"סאקר פאנץ'" הוא סרט כל כך יפה. את רוב הפריימים שלו הייתי מוכן למסגר ולתלות על הקיר בשמחה. הוא מגניב בטירוף. הוא אורגזמה ויזואלית. חוץ מזה, הוא גם סרט מאוד – אבל מאוד, ממש, לגמרי ובמידה קיצונית – גרוע.
כל זה בוודאי לא מפתיע אתכם אם אתם עוקבים אחרי תולדות הבמאי זאק סניידר. הוא ידוע בעיקר בזכות "300", גם הוא סרט גרוע שנראה מעולה (והרבה פחות ידוע בזכות "אגדה עם כנפיים", סרט בינוני לחלוטין שנראה מעולה). אבל גם אם אתם חושבים שאתם יודעים למה לצפות, אתם לא. בדיוק כמו שהטאגליין ל"סאקר פאנץ'" טוענת, You will be unprepared. אתם לא יודעים עד כמה "סאקר פאנץ'" באמת נראה טוב, ועד כמה באמת הוא גרוע. תחשבו על עותק מפוסל ביד אמן של "דוד" של מכאלאנג'לו, עשוי מגללי עיזים.
אני אנסה לספר במה עוסק הסרט, אבל אני לא מבטיח להיות קוהרנטי, כי הסרט בהחלט אינו כזה. בדקות הראשונות של הסרט, אמילי בראונינג ("סדרה של צרות") מגלמת את הגיבורה, שאת השם שלה אף פעם לא טורחים לספר לנו, אלא רק את הכינוי "בייבי דול" (ואחר כך עוד אומרים שסרטים הוליוודיים מתייחסים לנשים רק כאובייקטים מיניים). היא מאושפזת נגד רצונה במוסד לחולי נפש, ואביה החורג המושחת דואג שיעשו לה לובוטומיה בתוך חמישה ימים. או שהיא יתומה שנכלאת בבורדל שבו נערות כמוה עושות סטריפטיז ואף מעבר לכך עבור לקוחות עשירים, והיא מתיידדת עם כמה מהן ומתכננת בריחה. אחת משתי האפשרויות האלה היא מציאות והשניה פנטזיה, אם כי לא הבנתי למה מישהי שכלואה בבית משוגעים תבחר לפנטז דווקא על כך שהיא בבית זונות. או להיפך. קצת קשה לדעת איזה עולם אמור להיות המציאותי מבין השניים, מכיוון שאף אחד משניהם לא נראה מציאותי. שניהם מצולמים באופן מצועצע ומסוגנן (ויפהפה) לחלוטין: הכל תיאטרלי, כל רקע נראה כמו תפאורה.
אבל הסיבוך לא נגמר כאן. מדי פעם, במהלך ההצטיידות לניסיון הבריחה, בייבי-דול שבבורדל שוקעת לתוך פנטזיה נפרדת (התירוץ לפנטזיות האלה הוא אידיוטי מכדי שאספר מהו אפילו) שבה היא וחברותיה מככבות בסצינת אקשן שאין לה קשר לשום דבר. באחת הן נלחמות ברובוטים, באחרת – בדרקונים, ובשלישית – בזומבים נאצים. וזה אדיר. כל אחת מהסצינות האלה היתה יכולה בקלות לתפקד כסצינת השיא של סרט אחר. הן לא מחויבות לשום סוג של מציאות, או הגיון פיזיקלי, או סיפור. זה פשוט אקשן ללא שום הצדקה מלבד העובדה שהולי פאק, בחורות בבגדים חושפניים וחרבות סמוראים נלחמות בזומבים נאצים! ומעולם לא חשבתי שיש הצדקה טובה יותר מזו.
ואם הייתי רואה כל אחת מהסצינות האלה בנפרד, בתור סרט קצר באורך של כעשר דקות, הייתי ממליץ עליהם בלי הסתייגות. הכוריאוגרפיה מדהימה – לא רק של הלוחמות, אלא גם של המצלמה, שעושה תרגילי אקרובטיקה מרשימים, ובאופן קבוע נכנסת ויוצאת מתוך מראות או ראשים או אני-כבר-לא-זוכר-מה-אבל-זה-היה-מגניב-לאללה. נכון שהשעשועים הויזואליים נמצאים שם אך ורק כי הם מגניבים, ולא כי הם עוזרים להבין את ההתרחשות או מקדמים את העלילה (עלילה?). אבל למי אכפת? זה מגניב! זה ממש ממש מגניב!
אבל בסביבות סצינת האקשן המופרכת, המגניבה, המדהימה, היפהפיה וחסרת כל ההקשר השלישית פתאום קרה לי דבר מפתיע: התחלתי לתהות בשביל מה כל זה טוב. מוזר, הנה אני יושב בקולנוע עם אורגיה של פנטזיות גיקיות משתוללת על המסך מולי לצלילי ביורק, ואני פתאום מתעניין בעלילה ובמשמעות? מה נפל עלי? אבל אי אפשר היה לברוח מזה. הרצף הבלתי פוסק של קוליות ואקלקטיות על המסך נהיה – גם לי לא ברור איך – משעמם. צריך לראות את הסרט רק כדי להיווכח בתופעה המתמטית המופלאה הזאת: מתברר שהרבה בריבוע ועוד מלאנתלפים בשלישית ועוד המון לפעמים יכולים להיות שווים לאפס.
פתאום אני, שממש לא אכפת לי לצפות בסרטים מטופשים כל עוד הם מגניבים מספיק, מוטרד מזה שהעלילה של הסרט מטומטמת. ולא סתם מטומטמת, אלא מטומטמת באופן אגרסיבי, מעצבן ויומרני. בין שאר מיליון הדברים שהוא מנסה להיות, "סאקר פאנץ'" מאוד רוצה להיות "התחלה". הוא בונה סיפור מסובך שלא לצורך עם רמות שונות של מציאות, ורוצה שתצאו ממנו מהורהרים ותתווכחו באינטרנט על מהי בעצם המציאות האמיתית, ומה היתה המשמעות של סצינת הסיום, ובכלל. והוא נכשל. כי מתברר שלהגיד "איש אחד חלם שהוא חלם" לא הופך אותך לפילוסוף. זה אפילו לא הופך אותך לכריסטופר נולאן.
בנוסף, אני חושש שלזאק סניידר היה נדמה שהוא עושה סרט פמיניסטי. יש פה הרי חבורה של נערות קשוחות שנלחמות והורגות המוני גברים (או יצורים אחרים שטבעם המדויק לא ברור אבל הם נראים כאילו הם ממין זכר). אלא מה, העצמת האישה לא עובדת אם אותה אישה לבושה בלי שום סיבה מיוחדת כמו חשפנית מחופשת לילדת בית ספר, אם היא מאופרת כמו זונה ונועלת עקבים גבוהים, ואם בכל פעם שהיא מזנקת בהילוך איטי כדי לשסף את גרונו של רובוט סמוראי ענק המצלמה מתמקמת באופן מדויק בנקודה שתאפשר חשיפה מקסימלית של התחתונים שלה. ואם אנחנו כבר בעניינים שטחיים, יש לי טענה אחת לויזואליה של הסרט: מה פתאום צבעתם את אמילי בראונינג לבלונד? היא נראית כל כך הרבה יותר טוב בשחור.
ואם עוד נשארתם ביחסים טובים עם הסרט לאורך רוב אורכו, מגיע הסוף. סוף הסרט כל כך מתועב, כל כך מטופש, כל כך מה-לעזאזל-עבר-לכם-בראש, שבמשך חמש הדקות האחרונות ישבנו, אני ושותפתי לצפיה, בלסתות שמוטות, כשאנחנו ממלמלים "הם לא באמת הולכים לסיים את הסרט ככה, נכון?", ובחמש הדקות שאחר כך, כשרצו הקרדיטים (היפהפיים), ובהינו ומלמלנו "הם לא באמת סיימו את הסרט ככה, נכון?!". אלוהים, כמה שהסוף הזה היה דפוק. ואני בכלל אתאיסט.
זאק סניידר הוכיח שוב שהוא אחד הבמאים הגדולים בעולם של קליפים וטריילרים. אני עדיין חושב ש"סופרמן" בבימויו יכול להיות סרט מוצלח. הוא יוצר ויזואלי מדהים. אבל בשם כל הקדושים, לעולם אל תתנו לו להתקרב למעבד תמלילים. מדהים כמה שהסרט הזה רע, אבל נדמה לי שבסופו של דבר אני ממליץ לצפות בו. זאת תאונת הדרכים הכי מרהיבה שתראו.
אצפה בו מחר. לגבי תחילת הביקורת – 300 אכן סרט חלש, אבל אי אפשר להוציא לו מהרזומה את שחר המתים המעולה וwatchmen שהיה פנטסטי לטעמי.
כל כך קיוויתי שזה יהיה יותר ווטצ'מן מ300 :(
ניטפוק קטן
אם יש לך משהו בחזקה שלישית הוא יכול להיות שלילי, ואז הביטוי יכול להיות שווה אפס.
תודה, אתם יכולים להמשיך.
אבל מלאנטלפים לא יכול להיות מינוס..
זה מה שהופך אותו ל- מאלנטלפים..
(תודה, עכשיו אתם יכולים להמשיך..)
אם כבר,
אז אם יש לך שבר (חיובי או שלילי) ואתה מעלה אותו מלאנטלפים פעם בריבוע ובשלישית אז תקבל בסוף אפס (או ביטוי קרוב מאוד לאפס).
חחח אהבתי את המשל..
"תחשבו על עותק מפוסל ביד אמן של "דוד" של מכאלאנג'לו, עשוי מגללי עיזים."
Watchmen הוא יצירת מופת
ומי שלא קלט זאת… זבש"ו !
לגבי סאקר פאנץ, אם הסרט נראה טוב, העלילה לא יכולה להיות (כזאת) גרועה.
עיניין של טעם כנראה.
אם לא שמת לב
נראה ששאר המגיבים בדיון הזה מסכימים איתך.
אם נהנית מהסרט תקרא את הקומיקס
(ל"ת)
LOL!
(ל"ת)
רק שזה היה הדבר היפה היחידי ב"חסין מוות" (ל"ת).
(ל"ת)
what's the spoiler?
(ל"ת)
ספויילר
הספויילר במקרה הזה הנו מידע לגבי התרחשות עלילתית דרמתית\מפתיעה המתרחשת בערך באמצע הסרט.
טוב, מפתיעה רק אם לא קראת או ראית שום דבר שקשור בסרט.
אפילו הפוסטר שלו די רומז לזה.
הזדקנת, פיש.
מה קרה לאותו דג נלהב שדחק בכולם לרוץ ולראות את סרטי "המלאכיות של צ'רלי" ו"קינג קונג", למרות חוסר העלילה הברור שבהם?
זה לא הגיל, זה התרגיל
אני לא יכול לענות בשביל הדג, אבל בתור אחד שמאד אהב את המלאכיות של צ'ארלי ושראה את סאקר פאנץ' על מסך איימקס אמיתי (הדרך האולטמטיבית לראות בחורות בלבוש מינימלי נלחמות בזומבים נאצים), הבעיה היא יותר מסתם חוסר עלילה. הסרט נראה כמו קליפ מגניב של MTV שזה מצויין. אבל תדמיין שעכשיו הקליפ הזה רץ על ריפיט 20 פעם. איפושהו באמצע זה מתחיל להיות ממש ממש משעמם. ציפיתי שהסרט הזה יהיה גרוע אבל כיפי, ההישג של סניידר הוא שהוא הצליח להוציא את הכיפיות מהסרט הזה, וזה לא קל (בחורות, זומבים, דרקונים וכו)
מישהו יכול לסנל"ל את הסוף?
לטובת כל מי שלא מתכוון לראות את הסרט אלא אם ישלמו לו?
בויקיפידיה יש תיאור מפורט של העלילה
די סבבה
http://en.wikipedia.org/wiki/Sucker_Punch_(film)
יש הבדל בין להזדקן ללהתבגר, Chwomp.
אגב, גם במישור הויזואלי, הסרט נופל לשטאנץ הצביעה הבזוי:
http://theabyssgazes.blogspot.com/2010/03/teal-and-orange-hollywood-please-stop.html
כשסרט כה מרהיב, קשה שלא לתהות מה הוא היה יכול להיות לו הכתיבה היתה נוסקת לאותה רמה.
זה באמת לא מטופש כמו "האלמנט החמישי" שפשוט היה אובר-דה-טופ וכיפי. זה פשוט גרוע עצוב, כמו דייט שממש ציפית לו ובאמצע כבר בא להקיא או לבכות. הקליפיאדה חסרת הפרופורציות והטעם… כל מה שיש לסניידר בעיצוב פריים מתקזז עם הפסקול, העריכה ויותר מכל – התסריט.
אגב, נראה שסיקוונס הפתיחה הוא נייר לקמוס לא רע. מי שצולח את הקאבר הטראגי (בקונטקסט הזה) והאסקפוזיציה הסתומה הזו, עלול להנות מהסרט.
שטאנץ הצביעה
אני לא הרגשתי נפילה לתוך השטאנץ. בעיניי היו מספיק פריימים בצבעים יפים אחרים. אולי לא וורוד-צהוב, אבל בהחלט ירוק-צהוב-חום (נאצים זומבים) ולבן (בשלג).
חייב להודות
שהביקורת ממש גורמת לי לרוץ לראות את הסרט הנורא נפלא-נורא הזה. ברצינות.
הלוואי שהסרט גרוע כמו 300, שדירגתי אותו 10/10 אגב…
הייתי רוצה לראות סרט שמבוים ע"י שאמאלן, מצולם ע"י סניידר ומתוסרט ע"י…אה… למישהו יש רעיון?
נולאן?
(ל"ת)
נולאן יכול להסתדר גם לבד,
אני מחפש מישהו שיכול להיות הצלע השלישית בגרסת הקולנוענים של "The Crippled Avengers".
שומאכר
Uwe Boll !!
(ל"ת)
עקיבא גולדסמן?
או שאולי רצית תסריטאי טוב?
אני אלך על הכח הנשי (והחיובי/איכותי): תסריט של טינה פיי, בימוי של קתרין ביגלו (או ג'ולי טיימור) ובתפקיד הראשי טילדה סווינטון. דאם! עכשיו בא לי לראות את זה.
לא הבנתם.
חיפשתי תסריטאי טוב שהוא במאי איום.
המממ
קווין סמית'? (למרות שלא ראיתי סרט שלו כבר שנים)
משהו בי רוצה להגיד דיוויד מאמט למרות שהוא במאי טוב – פשוט הוא תסריטאי טוב יותר
…. דיוויד גויר!
פול הגיס
אני חולק לגמרי! "שלושת הימים הבאים" מעולה!
מכל הבחינות: תסריט, בימוי, עריכה, משחק וצילום.
יש מעט סרטים שנתתי להם 10/10, ולאחר ש"התרסקות" התקרב לזה, "שלושת הימים הבאים" הוא סרט מושלם לדעתי, ולגמרי אנדרייטד.
כנראה שאנחנו מצפים לדברים שונים
זה סרט שנהיה בעניין ב20 דקות האחרונות שלו כשבשאר הזמן הוא משעמם כמו קשיש שסופר כסף בתור בסופר.
.. צ'ארלי קאופמן ?
(ל"ת)
לגמרי!
(ל"ת)
סרט מאכזב, עדיף לראות בבית, חבל על הכסף.
קטעי האקשן סבירים ויפים אבל לא מדהימים, ציפיתי ליותר.
ידעתי שאני הולך לראות סרט חסר עלילה הגיונית לחלוטין לפני שקראתי את הביקורת הזאת אפילו וזה פחות הפריע לי, פשוט הכל קרה מהר מידי,לא ברור ומבולגן לחלוטין.
את 300 מאוד אהבתי דווקא, אבל זה….
מסכים עם כל מילה
למעט השורה התחתונה – אני ממש לא ממליץ לאף אחד לצפות בסרט הזה. שיעמומון שלא מהעולם הזה. למעשה, זה מעורר התפעלות עד כמה סרט כל כך יפה יכול להיות כל כך משעמם.
סצינות האקשן היו עובדות יופי בתור קליפ, אבל כחלק מעלילה הן פשוט ריקניות להחריד. הן לא מותחות ולא קשורות לשום דבר, ובאופן אישי בעיקר התישו אותי.
סאקר פאנץ' כושל בכל המרכיבים הקריטיים של סרט: סיפור, תסריט ומשחק. גם אם הסיפור היה טוב, התסריט כתוב כל כך רע שזה לא היה עוזר; גם אם התסריט היה כתוב טוב, המשחק כל כך איום ונורא שזה עדיין היה מכאיב לצפייה. בקיצור, חבל על הכסף.
ליופי שלא משרת מטרה יש שם
כל היופי הויזואלי הזה שלא נועד לשום דבר חוץ מליהיות יפה ומגניב נקרא "קיטש".
זה ממש לא חייב להיות גורי חתולים על רקע של ורדים אדומים, גם קרב חרבות יכול להיות קיטשי באותה מידה.
אולי אני צריך לקחת שקית הקאה ולבדוק את הנושא אחרי זה עם רולאן בארת'. את סניידר אף פעם לא סבלתי (בדיוק על הרקע הזה) אבל לאחרונה אני נהנה פחות ופחות מטרנטינו וטים ברטון (ואני חושש שזה מאותה סיבה – לפחות במקרה של ברטון)
סניידר הוא טיפוס מוזר
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4058786,00.html
:) בדיוק רציתי לתת קישור לזה.
ממש תשובה מראש לביקורות מהסוג שנתנו כאן: אני בסך הכל עשיתי סרט ביקורתי ומודע לעצמו על סיגנון הסרטים של האקשן גיבורים זה לא שהסרט גרוע מבחינת עלילה זה פשוט כל הסיגנון דפוק :)
זה בכלל לא מוזר
זה התירוץ המוכר של כל מי שנתפס בקלקלתו – זה לא סתם שייצרתי משהו גרוע, זה גרוע בכוונה / זה לא אני אשם, זה הז'אנר.
פרודיה גרועה על דבר גרוע היא גרועה בפני עצמה.
מה היה הסרט המזעזע ביותר שראית בחייך?
(ל"ת)
אני חושב שלטובת הכלל לא אומר
כי כולם יחשבו שהם רוצים לראות אותו. הם לא. זה רק נדמה להם. הם ממש, ממש יתחרטו על זה.
(Ignorance is bliss (Raegen
סרט גרוע ומעפן, סניידר צריך להשאר בעיבוד חומר קיים. בבקשה, שלעולם לא יתסרט שוב עלילה מקורי משלו. ואני אומר את זה בתור אחד שמת על '300' ו'השומרים', הם מופתיים בעיני.
לא רק שהסרט לא שווה את הכסף, אגדיל ואומר שהוא לא שווה צפייה נקודה.
טוב, מישהו צריך להגיד את זה:
הזומבים לא היו נאצים. הם היו גרמנים שנלחמו בשם הקייזר, מה שמציב אותם באיזור מלחמת העולם ה-I.
מצד שני, הבחורות ירו בהם ב-M-16 מקוצרים, אז אולי אמינות כרונולוגית לא היתה בראש מעייניו של סניידר.
לא ראיתי את הסרט
אבל M-16 מקוצר נקרא M-4 (אני יודע שבצה"ל קוראים לו M16 מקוצר, אבל זה השם שלוקהיד מרטין או קולט (לא זוכר מי מהם מייצר אותו) נתנה לו).
M16 מקוצר זה ממש לא M4
M4 זה M16 עם קנה מעובה, בלי גשר ועם עוד כמה שיפורים ביחס לM16 הרגיל. חוץ מזה יש בצבא גם M16 רגיל שהוא פשוט… מקוצר.
לM4 בצבא קוראים פלאטופ.
חשבתי שרק אני שמתי לב שהם לא נאצים… זאת מציאות מעוותת של מלחמת העולם הראשונה.
אני חושבת שכל הביקורות השליליות באו לטובתי,
בסופו של דבר.
ציפיתי לעלילה כל כך מפגרת ולא ברורה ומשהו אחר לגמרי שהחוויה של הסרט היתה הרבה יותר מוצלחת בעיניי.
זה לא סרט שאני אזכור להרבה זמן, הוא לא סרט טוב במיוחד ולא הייתי ממליצה לראות אותו, אבל נהנתי כי באתי לראות משהו יפה ויזואלית וזה לחלוטין מה שזה היה ותו לא.
אנשים מדברים על 300 כאילו זה הסרט הראשון של סניידר..
על כולם לראות את החידוש שהוא יצר ל-Dawn of the Dead של רומרו… הסרט של סניידר הוא די בטוח אחד מסרטי הזומבים הטובים ביותר שנוצרו.
בהפרש די גבוה מיינד יו. וזה מגיע ממישהו שראה מספר די עצום של סרטי זומבים במהלך חייו (וכן, אותו המישהו הזה די מחוסר חיים תודה ששאלתם).
ומשתמש די הרבה בביטוי "די X", מיינד יו.
יאפ, 4 פעם.. קורה? P=
(ל"ת)
כן, גם "שחר המתים" שלו זה סרט נהדר.
"שחר המתים" של סניידר פשוט אדיר
ועד היום זה נשאר קרן המזבח שניתן לאחוז בה בנוגע ליכולותיו הקולנועיות של סניידר.
סרטים הטובים ביואני באמת חושב שזה אחד התר שראיתי
מעבר לפתיחה המדהימה שלו לסאקר פאנץ יש עוד המון מה להציע, הפסקול מדהים והצילום בכלל שווה אוסקר העריכה באמת זועקת זאק סניידר אבל זה לא בהכרח דבר רע אני אפילו חושב שזה דבר טוב, כל הדברים האלה בנוסף לעיצוב אומנותי נפלא הם כבר מספיק סיבות ליראות את סאקר פאנץ. אבל באמת אי אפשר לברוח מהעלילה, נכון היא לא עילווי אבל אני דווקא אהבתי את כל מישחקי הפנטזיה מציאות והטייסט בסוף היה ממש נחמד כל עות לא באתי לקבל ערכ מוסף מהסרט העלילה מספקת אותי. אני חושב שהבעיה של זאק סניידר היא תווית שהדביקו עליו מבקרים, הם מצפים מהסרט דברים שהוא בכלל לא מבקש לספק. פעם שחקנים היו במרכז הסרט כיום בעידן נואלן את קמרון מה שחשוב הוא הבמאי כל כך חשוב שבכתבה לא הייתה מילה אחת שהזכירה את המשחק הלא רע בכלל של אמילי בראונינג וקרלה גוג'נו בקיצור אני ממליץ לכולם ליראות את סאקר פאנץ סרט וויזואלי מעוד ועלילה ממש חמודה
אתה יודע ששנות השבעים נחשבו לעשור של הבמאים?
למה?
כי לבמאי הייתה אפשרות ללהק שחקנים טובים, לעבד תסריט מעולה ולצלם עם צלמים מעולים. כל זאת עם חזון ויכולת לחבר את הכל ליצירה שלמה.
סניידר הוא גאון ויזואלי (למרות שדווקא בסרט הזה לא התרשמתי כמו בשאר) אבל הוא לא במאי – יותר טכנאי.
ואני ממליצה על סימני פיסוק.
(ל"ת)
לא הבנתי את הכותרת... אבל אני מסכים בערך.
בצד הטכני הסרט עשוי בצורה הטובה ביותר. אבל התסריט כ"כ, כ"כ מעליב. באמת שלא ציפיתי למשהו
חכם אבל זה היה פשוט עלוב. לא ציפיתי גם לדמויות עמוקות אבל ציפיתי שיהיה אכפת לי ממישהי (חוץ מג'נה מלון
אבל זה רק בגלל שהשחקנית חמודה בטירוף!). אז יש כמה בנות שנלחמות בכל מיני יצורים מגניבים וזה מגניב אבל משעמם בסופו של דבר. חרא סרט.
הכותרת הייתה אמורה להיות
"אני באמת חושב שזה אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי"
אבל החלק של "אני באמת חושב שזה אחד ה" נדבק לו בטעות באמצע המילה "ביותר".
ובאוירת ה"בלי-קשר-לכלום"
אשמח לדעת אם מישהו מסכים איתי שמטריקס 2 (וכנראה גם 3) עשה בערך אותו דבר – שטוח כמו נעל, ומרהיב למדי! זה היה ממש מבאס..
בקיצור – משחק מחשב ולא יותר.
הגזמה פראית
הסרט לא רע בכלל, גם אם העלילה קצת מופרכת פה ושם, והסוף בכלל לא גרוע.
זוועה
מממששש אבל ממשמששש היתביישתי בעצמי שראיתי את הסרט
אני לא מאמין כמה אפשר לפקשש.. יצאתי חובב סרטים טיפוסי והקסם שבטריילר לקח אותי
הסרט ללא כול סתירה מאף אחד פשוט גרועעע מטומטם חסר עומק ותכלית פשוט ולא מחשבתי ללא יכולת מעוף כולשהי
רציתי פשוט לצאת מהקולנוע באותו הזמן
אני לעולם לא יגיד את זה אבל לא ליראות את הסרט פשוט טרגדיה של במאי כושללללללל
מקווה שתישמעו בעצתי…
אם הוא "במאי כושל", למה טרחת לראות את הסרט החדש שלו?
אי אפשר שסרט יהיה רק יפה?
כמו שיש ציור שהוא רק יפה, גם סרט יכול להיות נסיון אמנותי כיצירה ויזואלית.
כשבמאים צרפתים עושים נסיונות ויזואלים ללא עלילה כולם מהללים את זה. אבל כשזה קורה בהוליווד, וזה אשכרה יפה, אנשים מתלוניים.
אז נכון, אולי זה לא יכנס להיכל התהילה של הקולנוע האיכותי ביותר, אבל סרט כל כך מרשים ויזואלית צריך לקבל את הכבוד שלו.
אתה לא חייב לבהות בציור 110 דקות...
(ל"ת)
אבל יש וידיאו-ארט באורך כזה.
למרות שזה לא ממש מקביל, כי הוידיאו-ארט הוא משהו עכשווי, ועכשיו לא נהוג ליצור אמנות שהיא רק יפה.
וזה נכון יותר, לדעתי. זה יופי שיש לך יכולת טכנית אבל אם אתה לא מנצל אותה כדי להגיד משהו או להציג משהו או להוסיף משהו, מה זה אומר עליך?
אני לא חושב שזה אומר הרבה
אני חושב שההקבלה לציור יפה היא לא מדוייקת. זה יותר מתאים לציור שהשתמשו בו נורא יפה בצבע הכחול אבל לא השתמשו כמעט בשאר הצבעים.
הקולנוע הוא אמנות רב תחומית – זה אומר שהויזואליה היא רק חלק אחד. יש גם תסריט, בימוי ומשחק ועריכה.
סרט שהוא רק יפה הוא סרט מבוזבז.
מצד שני סרט עם תסריט מעולה יכול לעבוד יפה גם בלי ויזואליה או בימוי, אז אני לא לגמרי סגור על עצמי כנראה…
אתה צועד ישר לתוך התקופה הכחולה של פיקאסו
(ל"ת)
אחד אפס לאנטרקס :)
מתי אני אמצא מטפורה מושלמת?
אני חושב שהקולנוע צריך להעביר את הצופה איזושהי חוויה.
חוויה רגשית. סרט צריך למתוח, להצחיק, לעניין, לרגש וכו'. וככל שהוא מצליח לעורר רגשות חזקים יותר כך הוא טוב יותר. נכון, הדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא דרך התסריט, אבל אני לא חושב שאי אפשר לעשות סרטים טובים בלי עלילה. ראיתי כמה סרטים שריגשו והשאירו אותי מרותק למסך מבלי שיהיה להם סיפור לספר או שיש להם סיפור שכל כולו מסתכם במשפט אחד (כמה שראיתי בזמן האחרון ואני מאוד ממליץ לנסות לראות : "קויאניסקאטסי", "ברקה" ו"בעיר של סילביה"). אני לא יודע מה יש בסרטים האלה שעושה אותם לכל כך טובים, אבל משהו בחיבור שבין התמונה לסאונד גורם לזה לעבוד. אם כי אני מניח שקשה יותר לעשות סרטים כאלה, ולרוב האנשים קשה יותר להתחבר אליהם.
בנושא "סאקר פאנץ'", בדיוק סיימתי לראות. הסרט לא רע, הצד הויזואלי בהחלט מרהיב אם כי בעיקר בחצי השעה הראשונה ואחר כך הרבה פחות (אם כי יכול להיות שפשוט בגלל שהייתי עייף לא היה לי כוח להתרכז בסצינות אקשן שדורשות ריכוז). השירים מעולים (העיבוד החדש של "where is my mind" אדיר ושמחתי לגלות שהוא מופיע כמה פעמים בסרט עצמו ולא זרקו אותו סתם על הקרדטים) והשחקניות טובות אך בעיקר יפות. לא הפריע לי שאין בסרט הרבה עלילה אבל כן הפריע לי שהיא הייתה צפויה מדי ושלא היה לי אכפת מהדמויות בכלל (והסוף בהחלט מטומטם. לא, לא רק הדקות האחרונות, כל החצי שעה האחרונה).
הסרט נחמד, יש בו כמה רעיונות מעולים, שוטים נהדרים ועיצוב ויזואלי מעולה, אבל כל הרעיונות, השוטים וסצינות האקשן הכי טובות נמצאות בהתחלה של הסרט וככל שהוא התקדם התחלתי להשתעמם יותר ויותר.
זה היה אחד הסרטים הרעים ביותר שראיתי מימיי חיי
(למען האמת, 20 הדקות הרעות).
מעולם לא טרחתי לדמיין איך יראה פורנו שהוציאו ממנו את כל הסקס. אבל מסתבר שהסוגייה הזאת הטרידה את סניידר כי אי אפשר לתאר את הסרט שלו אחרת. במהלך הדקות המעטות שהצלחתי לשרוד התנהל בתוכי מאבק איתנים בין החלק שזיהה, בעל כורחו, את סאקר פאנץ' כסרט כחול לגיטימי (עלילה דאדאיסטית, פטישיזם זול, משחק עצי, בחורות מזן ה-barely legal וערסים מכוערים) ובין החלק שהבין, לזוועתו, שזו דרכו של סניידר לספר סיפור פמיניסטי. על זה נאמר, עם כאלו ידידים וכולי.
על כל פנים, ברור שסניידר הוא אמן ויזואלי מוצלח. אם היה מסתפק בלהיות צלם, אולי היה מהטובים בתחומו; אבל בשום פנים ואופן אסור לתת לאיש הזה להתקרב לאיזשהו תהליך קריאטיבי. אם טרנטינו הוא פאנבוי בן 16 שכולא את עצמו במוסך ומצייר הנטאי בכיכובה של אומה תורמן, סניידר הוא האח הצעיר והמנוזל שמנסה לחקות אותו בלי מושג אמיתי מה זה סקס ועם אהבה גדולה לדרקונים. כיצד כתב מלוויל? הו, דה יומניטי.
פורנו בלי הסקס:
וכמובן גם כל הסרטונים למבוגרים של ד"ר וובר
כמו למשל זה.
כלומר, החיקוי הישראלי הבוטה והשקוף ל-PG Porn?
(אם כי לטובתו ייאמר שזה חיקוי לא רע).
כן, לכן ה'כמובן' בהודעה הקודמת.
אגב, לדעתי הסרטונים הישראליים אפילו מתעלים לעתים על המקור, מאחר שבמקור (כמו בסרטון שהבאת) מתייחסים מפורשות לרובד המיני ובכך מחריבים את הבדיחה.
די נכון.
(ל"ת)
כתבה מפגרת לחלוטין
כאילו ראית סרט אחר לגמרי.
ממש הכעסת אותי עם הביקורת המטומטמת הזאת.
הסרט הזה פשוט מדהים ויש בו כל כך הרבה מעבר בעלילה שפשוט לא הבנת.
הסרט ההליוודי היחיד השנה בינתיים ששווה צפייה. ולא אחת אלא כמה צפיות חוזרות.
אז מומלץ מאוד לראות. אל תקשיבו לכתבה תפתחו את הראש ונסו להבין למה התכוון המשורר מה שמחבר הכתבה לא הצליח לעשות…
תהנו!
וחבל שלא הצלחת להבין את הסרט…
תוכל לפרט?
מה היה עמוק ולא הובן?
מה יש לפרט?
הכל שם – אתה פשוט לא מבין את התגובה שלו! תקרא יותר לעומק!
תודה!
לפעמים כשצועקים עלי אני פתאום מבין בצורה פלאית!!!
זה כמו לדבר עברית ממש לאט ובקול רם לאמריקאי.
תמיד עובד.
התגובה ה-100, או: הממ
מצד אחד, 'סאקר פאנץ' הוא סרט מדהים ומרהיב. סצנות האקשן שבו ממש טובות, מרהיבות, מסוגננות היטב ובהחלט הייתי רוצה למסגר כול פריים שלהם ולתלות אותו כפוסטר.
מצד שני, 'סאקר פאנץ' הוא סרט לא משהו. לא גרוע באופן קיצוני אלא סתם גרוע. השחקנים עלובים, הסרט משתמש בקלישאות ללא הפסקה ואין שום עניין בדמויות. ברצינות, לא ממש היה אכפת לי ממה שהבנות עשו, העיקר שהיה אקשן.
בקיצור, הסרט הוא ייצור כלאיים. מצד אחד סרט אקשן מרהיב, מצד שני סרט גרוע וקלישאתי.
הקטע עם האקשן
הוא שבסופו של דבר, מרוב חוסר אכפתיות כלפי הדמויות הפלקטיות והעלילה המטופשת, גם האקשן מצליח לשעמם שכן הוא מנותק מכל קונטקסט רגשי (על אף הבימוי המוקפד והמדהים של אותן סצינות).
בהחלט אפשרי
אבל לא יודע למה, אבל בסצנות האקשן הייתי יותר מרותק מבסצנות נטולות האקשן. אם כי סצנת האקשן האחרונה בסרט באמת קצת משעממת.
ואו, כמה שהסרט הזה גרוע...
הייתי בטוח שאני אהנה ממנו, למרות כל הביקורות הרעות. כמו כולם, גם אני חשבתי איך כל הדברים המגניבים האלה לא יכולים לפצות על איזה כמה בעיות עלילתיות. וזה המקום לומר – אם עוד לא ראיתם, עשו לעצמכם טובה ואל תראו.
אני גם חשבתי שהסרט לא כזה יפה כמו שאומרים. זאת אומרת, הוא מאוד יפה, פשוט היה אפשר לעשות טוב יותר את כל הדברים המגניבים האלה (זומבים נאצים, דרקונים וכאלה).
מה שאת אומרת זה
שכדי להבין באמת את העלילה (שלא לומר, את רבדיו העמוקים של הסרט) על הצופה ההדיוט להתאשפז קודם לכן במוסד לחולי נפש, רצוי מוסד סגור בו יתעללו בו מינית.
נראה לי שאוותר.
אני לא חושב שהבנת לגמרי..
דורון פישלר היקר, רק מתוך געגוע לסרט הזה נכנסתי לקרוא את הביקורת עכשיו, אבל בסרט צפיתי מזמן.
אם כמה שאני מכבד, אני פשוט לא חושב שהבנת.
אני לא חושב שאתה מספיק אוהב את עולם הגיימינג והפנטזיה בשביל להבין כמה מרגשות הסצינות של הסרט הזה.
אני לא חושב שאתה מספיק אוהב חולמנות וטריפיות שכזאת בשביל ליהנות מהספק של לא לדעת איזו מהמציאויות היא האמיתית.
אני חושב שנתת קרדיט לויזואליות אבל התעלמת לגמרי מיצירת האווירה והפסקול המדהים שבסרט הזה. לא זכור לי עוד דברים כאלה.
לא, זה לא שעמום. זאת מלנכוליה שלא דיברה אלייך.
אני גם מקבל את ההרגשה שהסרט הזה התכוון להיות יותר ממה שהוא. אבל אני אומר – ניסיון יפה מאוד. ולא רק ויזואלית.
סליחה, אבל -
http://www.fisheye.co.il/%D7%9C%D7%90-%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%AA%D7%9D-%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%9D/
זה בהחלט מעניין. אבל לא שכנע אותי.
נגיד שזאק סניידר באמת התכוון לבקר את קהל הצופים של הסרט שלו, וליצור סאטירה חריפה על סרטים שמציגים נשים בסצינות אקשן כתירוץ לתלבושות פטיש חצי פורנוגרפיות. הוא עשה את זה באמצעות הצגה של נשים בסצינות אקשן כתירוץ לתלבושות פטיש חצי פורנוגרפיות, ויותר מזה, הסתיר את הביקורת כל כך טוב שאף אחד חוץ מבוב לא הבין אותה. ובכן, אם זאת באמת היתה הכוונה של סניידר, הוא א. נכשל לחלוטין, כי סאטירה שאף אחד לא מבין היא סאטירה גרועה, ו-ב. צבוע במידה קיצונית. האדם האחרון שממנו אני מוכן לקבל הטפות מוסר על כך שאני צופה בפורנו הוא הבמאי של אותו פורנו.
בסרטון השני בוב מייחס לסרט כל כך הרבה שכבות משמעות מקבילות ולפעמים סותרות, שהסבירות לכך שסניידר באמת התכוון לכל זה יורדת בעיני אל קרוב לאפס. כשאתה זורק מספיק שאלות, תסבוכות ודברים לא פתורים על המסך, תמיד יהיה אפשר למצוא דרך מעניינת לפרש את הכל כנושא מסר כזה או אחר; אבל כמו שכתבתי על "פרומתיאוס", נראה לי שמי שמצליח למצוא מסר עקבי ב"סאקר פאנץ'" השקיע בסרט יותר משהתסריטאי השקיע בו.
סניידר הוא לא במאי או תסריטאי חכם
עם כל הכבוד, מישהו שמסביר כל דבר ב"כי זה מגניב!" (באמת, תסתכל על ראיונות איתו. זו תמיד התשובה שלו להכל) הוא לא מישהו שאתה מצפה ממנו למשמעויות נסתרות או ביקורות נוקבות בסרטים שלו.
בגלל זה, אגב, הוא היה בחירה כל כך איומה לביים את הסרט של "ווצ'מן". צריך בנאדם חכם לביים סרט כזה, מישהו שיודע לחשוב מחוץ לקופסה. לא במאי של אקשן מגניב, כי זה כל מה שהיה לו באמת להוסיף לסרט, ויזואליה מגניבה. זה והעובדה שהוא במאי שחקנים גרוע, פשוט הפכו את מה שהיה יכול להיות יצירת המופת של ז'אנר סרטי גיבורי העל ואולי אפילו אחד הסרטים הכי טובים אי פעם, לסרט נשכח ומאכזב (לדעתי, כמובן).
שלא לדבר על שאר הפילמוגרפיה של הבמאי.
לא תמיד צריך לכלול יצירות אחרות של אותו היוצר בניתוח, אבל אם מחפשים משמעות סאבטקסטואלית עמוקה בסרט שעל פניו נראה כמו זבל צרוף, שווה לבדוק מה עוד עשה אותו אדם. במקרה של סניידר – די ברור שעומק וחתרנות ממנו והלאה.
יש לך טעות בכותרת.כתבת "פילמוגרפיה" במקום "פורנוגרפיה".
(ל"ת)
לא יודע
כל הטיעונים על האם סניידר התכוון או לא התכוון נשמעים לי כמו אד-הומינם די רציני.
כן, סניידר הוא לא במאי מוכשר באופן יוצא דופן, והסרטים שלו פגומים בהרבה רמות, ועדיין יתכן שיהיו לו רעיונות מעניינים. כשראיתי את סאקר פאנץ' היה ברור לי שהוא מאד מתאמץ לומר משהו על סוג התרבות שממנה הוא שואב. נראה לי שאם כל מה שהיה מעניין את סניידר זה להכניס סצנות אקשן מגניבות ומופרכות בזו אחר זו הוא יכול היה לחבר אותם דרך אלפי סיפורי מסגרת אחרים (נגיד, לעשות עיבוד ל"תשעה נסיכים לאמבר", זה בטח היה יוצא הרבה יותר סוחף). אני מסכים עם בוב שהמעבר מפנטזיות אולטימטיביות של אקשן גיקי לתמונה של גברים מזילי ריר היא נסיון שקוף להציב מראה מול הצופה, והבחירה בשימוש בבית זונות, בית משוגעים וכריתת אונה נועדו כמעת בודאות לזעזע ולהטריד אותנו. המסר שמועבר דרך הסצנות האלה הוא בעייתי ומבולבל, אבל אני מוכן להאמין שהוא קיים, גם אם בראיונות איתו סניידר ימשיך להתעקש שהוא כאן רק בשביל הציצים והפיצוצים.
הבעיה היא שזה לא עובד. לא כרעיון, אלא בביצוע. הסרט הזה רע פשוט בגלל שהוא משעמם, כתוב בצורה שטוחה ומעוצב כמו משחק מחשב. אם הייתי אמור להזיל ריר על סצנות האקשן ואז להבין שאני בעצם מחפיץ נשים, זה פשוט לא עבד כי על מנת לקבל בום של אנדרנלין כשדמות הורגת נאצי זומבי בעזרת להביור, אני צריך להיות מסוגל להזדהות איתה. המיקום של הסרט במעין חלל קומיקסי פאטשיסטי, שמזכיר קטלוג אופנה גם במקומות שהוא מנסה להיות ריאליסטי (סימן ההיכר של סניידר), גרם לי להרגיש שאני צופה בפרסומת ולא בסרט. וברגע שכל הדמויות מתוארות כנערות פוסטר עם רוח בשיער ובין האזניים, נעשה לי פשוט לא מעניין לראות מה יקרה איתן. אני יכול להתרשם מהנסיון, ולקבל בניתוח אנליטי קר שיתכן ויש בו עומק, אבל הסרט עדיין יהיה סרט רע.
אבל זה זאת בכל זאת ההרגשה שקיבלתי
מהסרט (לא בול מה שאמר המבקר, אבל כן הרגשתי הרגשה חזקה של ביקורת נגד חפצון נשי וכו'- למרות שהיה שימוש בחיפצון נשי למען הביקורת הזאת), אז האם זה באמת משנה למה סניידר התכוון?
אני שואלת.. כי מעניין אותי באמת…
ובוא נעזוב את זה שניה… חפצון נשי זה דבר שהוא בכל מקום בגדול… ואם אני כן מקבלת את ההנחה שסניידר כן השתמש בחפצון נשי בסרט הזה, האם העובדה שבסרט הזה הרוב הגדול של המשתתפות הם נשים (עובר את מבחן בכדל למשל, מה שרוב הסרטים לא עוברים), רובם פעילות במידה זו או אחרת, ולא משנה לאיזה מטרה. יש בנהן אינטרקציה, הבנות הם הכוכבות של הסרט ולא הגברים והם הפעילות בכל הרבדים, אז האם זה לא עדיף מחפצון של נשים (בסרטים/סדרות/פרסומות) שבהם גם האישה מוצגת כפסיבית לחלוטין? האם זה לא פחות גרוע? אולי יש שיאמרו שזה יותר גרוע, כי כאן מנסים להעביר תחושה של נאו-פמיניזם מקושקש, כלומר- לחפות על החיפצון ע"י כך שהבמאי מציג כביכול את הנשים במרכז ואותם פעילות וכו', ואני מבינה את הביקורת הזאת, באמת. (וכן, ברור שאני מעדיפה את גיבורות האקשן שלי בצורה של שרה קונור, או ריפלי מהנוסע השמיני- או אומה ת'ורמן בקיל ביל, כלומר- לא לבושות בבגדי ילדה בבית ספר עם עינטוזים תוך כדי המלחמה) אבל אולי זאת התפשרות מקובלת בעולם של סרטים שגיבורות אקשן כמעט ולא קיימות בכלל? מה אתם אומרים? מה אתה אומר?
נקודה נוספת שאני חייבת להעלות. אני לא בטוחה איך בדיוק זה מתקשר לעניין, אבל משהו בזה הזכיר לי מקרה הפוך. אני זוכרת הרצאה באוניברסיטה שדיברו איתנו על סרטי מלחמה שמטרתם המובהקת הייתה לבקר את המלחמה (אפוקליפסה עכשיו למשל- הדיון היה בעיקר עליו) ואני זוכרת שהמרצה אמר שלמרות שברור שהבמאי התכוון לעשות סרט אנטי מלחמתי לחלוטין, היו, לדעת המרצה סצינות שעושות גלוריפיקציה מטורפת למלחמה… אז האם זה באמת משנה למה התכוון הבמאי? אם אתה יוצא מהסרט בתחושה ההפוכה?
אם אני כן יצאתי בתחושת העצמה מסאקר פאנץ' (מה שנורא הפליא אותי… ידעתי מה הביקורות וצפיתי בו באיחור רב), אז זה משנה אם סניידר התכוון לזה או לא? אני לא שואלת בקטע רטורי, שואלת באמת… מה דעתכם?
תודה!!!
בתור אחת שניהלה פה באתר מספר לא מבוטל של דיונים פמיניסטים (ראה הביקורת על אישה יפה, בעצם אל תראו את הדיון שהתפתח שם, זה מתיש מאוד)..
אחרי שראיתי את הסרט הזה (כלומר סאקר פאנץ'), לא רק שלא אמרתי את הביקורת המובנות מאליהן, כמו- "כן סרט מדהים ביופיו, בטכנולוגיה, בעיצוב וכו'.. אלא סרט עמוק.. כן כן… עמוק! ומעצים מבחינה הנשית… לי לפחות, כלומר זו ההרגשה! ולא העזתי אפילו לכתוב אותה!! בשום מקום, כי כן קראתי מה אנשים אומרים, ולמה זה מבזה נשים.. וזה הרגיש לי הגיוני והכל, ועדיין לא הצלחתי להבין למה אני לא מצליחה להרגיש שזה מבזה נשים, אלא להיפך!!! באמת שניסיתי להבין עם עצמי, האם אני השתגעתי, או שהעולם השתגע ומה קורה איתי בעצם?
ראיתי רק את הסרטון הראשון בינתיים.. וזה עזר לי יותר להבין את התחושה שלי.. אני אראה את הסרטון השני ועוד לא קראתי מה אנשים הגיבו למה שאמרת, אבל הייתי חייבת סוף סוף לכתוב את התגובה הזאת ואת ההרגשה שלי כלפי הסרט. הנה אני יוצאת מהארון- אהבתי את הסרט, ולא רק בגלל הסטייל, לא רק בגלל שזה גיקי ומגניב וכזה- בגלל העלילה, כן כן… הכל הרגיש לי כביקורת ליחס אל נשים- לא כניצול נשים (ואני מדברת ממש לא ממקום שטוען שחשפניות ו/או זונות מבחירה היא העצמה נשית כמו שהרבה אוהבים לטעון. או שחיצפון נשי כמו דוגמנות, מודלים ליופי וכו' זו העצמה נשית וכל הבולשיט הנלווה.. ממש ממש לא!- אני נגד חשפנות/פורנו/זנות אפילו אם אישה שתגיד שהיא בחרה בזה שזה מעצים אותה).
אז למה למען השם אהבתי את הסרט הזה? ומאוד אפילו? ולא *למרות* שהרגשתי שהוא מחצפן נשים, אלא *בגלל* שהרגשתי שהוא מבקר חיפצון וכן מעניק העצמה נשית כלשהי. אבל פחדתי לכתוב (לא בגללכם הכותבים חלילה), אלא בגלל שידעתי שאם ישאלו אותי למה, אני לא אדע מה לענות… כי אני לא הצלחתי להסביר את זה לעצמי אפילו. היו לי הסברים מעורפלים בראש, אבל לא משהו שיכלתי לנסח באופן קוהרנטי כדי באמת לנהל דיון על הסרט. ועדיין קשה לי לכתוב את זה- אבל הסרטון הזה כן נתן לי את האומץ – כי הוא איך שהוא הסביר בערך אולי למה הרגשתי את מה שהרגשתי.
אז הנה- אני סוף סוף אומרת- אני אוהבת את הסרט הזה מאוד.. ו(תחזיקו חזק) – הרגשתי שהוא פמיניסטי!!
נאלץ להסכים עם רד
סרט נוראי, הזיה פסאודו-פמיניסטית, קשקוש בסגנון דמיון בתוך פנטזיה בתוך פרנויה בתוך התעללות, השפלה וביזוי נשים וגברים שממש האמינו לחירטוטים שהסרט הזה מאכיל אותו בהם. כוכבניות מסדרה של צרות לשעבר ומדרעק סקול מיוזיקל לשעבר מוכנות להתפשט בשביל הכסף והתוצאה ממש לא מגרה. ניסיתי להשליך על הסרט כל מיני פרשנויות בכוח, אבל מה לעשות, הם לא נדבקו אליו. שיעמום בסגנון 300 רק עם בחורות במקום עם פרסים. גם אם תנסו לשכנע את עצמכם בכוח שאם קוראים את אשכבה לפיניגן של ג'יימס ג'ויס ומפעילים את הדמיון חזק-חזק תגלו את המשמעות, בסוף מגלים שאין. רוצים להנות מהסרט הזה? כנסו ליוטיוב וחפשו בו את הגרסאות המקוריות ל-"Sweet Dreams (Are Made Of These)" ול-"Army Of Me" כי חוץ מזה אין שם כלום. נחמן שניצקליין קורא לכם לא לצפות.
16 שנים הוא כתב את זה ובסוף אין משמעות? מסרב להאמין.
אני מדבר על ג'ויס כמובן. סאקר פאנץ' צריך להיות בפח והתסריט שלו נכתב במשך חצי שעה לאורך עשרה עמודים כולל תאורי נוף.
ג'ויס זה 17 שנה, אבל ניחא
(ל"ת)
אדם קווגלי עם הפרשנות שלו לסרט
http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=qQm1rBqh53Y#!
כמו קודם, וכמו תמיד
לא אכפת לי. הבעיה של סאקר פאנצ' אף פעם לא הייתה ש'אני לא מבין את הסרט והמסר' שלו. הבעיה הייתה שהסרט כל כך פלסטי, שכמו בהשוואה הכל כך הכרחית לפורנו, שonce I blew my load בסצינה אחת של אלימות פטישיסטית, אז כבר לא היה לי כוח לראות עוד מהסרט.
אני מבין שיש כאן מסר על אובייקטיפיקציה, על ג'נדררליישנ'ס ועל הקונספט של נשים בקולנוע. אבל הסרט עדיין פלסטי וחסר נשמה. לפחות אצל הנקה סיימתי לראות את הסרט האיום.
בהחלט יש מסר נוקב:
"אם אנחנו מקפידים לעשות קולות של טסק-טסק-לא-בסדר-לחפצן, אנחנו יכולים לעשות את זה כמה שאנחנו רוצים!"![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
ועוד לעשות את זה ממש, ממש גרוע.
אני מסכים איתך
זאק סניידר הוא בעיקר במאי גרוע של קליפים.
מאוד יכול להיות שיש לו "כבוד למקצוע", רצון להעביר מסר או אמירה, וכנראה גם אינטרס ליצור סיפור מאחד בין כל אלה, אבל בסופו של דבר הוא לא יודע לעשות שום דבר אחר פרט לבימוי קליפים.
גם אם הוא התכוון לעשות את כל מה שמספרים בביקורת הוידאו הזו והקודמת של בוב,
הוא היה צריך לוותר על האגו ולמצוא תסריטאי מוצלח שירכיב מהסיפור הבנאלי הזה יותר ממסגרת,
לפחות פמיניסטית אחת שתייעץ מה מהמישמש שניסה להעביר נשמע הגיוני ולאיזור רמה להתאים אותו,
ובעיקר עוזר במאי / במאי נוסף לביים שחקנים כמו בני אדם עם רגש ולא דמויות ממשחק מחשב.
אם הוא היה עושה את זה, מאוד ייתכן שיחד עם החזון האמנותי המאוד מלהיב ומרהיב שלו, היתה עשויה להיות כאן יצירת מופת, או לפחות סרט שראוי למקום של כבוד בין דפי ההסטוריה.
כמות שהוא, הסרט פשוט רע, ואינסוף רמות של פרשנות לא יוכלו לשכנע לתת הזדמנות לג'אנק פוד להפוך למנה יוקרתית במסעדה, רק בגלל שהשף רצה להביע פרספקטיבה מקורית על מציאות מאוסה.
הוא גם בקושי במאי קליפים...
הוא ביים את "Walk This World" הנפלא של הת'ר נובה מ-1995, ועוד איזה קליפ של מיי כמיקל רומנס מינואר 2009 שבחיים לא צפיתי בו, ולכן כל הניסיונות לכפות על מהלומת פתע (כן, ככה אומרים Sucker Punch בעברית) פרשנויות מגוחכות כמו Sucker Punch In Wonderland או Dark Side Of The Sucker Punch ממש אידיוטיים. זה הרי לא שבסוף נקבל איזה מסר סודי ומגניב כמו "בעצם, בייבי דול הייתה שפויה כל הזמן".