מישהו לרוץ איתו

מאת
מרווין
– פורסם ב 7 באוקטובר 2006Posted in: ביקורות

במאי: עודד דוידוף
תסריט: נח סטולמן
על פי ספרו של דויד גרוסמן
שחקנים: בר בלפר, יונתן בר אור, צחי גראד, יובל מנדלסון, דני שטג

יופי לי, אני ירושלמי.

נאה בעיני היא ירושלים, עירי של זהב ושל ברזל ושל אבן. לו ניתנו לי כל ערים שבעולם במתנה, מניח אני אותן ואיני בוחר אלא בירושלים. גם 'מישהו לרוץ איתו' הוא סרט של ירושלים. הוא חוגג את מראותיה, ורואים שהוא נהנה מזה. העיר זוכה למראה עדכני ומלוטש – ממש "ירושלים 2000" – דבר שלא קורה הרבה.

תמר מסתפרת. מחלפות שיערה הכהה של הנערה בת השש-עשרה, עדינת המבע, מתגוללות על רצפתה של מספרת גברים. כשהגז מסתיים, יוצאת מהמספרה מישהי אחרת. נערת רחוב בודדה אבל נחושה, חמושה בגיטרה, ולצידה הכלבה דינקה. מהרגע הראשון ברור שכל התנהגותה מכוונת למטרה מסוימת, אבל מהי – נגלה רק לקראת סופו של הסרט.

חודשיים אחרי שיצאה תמר לדרכה, יוצא אסף למשימה משלו. אסף הוא נער גבה קומה, רגיש ומופנם, שעובד בחופש בכלביה העירונית. השגרה הכלבית מתפוגגת כאשר הוא מקבל תפקיד מיוחד – לערוך חיפוש קצר אחרי בעליו של כלב תוקפני, המתגלה כדינקה. הכלבה גוררת אותו למסע מתנשף, ארוך מהצפוי, ברחובות ירושלים.

באותם רחובות ירושלמיים, תמר מנגנת ושרה. מאות כמוה אפשר לראות במדרחוב בן יהודה או בכיכר החתולות: בין ברסלברים מרקדים לדוכנים המציעים ממיטב אופנת השאנטי, ישובים על הבלטות ומנגנים, על הברזלים ומדברים, על המדרכה ומעשנים. אבל כנראה שבתמר יש משהו מיוחד, כי היא זוכה להיאסף אל המעון של פסח בית הלוי (צחי גראד) – בית חם ואוהב לנערי רחוב כישרוניים וחסרי בית. בית חם ואוהב, אמרתי? נתפשר על בית, וגם זה ברמה הטכנית בלבד. מבט מעמיק יותר בבית של פסח יגדע באיבו כל רצון שאולי התעורר בכם לעזוב את ההורים שהביאוכם עד הלום, ופסח עצמו חסר מרכיב או שניים של דמות האב האולטימטיבי. הנערים שלו יוצאים לנגן, לשיר ולבדר ברחבי הארץ – ופסח אוסף את הג'ובות. במעון שלו נכיר עוד שותפים לגורלה של תמר, כמו שלי (רינת מטטוב המצוינת) – שכנתה לחדר, נערה חדה ומשופשפת עם פירסינג בשפה וקוצים בישבן, ושי (יובל מנדלסון, דמוי ג'וני דפ בטריפ רע במיוחד) – נגן גיטרה חשמלית מחונן אבל מחוק לגמרי, דבוק למזרק כמו סטודנט לרפואה לקפה שחור.

'מישהו לרוץ איתו' מדלג הלוך ושוב ללא הרף בין עבר להווה, בין התקדמותה של תמר במשימה שגזרה על עצמה לבצע, לבין השחזור שמנהל אסף בעזרתה האדיבה של הכלבה דינקה. במשך יומיים של ריצה מטורפת ברחובות מובילה דינקה את אסף בין תחנותיה הלא שגרתיות של תמר, ואל המקומות בהם עברה לפני שאבדה לה. בדרכו יעבור אסף מביקור שליו אצל הנזירה עתיקת היומין וארכאית הלשון תיאודורה אל מפגשים נעימים פחות בכפר הנטוש ליפתא שלמרגלות ירושלים, הידוע בעיקר בזכות המעיין שלו, הנובע אל תוך בריכה מרשימה. המסע הזה לא פעם כואב, שכן מסתבר כי תמר ודינקה רכשו להן כמה אויבים בדרכן. אך אסף מגלה שמשהו גורם לו להמשיך ולחפש, בנחישות שנראה שהיא חדשה לו, את תמר – הנערה שהוא כלל אינו מכיר, אך חש שנועד להכיר. ככל שמתקרב סופו של הסרט, מתקרב גם סיפורה של תמר אל המפגש עם ההווה בדמותו של אסף.

את הסרט מובילה שורת שחקנים משובחת. בר בלפר המקסימה מצליחה להיות תמר אסרטיבית וענוגה גם יחד, וצחי גראד מעניק לדמותו של פסח את האפלוליות המתבקשת מדמותו, בלי לגרוע מהכריזמה שהביאה אותו למעמדו הנכבד כאלימלך זורקין של עולם המוסיקה – השולט בחייהם של הנערים חסרי הבית. נוספים עליהם גם דני שטג כ'קרנף', בחור שעורג לאחותו של אסף, נעמי פולני כנזירה המוזרה תיאודורה, ואפרים שמיר בתפקידון קצר כמוכר בחנות המוסיקה. אבל יותר מכולם תפס אותי יונתן בר אור כאסף – שקט וחולמני, אך דבק במשימתו. הוא לא יודע בדיוק מה הוא עושה, ובעיקר למה הוא עושה את זה, אבל עושה את זה כמו שצריך.

'מישהו לרוץ איתו' איננו חף לגמרי מפגמים. העלילה נותרת מעורפלת בכמה נקודות, וחסרים כמה פרטים שהיו יכולים להבהיר מעט את ההתרחשויות המהירות. כך, למשל, נותרתי עם השאלה המסקרנת – האם מעקב רגלי אחרי כלבים מתרוצצים הוא דרך מקובלת בכלביות לאיתור בעלים אבודים? חלק מהדמויות, כמו זו של בעלת המסעדה לאה, בלתי ברורות, ולא לגמרי מובן מנין צנחו אל תוך הסיפור. כמו כן, אנחנו שומעים הרבה על אוסף הכישרונות שמטפח פסח, אבל הפסקול (הנפלא) של הסרט, המשובץ בשירתה הנוגעת של תמר, חסר את השתתפותם של שאר הנערים. אפילו בסצנה בה החבר'ה מתפרקים ומנגנים במסיבה מאולתרת, לא נשמעת נגינתם; חבל. ובחלקו האחרון של 'מישהו לרוץ איתו' ניכר חיפזון מסוים, כביכול נזכר מישהו לפתע שהסרט נגמר בעוד מספר דקות ושיש צורך למהר ולסגור את הסיפור לפני שמתחילות הכתוביות.

עם זאת, לאורך רובו המכריע של הסרט הקצב מדויק, והסרט זורם עם הצופה מבלי לאבד אותו לאורך המרוץ. הלכתי לסרט עם חבר שלא קרא את הספר. אני חששתי שעקב ההיכרות עם עיקרי העלילה, הסרט לא יצליח לעניין אותי. החבר, לעומת זאת, חשש שהסרט לא יהיה מובן דיו – כמנהגם של סרטים מבוססי ספר, השוכחים לעיתים, במסגרת הקיצוצים החיוניים בעלילה, להותיר אותה רציפה. שנינו שמחנו להתבדות.

'מישהו לרוץ איתו' גורר את הצופה למסע בתוך ירושלים אסתטית ומטונפת בו-זמנית, אל עולם של נוער שוליים תלוש, אך גם של אנשים טובים ושל חסדים קטנים. אולם הסרט אינו מתיימר לספר את סיפורם של נערים חסרי בית בבירת מדינת ישראל. הוא אינו מספר אלא סיפורם הפרטי של נערה, הנשאבת אל תוך עולם תחתון זר ומוזר, ושל הנער המחפש אחריה מבלי שיכירה. זה כל מה שהוא עושה, אבל את זה הוא עושה מצוין.

תגיות: