זה לא סרט על איש שאוכל אנשים.
קל לזכור את "שתיקת הכבשים" כסיפורו של חניבעל הקניבל, וקל לשכוח שהאיש מופיע מול המצלמה למשך פחות מעשרים דקות בסך הכל. זה לא הסיפור שלו, ובצפייה חוזרת, בערב גשום בימי מגיפה (כי אין כמו סרטים על רוצחים סדרתיים כדי להפיג את הלחץ, באמת!), מצאתי את עצמי מתעצבן על הרגעים הארוכים שהוקדשו לאיש הזה ולא לגיבורה האמיתית – קלריס סטרלינג.
קלריס (ג'ודי פוסטר) היא טירונית של ה-FBI שנשלחת לסייע בהרכבת פרופיל של רוצחים סדרתיים במסגרת מצוד אחרי רוצח סדרתי המכונה "בפאלו ביל" – כזה שפושט את עור קרבנותיו, בדרך כלל נשים במידה גדולה. בשביל להרכיב את הפרופיל הזה, קלריס נשלחת לראיין את ד"ר חניבעל לקטר, פסיכיאטר וקניבל. משם לכאן, בין קלריס לחניבעל נוצר קשר חד פעמי, כזה שלא דומה לאף מפגש הוליוודי בין גבר לאישה. קלריס צריכה להיכנס לנבכי התודעה של חניבעל כדי להבין איך עובד ראש של רוצח סדרתי ופסיכופט, אבל הכניסה אינה בחינם: אם הוא עומד להראות לה איך נראה תת המודע שלו, היא תצטרך להראות לו את שלה.
"שתיקת הכבשים" הוא סיפורה של סוכנת FBI שרודפת אחרי רוצח סדרתי אחד בעזרתו של רוצח סדרתי אחר, אבל באותו כרטיס, הוא גם מאפשר כניסה לתודעה של אישה במצב יוצא דופן. ואני אוהב אותו.
אני אוהב את הסרט בגלל שהוא לא מתאהב בסנסציה שיכולה להיווצר מכך שיש בו קניבליזם ופשיטת עורות. הוא יכול להתפרש כסרט סלאשרים אלים ומדמם, ובהחלט מדובר בחוויית צפייה לא פשוטה; אבל יותר מסרט על פסיכופט מתורבת, הוא סרט על גיבורה שהולכת בגאון בגיא צלמוות – מסצנת הפתיחה היפהפייה, בה קלריס רצה במסלול מכשולים ערפילי, עד לקליימקס המבריק. פוסטר לא מציגה את קלריס כגיבורת אקשן נטולת מורא, אבל היא בשום רגע לא מתנהגת כפרח עדין ושברירי. תעלולי התודעה של חניבעל תופסים אותה, הסמכותיות של בכירי ה-FBI מבלבלת אותה לכדי המחשבה שהיא חלשה יותר ממה שהיא, אבל היא אמיצה מספיק וחכמה מספיק כדי לפעול לפי תחושות הבטן שלה. בכל צפייה ב"שתיקת הכבשים" אני איתה – לא מעריץ מלמטה אלא בגובה העיניים שלה (בין השאר בזכות הקלוזאפים המקסימים).
אם זה נשמע כאילו אני מתעלם מההופעה המצמררת של אנתוני הופקינס בתפקיד חניבעל, זה קצת בכוונה – קל להתרשם מהקניבל המטורלל וקשה לזכור את חנונית שנעזרת בו בשביל שיעורי הבית. אבל בפועל, זו לא תחרות: פוסטר והופקינס מאתגרים זה את זו לכדי שלמות דרמטית, והדיאלוגים של השניים הם בית ספר לכל אספקט עליו הסרט זכה באוסקר, כמו עבודת הבימוי מבריקה של ג'ונתן דמי המנוח והתסריט הנהדר של טד טאלי (שמבוסס על ספר של תומס האריס), שהפך את משחק החתול ושני העכברים לעבודת עומק פסיכולוגית יפהפייה.
"שתיקת הכבשים" אהוב עלי כל כך כי האימה שבו אינה המטרה אלא הדרך. היא מתפקדת כרקע לחקר דמות חד פעמית, וזו אולי הרלוונטיות של סרטי אימה מופתיים כאלה לתקופה הביזארית הזו: לפעמים רגעים של אימה טהורה יכולים ללמד אותנו מי אנחנו. הסרט הזה, עם כל הדם, האש ותמרות העשן שסביבו, הוא בעצם סיפור על גיבורה שמסתכלת על הטראומות שהפכו אותה למי שהיא, מודה להן, וממשיכה הלאה בדרכה.
מצטער לא סימנתי ספויילר, אשמח אם יתוקן
(ל"ת)
ובאמת היתה מחאה על ההיבט הזה של הסרט
ואני מתאר לעצמי שדמי ביים את סרטו הבא, "פילדלפיה" כדי להבהיר שאין לו דבר וחצי דבר עם הומופוביה.
לא חושב,
אני מתאר לעצמי שהוא ביים את פילדלפיה כי זה סרט נפלא בפני עצמו. קשה לי להאמין שהוא יצר סרט שלם כדי להשיב לביקורת די זניחה על סרט שזכה בהמון אוסקרים. ובכל מקרה, כל מי שמכיר את עבודתו של דמי ידע עוד לפני פילדלפיה שהוא ליברל וממש לא הומופוב. קיומה של דמות אחת שלילית שהיא גם טראנס לא הופך אותו לטרנסופוב, כמו שביום דמות שלילית של יהודי לא אוטומטית הופך את הבמאי לאנטישמי.
"הסרט טרנספובי" /= "הבמאי טרנספוב"
(ל"ת)
בהחלט הייתי אומרת שהוא אנטישימי
אם היהודי היה פושט את הערלה של קורבנותיו ולובש אותה, כן.
ושוב שכחתי לשים ספוילר. מצטער
אפשר בבקשה לתקן?
רק בקשר לטענה על פסיכיאטרים
לא נכון להשוות טרנסג'נדרים לפסיכיאטרים כי
א: פסיכיאטר זה לא מגדר, זה מקצוע, שאנשים מכל המגזרים יכולים להיות. ואדם מוגדר פחות על ידי המקצוע שלו מעל ידי המגזר שלו
ב: פסיכיאטרים הם לא בדיוק אוכלוסייה נרדפת ומושמצת כמו קהילת הטרנסג'נדרים שהרבה אנשים מתוכה חווים אלימות על רקע מי שהם
ונקודה נוספת שאולי קצת סותרת את מה שאמרתי היא שיש איזושהי דעה רווחת שפסיכאטרים ופסיכולוגים הם קצת מטורללים בעצמם ושמה שהם עושים הוא לא ממש מועיל לחברה, וזו בעיני תפיסה בעייתית שכן מקבלת קצת תמיכה מהמדיה, אז אולי אפשר לומר שיש בעיה בייצוג של פסיכיאטרים בקולנוע…
דווקא זכור לי שהיו קיימות לא מעט תלונות
בטח בתקופה שקדמה לשנות ה-2000 שטענה שפסיכיאטרים ופסיכולוגים מוצגים בזורה מזוויעה בקולנוע ההוליוודי.
סרטי אימה בבתי משוגעים, קן הקוקיה, שתיקת הכבשים, קלישאת הפסיכיאטר המשוגע בעצמו, שרלטנים וכדומה.
אני זוכר שאיגוד הפסיכולוגים התייחסו לייצוג החיובי של המטפל באנשים רגילים (הנפלא) כאחד הסרטים הבודדים שמציג פסיכולוג\יאטר באור חיובי.
וכמובן ש*ה*יצירה שמטפלים תמיד יגידו לך שהיא ההצגה הטובה ביותר של המקצוע: "הסופרנוס".
(למרות שהסוף של קו העלילה הזה היה שנוי במחלוקת בזמנו אני חושב שזה קצת לא הוגן כי הסדרה די אמרה באופן מפורש שמה שהדמות של המטפלת עשתה באותו רגע הוא לא רק חריג אלא גם לא תקין ולא אתי מצד עוסק במקצוע הזה).
סיום קו העלילה הזה היה קצת אנטי קליימטי, לא?
היה קצת מבאס והיה קשה לי לאכול אותו.
איך אף אחד לא הזכיר שקלאריס אומרת באופן מוצהר שטרנסים הם לא אלימים?
זה בבירור סוגר את הפינה לא?
כי זה מתנגש עם האג'נדה שסומנה מראש.
(ל"ת)
סרט מושלם
מדובר בסרט נדיר שעומד בכל ההייפ שעשו לו, ועובר מעולה את מבחן הזמן.
סרט "אימה" שלא מתבסס על הפחדות או על דם (אגב, כמות הgore שרואים בפועל על המסך קטנה מאוד, ביחס למעשים המבוצעים בו), אלא על פסיכולוגיה ופחד. הבימוי של ג'ונתן דמי מופתי ומקורי – השימוש הקיצוני בקלוז-אפים, השחקנים שמסתכלים ישירות על המצלמה במשך רובו של הסרט, הכל פשוט unnerving ביותר.
מסכים שדמותה של קלריס היא נהדרת, פמיניסטית, חזקה ומאוד קל להזדהות איתה, וג'ודי פוסטר עושה עבודה פנטסטית. על לקטר כמובן אין מה להרחיב, כנראה הרוצח הטוב בהיסטוריית הקולנוע והוא עושה את זה עם 20 דקות זמן מסך. הסצינות ביניהם הם השיאים של הסרט, ובכללי בין הסצינות הכי אינטנסיביות שיצא לי לראות, בטח בהתחשב בזה שהם 100% דיאלוג (ולקטר נמצא כל הזמן מאחורי סורג ובריח, אז אפילו אין סכנה תיאורטית שיעשה משהו).
אם מישהו איכשהו עדיין לא ראה – רוצו.
איזה יופי, ביקורת על סרטים ישנים!
תודה רבה :)
שני דברים על ג׳ודי פוסטר
א. בנוגע לדיון שהתפתח פה – ג׳ודי עצמה שייכת לקהילה. לא יודע מה זה אומר, אבל יחד עם ״פילדלפיה״ של דמי, כנראה שהסרט לא באמת התנגד לקהילה כזאת או אחרת.
ב. ג׳ודי, פוסטר ג׳ודי. מי שהיתה השחקנית האהובה עליי בעולם במשך תקופה לא קצרה בכלל. לאן היא נעלמה ולמה היא לא הפכה להיות מריל סטריפ?
טוב, עכשיו יש לי בראש תמונה של ג'ודי פוסטר לובשת את העור של מריל סטריפ,
ויותר משזה מטריד אותי, זה גורם לי לחשוב שעל התפקיד הזה היא תקבל אוסקר.
הומואים, לסביות וביסקסואלים לא בהכרח יהיו רגישים ומבינים יותר כלפי הקהילה הטרנסית ממקביליהם הסטרייטים.
בממוצע, כנראה שכן, אבל אצל כל אינדיבידואל זה עדיין תלוי בכמה הוא נחשף לשיח הזה ולאנשים טרנסים בכלל. ובשנות השמונים והתשעים, רוב האנשים לא הכירו יותר מדי. כמו כן, לפעמים שחקנים משתתפים בסרטים שיוצאים פוגעניים כלפי אוכלוסיה שהם בעצמם משתייכים אליה. קורה, בעיקר כי לרוב השחקנים יש מידה מאד מוגבלת של שליטה על התוצר הסופי. ומעל הכל, אני לא חושבת שאף אחד פה מנסה לטעון שלבמאי או למישהו מהמעורבים יש משהו עקרוני נגד טרנסים. כמו שכתבתי למעלה ממש בקצרה – ההצהרות "הסרט טרנספובי" ו"הבמאי טרנספוב" הן ממש לא אותו דבר. מן הסתם, יצירה פוגענית יכולה להיות תוצר של התנגדות עקרונית לאוכלוסיה מסוימת, אבל באותה מידה היא יכולה להיות תוצר של בורות בנוגע לאותה אוכלוסיה, חוסר רגישות, או חוסר תשומת לב.
בנוגע לג'ודי פוסטר: אני חושבת שבאיזשהו שלב היא עברה לצד השני של המצלמה והתחילה להתעסק יותר בבימוי. אני חושבת, אבל מאד לא בטוחה, שהצעד אחורה שהיא לקחה ממשחק היה קשור לכל הסיפור עם המתנקש שהושפע מנהג מונית. אבל כולם מוזמנים לתקן אותי אם אני טועה בנושא רגיש כזה.
לא דייקת
ג׳ודי (האלילה) הופיעה בנהג מונית בגיל 13. סיפור המתנקש שהושפע מהסרט וניסה לרצוח את הנשיא רייגן קרה ב- 1981. קריירת המשחק של ג׳ודי נמשכה כמובן עוד שנים רבות-רבות לאחר מכן. הכל בויקיפדיה.
טוב, לא אמרתי שהיא פרשה לחלוטין ממשחק.
לכרונולוגיה של העניין הייתי מודעת. הרושם שקיבלתי (גם מויקיפדיה) היה שההשפעה של האירוע נמשכה הרבה שנים ושינתה גם את מידת הרצון שלה להופיע על המסך.
ייתכן שלאירוע היתה השפעה
אבל הוא קרה כשהיא הייתה בת 18 וכל הקריירה שלה בתחום המשחק קרתה אחר כך (מלבד נהג מונית עצמו) – הנאשמים, שתיקת הכבשים, קונטקט, יו ניים איט. אז אולי 25 שנה אחר כך זה השפיע עליה לקחת צעד אחורה ממשחק?
¯\_(ツ)_/¯
אולי לא
האמת שהדיון שעלה פה מעניין בעיני. האם הצגה של דמות מקהילה נרדפת כרעה הוא בהכרח גזעני/פובי כלפי אותה קהילה? אני חושב שזה חלק משאלה רחבה יותר שנוגעת לחובות המוסריות של אמנים בכלל והאם יש כאלו בכלל. מזכיר קצת את הדיון סביב הסרט "ג'וקר" וההצגה האמפטית של רוצח.
מן הסתם זו שאלה בלי תשובה חד משמעית ואני חייב להודות שאני בהחלט נוטה לצד החופש האומנותי בדיון הזה. מצד שני, כשמדובר על קהילה שסובלת מכל כך הרבה ייצוג רע (או לחילופין חוסר ייצוג בכלל), אני לא חושב שניתן להסיר אחריות כל כך בקלות.
זה ההבדל בין סתם דמות שלילית ל "תמונת אויב"*
יש על זה כתבה טובה, אבל היא ברוסית, אז אני אסכם בעצמי.
אפשר לכתוב דמות שיש לה איזושהי תכונה, בלי שהתכונה הזאת תיהיה קשורה להצגה של הדמות, אבל אפשר גם שכן. אני יכול לכתוב סיפור שבו יש נבל שהוא גם יהודי, ואני יכול לכתוב סיפור שבו הנבל הוא נבל בגלל שהוא יהודי. השאלה היא עד כמה אני מציג את היהודיות שלו כרוע לעומת פשוט עוד תכונה שיש לו. לא תמיד קל להבין איפה עובר הקו, אבל הקו הזה קיים. לכן לא כל סרט שבו יש למשל הומוסקסואל שמוצג בצורה שלילית הוא סרט הומופובי (אם הוא לא מוצג בצורה שלילית בגלל שהוא הומוסקסואל).
* הדרך הכי טובה שמצאתי לתרגם לעברית את המונח "образ врага". אני בטוח שיש תרגום יותר טוב.
בעיני זה מורכב יותר
כלומר יכול להיות שהרוע של הדמות לא קשור להיותה שייכת למגזר מסוים, אבל אם מדובר במגזר שגם ככה זוכה לייצוג דפוק במדיה, אז קצת קשה לסרט "להתחבא" מאחורי הקריטריון שהצגת פה. האם סרט היום יכול להציג נבל יהודי מבלי שהסרט יהיה אנטישמי? ברור. האם היית מחשיב את אותו סרט כלא אנטישמי אם הוא היה מוצג בגרמניה בשנות ה-30? ספק רב.
במקרה של שתיקת הכבשים הסיפור אף יותר מורכב, מאחר ואנחנו יודעים שאצל רוצחים סדרתיים הרצח לרוב מקושר לסיפוק מיני ופעמים רבות מדובר באנשים עם נטיות מיניות שנחשבו פסולות וסוטות בחברה בה הם גדלו (גם אם בחלק מהפעמים מדובר בנטיות שהיום הן כבר הרבה יותר מקובלות). כלומר, מצד אחד האפיון של הדמות בהחלט לא תלוש מהמציאות, אבל מצד שני מדובר במגזר שבזמן הסרט לא קיבל כמעט שום ייצוג במדיה.
האמנם קליימקס מבריק?
הסרט נהדר, פוסטר והופקינס אדירים, וכל המחמאות ראויות, מלבד אחת. אני תמיד הרגשתי שהקליימקס הוא מאד אנטי קליימטי. עד כמה שאני זוכר, היא מסתובבת בחושך כשביל מרכיב משקפי ראיית לילה, וברגע האחרון, בפוקס שאין כמוהו, היא מסתובבת ויורה בו.
בסרט שבו רוב העלילה מסתמכת על תכנון מדוקדק ופסיכולוגיה מפותלת ומתוחכמת של הדמויות המרכזיות, הקליימקס האמור הרגיש מאד חלבי, ובעיקר אקראי מדי ולא נגזר מהיכולות והמידע שנצבר לפני כן.
אלא אם כותב הביקורת התכוון לסצינת הסיום. אני לא חושב שהיא ראויה לתואר הקליימקס של הסרט, אבל היא אכן אדירה, קלאסיקה.
דיון שלם על שתיקת הכבשים ואף אחד עדיין לא קישר לשיר המבריק?
https://www.youtube.com/watch?v=KNI_pvfMtHk
אם כבר שתיקת הכבשים ומוזיקה
כולם מכירים את המחזמר שנעשה על בסיס הסרט, אני מקווה. עם שירים כמו :"If I Could Smell Her Cunt", "Put the Fucking Lotion in the Basket" ו"I'd Fuck Me".
שלא נדבר על משחק הילדים המקסים "כבשים" של אריק קרטמן.
(ל"ת)
Are You About a Size 14?
https://www.fisheye.co.il/%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9D/
פורסט גאמפ? לא מתעלה על שתיקת הכבשים!
https://www.youtube.com/watch?v=YYeSeD6f56Q
אאתמול הראתי את הסרט למישהו שטרם צפה בו. מבחינתי עשיתי מצוה
(ל"ת)