עברו הרבה פיקסלים בנהר מאז דור משחקי ה 16-ביט במכונות ארקייד, בעלי הסיפור המורכב של "זה רע, תלחץ על כפתור עד שהוא יפסיק להתקיים". מאז יש משחקי מחשב שכל כך נשענים על הסיפור שלהם שחלק מהם כבר בקושי משחק וזכו לכינוי "סימולטור הליכה". לא ממש צריך להיות מיומן בהם, רק ללכת ממקום למקום ולהיסחף בסיפור בדרך ייחודית שאי אפשר לחוות בקולנוע ובטלוויזיה. כמעט 50 שנים אחרי "פונג", לא חסר מבחר של משחקי וידאו עם סיפורים מדהימים ודמויות מורכבות.
אז למה בהוליווד עדיין בוחרים ברמת קושי גבוהה, לעבד משחקים פשטניים כמו "ניד פור ספיד" או "אנגרי בירדס" ולהדביק עליהם עלילה במשקל נוצה? נכון שבשנים האחרונות קיבלנו גם עיבודים למשחקים יותר מורכבים, אבל יש המון משחקים שנראים כמו בחירות מתבקשות לקבל עיבוד קולנועי לפני "פרא". מצד שני, במקום לנסות לעבד יצירה מורכבת ולהסתכן בלפשל ולעורר את זעם המעריצים, נראה שבהוליווד מעדיפים את הגישה הבטוחה, לקחת רק את הדמויות, עם האפשרות לחשוב על איזה סיפור שרוצים. אבל לפעמים אפשר לפשל כבר בשלב הדמויות. רק תשאלו את היוצרים של "סוניק – הסרט".
נכון, הם תיקנו את זה מאז ובכל זאת – אי אפשר לדבר על הסרט הזה בלי להתייחס למוטציה הכחולה מעוררת-הסיוטים שבחדר. העיצוב של הדמות בטריילר הראשון שפורסם היה מכוער, מוזר ומטריד באופן אובייקטיבי (מי חשב שלתת לו שיניים אנושיות זה רעיון טוב?!). אם הייתי צופה בתוצר הסופי עם העיצוב הראשוני של סוניק כנראה שדעתי לא הייתה שונה באופן משמעותי, אבל זה היה תוצר פחות נעים מבחינה אסתטית. אז כן, המייקאובר שעשו לדמות בהחלט מבורך. החלומות שלי מודים לכם.
כאמור, העלילה של הסרט פשוטה למדי: סוניק (בקולו של בן שוורץ מ"מחלקת גנים ונוף") הוא קיפוד כחול ומדבר שיכול לרוץ מהר ולהשתגר ברחבי היקום באמצעות טבעות קסם. תחשבו על פלאש פוגש את דוקטור סטריינג'. בתחילת הסרט סוניק נמלט מביתו אל כדור הארץ, ומסתגל למקום במשך עשור. יום אחד הוא רץ קצת מהר מדי ועולה על הרדאר של הממשלה שמחליטה שהאדם הטוב ביותר לאתר אותו הוא מדען מרושע וחובב טכנולוגיה בשם דוקטור רובוטניק (ג'ים קארי). סוניק נעזר בשריף של עיירה קטנה ובת-זוגו (ג'יימס מרסדן וטיקה סמפטר) כדי למצוא את דרכו אל הטבעות שאיבד שבעזרתן הוא מתכנן לברוח לכוכב הבא.
אין לי ממש היכרות קודמת עם בן שוורץ, ואני יכול רק להגיד שהוא בסדר גמור בתור הקול של סוניק. את מרסדן וקארי לא ראיתי על המסך כבר כמה שנים טובות ושניהם מוצלחים כאן, כל אחד בדרכו. מרסדן הוא הסטרייט-מן היפה וטוב הלב שכבר הראה שהוא יכול לשחק מול חיות ממוחשבות. ג'ים קארי מתעל את הפרסונה המוקצנת שלו מהניינטיז ומעלה אותה ל-11, וזה מדהים. הוא לא לועס את התפאורה, הוא בולע אותה בשלמותה ואז יורק אותה על כל שחקן שנמצא ברדיוס שלו. באמת שיכולתי לצפות רק בזה למשך תשעים דקות ולהיות מרוצה.
"סוניק" הוא סרט מאוד נגיש וקליל, בין אם גדלתם על המשחקים ובין אם לא. הוא מלא בבדיחות עם חוש הומור ילדותי שמכוון לקהל צעיר אבל גם נזהר שלא ליפול אל מחוזות ה"ילדותי מדי" (בדיחות פלוצים וכו'). הקיפוד המהיר גם עושה רפרנסים לדברים מהירים אחרים, מילולית וויזואלית: "ספיד" ווין דיזל מוזכרים ויש שתי סצינות אקשן שהן וריאציות חמודות יותר של אלו של קוויקסילבר (האחד מ"אקס-מן"). הסרט עוקב אחר נוסחה מאוד מוכרת, אבל תצוגות המשחק וההומור מספיקים כדי למנוע ממנה להיות משעממת. ושוב, ג'ים קארי פשוט… וואו. התגעגעתי.
אני כן רוצה לציין משהו שאולי נראה זניח אבל כנראה היה הדבר שהכי הרשים אותי בסרט, וזה מה שלא היה בו: דיון על הורות. ברוב המוחלט של סרטים כמו זה, האישיו המרכזי בין הזוג האנושי הוא "האם אנחנו מוכנים להביא ילד?". אחרי מסע רגשי שהם עוברים עם היצור הממוחשב דמוי-הילד התורן, הם מבינים שכן, הם מוכנים. אולי אפילו יהיה מונטאז' חמוד שלהם מכינים את הבית לקראת הזאטוט. אבל ב"סוניק" הנושא לא עולה אפילו פעם אחת. הסרט בהחלט מסמן "וי" על מגוון קלישאות, אבל זאת לא אחת מהן. מבחינתי מגיעות לו קצת טבעות זהב על זה.
היתרון של "סוניק – הסרט" הוא שהוא לא מתיימר להיות גרנדיוזי או מנסה להתחכם עם כל מיני טוויסטים (מסתכל עליך, פיקאצ'ו). הוא סרט כיפי שיודע בדיוק מה הוא רוצה להיות, והוא רץ עם זה. אין בו משהו שלא ראיתם בסרטים אחרים, וזה בסדר גמור. לפני הסרט מופיע הלוגו של חברת "Sega" – שייצרה את המשחק – ונרמז ממנו שהם מתכננים להמשיך לעבד משחקים למסך הגדול, כנראה שבקרוב. אם גם הם יהיו מהנים, לפחות כמו "סוניק", אני בסדר עם זה. רק בתקווה שלהבא הדמויות הממוחשבות יעוצבו מראש עם מראה נורמלי ולא משהו שיצא מהאזורים הכי אפלים של "דוויאנט ארט".
הילדות מאד נהנו מהסרט, אני קצת פחות,
ובמפתיע, אחד הדברים שנהניתי מהם הוא הלוגו של סגה בהתחלה. תחשבו על הלוגו של מארוול, שמכניס בכמה שניות את כל הדמויות שאתם אוהבים – אז אותו דבר, רק במשחקי מחשב.
ואז הבנתי. הסיבה שאהבתי את הלוגו של סגה הוא כי הוא היה מאד נוסטלגי. והסיבה שפחות התחברתי לסרט עצמו הוא כי הוא היה יותר מדי נוסטלגי. אני אוהב להיזכר במשחקים ששיחקתי בשנות התשעים, אני פחות אוהב לצפות בסרטים אותם ראיתי בשנות התשעים.
כי צריך להבין את זה – הסיפור של סוניק ושל השריף-שאני-לא-יכול-שלא-לחשוב-עליו-בתור-ציקלופ הוא נחמד, ועושה עבודה לא רעה בתפירת עלילה סביב משחק פלטפורמה שיש בו קיפוד שאוסף טבעות (כל עוד לא עוצרים לחשב מה היא בדיוק המהירות של סוניק); אבל בתכל'ס מדובר בסרט של ג'ים קארי, שזורק הצידה את ההישגים שהיו לו בדרמה בשנים האחרונות וחוזר לימי הטירוף של שנות התשעים, רק הפעם בתור הנבל.
ואם הייתי רואה את הסרט בשנות התשעים, אז הייתי מתמוגג ממנו, מהבדיחות המטופשות-אבל-לא-מכאיבות-לצפייה שלו, ואולי גם תופס ציטוט אחד או שניים (rockonnaissance!); אבל אני כבר לא שם, ולמרות שהיו בהחלט קטעים שאהבתי בסרט, מבחינתי הוא למלם. אבל מי שלא מכיר את אייס ונטורה? זה בהחלט סרט שכדאי לראות.
יש בדיחה אחת מאוד כואבת לצפייה
אבל גם ממש הצחיקה אותי, ולמרות הפסקה בביקורת, הוכיחה שטום מוכן להיות אבא (על כוכב הפטריות – "At least you won't be the only fun-guy")
בגרסאת האתר לניידים הטקסט לא חבוי, רק לידיעה
(ל"ת)
ובכן, זה מידע חשוב. תודה.
(ל"ת)
ניטפוק: פונג יצא ב-1972
מה שעושה אותו כמעט בן 50.
אכן.
זקן, הפונג הזה.
ביקורת מוצלחת ביותר
זה בדיוק מה שחשבתי על הסרט.
מהנה, קליל, כיפי, לא מנסה או מתיימר להיות משהו אפי, אלא יודע בדיוק מה הוא.
אחד הסרטים הכי מהנים שראיתי לאחרונה.
יש בו משהו כיפי שכל הגילאים יכולים ליהנות ממנו.
עוד משהו שהרשים אותי זה הבימוי, שהיה ממש אחלה, בהתחשב בכך שזהו סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי.
מחכה לסרט המשך…
8 ביט, לא?
(ל"ת)
כלומר, יש גם וגם.
סוניק, ספציפית, הגיע לעולם ב-16 ביט מפואר (ונו, טוב, במקביל גם ב-8 ביט. אבל הוא יותר מוכר בזכות גרסת ה-16 ביט).
אאל"ט, התכנית היתה להוציא רק ב-16 ביט
כי המאסטר סיסטם, מערכת השמונה ביט של סגה, היתה כשלון חרוץ בארה"ב לעומת הג'נסיס, מערכת השש עשרה ביט שתפסה שם חזק. אבל באירופה ודרום אמריקה עדיין היה שוק למאסטר סיסטם, מה ששכנע את סגה להוציא את המשחק גם בגרסת 8 ביט.
כן, זה גם מה שאני הבנתי. גרסת ה-8 ביט היא ה"טוב, גם זה"
הגרסה המרכזית היא ה-16 ביט.
וואי הופתעתי מהביקורת החיובית.
העיצוב של סוניק פצצה אבל הסרט עצמו כל כך מיושן ובסיסי בגישה שלו.
הסיפור מינימליסטי עושה וי על קלישאות שבא ת לא נראו מאז הדרדסים כובשים את ניו יורק.
זה ממש שבלונה שכל דמות אנימציה עוברת בסרט פתיחה שלה.
והכי מבאס זה שכל הפאנצים הכי מוצלחים של ג'ים קארי הופיעו במלואם בטריילרים.
מה נשאר? סרט שמרגיש כמו סקיצה מוצלחת לפרנצייז שרוב הסיכויים יתן בראש בסרט ההמשך או בזה שאחריו
התראת קונספירציה: הטריילר המקורי הוא פיקציה
חשבתי על זה כבר אז כשזה יצר הייפ. ועכשיו כשמתחייסים אל זה בביקורות באופן שזה יוצר יותר סלחנות לסרט (כי לכאורה אנו "יודעים בוודאות" שהיה יכול להיות יותר גרוע).
CGI זה ממש יקר. מתייחסים לזה שוב ושוב בעלויות העולות של סרטים, במיוחד מד"ב ואנימציה שלכאורה הסטנדט הוא ממוחשב וזה יוצר מצבים של lose-lose : אם האנימציה היא ממוחשבת אז היא יקרה וקשה יותר לכסות עלות הפקה ואם היא לא ממוחשבת הקהל לא יבוא (עוד מישהו הזכיר את זה לפני יומיים בכתבה אחרת באתר).
אבל: כמה עולה לשפץ את המודל רק בשביל טריילר? הרבה פחות מאשר לשפץ את כל הסרט כולו. זה יצר הייפ חינמי סביב הסרט, כך שזה אפילו חסך בעלויות השיווק. לדעתי יצא משתלם.
[צחוק נבל מרושע]
גם אני חשבתי על זה אז;
מפרגן לך על הראשוניות באתר אבל עדיין טיפה מאוכזב (אני רוצה את האהרו"כ שלי!)
בכל זאת, אני חשבתי על הלך חשיבה מעט שונה: בגדול, היה להם שני גרסאות סרטים כמעט מוכנות – אחת עם סוניק היפריאליסטי ואחת עם סוניק שנראה יותר תלוש מהתפאורה שלו (כן, מהבחינה הזו העיצוב המקורי יותר טוב…) הם החליטו לזרוק טריילר אחד לניסוי לראות מה הציבור דורש, וכשהתברר שהאנשים נגד זה הם (כנראה דאגו להגביר את ההייפ ו)שלחו את הסרט ל"עיצוב מחדש".
אבל מצד שני, האנימציה של סוניק בסרט עדיין נראית כמו ירידה בסטנדרט של אנימציה בסרטים מהסוג הזה…
תיאוריית הקונספירציה הזו הופיעה מיד עם שחרור הטריילר השני ונשללה באותה מהירות ע"י טייסון הסה (המעצב הראשי של הגרסה החדשה, שגויס רק לאחר שחרור הטריילר הראשון), ולאחר מכן ע"י האנימטורים שאולצו לטחון שעות נוספות. היא נקברה כש"קאטס" הראה לאיזו מידה של שיפוט רע אולפנים יכולים להגיע. התיאוריה הכי סבירה היא שלפרמאונט היה במקרה הזה יותר מזל משכל.
האמת כל כך דבילית שכבר עדיף את גרסת הקונספירציה
#הכל_מטומטם
(סתם, זה לא מטומטם, יש מערך שלם של שיקולים שיכולים להביא לתוצאות, אה, מפתיעות)
סרט זה אינו טוב הוא
כלומר, כן, הוא "קליל" ו"חמוד", אז למה להיות קשים איתו: הוא רק פה לעשות כיף, לא, חחח?
אז זהו, שכמוצר מרגיש כל כך מהונדס וכל כך "ילדים אוהבים את זה נכון????" וכל כך "צולם והוסרט בחסות אוליב גארדן, המסעדה הכי טוב ביקום, אנא קנו באוליב גארדן בצאתכם מהסרט" אז אני אוותר, תודה.
כן, ג'ים קארי אחלה (למרות שנראה לי שהשבחים שהוא קוצר על התפקיד גדולים במידה אחת-או-שניים על פני התפקיד עצמו), כן, אין שום דבר יותר מדי מעליב פה – אבל בכנות, הייתי מעדיף כבר שיעליבו אותי מהתפלץ המוזר יורה הפאנצ'ליינים שהוא בבירור דמות שמבוססת על סוניק, אבל לא כל כך קשורה למה שהכרתי מהדמות ובעיקר: בכלל לא מעניינת, ואפילו קצת מעצבנת.
סרט ההמשך, אם יהיה, נראה, אולי, מעניין. על הסרט הזה? אפשר לראות את המיטב של ג'ים קארי ביוטיוב ולסיים בכך את הנושא.