הדרך שלהם להנציח את זכרו של יוצר בובספוג…
הסרט הכי גרוע
ארטמיס פאול
מאנק
סרט חסר ערך, עניין או תועלת, שלא ברור לי למה הוא נעשה ומה רצו להשיג בו. אין כאן שום דרמה. סתם קשקושים זחוחים של אנשים בתעשייה. גם אם הייתי מבין את כל הקריצות והרמזים לאנשים אמיתיים קשה לי להאמין שזה היה מעניין אותי. אם הייתי רוצה להרגיש טוב עם הבקיאות ההיפותטית שלי בהוליווד של שנות הארבעים הייתי הולך לפתור חידונים בנושא, לא לראות סרט.
יש לי מנצח בקלות – breach. סרט מדב עם לא אחר מאשר ברוס וויליס שמתרחש על ספינת קולוניאליזם כזה לכוכב אחר וקורה שם.. לא יודע.. הסרט קיבל 3.4 בimdb ומגיע לו לגמרי.
היו כמה
הזהב של נורמן – מה שקורה כשספייק לי מנסה יותר מדי להיות ספייק לי. העריכה והפסקול בסדר ודלרוי לינדו באמת טוב, אבל זה לא מספיק בשביל להציל שעתיים וחצי של סקסיזם ושנאת זרים.
בלאדשוט – הסרט שהכי לא חבל שלא הספיק לצאת לקולנוע. גם כשווין דיזל היה מספיק צעיר בשביל להצדיק את הליהוק, הסרט הזה היה נטול מקוריות.
בלתי נראה – יש רגעים מוצלחים, אבל ההתלהבות הכללית לא ברורה לי.
תחרות הזמר של האירוויזיון – יש חוסר איזון מדהים בין ההשקעה בקטעים המוזיקליים לחוסר ההשקעה בתסריט. ויל פרל מעולם לא היה מצחיק בעיני, אבל פה הוא פשוט מעצבן.
סאבלט – איתן פוקס עדיין חי ב-1997 ולא קולט שמה שהיה חדשני ב"פלורנטין", הוא היום האמא של הקלישאות.
אונדינה – הסרט הכי גרוע שראיתי השנה. לא רק שהוא משעמם להחריד (הרצאות על ארכיטקטורה בזמן אמת, זה מה שיכניס קצת קצב), הוא גם מכיל את הרגע המטומטם של השנה (בתגובה נפרדת, כי זה ספוילר).
לא יודע, אני מקבל את זה בעולם של הסרט
כלומר, זה בבירור סרט עם איזשהי מידה של ריאליזם מאגי, אז המעבר שאתה מציין מרגיש לי "הוגן", ולא שהוא לא קרה בסרטים אחרים (גם אם לא באותה מידת מיידיות). אבל כן, לא מספיק אהבתי את הסרט כדי להגן עליו באמת.
כמו כן, מה שאמרת על "סאבלט" באופן חד משמעי, רק שאני שומר את זה ל-2021, אז אני מקווה שהסרט ייצא.
לצערי, אני יכול להעיד
ש"בלאדשוט" בהחלט הספיק לצאת לקולנוע, גם אם למעט מאוד זמן.
חשבתי שהוא הספיק רק הקרנת מבקרים
אם כך, תנחומי לסרט הפחות מיותר שפספס את ההזדמנות לצאת באותו תאריך במקום בלאדשוט.
לא רק שהוא הספיק לצאת לקולנוע,
הוא גם כיכב בכמה חקירות אפידמיולוגיות, בתקופה שבה הן היו מתפרסמות לעיני כל ועקבנו אחריהן באדיקות. למעשה, אני לא זוכרת עוד סרט חוץ ממנו שהופיע בחקירות אפידמיולוגיות, ואני לא אעלה ספקולציות על מה זה אומר אבל אפשר.
אם מישהו נדבק בקורונה בעודו צופה בבלאדשוט… נראה לי שזה דבר שמאד עצוב שיקרה לך.
הקטע המעניין הוא שבכל החקירות האלו
הנחקרים שהו ב"סינימה סיטי" בין 19:30-19:55, מה שהופך את החקירות האלו לביקורת הכי קוטלת של בלאדשוט שראיתי השנה.
באמת זה מוטל עלי להגיד ש
TENET הוא ה-אכזבה הגדולה של 2020… נכון, היו סרטים יותר גרועים ממנו, אבל לא היו להם את הציפיות שהגיעו יחד עם הסרט החדש של נולן
אוקיי
365 ימים- כן זה גורם ל50 גוונים של אפור להראות כמעט כמו יצירת מופת, בייבי גורל ואינסל גנגסטר מתאהבים תוך כדי שירי פופ ושיט
כל המקומות המוארים- הסרט לא מבין שיט שזה מגיע ל-mental health
דוליטל- דרקון מפליץ על רוברט דאוני ג'וניור ורמי מאלק מתפלל שמי שראה את הסרט כבר ראה לפני כן Mr. Robot ומקווה שעדיין חושבים שהוא שחקן טוב (מר רובוט סדרה מצויינת דרך אגב)
המלך של סאטן איילנד- זה סרט של ג'אד אפאטאו, סרט מעולה לשינה, מרדים מהר
Last Moment Of Clarity- זה סרט של so bad that it's good 12/10
וונדר וומן 1984- "מצטער אחי, אכל מכרנו את הנפט שלנו לסעודים!!!!" "אני מקנאת בך כל כך גל גדות, אני אהפוך לצ'יטה עכשיו!!!! (צחוק מרושע)" "תוותרו על כל המשאלות שלכם נתינים! אתם לא מבינים שהאמת היא יפהפייה?!"
בקיצור שעתיים וחצי של פח
פרויקט פאוור- meh
All Together Now- גם סרט טוב לשינה
New Mutants- סרט האקס מן האחרון נא? חבל, רציתי לראות עוד דובים מרושעים, שיהיה
מאנק- אפרופו וונדר וומן לעוד מישהו קצת עלתה התהילה לראש, דיוויד פינצ'ר (גם כריסטופר נולאן). וואו, כלומר המשחק והכתיבה והעריכה פשוט נורא – זה גם נטו סרט אוסקרים משעמם וגנרי- לא ממש מתאים לגמרי של הרשת החברתית ונערה עם קעקוע דרקון (דרך אגב יש סרטון מעולה על הדיוק ההיסטורי של מאנק מ-Be Kind Rewind)
וואו אתם אנשים שלא יודעים להנות
אם יש משהו לא מושלם בסרט זה לא עושה אותו ללא כיף
על כמה דברים שאמרתם פה חשבתי וואלה אתם צודקים, זה טפשי, או שזה לא כמו במציאות, או משהו – אבל עדיין היה מהנה וכיף.
הסרטים הגרועים שראיתי ב2020
בד"כ אני יחסית מסננת טוב את הסרטים שאני רואה, עד שאנחנו מגיעים לעונת החורף ואני נשאבת לצפיית סרטי כריסמס גרועים בכוונה.
אבל גם עם עבודת סינון מוצלחת אני עדיין צופה בכמה זבלונים ולהלן הסרטים הגרועים ביותר שראיתי ב2020:
365 Days – טוב, ראיתי זה תיאור נדיב כי אחרי כמה דקות פשוט דילגתי לאורך כל הסרט להבין על מה המהומה, ואין אין סיבה
Mulan – האינטרנט שלי נתקע אחרי 20 דקות בערך, אחרי סצינת השכנית ולא הרגשתי צורך להחזיר את הסרט ברגע שהאינטרנט הסתדר… (ולא אין לזה קשר לכמה הסרט שונה או דומה למצוייר זה פשוט היה גיבוב של שטויות)
Artemis Fowl – אין לי אפילו מחמאה אחת. בזבוז של קולין פארל
Love Wedding Repeat – אפילו לא סרט שמשחק בזמן כמו שהבטיחו לי
Upside-Down Magic – אבל למה אין פה שירים???
Dashing in December – כאמור, סרטי כריסמס גרועים
Midnight at the Magnolia – סתמי
Holidate – מאוד סתמי
Secret Society of Second Born Royals – דיסני פלוס לא מצליחים לעשות סרטי ערוץ דיסני טובים וזה חבל לי מאוד
The Secret Garden – מיותר להפליא
Tesla – אני כבר לא זוכרת מה היה אמור לקרות בסרט הזה בכלל
Dolittle – רע.