להפתעתו, קולטר סטיבנס נמצא על הרכבת לשיקגו. לא לשם הוא התכוון לנסוע. בעצם, גם לא בכיוון ההפוך. למעשה לא זכור לו שהוא בכלל עלה על הרכבת, ואם מדקדקים, הדבר האחרון שהוא זוכר זה שהוא הטיס מסוק באפגניסטן, ובין שני היעדים האלה אין אפילו קו ישיר.
בנוסף, האישה היפה שיושבת מולו קוראת לו "שון" כל הזמן, ובמראה בשירותים ניבטים אליו פניו של איש שהוא לא מכיר. אהא, הוא חושב לעצמו מן הסתם, אני פשוט הפכתי לסקוט באקולה וזה פרק של "זינוק לאתמול". אבל בערך שמונה דקות אחרי שהתעורר, בערך בנקודה שבה היו אמורות להיכנס כותרות הפתיחה והפסקת הפרסומות הראשונה, הרכבת מתפוצצת והוא, וכל יתר הנוסעים, מתים. סוף.
להפתעתו, קולטר סטיבנס (ג'ייק ג'ילנהול) מתעורר כשהוא קשור לכסא בתא ניסויים מוזר, וקול נשי שואל אותו אם הוא הצליח למצוא את האיש שפוצץ את הרכבת. לקולטר יש, כמובן, כמה שאלות, בינהן איזה, איפה, למה, מי, מה קרה, מה לעזאזל ו-WTF, אבל למפעילה שלו אין זמן. כל שניה חשובה, היא אומרת, ושולחת אותו שוב אל הרכבת, אל אותה נקודה שבה התעורר, שמונה דקות לפני כן. והכל מתחיל לקרות שוב, כמו בשידור חוזר, רק לא בדיוק.
לא "זינוק לאתמול", אם כך, אלא "לקום אתמול בבוקר". רק עם שמונה דקות במקום יום שלם, וכולם מתפוצצים בסוף. אין פה מסע בזמן, מובטח לו. הוא לא נשלח אל העבר כדי למנוע את הפיצוץ – הפיצוץ כבר קרה, אין מה לעשות – אלא לגלות מי אחראי לו, ואולי למנוע ממנו לעשות את זה שוב.
את כל זה יכולתם ללמוד כבר מהטריילר של הסרט, אבל אני שמח לומר שיותר מזה אני לא יכול לומר. קולטר עובר את שמונה הדקות האחרונות בחייו של מישהו אחר שוב ושוב ושוב, והסצינות ברכבת הן מותחן "מי עשה את זה": יש הרבה דמויות שונות ומעניינות, שאיתם קולטר החוזר ונשנה מתעמת בכל פעם בדרך אחרת. העובדה שידוע מראש שכל אחד מהקטעים האלה יסתיים בפיצוץ הופכת אותם לבטריות נטענות: יחידה קטנה של מתח שמתמלאת בכל פעם מחדש. זה היה יכול להיות מעניין בפני עצמו, אבל זה לא הדבר היחיד שקורה בסרט. הרגעים המתרחשים בהווה חשובים לא פחות. מהרגע הראשון ברור שהאנשים במסכים הגבוהים לא ששים לספר לקולטר את כל הפרטים על הפרוייקט הזה שהוא משתתף בו. זה לא סרט טוויסט שבו הכל מתברר בסוף, אלא סרט שבו הכל מתברר שלב אחרי שלב, ולכן עדיף לא לדעת מראש שום פרט שמתרחש אחרי, אה, בערך שמונה הדקות הראשונות.
זה לא שאי אפשר למצוא בעיות בהגיון הפנימי של הסרט. בסוג הזה של סרטים, תמיד אפשר. בתור התחלה, הסרט דורש מכם לקבל טכנולוגיה מאוד לא ברורה שמוסברת באופן מאוד לא אמין, אבל לפני שתספיקו להגיד "רגע, מה?" הסרט יצעק "קוואנטים!" וישלח אתכם לעוד סיבוב ברכבת. ברגע שתסכימו להתעלם מהעמימות הזאת, תגלו שהדברים החשובים באמת נשארים יציבים ולא מתפרקים עד סוף הסרט.
ג'ייק ג'ילנהול הוא סוס עבודה: אפשר לסמוך עליו שהוא יעשה כמעט כל תפקיד כמו שצריך, אם כי היום כבר קשה לי גם להתלהב ממנו. את מישל מונהאן הוא מזהה במדויק כבר ברגעים הראשונים כ"הבחורה היפה" – וזה אכן התפקיד שלה. הקשר בן שמונה הדקות בינהם, למרות חוסר הסבירות הקיצוני שלו, חמוד. את תואר השחקנית המצטיינת של הסרט מקבלת דווקא וירה פרמיגה ("תלוי באויר") בתפקיד האחות הגדולה.
זה הסרט השני של הבמאי דאנקן ג'ונס. הראשון – "ירח" – היה יצירה אישית שלו, מבוסס על תסריט שלו, והיה סרט מדע בדיוני כמעט מעולה, שנפגע רק מכמה פשרות הוליוודיות הכרחיות. "קוד מקור" הוא לא תסריט מקורי של ג'ונס, אבל יש לו הרבה יותר במשותף עם "ירח" משנדמה בהתחלה. גם כאן, הסרט מבוסס על מה שנראה כמו היי-קונספט, אבל ג'ונס מוסיף לו גם תוכן ורגש. וגם כאן, כמה מהנקודות שפוגמות בהנאה הן דברים שנראים כאילו נועדו לגרום לסרט להיות מסחרי יותר. יש חלקים בעלילה של "קוד מקור" שהייתי מסתדר בלעדיהם, ולמוזיקה השמאלצית שמלווה אותו יש טעם של ארבע כפיות סוכר בתה. עדיין, בתוך שני סרטים דאנקן ג'ונס הפך את עצמו מ"הבן של דייויד בואי" לסמאח בהתהוות. כשהוא יהיה גדול – ובעקבות שני הסרטים האלה, יש סיכוי שהוא יהיה ענק – הוא יהיה אולי הגירסה הרגשנית של כריסטופר נולאן.
"קוד מקור" הוא חכם, מהנה ומותח, וזה הרבה יותר ממספיק. גם אם הייתי מעדיף אילו הוא היה קצר יותר בשמונה דקות בערך.
הקרדיט לנולאן במקום
אבל אפילו קצת מאוחר מדי. לפי לוח הזמנים, אין סיכוי שהוא גנב ממנו משהו, אבל בכל זאת, זה מזכיר מאד את משחקי התודעה של "התחלה" שפתח לנו את האם-אמא של המוח.
אני טענתי שמישהו גנב ממישהו?
(ל"ת)
אכן מושלם:
גם עם מסר, גם קשור לסיפור, גם מתגמל את הדמויות, גם מבוצע קולנועית בצורה נפלאה, גם מדגדג את המוח וגם מרחיב את הלב.
אם הסרט היה נגמר שם, הוא היה טוב בשמונה דרגות.
סרט טוב
יצאתי ממנו כאשר אני מטיל ספק במציאות שאני חווה סביבי. ממש כמו שהרגשתי כשיצאתי מהמטריקס הראשון.
אבל גם לי הפריעו כמה דברים. חוץ ממה שמוזכר בספויילרים למעלה, הפריע לי קלות בתור מתכנת, שאין ממש קשר בין הסרט והשם שלו. לקרוא לדבר הזה "קוד מקור" הוא רע כמו לקרוא "אנדרואיד" למערכת הפעלה. אבל אלה באמת זוטות.
לקרוא למערכת הפעלה "אנדרואיד"
נשמע לי הגיוני כמו לקרוא למערכת הפעלה "חלונות" .
כן, אולי כי יש בה חלונות?!
חשבת על זה?
אני מצפה בקוצר רוח לסרט משום שמדובר ביצירה מאת הבמאי של "ירח" המופתי", גם אם לא מדובר בסרט מקורי כמו הקודם לו. וגם כמובן משום שעפ"י הטריילר ותקציר העלילה, נראה על פניו שבהחטל יש פוטנציאל. אני מקווה שהסרט טוב, וככל הנראה אראה אותו במהלך השבוע הקרוב.
אוקיי, עכשיו אתם חייבים להסביר לי:
מה כ"כ מופתי ונפלא לדעתכם ב"ירח"? ברצינות, אשמח אם תסבירו את דעתכם ותנמקו.
כמובן שאני לא טוען לרגע שהוא לא סרט טוב – הוא כן. אבל הוא לא חידש לי כמעט כלום, מלבד הכנסת רגש וזווית חדשה מעט לסיפור שכבר ראיתי במקומות אחרים. בסופו של דבר הוא סרט עצוב ומלנכולי, אבל סרטים כאלה יש הרבה, וחלקם יותר חזקים ממנו, לטעמי. אולי פיספסתי משהו?
סאם רוקוול בעיקר.
אבל חוץ מזה, העובדה שהסרט מעניין ומסקרן מתחילתו ועד סופו, עם טוויסט מאוד מוצלח באמצע, והעובדה המרשימה שהוא נעשה בתקציב דל עם שחקן אחד ונשען בעיקר על תסריט טוב. וסאם רוקוול.
נשמע כמו סרט ממש טוב
אם לא הייתה לי חתונה עוד שבועיים, הייתי רץ לקולנוע.
לא הבנתי את הטענה שלך.
(ל"ת)
מעולה! :)
לא אהבתי בכלל
הרעיון הכללי של הסרט ממוחזר ושחוק. הקונספט זהה כמעט לגמרי לעשרות סרטים שראינו בעבר (אינספשן, לקום אתמול בבוקר, דז'ה וו ועוד ועוד…). הבעיה העיקרית פה היא דווקא לא זה שהרעיון המרכזי של הסרט לא מקורי בעליל, אלא שבעיני הסרט לא הצליח לתת ולו טיפת ערך מוסף ביחס לסרטים הקודמים בסגנון (מה שאינספשן הצליח לעשות במופתיות).
כמו שכתבת, אין בסרט שום היגיון פנימי, מה שלי זה מאוד פוגע בהנאה (היגיון פנימי, כן? אני לא דורש מסרט כזה להיות ריאליסטי). לצעוק "קוונטים" ולהמשיך עם הפיצוצים לא מספק אותי, מצטער.
עוד נקודה שמאוד הפריעה לי היא שהסרט לא הצליח ליצור מומנטום של מתח. לא באמת היה איכפת לי שהרכבת הולכת להתפוצץ (זה היה ידוע), והמשך ההתפתחות בעלילה הייתה צפויה ולא מספיק מעניינת.
והסוף? זה אולי החלק הכי גרוע.
על אף שלא ראיתי את הסרט,
את אינספשן ואת לקום אתמול בבוקר ראיתי. ואני ממש לא מוצא בהם קווים משותפים. אז מוזר לי שסרט יכול להיות כמעט זהה לשניהם. אולי באמת כדאי לבדוק.
אני לא מצאתי אף קשר בינו ל'אינספשן'
ובכלל, אני חושב שלהשוות כל סרט מד"ב/מסתורין/חלומות שיצא בשנתיים האחרונות ל'אינספשן' זה עוד מקרה ברור של 'סרט שהפך לתופעה ועכשיו כל סרט שאיכשהו בעקיפין מזכיר אותו יראה כמו חיקוי/ריפ-אוף/גרסה נחותה שלו' (מישהו אמר 'רקוויאם לחלום'?).
מה שכן, 'לקום אתמול בבוקר' בהחלט קופץ לראש כשרואים את 'קוד מקור'. גם 'ירח', כפי שרד אמר. אבל ברמה המהותית – לא ברמה של 'גם פה גם ופה יש שם קטע שחוזר שוב ושוב וסיטואציה אחת מובילות להרבה מקומות' – אני באמת שלא יכול להשוות בין השלושה ברצינות. 'גראוהוג דיי' ו-'ירח' הם סרטים מהנים אך גם אינטליגנטיים. 'קוד מקור' הוא ההפיך המוחלט מזה, כך שלהכניס אותו להשוואה כלשהי, בעיקר עם סרטים כאלה, זה קצת עושה להם לדעתי (למרות שגם הוא, כאמור, סרט מד"ב).
מה שאתה אומר מ וזר.
כשאתה אומר – "הוא לא כמוהם, כי הוא לא אינטליגנטי" – זה אולי נכון, לא תשמע מילה ממני על כך, לפני שראיתי – אבל האם באמת ניתן להתייחס לאינטליגנציה כאל מאפיין? כי יתכן שניסו, ובאמת ניסו, אבל לא הצליחו. קורה. אבל זה לא אומר שום דבר על שפע של מאפיינים אחרים.
מי אמר שאי אפשר להתייחס לאינטליגנציה כאל מאפיין?
כשאני אומר שהסרט לא אינטליגנטי, אני לא בהכרח קובע שהוא סרט גרוע – היו סרטים רבים שנהניתי מהם רבות ללא קשר לעובדה שהם היו טיפשים. אני גם לא אומר שהאנשים שאהבו את הסרט הם בהכרח טיפשים – השאלה האם הסרט טוב או לא היא כמובן עניים של טעם. אך השאלה האם הסרט אינטליגנטי, האם הסרט חכם, מתוחכם, זה כבר סיפור אחר לגמרי, שאני אישית לא חושב שהוא סובייקטיבי.
כשאני אומר שהסרט לא אינטליגנטי, אני מתכוון שהרוב המוחלט של האספקטים המרכיבים אותו (הדמויות, הבימוי, כל מבנה התסריט – התפתחות העלילה) הם לא רק צפויים להחריד, אלא גם נדמה שהם פשוט נועדו כדי להאכיל את הצופה בכפית באופן הפשטני ביותר שניתן. מדובר בראש ובראשונה בזלזול באינטליגנציה של הצופים, וסרט המזלזל באינטליגנציה של הצופים, הוא בעצמו נידון להיות סרט לא אינטליגנטי. אז כן, אינטליגנציה שלעצמה היא לא מאפיין משני – היא מאפיין מרכזי ומכריע, המגלה את עצמו בשילוב כל האלמנטים הקולנועיים/נרטיביים של הסרט. כך שתמונה כזו ברורה לנו, שאנו רואים הסרט השלם שמוצג מולנו על מהסך, ניתן לקבוע- בלי 'לדעתי', בלי הסתייגויות – האם הסרט הוא אינטליגנטי או לא. אם הוא טוב, כאמור, זה אחרת לחלוטין.
ובעצם, מצד שני, גם זו רק דעתי…
hmm, what?
(ל"ת)
זה ממש לא ברור מאליו, אל תדאג
רעיון מעניין !
לא רק שהרעיון מעניין ולא ברור מאליו,
הוא גם נותן איזשהי הצדקה לחוליה הכי חלשה (מביכה, האמת) בסרט: דמות הקאט אנד פייסט של הטרוריסט. אני בספק עם מישהו מיוצרי הסרט כיוון לדעתך, אבל אם כן – שאפו, ואם לא – שאפו לך על פאנוונק מבריק (באמת מבריק!).
רק לי וירה פרמיגה
נראית כמו אחותה התאומה של מגי ג'ילנהול, אחותו של ג'ק?
והמפקד שלה?
הרי זה רפי גינת בשחור
בלי להתייחס ישירות לסרט,
הרעיון שקיימים 2-3 עולמות מופרך הרבה יותר מכך שכל פעם זה עולם אחר.
סרט חמוד
הסיפור אחלה, וכמעט לגמרי נטול חורים עלילתיים (הישג לא קטן לסרטים מסוג זה). קראתי את התלונות פה, ובכל זאת לתחושתי הסרט מאוד נאמן להגיון הפנימי שלו. מסכים עם חוסר שביעות הרצון מהסוף, ודי ברור שהפקה פחות הוליוודית לא הייתה מושכת אותו ככה.
יש לסרט שתי מגרעות בולטות בעיני. הראשונה, "הבחורה" מאוד לא מעניינת. סתם דמות אנמית של בחורה יפה, שנמצאת שם כי הגיבור חייב להתאהב במישהי. מעין פריט בצ'ק ליסט של סרט הוליוודי. השנייה, הסרט מאוד צפוי. ראינו את הסרט בגלובוס נתניה ובזמן ההפסקה (שכמובן תוזמנה בצורה הכי גרועה שיש) הצלחנו לנחש, פחות או יותר, את כל מה שהולך לקרות, כולל הסוף הקיטשי. למעשה, החבר שישב בקצה השורה הצליח אפילו לנחש כמה פרטים טכניים שאינם חלק מהעלילה.
בסך הכל, למרות שהוא דומה מדי להרבה סרטים שכבר ראינו, והפספוסים התסריטאיים שנבעו משיקולים הפקתיים, אני חושב שזה אחלה סרט, ובהחלט משהו מומלץ לאביב שחון סרטים שכזה.
זה ידוע שזה מה שהפסל מסמל
או שזה רעיון של הסרט?
סתם ניחוש/תיאוריה...
הפסל הוא אמנות, כל אחד מוזמן לפרש אותה כרצונו…
יש לו ברירה?
חוץ מזה, זה באמת הדבר שלדעתך הכי יטריד אותו, אחרי מה שהוא עבר ומה שהוא גילה?
הלו, שקול מילים, או משהו שערסים אומרים
אני לא אטען שב"קוד מקור" אין חורים, אבל להשוות אותו לגבינה שווייצרית שורצת תולעים כמו "אפקט הפרפר" זה מעליב. ב"קוד מקור" לפחות העיקרון עבד. ב"אפקט הפרפר" לא – הוא היה כולו חורים.
על איזה סרט אתה מדבר?
החצי הראשון של קוד מקור, או החצי השני? כי לגבי החצי השני, ההשוואה לאפקט הפרפר נראית לי תקפה למדי.
שניהם
שוב, יש הבדל בין סרט עם הגיון פנימי שאפשר למצוא בו חורים, לבין סמטוכה של חמש או שש תאוריות מסע בזמן שלא נשארת עקבית מסצינה אחת לסצינה הבאה.
אני לא מנסה להגן על אפקט הפרפר, חלילה.
אבל קוד מקור פחות או יותר ירק על התיאוריות של עצמו ואז קפץ עליהן תוך התעלמות מוחלטת מכל השלכה שעשויה להיות לעניין, ואז רקד ריקוד עליז על השאריות בעודו שורק שריקה רמה בתקווה שאף אחד לא ישים לב. רק על העלבון הוא זכאי להשוואה לפרפר.
בהתחלה, כן.
בשלושה-ארבעה סיבובים הראשונים. מתחיל להיות עיכוב קל, יש קצת בעיות שמחמירות מסיבוב לסיבוב, הדיבור של אנשים קצת נמרח… אחר כך הם שוכחים מזה, אבל.
כן?
אני לגמרי לא זוכר את זה (אבל עבר כבר זמן מאז שראיתי את הסרט).
כן. לא מסבירים את זה, או משהו.
אבל בעיני זה ממש מצא חן. כל הזמן חיכיתי להסבר של התנוונות נוירונים או משהו בסגנון, ואז זה פשוט נעלם. כי זה מה שהם עושים בסרט הזה – יוצרים בסיס מורכב ואז מתעלמים ממנו לחלוטין כשנוח להם. גררר.
הלו, עד כאן
אפילו אם הוא לא עקבי, "קוד מקור" לא מתקרב ל"אפקט הפרפר", שסתר את עצמו, אם אני לא טועה, כשמונים אלף פעמים.
הוא לא סתם טועה,
הוא לא יודע שמץ של כלום על המערכת המאוד מורכבת שלו. הוא כנראה יצר אותה בטעות יום אחד כשהחליק על גופה של מישהו ונפל לתוך קוואנט.
אני לא אתחיל להגיב על הסבירות של מדע מומצא
אבל לא חסרות דוגמאות של מדענים שצפו או אפילו ייצרו מערכות מבלי להבין אותן, או את תופעות הלואי שלהן, לעומק.
או להיפך.
התחלק על קוואנט ונפל לתוך גופה של מישהו זה תיאור מדויק להפליא של עלילת הסרט, עד כמה שהבנתי אותה.
סרט טוב
דעתי דומה מאוד למה שנכתב בביקורת: סרט מהנה, מותח וחכם. גם אם חלק מההסברים והאירועים לא הגיוניים או עמומים, הסרט עדיין מצליח לרתק ולהיות איטיליגנטי. הבעיה היחידה של הסרט היא, כפי שגם היה כתוב בביקורת, שהסרט נמשך מעבר לנקודה בה היה כדאי שייסתים.
פאקינג הוליווד, מאן.
לוקחים תסריט מבולגן לחלוטין ועושים ממנו את הסרט הכי טוב ומושקע שאפשר. יוצא כיפי, אבל… קצת בזבוז, לא? כלומר לא יכלו לקחת תסריט פחות מטופש?
קוד המקור הוא = .... (Je t'aime, je t'aime (1968
בעברית נקרא הסרט "אהבתיך אהבתיך" הבמאי : Alain Resnais הצרפתי.
הרעיון של החזרה המתמדת מופיע כאן הרבה לפני כל הסרטים שצויינו לעיל.
לינק למידע נוסף : http://www.imdb.com/title/tt0063152
כמו קצה המחר רק פחות טוב
כמובן שזה לא באמת הוגן, לשפוט את הסרט מול סרט שלא יצא באותו הזמן, אבל זאת היתה התחושה שלי. אפילו הסיום המתאמץ בשניהם מיותר.
אבל לדעתי קצה המחר יותר טוב
אולי בגלל שהיו לו יותר מ-8 דקות.
אולי בגלל שהיתה לו יותר עלילה.
ואולי בגלל שהיה בו יותר אקשן ומתח.
בקיצור יש ביקורת אלטרנטיבית פה
https://gal015.wordpress.com/2015/07/04/source-code/