התעוררנו בבוקר לבשורת תשעה-באב: סטודיו ג'יבלי, האולפן שאחראי לסרטי מיאזאקי – וכמה סרטי אנימציה מופלאים אחרים – נסגר! לעזאזל! כאילו לא היתה מספיק באסה בעולם!
הדיווח הראשוני הגיע – או לפחות התפשט בפייסבוק – בדמות דיווח בטאמבלר המוקדש לסטודיו ג'יבלי, שהכיל טקסט שנראה כאילו עבר סיבוב או שניים של תרגום אוטומטי מיפנית (כמו למשל: "Suzuki has also admitted that it was a major setback for the study progress Hayao Miyazaki, one of the reasons already unveiled the portal Rakuten Woman."). לכן השתדלתי מאוד לא להוציא את השק והאפר עדיין, עד שיגיעו ידיעות יותר מדויקות. אחרי שהחדשות מיפן עברו צינורות אחרים, עם פילטרי תרגום מדויקים יותר, מתברר שהחדשות באמת קצת (אבל רק קצת) פחות עצובות מכפי שנראה בתחילה. אבל עדיין עצובות.
סטודיו ג'יבלי, כחברה, לא נסגר, אבל החברה "מתארגנת מחדש". סטודיו ג'יבלי נמצא במצב כספי לא פשוט: "הרוח העולה", הסרט האחרון של מיאזאקי, לא הכניס כסף (למרות היותו הסרט המצליח ביותר ביפן בשנת 2013, עם 113 מיליון דולר; זאת ירידה לעומת הסרטים הקודמים של מיאזאקי), ו"סיפורה של הנסיכה קאגויה", הסרט השני שהוציאו באותה שנה – יצירתו של הבמאי איסאו טקהאטה ("קבר הגחליליות") היה כישלון קופתי כואב מאוד. לפני שבועיים יצא סרט נוסף – "כשמרני היתה שם" – וגם הוא נכשל; בשבוע הראשון בבתי הקולנוע הוא דורג במקום השלישי בטבלה היפנית, מאחורי "מליפיסנט" וסרט פוקימון חדש. משפיל.
במצב זה האולפן לא מסוגל להפיק עוד סרטים בסטנדרטי האיכות הבלתי-אפשריים שלהם. עד היום, סרטי מיאזאקי – שלהם מובטחות תמיד הכנסות ענק ביפן – הספיקו כדי להחזיק את האולפן מעל למים, לכל הפחות. אבל לאור פרישתו של מיאזאקי (וכן, נראה שהוא רציני בקשר לזה), וחוסר ההצלחה של סרטי האולפן עליהם מופקדים במאים אחרים, קשה להיות אופטימיים.
אז הם מתארגנים מחדש. מה שגרם לרעש היה ראיון עם טושיו סוזוקי, מראשי האולפן, שדיבר על הצורך ליצור סדר חדש באולפן – הביטוי תורגם כ"ניקוי הבית" או "בניה מחדש" של האולפן, בעקבות המצב החדש שנוצר עם פרישתו של מיאזאקי. האולפן לא נסגר, סטודיו ג'יבלי ימשיך להתקיים כחברה, לפחות כדי לנהל את ענייני הסרטים הותיקים (וכאן מצויות עיקר ההכנסות של האולפן: מכירות צעצועים של טוטורו ואחרים). והם שוקלים להפסיק את הפקת הסרטים – אפילו על כך סוזוקי לא הצהיר באופן חד משמעי.
עצוב? בהחלט. אבל לפחות משאיר פתח כלשהו לתקווה. אני משאיר אתכם עם הטריילר ל"כשמרני היתה שם", רק כדי לשטוף את העיניים קצת במשהו מלבד דמעות.
לקריאה נוספת:
Anime News Network
לא מאמינה שעדיין יוצאים סרטים של פוקימון.
(ל"ת)
ואני לא מאמין שהם לא מוקרנים בארץ.
כאילו, עם כל הג'אנקמציה, נראה לי שסרטים של פוקימון יהיו פה להיט כספי מטורף.
כן, אבל אלה סרטים בפרנצ'ייז מוכר.
ולכן כנראה עולים יותר כסף מהסרט המלזי "ג'אנק שאף אחד לא שמע עליו מעולם אבל זה מצויר 8".
פרנצ'ייז מוכר שהמוני ילדים ישראליים גדלו עליו
ורבים מעריצים עד היום, שסרט חדש שלו יוצא כל שנה. גם אם הם עולים מעט יותר מסרט ג'אנקאנימציה ממוצע – יש להם פוטנציאל להרוויח בארץ הרבה יותר מהם.
איך ייתכן שסרטים כמו "פרדי שיגועים" מגיעים לכאן בהמוניהם מדי שנה, בעוד שמבין שלל סרטי 'פוקימון' הוקרן כאן קולנועית רק אחד (לפי מיטב זכרוני), לפני יותר מעשור ?
לפחות ארבעה סרטי פוקימון הוקרנו בארץ.
ושוב, התשובה היא כנראה: כי "פוקימון" עולה כסף, ו"פרדי שיגועים" לא עולה (כמעט) כלום.
אך האם פער המחירים כה גדול, שאיננו מצדיק את הקרנתם?
אחרי הכל, ל"פוקימון" יש פוטנציאל להרוויח כאן הרבה יותר מ"מארקו מקאקו".
אני מוחה!
למארקו מקאקו שעוסק בקוף (!) שמגלה שהקזינו שהקימו לו על החוף בשניות (!) הוא רובוט ענקי (!) יש סיכוי להרויח בדיוק כמו כל סרט של חיות שכולאים בתוך כלובים קטנים ואז מכריחים אותן להילחם למוות.
מתברר שהם יוצאים אחת לשנה
כבר 17 שנים ברציפות.
מסקנה: וודי אלן מביים אותם.
(ל"ת)
לא יודע.
אני מת על הסרטים של מיאזאקי, והסטנדרטים של ג'יבלי באמת בלתי אפשריים. אבל למה הסרט עם מרני לא היה מצולם? לפי הטריילר אין שום סיבה שבעולם ליצור אותו באנימציה, ולא נראה כאילו הוא משתמש במדיום בצורה אופטימלית. זו המקבילה של האפקטים בהוליווד בשבילם? לזרוק מלא כסף על האסתטיקה בלי שום מהות?
חבל, עם אולפן כזה הייתי מאוד שמח לראות במאים שיירשו את מיאזאקי. יש מצב שהם יעבדו עם במאים לא יפנים?
אני שמח שיש אנשים חכמים מספיק לא להקשיב רק לשמועות ולברר מה באמת נאמר. כשבבוקר שמעתי את הדיווח הלא מדויק היה לי קשה להאמין, אבל אחרי שביררתי במקורות קצת יותר מהימנים נרגעתי. בעיני אלה לא חדשות כאלה עצובות הרי. כי א. לסטודיו גי'בלי כבר יש עשרות סרטים שהרבה מהם מצוינים ותמיד ישארו, וב. יש סיכוי שהם ימשיכו לפעול אז למה בעצם לאבד תקווה בהם?
בעצם, אני לא יודע האם אלו חדשות רעות.
מהפרטים נראה, לפחות, שסטודיו ג'יבלי זה מיאזקי, ובלי מיאזקי אין בעצם לסטודיו שום דבר להציע (כסטודיו). אז אם מיאזקי עוזב – אין סיבה להחזיק את הסטודיו.
זה אומר שהולכים להיות הרבה אמנים מוכשרים פנויים לתעשיית הסרטים היפנית.
אני לא חושב שזה נכן.
מיאזאקי הוא הנכס העיקרי של סטודיו ג'יבלי והסיבה העיקרית לקיומו – כן. אבל זה לא שכל מה שהאולפן מייצר שהוא לא מיאזאקי הוא זבל, וזה לא שאין לו ייחוד. קח את "הלקחנים": לא סרט ענק, אבל סרט טוב, יפהפה, ועשוי בסגנון וברמת הקפדה שקשה עד בלתי אפשרי למצוא בשום מקום אחר מלבד בג'יבלי. חבל לוותר על זה.
הלקחנים היה סרט שמיאזאקי היה מעורב בו
הפרישה של מיאזאקי היתה לא רק מבימוי – היא היתה ממעורבות בסרטים בכלל. 'מארני' הוא סרט שנעשה בלי שום מעורבות שלו. כנ"ל 'סיפורי ארץ ים' (הסרט היחיד שהאולפן הוציא שאפשר לתת לו בלב שלם את התואר 'מחורבן'). אם לצטט את עצמי: סטודיו ג'יבלי הוא מקרה נדיר של אולפן שהוקם כדי שבמאי אחד יביים בו סרטים. הרעיון הזה הוכיח את עצמו כל עוד אוטו במאי אכן עשה את זה.
ואיך "מארני" באמת?
כמעט שאין ביקורות או תגובות עליו בשפה שאני יכול לקרוא. הוא נחשב לסרט טוב?
ממה שקראתי הביקורות הן "יפה לעין, בסדר, לא מזיק. זהו."
(ל"ת)
חבל.
(ל"ת)
התיאור הזה מתאים לרוב הסרטים של ג'יבלי.
כולל הסרטים האחרונים של מיאזאקי עצמו.
יותר נכון בשביל ששני במאים יביימו שם סרטים
פשוט טקהטא ביים פחות סרטים ומתוכם רק "קבר הגחליליות" מוכר במערב, ובכללי כנראה שהוא לא היאו מיאזקי (לא ראיתי אף סרט שלו).
בגדול, סטודיו ג'יבלי הוקם בעקבות ההצלחה של "נאוסיקה"
כך שהציפיה שמיאזאקי יביים שם סרטים היא מה שגרמה לאנשים בהוצאת Tokuma שמימנה את הקמת האולפן לפתוח את הארנק (ולהמשיך ולפתוח אותו גם כשהסרטים הראשונים שם התקשו להכניס כסף).
כל זה נכון.
אבל הסטודיו הוקם ע"י הייאו מיאזקי ואיסאו טקהטא ביחד. וטקהטא היה המפיק של נאוסיקה.
הבעיה העיקרית שלהם, נראה לי, היא החריגה שלהם מהמיינסטרים.
מיאזאקי מייצר סרטים הפונים לקהל רחב מאוד (והוא גם מייצר סרטים מצוינים) ולכן סרטיו מכניסים לג'יבלי כסף רב. עם במאיהם האחרים מצליחים ג'יבלי, לדעתי, ליצור סרטים טובים לא פחות* אך מדובר לרוב בסרטים שלא כל כך מושכים לילדים (ובטח שלא עם הטריילרים האלה שהם מוציאים). 'ארייטי', 'Poppy Hill', 'הנסיכה קאגויה', כולם סרטי אנימציה הפונים יותר למבוגרים ולכן קהל היעד שלהם מצומצם ביותר (אני לא יודע אך זה ביפן אבל בכל מקום אחר קשה מאוד לשווק סרט אנימציה למבוגרים).
הפעם האחרונה שהיה לג'יבלי סרט אנימציה שכן פנה לקהל הרחב (ולא בוים בידי מיאזאקי) הייתה 'Tales From Earthsea' מ-2006 שנחשב לגרוע ולפני זה 'The Cat Returns' מ-2002. לא פלא שהם היו זקוקים למיאזאקי כדי לשרוד עד עכשיו ושפרישתו הובילה לחשש לסגירת החברה.
הפתרון לדעתי הוא להפסיק להוציא רק סרטי דרמה קטנים כאלה הפונים לקהל קטן יותר (וגם 'Marnie' בהחלט נראה כזה, אפילו יותר מקודמיו) ולתת לבמאים האחרים שלהם (שהם מוכשרים מאוד בפני עצמם ויכולים להסתדר בלי מיאזאקי) לעבוד על סרטים נגישים יותר לקהל. סרטים שיכולים להכניס כסף.
*לדעתי הצנועה, ועם כל אהבתי הרבה לסרטיו של מיאזאקי, היצירות הכי טובות של ג'יבלי היו דווקא של במאים אחרים (עם "קבר הגחליליות", "The Ocean Waves", "סיפורי ארץ ים" ו-"לחישות הלב" בראש הרשימה).
לא, הבעיה של ג'יבלי זה שהם מיושנים.
אולפן מיושן שעובד בטכניקות מיושנות ויוצר סרטים מיושנים שלא מחדשים שום דבר. אם הם היו מתחילים קצת לחדש אולי עוד היה להם תקווה. אירוני אז שהם האולפן היפני הכי ידוע בעולם כרגע שיש אולפני אנימציה אחרים ביפן שכן מחדשים כל הזמן ועושים סרטים הרבה יותר מעניינים מג'יבלי.
איזה אולפנים לדוגמה?
מעניין אותי לדעת מי לדעתך חדשני יותר מג'יבלי כיום.
פחות או יותר כולם
אולי בעיקר יופטבול ופרודקשן איי. ג'י שמספקים אנימציות חדישות ומרהיבות ויצירות מעניינות, בוגרות ומורכבות יותר מג'יבלי.
מה השם של יופטבול באנגלית?
מעולם לא שמעתי עליו.
יופטבול באנגלית זה כמו כדורליג בעברית.
(ל"ת)
אני יכול להמליץ על כמה
(לאו דווקא יותר חדשניים, אבל כאלה שיכולים להמשיך את המורשת של ג'יבלי).
אני אתחיל מסטודיו צ'יזו. זה הסטודיו שהקים מאמורו הוסודה כדי שיוכל לביים סרטים באין מפריע.
כי אם יש במאי אנימציה יפני אחד שצפוי לרשת את מיאזאקי, זה כנראה יהיה הוסודה (טריוויה: הוסודה אמור היה להיות הבמאי של "הטירה הנעה" לפני שמיאזאקי נכנס לתמונה); "ילדי הזאב" הוא אחד הסרטים היפים והמרגשים שראיתי בשנים האחרונות, ורק עליו מגיע לו התואר.
גם בלי הוסודה ומיאזאקי (וסאטושי קון ז"ל), ישנם עוד יוצרים מוכשרים רבים ביפן. למשל קייצ'י הארה מסטודיו Production I.G שביים עד כה שני סרטים מקוריים (ואחד לייב אקשן, אבל נסלח לו) ושניהם לא נופלים ממיטב סרטי ג'יבלי. ממליץ לצפות ב-"Summer Days with Coo" כדי להבין על מה אני מדבר.
ויש גם את מאקוטו שינקאי המפורסם קצת יותר. בכל הנוגע לפרטים הקטנים – אין שני לו. אך סרטיו הקצרים ("5 ס"מ לשניה", "גן המילים") הם שהקנו לו את המוניטין; הנסיונות שלו ליצור סרטים באורך מלא התקבלו במקרה הטוב באופן פושר (למרות ש-"Children Who Chase Lost Voices" הוא הסרט הכי "ג'יבלי" שראיתי מחוץ לסטודיו ג'יבלי, אם מתעלמים מ-"נאוסיקה").
בקיצור, יש תקווה לעולם שאחרי ג'יבלי. חבל רק שהסרטים של היוצרים האלה כמעט ולא מגיעים לישראל מחוץ לכנסים קהילתיים. "ילדי הזאב" דווקא הוקרן ב-34 מדינות ומופץ כיום בבלו-ריי ברחבי העולם. מקווה שבעתיד נזכה לראות בישראל יותר סרטי אנימה בקולנוע.
טרם ראיתי את "ילדי הזאב", אבל "הנערה שזינקה מבעד לזמן" היה סרט שהתחיל טוב וקרטע ככל שהוא התקדם
ו-"מלמות קיץ" היה בכלל כשלון עגום. נמרח ולא מעניין.
שינקאי סובל בעךר מאותה בעיה – הוא מתחיל את הסרטים שלו מצוין, אבל הולך לאיבוד ככל שהם נמשכים. האפיזודה הראשונה של "5 סנטימטר לשניה" מצוינת, שתי הבאות אחריה פושרות ומטה. "ילדים שרודפים קולות מלמטה" הוא סרט ש*נראה* כמו סרט של סטודיו ג'יבלי, אבל ממחיש כמה שלשינקאי אין את היכולת הסיפורית של מיאזאקי. הסרט הזה הוא, בפשטות, פצצת שעמום (בסופו של דבר גם חזותית – ככל שהסרט נמשך מתברר ששינקאי יודע להעתיק לא-רע את הסגנון של ג'יבלי בעיצוב הדמויות והסביבה, אבל אין לו את הדימיון החזותי של אנשי האולפן ביצירת עולם פנטסיה). "קולות של כוכב רחוק" אכן היה יצירת-מופת, אבל שינקאי פשוט לא הצליח לשחזר אותה אחר-כך (טרם ראיתי את "גן המילים" – ברשימת הצפיה העתידית שלי).
עניין של טעם
כמו רבים אחרים, מאוד אהבתי את "הנערה שדילגה בזמן". הוסודה לקח ספר יפני ידוע – שכבר עשו לו אינספור עיבודים (חלקם ראיתי) – ועשה ממנו משהו מרענן. בשורה התחתונה, זו דרמה-קומית קלילה ולא מזיקה. אבל כן, לא יצירת מופת. "מלחמות קיץ" הוא שהעלה את הוסודה לאור הזרקורים וגם אני מאוד אהבתי את הסרט, אך בצפיה חוזרת בו הבנתי שהוא פונה לקהל מאוד ספציפי – וכאן הבעיה שלו.
"ילדי הזאב" הוא הסרט הראשון שהוסודה ביים כשהוא הבוס של עצמו, והתוצאה ניכרת היטב: אין בו 'Blockbuster Material' כמו לשני הסרטים שקדמו לו, והוא יצר פה סרט מרגש ויפהפה שנשאר איתך לאורך זמן. ממליץ בחום לצפות בו ולהבין שמדובר ביוצר מחונן.
שינקאי… טוב, אין מה להתווכח. "ילדים שרודפים" הוא סרט מפוספס שהספקתי לשכוח את העלילה שלו די מהר. כנ"ל לגבי "The Place Promised in Our Early Days" (הנסיון האחר שלו ליצור סרט באורך מלא). גם אם יתלשו לי את שערות בגבה עם פינצטה, לא אזכור מה קרה שם. אני כן מרגיש שעם "גן המילים" הוא מצא את המקום שנוח לו: זה הסרט הכי פחות מבולגן של שינקאי והאיכות שלו אחידה לכל אורכו הקצר. שינקאי הוא גאון ויזואלי ואמן הסיפור הקצר. אם הוא יחזור לעשות סרט באורך מלא, כדאי שיתן למישהו אחר לכתוב אותו.
אגב, אחד מסרטי האנימה הבודדים של השנים האחרונות שממש הרשים אותי בלי הסתייגויות
היה King of Thorn. בשום אופן לא "המיאזאקי הבא", בעיקר כי מיאזאקי לא מביים סרטי אימה, אבל זה היה חתיכת סרט אימה אפקטיבי. למעשה, אחד מסרטי האימה הכי אפקטיביים שראיתי באנימציה או לא-באנימציה. אני חושב שאם הוא היה מקבל שיווק אגרסיבי יותר, הוא היה הופך למה ש-"אקירה" או "Ghost in the Shell" (ובמידה מסוימת גם הסרטים של סטושי קון) הפכו אליו במערב – דוגמה לכמה האנימציה היפנית היא דבר מגניב.
המיאזאקי הבא, לדעתי, בכלל לא יגיע מיפן – כבר ציינתי שיש לי תקוות לגבי טום מור האירי.
*מוסיף לרשימת הצפיה*
אם כבר העלת שמות כמו Akira ו-GitS, סרט מד"ב שמזכיר את שניהם והתפספס במערב הוא "Mardock Scramble" (טכנית זו טרילוגיה. אבל רק הראשון הוא יצירת מופת).
מה הקשר בין טום מור למיאזאקי?
בסרט המלא היחיד של מור עד עכשיו הגישה לעיצוב הויזואלי ולבניית העולם שונה מאוד מזו של מיאזאקי. אני לא יודע לגבי הסרט הבא שלו, אבל לפי הטיזר הוא לא זז רחוק מהקודם.
כמובן שהסגנון החזותי שלהם שונה
אבל מבחינת היכולת לרגש, לספר סיפור אנושי דרך האנימציה – "סוד הספר מקלס" הזכיר לי מאוד את הסרטים של מיאזאקי. גם ההתייחסות הקודרת להיסטוריה של אירלנד בתור היסטוריה אלימה ואכזרית הזכירה לי את הגישה של מיאזאקי להיסטוריה של יפן ב-"הנסיכה מונונוקי" (וכשאני חושב על זה, גם ב-"הרוח העולה").
אגב, עוד במאי שמצליח להתעלות לרמה של מיאזאקי הוא מישל אוסלו הצרפתי. לא בכל הסרטים שלו – הניסיונות שלו בסרטים באורך מלא כמו "קיריקו והמכשפה" או "אזור ואסמר" הרגישו לי מאוד לא ממוקדים – אבל בסרטים קצרים שהוא עושה באנימציית צלליות האיש פשוט תותח. גם כאן הסגנון החזותי רחוק מאוד מזה של מיאזאקי, אבל ההתחברות לרגש של הצופים (וגם היכולת להכניס סאבטקסט פמיניסטי חזק לסיפורים מסורתיים) מזכירה את מה שמיאזאקי עושה.
הסרטים הקצרים של אוסלו, אגב, נאספו בשתי אנתלוגיות – "נסיכים ונסיכות" ו-"סיפורי הלילה", ושתיהן מומלצות בחום.
אבל היכולת לרגש היא תכונה כמעט אוניברסלית בקרב במאים טובים שלא מתמקדים בקולנוע ז'אנר, וסרטים היסטוריים שמכילים אלימות ואכזריות הם נפוצים בהרבה מאלה שלא. גם אם שתי התכונות הנ"ל פחות נפוצות באנימציה (אני לא בטוח אם זה כך), זה מרגיש לי כמו קשר די רופף.
היורש של מיאזאקי, לדעתי, צריך להיות אחד שמסוגל להגיע לאותה רמת השקעה בהגיון הפנימי של סרט, ולהנדס עולם שמרגיש לא כמו תפאורה לסיפור המרכזי אלא כמו משהו שקיים בפני עצמו ושרק חלק קטן ממנו נחשף לצופים. ב-Kells, לעומת זאת, הדמויות ואירועי העלילה מוגדרים רק לפי החשיבות שלהם עבור הגיבור הראשי. אני לא חושב, לדוגמא, שמיאזאקי היה אי פעם מאפיין עם שלם כמפלצות מטומטמות רק כי ככה הדמויות החשובות תופשות אותם.
אם טום מור הוא היורש של מישהו אז של מרסל ינקוביץ'. אמנם ראיתי רק סרט אחד שלו, פהרלופיה, אך האנימציה האקספרסיוניסטית ועומס המטאפורות הויזואליות עושים אותו לסרט הכי דומה ל-Kells שאני מכיר.
אני חושב שבניית העולם ב-"קלס" היתה מאוד מורכבת
נכון שהיא הוצגה בסגנון יותר מופשט מהפירוט שמאפיין את מיאזאקי, אבל שוב – היחס בין הטבעי לעל-טבעי, בין ההיסטוריה לפנטסיה, מאוד הזכיר לי את העבודה של מיאזאקי. וכן, גם הטיפול בדמויות (של הגיבור והגיבורה, לפחות).
מלחמות קיץ היה כיפי ביותר
אבל התחושה שזה רימייק מוזר לסרט של דיג'ימון מנעה ממני להנות ממנו לחלוטין.
הנערה שדילגה בזמן וילדי זאב הם,לטעמי, יצירות מופת לכל דבר. איזה עוד סרטים היו מבוססים על הספר של הנערה שדילגה בזמן, אגב?
יש סרט לייב אקשן שיצא אחרי סרט האנימה
מככבת בו המדבבת של הדמות הראשית מהסרט של הוסודה, אבל פה נגמר הקשר בין שניהם; העלילה שלו שונה לחלוטין, ולטעמי היא גם יותר טובה. ויש סדרה (גם בלייב) מ-1994 שנאמנה לספר, אך לא שרדתי יותר מפרק. בלי קשר, יש לספר מספר רב של סדרות וסרטים שעובדו לאורך השנים, כשהותיקה מכולן היא מ-1972. אני לא יודע מה יש בספר הזה שמושך קולנוענים רבים, אבל ממש בא לי לקרוא אותו.
לפי ויקיפדיה הספר עובד לטלויזיה ולקולנוע שמונה פעמים
אבל אם הבנתי נכון, סרט האנימה הידוע מבינהם הוא לא עיבוד לספר המקורי אלא מעין המשך שלו, שהגיבורה של הספר המקורי היא הקרובה המבוגרת של גיבורת הסרט (שבסצינה אחת בסרט נזכרת באירועי הסיפור המקורי שלה).
קראתי את הספר המקורי (למען האמת זו יותר נובלטה מבחינת האורך)
נחמד, אבל למחבר יאסוטאקה צוצוי (שכתב גם את הספר שעליו התבסס "פפריקה" – אקורד הסיום המאכזב של סטושי קון) היו ספרים וסיפורים טובים יותר. אישית אני ממליץ על האוסף Salmonella Men on Planet Porno – כמעט כל הסיפורים שם מצוינים, ומראים את היכולת שלו ללהטט עם עלילות אבסורד.
אתה בעצמך אקורד סיום מאכזב לקריירה של סטושי קון!
(ל"ת)
טוב, טעמך מחורבן, זה ידוע.
(ל"ת)
אה, אמונה תפלה ידועה היא שטעמי מחורבן
אך היא הופרכה אי אז ב1887 בידי המדען רוברט וורי-נייס-פנטס. הכנסייה הקתולית, כמובן, מסרבת לקבל את הממצאים המוכיחים בטענה שזאת סתירה ברורה לדבריו של ישו* אך ההוכחות המדעיות נערמות ונערמות ואפילו ישנם כמה כמרים שאומרים שאולי יש צורך לפרש את הפסוקים מחדש לאור הראיות.
* -בהבשורה על פי-מתי, פרק 8: " אמור נא ישוע, מהו טעמו של הקרקר הכפול בידך?" " מחורבן"
יכולת לקשקש אינה הוכחה לטעם טוב, צר לי.
(ל"ת)
ברור.
ההוכחה לטעם הטוב שלי אינה יכולת הקשקוש שלי אלא ההתפתחות האבולציונית של טעמים על ידי אבותיי הקרקרים שהובילה לכך שלקרקר כפול יש טעם משובח.
בתרבויות שלא הושחתו על ידי שטיפת המוח הדתית כבר שנים ידוע שמילותיו של הקרקר הכפול השבטי הוא זה שקובע את הצלחתו והנאתו של סרט.
נכון, היו לטעמם של קרקרים כפולים במהלך ההיסטוריה מעידות, כמו מעידה בשיפוטו של "הציפורים" או ביטול מעמדם של חיפושיות הקצב, אבל אלה בטלים בשישים לעומת כל הפעמים שבעקבות טעמם של קרקרים כפולים ברחבי העולם נגלו פנינות של יצירה.
הרי אתה בוודאי יודע שקרקר כפול-סאן הוא זה שאישר את הפצתו של הנסיכה מונונקי, לאחר שראשי האולפנים לא היו בטוחים בטעמו של הסרט, הוא זה שעמד ומנע מהם לעזוב את האולם באמצע בכך שחסם את הדלתות בגופו.
וכמובן, לא אני צריך לספר לך שקרקר כפול סמית' היה זה שבהקרנת חצות אפלה של דוני דארקו קם ואמר " היי, זה אחלה סרט!" ולפתע כל האינטרנט והעולם שמע.
כמובן שיש עדויות שמעט קשות יותר לבסס מכיוון שלא היינו שם בהיסטוריה, אך עדויות מספרות שהקרקרים הכפולים הקדמונים הם אלה ששיכנעו את ההומו-ספייאנס לא לאכול את צואתם ולעבור לדברים עם טעם טוב יותר, ולמרות סכסוך על התרגום המדוייק, נוטים להסכים באקדמיה שהיה זה קרקרוס כפולוטון שהיה הראשון שאמר לאפלטון " הממ, יש משהו בדברייך"
אתה כמובן רשאי לדפוק בתוף האמונה שלקרקרים כפולים אין טעם ולהתעלם מהעובדות המוחצות בטיב הטעם של קרקרים כפולים ברחבי העולם, אך אני מציע לך לשקול מחדש את אמונותיך ולראות האם אין אלה רק כבלי הכנסייה הקתולית שעדיין משפיעים על תפיסתך של טעמם של קרקרים כפולים.
מש"ל
(ל"ת)
אז לא.
יש לך בלוג?
אם לא, צריך להיות :)
תודה רבה
יש לי בלוג, אם תלחץ על השם שלי תגיע אליו.
(הוא עדיין לא מאוד מגובש; כרגע הוא מרכז רשימות קולנועיות בניגוד לביקורות למהדרין, ואני לא ממש בטוח לאן, אם בכלל, להמשיך איתו. אשמח להצעות וביקורות)
אחלה
ואני בת :)
טכנית "מכונת החלומות" יהיה אקורד הסיום של סטושי קון
(ל"ת)
אם הוא אי-פעם יצא.
אם כי הסרט הקצר שהוא ביים ב-2007 לסדרה Ani*Kuri הוא כנראה העבודה האחרונה שלו, אי-פעם.
"גן המילים" הוא לא סרט קצר.
הוא סרט קצר יחסית לפיצ'ר (46 דק') אבל הוא בהחלט לא "סרק קצר" (אלא סרט באורך-מלא).
לגבי "The Place Promised in Our Early Days". אולי אתה לא אהבת אבל ממה ששמעתי מדובר דווקא באחד מסרטיו הטובים ביותר של שינקאי (אם לא ה-טוב ביותר). אם כי אני עדיין מתלבט אם לראות או לא.
נ.ב – בעצם גם '5 סנטימטרים' הוא לא סרט קצר. הוא אומנם מחולק לשלושה סגמנטים אבל הם כאלה שממשיכים ומשלימים אחד את השני וביחד אי אפשר להתייחס אליהם כאל סרט קצר.
אני אוסיף את טרילוגיית סרטי "Madoka" והסרטים החדשים של אוונגליון
(ל"ת)
אולי זה המקום לשאול
חוץ מפוניו, לא ראיתי ולו סרט אחד של מיאזאקי. ממה מתחילים?
אני רוצה להתאבל יחד עם כולם על סגירת האולפנים, אבל קצת קשה כשלא באמת ראיתי תוצרים שלהם…
ההמלצות הסטנדרטיות שאני מכיר למתחילים
הן על "הנסיכה מונונוקי" ו"המסע המופלא". מבין שניהם "הנסיכה" קצת יותר בוגר-קודר.
תשובה אפשרית אחרת היא שפשוט תגריל סרט שלו. גם אם תיפול על משהו שהוא לא פסגת היצירה (למשל, "הטירה הנעה"), תיפול על משהו טוב.
אני לא יודע אם הסדר שבו אני ראיתי יהיה נכון לכל אחד
אז אני פשוט אכתוב מה ההתרשמות שלי מכמה סרטים שלו כדי שתדע/י ממה את/ה רוצה להתחיל:
השכן שלי טוטורו – מקסים, רגוע יחסית ומתאים מאוד לילדים.
הטירה בשמיים (castle in the sky) – סיפור הרפתקאות מלהיב וסרט פנטזיה/מד"ב מצוין.
המסע המופלא – סיפור פנטזיה מאוד מעניין ואחד הסרטים הכי חזקים שהוא הוציא. מדהים, מצויר יפהיפה ודי סוריאליסטי.
הנסיכה מונונוקי – בוגר ומורכב יותר וגם חזק מאוד, סיפור על מלחמה אפית בין האדם לטבע. כרגיל אצלו האנימציה מהממת.
נראה לי שאלה נקודות פתיחה טובות. אפשר כמובן גם לחפש את הפילמוגרפיה שלו ולהתחיל לצפות מכל סרט שנראה לך מעניין.
הסרט הראשון שאני ראיתי של מיאזאקי זה המסע המופלא
זה סרט נהדר, אפל ויפהפה, פנטזיה קסומה ומוטרפת אבל נורא אנושית. כל פעם שאני רואה את הסרט אני מתרגשת מחדש. הייתי מתחילה איתו, ועוברת לטוטורו, שזה גם סרט מקסים לגמרי.
אני הייתי ממליץ לחכות עם מונונוקי לסוף
הוא הכי קשה לצפיה (לא במובן של תוכן קשה, אלא יכולת להיות בתוכו ולהתחבר) אבל כשמצליחים, זה מאוד מתגמל וסרט נהדר. לכן לדעתי כדאי לראות קודם כמה מהקלים יותר (טוטורו, המסע) כדי להקל על החיבור.
אבל כל סרט של מיאזאקי הוא נפלא ועומד בפני עצמו.
אני, אגב, התחלתי ממנו
לא נרשמו נזקים מיוחדים.
כנ"ל
(ל"ת)
גם אני התחלתי ממנו, אבל השתעממתי קשות וממש לא התחברתי
אחריו צפיתי גם ב"טירה בשמים" שהיה משעמם לא פחות וגם בעיבוד ל"ארץ ים" שהיה מפח נפש רציני ועשה עוול לספרים. התכנים לא מדברים אליי, הוויזואליות היפנית לא מלהיבה אותי ולא מרגשת אותי (מבחינתי זה היה חמוד בסדרות ילדות ועובד יפה במרצ'נדייז)… בקיצור, לא בשבילי.
ארץ ים הוא לא של מיאזאקי
או ליתר דיוק, הוא של מיאזאקי אחר
הוא לא של הסטודיו המדובר?
(ל"ת)
לכל המגיבים - צפיתם בפסקול המקורי או בדיבוב לאנגלית?
מצד אחד נראה לי קצת מוזר לצפות בסרט מדובב, מצד שני נראה לי שהדיבוב והתרגום הם שונים, והדיבוב "עשיר" יותר, ובכל מקרה מהיפנית אני לא אבין אף מילה (או אפילו את נימת הדברים, כמו בשפות אירופאיות).
אני צופה בסדרת אנימה באופן די קבוע
ושונא שנאת מוות לראות בדיבוב. אני תמיד רואה ביפנית עם כתוביות באנגלית. אולי את מונונוקה אראה בדיבוב, שמעתי שניל גיימן היה קשור לזה… #מעריץשרוףמדי
היה קשור לזה,
אבל אמר בעצמו שלדיבוב הסופי יש קשר קטן מאוד לטקסטים שהוא כתב.
בטוח?
כי בראיון שאני קראתי הוא אומר בערך את ההפך.
http://www.hollywoodgothique.com/gaiman.html
אז כנראה שלא בטוח
אני זוכר ראיון שבו הוא אמר דברים הפוכים, אבל אולי הבעיה היא בזכרון שלי (או שלו).
אז ראיתי את המסע המופלא
ואני מאוהב.
אני צופה רצף של סרטים בעתיד הלא רחוק שלי…
תראו את זה
http://9gag.tv/p/a5bz8l/here-s-a-tribute-for-hayao-miyazaki-made-our-life-more-beautiful-his-animations?ref=fbl9
איך אפשר בלי הפרודיה של college humor ?
למרות שלא ברור עד מתי זו תהיה פרודיה
מצחיק, אבל הסרטון הזה מדגים יפה מה הפך את מיאזאקי לבמאי כל-כך מצליח ומוערך
מיאזאקי גדל בתוך תעשיית האנימה, ועבד בז'אנרים הכי מסחריים שלה. גם (כמעט) כל הסרטים לשו השתייכו לז'אנרים האלה: סרט הרפתקאות פסאודו-אירופאי, מד"ב פוסט-אפוקליפטי, חיית-מחמד קסומה, Magical Girl, פנטסיה היסטוריתף לופן השלישי (זה יכול להיחשב כז'אנר בפני עצמו). אבל לכל אחד מהז'אנרים האלה מיאזאקי ידע לתת עומק מעבר למה שהיה מקובל בסדרות/סרטים אחרים.
איזה סרטון מעולה.
(ל"ת)
הפתעה!
http://en.rocketnews24.com/2014/11/08/hayao-miyazaki-working-on-new-project-says-im-going-to-continue-making-anime-until-i-die/
ממש לא.
העובדה שמיאזאקי מתכוון להמשיך לביים סרטים למוזיאון סטודיו ג'יבלי ולצייר מאנגה גם אחרי שהוא מפסיק לעשות סרטים באורך מלא היא משהו שהתפרסם בצמוד להודעת ה-"פרישה" שלו. ההבדל הוא שעכשיו הוא אמר את בראיון לתקשורת האמריקאית, שמגלה את אמריקה.