נא לסמן ספוילרים כמו שצריך. אנחנו אולי ננסה גם פורמט חדש ובו נרשום דעה מקוצרת על הסדרה ועל הפרקים בהתחלה לפני הביקורת המלאה, כי זה בתכלס רעיון מגניב אבל כרגע בשלב הזה עוד אין מה להגיד כי ראינו רק שני פרקים. אבל תחזרו לפה אולי כשהסדרה תסתיים, יהיה פה טקסט שונה. בכל מקרה, הנה איתי.
פרק 8 – החבר'ה הטובים באמת
ככל שהתקדמה העונה (הסדרה?) של צוות שלד, עלו שאלות למה דווקא היא מקבלת כל כך הרבה תשבחות. אחרי הפרק האחרון, כשהכל בא על מקומו בשלום, ברור שהגורם המרכזי להערכה הגבוהה לסדרה היא הנוסטלגיה. לא נוסטלגיה ליקום של מלחמת הכוכבים – נוסטלגיה לסיפורים פשוטים, בלי ניסיונות להתחכם עם הצופים, בלי טוויסטים מיותרים או דמויות שהופכות את עורן באמצע הדרך. הסיבה היא שיש לנו סיפור שבו יש טובים אמיתיים ורעים אמיתיים, ועלילת הרפתקאות מאד אישית ולא חובקת גלקסיה, וסיפור שנסגר היטב תוך שמונה פרקים ללא מריחות או ריצות. וסוף טוב.
כי בואו נזכור איך נגמר הפרק הקודם: הפיראט האכזר סילבו פגש את ההורים של הילדים המעצבנים ושלף עליהם חרב אור. והנה, מגיע הפרק והוא מכבה אותה, ולא קרה שום דבר. הוא שולח את הילדים וההורים הביתה, בליווי של דרואידים, שומר תחת השגחתו רק את פרן עושת הצרות, והולך לפגוש את המשגיח של אט-אטין. לא קרה שום נזק.
בפגישה עם המפקח, בקולו העמוק של סטיבן פריי, מתגלה למה נראה שאט-אטין נשלט על ידי דרואידים: כי הוא באמת נשלט על ידי דרואיד מפקח. הוא לא יודע הרבה על מה שמתרחש מחוץ לאט-אטין, אבל הוא יודע דבר אחד: אין ברפובליקה ג'דיי, כי כולם בעצם אויבי הרפובליקה. וכך המפקח מגלה את סודו של סילבו, שהוא בעצם פיראט ולא שליח מהרפובליקה. אז סילבו הורג אותו במטרה לכבוש את הכוכב. וכאן סיפורנו מתחלק לשלושה חלקים: הטוב, הרע והלא נורא.
הטובים הם חבורת הילדים. התוכנית שלהם לעצירת סילבו פשוטה: הם יגיעו לספינת הגחלת, יטוסו מעבר למחסום וישלחו הודעה לינשופה חכמה שתוכל לשלוח כמה מהאקס-ווינגים של הטובים.
הרעים הם הפיראטים. חללית הפיראטים נוחתת על הכוכב, מלווה בצלילים שמזכירים את מארש האימפריה, מפציצה בדרך את כל מה ש(לא) זז ושולחת חלליות פיראטים להשתלט על אט-אטין.
ההתנגשות בין הטובים והרעים מובילה לסצינת אקשן הכרחית, מרדף בין חלליות לאופנועים. כרגיל, זה מרדף בחושך, אבל מצליחים לראות איך כמה ילדים עם ניסיון ברכיבה על טוסטוסים מצליחים להתחמק מהפיראטים האכזריים בגלקסיה רק כדי לגלות שהחללית שלהם מסונדלת.
הלא נורא הם ההורים. כראוי לסדרה שגיבוריה הם ילדים, ההורים הוצגו במהלך הפרקים כשילוב בין רפי מוח לחסרי יכולת. אבל ככל שמתקדמת הסדרה אנחנו לומדים שההורים לא טיפשים. הם גדלו בעולם מבודד ומנותק, עסוקים במשימות שגרתיות בלי אתגרים, עטופים על ידי שמיכה חונקת של דרואידים ששומרים עליהם ומונעים מהם כל התפתחות ומאבק. הם הילדים האמיתיים של הסדרה, "חלשים, מפונקים, מוגנים", בעוד הילדים שלהם יצאו החוצה ולמדו על העולם – יקום שמלא באנשים רעים ומסוכנים, וגם אנשים טובים ביניהם. עולם שבו לא צריך לסמוך על אנשים ללא סיבה טובה לכך. ובפרק הזה, הם לומדים מהילדים שלהם ומתפתחים למי שמוכנים לבצע קפיצת אמונה ולכבות את המחסום רק בגלל שהילדים אומרים שזה הדבר הנכון.
בחזרה לרשע הגדול: סילבו מצליח להתחמק מגאולה ברגע האחרון. אמנם קיבלנו את סיפור המקור שלו – אבירת ג'דיי לקחה אותו תחת חסותו והתחילה לאמן אותו בתור הפאדוון שלה, עד שנתפסה ונהרגה מול עיניו – אבל סיפור המקור שלו לא גואל אותו ממעשיו הרעים, מכיוון שהוא לומד ממנו את הלקח הלא נכון: היה לו רע אז הוא הפך לאדם רע. בניגוד לסילבו שטוען שהגלקסיה היא רוע עם מעט נקודות של אור, פרן אומרת שהגלקסיה היא מקום מסוכן עם אנשים טובים בתוכו. סילבו בחר להיות איש רע ולכן הרוויח ביושר את תפקיד הנבל של הסדרה, והכשלון שלו בסופה רק הולם: הוא יושב בודד במגדל הפיקוח, מביט בחללית הפיראטים המתרסקת וממתין.
וכך מגיעה הסדרה לסופה. ההורים קיבלו את הפעולה הגואלת שלהם. קייבי הצליחה להזעיק את כוחות הרפובליקה החדשה שיעצרו את הפיראטים (ומקבלת סצינה קלישאתית של "הו לא, היא מתה" בדרך, עם בונוס של חיקוי של סקרוג' מקדאק). ניל חוזר לפרק האחרון שבו הוא היה במרכז הסיפור ומציל את היום עם תותח הטורבו-לייזר שהיה, מסתבר, על גג בית הספר שלהם כל הזמן. פרן מצאה קשר חדש עם האמא הקרייריסטית שלה. סאם-33 איבד את הראש אבל זה עבר לו. אבל הכי מאושר הוא ווים. לא רק שהוא חזר הביתה, הוא כבר לא צריך לעשות מבחן חוזר.
צוות שלד הצליחה היכן שהרבה יצירות של מלחמת הכוכבים נכשלו. היא הצליחה לנתק את עצמה מעלילות משפחת סקייווקר מבלי להתנתק מכל העולם – היא מערבבת בין הרפובליקה והרפובליקה החדשה, וממש אפשר להבין מאיפה הגיעה אל המפקח ההודעה שהג'דיי הם רעים. היא מערבת הרפתקאות, ואקשן, וחרב אור אחת, ועלילה לינארית בלי פלאשבקים. יש בה גיבורים ברורים ונבל ברור והיא לא מתאמצת להסתיר אותם מאחורי טוויסטים. היא לוקחת את ההגדרה הבסיסית שלה – סדרה לקהל צעיר עם גיבורים צעירים – והופכת אותה לחוזקה עם סיפור פשוט וברור, עם ערכי הפקה סטארוורסיים לחלוטין. והיא כיף לצפייה. מה עוד צריך, בגלקסיה רחוקה-רחוקה?
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם, פרק 8: אין. כבר פגשנו את כולם. אפילו לא הייתה סצנה אחרי הקרדיטים.
- אפרופו סילבו – זה לא נאמר מפורשות אבל אני אניח שהוא הולך לסיים את הסדרה בכלא רק קצת יותר יפה מזה שבו הוא התחיל אותה.
- ולשאלה הגדולה: האם ראינו את כל הסדרה? האם אנחנו רוצים להיות במקום שראינו את כל הסדרה? כי, כן, אני רוצה לראות את הילדים עוד פעם, אבל הסיפור סגור ומדי פעם עדיף להשאיר דברים סגורים סגורים.
פרק 7 – אנחנו ממש בצרות
"חרב אור שהוצגה בפרק החמישי תישלף בפרק השביעי" – אנטון צ'כוב, נראה לי.
אם הפרק הקודם עסק בפיצולים, בפרק הלפני אחרון אנחנו עוסקים באיחוד מחודש של כל המשתתפים. התוצאה היא פרק מכוון מטרה, עמוס בהתרחשויות עלילתיות ומעט התפתחויות אחרות.
ההתפתחות המרכזית שכן קורית בפרק היא בדמותו של ג'וד, שמעתה והלאה יקרא סילבו כי לא מגיע לו שום שם אחר. סילבו, שהתאחד הפרק עם הקסדה שלו מהפרק הראשון, חוזר לכסא קפטן הפיראטים – עם עזרה בלתי צפויה של הילדים. בפרק הזה סילבו משיל מעצמו כל אפשרות להיקרא האיש הטוב, ומוגדר סופית כנבל של הסדרה. הוא לא עושה את זה כשהוא יורה בדם קר בפיראט לכוד ומשיג לעצמו קידום; הוא לא עושה את זה כשהוא מחסל את סם-33, הסייד-קיק המגניב והאלים של הסדרה ומי שדמותו שתומת העין תלווה את לוגו מלחמת הכוכבים בסדרות בשנים הקרובות; סילבו הופך סופית לנבל כשהוא מאיים על הילדים שהוא, ובכן, יבתר את ההורים שלהם לחלקים אם הם לא ישתפו פעולה. אז היה שלום ג'וד, היית דמות אמביוולנטית נפלאה, אני מחכה לקתרזיס כשהתוכנית שלך תיכשל בפרק הסיום.
אם מדברים על התוכנית של סילבו, אני באמת צריך לתהות אם הוא הפיראט היחיד עם קצת הגיון בריא. מסתבר שאט-אטין לא הועלם רק על ידי הסתרת הכתובת שלו. הוא הוסתר באופן פעיל על ידי המחסום, שחוץ מהיותו מסתור למנגנוני הגנה שונים ומרשימים כנגד חלליות לא מורשות, נראה כמו סערה חללית בגודל של ענן גז. וכאן, בתור צופה ולא פיראט איש חלל, עולות לי שתי שאלות: הראשונה היא כמובן איך מגיע לאט-אטין אור שמש טבעי. השנייה היא איך פיראטים יורדי חלל לא יכולים להסתכל על סערה בצורת כדור מדויק ולא לחשוב שזה משהו מלאכותי שבטוח מסתיר משהו רציני בתוכו.
על גבי אט-אטין, מסתבר שבזמן שהילדים עברו חצי גלקסיה וחזרו, ההורים שלהם הספיקו בסך הכל לבנות מצוף תקשורת. באמצע הלילה, ביער חשוך, כאילו היו אי-טי שמנסה להתקשר הביתה, לאמא של ניל יש הרגשה… כלשהי. הם מנסים להפעיל את המשדר ונקצרים על ידי רובוטים בסוג של משחק מסירות, אבל בסוף הם מצליחים לשגר את המצוף דרך המחסום. ועכשיו הם בצרות.
מעל המחסום של אט-אטין, נפגשים שלושה גופים שמימיים: הגחלת, בצורתה החדשה והמצוחצחת; ספינת הפיראטים עם מנעלי האוויר המאיימים שלה; ומצוף התקשורת המסכן של ההורים. המצוף משדר מכתבים מהבית ויוצר קצת תגובה רגשית של הילדים (אם כי, אם התכנון של ההורים היה שזה מה שיעזור לילדים להגיע הביתה, הם ממש לא היו בכיוון). הספינות מחליפות קפטנים, לאחר שנחשף עוד חלק רלוונטי מקוד הפיראטים (זה נראה כאילו 33 ממציא חלקים ממנו לפי מה שיקדם את הילדים באותו הרגע). סילבו, שגורש מעל סיפון הגחלת על ידי הקפטנית הישנה-חדשה שלה, מוצא דרך לחזור ומחליט להיפטר מהמתווך ולקחת את ההגאים לידיים שלו. התוצאה היא חזרה לצוות של פרק 3 – ארבעה ילדים וג'וד; אבל יחסי הכוח (אה) בספינה השתנו לחלוטין.
על גבי אט-אטין, ההורים מחולצים מכל הצרות שהם נקלעו אליהם בגלל אירוע משמח: ספינה של הרפובליקה חזרה כשעל גביה שליח. פערי המידע בין פני השטח של אט-אטין לבין מה שמתרחש בחלל מחוץ למחסום הם כמעט קומיים. תושבי אט-אטין פשוט לא מודעים לכל מה שהתרחש מאז שהטקסט הצהוב התחיל לנוע בחלל. זה מסביר את חוסר האונים של ההורים לשנות משהו – הם חיים בעולם תמים מדי. הקללה של סילבו "ילדים חלשים, מפונקים, מוגנים" רלוונטית לכלל תושבי אט-אטין. אבל הקומיות של פערי המידע פועלת לשני הכיוונים – סילבו פוגש לראשונה את הנוקשות המדהימה של הדרואידים באט-אטין, כשהם לא מקשיבים לאף בקשה שלו, לדוגמה ליצור קשר עם הספינה שלו שמחכה מחוץ למחסום, ומתעקשים שהשליח של הרפובליקה יפעל לפי הפרוטוקול. הוא חייב קודם כל להיפגש עם המפקח הראשי, הוא אפילו לא יכול להיפרד לשלום מהילדים, ולכן אין ברירה אלא לשלוח את הגחלת וכולם ישר ומיד…
…למתחם הכספות של אט-אטין. אה. אז סילבו קיבל את מה שהוא רוצה. כי מה שהוא רצה זה בסך הכל עושר מעבר לכל מה שהוא ראה אי פעם, ממש גשם של קרדיטים. שמע, סילבו, יש לי כמה מילים לומר לך לגבי היפר-אינפלציה.
הפרק מסתיים באיחוד הגדול: סילבו התאחד עם האוצר שלו. הילדים התאחדו עם ההורים שלהם. וכולם מתאחדים עם חרב אור אחת, דולקת ומאיימת.
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם, פרק 7: מאחורי המצלמה, לי אייזק צ'אנג, במאי "מינארי". על גבי אט-אטין, כרגע עדיין רק בקולו, המפקח הראשי הוא סטיבן פריי.
פרק 6 – שוב ללא חברים
שלושה פרקים לפני סוף העונה, מגיע הזמן לטריק תסריטאי קלאסי: הפרדה של הדמויות לקבוצות קטנות, שימוש בדינמיקות זוגיות בשביל ללבן נושאים פרטניים, וחזרה לקבוצה הגדולה לאחר התקדמות משמעותית. ולפחות באחד מהמקרים הללו, זה השתלם.
הפיצול הראשון הוא של סאם-33 וג'וד-ג'וד-סילבו-דאש-שקרכלשהו. אחרי הבריחה של הילדים בסוף הפרק הקודם, סילבו חוזר עמוס באוצר אל פני השטח. על פני השטח, אנחנו נזכרים, יש את הפיראטים הישנים שלו. חרב האור מסוף הפרק הקודם מבוזבזת, וסילבו נלכד בקלות וחוזר לתחנת החלל לעמוד למשפט. ושם, אנחנו מגלים מה הפך את ג'וד בעבר לפיראט מצליח: יש לו כריזמה. יש אנשים שעדיין תומכים בו רק בעקבות מבט. באמצעות לא יותר מאשר קרדיט רפובליקאי אחד (מאיפה הוא ממשיך להוציא אותם?!), הוא הופך ערעור על גזר דין מוות לנאום שסוחף את כל חבריו הפיראטים לחיפוש אחרי אט-אטין. בשלב הזה, ג'וד לאו הצליח במשימה קשה: סילבו שלו יכול להתגלות כנבל עם לב זהב ולהפוך בסוף הסדרה לגיבור בסגנון האן סולו שיציל את היום ואת אט-אטין; אבל סילבו הוא גם פיראט נאלח, ואם הסדרה תסתיים בכך שיבוא על עונשו – אני אהיה מרוצה באותה המידה.
על גבי כוכב הספא, הגיבורים הילדים מחליקים דרך צינורות הניקוז לתחתית ההר בגמישות שיש רק לילדים שמורכבים מ25% אנימציה ממוחשבת. בתחתית ההר נערך פיצול נוסף: פרן רוצה לטפס לראש ההר ואל הספינה שלהם, קיי. בי חושבת שזה בלתי אפשרי וכועסת על פרן שהיא לא מקשיבה לה. ווים רוצה לעקוב אחרי סרטני נזיר אקוללים ולמצוא פתרון אחר, וניל מבין שמישהו צריך ללכת עם פרן כי אחרת כל הדינמיקות הזוגיות הולכות להתפקשש. זה הזמן לשבור את זוגות החברים וליצור דינמיקות חדשות.
על גבי צלע ההר, פרן וניל עולים על גבי סולם בטיחותי שמישהו החליט להציב למרות שלגמרי כל כלי הרכב בעולם הזה יכולים לרחף באוויר. הטיפוס עצמו עובר יחסית בשקט, למעט תלונות סבירות לחלוטין של ניל שהסולם גדול מדי בשבילו. פרן, שטורחת להקשיב לקשיים שלו, מאלתרת פתרון בצורת קשירה של ניל אליה דרך חבל ומשיכתו בכוח– והם עולים למעלה… עד שהם רואים את החללית שלהם נשלחת לתחתית ההר למיחזור.
בתחתית ההר, הפרק הופך להופעת יחיד של קיריאנה קרייטר בתור קיי.בי. מסתבר שהיא לא עוקבת אחרי פרן בגלל חברות נפש – פרן היא החברה היחידה שלה. קיי.בי עברה תאונה שהפכה אותה לסוג של רובוקופ, עמוסה בשתלים. אבל בניגוד לשתלים האיכותיים שראינו אצל המנדלורי, היא קיבלה שתלים מהסוג שמחליד (הם לא אמורים להיות מחוברים לבן-אדם? יצורים חיים זה דבר רטוב), ושתלים מחלידים גורמים לה לאבד את יכולת התנועה, את הכוח לדבר, והכי גרוע – להיות שונה מפרן. אבל לא לדאוג – הם נמצאים בתוך מטמנת אשפה, וכל מה שצריך בשביל לתקן את קייבי זה שווים ילמד איך לבצע עבודות יציקת מתכת בידיים חשופות. או, כמו שקיי.בי מנסחת את זה, להציל את החיים שלה באופן הכי לא מרגש שיכול להיות.
וכך מושלמת התפתחות הדמויות – קיי. בי לומדת שיש לה חברים חדשים חוץ מפרן, פרן לומדת שיש אנשים שונים עם יכולות שונות והיא צריכה להתחשב בהם, וווים לומד… שהוא לא ממש מוצלח בזיהוי כוונות של זרים, כשסרטני הזבל החמודים מושכים אותו לאבא של כל הסרטנים, ומסתבר שהילדים היו מיועדים להיות המנה הבאה של הסרטן הפריך. ועכשיו, אחרי שהלקח נלמד, אפשר להחזיר את כל החבורה לעבוד ביחד: פרן וניל מצילים את ווים וקייבי,מנחיתים את גחלת השוהם כמעט ללא שום נזק, והצוות מוכן להפעיל אותה. כל ילד נכנס במהירות לתפקיד שאותו למד בפרקים הקודמים והם מוכנים לחזור לאט-אטין – אבל לא לפני שהספינה נתפסת על ידי מגרסה ענקית.
ועכשיו אני רואה שהאיפיון של סרטני האשפה בתור סרטני נזיר שחיים בתוך פיסות זבל שהושלכו מלמעלה זה לא רק איפיון גרפי מגניב שאפשר להפוך לצעצועים. כי הנושא של הפרק הוא השלת שריון: ווים משיל את שריון הילדות שלו כשהוא עומד על שלו ומציל חיים כמו ג'דיי אמיתי, פרן משילה את שריון העקשנות שלה ומוכנה לעזור למי ששונה ממנה, וקיי.בי משילה את שריון הפחד שלה ומוכנה להתעמת עם החברים שלה. וחוץ מזה, זוכרים את הכפתור ההוא ש-33 אמר שאסור ללחוץ עליו בשום מצב (כאילו, אם לא זכרתם, זה היה ב"בפרקים הקודמים")? הוא מפרק את החלקים החבוטים בפני השטח של גחלת השנהב, משיל ממנה את השריון הישן שלה והופך אותה לספינה מצוחצחת וחדשה. אני רוצה לראות את המהנדסים בלגו הופכים את *זה* למודל צעצוע חדש.
זה היה פרק מוצלח. אפילו כשאני מזהה את כל הנקודות התסריטאיות שהיה צריך לסמן עליהן וי כחלק מהתפתחות הדמויות, ואפילו עם יותר מדי דברים שקורים על המסך למרות שאין להם שום היגיון בתוך העולם (זאת מתכת מותכת, ווים, זה לא משנה כמה קר השלג מסביב!), התוצאה היא פרק מהנה, קצבי וסוחף, ששם את הדמויות שלנו בדיוק במקום שבו הן צריכות להיות בשביל להגיע לסוף הסיפור. ניפגש באט-אטין.
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם, פרק 6: מאחורי המצלמה, ברייס דאלאס הווארד חוזרת לביים, הפעם כבמאית אורחת מוצלחת (גם אם מעוררת ניטפוקים).
פרק 5 – יש לכם עוד הרבה מה ללמוד על פיראטים
בפרק הקודם התמקדנו בילדים שמחפשים את הבית שלהם, והסדרה קצת שכחה את מה שהבטיחה בפרק הראשון: להיות סדרת הרפתקאות, ובמיוחד את מה שהבטיחה בפרולוג שלה – להיות סדרת הרפתקאות על פיראטים. אז הגיע הזמן ללמוד את מה ששם הפרק מבטיח.
הפרק מתחיל באט-אטין, שם אנו מתחילים עם הצגה של הצורה מעוררת הרחמים ביותר של פיראטיות שראיתי על גבי מסך: הורי הילדים, שלא מצליחים לקדם שום דבר בצינורות המקובלים, פונים לפיראטיות מחשב: עם הגרסה של הגלקסיה הרחוקה-רחוקה לדיסק און קי הם מנסים לפרוץ דרך המחסום… ונכשלים, בצורה כל כך מרשימה, ואפילו בניסיון להחביא אותו מאחורי הגב.
בחזרה לגיבורינו, אנחנו לומדים על בעליו הקודמים של סאם-33 ושל הספינה (גחלת השוהם. בקרוב אצל יהודה חן), קפטן רנוד, בסך הכל הפיראט הכי גדול שהיה אי פעם, פיראט שצחק בפני המרד שפרץ בספינה שלו וגרם לה להתרסק באט-אטין. לקפטן רנוד הייתה מאורה במקום הכי מפחיד ביקום, הרי רכס הגולגלות, וסאם מתמוגג מהזכרונות הטובים בזמן שהוא לוקח את החבורה לשם, למצוא את אחד האוצרות הגדולים שמוחבאים שם – הכתובת של אט-אטין.
וכאן הפרק לוקח סטייה קלה מהאופי הרציני הרגיל של מלחמת הכוכבים ופונה לכיוון הקומדיה. מאורת השודדים של קפטן רנוד נמצאת אמנם בתחתית הר הגולגלות, אבל על גבי ההר בנו מלון ספא יוקרתי, בקרוב בעונה החדשה של הלוטוס הלבן. הילדים, כמובן, מאושרים לקבל מיטה שאפשר לקפוץ עליה; ג'דיי גוד שמח לקבל שירות חדרים; סאם היה שמח לחנוק את מי שהרס את מאורת השודדים האפלולית שלו, אבל התקינו לו צ'יפ אנטי אלימות; וצוות המלון ממש שמח לקבל שוחד בצורת כסף הרפובליקה הנדיר שמשום מה יש יותר ויותר ממנו על הספינה בכל פעם שצריך אותו.
בתחום ההרפתקאות, הפרק לוחץ על הגז. הוא אמנם מתחיל בווים שמתלונן על כך שהוא רצה הרפתקאות אבל לא כאלו, וג'וד מנסה לעודד אותו בכך שהגיע הזמן לעזוב את העבר מאחוריו, להסתכל קדימה ולאמץ את העתיד (אתה בטוח שאתה לא ג'דיי? זה בדיוק מה שג'דיי היה אומר לפאדוואן שלו). הצופים, לעומת זאת, מקבלים את כל ההרפתקאות שווים חשש מהן: הרפתקאות מוארות בכוכב הספא והרפתקאות חשוכות במאורת הפיראטים. הפרק הזה לקח השראה מאד משמעותית מאינדיאנה ג'ונס, ואני אומר את זה לחיוב.
בצד השלילי של ההרפתקאות, שהוא לא צד שווים חשב עליו, הפרק מתעסק גם עם פיראטים. פיראטים הם לא אנשים נחמדים. אין להם שום ערך לחיי חייזר. יש להם נאמנות לקפטן, אבל עד רמה מסוימת והם בהחלט יכולים לנטור טינה. מפגש מקרי של ג'וד עם ציידת ראשים, שהכיר בעבר טוב עד שזה נגמר לא משהו, מביא לפתחו להקה של פיראטים צמאי נקמה. למרות שהלחץ שהם יוצרים משפר את קצב ההרפתקאות, זה גם מוציא מ'גוד את קפטן הפיראטים שהיה בעבר.
כי לפיראטים, אתם מבינים, חשוב רק דבר אחד. לילדים חשוב לחזור הביתה; לווים חשוב להכיר ג'דיי – אם כי הוא לא יודע מאיזה צד להפעיל חרב אור, ולניל חשוב לאכול ארוחת צהריים מזינה; אבל לפיראטים אכפת רק מהאוצר שלהם. וברגע שג'וד מגלה עד כמה גדול האוצר שהוא אט-אטין – כוכב המטבעה הרשמי של הרפובליקה (כפי שהילדים זיהו את זה יפה, כוכב של אנליסטים של כסף). וברגע שיש כל כך הרבה כסף על השולחן, אוצר שמילולית מדפיס כסף, הפיראט שבג'וד מוכן לבגוד בשותפיו למסע. הוא עדיין אדם טוב – הוא לא יהרוג ילדים כל עוד הם יתנו לו פרצה בקוד הפיראטים של להרוג-להרוג-להרוג – אבל הוא בהחלט יזרוק את ההסכמים שלהם לפח. ועכשיו יש לו גם חרב אור, ומשהו אומר לי שהוא כן יודע איך להשתמש בה.
בסיום הפרק הקודם חשבתי שהסדרה תמשיך בחיפוש אחר אט-אטין, אבל כבר בפרק הזה קיבלנו את המיקום שלו. גם התעלומה מה האוצר הגדול ומה בדיוק העניין עם אט-אטין נפתרת מוקדם יחסית. הסדרה לא מורחת את העלילה שלה,והפרק הזה מסמל שינוי כיוון בהרפתקאות, או יותר נכון חזר לכיוון שהוטרם בתחילת הסדרה. אלו גם היו הרפתקאות מאד מהנות, כמעט מתוך מותג אחר של ג'ורג' לוקאס, ובחלקן היה אפשר ממש לראות על המסך מה קורה. האם בהמשך הסדרה נקבל הרחבה על משמעות הפיראטים בעולם של מלחמת הכוכבים? האם נגלה שג'וד היה ג'דיי למרות הכל? האם הסצינות באט-אטין יהיו משהו חוץ מתזכורת שמאחורי כל ההרפתקאות הללו יש הורים דואגים? נשארתי סקרן.
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם, פרק 5: קלי מקדונלד היא פוקיט, תחת איפור כבד וזה גם זמן טוב להזכיר שאת אחד מהפיראטים של סילבו משחק ג'אליל ווייט, סטיב ארקל לנצח.
פרק 4 – אני ממש לא זוכר שום אט-אטין
הפרק הקודם הסתיים בהזנה של הקואורדינטות וקפיצה של החללית, והנה – הפרק רק מתחיל וכבר החללית הגיעה לאט-אטין!
סתם, חשבתם שזה יהיה כל כך פשוט? זה סתם אחד מעולמות הרפובליקה הישנים. אלו שקים אמרה שנהרסו אבל מסתבר שהם עדיין שם, רק נטולי אוצרות ולא מעניינים אף אחד.
הפרק הרביעי מרגיש כמו לחיצה חזקה על הבלמים. מבחינה עלילתית, לא התקדמנו לשום מקום – עוד כוכב חדש (הפעם כוכב ערפל), עוד עלילות שבסופן הילדים לא קרובים יותר לחזרה הביתה מאשר בתחילת הפרק, הפעם אפילו בלי שום עדכון לגבי ההורים שמתים מדאגה. אפילו בעלילות ובאקשן שכן עברו על הילדים יש מקרה חמור של חוסר סיכון: אמנם יש בפרק צבאות, ונשקים, חלקם ממש גדולים, וערפל מסתורי בטעם אפר שיוצר אווירה מאיימת לכל אורך הפרק (ומצליח להפוך אפילו פרק שמתרחש כולו ביום לאפל), אבל אין ולו קרב אחד, ואין כמעט שום סכנה לגיבורים הצעירים מהכוכב.
אין כמעט שום סכנה מבחוץ, אמרתי? כי הסכנה נמצאת בפנים. התעלומה הגדולה של הפרק היא התנהגותו של סאם-33. רוב הזמן הוא משמש כסוג של אתנחתא קומית, מתבדח על בייביסיטר לג'וד ומתעלם מהעובדה שהוא היחיד שיכול לראות דרך הערפל ולזהות את הצבא שמקיף את החללית. אבל משהו מוזר בהחלט מתרחש אצלו: מצד אחד, הוא מתייחס לכוכב שאליו הם הגיעו כאילו הוא יודע איפה הם נמצאים (אבל לא טורח להסביר, ובמקום זה שולח את הילדים להרפתקאות בערפל). מצד שני, כל פעם שמוזכר השם אט-אטין, הוא עובר איפוס ופולט את משפט המחץ שנתן לפרק את שמו.
אבל כבר אמרנו שמסתורין זה לא משהו ש"צוות שלד "אוהבת לטפח. עד סוף הפרק פרן, שסבלה לרגע קל מאפקט המתחזה אבל זה עבר לה, נזכרת שסאם-33 הוא עדיין דרואיד, ובתור שכזה ניתן לאפס לו את הזכרון: סאם החדש נזכר בכך שהוא ביקר בכוכב הזה בעבר, ולאחר שהקפטן הקודם שלו מצא את הכתובת לאט-אטין, הוא הקפיד לחסל את כל הצוות שלו, להרוס את הכתובת ולשכנע את סאם לחסל היטב את כל מי שישאל שאלות.
אם כבר שאלות, דרך אגב, אם הקפטן חיסל את כל מי שידע על אט-אטין, למי שייכים כל השלדים שהילדים מצאו על הספינה לאחר ההתרסקות? והאם הקפטן שרד את ההתרסקות ונקבל בפרק האחרון עימות סופי בין הקפטן הישן של סאם לבין קפטן סילבו שבכך יגאל את עצמו?
תוכניתו של סאם לחסל את הילדים, גפה אחר גפה, נעצרת כשאנחנו מגלים מה הייתה מטרתו המרכזית של הפרק: אחרי שקיבלנו בפרקים הקודמים אפיון של שלושת הילדים האחרים (ווים תמים, פרן בטוחה בעצמה עד כדי פזיזות וקיי-בי היא המוח של האופרציה), הגיע הזמן לפיתוח דמות לפיל הכחול שבחדר: ניל.
ניל, מסתבר, הוא פחדן. מצד אחד, זה ברור למה הוא מפחד – אם בכוכב אט-אקרן הפוסט-אפוקליפטי צריך להילחם על הכל, באט-אטין האוטופי לא צריך להילחם על כלום. החיים שם פשוטים, מתוכננים מראש ונטולי כל דילמה. וזה גרם לניל לפחד מעימותים ואפילו לפתח רמה של פציפיסטיות. אבל מסתבר שכמו שניל לימד את חברתו החדשה שלפעמים עדיף לא להילחם (ובטוח שלא צריך לשלוח לקרב כמה ילדים שרק לפני כמה דקות נתת להם להתאמן במטווח לראשונה, גנרל יקר), כך היא לימדה אותו שלפעמים חשוב להילחם על מה שחשוב לך – וניל, מת מפחד, מסיח את דעתו של סאם-33 מספיק זמן בשביל שג'וד ינטרל את הסכנה.
ההתעקשות של הפרק למנוע עימותים עד הרגע שבו ניל ישלים את ההתפתחות שלו יוצרת כמה רגעים מוזרים, כמו שני צבאות שנלחמים אחד בשני על חיות משק, אבל הצבא מוכן למסור אותן חופשי-חופשי תמורת תשלום. עולם הערפל, מסתבר, הוא רק תפאורה להתפתחות הדמויות והעלילה האמיתית מתרחשת רק אחרי שהגיבורים עולים במעלית (במגדל נטוש עם אספקת כח ששרדה עד עכשיו).
קצת מאכזב לסיים פרק בלי התקדמות עלילתית אמיתית, אבל מצד שני – גם לחזור לאט-אטין עוד לפני אמצע העונה לא הייתה באמת אופציה. יותר מאכזבת עבורי הזניחה של כמעט כל הרפתקה שהיה אפשר לקבל מעולם שהוא שדה קרב. פציפיזם לא יושב טוב על מלחמת הכוכבים. לפחות סיימנו את הפרק עם הכתובות של ארבעה עולמות חדשים והצלנו את הדמות של ניל מחד מימדיות.
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם, פרק 4, סעיף א': הדניאלס מגיעים לבימוי, מה שדי מאכזב בהתחשב בכמה שהפרק נראה מתחמק מבימוי אקטיבי.
- פינת השם המפורסם, פרק 4, סעיף ב': את הגנרל של צבא הילדים בכוכב, הדבר הכי קרוב לנבל בפרק, מגלם מתיה קסוביץ. מה שמשעשע זה שבגללו גם לדמות של הבת שלו יש מבטא צרפתי.
פרק 3 – מעניין ביותר, ממש כמו בעיה בניווט בחלל
לפני הכל, חוב קטן שיש לי מהשבוע שעבר: הסיבה שלדרואיד סאם-33 יש רק עין אחת זה כי הוא פיראט. תודה רבה.
בפרק השלישי, צוות שלד מתמסרת לשתי התימות שהציגה בפרקים הראשונים: הרפתקאות בחלל וגיבורים ילדים שאין להם מושג מה קורה. אבל לפני שיוכל להתחיל הכיף, אנחנו חוזרים לסצינת פתיחה קצרה באט-אטין בשביל להזכיר את מה שחשוב: יש כאן ארבעה ילדים שהלכו לאיבוד, אף אחד לא הולך לחפש אותם כי זה מעבר למחסום, ויש להם הורים וקארי קונדון שדואגים להם.
את הפרק הקודם סיימנו בהיכרות עם ג'דיי מסתורי, המגולם על ידי ג'וד לאו. בשביל שלא נצטרך להתבלבל, גם לדמות שלו קוראים ג'וד. ג'דיי ג'וד. המטרה המרכזית של הפרק היא לחשוף מי הוא – גם עבור הגיבורים הילדים וגם עבורנו הצופים. ולכן הפרק דואג לחשוף לאט לאט את האופי שלו, גורם לנו להעלות שאלות לגבי הסיפור שלו. למה הוא מתנהג כמו המדריך הזקן והחכם של חבורת הנערים? למה הוא לא ברח עד עכשיו אם היה יכול לקחת את המפתח כל הזמן? למה ג'דיי אציל מוכן לברוח ולהשאיר איש צוות מאחור, אפילו שהוא דרואיד? למה-על מי אנחנו מנסים לעבוד, בעצם מדובר בקפטן סילבו מהפרולוג של הסדרה. תנסו לא להיראות מופתעים. לקח רק 9 דקות מתחילת הפרק לגלות, כולל ה"בפרקים הקודמים".
מה שאהבתי בפרק הזה הוא שאין כאן באמת תעלומה. כולם יודעים שג'וד הוא לא באמת ג'דיי (למרות שהוא בהחלט יודע להשתמש בכוח) אלא פיראט נאלח. פרן, בתפקידה כקפטן, לא סומכת עליו מהרגע הראשון. כל הפיראטים מתייחסים אליו כאל הבוגד שהוא. אין לצופים הזדמנות לשום אשלייה – מונח מיד על השולחן שמה שהוא רוצה זה להגיע לאט-אטין ולשדוד את כוכב האוצר בשביל לחזור להיות קפטן פיראטים.
בעצם, יש אדם אחד שעדיין מאמין בסיפורים של ג'וד סילבו – ווים. הוא אוחז באמונה שג'וד הוא ג'דיי, למרות שכולם מפקפקים בכך שכוונותיו טובות, למרות שכל מי שמכיר אותו יודע שהוא פיראט שאי אפשר לסמוך עליו, למרות שהוא יורה במי שכמה דקות קודם בא אליו במיוחד לעזרה – ווים (ובמידה מסוימת ניל, שעדיין לא קיבל אופי עצמאי) עדיין רוצה להאמין בג'דיי.
ובעצם, למה ווים מאמין בג'דיי? ינשופית חכמה מגלה את מה שרם כבר חשב עליו – אט אטין הוא לא סתם כוכב לכת מוזר, הוא שריד של הרפובליקה הישנה, אולי השריד היחיד, מוסתר מאחורי המחסום הגדול. לא ברור ממתי אט אטין מנותק משאר הגלקסיה, ולמה מה שעושים בו זה אנליזות שקשורות לכסף, אבל זה מהתקופה שבו אלדראן עדיין היה בחדשות ולא רק "נא להיזהר ביציאה מהעל חלל". לפי מה שווים יודע, ג'דיי הם המסדר הגדול והחכם שאף פעם לא נפל קורבן לתככיו של פלפטין. ווים הוא תמים, אבל יש לו סיבה טובה.
אולי אני רוצה להיות בצד של ווים, ולחשוב שבסוף הכל ייגמר בסוף טוב עם מדליות. אולי אני לא רוצה להיות חשדניסט כמו פרן, ולחשוב תמיד מה העלילה לא מגלה לי. אולי אני לא רוצה להסתובב עם ספר רמזים ולהתייחס לסדרה כמו אל חידה שצריך לפתור, כמו קיי-בי שחושדת בסילבו מההתחלה אבל מנסה לשמור על שליטה עליו ועל העלילה (אתה לא שותף, אתה העובד שלנו).
אני רוצה להיות בצד של ווים כי הסדרה מנסה להחזיר אותי לעולם פשוט יותר. באופן ספציפי, לעולם של הטרילוגיה המקורית. הוא מזכיר אותה בפרטים הקטנים, כמו עינית הדלת שהינשופה כנראה לקחה ממכירת חיסול באחוזה של ג'אבה ההאט. והוא מזכיר אותה בפרטים הגדולים – למרות שהפרק מתחיל בסצינה מרשימה של מרדף בתוך תחנת דלק (ועל הדרך חוזר על השאלה הגדולה מאחרוני הג'דיי – למה לא פותרים יותר בעיות פשוט על ידי קפיצה לעל חלל?), הוא מגיע לשיאו במחווה לתותחי הירי של המילניום פאלקון. הסדרה מנסה להחזיר אותי לעולם פשוט יותר של מלחמות בין כוכבים, ולא עלילות מורכבות של מיסוי סחר וקנוניות משובטים. אני רוצה להיות ווים.
בפרק הבא – הולכים להחזיר את הילדים להורים שלהם! או שלא. זה יקצר את זמן ההרפתקאות שלהם וישאיר לנו ארבעה פרקים של ג'וד סילבו אוסף מחדש את צוות הפיראטים שלו. בטח יקרה משהו בדרך.
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם, פרק 3: זה ברור שמאחורי דמות מרכזית לפרק אחד כמו קים תהיה שחקנית מוכרת כמו אליה שאוקט, אבל מי הצליח לזהות שאת הפיראט במחסן הדרואידים שמלשין על ג'וד משחק אלפרד מולינה?
פרק 1 + 2: "זו יכולה להיות הרפתקה אמיתית", "ממש רחוקים מאזור החיץ"
חבורה של צעירים בכוכב רחוק ומוזר, זרים ברובם אחד לשני, עוסקים בענייניהם כאשר לפתע הם מגלים חללית נטושה. מבלי להבין להיכן הם הולכים, הם בורחים עם החללית אל הרפתקאות בעולם זר ומוזר בליווי של עוזר מכאני.
ככה מתחילה הסדרה "מסע בין כוכבים – פרודיג'י" אשר שודרה בערוץ ניקלודיאון, יועדה להכניס מעריצים חדשים לעולם מסע בין כוכבים, והפכה עד סוף העונה הראשונה לאחת מהסדרות הטובות יותר בזיכיון. אז למה שדיסני לא ינסו לעשות את אותו הדבר בזיכיון הכוכבים שנמצא בבעלותם?
הפרק הראשון מתחיל באקספוזיציה: התקופה היא תקופת הרפובליקה החדשה, אחרי נפילת האימפריה (אני מניח שטכנית זה עדיין "לפני זמן רב, בגלקסיה רחוקה", אבל אין לי מושג איפה זה שם את הסדרה בין שאר היצירות). הבעיה: פיראטים! ספינת פיראטים בהנהגת הפיראט הנועז סילבו, שודד חלל במסיכה, שודדת ספינה אחרת… ואין עליה שום דבר לשדוד. זה היה השוד האחרון של סילבו. מעניין האם נפגוש אותו בעתיד. חבל שאי אפשר לראות מי משחק אותו, בגלל הקסדה האטומה שלו.
משם אנחנו עוברים לעולם שליו בשם אט-אטין, בו אנו פוגשים את ווים. ווים הוא ילד אופייני, שחי בחדר אופייני לילדים, משחק במשחקי ילדים, אוכל קורנפלקס ומוזג לתוכו חלב כחול, מתוך קנקן של איקאה. הוא חי בבית דו מפלסי בתוך שכונה פרברית, ונוסע לבית ספר באוטובוס מרחף עם נהג דרואיד, ביחד עם החבר הכי טוב שלו ניל. ניל, דרך אגב, הוא פיל כחול מדבר ובבית שלו יש טלוויזיית הולוגרמות שנראית בדיוק כמו המשחק מתקווה חדשה שאמורים לתת לווקי לנצח בו.
ווים הוא לא תלמיד מוצלח כל כך. הוא לא רוצה לעבור את מבחן הסקר ולהיות אנליסט. הוא רוצה להיות ג'דיי. הוא מקנא בפרן, ילדה שיש לה טוסטוס מרחף ממש מגניב ובחברתה קיי-בי שהולכת עם משקפיים חלליים.
הפרק הראשון של "צוות שלד" עוסק במה שלא ידעתי שאני צריך עד שראיתי אותו לראשונה – חיי הפרברים, רק בגלקסיה הרחוקה מאוד. אתם יודעים, מי שלא קופץ מהרפתקה להרפתקה אלא מחשב כמה אחוז הוא צריך להפריש לפנסיית החלל וכמה הוא צריך לשלם במיסי החלל שלו. אחרי הכל, יש בטח כמה קווינטליוני אנשים בגלקסיה הזאת, רובם הגדול לא קשורים למשפחת סקייווקר, בטח יש להם חיים אמיתיים וסיפורים מעניינים גם בלי חרבות אור.
אבל אולי זה קצת מוגזם לבקש יצירה של מלחמת הכוכבים בלי מלחמה, או כוכבים. ולכן, בוקר אחד, ווים מגלה משהו מוזר. מפה לשם, ווים, ניל, פרן (ששמעה את ווים במקרה אז החליטה לבוא) וקיי-בי (שבשלב זה המאפיין המרכזי שלה הוא שהיא עושה מה שפרן אומרת לה) מנסים לבדוק מה מסתתר מאחורי הדלת ביער.
קצת הנדסת הלם (כלומר להרביץ לדברים עד שהם מתחילים לעבוד), קצת ללחוץ על כפתורים שלא ידוע מה הם עושים, והפתעה: הדבר המסתורי שהם עליו מתגלה כספינת חלל. תגלית מגניבה, חוץ מהקטע שהספינה עולה לאוויר ועליה ארבעת הילדים, טסה לחלל דרך המחסום הירוק וישר לעל חלל.
ווים עדיין לא סיים את מבחן ההתאמה שלו.
את הפרק הראשון סיימתי ברגשות מעורבים – מאד נהניתי מנקודת המבט היומיומית של יקום מלחמת הכוכבים, כזה שבו הולכים לעבודה ולבית הספר ועושים אמבטיות קצף. אבל ברור מאד שלא על זה תהיה הסדרה, לכן טוב שהפרק השני יצא בצמוד עליו.
הפרק השני מתחיל, כצפוי, בילדים שנמצאים בפאניקה מאוד גדולה, בספינת חלל שלוקחת אותם מהר מאוד לשום מקום. מי יוכל לעזור להם?
זה הזמן להציג – עוזר מכאני. דרואיד גדול ועצבני רץ לגשר הפיקוד, מחפש את הקפטן שלו. לא יכולה להיות ספינת חלל בלי קפטן. אז פרן מחליטה שהיא עכשיו הקפטן. אחרי תדרוך ארוך וממצה של הגאי הספינה (12 שניות על השעון, לא כולל ההסבר על הכפתור הגדול שמפוצץ את הספינה), הדרואיד אס-אם-33 מוכן להחזיר את גיבורינו הביתה… אם הוא היה יודע איפה הבית הזה נמצא.
על גבי הספינה, פרן מנסה להתנהג כמו קפטן, ווים מאושר מההרפתקה שנכפתה עליו וניל רק רוצה לחזור הביתה. קיי-בי עדיין לא פיתחה אישיות. סאם מביא את הספינה לנמל חלל שבו יוכלו לגלות מהי הדרך הביתה, וזהו מקום מוזר. מלא בספינות חלל, חייזרים מוזרים ואלימים, מערכת מוניטרית לא ברורה שמשום מה מעריכה מאוד את דמי הכיס שווים הביא איתו, ואוכל ממש ממש טרי. ומגעיל.
נמל החלל הוא מקום מוזר ומרהיב, ואנחנו רואים אותו דרך העיניים של ילדים שאף פעם לא ראו משהו משונה כמוהו (כלומר, גם אני, שרגיל להמצאות הויזואליות המוזרות של הזיכיון עוד מאז הקנטינה הראשונה, בהחלט לא השתעממתי מהסיור שם). אבל אף אחד שם לא מכיר את הדרך הביתה. מבחינתם, כוכב אט אטין הוא כוכב מיתולוגי, כמו שילד אבוד בתחנת רכבת יגיד לכם שהוא מאטלנטיס, ואז ישלוף יהלום קטן בשביל לשלם לכם על פחית קולה. בקיצור, במהרה נמל החלל מבין שהילדים הם טרף קל ועשיר בכסף.
את המצב מציל סאם, דרואיד קשוח כשם שהוא חבוט. הוא לא מוכן להניח לקפטן שלו להיכנע לחבורה של פיראטים, ובקרב קצר וכמעט מדמם הוא מציל אותם מהפיראטים רק בשביל לגלות להם שמבחינתו הם היו פיראטים כמו כולם.
אבל דרואיד אחד לא מספיק בשביל לחלץ חבורת ילדים חסרי מושג, וגיבורינו נזרקים לכלא. בכלא אנחנו מגלים סוף סוף את התפקיד של קיי-בי בחבורה: היא החכמה. אמנם כל החבורה עוזרת, אבל היא זו שמסבירה ומפשטת את תכנית הבריחה שלהם מהכלא ומכוכב הפיראטים, תוכנית שהדבר היחיד שחסר בה הוא המפתח שעל הקיר.
למזלם של הילדים, הם לא היחידים שנמצאים בכלא – את התא חולק זר מסתורי. הוא מבטיח לעזור להם לברוח אם יקחו אותו איתם… והמפתח? הוא לא בעיה, הוא ירחף אליהם. אחרי שני פרקים, ווים סוף סוף פגש ג'דיי אמיתי. ומי יכול להיות הג'דיי המסתורי הזה? אה, זה ג'וד לאו.
אחרי הפרק השני, הצד החזק של הסדרה הוא תחושת הפליאה. נזרקנו לעולם שמצד אחד הוא מאוד מוכר, ומהצד השני לחלוטין לא דומה למה שראינו בעבר בזיכיון. כן, לא ראינו בפרק הזה משהו עמוק יותר מאקשן וויזואליה מרשימה – אבל הגיבורים של הפרק הם ילדים, הם לא צריכים שום דבר אחר. אני רק מקווה שבהמשך הסדרה הם יפתחו אישיות קצת יותר מורכבת מתכונת אופי מרכזית אחת לכל אחד.
משני הפרקים הראשונים, האם "צוות שלד" היא סדרה לילדים? היא בהחלט מתאימה לילדים. עוד לא ראינו יותר מדי עומק, אלא בעיקר הרפתקה ומגניבות. אבל, מצד שני, זה גם אומר שיש פחות דרמה שאפשר לקלקל עם כתיבה רעה (שלום, אקולייט)– מלחמת הכוכבים התחילה בתור סיפור מסע-חניכה-אקשן-חייזרים, ואלו האזורים שבהם "ילד שנראה כמו פיל כחול" משתלב בהם הכי טוב.
הערות אקראיות:
- פינת השם המפורסם, פרק 1: קארי קונדון, שמוצגת כמו דמות מרושעת-מאחורי-מסיכה-נחמדה, אבל השאירו אותה מאחור על הפלנטה.
- פינת השם המפורסם, פרק 2: ניק פרוסט, בתור הקול המאוד חורקני של אס-אם-33.
- שנייה, רגע, אני בודק… כן, זה יואן מקגרגור שהיה אובי וואן קנובי. ג'וד לאו זאת דמות אחרת. סבבה.
כן, מה שהוא אמר
כאילו, עד כה כל פרק היה קצת שונה – בין "ילדים בהרפתקה בפרברים (אבל במלחמת הכוכבים)" ובין "פיראטים (אבל במלחמת הכוכבים)", ואין ספק שהשני מוצלח יותר מהראשון (האם זה כי לאורי מוצלח יותר מוואטס כבמאי? אולי, אבל לכאורה כל הסדרה היא הבייבי של וואטס אז…) אבל השורה התחתונה היא כיף.
התחלה טובה, אין ספק
אחד הדברים שאהבתי הוא שכנראה מדובר כרגע בתוכן סטאר וורס בלייב אקשן עם הכי הרבה יצורים לא אנושיים שיצא אי פעם.
כלומר, עדיין לא הגענו ליעד שהוא שיעשו סדרה / סרט בו הגיבור הראשי לא אנושי, אבל אנחנו ממש קרובים לשם (חבורה של 4 גיבורים ראשיים שאחד מהם הוא לא אנושי + כמויות פסיכיות של יצורים לא אנושיים סביבם, בין אם ברקע ובין אם בתפקידים הכוללים דיבור).
אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראיתי תוכן של סטאר וורס עם כל כך הרבה יצורים לא אנושיים.
ככה צריכה להיראות הגלקסיה הרחוקה רחוקה, לא כמו באנדור שחשבו שאם הסדרה רצינית יותר אז היא גם צריכה לצמצם למינימום את היצורים הלא אנושיים (והם כל כך טעו. הסדרה הייתה יכולה להיות באותה רמת רצינות גם אם היו בה קצת יותר יצורים לא אנושיים בתפקידים משמעותיים).
ואגב, זה רק אני או שזאת פעם ראשונה שהמילה ״חייזרים״ נאמרת בעולם של מלחמת הכוכבים?
מה שכן קצת הפריע לי זה שאט-אטין נראה יותר מדי כמו כדור הארץ.
כאילו, למה הרכבים לא ממריאים לשמיים ונשארים משום מה רק איזה כמה סנטימטרים מעל האדמה? הרי ראינו שרכבים בעולם של סטאר וורס יכולים להמריא גבוה יותר.
זה לא מרגיש כמו כוכב בגלקסיה הרחוקה רחוקה, אלא כמו כדור הארץ עם קצת נגיעות עתידניות שכאלה.
במובנים מסוימים, הגם שהפרק הראשון היה אחלה, שמחתי שהעלילה כנראה לא ממש הולכת להתרחש בו, כי אני מעדיף מקומות שיותר ירגישו לי חלק מגלקסיית מלחמת הכוכבים, כמו למשל תחנת החלל בפרק השני שהרבה יותר מרגישה סטאר וורס-ית
אבל חוץ מזה, אחלה של פתיחה.
וניל חמוד ברמות, מניח שזה עוזר שהוא פילון. כרגע הוא הדמות האהובה עלי בחבורה.
אה, רגע, שכחתי שיצא אסוקה
אבל בואו, מבין הדמויות הלא אנושיות במלחמת הכוכבים, אסוקה היא יותר מהיצורים דמויי אנוש.
לא מדובר פה על יצור לא אנושי כמו ניל או יודה, אלא באדם עם קצת תוספות.
תארו לכם שיצור כמו ניל היה הגיבור היחיד של סדרה, זה משהו שעוד לא קרה.
אני חושב שהבעיה בדמות ראשית לא אנושית
זה לא איזה גזענות שלנו נגד דמויות לא אנושיות כמו חוסר הבעות הפנים.
באנימציה זה עובד די בקלות, אבל בסדרות בשר ודם יש לניל ולסאם מנעד פשוט קטן מדי של הבעות פנים וגוף בשביל שנוכל להעריך לחלוטין מה קורה להם שם בפנים. אפשר לעקוף את זה, אבל לכן לרוב הם עובדים כדמויות שנעות סביב שטיק בסיסי יחסית. לתת להם להוביל סדרה, על כל מה שזה כולל – זה אתגר הרבה יותר מסובך. לא בלתי אפשרי, אבל מספיק מסובך בשביל לזנוח את הקטע.
כן, אני מודע למנדלורי שהסתובב עם קסדה סדרה שלמה. אני עדיין עומד מאחורי האבחנה הזאת. אולי אפילו יותר.
לניל יש מחסור בהבעות פנים בעיקר בגלל החדק
אבל יש יצורים לא אנושיים עם קצת יותר הבעות פנים.
ליודה יש הרבה יותר הבעות פנים מלניל ואני מאמין שכיום אפשר ליצור יצור לא אנושי (באופן פרקטי, כן? לכידת תנועה לא מתאימה בעולם הזה) עם מנעד הרבה יותר רחב של הבעות פנים.
אבל כמו שאתה עצמך אמרת, לא נראה שזה מה שמונע את קיומם של סדרות בכיכובם של יצורים לא אנושיים.
אם הם יכלו לעשות שלוש עונות של המנדלוריאן בלי שמץ של הבעות פנים, אז לא נראה לי שזה מה שמפריע להם.
לך זה אולי מפריע, אבל לחבר׳ה בלוקאספילם ממש לא.
מה כן הסיבה? לא יודע, אולי באמת זו גזענות כלפי יצורים לא אנושיים.
לי זה קצת הזכיר את החבובות ןפחות את סטאר וורס הקלאסית
במיוחד היבר הפילפילון שלו. אבל טוב נו, הסדרה מיועדת לילדים אז זה בסדר לחלוטין ואף רצוי. לא נהינתי אבל האחיינית שלי התלהבה אז נרשמה בהחלט התלהבות אצל הצעירים.
בקשר לרכבים המרחפים
זה די ברור (וגם קטע מד"בי וותיק): זאת טכנולוגיה למכוניות, לא לרחפות. הרכבים מרחפים באוויר, אבל הם צריכים את הקרקע שמתחתם כקונטרה למנוע-שקר-כלשהו שיש להם. יש בזה גם היגיון בטיחותי בכך שכולם צמודים לקרקע.
אבל לא ראינו דבר שכזה עד היום
בקורוסנט ראינו שהכבישים מופיעים הרחק מהאדמה אל עבר השמיים, אז למה זה לא ככה גם פה?
הסיבה היא מאוד פשוטה: רצון של היוצרים לדמות את המקום שממנו מתחיל הסיפור לעיירת פרברים קלאסית מכדור הארץ ולעזאזל עם ההיגיון של היקום הזה.
אני מבין שזה מחווה לסרטי שנות השמונים שעסקו בחבורת ילדים בפרברים, אבל הם קצת הלכו עם זה רחוק מדי, מה שקצת פוגם בתחושה שאנחנו בגלקסיה המוכרת והאהובה וגורם לתחושה שאנחנו בכדור הארץ עתידני במקום.
היו, היו
לא במרכז, וקורסונט תמיד הכאיב לי בעיניים כי אין באמת שום אפשרות לנהל בלגן כזה בלי התנגשויות אינסופיות, אבל היו ריידרים וספידרים ואיך שלא קוראים להם שהיו מוגבלים לגובה מסויים מעל הקרקע. כן, השיקול של שכונת פרברים ודאי היה העיקרי, אבל אין פה שום אילוץ מטורף שסותר את המהות של סטאר וורס או משהו.
לא זכור לי ברמה כזאת
פה ממש יש כבישים ומדרכות ובניינים שממש נראים כמו כדור הארץ ברמה שאני אישית לא ראיתי עד היום בעולם הזה.
יש פה גבול דק ונראה שהכוכב הזה עובר אותו ומגיע למקום שמקשה עלי לקבל את הכוכב הזה כאחד הכוכבים בגלקסיה של מלחמת הכוכבים.
אולי זה בסדר
יכול להיות זה שלב הכרחי במעבר של מלחמת הכוכבים מסדרת סרטים לעולם קולנועי. אם הכוונה היא להתרחק במידה מהסרטים המקוריים ולספר סיפורים שלא סובבים את שושלת סקייווקר וחברים שלהם אז אולי זה כרוך בגיוונים סגנוניים מסוימים. גם אם לאו דווקא מוצלחים.
אני מוכן לסספנד את זה שאט-אטין נראה קצת יותר מדי כמו כדור הארץ
מכיוון שברור לחלוטין שיש בכוכב הזה משהו *מוזר*. מכיוון שזה תעלומה שברור שתיפתר עד סוף העונה, אפשר להמתין ולראות איך הפתרון הכללי לחידה של אט-אטין גם יסביר את הנושא של הפרבריות שלו.
וכמובן, יש את הטרופ הבסיסי שביקום של מלחמת הכוכבים, לכל כוכב יש מאפיין אחיד אחד: טטואין כולו מדבר. הות' כולו קרח. קורסונט כולו עיר. אז אט-אטין כולו פרברים.
תיאוריה מעניינת
אם כי אני לא יודע אם ״מקום שנתקע בזמן״ זה משהו שאפשר להכניס באופן אורגני לעולם של מלחמת הכוכבים.
בכל מקרה, נשמע מסקרן.
לחלק מהנקודות שהעלית גם אני שמתי לב בצפייה (מאיפה הם יודעים על ג’דיי ועל איך נראה קרב חרבות אור? ולמה הכוכב הזה סגור ולא ניתן להיכנס ולצאת ממנו?), כך שאני בהחלט מאמין שגם אם התיאוריה שלך לא נכונה, יש עוד גילויים בקשר לאט-אטין שאנחנו צפויים לגלות בהמשך הסדרה.
תוכן star wars השלישי
שאני רואה, ובינתיים כבר יותר טוב מפרודיג'י (תוכן star trek השלישי), אפילו שהצוות על הנייר פחות מעניין.
מהתגובות כאן אני מסיקה שאת מה שלא הבנתי אני לא אמורה להבין עדיין. נראה לי.
אז למה בעצם הפרק השלישי עוד לא עלה לדיסני פלוס?
(ל"ת)
פרקים 1-2 עלו חד פעמית ביום שני
הפרקים הבאים יעלו בימי שלישי.
https://economictimes.indiatimes.com/news/articleshow/116184989.cms
נו, והיום יום שלישי
בכל האתרים שבדקתי היום (ה-10 לדצמבר) אמור לעלות פרק 3, ונכון לכרגע אנחנו כבר בשלב די מתקדם של היום, כך שגם לפי השעון של ארה״ב הפרק כבר אמור היה לעלות.
לפי הבאנר שמופיע לי בראש העמוד של דיסני+ (אמריקאי)
פרקים חדשים עולים בימי שלישי בשעה 21:00 בשעון החוף המזרחי של ארה"ב, כלומר 4:00 לפנות בוקר ביום רביעי בישראל.
אצל דיסני יש פריים טיים גם בסטרימינג
21:00 בניו יורק, 4:00 אצלנו.
תודה לשניכם על התשובה
עכשיו אני מבין שאני פשוט צריך לצפות לפרק ביום רביעי ולא בשלישי.
אם הם היו כותבים באפליקציה מתי הפרק עולה, כמו שנטפליקס עושים, אז סביר שהיו כותבים ״יום רביעי״ ואז מראש הייתי יודע למה לצפות.
אבל באפליקציה של דיסני פלוס ישראל אין שום מידע על מה עתיד לבוא, לא מתי יעלו תכנים חדשים ולא איזה תכנים חדשים יעלו.
תקשיבו, כיף לי.
אני לא יודע אם מסורת ה"פתיחה טובה, סיום גרוע" היא גם אצל לוקאספילם או רק פטנט של מארוול, אבל אם הסדרה מצליחה לשמור על הרמה הזאת – זה לא רע בכלל בכלל.
ספוילר לפרק 3
מצטער, שכחתי לסמן לאיזה פרק הספוילר.
גם בפרק השלישי ממשיכה הסדרה להיות מוצלחת ומהנה
וגם אני שמח שלא שמרו את הקלפים קרוב לחזה במשך הרבה זמן, ושלסדרה (על אף שהיא לילדים) קצת כבוד לאינטליגנציה של הצופים שלה.
אין לי כרגע ניחושים (אולי רק שאלה: האם קים היא אקסית כועסת? ואם כן אז איך עבדה מערכת היחסים הזו?) וזה נהדר. הסדרה יכולה ללכת לאיזה כיוון שהיא רוצה וזה יהיה חדש ומפתיע. האם זה גם יהיה טוב? לא יודע, בינתיים אני אופטימי. כמו כן, הפרק הבא הוא של הדניאלס ואני מצפה למשהו מיוחד.
לא מבינה למה אי אפשר להשקיע בנראות של הסדרה
למה המותג עם הכי הרבה כדף בעולם מוציא סדרה עם צילום דהוי ועכור, אפקים זולים, עיצובים מכוערים? למה דברים נראו יותר טוב פעם למרות שהיה פחות כסף ופחות טכנולוגיה זמינה? מה קרה למלחמת הכוכבים ולאם עוד ניפול?
הסדרה נראית סבבה
(ל"ת)
היא כן מרגישה לי חשוכה.
(ל"ת)
זה כי פרקים 2 ו-3 היו כולם בלילה
פרק 1 דווקא היה די מואר ואני בהחלט מקווה שהפרקים הבאים יכילו יותר אור יום.
לא הבעיה היא בצילום. חאלס עם התירוץ של לילה, גם סצינות לילה צריך לדעת איך לצלם.
כשמשהו נראה רע, זה רע. לא צריך לתרצץ
לדעתי זה ממש לא נראה רע
הסברתי למה זה חשוך יותר בתגובה לשלמקו שטען שהסדרה חשוכה.
אני לא שותף לתחושותייך שהסדרה נראית רע או מכוערת ועל כן אין לי כל סיבה לתרץ משהו שאני לא חושב.
לדעתי, על סמך שלושת הפרקים הראשונים, הסדרה נראית בסדר גמור וממש לא רע או מכוער או משהו בסגנון.
זה לא הצילום
זו עריכת הצבעים והתאורה.
מראה מציאותי הוא "טלוויזיוני", מראה אפרורי הוא "קולנועי" ו"ריאליסטי".
מעניין שדווקא נטפליקס לא נופלת בפח הזה.
עד כמה שאני יודע תחום התאורה נמצא באחריות במאי הצילום
(ל"ת)
נכון
התכוונתי – הצבעים והבהירות.
בזה אני חייב להסכים, אבל זה קשור לאיך שדיסני פלוס מעלה את התכנים שלה לאפליקציה
אני די בטוח שהסדרה המקורית נראית הרבה יותר טוב מהבחינות האלה, רק שדיסני שחררו עותק לא הכי איכותי שלה לאפליקציה (אולי זה רק אצלנו כי לנו יש את האפליקציה ההודית הגרועה יותר).
גם שמתי לב שבשני הפרקים האחרונים של אובי וואן קנובי הסאונד מיקס זוועתי ואני בהחלט חושב שזה לא בעייה בסדרה עצמה אלא באיך שהעלו אותה לאפליקציה, אחרת אי אפשר להסביר איך דווקא הפרק האחרון היה מועמד לאמי לסאונד מיקס הטוב ביותר.
לדעתי דיסני מעלה חלק מהסדרות שלה באיכות נמוכה יותר בכוונה, אולי כדי לחסוך נתונים או משהו, בזמן שהעותק המקורי אותו אנחנו לא מקבלים איכותי בהרבה.
האיכות בדיסני+ גרועה
נטפליקס סבירה, אפל איכותית, אמזון איכותית.
זה מתבטא בעיקר בחדות התמונה.
פחות בצבעים, בטח לא עד כדי כך.
וגם בגרעון (מלשון ״מגורען״) מסוים לפעמים
(ל"ת)
אתן לא משאירות את התוכן על hdr בטלויזיות לא תומכות נכון? מדובר על גירסת ה sdr, נכון?
(ל"ת)
אצלי לא תומך ולא מופעל
למה, זה אמור להיראות רע? לא לקרטע או לקרוס?
להפעיל hdr במסך לא תומך גורםלצבעים להיות עמומים יותר
ובמסכים שרק תכנית תומכים זה בתיאוריה מעוות את הצבעים בקובץ, אבל אני לא מבין בזה הרבה.
בערך, כן
מאוד מאוד בגדול: HDR מגדיל את טווח הצבעים, ואם מנגנים קובץ HDR על ציוד לא מותאם, הוא ישנמך ל-SDR (שזה Standard לעומת High) אוטומטית וייתן תמונה כהה מדי ברוב המקרים.
בגלל זה נהוג היום להוציא בנפרד קובץ ל-HDR (או כמה, כי יש כמה סוגי HDR) וגם קובץ SDR, עם צבע שהאולפן אישר ולא איזו המרה אוטומטית.
אם אתם רואים בדיסני+ או אפליקציות סטרימינג רשמיות, האפליקציות אמורות לזהות לבד מה הציוד שלכם ולבחור קובץ בהתאם. אם אתם מורידים פיראטית זה באחריותכם.
לא בטוח מה זה מסכים שתומכים בזה רק טכנית, זה אמור להיות כן או לא.
זה קשור לבהירות המסך וכמות איזורי התאורה
ממה שהבנתי הטלוויזיה צריכה להיות בההירה מאוד כדי לתת לך קונטרס טוב ועם המון אזורי תאורה כדי להימנע מ"שפיכת אור" שאתה מקבל מטלוויזיות עם פחות איזורי תוארה (בטלוויזיה אצלי בסלון רואים את זה בבירור). אבל זה לא נראלי שזה הסבר מדיויק במיוחד אני בטוח שביוטיוב ואינטרנט יש טובים יותר
זה נכון תמיד, לא רק ל-HDR
מסך יותר טוב ייתן תמונה יותר מדויקת ובין השאר יתפקד יותר טוב בסצנות חשוכות.
עדיין תמיכה ב-HDR היא בסוף עניין של "כן או לא" בגדול (עד לכדי איזה HDR נתמך, כי שוב, יש כמה).
לא התחברתי
הרגיש לי כמו חיבור של סצנות שכבר ראיתי בעבר. לא היה משהו מקורי. לקחו קצת גוניס, קמצוץ שודדי הקריביים, קורטוב של כל סרטי הילדים האמריקאים משנות השמונים. ערבבו ויצא להם משהו.
כמו כל סרטי דיסני זה מבדר אבל גרוע, מרגיש לי שדוחפים לי מוסר כפול, חלום אמריקאי מתחסד ומתיחסים לצופה כמו אידיוט.
בעיית מלחמת כוכבים כללית
ווים חוזר ואומר שהפלנטה אט-אטין משעממת. ואם זאת הוא ילד שגר כל חייו בעיירה אחת, לא הרפתקן שחקר כל יבשת ברחבי עולמו. וזו "בעיה" חוזרת ונשנית ביקום מלחמת הכוכבים. העולמות שהסרטים והסדרות מציגים לנו לא מרגישים כמו עולמות, אלא כסטים באולפן הוליוודי. כוכב אחד הוא סט מערבון מדברי, כוכב שני הוא סט מושלג וכוכב אחר הוא סט עיירה פרברית. בגדול אני סתם מנטפק פה דבר שקיים במלחמת הכוכבים מראשיתה(משער שבהתחלה גם מסיבות תקציביות ועכשיו כבר מסיבות אמנותיות), ועוד תזכורת שמלחמות הכוכבים למינהן נוטות לז'אנר האגדה/פנטזיה ולא למדע הבדיוני על אף המעטה.
הסדרה עצמה די אחלה בינתיים ולא גורמת לי לגלגל עיניים כל 5 דקות כגון אסוקה.
מלחמת הכוכבים בבסיסה נוצרה בתור ערבוב ז׳אנרים
כשג׳ורג׳ לוקאס יצר את הסרט הראשון בסדרה ב-1977, הוא הכניס בפנים פנטזיה ואגדות ביחד עם מדע בדיוני ומערבונים וסרטי סמוראים וסרטי הרפתקאות וסרטי מלחמת העולם השנייה.
כל התמהיל הפך למלחמת הכוכבים.
אני חושב שדי ברור לכל אחד ששמע משהו על מלחמת הכוכבים, שלא מדובר רק במדע בדיוני אלא בעוד ז׳אנרים רבים נוספים.
ספציפית פה, נכנס כל הז׳אנר של סיפורי פיראטים וספציפית אי המטמון, שנראה שהסדרה שלנו היא די גרסת מלחמת הכוכבים שלו (לפחות זה מה שנראה כרגע).
לגבי זה שלכל כוכב יש מאפיין אחד, אני דווקא לא רואה בזה בעייה.
יש איזה מיליוני כוכבים בגלקסיה הזאת וכל רגע מוסיפים לנו כוכב חדש לאוסף, כך שהדרך הטובה וההגיונית לבדל בצורה מוצלחת בין הכוכבים היא לעשות שאחד הוא מדבר ואחד הוא קרח ואחד הוא פרברים וכו׳.
אפשר גם לפתור את זה בכך שכנראה שבגלקסיה הזאת הכוכבים מאוד קטנים ולא מגוונים כמו כדור הארץ, זה לא דבר בלתי הגיוני אחרי הכל.
לא משהו
חשוכה (גם באור יום) ומתקדמת לאט.
למה הפרנצייז הכי יקר בעולם נראה כל כך עלוב
על הסדרות האלו נראות בתקציב במבה וחצי. יכול להיות שדיסני מתקמצנים עלינו ורוב הכסף התקציבי המדווח הולך ליאכטות של בוב איגר, קתרין מה שמה וקווין פייגי? ימים יגידו
רוב התקציב הולך לפארקים.
(ל"ת)
אתה בטוח?
jenny Nicholson
צפית בכל ה-4 שעות?
(ל"ת)
בחלקים כן
(ל"ת)
המשך
גם אז אפשר לדלג על 30-60 דקות שהיא חוזרת על עצמה או מראה ולוג שלה. חוץ מזה החלק היחידי שחשוב לדיון זה "you've been robed" בסוף השאר זאת באמת ביקורת + היסטוריה על המלון
אני אודה באמת
אני וניהול זמן לא הולכים ביחד. או שאני עובד יותר מדי בזמן לא נכון מה שמשפיע על המשך היום שלי או שאני נח יותר מדי ואז אני לא מספיק כלום. אין איזון
אז אני משלמת על מוצר שאני בכלל לא צורכת? עוד סיבה להתנתק מדיסני החוצפנים
(ל"ת)
לא משתפרת
ההתקדמות שלה יותר טובה מפרודיג'י, אבל היא לא מעניינת. מה אתם מוצאים בה?
היא כיפית.
(ל"ת)
אין לי מושג על מה הסדרה הזאת אבל התמונה שבחרתם נראית כמו ג'נה אורטגה (או אחותה הקטנה) משתתפת במשחק "למצוא את הדג".
(ל"ת)
עדיין כיף מאוד, המשיכו כך.
(ל"ת)
אפיקומן נחמד שגיליתי לאחרונה:
זוכרים את המופע שהאחים של ניל רואים בפרק הראשון בשולחן ההולוגרמות שלו?
מסתבר שזאת תוכנית מאד פופולרית בגלקסיה הרחוקה, כי הוא הופיע גם בספיישל חג המולד הידוע לשמצה
ידעתי! זה בדיוק מה שחשבתי כשראיתי לראשונה את הפרק
לא רציתי לכתוב את זה פה כי פחדתי שאני טועה וסתם אצא טמבל, אבל זה בדיוק מה שעבר לי בראש כשראיתי את הפרק הראשון.
טכנית, זה האזכור הקאנוני הראשון לספיישל הזה מאז, ובכן, הספיישל.
יפה לראות שלוקאספילם של היום השלימו לא רק עם הפריקוולים, אלא גם עם הדבר שנחשב לתוצר הכי גרוע של מלחמת הכוכבים אי פעם, שאפילו ג׳ורג׳ לוקאס טוען שזה היה אסון מזעזע.
אז יאללה, אם כבר השלמה, אז אולי תעלו את הספיישל במלואו לדיסני פלוס?
אתם יודעים, כדי שאנשים בימינו יוכלו לראות על מה מדובר ולא רק לראות סרטים שבהם מדברים על הספיישל ועל כמה הוא גרוע.
נראה שזה מסוג הדברים שהם כל כך גרועים שהם הופכים כבר ליצירות מופת.
תנו לנו לצפות בקלאסיקה הזאת.
אמינות
במאית פרק היא הכתובת להערות כאלה? איך העסק בעצם עובד, בטלוויזיה?
אני חושב שזה בעיקר תלוי בעד כמה השואוראנר מנהל את ההפקה
אבל יש דברים שהם בהחלט באחריות הבמאי, בגלל זה הוא שם. אם לקחת דוגמה ששמתי לב אליה, התסריטאי יכול לכתוב שורה "ווים מתיך את החוטים, קייבי יוצרת תבנית בחול, ווים שופך את המתכת הנוזלים לתבנית", אבל זאת בהחלט הבמאית שתקבע האם הוא יעשה את זה בידיים חשופות ואיך הוא יגיב למגע החם.
משהו נחמד ששמתי לב אליו
כל שם של כל פרק הוא בעצם ציטוט של אחת הדמויות מתוך הפרק.
יצא לי לראות סדרות שחלק משמות הפרקים הם ציטוטים מתוך התסריט, אבל פה מדובר ממש בכל שמות הפרקים.
בהחלט רעיון נחמד שנותן יחודיות לשמות הפרקים בסדרה הזאת.
נראה לי עצל
כל סדרה יכולה לעשות את זה.
המוזיקה!!
למה אף אחד לא מזכיר את הסקור המעולה של מיק ג'אקינו!!
מנגינת הנושא כל כך טובה!
לדעתי פסקול הסטאר וורס הכי טוב מאז "ספרו של בובה פאט" של לודוויג גוראנסון
וזה מחזיר אותי להשוואה הראשונית עם פרודיג'י-
נראה שדווקא המסגור הראשוני של סדרת זיכיון כסדרה שמיועדת לצופים צעירים מאפשרת לה ליצור בניית דמויות מוצלחת. אולי הפנייה לקהל צעיר מאפשרת לבנות תסריט קלאסי במקום לנסות לדחוף טוויסטים וחידושים שלא "ישעממו" את הצופים.
וואו, אם כך זה שם סופר מטומטם לסדרה
זה לא מונח מהעולם של סטאר וורס וזה לא מונח שכולם מכירים (אלא אם אני היחיד שלא הכרתי את המונח הזה) והוא לא מוזכר בשום שלב בסדרה. כל זה בנוסף לכך שהסדרה עוסקת בחבורת ילדים ש”צוות שלד״ בהחלט היה יכול להיות השם שלהם.
וכאילו, זאת בכלל סדרה לילדים. כמה ילדים מכירים את המונח הזה?
פשוט שם מטומטם בכל קנה מידה.
ולגבי העניין עם ג׳וד: ראינו בסדרה אובי וואן קנובי שהחוקרים צדו כל מי שיש לו חיבור לכוח, לא רלוונטי באיזה רמה הוא התלמד באופן רשמי.
ג׳וד בהחלט למד בזמן הקצר שהיה לו איך להשתמש בכוח, כך שהוא בהחלט היה צריך להיות מוצא להורג.
מה גם שהחוקרים כן הבינו שהוא המתלמד של הג׳דיי שהם צדו, שכן הם הכריחו אותו לראות אותה מוצאת להורג, כך שלא נראה לי שהיתה להם סיבה לא ״ללכת על בטוח״ ולהרוג אותו לאחר מכן.
זו סדרה על פיראטים בחלל
אז לשם כמו "צוות שלד" יש כפל משמעות; גם כי זה עונה על ההגדרה של המונח, הם הצוות הבסיסי ביותר שדרוש לתפעל את הספינה (מנהיגה, טייסת, יורה ומה שלא יהיה התפקיד של ניל) וגם בגלל התמה של הפיראטים (כי שלדים וזה). שם חמוד, לא צריך לקרוא הרבה מעבר לכך.
כן, רק שכל זה עובד בתנאי שאתה מכיר את המונח
אבל אם אתה כמוני לא מכיר את המונח, אז אתה פשוט תחכה לרגע שבו חבורת הילדים תקבל את השם ״צוות שלד״, מה שלא יקרה בשום שלב.
הייתי יכול להבין אם זה היה ביטוי מוכר מאוד או משהו שקשור לעולם של סטאר וורס, אבל פה זה לא המצב.
ההסבר שנתת מאוד יפה, אבל הוא רלוונטי אך ורק לאלה שמכירים את הביטוי, בעוד ואלה כמוני שלא מכירים את הביטוי צריכים שיסבירו להם שהסדרה לא נקראת ככה כי זה השם שהולך להיות לצוות, ושם שצריך לקבל הסברים עליו כדי שלא תבין אותו לא נכון הוא שם לא טוב.
הייתי רוצה לדעת כמה מצופי הסדרה (שרובם ילדים, נזכיר) הכירו את המושג והבינו מראש שזה לא הולך להיות השם שהחבורה תקבל וכמה כמוני הרגישו מבולבלים בסיום העונה כשהשם ״צוות שלד״ לא נאמר אפילו פעם אחת.
מה אני יודע? אולי באמת אני היחיד שלא מכיר את המונח הזה וכולם הבינו את הרעיון, אבל בוא נגיד שלא נראה לי שזה המצב.
לקחת את זה קצת קשה
זה מונח שקיים, יכול להיות לא הכי מוכר אבל הוא קיים והוא מתאים לסדרה (בטח שיותר מ-"מלחמת הכוכבים: אקולייט" או "בובה פט").
זה לא ממש כיף לגלות שדברים עברו לך מעל הראש
זה לא ממש כיף לחכות עונה שלמה לרגע בו החבורה תקבל את השם ״צוות שלד״, רק כדי לגלות שזה מעולם לא היה אמור לקרות.
ואם לא הייתי שומע ממך על המונח הזה, אז הייתי ממשיך להמתין גם במשך העונות הבאות לרגע שפשוט לא יקרה בשום שלב, ולהמתין למשהו שפשוט לא יקרה זה לא נחמד.
אני מבין שבשביל אנשים כמוך שהכירו מראש את המונח ולא ציפו בשום שלב שזה יהיה השם של החבורה זה דווקא שם שנון ונחמד ואני סתם מגזים כשאני יוצא נגד שם כזה שנון וטוב, אבל זה נראה אחרת לגמרי בעיניים של מי שגילה את זה רק עכשיו אחרי עונה שלמה בה היה בטוח שזה הולך להיות השם של החבורה.
לכל הפחות הם יכלו במהלך העונה להזכיר את הביטוי כדי ש״בורים״ כמוני יבינו ולא יצטרכו שיסבירו להם, אבל הם בחרו לא לעשות את זה.
את האקולייט לא ראיתי מלבד שני הפרקים הראשונים, אבל ממה שאני זוכר המילה ״אקולייט״ נאמרת כבר בפרק הראשון, כך שההקשר ברור.
״הספר של בובה פט״ זה אכן שם מטומטם לסדרה שאין בה שום ספר, אבל עדיין הרעיון ברור (זה הסיפור של בובה פט) ולא יגרום לך לשום בלבול.
אם כבר השוואות, אז השם הנוכחי מזכיר לי את השם העברי ״אימת הפנטום״ שנתן תחושה כאילו יש איזה מישהו או משהו בשם ״פנטום״ שמטיל את אימתו במהלך הסרט.
אבל שם הבעייה הייתה רק בתרגום לעברית, בעוד ופה במקרה שלנו זה בעייה שקיימת כבר במקור.