ביקורת: Spy × Family Code: White

מאת
רם קיץ
– פורסם ב 19 במאי 2024Posted in: ביקורות
לא רק לחובבי הז'אנר.
שם רשמי
Spy × Family Code: White
שם לועזי
מרגל X משפחה קוד: לבן
בימוי
קאזוהירו פורוהאשי
תסריט
איצ'ירו אוקואוצ'י
טטסויה אנדו
שחקנים
אטסומי טנזאקי
טאקויה אגוצ'י
סאורי הייאנאמי
לדף הסרט

אקדמיית "עדן" היוקרתית מכריזה על תחרות בישול, ולויד פורג'ר, אביה של התלמידה אניה פורג'ר, לוקח את העניין ברצינות. לא כי אכפת לו במיוחד מהישגיה של אניה (הציונים שלה הם מקרה אבוד) אלא כי זכייה תקרב את אניה לאליטה של האקדמיה היוקרתית, אליטה המורכבת מאישים רבי השפעה. וזה לא שלויד פורג'ר רוצה עד כדי כך להיות בחברתם, זו פשוט המשימה שלו: לויד הוא מרגל בשליחות מדינה יריבה. אמנם הזמנים הם זמנים של שלום אבל השלום הזה שברירי כמו נברשת בטיטניק, ועל לויד מוטלת המשימה להבין מה מתרחש מאחורי הפרגוד חורש הרעה של השכנים.

ובשביל זה הוא צריך שהבת שלו תנצח בתחרות בישול. סליחה, הוא צריך ש"הבת שלו" תנצח בתחרות בישול. אתם מבינים, אניה לא באמת שלו באופן ביולוגי – לויד אימץ אותה לצורכי המשימה. אולם מה שלויד לא יודע זה שאניה קוראת מחשבות, והיא אמנם רק בת 5 (איך בדיוק היא באקדמיה? אל תשאלו, היגיון של אנימה) אבל גם היא מבינה שאם לויד ייכשל במשימה, אין יותר משימה ואין יותר חיים נחמדים מחוץ לבית היתומים המפוקפק בו גדלה. לכן גם אניה ממש, אבל ממש רוצה לנצח בתחרות הבישול. אה, וגם אשתו של לויד, יוֹר, מעוניינת בניצחון כי פשוט נחמד לה שאניה מצליחה ומגיעה להישגים. סליחה, "אשתו" של לויד (נו, הבנתם איך עובד העסק). יור היא מתנקשת בכירה בשירות ארגון צללים, לכן הנישואים הפיקטיביים שלה ללויד נוחים עבורה כפי שהם נוחים עבורו. הרי מי בכלל יחשוד במשפחה נורמטיבית למראה?

וזהו אלה כל הסודות של משפחת פורג'- אה רגע כמעט שכחתי שיש להם גם כלב חוזה עתידות. אוקי וזהו. אה רגע רגע אחיה של יוֹר הוא קצין בשירות מודיעין סודי אבל די אני מתפזר, הוא ממילא כמעט לא נוכח בסרט. אז איך אני יודע את זה עליו? כי הוא וכל האחרים הם דמויות בסדרת האנימה הפופולרית Spy × Family (שזמינה גם בנטפליקס, בלי תרגום לעברית), סדרה אשר נכון להיום יש לה שתי עונות. מדובר בקומדיית הרפתקאות שלקחה את הקונספט של "מר וגברת סמית" והעלתה אותו ל-11 (אם ילדה קוראת מחשבות וכלב חוזה עתידות לא היו רמז עבה דיו), וכמו סדרות אנימה מצליחות לפניה, גם זו זכתה לטיפול קולנועי – במקרה הזה הרפתקה חדשה ומקורית של בני המשפחה שאיכשהו הגיעה לאקרני ארצנו. ובתור חובב הסדרה, אכן היה צפוי שאלך לצפות בסרט; אך מה שלא היה צפוי זה שאצא ממנו עם רצון לספר לכם מדוע גם אתם צריכים לעשות כמוני.

נתחיל בשאלה הראשונה שבטח עולה לכם בראש: עגבניה היא פרי. אוקי ועכשיו לשאלה השנייה: את הפערים המהותיים מהסדרה משלים הסרט כבר בדקות הראשונות, ואת המיעוט הפחות מהותי קל להבין מיד דרך ההקשר. ועכשיו אפשר להתרכז בסרט. מיותר לציין שזה סרט על תחרות בישול כפי ש"פורסט גאמפ" זה סרט על ריצה. התחרות היא תירוץ להרפתקה הבאה של משפחת פורג'ר שנוסעת למחוז בצפון הרחוק, היכן שהם מתכננים ללמוד על הקינוח שלדעתו של לויד עשוי להביא לאניה ניצחון. אלא שבדרך לשם אניה בטעות אוכלת כדור שוקולד מסתורי שמסתיר מיקרופילם ובו מידע שנחוץ על מנת לפתוח במלחמה – מה שגורם לקולונל מרושע ולנתיניו לרדוף אחר ילדה בת 5, מבלי שמישהו מהם יודע שאביה מרגל ואימה מתנקשת.

ותקשיבו שזה כיף. טוב, אם להיות כן זה לא כיף על ההתחלה. כמעט כל המחצית הראשונה של הסרט מתנהלת על מי מנוחות: משפחת פורג'ר מבקרת במסעדה, משפחת פורג'ר מחפשת מצרכים לקינוח, משפחת פורג'ר מבקרת בפארק שעשועים – אלה לא בדיוק חומרים איכותיים לסרט אקשן-הרפתקאות; צופי הסדרה (ואני ביניהם) יגידו לכם שזה חלק מהותי מזהותה של Spy × Family. הרי זה בשם שלה: לא הכל ריגול וכיף, יש גם משפחה להתעסק בה, משפחה לא נורמטיבית שקובצה לה יחדיו בגלל נסיבות, ובה כל אחד מנסה למצוא את מקומו.

לסרטי אקשן רבים לא באמת אכפת מהדמויות, מהרצונות שלהן, הפחדים שלהן, הקשרים החברתיים או בקיצור – כל מה שהופך אותן למעניינות. הם יוצאים ידי חובה כדי להגיע כבר לחלק של הפיצוצים והמכות. אבל במקרה של Spy × Family הדרמה הפשוטה הזו היא חלק הארי שלה, וזו גם הסיבה שאני אוהב אותה. וכמוה, גם החצי הראשון של הסרט הוא לפני הכל דרמה קומית פשוטה למדי. אמנם לא אחת שעשויה היטב כמו בסדרה, אבל יש בה מספר קטן של רגעים מרגשים (גם אם מעט קלישאתיים). אבל חיכיתי כבר לרגע שהסרט יעלה הילוך, ומודה שהייתי מוכן בשלב מסוים לוותר – לא שילמתי על כרטיס כדי לראות פרק ארוך של הסדרה שבו לא קורה כלום. רציתי אקשן גדול מהחיים והרפתקאות מסמרות שיער.

ולבסוף זה קורה, ואני שמח שלא ויתרתי כי בכל הקשור לאקשן, הסרט עומד באותה שורה עם כמה מסרטי האקשן וההרפתקאות הגדולים של השנים האחרונות, והצפייה במסך גדול היא הדובדבן שבקצפת. כיוון שכל בני משפחת פורג'ר מוצאים את עצמם, בנפרד, מתמודדים מול אנשי יחידה צבאית אכזרית, היתרון של Spy × Family על פני סדרות וסרטי אקשן אחרים בולט במיוחד: סט הכישורים המיוחד של כל אחד מהפורג'רים מוסיף לסרט סגנון אחר.

לויד הוא אסטרטג, אמן ריגול שיכול להתחפש לאדם אחר תוך שניות, והוא מספק את היבט הג'יימס-בונדיוּת של הסרט; יוֹר, לעומתו, היא הסיבה שאסור להביא לסרט הזה ילדים קטנים (רשמית הסרט מוגבל לצפייה מגיל 9, אני אישית הייתי הופך את זה ל-12): היא לוחמת מנוסה ורוצחת בדם קר, ומספקת את הג'ון-וויקיוּת של הסרט (…. אם ג'ון היה נלחם עם סכינים ומזנק לגובה 3 מטר). ואניה היא, ובכן, אניה. הנשמה של הכל. ילדה מטומטמת אבל חמודה שאיכשהו מכניסה את עצמה לצרות, והיא מספקת לסרט את היבט ה"אקדח מת מצחוק" שלו – כולל הומור שירותים מהסוג המשובח (לא שאני מכיר הומור שירותים לא משובח).

ובכל החלק הזה של הסרט מצאתי את עצמי מחייך כמו דביל כי נהניתי מסרט קיץ אידיאלי שלא לוקח את עצמו ברצינות, אבל כן עושה מלאכתו נאמנה ומספק אקשן והומור פר אקסלנס – ויעידו על כך גם שותפיי לצפייה שלא ראו דקה מהסדרה, ויצאו מהסרט עם חשק להתחיל אותה. אין לי מושג מדוע התרחש הפלא שדווקא הסרט הזה הגיע לאקרנים אצלנו, אבל אני שמח שזה קרה כי מדובר באתנחתא קולנועית מהמעלה הראשונה, גם אם לוקח לה מעט זמן להתניע. כל הכבוד יפן, תמשיכו ככה.

תגיות: