מלחמת הכוכבים, פרק II: מתקפת המשובטים

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 17 במאי 2002Posted in: ביקורות
שם רשמי
מלחמת הכוכבים: פרק 2 - מתקפת המשובטים
שם לועזי
Star Wars: Episode II - Attack of the Clones
סרט מס' 5 בסדרת מלחמת הכוכבים
בימוי
ג'ורג' לוקאס
תסריט
ג'ורג' לוקאס
שחקנים
היידן כריסטנסן
יואן מקגרגור
כריסטופר לי
נטלי פורטמן
סמואל ל. ג'קסון
לדף הסרט

במקור: Star Wars Episode II: Attack of the Clones
במאי: ג'ורג' לוקאס
תסריט: ג'ורג' לוקאס, ג'ונתן היילס
שחקנים: היידן כריסטנסן, אוון מק'גרגור, נטלי פורטמן, כריסטופר לי, סמואל ל. ג'קסון

"A long time ago, in a galaxy far, far away…"

25 שנים מאז שהשורה הזאת נצפתה לראשונה, ועדיין אף אחד לא תיקן את שבירת השורה המוזרה הזאת. או החליף את הפונט. או שינה את הצבע הכחול התמוה הזה. או לכל הפחות מירכז את כל המשפט. ג'ורג' לוקאס נשאר נאמן לטכנולוגיה הישנה, ולמרות שחלו מאז הסרט הראשון התפתחויות עצומות בתחום עיבוד התמלילים, הוא נצמד לגירסה המקורית והמיושרת לשמאל. גם כותרת הענק 'Star Wars' נשארה שטוחה ומיושנת בעידן של כותרות תלת-מימדיות דיגיטליות. כזה הוא ג'ורג' לוקאס שלנו – נוסטלגיקן ללא תקנה. מה עם קצת התקדמות, ג'ורג'? חידושים טכנולוגיים? אפקטים דיגיטליים?

כן, בטח. כותרות הפתיחה המוכרות בפתיחת 'מלחמת הכוכבים, פרק II: מתקפת המשובטים' הן הדבר היחיד בסרט שמזכיר במראהו את 'מלחמת הכוכבים' המקורי. לפני הכל וגם אחרי, 'מתקפת המשובטים' הוא הסרט הממוחשב ביותר בהסטוריה. מעולם עוד לא נדחסו כל כך הרבה יצורים, דמויות, נופים, עולמות – כולם ממוחשבים – לתוך סרט אחד. 'פרק 2' הוא לא פורץ דרכים מבחינת איכות הפעלולים, אבל הוא מטמטם-חושים מבחינת כמות. הסרט צבעוני, מהבהב, רועש ומצלצל יותר ממשחק פינבול על אקסטזי. הוא מתרחש על פני חמישה כוכבי לכת שונים (פלוס שדה אסטרואידים כבונוס), כל אחד מהם עם הסביבה והיצורים המיוחדים לו, וכל אחד מהם מפורט באופן בלתי שפוי, עד לרמת השערה הבודדות של כל יצור דמוי פרה הרועה באחו הירוק על כוכב נאבו. צריך לראות כדי להאמין, צריך לראות פעם שניה כדי לתפוס את כל הפרטים שפספסתם בפעם הראשונה, וצריך לקנות את ה-DVD ולהריץ אותו תמונה אחר תמונה כדי להבין את גודל ההשקעה.

עלילת הסרט מתרחשת עשר שנים אחרי 'פרק I: אימת הפנטום': אנאקין סקייווקר, הפאדוואן (ג'דיי מתלמד) של אובי-וואן, נשלח לנאבו כדי להגן על המלכה לשעבר והסנאטורית בהווה אמידאלה מפני רוצח שכיר שנשלח על ידי הבדלנים, שמתנגדים להצעה העומדת על סדר היום של הסנאט הבין-גלקטי על הקמתו של צבא משובטים, על מנת להלחם בפדרציית המסחר, או שאלה היו בכלל הסית'? רגע. התבלבלתי. יודעים מה, שימו את העלילה בצד כרגע, בואו נחזור לפעלולים.

רוב 142 הדקות של הסרט מלאות בסצינות אקשן מדהימות, והיתר – בתירוצים קלושים למעבר מסצינת אקשן מדהימה אחת לשניה. לא כל הסצינות הממוחשבות באותה רמה. חלק מהיצירות הממוחשבות נראות אמיתיות לגמרי, חלקן מלאכותיות באופן בולט – אבל הן עדיין מרהיבות. אחת מההצלחות היא היצורים החיזריים המגוונים שמשתתפים בסרט, ומזמן כבר לא נראים כמו בובות. למשל, בסצינה אחת שמתרחשת בזירה נוסח 'גלדיאטור' משתתפים עכברתול מסוכן, טריקרנף שועט ועכבישוחט קטלני, וכולם נראים אמיתיים לא פחות מהסדרן. כמו פוקימון, רק ריאליסטי.

ובחזרה לעלילה: אובי-וואן קנובי, הג'דיי מאסטר שהיה תלמידו של קיו-ג'ין, מגלה אט אט קונספירציה עצומה בגודלה שנוצרה על ידי ראש מועצת הג'דיי לשעבר, סיידו-דיאס (או שזה בכלל לא היה הוא) שבלי ידיעת פדרצית המסחר אישר הקמת צבא של משובטים על כוכב קורסנט, סליחה, אנדור, סליחה, איך קראו לכוכב הזה? לא חשוב. נחזור לעלילה אחר כך.

ציפיות נמוכות הן יופי של דבר. מסרט בסדרת 'מלחמת הכוכבים' לא הייתי מצפה להפגנות משחק אדירות, אבל אחרי 'אימת הפנטום', הציפיות שלי מ'מתקפת המשובטים' היו כל כך נמוכות בתחום זה עד שהתמלאתי סיפוק עם כל שורה שלא נשמעה כאילו היא לקוחה מהחוג לדרמה של כתה ב'. היידן כריסטנסן, שמגלם את אנאקין סקייווקר בן-העשרה, מתבכיין יותר מדי, ומילות האהבה שהוא לוחש לאהובתו הן לא מקוריות יותר משיר של להקת בנים ממוצעת, אבל הוא פי 678 לערך יותר טוב מהילד הנורא הזה ששיחק את אנאקין ב'פרק 1', ובכמה נקודות במהלך הסרט, נדמה לי – אם כי אני לא לגמרי בטוח – הוא אפילו מפגין רגש אמיתי. סביר להניח שהוסיפו את זה באופן ממוחשב. נטלי פורטמן בתפקיד אמידאלה ממשיכה להתבזבז, לדעתי: היא יכולה לעשות הרבה יותר מאשר לדבר מונוטונית על יתרונותיה וחסרונותיה של הדמוקרטיה הפרלמנטרית ולירות באקדח לייזר – אבל היא בסדר, וכך גם השחקנים האחרים. לא, הם לא משחקים באופן מוצלח במיוחד, וכן, הדיאלוגים הם שבלוניים ושטוחים לגמרי. אז מה. 'מלחמת הכוכבים' המקורי לא היה יותר טוב.

יוצא מהכלל בולט אחד בתחום: ג'דיי מאסטר יודה, שסוף סוף מראה לכולנו למה בדיוק קוראים לו 'מאסטר'. היצור הירוק הקטן הוא השחקן הטוב ביותר בסרט ולוחם הג'דיי הדגול ביותר בגלקסיה. יודה שולט. בט' רבתי.

מעלליו של יודה לקראת סוף הסרט יגרמו למעריצים מושבעים של הסדרה אורגזמה משולשת לכל הפחות, אבל גם ביתר הסרט המעריצים לא ישתעממו: הוא מלא ברמיזות וקריצות לסרטים הבאים/קודמים בסדרה – אבל, בניגוד ל'אימת הפנטום', אין הרגשה כאילו הרמיזות האלו הן ההצדקה היחידה לקיומו של הסרט. אי שם בין הכוכבים אנחנו פוגשים, למשל, את צייד הראשי ג'ונגה פט, ובנו בובה, שעתיד ללכת בדרכו של אביו. הסיפור שלהם לא נראה כמו הערת שוליים לסרט אחר, אלא כעלילת משנה מושקעת, שגם מוסיפה לסרטים האחרים בסדרה.

אז, בעניין העלילה: אנאקין ואמידאלה מתאהבים, זה בטוח. ואובי-וואן חוקר, זה בטוח, אבל את מה בדיוק הוא חוקר קשה לומר – את צבא המשובטים? את צבא הרובוטים? מי שייך למי, ולמה? האמת, איבדתי את העלילה לגמרי באיזשהו שלב. אני יודע שמשחקים בה תפקיד דארת' סידיוס, לורד טיראנוס, הרוזן דוקו, ג'נגו פט, פאלפאטין, אובי-וואן, צ'או יון-פאט, קווי גון-ג'ין ויודה, ושכל אחד מהם היה בשלב כלשהו תלמידו של כל אחד אחר, אבל מעבר לכך אני קצת מבולבל. כנראה משום שאני אהבל. לסרטים הקודמים בסדרה לפחות היתה עלילה פשוטה שאפשר לסכם במשפט: הטובים צריך לנצח את האימפריה המרושעת. כאן לא ברור אפילו מיהם הטובים ומה הרעים רוצים. באופן כללי, נפילת הרפובליקה – זה טוב ליהודים? אנחנו בעדם, או בעד הבדלנים? כל המשובטים האלה שייכים בכלל לטובים או לרעים? למי שאינו חובב 'מלחמת הכוכבים' מושבע, ולא מתמצא בפוליטיקה של הגלקסיה הרחוקה-רחוקה יותר מאשר בפוליטיקה של ישראל 2002, העלילה של הסרט היא תסבוכת פוליטית אחת גדולה – בעיקר משום שהיא נדחסת בדוחק בדקה וחצי שבין סצינת אקשן מרהיבה אחת לשניה.

בסופו של דבר, העלילה היא גם חסרת משמעות. הסרט הוא באמת פרק שני מתוך שישה: הוא מתחיל באמצע ונגמר קצת אחר כך. אם אתם שייכים למיעוט שלא מכיר את 'מלחמת הכוכבים', והשמות יודה, צ'ובאקה וסקייווקר לא אומרים לכם כלום – אין שום טעם לראות את הסרט בשביל העלילה. אבל בכל זאת, תלכו לראות אותו. בשביל הפעלולים. באמת שאסור לכם להפסיד את זה.

תגיות: