במידה ונולדתם אתמול, בואו נבהיר משהו: שימוש בטלפון באולם קולנוע בזמן הסרט מפריע לאנשים מסביבכם. זאת עובדה אובייקטיבית. אני יודע שיש אנשים שמבחינתם סרט בקולנוע נחשב פשוט לעוד יציאה עם החבר'ה, אבל חלקנו מנסים להתרכז ולהיטמע במה שקורה על המסך, וכשאתם מתעסקים בטלפונים שלכם בזמן הסרט, זה מפריע. זה לא משנה אם הטלפון שלכם על הבהירות הכי נמוכה או שאתם מתעסקים בו מתחת לג'קט. כל שימוש בטלפון בזמן הסרט – וואצאפ, משחקים, מסחר בביטקוין, דיבור (כן, יש אנשים שעונים לטלפון שלהם באמצע סרט בלי להתבלבל) – הוא חוסר התחשבות באנשים שסביבכם.
אבל אני לא כאן לדבר על כל המקרים האלה, אלא על תופעה חדשה שצצה לה בלי שום הגיון: הצלמים. אני מנסה להיות מאופק פה ולחסוך במילים לא ידידותיות לקהל צעיר, שהוא כנראה הדמוגרפיה שהכי חוטאת בזה. בבקשה. תפסיקו. לצלם. בסרטים. שוב, לא אכפת לי אם זה עם או בלי פלאש או כמה חזקה הבהירות. אתם יודעים איפה אפשר לצלם את המסך כמה שאתם רוצים בזמן הסרט ולדבר בטלפון או עם חברים בקול רם בלי שיעירו לכם או שזה יפריע לאף אחד? בבית שלכם.
"אבל איך אנשים ידעו שהייתי בסרט אם לא אצלם את המסך בזמן שהוא מוקרן?" באמת דילמה קשה. לו רק היו רגעים לפני שהסרט מתחיל ואחרי שהוא נגמר שבהם אפשר להעלות תמונה מהקולנוע. תעלו תמונות מהקופות, מהמזנון, מהארוחה שאחרי. מצידי תצלמו גם באולם, כל עוד האורות דולקים ואנחנו בשלב הפרסומות/טריילרים. אבל מרגע שהאורות כבים ועד שהם נדלקים שוב, בחייאת רבאק, תשאירו את הטלפון בכיס. אנשים יאמינו לכם שהייתם בסרט גם אם לא תעלו פריים מתוכו. גם בלי להכנס לכל ההבט החוקי, אתם מתנהגים כמו שמוקים.
מאז שבתי קולנוע חזרו לפעול אחרי ההשבתה הגדולה בזמן הקורונה, נראה שהמפיצים בארץ עושים מה שהם יכולים כדי להביא אנשים לראות סרטים על המסך הגדול, למשל שת"פים עם "משפיענים" ברשתות חברתיות או עם אתרים כאלו ואחרים. הכוונה טובה, אבל לפעמים זה עושה יותר נזק מתועלת. לא פעם ראיתי פלאשים במהלך הסרט מהאזור שבו ישבו אותם "משפיענים". לאנשים מפורסמים אין אישור מיוחד להפריע בסרטים, בין אם אתם סלבים ברשתות חברתיות או מיכל ינאי.
יש גם כל מיני עמודי מעריצים שמבקשים מהקוראים שלהם לתעד את עצמם בסרט החדש של מארוול או דיסני. שוב, אני מניח שהכוונה שלהם היא לעודד אנשים לצאת ולצפות בסרטים האלה, אבל התוצאה יוצאת עקומה: העמודים האלו משתפים אחר כך בסטורי שלהם תמונות של אנשים שתייגו אותם. חלק מהתמונות בסדר, אבל אחרות בבירור צולמו במהלך הסרט. גם אם זה לא מה שהאנשים מאחורי דפי המעריצים האלו התכוונו אליו, ברגע שהם משתפים תמונות כאלו, הם לחלוטין מביעים עידוד ותמיכה בתופעה הזאת והופכים להיות חלק מהבעיה. ומילא אם זה היה קורה רק בעמודי מעריצים למיניהם, אבל כבר פעם או פעמיים ראיתי תמונות כאלו בסטורי של עמודי המפיצים או בתי הקולנוע. ואם בעל הבית מעודד את זה, איך אפשר לבוא אחר כך בתלונות כלפי הצופים?
טלפונים חכמים הם אחלה המצאה, וגם אני משתמש בשלי לא מעט ביום-יום, כנראה יותר מדי. אני בטוח שיש הרבה דרכים יצירתיות ומגניבות להשתמש בטלפונים וברשתות החברתיות כדי להביא אנשים לקולנוע, אבל לצלם תמונות במהלך הסרט ולהפיץ אותן היא לא אחת מהן. כשאתם יושבים באולם קולנוע והאורות כבים, תשאירו את הטלפונים בכיס. אני יודע שלפעמים נופלים על סרט שצפייה בצבע מתייבש יותר מעניינת ממנו, אבל אני מבטיח לכם שאפשר לעבור פרק זמן של שעה וחצי עד שלוש שעות מבלי להתעסק בטלפון, ואם זה בכל זאת קשה לכם, תישארו לראות סרטים בבית ותפסיקו להפריע לכל האנשים שהשקיעו זמן וכסף ורק מחפשים קצת אסקפיזם בלי הפרעות מהעולם שבחוץ. בקיצור, אחרי שהאורות כבים, המסך היחיד שאמור להאיר באולם קולנוע הוא המסך הגדול.
אני מודה שאני כבר לא הולך לקולנוע היום בגלל הצופים. זה פשוט נהיה בלתי נסבל, ביחוד כשמדובר בסרטים לכל המשפחה – ילדים מפריעים והורים 'שנגררו' כמלווים שבודקים ווצאפ. בתי הקולנוע לצערי לא מבצעים אכיפה. נראה כמו קרב אבוד.
מציע לבתי הקולנוע לקיים הקרנות בהן הצופים נכנסים ללא טלפונים (תאי נעילה בחוץ) או הנחה במחיר הכרטיס למי שיכנס ללא טלפון… אולי יצמצם התופעה
תאי נעילת פלאפונים? רוצים להחזיר אנשים לקולנוע לא להבריח אותם. ובכללי נשמע מתכון לאסון
(ל"ת)
לי זה דווקא נשמע רעיון מצויין
אתה שם את הפלאפון בתא נעול ומקבל את המפתח למשך זמן הסרט, ובסיום הסרט אתה לוקח בחזרה את הפלאפון.
אף אחד לא צריך שיהיה לו בכיס פלאפון בזמן סרט בקולנוע, ואם הוא לא מסוגל לוותר על הפלאפון למשך זמן הסרט אז שיתכבד ויצפה בסרטים בביתו הפרטי.
יכול להיות שזה באמת יבריח אנשים מסויימים, אבל מדובר באותם אנשים שרצוי להבריח מהקולנוע מאחר והם כיום אלה שמבריחים אנשים טובים שלא מפריעים לאף אחד ורק רוצים ליהנות בשקט מסרט טוב בקולנוע.
בבחירה בין להבריח את המפריעים לבין להבריח את מי שיושב בשקט ולא מפריע לאף אחד, אני (ואני מניח שרבים כמוני) מעדיף את האפשרות הראשונה.
לא סתם הפסיקו לקחת לטירונים את הסמארטפונים בצבא.רק דברים רעים ואפילו תביעות יצאו מהסיפור הזה.
חוץ מזה מגירות ומפתחות בבתי הקולנוע בארץ זו השקעה כספית שממש לא בטוח שהיא תשתלם (אין לנו מידע ממש כמה אנשים המהלך יפריע, וכמה אנשים טובים פונטציאליים יחזרו).
טירונים לא נמצאים בצבא מבחירה
זה שונה מאוד מקולנוע, שם אפשר להבהיר שאלו הנהלים ומי שזה לא מסתדר לו רשאי לא לבוא לקולנוע.
לא רואה איך זה יכול להגיע לתביעות.
מקסימום שיעשו הקרנות מיוחדות למכורים לנייד, שם כולם יפריעו לכולם.
לאחסן פאלפונים במגירות אף פעם לא משרה תחושת ביטחון והיו מקרים של גניבות ומסכים שבורים. יכול לקרות גם בקולנוע.
(ל"ת)
לא צריך כוורת כמו בצבא
פתרונות כמו שקיות אטומות זה משהו שקורה בהופעות סטנדאפ לפעמים. זה ימשוך קהל מסוים (שבטח גם קורא פה) אבל יבריח קהל אחר. אין לי מושג איזה נזק זה יעשה למכירות בכללי.
אלא אם בתי הקולנוע יקחו את העניין ברצינות
אם זה יהיה בחדרים שבעצמם יהיו נעולים ותחת שמירה, לא רואה איך זה יקרה.
נכון, זה מצריך המון היערכות, אבל התוצאה תהיה רק לטובה.
יש דבר כזה במקומות רשמיים (בכנסת, למשל) ולא שמעתי עד היום על גניבה אחת שהייתה שם.
אם מתייחסים לזה ברצינות ועושים את זה כמו שצריך, לא אמורות להיות בעיות.
מדובר על בתי קולנוע בארץ. אני לא סומך עליהם שיודעים איך לסדר את ההגדרות במקרן אז את מכשיר הנייד היקר שלי בטח לא אפקיד בידיהם.
(ל"ת)
יש מקומות (לא בתי קולנוע) שעושים את זה
היית פעם במבחן תיאוריה? קיאקים\ראפטינג? אתה מקבל מפתח לתא שבו אתה שם את הטלפון. זה עובד ואנשים עושים עושים את זה.
יש לי רישיון נהיגה ולא זכור לי שהפקדתי את מכשיר הפלאפון באיזו מגירה, כנל בפסיכומטרי (שמים בתיק שנמצא בקדמת הכיתה, בזווית ראיה). ושוב, לא משנה את העובדה שלא אפקיד את הפלאפון שלי למעלה שעתיים בידי בתי קולנוע חובבניים שמנוהלים על ידי ילדים בכיתה י.
(ל"ת)
עשיתי תיאוריה לפני חצי שנה (#החיים_כשמיניסט)
יש תאים נעולים שבהם מפקידים את המכשיר. ובלי קשר לזה, אפשר פשוט להשאיר את הטלפון בבית. העולם לא יתפוצץ.
מצפה מאנשים להיכנס לרכב ולנסוע כשהפלאפון בבית? בוא נהיה ריאליים. מה גם שזה כל כך לא אחראי לצאת בלי נייד בימינו.
(ל"ת)
כן, זה מה שאני עושה רוב הזמן
קולנוע זה שלוש שעות, לא יום עבודה. אפשר לוותר על הנייד לזמן כזה.
אני פשוט מכבה את הנייד בזמן הסרט
אבל לפני ואחרי הסרט הנייד דלוק.
אין סיבה להשאיר את הנייד בבית, אפשר פשוט לכבות אותו לפני שהסרט מתחיל.
אני מדבר על אנשים שיודעים שאם הם יביאו את הנייד הם לא יוכלו לעזוב אותו
התחלתי להשאיר את הטלפון בבית כאקט של גמילה ועכשיו אני כמו אלה שעשו דיאטה וחיים על עולש
טוב, אם אתה שמיניסט זה לכל הפחות מסביר את התגובות האחרות שלך כאן.
(ל"ת)
אני מזהה גילנות?
(ל"ת)
כן אבל אתה בצד הנכון שלה אז מכפת'ך
(ל"ת)
חד משמעית.
(ל"ת)
תגובה לא ראויה בכלל
מה הקשר הגיל שלו?
ואגב, כאדם בן 32 ששנות נעוריו כבר מאחוריו, אני יכול להגיד שהתגובות של EIP מאוד בוגרות ואני לחלוטין לא רואה בהם ״תגובות של שמיניסט״.
חבל מאוד שאתה בוחר ללכת בכיוון שכזה, זה ממש לא מתאים לאתר הזה.
מתגובתו של הברנש:
"רוצים לדעת מה השעה? תקנו שעון. 10 שקלים.
רוצים לעדכן את הבייביסיטר? הסרט מתחיל בשעה מסוימת ויש לו אורך ידוע מראש. תיערכו בהתאם.
רוצים לדעת אם חמותכם יצאה מהניתוח? סורי, אני לא אשם במצב הרפואי שלה. תואילו בטובכם לצאת החוצה או לפחות לעמוד בצד."
זאת תגובה שמבטאת חוסר יכולת לשים את עצמו בנעליהם של אנשים אחרים במצב אחר משלו. זאת תופעה שבהקשר למשל של "אתם והבייביסיטר שלכם" דווקא מאוד הגיוני שתאמר מאדם צעיר שלא התנסה בחוויית ההורות. לפיכך אם הוא בן 18 התגובה חסרת האמפטיה הזאת מאוד מסתדרת. גילוי נאות: גם לי אין ילדים, ואני מבוגר ממני בכולה 7 שנים. אבל היכולת הזאת להזדהות עם משהו נוטה להתפתח עם הגיל. גם אצלי היא לא מושלמת.
אני מבקש להפסיק את הקו האישי
כלומר, יש כאן קו שמתחיל להיחצות בין לדבר על מה שהוא כתב ללדבר עליו כבן אדם שהוא לא לעניין ובטח שלא נחוץ לשיח.
על החתום, הורה שוואו ממש לא הולך "להיערך בהתאם" זה לא איך שדברים כאלה עובדים אבל זה גם בסדר בעיניי שאנשים חושבים ככה.
חשבת אולי על זה שהרבה תיכוניסטים הם בייביסטרים בעצמם?
אני מכיר את החוויה הזאת מהצד השני.
מה? לא
זה כמו להגיד שהיית אצל רופא אז אתה יודע איך רופא מרגיש. אלה שתי חוויות שונות לחלוטין.
אני לא מדבר על חווית ההורות, אלא על חווית "ההורים בקולנוע ויש בייביסיטר"
תתפלא, אבל כבר יצא לי לראות הורים שכן נערכו בהתאם ומסתבר שזה כן אפשרי וזה עובד.
רק הבהרה
אני לא מדבר על מקרה שבו הבייביסיטר הוא זה שיוזם את התקשורת, אלא רק על ענייני זמן
זה לא קשור. דברים יכולים לקרות
זה לא רק עניין של לעדכן את הבייביסיטר בשעות – זה ממילא אין סיבה לעשות בזמן הסרט – זה עניין של הורים לילדים שהפקידו את הילד שלהם אצל מישהו אחר שהם סומכים עליו במידה מסוימת, אבל לא מושלמת, ועכשיו הם צריכים לנסות להתנתק.
זה פשוט, עם אנשים מסוימים, לא יקרה.
פשרת ה"מצב לילה, לראות שהכל בסדר פעם בחצי שעה מתחת לג'קט" היא מצב שאני יודע שהוא מפריע לאנשים, אבל הוא המינימום לאחרים.
מכל ההפרעות שיש, תניחו להורים לא להיות בפאניקה לגבי מה קורה עם הילד שלהם. (כאמור יש דרך ויש דרך, אבל ככלל) והם ינסו לא להרוס בחזרה כי בסך הכל כולם מנסים.
אתה מבין שאמרתי להורים להיערך בהתאם בתגובה לזוהר, כן?
המילים שלו היו מאוד ספציפיות:
בענייני זמן, שיערכו בהתאם, כן. רוצים לדבר עם הבייביסיטר? גם לזה התייחסתי – לכו הצידה.
בכנות? לא
מכיוון שאתה ממילא מתכתב איתה ולא מדבר, כמות ההפרעה של מישהו שעושה את זה באופן דיסקרטי נקודתי רק תגדל אם היא תקום באמצע השורה, תלך כל הדרך ואז תתכתב איתה שם.
גם כצופה מהצד, גם כמי שצריך לדבר – עדיף להישאר במקום ולסגור את הנושא הזה בדקה.
ברור שאם מדובר במשהו קצר כדאי לסגור את זה במקום
(ל"ת)
כל השיח הזה איבד את הפואנטה שבתי הקולנוע ולא במצב וואו
ולהטיל הגבלות על הקהל רק עלול לגרום להבי חשיותר נוח כבר להישאר בבית עם מערכת הצפייה הביתית (שכנראה איכות התמונה בה גם עדיפה מהמקרנים המקרטעים של בתי הקולנוע). כל פיתרון שמוצע לבעיית הניידים שמהווה הגבלה או במקרה שאתה מציין חינוך (בריא לצאת מהבית בלי פלאפון וכו) פשוט לא שווה את זה.
בתור קשישה
(אני יודעת שיש קשישים ממני פה, אבל לא כזה הרבה ולא בכזה הרבה)
אני חייבת לאזן פה חלקית את הטיעון שלך- בהחלט עם הגיל פיתחתי הרבה הרבה הרבה יותר אמפתיה כלפי הורים ובכלל צרכים, שכצעירה לא כל כך הטרידו אותי. יחד עם זאת, אני חושבת שיש איזה גבול דק ש(בעיקר) הורים לא תמיד מבחינים בו. כלומר, רק בגלל שמישהו בחר להתרבות זה לא אומר שכולם צריכים כל הזמן לשלם מחיר, ואפשר לדבר על מתי כן ומתי לא.
לצורך העניין, לחלוטין מבינה את החשיבות בלהשאר זמינים לבייביסיטר, כל זמן שמשתדלים להחשיך מסך ולהסתכל דרך המעיל או התיק הבלתי מרעיש, כדי לצמצם בהפרעה. מעניין אם יום אחד יעשו טלפונים עם מסכים שיותר דומים לאלו של מכשירי הקריאה, ואז באמת לא תהיה יותר הפרעה גדולה.
להבדיל, אני לא מבינה למה אני צריכה לסבול תינוק צורח כי מישהו הורה עכשיו וגם לו.ה מגיע לשבת בקונצרט, או למה אני צריכה לסבול ילדים שמשחקים בנייד עם רעש ואור בזמן סרט, כי ההורה רוצה לראות סרט (מקרים שקרו לי).
עם הגיל ממש פיתחתי סובלנות ואף אמפתיה להורות ולילדים, היום אני נהנית ממפגשים שהם child friendly ומתעניינת בכמה ילדים של סובבי באופן אותנטי. אני עדיין חסרת סובלנות לילדים לא מחונכים במרחב, או להורים שבטוחים שההורות נותנת להם אקטסרא פרבילגיות, למשל לחסום נתיבי תנועה או חניות, למשל להדחף בתורים לא רלוונטיים או למשל להפריע במרחב במקום לזוז הצידה לסדר את העניינים השונים שלהם.
כדאי וצריך לזכור שהורות היא פריבילגיה ולא חובה.
כמו כן, אני מסכימה עם מיפ שהזכירה שגם קולנוע הוא פרבילגיה, ובלי קהל ההורים כניראה שיהפוך לפרבילגיה מתה, אז בהחלט לאסור טלפונים לא יתרום לתחיית הקולנוע.
וואו כמה אני מסכים. אני לא צריך להקריב בשביל חיי משפחה של אחרים
ובכללי זה מסר טוב להירגע עם ההתרבות חסרת מעצורים, כדור הארץ מבקש את זה
רק הערה
כן הורות זה לא חובה ומישהו בחר להתרבות וכו', אבל ההנחה של המין האנושי היא שהורים מקבלים קדימות כי המטרה של המין האנושי היא להתרבות.
רוצה לומר, הבחירה האישית של אדם לא להביא ילדים היא לגיטימית, אבל בהחלט צריך לתת להורים קדימות חוקית (נקודות זיכוי ממס, למשל) ומוסרית (תורים נניח, או תינוק צורח).
את מדברת על נימוסים במרחב הציבורי. אני, למשל, לא מבין למה אני צריך לשמוע נביחות של כלבים כשאני מנסה לישון בבית, ולחוות צרכים שלהם במרחב הציבורי. אבל אני מבין שיש ערך כלשהו בחיות מחמד אז אני בולע את הצפרדע.
לילדים צריך לבלוע את הצפרדע כי אחרת.. פשוט לא יהיה עולם.
בכלל זו סתירה שאף אחד עדיין לא הצליח ליישב אצלי.
אם כולם לא יביאו ילדים – מי ידאג לעולם כשאת תהיי בת 70? 80? מי ינהג במשאית שתביא גז לבית האבות שתגורי בו? ונניח וזה יהיה רכב אוטונומי, מי יתכנת אותו ויתחזק אותו? וכו'.
אין בעיה שלא תרצו ילדים, ואני מניח שתגידו ש"אחרים מביאים מספיק ילדים". אולי זה אפילו נכון. אבל הם לא מביאים אותם רק בשביל האגו שלהם. בלי (או עם) להתכוון, הילדים שלהם גם יחזיקו על הכתפיים שלהם את החיים שלכם בעתיד.
תצטרך לפרט טיפה יותר
מה הכוונה ב"המטרה של המין האנושי להתרבות"?
אני סוציאליסטית בעמדותי, אני מאמינה שצריך לתת להורים נקודות זיכוי במיסים משום שהם מפרנסים יותר אנשים. ממש לא חושבת שמגיעה להורים שום קדימות מוסרית, וגם לא חושבת שטיעון ה"מי יביא לך גז" רלוונטי- מה זה אומר עם ילדים עם צרכים מיוחדים?
אתה לא צריך לשמוע נביחות כלבים מחוץ לגדר הסביר, ובטח שלא צריך לחיות בתוך הצרכים שלהם.החוק מחייב לאסוף צרכים והחוק גם מגדיר שעות מנוחה
אפרט בשמחה, זו סוגיה לוגית יחסית פשוטה
לפחות כך אני רואה אותה.
אם כל מי שקיים היום בעולם לא יביא ילדים לעולם* – עוד 30,40 שנה – האנושות תהיה על סף כיליון. תוך 60 שנה +- המין האנושי יכחד סופית.
השלב הראשון בתרחיש הזה מוצג יפה ב"הילדים של מחר".
לאור זאת, לפחות חלק מהאנשים בעולם חייבים להביא ילדים. זו לא חייבת להיות את, אבל אם את מעוניינת שהמין האנושי ימשיך להתקיים, את צריכה לתמוך באלו שבוחרים להביא ילדים, משתי סיבות, חברתית ואישית:
חברתית – סיכמנו כבר בפסקה הראשונה שללא ילדים חדשים לא יהיה מין אנושי.
אישית – כן, לא יהיה אף אחד שיביא לך גז. וגם, אגב, לא יהיה אף אחד שידאג לילד עם הצרכים המיוחדים. ולא יהיה אף אחד שיתחזק את האינטרנט שאנחנו כותבים בו עכשיו. אז גם אורח החיים הנוכחי שלך יושפע מכך שאין ילדים. לא היום, ולא בעוד 10 שנים, אבל כן בשלב מסוים.
זו הסיבה לתמיכה בהורים; החוק הוא או טבעי פוזיטיביסטי. הסוגיה ה"סוציאלית" הוא ביטוי לאחד מהם: או שהמוסר האנושי התגבש באופן טבעי במשך אלפי שנים והבין שללא בני אדם אין אנושות, או שקמו מחוקקים ואמרו: אנחנו צריכים לתת תמריץ למי שמפרנס יותר אנשים. למה נותנים תמריצים? כדי לעודד פעילות שמטיבה עם החברה. תמריץ לחברות "ירוקות", תמריץ למפעלים שמעודדים "שוויון" ותמריץ להורים. הכל נובע מאותו עקרון בסיסי.
מפה אפשר להמשיך להתווכח על כמה ילדים כבר יש, ופיצוץ אוכלוסין, וכיליון משאבים, והורים שמנצלים את התמריצים כדי להידחף בתורים ולהפריע בסרט וכו' וכו', אבל כל אלו תוספות לנקודה העיקרית, שאליה התייחסתי בתגובתי ("כותרת התגובה – "רק הערה").
אז כן, רנדל, אתה צריך קצת להקריב מעצמך בשביל חיי משפחה של אחרים. אתה עושה זאת בחוק (אגב, לא רק נקודות זיכוי ממס, יש תמריצים מפה ועד הירח להורים. זוכרים שהחינוך הוא ציבורי, נכון? זה מכספי המיסים שלך. לילדים.) ואתה עושה זאת במוסר.
כל זה, בזעיר אנפין, מסתכם בקצת יותר התחשבות במרחב הציבורי להורים, לילדים, ולסמסים בסרטים.
ושוב, אפשר להתווכח על הדקויות, אבל לפני שמתווכחים על הדקויות, חשבתי שכדאי להצהיר את המובן מאליו.
ביטלג'וס – אמפתיה זה ביטוי לתהליך מוסרי לעילא ועילא.
*נכלול בתוך זה גם הפריות מלאכותיות, רחם מלאכותי, וכל טכנולוגיה עתידית חדשה
רק הערה
חינוך זה לא הטבה להורים של הילדים; זו מחוייבות שלנו כחברה לספק צרכים בסיסיים לאנשים – גם אנשים צעירים שתלויים באחרים. לכן קצבאות ילדים, ולכן עמידר, ולכן חינוך ליבה, להבטיח שבני אדם שכבר נולדו יקבלו אוכל, קורת גג, חינוך בסיסי שמאפשר להם להיות חלק מהחברה וכו'. זו לא מחוייבות להורים או לילדים עתידיים/פוטנציאליים, אלא לבני אדם שכבר קיימים. בין השאר, זו הסיבה שאנחנו מוציאים ילדים מחזקת הורים בלתי כשירים – טובת הילד כאדם כשלעצמו גוברת על רצון של אחרים להחליט על הגורל שלו, גם אם הם עשו אותו.
זה מובן לחלוטין שהורים אוהבים דואגים לילדים גם בשעת בילוי, זה מובן שגם ההורה הכי טוב בעולם לפעמים מותש או מוסח, וילד (שלא מנוסה עדיין בלהיות בן אדם) מרעיש, או בוכה, או צועק, וזה בגבולות האמפתיה לקבל את זה בהבנה עד כמה שאפשר. אבל הורה שחושב שילד זה רק כלי להשיג הקלות והטבות, או להבדיל, טיפול צמוד לעת זקנה, מוטב שלא יעשה ילדים.
הערה להערה
לפעמים (משנת 98 בערך) אני לא מבין למה אני מתווכח באינטרנט. באמת. אתה כותב סוגיה לוגית פשוטה כדי לקבל בסוף שורה תחתונה של "הורה שחושה שילד זה כלי להשיג הקלות והטבות".
בשום מקום בתגובה שלי לא כתבתי אינדיבידואל. כתבתי חברה.
וגם ההערה הדמגוגית הזו לגבי טיפול צמוד לעת זקנה… וואו, זה מדהים. זה אשכרה ויכוח באינטרנט 101. לא הורה – אנושות. אם לא יהיו ילדים בעולם – אף אחד לא יטפל בך בעוד 50 שנה. זו עובדה ואף אחד בדיון הזה עוד לא חלק עליה.
את סומכת על ילדים של אחרים שיטפלו בך?
אחלה, כאמור, זה דיון אחר לחלוטין. ואם את סומכת על ילדים של אחרים – זה אומר שאת מבינה את החשיבות של ילודה. ולכן יש תמיכה בילודה.
בנוסף, אני דיברתי על תמריצים לעודד התנהגות (למשל, זיכוי במס לילודה) ואז דיברתי על הקרבה עצמית. כן, מישהו שאין לו ילד, מקריב את המיסים שלו (=משלם יותר) כדי שלמישהו שיש ילד, יהיה חינוך. ולילד שנולד תהיה עובדת סוציאלית שתדאג לו אם ההורים שלו מתעללים בו. כל זה עולה כסף, וזה כסף שמושת על כל הציבור (בצורת מיסים), לא רק על הציבור שהביא ילדים לעולם.
לכן, כל החברה, כולה, מעורבת, בכח, בחוק, במוסר, בתמיכה בייצור ילדים בעולם. כמו שכל העולם מעורב באכיפת פשיעה, בעידוד קריאה, בזכויות נשים וכל דבר אחר שתרצו לחשוב עליו.
כי xkcd/386
(ל"ת)
טוב זה מגוחך.
ברור שאף אחד לא חושב שצריך להפסיק להביא לילדים לעולם באופן מוחלט, אבל הגבלת ילודה כלשהי בהחלט נראית כצעד מתבקש. טביעת הרגל הפחמנית של כל ילד גדולה מדי מכדי שכדור הארץ יוכל להכיל את העלייה באוכלוסיית העולם
לא מפתיע אותי, רנדל
שאדם עם דעות קיצוניות כמו שלך, כפי שהובעו בשרשור, תוקף באלימות אנשים אחרים בתגובות שלך, ומתכחש למילים שהוצאת מפיך.
אתה כתבת בבירור: "אני לא צריך להקריב בשביל חיי משפחה של אחרים". אלו מילותיך המדויקות, אפילו בכותרת.
ואז הסברתי לך למה אתה דווקא כן.
אז אם אתה לא חושב שצריך להפסיק להביא ילדים בעולם = אתה צריך להקריב את עצמך, גט ריל. הסברתי לך גם איך, בפרט ההוצאה הכספית המשמעותית שיוצאת מהכיס שלך.
אז זה מגוחך. הבנתי. אולי תבקר את התגובה הראשונית שלך לפני שאתה מבקר אחרים.
יאללה, תשיג כפפת אינסוף
(נ.ב. התגובה הומוריסטית)
בוא נעצור פה תודה יום טוב
(ל"ת)
זה הרבה יותר פשוט מזה ולא קשור לקדימות מוסרית.
לגדל ילד זה לא פשוט, יש הרבה גורמים להתחשב והם והיחס להורים לילדים קטנים ופעוטות פשוט צריך להיות אמפתי ממקום של סולידריות.
זה לא מבטל את העובדה שאם הורה הלך לסרט ויש טלפון שקשור לילד – הדבר ההגיוני הוא לצאת מהאולם לכל הצדדים.
זה לא בהכרח הדבר ההגיוני.
רוב הסיכויים שכמות ההפרעה מכמה שניות של מסך פועל באופן מוסתר תהיה קטנה מההפרעה של אדם שקם באמצע השורה והולך לקצה, ואז כשהוא פותח את הדלת בשביל לצאת נכנס אור מבחוץ.
אין פתרון בית ספר. בין שני הקצוות של לנעול טלפון בלוקר לפני כניסה לאולם קולנוע, ולהשתמש בטלפון באופן חופשי כולל צילום בפלאש תוך כדי ההקרנה, יש ספקטרום שלם של התנהגויות ש, למרות שאין לי ספק שיש אנשים שיבחרו באפשרות הלא נכונה, צריך לבחור את האפשרות שמשלבת הכי טוב בין הצורך לזמינות לבין הצורך לא להפריע לשאר האנשים.
אתה צודק, אם מדובר בתחלופת סמסים יש מצב שזה עדיף על לצאת.
אין באמת פתרון קסם, גם להידבק ספציפית להורים לילדים זה פשוט לא מעניין.
הרי רוב האנשים שמסתמסים או מצטלמים עם פלאש באמצע הסרט לא באמת עושים את זה כי יש להם מקרה חירום שהם מנהלים מרחוק.
הורים לילדים עם הבייביסיטר בבית?
במקרים הנדירים שאני יוצאת לסרט, אני דואגת להשתיק את הטלפון, לשים אותו בכיס על רטט כך שארגיש אם יש צלצול ואוכל גם להשתיק את הרטט כמה שיותר מהר שלא ישמעו אותו, להוריד את הבהירות של המסך למינימום, לעבור לdark mode, ואם אני נאלצת לבדוק אם הבייביסיטר שלחה לי הודעה אני אנסה להסתיר את הצדדים של המסך עם הג'קט או מה שאני לא לובשת באותו הרגע כדי שתהיה מינימום הפרעה למי שלידי.
אני לחלוטין מודעת לעובדה שהאור של הטלפון מפריע ואעשה את המקסימום כדי שתהיה מינימום הפרעה אבל אני כן צריכה זמינות מסויימת למקרה שקורה משהו בבית שדורש את הטיפול שלי.
וכן, נכון שלפני עשרים שנה היו יוצאים לסרט בלי טלפון והבייביסיטר היתה צריכה להסתדר, אבל נורמות השתנו, זה כבר לא המצב היום. ולא, אני לא הולכת למקומות כמו חדרי בריחה או ערבי quiz שדורשים לנעול את הטלפון אלא אם כן אני עם חברות ובעלי נשאר עם הילדות.
האם הקולנוע צריך להתחשב באנשים כמוני? אולי לא. מצד שני אם נמשיך לצמצם את כמות האנשים שרוצים ויכולים ללכת לקולנוע מכל מיני סיבות כאלה, בסוף באמת לא יהיה צורך בקולנוע…
בדיוק
בעולם היום לפעמים צריך טלפון. כן, על מצב הכי חשוך שאפשר ובלי רעש (ובטח בלי לעשות שיחות) אבל כן – זה המצב.
והנה העניין, הרוב מסכימים איתי. לא הרוב כאן באתר, אבל רוב העולם (ואני גר בארה״ב, לא בארץ. כך שגם כאן זה המצב) מסכים איתי.
הכתבה מדברת על איזשהו עולם אוטופי שכבר לא קיים.
הכתבה לא הייתה קיימת
אם הטלפונים בקולנוע היו בבהירות מינימלית, במצב חשוך, בדממה ובשימוש מינימלי.
הכתבה לא מדברת על להשאיר טלפונים בחוץ
(למרות שכמו שכתבתי בתגובה למעלה, זה לא רעיון כזה רע בעיני. אבל אני גם לא הורה, אז אפשר להגיד שקל לי להגיד)
ברור לי שכל אחד נכנס היום לקולנוע עם הטלפון שלו. הכתבה היא נגד תופעה של אנשים שמוציאים את הטלפון שלהם באמצע הסרט ומצלמים את המסך. זה מפריע, זה מטופש ואין סיבה מוצדקת לעשות את זה.
אבל
אתה כתבת במפורש:
יש הבדל. אנשים לפעמים יצטרכו לדעת מה השעה, לעדכן את הבייביסיטר שלאוולין ייקחו עוד 20 דקות להציל את המולטיוורס מג'וג'ו טופאקי או לראות אם חמותם יצאה מניתוח. יש דרכים לעשות את זה עם טקט, יש דרכים לעשות את זה בנימוס. יש כאלה שיוותרו עליו, אבל הם היו מוותרים עליו גם בלי הפון.
והלכה למעשה: כן, מפריע מאוד כשאנשים מצלמים בקולנוע. לטעמי ההבדל המהותי הוא בין צילום בפלאש (שהרס לי את אחת הסצנות הכי איקונית ב"מייגן") לצילום רגיל. כמו שאתה אמרת בעצמך: אנחנו רוצים שאנשים יחזרו לראות סרטים בקולנוע. נכון לעכשיו, חלק מהותי מההוויה המערבית הוא התיעוד העצמי – לא צילמת לא היית. האם זה מביך? יכול מאוד להיות. האם זה המצב? כן, וייקח זמן עד שאנשים יחזרו להתנהל כאילו עץ יכול ליפול ביער בלי שמישהו יעלה אותו לסטורי. לטעמי כדאי שנבחר את הקרבות שלנו, ומעדיף קהל שעושה סטורי (בלי פלאש!!!) ובכך מעורר שיח, עניין, יוצר תגובה ישירה לסרט שהוא רואה ובכך מעניק חיוניות מחודשת לצפייה הקולנועית, על פני קהל שפשוט לא מגיע – ולא מפסיק לאכול את הראש בקול רם ובעקביות לאורך הסרט אם הוא כן מגיע.
ואני עומד מאחורי מה שאמרתי
בהחלט אפשרי להעביר סרט של שעתיים בלי להוציא את הטלפון מהכיס. אין לי ספק שלאנשים יש מגוון סיבות כן להוציא, אבל אם עושים את זה ומתעסקים בו במהלך ההקרנה – זה מפריע. ההבדל הוא אם זה מפריע "רק" למישהו שלידך בשורה או גם למישהו שיושב חמש שורות מאחוריך.
וכמו שכתבתי במפורש:
לא חסר איפה ומתי לצלם שהוא לא אמצע הסרט. אנשים עדיין יאמינו לך שהיית בו. ואני בטוח ב-200% שאפשר לעורר שיח ועניין על סרטים ולהביא עוד קהל לקולנוע מבלי להעלות סטורי באמצע הסרט. לא משנה אם פלאש או בלי פלאש, זה dick move. לכן הקרב שלי הוא לא נגד אנשים שבודקים מה השעה או הודעה מהבייביסיטר, אלא אלה שמצלמים. אין לזה הצדקה, אין לזה תירוץ, זה חוסר התחשבות מוחלט ותופעה שצריכה להיעלם מן העולם בהקדם.
אף אחד לא יעלה סטורי של המזנון, התוא לשירותים או פרסומת לביטוח לאומי.
וכן לראות סטורי של סרט מראה על מעין שיווק פה לאוזן מודרני (נתקלתי באינספור סטורים מאווטאר). אבל ברגע שנה נעשה עם פלאש זה באמת מוציא לגמרי מהחוויה של הסדט ומהווה זריקת זין על הקהל.
אני תמיד מעלה תמונה של הכרטיסים
אבל אני דינוזאורית שמשתמשת עדיין בפייסבוק אז יש מצב שאני לא הקהל הנכון…
אז ככה
רוצים לדעת מה השעה? תקנו שעון. 10 שקלים.
רוצים לעדכן את הבייביסיטר? הסרט מתחיל בשעה מסוימת ויש לו אורך ידוע מראש. תיערכו בהתאם.
רוצים לדעת אם חמותכם יצאה מהניתוח? סורי, אני לא אשם במצב הרפואי שלה. תואילו בטובכם לצאת החוצה או לפחות לעמוד בצד.
צילום בקולנוע הוא תופעה שלא אמורה לקרות בשום מצב. גם שיחות טלפון. מי שיש לו התכתבות חשובה צריך פשוט למחול על כבודו וללכת הצידה. לא חייבים להשתמש בנייד מול אנשים אחרים.
טייק בריא יפה חומל חכם ומעשי. העם איתך
(ל"ת)
אבל היא כן
כי הכתבה נפתחת ב –
אין כאן שום התייחסות לדרך המנומסת להשתמש בטלפון, הכל מוקצה ובאותה מידה, כשיש אמנם דרגה מעל שהיא צילום בזמן הסרט, אבל אין שום אופציה לשימוש בטלפון שנתפסת כלגיטימית או מנומסת, וגם את הנסיון לעשות את זה בצורה מנומסת – מבטלים.
עכשיו, שלא תבין אותי לא נכון- האמירה לכשעצמה מאוד לגיטימית בעיני. לחלוטין יכולה להבין את האמירה שלא צריך לפתוח טלפונים בכלל בזמן סרטים. היא לא יכולה לעמוד במבחן המציאות מבחינתי, אבל אני באמת יכולה להבין מאיפה היא מגיעה.
אני לא אומרת שלא הגיוני להגיד את זה. אני רק אומרת ש
א. בפועל זה מה שנאמר, גם אם לא בכל כך הרבה מילים.
וב. בעולם של היום זו בעיני כבר דרישה לא הגיונית ועדיף לדבר על נורמות שימוש בטלפון כי להגיד לאנשים לא להוציא את הטלפון מהכיס בכלל יגרום לאנשים להגיע פחות ואין מספיק אנשים בבתי הקולנוע כרגע בשביל לוותר על אילו שכן צריכים זמינות בטלפון.
אז הפסקה הראשונה הייתה קיימת
ואולי גם היא לא (מי שהסתנוור מפלאש נזהר בצוננין).
כי אין דבר כזה "דרך מנומסת"
להשתמש בטלפון בקולנוע זה לא מנומס. את רוצה קרדיט על זה שאת מנסה שזה יפריע כמה שפחות? בבקשה, אבל זה לא משנה את העובדה שזה מפריע. חשבתי להכניס איזו פסקה על הפרעות "קטנות יותר" מצילום, כמו להסתכל מתחת לג'קט או לבדוק מה השעה ולהחזיר. אבל אז מאוד קל להכנס לויכוחים על איפה סוג הפרעות אחד נגמר ואחר מתחיל, כשבסופו של דבר הכל מפריע.
בניגוד למה שאנשים פה כתבו, אנשים שמצלמים / מסמסים וכו' הם לא תופעה זניחה, ההפך אם כבר, היא הופכת לשכיחה באופן מתסכל. ומשם הגיע הפוסט הזה, תסכול שמבעבע בתוכי כבר הרבה זמן אחרי שאני נתקל בדברים האלה שוב ושוב ושוב.
ועד שחשבתי שהצלחתי להירגע כמה ימים אחרי שהוא עלה, היום שוב הייתי בהקרנה שבה כמה בנות נוער שתי שורות מתחתי צילמו סלפי והראו אחת לשנייה הודעות בוואצאפ בבהירות חזקה כאילו הן יושבות בסלון שלהן, כל זה בזמן שהסרט עצמו רץ. הערתי להן – ולא הייתי היחיד – אבל כמובן שאחר זמן מה הן המשיכו. בזמן שאיחלתי להן בראשי דברים שהשתיקה יפה להן, זה הבהיר לי כמה אני עומד מאחורי מה שכתבתי.
תראי, אני לא נאיבי. אני לא מצפה שמשהו משמעותי באמת ישתנה בעקבות הפוסט הזה. אבל גם אם זה יגרום למישהו אחד באינסטגרם להפסיק לשתף תמונות כאלו בסטורי שלו, לפחות זה עשה משהו. אבל אני כן חושב שלא לפתוח את הטלפון במשך שעתיים זאת דרישה מאוד הגיונית וברת-עשייה, כי זה מה שאני עושה פעם אחר פעם, וכך גם רבים אחרים.
אולי זוהר צודק ואני נמצא באיזו קבוצת ביניים בין צעירים שאם הם לא תיעדו משהו אז הוא לא קרה לבין הורים שחייבים לקבל סימן חיים מהילד שלהם כל רבע שעה. אולי ביום שאצטרף לקבוצה האחרונה גם אני אהיה בגישה שלך. כרגע אני רק מישהו שקולנוע זה כמו בית שני בשבילו, וכל פעם שאני רואה מסך טלפון מאיר בזווית של העין זה ישר מעלה לי את לחץ הדם. לא יכול לראות סיבה מוצדקת לזה.
ומצטער, אבל הביטוי "נורמות שימוש בטלפון" ממש עושה לי רע. הנורמה כיום היא לא להשתמש בטלפון בקולנוע, ובצדק. אם לאנשים כל-כך קשה לא לבדוק את הטלפון ובכל זאת באים לקולנוע, הנורמות צריכות להשתנות לטובת אלו שרוצים לראות סרט בלי הפרעות, לא להקל על המפריעים.
ולכן, כמו שכתבתי בהודעה אליה הגבת
הכתבה כן מדברת על ביטול השימוש בטלפונים באופן מוחלט בזמן הסרט (וכמו שאמרתי, אני יכולה אפילו להבין את הרעיון הזה מבחינה אידיאולוגית, אבל הסוסים האלה ברחו כבר מזמן).
ואני מצטערת שהביטוי "נורמות שימוש בטלפון" עושה לך רע, אבל אי אפשר להעלים אותו. הם פה והם לא הולכים לשום מקום, עכשיו צריך להחליט מה לגיטימי ומה פחות. זה הכרחי לדבר על זה כי כמו שלך מפריע שימוש בטלפונים בקולנוע, לי מפריע אנשים שחושבים שזה הגיוני להיות במקום ציבורי (רכבת, נניח), ולדבר עם רמקול, או יותר גרוע להתקשר לשירות לקוחות ולשים את המוזיקה על רמקול עד שעונים. וכן, גם בתור אמא לילדים יש לי אפס סלחנות להורים שנותנים לילדים שלם לצפות בטאבלט/לשחק במשחק עם סאונד במקום ציבורי. חייבים את הטאבלט? תקנו אוזניות (כן כן, יש אוזניות גם לילדים, זה לא תירוץ. או שישחקו במשחק בלי סאונד). אבל הטלפונים האלה לא הולכים לשום מקום ואנחנו כחברה צריכים להבין מה כן הגיוני לעשות כשאנחנו נמצאים במקום ציבורי ומה לא, וזה לא יקרה אם לא נדבר על זה באופן מפורש.
הלוואי
יש הקרנות עיתונאים שבהם לוקחים טלפונים עד סוף ההקרנה / אומרים לקהל להשאיר אותם בתוך שקית אטומה במהלך הסרט. מכיוון שאני לא סומך על אנשים לגבי האפשרות השנייה, אם הראשונה תהיה אפשרית מבחינה לוגיסטית איכשהו זה יהיה חלום.
השקיות האטומות הן בלתי חדירות
זה מאוד בעייתי כשמישהו שוכח לשהתיק את הטלפון לפני שהוא נארז בתוכן.
פה בארה"ב, זה נוהל קבוע בסוגים שונים של מופעים, בעיקר (ובכל סוגי ה-) מופעים של קומיקאים. הטלפון נשאר איתך, אבל נעול בתוך שק אטום מאוד שאי אפשר לגשת אליו. כל פעם יש צלצול באולם שדורש יציאה נבוכה של אדם אל עמדת הפתיחה של השקיות האלו, כדי להעביר את הטלפון למצב שקט.
אני חושב שיהיה יותר פשוט לחסום את האינטרנט/קליטה באולם
זו טכנולוגיה שקיימת ולא דורשת מעורבות של הקהל.
לא פותר את בעית הפלאשים
(ל"ת)
האמת שכן, בגלל FOMO
יש מצב שאי יכולת להעלות תמונה ממש באותו רגע יגרום למלינאל הממוצע לוותר על כל העניין
(פושטקים!!)
תניחו למילניאלס!
אנחנו כבר מעל גיל 40 וזקנים מדי בשביל הח%$ הזה.
הפושטקים הם הזומרים הארורים.
אלו לא מילניאלס
מילניאלס הם דור ה-Y, או במילים אחרות אנשים שנולדו בין 1981 ו-1996. אתה מדבר על זומרים.
יום ויבוא
והזומרים יטילו את האשמה על דור האלפא.
האם עדיין תוכל לצלם? כן
האם עדיין תרצה לצלם כשאתה לא יכול לצלם ישירות לסטורי? לא יודע.
חוץ מזה שזה גם יפתור את אנשי ה"בודקים בוואטספ פעם בחמש דקות וכשהטלפון על שיא הבהירות" שבכנות – יותר הורסים מצילום של חצי שנייה בהתחלה.
הלוואי שאלו יהיו הצרות שלנו במדינה הזאת
(ל"ת)
העם מחפש אסקפיזם מהצרות
(ל"ת)
ובכל זאת מרגיש לי מנותק פוסט ראנט על תופעה כל כך לא מעניינת לעומת הדברים שהמדינה עוברת. התלוננות על הישראלי המכוער זה לא ממש אסקפיזם.
(ל"ת)
זה אתר קולנוע בעברית
וזו ביקורת נגד תופעה בבתי קולנוע בישראל.
הלוואי שלא
(ל"ת)
אז עדיף דיקטטורה עם אולמות קולנוע שקטים אני מבין
(ל"ת)
אם הרפורמה תכלול הוצאת טלפונים מאולמות, שיעבירו אותה מחר
וברצינות, לא מבין את הוואטאבאוטיזם הזה. זה אתר קולנוע אז יש פה ראנטים שקשורים לקולנוע. בשביל פוסטים אקטואלים יש לא מעט אתרים אחרים וטוקבקיאדות למיניהן.
אין לי בעיה עם ראנטים שקשורים לסרטים, אסקפיזם זה לחפור על גיימס גאן ודי סי לדוגמה.
אבל להאיר על תופעה מכוערת בארץ שהיא כל כך זניחה מרגיש לי מוזר, אפילו אבסורדי בכלל לחשוב עליה בתקופה החשוכה הזאת של ישראל.
האסקפיזם שלי הוא לראות סרטים בקולנוע בלי הפרעות
ותאמין לי שאם זה היה כל-כך זניח לא הייתי מקדיש לזה פוסט שלם. וכן, זה שיש בעיות גדולות במדינה לא אומר שאי אפשר להתעצבן גם מהדברים הקטנים.
מבין אותך, מניח שהצגובה המקורית שלי היא עוד סימפטום להתמודדות הקשה שלי עם המציאות
מה גם שלאחרונה כל מוסד כביכול א פוליטי מצא את עצמו נאלץ להשמיע קול אז הרגשתי שתגובה בעין הדג זה לא שיא המופרכות. אבל כנראה מוטב להשאיר את האתר כמקלט מהמציאות, יש מספיק פלטפורמות אחרות להשמיע קול.
אתה לא צריך להתנצל, אתה צודק באלף אחוז.
(ל"ת)
יש אנשים שהדברים האלה באמת מפריעים להם ולא מרגישים להם כמו משהו זניח
ומה, לכל הרוחות, הקשר לעניינים אקטואליים?
אז עכשיו, כל עוד מדברים בחדשות על הרפורמה המשפטית, אסור לבקר אף תופעה שלילית כי מה זה לעומת דיקטטורה? אין לטענה כזאת שום היגיון.
ולהפך, דווקא בגלל המציאות הקשה כיום בארץ, אנשים רוצים לברוח לבתי הקולנוע ולהתענג על סרט טוב, רק שאז הם סובלים (וכן, יש אנשים שזה עד כדי כך מפריע להם) מהתנהגות לא מכבדת כלל של הקהל שכוללת בין היתר שימוש בסלולרי בזמן הסרט.
לכן, דווקא בגלל המצב הקשה בארץ, צריך להשאיר את בתי הקולנוע כמקום בילוי ללא הפרעות שאפשר באמת יהיה לברוח בו מכל החדשות הקשות שנוחתות עלינו כל הזמן.
אתה אומר את זה כאילו אין קשר בין שני הדברים
(ל"ת)
אפשר לבקש מדינה ליברלית שבה אנשים מתנהגים במינימום נימוס.
אמנם זה חלום בישראל, אבל לא אומר שצריך לוותר בגלל שתמיד יכול להיות גרוע יותר.
נימוס אלו מותרות למדינה שקיומה הדמוקרטי ליברלי בסכנה. למעשה זה בדיוק הזמן שאסור להיות מנומסים.
(ל"ת)
בקרוב יהיה הכי טוב
דיקטטורה נאורה של מועצת בינות מלאכותיות, וקולנוע אינטראקטיבי 5D במציאות מדומה.
לא צחוק אבל הרבה היסטוריונים בטוחים שדיקטטורות דיגיטליות הן העתיד
(ל"ת)
אם זה במקרה לא ברור
התגובות בכתבה שאינה על הרפורמה המשפטית/הפיכה משטרית/חליטה משקרית באתר שחסר קשר לנושא הן אוף טופיק, ומכיוון שזה נושא שמוציא מהאנשים המון רגשות והמון כעס, הן ישארו מחוץ לדלת למרות שהמדיניות בנוגע לאוף-ים היו יותר מקלות בשנים האחרונות.
חליטה משקרית זה שם כל כך מוצלח לתה קר
שאני חייב להמליץ על החליטות שאני מזמין במיוחד מאנגליה.
אם נורא בא לכם פוליטיקה קחו את זה לויקיפדיה
מחפשים שם שמות לרפורמה וחליטה משקרית יכול להיות אחד
אתה מבין עד כמה נושא אקטואלי שלא קשור לקולנוע הוא באמת רציני וחמור כשמתחילים לדבר עליו בעין הדג בלי שום קשר לכלום
אני רציני. עד עכשיו לא הבנתי עד כמה זה רציני כל הדבר הזה לגבי הרפורמה/הפיכה. עכשיו כשמתחילים לדבר על זה בעין הדג אני מתחיל לחשוש. פשוט כשמדברים פה על דברים אקטואלים בלי לנסות לקשר אותם לקולנוע, זה בדרך כלל בזמן מגפה כלל עולמית או בזמן שיש מלחמה בארץ.
אני מקווה שאתה לא ציני, כי זה לא מכבד לזלזל בחרדה קיומית של אחרים.
אבל אם ברצינות, לגמרי!
וואי, אני מה זה לא ציני
אני באמת רציני לגמרי. כאילו, הבנתי שהמצב היה חמור (בכל זאת, עשרות אלפי אנשים ברחובות וזה) אבל עם הדיון שנפתח פה ועם העובדה שגם יהונתן דיבר על זה ב"מצאנו באינטרנט" האחרון, זה אשכרה גרם להסתכל על מה שקורה בפרספקטיבה אחרת. נזכרתי למשל בביקורת של דורון על כוכב הקופים מ2014 ועל איך שהוא מדבר על זה שהסרט מדכא ולמה הוא לא מתאים לתקופה שבה גם בחוץ מדכא כי יש מלחמה ויורים עלינו טילים. אותם וייבים.
וואלה, רק עכשיו גיליתי שיהונתן הזכיר את זה במצאנו האחרון (שלא הספקתי לקרוא).
אישית הסיפור הזה מעסיק אותי כבר למעלה מחודשיים ורק מתעצם על הזמן (ואני אפילו לא בארץ בתקופה האחרונה, עדיין לא מסוגל להתנתק ממה שקורה כאן). אבל בעיקר אני זוכר כשיצא שומרי הגלקסיה ב2014 , בסמוך לצוק איתן (אני חושב, לא סגור כמה הם חפפו) ודובר באתר על הצורך באסקפיזם, ואכן זה סרט אסקפיזם מעולה בניגוד לכוכב הקופים הקודר והאקטואלי.
לגבי הקורונה, הרגשתי שהמגפה השפיעה על הקולנוע והטלוויזיה באופן שבלתי אפשרי להיות אתר קולנוע שלא עוסק בה (אבל כמובן שהדיון גלש לאוף טופיק ולא רק להשלכות המגפה על הקולנןע)..
מוזר, ממש לא מזמן חיפשתי (ולא מצאתי) כתבה של דורון שזכרתי במעומעם על סרט תיעודי ישראלי שזכה בפרס כלשהו
והסרט הזה עסק בילדי פליטים או עובדים זרים בישראל. דורון התייחס בכתבה בכינוי מאוד לא-מחמיא לרשויות שרוצות לגרש את הילדים האלה, ובתגובות העירו לו בסגנון "מה אתה מכניס פוליטיקה".
אף פעם לא הבנתי את חרדת הקודש מפוליטיקה בארץ. אומנות זה גם פוליטיקה, ובלתי אפשרי לדון בה בלי לדבר פוליטיקה (אלא אם כן אלו דיונים מאד רדודים)
ובעקבות האירועים האחרונים, כמעט כל ארגון הבין שלשבת על הגדר זה גם הבעת עמדה. התקשורת, הצבא, חברות הייטק- כולן החלו להביע עמדות. מובן שאני לא מצפה מהאתר להיכנס לעניין יותר מדי, אבל באופן אישי אני לא מבין את ההימנעות המוחלטת. גם לאחר שקראתי את ההקדמה של יהונתן במצאנו קצת הכעיס אותי ההימנעות מהבעת עמדה כלשהי (יש ספק בתועלת על הדיונים הקשורים בהרכב ועד השופטים? זה לב ליבו של הדמוקרטיה). אבל זה אתר פרטי וזכותו לנהל איך שהןא רוצה כמובן. אבל גם בלי לשים לב, המון דיונים פה גולשים לפוליטיקה פשוט כי יצירות אומנות לא קיימות בוואקום. ואם מרגיש שההודעה הזאת היא גם אוף טופיק ולא רלוונטית לקוראים מוזמן למחוק אותי.
אפילו שמחה רוטמן, ממובילי ההפיכה, הכריז בראיון כי אווטאר סרט שמאלני אש ושר הטבעות ימני.
כאילו, הנימוקים שלו היו פח (הסרט ימני כי יש בו טובים ורעים מוחלטים? גיב מי א ברייק). אבל עדיין לא זוכר פוליטקאי ישראלי שמתייחס לקולנוע מיינסטרימי אמריקאי ומקשר לפוליטיקה באופן כה בוטה (תמיד זה כל מיני גיבובי שטויות הקשורות בקולנוע הישראלי כמו פרשת פוקסטורט ומירי רגב)
טוב, על הראיון הזה בהחלט אפשר לדבר אם משום מה רוצים
אבל אני חושב שכולם יסכימו – מימין ומשמאל – שהוא מסוג השטויות שמציירות את המטרה מסביב לחץ ומלאות ב-90% בנפנופי ידיים ו-10% בלבולי שכל.
ומה החץ?
השמאל שובר קלפיות? הימין פרנצ'ייז? סתם סרטים שאהב/שנא?
נראה לי שהוא אהב את שני הסרטים
החץ הוא בעיקר "כל סרט שהוא הוא ימין או שמאל, ולא ערבוב של מסרים רבים שאפשר לפרש כך או כך בהתאם לדעה שאתה מגיע איתה ולתקופה שבה אתה נולד".
אז כנראה שאתה ממש פספסת פה
ולא הבנת שב"שמאלני" הכוונה שאווטאר הוא סרט אנטי-קולוניאליסטי (וממש קשה לפספס את המסר הזה בסרט, הוא זועק לשמיים) ושר הטבעות הוא סרט "פטריוטי", במיוחד לאור הרקע של הספרים או כתיבתם. אז כנראה שאתה באת מראש עם דעה שלילית לגבי שמחה רוטמן, במקום להקשיב למה שהוא אמר ברצינות, וחבל.
אבל הוא לא אמר "אנטי-קולוניאליסטי" או "פטריוטי"
הוא אמר "שמאלני" ו"ימני" – שני צדדים פוליטיים לא מוגדרים היטב שכל אחד מהם כולל עוד סט ערכים רחב בהרבה.
אווטאר, למשל, לכאורה אנטי-קולוניאליסטי, אבל במקביל שוחה בקלישאות אחרות נגד ילידים כולל "האדם הלבן יותר טוב בלהיות יליד מהילידים". בהנחה ש"שמאל" כאן הוא "ליברלי" וש"ליברלי" הוא "אנטי גזעני", "אווטאר" ממש לא יורד בגרון לשמאל שכזה.
אבל בעיקר – אני לא אוהב לרדד סרטים לסך השיוך הפוליטי שלהם. זה מספיק נורא בעיניי שרידדנו אנשים לסך השיוך הפוליטי שלהם, במקום לאפשר להם דעות מורכבות על שלל נושאים – אבל סרטים? מה עשינו רע שאנחנו צריכים לשתף פעולה עם הרעיון הזה.
לגמרי.
בכל מקרה קשה לי לקרוא לסרט עם פטיש כזה מוגזם לנשקים ומכונות ירי (ועוד קמרון טוען שקיצץ איזה 10 דקות של ירי) כסרט שמאלני אש.
אני חושב שיש בזה הגיון
היום "אנטי-קולוניאליזם" זו עמדה דיי מיינסטרימית, לפחות בארה"ב, אז החלק הזה בסרט הוא לא שנוי במחלוקת עבורם. אם הוא היה יוצא לפני 100 שנים הוא היה נחשב סופר שמאלני בגלל שהתרבות האמריקאית עוד לא התקבעה על זה שקולוניאליזם זה רע.
עבור רוטמן זה עדיין שנוי במחלוקת, כי בתור ישראלי ימני, הוא עדיין בעסקי הקולוניאליזם.
אני קצת מפחד לשאול בנוגע למשפט האחרון
כי אם הוא נוגע לרוטמן אז זאת השערה פרועה אבל מה אני יודע, ואם הוא נוגע לימין הישראלי כולו הוא.. ובכן, נראה לי, לא ממש מדויק. לכל הפחות באופן שבו הימין עצמו מגדיר את המצב.
אין באמת עדויות לכך שרוטמן תומך בקולוניאליזם בהגדרתו.
וזה ברור שמי שמאמין בארץ ישראל השלמה לא רואה את עצמו בתור קולוניאליסט, אבל אני חושב שהכוונה היתה לעובדה שהמרחק בין זה לבין שליטה על עם אחר מאד קרובה.
אבל אז מה ההיגיון של רוטמן פה?
הדרך היחידה (על פי מה ש-ra מציג) שההיגיון הזה עובד זה רק אם מניחים שימנים הם פרו-קולוניאליזם. הם לא. הדבר היחיד שאפשר להגיד זה שימנים פוחדים שעיסוק יתר בנושא אמור לזלוג למה שקורה ביהודה ושומרון, ועדיין נראה לי שצריך לא מעט אקרובטיקה מחשבתית כדי להגיע מאווטאר למה שמתרחש בישראל.
וכלומר, ספציפית קולוניאליזם, שם חלק מההגדרה היא שיש מרחק עצום בין המדינה המקורית למדינה שלך (שכולל לפחות איזה ים או אוקיינוס) נראה לי מאוד רחוק ממה שקורה בישראל וההאשמה בקולוניאליזם למה שקורה בארץ היא יותר בקטע של "היהודים באו מאירופה כדי להשתלט על הארץ" (קרי, גם מה שבקווי 1948 הוא כזה), בלי קשר בכלל לארץ ישראל השלמה.
אני מכיר את הטענה לגבי התנועה הציונית מראשית ימיה כ"קולוניאליזם"
ואני לא מסכים עם זה. אני מדבר על ההתנחלויות כיום.
אני מסכים שאין ככ קשר בין זה לבין אוואטר, כי זה שני סוגים שונים של קולוניאליזם. אבל כשרוטמן אומר שהסרט הוא "שמאלני" כי הוא "אנטי-קולוניאליסטי", אי אפשר שלא לעשות את הקישור הזה.
כל הקטע הזה
של אזרחים של מדינה מסויימת שמקימים ישובים מחוץ לגבולות המדינה שלהם, בנקומות אסטרטגיים וכוונתיות של קטיעת רצף התיישבותי של האוכלוסייה שהייתה שם במקור, לפעמים על אדמות פרטיות, תוך כדי הפעלת אלימות נגדם מתוך מטרה לגרום להם לעזוב כדי שיוכלו להקים עוד ישובים – אני הייתי קורא לזה קולוניאליזם. ברור לי שהימין מגדיר את זה אחרת, אבל סלח לי אם אני לא קונה את זה.
אני מודה שלא בדקתי אם רוטמן ספציפית תומך בהתנחלויות, אבל זו לא נראית לי השערה פרועה בהתחשב בכך שהוא חבר בממשלה הנוכחית.
אז אתה קורא לזה במילה לא קשורה
בעלת מטען ספציפי מאוד. ראה הודעה למעלה.
זה באמת לא קולוניאליזם.
מי שתומך בארץ ישראל השלמה בדרך כלל יעדיף סיפוח או טרנספר/נכבה אבל אף אחד מהם לא באמת קולוניאליזם.
קולוניאליזם התיישבותי
שהוא שונה מקולוניאליזם רגיל.
לינק לחלק על ישראל מוויקיפדיה האנגלית כי בואו, לינק לפודקאסט עם היסטוריון של הסכסוך שדיבר על זה הרבה.
... והוא שונה גם מאווטאר
אז כלומר, בשלב הזה אנחנו מתרחקים מאוד מהקישור של רוטמן ("אווטאר הוא שמאלני כי הוא אנטי-קולוניאליסטי") וזה נהפך להנחה על הנחה על הנחה כדי שהמשפט התמוה הזה יהיה בעצם הגיוני כי בעצם רוטמן הוא בעד קולוניאליזם כי בעצם הוא בעד קולוניאליזם התיישבותי כי בעצם ככה הוא תופס את ההתנחלויות או חושש שמשתמשים באנטי למושג כדי להתנגח בהן וכל זה בסרט שלא מציג את אותו הדבר.
זה… רעוע, לכל הפחות.
מסכים
זאת הייתה הערה על "ישראל – קולוניאליזם כן או לא". לא אכפת לי מה רוטמן חושב על אווטאר, על מפעל ההתנחלויות או על הסנדוויץ' שאכלתי עכשיו.
אבל המציאות היום היא קולוניאליזם
או "קולוניאליזם התיישבותי", כמו שכתבו בתגובה למטה, שלפי הלינקים שהוא נתן זה מאפיין של קולוניאליזם, או אמצעי למימוש של קולוניאליזם, ולא משהו אחר לגמרי.
לא, המציאות היום היא לא קולוניאליזם
המציאות היום בתפיסה מסוימת (של שמאל מסוים) היא קולוניאליזם התיישבותי, וחלקים אחרים תופסים את אותה המציאות באופן אחר. ספציפית – הימין.
מכיוון שרוטמן איש ימין, אנחנו מחפשים להבין איך הוא מפרש את המצב. מכיוון /התפיסה הזאת היא לא איך שהימין תופס את הסיטואציה בארץ, אחרת הוא היה, נו, שמאל.
בשביל שהמשפט יהיה סביר, רוטמן צריך להיות ימני שהוא בעצם שמאלני.
זה העתיד ששמאלנים רוצים!
(ל"ת)
נו באמת.
(ל"ת)
אני לא מבין את המשחק מילים הזה של "קולוניאליזם התיישבותי" לעומת "קולוניאליזם"
זה סוג של קולוניאליזם, לא איזה משהו אחר לגמרי.
כשאני אומר שרוטמן תומך בקולוניאליזם, אני מדבר על ה Nature of the thing, לא ה Representation of the thing.
בלי קשר למילה שהוא ישתמש בה כדי להגדיר את מפעל ההתנחלויות, העובדות הבסיסיות והיבשות לגביו הן מאפיינים של קולוניאליזם התיישבותי (ישובי קבע מחוץ לגבולות המדינה, בשטח שבו חי עם אחר, מתוך כוונה "להחליף" אותו בדרך כלשהי).
אני חושב שרוב הימנים יסכימו עם העובדות הבסיסיות האלו. התפיסה האחרת של המציאות היא לא בקטע של המאפיינים האלו, אלא בשאלות של זכות ומוסר כמו "עד כמה העם האחר הוא אוכלוסיה ילידית" / "האם זה מוסרי לעשות כזה דבר אם זה מתוך אינטרס של הגנה עצמית" וכו'
כשרוטמן משתמש במילה הזו כדי לתאר את "אווטאר", ברור לי שהוא לא מתכוון להגיד שאווטאר הוא סרט שמאלני כי הוא נגד הכיבוש. אבל זו, בעיניי, דרך להסביר את הסתירה בין העובדה שהוא לא נחשב "סרט שמאלני" בארה"ב, אבל ישראלי ימני יכול כן לתפוס אותו בצורה כזו. לא כי הוא תופס את עצמו כ"בעד קולוניאליזם", אלא בגלל שעבורו ה Nature של קולוניאליזם (גם אם הוא לא רוצה לקרוא לזה ככה) זה משהו שהוא כן תומך בו.
זה דברים די שונים אבל בסדר
ואני לא בטוח שימנים יסכימו להגדרות הללו אבל בסדר.
ואני לא חושב שרוטמן תומך ב"טבע" של קולוניאליזם – בטח לא כזה שאינו התיישבותי – אבל, בשלב הזה, נראה לי שנסכם את זה בבסדר.
יש ימנים, ויש סמנטים
כמעט כל מילה בפסקת ה"עובדות הבסיסיות" שלך שנויה במחלוקת, בין אם בחוק, במוסר או בפרקטיקה, לכן אי ההסכמה אינה על שאלות ההמשך, אלא על שאלות הבסיס.
"שמאל" ו"ימין" הם מושגים ששונים בין מדינות שונות, אבל שני הערכים המובילים שבד"כ עומדים במחלוקת הם חירות ושוויון.
קולוניאליזם זה מסר של אנטי חירות ואנטי שוויון, וכלל מייצג גם תופעה שלילית. האזרחים שתומכים בהתנחלויות לא תומכים בNature של קולוניאליזם, אלא פשוט לא רואים בזה קולוניאליזם.
בנוסף, גם המושג עצמו טעון בהרבה משמעויות אתנוצנטריות וארכאיות, ולרוב מיוחס למדינות אירופאיות. מערכת היחסים של סין עם הונג-קונג/טיבט/מקאו לא מתוארת כקולוניאליסטית, למשל, גם לא בNature.
ראיתי את הראיון של רוטמן. אני מניח שהוא מדבר יותר בכיוון של "שמרנות/ליברליזם", ולא "ימין/שמאל" פרופר. אווטאר זה לא סרט שמרני-פוליטי, כי הוא מתנגד לתאגידים ולמלחמה, בעד פיתוח הטבע ועוד ועוד, שכל אלו נחשבות סוגיות ליברליות.
מנגד, ערכי המשפחה המסורתיים מאוד חזקים באווטאר, כמו כמעט בכל בלוקבאסטר אמריקאי. תפקיד האבא, תפקידי הגברים והנשים.
יתכן וזו הסיבה שהוא לא נחשב סרט "ליברלי" בארה"ב.
בכלל, מה זה בלוקבאסטר ליברלי? זה כמעט ולא קיים. בלוקבאסטר במהותו הוא מיינסטרים ומיינסטרים תמיד מנסה ללכת על החבל בצורה עדינה, ולאזן כדי שגם דלונדה מניו יורק או ג'ימי בוב מארקנסו ילכו לראות אותו בקולנוע.
אווטאר
הוא סרט שמאלני באלמנט מאוד ספציפי שלו. שמאלני זה לא המילה הנכונה בגלל שמדובר בקטיגוריה רחבה מאוד שאווטאר לא נופל אליו ברובו. אבל יש ויכוח על הציר של שמרנות מול פרוגרסיביות שקשורה למיסגור של השיח על קולונילאליזם מנקודת מבט פרו מערבית או אנטי מערבית. זה לא מפתיע שיש ימנים בארץ שמודעים לשיח הזה ותופסים בו צד למרות שאפשר להיות מתנחל ולהיות יותר בצד הלא שמרני בסיפור הזה. כי זה בעיקר קשור לפטריוטיות אמריקאית ושמרנות בריטית.
רוב הימנים היום הם לא בעד קולוניאליזם כפרטיקה. אבל אם ישאלו אותם על ההיסטוריה הקולניאליסטית האירופית הם יגידו שהיסטוריה של ניצול ונישול היא הסטוריה של האנשושות כולה, והיא כללה גם את אבות אבותיהם האירופאים. העובדה שזה היה בקנה מידה גדול קשורה לעובדות מקריות, שהם במקרה היו מעצמות ימיות והיה להם יותר מה להרוויח מהניצול והנישול. או שהם פשוט היו יותר טובים בזה מאחרים. אבל ביחד עם ניצול ונישול אנשויים, אבות אבותיהם האירופאיים הביאו איתם את הלוז הרעיוני שיביא אותם למקום שבו הם יבחינו שניצול ונישול כאלו לא ראויים. זה מסגור פרו ערבי.
ויש מסגור של הקולוניאליזם האירופי כעוולה מיוחדת בהיטוריה של העולם ושקשורה לגזענות, למונותאיזם וגם לקפטליזם של הקולוניאליסטים האירופיים. הויכוח הוא לא על העובדות הגדולות, הן בדרך כלל מוסכמות, זה רק על המיסגור. אווטאר כמשל על נישול ילידי לוקח צד מאוד חזק בויכוח הזה. הנישול הוא תחת דגל אמריקאי ובשם הערכים שלו. המניע שלו הוא קפיטליזם חזירי והדגל האמריקני מגוייס בשם תאוות הבצע. קשה לי להאמין שזה עבר חלק בגרון של פטריוט אמריקאי אלא אם כן הוא לא שם לב לסימבוליזם. בכל דבר אחר זה לא סיפור שמאלני במיוחד. ובעקרון מתנחל ישראלי לא אמור להיות מושקע מדי בדעה כזאת או אחרת בהקשר הזה לכאורה. אבל זה לדעתי נובע משם, לא בגלל שמתנחלים בארת רואים את עצמם כקולוניאליסטים
יש שיאמרו שהוא רוצה להלאים את בתי המשפט,
מה שהופך אותו לימני שהוא שמאלני בהגדרה.
רוב הימנים בישראל הם שמאלנים בהרבה תחומים,
גם שמאל אמיתי באמת אין פה.
אני הקשבתי למה שהוא אמר
והוא לא אמר ש"שר הטבעות" הוא ימני כי הוא "פטריוטי", אלא בגלל שיש בו טובים ורעים מוחלטים, הטובים הם "אנחנו" והרעים זה "הם", והוא לא מערער על ההפרדה הזו או חותר תחת ההגדרות של "טוב" ו"רע".
וזה דבר מטופש להגיד כי:
1. זה לא נכון לגבי "שר הטבעות"
2. זה לא נכון לגבי "ימין ושמאל" (חוסר הרצון לערער את ההגדרות של "טוב" ו"רע" זה דבר ששני הצדדים חוטאים בו)
3. מאחר ורוטמן מגדיר את עצמו כימני, אני מניח שהוא מעדיף את תפיסת העולם הריג'ידית הזו של "טוב" ו"רע", וזו תפיסה סופר מטופשת. איך אפשר להתיחס לזה ברצינות?
אני לא יודע מה הוא אמר
וגם אין לי בדל של חשק להתווכח על מה שהוא אמר, אבל לגופם של הדברים שאתה כותב כאן:
רוב הסיפורים שמתארים קונפליקטים בין אנשים משתדלים להציג אותם כמורכבים במובן מסויים, ולו מהסיבה הפשוטה שכך הדברים נוטים להיות במציאות. בז'אנרים מסויימים כמו סיפורים/סרטים לילדים, או ספרי פטנזיה אפית, מקובל להציג הרבה פעמים רע מוחלט שאינו ניתן לערעור.
בשר הטבעות, יש בבירור ובאופן המוחלט ביותר צד שהוא טוב וצד שהוא רע. כן, יש כמה עצמות שנזרקות לרעת 'הצד שלנו', אבל החלוקה ברורה בצורה קיצונית – הרעים, המכוערים, הצווחנים וצוחקי הצחוק המרושע, אל מול הטובים, הנאווים, יפי הבלורית וכחולי העין.
הימין, או באופן כללי אנשים שקרובים יותר ללאומנות, נוטים לתפוס את הצד של הלאום והמדינה שלהם כצד 'הטוב', בצורה הרבה יותר מובהקת ממה שהשמאל עושה. מסיבה זו נוח להם יותר עם מסרים שכביכול תורמים לתפיסה דיכוטמית מאשר אלו שנוטים למצוא את המורכבות בכל צד.
לכן אני חושב ש:
1. זה כן נכון לגבי שר הטבעות.
2. זה כן נכון לגבי ימין ושמאל. (הימין במדינה משכונע ש'אנחנו' – הצד של מדינת ישראל – הרבה יותר טובים וצודקים אובייקטיבית, ממה שהשמאל סבור)
3. רוטמן/ימניים נהנים יותר מיצירות שמציגות קונפליקט שיש בו 'טוב' ו'רע' (ה'מוחלט' מיותר), כי כך הוא גם תופס את הקונפליקט של מדינת ישראל מול הפלסטינים/ המערב מול האסלאם וכדו'.
כמו שיהונתן הדגיש, כל הגישה הזאת ברוב המקרים היא רידוד יצירה שלמה לכדי פוזיציה צרה ומאוד ספציפית. במקרה של שר הטבעות זה אפילו יותר קיצוני, כי כאמור – זה חלק מהמאפיינים של ז'אנר הפנטזיה האפית, שנובעים מהאופי של הסיפורים בז'אנר.
משום ההגינות אני מוכרח לציין שלמעשה נתקלתי הרבה פעמים בהגדרה של שר הטבעות כיצירה עם נטייה ימנית, כולל – נדמה לי – כמה פעמים כאן באתר.
אם טובים ורעים מוחלטים זאת ההגדרה לסרט ימני
אז אווטאר הוא הבן גביר של הסרטים
אין הימנעות מפוליטיקה באתר
יש הימנעות מפוליטיקה שאינה קשורה לכלום ושום דבר שנוגע לענייני האתר.
השאלה מי ירכיב את ועדת שופטי העליון היא, עדיין, לא שאלה שקשורה לקולנוע יותר מהתפוצצות בנק SVB, המלחמה באוקראינה, קברים המוניים שמתגלים בקנדה או כל שאר נושאים כאלה ואחרים שזוכים לכותרות או נדחקים לצד בהתאם למה שעורכי חדשות חושבים שהוא חשוב ויביא להם רייטינג.
אבל בעוד שחלק מהנושאים האלה מאפשרים דיון רלוונטי, מאיר עיניים ומעניין ההתרשמות שלי שעצם הניסיון לדיון סביב החוקים המוצעים הוא שק בוער של חרא, שבו רוב האנשים המשתתפים בכלל לא מבינים איך אפשר להתייחס אליו כדיון וזה למרות שההשכלה המשפטית וההיסטורית של רוב האנשים שבדיון הזה שואף למעט מאוד.
אז העמדה שלי היא שאני לא רוצה שקים בוערים של חרא באתר שלי. תרבות הדיון באתר הזה נשמרת לא רק בגלל שאנשים יודעים איך להגיב, אלא גם על השאלה איזה נושאים אנחנו מדברים בכלל. כרגע, בזמן הזה, אני לא חושב שדיון שכזה יתפתח למשהו שלא יזכיר את טוויטר, אתר שעבד קשה כדי להיות יותר מלא ברעל ופחות מלא בשיח מאשר טוקבקים באתרי חדשות, אבל לפחות עכשיו הוא זכה בתואר של המקום הכי נורא להיות בו באינטרנט בכל הנוגע לתגובות. אני, כאמור, פחות מתחבר ולא רוצה את זה פה.
שים את זה באיזה צד של הגדר שאתה רוצה.
כאמור, אין לי כוח לדיונים האלה
בטח לא בדף שלא קשור לנושא בכלל.
או סתם על הא ועל דא
איפה עותק של דינה כשצריך דוגמאות?
ממש התרגזתי מהתגובה
ואני לא נוהג להתרגז (אבל במקום לכתוב מה שרציתי בהתחלה אני הלכתי מהאתר וחזרתי רגוע וזו התגובה החדשה) , פשוט לא מובן לי למה קרקר לא מוחק את כל הדיון הזה ישר .
ממש לא מעניין אותי כרגע בעד נגד הרפורמה.
פשוט התגובה – " יש לנו יותר צרות במדינה מאשר…" זו תגובה מוזרה(עדינות) בעיני , אוקי אז יש רפורמה משפטית נוראית , אז אסור לכתוב על זה? בשביל בכלל האתר קיים? למה הוא כותב על קולנוע? מה אכפת לי עכשיו כמה הצעקה 6 עשה בסופש יש בלאגן במדינה , מה אכפת לי מהסרט החדש של סופרמן ? יש דיקטטורה במדינה. וכו וכו
עזוב את האתר, למה וואלה כותב על ספורט? על קים קרדישאן? לפי ההגיון הזה כל הכוח של התקושרת צריך להיות לרפורמה (תאכלס די הרבה מופנה לזה אבל לא משנה)
עכשיו אני מאמין שרוב כותבי התגובות באתר מסכימים איתך מבחינה אידאולוגית וזה בסדר ולא אכפת לי(וזה אולי יעזור למתן ריבים שרובנו מסכימים), אך זה לא העניין , העניין הוא שזה אתר לקולנוע ושות, וכל עוד הוא עדיין כזה , מתן יכול וצריך לכתוב שמפריע לו צילומי הקהל בסרטים או משהו.
וזה לא שאני מזלזל פה בחרדות שלך ושל אנשים אחרים כאן או בכלל , אני מבין שיש פחד והכל בסדר, אבל אני שואל האם במקום לדבר על הנושא צריך לדבר על זה(וכידוע לדעתי ממש לא).
הסברתי את עצמי למוות אז מוזמן להתעצבן בשקט. כאילו מה אתה מצפה, שנריב עכשיו? יש מספיק ריבים במדיננ
(ל"ת)
אוקי לא אגיב יותר תודה
(ל"ת)
געגועים לבתי קולנוע באירופה בהם מעירים לאנשים שרק פותחים את הטלפון
אבל עד אז, עוד סיבה לרצות לשבת קרוב: רוב הקהל מאחוריך, ואז בדרך כלל לא רואים את זה. אלא אם הבהמה שמה פלאש.
זה נכון
כי הזכרונות האחרונים שיש לי מהתופעה של טלפונים פתוחים בזמן הסרט הם באמת מלפני כמה שנים טובות, מישראל. לפחות מהחוויה שלי מהקולנוע באירופה (ספציפית בעיקר גרמניה, אבל יצא לי גם פולין ואנגליה), אין דבר כזה מסכים פתוחים בזמן הסרט. לא לגיטימי ולא קורה.
וגם נשארים בסוף עד לכתוביות ללא קשר למארוול
ראיתי סרט בקונסטנץ באיזה משהו שנראה כמו סינמטק שלהם(במקרה הטוב) ואחרי שהסרט נגמר הם לא קמו והיה חושך ואני כזה – "אממ טוב אני הולך " , לא יודע כמה אהבו את זה.
אגב היה אחלה סרט שמסתבר שהבמאי די מופרסם בגרמניה – אני לא זוכר את השם ולא מצאתי, הסרט מדבר על מהגר מסוריה שמגיע לגרמניה , מנסה להשתלב וזה אבל בינתיים מוכר סמים ומתחבר עם מאפיונרים.
אבא שלו מוסיקאי די מופרסם גם בסוריה וגם בגרמניה והשחן הראשי בסוף עושה ראפ מוצלח כזה.
אולי "טבעת הזהב" der goldene Ring
נכון, האורות לא נדלקים עד סוף הכתוביות
וחלק לא מבוטל מהקהל נשאר לשבת בזמן הזה.
אבל לדעתי בכל הקרנה שהייתי, היו אנשים ספורים שכן קמו מיד כשהסרט נגמר. לא הרוב, אבל היו.
אז לא חושבת שהיציאה המוקדמת שלך מהסרט השאירה רושם מיוחד.
נ.ב. לא ראיתי את הסרט המדובר.
אוקי יופי תודה (:
(ל"ת)
Rheingold (2022) מסתבר זה היה זה
(ל"ת)
אני מאוד לא אוהב את הקטע הזה עם האורות
יש את זה בשנים האחרונות גם בסינמטק ואני לא מבין את העניין הזה.
בכלל הנושא של הקרדיטים מאוד מוזר מבחינתי. זה רק בקולנוע. כשאני הולך להצגה, אין קרדיטים בסוף, יש שחקנים שמשתחווים (ל-2 דקות בקושי, והאורות דולקים בחלק הזה לרוב). אף אחד לא מקריא את השמות של המלחין או הכיאורוגרף או מעצבת התלבושות וכו'.
בסוף הקונצרט, אף אחד לא מקים את כל 80 הנגנים על הבמה או מקרין את השמות שלהם. השמות מופיעים בתוכניה (במקרה הטוב) או באתר האינטרנט.
זמר בהופעה בדרך כלל נותן קרדיט לנגנים שלו ולסאונדמן, אבל מה לגבי אנשי השיווק שעבדו על ההופעה והמכירות? שלא לדבר על כל מי שטרח על הקלטות האלבום למשל.
בקולנוע אנחנו מקבלים את כולם, החל מהעיריה שנתנה איזה חדר מסכן לצילום סצינה ועד לאחרון נערי המים.
ההחשכה הזו של זמן הקרדיטים מעצבנת. שילמתי על כרטיס, נהניתי (או שלא) מהאמנות, תנו לי לצאת*. קרדיטים אני יכול למצוא לבד.
*כן, ברור שאף אחד לא אוזק אותי לכסא. אבל התחושה ואפילו הרעיון שזה חלק מהסרט – זה קיים רק בקולנוע.
צעקה 6, שבת האחרונה, 14:10, יס פלאנט ראשל״צ.
לא רק דיבורים, לא רק מסכים (וכל זה בחסות בני ובנות 12-13) אלא שני בני טובים שעישנו וייפ באמצע האולם.
נראה לי שאני אגביל את עצמי לירושלים נטו, איכשהו תמיד הקהל בסדר שם.
אתה הולך לקולנוע בשבת בצהריים?
ועוד בראשון? מקבלים אחרי זה עיטור מלחמה?
אפילו גלידת ניחומים במקדונלדס אי אפשר לקנות בגלל העומס.
(ל"ת)
אגב, שבת בצהריים בירושלים בסרט למבוגרים זאת לא בעיה בכלל.
(ל"ת)
נראה לי שאנחנו בדרך לשינוי פאזה (אם אנחנו עוד לא שם) ואולמות הקולנוע יעברו ברובם מכללי התנהגות של קונצרטים קלאסיים להופעות רוק. הקרנות סטייל "רוקי" יהיו הסטנדרט ולא אירועים מיוחדים. קרוב לוודאי שהמעבר ייראה בעתיד הגיוני – למה שעשרות אנשים יתקבצו באולם אחד רק כדי לדרוש זה מזה להעמיד פנים שהם לא קיימים, כשכל אחד מהם יכול לראות את הסרט בבית לבד? יש אפילו משקפי מציאות מדומה שמדמים מסך קולנוע גדול וסאונד סראונד.
מסכים, הקהל הוא לא מטרד אלא ערך מוסף.
אם אני רוצה לצפות בריכוז ובאיכות טובה מוטב לעשות זאת בבית, גם ככה איכות הקרנה עליבה נהייתה מגפה (עולמית, אנחנו לא היחידים).
קהל טוב הוא ערך מוסף, טלפונים הם מטרד
בהופעות ובקולנוע.
מעולם לא אמרתי אחרת. על אף שלא אופתע עם כל מיני מיסיונות לערב פלאפונים בהקרנות יגדלו כדי למשוך צעירים. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו משתתפים בקהוט במהלך הסרט
(ל"ת)
הנוכחות של הקהל בהחלט נותנת ותמשיך לתת דברים שאין בצפייה ביתית
הצחוק של הקהל כשיש בדיחה טובה, או מחיאות כפיים ותשואות ברגעים מדהימים ומיוחדים ולפעמים אפילו קולות פליאה כשיש סצינה מאוד מפתיעה, כל אלה לא יהיו לאדם בצפייה ביתית לבד.
אבל עדיין, בסופו של דבר מדובר בסרט ולא במופע, ויש בהחלט הבדל.
בסרט אתה שוקע בתוך העלילה של הסרט ורגיש הרבה יותר להפרעות ש״מוציאות״ אותך מהסרט, לעומת מופע שם אתה לא שוקע בכלום כך שאין סיבה שמשהו ״יוציא״ אותך.
כלומר, זאת בהחלט אפשרות
אבל לא רואה סיבה למעבר כזה. גם היום יש הקרנות קולנוע רגילות לצד הקרנות פעילות / מיוחדות. לפני כמה שנים הייתי בקולנוע פרינס צ'ארלס בלונדון בהקרנת Quote Along של "ילדות רעות", שבה מצופה מהקהל לצטט את הסרט בזמן שהוא מוקרן, במיוחד הקטעים האייקונים. היה מאוד כיף, ומן הסתם אף אחד לא ילך לדבר כזה ויתלונן שהקהל מדבר כל הזמן. לכל סוג הקרנה יש סיבות שונות ללכת וציפיות שונות.
תגובות של קהל בסרטים זה דבר טבעי ובהחלט תורם לחוויה לפעמים, אבל התעסקות בטלפונים זה פחות קול. בשביל זה, כמו שאמרת, יש הופעות רוק או צפייה ביתית.
הרבה יותר גרוע זה ילדי מארבל שצועקים ומרעישים
אם נותנים לקהל לצעוק, למחוא כפיים ולהרעיש כל הסרט כמו כל המעריצים הפנאטים שזה מפריע פי מיליון, גם אני אצלם בטלפון. מפריע פחות.
הצעה
אני חושב שלשנות את כותרת המשנה של האתר בעקבות הכתבה הזו זה מתבקש
לא מכבים את המוח בכניסה לקולנוע, אבל את הנייד בהחלט כן
(ל"ת)
או פשוט
"כבו את הטלפון בכניסה לקולנוע!!!1"
ארורים אלה שמצלמים עם פלאש!
בני בליעל!!! גם ככה קשה להתרכז עם הלעיסות, הפיטפוטים והרעש הכללי. אבל הפלאשים!!! שום דבר לא מוציא אותי מהפוקוס כמו ההבזקים המרושעים האלה.
אז טוב מאד שהכתבה הזאת מופיעה באתר קולנוע. הגיע הזמן לקצת יותר נימוס!
ולכל פראי האדם שצריכים הוכחה לסטורי -תצלמו לפני ואחרי ההקרנה!
לסרט "הפלאש" יביאו מצלמות?
אגב, אין שום דבר מגניב בסטורי שחוק של פריים אקראי מאולם הקולנןע. זה אפילו לא דבר מגניב להעלות.
(ל"ת)
עדכון מדד האושר העולמי
ישראל במקום הרביעי![!בלונים!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_balloons.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_balloons.gif" alt="" width="" height="" />)
הקשר לאתר הוא שהחברה הישראלית חיה בסרט.
הפעם היחידה בעשור שכמעט והגעתי למצב של מכות
היה בבית קולנוע, בזמן שצפיתי ב"מקום שקט 2", עם חבורת נערים ערסים שלא הבינו את הקטע של הסרט.
אחרי שהסדרן העיר להם 5 פעמים והתייאש, ואני ביקשתי בעדינות (שהלכה ופחתה) להיות בשקט, זה הגיע למצב שאחד מהם הגיע אליי וכמעט הלך איתי מכות.
והקטע? זה בקניון גבעתיים, המקום הכי בורגני בעולם.
מאז אני לפעמים ממש הולך במצב מלחמה לסרטים, ומנסה ללכת לסרטים בשעות לא נורמאליות בשביל לא להיחשף לבני נוער (ואז אתה צופה בבאטמן ב10 בבוקר אבל נתקל בהורים שחושבים שזה לגיטימי לקחת את הילדים בני ה5 שלהם לבאטמן האחרון, ואתה מקבל צעקות חצי מהסרט עד שהילדים השתעממו, או שאתה הולך לפייבלמנים ומקבל חבורת קשישים שמדברת בקול ושמסתבכים כל פעם בלשים את הנייד שלהם על שקט).
צפייה טובה בקולנוע נהייתה מצרך נדיר
צפיתי בזה במהלך טיסה ארוכה בחלקים מרוב ששעמם אותי ולא הצלחתי להחזיק מעמד. אבל זה שהסרט משמים כמובן לא תירוץ להרוס אותו לאחרים, אין שום בושה בלצאת באמצע במקום להישאר בהפגנתיות ולסבול (או לגרום לאחרים לסבול) ״כי שילמנו״
(ל"ת)
גבעתיים
גבעתיים אינה מקום בורגני וכתושב העיר אני מוחה בתוקף על ההנחה שאין בה ערסים
דווקא הקשישים הם אוכלוסיה מצוינת ברוב המקרים
הייתי ב"שירת סרטני הנהר" או איך שלא קראו לו ביום שלישי ברב חן, שהסתבר לי שזה שלישי בשלייקס. היה אולם מלא בפנסיונרים והייתה הקרנה פשוט מצוינת. מדי פעם צלצל למישהו הטלפון כי הם שכחו ומסתבכים, אז ישר העירו לו והוא כיבה. אולי כדאי לאמץ ללכת לקולנוע רק בשלישי :)
לי קשה איתם
לפני כמה שנים גוללתי פה מסכת תלאות במהלך סרט בשלישי בשלייקס. זה בסוף עניין של העדפות:
טינאייג׳רים נוטים להיות רועשים בקטע נלהב, לא נתקלתי בצילומים אבל כן במחיאות כפיים ועידודים שונים, התלהבות מוגזמת ורחש בעקבותיה וכו׳
מבוגרים נוטים לדבר בקול רם, הם פחות טובים בשליטה בטכנולוגיה (שוכחים להשתיק טלפונים, מגיבים לאט להפרעות כמו צלצול אצלם, מרשים לעצמם לסרבל את הסביבה במעילים או עטיפות רועשות)
השאלה איזה סוג של הפרעות יותר מטריד אותך. הייתי אומרת שהכי נח להגיע לסרטים באולם כמעט ריק, רק חבל שהם בדרך כלל סרטים מבאסים.
אם לא נתקלת בבני נוער מצלמים אז אני מקנא בך מאוד
נתקלתי בפנס רציף על הסרט (כנראה צילמה סרטון והפלאש דלק כל הזמן הזה), נתקלתי בכאלה שעמדו וניסו להפריע להקרנה עם הידיים, ונתקלתי בכאלה שירדו למטה צמוד למסך וניסו לקפוץ ולהפריע מול המסך. על צרחות וטלפונים אין על מה לדבר כבר…
תני לי כל יום מישהו זקן שרעיש עם מעיל או שיקח לו דקה לכבות את הטלפון.
בנוסף, כשמישהו זקן מדבר בקול רם אז אני יכול לבקש ממנו להפסיק כשרוב הסיכויים שהוא יקשיב לי.
הו לא, הם לא מקשיבים
אני נופפתי בידיים מולם כדי למשוך את תשומת הלב כדי לבקש שישתקו
וזה לא עזר
אם כבר תלונות על יכולת ריכוז בסרטים
ראיתי לא מזמן בירושלים בסינמה סיטי סרט ובאמת כל עשר דקות הסדרנית נכנסה, עשתה סיור הלוך ושוב וזה פשוט הוציא אותנו מדעתנו ולא אפשר להתרכז בסרט.
אין לי מושג אם זה משהו נקודתי או דרך עבודה קבועה, אבל במקום שהסדרן יהיה באולם כל ההקרנה או ישגיח מרחוק, הסיורים האלו עם כל הרעש בהם הם בלתי אפשריים
אני ממש בספק שיש מספיק סדרנים בסינמה סיטי
בשביל שיהיה סדרן לכל הקרנה לאורך כל ההקרנה.
זה קורה גם בפלאנט הרבה
ולפעמים רק הרעש של פתיחת וסגירת הדלת מוציא מהריכוז יותר מהסדרן.
אכן
אני משתדל להמנע מסינמה סיטי באופן כללי, אבל קרה לא מזמן שראיתי סרט גם באחד הירושלמי וקצת אחרי שהתחיל נכנס סדרן כדי למלא איזה טופס על דלת החירום בתחתית האולם. מילא אם זה היה רק פעם אחת, אבל הוא נכנס ועשה את זה כמה פעמים במהלך הסרט, כשהפנס של הטלפון שלו דולק כל פעם. לא הבנתי באיזה קטע זה לגיטימי. נו, עוד סיבה להמנע מסינמה סיטי.
התופעה הזו שכיחה במיוחד עם סירטי מראוול ודיסני? לא מאוד מפתיע
אחרי הכל, הסרטים האחרונים שלהם בעיקר פונים לקהל יעד עם אינטליגנציה נמוכה!
היית צריך להיות בהקרנה של הנהגת של מר יוסוקה בסינמטק ירושלים.
(ל"ת)
הקרנה של 'הלוויתן' והתופעה של (אי) שקט בקולנוע
לפני כחודש הלכתי לראות את הסרט 'הלוויתן' (ממליץ בחום אגב למי שלא ראה/ראתה), בהוט סינמה ברחובות, ונדמה לי שזאת היתה הפעם הכי שקטה שראיתי סרט מאז טרום פרוץ המגפה ב-2020, וזאת על אף שהיתה קבוצת גימלאים שחשבו שזה לגיטימי לבדוק את השעה בפלאפון.
מאז שנפתחו בתי הקולנוע, בכל הפעמים שהלכתי לראות סרט, היו הפרעות, ללא יוצא מן הכלל, גם ב-יס פלנט בראשון וגם בסינמה סיטי בירושלים; וזה לא שינה שזה היה סרט של DC, מארוול או כל סרט אחר.
ההפרעות הללו הפכו לדרך קבע של ההתנהגות האנשים בארץ בזמן צפייה בסרט. בשביל להוסיף חטא על פשע, לא רק שלא ממגרים את התופעה, הסדרנים עוד מצטרפים אליה, ופותחים וסוגרים דלתות בזמן ההקרנה או מאירים עם הפלאש של הפלאפון תוך כדי שהם הולכים.
כפי שאחד כאן כתב לפני, צפייה טובה ושקטה בקולנוע הפכה למצרך נדיר. יש תחושה שאנשים התרגלו לראות סרטים בבית בזמן הקורונה ושכחו איך זה לראות סרט עם אנשים אחרים ואיך יש להתנהג כשהם בבית קולנוע וגרוע מכל, הם יעשו דווקא ויקללו/ילכו מכות אם מישהו רק ינסה להעיר להם.
עד שלא יתחילו לקנוס אותם או פשוט מאוד להעיף אותם מהסרט(ים), לדאבוני התופעה רק תלך ותחמיר.
סליחה על הפוסט הארוך, הייתי חייב לפרוק.
האמת שלבדוק את השעון בזמן סרט זה דבר שקשה להימנע ממנו
וכיוון שלמרבית האנשים אין כבר שעונים על הידיים לא יזיק לתלות כמה שעונים דיגיטליים עם אור נמוך באולמות
מה לגבי הסדרנים?
בתור נער, אני זוכר שאם הפרעתי, היה סדרן שבא ומעיר לנו, ובמקרים קיצוניים גם מוציא אנשים מהאולם.
אפילו בשנים שלפני הקורונה אני זוכר שהיו קצת סדרנים, ובסרטים מועדים לפורענות אפילו התרעתי בפניהם מראש: זה סרט עם הרבה טינאייג'רז, כנסו בבקשה בהתחלה ותוודאו שלא עושים רעש. ואכן כך היה וזה עבד מעולה.
מאז שחזרו הסרטים אחרי הקורונה אני פשוט לא רואה סדרנים בשום מקום. במגה-פלקסים יש 2-3 עובדים על 10 אולמות בערך. בתכלס, מפריעים היו ויהיו. אין לנו שום דרך למנוע את זה, ויש גם הרבה (יותר מדי) מבוגרים מנומסים וחביבים ששולפים טלפון באמצע הסרט כדי להתכתב בווטסאפ ומסנוורים את כל האולם.
אבל מצבי קיצון כמו צילום – רק סדרנים יכולים לעזור.
מקמצים בעובדים.
אני יודע שיש מקומות שזועקים שאין להם מספיק עובדים, הם מנסים לאייס ואף אחד לא בא.
אבל בתי עסק רבים למדו להתנהל בצמצום בקורונה ועדיין לא יצאו ממנטליות הצמצום. שלא נדבר על האינפלציה בתחום הלוגיסטי ובחשמל שמאד רלוונטית למתחמי הקולנוע.
אז כן, אין הרבה סדרנים אבל אני גם לא חושב שיש לסדרנים כלים להתמודד עם אנשים שמפריעים. ולהוציא מישהו בכוח פשוט לא בא בחשבון, אלא אם כן יש ממש תקרית אלימה שמחייבת מעורבות של מאבטח.
נמנעתי מהקולנוע מאז BR2049, הכתבה והתגובות רק ממחישות כי המצב הורע. טוב נו, שיעבר מייען טימבערז וזה.
(ל"ת)
אויה, עכשיו עושים את זה גם בקולנוע?!
בהופעות זה נורא, כבר שנים. רבים טועים לחשוב שהם צוות התיעוד שתפקידו להנציח את ההופעה (טיפ איך להבדיל: מי שילם כדי שתבואו) ומרימים גבוה את המסך כדי להסתיר למי שמאחוריהם או לסנוור אותם. אולי הם חושבים שהכרטיס שקנו הוא בכלל למצלמה שלהם, היא בלי ספק רואה יותר מכולם… ולמי אכפת מעוד אנשים שקנו כרטיס ורוצים פשוט ליהנות מההופעה על הבמה ולא ממגוון דגמי הסמרטפונים בקהל.
אם אתם כ"כ רוצים לראות הופעה על מסך קטנטן במקום ליהנות לא ברור למה טרחתם לצאת מהבית, אבל לפחות תתקעו אותו מול הפרצוף שלכם ולא של מי שמאחוריכם. אני מבינה את הצורך בתיעוד למזכרת, קרה גם לי, בהופעות מיוחדות/נדירות, נגיד פול מקרטני (איזה מזל שעוד בקושי סמרטפונים כשהוא היה בארץ). הסתפקתי במשהו קצר בלי להסתיר או להפריע לסביבה.
וזה לא רק בפארקים, שבהם אפשר קצת להתרחק מהמפגע (בתקווה). ישבתי פעם בשורה האחרונה בהיכל התרבות (ת"א) ומישהי לפניי החליטה לצלם שירים שלמים מהופעה. בהתחלה חשבתי שזו התלהבות התחלתית ובעוד כמה דקות תמצה ויימאס לה, הרי כל הקהל הגיע כדי לשיר ולרקוד וליהנות מהרגע, לא? לא. זו הייתה הופעת מחווה ללהקת עבר (ELO), חבורת קשישים מוכשרים שמשתדלים (ומצליחים) להישמע נאמנים למקור (ולכן אפשר פשוט להאזין למקור), אין בעיה למצוא ביוטיוב גם גרסאות מהופעות (הם מופיעים כבר שנים בדיוק אותו הדבר בכל העולם), אין שום דבר ייחודי בהופעה בישראל, וזה לא שהצילום שלה בטלפון (מסוף האולם) יהיה משהו להראות לנכדים או סתם להעלות ליוטיוב. אני בספק אם היא אי פעם טרחה לצפות בו בעצמה. אבל מה אכפת לה לשגע את מי שמאחוריה?
בשנים האחרונות כמעט אין לי הזדמנויות להגיע לקולנוע. במקרים הנדירים שזה מסתדר אני הולכת לאיזו הצגה יומית נידחת, אחרי שהסרט כבר נחרש וכל המתלהבים כבר צפו בו יותר מפעם אחת, אז נדיר שיש הפרעות באולם וגם לו ניסיתי להפריע, איש לא יושב מאחוריי או מצדדיי (אחת שתיים שלוש). אבל עד שיצאתי לקולנוע אני לא מתכוונת לבזבז את הזמן בטלפון, אני רוצה לצפות בסרט. למרות זאת ליתר ביטחון אני מפעילה נוהל לילה*, כבר קרה שהצצתי לבדוק את השעה (שמופיעה בקטן ולא בלבן).
לפחות בהצגות בתיאטרון זה לא קורה (בינתיים?) ולו רק כי לא מרשים לצלם. בתיאטרון רפרטוארי, הכוונה. הצגות ילדים יכולות להיות ג'ונגל אמיתי, שכולל (למשל) גם אכילת חטיפים בזמן ההצגה, לתדהמתי הרבה (מרשרש לכם? הילד אלרגי לבוטנים? זב"שכם). אולי הקונצרטים נותרו המעוז האחרון באמת, לכל היותר קצת שיעולים ורשרוש צלופן של סוכריות…
___________
* למי שתוהה: ביום יום התצוגה שלי כהה תמיד (ברירת מחדל), כל היישומונים פועלים על מצב כהה/לילה והבהירות מינימלית בהתאם לתאורה. ב-20:00 מופעל אוטומטית ביטול גוון כחול, ולפני השינה יישומון ייעודי שמכהה הכול למקסימום (אפילו יותר מהפונקציה המובנית למעומעם במיוחד). זה כל כך עמום שרק במיטה אחרי שהעיניים התרגלו לחושך אפשר בקושי לראות, ממש מקרוב (וגם אז רק אם יודעים מראש על מה ללחוץ ולאן להסתכל).
בעיקרון גם בקולנוע לא מרשים לצלם
אבל נראה שזה לא מזיז לאנשים.
כך שכנראה העניין הוא לא אם מותר או אסור לצלם, אלא מה מידת האכיפה במידה ומישהו כן מצלם.
קורה לגמרי בתיאטרון הישראלי
בעיקר בהצגות שפונות לקהל הרחב (מחזות זמר וכו'), אבל ממש לא רק (זוג מבוגר מאחוריי ב"המלט" של בית ליסין צילמו כל רגע שהשחקנים הסתובבו בקהל, מישהי לידי ב"אנה קרנינה" צילמה כמה תמונות מהסוף, כי מי לא רוצה לחזור לסוף של "אנה קרנינה"?).
לפעמים זה נקטע די מהר כי בתיאטרון יש סדרנים יותר פעילים מבקולנוע, אבל לפעמים זה גם מקבל "עידוד" משחקנים ואנשי הפקה שישתפו את זה בסטורי, כי זה סוג של נותן להצגה שיווק בחינם.
אה, וגם בקונצרטים
אני לא הולך הרבה כמו לקולנוע ולתיאטרון, אבל ראיתי כמה מצלמים בתשיעית של בטהובן שהעלו בחגים, או בהקרנה עם תזמורת של "פנטזיה" (וקפצו לי צילומים בפיד מההקרנה עם תזמורת של "הארי פוטר"). בלתי נסבל.
בהופעות זמרים מאד מעודדים לצלם ולשצף, ואפילו בשירים מרגשים מבקשים מהקהל להדליק פלאש בפלאפון ולנופף במכשיר באוויר
(ל"ת)
טריליאן הפרידה בין הופעות וקונצרטים
אני (ונראה שגם היא) שונאים טלפונים בהופעות, ושם באמת לפעמים הזמרים ממש מבקשים את זה. בקונצרטים של מוזיקה קלאסית לא יצא לי לראות דבר כזה, ואנשים עדיין מצלמים (אבל הרבה פחות).
אני לא כל כך מבינה מה הבעיה לצלם בהופעות
אני מצלמת מקטעים קצרים בד"כ, כדי שתהיה לי איזו מיני מזכרת לשלוח לאנשים שהיו גם נהנים שם, מן "חשבתי עליכם בשיר הזה"
כשרק התחילו הניידים, לפני עידן הסמרטפונים, נהגנו להתקשר לחברים במהלך שירים כאלו- כשזה עוד היה ממש יקר להתקשר, ואף פעם לא באמת שמעו את השיר. רוצה לומר שזו ממש לא תופעה חדשה.
אני לא מתחברת לקטע הזה של לצלם במקום להסתכל, וגם מצאתי (באולמות ספציפיים) זוויות שבהן אני יכולה לצלם ועדיין לראות את הבמה. ובנוגע לידיים למעלה- הרי גם זה נוהג הופעות שהיה קיים עוד לפני שהידיים אחזו בסמרטפון.
בכל מקרה, אני לא מבינה את ההקבלה ללצלם באולם קולנוע שאמור להיות מוחשך ושקט.
** ונמאס לי ממוזיקאים מטרחנים שלא מרשים לצלם, הם לא יתקנו את העולם, הם אפילו לא צודקים כשהם חושבים שהם מתקנים את העולם. יש כמה קטעים קטועים שצילמתי בהופעות וכל כך משמחים אותי שאני רואה אותם שוב ושוב. לאחד מהם, יש מקבילה באיכות הרבה יותר טובה ביוטיוב ועדיין אני יותר אוהבת את שלי. ואני ממש אוהבת למצוא הקלטות טובות מהופעות שראיתי (ואהבתי), כי זה מרגש הרבה יותר מסתם הופעה.
מעבר לזה, הייתי בהופעות שבהם חברי הלהקה מבקשים ספציפית שאנשים ידליקו פנסים וינופפו בטלפונים וזה אשכרה עובד.
(ל"ת)
אני גם לא מבינה את הבעיה
זה מבחינתי לא נמצא בכלל באותה קטגוריה כמו טלפונים בסרט. סרט אמור להיות חוויה אימרסיבית (אפשר לומר ככה? Immersive, בכל אופן). אתה אמור לשקוע בעולם של הסרט וכמעט לשכוח את המציאות שלך, לכן החושך, לכן השקט באולם (באופן כללי), לכן כל גורם מסיח מורגש ומפריע ומוציא אותך מהחוויה הזו.
הופעה זה משהו שונה לגמרי. זה לייב, זה רועש, זו לגמרי חוויה אינטראקטיבית שבה לרוב הקהל גם שר, צועק, מוחא כפיים, מניף ידיים, קופץ וכו׳. אני לא רואה איך שליפת טלפון לצילום דומה בכלל בסטינג של הופעה לצפייה בסרט באולם קולנוע.
ברור שזה לא תענוג אם מישהו שם טלפון נייד מול הפרצוף שלכם בהופעה למשך זמן ארוך, אבל זה לגמרי מצב קיצון, ובדרך כלל גם אם זה קורה אפשר לשנות קצת את המיקום שלכם והופ, הבעיה נפתרה.
מן הסתם לא כל הופעה, כן? לא בקונצרטים של הפילהרמונית. כל אירוע ומה שהולם עבורו. אבל בהופעה סטנדרטית של להקה/אמן אין לי שום בעיה עם טלפונים. זה לא מפריע לחוויה שלי בשום צורה.
הו, איזו הגדרה מעולה
אימרסיבי מול אינטראקטיבי. זאת בדיוק ההגדרה שמתאימה לשימוש בטלפונים.
אישית אני לא אוהבת לצלם, כדי להרגיש חלק
ממש בקטנה אולי באיזה שיר אהוב או קטע ספציפי (כמובן לפני עם החברים וכד׳) אבל יש הבדל בין להוציא את הטלפון ולצלם קטע שניים שלוש, לבין תופעה שאני בצד המתנגד אליה של להיות כל ההופעה עם הידים למעלה ולצלם הכל.
זה במילא סרטונים לא שמישים, כולם ליידך צועקים את השירים ולא שומעים את הזמר, יש תיעוד אמיתי וזה באמת מפריע למי שמאחוריך.
ואולי אני טהרנית, אבל גם אפשר שניה להתנתק מהפלאפון ולהנות מההופעה, בשבילי הופעה היא חוויה הרבה יותר אימרסיבית מסרט כי אני חלק, אני שם בקהל ויש אנרגיה, זה שונה מ״רק״ לצפות במסך.
למה את נגד התופעה?
אני לא מבינה מה זה נותן לצלם הכל
אבל אם מישהו אחר בקטע, מה זה משנה? איך זה מפריע יותר מסתם להרים ידיים?
זה פשוט מסתיר יותר
זה שתי ידיים באוויר עם מכשיר באמצע והפלאפונים רק הולכים וגדלים.
ויש את המחמירים שגם כועסים שקופצים ורוקדים לידם כי זה מזיז להם את הצילום ויוצא רועד.
אני לא מכירה תופעה שבה מישהו הולך להופעה ומרים ידיים במשך כל ההופעה..
זה מסתיר המון
בטח בצפיפות שמתקיימות כאן הופעות ואם זה במקום סגור, בכלל.
כשאתה עומד במקום מסוים ונאבק כל שניה על טריטוריה, רוצה להקשיב לשיר וכל קו הראיה שלך מורכב מידיים שלא זזות אלא עומדות סטטיות עם מכשיר ביניהן, זה ממש, ממש, ממש מפריע.
אגב, זה גם גורף לכל סוגי המוסיקה בהופעות (לא קונצרטים). בלדות שקטות, טראנסים, רוק, כל מה שאפשר לצלם מצלמים.
וגם, זה מפריע מבחינת קומפוזיציה, כי לא ברור למה 90% מהאנשים ממשיכים לצלם סרטונים בתצורה אנכית. מצלמים אופקית, בחייאת.
נראה לי שמצלמים אנכית
היה סרטון שיר חמוד בעידן הפרה היסטורי של תקומתו של יוטיוב, על vertical videos ולרגע הפציעה דמות (בובה) שדווקא אוהת סרטים אנכיים כי יש לה עיניים בטור
אבל עברנו את העידן הזה. רוב הסרטים מצולמים כדי שיצפו בהם בנייד, או לכל היותר בטבלט, ושם הכיוון אנכי. יש הרבה אנשים שמבטלים את הסיבוב האוטומטי של מסך הטלפון מסיבות שונוצ, כך שפשוט לא נכון בעיני לטעות לחשוב שהכיוון הרחוונטי הוא זה של מסך סטטי. סאלה רואים נטפליקס ולא סטוריז.
* שונות, הרלוונטי, באלה 🤦🏻♀️
(ל"ת)
אולי זה כבר לא רלוונטי
אבל זה עדיין גאוני…
https://www.youtube.com/watch?v=f2picMQC-9E
וגם
אני מוכנה להסתדר עם אופקית, מוכנה להסתדר עם אנכית, אבל מישהו מוכן בבקשב להסביר לגננות בבת שלי שאי אפשר להחליט שתוך כדי צילום הוידאו עוברים מצורה אחת לשנייה? זה שאת סובבת את הוידאו ב90 מעלות לא אומר שהתמונה תשתנה תוך כדי צילום, אלא שאת המשך הוידאו אני אצטרך לראות עם צוואר עקום…
הבעיה היא כשנתקע לך צג מסנוור מול הפנים ומסתיר את הבמה
גם כשאנשים מרימים ידיים בהופעה לרוב זה ממוקד בשירים מסוימים ונמאס להם די מהר. וכאמור, זה גם לא מסנוור.
לו אנשים היו תוקעים את המסך שלהם מול הפנים שלהם, שיסתיר ויפריע רק להם, דיינו; אבל הם מרימים אותו גבוה וזה מסתיר ומפריע למי שנמצא ישירות מאחוריהם.
ואני לא מדברת רק על הופעות בפארק; זה קורה כאמור גם בהופעות ישיבה (למשל ב"זאפה") שבהן האולם חשוך ואז במקום להתמקד בבמה המוארת יש לי עוד זרקור קרוב לפנים. זה פשוט לא נעים.
בשורה התחתונה, כשאנשים עושים את זה בקטנה ובצורה מתחשבת, דיינו; כשזה פוגע בחוויה של הסביבה, זה לא לעניין.
כשאנשים מכוונים פלאש לבמה זה לא לפנים שלי
וזה בשיר מסוים, וחלקם אפילו מסוגלים לעשות את זה ולכבות את המסך. זה לא אותו הדבר.
ולשמחתי לא הייתי בהופעות שבהן המופיעים ביקשו מהקהל לצלם ולשתף…
חברים, אני יודע שזה קשה לחלקכם לקבל את זה
אבל אתם חלק מהעם הכי גרוע בעולם. וכל יום שאלוהים לא מוריד מטאור להשמיד את כל מי שיושב על רצועת החול שלנו זה עוד הוכחה לחוסר קיומו. בכל מקום, בכל פינה, בכל רגע נתון שאני נמצא בפרהסיה, מהחוף והרחוב ועד להופעה ולבית החולים, אני רוצה שכולם ימותו.
לקולנוע הפסקתי ללכת סופית ב-2019, ואני חרד מאוד מהיום בו הילדים שלי יגיעו לגיל בו סרט בקולנוע יהיה חוויה לגיטימית עבורם.
אנחנו לא העם הכי גרוע בעולם, זה עדיין האיטלקים או האמריקאים
וקצת הסתכלות חיובית לא תזיק
הו אתה כה מורם מעם
מותר לסגוד לך?
התגובה הכי דוחה שקראתי באתר, אולי אי פעם. מיזנטרופיה ופנטזיות על מוות המוני, בעעע
(ל"ת)
איפה כפתור הדיסלייק כשצריך אותו?
אולי התגובה העלובה ביותר שראיתי אי פעם בעין הדג.
מעולם לא ראיתי דבר כזה פה באתר.
תגובה שאשכרה מייחלת למותם של כל הישראלים, שזה אחרי הכל אנחנו.
פשוט ביזיון.
אני מתפלא שיהונתן צוריה לא מחק אותה.
אני מרגיש שאני צריך להתנקות אחרי קריאה של תגובה מכוערת שכזאת.
איכס.
לא מבין מה אתם מתייחסים אליו
ברור שזה טרול
זו הטרלה והכל
אבל מי שהיתה בהופעה באולם ישיבה וישבה לצד או לפני חבורת אמריקאים שיכורים, יכולה בקלות לזהות שקהל ישראלי הוא דווקא אחלה.
קרה לי השיט הזה של אמריקאים שיכורים כמה פעמים, באחת מהם פשוט הלכתי לסדרן ושאלתי אם יש דרך לפתור את זה כי זה היה ממש קשוח. בסוף ליבו יצא אלינו והוא העביר אותנו למקום אחר באולם.
אמרקאים גרועים מישראלים
אבל גרמנים טובים מאיתנו
הכל יחסי
לא להפעיל את חוק פו, לא להפעיל את חוק פו, לא להפעיל את חוק פו
אני אמממ… חושב שאולי יש דרך טובה יותר לנסח את המשפט השני.
זה לא חוק פו
(ל"ת)
נכון, גודווין, טעות שלי
בסדר, עוד מעט נעשה רפורמה בחוקי האינטרנט.
אני גם ניסיתי להבין
מה חוק פו קשור פה.
יש מצב שהכוונה לחוק גודווין.
הנה בזמן שכתבתי כבר נענה.
(ל"ת)
כן אבל אני מניח שאתם מבינים את כוונתי אז אני לא לקחתי את זה לשמה
(ל"ת)
אני מביא לקולנוע רביולי בטטה שאני מחביא בתיק
לה לה לה לה לה לזניה!!!
אני הנחתי שמדובר כאן במקרה קלאסי של חוק פו,
ולמעשה – גם כרגע אני לא בטוח שטעיתי.
אמור להיות בתגובה לרנדל
(ל"ת)
בבית קולנוע מסחרי רגיל זה בחיים לא היה קורה
אבל לפני בערך כשנה הייתי בסינמטק תל אביב בהקרנה של רומן על אמת, ובמהלך הסרט איש מבוגר בשורה לפניי, בסביבות גיל 50-60, פתח את הטלפון בבהירות שלא הייתה מביישת פנס באצטדיון כדורגל. מיד באותו רגע קפץ עליו אחד העובדים ודרש ממנו לסגור את הטלפון. לא יודע מי זה אותו עובד, אבל אני מקווה שהוא קיבל העלאה נאה בשכר.
הוא לא קיבל כלום (:
(ל"ת)
הוא קיבל את הכבוד שלי ושל חברי לצפייה
גם זה משהו, אני מקווה
גם משהו זה כן
אגב ברצינות
זו העבודה שלו
אני עדיין מאמין שזה שמישהו עושה את העבודה שלו כמו שצריך זה לא אומר שמגיע לו מדליה (חיים הכט וכו)
אולי נעשה באתר רשימה של בתי קולנוע יותר טובים ופחות טובים מבחינת חווית צפיה?
מבחינת קשיחות סדרנים, חומר אנושי, רעש… סתם רעיון אם למישהו יהיה כוח.
ולגבי הכתבה, אין מסכים ממני. מה שלדעתי ניתן לעשות זה עדיין להמשיך ולהעיר כדי לא לנרמל את התופעה ולהשאיר "סנקציה" מסוימת. קודם כל כמובן לראות האם הבן אדם נראה מסוכן או סביר, ולהעיר בנימוס ובעדינות, כי לרוב כשאומרים לאנשים "תכבה את זה מהר" אז הם ירימו מגננות ויעשו דווקא. ודווקא כשאומרים "סליחה, אתה יכול בבקשה לכבות? זה ממש מפריע ואני אוהבת את הסרט הזה" אז זה יכול לגעת לאדם הסביר באיזה מיתר בלב והוא יקשיב.
אתמול הערתי בעדינות לנער והוא באמת לא הוציא את הטלפון יותר עד סוף הסרט.
מרימה את הכפפה - באר שבע
1. ישפרו פלאנט- סבבה לגמרי.
2. נגטיב – לא שיא האיכות אבל חביב וזול לסטודנטים.
3. סינמה סיטי – מעדיפה שירו לי ברגל פעמיים.
עדכון קצר
מסתבר שהנגטיב לא לגמרי חזרו כקולנוע מאז הקורונה וכרגע יש שם רק ארועים מדי פעם
שזה א. עצוב מאוד. וב. עדיין עדיף על הסינמה סיטי…
לגמרי מקום חמוד מאוד הנגטיב באוניברסיטה, מקווה שיחזרו לפעילות בקרוב
יש קולנוע לב בסביון
ומהמעט פעמים שהייתי שם ההקרנות עוברות טוב מאוד.
והייתי פעם אחת בלב שוהם והיה אולם מפוצץ וסרט ארוך (האירי), אבל גם היה אחלה.
עזבו אותי מאנשים שמצלמים,
נערים שמתפרעים, או זקנים טכנופוביים. יש לי חלום פעם אחת לראות סרט בקולנוע בלי שחרק כלשהו יתעופף לי מול הפנים כל הסרט.
זה נשמע כמו פלוטר.
(ל"ת)
או יותר גרוע - יתעופף מול המקרן ויעשה צללית שזזה מצד לצד על המסך לאורך כל הסרט
(ל"ת)
תופעה זניחה, הא?
תלחצו על הסטורי של העמוד הזה (שייסגר במהרה אמן) ותראו כמה תתי-אדם מצלמים במהלך הסרט (חלקם יותר מפעם אחת). מאחל לכולם שתתפוצץ להם הסוללה של הטלפון. באמצע שיחה.
אם כבר תופעות מעצבנות- מתי אנשים ילמדו ללעוס בשקט ונימוס פופקורן ולא כמו בהמות. הרעש הבלתי נסבל הרבה יותר מפריע לי מהפלאשים והוא מהסיבות העיקריות ששידרגתי את עצמי ועברתי לצפייה ביתית כמעט לחלוטין. עצוב אבל אין חוויה גרועה ולא משתלמת כמו ללכת לסרט בבית קולנוע.
(ל"ת)
ממליץ בחום ללכת לסרטים בקולנוע בסוף התקופה שלהם שם
אתה לבד באולם ואף אחד לא מפריע לך
הלכתי לרכבת הקליע חודש אחרי שהוא יצא
הייתי ל-ב-ד באולם. רק אני, דלי פופקורן ומלא מתנקשים סקסיים על רכבת. תענוג.
ואז משום מה חצי דקה לסוף הסרט, אולי דקה, 3 עובדים נכנסו לאולם והתיישבו בשורות הראשונות. למה? לא ברור.
כדי לחכות לסוף הסרט
ואז לפנות אתכם ולנקות את הפופקורן.
בתקופה שעבדתי כמוכרת פופקורן בקולנוע (עברו איזה שני עשורים מאז…)- הרסתי לעצמי את כל הסופים של כל הסרטים באותה התקופה, כי היינו חייבים להכנס כמה דקות לפני הסוף. עדיין יש סרטים שראיתי רק את החמש דקות האחרונות שלהם.
לא צריך 3 עובדים
שנכנסים ועושים רעש לפני שהסרט נגמר, בשביל לאסוף זבל מבן אדם אחד.
לא, אבל זה מבאס לעשות את זה לבד...
כאילו, אני לא יודעת מה הציפיה שלך ממוכרי פופקורן שנשלחים לסבב אין סופי של מכירה ללקוחות בלחץ היסטרי כי הסרט עוד רגע מתחיל-> חצי שעה שאין מה לעשות אז ממציאים לך עבודה כדי שחס וחלילה לא תנוח-> להכנס לסרט שבדיוק נגמר, להרוס לעצמך את הסוף שלו ולטאטא אולם שלם שמלא במקרה הטוב בפופקורן שנשפך והמקרה הרע קולה שנשפכה על חצי שורה (ולעיתים רחוקות במקרה הקטסטרופה כל מיני נוזלי גוף…) וכל זה תוך שלוש דקות כי כבר צריך להכניס את הסרט הבא, וכל זה תמורת שכר מינימום ואפילו בלי סיכוי לטיפים, אבל אני יכולה להבטיח לך שתחושת האחווה היא אחד הדברים העיקריים שגורמים לא להתחרפן בעבודה.
לקח לי חצי שנה ועברתי לעבוד בעגלת קפה, איכשהו לקוחות נטולי קפאין הם פחות היסטריים מלקוחות שרצים לסרט, ולפחות יש סיכוי לקבל טיפים על השכר מינימום…
עכשיו מתבקש לשאול
האם היו סרטים שצפייה בכמה דקות האחרונות שלהם שכנעו אותך לצפות בסרט כולו?
כאילו, זה הורס לגמרי את הצפייה, אבל אולי זה יכול גם לעורר סקרנות של ״מה קרה בסרט שהוביל לזה״?
בעקרון כן עם שתי הבהרות
1. אני בגדול אדם שספויילרים לא מאוד מפריעים לו למעט סיטואציות ספציפיות (ולהפך לפעמים עדיף לי לדעת איך זה נגמר כי רק אז אצליח להתרכז בסרט עצמו). אבל לגמרי היו סרטים שרציתי לראות בגלל הסוף שלהם.
2. עברו כמעט 20 שנה ו3 הריונות מאז, אין סיכוי שאצליח להגיד לך איזה סרטים הם היו…
יש שני סרטים שאני זוכרת שיצאו בתקופה שעבדתי
הארי פוטר השני – שהודעתי למנהל שלי אחר כבוד שאני מבקשת להכנס לאחת מההקרנות הראשונות לפני תחילת המשמרת (אחד היתרונות היחידים של העבודה הזו), כדי שאני אוכל לראות במלואו לפני שהסוף יהרס לי.
והסרט שהכי אהבתי לנקות אחריו – תפוס ת'כריש. אמנם מאוד מלוכלך (סרט ילדים, בכל זאת) אבל אחלה מוזיקה.
טוב, בהתחשב בכך שתפוס ת׳כריש עוסק בדג שהעבודה שלו זה לנקות לשון ושיניים של ליוויתן
זה נראה לי סרט מתאים לנקות אחריו ולהרגיש באחווה אחת עם גיבור הסרט.
working at the car wash...
טוב, הייתי חייבת להזכר בשיר ובואנ'ה, זה חתיכת קאסט מרשים בשביל סרט ילדים.
https://www.youtube.com/watch?v=mTWMWbJWnOw
זה לא רק השתי דמויות הראשיות, זה ממש כולם.
לו רק הם היו טוסטרים במקום דגים, הסרט היה מצליח גם בקרב המבקרים.
(ל"ת)
הי, הסרט היה מועמד לאוסקר, רק מזכיר לך
לא שמעתי על אף סרט בכיכובם של טוסטרים שהיה מועמד לאוסקר
תקופה אחרת שמשמעותית היו פחות סרטי אנימיצה ברמה
דיסני (ללא פיקסאר) לא עשו כלום שווה.
נטפלקיס וסוני לא היו.
היו דרים וורקס בינונים
מיאזאקי וארדמן עושים פעם בהרבה זמן סרטים
ובסוף צריך שיהיה תחרות בקטגוריה אז שמו משהו סביר
רק שאלה - אתה מכיר את המונח "סרט טוסטר"?
(ל"ת)
תיארתי לעצמי שתגיע שאלה כזאת
וכמובן שאני יודע מה זה סרט טוסטר, אני לא כזה חדש פה באתר (לאחרונה ציינתי פה את הכתבה הראשונה שממנה גיליתי את עין הדג, והיא מ-2011).
פשוט הגבתי בהקשר של האזכור של הסרט כלא מצליח ביקורתית.
טוב, אולי המילה ״כמובן״ מיותרת
השאלה שלך, אחרי הכל, בהחלט הגיונית (וזה גם למה צפיתי אותה מראש).
"תפוס ת'כריש" היה "טוסטרי" למדי, אבל המוזיקה הייתה מעולה
אני עוד זוכרת שהסברתם את המושג "סרט טוסטרים" בין השאר דרך הסרט "מעבר ליער", שדווקא כן היו לו מאפיינים ספציפיים שהתאימו לרוב החיות בו וסיפור שקשה לספר על טוסטרים, אלא אם כן טוסטרים במציאות חווים צמצום דרסטי של מרחב המחיה שלהם על ידי שכונות פרברים ומתמכרים לחטיפים ארוזים.
זהו, פרקתי.
אוקיי, גם רציתי להגיד שהאהבה לביטוי המוצלח הזה, לעניות דעתי הדלה ומראות עיניי בלבד וכו', לפעמים גרמה לשימוש נרחב ונדיב מדי בו. לפעמים נדמה שהסיבה היחידה ש"מוצאים את נמו" לא הוכתר כסרט טוסטרים היא שהמושג הומצא אחר כך. ראיתי את "מוצאים את נמו" בקולנוע כשהוא יצא, וממרומי גיל 4 הוא יכול היה להיות באותה מידה על דביבונים וצ'ינצ'ילות ביער (ובכלוב), הוא היה סרט מסע סטנדרטי של הורה אחרי צאצא אהוב עם דמויות מאופיינות היטב באישיות לא דגית. מלבד פערים ניכרים באיכות האנימציה וגודל המסך, הוא היה מרגש כמו "כספיון". ומאוד התרגשתי מ"כספיון", זה לא עלבון בעיני בת 4. זה פשוט… יותר סרט טוסטרים מסרטים אחרים שזכו בתואר כאן.
זהו, סיימתי להתמרמר ולהתלונן. הפעם באמת.
גם בזמן אמת האתר פחות אהב את מוצאים את נמו
הביקורת הייתה – אחרי מפלצות בעמ מותר לפיקסאר גם להרגע עם מוצאים את נמו
https://www.fisheye.co.il/finding_nemo/
(:
אכן, נמו יצא לפני תפוס ת'כריש
אם זכרוני לא מטעה אותי, וחבל אם כן כי הזכרון שלי של השעשוע מהביקורת דאז הוא שגרם לי להתייחס לסרטי טוסטרים, המינוח נולד בביקורת בעין הדג על הסרט (וכמובן מגניב אך לא מפתיע להסתכל אחורה ולראות אנשים מציינים לחיוב את הטוסטר הקטן והאמיץ גם בביקורת ההיא).
לגבי האם נמו סרט טוסטרים או לא: לעניות דעתי, לא.
לא שאני זוכר המון מהסרט, אבל סתם כמה דברים שעולים לי לראש:
1. נמו כשורד בודד מתוך המון ביצים שהיו אמורות לבקוע (נשים בצד מה קורה לרוב הדגיגונים, בכל זאת סרט ילדים) מעצים את האופן שבו אביו מגונן עליו באופן שבו לו הם לא היו יצורים מימיים לא היה עובד, אלא אם-כן הם היו חרקים.
2. הצבים כגולשים רגועים על הזרמים באוקיינוס לא היה עובד אם היינו מחליפים את התפאורה לספינת חלל, סיביר, או לחצר האחורית שלי.
3. דגים באווקריום במרחק עין תמידי מהסביבה הטבעית שלהם ומופרדים ממנה על-ידי מרחק קטלני.
4. הכי חשוב ומרכזי לסיפור: לולא הסיפור היה על החיים מתחת למים, איך המורה היה יכול לשאת את כל הכיתה על גביו במהלך יום הלימודים?
לגבי האם תפוס ת'כריש סרט טוסטרים או לא: אין לי שמץ, לא צפיתי בסרט מעולם.
*אקווריום כמובן, הולי שיט.
(ל"ת)
בנמו יש דגים באקווריומים אצל בני אדם, הוא בהחלט לא סרט טוסטר.
מאותה הסיבה גם הטוסטר הקטן והאמיץ הוא לא סרט טוסטר…
אכן, מניתי דברים שמדגימים כי אינו סרט טוסטר, וביניהם האקווריום
(ל"ת)
כל הדברים שציינת יכולים מאוד בקלות להיות מוחלפים על ידי טוסטרים
1. נמו כשורד יחידי שמוביל לגינון של אבא שלו היה עובד גם אם סתם שאר המשפחה שלו היתה מתה, לא בהכרח אם מדובר בביצים. נגיד, במהלך התמוטטות תקרה בחנות מכשירי חשמל שאר הטוסטרים נמעכים למוות.
2. הצבים כנקודת מעבר הרבה יותר סטלנית וקלילה היה עובד בכל הקשר, והזרמים של האוקייאנוס לא באמת משמעותיים לעלילה. נגיד – במהלך החיפוש טוסטראבא מגיע לחנות למוצרי עישון, אנאעארף.
3. קוראים לזה כלוב. לא חסרים דרכים לעשות כלוב. נגיד – מחסן.
4. אני אפילו לא אטרח, אבל אני חושב שכבר הבנת.
k bro
(ל"ת)
אמנם לא אוסקר, אבל...
"הטוסטר הקטן והאמיץ", מסתבר, היה מועמד לאמי על הנפשה, לפרס הסרט הטוב ביותר בסאנדנס. כן לדעת המבקר מטעם עצמו גונאי, לוקח בהליכה את "תופס ת'כריש"
חד משמעית "הטוסטר" מנצח את "ת'כריש'"
(ל"ת)
עם כמה ש-'כריש' הוא סרט סתמי ולא טוב במיוחד
הוא הסרט שהוביל אותי פה לעין הדג. אז אני חייב לו יותר מלכל סרט אחר.
מה יש לכולכם נגד תפוס ת׳כריש?
אמנם לא יצירת מופת או משהו, אבל סבבה לגמרי של סרט.
אין לנו משהו ספציפי נגד הסרט,
הוא פשוט הסרט שבגללו הומצא הביטוי "סרט טוסטר", ולכן הוא סוג של מם כאן באתר.
סרט טוסטר הוא סרט אנימציה שבו הדמויות מאופיינות כסוג של בעל חיים, אבל לא מתנהגות בהתאם לאיפיון, אלא כבני אדם שנראים כמו בעלי חיים. נמו הוא לא סרט טוסטר, כי יש בו משמעות לכך שהגיבורים הם דגים (למרות שהסיפור הוא סיפור גנרי של מסע חיפוש, עדיין מדובר בדגים- מדברים אמנם- שמתנהגים כמו דגים), ואילו בתפוס ת'כריש אלו אנשים ומאפיונרים שיש להם סנפירים. המונח "סרט טוסטר" אומר שהיה אפשר להחליף את הדמויות של הדגים בטוסטרים מדברים, ולא היה צריך לשנות שום דבר חוץ מאת הגרפיקה.
אני מזכיר את הדוגמה האחרונה של סרט טוסטרים – "אלמנטל", לפי הטריילר האחרון שלו. יש סצינה בה הגיבורים שלנו פשוט עוברים דרך גדר. אז נכון, הגדר הייתה עוצרת טוסטר – אבל זה אומר שהעולם שבו מתרחש הסרט בנוי כמו עולם אנושי, שבו מישהו בנה גדרות, למרות ש75% מהאוכלוסיה פשוט יכולה לעבור דרכן. בעולם שבו יש משמעות לכך שהיסודנים עשויים מיסודות, אחרי הגדר היה מסך מים ואחריו שואב אבק ואחריו מקרן חימום, בשביל לעצור את כולם. אבל זה היה מסבך את הסצינה והורס את הבדיחה ולכן יסודנים חיים בעולם שמיועד לבני אדם.
ובבמהלך השנים
מתגלה כסרט חכם להפליא!
כמו שכבר הגבתי לך למעלה, אני יודע מה זה סרט טוסטר
אני הגבתי על הדברים האחרים שנאמרו פה על הסרט על כך שהמועמדות לאוסקר לא מעידה על איכות מי יודע מה או שזה סרט סתמי ולא טוב במיוחד.
אולי הגזמתי עם ה״כולכם״, זה סתם היה הרושם שהרגשתי, אבל עכשיו כשאני עובר על התגובות אני באמת שם לב שמעט התייחסו לאיכות הסרט.
בכל מקרה, אני, כאמור, יודע היטב מה זה אומר ״סרט טוסטר״, אבל אולי יש מצב שההסבר שלך הואיל למישהו אחר פה שלא מכיר את הביטוי, אחרי הכל תמיד יש חבר׳ה חדשים שפחות בקיאים במושגים השונים.
ואגב, לגבי אלמנטלי, צריך להמתין לסרט ולא לשפוט על פי הטריילר.
לא מעט פעמים יש סצינות שמופיעות בטריילר וכלל לא מופיעות בסרט עצמו או שמופיעות בדרך מאוד שונה, כך שעוד מוקדם להכתיר את הסרט כסרט טוסטר
ואגב (2), אישית דווקא אין לי בעייה שיוצאים לפעמים סרטי טוסטר.
אין לי בעייה לצפות בעולם שמאוכלס כולו ע״י בעלי חיים, גם אם זה לא הופך לנושא הסרט כמו בזוטופיה אלא סתם משמש כאלמנט אומנותי ותו לא.
יש לא מעט סרטי טוסטרים בהחלט טובים וחביבים שאני שמח שהם עוסקים בדמויות הלא אנושיות ולא בבני אדם, למרות שאין לכך ממש משמעות.
אני מצפה כבר שנים (ונראה שאמשיך לצפות עוד הרבה מאוד שנים, אולי כל חיי) שיעשו מתישהו סרט בכיכובם של ראשי הציפורים. זה יהיה סרט טוסטר ללא צל של ספק, אבל אני מת לראות את זה.
השורה הראשונה בתגובה הייתה תשובה לך
השאר באמת היה הסבר כללי כי התייחסו לנמו כמו סרט טוסטר כאשר ההבדל בין תפוס ת'כריש למוצאים את נמו הוא הבסיס להגדרה של סרט טוסטר.
אני מתנצל אבל אני באמת לא מבין את ההבדל מבחינת הטוסטריות בין נמו לתפוס תכריש
שניהם טוסטרים, שניהם מספרים סיפור גנרי שיכל לעבוד בכל תפאורה אחרת, ושניהם מורכבים מחיות שפחות או יותר מתנהגות כמו בני אדם (נמו אפילו הולך לבית ספר, ייאק).
אני חושב שאפשר להגיד שיש איזשהו רצף
בין "סתם בחרנו שהדמויות יהיו חיות" ל"העולם הזה כל כך מקורקע בעולם הזה שאי אפשר לדמיין אותו בשום תרחיש אחר".
אני מסכים ש"נמו" או "באג לייף", נניח, היו יכולים להפוך בכמה שינויים לסרטים על קבוצות חיות אחרות. אבל שני הסרטים האלה התרחשו, לכל הפחות, בסביבות החיים של דגים ונמלים. תשווה את זה ל"תפוס ת'כריש" שבה הדגים חיים מילולית בתוך ערים, עובדים בעבודות אנושיות ולא ברור למה שהם יהיו דגים וכרישים חוץ מזה שבשלב הזה אנימציה של בני אדם הייתה מאוד לא טובה ב-CGI ואף אחד לא רצה לעשות סרט על זה.
נדמה לי
שבביקורת עצמה, או בתגובות אליה, מופיעה ההגדרה "אם אפשר לספר את הסיפור של הסרט בצורה סבירה בלי להזכיר שמדובר בחיות\טוסטרים\יסודנים אז זה 'סרט טוסטר' ".
במקרה של תפוס ת'כריש זה אפשרי. אפשר לספר את הסיפור ואז להוסיף "אה כן, וכולם דגים".
במקרה של נמו זה קשה יותר צריך לשנות פרטים ולהוסיף לעלילה. (מי חטף את נמו? למה הם לא מתקשרים ישירות לשם? למה נמו והחברים לא שוברים את הכלוב ובורחים לחופשי? וכו').
לא יודע
אבא אובר מגונן בעקבות טראומה יוצא להציל את בנו שנחטף לאחר ריב שלהם, בדרך הוא נעזר בבחורה עם בעיות זיכרון ולומד איך להתגבר על הפחד שלו. במקביל, הבן נאלץ להסתגל לחיים בשבי ומנסה לבצע בריחה ביחד עם החטופים האחרים ולומד יותר להעריך את האבא.
אה, וכולם דגים.
ל"תפוס ת'כריש" לפחות יש דמות שהקונפליקט שלה זה שהיא כריש שלא רוצה לאכול דגים אחרים. שבטח, אפשר לספר את העלילה גם מסביב לזה, אבל זה יותר דגי מכל הדמויות של נמו ביחד.
גם מבקר מטעם עצמו לא יכול לבקר סרט בלי לראות אותו
אלא אם בנוסף לסרט ״תפוס ת׳כריש״, שהודית פה למעלה שלא צפית בו מעולם, יש גם סרט בשם ״תופס ת׳כריש״ ואותו ראית ועליו אתה מדבר.
החיפזון הוא אכן מהשטן.
ולגבי "תפוס ת'כריש", מודה שהגזמתי בפראות כשאמרתי שלא צפיתי בו מעולם. מתוודה כי האמת היא שלא ישבתי וצפיתי בו מעולם במלואו מתחילה ועד סוף. עם-זאת, כן 'נפלתי' עליו שעה שקרובים צעירים ממני צפו בו, ראיתי קטעים ממנו ברשת, וכן הלאה. עם חלוף השנים מאז, לא זוכר ממנו דבר מלבד השפתיים של הדמות של סמית', וההתרשמות הכללית שלי שהוא סרט למל"מ, שהמבקרים לא אהבו.
הביקורת היחידה שהבעתי לגביו היא ש"הטוסטר הקטן והאמיץ" לוקח אותו בהליכה, כי אני כן זוכר הרבה יותר ממנו, ובחיבה רבה. זה בתורו כי איזכרתי את המם של "סרט טוסטר". הייתי מתנצל בפני "תפוס ת'כריש" על הרטוריקה המוגזמת, ועל ההיטפלות והאזכור של היותו סרט טוסטר, לו היה תבוני.
הצעה:
אני אשב ואצפה ב"תפוס ת'כריש"
ואתה תצפה ב"טוסטר הקטן והאמיץ"
ואז נראה הטוסטר של מי יותר חזק.
(אבל באמת, אין לי שום דבר נגד הסרט, סה"כ זכרתי בשעשוע את הביקורת עליו ושיתפתי ברוח טובה.)
What have I done???
באמת שלא תיארתי לעצמי שדווקא תפוס ת'כריש יגרור כזה המשך של דיון…
ברוכה הבאה - עין הדג 😎
(ל"ת)
סוף סוף אחרי עשור
מישהו מברך אותי לשלום!
זה פסדר, למרות שגם אני לגמרי מאשים אותך
(ל"ת)
ההשואה יחידה שאף לעשות לטוסטר הקטן והאמיץ
היא למופע האימים של רוקי (בעיקר בחלק השני של הסרט). סוג של ארכיטיפים הנמצאים בסיטואציה לא נוחה או מוכרת וצריכים לספוג סבל מכל כיוון בין אם הסיטואציה פנטסטית או מכאיבה. סוג של b movie לילדים שבעצם נועד למבוגרים. הם אפילו מודים בזה באחד מהשירים https://www.youtube.com/watch?v=nOeK0Ig-H9g