אני לא זוכר מתי, אם בכלל, היה כזה באזז מסביב לפרסום שיר מתוך סרט. לא טריילר, לא תמונה, לא מידע. שיר.
כמובן, שירי ג'יימס בונד תמיד משכו מידה של תשומת לב פשוט משום שהם שירי ג'יימס בונד, ויצטרפו לרשימה ארוכה ומכובדת של שירים ומבצעים. וכמובן, מדובר באדל, האישה שעשתה מהפכה מוחלטת בעולם המוזיקה העולמי כשהפכה לכוכבת ענק בזכות העובדה שהיא יודעת לשיר, ולא משום סיבה אחרת. קטע קטן מהשיר "סקייפול" הגיע לרשת כבר לפני כמה ימים, והנה השיר במלואו.
זה השיר הכי בונדי שהיה לבונד כבר הרבה מאוד זמן. רוב שירי הנושא של סרטי ג'יימס בונד הם באמת שירי נושא – הם נקראים על שם הסרט שממנו הם לקוחים, ואפשר היה למצוא בהם איזה סגנון פומפוזי אחיד. החל מהריבוט של "קזינו רויאל", הקשר בין השיר לסרט היה הרבה פחות ברור. אבל אדל הלכה על שיר בונדי הכי קלאסי: לא רק שהוא נקרא על שם הסרט, הוא מבוצע בליווי תזמורת, בלי שום ניסיון להתאים את השיר לפופ המקובל היום, ומזכיר בסגנונו דברים כמו "Diamonds are Forever", ונוסף לכל הוא מבוסס בחלקו על נעימת ג'יימס בונד, שנשמעת ברקע באיטיות. נחמד.
הרגע שמעתי אותו
שיר אדיר לטעמי. קלאסי.
אחד מ5 הגדולים אי פעם
לצד שירלי בייסי, א-הא ושריל קרואו, הביצוע הזה מצטרף ל-5 שירי הנושא הכי טובים בסדרה. הוא מוצלח מהרבה סיבות, אבל קודם כל בזכות העובדה שגם מי שלא מכיר כלל את אדל (אס איף) יזהה מיד שזה שיר ג'יימס בונדי. בקיצור – מלכה.
שירלי באסי שרה בשלושה סרטי בונד:
מונרייקר, יהלומים לנצח וגולדפינגר. לא ברור לאיזה מהשירים התכוונת.
אני אישית חושב שמונרייקר הוא אחד השירים הטובים של בונד. הוא גם אחד הטובים ששמעתי אי פעם.
סייג: בבית השני יש להחליף את המושג האיום והנורא Unfinished Life (מופיע בהקשר של "קח את חיי הבלתי גמורים והפוך אותם לשלמים") במושג קביל יותר – Unfinished Love.
חוץ מהסייג הנ"ל, השיר מושלם בעיניי.
שיר חזק ביותר
(ל"ת)
אני מאוד מקווה שזה סימן לבאות
השיר של קורנל היה מצויין וכך גם הסרט. פשוט היה תענוג לפתוח ככה את אתחול הסדרה ואת עידן דניאל קרייג.
השיר של אלישה קיז ושל וויט היה ממש רע, לא הבנתי איך אפשר לעשות שיר בונד כל כך גרוע, וגם הסרט היה ממש מאכזב.
השיר החדש ממש מוצלח! בחירה נכונה של המבצעת, לחן סינמטי. אני מקווה שהסרט ימשיך עם אותן עוצמות.
נחמד כזה.
לא שמעתי אף שיר בונד קודם, אז אני לא בדיוק יודע איך אחד "אמור" להישמע, אבל בתור שיר, סקייפול הוא די בסדר, וזאת מחמאה גדולה להגיד על זמרת שאני אישית לא אוהב במיוחד (היא מזכירה לי את אבי ביטר, אבל לא מהסיבה שאתם חושבים. פשוט גם היא תמיד נשמעה לי כאילו היא בוכה את השירים שלה במקום לשיר אותם) ופשוט לא מתחבר בכללי לסגנון שלה. המנגינה היא לא משהו מיוחד, אבל הפסנתר והתפקידים התזמורתיים מצויינים, אווירתיים ועוצמתיים במיוחד.
מה שכן, מבחינה לירית אי אפשר להגיד על השיר הזה שהוא לגמרי מקורי – יש בו העתקה (הומאז', הומאז') משיר המרגלים הטוב ביותר אי פעם, Secret Asian Man (ואני יודע שזה משפט קלישאתי שאומרים על מרגלים… אבל עדיין!)
לא שמעת אף שיר בונד קודם?
חלקם מאוד מפורסמים (גם בלי הקשר לבונד), כמו:
http://www.youtube.com/watch?v=JK2hKzZss5Y
http://www.youtube.com/watch?v=Fp4CR2HcHLQ
אני מניח שאתה מתכוון ל-Secret Agent Man,
איזה הומאז' ממנו אתה שומע בסקייפול?
התכוונתי לתבנית של
"לתת מספר, לקחת את השם".
(וכן, אני יודע מה השם האמיתי של השיר)
אני לא מספר, אני אדם חופשי.
(ל"ת)
אם כבר מדברים על סקייפול
בתאריכון הסרטים כתוב שהוא יוצא בארץ כשבועיים לפני ארה"ב, וגם זכור לי שהתאריך השני נדחה לפני כמה חודשים. האם התאריך הישראלי עדיין נכון?
כן
זה לא שהוא יוצא בארץ מוקדם, זה שהוא יוצא בארה"ב מאוחר. הוא יוצא ברוב העולם לפני ארה"ב.
זו לא באמת מהפכה – מצעדי העולם נכבשים כל הזמן ע"י זמרים/ות עם קול יפה אך ללא כשרון כתיבה או מקוריות. בשיר הזה יש מעט מהראשון וכלום מהשני. הוא ממלא ביעילות את המשבצת של שיר בונד וזה הדבר הטוב היחיד שיש לי להגיד עליו. אהבתי יותר את "Another Way to Die" מהסרט הקודם. אמנם הקולות של ג'ק וייט ואלישה קיז פחות מלכותיים מזה של אדל אבל הוא מגניב בזכות עצמו וגם מעביר באפקטיביות את האווירה הבונדית עם כלים פחות שגרתיים. בכל זאת, גם הוא לא מהווה תחרות לשיר הבונד האהוב עלי מהתקופה החדשה – The World Is Not Enough של גארבג', אולי שיר הבונד היחיד שאת הפזמון שלו אפשר לזמזם.
אגב, לקזינו רויאל לא היה את שיר הבונד התלוש הראשון. קודמו, Die Another Day של מדונה, היה גרוע פי כמה.
שיר גדול
לא ידעתי מה לחשוב על זה שאדל שרה את השיר, אבל הפתיעה בגדול. אני לא ממש מעריץ שלה, אין לי שירים באייפוד או משהו, אבל אני לא אכחיש שיש לה כישרון. והשיר הזה כל-כך יפה ובונדי שהוא מהפנט כזה. רציתי להפסיק באמצע כדי ללכת לעשות משהו ולא יכלתי. אבל עדיין, השיר האהוב עלי הוא של כריס קורנל. מה שכן, אני מחכה לראות את הקליפ של השיר הזה.
יאיר רווה הפנה את תשומת ליבי
לעובדה שאת הסרט מביים סם מנדז ומצלם רוג'ר דיקנס. Say what now?
סרטי ג'יימס בנוד מעולם לא ריגשו אותי במיוחד או עוררו אצלי ציפיה, אבל תוך שנייה ורבע הסרט הזה הפך להיות משהו מאוד מסקרן.
טיפל'ה התאכזבתי
זה נוטה יותר מדי לכיוון הבונדי ופחות מדי לכיוון האדלי. אני אוהב את זה שהצד של האמן בולט יותר מהצד הבונדי, זה היה יפה מאוד ב-3 שירי הנושא האחרונים (לא שהשירים הקודמים היו גרועים או משהו כזה).
זה לא מרגש וזה מרגיש פומפוזי מדי בשביל, יותר מדי "גדול מהחיים". אם זה היה עוד שיר של אדל אני לא בטוח שהוא היה נכנס לאחד האלבומים שלה , בטח ובטח לא יוצא כסינגל רשמי.
שיר פשוט מצוין
מצד אחד, הדבר היחיד הגרוע שאני יכול לומר עליו הוא שהשיר לא פורץ שום דרך חדשה אלא נשמע כמו שיר ג'יימס בונדי קלאסי לגמרי. שזה בעצם לא דבר רע כ"כ מצד שני, במיוחד לאור הכישלונות התמהונים של שירי הנושא של שני הסרטים האחרונים שניסו להישמע חדשניים ובעיקר יצאו או נחמדים ומוזרים ולא מספיק חזקים ("קזינו רויאל"), או סתם גרועים ("קאנטום של נחמה". לא, ברצינות. מה *זה* היה?! הוא נדבק טיפה ללשוני לתקופה מסוימת בעיקר בגלל שטחנו אותו בתוכניות טלויזיה, אבל זה הרי עדיין כ"כ שקוף שהשיר הזה רחוק שנות-אור מלהיחשב לשיר טוב וראוי). למען האמת, לשנייה אחת גיחכתי קצת על מילות השיר.. לא חשבתי שיציינו כ"כ הרבה פעמים את המילה "סקייפול". אך מיד נזכרתי שזה היה המצב הזהה עם לא מעט משירי הנושא בסדרת הסרטים הזו. אני רק מקווה שזה נעשה במודעות עצמית, למרות שכרגע זה לא נראה כך. טוב, לא נורא – גם להיות קלאסי עד הסוף זה לא סוף העולם.
גם אני לא נמנה בתור מעריץ אדל, בעיקר בגלל ששיריה לא מוצאים חן בעיניי. למרות קולה האלוהי, מיותר לציין. למזלי, וכפי שצוין מעליי, השיר "סקייפול" ממש לא נשמע כמו שאר שיריה. לדעתי הוא מספיק חזק כדי לזכות באוסקר (למעשה, יצאה מחמאה מוזרה למדי, שהרי הסטנדרטים לקטגוריית השיר לא כאלה גבוהים..), וגם בכדי להיכנס לרשימת שירי ג'יימס בונד הטובים מעולם, יחד עם live and let die ו-you only live twice. הממ.. למעשה גם כאן יצאה מחמאה מוזרה לא פחות שהרי אני לא כזה מת על איכות השירים של סרטי בונד.. למרות זאת, אני לגמרי עומד מאחורי טענתי ששני השירים שכרגע ציינתי הם אדירים בהחלט.
לא הייתי אומר שהיא מפורסמת רק כי היא יודעת לשיר
זה שהיא בעודף משקל הוא גם סוג של גימיק, ולצערי היום אין זמרת פופ בלי גימיק. הקהל יותר מאמין לה שעצוב לה, מאשר למישהי עם גוף מושלם שיכולה להשיג כל גבר שתרצה.
(גם אני חושב שהיא שרה יפה, אבל היום זה לא מספיק כדי להתפרסם).
נו באמת.
העולם מלא ב"זמרות" שמצטיינות בעיקר בכך שהן נראות כמו דוגמניות, ועד שיש אחת שלא – אז זה "גימיק". לא, אני לא חושב שלא להיראות כמו דוגמנית זה גימיק.
חוץ מזה שזה ממש לא הגימיק של אדל
שהוא העובדה שכל הסגנון המוזיקלי שלה – מאיך שהיא שרה לסוג השירים שהיא שרה ואפילו איך שהיא מתלבשת ומעצבת את השיער – הוא מאוד רטרו, מושפע מ-R&B, ומזכיר זמרות משנות הששים. הבחירה שלה בתור זמרת לסרט בונד היא די מושלמת. כפי שכתב יאיר רווה היום מה שהשיר והביצוע הכי מזכירים זה את שירלי באסי.
אם כל מאפיין וכל בחירה סגנונית הם גימיק
אז אין יותר למילה "גימיק" שום משמעות.
לכל אמן יש מאפיינים. אם כל מאפיין מוגדר אוטומטית כ"גימיק", אז להגיד על משהו שהוא "גימיק" כבר לא אומר עליו שום דבר.
אז למה המראה של אדל הוא גימיק, והסגנון שלה אינו גימיק?
(ל"ת)
שניהם לא גימיק.
(ל"ת)
אני לא חושב שזה לזה אופיר התכוון.
זה כלל וכלל לא גימיק מכוון, משום שלא נראה שהזמרת או המפיקים שלה מנצלים את השומן העודף שלה בתור דלק למסע הפרסום שלה. מה שכן, אי אפשר להכחיש את העובדה שהיותה מלאה במקומות הלא נכונים משכה את תשומת הלב של לא מעט אנשים כלפיה וכלפי העבודה שלה. במילים אחרות, זה לא גימיק במובן הקלאסי של המילה, זה "גימיק" שנוצר על ידי המעריצים, על ידי התקשורת. זאת לא הפעם הראשונה שמישהו מתפרסם משום שיש לו משהו שהופך אותו ל"חריג" או "מסכן" (אני כמובן *לא* אומר שלהיות שמן זה משהו חריג או מעורר רחמים) – ע"ע רוב משתתפי תוכניות הריאליטי היום, וזה רק בתחום הבידור.
לצערי היום לכל זמרת יש גימיק
ולה יש משהו גאוני שאף אחד עדיין לא חשב עליו. זמרת "של העם". שכל ילדה שמנה מזדהה איתה ומעריצה אותה. זמרת שהלכה נגד כל הסיכויים של תעשיית הבידור. לצערי התעשייה לא השתנתה באורח פלא לתעשייה שמחבקת את השונים והלא מושלמים. דוגמא: ליידי גאגא השמינה, לפי ידיעה של 7 לילות. אחד מרגעי השפל של העיתון לדעתי, אפילו שזה היה תחת הכותרת "כולם מדברים על".
עוד לא הבנתי מה אתה טוען
אדל מלאה לא בגלל הגנים שלה אלא משום שזה יבטיח לה קריירה מצליחה? אדל מצליחה לא בגלל המוזיקה שלה אלא בגלל שהיא מלאה?
יופי, אתה לא מסכים עם מישהו, אז תכניס לו מילים לפה.
שים לב שאמרתי שאני חושב שהיא זמרת טובה, כלומר היא מצליחה גם בזכות המוזיקה שלה. אם זה השתמע כך, לא חשבתי שהיא השמינה בשביל להיות זמרת, אבל זה אכן עובד לטובתה.
ברור שהמוזיקה שלה היא קריטריון עצום להצלחתה,
אבל חייבים להודות, חלק *קטן* מההצלחה שלה שמור לכך שהיו אנשים שהיה להם מוזר לראות אישה "מלאה" ב-MTV או משהו בסגנון הזה, ובגלל שזה סיקרן אותם, הם בדקו את המוזיקה. לצערינו, יש בעולם, ובמיוחד בקהילת מעריצי הפופ, המון אנשים רדודים שמסתכלים קודם על המראה ורק אחר כך על היצירה.
דוגמה נוספת: סוזן בויל, למשל – האם מישהו היה בכלל שם לב אליה אם היא לא הייתה נראית כמו גפילטעפיש שעשוי מגרמלינים?
אוי, לא קראתי את התגובה שלך לפני ששלחתי. סליחה.
אנחנו טוענים פחות או יותר את אותו דבר :)
כנ"ל לרפרנס לאקס פקטור (או שזה היה Britain Got Talent?). בכל מקרה סיימון קאוול זומם אחד כזה כמעט כל שנה (כשזה הנוכחי):
https://www.youtube.com/watch?v=AcbsMOMg2fQ
(סליחה אם גלשנו קצת)
מזל שהיא לא קוראת פה,
כי זה היה יכול להיות ממש מעליב.
זה ממש לא מה שהוא אמר.
אני מניחה שאפשר להסכים על זה שלמוזיקה יש חלק די גדול בהצלחה שלה, אבל זו תהיה קצת היתממות להגיד שהיא נטולת איזשהו גימיק: הרי ברור שגם מסביבה, כמו מאחורי כל כוכבת פופ מצליחה, יש יועצי תדמית ואנשים שעובדים קשה כדי לבנות לה איזושהי תדמית. במקרה הזה מדובר ב"בת של השכנים", כדי לתת למאזין הממוצע תחושה שהוא עלאק התעלה על המערכת בזה שלשם שינוי הוא מקשיב למישהו (קצת) שמן ולא ל"אוי הזמרים השטחיים האלה שמוכרים רק את הגוף שלהם!!!!!11", כשזה שטחי בדיוק באותה מידה.
אמריקן איידול/אקס פקטור ודומיהן עושות מזה יופי של רייטינג כל שנה עם איזשהו אודישן של מישהו שמן/מוגבל/וואטאבר כדי שהצופה הממוצע יוכל להגיד לעצמו "היי, אני לא שטוף מוח!" ואז להמשיך לאכול את שאר הזבל שהם נותנים לו.
זה לא משנה את העובדה שהיא אחלה זמרת, אגב. יש לה כמה שירים מצויינים אפילו. אבל קשה לי להאמין שהיא הייתה מצליחה בקנה מידה כזה אסטרונומי אלמלא התדמית השיווקית הדי מוצלחת הזו.
כן, יש לה תדמית, וכן, בטח יש לה יועצי תדמית.
אבל האם היא הצליחה כי היא מתפשטת? לא.
האם היא הצליחה כי היא יפהפיה? לא.
היא הצליחה כי היא עושה פרובוקציות בכל מחיר? לא.
האם היא היא הצליחה כי היא מנצלת את הטרנדים החמים ביותר בתחום המוזיקה? לא.
האם הדיון הציבורי בה עוסק בחיי המין שלה, או בחייה הפרטיים בכלל? לא.
היא מצליחה כי, לדעת הרבה מאוד אנשים, היא זמרת מעולה שיש לה שירים מצוינים. זה לא גימיק.
לא לגמריי מסכימה.
נכון שיש לה שירים מצויינים וקול טוב – אבל אתה באמת חושב שזו הסיבה הבלעדית לזה שהיא הפכה לכזו הצלחה מסחררת? עד כמה שיצא לי לראות יש מספיק אנשים שמאזינים לה (בעיקר) בגלל שבניגוד לכל אותם כוכבי פופ שאוהבים להכליל (ולרוב בצדק) היא משחקת על משהו שאין להם – (אשליה של) אותנטיות, כך שהעובדה שהיא לא יפהפיה/מתפשטת/פרובוקטיבית עובדת כאן לטובתה. לטעמי הניסיון הקצת ציני להפוך את זה למשהו אותנטי מזוייף כמו בדיוק כמו כל תדמית שמנסים להבנות לכוכב פופ "נורמלי", אבל שוב, זו דעתי.
ולגבי הסעיף האחרון שלך – דווקא כן יש עיסוקים בזה, באופן קצת בלתי נמנע. אבל ייאמר לזכותה שהיא לא צריכה את זה כדי להרוויח פופולאריות.
ניטפוק:
"האם הדיון הציבורי בה עוסק בחיי המין שלה, או בחייה הפרטיים בכלל?" – דווקא כן. רבות דובר על כך שאת השירים הראשונים שלה הקדישה לאקס שלה שלטענתה קרא לה תמיד שמנה והתבייש להציג אותה ליד חברים שלו, ועוד דברים כאלה ואחרים שאני לא זוכר כרגע. לא שזה מה שהפך אותה לדעתי לזמרת מצליחה, אבל בכל זאת.
אגב, גם כריסטינה אגילרה, בריטני ספירס וליידי גאגא
הן זמרות מצליחות למרות שהן ממש לא רזות. אדל לא מיוחדת במינה בכל מה שקשור לכך.
לא ממש רזות?
שלושתן הצליחו, בין השאר, כי הן נראו (או גרמו להן להראות) כמו דוגמניות של בגדי ים.
בעולם שבו חיים בני אדם אמיתיים הן נחשבות רזות. מאוד.
רק תראה תמונות עדכניות שלהן:
ליידי גאגא –
כריסטינה אגילרה –
בריטני ספירס –
|
זה שהן התחילו את הקריירה צעירות, יפות ורזות זה לא משנה – היום הם כבר לא כאלו, והם עדיין מצליחות (בריטני ספירס אולי פחות מפעם, אבל אני בספק שזו הסיבה).
[שלא יראה, חלילה, שאני מבקר אותן. נהפוך הוא – אם ככה טוב להן עם עצמן, לבריאות. אני רק אומר שהיום הרעיון של זמרת מלאה *ו*מצליחה לא כזה משונה.]
אם הן שמנות
אם הן שמנות, במה שנראה כמו (מקסימום) מידה 42, מה אפשר לומר על נשים אמתיות שמעולם לא רזו עד כדי שיעלם להן החזה או הישבן? הר אדם? מפלצות?
גם בתמונות האלו הן רחוקות מלהיות שמנות.
תשווה לבת' דיטו בגזרת הזמרות ולשכנות מהבנין שלך והבנין ממול בגזרת בני האדם.
ובגלל זה לא השמשתי במילה "שמנות".
אבל להגיד שהם הצליחו רק כי מידותיהן של דוגמנית בגדי ים? לא נראה לי.
זה משנה בריבוע.
שלושתן היו סמלי סקס, באופן מוצהר, מופגן, מפומפם ומתוכנן. זה היה חלק מרכזי ממה שעיצב את התדמית הציבורית שלהן.
אני באמת צריך לחפש תמונות שלהן בחצי-ערום באינטרנט בשביל להוכיח לך שהן השתמשו במין, ובהיותן מודלים מקובלים (ולגמרי מעוותים) של גוף נשי אידיאלי, כדי להצליח?
היחידה שעשתה משהו מעניין עם הדימוי הציבורי הזה הייתה ליידי גאגא, וגם זה הלך לאיבוד איפשהו בים ההפוך-על-הפוך-על-הפוך שלה.
אז לגבי ההצלחה שלהן אז - אין ויכוחים.
אבל הן מצליחות גם היום. וזה כנראה לא בגלל שהגוף שלהן בנוי בצורה יוצאת מן הכלל, כי הגוף שלהן היום הוא, מן הסתם, של אישה בשנות העשרים המאוחרות-שלושים מוקדמות ממוצע. אנשים לא יכולים להעריץ זמרת רק בגלל השירים שלה?
צריך להיות מאוד מאוד מאוד תמים
כדי להאמין שלהצלחה של בריטני ספירס וליידי גאגא יש קשר משמעותי למוזיקה שלהן.
לגבי ליידי גאגא..
לא מסכים. ז"א, אני חשבתי כמוך עד שראיתי את הוידאו הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=laIr_d0hFB8
על פי אותו הגיון להצלחה של פרדי מרקיורי אין קשר משמעותי למוסיקה שלו.
לגבי ספירס… היא יצור די מהונדס.
למה?
כמו שherenot כתב, אני בהחלט חושב שללידי גאגא וגם לכריסטינה אגילרה יש כישרון. לגבי בריטני ספירס… טוב, יש לה שירי פופ ממוצעים לגמרי. וזה בכלל לא דבר רע (לדעתי). אנשים מזמזמים לעצמם שירים כמו Poker Face ו-Till The World Ends כי הם שירים קצביים וקליטים שבחלק מן המקרים גם מבוצעים טוב, לא כי "הזמרת הזאת כוסית".
אף אחד לא חשב שאנשים מזמזמים שירים רק
בגלל הסיבה שציינת. הרעיון שהועלה פה, אם אני מבין נכון, הוא השאלה למה אנשים מכירים מלכתחילה את השירים של בריטני (שהם, לפי הגדרתך, "ממוצעים לגמרי" לצד היותם "קצביים וקליטים"), ולא אלפי שירים קצביים וקליטים, טובים יותר או פחות, של זמרים שלא התפרסמו.
הרעיון שמועלה הוא שהשיווק של הזמרת בצורה כזו וכזו הפך אותה מוכרת ולכן היא הצליחה מלכתחילה.
אני חושב שהממוצע של שירי הפופ הוא "קצבי וקליט".
לא, זו לא התחכמות. אני לא חובב מוזיקה גדול, אבל כשאני שומע שיר פופ שלא מצליח להיות הדבר היחיד שאני מצפה ממנו – להיות קצבי וקליט, אני יודע שמבחינתי הוא נכשל. בגלל זה, למרות כל הביקורות של שירי הפופ והדאבסטפ העכשווים, אני חושב שרובם דווקא חביבים. כך שמבחינתי "קצבי וקליט" ו"ממוצע לגמרי" הם לא בהכרח מושגים סותרים כשמדובר בשיר פופ.
ובקשר לשאלה – בסדר, אז איזו עוד סיבה יכולה להיות להצלחתן מלבד המוזיקה שלהם? המראה אולי לוקח חלק, אבל כמו שאמרת, סביר להניח שיש עוד מאות זמרי פופ שגם הם כנראה נראים טוב. מה מייחד את בריטני מהם? הסיפור של ליידי גאגא הוא לדעתי אולי קצת יותר מורכב. אני מודע לזה שמדברים הרבה על ההופעה שלה וכל זה, אבל אני לא רוצה להגיד שרק בגלל זה היא הצליחה. אני מניח שמה שקרה זה שאנשים שמעו עליה בעקבות כל הדיבורים, בדקו כמה שירים בשביל להבין על מה המהומה, והתחברו לסגנון שלה. לפי ההשערה הזו, (שאני כמובן לא יודע כמה היא נכונה, היא פשוט הדבר ההגיוני ביותר שעובר לי בראש כרגע) הדיבורים בעקבות ההופעה שלה וכל זה כן היו חלק בהצלחה, אבל זה לא מה שעשה אותה. אני אומנם לא מהמעריצים שלה, אבל אני חושב שיש לה כל-כך הרבה יותר מה להציע משמלה שעשויה מסטייקים.
דווקא לדעתי היא אישה יפה
(ל"ת)
השאלה אינה האם היא יפה, או שמנה, או פרובוקטיבית.
השאלה היא האם היא *הצליחה* בגלל זה.
לדעתי, קשה מאוד להגיד – אבל אין ספק שמתעסקים הרבה מאוד במשקל שלה. אני גם מניח שאם היא הייתה גבר, היו מתעסקים איתו הרבה פחות.
היא הצליחה בזכות הכשרון
ובגלל שהיא לא דקיקה במידה 0 זה עורר תהודה לא פחותה מהשירים שלה, מעין "הו מיי גאד! היא מעיזה לכבוש את המצעדים עם המשקל הזה?"
מה שמזכיר לי את הציטוט הזה מרוק 30:
Jack: [referring to Jenna's weight gain] She needs to lose 30 pounds or gain 60. Anything in between has no place in television.
לדעת הרבה מאוד אנשים, ג'סטין ביבר הוא זמר מעולה שיש לו שירים מצויינים.
בעצם, יש לי חשד שבאף נקודה אף אחד לא אמר "קניתי את הדיסק שלה כי היא נראית ממש טוב", לא משנה על איזו זמרת.
לא שזה אומר שאתה בהכרח טועה, פשוט את המשפט הזה אפשר לומר על כל זמר.
זה הרבה יותר פשוט מזה
כמו בכל סוגי האמנות, אנשים מתחברים למוזיקה שהם יכולים להזדהות איתה או שיש להם משיכה כלפי מה שהיא מייצגת עבורם. ואם לא די בכך, הרי שלא פעם אנשים גם מגדירים את עצמם (בין היתר) על-ידי המוזיקה שהם שומעים, בדיוק כפי שהם מגדירים את עצמם באמצעות הבגדים שהם לובשים.
כל התפקידים האלה של המוזיקה גורמים לכך שלתדמית שמאזין מייחס לאמן או לסוג מוזיקה מסוים יש הרבה פעמים חשיבות רבה. התדמית היא פשוט חלק מחוויית המשתמש של המאזין. כמעט כל מאזין. וזה בדרך-כלל לגמרי לא מודע. זה גם לא בא על חשבון ההנאה האסתטית מהמוזיקה עצמה. לעתים רחוקות תחושת הזדהות או משיכה יוכלו לחפות על מוזיקה שאינה נעימה למאזין.
אבל המרחק מכאן ועד "גימיק" הוא עדיין גדול. אני יכול לאהוב אמן בגלל שהוא עושה מוזיקה בועטת וזועמת ולי (נניח) יש דחפים בועטים וזועמים. אני יכול לאהוב אמן (גם) בגלל שהוא בעל מראה אסתטי ולי (כמו לכל אדם) יש משיכה טבעית למראה אסתטי, שמתקשר באופן בלתי-מודע לתכונות חיוביות (פשוט כי הוא מסמל בריאות). אני יכול גם לאהוב אמן (גם) בגלל סיפור חיים שאני מזדהה איתו. אבל (וזו הנקודה החשובה) זה לא הופך את כל המאפיינים האלה של האמן ל"גימיקים". זה הופך אותם למאפיינים שמושכים אותי.
חשוב לא פחות: גם העובדה שיש בצד השני אנשים שמודעים לקהל שלהם, ומנסים להציג לאמן מסוים תדמית שמתאימה לקהל ספציפי היא לגיטימית. זה פשוט הצד השני של המטבע. ה"מוכרים" יודעים מה החוויה שהקהל רוצה לקבל, והם נותנים לו אותה.
ואגב, גם בזה אין שום "גימיק". זו פשוט הדגשת תכונות מסוימות והצגת האמן לקהל. "גימיק" זה כשיש לאמן מאפיין אחד מאוד בולט וקיצוני שנועד לבדל אותו מהיתר. בעולם של זמרות פופ סקסיות, להיות זמרת פופ סקסית זה ממש לא גימיק. בהגדרה. לעומת זאת, ללבוש שמלה של בשר זה כבר משהו אחר. למדונה היו גימיקים, וכך גם ל"ליידי גה גה" (לא שזה מפחית מהכישרון העצום שלהן). מצד שני, אצל בריטני וחברותיה לא זכור לי גימיק רציני, אולי פרט לנשיקה הלסבית ההיא.
השאלה היא האם התדמית באה לפני השירה, או אחריה.
ובצורה כללית יותר: הבעיה בתיאוריה שלך היא שהיא יכולה להיות מופעלת על כל תחום אמנות. הזדהות עם התדמית של האמן היא שתגרום לך לאהוב אותו.
אלא שאמנים הם אמנים בתחום מסוים, ונדמה לי שרוב האנשים מקטלגים כ"גימיק" כל מה שנמצא מחוץ לאותו תחום.
אם מדונה מוציאה להיטים זה לא גימיק, אפילו אם יש בהם חידושים (או העתקות) טכנולוגיות. אם היא מוציאה ספר פורנו, זה גימיק. אם טום קרוז זונח את סרטי הפעולה לטובת דרמה סוחפת זה לא גימיק. אם הוא קופץ על הספה של אופרה, דווקא כן.
בהקשר הנוכחי, השאלה היא האם התדמית של ספירס, או גאגא, או אגילרה, או אדל מורכבת בעיקר מכישורי השירה שלהן (לא גימיק) או מהמראה שלהן (כן גימיק).
בעיה אחרת שיש לי עם התיאוריה שלך היא שאני לא בטוח שאני מסכים איתך באופן כללי – שהזדהות היא הגורם המשמעותי ביותר למשיכה אמנותית – אבל זה פחות חשוב כרגע.
קרא שוב מה שכתבתי. לא אמרתי את מה שאתה מייחס לי
אני ממש לא חושב את הדברים שאמרת בשמי. לא אמרתי ש"הזדהות היא הגורם המשמעותי ביותר למשיכה אמנותית". אפילו לא אמרתי ש"הזדהות עם התדמית של האמן היא שתגרום לך לאהוב אותו".
אמרתי שבנוסף לחוויה האסתטית-השמיעתית, העדפה מוזיקלית מושפעת גם ממאפיינים שונים של הז'אנר או האמן, לרבות התדמית שלהם בעיני המאזין. ואמרתי שהמאפיינים האלה משפיעים על ההעדפה בצורות שונות וביניהן, בין היתר, הזדהות, משיכה או עניין של המאזין.
בנוסף, ההגדרה "שלי" לגימיק היא בכלל לא "שלי". זה עניין של הגדרה לשונית. זו פשוט משמעותו של גימיק: מאפיין מיוחד ובלתי רגיל שיוצר בידול בין אחד לבין כל היתר. אם ניקח דוגמה מעולם הסרטים, אז ב"משחקי הרעב", הבגדים עם הלהבות של קטניס ופיטה הם גימיק. הם מיוחדים, אקסצנטריים ומבדלים אותם מכל יתר המשתתפים במירוץ.
לגופו של טיעון:
מבחינתי, השאלה אינה מה ההגדרה הלשונית, אלא למה אנשים כאן מתכוונים כשהם אומרים "גימיק". בתור התחלה, אני חושב שדי ברור שאנשים מייחסים משמעות שלילית לביטוי. ניסיתי להסביר איך אני חושב שאנשים כאן (כולל אני) מבינים את משמעות המושג, ולמה הם מייחסים לו משמעות שלילית.
אם לחזור על ההגדרה, הרי שגימיק הוא משהו שמבדל אמן מאנשים אחרים ואינו קשור לאופי האמנות שלו.
הסיבה שהמושג טעון במשמעות שלילית היא שזה מרגיש כמו רמאות: אתה אמור להיות מפורסם בגלל שאתה כותב שירים יפים או שר נהדר, לא בגלל שרירי החזה שלך; או להצליח בגלל כישורי המשחק שלך, ולא בגלל שמועות שהיחצ"נים פיזרו לגבי הגירושין שלך.
לגבי כל השאר: אני מתנצל אם אתה מרגיש שייחסתי לך דברים שלא אמרת, אלא שגם אני לא אמרתי שאמרת את מה שאמרת שאני אמרתי שאמרת. לכן בוא נזנח את זה כרגע, לפני שהמשפטים שלי הופכים לממש מסובכים.
טוב, זה כבר לא הגיוני
א. "לגופו של טיעון": כפי שניסיתי להסביר, הבעיה עם הדרך שבה אתה (כמוו אחרים כאן) מציג "גימיק" היא שהיא לא הוגנת כלפי האמן וכלפי הקהל שלו. לכל אמן יש גוף, עיניים ושיער (או קרחת). יש לו סיפור חיים ויש לו מוצא וצבע עור. לומר אוטומטית שאלה מהווים "גימיק" (שלדבריך "טעון במשמעות שלילית") זה לא הוגן. היא לא הוגנת כלפיו כי הוא לא עשה שום דבר רע. והיא לא הוגנת כלפי הקהל שלו, כי זה לגיטימי שחלק מהחוויה האמנותית שלנו היא המשיכה למאפיינים משניים שהמוזיקה או האמן מייצגים עבורנו. בדיוק בגלל זה צריך להגדיר בצורה הוגנת יותר מה זה "גימיק", מה גם שההגדרה הזו אף מדויקת יותר לשונית.
ב. שני המשפטים שאמרתי שייחסת לי הם ציטוטים מההודעה שלך שבהם אתה מנסח את העמדה שלי (ומגיב לה). אז להגיד שלא אמרת שזו עמדתי זה פשוט, ובכן, הזוי.
זה לא גימיק
עד שהאמן ויחצ"ניו מחליטים להבליט אותו ולקדם אותו ככזה. כל אמן מנסה למכור תדמית שתואמת או מנוגדת למה שהוא מוכר בהתאם למה שיעזור לו להתקדם יותר. הגימיק הוא מאפיין מיוחד שמודגש רק לצורך כך שיהיה מאפיין מיוחד ללא קשר לאומנות עצמה.
אצל בריטני דווקא היה גימיק מסוים שעשה רעש גדול. במשך יותר משנה, אי אפשר היה להזכיר את השם שלה מבלי להכנס לשיחה על הבתולין שלה. לא משהו שמייחד אותה מהרבה בנות 18 אחרות ברחבי העולם. ייתכן בהחלט שרבים מאלו שכן שמעו את המוזיקה שלה עשו את זה מתוך אהבה לשירים. אבל מה שקידם אותה והשאיר אותה במרכז הבמה היה אותו גימיק. והיא דאגה לנצל אותו עד הסוף, כבחורה צעירה, שנראית טוב ולובשת בגדים חושפניים.
כל כוכבת פופ לא דקיקה גרמה לסערה דומה לזו שאדל גורמת לה עכשיו. גם קווין לאטיפה ומוניק היו ועדיין כאלה, והן ניצלו את זה לטובתן, כשחברות אופנה וקוסמטיקה רבות רבו עליהן בגלל מה שהמשקל השונה שלהן ייצג.
אז כן, לכל אמן יש גוף, מראה חיצוני מסויים ועבר, השאלה מה ממנו האמן בוחר לשים בקדמת הבמה כדי שיבדיל אותו משאר האמנים הטובים בעולם. מסתבר שבעולם הרדוד והלא הוגן שלנו, יכולת גבוהה תקדם את האמן רק עד רמה מסויימת.
אני מצטער שהרגזתי אותך.
סליחה.
הא?
אין לך על מה להתנצל, וממש לא הרגזת אותי. מצטער אם נתתי רושם אחר.
האמת שלא ממש אהבתי
אכן שיר בונד "קלאסי", אבל עם מילים נטולות משמעות שרק חוזרות על עצמן. כן, אחלה נעימה, אדל יודעת לשיר והכל, אבל אפשר להשקיע ולכתוב יותר מארבעה משפטים גנריים ולחזור עליהם כל השיר.
אהבתי יותר את השיר פארדויה של קוואנטום של נחמה – http://www.youtube.com/watch?v=h6CoNUE5Zho
קלאסי.
לא אוהבת לא את אדל ולא את בונד,
אבל השיר… שיר מעולה.
אדל, אני מסכימה עם נאוצר, יש לה קול בכי רטוב שכזה, ששרוב הזמן עולה לי על העצבים, וכל ההיפ סביבה גם כן עולה לי על העצבים. בונד הישנים חביבים מאוד, אבל את החדשים לא אהבתי, פשוט לא אוהבת את דניאל קרייג בתור בונד.
אבל השיר נפלא, באמת.
אהבתי את מה שעשית עם השם שלי
(ל"ת)
אני מצטערת, שנאוצר,
המוח שלי עדיין רק חצי מתפקד אחרי אייקון.
שיר אדיר, כמו diamonds are forever. קלאסיקה מיידית.
אחלה שיר
אבל שיר הבונד האהוב עלי הוא אפילו לא חלק מסרטי ג'יימס בונד, אלא הומאז' מצויין ממשחק הוידאו Metal Gear Solid 3: Snake Eater.
והנה שיר הנושא של המשחק(כמובן אם אותו השם)- http://www.youtube.com/watch?v=_CbFAZ2ztlE
אחחח… השיר הזה חזק.
*עם!
למה אי אפשר לערוך תגובות?!
Snaaake
גם זה שיר משובח.
מקום שני אצלי ברשימת שירי בונד, מייד אחרי נעימת הנושא של Spy Hard.
http://www.youtube.com/watch?v=F7KMMxAQp8I
ולנושא: שיר מוצלח מאוד. גם אני לא מחבב מאוד את אדל, אבל השיר הזה בהחלט מרגיש כמו ג'יימס בונד קלאסי.
וגם זה, כמובן.
http://www.youtube.com/watch?v=TkWrN56y0yI
או בשמו העברי – שיר אהובת הסוכן.
אהבתי! כיף לחזור לשיר ג'יימס בונד קלאסי
אני ממש לא ממעריצות אדל, אבל השיר הזה לגמרי עושה לי את זה בלחן, בעיבוד ובהגשה; אני כבר לא יכולה לחכות לראות את האנימציה שתלווה אותו בסרט, הקרדיטים של סרטי ג'יימס בונד הם אחד הפיצ'רים הכי מגניבים בסדרה! הוא אכן לא מקורי או חדשני משום בחינה שהיא, וטוב שכך. אני זוכרת ששמעתי ברדיו את Tomorrow Never Dies לראשונה ולא היה לי מושג אפילו שעומד לצאת סרט, ועדיין המחשבה הראשונה שעברה לי בראש היא "זה נשמע כמו שיר ג'ייס בונד" ושמחתי לגלות שלא בכדי![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
. אפילו עם כל אהבתי היוקדת לפול מקרטני והעובדה ש-Live and Let Die עובד בהופעות סבבה עם כל הזיקוקים מסביב, זה עדיין לא עושה לי את זה כמו You Only Live Twice למשל. גם The World Is Not Enough היה לגמרי בשטנץ הנכון* ואז הגיעה מדונה והרסה את הכול עם שיר איום ונורא שלא קשור לג'יימס בונד שהעדפתי להדחיק ומאז זה כבר לא היה זה. מסקנה: את שירי ג'יימס בונד צריכה לשיר זמרת והלחן צריך להיות סוג של בלדה (רצוי כוחנית אבל אפשר גם משתפכת**) בעיבוד תזמורתי כבד. ככה אני אוהבת אותם.
—————————–
* אגב, הלכתי להאזין לו עכשיו ביוטיוב וכשצפיתי בקליפ (אחרי שנים רבות) הבנתי מהיכן שאבו יוצרי "יומני שרה קונור" את ההשראה…
** אני זוכרת ששרתי פעם את For Your Eyes Only בקריוקי…
יופי של קידום לסרט
לדעתי, יותר טוב מכל טריילר שיהיה לסרט הזה. עכשיו כולם מדברים על השיר ועל הסרט, הוא מושמע ברדיו כל הזמן עם הזכרות לסרט, ובקיצור, ההייפ והבאזז סביב הסרט עולים.
זה מוכיח שהבחירה באדל, הזמרת המצליחה בעולם כרגע, הייתה בחירה נכונה מבחינת המפיקים, לדעתי.
נקווה שהסרט יהיה טוב כמו השיר.
שיר בסדר, אבל שיפור ניכר לעומת הקודמים.
המילים, אפעס, לא מי-יודע-מה, והחריזה מוטלת בספק. אבל אדל זמרת מצויינת, הביצוע באמת מזכיר את שירלי בייסי, ומאוד נשמע 'בונדי'. לא יצאתי מגדרי, אבל זה בהחלט לא מבייש את הפירמה.
הטריק המלודי בפזמון
עם הסאונד ה"משונה" ב"קראמבל" וב"טול", הוא כל כך בנאלי ומעצבן. שיר חלש, לדעתי, למרות שהיא מבצעת מצויינת ובלה בלה בלה.
שיר לא רע בכלל
ובהחלט שיפור על פני הקודם של ג'ק וייט ואלישה קיז. כמו רבים אחרים, גם אני חושב שהמוזיקה בסרטים של שנות השישים/שבעים עם הליווי של ג'ון בארי היו הכי טובות. לדעתי, "You Only Live Twice" היה ונשאר עד היום השיר הכי טוב בקטלוג שירי הנושא של בונד. ננסי סינטרה פשוט לוקחת את שירלי באסי בהליכה.
מצד שני, אני גם חשבתי ש"You Know My Name" הוא שיר מעולה לבונד, על אחת כמה וכמה כשמדובר בריבוט לסדרה.
סתם לידע כללי
ל"קוואנטום של נחמה" היה במקור שיר נושא מעולה שנכתב ע"י דייויד ארנולד (המלחין של 5 סרטי הבונד האחרונים, ומי שאחראי גם על השירים של "קזינו רויאל" ו"העולם אינו מספיק") ושרה שירלי באסי, ושמסיבה מפגרת כלשהי הוחלף בשיר הנוראי של ג'ק וייט.
הנה השיר המקורי של באסי:
http://www.youtube.com/watch?v=nEAWlUKRHHk
זה לא מדויק; הוא לא באמת היה שיר הנושא והוא לא "הוחלף"
מתחת לסרטון שקישרת אליו כתוב
DAVID ARNOLD states on his twitter profile:
i started on ideas for the song during QOS, hence the string line that opens the song,only a couple of lines, once jack and alicia came on board, we didn't do anything else.When asked to produce Shirley Basseys album,myself and Don finished it for her".
אבל הוא אחלה שיר ג'יימס בונדי, חבל שלא השתמשו בו.
השיר של ג'ק וייט ואלישיה קיז לא נוראי בכלל
הוא פשוט לא קליט. אני לא יודע כמה הוא טוב, אבל הקשבתי לו היום בפעם הראשונה והוספתי לפלייליסט שלי פשוט כי מעניין לי להקשיב לו. השיר של אדל נמאס עליי עוד לפני שהגעתי לפזמון השני..
נוראי או לא נוראי זה עניין של טעם
אבל מה שבטוח זה שזה השיר הכי לא "בונדי" אי פעם, והוא לחלוטין חוטא למותג שהוא נכתב עבורו. לשירי הסדרה לאורך השנים היה סאונד די אופייני, שהוגדר בסרטים הראשונים ע"י ג'ון בארי והתבטא בתזמור הכולל שימוש נרחב בכלי נשיפה ובמעברי אקורדים מסויימים, והשיר של וייט מתעלם מכך באופן בוטה.
לא בטוח בכלל שזה השיר הכי לא בונדי
כי מדונה ו"למות ביום אחר" קיימים.
כן... כמו הסרט עצמו.
(ל"ת)
אז אולי אין לי מספיק ידע בונדי
בכל אופן, אני נהנה מהשיר של וייט וקיז, הוא מיוחד.
סקייפול ואדל
שיר מדהים באמת עם רגש מדהים באמת אני ממליצה לכולם ללכת לסרט
סקייפול ראיתי אותו הוא ממש מדהים ומהמם אחד הסרטים הכי יפים שיצאו
אז לכו תראו אותו החלאה של סרט
החלאה של סרט
זו באמת המלצה משכנעת
גם "סמאח" התחיל כטעות הקלדה.
ותראה לאן הוא הגיע.
הכלאה של חלאה ואחלה?
באמת שגיאה עם סטייל.
מגניב!
החלאה
you use that word, I do not think it means what you think it means.
סליחה, לא יכלתי להתאפק, אבל זה רק מחיבה.
אם כבר כותבים עם שגיאות לפחות שהשגיאות יהיו עם סטייל. וזו שגיאה עם סטייל.
אני לא יודע עד כמה תגובה כזאת מותרת פה,
אבל נתקלתי בקאבר לשיר הנושא של "סקייפול" ו… טוב, בואו נגיד שלדעתי הסרט היה משתפר פלאים אם הגרסה הזאת הייתה בו:
https://www.youtube.com/watch?v=HCH8zx0LSNE
באמת?
לא שהמקור של אדל עושה לי את זה במיוחד, אבל מיתרי הקול שלי כואבים מהזדהות עם המאמץ הניכר של הזמר…
ביצוע חביב, פרשנות מעניינת,אבל זה לא ג'יימס בונד, צר לי
מבחינתי ביצוע כזה היה רק מקלקל וממשיך את הרצף הרע של שירי ג'יימס בונד. אין תחרות, אני מעדיפה את הביצוע המקורי מבחינת העיבוד והביצוע ללא כל התלבטות. נראה לי שגם לפי הקליפ נשמע שהזמר חשב שהוא שר את שיר הנושא של "כלבי אשמורת".
קאבר שלא משנה את המהות של המקור ולא עושה איתו משהו חדש,
לא ראוי לזכות קיום, לדעתי.
בסדר גמור; רק שזה לא הסגנון המתאים לסרט של ג'יימס בונד
(בהקשר להערתך שהוא היה משפר את הסרט; לדעתי זה היה מקלקל).
הנקודה הזאת
היא סתם כי אני חובב מטאל והייתי רוצה לראות יותר שימוש במוזיקה כזאת בסרטי מיינסטרים![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני לא חובבת מטאל אבל לא שמעתי מטאל בשיר...
ואני לא ממש מבינה על מה אתה מלין, ויש די והותר שירי מטאל ובכלל רוק לסוגיו בסרטים, בפרט שירים בסגנון הקאבר הזה. אין בו שום דבר מסעיר או אנטי "מיין-סטרימי". רק שג'יימס בונד הוא קלאסיקה מסוג אחר, וכשהחליפו את סגנון השירים בסרטים האחרונים זה פשוט הפך אותם לסתמיים ולא ל"שירי ג'יימס בונד". זה קרה גם בעבר, ולא אהבתי את זה גם אז… גם Live and let die, למשל, הוא לא שיר ג'יימס בונד בעיניי; לא הכרתי אותו מהסרטים (לא צפיתי ברוב הישנים) והוא לא מתקשר לי בכלל לסגנון. עבורי זה ה"שיר עם הזיקוקים שפול מקרטני שר בכל הופעותיו" (בעוד שבוע בווינה, אין לי ספק).
הנה שיר שהיה יכול להיות מעולה כשיר בונד
https://www.youtube.com/watch?v=bpOSxM0rNPM
אמנם לא ממש בסטייל של השירים הישנים אבל עדיין אני רואה את זה כפתיח לסרט בונד. אגב בקליפ יש אנימציה יפהייפיה.
לא רע, אני יכולה להבין למה הזכיר לך את הסגנון הבונדי
אם כי העיבוד מאוד לא בונדי… בתור התחלה חסרה תזמורת וזמרת עם קול גדול.![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
האנימציה חמודה, אם כי גם היא כמובן לא בסגנון הבונדי.
אל תתפלא אם ארקטיק מאנקיז יעשו את שיר בונד הבא
די חיזרו אחריהם לעשות שיר ל"קוואנטום של נחמה" וזה בסוף לא יצא.
על זה יש רק מילה אחת להגיד -
אמן!![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אגב, עכשיו יש תגובה ביוטיוב עם יותר מ100 thums up של "זה נשמע כמו שיר של ג'יימס בונד". אני לא לבד
אם כבר הזכרת את Arctic Monkeys ובונד...
הנה ה-cover המעולה שלהם ל"יהלומים לנצח":
http://www.youtube.com/watch?v=ZlHsJ_Ct0jc
הם לא יודעים איך אקדחים עובדים!?
היו לפחות שני מקרים ששמתי לב אליהם שחברי הלהקה ירו לכיוון חבריהם.