אחרי ציפיה רבה, הטריילר של "ספיידרמן: אין דרך הביתה" עלה השבוע, ואישר את מה שאנשים שעקבו אחרי הליהוקים כבר ידעו: מצפה לנו קרוס-אובר של נבלים מכל עיבודי הלייב-אקשן של איש העכביש. זה נראה כמו הזדמנות טובה לשאול: איזה מהנבלים שאיתם התעמת ספיידרמן היה המוצלח ביותר? אפשר להגיד שלגובלין הירוק יש קצת יתרון כי ראינו שלוש גרסאות שונות שלו, אבל מצד שני אני בספק שמישהו זוכר משהו מההופעה של דיין דהאן.
הבהרה- הסקר מתייחס רק לנבלים מסרטי הלייב-אקשן (סליחה, קינגפין) ולא כולל נבלים שהופיעו לסצינה וחצי (סליחה, ריינו) או נבלים-אבל-לא-באמת (סליחה, התסריט של "ספיידרמן 3").
מי הנבל הטוב ביותר מסרטי הלייב-אקשן של ספיידרמן?
- דוקטור אוקטופוס (ספיידרמן 2) (43%, 252 קולות)
- הגובלין הירוק (ספיידרמן) (21%, 126 קולות)
- הנשר (ספיידרמן: השיבה הביתה) (20%, 116 קולות)
- מיסטירו (ספיידרמן: רחוק מהבית) (9%, 55 קולות)
- ונום (ספיידרמן 3) (3%, 16 קולות)
- איש החול (ספיידרמן 3) (1%, 8 קולות)
- הגובלין הירוק (ספיידרמן 3) (1%, 7 קולות)
- הלטאה (ספיידרמן המופלא) (1%, 4 קולות)
- הגובלין הירוק (ספיידרמן המופלא 2) (1%, 4 קולות)
- אלקטרו (ספיידרמן המופלא 2) (1%, 3 קולות)
מס' מצביעים: 591
Loading ...
הגובלין הירוק של דפו בפער. כי הוא ווילם דפו והוא הגובלין המושלם.
מעבר לזה, את המקום השני אצלי תופס הנשר אך ורק בגלל הכריזמה של קיטון בתפקיד.
אני מניח שדוק אוק הוא הנבל הכי מעורר חמלה ואלפרד מולינה טוב בתפקיד – אבל הקמפ של ריימי שישב טוב על נבל כמו הגובלין די הורס את הקטעים הרציניים של דוק אוק בעיני. וזה גם למה אני פחות מתלהב מספיידי 2 – התסריט מעולה אבל הבימוי לא שם.
בול
(ל"ת)
בחרתי במיסטריו רק בגלל הבימוי והמשחק
ואת הנשר למרות קיטון המצוין לא הכי אהבתי (יחסית כמובן).
אני מבין למה דוק אוק או הגובלין ינצחו כי מבחינת הנבלים הם בבירור נבלים יותר מוכרים , אבל לדעתי הבימוי המשחק והאקפטים(והשאר) של הטריגוליגה הראשונה נופלים משמעותית מהסרטים הנוכחים, אז פשוט לא יכולתי לבחור בגובלין של ספיידרמן 1 ובאוק של 2 , אני ראיתי את הסרטים הללו ממש לאחרונה שוב והם פשוט לא מתקרבים משום בחינה לשיבה הביתה אפילו, הסרטים לא מתאימים לימנו זה הכל(לעומת למשל הארי פוטר שנעשה באותו זמן והוא לא נופל היום משמעותית מסרטים אחרים מבחינת אפקטים נניח). ואני אומר הכל למרות שאם הייתם שואלים אותי לעומת הקומיקס או האנימציה אז באופן ברור מיסטריו לא היה נכנס לעשירייה . זה רק בגלל שבלייב אקשן הם פשוט היו לא משהו ולא מתאימים לימנו.
את ספיידרמן המופלא לא מזכיר אפילו …
בחרתי בגובלין הירוק, גם אבל בעיקר בגלל שגם את הספיידרמן הראשון הכי אהבתי. סרט כל כך ניורקי שנייה אחרי ה9/11 היה משהו נורא סמלי
בחרתי הנשר
אבל הוא מקבל סיוע רב מהסרט עצמו ומאיך שהוא בנוי (הסצינה במכונית לדוגמה)
דפו יכל להבריק תחת בימוי אחר
אתה פותח שאלה מעניינת
כי אני התייחסתי לשאלה כ"ביצוע הכי טוב" מה שכולל את התסריט והסרט והשחקן וכל המרכיבים. אבל השאלה לאיזה נבל (בגילום השחקן שכבול אליו) יש את הפוטנציאל הכי טוב… טוב, זה כבר יותר מעניין. כי נגיד יש מצב שהייתי בוחר במיסטריו אם לא היה באכזבה שהיא ספיידרמן 2.
למיסטיריו בהחלט יש הרבה יותר פוטנציאל מזה.
(ל"ת)
ספיידרמן רחוק מהבית?
(ל"ת)
כן, זה
(ל"ת)
בדיוק מה שהתכוונתי לגבי הגובלין גם
אגב הסצנה במכונית מעט מועתקת מהסצנה של ספיידרמן 1 והגילוי של נורמן אוסבורן על פיטר . אותו סגנון אותה צורת חשיבה של של הנשר ושל דפו. אני ישר נזכרתי בה. אבל זה אולי רק נדמה לי
סצנת המכונית היא לדעתי הרגע הכי חזק בכל הסרטים האלו.
(ל"ת)
הלכתי עם הנשר, אבל אני יכול לחיות גם עם דוק אוק'
שניהם דמויות עמוקות, שמצליחות בעיניי להעביר את הסיבות למי שהן בצורה הטובה ביותר (הגובלין הראשון, בלי קשר להופעה של דפו, מעט קריקטורה). לאוק' יש יתרון בתחום החמלה, הלכתי העם הדמות המצמררת יותר
העיט לוקח בדאייה קלילה
[אני יודע שנשר הוא התרגום הנכון – הוא פשוט נשמע אצילי מדי]. אני אוהב את מולינה (רק על בוריס הקצב מגיע לו פרס על מפעל חיים!) ואהבתי את דוק אוק, אבל היו שם יותר מדי בעיות שלא יכולתי להתעלם מהן, קצת יותר מדי לעיסת תפאורה והרבה יותר מדי בעיות תסריטאיות – כמו למשל עריכת ניסוי מדעי עם פוטנציאל להרס עצום באמצע עיר גדולה, עם כל מיני ידוענים כצופים במרחק מטר וכלום והאשה האהובה צמודה ללא כל סיבה (חוץ מהסיבה ההוליוודית הרגילה של Fridging). קיטון היה אפקטיבי, ללא שמץ overacting, והדמות שלו הייתה מפחידה במידה מבלי להפוך לקריקטורה. המוטיבציה שלו הייתה ברורה (עוד איש קטן שנדפק ע"י ביורוקרטיה ממשלתית אטומה) והקישור הישיר לפיטר פרקר פשוט עבד. כל זה – וטום הולנד – הפכו את הסרט הזה לטוב מכל סרטי הלייב אקשן (מה שהפך את האכזבה מסרט ההמשך לכל-כך מוחצת…)
רגע רגע
מה עם ת'אנוס?
סרט לייב אקשן של ספיידרמן
(ל"ת)
רגע, מה עם
השוקר והטינקרר בהומקאמינג?
כשאני חושב על זה, לספיידרמן של טרילוגיית ריימי יש תכונה בולטת אחת
והיא פסיביות מוחלטת ברדיפה אחר הנבל. כן, הוא לוכד פושעים על ימין ועל שמאל בלי הפסקה, אבל בכל מה שנוגע לנבלים הגדולים, הוא לוקה באדישות תמוהה. הדבר בא לידי ביטוי בצורה קיצונית ממש בספיידרמן 2. למשך חלק גדול מהסרט דוק אוק נשכח מלב, והעלילה מתמקדת בדילמות הקיומיות של פיטר – להיות גיבור על ולוותר על חיים נורמליים, או לוותר על החליפה ולזכות בליבה של מרי ג'יין. אפילו כשהוא כן נתקל בסופו של דבר באוקטופוס, זה קורה כי 1. במקרה שניהם נמצאים בבנק שדוק אוק מתכוון לשדוד. 2. דוק אוק חוטף את מרי ג'יין כדי לקיים את חלקו בעיסקה שעשה עם הארי. פיטר פארקר לא מחפש אותם באופן פעיל; הוא פשוט נתקל בהם.
אתם מדברים על נטיות ומניעים פסיכולוגים, על סטוריטלינג ופילוסופיות מוסר. אבל כשהעניין הוא סרטי קומיקס, המבוססים על נבלים הלקוחים מחוברות קומיקס, היסוד הקרדינלי, באופן המוחלט והמכריע ביותר, הוא האסתטיקה שלהם. כשאנשים מדברים על המיתולוגיה של ספיידרמן, מנסים למצוא סיבות לפופולאריות העצומה שלו, אף על פי שהוא פחות אלמנטרי מסופרמן, והרבה פחות מוצלח כעולם מבאטמן, הם אומרים שזה בגלל "דמותו המעוררת הזדהות", אם לצטט את סטן לי והרבה אחרים. זו סיבה הגיונית, וקלה, ואולי כך זה נראה גם בעיני יוצרו האלמותי. אך האחרון שיכול להבין את יצירתו הוא היוזם שלה. לי יש תיאוריה אחרת;
הגורם העיקרי להצלחה של ספיידרמן, אשר ממגנטת וממשיכה למגנט כה כך אנשים ברחבי העולם, הוא האסתטיקה שלו. זה בדיוק המוגבלות של הכוחות שלו, הספיצפיות שלהם, אשר מושכת את האינסטינקט של השכל. יש בזה משהו מאוד נשי, בניגוד לחוסן ולמקובעות של באטמן וסופרמן. והאישה והתנועה שלה היא תמיד הרבה יותר יפה. כל הטיפוסים הללו על קירות ותקרות, הקפיצות אחורה, ההיתלות והתנועה על הקורים, אשר חייבת להתאים לנקודה המדויקת של הפגיעה, ואל הקורולציה של הקורדינציה הרצויה. זה כמו הצורה המדקדקת שהאישה לוקחת על עצמה, ההליכה שהיא מכריחה על עצמה, כאשר היא לובשת את השמלה, או נועלת את העקב. גם את וולברין הייתי לוקח כדמות אשר האסתטיקה שלה היא הרבה יותר נשית מאשר גברית. אם אתם מצקצקים ומדברים לעצמכם בראשכם, "אבל מה באשר לריבועים בבטן, לשרירי הידיים, לפאות הלחיים והמזג האגרסיבי והפראי באופן כללי? מילא ספיידרמן החנון העדין, אבל וולברין?" — אז עוד לא הבנתם לחלוטין למה בדיוק אני מתכוון. האלמנט המרכזי המבטא את האישיות שלו, את האופי שלו כגיבור על, ומעל הכל באופן החשוב ביותר; את האלימות שלו, אלו הטפרים. והטפרים מאז ומעולם היו סממן נשי. עובדה שעד כה גם במערכת החברתית המורכבת והמתקדמת של האדם, הן עודנה מצמחות ומקשטות אותן בגאווה.
אתם מדברים על הדמות 'הסימפטית' של הנשר. מה נותן לי סימפטיה במוטיב הכי צפוי ורפפיטיבי מתחילת ההיסטוריה האנושית? זה המכניקה של המוטיב, האלמנטים המדויקים, לא הקטגוריה שלו. גם אילו יהיה הרשע והנורא בהיסטוריה, עבור ההמון מספיק שתתן לו איזה סיפור רקע כלכלי, והם כבר ירגישו, בתוך ליבם הנוגע והמסמפט, שהוא ראוי לתמיכה וסולידריות. חה! אין דמות אחת, נבל או גיבור, בכל גרסא של כל סיפור, שהיא יותר משעממת מבחינה אסתטית יותר מאשר הנשר של מייקל קיטון. לקחו את אחד מהנבלים היותר יפים, פשוט מכוון שכנפיים הם תמיד יפהפיים, (כי גם הם מאוד נשיים) ואין לי מושג איך, אבל הפכו אותו לדבר שבאמת כואב בעיניים להסתכל עליו. שחור זה צבע חזק מאוד, אבל צריך לדאוג שהאלמנטים הנחים עליו עדיין יהיו ניתנים לקריאה חושית מהירה. אסור לתת לעיניים יותר מדי פרטים כי היא תאבד כל היגיון וכל סימטריה. אין שום דבר שזוכה לתשומת ליבך, כאשר אתה מסתכל על החליפה של הנשר בגילומו של מייקל קיטון. אתה פשוט רואה גוש גושי ומנוזל של מכניקה מקושקשת, שבה אפילו מין גנורטורים גדולים ודוחים אשר ממוקמים באיזור התחת, זוכים ליותר דומיננטיות מאשר הכנפיים, אשר אמורות לקחת את החלק המרכזי של החליפה. מסיכה של צוללן, ועוד הוסיפו, באיזו מין בדיחה חולנית ומטומטמת, פרווה מלאכותית מסביב לצוואר. כן, כמובן, זה יגרום לחליפה לזרוח!
אבל אם אתם משווים את זה לכל דבר שסם ריימי עשה, מה יהיה התירוץ שלכם? כל חליפה, מכל סרט, זוכה לתשומת הלב המלאה שלך. כל עוד הם זזים מולך, אתה חייב, חייב להסתכל עליהם. לספוג כל נקודה של מרקמם המכשף. אפילו הסאנדמן, שהוא דמות משעממת מבחינה אסתטית באופן כללי, מצליח לעניין עקב המכניקה היצירתית של תנודותיו. העיניים החתוליות של ספיידי. הקורים הכסופים הקושרים את כל גופו כמו סורגים, סורגים מוחשים, בולטים, אמיתיים, מבקשים שתיגע בהם, שתניח את ידך על בדם, ותרקוד את אצבעותיך כפסנתר על גבם..בניגוד ליצירת הפאר הזאת, כל מה שבא אחריה, לפחות בגרסאותה לייב אקשן, נראות כמו תרופות לקיא.
כל חליפה בטרילוגיה של סם ריימי צועקת את האישיות הצבוענית של סורגיה, של הבמאי המכוון מאחוריה. יש חשיבה מאחוריהם. חשיבה אמיתית של אסתטיקה, יופי, ואהבה. אפילו הגובלין הראשון, אשר יכול להיראות כמגוחך בצילום רחב, עדיין מצליח למגנט ולעניין בגלל הפנים והצבעים, העיניים הצהובות וההשתקפות היפייפיה שלהן, השיניים, למרות שהן חסרות כל היגיון פרקטי, ואולי בגלל, הן כה אלימות, פראיות וגועשות שהן יוצאות אליך החוצה מהמסך. מאחוריהם, רק אם תנסה, אתה תראה את הפה המדבר של דפו, השחקן הססגוני מכולם. כל כך ללא היגיון, כל כך יפהפה ומרתק.
התלבטתי רבות בין הגובלין לאוקטופוס. אך בסוף בחרתי בגובלין.
טוב... זה היה אירוטי בצורה מקריפה...
דבר ראשון, ספיידי הוא אומנם הדמות הכי פופולרית במארוול (ומאז הMCU איירון מן טוען רציני לכתר) אבל אין שום הוכחה שהוא יותר פופולרי מבאטמן וסופרמן.
דבר שני, נראות זה רק חלק אחד מאפיון של דמות. אני לדוגמא אוהב את ספיידרמן כי הוא מצחיק והכוחות שלו מגניבים ויש לו דמויות משנה ונבלים מעולים ובסרטים ובסדרות שראיתי אותו הוא מגולם מעולה ויש לו אחלה סיפורים. וכל הדיבורים על נשיות- מה?? ספיידי אומנם יותר עדין מסופרמן ובאטמן אבל זה לא הופך אותו לנשי בשום תת מודע- אם כבר זה מדגיש את זה שהוא רק ילד. ובאטמן יכול להיות כירוגי באותה מידה, גם הוא לא סתם כוח מתפרץ. הקטע עם וולוורין בכלל לא ברור- ממתי טפרים של חיית טרף מובריינום זה נשי? ההקבלה שאתה עושה בין זה לבין ציפורני אישה מרגיש לי אישית קצת תמוה.
מילה בקשר לגובלין- הנראות של החליפה זה החלק הכי פחות חזק בו. ווילם דפו הוא אליל וכל רגע שרואים את הפרצוף שלו עם המסך זה זהב- אבל החליפה הקאמפית עם המסיכה שנראית עשויה מפלסטיק וכאילו קנו אותה בפיראט האדום- פחות עושה את העבודה. היא כן זרמה לי עם הטון הקאמפי הכללי של הסרט של ריימי- אבל להלל את הנראות שלה?
(כמובן שאין שום כוונה לפגוע בך, זוהי רק דעתי האישית.)
אגב אני בחרתי בדוק אוק, גם בגלל שאלפרד מולינה (האנדרייטד) מביא פה את אחד מהופעות נבלי הקומיקס הטובות ביותר, אולי חוץ ממגנטו ושני הג'וקרים (ג'ק והית') עם דמות שמעוררת הזדהות ומפחידה בו זמנית, וגם בגלל שהזרועות שלו ממש, אבל ממש מגניבות (בשילוב מדהים של פאפיטיר (בובאות?), רובוטיקה ואפקטים) והסצנות קרב שלו עם ספיידי מהטובות שנראו בסרט קומיקס.
אני מרשה לעצמי רק פעם אחת לרדת לדרגה של כתיבה נגדית החייבת להתפרם בנקודות נפרדות. כמה מכוער ודליל זה, ועם זאת, אני כל כך צודק, וכל כך אכפת לי מהנקודה המרכזית, והמהות הכללית של מה שאני אומר, שאני ארד לכך, אך כפי שאמרתי רק לפעם אחת. אין זה אומר שאיני אכבד פידבק נוסף מצידך, בהתאם לרשויות המניעות אותך, אלא רק שאיני אכבד פידבק משולש מצד עצמי.
לא טענתי שספיידרמן יותר פופולארי מבאטמן או סופרמן. אלא, שהוא כנראה שהוא אחד מהיותר פופולאריים באופן כללי, וכנראה השלישי הפופולארי ביותר אחריהם. אתה טוען שאתה אוהב את ספיידרמן פשוט בגלל העולם המקיף את המיתולוגיה שלו. אבל יש מיתולוגיות רבות אחרות עם עולמות רחבים ומגוונים משלהם. אתה יכול לטעון שבכל זאת זה עדיף עליהם. אבל אז עליך לשאול את עצמך מדוע יש כל כך הרבה גרסאות של ספיידי, לעומת דדפול או פלאש, גרין לנטרן או אנט-מן. אתה חייב לזכור שכל סדרות הטלוויזיה, כל הסרטים, כל חוברות הקומיקס של העשורים האחרונים הם תוצר של אנשים אחרים, של הפקות שונות, אשר התפתחו בהתאם להתעניינות הראשונית והממוקדת של ההמון. והליבה של כל אותן גרסאות, של כל אותן מיתולגיות שונות, של כל אותם לובשי תחפושות ומתקוטטי ידיים, הוא היסוד המהותי ביותר של הדמות המרכזית ביותר. היותה בעלת כוחות אלה ואחרים, ומכאן צומחים למעשה כל שאר הדברים.
כל הדברים קשורים בוורטקס יפהפה של סיבתיות ואנולוגיה, מהרדיאטורים הגועשים של האורגניזם עטים עלינו כוחות של הישרדות ורבייה, רצון ומוות, תנועה וסטגנציה. בתוך הגוף שלנו מצויים תאים אשר הסתרקללו והסתובבו במשך מאות אלפי שנה, מיליוני שנים באיזורים, במצבים, ובגופים המגוונים ביותר שיש לחיים הידועים לנו להציע. יש זיכרון הטמוע בתוך אותם תאים והם מגיבים באופן שבלתי ניתן לשליטה על ידינו. נאיי, באופן הכרחי ופנימי ומיסתורי ביותר. אתם יכול לקחת אינדיווידואל גברי ואינדיווידואל נשי והם יכולים להיות מאוד דומים. הם יכולים להיות פשוט אנשים פשוטים, ללא כל מיני פלגים סוררים. ובדרך כזאת אין ספק שמה שאמרתי מקודם ייראה כשטות גמורה. אבל אתה גם יכול להסתכל על זה בדרך אחרת. אתה יכול לקבל את העובדה שעל מנת להמשיך את הדנ"א, יש צורך בהזדווגות של תוצרים שונים של היצורים אשר אוחזים בדנ"א. יש יצורים שהם חד מיניים מבחינה פיזיולוגית. שאין בהם זכר ונקבה אשר נאלצים להתחבר יחדיו. האדם הוא לא אחד מהיצורים הללו.
זה לא רק מסתיים בכך שתפקידם הספיציפי, התהליך והפעולה היחידתית, בשימור והמשך האורגניזם הוא שונה; כל הפסיכולוגיה והנטייה שלהם לוקחת נתיבים שונים גם כן. ומכאן אפשר להניח שכל הדרך שבה הגזע הזה, האדם, רואה ומבין את העולם, מעכל ומקרבל אותו, לעיתים נוגעת ומושפעת, באופן המיסתורי אך היפהפה ביותר, באותן פרספקטיבות פסיכולוגיות מנוגדות. אני מאמין שיש צד אחד אשר מבטא תכונות מסוימות מאוד. ויש צד אחר בעל תכונות מסוימות מאוד. בכך שאני משווה ביניהם, בכך מסתכל על כך בזוויות מתחלפות, ולאחר מכן משליך את המחשבות אשר אני מחלץ מן הטכניקה הזאת על ביטויים שונים של החברה, אני מרגיש שאני חושף רובד עמוק יותר של מציאות. שלב מסביר יותר, אשר לעיתים בתורו פותח לי צוהר נוסף. זו רק דרך אחת לראות את זה, ועבורי זו דרך לגיטימית ומרתקת מאוד.
אתה יכול להמשיך לחיות ולחשוב שדברים הם פשוטים דברים, רגשות הן פשוט הרגשות שהן, ואיני אקרא לך טיפש בשל כך, שכן אני יודע שאתה לא כזה, ושאתה מאוד חכם. ואיני מפחד להיראות מגוחך בפני אנשים יודעי דבר, בקיאי חוקים. שכן חשיבה כללית ומשליכנית כמו שביצעתי קודם לכן, היא תמיד מרחיקת לכת, יומרנית עד גועל, בפני אנשים שטרם יצא להם לתור בקפיצת אמונה אל האידיום האבסטרקטי, אשר מחסלת את המימד הפשטני של המציאות והופכת את הכל לסמלים ארכיטפאלים וכוללניים. איני חושב שאתם טיפשים, כי אני יודע שאתם מאוד חכמים. ואיני כועס עליכם, כי איני יכול לכעוס על עצמי.
וואו
(ל"ת)
מה? איפה? מי? איך?
(ל"ת)
חשבתי שיש לקוראי האתר קצת יותר ניסיון :)
לקריאה נוספת: חוק פו
פופלריות = מרצ'נדייס
ספיידרמן מוכר יותר, הרבה יותר. לכן הוא גיבור העל הפופולרי בעולם, או לפחות ביוניברס הזה.
יותר מבאטמן?
זה נשמע לי מופרך, יש לזה ביסוס כלשהו? יש כל כך הרבה עיסוק בעולם של באטמן שגורם לי להאמין שהוא מכונת כסף שאין לה מקבילות. סרטים על האויבים שלו מצליחים, סדרות למבוגרים, סדרות לילדים, סרטים על בנות הזוג של האויבים שלו, הוא פשוט פנומנה שאני ממש אופתע שספיידרמן מתקרב אליו (או סופרמן לצורך העניין). וזה כאשר באטמן הוא חלק מקולקציית גיבורים בניגוד לספיידרמן שהוא הדבר היחיד שסוני מחזיקה בו.
אני גם לא בטוח ביוניברס שהוא מוכר יותר מרצ'נדייז, אבל זה יותר הגיוני כי המרצ'נדייז של איירון מן לא נשמע לי כמו משהו מלהיב, אבל בכל מקרה יש לזה ביסוס כלשהו?
עשיתי חיפוש מהיר
ומצאתי כתבה עדכנית בנושא.
הציטוט הרלוונטי:
הדמות של ספיידרמן
היא הרבה יותר מעניינת (ויזואלית). הצבעים, הקורים.
סדינים לילדים של ספיידרמן הם הרבה יותר צבעוניים מסדינים של בטמן.
זה לא כזה מוזר שהמרצ'נדייס שלו (מצעים, בגדים, בובות, מחברות וכו…) יהיו יותר נמכרים.
דוגמה אנקדוטיאלית להמחשה
גם בתי וגם בני שמעו על סופרמן, באטמן וספיידרמן מגיל אפס למרות שלא הורשו לראות אף פרק של מי מהם (בני 7 ו 5 היום).
כמעט כל המרצנדייס שהם וחבריהם מבקשים זה ספיידרמן. הצבעים כחול ואדום מזוהים איתו (ולא עם סופרמן).
תיק הגן, חוברות הצביעה, עטיפות ביום הולדת, בובות. ושוב: זה רק משיחות עם חברים, כי אף אחד לא רואה את הסדרות עדיין!
דרך אגב, גם הענק הירוק יותר פופולרי מגיבורי dc בגיל הזה. אבל ספיידרמן בפער מעל כולם (יותר מכולם יחדיו).
חוק פו עובד שעות נוספות על התגובה הזו
(ל"ת)
בחרתי בסאנדמן
כי אני מאוד אוהב את תומאס היידן צ'רץ' ואני משער שאני היחיד בעולם שאומר את זה
ליאם גאלאגר היה נבל בספיידרמן?
(ל"ת)