במאי: אבי נשר
תסריט: אבי נשר, שרה עדן, רובי פורת-שובל
שחקנים: לירז צ'רכי, נטע גרטי, רותם אבוהב, נדב אבוקסיס, מריאנו אידלמן, ישראל קטורזה, רובי פורת שובל
1968. ישראל, אי שם בדרום. חם. יבש. על צוק נידח מוקמת לה 'עיר' זעירה, לשכן בה עולים שבאו להגשים את החזון הציוני. כמחצית מהתושבים הם עולים ממרוקו והשאר – עולים מהודו (להלן, "מרוקאים" ו-"הודים", בהתאמה). זה הרקע לסרטו החדש של הבמאי אבי נשר, שסרטיו 'הלהקה' ו-'דיזנגוף 99' זכו פה למעמד של סרטי פולחן. בארצות הברית, אגב, הוא ידוע יותר כבמאי של סרטים דלי תקציב, שעל חלקם הביקורות אומרות, "וואלאק, הרבה יותר טוב ממה שציפינו".
הסרט מתחיל כשהוריה של שרה (לירז צ'רכי, "הודית"), שלפני חמש דקות עלו מהודו, נמצאים בדרכם לאותה עיירה אמורה, ושרה פוגשת את ניקול (נטע גרטי, "מרוקאית"). הן עוד יתאהבו, יריבו ובעיקר תהיינה חברות, כי זה מה שעושים בסרטים. אבל כאן זה לא נגמר. רחוק מזה. הסרט מתאפיין בעוד הרבה מאוד קווי עלילה הרצים במקביל, שתקצר היריעה מלתארם. קשיים במשפחה אחת, קשיים במשפחה אחרת, סכסוך עבודה בין פועלי המפעל המקומי (שהם בעצם כל תושבי העיירה המחפשים עבודה) ובין הבעלים. ומעל לכל, משחק הקריקט הבינלאומי המתקרב, בין נבחרת הקריקט של העיירה הנידחת, ובין נבחרת הקריקט-בשירות-הוד-מלכותה של בריטניה האם, שהחליטה באופן בלתי מוסבר להגיע לביקור.
וכשמנסים לספר כל כך הרבה סיפורים, קורה שכולם מתפספסים. ובאמת, אף אחד מהסיפורים לא באמת מצליח להבריק. החברות (האמיצה. תמיד אומרים "אמיצה" על חברות) בין ניקול ושרה, ההתבגרות שלהן, הגילוי העצמי והפריחה המינית ההתחלתית – אלו מצליחים כמעט לספק. שתי השחקניות מוצלחות ומרגשות, וחבל שהסיפור שלהן לא קיבל יותר עומק או זמן, על חשבון כמה מהסיפורים האחרים. לא שהם לא מוסיפים צבע, אבל הטחינה הבלתי פוסקת של התנגשות התרבויות – המרוקאית (המבוססת על התרבות הצרפתית הנעלה) וההודית (שינקה משדי אמא בריטניה המתוחכמת) – מעייפת די מהר. כן, הבנו. יש את אלו, ויש את אלו. והם לא ממש מסתדרים. ואף אחד לא יותר טוב מהשני. מסר שהגננת שלי בגן שרה, ותהרגו אותי אם אני זוכר איך קראו לגננת, היתה גאה בו.
מפוספס מכולם הוא משחק הקריקט שנרקם שם במדבר. קונספט בעל איכויות הומוריסטיות – בריטים מתורבתים שאמורים להגיע לאמצע שום מקום למשחק ידידות, ומרוקאים "חסרי תרבות" שמנסים את כוחם ב"משחק של ג'נטלמנים"/"משחק של ילדות" (תלוי את מי שואלים). אבל הכפית של אבי נשר נגעה כאן רק בשכבה העליונה של הפודינג. סצינות שהיו עשויות להיות מצחיקות בהרבה, פשוט נרמסות בניסיון לסמן עוד כמה וי-אים ברשימה, במרדף אחרי קווי העלילה המתפצלים ומתאחים לאורכו של הסרט. וחבל, כי אילו הסרט היה בוחר כיוון סגנוני אחד ומתמקד בו, אני בטוח שהיה יוצא סרט מוצלח ביותר. אולי קומדיה נהדרת, אולי משל חברתי יוקד ונוקב, ואולי סתם סיפור נעורים מרגש.
זה לא שהסרט רע, חלילה. הוא נחמד מרבית הזמן, מרגש לפרקים ומצחיק לפעמים. אבל נדמה שהוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב, ומשהו בדרך התפספס. אני באמת מאמין שהבעיה היחידה בסרט היא חוסר המיקוד, כי מכל בחינה אחרת, אין טענות. השיחזור התקופתי נהדר. לא חייתי שם או אז, אבל שוכנעתי שכך אכן נראו הדברים. שכך אנשים דיברו, התלבשו וחיו. שכך נראו הבתים, שכך בדיוק התנהגו השלטונות, וכן הלאה.
השחקנים, חלקם מיובאים מחו"ל, נהדרים כולם. אוור אטיקה, למשל, שחקנית צרפתיה ידועה למדי, מגלמת את 'השכנה מלמעלה', אלמנה צעירה, נהדרת ונאווה, שלא מוצאת את עצמה או את סיפוקה בשומקום הנידח הזה. או פרמיט סאתי, שהגיע ישר מבוליווד כדי לגלם את אביה של שרה – כמו כולם, גם הוא מיואש, אך אצילי באופן הודי.
אך לא על שחקני ייבוא תקום או תיפול הנבחרת. זוהי ההופעה הראשונה של מרבית השחקנים הישראליים, הרבה מהם מוכרים בארץ דווקא כסטנדאפיסטים. למשל מריאנו אידלמן, ישראל קטורזה, נדב אבוקסיס ועוד. הליהוק שלהם גרם לי לתהות האם הסיבה שהמבטא של המרוקאים נשמע לי משכנע, היא שהמבטא ה"אסלי" היחיד שאני מכיר מגיע מפיהם של סטנדאפיסטים בעלי קיבעון עדתי.
לא אוכל לסיים מבלי להזכיר שוב עד כמה נהדרות שתי הבנות, לירז צ'רכי ההודית התמימה והנאצלה, ונטע גרטי, הלוליטה המרוקאית המלהיבה. אם ייקחו רק אותן, ויתנו להן סדרת המשך, לא אתנגד. אבל אם תהיה כזאת סדרה – אנא, בלי קונפליקטים עדתיים, בבקשה. הם מוצו מזמן, ולא פחות מאשר בכל מקום אחר, הם מוצו גם בסרט הזה. הגיע זמן לעבור לנושאים מעניינים יותר. תודה.
- אתר רשמי ישראלי (מושקע)
- אתר רשמי צרפתי
- לירז צ'רכי – כתבה
- בסוף העולם של נינט – קליפ
- פסקול הסרט
- עולם הקריקט
- איך לשחק קריקט
- לא, באמת, איך לשחק קריקט
- שחק קריקט אונליין
- יהדות הודו
- קוסקוס – פורטל מרוקאי
- נשר
- סוף העולם
שמע, זאת ביקורת טובה, זאת.
סתם הייתי חייב.
הממ... בדיחה בין פתילית.
אתר יפה, הצרפתי
חבל שבישראלי לא השקיעו באותה מידה…
סליחה?!
איזה שטויות. האתר הישראלי של הסרט הוא בין המושקעים ביותר שראיתי, ועד כמה ששמתי לב, מכיל הרבה יותר חומר מהאתר הצרפתי.
סליחה?!
לא שטויות. דעתי וטעמי.
האתר הישראלי אולי מכיל הרבה מידע בשביל אתר לסרט ישראלי, אבל זה לא אומר שזהו הסטנדרט שלפיו צריך לשפוט.
*לטעמי*, האתר הצרפתי הרבה יותר יפה ויזואלית.
כדי ליצור חשק לראות סרט, לאו דווקא צריך אתר עם הרבה טקסט.
כן, אבל
לא אמרת "האתר הצרפתי יותר יפה". אמרת "חבל שלא השקיעו באותה המידה". השקעה, וזה ברור, לא חסרה באתר הישראלי. לטעמי האישי הוא גם נראה טוב יותר.
ומה שהיה לפני הקרדיטים
בכללי אהבתי, היו כמה דברים מיותרים (הזיקפה של מריאנו בעיקר), אני די מסכים עם הביקורת.
ראיתי את הסרט.
אין לי הרבה מה להגיד עליו מעבר לזה.
רותם אבואב משחקת טוב (כרגיל)… הסיפור מעניין אם כי אין ממש פואנטה… והדמות של רובי פורת שובל ממש אבל ממש מעצבנת.
ממש שמחתי כשהיא מתה
.
חולקת על דעתך
אני דווקא התרשמתי הכי הרבה מהצורה היפה שהתעסקו בהבדלי תרבויות בסרט.. עד כמה שכולם שונים, כששמים אותם באותו בוץ הם מוצאים את עצמם דווקא דומים למדי.
לא, הסרט לא גאוני מספיק בשביל להראות לי משהו שקודם לא ראיתי, אבל כל כך היה לי כייף לשבת מולו בקולנוע, דווקא בגלל שזה כזה סיפור פשוט. אמנם רב צדדים אבל פשוט.
אולי זו הייתה השפעת אילת, אבל החום והיובש וההרגשה הכללית של האווירה בסרט בהחלט נגעו לליבי.
איזו עיר זו היתה באמת?
נראה לי כמו מצפה רמון, כי נראה לי שהיה נוף של מכתש רמון. או שלא?
ירוחם
מודה ועוזב.
אני...
אהבתי את הסרט. הוא נגע ללבי, השחקנים היו מעולים והעלילה,למרות שלא הייתה בדיוק עלילה, הצליחה לרגש אותי. רותם, ממש הצחיקה אותי.הסרט משלב צחוק ודרמה.
לגבי הביקורת,אני לא מסכים איתך כול- כך כי התרשמתי מהמשחק ומרמת הביצוע של השחקינים הישראלים!
סוף, סוף אני מוצא את עצמי נהנה מסרט ישראלי שלדעתי עשוי טוב עם משחק משכנע.
ישר כוח!
נ.ב – הלכתי לסרט אחרי המלצות חמות של אנשים שממש נהנו כמוני.
אז למה הוא כל כך מצליח?
זה באמת מוזר בעיני. עוד לא פגשתי אף אחד שהתלהב מהסרט באמת – כולם אומרים שהוא היה לא רע. בסדר פלוס, כזה. מספר התגובות הזעום בכתבה הזאת מעיד על כך שהסרט לא מעורר שום עניין מיוחד. אבל על פי המודעות, ראו אותו מאה אלף ומשהו אנשים, והיום, בשבוע החמישי שלו בקולנוע, הוא עדיין מוקרן ב-35(!!) בתי קולנוע ברחבי הארץ, כולל הקרנות מסביב לשעון בסינמה סיטי. לא שאני מתנגד, חלילה, הידד לקולנוע הישראלי והכל, אבל איך זה קרה? פשוט לא ברור.
אני מודה מיד: השיווק של הסרט הזה היה הטוב ביותר שלו זכה סרט ישראלי כלשהו בשנים האחרונות, ואולי בכלל. ושיווק קובע. אבל עד כדי כך? יכול להיות שמה שמבדיל בין ה-סרט ה-ישראלי ה-מצליח של השנה למשהו בינוני שנעלם תוך שבועיים הוא אך ורק שיווק טוב?
למה הוא מצליח
נדמה לי שמצאתי את התשובה לשאלה.
הלכנו לראות את הסרט במוצא"ש האחרון אחרי שהתוכניות לראות את 'שמש נצחית' לא יצאו לפועל. להפתעתי האולם (אחד הקטנים אמנם) בעפולה היה כמעט מלא. מאחורינו ישבו מספר נשים, שלפי המראה והמבטא יכלו, כל אחת מהן, להיות 'ניקול' מהסרט.
מההערות הקטנות שלהן במהלך הסרט ניכר שהן הזדהו עם הדמויות והאירועים; נהנו לשמוע את הצרפתית-המרוקאית והמרוקאית וכמובן – צחקו מהבדיחות.
בדרכנו החוצה מהקולנוע אמרה אחת מהן משהו כמו "אנחנו הולכים פה כמו בשדה-תעופה". מכאן אני מרשה לעצמי להסיק שהן לא מרבות לבקר בקולנוע. כלומר: הסרט הזה הצליח להביא לקולנוע גם את מי שבדר"כ לא מגיעים אליו.
מי שנהנה מהסרט הם ה'גרעין הקשה' של חובבי הקולנוע אלא עמך, שרוצה לראות על המסך את עצמו.
סלחנות? כי זה משלנו
אני מסכים איתך וגם בדירוג האישי שלי הסרט הזה כנראה לא ישתבץ בעשירייה המובילה של הסרטים הישראלים מהשנים האחרונות (נהנתי הרבה יותר למשל מהכוכבים של שלומי, מארס תורכי, החברים של יאנה, חובו של אהרון כהן).
יחד עם זאת – זה משלנו. ולכן יש סלחנות. בדיוק כמו שלהורים יש לילדיהם. יותר מזה – הורים הרי מעודדים את הילדים שלהם להיות בכיוון הנכון גם אם אוביקטיבית המצב כעת הוא לא אידאלי. ואני מקווה שגם הסרט הזה עבור הקולנוע הישראלי הוא צעד בכיוון הנכון.
"אני לא חושב שזה היה סרט טוב", כנ"ל, אבל לע"ד זה גם לא היה סרט רע.
על חוסך שבטו שונא בנו, שמעת?
מובנת לי לגמרי הסיבה לסלחנות, אבל אני חושב שהסלחנות הזאת היא חרב פיפיות. כל עוד נהיה רכים מדי, ולא נדרוש מהקולנוע הישראלי להגיע לגבהים חדשים, איך יצמחו מתוכנו הקולנוענים החדשים שיעשו סרטים טובים באמת? סרטים שלא נצטרך לנהוג בהם בסלחנות, כי הם יהיו מעוררי השתאות – זה החלום שלי.
בינתיים הגישה שלי לקולנוע הישראלי היא פשוטה מאוד. אני ממשיך לתת לו הזדמנות ועוד הזדמנות כל פעם מחדש, אבל בכל פעם אני אשפוט אותו רק בצורה הכי אובייקטיבית שישנה.
אני שמעתי על המשפט הזה
זה לא אומר שאני מסכים איתו, לדעתי המשפט הזה מהווה לגיטימציה להתעללות. לא דוגמה טובה.
מצפה לסרט המשך!!!
כל כך מזמן לא צחקתי,בכיתי, התמוגגתי כשם שחויתי אמש בעת הצפיה בסרט: סוף העולם שמאלה-.
העלילה מבריקה, השחקנים מדהימים, רוב הסצנות מעולות (במיוחד סצנת סיום הסרט).
תודה לך אבי נשר על הרעיון הנהדר, אני כבר מחכה לסרט המשך!!!
בסוף העולם ימינה?
שום כלום בשום מקום שמאלה
הביקורת שלך פשוט מהטובות שראיתי! אך לדעתי היא הייתה מושלמת לגמרי אם היית מסיים אותה ככה:
"שתי הבנות?..
מה זה פה, רפובליקת בננות?!?!!"
ראיתי ת'סרט... \:
הלכתי אליו רק בגלל שלא הייתה לי ברירה…לפי דעתי זה בזבוז ללכת לקולנוע בשביל לראות סרט ישראלי אבל נו מילא…
אז היו קטעים שהיו נחמדים ומצחיקים אבל היו גם קטעים פשוט מגעילים…הילדה מאוננת?
קטעי סקס?
נו באמת..לא יכלתם לעשות משו אחר בסרט בשביל למשוך קהל??
על הסרט הזה הייתי אומרת שהוא פסדר..לא יותר.
ראיתי את הסרט כמו כל המגיבים לפני, ואודה על האמת, אין בידי את יכולת הניתוח המתוחכמת של קודמי, הדרך היחידה בה אני מעריכה יצירה מכל סוג שהוא היא מידת ההנאה ממנה, והאם היא אמינה בעיני.
ואכן נהניתי מהסרט,אך לצערי הוא לא היה אמין לגמרי. בלט במשחקו הרע היה האב המרוקאי.
עם זאת אני מרגישה וחושבת שכדאי וצריך לעודד קולנוע ישראלי שכבר הפיק יצירות משובחות כמו כנפיים שבורות והאסונות של נינה, ובוודאי נכונות לנו עוד יצירות מהסוג המשובח הזה בעתיד.
נפוחים מחשיבות עצמית
הרי אין איש מיקם המבקרים, מנסה לנתח את הסרט באופן אובייקטיבי ומעמיק . כל שהנכם מעוניינים בו הוא להפגין ולהחצין את "הבנתכם" אתם במדיה . הסרט, מרגש, אותנטי, משקף את התקופה , מצחיק עד דמעות (את מי שעדיין יכול לצחוק) ומעניק חוייה רגשית(יודעים מה זה?) שכיף לחוות.
מכווץ מ''עממיות''
הרי אין איש ממק, צחי, שבאמת נהנה מהסרט באופן שלם.
כל רצונך הוא להראות ולהצהיר כי אתה אדם "נורמלי", וחלק מהעם.
לא ראיתי את הסרט, לכן אני לא אחווה עליו את דעתי, אבל זה באמת כ"כ קשה לראות דיעות שונות מזו שלך (יודע מה זה?)?
האם כל מי שלא חולק עמך את העדפותיך התרבותיות הוא בהכרח אליטיסט ומלא בעצמו, או שמא יש לו פשוט דרישות אחרות מסרטים בשביל ליהנות מהם?
התגעגעתי.
כל הזמן ניטפלו לביקורות של אחרים. רק לשלי לא. כבר הרבה מאוד זמן. התחלתי לחשוש כבר שאני לא ראוי.
תודה. החזרת לי את הבטחון העצמי. גם על ביקורות שלי כותבים שטויות.
אהבתי מאוד
אני ממש אהבתי את הסרט, למרות התסריט הגרוע (עד מאוד), משחקם של השחקנים הראשיים בהחלט כיפר (בייחוד נטע גרטי). התלבושות, התפאורה, המוזיקה, העיצוב, הבימוי ועוד גרמו לי לצאת מהסרט בידיעה שאני אבקר פה שוב. מדהים בהחלט!
לא ברור לי למה, אבל אהבתי הסרט.
זה ממש לא ברור לי למה אולי בגלל איכות המשחק. אולי בגלל הדיאלוגים שמחפים על עלילה שלא החליטה מה היא רוצה להיות.יש לי הרושם שהתסריטאי ניסה לירות בכול הכיוונים ולמרבה הפלא היו לו פגיעה אחת או שתיים.
שנאתי כל רגע
ראיתי את הסרט ביום שישי, ומה אני אגיד לכם, שנאתי אותו כל-כך שבמשך יממה שנאתי את כל הקולנוע הישראלי, לפני שנזכרתי שבעצם, בימינו רובו טוב בהרבה.
מה זה הבדיחות הגסות האדיוטיות האלו? למה, לעזאזל, תוקעים סטנד-אפיסט בכל חור? למה הסרט נראה כאילו העורך וגם הבמאי, שעושים את עבודתם בצורה גסה ומסורבלת להדהים, למדו את עבודתם אתמול, ולא הקשיבו בשיעור? למה יש כל-כך הרבה סטריאוטיפים וקלישאות? האם כל העירום הפרונטלי הזה באמת מחויב המציאות ומתאים לעלילה?
איכס, איכס, איכס. גס, גס, גס.
נ.ב. – דבר אחד אני כן נותן לסרט: כמה מהדמויות דווקא לא פלקטיות, בעיקר הצרפתיה המפתה המצוינת והדמות של גרטי. זה לא הציל את הסרט.
בורקס שנות האלפיים
בשתי ידיים אי אפשר לספור את הדברים שהופכים את הסרט לבורקס. המוזיקה, הצילום, הדיאלוגים, העדתיות, כמעט הכל.
הדמות של קטורזה גרמה לי לזוז באי נוחות בכסא. הוא פשוט היה הפרסונה הסטנדאפיסטית שלו ששנאתי לא פחות. חרשו יותר מדי על סטיגמות עדתיות שגורמות לי להגיד "ספרו לי משהו שאני לא יודע". אבל למרות הכל יש בסרט מאוד מאוד יפה, נעורי כזה. למרות שהוא לוקה בחסר אני חושב שזה סרט מאוד יפה.
מזל טוב!!!
המון המון מזל טוב לשחקנית לירז צ'רכי שהתחתנה אתמול!
~יום שני – 20.9.04~
ועוד ב-''הארץ'' על מאבקם של אוהדי הסרט כנגד האקדמיה
מאבק שמתחיל לקבל טונים לא-נעימים של פולסא דנורא:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=480438&contrassID=2&subContrassID=7&sbSubContrassID=0
סרט מעולה!
באתי לסרט עם צפיה מאוד נמוכה אבל זה סרט ממש ממש טוב אחד הטובים שראיתי בזמן האחרון.
יש בו ללא ספק מספר צינות שבהם הם מגזימים עם הסקס, אבל בסך הכול מאוד מומלץ!
את זה יש בטלהנובלות
אם את מחפשת "מלא תקריות ומעניין כל הזמן. ריבים, בגידות, אהבות, הומור, ועצב",
אז יש לך את זה נון-סטופ בערוצי הטלהנובלות.
ראיתי אתמול.
אין לי יותר מדי מה להוסיף על מה שכבר נכתב פה, אבל אני בכל זאת מרגיש צורך להעלות פה (שוב) נושא שהטריד אותי מאוד: העירום בסרט.
בהתחלה חשבתי שהעירום בסרט הוא מאוד במקום. בסצינת המפגש של ניקול ושרה על הגשר הוא עזר להבין משהו מדמותה של ניקול, ובסצינות הסקס עירום מלא זה דבר הגיוני למדיי. ואז, פתאום, בסצינת המקווה של רותם אבוהב, נפל לי האסימון: למה אבי נשר לא מראה את רתם אבוהב כשהיא עירומה? היא הרי טובלת במקווה לאורך הסצינה, ולמדנו כבר שהסרט לא נמנע מלהציג עירום. ואז פתאום נזכרתי שבכל סצינות הסקס ראו עירום מלא של הנשים, אבל לא של הגברים. או במילים אחרות, רק נשים יפות ומושכות התפשטו בנגב בתקופה הזו.
עירום בסרטים מפריע לי כשאני משוכנע שהוא שם רק בשביל למשוך קהל. זו אולי לא הסיבה לכל העירום ב'סוף העולם שמאלה', אבל אני לא מסוגל לחשוב על סיבה אחרת.
למען האמת...
אני די בטוחה שבסצינת המקווה לא מראים את העירום של רותם אבוהב כי היא לא באמת הייתה שמנה כדמותה בסרט וקשה להראות שומן שלא קיים (מבחינה תקציבית, that is).
רותם
נכון. היא לא היתה שמנה באמת – היא פשוט היתה בהריון.
אני אהבתי
נראה לי שאהבתי אותו בעיקר בגלל שיש לי חיבה מסויימת להתנגשויות בין תרבויות, ומאפיינים הודיים. בכלל, קשה למצוא בארץ אנשים ממוצא הודי.
אהבתי גם את השחזור התקופתי, ואיך שהסרט העביר טוב את התחושה שכולם באמת נמצאים בסוף העולם.
וחוץ מזה, המשחק היה טוב.
סרט טוב נמדד בהנאה שהוא גורם
להזדהות שלך עם הדמויות ומגוון הרגשות החיוכים והצביטות בלב,ויש בו בסרט את כל אלו ודי לי בכך ותודה מיוחדת ל"ניקול".
למה סקס קשור למודרניות?
אם אני לא טועה (ויכול להיות שאני טועה*) גם האדם הקדמון הכיר את המין. ככה הגענו עד הלום.
*רק שאני לא.
_________
העלמה עפרונית, מתעלמת מ750 עמודים שנשארו לה לקרוא עד ליום רביעי.
חברה פתוחה.
המקבלת פתיחות מינית (ריקודים מעורבים, יחסי חברות ועוד).
המשפחות קטנות.
ההורים מתורבתים.
כל אלה הם סימנים למודרניות.
ברור שהסקס בהרבה מובנים היה מוגזם אבל גם ברור שהוא ניסה לשקף חברה חילונית ולא דתית.
קשה לי לשים על זה את האצבע במדויק, אבל מרגיש לי שכמה מושגים שם מתערבבים.
מסורתיות ופרימיטיביות הם שני מושגים שונים. חברה יכולה להיות מודרנית מהרבה מאד בחינות, ועדיין לא לקבל פתיחות מינית. זה שבחברה המודרנית •שלנו• מין הוא דבר מקובל, זה טוב ויפה אבל עדיין לא מוכיח שום דבר.
הורים מתורבתים הם סימן למודרניות? הורים מתורבתים הם סימן לחברה תרבותית. סה טו.
נכון ולא נכון.
כאשר האבא מספר לניקול על המהפכה בצרפת ומרגיש בו זמנית את השיתוק שאוחז בו בחור שבו הוא נמצא, נראה לי מובן שעולם ההתייחסות שלו היא החברה השיוויונית בצרפת שאליה הוא רוצה לשאוף.
גם המהפכה המינית היא סימן לשיוויון בין גברים לנשים, ליכולת של נשים להביע את המיניות שלהן כאדם בוגר ואוטנומי ולא להסגר במערכת המסורתית המכניסה את האישה למטבח ולא נותנת לה עצמאות.
נכון שחברה מודרנית יכולה להופיע גם בהופעות שונות תרבותית, אולם לרוב, התרבות המערבית מנסה לגלם את הערכים המצויים בחברה המודרנית.
לא נראה לי שירדתי לסוף דעתך.
(ובתגובה הקודמת, "שם" התייחס לתגובה שלך אליה התייחסתי, ולא לסרט. לא שזה משנה את התגובה שלך, אבל בקריאה שנייה זה פתאום נקרא לי פחות מובן, אז אני מבהירה למען הדורות הבאים…)
תתעלמי משאר הפיסקאות.
ותתיחסי לפסקה העוסקת בפתיחות מינית, ובקשר שלה לשוויון בין גברים ונשים.
בניגוד לחברה מסורתית, החברה המודרנית מתייחסת לפרטים כאל אוטנומיים ועצמאיים, ולא כגורמים שאמורים לשרת מטרות אחרות. וחלק מהביטוי לכך נמצא בחופש שלהם לבטא את המיניות שלהם בדרכם הם ולא כחלק מהמערכת החברתית הכללית של נישואים והולדת ילדים.
אני חושבת שהצליח להסתדר לי בראש מה שהטריד אותי. את ההבדל בין מודרניות למסורת אני מקבלת (פרט לאי אילו ניואנסים, אבל זה ממש לא משנה). זה הקשר שעשית בין פרימיטיביות למסורת ומודרנה שהטריד אותי.
אההמממ...
לי זה פשוט היה נראה שאבי נשר ניסה להפשיט את נטע גרטי ושכח למעשה את הדבר הטוב הזה שהיה לו מונח מתחת לאף…
הצתה מאוחרת
ראיתי את הסרט רק עכשיו…בבית, סרט נפלא, משחק מצויין של כולם ובעיקר גרטי פשוט אדירה מגיע לה אוסקר עולמי !ואני אומרת לכם כאחת שרואה קולנוע והרבה! כל העירום לדעתי מיותר, משום מה הפך לחובה בכל סרט ישראלי, כשאין מה למכור אז חושבים שעירום מוכר טוב (אולי אכן כך-לא בעיניי). ראיתי סרטים שלמים שמדברים רק על זיונים וללא עירום בכלל (ראה "קרוב יותר") הגיע הזמן "לעלות כיתה" סרט טוב – לא חייב ערום וסקס אקטיבי!!! אפשר "למכור" גם את הסקס מבלי להציג אותו כפשוטו, זה גורע מהאיכויות של הסרט . ובכ"ז סרט מדהים !!! (לא הצלחתם לקלקל לי…)מרגש!!! נוגע !!! ישר כח לכל העושים!
מה כל כך רע בעירום?
אף פעם לא הבנתי את כל האנשים שבוכים על "העירום המיותר" בסרט זה וזה.
למה אהבתי את הסרט?
אחרי שהסתיים הסרט ועלו האורות (כלומר, כיבינו את הטלוויזיה), מרתי "איזה סרט טוב. לא סתם טוב בשביל סרט ישראלי, אלא טוב באמת".
ואז באתי וקראתי את הביקורות כאן, ואמרתי – ואללה, צודקים בכל מילה. העלילה מתברברת ואין לה פואנטה, המון סיפורים נשארים בלי תשובה, יש סיפורים מיותרים לגברי שרק מבליחים לרגע ונעלמים. יש סטנאפיסטים מיותרים. לחלק מהדמויות י מניעים תמוהים. השביתה ומשחק הקריקט בכלל שייכים לסרט מובטלים אנגלי – הם לא קשורים כאן, לא אמינים ולא ממוצים עד הסוף…
אז מה אהבתי?
את הסצינות הקטנות, הרגעים הקטנים, המשחק, כמה דמויות לא שגרתיות, את כל מה שהיה קשור בדמות של רותם אבוהב (שנראתה לרגע כמו קרירקטורה ואז הגיעה סצינת המקווה המדהימה והוציאה אותה מזה), דווקא את העובדה שסצינות כמו משחק הקריקט או השחור נראות כל כך שונות ממה שראינו עד היום… חיים קטנים. זה מה שמתואר כאן, ומתואר יפה, עם הפתות ומתנות קטנות לאורך התסריט ועם משחק נחמד מצד כל הנוגעים בדבר.
כך שאני לא כ"כ מסכימה עם מי שאמר שאנחנו סלחנים כלפי הקולנוע הישראלי. דווקא אם היה מדובר בסרט יוגוסלבי או באינדי אמריקאי חתרני, היינו (חלקנו) מקבלים אותו כיצירת מופת אותנטית. הקרבה שלנו לחומר מאפשרת לנו לתפוס יותר בקלות את הזיוף, אבל אז מתגלה שיש גם קפלים קטנים של אמת נוגעת ללב בפנים.
כן,
רק חבל שאת הסרט כתבה שרה -עזר-, ולא שרה עדן.