משחקי בילוש

מאת
ליאופולד
– פורסם ב 12 בנובמבר 2007Posted in: ביקורות

במקור: Sleuth
במאי: קנת בראנה
תסריט: הרולד פינטר
על פי מחזה מאת אנתוני שפר
שחקנים: מייקל קיין, ג'וד לאו

מערכה ראשונה: אנדרו ווייק – מיילו טינדל 0:6
בית מפואר. רכב נכנס לחניה. אדם יוצא ממנו וניגש לכניסה. כן, תזכיר לי? אומר האיש הפותח את הדלת. אני המאהב של אשתך, אומר האורח. אה כן, מהמהם האיש בכניסה. קבענו להיפגש, לא? בבקשה, היכנס.

הבעל הוא סופר מתח מפורסם ועשיר כקורח. הוא יושב לבד בטירתו המרושתת כולה במצלמות אבטחה, מנותק מהעולם, ומחכה לאורחים. עשיר, יהיר ובטוח בעצמו, הוא מקבל את פני המאהב, שחקן לונדוני מובטל ממוצא איטלקי, אך יהיר לא פחות, ובטוח בעצמו כפליים. אני מאוהב באשתך, אדוני, אני רוצה להתחתן איתה, מציג השחקן את תמונת המצב. תן לה גט, עכשיו. אולי בעוד חמש שנים, פוטר אותו הסופר, מנצל את החוק האנגלי של אותה התקופה.

יש לי רעיון יותר טוב, אומר פתאום הבעל. בכספת בחדר השינה שלי מונחים יהלומים בשווי מיליון פאונד. גנוב אותם. סליחה? מרים השחקן גבה. גנוב אותם, אני ארוויח את כספי הביטוח, אתה תמכור אותם לחבר שלי באמסטרדם (כבר עשיתי את כל הסידורים, אתה מבין), ויהיה לך כסף לכלכל את אשתי – אתה הרי יודע כמה האישה הזאת דורשת. אני לא רוצה אותה לידי יותר, אתה מבין, ואני לא רוצה שהיא תחזור אלי.

השחקן המובטל שוקל את ההצעה – הוא הרי יודע שאין לבטוח בסופר, שהושפל על ידי בגידתה של אשתו וכנראה רוצה לנקום. הסופר מחייך בביטחון. המאהב מתלבט. טוב, הוא מפתיע בעיקר את עצמו. אעשה כרצונך, אבל אתה חייב להסכים לגירושים מידיים. עכשיו תור הסופר להסס. הביטחון עובר מיד ליד – הקנטות, השמצות הדדיות, תחרות בלתי פוסקת בין צעיר ומבוגר, ניסיון השנים מול קלות הרגליים. והמשחק צובר תאוצה, כשכל צד שולף עוד שפן מהכובע, עוד אס מהשרוול, מנסה לגרום למפלתו של רעהו, לביזויו המוחלט. מי יכניע את מי במשחק הטניס הוירטואלי והלחוץ הזה? ואנחנו רק במערכה הראשונה.

מערכה שניה: אנדרו ווייק – מיילו טינדל 6:0
'משחקי בילוש' הוא סרט בריטי מאד, ובעיקר הוא סרט קטן מאד, קטנטן ממש, קאמרי באופיו. הוא מבוסס על מחזה לשני שחקנים, חדר אחד, וזה הכל. ואכן, הסרט לא מרחיב את היריעה המקורית כמעט בכלל. שני דברים צריך כדי להחזיק סרט פצפון כזה: משחק ותסריט, ומשניהם יש, ובשפע. ג'וד לאו מוכיח שוב שהוא לא רק פרצוף יפה. על פני סקאלה אינסופית של הבעות, העוויות ומחוות גוף, הוא פורש את דמותו של השחקן הצעיר ומלא החיים, המתריס את אישיותו התוססת אל מול פניו החמוצות של הסופר. הוא מזנק, צוחק, לועג, בוכה, והכל בגדול – מכל הלב.

מייקל קיין, שכבר מזמן לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד, הוא הסופר, ההיפוך הגמור לשחקן המוחצן. ציני, שלו, אדיש לכאורה כמעט לחלוטין לסביבה, אך בפנים, כמו כולנו, בסך הכל מחפש חבר, מישהו לאהוב. ברגע אחד הוא מכיל את סך כל התחושות של יריבו למשחק, כל אחד מהם רב אמן בתחומו, ואף צד לא גובר בתחרות הפסיכולוגית.

מאחורי הקלעים, חברו לתרגיל הקולנועי הזה גדולי התיאטרון הבריטי. המחזאי המקורי הוא אנתוני שפר; את התסריט כתב המחזאי הרולד פינטר, זוכה פרס נובל לספרות, שכתב כמה מהיצירות המושחזות והכואבות של התיאטרון בשנים האחרונות. הוא עיבד את המחזה כמו שהוא יודע, עם ההתבוננות המדויקת והאכזרית ביותר בנפש האדם: עלובה, קטנה ורמוסה, אך לא בלי טיפת חמלה. ובכיסא הבמאי, קנת בראנה, אולי הנציג הבולט ביותר של אנגליה השייקספירית בעולם בעשורים האחרונים, בוודאי בהוליווד. עתה בראנה מנסה את כוחו בקולנוע מודרני, מינימלי, מינורי, שונה לגמרי ממה שהראה לנו עם 'הנרי החמישי', 'מהומה רבה על לא דבר' ו'המלט'. הוא מצליח להוציא מהתסריט המבריק שלו ומשני השחקנים המוכשרים את מלוא הדרמה שרואים בדרך כלל בהפקת ענק רבת משתתפים.

מערכה שלישית: אנדרו ווייק – מיילו טינדל ?:?
'משחקי בילוש' נדמה לפעמים כמשחק על משחק על משחק. זהו חידוש של סרט מ-1972 באותו שם, שביים ג'וזף מנקייביץ' ('הכל אודות חווה'). הסרט ההוא היה בעצמו רימייק של הצגת תיאטרון של שפר, שגם כתב לו את התסריט. בסרט המקורי שיחק לורנס אוליבייה את תפקיד הסופר, ואחד צעיר מייקל קיין בתפקיד המקביל לתפקיד השחקן – ס?פ??ר צעיר הנאבק על הקריירה שלו (מה שמסביר את הזלזול הנמשך של הסופר, השואל את השחקן, אז מה אמרת שאתה? ספר?). עכשיו, קיין המבוגר ב-35 שנים הוא הסופר המנוסה ושבע הימים.
בכלל, לאור השנים האחרונות, סביר להניח שג'וד לאו הוא שיבוט צעיר ונמרץ של מייקל קיין: קיין כיכב בתפקיד אלפי בסרט המקורי משנת 1966, שלאו עשה לו חידוש ב-2004. חילופי דורות של שחקנים המשתעשעים בדמויות הקולנועיות שלהם כאילו היו הלצה ליד שולחן האוכל.

הביקורות קטלו את החידוש, וטענו שהוא אך צל דהוי של המקור, שהיה משעשע, אכזרי, ומושחז הרבה יותר. אבל מי שלא ראה את הסרט המקורי יהנה מהתרגיל הבריטי בקולנוע, תיאטרון וחילופי דורות. משחק הטניס המופרע של שני היריבים המרים צובר תאוצה ככל שמתקרבים למערכה השלישית ולשובר השוויון. רק אחד יכול לצאת מנצח מקרב המוחות הזה.

תגיות: