ביקורת: שלגיה

"שלגיה" הוא עיבוד לייב אקשן לקלאסיקה של דיסני. ולא סתם קלאסיקה, הסרט המונפש הראשון באורך מלא בארה"ב, סרט בן כמעט 100 שנה שעדיין עובד היום נהדר אפילו או בזכות זה שהוא כמעט ללא דיאלוגים ושירים ופשוט מספר סיפור אגדה בפשטות ועם אנימציה יפה ומקורית. כמו כל שאר העיבודים המצולמים של דיסני, לא היה צורך בעיבוד הזה, אבל כמה אפשר להישמע כמו תקליט שבור – זה מה יש.

בגרסה הזאת שלגיה היא לא עם עור צח כשלג, אבל היא נולדה בסופת שלג וכך קיבלה את שמה (בסדר). ההורים שלה, המלך והמלכה הטובה לימדו אותה להיות אמיצה וקשובה וכל הדברים הטובים, ולכן כשאבא שלה מתאלמן ומתחתן עם המלכה/מכשפה הרעה הכל מתדרדר, הממלכה סובלת ושלגיה הופכת להיות עוזרת בית. במצוקתה, במקום לחלום על נסיך (מה כאב לכם לשים את השיר היפה הזה בקרדיטים דיסני) שלגיה חולמת על להפוך את הממלכה שלה למשגשגת שוב. כאן נכנס ג'ונתן – גנב פשוט, מנהיג המורדים ביער, וחתיך כמובן – שמזלזל באצולה ומנסה לגנוב מאספקת הירקות של הארמון כדי להאכיל את החברים שלו.

שלגיה עוזרת לג'ונתן ולומדת שהמלכה באמת רעה. המלכה לא אוהבת ששלגיה למדה את האמת ו/או הפכה להיות יותר יפה ממנה, ולכן היא שולחת את הצייד שלה להרוג אותה. הצייד כמובן משתפן ושלגיה בורחת ליער ומוצאת את בקתת הגמדים. אם עד כה הצלחתי להבליג, החלק עם הגמדים, איך נאמר את זה בעדינות… הוא זוועת עולם.

הגמדים, בגלל בלאגנים כאלה ואחרים, הם דמויות CGI מהסיוטים שלי (פלוס כמה סטראוטיפים יהודים שחוגגים). את הגמדים מדבבים שחקנים מאוד מוכשרים, אבל לצערי זה לא מספיק בשביל להתגבר על הכיעור של העיצוב שלהם. בכל מקרה, שלגיה מתרסקת בביתם, עושה קצת סדר, מלמדת את הגמדים לשרוק, לסדר ולריב פחות וזוכה בליבם.

אבל אבוי, המלכה מבינה ששלגיה חיה ושולחת עליה את צבא הארמון. פה חוזרים ג'ונתן וחבורת השחקנים/גנבים/חברים שלו ובזמן שהם נלחמים בצבא, ג'ונתן נפצע ושלגיה לוקחת אותו לרופא היחיד שהיא מכירה – דוק הגמד.

זה זמן טוב לציין שאני לא טהרנית, ולא קריטי לי שהעלילה לא זהה אחד לאחד לסרט המקורי. אבל בשלב הזה ממש רואים את הבעיות שהיו להפקה ואת כל הטלאים שחוברו זה לזה. לא היה צריך את כל השלבים האלה, והתירוץ ללמה כולם עוזבים את שלגיה לבד כדי שהמלכה תבוא לתת לה תפוח מורעל הוא קלוש ביותר. תפסיקו להמציא לעצמכם בעיות.

אבל זה מחזמר, נו, מה זה משנה עלילה בכלל – אז בוא נדבר על זה שאת השירים כתבו זוכי ארבעת פרסי ה-EGOT פול ופאסק ("לה לה לנד", "אוון הנסן היקר"), ואלו פשוט לא שירים טובים. במהלך הסרט ניסיתי להבין מי החיקוי העלוב שלהם שדיסני שכרו, עד שגיליתי ששכרו את המקור. אין שיר אחד שאני זוכרת, הביצועים של השירים נעים בין בסדר גמור לסביר, והנאמברים נראים כמו חיקוי לא משהו לסרטים של ג'ון מ. צ'ו.

התחושה במהלך הצפייה היא כאילו כל מעורבי הסרט קיבלו רשימה של דברים שצריכים לקרות ורק סימנו עליהם וי בלי באמת להשקיע מחשבה או מאמץ. בין אם זה "פחות נסיך ויותר פמיניזם", "שיר נבל מופרך, שיר עיירה גדול מהחיים", ופריימים של הסרט המקורי שחייבים כמובן להופיע גם פה. מארק ווב, הבמאי, פשוט מציג את עצמו כאדם חסר מעוף וחשיבה יצירתית, ואם יורשה לי להגיד, החלטות הבימוי שלו גרועות במיוחד, בעיקר בנושא השירים והנאמברים. נדמה לי שהוא אמר לכל שחקנית ושחקן בסט "אנחנו במחזמר! גדול יותר!", בלי להבין את המדיום שבו הוא נמצא.

אבל לא הכל גרוע! יש גם טוב בסרט – נניח: ברכות לגל גדות שלוהקה לתפקיד נבלית (המלכה הרעה), קיבלה שיר עסיסי ושלמרות כישורי השירה המוגבלים שלה, היא עושה איתו כל מה שהיא יכולה. זה לא הרבה, אבל זה קצת יותר משאר השחקנים בסרט. רואים שהיא מאוד נהנתה מהתפקיד ואני מקווה שהיא קיבלה עליו סכום נאה של כסף. אני גם רוצה לתת כִּיף לדיסני שהפכו את הסרט למחזמר הרבה יותר בומבסטי עם תלבושות מגניבות ונאמברים עם מלא ניצבים. חבל שהשירים לא משהו, אבל אמרנו שאנחנו בטוב.

עוד נקודה לטובת הסרט היא שהליהוק מכוון שירה. כי למרות כל מגרעותיה של רייצ'ל זגלר אשר מגלמת את שלגיה (ואני כרגע מתמקדת במגרעות על המסך, לא מחוצה לו, עוד מ"סיפור הפרברים" משהו שם לא התחבר לי) – לשיר היא יודעת. חבל שבתפקיד הראשי פה זה כל מה שהיא יודעת. אני כן אגיד שהאשם מבחינתי פה הוא לא זגלר, אלא הבימוי והתסריט. אנדרו ברנאפ בתפקיד הנסיך (סליחה, אין נסיך, זה לא מה שמגניב עכשיו, אז בתפקיד ג'ונתן הגנב) הוא שחקן ווסט אנד מוכשר למדי, אבל הסרט לא מצליח להסביר בשום שלב מה אמור להיות מעניין בדמות שלו או של זלגר. התמימות של שלגיה פשוט פחות מעניינת כמעט מאה שנה לאחר המקור עם שחקנית בשר ודם. אולי בגלל זה גדות היא היחידה שמצליחה לצאת מהעסק בצורה מכובדת: היא מראש יכולה לעשות שטויות וליהנות ולא רק לשיר יפה.

מה עוד? אה… אה… סחטיין שלא הרסתם את "היי-הו". באמת, בשלב שהגענו לשיר הזה בסרט כבר התחלתי לחשוש.

וזהו.

דיסני, אני מפצירה בכם, מספיק ודי. אין מצב שעדיין שווה לעשות את כל ההעתקים האלה, אפשר להשקיע את הכסף הזה ביוצרים טובים שרוצים לספר סיפורים חדשים. תשפרו את דיסני פלוס שיעבוד כמו שצריך ותנו לי לראות את הקלאסיקות שם, או פשוט תוציאו אותן לקולנוע שוב. חוץ מחשבון הבנק של גל גדות ורייצ'ל זגלר, אני לא בטוחה למי כל העסק הזה עוזר.