אני מאשים את התסריט.
הרי מעט מאוד השתנה בין "השיבה הביתה", אחד מהסרטים הכי טובים של מארוול, ל"רחוק מהבית", שבשקלול הגדול של כל החלקים הוא פשוט עוד סרט גנרי מבית היוצר של האולפן. ג'ון וואטס נשאר הבמאי, מארוול עדיין מפיקים, סוני עדיין מפיצים, טום הולנד וחבריו עדיין שם – אבל התסריט השתנה. מעבודת צוות של שישה תסריטאים – צמד הבמאים של "לילה בטירוף" המוצלח בצורה מפתיעה, צמד התסריטאים של סרטו הקודם-קודם של וואטס "ניידת משטרה" ושני כותבים שמסתמנים כ"תסריטאי הבית" החדשים של מארוול, כריס מק'קנה ואריק סומרס – נשארו רק השניים האחרונים. הרזומה של החברה האלה כולל מלבד "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל" (עוד סרט עם תסריט בעייתי מאוד) גם את "אנטמן והצרעה", ונראה בהחלט שהצמד ניסה להעתיק את מה שעבד בסרט ההוא ולהעתיק אותם לכאן, בלי להתחשב בכך שאנטמן וספיידרמן, הם לא ממש אותו הדבר.
האשמת התסריט היא הדרך הכי הגיונית להסביר את המעבר מסרט מגובש ומעניין, שחוקר פינות פחות ידועות של יקום גיבורי העל, מתמקד ברמת השכונה, והרבה יותר סרט תיכון על ילד שרוצה להוכיח את עצמו מאשר "סרט על דושבאג שצריך ללמוד להיות חבר טוב כדי להתמודד עם איום קיומי" לפשוט… עוד סרט של פס הייצור הזה.
נתמקד, למשל, בבניית העולם. הסרט מנסה להסביר קצת איך העולם מתמודד עם מאורעות ה'בליפ', איך שדמויות מארוול קוראות ל'סנאפ' המפורסם. כמה קצת? יש סרטון של חמש דקות שאומר לרגע "יש עכשיו ילדים שגדולים בחמש שנים", יש הרבה תמונות של איירון מן בכל מקום, יש אזכור כללי למצוקת דיור ו… זהו. מסתבר שקטסטרופה עולמית בקנה מידה שלא נודע אי פעם, לא משפיעה יותר מדי על העולם, בעצם. טוב לדעת.
לחילופין, אפשר לדבר על השעה הראשונה של הסרט, שבה כל צופה שמכיר את הקומיקס נמצא עשרות שלבים לפני כולם ופשוט מחכה, למען השם, שהדבר הברור מאליו שהולך לקרות – כבר יקרה. תראו, לפעמים באמת אין מה לעשות; מדי פעם צופים נמצאים שלב אחד לפני הדמויות, ואפשר לבנות מזה מתח לא רע. הבעיה היא שהסרט חושב שאנחנו בדיוק באותו שלב עם הדמויות. ויודעים מה? אני מניח שצופה שמכיר רק את היקום הקולנועי ולא שום דבר מעבר, אולי לא יבין לאן הדברים הולכים ואולי הוא ייהנה ויופתע. אבל לעזאזל, זה סרט קומיקס שחלק גדול מהקהל שלו הוא אנשים שקוראים קומיקס, וזה לפני שלוקחים בחשבון את תעשיית סרטוני היוטיוב שכל מה שהם עושים זה ליצור סרטונים של עשר דקות על כל דמות שמופיעה בטריילר של הסרט, גם אם זה לחלקיק שנייה. בשורה התחתונה, אחוז נכבד מהצופים יגיע כשהם יודעים מה זה מה, אז למה סתם למתוח את העצבים למשך שעה? את מה זה משרת?
בכיוון אחר, אפשר לדבר על ה"התפתחות" שהדמויות עשו מילדים בשר ודם עם רגשות ומחשבות, לקריקטורות של כאלה. הכנות הנפלאה שהיה ניתן למצוא ב"השיבה הביתה" התפוגגה עד שהיא הגיעה "רחוק מהבית". הדילמות מזויפות ונראות כאילו הן יצאו מסרטי נעורים, ולא מהנעורים עצמם. הענין הזה מחמיר כשזה מגיע לפיטר עצמו. כל המוטיבציה וההגיון מאחורי הדמות שלו – האשמה, הפחד, תחושת המחוייבות – נעלמו והפכו ל"מה דדי סטארק היה רוצה?" ו"אני רק רוצה ילדות נורמלית כמה קשה לי". שתי מוטיבציות שלא רק שלא קשורות לדמות ממש, אלא גם לא כל כך קשורות לפיטר פרקר מהסרט הקודם. זה כאילו הוא התחיל את הסרט עם מוטיבציה חדשה שהתסריטאים הכתיבו לו, והדמות שהיתה לו קודם יכולה ללכת לכל הרוחות. תתמודדו. אם היה כאן נסיון להראות שהדמות בטראומה, אז זה בהחלט היה יכול להיות כיוון מעניין, אבל אז חבל שהם לא, נו, אשכרה הראו משהו כזה.
ואפשר גם… טוב, לא ממש לדבר על סצנות הקרדיטס של הסרט כי כמובן ספוילר, אבל כן להרים גבה עצומה עליהן ולהגיד שהן מקריבות הגיון בסיסי תמורת אפקט "וואו". אין שום הסבר למה שקורה, וזה אף פעם לא מראה טוב לאף אחד. במקום ליצור התלהבות של 'אני חייב לדעת מה יקרה הלאה', זה יוצר סקרנות סקפטית של 'לאן כל זה הולך, בעצם?'. וזה, שוב, לא מראה טוב לזכיון הכי גדול כרגע בעולם.
זה לא שהכל רע, כמובן. ג'ייק ג'ילנהול כקוונטין בק הוא תוספת מבורכת, מעניינת ומגניבה ליקום הקולנועי, והוא בהחלט השחקן המצטיין של הסרט. סצינה טריפית במיוחד איפשהו באמצע הסרט מוכיחה שאי אפשר להגיד שוואטס שכח מאז הסרט הקודם איך מביימים כמו שצריך. ובנוסף על כך הבימוי של סצינות האקשן, למשל, פשוט נהדר. הוא רחב, מתפרס בכמה נקודות, מתאר דברים מגניבים, אף פעם לא מבלבל, מפתיע ומותח. קשה להגיד אחרי "הנוקמים" שזה השיא של סצינות האקשן של מארוול, אבל ברגע שהסרט יוצא מצילו של הענק ההוא, אפשר לראות שבהחלט יש כאן כמה קטעים שהם מתמודדים ראויים לסצינות האקשן הטובות של החברה.
וחוץ מזה, בחייאת, זה מארוול. אתם ראיתם אי פעם סרט באמת גרוע שלהם? לא. גם הסרט החדש הוא לא.
אבל זה פשוט לא זה. בניסיון להיות משהו בין קומדיית נוער טיפשית לסרט אקשן טיפוסי נשאר מעט מאוד ייחוד בספיידרמן שהכרנו מהסרט הקודם. אם הסרט היה מתמסר לקומדיה, כמו "אנטמן", אולי זה היה עובד – אבל הוא לא. הוא פשוט טיפשי, מעצבן, ורודף אחר נקודות עלילה שצריך להגיע אליהן במקום התפתחויות שהן אפילו קצת הגיוניות. אחרי השיאים שהגענו אליהם עם מארוול בשנים האחרונות, זה פשוט מתסכל: אקורד סיום צורם לשנה מופלאה, שלא לומר לסאגה כולה, והתפתחות מדאיגה לדמות נפלאה.
אני, כאמור, מאשים את התסריט.
סלט
מסכימה
מסכים עם כל מילה
הסרט היה מתיש קצת, מייאש, הוא לא היה גרוע, אבל הוא גרם לי להתגעגע מאוד לסרטים של ריימי, מה קרה לדמות הזאת? חסרת ביטחון, חסרת שנינות, נידית ברמות על, הכל סובב סביב טוני סטארק, קיצר, זה לא ספיידרמן בשבילי, ממש לא סרט ספיידרמן, הדבר היחיד שאני לא מבין הוא איך זה שהביקורות מהללות והציון ברוטן טומטוס עומד כרגע על 94 אחוז..
זה ההילה הבלתי מוסברת שיש כלפי מארוול מהציבור וביניהם המבקרים
באותה מידה אני לא מצליח להבין את הביקורות המאוד חיוביות על קפטן מארוול, אנטמן והצרעה ושאר הסרטים הבינוניים מינוס מהפס ייצור שלהם, לא שהסרטים שלהם גרועים חלילה, אבל פשוט לא מצדיקים את הציון ברוטן בעוד ששאר שוברי הקופות הבינוניים מקבלים הרבה פחות סלחנות.
או שכן
גם לעשות סרט קיץ סביר זאת אומנות; אומנות שמארוול פיצחו את הנוסחה שלה. שום הילה ושום נעליים. מותר לאנשים לחשוב שאלו סרטים טובים ולא צריך להיות בטוח שהם הסתנוורו ממשהו.
מותר גם מותר
ומותר גם ההיפך. אני נלחם פה בתחנות רוח, אבל אני באמת חושב שהסרטים של מארוול הם אותו סרט משובט עד אינסוף. אין בו שום דבר רע מבחינה טכנית, אבל יצירת סרט היא לא הליך שכולו טכניקה. מה שנקרא ההבדל בין אומנות לאמנות. אומן יכול לשחזר את אותו הכיסא במומחיות רבה, והכיסא הזה יהיה שמיש ויעיל בכל פעם, אבל אמן יכול לייצר כס ברזל שיש בו קצת מעבר לכיסא פשוט. הוא אולי לא נוח באותה מידה, אבל הוא ייזכר כמשמעותי יותר בכל זאת.
אני, בניגוד לזה שהגבתי אליו,
לא טענתי מה אנשים אחרים צריכים לחשוב. התגובה שלך מיותרת.
גם הוא לא טען
וויכוח קצת סמנטי ומיותר, אבל הוא רק אמר שהוא "לא מבין" למה אנשים מתייחסים למארוול בסלחנות. אולי זה נשמע קצת שיפוטי בלי הוכחות לתזה הזאת, אבל גם אמירה כמו "מותר לאנשים לחשוב אחרת ממך", טיעון סביר לכל הדעות, אילולא המשתמע ממנו, שהאדם אליו מדברים הוא איזה פאשיסט חשוך שלא מקבל דעות של אחרים.
זה מתחיל להיות קטנוני
אבל השאלה 'מי הגיב ראשון' חשובה מאד במקרה הזה.
אני, בכל אופן, אפרוש כעת מהדיון.
והנה שוב התחלנו
תמיד יהיו את אלה שיביאו קונספירציות חסרות היגיון. אולי פשוט מארוול עושים סרטים טובים, לא כולם אבל רובם? אני לדוגמה מאוד אהבתי את אנטמן הראשון אבל התאכזבתי מאוד מההמשך שלו. שני הסרטים עשו את הכי מעט בקופות. אין לזה הסבר בכללי אנשים פחות חשבו שזה סרט מאוד טוב וששווה להשקיע עליו בקולנוע. לפי שיטתך היה אמור לעשות הרבה כסף לא משנה המצב. כנ"ל השומרים 2 הם לא הצליחו לשמור על קפיצה משמעותית כי אנשים כנראה לא עפו על הסרט. קפטן מארוול למרות הבלאקלאש עליה עשתה מליארד! נכון אפשרי שחלק מזה הודות לתזמון רגע לפני אנדגיים אבל אם הסרט היה פשוט לא טוב לא היו רואים ובטח לא היו חוזרים לראות.
הטענה הזו גם באה בכללי על דיסני אבל האמת דמבו דיי נכשל ושנה לפני גם קמט בזמן. זה לא שהסרטים שלהם רק טובים, אבל בכללי הם יותר טובים מהתמחרים. שאזם לדוגמה קיבל ביקורות מצויינות גם מהמבקרים והקהל והוא נכשל קשות. וונדר וומן ואקווה מן הצליחו מאוד למרות שרק אחד מהם קיבל ציון גבוה מהמבקרים. ואפשר להמשיך.. ג'ומנג'י אלאדין ועוד. האם זה נכון שדיסני מותג יותר נחשב? כן האם הקהל יותר סומך עליו, ברור. אבל זה לא בא סתם, המתחרות מזייפות מאוד בשנים האחרונות והקהל בוחר בכספו.
לא טענתי שיש קונספירציה להלל את הסרטים של מארוול גם אם הם גרועים
מה שאני אומר זה שבעקבות רצף ההצלחות המטורף שלהם ואהבת הקהל והמבקרים ליקום שהם בנו, המבקרים יותר סלחניים כלפי הסרטים הפחות טובים שיוצאים מהם, לעומת שוברי קופות בינוניים אחרים ששופטים בצורה יותר קשה.
אז ה'הילה הלא מוסברת' שלך כן מוסברת, אם כך.
בסופו של דבר ביקורת נמדדת לפי החוויה. אתה יכול לפרק את החוויה ולראות שחלק ממנה מגיע כי הסרט הוא חלק מיקום מצליח ואתה נהנה מזה. למי לעזאזל אכפת? ההמלצה ללכת לראות 'כן/לא' תקפה בהחלט אם מצפה לקורא הביקורת חוויה חיובית. זאת לא 'סלחנות' ביקורתית. זאת חוויה סובייקטיבית אולי, אבל היא מובנת לחלוטין: כל ביקורת קולנוע היא סובייקטיבית. סרטים אחרים לא סיפקו את אותה ההנאה, אז הם קיבלו ביקורות יותר צוננות. לא יאומן שמבקר מעיז לכתוב שהוא נהנה מסרט אחד ומהשני לא, נכון? הרי אתה חושב ששניהם אותו הדבר! איך הוא מעז לחלוק עליך!
(חוץ מזה, מלא ביקורות על סרטי מארוול אכן מציינות שוב ושוב את העובדה שההנאה תהיה גדולה יותר למי שמכיר ואוהב את היקום הקולנועי, ומי שלא יהנה פחות או אפילו בכלל לא כי הוא יתבלבל. אז כן, ברור לכולם שהיקום הרחב הוא חלק מהחוויה – כפי שברור לכולם – טוב, כמעט כולם – שאין עם זה שום בעיה).
כל עוד אתה מסכים שהסרטים לא גרועים
אתה בעצם מסכים עם רוטן, שהיא מערכת טיפשית לדירוג סרטים כי היא שואלת רק אם הסרט גרוע או לא. מספיק שתגיד "לא עפתי, אבל בסדר בסך הכל" וזה נחשב ביקורת חיובית, ומשם הדרך ל-90+ אחוזים קצרה.
כל כך נכון
וגם נדמה לי שזה הוזכר באחד הדיונים פה לאחרונה.
כשסרט מקבל ציון כל כך גבוה ברוטן, אני מיד אחשוד בו שזה לא בגלל היותו יצירת מופת מהפכנית ומבריקה,אלא להפך, בגלל שהוא סרט שמנסה לצאת בסדר עם כולם, ללכת על מרכיבים מבטיחים להצלחה ולהעביר שעתיים בסבבה,ולכן כשנדרשת הבחירה הדיכוטומית בין חיובי ושלילי רבים יבחרו בחיובי גם אם הסרט בינוני.אין שום רע במרכיבים הללו אבל לי אישית יש עניין מוגבל,יחסית,בסרטים שעושים בהם שימוש.
דווקא כשסרט מקבל ציון נמוך מעט/הרבה יותר, הוא דווקא עשוי לעורר בי יותר עניין כי אם הוא הצליח להרגיז כמה אנשים,יש מצב שזה בגלל שהוא מעז ברוב חוצפתו לנסות דברים מורכבים,מקוריים, קיצוניים, מאתגרים…
יש סיכוי שאני מבלבל את המוח כמובן,כי אני לא טורח לעקוב אחרי הציונים ברוטן אז קשה לי לתת דוגמאות כדי לדעת אם זו המגמה הכללית. הדוגמא היחידה שאני יכול לתת לחיזוק הטענות הללו היא הסרט "אמא"!,שיש לו שם 69 אחוז ביקורות חיוביות בלבד ולדעתי הוא הסרט הכי גדול שראיתי העשור(וגם לפני שהסרט יצא זכור לי שהציון הנמוך שלו עורר בי אופטימיות)
לשם שינוי, ממש לא מסכימה עם הביקורת
אהבתי מאוד את "השיבה הביתה", אבל לטעמי "רחוק מהבית" אינו נופל ממנו.
אם נתחיל מפיטר פרקר בכבודו ובעצמו, אני דווקא ממש השתכנעתי מהשינוי שעבר עליו. כל ההתנהלות שלו לאורך הסרט, ובפרט ה-180 מעלות שהוא עשה מהרצון להשתייך ל"ליגה של הגדולים" בסרט הקודם לרצון להיות נער נורמלי בסרט הזה, מרגיש כמו חלק הגיוני מאוד מתהליך האבל שהוא עובר. נכון, הסרט לא לקח את זה צעד קדימה והראה לנו דמות בטראומה (מה שבהחלט עשוי היה להיות מעניין). אבל, מצד שני, גם בחיים עצמם לא כל אובדן, גדול וכואב ככל שיהיה, בהכרח מוביל לטראומה נפשית, כך שאני ממש לא באה בטענות כלפי התסריטאים. להפך, הניסיון של פיטר להתמודד עם האבל והאובדן באמצעות ניסיון להתרחק מהאחריות שבלהיות גיבור על, שעל הדרך גם מזכירה לו את מי שהוא איבד, ולרצות לחזור להתמודד עם בעיות "פשוטות" יותר של גיל ההתבגרות, הרגיש לי מאוד טבעי. בתור מי שחוותה אובדן בגיל ההתבגרות, זכור לי מאוד הרצון להתנתק מהאבל ולחזור לשגרה.
בכלל, רק במחשבה לאחר צפייה הבנתי שלאורך כל הסרט פיטר עובר את חמשת שלבי האבל, וזה אפילו נהדר שלא חשבתי על זה תוך כדי. כי אם הסרט היה מאכיל אותנו בכפית ומציג מצבי רוח קיצוניים יותר אז זה באמת היה מרגיש כאילו הוא רודף אחרי העלילה. במקום זה, פיטר עובר בין מצבי הרוח באופן שנראה לי הגיוני ורק בדיעבד קישרתי את זה לחמשת השלבים. ובאופן שהוא מאוד מציאותי בעיניי, זה גם לא שהוא עובר ממצב של "הכחשה" למצב של "כעס" וכן הלאה, אלא יש כל הזמן זגזוג בין השלבים.
לגבי השעה הראשונה של הסרט וכן סצנת הקרדיטים, פה אני כבר חושבת שזה באמת עניין של טעם וריח.
אמנם מעולם לא קראתי את הקומיקס, אבל כן צפיתי בסדרות האנימציה (הותיקה וזו של שנות ה-90) ולכן גם אני רק חיכיתי שהמובן מאליו יקרה. ולמרות זאת זה לא הרגיש לי מיותר. אני אוהבת מצבי אירוניה דרמטית בהם ברור שאנחנו כצופים יודעים יותר טוב מהדמויות עצמן מה באמת קורה (כמו בטרגדיות היווניות). אני חושבת שהסרט באמת ניסה לאזן בין שימוש באירוניה לבין הימנעות מלספיילר את עצמו עבור אותם צופים שהגיעו אליו "טבולה ראסה". בעיני האיזון היה מוצלח.
לגבי סצנת הקרדיטים, כפי שכתבתי גם בדף הסרט, היא ממש גרמה לי לצווח בחדווה כמו פן-גירל אמיתית, לרצות לראות כבר איך העניינים יתגלגלו מהנקודה הזו הלאה ולקוות שהסרט הבא יגיע ומהר.
בשורה התחתונה, ודווקא בתור מי שלא מסונוורת יותר מדי מההילה של מארוול (ואף לא צפיתי ברבים מן הסרטים ביקום הקולנועי הזה), מהסרט הזה נהניתי מאוד. צחקתי, התרגשתי והתלהבתי מהאקשן ומהמחוות הקטנות. באמת שלא הייתי צריכה יותר מזה.
יופי של הודעה!
דבר אחד שהציק לי: תיאוריית חמשת השלבים היא שטות גמורה. הופרכה מחקרית ואין לה אחיזה במציאות מעבר לרמה של קריאה קרה (זאת אומרת אמירת דברים כלליים שחלקם מתחברים למשהו שאתה מכיר ואז אתה תופס את כל הטקסט כנכון).
סתם דוגמא מההודעה שלך: אמרת שפיטר מקפץ בין השלבים השונים. אם הוא מקפץ ביניהם אזי הם לא שלבים (שלבים הם סדורים). אם ניתן לעבור תהליך של אבל/אובדן ללא מחצית מהשלבים, אזי הם לא שלבים. וכדומה.
ממש לא מסכים עם הביקורת
אני חושב שהסרט מתעלה על קודמו. נהנתי מאוד מהומקומינג אבל פאר פרום עושה כמעט הכול יותר טוב. פיטר פארקר נהפך מנער לגבר מול ענינו. כמתבגר אנחנו נהנים מדברים לתקופה מסויימת ואז שמשהו אחר קורץ רצים אליו. אחרי טראומה אף יותר הגיוני, שנחשב מסלול מחדש. לא חייב להפוך כל דבר לטראומה קשה מנשוא. דווקא אני יותר מזדהה עם ההרגשה של להדחיק קצת ולעשות דברים אחרים. גם הייתה הבנה יותר ברורה מה גיבור דורש ממך להקריב, אחרי חודשים שהוא מתקרב יותר לMJ עומדים בפניו ברירות ובשלב ברור של הוא נקרע בין התחייבות הישנה שלו לרצון החדש שלו.
מעבר לזה הדרמת נעורים הרגישה ממש אמיתית, הטיול, הדנמיקות בין התלמידים, המורים הלא מוצלחים. הבליפ בהסבר של התלמידים היה ממש כיף. אני מאוד אוהב את האיזון הזה שהרגעים הקומיים באים יותר מהדינמיקות מאשר פאנצ'ים. הבעיה היחידה שפשוט רציתי עוד ועוד מזה, כשבעידן הסטרימינג רגילים לראות כמה פרקים והיא עוד דמויות והחיבורים שלהן. הבמאי בוודאות עבר את מבחן האש של חלק שני בהצלחה מעל ומעבר, בשונה מג'וס ג'יימס ופייטון שנתקעו בחלק השני של הנוקמים, השומרים ואנטמן בהתאמה. ספיידי פנומנלי אין מה להוסיף.
אני מסכים חלקית
לדעתי הסרט היה טוב מאוד, פחות טוב מהקודם אבל עדיין טוב מאוד.
ההתחלה מאוד איטית ומשעממת, וכמו שכתבתי אני, עוד לפני שהסרט התחיל ידעתי מה הולך לקרות.
הסצינה הכי מרשימה בMCU
נמצאת בסרט הזה. מי שראה בטוח מבין על מה מדובר, ומי שלא ראה – לכו לאיימקס, רק בשביל הסצנה הזאת. וואוו.
מעבר לזה – סרט מהנה וכיפי, טום הולנד מצוין ובכלל הקאסט מעולה. כן הוא סובל מבעיות של סרטי המשך והוא מנסה תמיד להקצין הכל לכל הכיוונים, האקשן משתפר בעקבות זה, העלילה הופכת לקומיקסית בצורה מוגזמת והתוכנית של הנבל מופרכת ברמות. אבל זה ספיידרמן, והוא עושה דברים מגניבים, וזה סרט שפשוט כיף להעביר איתו את הזמן, והוא אפילו לא ארוך מספיק כדי להמרח.
לא טענתי שהיה ניסיון להפתיע, הגבתי לדבריו של עידו בנושא
(ל"ת)
יש פה מקרה מבחן מעניין
אור סיגולי כתב בסריטה ביקורת הפוכה לחלוטין (תסריט מעולה שמתעלה על קודמו ואקשן מעפן) והוא כרגע המבקר שהכי מסונכרן לטעם שלי. אני לא מעריץ גדול של מארוול וחשבתי שהסרט הקודם חביב כזה ולמלמ, אז אני מגיע די לסרט טבולה ראסה. אעדכן.
למישהו יש מושג מה היה הסצינת פוסט קרדיטים השנייה? יצאתי אחרי הראשונה...
(ל"ת)
הביקורת הכי לא נכונה בעולם
מה יש לך מה אתה לא מבין בסרטים זה אחד הסרטים הכי טובים של מארוול וזה שאתה בכיין ולא יודע לקבל את מה שנותנים לך זה לא אומר שזה סרט גרוע זה שאתה מבקר גרוע אז תפרוש לדוקים סבבה
מיייי אתה בכלל שתרים את הקול ש'ך עליו מייי
(ל"ת)
חושב הוא גיבור הים עם המקל של הפירולו
(ל"ת)
WTF???
יהונתן, גם לסבלנות שלך צריך להיות גבול. למה התגובה הזו עדיין כאן?
כי היא לא מעליבה אלא מגוחכת ומעלה חיוך
(ל"ת)
זה לא משנה.
תקרא את מדריך התגובות של האתר ותגיד לי אם יש הגיון שהתגובה הזו כאן.
זה לא רק הכבוד של יהונתן, כמובן. אנשים אוהבים את עין הדג בגלל ולא למרות שזה פורום מנוהל והתגובות מפוקחות. טוקבקים מטמקא לא עוזרים לזה. אז פליז, לשמור על הרמה הגבוהה.
זו השתקה של הממסד העין דגי
כל הדגים הפריבילגים מנסים להחפיש את כולם של אנשים אם דאות אחרות ממכם טפי
כי זו תגובה איכותית ומחכימה.
כבר כמה שנים שאני מצליח להימנע כמעט לחלוטין מלדבר עברית, ולא היה לי מושג שהביטוי "תפרוש לדוקים" עודנו בשימוש.
בהתחלה כי לא שמתי לב אליה
אבל עכשיו – לא יודע, היא נראית לי לא מזיקה. כן, בכיף אני יכול למחוק אותה וזה יהיה לחלוטין בגדר הסביר, אבל אני חושב שבמקרה כזה, שהקהילה של האתר מגיבה (בצורה נעימה בסך הכל) למגיב שכזה – אין שום בעיה. המטרה הסופית היא ליצור סביבה נעימה. מכיוון שבניגוד לתגובות מתלהמות בדרך כלל, באמת שכאן החצים מכוונים נטו נגדי, והחצים מאוד מאוד מגוחכים – אני לא רואה כיצד הקהילה סובלת מזה. אם היה מגיע מבול (או אפילו מספר גבוה מאחד) של תגובות כאלה, הוא היה נמחק איתן, כדי שלא נהפוך לעמוד טוקבקים מצוי. אבל כתגובה יחידה, הנזק שלו הרבה פחות קטלני, בייחוד לאור התגובות המשועשעות של הקהילה, שבבירור מבינה שבין אם התגובה הזאת נמחקה או לא – להתייחס אליה ברצינות זאת לא בדיוק אופציה. בסופו של דבר, החוקים עוזרים להגדיר את המטרה והם לא המטרה בפני עצמה – והמטרה היא שיהיה פה נעים לכמה שיותר אנשים. לי זה באמת לא מזיז, אבל אם למספיק אנשים זאת תגובה מעצבנת שמורידה את רמת האתר – אמחוק.
רק אומר
שבתור חבר באגודת הדוקים הישראלים אני נעלבתי מהתגובה
כדאי בתלת מימד?
(ל"ת)
חד משמעית לא
התלת מימד לא היה מורגש בכלל, אפילו בסצינות שבהן הכי מתבקש שהן יהיו מורגשות.
נ.ב. אבל כן שווה איימקס
יש שם כמה סצינות שבאמת כדאי לראות על מסך כמה שיותר גדול.
ההרחבה לא עובדת
הסרט הקודם היה ברמת השכונה, וברמת השכונה, הוא עבד נהדר: הנבל לא היה מאיים כי הוא רצה להשמיד את העולם, אלא כי הוא היה יכול להרוס את חייו של הגיבור; מושא התשוקה לא הייתה מדענית מבריקה או עיתונאית חריפה, אלא מישהי מהשכבה שלו; המפעיל שלו התעלם ממנו, ולא תלה עליו את כל עתיד העולם.
היה קל להזדהות עם פיטר פרקר, גם כשהוא התלהב מהכוחות שלו, גם כשהוא נכשל איתם וגם כשהוא הצליח. זה היה מעניין ושונה ועשוי היטב ברמת היחסים בין הדמויות, רמת הסיכון, רמת הטכנולוגיה.
ואז, בסרט הזה, קנה המידה נהיה עצום – וזה פשוט מתפרק. המניעים של הדמויות לא ברורים, ומשתנים מסצנה לסצנה; אנשים מתנהגים בצורה אולטרה-קיצונית, כמו דמויות קומיקס ולא כמו בני אדם; הטכנולוגיה בלתי אפשרית, והיא בעצם סוג של קסם; והבסיס הרגשי של העולם כולו – ושל כל דמות חשובה בתוכו – בלתי יציב עד בלתי קיים.
כשמארוול עשו את העולם שלהם יותר ויותר קומיקסי הם עשו את זה בהדרגה, ועד שזה נהיה קיצוני זה כבר היה אמין. החזרה לעולם קצת יותר אנושי ב'השיבה הביתה' הייתה מרעננת ונחמדה, אפילו כשכבר היה ברור שהעולם של מארוול הוא לא ממש העולם שלנו. פה ניסו להכניס את ספיידרמן עמוק לתוך היקום של מארוול, אבל עשו את זה במחיר זניחה של האמינות: קפטן אמריקה וטוני סטארק צמחו מתוך עולם אנושי אל תוך עולם קומיקס, אבל ספיידרמן הוצנח לתוכו, וזה מרגיש מלאכותי.
עבורי זה היה סרט הרבה, הרבה פחות מהנה מהקודם, ואחד הסרטים הכי פחות אמינים של מארוול.
טוב מהראשון שהיה די ג׳נרי
אני ממש נהנתי סרט קיץ כיפי – ככה סרטים של ספיידי צריכים להיות.
מאוד משעשע וזורם, אחלה קטעי אקשן.
דרך אגב, בגלל החופש הגדול האולם היה מלא בבני נוער והתגובות המתואמות שכללו מחיאות כפיים ו״אוו״ בכמה מהקטעים ה״רומנטיים״ היו ממש משעשעים בעיני.
קלישאות
אז לפני כמה זמן היה כאן באתר "תמונה קבוצתית" על קלישאות, ושאלו כל אחד מה הקלישאה בסרטים האהובה עליו. והמגיבים התחילו להגיב, ואני אמרתי שהקלישאה האהובה עלי היא נבל שמסביר את התכנית שלו לפרוטרוט.
אני לא חושבת שאני אי פעם אצליח לסלוח לסרט על זה שהוא הצליח להרוס לי את זה באופן כל כך ספקטקולארי.
זו היתה סצינת "הנבל מסביר את התכנית שלו" הגרועה ביותר שראיתי אי פעם. ארוכה, מייגעת, מפורטת שלא לצורך, והוא אפילו לא אמר אותה לגיבור. הוא אמר אותה ל*אנשים שיודעים מה התכנית שלו כי הם היו שם איתו כל הזמן*. טוב שלא שמו שלט למטה "צופים יקרים, אנחנו יודעים שהסצינה הזו חסרת הגיון אבל לא הצלחנו לחשוב על שום צורה סבירה להסביר לכם את המניעים שלו, כי נכשלנו בכלל הבסיסי ביותר בתסריטאות שזה show, don't tell…"
חוץ מזה הסרט היה לא רע בעיני, וסצינות האקשן היו מהממות – משתוות לסצינות האקשן של ד"ר סטריינג' (ובמקומות מסויימים אפילו מנצחות אותן). אבל יש רמות מסויימות של עצלנות תסריטאית שפשוט קשה לי לסלוח עליהן.
הסצינה הזו כל כך נמנעה מכל עידון אפשרי ופשוט שפכה הכל
עד שזה הגיע לרמה שחשבתי שזה פארודיה על הקלישאה הנ"ל. עדיין לא הצלחתי להגיע להחלטה בנושא.
אתה יודע מה - אם זו היתה פארודיה אז בסדר
כפארודיה אני מוכנה לסלוח להם, אבל בכנות – לא חושבת שזו היתה פארודיה
ממש לא הפריע לי
בעיקר כיוון שזה היה עשוי יפה, ואגב, במציאות שאני מכירה אנשים רבים אוהבים מאוד לדבר (שלא לומר לנאום) על עצמם, לחזור על סיפורים ולהזכיר שוב ושוב גם את המובן מאליו גם לסובבים כבר שמעו אותם מיליון פעם. זה טרחני ומייגע, אבל טפיחה עצמית על השכם או חלוקת מחמאות וחנופה הן לא המצאות של תסריטאים, גם אם זה נוח (מדי) לפעמים. בקיצור, זו גם לא מי-יודע-מה "עצלנות תסריטאית" בעיניי…
אני כן יכולה להסכים
שגילנגהול לקח את הטקסט הטרחני הזה והעביר אותה בצורה הטובה ביותר שיכולה להיות, שבאופן עקרוני כל המשחק שלו שם היה ממש מעולה, והוא אחת מנקודות החוזקה בסרט.
גם מישהו שחוזר על אותו הסיפור פעם ופעם לאנשים הסובבים אותו – אפשר היה לכתוב בצורה יותר טובה,בעיני…
כיף גדול היה פה.
ג'ייק ג'ילנהול אדיר כרגיל, ההומור קולע, הסצינה המדוברת היא חתיכת מיינדפאק יצירתי והרומנטיקה משתלמת.
(כן, אני אוהב רומנטיקה. מאוד)
אם להיות ביקורתיים, אז התכנית של בק להשיג את המשקפיים הייתה מופרכת ומוגזמת כרגיל ונסמכת על יותר מדי צירופי מקרים (כמו כן עולה השאלה מניין הוא ידע שטוני נתן לפיטר את המשקפיים?). ולמה טוני סטארק בוחר בנער בן 16 להיות אחראי על כל כך הרבה טכנולוגיה ומשאבים? (בייחוד אחרי שראינו שהוא כמעט מחסל בטעות אוטובוס שלם עקב מניעים אישיים) והמורים המלווים היו קריקטורה של ממש, ובאיזשהו שלב זה נהיה מוגזם.
אבל חוץ מזה, באמת שנהניתי. הקטע של אשליה-בתוך-אשליה-בתוך-אשליה טלטל אותי כהוגן. והנשיקה הזו בסוף בין פיטר למישל הייתה כל כך חמודה ומתוקה. הו, נשיקה ראשונה.
והיי, גם אני אוהב את לד זפלין.
אני לא זוכרת את הטייפ, אבל כפי שכתבת בעצמך
זה ממש לא סותר… ברור שיש חיילים שאוהבים גם רוק ישן, אבל אין פה מניעה שכשהוא רוצה לחגוג הוא בחר מהמבחר את המוזיקה שהוא אוהב. הוא לגמרי מהטיפוסים שדואגים שהכול יהיה לפי טעמם, שנאמר I did it my way. סצינה על מי בחר את המוזיקה היא בזבוז זמן מוחלט, כמובן…
אחלה סרט
לא ברור לי ה Backlash של חלק מהמבקרים. בהחלט מומלץ למי שאהב.
הסרט הצליח לחדש בלי לשבור (כמעט) את הכלים ומצד שני לא לחזור בדיוק על אותו קו עלילה של הסרט הקודם
גילוי נאות: אני שם את הקודם בחמישייה המובילה של מארבל
ספויילרים:
א. ג'ייק ג'ילנהול, אני צפיתי את הטוויסט ועדיין סימפתטי אותו עד לרגע הגילוי
ב. אין סטן לי, איכשהו קיוויתי שהוא הספיק לצלם גם לזה
ג. מי שכתב את הדמויות של המורים גאון, הרבה מאוד זמן לא ראיתי תיאור כזה מדוייק של חוסר אונים מעורבב עם רצון לשמור על פאסדה
ד. MJ עדיין מגניבה, חשבתי שהטריק שלה ימאס, אבל השחקנית מצליחה למכור את זה.
ה. ג'יי קיי סימונס – אני מעריך שזו הייתה הופעת אורח ותו לא, אבל מי יתן שאתבדה
ואם כבר החמאנו לשחקנים, היה נחמד לראות קצת יותר מדודה מיי, עכשיו כשהיא כבר שותפת סוד. אני לא יודעת מה מריסה טומיי עושה כדי להיראות כבר מיליון שנה אותו הדבר, אבל היא נראית פשוט נהדר (האישה בת 55!) וגם אני רוצה כזה שיער.
אני מאחלת לעצמי עוד הרבה "אכזבות" כמו הסרט הזה
שהיה מרומם נפש, בילוי מושלם לשבת בבוקר (היו לא מעט ילדים באולם, ממש ילדים קטנים, אבל הם לא הפריעו לנו). בעיניי הוא נפלא (כמעט) כמו קודמו, ולא הסכמתי עם הביקורת כלל. הייתה התייחסות סבירה בהחלט לאירועי "סוף המשחק", לטוני סטארק, להשפעה של כל זה על פיטר, לקשרים בין התלמידים… וגם הסרט הזה שעסק בקשייו של גיבור על שהוא גם תלמיד תיכון הזכיר לי את "באפי" (רק לטובה). היה אקשן, היו סצינות "מוטרפּות" מהממות והיה המממממון הומור. צחקתי בטירוף, לא פחות מבסרט הראשון. בעיניי זה עוד אחד מהסרטים המבריקים של מארוול, כן ירבו!
אה, ואגב, בתור מישהי שמעולם לא קראה את הקומיקס וגם לא צפתה בשום סרט/סדרת ספיידרמן, לא היה לי מושג מה עומד לקרות ולכן כל הקיטורים על סצינות ידועות מראש לא היו רלוונטיים לי (וגם לא לרוב הדור הצעיר מאוד שישב באולם, יש להניח). הסרט צריך לספר את הסיפור שלו בתוך היקום של MCU בלי להתחשב בידע חיצוני של הצופים והוא עשה זאת מצוין. לצערי הסצינה ש(כנראה) דובר בה ספוילרה לי בסרטון יוטיוב שעסק בכלל ב"סוף המשחק" וזה היה כ"כ מרגיז! אחרת היא הייתה תופסת אותי בהפתעה גמורה – לא צפיתי בשום קדימון לסרט ולא היה לי שמץ של מושג מה יהיה בו (אפילו לא שג'ק ג'ילנהול משתתף בו, וחצי סרט ניסיתי להיזכר למה הוא מוכר לי ואיך קוראים לו, עד שנשברתי ושאלתי את חבריי לצפייה![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
).
לסיכום: כיף כיף כיף, מומלץ בחום, הלעיטו אותי עוד מהאדום-כחול הזה!![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
שאלה על המיד-קרדיטס והסרט הבא
מתי הסרט הבא יוצא? בדרך כלל סצנות אחרי הקרדיטים במארוול מרימות לסרט שיוצא בשנה הקרובה (לפחות הסצנות שהם קליף האנגר) אבל נראה שיעברו שנים עד לסרט ספיידי הבא, ולפי התוכנית של פייז 4 שמארוול פרסו בקומיק קון לא יהיה סרט איחוד בקרוב. אז אנחנו פשוט אמורים לחכות עם הקליפהאנגר הזה כמה שנים עכשיו?
שם חלופי לסרט יכול היה להיות "ספיידרמן: יורוטריפ"
תרתי משמע, יענו![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
.
זכויות יוצרים על טכנולוגיה כזו?
רק מי שהמציא את הcgi יכול להשתמש בו? אם אני רוצה לבנות טלוויזיה אני צריך לשלם זכויות יוצרים על זה? זה לא רעיון, זה טכנולוגיה קיימת. ובאמת שאני מנסה לחשוב על מקרה שבו יש דבר כזה זכויות יוצרים על טכנולוגיה ולא עולה לי לראש כלום. אם הוא כבר יצר משהו כזה, הוא יכול להראות דמו לציבור של מה שהוא יצר בלי בעיות של זכויות יוצרים.
זכויות יוצרים על פטנטים, כן.
אפשרי שהיה עדיף לו להשקיע את הזמן בליצור משהו דומה אבל שונה, אבל בגדול – זכויות יוצרים על פטנטים טכנולוגיים זה בהחלט מאוד מאוד דבר.
הפטנט הוא לא המכשיר, אלא משהו מאוד קטן אבל משמעותי.
למשל – הפטנט של מכונות התפירה (כשהתחילו לייצר אותן) היה שהקוף של המחט היה סמוך לקצה החד של המחט. זה היה הרעיון הספציפי שאפשר את כל המכניקה מסביב.
אחת הסיבות שהטלפונים של סמסונג עדיין שולטים בשוק זה כי בתקופת זמן מאוד חשובה מבחינת התפתחות הטלפונים החכמים היה להם פטנט על חלק מסויים במסך כך שהמסך שלהם היה משמעותית יותר טוב ממסכים אחרים.
הפטנט הוא לא על "טלפון" או "טלויזיה". הפטנט הוא על חלק מסויים שמאפשר לטלפון או לטלויזיה להתנהל כמו שהם מתנהלים. וגם כאן – סביר להניח שכל הקונסטרוקציה הזו דורשת איזשהו פטנט מסויים (נניח, התוכנה שגורמת לכל רחפנים לפעול בצורה מתואמת מוגנת זכויות יוצרים) – ואז כל שאר הטכנולוגיה בלעדיה היא לא רלוונטית, עד שממציאים משהו תחליפי.
בקריאה שנייה יש ספויילרון בהודעה שכתבתי. \/
(ל"ת)
אין על ספיידרמן של סם ריימי
פעם התנשאתי על הסרטים האלה, בטענה שהם ילדותיים. אז כן, הם אכן ילדותיים ויש בהם רגעים קרינג'ים, אבל יש בהם קסם אמיתי, שלא חזר על עצמו בסרטי ספיידרמן המופלא ומאז ההצטרפות ליקום של מארוול.
סרטי מארוול, להוציא בודדים ויוצאי דופן כמו מלחמת האינסוף, הם כאלה שניתן להדביק להם בעיניי את הספרה 6. הם פשוט לא שווים יותר מזה, עושים הכל נחמד, סבבה, משעשע, אבל לא משהו שאזכור מיד אח"כ. וזה בדיוק מה שעשו לספיידרמן, הדמות הכי כיפית בקומיקס. עשו אותו מעין ילד שסטארק מסנג'ר עם חליפה איירונמנית מגוחכת.
אין לי מושג איך אנשים ממשיכים לנהור אחרי זה.
"לא יכול להיות שסצנה תוביל לשום מקום"
יכול להיות בהחלט, וזה אולי המצב.
אין לי מושג, ואני מניח שהכל יתקשר למולטיוורס אם וכאשר יבוא, אבל גם מארוול ידעו לזנוח קצוות חוט שפחות הסתדרו להם, ואפשרי שעם כניסתם של האקס-מן או איזה משהו אחר זה בדיוק מה שיעשו. נחיה ונראה.
נו, כתבת בעצמך
יש סדרה על ניק פיורי. כששמעתי עליה לראשונה ישר חשבתי על הסצינה הזו. לא צריך לדעתי לחפש רעיונות אחרים.
אחרי שראיתי את הסרט "אויב", הבחירה בג'ייק ג'ילנהול
לגלם את מיסטריו נראית מוצדקת כפליים. ודי לחכימא.
חי חי כפליים
(ל"ת)
סימון ספוילרים...?
(ל"ת)
סליחה, שכחתי לגמרי.
אגב, אחרי שראיתי את השלישי אני נוטה לחשוב שלו הייתי רואה את הסרט הזה (השני) בקולנוע הייתי כנראה נהנית ממנו יותר. אבל עדיין ספק בעיני אם הייתי חושבת שהוא יותר מחביב. מקסימום חביב-כיפי כזה.
בצפייה שנייה
התלהבתי קצת פחות, בעיקר בחצי הראשון של הסרט; פתאום הביקורת נראתה לי הגיונית. "השיבה הביתה" הצליח להקסים אותי שוב ושוב בצפיות חוזרות, וכאן הרגשתי שידיעת העלילה מקלקלת לי כבר את הצפייה השנייה (וממרחק של שנתיים+). אבל רק כי שכחתי את רוב מה שקורה בחצי השני… והוא הקסים אותי מחדש. לא רק כי כיף יותר לצפות כשלא זוכרים מה עומד לקרות (לפי לפחות) אלא כי החצי השני באמת מוצלח יותר. הסרט מעלה הילוך, האקשן משתדרג ונראה נפלא וגם ההומור השתפר.
ומכאן ספוילרים
אפילו הבנתי את הופעת האורח של ג'יי קיי סימונס! (הנה משהו טוב שיצא מהצפייה בסרט מ-2002).
אבל לא הבנתי איך הוא לא חושש להופיע באור יום בחליפת ספיידרמן עם חברה טובה, אם הוא כ"כ חושש שיקשרו בינו לזהותו הסודית. ובעצם, למה הוא לא חשש להופיע לצד דודתו? הוא לא חושש שיקשרו ביניהם, וגם אם לא, שיפגעו בה אם ידעו שהיא קשורה אליו?
ממתי הפי לא רק נהג אלא גם טייס?! ואפשר להטיס ככה מטוס פרטי ולהנחית אותו איפה שרוצים, למשל באמצע שדה צבעונים יקרים?
ובאמת היכן הרשויות? אש, מים, וכו' ואין שום משטרה / מכבי אש / מד"א?
ואיך זה שרק החברים של פיטר נתקעו בגלגל הענק או על גשר לונדון? אין יותר אזרחים אחרים בעולם?
טוב, בקטנה…