במקור: Sous le sable
במאי: פרנסואה אוזון
תסריט: עמנואל ברנהיים,
פרנסואה אוזון ושות'
שחקנים: שרלוט רמפלינג,
ברונו קרמר, ז'ק נולו,
אלכסנדרה סטיוארט
פתגם סיני עתיק שהמצאתי ברגע זה אומר: "דע לאן אתה הולך, כי מאין באת – אתה כבר יודע", ובדרך כלל אני לא מקשיב לו. אם יוצא לי לראות סרט בלי לדעת עליו כלום, אפילו לא לאיזה ז'אנר הוא משתייך – מה טוב: אם יהיה מצחיק – זאת קומדיה. אם יהיה מפחיד – זה סרט אימה. זה עובד לא רע, בדרך כלל, אבל זה לא עבד בסרט הצרפתי 'מתחת לחול'.
מארי וז'אן נשואים כבר כל כך הרבה זמן שהם בקושי מדברים זה עם זו, פשוט משום שהם מכירים זה את זו כל כך טוב שכל אחד מהם יודע בדיוק איך יגיב השני לכל דבר ועניין. כמו כל שנה, הם נוסעים לחופש בבית הקיץ שלהם, ליד החוף. הם הולכים לים. מארי נשכבת על מגבת ומנמנמת, וז'אן הולך לשחות. כשמארי מתעוררת ז'אן לא נמצא שם. היא מחפשת, שואלת אנשים, קוראת למציל, למשטרה, לכל מי שצריך, אבל אין – ז'אן נעלם, ולי יש דז'ה וו.
אני יכול לחשוב על לפחות שלושה וחצי סרטים שמתחילים בדיוק ככה – גבר ואישה נוסעים לאיזה מקום, אחד מהם נעלם באופן מסתורי וללא עקבות – 'פרנטיק', 'עצירת פתע' ו'ההעלמות' על שתי גרסאותיו. כמובן, בכל אחד מהם בסופו של דבר נמצא הרמז המכריע שמוביל לגילוי מה שבאמת קרה לבן הזוג הנעלם. אבל הפעם הרמז מבושש להגיע, כאילו התסריטאי של סרט המתח הזה נרדם על המשמר: מארי נאלצת פשוט לחזור הביתה ללא רמז וללא בעל.
וכאן גיליתי לחרדתי שהסיבה שהרמז הנ"ל לא בא היא ש'מתחת לחול' הוא לא סרט מתח, ומעולם לא התיימר להיות כזה – הוא דרמה במלוא מובן המילה, מסוג ה"סרטים הזרים" שאליהם אתם בדרך כלל לא הולכים: שוטים ארוכים, דיבורים אינסופיים, שתיקות ארוכות, חוסר מחויבות לפואנטה – אתם יודעים למה אני מתכוון. לא שזה רע, ולא שאני מתנגד עקרונית לסרטים כאלה, אבל בהסתמך על הדקות הראשונות, הייתי בטוח לגמרי ש'מתחת לחול' הוא סרט מתח, ולכן במשך כל השעה הראשונה של הסרט המשכתי לצפות ש"יקרה משהו", שהעלילה תזוז, שיתגלה כבר הרמז ההוא שיגרום לנו כבר לגלות האם ז'אן נחטף על ידי חייזרים כמקובל, ברח עם מאהבת סודית, או שמא הוא היה כל הזמן סוכן חשאי של ה-CIA. להתמודדות של מארי עם היעלמותו של בעלה הקדשתי פחות תשומת לב. פאשלה שלי. לא עשיתי שעורי בית.
אבל גם קשה תפיסה כמוני מבין מה הוא רואה, זה רק לוקח זמן. ולכן בסופו של דבר נאלצתי להתמודד עם העובדה שההתמודדות (או חוסר ההתמודדות) של מארי היא, בעצם, נושא הסרט, וזה מה יש. בהתחשב בנסיבות, גם אני וגם מארי החזקנו מעמד לא רע. אני שקעתי קצת יותר עמוק בכסא, ומארי המשיכה לחיות כרגיל את חייה עם בעלה: הכינה לו טוסט בבוקר וישנה איתו בלילה, כל זאת למרות שהוא לא נמצא שם. החברים שלה ניסו לשדך אותה לאיזה בחור חדש, או לפחות להצמיד לה איזה פסיכיאטר, אבל היא סירבה – נו באמת, למה אישה נורמלית – נשואה באושר – צריכה פסיכיאטר, או עוד גבר? אני חשבתי שהיא צודקת לגמרי, איחלתי לה בהצלחה והייתי יוצא מהאולם מרוצה, אבל הסרט עוד לא נגמר. אז שקעתי לי בכסא קצת יותר עמוק.
'מתחת לחול' הוא לא סרט. זאת הצגת יחיד. פרט לצילום אחד מדהים של ים בלילה, הסרט נראה כאילו הוא מצולם בכוונה באופן יומיומי ומשעמם ככל האפשר – כל הדמויות האחרות הן לא יותר מתפאורה ורקע לשרלוט רמפלינג, בתפקיד מארי. זאת לא צריכה להיות בעיה, כיוון שהיא שחקנית משובחת ומשכנעת, אבל יחסינו נקלעו למשבר חמור כשגיליתי שגם אחרי שעתיים של סרט, ולמרות כל מה שעברנו יחד, לא ממש אכפת לי ממנה. אני חושב שהתחושה היתה הדדית. סוף הסרט היה כמו לקרוא ספר חובה לקראת הבגרות בספרות: זה אולי איכותי ומצוין, אבל אישית, אני משתעמם נורא.
יהיו אנשים שיחשבו אחרת, ויכעסו עלי בגלל שלא התחברתי עם כאבה של מארי (אשמתי, אני בחור רדוד וחסר רגישות שחשב שהוא הולך לסרט מתח). אבל שיא הסרט, למי שמורגל בסרטים הוליוודיים, יהיה זוג הניצבים הנודיסטים שמופיע על המסך למשך כשש שניות.
דעו לאן אתם הולכים, כי מאין באתם – אתם כבר יודעים. אם "סרטים זרים", על כל המשתמע מכך, הם לא הקרואסון החביב עליכם – התרחקו מהסרט הזה כמו מאש, או מקרואסונים.
- פרנסואה אוזון – אתר מעריצים
- נעדרים
- האם אתה נעדר?
- מעל לחול
אני יכולה לזכור
הרבה יותר סרטים שהתחילו ככה. רק מה, בניגוד אליך, אני לא יכולה לזכור את השמות שלהם… (כן, עד כדי כך הרבה רושם הם השאירו עלי…)
אני היחידה שלא שמעה
על הסרט הזה?
הביקורת שלך דווקא סקרנה אותי. אולי עכשיו, כשאני בטוח אדע שזה *לא* סרט מתח, אני גם אוכל להנות ממנו יותר ממך?
כנראה שכן
(אם את חובבת של סרטים "קטנים" כאלה, זאת אומרת).
במהלך התחקיר לצורך הביקורת הזאת הופתעתי לגלות שהסרט הזה נחשב לכמעט יצירת מופת. הביקורות היו נלהבות עד מאוד. יכול להיות שאם הולכים אליו עם הציפיות הנכונות (ומספיק שעות שינה מאחוריך) הוא הרבה יותר מרשים.
סרטים צרפתיים
אני חושבת שבכלל, צריך לבוא לסרטים צרפתיים עם רמת צפיות שונה מאשר לסרטים אמריקאים, למשל. לא קשור בכלל לאיכות הסרט או לתוכן שלו, אלא פשוט לדרך בה תוצג כל העלילה – סרטים צרפתיים נוטים להיות דברניים, שוקעים בתוך חייהם (העלובים לרוב) של דמויותיהם (כמו "הגבר שאהב נשים" !מצטמררת!), ארוכים, איטיים ועוד פעם, דברניים. כל אלו, לפעמים, הם ממש ממש מצויינים. אחד הסרטים שאני הכי אוהבת בעולם ("פונט") הוא סרט צרפתי עם כל התכונות הבאות, והוא פשוט סרט עוצר נשימה. אבל מה, אם באת לסרט צרפתי מהסוג הנ"ל במחשבה שהוא הולך להיות סרט מתח, ליבי ליבי עליך. זה ממש יכול להרוס את ההנאה.
לעומת זאת, נדמה לי שיש סרטים צרפתיים ששום הכנה מראש לא תעזור להם. "האלמנה מסן-פייר" נראה אחד מהם – אפילו מהטריילר השתעממתי.
נ.ב. – "האם אתה נעדר?" זה לינק אדיר!
האם אתה נעדר
לתשומת ליבה של גל(מייפל).
העניין הוא שכבר ראיתי סרט צרפתי או שניים, ולא ציפיתי להוליוודיזם, ובכל זאת הסרט הזה הצליח להטעות אותי.
עזות המצח הצרפתית
גם לי זה קרה! לפני כמה זמן ראיתי סרט צרפתי ביס3, שהתחיל במה שנראה כמדע בדיוני בעתיד הקרוב, ונגמר כדרמה משפחתית משמימה של שלוש ומשהו שעות. כיוון שאני חייבת לסיים לראות כל סרט שהתחלתי, סבלתי נורא. *נורא*.
לא תשכחו לי את זה, נכון?
טוב, נו, לפחות אני קיבלתי הודעה אדומה ענקית ולא רק שינוי כותרת.
______________
יום לא-הולדת שמח,
גל
סרטים מצרפת
א. אני חייב לציין ביקורת נהדרת סגנון כתיבה ממש מרשים (וזה לא בציניות)
ב. בקשר לסרטים צרפתיים אני חצי חולק על זה כי הסרטים המוקדמים של לוק בסון, כל סרטי זאן רנו (לאחרונה בולדוג ונהרות הארגמן המעולה) מצרפת והם סרטים מעולים וכמובן יש את הסרטים הקטנים/ישנים יותר (בלמונדו וחברים) שמי שאוהב סרטים זרים (בצרפתית) יהנה מהם, ומי שלא – פשוט לא יהנה בשום מקרה (לא כולל סרטים גרועים כמו כנראה הסרט הנ"ל).
סרטים מצרפת
התכוונת ל-"דוברמן", לא ל-"בולדוג", כמובן
שאלת ספויילר
מוצאים את הבעל? מה קורה בסוף?
הבעל פשוט נעלם כאילו בלעה אותו
האדמה והיא ממשיכה בחייה?
אישה נבונה.
אגב היא לא שיחקה בסרט אדיוט מושלם בתור החברה העצבנית של אחד הדמויות?
בתור יפת נפש שדווקא אוהבת סרטים צרפתיים נמשכים וחסרי פואנטה, אני יכולה להעיד שגם בקטגוריית סרטי הדרמה האיכותיים הסרט הזה נכשל (מבחינתי) לחלוטין. משעמם נורא, חסר כל משמעות ויכולת לרגש את הצופה. או בקיצור – מתחת לחול ביקורת.
אני לא מאמינה
חודשיים לא הייתי כאן ואתה מתחיל לכתוב על סרטים זרים.
ועוד על הסרט המשובח הזה,שהיה לי הכבוד לצפות בו בפסטיבל.
אני חותמת על כל מילה שכתבת וממליצה עליו בחום,אמנם ליומית,אבל גם-זו הזדמנות להיכנס לעולם הנפלא של הסרטים הצרפתיים האלה-זה אמנם אחד לא כ"כ קטן,אפילו דיי גדול,במיוחד בשל הכוכבת המדהימה.
ישר-כח!
איזה הצטרפות מקרים,
חודשיים לא היית פה ואני כתבתי על סרטים זרים מאז ומתמיד.
ואני לא אתן שוב את רשימת הלינקים. תחפשי לבד.
לדעתי הסרט מצוין, רק שהוא לא מתאים לכל האנשים. להבין סרט מהסוג של "מתחת לחול" יכול רק אדם שחווה דבר או שנים בחיים. חס וחלילה אני לא מאחלת אסונות לאנשים בכדי להבין את הסרט אבל הכאב וההתמודדות כמו ששרלוט רמפלינג חווה בסרט לא יוכל להבין ילד מפונק בן 16 ולא אליו מופנה הסרט.
יש בסרט המון רגישות ועדינות ולא בכל סרט חייב להיות סוף "מדהים" שפותר לנו את הכול ואנחנו יוצאים שמחים וטובי לבב כי החיים הם אחרים ואם לא בא לכם סרט על החיים יש המון סרטים שמפיקים בהוליוד במיוחד לאנשים שזה מה שמעניין אותם.
ההמלצה שלי קצת להיפתח לדברים אחרים וללמוד לאמץ את השכל קצת בסרט ולא לקבל הכול בכפית, קצת..
איך זה שכל מגיב חדש בעין הדג
מסביר לכותבי הביקורת והתגובות הקודמות כמה שהם בעצם בורים, חסרי רגישות ולא מבינים בקולנוע, ומפטיר כמה מלות חוכמה כדי לשנות את חייהם? יאבאדאבא ומתנשאים אחרים, שמעתם פעם על הקטע של טעמים בקולנוע ששונים מהטעם שלכם (ולאו דווקא מתוך חוסר אינטליגנציה או נסיון בחיים) – או שאני צריכה לחרוט לכם את זה על המצח?
איך זה שכל מגיב חדש בעין הדג
מה זה קשור לטעם אין ויכוח שלרוב (לא תמיד !) סרטים זרים מראים לנו דרך סיפורים קטנים ופשוטים וללא אפקטים את החיים כפי שהם באמת ולא ממרומי משכורת המיליונים של שחקני הולוייד אז מה פה בדיוק התנשאות?! הסרט הזה אמור אצל כל בר-דעת להעלות איזשהיא מחשבה קיומית, הוא אמור להפעיל באיזשהיא צורה את שריר המוח (ולא במעט) ואין טעם להעלב ולחשוב שזה אישי כי גם אני אוהבת לראות סרטים מגוונים אבל להגיד על הסרט הזה שהוא ריק מתוכן ומשעמם מעורר אצלי תהיה לגבי המבקר ולגבי ביקורתו.
וזה מאוד נחמד הצורה שבה אתה מקבל כותבים חדשים לאתר – אז מי פה סותם פיות ומתנשא…
איך זה שכל מגיב חדש בעין הדג
ודאי שזה מתנשא. אתה מניח שהכותבים פה הם אוסף בורים שניזונו מסרטים אמריקאיים בלבד ואתה הנאור היחידי שיראה להם את הדרך הנכונה. "תפתחו את הראש" אומר רק מי שחושב שהאחרים סתומים.
טעית. תודה. תתנצל. ככה זה נראה לי.
והתגובה "סתימת פיות" הגיונית כמו שהיא נכונה (לא זה ולא זה) אף אחד לא השתיק אותך. מצדי אתה יכול להמשיך להתנשא, חופשי.
אמנם 20 שנה אחרי:) אבל - תגובה גאונית. כל מילה בסלע.
(ל"ת)
מסכימה עם כל מילה שלך!