בסופ"ש האחרון עלה לאקרנים "ספיידרמן: אין דרך הביתה", שמשתמש במולטיוורס הדנדש של ה-MCU כדי להציג נבלים מגלגולים קודמים של סרטי איש העכביש. לכבוד המאורע, חשבתי ללכת קצת יותר רחוק ולבקר ביקומים עכבישיים נוספים.
ספיידרמן 4 – הסרט של ריימי שלא קרה
יש כמה וכמה תיעודים ברשת לכך שסם ריימי – הבמאי של טרילוגיית הסרטים המקורית – לא אהב את "ספיידרמן 3", בדומה להרבה מהצופים. את הדמות של ונום, למשל, ריימי לא רצה להכניס לסרט אבל עשה זאת בעקבות לחץ מהאולפנים. אחרי הביקורות השליליות שספג הסרט השלישי, ריימי רצה שהרביעי יהיה סרט הספיידרמן הטוב ביותר שלו עד כה. העבודה על הסרט הרביעי התחילה כבר ב-2007, כשלפי הדיווחים הנבל הראשי עמד להיות הנשר, תפקיד שאליו ריימי רצה ללהק את ג'ון מלקוביץ'. הוא גם שם את עיניו על אן האת'וויי לתפקיד של פלישיה הארדי / החתולה השחורה. יש אפילו סטוריבורדים של קטעים מהסרט, שאפשר למצוא כאן.
אולפני "סוני" קבעו לסרט תאריך יציאה בתחילת 2011, אבל ב-2009 ריימי עדיין לא היה מרוצה מהתסריט. הוא פנה לאולפנים מיוזמתו ואמר שהוא לא חושב שיצליח ליצור את הסרט ברמה שהוא רוצה בזמן המוקצב, ונתן להם את ברכתו לבטל את הפרויקט ולאתחל את הפרנצ'ייז. בתחילת 2010, "סוני" הודיעו באופן רשמי שהסרט הרביעי נגנז והכריזו שמארק ווב יביים את הריבוט. מצד אחד, חייבים להעריך את המהלך של ריימי. לא בכל יום שומעים על במאי שעוזב פרויקט מיוזמתו כי לא חשב שיוכל להגיע לרף שהציב לעצמו. ובכל זאת, אפילו עם המעט שאנחנו יודעים עליו, אני מאוד סקרן לדעת איך הסרט הרביעי הזה היה נראה.
מדליק, מהיר וחזק – אחריות גדולה במסך הקטן
נולדתי בתחילת שנות התשעים, ולכן סדרת הספיידרמן האולטימטיבית בעיניי היא האחת המונפשת ששודרה באמצע של אותו עשור. זאת הייתה תקופה נהדרת לסדרות קומיקס באנימציה באופן כללי. הסדרה של ספיידרמן – עם דיבובו האגדי של טל מוסרי – הייתה צבעונית ומלאת אקשן, והציגה הרבה קווי עלילה מוצלחים. יש לה אפילו פתיח מקומי מיוחד שהוקלט והוקרן רק אצלנו בארץ.
בגלל חוקי צנזורה, הוטלו על הסדרה כל מיני הגבלות מוזרות, שספק אם שמתם לב אליהן אם צפיתם בה בגיל חד-ספרתי. למשל, אי אפשר היה להראות אקדחים אמיתיים או קליעים, אז כל האקדחים בסדרה יורים לייזר שמשתק אנשים (וזאת סדרה שבה הופיעה דמותו של המעניש, כן?). בנוסף, אסור היה להראות אגרופים לפרצוף (אין הרבה אגרופים באופן כללי) או להגיד מילים כמו "להרוג" או "מוות". על דמותו של הערפד מורביוס (בקרוב בבית הקולנוע הקרוב אליכם) נאסר לנשוך אנשים בצוואר, והיה גם איסור על דם. הפתרון? הוא השתמש בחורי שאיבה קטנים בכפות הידיים כדי לספוג פלזמה מאנשים.
למרות כל ההגבלות האלו, הסדרה עדיין הצליחה להיות בוגרת ורצינית יותר כשצריך, ולפעמים אף גלשה למחוזות האימה, לפחות עבור קהל צעיר (אני זוכר עד היום את הקטע שבו פיטר מצמיח עוד ארבע זרועות מתוך הגוף). היא לא הגיעה לרמות האופל של הסדרה המצוירת של "באטמן" – הסדרה היחידה בז'אנר מאותה תקופה שהתעלתה עליה, לדעתי – אבל התייחסה ברצינות לצופים שלה, לא משנה באיזה גיל הם.
קורים מפוקסלים – להרגיש כמו איש העכביש
הרבה אנשים העבירו את הילדות שלהם בקריאת חוברות קומיקס של ספיידרמן, אני העברתי את שלי ביצירת סרטוני קומיקס משלי. למרות שמשחקי וידאו של ספיידרמן התפתחו והשתדרגו עם הזמן, עד היום יש לי פינה חמה בלב ל"יוצר הסרטים המצוירים", המשחק שאִפְשֵר לבחור מבין מגוון של רקעים, דמויות, חפצים ואפקטים ולהשתמש בהם כדי ליצור סרטונים קצרים. יש סיכוי לא רע שאני חייב חלק מהמשיכה שלי ליצירת סרטים למשחק הזה. באותה תקופה יצא גם משחק התלת-מימד הראשון של ספיידי, שגם הוא הסב לי שעות רבות של הנאה.
אחר כך באו המשחקים שהתבססו על סרטי הקולנוע, שהיו מאוד לא אחידים ברמתם. "ספיידרמן 2", למשל, עדיין נחשב למשחק אהוב בקרב המעריצים, אבל המשחק של הסרט השלישי לקח כמה צעדים גדולים לאחור וכיום הוא מוכר בעיקר בתור מקור לממים (בלעדיו לא היה לנו את הסרטון הנפלא הזה, שעונה על השאלה "מה אם ספיידרמן היה ווייל אי. קיוטי?"). רוב הזמן, הנבל הכי גדול במשחקים האלו הייתה המצלמה המעצבנת שהתעקשה לזוז לכל המקומות הלא נכונים. הרבה פעמים פספסתי קפיצה או החטאתי אגרוף כי המשחק החליט שבמקום להראות לי את מה שאני צריך לראות הוא יעשה קלוז-אפ על הכתף של ספיידרמן.
עם כל הנוסטלגיה למשחקי עבר, בערך כל מי שתשאלו יסכים שמשחק הפלייסטיישן 4 שיצא לפני כמה שנים הוא פסגת היצירה במדיה האינטראקטיבית של ספיידרמן. ניו יורק של המשחק ענקית ותוססת, הסיפור נהדר וזורם ומכניקת ההתנדנדות על קורים ממש מכניסה את השחקן לנעליים של ספיידרמן. תוסיפו לזה כל מיני דברים חבויים שצריך לאסוף ומגוון חליפות מגניבות שאפשר לגלות* ותקבלו משחק "ספיידרמן" כמעט-מושלם. במשחק הבא רק צריך להוסיף אפשרות למכור את התמונות שמצלמים ל"דיילי ביוגל": במציאות אני בקושי מצלם תמונות סלפי, אבל במשחק אני משקיע בזה את הנשמה שלי.
*החליפה הכי טובה נמצאת דווקא במשחק הספין-אוף, "מיילס מורלס", והיא כמובן זאת שכוללת תיק גב שבתוכו יש חתול.
זמן פציעות – ספיידרמן מגיע לברודוויי
ספיידרמן התמודד מול אויבים רבים במהלך השנים, אבל אחד האתגרים הכי גדולים שלו היה העלאת מחזמר בכיכובו.
"ספיידרמן: לכבות את החושך" הוא מחזמר שהוכרז כבר ב-2002. שלוש שנים לאחר מכן – כשהצוות היצירתי התכנס כדי לחתום על החוזים באופן רשמי – המפיק של ההצגה, טוני אדמס, חטף שבץ ומת יומיים לאחר מכן בבית החולים. את מקומו תפס השותף שלו, דייוויד גרפינקל, שהיה עורך-דין בלי הרבה ניסיון בעסקי השעשועים. לג'ולי טיימור, שנבחרה לביים את הפרויקט, היה חזון של הרבה אקרובטיקה וקרבות אוויריים מעל הראשים של הקהל, מה שגרם להרבה דחיות והוצאות נוספות כדי להתאים את האולם לכל הכוריאוגרפיה. הרכישה של מארוול ע"י דיסני התבצעה בזמן העבודה על המחזמר, אבל נראה שבבית העכבר לא ממש התעניינו בפרויקט, לפחות לא מספיק כדי לתמוך בו כלכלית. אבל הבעיות רק התחילו: אנשים בצוות היצירתי באו והלכו, המערכה השנייה נכתבה מחדש במהלך הצגות ההרצה ומספר שחקנים ופעלולנים ספגו פציעות חמורות, כולל שחקן שנפל מגובה של כמה מטרים טובים והובהל לבית החולים.
ואיך המחזמר עצמו? ובכן, לא יצא לי לראות אותו, אבל המבקרים לא התלהבו ולפי איך שהוא נשמע, בצדק. בגדול המחזמר עוקב אחר סיפור האוריג'ין עם עקיצת העכביש כפי שהוא מוצג בסרט המקורי של סם ריימי. רק שכאן המוות של הדוד בן הוא חלק מאוד שולי בעלילה. במקום זה, מופיעה הדמות של אָרַכְנֶה מהמיתולוגיה היוונית. היא זאת שמייעדת את פיטר להיות ספיידרמן, ואפילו מעצבת לו את החליפה. בנוסף, כדי להדגיש את התמה היוונית, יש במחזמר גם גרסה מודרנית של מקהלה יוונית, שנקראת "מקהלה חנונית" (Geek Chorus). ההקבלה של גיבורי-על לאלים בהחלט מעניינת – בטח אם תשאלו את זאק סניידר – אבל לפי התיאורים, השילוב שלה כאן מפשיט את פיטר פרקר מהיסודות של הדמות שלו. אם הוא לא לומד שעם כוח גדול באה אחריות גדולה ונהיה גיבור כי איזו אלה החליטה, הוא מאבד הרבה מההזדהות של הקהל איתו. לא סתם אחת הנקודות שעולות ב"ספיידרמן: ממד העכביש" היא שכל אחד יכול להיות ספיידרמן. אם "כל אחד" הופך להיות "ה-אחד", זה הרבה פחות מעניין.
בונוס: ספיידרמן מתארח ב"פינאטס"
כי גם צ'ארלי בראון צריך לפעמים קצת עזרה מספיידרמן השכונתי הידידותי שלכם. ולפעמים סתם בא לו להתעלל בסנופי.
היי אני ראשון
(ל"ת)
עזוב ספיידרמן
הסטריפ הזה קאנוני?? צ'רלי בראון בעט בפוטבול???
שני הסטריפים האלה מופיעים בספר The Romita Legacy וככל הנראה צוירו באחד הקומיק-קונים. לא ברור עד כמה שולץ עצמו היה מעורב. בכל מקרה, אני לא חושב שהוא היה מרשה לצ'רלי לבעוט בכדור באופן קנוני.
ואם אני יכולה להוסיף לרשימה
הייתי ממליצה לכם להאזין פעם אחת בדיוק ל-Spider-Man: Rock Reflections of a Superhero, אופרת רוק עם קריינות של סטן לי. כל דבר ביצירה הזו תמוה וזה נראה כמו ניסיון לסמן וי על כל הנקודות החשובות בהיסטוריה של ספיידי במינימום מאמץ. אבל ת'כלס אני בעיקר מקנאה שמישהו קיבל כסף על המילים "אני איש אבל אני גם עכביש" ולי אין גרוש על הנשמה.
זה בספוטיפיי.
המשפט האחרון ממש הצחיק אותי
(ל"ת)
המשפט האחרון
?
טוב, אם מדברים על להאזין,
אז כמובן שלווירד אל יש מה להוסיף בנושא.
הסדרה של ספיידרמן שמתעלה על זאת מהניינטיז היא...
The Spectacular Spider-Man שבוטלה אחרי שתי עונות בגלל סיבות של זכויות יוצרים וכדי שדיסני יוכלו לרבט אותה עם Ultimate Spider-Man הנחותה בהרבה.
בגדול, הקטע של Spectacular היה ללכת אפילו רחוק יותר מבחינת עומק דמויות ודרמה בהשוואה לסדרה מהניינטיז, והיא ממש הצליחה. היא הרבה יותר מתקרבת לסטנדרט הזהוב של באטמן מאת ברוס טים בעיני.
ואין ספק שהמשחק שפיתחו אינסומניאק פשוט ענק. הם אשכרה לקחו את הריצה של דן סלוט על ספיידרמן, הורידו את כל מה שהיה רע בה, הוסיפו את מיילס ובום – אחד ממשחק הוידיאו הכי טובים בכל הזמנים.
סדרה מעולה
אגב גם סדרה החדשה, שכבר נגמרה גם, הייתה מצוינת
תאמת למעט האולטימטיבי שהתחיל סבבה והתרדר ממש , כל סדרות ספיידרמן היו ממש טובות
ספיידרמן מהניינטיז
אמא שלי לא התלהבה כל כך מזה שאני אראה סדרות אלימות על גיבורי על, אבל למזלי "ספיידרמן" שודרה דווקא בשעה שהיא הייתה יוצאת לאסוף את אחותי מהגן. הייתי רואה פרק פה פרק שם, עד שיום אחד נפלתי על הפרק שספיידרמן מצמיח עוד ידיים. עד היום לא ראיתי משהו יותר מפחיד. וכמובן שזה היה כל כך מפחיד שהייתי חייבת לראות את כל הפרקים מעתה והלאה, כדי לראות שהכל בסדר וספיידרמן חוזר למספר סביר של גפיים. ומשם הכל היסטוריה
וואו
כמה שעות השקעתי ביוצר הסרטים של ספיידרמן. אפילו זייפתי מחלה פעם או פעמיים כדי להישאר בבית ולעשות עוד סרטים – ואני לא מתחרט על כלום.
ואני ממליץ לעקוב אחרי ערוץ היוטיוב Mr Sunday Movie. הם עובדים על גרסה מונפשת של ספיידרמן 4 (מודל ריימי) על פי הסטוריבורדים שפורסמו.
איזה כיף לדעת שאני לא הייתי הילד היחיד שחווה התרגשות ברגע הזה שספיידרמן מצמיח זרועות נוספות
זה היה רגע כל כך ענק שאי אפשר לשכוח אותו.
התרגשתי מזה לא פחות ממה שמתרגשים היום מהסרט החדש של ספיידרמן.
אחרי זה, אם אני זוכר נכון, הוא ממש הפך לעכביש ענק ואז האקסמן הגיעו לעזור.
אני זוכר שבואם של האקסמן מאוד הפתיע אותי. לא היה לי שום מושג שספיידרמן ואקסמן (שגם הייתה סדרה קלאסית ששודרה באותו זמן) מתרחשים באותו יקום, כך שזה היה מאוד מוזר לראות אותם פתאום מתארחים בסדרה של ספיידרמן.
אז הייתי במחזמר הזה
האמת שהיה לא כזה גרוע כמו שעשו ממנו, כן היו קצת זיופים בשירה אבל סך הכל כמחזמר ברודווי היה די סבבה.
הייתה תקלה טכנית באמצע אז האיש בחליפת העכביש שעשע את הקהל עד שחודשה ההצגה (חמש דקות בערך).
הקרבות עם הגובלין מעל הקהל היו ממש טובים.
לא זכור לי בכלל כל הקטע עם האלים אז יש מצב שזה מה ששינו.
Mini Marvels
הספיידרמן האהוב עלי הוא של Mini Marvels Ultimate Collection (בעקבות המלצה מאת יהונתן).
ספיידרמן הזה (כמו שאר גיבורי העל בקומיקס הזה) מסתובב עם החליפה כל הזמן, אבל הסיפור ממשיך בקו העלילה בו הזהות שלו היא סודית. מצ"ב שני קטעים שונים בו זה מגיע לידי אבסורד.
ובלי קשר, ההומור של הקומיקס הזה נפלא. מומלץ.
נדמה לי שספיידר-מן הופיע גם בקומיקס, אולי קצת.
כפי ששיתפתי בקבוצה של האתר בפייסבוק, שנים לפני סאם ריימי, ג'יימס קמרון עבד על סרט של ספיידר-מן וזה היה בתכנון לפחות עד המחצית השנייה של שנות התשעים (זוכר אזכורים של הסרט ע"י כותבי מכתבים למערכת מאותה תקופה). התסריט נמצא ברשת מזה שנים ובעבר הרחוק אף הגעתי לאתר שעיבד אותו לסטוריבורד, ולפי מה שקראתי בשעתו אני מאמין שטוב שזה לא יצא לפועל.
http://www.script-o-rama.com/movie_scripts/s/spider-man-scriptment.html
לא רק האקס-מן התארחו בסדרה המצוירת של ספיידי, הוא מופיע לקצרה במהלך פרקי "סאגת הפיניקס", כמו גם וור מאשין ודמויות נוספות, כדי להראות את ההשלכות של האירוע על עולם מארוול (זה קרה גם בקומיקס, עם ספיידי, ארבעת המופלאים, ד"ר סטריינג' והגולש הכסוף).
עד כמה שאני אוהב את הסדרה משנות התשעים*, לפניה גדלתי על הסדרה מתחילת שנות השמונים וההמשך שלה, "ספיידר-מן וחבריו המופלאים". אם חשבתם שהסדרה מהניינטיז הרחיקה לכת לעתים, השתמשו שם בנבל מהקומיקס Swarm העשוי מדבורים שבעברו היה מדען נאצי.
* אני יודע שכולם מתפנגירלים על הדיבוב העברי של טל מוסרי, אבל צפיתי גם בדיבוב המקורי וכשראיתי את הסרט שעשו בערך באותה תקופה על משפחת בריידי, התלהבתי כשזיהיתי את שמו של כריסטופר דניאל בארנס (גרג בריידי), המדבב המקורי של פיטר\ספיידי.
המשחק משנת 2000 היה תענוג, אע"פ שהתיישן מאוד. יש משחק שלצערי נשכח עם השנים, Ultimate Spider-Man מ-2005, שהתבסס על גרסת יקום האולטימייט של הדמות. הגרפיקה הייתה בסגנון סל שייד שהייתה פופולרית מאוד בזמנו, וניתן היה לשחק עם ונום בחלק מהפרקים, אבל החלק הכי מהנה הוא העולם הפתוח. מצפייה קצרה בסרטון משחקיות נראה שגם המשחק הזה לא התיישן היטב, וממשק הלחימה מעצבן מכפי שזכרתי, אבל עדיין יש לי זכרונות טובים מהסווינגינג החופשי מעל ניו-יורק.
https://www.youtube.com/watch?v=2Y_Mne5HeoE
לצערי לא הזדמן לי לשחק בשני המשחקים האחרונים כי אין לי PS4/5 (הקונסולה האחרונה של סוני שהייתה לי היא PS3) והייתי מחוץ לגיימינג במשך שנים עד שרכשתי נינטנדו סוויץ' בשנה שעברה. בינתיים נאלצתי להסתפק בצפייה בסרטוני חוויית משחקיות של אחרים.
זמן טוב לשאול
מה אתם חושבים נעימת הנושא הכי טובה של ספיידרמן? כי אין גיבור-על (או בכלל, דמות כלשהי) עם יותר נעימות נושא מאשר איש העכביש.
קל מאוד לחשוב שנעימת הנושא המיתולוגית של הסדרה המצויירת (שהפכה גם לסוג-של נעימת נושא גם בקולנוע) היא הכי טובה, אבל לדעתי היא פשוט הכי קליטה.
אני מדבר בעיקר על נעימת הנושא מרכזית שמקשרת אותנו (אסוציאטיבית) לכל אחד מהספיידרמנים: יצירת המופת של דני אלפמן בטרילוגיית ריימי (שלדעתי קבעה את הטון לנעימות שבאו אחריה), הנעימה הנהדרת של האנס זימר ב-"ספיידרמן המדהים 2" (וייב של סופרמן, לא?), הנעימה של ג'יימס הורנר ב"ספיידרמן המדהים" הראשון (שהיא כנראה הכי פחות זכירה), נעימת הנושא של טרילוגיית הולנד שהלחין מייקל ג'אקינו (שהפכה לאייקונית), ונעימת הנושא המדהימה שכתב דניאל פמברטון עבור מיילס בממד העכביש (היא מופיעה במספר גרסאות בסרט, כולן אדירות). אה, וגם נעימת הנושא של משחק הפלייסטיישן של ג'ון פיסאנו יוצאת מן הכלל.
אני רוצה לומר שזו של ריימי הכי טובה אבל אני גם ממש מחבב את האחת של ממד העכביש.
יש לי פינה חמה בלב לזו של ג'אקינו,
אבל אני חושב שזה בעיקר כי זו הסדרה הקולנועית היחידה של ספיידר-מן שאני ממש מחבב (וגם כי הוא עושה דברים נפלאים עם הנעימה של הסדרה המצויירת).
אם כי, לא יודע איך מגדירים "הכי טובה", אבל בסופו של דבר זו של הסדרה המצויירת היא הכי אייקונית ביי פאר (והיחידה חוץ מזו של ג'אקינו שאני יכול לזמזם בהתראה של רגע)
אגב, אמנם לא ספרתי, אבל אני בטוח שלסופרמן יהיה מה להגיד על הטענה שלספיידר-מן יש יותר נעימות נושא ממנו (סתם מהראש: סופרמן הסרט, לויס וקלארק, סופרמן ולויס, סופרמן משנות ה-50, איש הפלדה, הסדרה משנות ה-90, ואני בטוח שפספסתי מלא).
אגב 2, אני יודע ששניהם פועלים תחת המסכה של ספיידר-מן, אבל קשה לי להגיד שמיילס מוראלס ופיטר פארקר הם אותה דמות.
נכון לגבי מיילס, פשוט הרגיש לי מוזר להתעלם ממנו בפוסט
בכ"א גם לספיידרמן אפשר להרחיב את הספירה: הסדרה מהניינטיז, המחזמר, הסדרה היפנית והשד יודע מה קורה בסדרות המצויירות האחרות והמשחקים הפחות-פופולריים.
נעימות נושא ועוד
של סופרמן: https://en.wikipedia.org/wiki/Superman_music
דניאל פמברטון בפער עבורי.
המלחין הכי טוב שעובד כיום. לא שגרתי, שובר שגרה, מעניין. עם מוזיקה בעלת ערך של אלבום של ממש גם מחוץ לקונטקסט של הסרט.
דני אלפמן!
דווקא הנעימה הכי פחות קליטה אבל זאת שאני הכי אוהב ונהנה לשמוע. אולי מסיבות נוסטלגיות, לא יודע. לטעמי הכי קליטה היא של האנס זימר ('ספיידר-מן המופלא 2') ושל דניאל פמברטון היא הכי כיפית. אם כי שניהם כתבו את הנעימות הכי מוצלחות בסרטים האלה לנבל דווקא ('My Enemy' מתוך 'המופלא' ו-'The Prowler' מתוך 'ממד העכביש' הן שתי היצירות האהובות עליי מכל הנעימות המוזיקליות של ספיידרמן). את של ג'יאקינו אני אוהב אבל לקח לי הרבה הרבה שמיעות עד שהתחלתי ליהנות ממנה. הקשבתי הרבה פעמים להרבה חלקים מהפסי קול של 'השיבה הביתה' ו-'רחוק מהבית' והם תמיד שיעממו אותי, כולל נעימת הנושא, אבל עכשיו אחרי יציאתו של 'אין דרך הביתה' נתתי לנעימה ניסיון נוסף וגיליתי שהיא מאוד מהנה, גם אם לא הכי קליטה עבורי.
הנעימה של דני אלפמן היא הכי אייקונית לדעתי
אם כי כנראה רק אחרי השיר מהסדרה המצוירת איפה שזו יותר מוכרת. באופן אישי זו של ג'אקינו מ'השיבה הביתה' היא האהובה עליה. היא עליזה וקלילה באופן שמאוד הולם את ספיידרמן ובכלל זה אחד הפסקולים האהובים עלי.