לפני שנתחיל באופן רשמי את סיכומי השנה (הקולנועיים) וציון הדברים הטובים שהיו לנו, בוא נוציא מהדיון את כל הדברים הפחות מוצלחים שהיו פה (ולא קשורים למציאות)
אז תגידו אתם: מה היו הסרטים הכי גרועים השנה? מה היו ההופעות הכי מעפנות? הליהוקים הכי שגויים הטרנדים הכי מעצבנים? איזה סרטים זכו בשבחים שלא קשורים למציאות? מה היו האפקטים שנראו כאילו לא שילמו למי שייצר אותם, מה היו הטייקים הכי טיפשיים על סרטים ואיזה רגעים גרמו לכם להתפלל לגלולות "תחזיר לי את הזמן שנלקח ממני"?
ובסדר, נו, אם תדברו גם על דברים גרועים שקרו בטלוויזיה לא נכעס.
הבמה שלכם.
ואלה שמות
דדפול וולברין(צריך פוסט נפרד עבורו)
היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית- דבילי , חיקוי עלוב לממזרים חסרי כבוד , דווקא מבמאי שלמדתי לחבב ויודע לעשות סרטי אקשן עם משמעות ( the covenant המצוין) . יש סצנה בסרט ש-3 אנשים פורצים לבסיס גרמני ומצליחים להוריד את כל הבסיס ,מאותו רגע הם איבדו אותי.
ארגייל- בשום שלב זה לא התחבר לי, פשוט הרגיש כמו כל הסרטים שיוצאים עכשיו בהוליווד , מפוצץ אקשן ,גנרי,לא מקורי, מרוב אקשן לא רואים את העלילה אבל בניגוד לסרט שיודע לעשות את זה טוב כמו משימה בלתי אפשרית ,האקשן משעמם, פשוט מרגיש שהכל נעשה ב cgi. אין לי בעיה עם סרטי אקשן אבל מרגיש שכל סרט דוחפים לו אקשן בימינו כדי שחס וחלילה הצופים לא ישתעממו, הסיפור הוא על כותבת ספרי ריגול, אי אפשר לעשות מותחן ריגול ? למה צריך כל כמה דקות סצנת אקשן. מרוב action לא רואים את היער או במקרה הזה את התסריט .
עכשיו לדדפול וולברין
כל הסרט הרגשתי שפשוט מזלזלים באינטליגנציה של הצופה , אפס עלילה , רק רצף בלתי נגמר של הופעות אורח מדמויות שלא מעניינות אותי בכלל. דדפול הראשון והשני באו קצת לצחוק על הז'אנר ומלבד העלילה שכן הייתה קיימת ,היה ניסיון לחבר את הצופה עם הדמויות הראשיות . כאן לא סבלתי אף דמות ,דדפול הפך לקלישאה של עצמו , כל שתי שניות הוא זורק בדיחה במקום שזה יבוא מהעלילה וזה כבר מרגיש מאוס . וולברין גם קלישאה של עצמו , כמה אפשר לראות את אותה דמות מיוסרת פעם אחרי פעם, נמאס. לא מבין למה רוצים לראות את אותם דמויות מגולמות ע"י אותם שחקנים, לפחות אצל באטמן מחליפים שחקנים מדי פעם .
הדבר הכי גרוע בסרט וזה מתחבר לזלזול בצופה ,זה הפרסומות הסמויות שהן כבר ממש לא סמויות ,זו לא רק ההונדה ,באמצע הסרט רואים את וולברין שותה טקילה (מהחברה של ראיין ריינולדס) עם הלייבל של החברה לכיוון הצופה כאילו הוא מדגמן בפרסומת טקילה . יכול להיות שזה לא מפריע לאחרים לי זה הרגיש מוגזם והייתי יכול לסלוח לזה אם לסרט היה עלילה מלבד ,הנה תראו דמויות עבר שאתם מכירים. חבל שהסרט עשה מיליארד דולר, זה יעודד אולפנים לעשות עוד סרטים כאלה ואני יודע שיש כאלה שמבחינתם הסרט הזה הוא קליל ונועד לבידור ושאני מגזים ,זה כנראה נכון . אבל המוטו של האתר זה "לא מכבים את הראש בכניסה לקולנוע" ולצערי בשנים האחרונות אני נאלץ לעשות את זה יותר מדי. סרטי אקשן פעם ידעו לבדר ולתת ערך מוסף לצופה .
איך הולך הביטוי? זה שעגבניה היא פרי לא אומר שהיא צריכה להיות בסלט פירות, וזה שאני אוהב את מרטין פרימן וג'נה אורטה לא אומר שאני רוצה לראות אותם מתנשקים.
ובלי קשר לקטע הבעייתי הזה שלו, "פרופסור מילר" (השם העברי של "Miller's Girl") הוא פשוט סרט גרוע: כל דיאלוג וכל פריים זועק "מותחן אירוטי משנות ה-90", ולא מהסוג מפורסם אלא מהסוג שמוצאים בקלטות בתחנה המרכזית בתל־אביב – ותוהים מי לעזאזל הפיק את זה?
אני שמח לומר שהשנה לא יצא לי לראות אף סרט שהוא ממש גרוע (או לפחות לא זכור לי)
ראיתי סרטים ממש טובים, סרטים טובים וסרטים לא מי יודע מה אבל בסדר, אבל סרטים גרועים ממש לא זכור לי שראיתי.
זה לא אומר שלא היו סרטים גרועים השנה, אלא יותר שאני בררן בסרטים בהם אני צופה והתרחקתי מהרבה סרטים שהיו יכולים לאכזב אותי לו הייתי רואה אותם.
ואני תכל׳ס מעדיף את זה ככה.
אני מעדיף לראות בשנה פחות סרטים ולא לראות סרטים גרועים, מאשר לראות מלא סרטים שחלקם יוציאו אותי עצבני וממורמר על הכסף שזרקתי לשווא.
אבל לא לדאוג, זה לא שראיתי השנה מעט מאוד סרטים, אלא רק שראיתי מעט (יחסית) סרטים חדשים.
אני טיפוס שמאוד אוהב לצפות בצפיות חוזרות בסרטים שאני אוהב, כך שאף פעם לא חסר לי מה לצפות (שלא נדבר על קלאסיקות וסרטים מפעם שמעולם לא ראיתי לפני כן שצפיתי בהם לראשונה השנה).
פרסים לרעה
לא רציתי לעשות ממש פוסט גדול של כל הדברים הגרועים – בייחוד כי כמות הדברים שאני כותב גם ככה נשפכת לכל מקום, אבל גם כי לא היה באמת סרט שהרתיח אותי עד שרציתי גם בסוף השנה להצביע עליו ולהגיד "זה בלתי נסבל". ובכל זאת, גם ברוח נדיבה יותר, היו דברים בכלל לא טובים. ואלו הם:
הסרט הגרוע של השנה (מקצה דברים שהם לא באמת סרט): גולסטאר: הסרט. איך אפשר בכלל לכעוס על סרט שמראש לא מצפה מעצמו להיות סרט? אי אפשר. אבל זה לא אומר שמשהו פה הוא לא חלטורה מוחלטת. ואוסיף ואגיד שהמיקום שלו בתחתית זה לא כי זה רעיון גרוע, אלא דווקא כי עם מעט השקעה היה אפשר להוציא פה משהו, אבל השקעה ומה שהלך בסרט הזה לא הולכים יחד.
הסרט הגרוע של השנה (מקצה דברים שהם כמעט סרטים): טור פרידה. "טור פרידה", במובן מסוים, היה מרחק בחירה אחת (או שתיים) מלהיות סרט טוב על המצב הנפשי המדרדר של השמאל הישראלי "הקפלניסטי", כמי שקוראים לו. אלא שהוא בחר מה שבחר, ובכך הפך לפחות סרט ויותר תעמולה, ותעמולה גרועה.
הסרט הגרוע של השנה (מקצה בסדר, זה באמת סרט): בית. ראינו סרטים נגד חרדים, ראינו ניסיונות לייבא סרטי גנגסטר/מערבונים – אבל בחייאת, הגיבור הזה פשוט ניתק אותי כל כך מהצפייה שלא היה לי שום עניין להיות אפילו חלקיק בעדו. תוסיפו לזה רשימת ליהוקים מעוררת חששות (לא, ניר מג'ר לא חרדי) ותקבלו רצון טוב וביצוע רע.
הסרט הגרוע של השנה (בסרטים לא ישראלים, בסדר): רצח ממבט ראשון, שזכה ל"אתם לא מבינים זאת פנינה נסתרת", אבל אני ראיתי את הרצח הזה, והוא קשקוש ממבט ראשון, שני ושלישי. אבל טוב לדעת ששנות התשעים עוד איתנו.
הסרט הגרוע של השנה (פינת הוליווד): מגלופוליס. ולא, זה לא יותר טוב כשסרט מכוער, חסר נשמה, שנבנה על רפרנסים הוא "מקורי". לשרוף 100 מיליון דולר זה לא הישג קולנועי, תממן סרטים של כשרונות צעירים במקום זה.
הסרט המיותר של השנה: אני נוהג להתרחק בזהירות ממה שמריח מראש כפלופ אז אולי יהיה מי שיזעם על המיקום פה של "הנוסע השמיני: רומולוס", אבל זה פשוט מחזור עייף, לא מלהיב, מפוספס ומתסכל של סרט. לא טוב.
ההמשך הלא-כזה-גרוע-אבל-מה-בדיוק-ציפית-שחוות-הקהל-תהיה-עליו-כשיצרת-אותו-טוד: ג'וקר: טירוף בשניים. לא מספיק גרוע, לא מספיק טוב, אבל בבירור סרט שבא לעצבן את הצופים שלו. אני מניח שאפשר להריע לטרוליות, רק חבל שהיא כל כך לא מעניינת.
ההייפ הלא מוצדק של השנה: לונגלגס. מבקרים אמריקאיים שלום, נא לבדוק מה הבעיות שלכם.
האולפן המאכזב באופן ידוע מראש של השנה: דיסני. מואנה 2, הקול בראש 2, רומולוס ודדפול וולברין – כולם המשכים שחוץ מהאחרון, חסרי מעוף באופן מתסכל כמעט. הסיבה היחידה ש"מואנה 2" ו"הקול בראש 2" לא מככבים ב"גרוע ביותר" זה בעיקר כי הילדות שלי באמת נהנו מהן. מה שמזכיר לי.
הדמות הכי טובה בסרט גרוע: שעמום, הקול בראש 2.
השימוש בשיר הכי מצחיק: מואנה 2 מבין שהוא סרט גרוע עם פסקול פח ולכן כדי להלהיב בסופו מחזיר את השיר מהסרט הראשון.
הטנקים הכי מזויפים: קרב אוויר, די עמדת במשימה להיות סרט אקשן שאפשר לקחת ברצינות, מה האפקטים מוורמס האלה עכשיו.
הסרט הכי מטומטם ככל שחושבים עליו: צאי מזה. כמו עם "טור פרידה", יש פה רעיון וסנטימנט טובים בגרעין שלהם, אבל כל הפיצוח שלהם פשוט דבילי ומפספס ברמות.
פרס ה"זה לא אתה, זה אני": הקדירה. זה אני שפשוט לא אכפת לו יותר מדי מפורנו אוכל, אני מצטער.
פרס ה"זה גם אני, אבל זה גם אתה בוא נהיה כנים": יש הרבה דברים טובים ב"חייל הנעלם", אבל כמי ששירת כחייל בשנה האחרונה, המפגש עם הסרט פחות מדי הזכיר לי חיילים ויותר מדי הזכיר לי צעירים תל אביבים. זה לא אשמת החייל הנעלם שהוא מגיע אחרי שכמות האדים שיש לי לקולנוע ישראלי שמשתמש בחיילים כמטאפורה ולא מספר את הסיפור שלהם נגמרה, אבל זה גם קצת אשמתו.
ושלושת סרטי "חברים הגזמתם" לסרטים שהבטיחו לי שהם יעיפו לי את המוח ואז זה לא קרה: הכפיל, חולית חלק שני, יופי מסוכן.
וזהו. סך הכל שנה באמת חביבה מבחינת כמה תהומות היו בה, וגם כל הסרטים האלה לא פח אשפה בוער אלא סתם לא טובים.
תתן קרדיט לבית הוא סרט מאוד כנה
בשום שלב בו הסרט לא טורח להסתיר את זה שמה שבני עושה הוא לא בסדר, כל השותפים שלו כועסים עליו, הוא במודע מנסה להכעיס את הספקים שלו בשביל להרוויח עוד כסף, הוא מתעלם מאזהרות של כל המשפחה שלו כולל מאישתו. עכשיו שאני חושב על זה נראה שבני (בסרט) מנסה להישאר בכוח תחת מודלים שהוא יודע שהם לא טובים עבורו. זה מרגיש שיש כאן מקרה של דמות שרוצה להתאים את הסביבה אליה כדי שהיא תוכל להישאר שם בשקט במקום להודות שהחברה פשוט לא מתאימה לו בכלל והתנגדות היחדנית שלו לא תעזור.
אני לא בטוח שהסרט חושב שבני לא בסדר.
(ל"ת)
כן, היוצר לגמרי כועס על עצמו הצעיר שהביא את עצמו למצב הזה בחיים האמיתיים (במציאות הוא היה מאושפז חצי שנה עם זעזוע מוח, בין השאר). אבל כנראה שיש מי שמתחברים לווייב שך הסרט ויש מי שלא.
אגב, הגיבור יהיר מאוד, אבל אני באופן אישי בצפייה כן התחברתי לזעמו על כנופיות שמחליטות לקבוע את חייו ולשלוט בהם. נכון שכצופים חיצוניים בא לנו להגיד "לא הבנת את הקונספט של להיות חרדי, אה?" אבל הוא לא בחר את הקונספט של להיות חרדי, הוא נולד שם, ובשלב הזה אין לו גם אישיו עם אמונה ודת והלכה, וכל הדיון שמנהלת אתו הכנופייה הוא לא הלכתי בשום צורה. בגלל שהוא נולד שם הוא צריך להסכים למציאות שישרפו לו את החנות אם הוא לא משלם לחבורת פרוטקשן "כי זה הקונספט של חרדים"? ה"קונספט" הוא חיים בלי חוק, וזה כמו להגיד לבדואים שיכתבו סרט דומה, "פשוט לא היה לך אומץ לעזוב". או שלמדינה לא היה אומץ לאכוף את החוק באקס טריטוריות שצמחו לה תחת כל עץ רענן.
אבל להתנהג בצורה אנושית
כלפי האנשים הטובים שסביבך גם כשאתה ממש ממש כועס זו טכנולוגיה קיימת, ובהחלט היתה לי ציפייה מהגיבור להשתמש בה.
והוא לא מתנהג בצורה אנושית, לא עם אשתו ולא עם החבר. ואלו שני אנשים שמנסים לעזור לו ככל יכולתם ומקבלים ממנו בתמורה יחס מחפיר.
לסרט היתה אפשרות להראות שהוא מבין בהחלט את המצוקה שלהם וגם מודע לכך שהוא מתנהג בצורה מגעילה מאוד אלא שהכעס גובר עליו, אבל הסרט לא עשה את זה. הוא לא מקשיב למילה אחת שהם אומרים, לא מודע לתחושות שלהם, ונראה שפשוט לא אכפת לו מהם בכלל.
זה.... לא נכון (נ.ב שכחתי שהשם של הדמות בסרט הוא יאיר ולא בני כמו שם הבמאי מצטער)
הוא כן מקשיב לכל מילה שהם אומרים, הוא מודע לתחושות שלהם ונראה שהוא מבין את האזהרות שלהם, הוא פשוט שם את החזון של החנות מעל הכל ולא סתם חזון אלא את החזון שלו לחנות והוא לא מוכן לזוז ממנו במטר.
לכן אני חושב שהתנגדות שלו בסרט נובעת מהעקרונות האישיים שלו: הוא לא מוכן לחיות בחברה שבה טכנולוגיה בסיסית כמו נגני mp3 הם טאבו/ מאפיונרים יכולים להחליט שהם טאבו והוא לא מוכן ללמוד בישיבה יותר, הוא רוצה לעבוד ולא סתם לעבוד, הוא רוצה רק בתחום עניין שלו, להיות מצטיין בו ושכל מי שמסביבו יעריך אותו יותר כבעל עסק מאשר עוד תלמיד ישיבה, הוא לא רק רוצה להשתלב בחברה ,הוא רוצה לשנות אותה כדי שתתאים לו.
אז כן חברתית אף פעולה שלו לא הגיונית וגורמת נזק לו ולכל מי שסביבו, אבל אם מסתכלים על זה מפרספקטיבה של אדם שנחנק ממה שהסביבה שלו רוצה שהוא יהיה אז הפעולות הפזיזות שלו נראות יותר הגיוניות.
לדעתי למרות שאני יותר מסכים עם הצד של יאיר בסיפור כי המגבלות שהוא מקבל על העסק שלא מכל הצדדים הם אבסורדיות והוא נראה כמו מישהו שהיה במרחק של שנה-שנתיים מלהיות "מת מבפנים" אבל, הוא קיבל את כל האזהרות שהוא צריך כדי לפחות לשרוד בחזון שלו והוא התעלם כמעט מכל אחת מן האזהרות הללו, כן אף אחד בסרט הוא לא 100% לטובתו אבל איזה אדם יכול להיות כאשר "להיות לטובתו" אומר שצריך להסתכן בלהיות קורבן ללינץ? אז אני יכול להבין למה יאיר יכול להיראות לא נסבל.
בכל מקרה הסרט לא מסתיר שום דבר מזה, הוא נכתב מנקודת הראות של יאיר אבל הוא לא בהכרח מראה רק את הפרספקטיבה שלו ובהתחשב בסוף של הסרט ושכל דמות צד בסרט הזה כועסת על יאיר והסרט נותן להם להסביר מאיפה הם באים אני בטוח שהסרט הוא לא לגמרי בעד יאיר אחרת דמיות הצד לא היו כתובות ככה.
אני לא יכול באמת להתווכח
כי אנחנו כבר יורדים לרזולוציות שהן מורכבות מכדי להתווכח עליהן בנושא שהוא סובייקטיבי מלכתחילה. אני צריך את הסצנה הספציפית והמשפט המסויים והמבט או התנועה המדוייקים כדי להצביע עליהם ולהגיד: "רואה? בעיניי יש פה חוסר רגישות מרתיח" ואז אולי תסכים. ואולי ממש לא.
אז רק אומר שמזווית הראייה שלי הוא לא מקשיב ולא מודע לתחושות שלהם. אני מודה אני מתווכח גם על עצם הרעיון שיש דרך גם להקשיב להם וגם לשים את החזון המקודש של החנות מעל הכול – כי נו, עפים שבבים על הסובבים אותך, ואני כן מצפה ממך להתחשב בהם למרות שלדעתך בכך תוותר על הדרך הייחודית שלך להביע מחאה. אבל מעבר לזה אני חושב שגם בתרחיש בו הוא מתעקש לגמרי על החנות היתה דרך להעביר שכן איכפת לו ממה שקורה לאשתו והחבר, ובפועל הסרט מעביר בדיוק את ההפך.
שוב, אני לא מדבר רק על דברים שהם אשמה ברורה אבל מסוג 'מה לעשות, זו הדרך היחידה שלו להתמודד בהתחשב במציאות והחברה בה גדל' כמו למשל העובדה שהוא לחלוטין מטעה במודע את אישתו ומשפחתה כשהוא נישא לה. מדבר על זה שבעיני באופן כללי הוא מתנהג כאדם מאוד לא סימפטי.
אני מסכים איתך בגדול
אבל לא נסיתי להתווכח על האם יאיר חסר רגישות כלפי סביבתו או לא ברור שהוא כן. אני כן מתווכח על האם אני יכול להבין את זה? והתשובה היא שכן אני יכול להבין מאיפה הוא בא. בנוסף מניסיון אישי אתה יכול להקשיב ולהיות מודע לתחושות של בן אדם ולהחליט לא לעשות כלום עם זה אלו לא פעולות סותרות
לכל אדם הזכות לעשות מה שבליבו עם כספו כל עוד זה במסגרת החוק
״לשרוף 100 מיליון דולר זה לא הישג קולנועי, תממן סרטים של כשרונות צעירים במקום זה.״. אבל באלו לשרוף אותם על סרט שאף אחד לא אוהב. קלירלי הוא עה את הסרט הזה קודם כל בשביל עצמו. יש דרכים גרועות יותר לבזבז 100 מיליון דולר. הוא ממש לא מוכרח לבזבז 100 מיליון דולר מכספו על סרטי צעירים. בא לו להנות המכסף שלו ויש בזה משהו די מגניב דווקא
כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה עם הכסף שלו
וכל אחד – במקרה הזה אני – יכול להעיר שהבחירות שלו, גם אם חוקיות, הן תת רמה, עדות לניוון מוסרי ואמנותי וכו' וכו'.
אין בעיה. אבל לא דיברת באופן ענייני על האומנות של אלא על מה שהוא עושה עם הכסף שלו.
וגם אם אין חוק שאוסר עליך לדבר על הכסף שלו, עדיין בעיני זו זווית מוזרה לתקוף את הבן אדם. לך תדע למי ולמה הוא תורם. וגם אם לא, זה מה שמפריע לך? להפך לפחות הסרט המחורבן הזה מומן מכספו הפרטי ולא מאיזה אולפן שהשקיע בו. סתם ההערה על כך שהוא השקיע את הכסף שלי בסרט הזה במקום בסרטים של הבמאים צעירים מוציאה אותו מניאק. עכשיו, ככל הנראה הוא מניאק אבל דווקא זו ממש לא הסיבה.
זה לא קשור למה אתה תורם
100 מיליון דולר זה, לעזאזל, הרבה מאוד כסף שיכול לעשות הרבה מאוד טוב. פרנסיס פורד קופולה הוא לא הג'וקר. לשרוף כמות כזאת של כסף זה לא מגניב, לא חיובי, לא חתרני, ולא כלום. אפילו אם אנחנו מתעלמים מהרעיון של תיעול כסף לדברים אחרים כי בסדר, נו, אין לדבר הסוף – אם היה חשוב לקופולה לעשות סרטים עם הכסף הזה, הוא היה יכול לשים את האגו בצד ולתת לקולות צעירים וחדשים להוביל אותנו לעתיד, שזאת נקודה שאני בעיקר מעלה כי זה המסר של הסרט.
כאילו... הוא ניסה בעבר
וגם אז הפרוייקטים האחרים שלו הרסו לו גם את זה. אז אולי בתיאוריה הסרט הזה נועד בשביל שאחרים ילמדו מהכישלונות שלו, אבל בשביל זה צריך להראות את….הכישלונות שלו, מה שלא קרה(לפחות בצורה שניתן להבין)
מבחינתו הוא לא שרף את הכסף.
הוא השקיע אותו במשהו שהוא האמין בו ויש מצב שהוא עדיין מאמין בו ומרוצה ממנו גם אם כל העולם חושב אחרת. יש מצב שהוא חושב שזה מפעל חייו ומה שהוא משאיר לעולם אחריו. יש הרבה כספים שאפשר לעשות איתם הרבה טוב בעולם, באותה מידה היה אפשר לתת את התקציב המנופח של המארוולס לבמאים צעירים ולתת להם ליצחר סרטים מקוריים. למה כשמדובר בתאגיד לאמנידים עףעפ אבל כשבן אדם מוציא מהכסף הפרטי שלו שהרוויח ביושר יש פה ביקורת עח ההחלטות שלו. לבקר את מגפוליס ואת המגלומניה של קופולה זה לגיטמי, להתחיל להציץ לו בעו״שׁ ולהלין מה יכל לעשות עם מאה מיליון דולר זה סתם מוזר וקצת מטריד
יש לי ביקורת לאורך השנים מתועדת גם נגד תאגידים ששורפים כספים בצורה הזאת.
(ל"ת)
טוב, במקרה הזה, יש הרבה על מה.
אני מניחה שבסוף זה מגיע להבדלי תפיסות עולם שקשה לגשר עליהם. אני מאמינה שהון התאגידים וגופים ציבוריים צריך להיות תחת ביקורת אך הונו הפרטי של אדם אינו ענייננו, כל עוד הושג באמצעים כשרים (לא מדברת על פוליטקאים שהונם הפרטי בהחלט ענייננו)
החומר ואמיליה פרז אבל....
שניהם הם לא קטסטרופה רק לא משהו.
אחד הוא חיקוי של חיקוי של חלק מ- webtoon קוריאני משנות האלפיים והשני גרם לי לתהות "רגע איזה שינוי באמת קרה פה?" כי הסרט לא ממש מראה אותו בחברה וממש לא מראה אותו אצל אמליה וריטה שמתנהגות ופועלות כמעט באותו האופן שהן פעלו בתחילת הסרט. יש להם את הרגעים שלהם אבל בסה"כ הם היו דיי משעממים
איזה webtoon?
(ל"ת)
Tales of the Unusual webtoon
על אחד מהסיפורים שם beauty water עשו סרט בהצלחה בלמצוא מקום לקרוא אותו נראה שהוא לכוד איפשהו ב webtoon בתשלום אז כן אני מדבר על האדפטציה ולא על המקורי. אגב beauty water הוא לא סרט טוב אבל הוא כן מגעיל יותר, מדכא יותר וקצר יותר.
שמח ששאלתם
פרס ה"בקושי סרט" – יום המייסדים (Founders Day). זאת הייתה גם הביקורת שלי עליו בלטרבוקסד, בקושי סרט. כל אספקט כאן מרגיש כל כך זול וחסר השקעה, שקשה לי להבין למה רצו לעשות את הסרט הזה מלכתחילה. אה כן, זה סלאשר. ואחד מאוד גרוע.
פרס ה"מסר בלי שום דבר מסביבו" – אני עדיין לא בטוח מה בדיוק כעורים רצה להגיד על אידיאל היופי, אבל נראה שחוץ מהרצון להגיד את זה הוא שכח להשקיע בדברים כמו תסריט חכם או אפקטים טובים או לקחת שחקנים שהייתי קונה ככאלה שנחשבים מכוערים ולא את ג'ואי קינג. כתבתי עליו יותר בפירוט כאן.
פרס המסטיק השנתי – רבל מון הוא סרט של שעתיים וקצת שמשום מה נמתח על פני 5 שעות (או 6 וחצי בגרסת הבמאי). כתבתי עליו בפוסט כפרת עוונות האחרון.
פרס "גריעות תורשתית" – בפסטיבל הסרטים של פילי באוקטובר הוקרן "The Last Showgirl" של ג'יה קופולה, אבל אחרי מגלופוליס הביזארי והאיום של פרנסיס ופריסילה המשעמם של סופיה, החלטתי שמיציתי את משפחת קופולה לזמן הקרוב וויתרתי עליו.
ועוד פרס "גריעות תורשתית" – הייתם חושבים שאם מישהי רוצה להיות במאית והיא גם במקרה הבת של מ. נייט שאמלאן, יש לה יתרון בכך שהרף שצריך לעבור כדי להתבלט מעל אבא שלה ממש נמוך, לפחות על פי העשור האחרון של פועלו. למרבה הצער, השנה מ. נייט החליט לעשות סרט לא-כזה-גרוע לשם שינוי, מה שגורם לכישלון של הם רואים הכל של אישאנה שאמלאן – שהוא בכל מקרה סרט רע מאוד – להיראות אפילו מביך יותר. ואם כבר אנחנו במשפחה הזאת, אז הבת האחרת שלו, סאליקה, שמשתתפת ב"מלכודת" שביים, היא זמרת סבבה והכל, אבל לשחק היא לא יודעת.
פרס ה"איך בזבזתם פרמיס כזה" – למלכודת במעמקים יש פרמיס פשוט: יש מטוס, הוא מתרסק באוקיינוס ושוקע, כמה שורדים מנסים לפענח איך לצאת כשהם גם תקועים במעמקים וגם יש כרישים מחוץ למטוס. זה יכול היה להיות "נחשים על המטוס" החדש, אבל מתעקש לקחת את עצמו ברצינות, ובמשך הרבה זמן פשוט לא קורה שום דבר מעניין. וזה עוד בלי לדבר על השחקנים הגרועים. בקיצור, בזבוז זמן.
פרס ה-I was rooting for you! – גם ג'וקר: טירוף בשניים וגם מקקקסין הופיעו בסרטים שאני מצפה להם בפוסט הסיכום חצי שנה. הראשון היה חצי דרמת בית משפט וחצי מיוזיקל שנראה כאילו לא בא לו להיות אף אחד מהם, ובעיקר הרגיש כמו בדיחה על חשבון הצופים. השני היה מאכזב כי ממש אהבתי את "פרל" ו"X", אבל כאן נראה שטיי ווסט לא ממש סגור על מה הוא רוצה שהסרט שלו יהיה. אולי בזמן כתיבת התסריט הוא היה צריך להשקיע יותר בעלילה מעניינת ופחות בלעשות ניימדרופינג לסרטי אימה טובים יותר.
פרס ה"זה לא עובד פעם שנייה" – "פו הדוב: דם ודבש" היה כבר אז סרט מאוד עצלני ומאוד זול, אבל אני מודה שבודרתי מהקטע של לראות אנשים עם מסכות של פו הדוב וחזרזיר רוצחים בני נוער. פו הדוב: דם ודבש 2 הוא בייסיקלי עוד מאותו הדבר – הפעם גם עם טיגר ואיור – אבל כבר אין את אלמנט הביזאריות המבדר, ונשארים עם, ובכן, סרט מאוד עצלני ומאוד זול. וכן, כמובן שאני אלך להקרנות של הסלאשרים של פינוקיו, פיטר פן והסרט שיאחד את כולם, איזו שאלה.
פרס ה"צריך יותר מנוסטלגיה כדי לעשות סרט אימה טוב שמתרחש בתחילת המאה" – כנראה שהעולם עדיין לא מוכן לסרטים עם נוסטלגיה לתקופה הזאת כמו זמן קטוע ו-Y2K. ואני בכלל לא אומר את זה כי זה גורם לי להרגיש זקן.
פרס ה"יותר מדי קווי עלילה" – אני כאן חושב שהגימיק של כאן ולתמיד לעקוב אחר ההתרחשויות בחדר אחד לאורך הרבה שנים יכול היה לעבוד, יש הרי סרטים מוצלחים בלוקיישן אחד. מה שלא עבד היה הניסיון לשים בחדר הזה 8 קווי עלילה שונים שמתרחשים בשנים שונות וכל הזמן לקפץ ביניהם. אה, וגם לנסות לשכנע אותי שטום הנקס ורובין רייט בני 18. כל הדיאייג'ינג בעולם לא יצליח לעשות את זה, פשוט תלהקו שחקנים צעירים.
פרס ה"מה שרשום על האריזה" – ידעתי מראש שהרולד / אהרון והעיפרון הסגול יהיה גרוע, והוא לא אכזב. זה סרט מהסוג שגורם לכם לחשוב שהרבה דברים קורים, כשבפועל לא קורה שום דבר. אה, ומשום מה ג'מיין קלמנט מגלם כאן סופר שכתב ספר פנטזיה אירוטי כושל ורוצה את העיפרון של הרולד כדי להפוך את העולם של ספרו לאמיתי. מה לעזאזל הסרט הזה?!
פרס על שם "תורשתי" לסרט האימה שמתחיל מעניין אבל מהר מאוד צולל למחוזות של טיפשות מדהימה – לונגלגס. נראה לי שהתואר אומר הכל.
לא ראיתי הרבה סרטים השנה, אבל מרובם המוחץ נהניתי, וזה נע בין נועה בת 17 (הצפייה הכי מהנה השנה, יום העצמאות) להקרנה הראשונה של הנכס ביום הקולנוע (סרט מתוק ומהנה, שנראה לי במודע החליט שהדרך להתייחס בקלילות לשואה היא שהדמויות יתעלמו מכל מה שלא מתוק ולא נכנס לתבנית רומנטית קיטשית של רומנים בין דתיים, אז כל מה שלא מתוק פשוט נשאר בסרט והסתכל עליי בשתיקה).
הסרט שהיה בזבוז מוחלט וכואב של הכרטיס, למרות הציפיות הנמוכות מלכתחילה, היה "הזמן שלנו" של אנדרו גארפילד ופלורנס פיו. פרסומת פתלתלה וגרועה לניתוח כריתת שחלות. הערך המוסף היחיד הוא ההמחזה של אפקט המסגור בשאלות רפואיות.
חוץ מזה סיפרו לי שלראות את המזח ביום הקולנוע 3 ימים לפני ה-7 באוקטובר זאת חוויה מפוקפקת מאוד, ועדיין אני מצטערת שלא חוויתי אותה, כי היצירה נעלמה.
מהמעט שראיתי
יש בדיוק שני סרטים שאני מצליח לחשוב עליהם ששמתי לעצמי למטרה למצוא יום אחד מישהו שממש אוהב אותם ולצפות בהם ביחד איתו תוך כדי דיסקוס כל סצינה וסצינה כי אני חייב להבין איך הזוועה הזאת התקבלה בחיוב ואיך הדברים שמפריעים לי בהם מצדיקים את קיומם בעיני אחרים. זה בדרך כלל לא מאוד מפריע לי כשאני שונא סרט אהוב אבל בדרך כלל אפשר איכשהו להבין למה אוהבים אותו ואני לא. במקרה של 'אנורה' (ו-'היט') זו פשוט תעלומה שמשום מה ממש חשוב לי לפענח. ברמה שאני כבר מתכנן צפייה קולנועית שנייה בקרוב על אף שהראשונה הוגדרה על ידי כ-"השעתיים הכי גרועות שהיו לי ביס פלאנט" (לא הסרט הכי גרוע, אלא פשוט חוויית הצפייה הכי מייסרת שהייתה לי).
למרות שמרגיש לי שהקטע עם 'אנורה' זה פחות "אני לא מבין ממה כולם מתלהבים" כי מרגיש לי שאני, פחות או יותר, כן יכול להבין. כי גם אני התלהבתי מהבימוי (העריכה והצילום מהממים. והקצב של הסרט ממש טוב), מההופעות הנהדרות של כולם ואפילו מצאתי את עצמי צוחק לא מעט. ואין לי בעיה עם האווירה הכאוטית כל עוד היא מרגישה מוצדקת (היא לא). פשוט הדברים שהפריעו לי *ממש* הפריעו לי. ברמה שזה היה בלתי נסבל עד כדי כך שהצעתי לשותף שלי לצפייה לקום באמצע הסרט מספר פעמים (אבל לא קמנו). מה ששיכנע אותי להישאר הוא הידיעה שאני כן אצטרך לסיים אותו מתישהו וחשבתי 'למה להרוס לעצמי יומיים כשאפשר לצמצם את הסבל ליום אחד?'.
אבל "אנורה" הוא לא הסרט הכי פחות אהוב עליי השנה כי היו עוד כמה שאהבתי פחות. "גודזליה מינוס אחת", למשל, שהיה גיבוב של הקלישאות הכי מאוסות בקולנוע בליווי אפקטים גרועים (יודעים מה? הזכיה של הסרט באוסקר היא התעלומה האמיתית של השנה) ותסריט מטומטם.
קצת יותר טוב מ-'אנורה' אבל לא טוב מספיק יש את "איך לעשות סקס?" שהרגיש לי סתמי במיוחד אבל בעיקר נתן לי את ההרגשה שאני מפספס משהו (לא סרט רע, סתם בינוני). וזהו, בעצם. אבל רק כי בקושי ראיתי סרטים השנה (ורק איזה 20-25 מיבול 2024).
בגזרת הסרט הישנים יותר שראיתי השנה וממש לא אהבתי יש את 'מאסטרו' המשעמם ומבוים רע של קופר ועוד סרט מלפני שני עשורים עם דיאן ליין בשם Under the Tuscan Sun שהרגשתי שהתסריט שלו בכוונה עושה כל מה שאפשר בשביל להיות שטחי ולא מעניין ושהנופים האיטלקיים ממש השתדלו אבל לא הצליחו להציל את השעממון הזה מלקבל את תואר "הכי גרוע שראיתי השנה".
הגעתי מלא רוח קרב
כי 2024 מבחינתי היא שנת קולנוע חלשה ומאכזבת, ולכן הייתי משוכנע שתהיה לי מגילה שלמה שמלאה בסרטים גרועים.
למעשה, למרות שהשנה בהחלט מאכזבת, קשה לי לומר שהיו בה הרבה סרטים 'גרועים'. בסופו של דבר נדיר שאני מרגיש שסרט ממש לא היה שווה את זמן הצפייה שלי, ובעניין הזה גם 2024 לא היתה יוצאת דופן.
אז כן, אהבתי את פיוריוסה הרבה פחות מהסנטימנט כאן באתר, אבל להגיד שהוא סרט רע? זה הסרט עם סצנות האקשן הכי טובות שהיו השנה; חולית ויופי מסוכן פגומים הרבה יותר ממה שעושים מהם, ועדיין הם סרטים ממש טובים; הקרב על אמריקה אולי היה קצת קצר מהנצרך אבל סרט מעולה, ולמרות האכזבה היחסית מהכפיל, מרשעת, ואמיליה פרז אלו סרטים שבהחלט נהניתי לראות; אפילו את הג'וקר וגלדיאטור החדשים חיבבתי יותר משמותר.
כן היו סרטים שאני זוכר שממש שנאתי, אבל הם כל כך שוליים שאני אפילו כבר לא זוכר למה – או בכלל מה הלך שם. 'אוריון והחושך', 'הרעיון שהוא אתה' – אין לי מושג למה לא סבלתי אתכם, מניח שבצדק.
ולכן נשאר רק סרט אחד שזכאי באמת לכתר 'הסרט הגרוע של השנה', וכמה מתבקש ככה נכון: אין לי מושג מה קופולה חשב, לא האמנתי שזה יהיה רע כמו שאומרים אבל זה היה בדיוק כך. מגלופוליס פשוט סרט זוועה, ואפילו את התואר סרט הוא מקבל בקושי.
אוי נכון מגולופליס
כן זה באמת הכי גרוע של השנה אולי אפילו מבין הגרועים בעשור הזה, נראה לי שהדחקתי אותו מהמוח של תודה על התזכורת.
מקקקסין
סרט שאין לי מושג למה הוא נעשה ולמי הוא היה חסר. פשוט סרט גרוע ומשעמם, אחת מחוויות הצפייה הכי חלולות שהיו לי בזמן האחרון.
חמישייה זריזה ועצובה
"ארגייל" – נהניתי לשנוא אותו – סרט מכוער, מטומטם, רועש וארוך. מדהים איך קאסט כוכבים מוצלח כזה נופל ככה מכל בחינה אפשרית. עקרונית אני מעריך את סגולות ה"סרטי זבל" שיש למת'יו ווהן אבל הפעם הוא עבר את הגבול. סרט ביזארי שלא ארצה להתקרב אליו שוב.
"מכוערים/כעורים/Uglies" – איכשהו, גרוע יותר ממה שחשבתי שהוא יהיה. לא דמיינתי שסרטי YA כאלה יחזרו עכשיו כשהתקדמנו כחברה אבל נראה שפשוט אי אפשר להיפטר מהם. הוא לא פוגעני במיוחד אבל הוא עניין מצער לכל המעורבים בו.
"אטלס" – בטח עבר מתחת לרדאר לרוב האנשים הנורמטיביים שלא גוללים ברשימת הסרטים החדשים של נטפליקס ב2 בלילה, אבל אני עשיתי את הטעות הזאת. סטרלינג קיי בראון מנסה כמה שהוא יכול, ויש פה כמה רעיונות חכמים קבורים מתחת לקלישאות של התסריט הגנרי, וזה לא מספיק כדי להציל את השיעמום הזה מלהגיד או להראות משהו מעניין.
"בורדרלנדס" – איך אפשר לקחת פרנצ'ייז משחקים עם אסתטיקה כל כך גראפית, צבעונית ומיוחדת, ולהפוך אותו באדפטציה לסרט הכי משעמם ויזואלית שיצא השנה? הקאסט מבלבל, העלילה עוד יותר, זאת הייתה חוויה מתסכלת ומעצבנת שהייתי משוכנע שהשארנו בשנות ה2000 עם שאר האדפטציות הנוראיות למשחקים. אני מניח שטוב שפטרנו שהוא סוף סוף יצא לקולנוע ואפשר לשכוח ממנו.
"רבל מון חלק 2" – טוב, זה כבר עליי. לא הייתי חייב לראות את החלק השני, הרי תיעבתי את הראשון. בכל זאת הייתה לי תקווה קטנה שאולי הסט אפ ישתלם בצורה כלשהי, פתאום יהיה לי אכפת מהדמויות חסרות האפיון או הייחוד, מהעולם המוכר באופן מביך או מתצוגות המשחק היבשות, אבל כלום לא עבד משום מה. לא משנה כמה טריקים סניידר שלף מהכובע שלו, שום דבר לא גרם לסרט הזה להיות שווה את הזמן שלי. והוא עוד ארוך יותר מהקודם.
אבל סניידר – אני מוכן לסלוח אם תעשה ספין אוף על הרובוט עם הקרניים שקיבל חמש שניות זמן מסך.
מצחיק
יכולתי להישבע שיישאר מקום בחמישייה ל"ג'וקר 2" או "מגלופוליס", עוד שני סרטים גרועים שראיתי השנה (ועוד בכסף. בקולנוע). מעניין שמצד אחד הדחקתי את חווית הצפייה בהם ככה ששכחתי להכניס אותם, ומצד שני אני באמת מאמין שהסרטים ברשימה הזאת יותר גרועים מהם.
לא יודע אם זה הישג לזוג הסרטים העלוב הזה או בושה אפילו יותר גדולה לחמישייה הנבחרת.
התקדמנו כחברה?
(ל"ת)
מאז גל סרטי הYA הרדודים של לפני עשור? אני מקווה שכן
זה באמת סרט שמרגיש כאילו הוא מתקופה אחרת, כבר לא חשבתי שיעשו כאלה או שיהיה להם קהל. מרגיש תמוה שבכלל ניסו להעביר סיפור כזה למדיום ויזואלי בלי לחשוב קצת יותר לעומק על הבעיה המרכזית הזאת של הקונספט הבסיסי.
תוהה אם הוא בכלל יצר מספיק עניין בשביל עוד ניסיון פרנצ'ייז
וואו, עבר עשור ממפוצלים והרץ במבוך
וההמשכים שלהם יצאו באותו עשור. טוב, אולי התקדמנו.
ונום ובורדרלנדס
שניהם מחזירים את סרטי הקומיקס למורשת הרעה שלהם, שבו עלילה חסרת הגיון, דמויות שאומרות שורות מגוחכות ברצינות גמורה, ותחושה שאף אחד מהשחקנים לא אוהב את מה שהוא עושה (בסדר, חוץ מטום הארדי).
מאדאם ווב?
תחרות קשה בינה לבין Warchers וVenom, אבל היא באמת הצליחה להתעלות.
מתחרים
זה מצחיק כי כל סרט אחר שראיתי השנה היה סרט טוב או לכל הפחות מעניין במידה כזו או אחרת, אבל מתחרים הוא לא סתם הסרט היחיד שראיתי השנה וחשבתי שהוא רע, זה היה סרט ששנאתי עד עמקי נשמתי. את ההתרשמות שלי פירטתי בביקורת, ובכל זאת – אני יותר ממשוכנע שבעוד עשור פלוס מבקרים יזכרו במבוכה בתקופה שבה סרטים שאין בהם כלום חוץ מתחושה של דחיה וגועל כלפי המין האנושי היו סוג של בון-טון. מהיצירות של יורגוס לנתימוס למדתי להתרחק כמו מאש כשהבנתי מה הקטע שלו, אבל היה נחמד אם היו מזהירים אותי לפני "מתחרים" שגם הוא משדר על הוייב הזה. הבעיה עם "מתחרים" וסרטים מסוגו היא שלא רק שהמלך הוא עירום – הוא גם מסתובב ככה באמצע הרחוב, ובמקום לקרוא למשטרה (או למחלקת בריאות הנפש הקרובה), האנשים ברחוב צועקים לו "יו, איזה יפה לך."
אה כן, ופסקול שכל רגע צועק "תראו, תראו, משהו גדול, גדווווללללל, ענק-ענק-ענק הולך לקרות פה עכשיו" הוא *לא* פסקול גאוני. בחייאת.
תראה, מצד אחד, נכון.
מצד שני, הרצועה שהכי חזרתי אליה השנה היא "כןX10" אז…
אני מאוד אוהב את האחים כהן
אבל "סעי בובה" היה סרט לא מצחיק, עצלני, משוחק גרוע (על ידי שחקנים שאת רובם אני אוהב מאוד), ופשוט עם קצב מוזר ולא ברור. האם זה הסרט הכי גרוע שראיתי בחיי? לא, אבל ביחס לקומדיות מבריקות כמו "בייבי אריזונה", "פארגו" או "ביג לבובסקי", זה מרגיש סרט כמעט חובבני. עם רזומה כזה אין תירוץ לעשות סרט שמרגיש כאילו פשוט נעשה עם מנטרה של "בסדר, נו, זה מה יש, אין לי כוח לשפר את זה". אחרי "הטרגדיה של מקבת" המופתי זה מרגיש כאילו ג'ואל סחב את איתן על הגב שלו כל השנים האלו. אבל אני באמת לא חושב שזה נכון, אין לי ספק שאיתן מסוגל ליצור סרטים טובים גם בלי אחיו הגדול, רק שישקיע קצת בפעם הבאה, לכן בכל זאת יש לי ציפייה מסוימת לסרט הבא בטרילוגיית ה"בי-מוביז הלסביים" (אבל בעיקר כי אוברי פלאזה וצ'ארלי דיי).
כביש הסרגל והטרנד הכי לא אהוב עלי השנה
דמות ראשית טובה != סרט טוב
Hitpig
סרט לילדים שמשום מה הוקרן בקולנוע הקטנטן ליד הבית שלי , אז לקחתי את הילדה בת ה 4 שבימים כתיקונם מקרין בשלוש אולמיו רק בלוקבאסטרים
אפילו היא הבינה שמדובר בדרעק נטול כשרון או עניין
חוץ ממנו , הסרט המתועב והמטומטם של השנה היה 'החומר'
"דרעק נטול כישרון או עניין" זה תיאור נהדר לכל-כך הרבה דברים, ולא רק מתחום הקולנוע.
(ל"ת)
שאלה לא קשורה, אבל איזה קולנוע?
מעניין אותי אם קיימים עדיין בתי קולנוע קטנטנים.
בהחלט, אבל לא בארץ. 3 אולמות בין 5-7 דולר לסרט
Starlight West Grove Cinemas
+1 714-934-6377
https://g.co/kgs/mubeose
אה, והמושבים עם recliner איך שלא אומרים בעברית
ארגייל
ראיתי הרבה סרטים גרועים השנה, כמו למשל 'מבצע סנטה' (אוהבי הסרט הרבים, בבקשה תסבירו לי מה כיף בו. אני סבלתי ייסורי תופת), 'בורדרלנדס' (סרט עם ערך קולנועי של לעשות פיפי בשירותים) ו'כאן ולתמיד' (לך הביתה, רוברט זמקיס. אתה שיכור). אבל באף אחד מהם לא סבלתי ממש ממש כמו ב'ארגייל'.
זה סרט עם כול כך הרבה כשלים שאני לא יודע מאיפה להתחיל: מהעלילה הלא מובנת מרוב טוויסטים? את העקביות שמזכירה סרטים של אבי ביטר? האקשן העלוב? האפקטים המכוערים? האורך המוגזם לאללה? לא יודע. מה שבטוח, זה בקלות הסרט הכי גרוע שראיתי השנה בקולנוע. סבלתי בכול דקה ודקה מה-139 דקות שלו ואני מקווה שמת'יו ווהן עשה עם עצמו חושבים אחרי שהסרט יצא. כי אם לא הוא מוזמן לפרוש מבחינתי, אני לא אהיה עצוב.
האמת לא מזמן יצא לי להתחיל את קינגסמן 2 בנטפליקס ולא זכרתי דהוא כל כך מכוער
הסרט מתחיל במין קרב ברכב שבבירור מאחוריו מסך ירוק וזה נראה גרוע להפליא. האם בכוווה? לא יודעת אבל גם כל תנועות המצלמה המהירות הכאילו מגניבות מאבדות מהר מאד מהמגניבות שלהו ומתחילות לעייף. מנגד צפיית באותו יום בגון וויק 2 שנשאר פרשי כביום היוולדו (את קינגסמן 2 לא שרדתי עד הסוף אגב).
"מבצע סנטה" ממש מהנה
דבילי לגמרי, אבל זורם וכיפי, ואפילו חיבבתי את המסר שלו (הגם שנתחב לפרצוף).
האקשן ב"ארגייל" מעולה, חיבבתי מאד את הטוויסטים שלו, אבל אני מסכים שהוא ארוך מדי ושהאפקטים בו לא משהו.
ההחלטה הכי מבישה: השמטת אח שלם מ"המתאבקים"
והתירוצים של הבמאי, מצטער, פשוט מביכים בעיניי.
אני תוהה האם זה מלכוד והאם לא בתרחיש אחר הייתי אומר "למה לא צמצמו אח" אבל אני לא חושב, ובחיי שפשוט נפשית זה גורם לסרט להיות מסריח יותר משהוא בפועל.
הכוורן
זה היה צריך להיות עוד שעמומון מבית ג'ייסון סטיית'ם, אבל זה בסוף נהיה עוד סרחון מבית דייויד אייר. הדביר היחידי שראוי לציון בסרט זה החיקוי מעלי אקספרס ל-suicide squad שהונחת לקראת סוף הסרט. 8 שניםו הבן אדם עדיין לא שחרר.
וול
החיים קצרים מדי בשביל לבזבז אותם על סרטים חדשים עם חלב על השפתיים. החיים קצרים אף יותר בשביל לבזבז אותם על סרטים חדשים שיש סביבם באזז שלילי אז אין לי ברשימה אף אחד מהחשודים המיידים שמופיעים ברשימות כאלה. אבל אני רוצה לציין שניים שהשאירו אצלי השנה רושם שלילי: "מתחרים" ו"קרוב אלי". זה לא שהם רעים או גרועים, רק שלא הבנתי את ההתלהבות הסוחפת ובעיקר לא הבנתי מה הם רוצים מהחיים שלי.
במקרה של "מתחרים", בהתחלה חשבתי שנשארתי מחוץ לעולם של הסרט בגלל שבהקרנה בה הייתי היו נערות שנקלעו לאירוע במחשבה שזה סרט שממשיך את הקו הדיסני-אי של זנדאיה ועשו רעש בלתי פוסק עד שנכנעו ופרשו החוצה (באיחור של שעה). ואז נתתי לזה עוד צפייה וזה עדיין נשאר סרט בלתי. מתקפה רבתי על כל החושים, הרבה התלהבות בבימוי אבל שום דבר שאמור לגרום לעניין בדמויות.
במקרה של "קרוב אלי", מדובר בסרט מעצבן עם דמויות סופר מעצבנות שלא הופך את חוויית הצפייה המאתגרת למתגמלת. יותר מזה, דעתי האישית על הסרט בצד, לא ממש הבנתי איך ולמה הסרט הזה הגיע לבמה המרכזית ולא נגיד רק לכיבודים של מבקרים ופרסי משנה. הדס בן ארויה עשתה את הסרט הזה פעמיים או שלוש (עם קצת יותר כשרון ומחמאות של מבקרים) ואיכשהו עדיין נשארה בשוליים.
אני חושב שאני יכול להסביר למה אהבתי את קרוב אלי בלמה לא אהבתי את איך לעשות סקס
איך לעשות סקס מעביר לנו איך חופשה רדודה ולא מתוכננת טוב של מתבגרים נראית. רוב הזמן הסרט משקיע בכמה כלום החברות של הדמות הראשית עושות בחופשה וכמה הן לא מוכנות רגשית להכיל את חוסר הנוחות והטראומות שלה מהחופשה שהוא כמעט שוכח להראות איך הדמות מרגישה וחושבת (חוץ מחוסר נוחות).
קרוב אלי מעביר לנו איך אבל על קרוב שמת מרגיש. זה סרט שטורח לחקור את העולם הפנימי של הדמיות שלו ולהראות את הפעולות שלהן שנובאות מאיך הן מרגישות ולא רק מסביר על התופעה בקור (ההתמקדות של הסרט ברגשות משאיר את הסרט לפתוח לפרשנות כמו למשל זאת של יאיר רוה שעדן ומיה הם שתי צדדים של הבעת סבל, ככל הנראה של אותו אדם). כן בגגל זה הסרט הוא דיי מרוכז ברגשות של הדמות הראשית שלו והעולם באמת מסתובב סביב עדן עד לנקודה שזה משפיע על הבחירות המוזיקליות, אבל אני לא רואה את זה כחיסרון אלא בחירה אומנותית שנועדה להראות לנו את העולם דרך נקודת המבט של עדן ואותי זה מעניין יותר מלראות עוד מועדון משעמם ורועש במשך 7-10 דקות או עוד סצינה של כלום במלון.