נהוג לומר על רשימות של "הדברים הטובים ביותר" שהן חסרות ערך.
זה נכון במובן שאין שום דרך להחליט על יצירה כלשהי שזהו, היא הכי טובה. כי "הכי טובה" זה לא צירוף מילים ששמים אחריו נקודה, אלא סימן שאלה – הכי טובה במה? ולמי? ובאיזה מצב? נניח שנסכים כולנו קולקטיבית שכיצירה הומניסטית שמצליחה לספר את סיפור האנושות ולתעד אותנו ברגעים הכי שפלים שלנו באופן הנקי והטהור ביותר, "שואה" הוא הסרט הטוב ביותר – פסגת האמנות כפי שהיא מנסה להתיימר להגיד משהו על האנושות. אבל מה עם הסרט הכי טוב למי שאין לו יום שלם לשרוף על הנושא? או למי שדווקא לא רוצה כרגע להרהר באחת מהזוועות הכי איומות שהאנושות עשתה, אלא סתם רוצה קומדיה קלילה? או סרט אקשן מדמם? או סרט אימה קיצוני?
בקיצור, רשימות הן לא חסרות ערך, אבל יותר משהן אומרות משהו על הסרטים שהן מצביעות עליהם, הן אומרות משהו על מי שבחר ודירג אותם. אם מישהו יגיד שהסרט האהוב עליו הוא "ריה והדרקון האחרון" נניח שהוא כנראה עדיין לא בן 10, למשל. אם מישהו יצביע על "הנוקמים", נניח שהוא מעריץ מארוול. אם מישהו יגיד ש"מועדון קרב" הוא הסרט האהוב עליו, סביר שניקח צעד אחורה.
אז מה אנחנו לומדים על הסקר החדש של "סייט אנד סאונד", המגזין הבריטי שעורך את סקר "הסרט הכי טוב בעולם" פעם בעשור מאז 1952, ולו הצביעו כ-1,700 מבקרים שהודיע לנו ש"ז'אן דילמן, רחוב דו קומרס 23, בריסל 1080" הדיח את "ורטיגו" כסרט הטוב ביותר בכל הזמנים?
טוב, קודם כול, שהם יודעים שהסרט הזה קיים – נקודה שולית לכאורה, אך כזאת שלדעתי לא שותפים לה יותר מדי אנשים. גם בקרב אנשים שחובבים קולנוע, שנטל אקרמן הוא לא בדיוק השם הראשון, או המאה, או החמש מאות ברשימת הבמאים הפופולריים ביותר. בימד"ב דירגו את "ז'אן דילמן" פחות מעשרת אלפים אנשים, ומאז הזכייה שלו הוא קפץ 12,166 מקומות במדד הפופולריות שם – דבר שעדיין לא הספיק לו על מנת להגיע ל-100 המקומות הראשונים. כל זה לא אומר משהו לא על הסרט, לא על אקרמן ולא הצופים, כמובן. פשוט רוב חובבי הקולנוע, נו, אוהבים שדברים מתרחשים בסרט שלהם; ושנטל אקרמן, לכל הפחות ב"ז'אן דילמן", קוראת תיגר על התפיסה הזאת.
זה מוביל אותנו לדבר השני שאפשר ללמוד מהסקר, והוא שבשאלה "מהו קולנוע" בקרב אותם מבקרים חובבי קולנוע, הארט-האוס ניצח והדיח כל ניסיון אפילו לבְדָל של תקשורתיות. כן, זה לא שהיה קל בעבר לשכנע אנשים לתת צ'אנס לסרטים בני יותר מחמישים שנה ("ז'אן דילמן" הוא הסרט הכי צעיר שנבחר לראשות הרשימה מאז 1982, אז "האזרח קיין" היה בן 41, לעומת ה-47 של "ז'אן דילמן") אבל לכו תגרמו לאנשים לראות סרט בלגי מ-1975 באורך שלוש וחצי שעות. כן, מדי פעם בקולנוע אנשים מוכנים לראות משהו באורך כזה כשהוא מוגדר כאירוע מנקר עיניים, אבל "ז'אן דילמן" הוא הכול חוץ ממנקר עיניים. הסרט מורכב כולו מסצנות ארוכות מאוד וסטטיות לחלוטין שבהן, למשל, אישה מקלפת תפוחי אדמה, או מחכה שהמים ירתחו. בזמן אמת.
אני רוצה להבהיר: "ז'אן דילמן" הוא סרט טוב שאני אוהב, והוא עושה את מה שהוא עושה – בחינה של השגרה והיום-יום באופן כזה שכל סטייה לפתע נראית משמעותית בעיני הצופה ונתפסת כקריאת תיגר על הציפיות שלנו מקולנוע – טוב מאוד. אולי, אפילו, הכי טוב. אבל הבחירה שלו כמי שמייצג את הקולנוע אומרת בעצם משהו כזה: הסיבות שבגללן רוב האנשים הולכים לראות קולנוע? לא מעניין אותנו, אנחנו יותר בענייני אנטי-קולנוע. אם תרצו, זה כמעט גייטקיפינג: חושבים שאתם אוהבים קולנוע? תראו את הסרט הזה שכמעט בלתי-צפי בסטנדרטים של רוב האנשים. אה, אתם לא יכולים? טוב, אז כנראה אתם לא אוהבים קולנוע אמיתי, כזה שהוא הכי טוב בעולם.
ברגע שזאת האמירה, כל הרשימה (שיותר טובה מבפעם שעברה, נגיע לזה עוד רגע) פשוט מאבדת ממעמדה. הרי מי שממליץ לכם על סרט כזה כסרט הטוב בעולם לא נהפך לעילאי יותר או מובחר יותר: הוא פשוט מאבד סמכות כמבין עניין עבור רוב האנשים. הרשימה הבאה, לכשתצא ב-2032, תצטרך להתאמץ יותר כדי שלאנשים יהיה אכפת ממנה – וזה עוד לפני כל ההאשמות בהטיה פוליטית שצצו לאחר שסרט של אישה כבש את ראש הרשימה.
להלן העשירייה, בכל מקרה:
-
"ז'אן דילמן" (עלה 34 מקומות)
-
"ורטיגו" (כאמור, ירד מהמקום ראשון של הרשימה הקודמת)
-
"האזרח קיין" (המקום השני של הרשימה הקודמת, ומלך הרשימה הזאת למשך חמישים שנה)
-
"סיפור טוקיו" (ירד מקום אחד מאז 2012)
-
"מצב רוח לאהבה" (עלה ממקום 24. הסרט בדירוג הכי גבוה שיצא באלף הנוכחי)
-
"2001: אודיסיאה בחלל" (נשאר באותו מקום, באופן מפתיע)
-
"עבודה טובה" (זינק איזה 71 מקומות)
-
"מלהולנד דרייב" (עלה ב-20 מקומות)
-
"האיש עם מצלמת הקולנוע" (ירד מקום אחד)
-
"שיר אשיר בגשם" (עלה 10 מקומות)
והנה הקטע: אם מתעלמים ממי שבראשה, מדובר בשיפור די רציני – יש פה שני סרטים מהמאה הנוכחית, מחזמר קליל וכיפי, סרט מד"ב ומגוון די רחב של ארצות. גם בהמשך הרשימה נראה שיש שיפור משמעותי בשתיים מהתלונות הכי גדולות על הרשימה הקודמת: חוסר המוכנות שלה להכיר בסרטים עדכניים, וחוסר ההכללה שלה של נשים.
נתחיל בעדכניוּת: הרשימה הקודמת (אני מדבר על מאה הסרטים שהיו בה) הכירה ב-3 סרטים שיצאו אחרי שנת 2000, וכל אחד מהם יצא בין 2000 ל-2001 ("מלהולנד דרייב", "מצב רוח לאהבה" ו"אחת שתיים"). הפעם מדובר לא רק בשישה סרטים שיצאו בעשור הראשון של שנות האלפיים (אל הסרטים הללו הצטרפו "המסע המופלא", "המלקטים והמלקטת", ו"Tropical Malady"), אלא בעוד 4 סרטים מהעשור הקודם ("דיוקן של נערה עולה באש" הכי גבוה במקום ה-30, ואליו מצטרפים "אור ירח", "פרזיטים" ו"תברח").
מספר הסרטים שביימו נשים עלה גם הוא מ-2 ל-11 עם 2 סרטים של שנטל אקרמן, 2 סרטים של אנייס ורדה ("קליאו מ-5 ועד 7" זינק ישירות מלהיות מחוץ לרשימה אל המקום ה-14. כבוד), "דיוקן של נערה עולה באש", "הפסנתר" של ג'יין קמפיון, "מרגניות", "עבודה טובה" של קלייר דני, "וונדה" של ברברה לודן, "בנות העפר", והסרט הקצר והסוריאליסטי "Meshes of the Afternoon" במקום 16. אפשר לצפות בו ממש פה בחינם ואחרי 14 דקות להגיד שראיתם את הסרט ה-16 הכי טוב בעולם.
חוץ מזה אפשר עדיין להתלונן על חוסר ההכרה ביוצרים כמו ספילברג וטרנטינו שלא הכניסו סרט אחד, או להתלהב מהדאבל שמיאזאקי עשה פה (חוץ מ"המסע המופלא", גם "טוטורו" נכנס), או לתהות על הכוח שהגל הצרפתי החדש איבד, או איך יצירת מופת כמו "סרט גופי" נשארה בחוץ, או אלף ואחד דברים; אבל בגדול זאת הרשימה – עדכנית יותר, מכירה יותר בנשים, וכזאת שהמקום הראשון שלה הודף כל ניסיון לקולנוע מתַקְשֵר. מרשימה שהייתה יכולה להיות מעין "המדריך למתחילים למי שמחפש קולנוע מתקדם", היא קפצה ל"המדריך למתקדמים למי שרוצה קולנוע מאתגר".
מצד שני, אם רוצים רשימה שהיא קצת יותר "המדריך למתחילים למי שמחפש קולנוע מתקדם", האם אפשר להפנות אתכם אל רשימת הבמאים, שם הדיחה את "סיפור טוקיו" יצירת המד"ב "2001: אודיסאה בחלל"?
בנוגע לסרטים עדכניים המצב הוא שבמקום 4 יש רק 3 סרטים מהעשור הקודם ("פרזיטים", "אור ירח" ו"פרידה"), אבל יש 7 מ-2000 עד 2009: "מצב רוח לאהבה", "מלהולנד דרייב", "מחבואים", "שמש נצחית בראש צלול", "Tropical Malady", "אחת ושתיים" ו"La Ciénaga". וכן, אין שם סרטי אנימציה (כלומר, אין סרטים של מיאזאקי. אנחנו לא מכירים בסרטים מצוירים שאינם של מיאזאקי, מה יש לכם) או טרנטינו, אבל מישל גונדרי וסטיבן ספילברג שם!
כמו כן, אצל הבמאים יש רק 10 סרטים של נשים (סרטים שיש כאן ואין אצל המבקרים: "עוברת אורח" של ורדה, "The Ascent", ו"La Ciénaga") בִּמְקום 11 – וזאת למרות שהרשימה שלהם כוללת 104 סרטים ולא 100. שוביניסטים.
זאת הרשימה של הבמאים, בכל מקרה:
-
"2001: אודיסאה בחלל"
-
"האזרח קיין"
-
"הסנדק"
-
(בתיקו עם 5) "ז'אן דילמן"
-
(בתיקו עם 4) "סיפור טוקיו"
-
(בתיקו עם 7) "ורטיגו"
-
(בתיקו עם 6) "8 וחצי"
-
"מראה"
-
(בתיקו מפה ועד מקום 13) "בארי לינדון"
-
"קלוז-אפ"
-
"מצב רוח לאהבה"
-
"פרסונה"
אבל אם כבר, הדבר הכי כיפי בכל הסיפור הזה הוא הרשימות האישיות של במאים. אל הרשת זה עדיין לא הגיע במלואו, אבל חשבון טוויטר העלה את כל הטקסטים מהמגזין, ושם אפשר לראות מה בחרו כל מיני אנשים. הרשימה האהובה עליי, עד כה, היא הרשימה של במאי "RRR" ס.ס ראג'אמולי שמציין שני מל גיבסון, את "קונג פו פנדה" וכמובן את הסרט ששום סרט לא מתעלה עליו – "פורסט גאמפ".
טוב, אז מה אפשר ללמוד מכל זה? שאחת הרשימות היותר נחשבות עשתה צעד משמעותי אל תוך שיח פנימי שלא כולל או מזמין יותר מדי אנשים מבחוץ, אבל גם אז כמו תמיד, צריך לזכור את כלל הברזל: אל רשימות שכאלה כדאי לגשת בגישה שהיא פחות "פחחחח, אלה הסרטים שאתם חושבים שהם הכי טובים?" ויותר בגישת "המממ, מעניין, אולי אני באמת אראה את הסרט הזה." כי גם היום, כשרשימת המבקרים רחוקה מלהיות מושלמת, יש שם סרטים – קטנים כגדולים, מוכרים כאנונימיים – ששווה להכיר. בין אם זה "שיר אשיר בגשם" (מקום 10), "שבעת הסמוראים" (מקום 20), "הקרב על אלג'יר" (מקום 45), "שרלוק ג'וניור" (מקום 54), "סאנשו דאיו" (מקום 75), או "הנידון למוות ברח" (מקום 95).
לעוד טקסטים בעברית על הרשימה: יעל שוב (שלקחה בה חלק) בטיימאאוט, זוהר אורבך במאקו, ועופר ליברגל בסריטה.
רשימה מצוינת.
קשה לי להלין עליה כשהחידושים בה כוללים את הסרטים הבאים:
הניצוץ – גם מיינסטרים וגם אחד מסרטי האימה הכי טובים בכל הזמנים, ז'אנר "מנודה" כמעט כמו ז'אנר גיבורי העל בחוגים האלה.
החבר'ה הטובים – אני אישית מעדיף את קזינו אבל בואו, סרט מעולה.
צ'אנקינג אקספרס – טוב, אולי הייתי יותר שמח אם היו מכניסים את Fallen Angels אבל לא רק שזאת יצירת מופת, זה גם הסרט השני של וונג קאר וואי ברשימה שזה פשוט מעולה.
המסע המופלא והשכן שלי טוטורו – מאמין שאין מה להרחיב בנושא.
גם העובדה שיצירת מופת כמו מלהולנד דרייב עלתה משמחת אותי מאד. צפיתי בסרט שוב השנה והוא הפסגה של לינץ' בעיני.
לגבי הבחירה בז'אן דילמן – אני ממש לא חושב שההנחה המובלעת היא שמי שלא צלח את הסרט לא מבין בקולנוע אמיתי. אני טרם צפיתי בסרט, ואני לא חושב שאצפה בו. החותמת הזאת לא מעניינת אותי, והיא לא חלק מהסיבה שבאופן כללי אני מעריך את הרשימה.
זה לא שמי שלא יאהב את הסרט במקום הראשון לא מבין בקולנוע אמיתי – אלא מי שאוהב קולנוע "אמיתי" יזהה סרטים ברשימה שהוא אוהב ויתעניין בלהשלים עוד כמה. זאת דרך מעט פחות רדוקטיבית להתייחס לנושא בעיני.
ובכל מקרה, ה-BFI מעולם לא היה קומיניקטיבי ותמיד היה אייקון פנימי למעגל מצומצם של חובבים. ואני מאד מעריך אותם על זה. מי עוד יעשה רסטורציות לסרטים ישנים של טקאשי קיטנו אם לא גופים כאלה? אם למעריצי מארוול וסטאר וורס יש איפה לדבר, למה לא לכל השאר?
וזה נכון שיש שיח של "מארוול והנגזרת זה לא קולנוע", אבל מה לשיח הזה ול-BFI? את השיח מקדמים אנשים פרטיים, בדרך כלל במאים. והרשימה של הבמאים לא שונה בצורה קיצונית.
ה-BFI מוציא סדרת ספרים שכל אחד מהם מוקדש לסרט קולנוע אחר (חלקם תורגמו לעברית)
וחלק מהסרטים שנדונים בסדרה הם בהחלט "קומיניקטיביים" ואפילו שוברי-קופות. יש להם ספרים על מלחמת הכוכבים, שליחות קטלנית, בחזרה לעתיד ועוד, לצד ספרים על סרטים אמנותיים יותר. להאשים את ה-BFI בכללותו בגישה אליטיסטית זה ממש לא נכון.
אז על אחת וכמה.
לא הייתי מודע בכלל להוצאות האלה.
ההיכרות הראשונית שלי עם ה-BFI בכלל היתה כשקניתי סטים של טקאשי קיטנו ואקירה קורוסאווה מהם והתחלתי להתעניין ברסטורציות שהם עושים.
בנימה אישית יותר
בעוד שהייתי באתר לפני, הפרויקט הראשון שהרמתי לאתר (אאל"ט) היה פרויקט "הסרטים הטובים ביותר" שהיה כתגובה/בדיקה/סתם משהו כיפי לרשימה מ-2012.
מאוד מדגדג לי לעשות אחד כזה גם עכשיו, ולמרות סייגים והתלבטויות כאלה ואחרות זה גם כנראה יקרה – אבל רק אחרי שנסיים את הסינמונדיאל וסיכום השנה.
כמובן, מי שרוצה לשתף פה בינתיים בכיף את העשיריות שלו, כמו פעם שעברה, מוזמן. פשוט "פרויקט" שכזה ייצא לאור, אם בכלל, רק באזור ינואר.
טוב, מגרד לי לנסות
זו העשירייה שלי נכון להיום, אחרי התלבטויות ובלי חשיבות לסדר הפנימי כי זה כמו לבחור ילד אהוב.
– אפוקליפסה עכשיו (פרנסיס פורד קופולה, 1979).
– התפוז המכני (סטנלי קובריק, 1971).
– המסע המופלא (הייאו מיאזאקי, 2001).
– מסע הצלב האחרון (סטיבן ספילברג, 1989).
– שוטרים לוהטים (אדגר רייט, 2007).
– כביש הזעם (ג'ורג' מילר, 2015).
– ממד העכביש (כל מיני, לא זוכר. 2018).
– קבר הגחליליות (איסאו טאקאהטה, 1988).
– כוח משיכה (אלפונסו קוארון, 2013).
– שר הטבעות (פיטר ג'קסון, 2001-03) (רואה בטרילוגיה סרט אחד).
אני כל כך אוהב את כל הסרטים שבחרת
ובזכותך אני אכניס את שוטרים לוהטים לעשיריה שלי. אולי. נראה ;-)
נראה כיף
הרשימה הבריטית די מדכאת, בהתחשב בכמות הסרטים מאז שנות ה2000 שהצליחו להיכנס אליה. בתור חובב קולנוע צעיר אני מרגיש שיש ערך רב לקלאסיקות, אבל גם המון חדשנות ורעננות ביצירות הנוכחיות שמצדיקות חלוקה הרבה יותר שווה ברשימות מהסוג הזה.
ניסיתי להרכיב רשימה של עשרה שלא מורכבת רק מהסרטים האהובים עליי (היה נראה קצת אחרת. בטח יותר גיקי), אלא באמת מסרטים שאני חושב שראויים להיות ברשימה כזאת מעבר להנאה האישית שלי מהם. וכמובן שאם אני כבר תורם לרשימה, ניסיתי להתמקד בסרטים יחסית חדשים יותר (בהשוואה למה שנוכח ברשימה) שיכולים להוסיף לה.
– הנסיכה הקסומה (רוב ריינר, 1987)
– וויפלאש (דמיאן שאזל, 2014)
– היצור (ג'ון קרפנטר, 1982)
– ענק הברזל (בראד בירד, 1999)
– תברח (ג'ורדן פיל, 2017)
– לקום אתמול בבוקר (הרולד ראמיס, 1993)
– סקוט פילגרים נגד העולם (אדגר רייט, 2010)
– מלחמת הכוכבים: האימפריה מכה שנית (ג'ורג' לוקאס, 1980)
– הנסיכה מונונוקה (הייאו מיאזאקי, 1997)
– שר הטבעות: אחוות הטבעת (פיטר ג'קסון, 2001)
העשרייה שלי
1. מוכה אהבה
2. זה יגמר בדם
3. מטריות שרבורג
4. ספרות זולה
5. כלבי אשמורת
6. מפגשים מהסוג השלישי
7. שבעה חטאים
8. חרציות
9. ברטון פינק
10. 8 וחצי
העשיריה שלי נכון לעכשיו:
1. המבוך של פאן (דל טורו, 2006)
2. דרייב (רפן, 2011)
3. העור בו אני (אלמודובר, 2011)
4. המשרתת (צ'אן ווק, 2016)
5. התפוז המכני (קובריק, 1971)
6. דוגוויל (פון טרייר, 2003)
7. הסנדק (קופולה, 1972)
8. בלייד ראנר (סקוט, 1982)
9. אקירה (אוטומו, 1988)
10. זיקוקין די-נור (קיטאנו, 1997)
אז ככה -
1. שבעה חטאים (דייוויד פינצ'ר, 1995)
2. הטוב, הרע והמכוער (סרג'יו ליאונה, 1966)
3. אפוקליפסה עכשיו (פרנסיס פורד קופולה, 1979)
4. אמדאוס (מילוש פורמן, 1984)
5. טריינספוטינג (דני בויל, 1996)
6. הילדים של מחר (אלפונסו קוארון, 2006)
7. ברטון פינק (האחים כהן, 1991)
8. ד"ר סטריינג'לאב (סטנלי קובריק, 1964)
9. להרוג את ביל, חלק 1 (קוונטין טרנטינו, 2003)
10. רשת שידור (סידני לומט, 1976) – נכון להיום
מחוץ לעשירייה: ממזרים חסרי כבוד, שתיקת הכבשים, 12 המושבעים, ללכת שבי אחריו, ג'ארהד, בריק, הערת שוליים, השעה ה-25, אד ווד, הזאב מוול סטריט, סנאצ', שמש נצחית בראש צלול, מקס הזועם: כביש הזעם, The Thing, עיר האלוהים, 12 קופים
העשירייה שלי(בלי סדר)
-צ'ונגקינג אקספרס
-Love Exposure
-כחול מושלם
-אינספשן
-הנסיכה מונונוקי
-רקוויאם לחלום
-מועדון קרב
-אוגוסט במים
-2046
-עיר האלוהים
אנסה למרות שלא סגור על זה
לפי סדר היציאה כי קשה לי לדרג:
2001: אודיסאה בחלל (סטנלי קובריק, 1968)
מראה (אנדריי טרקובסקי, 1975)
פאני ואלכסנדר (אינגמר ברגמן, 1982)
מוות אכזרי 2 (סם ריימי, 1987)
שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה (גור ורבינסקי, 2003)
זה ייגמר בדם (פול תומאס אנדרסון, 2007)
האביר האפל (כריסטופר נולאן, 2008)
עץ החיים (טרנס מאליק, 2011)
היו זמנים בהוליווד (קוונטין טרנטינו, 2019)
RRR (אס.אס רג'מולי, 2022) (בעיקר בגלל איך שראיתי אותו)
היה הורג אותך להביא ייצוג אחד לשנות ה-90?
הרי הבאת לכל השאר (מאז הסיקסטיז).
חשבתי על זה, בסוף לא יצא
"מגנוליה" ו"ספרות זולה" כמעט נכנסו, אבל מעדיף את אלו שבחרתי של אותם הבמאים.
את "מועדון קרב" הייתי מכניס לפני עשור, אבל לא ראיתי אותו מאז ומאמין שהדעות שלי לגביו קצת ישתנו בצפייה חוזרת.
"פארגו" כנראה ייכנס לרשימה של 20 אם תהיה כזאת.
טוב בסדר, רשימה שאני מתחרטת עליה כבר עכשיו
[לבחור 10 זה ממש ממש קשה]
שודדי הקריבים קללת הפנינה השחורה
זה קרה לילה אחד
12 המושבעים
שיר אשים בגשם
חבל
ממזרים חסרי כבוד
השם שלך.
היפה והחיה
סיפור פילדלפיה
זריחה
ללא חשיבות לסדר, טל״ח.
יאללה
האם עוד עשור אני אסתכל על הרשימה הזאת ואחטוף קרינג' כמו עם להסתכל עכשיו על הקודמת? אולי. דברו איתי עוד עשור.
אזכורים של כבוד: "בחזרה לעתיד", "פארגו", "כמעט מפורסמים", "הפשיטה".
עשירייה:
חלון אחורי (אלפרד היצ'קוק, 1954)
קארי (בריאן דה פלמה, 1976)
מת לחיות (ג'ון מקטירנן, 1988)
מלכות הכיתה (מייקל להמן, 1988)
המופע של טרומן (פיטר ווייר, 1998)
האביר האפל (כריסטופר נולאן, 2008)
הרשת החברתית (דיוויד פינצ'ר, 2010)
סקוט פילגרים נגד העולם (אדגר רייט, 2010)
מקס הזועם: כביש הזעם (ג'ורג' מילר, 2015)
השם שלך (מאקוטו שינקאי, 2016)
טוב ששאלת
1. ספרות זולה
2. הטוב, הרע והמכוער
3. חומות של תקווה
4. רשימת שינדלר
5. הסנדק
6. ממזרים חסרי כבוד
7. הנוקמים: מלחמת האינסוף + סוף המשחק (אם החשיבו פה את שר הטבעות כסרט אחד אני גם אחשיב אותם כסרט אחד)
8. בחזרה לעתיד
9. מונטי פייתון והגביע הקדוש
10. שליחות קטלנית 2
Honourable mentions:
כלבי אשמורת, מלתעות, שדרות סאנסט, שר הטבעות 3, שודדי התיבה האבודה, האימפריה מכה שנית
בפעם האחרונה שחשבתי על רשימה (2006 בערך) היא נראתה כך:
– הסנדק 2
– מטריקס
– האחים בלוז
– סאות'פארק הסרט
– הילדים של מחר
– קיוב
– גוסטדוג: דרכו של סמוראי
– רידיק: המסע מתחיל
– ביקור התזמורת
– כנופיות ניו-יורק
כל אלו סרטים שראיתי בין הגילאים 15-25 בערך אז אני מניח שיש להם גם השפעה רגשית עלי.
אצרף רשימה אלטרנטיבית של עשרת הסרטים הטובים ה*אחרים* שראיתי מאז 2006:
– צייד הצבאים
– בין-כוכבים
– וויפלאש
– בארי לינדון
– בלדה לאביב הבוכה
– ענן אטלס
– מקס הזועם:דרך הזעם
– שוטרים לוהטים
– JFK תיק פתוח
– השיחה
בין כוכבים זה הסרט הטוב ביותר של נולאן לדעתך?
תמוה לי.
מהסרטים שלו שאני ראיתי, יש כמה שמתעלים עליו: התחלה, דנקרק, האביר האפל (הסרט הטוב ביותר של נולאן לדעתי), וזה רק ממה שאני ראיתי.
מדובר בסרט שבסופו מתגלה פרדוקס הזמן הקלאסי שהייתי מצפה מבמאים מנוסים כמו נולאן להימנע ממנו (הפרדוקס בו אירועים מסויימים מתניעים את העלילה עד לנקודה שבה הגיבור חוזר בזמן ומבצע את אותם דברים שגרמו לו להגיע לאותה נקודה, מה שיוצר לולאת זמן בלתי אפשרית בה אין שום דרך שבה הסיפור הזה היה מתחיל אם מה שהוביל לתחילתו הוא סופו), קשה לי לראות איך אפשר לדרג סרט כזה כטוב ביותר של במאי מוכשר כל כך כמו נולאן.
תמיד יש תמיהה כשמישהו מזכיר את בין כוכבים כסרט הכי טוב של נולאן.
אבל חשוב לזכור שהסרט יושב יציב במקום 26 בימד״ב.
וגם על זה אני תמה, כמובן
פשוט לא ברור לי איך אחרי סיום שכזה אפשר לקחת את הסרט הזה ברצינות (והסרט מאוד מאוד רוצה שניקח אותו ברצינות. זה לא סרט מארוול או הארי פוטר, זה סרט שמנסה להיות הכי ריאליסטי שאפשר ולטעון שמתישהו בעתיד סיפור כזה בהחלט יכול להתרחש, מה שמונע ממני להגיב בסלחנות לכזה סיום מטופש ולא הגיוני בשום קנה מידה גם לו רציתי).
יכול להיות שאם הייתי רואה את הסרט בקולנוע על מסך איימקס הייתי יותר מחליק על חורים בעלילה, מאחר והחוויה הייתה עוצרת נשימה והייתה גורמת לי לשים את העלילה בצד ולהתמקד בהיבט החוויתי
אבל ראיתי את הסרט רק בצפייה ביתית, כך שיותר התמקדתי בעלילה, אני מניח, ממה שהייתי מתמקד אם הייתי צופה בסרט על מסך איימקס גדול.
מצד שני, את כל סרטי נולאן שראיתי ראיתי בצפייה ביתית בלבד (אני רק יכול לדמיין איך זה לראות את האביר האפל על מסך איימקס… אני רק מקווה שטוליפ אנטרטיינמנס יביאו גם את טרילוגיית האביר האפל בחזרה לקולנוע כמו שעשו בשנתיים האחרונות עם לא מעט סרטים קלאסיים מהעבר) ובכל זאת אהבתי אותם יותר מאת בין כוכבים, כך שזה עדיין עומד לחובת הסרט הזה מבחינתי.
רק אבהיר, אגב, שהעניין הזה היה מפריע לי גם בסרט מארוול או כל סרט מד״ב קליל אחר
זה לא שזה מפריע לי רק כי זה סרט מד״ב רציני, זה משהו שמפריע לי גם בסרטים הכי קלילים ולא לוקחים את עצמם ברצינות (ולצערי משתמשים בזה בעוד סרטים וסדרות והגיע הזמן שיפסיקו כבר עם זה. אפשר לעשות סיפורי מסע בזמן בלי ליפול למקומות כאלה). אבל היות והסרט מנסה להיות ריאליסטי יותר מסרטי מארוול ודומיהם והוא מבקש שניקח אותו מאוד ברצינות, אז זה מפריע לי שבעתיים.
יאללה שיהיה
אני חושב שעשיריות *פרטיות* צריכות לבוא עם מבוכה מסוימת, כי לרוב הן חושפות בורות וצרות אופקים ומעידות על קבעונות ושבטיות, אבל באמת שאני שלם עם העשירייה כמו שהיא (למרות שיש סיכוי שלפני שבוע או בעוד חודש היו/יהיו בה סרטים אחרים לגמרי). נסיתי להיות אקלקטי אבל שזה לא יהיה מלאכותי, אוהב כל סרט וסרט ברשימה ברמה של 10/10 (כן, גם את הסרט הראשון ברשימה).
העשירייה על פי סדר כרונולוגי:
חלף עם הרוח (ויקטור פלמינג*, 1939)
גונבי האופניים (ויטוריו דה סיקה, 1948)
הבלון האדום (אלבר למוריס, 1956)
הדירה (בילי וויילדר, 1960)
הקרב על אלג׳יר (ג'ילו פונטקורבו, 1966)
הרולד ומוד (האל אשבי, 1971)
עשה את הדבר הנכון (ספייק לי, 1989)
החיים על פי אגפא (אסי דיין, 1992)
אושר (טוד סולונדז, 1998)
מקס הזועם: כביש הזעם (ג׳ורג׳ מילר, 2015)
איזה כיף
נהנה מאוד לקרוא את הרשימות השונות פה בתגובות. איזה פרויקט מהנה כבר עכשיו אפילו אם לא תרים לו בסוף פרויקט "אמיתי"!
אז חשבתי לא מעט מול רשימת הסרטים שלי, ורק אחרי שצעקתי על עצמי בפעם העשרים שזה לא באמת משנה כלום הצלחתי להביא את עצמי כדי לכתוב רשימת עשרה שאני, פחות או יותר, שלם איתה:
10. trainspotting (1996) – מהסרטים האלה שאפשר להתלהב מהעשייה שלהם, להתלהב ממה שהם אומרים, ולהתלהב מכמה זה סרט טוב באותו הזמן.
9. a serious man(2009) – כנראה הסרט שאני הכי רחוק מהקונצנזוס לגביו. לדעתי זו יצירת מופת על החיים עצמם, ועל שום דבר בכלל, ביחד.
8. apocalypse now (1979) – אעשה את הדבר ההיפסטרי ואגיד שגם הדוקו שלו יכול להכנס לרשימה הזאת.
7. the dark knight (2008) – אחרי ההייפ המשוגע שהיה עליו ביציאה, נהיה מקובל להסכים שבעצם קצת הגזימו איתו. צפייה נוספת לא מזמן גילתה לי שוב, איזה סרט אדיר זה.
6. inglourious basterds (2009) – עקרונית עוד כמה סרטים של טרנטינו יכלו להכנס לרשימה הזו, "ממזרים" הוא בעיניי הטוב ביותר שלו.
5. the godfather (1972) – מבחנתי הראשון והשני כאן ביחד. אבל שמתי את הראשון אם צריך לבחור אחד.
4. the lord of the rings trilogy (2001-3) – לא באמת צריך לבחור אחד, נכון?
3. (2014) the grand budapest hotel – האם זה הסרט הכי טוב של אנדרסון? לא יודע, יש לו עמוקים מזה, אבל אין לו מהנים מזה.
2. in bruges (2008) – הסרט היחיד שאני יכול להגיד עליו שהוא גם אחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי, וגם אחד הסרטים הכי מדכאים שראיתי.
1. no country for old men (2007) – האם אני אחתום שזה המקום הראשון שלי בכל יום? האמת, כנראה שכן. פשוט סרט מושלם, לדעתי.
כמובן שהמון סרטים מצוינים נשארו בחוץ, וביום אחר הכל יכול להתערבב אחרת. הופתעתי לגלות ששודדי התיבה האבודה או ביג ליבובסקי נשארו בחוץ, אבל כך יצא… היו מאוד קרובים.
אני מאד אוהב exercises כאלה
כי מדי פעם יש המלצות. ולמרות שראיתי, נדמה לי 98% מהסרטים שמגיבים אחרים ציינו, תמיד יש אחד או שניים שטרם
לגביי, יש לי הרבה יותר מ 10 סרטים של חמש כוכבים (למעשה, 44 כאלה כרגע), הנה אולי עשרת המובילים, כשאני נותן bias קטן לסרטים שראיתי יותר מאוחר, בגלל שאני יודע שאני נוסטלגי מדי על סרטים שראיתי יותר מדי מזמן. (כן, ״12 קופים״, ״סליפרס״ ו ״רוצחים מלידה״, ורבים אחרים, אני מסתכל עליכם).
ועדיין, גם עם צמצום רציני, אני לא יודע איך אני יכול לצמצם את זה יותר מאשר התריסר הבאים:
1. מגנוליה – כבר עשרים ומשהו שנה הסרט הגדול מכולם בעיניי.
2. היו זמנים במערב – משום מה, אני מחשיב אותו תמיד שני
3. מלהולנד דרייב – כשיחד עם הסרט הבא, מדובר בצמד המותחנים האירוטיים הגדולים בכל הזמנים
4. המשרתת
5. החשוד המיידי
6. דוני דארקו
7. אמדאוס
8. המספריים של אדוארד
9. קיל ביל 1
10. בארי לינדון
11. seconds
12. confessions
ב-'וידויים' הכוונה לסרט היפני המופתי מ-2010?
כי הוא לגמרי נכנס ל-20 סרטים שלי.
אכן
(ל"ת)
התגובות כאן זה כל הפרויקט שהיינו צריכים.
(ל"ת)
אני אספור הכל!
אומרת כאן כדי שאם אני אבטיח אז אולי גם אקיים,
עוד לא שמה דדליין מניחה שאתן לזה את דצמבר?
בכל מקרה, זה התכנון שלי, פרוייקט או לא, אחזור באמצע ינואר עם ממצאים :)
ממש כיף לראות את הרשימות של כולם,
כמו שמוק אמר זה באמת אומר יותר על הכותבים מאשר על הרשימות
כבר ספרתי (ושמתי לב לתגובה הזאת רק עכשיו)
(ל"ת)
נו טוב
בלי סדר ספציפי
1. התחלה
2. שמש נצחית בראש צלול
3. ברוז'
4. שבעה חטאים
5. ממזרים חסרי כבוד
6. בחזרה לעתיד
7. פורסט גאמפ
8. ממנטו
9. ספיידרמן: מימד העכביש
10. שוטרים לוהטים
אני יודע שזה משהו שכולם אומרים, אבל באמת שיכול ששבוע הבא הרשימה הזאת תהייה שונה. או אולי אפילו מחר. וחוץ מזה, עדיין לא ראיתי את מגנוליה…
ואגב
אם עושים סקר בסדר גודל כזה, לא עדיף הפעם לעשות אותו בצורת סקר מסודר בסגנון סרט השנה/העשור? למשל, נותנים עשר תיבות למלא, ושם כל אחד יכתוב את עשרת הסרטים שלו. אני לא יודע אם זה מסובך לעשות או לא, אבל אם אני לא טועה היו כאן סקרים שנערכו באופן דומה בעבר לא?
אני מניח שיש אנשים שאין להם כח לנסח תגובה/קוראים שקטים שמעולם לא כתבו כאן תגובה ולא מתכננים לעשות את זה לעולם, שכנראה לא ייכתבו את העשיריות שלהם כאן. אם הסקר יעשה בצורה מסודרת אני מאמין שיותר אנשים ישתתפו בו.
אני לא בטענות חלילה, אני רק מציע הצעות. כמובן, אם זה תהליך מסובך אז פשוט תתעלמו ממה שאני כותב…
זה בהחלט התכנון
אבל קודם נסיים את הסינמונדיאל ואת סיכום השנה (…ואז נראה אם עדיין יש עניין בנושא).
רק הצעה קטנה
עדיף לדעתי לעשות את זה במתכונת בה כל אחד בוחר את סרטיו בטופס שהולך ישירות אליכם המנהלים (כמו טופס ההצבעה לסרט השנה) ובעבור שאר הגולשים נשאר חשאי, מאשר ללכת על מתכונת שבה כל אחד ירשום את סרטיו בתגובה (כמו שנעשה לפני סרט השנה עם הסרטים שלא הופצו בארץ).
כי כמו שכתבת, יש ברשימות האלה משהו חושפני משהו, ויש אנשים שלא תהיה להם בעייה להצהיר על סרט שהוא בין הטובים ביותר בהיסטוריה אבל לעומת זאת לכתוב מה 10 הסרטים הטובים ביותר בהיסטוריה לדעתם ירגיש חושפני מדי ופחות משהו שהם רוצים לכתוב בפרהסיה. יש כאלה שלא היו רוצים שכולם יוכלו ללמוד עליהם ועל הטעם הקולנועי שלהם בצורה מוחלטת כמו שניתן ללמוד מרשימות שכאלה. כך שעם טופס הצבעה חשאי העניין יכול להיפתר ומי שירצה לחשוף את בחירותיו יוכל להוסיף בתגובה.
עדיין בתכנון?
(ל"ת)
כבר עבר את שלב התכנון
הפתעות בקרוב.
עשיריה שלי לפי סדר כרונולוגי
1.האזרח קיין(ולס,1941)
2.פרסונה(ברגמן,1966)
3.ימים ברקיע(מאליק,1978)
4.אפוקליפסה עכשיו (קופולה,1979)
5.נוסטלגיה(טרקובסקי,1983)
6.מלאכים בשמי ברלין (ונדרס,1987)
7.החיים שאחרי (קורה אדה,1998)
8.דוגוויל(פון טרייר,2003)
9.אמא!(ארונופסקי,2017)
10.עץ האגס הפראי(ג'יילאן,2018)
לא מסכים
"הבחירה שלו כמי שמייצג את הקולנוע אומרת בעצם משהו כזה: הסיבות שבגללן רוב האנשים הולכים לראות קולנוע? לא מעניין אותנו, אנחנו יותר בענייני אנטי-קולנוע."
זה טיעון שמקובל עלי רק אם הבחירה הייתה ב'סרט הטוב בכל הזמנים' בלבד. אבל הסקר כלל כמה אופציות.
בעשיריה של המבקרים מופיעים גם אודיסאה בחלל (סרט שנראה 'אמנותי' היום אבל היה להיט ענק כשיצא), שיר אשיר בגשם (יצירה בידורית מופלאה), וורטיגו (לא סרט שאני אוהב, אבל היצ'קוק היה מאסטר של הטעם הפופלארי במשך עשורים) והאזרח קיין. זו לא רשימה לא-קומינקטיבית, זה סרט אחד לא-קומינקטיבי בתוך רשימה שכוללת די הרבה* מגוון – ברמת הז'אנר, ברמת היוצרים, ברמת השנים.
הבחירה בז'אן דילמן אומרת שהרבה מבקרים אוהבים את ז'אן דילמן. יכול להיות שהיו להם סיבות אחרות, יכול להיות שהם בחרו אותו 'כדי להראות חכמים' או בגלל 'תקינות פוליטית' או בגלל ש'אחד מקרובי המשפחה של שנטל אקרמן מחזיק את הילדים שהלם כבני ארובה.' אבל אני לא יודע את זה, אצם לא יודעים את זה. אני מעדיף להניח שאנשים כנים בנוגע לטעם שלהם, במקום לחפש איזושהי סיבה נסתרת. הרשימה הזו לא אומרת לי שאני חייב לראות ולאהוב את ז'אן דילמן (ואכן, לא ראיתי ולא דחוף לי) כדי להחשב לבן תרבות, היא פשוט מזכירה לי שהוא קיים. ואולי שווה לי להשקיע בו את הזמן שלי.
* אבל לא מספיק
אם
אחרי האשמה בסנוביזם, מביאים כראיית נגד את אודיסיאה בחלל או את ורטיגו, אתה די מוכיח את הטענה. לסרטים פופולריים של פעם יש דוק מכובדות שגורמת להם להכשיר שרצים כמו ורטיגו והאזרח קיין בעיני סנובים עתיקים. העובדה שהם היו פופולריים בזמנם לא עומדת מספיק לרעתם, בגלל שכבר הספקנו לשכוח את העובדה שהם היו פופולריים. העובדה שהם עושים את זה להיצ'קוק אבל הספיקו לעשות את זה להיצ'קוק המודרני (ספילברג) רק מוכיח כמה הם סנובים
אבל יש חשיבות לסרט במקום הראשון
הדגשתי עוד בטקסט על הפער המסוים בין המקום הראשון לשאר הרשימה, אבל רושם ראשוני הוא חשוב. אם אני רואה רשימה של מישהו ששם את "ג'ון וויק 3" כסרט האקשן הכי טוב של כל הזמנים, מפסיק אוטומטית להיות אכפת לי ממה שבא אחר כך כי מה הוא מבין כבר.
לכן, אם בא פלוני אלמוני ורואה סרט פלצני לתפארת (שוב, אני אוהב את ז'אן דילמן, כן?) בראש הרשימה, הוא פשוט לא יטרח לרדת עד ל"שיר אשיר בגשם". כל המאמץ, הוא פרקטית, לשווא.
כמו כן אני לא נכנסתי למוח של המבקרים וניסיתי לנתח למה הם בחרו – אמרתי מה המסר שזה משדר. לא אמרתי שזה לא הטעם שלהם או הנחתי חוסר כנות, אלא פשוט שהבחירות שלהם, כפי שמשתקף מהטעם, כפי שמשתקף מהבחירות, וחוזר חלילה – הן כאלה שחותכת 80%, אם לא יותר, מהאנשים שנהנים מקולנוע (לעומת, נניח משהו בין 50% ל-30% שחותכים סרטים כמו "ורטיגו" או "האזרח קיין" בימינו).
לא, כי פלוני אלמוני הולך לצפות במצב רוח לאהבה או בפרסונה.
(ל"ת)
אה, ובכל מקרה – אתה תתנער מרשימה שבה ג׳ון וויק ראשון באקשן כי אתה יודע שיש יותר טוב.
פלוני אלמוני לא יתנער כי ז׳אן דילמן הוא לא הסרט הכי טוב בכל הזמנים, אלא בגלל שהוא לא ראה אותו, ובמילא לא מתכוון לצפות בו.
כחובב קולנוע הרשימה הזאת מעודדת אותי לנסות כל מיני סרטים שנכללים בה.
כמי שהיה בזמן אמת פלוני אלמוני? כן.
(ל"ת)
"לכן, אם בא פלוני אלמוני ורואה סרט פלצני לתפארת (שוב, אני אוהב את ז'אן דילמן, כן?) בראש הרשימה, הוא פשוט לא יטרח לרדת עד ל"שיר אשיר בגשם". כל המאמץ, הוא פרקטית, לשווא."
אז אני מצטער, זה הפסד של הפלוני-אלמוני. זו רשימה של שמות, זה לא שביקשו ממנו לקרוא את יוליסס לפני שהוא ניגש לשאר.
אולי
אבל את "שיר אשיר בגשם" ושאר סרטים שציינת הוא ימצא, בינינו, פשוט ברשימות אחרות.
כי כאמור – יש מספיק רשימות אחרות ברחבי האינטרנט. לא רק במובן של "הוא ימצא אחת לטעם שלו" אלא במובן של רשימות מגוונות יותר, מעניינות יותר, מעמיקות יותר, מחכימות יותר, מקוריות יותר, ושנותנות תמונה רחבה יותר על קולנוע – גם לפלוני אלמוני.
"סייט אנד סאונד" פשוט ירתה לעצמה ברגל, ואת הסרטים שם ששווה לאנשים לתפוס, אנשים יתפסו ברשימות אחרות. הסרטים לא מפסידים, פלוני אלמוני לא מפסיד, והיחיד שמפסיד אולי – אלה "סייט אנד סאונד".
ברור שהם מפסידים. אבל הם היו גם מפסידים אם הסרט במקום השני היה מגיע למקום הראשון.
או אם הרכב הרשימה היה קצת יותר קומיניקטיבי. בסופו של דבר התעשייה הזאת מגלגלת כסף סביב התוצר של האולפנים הגדולים.
אולי אני ציני מדי אבל אני באמת בספק שהרכב פחות ארט האוסי של הרשימה היה מביא לנהירה של אנשים לסרטים האלה. מצד שני, אף פעם לא לקחתי רשימות כאלה ללב, או ייחסתי להן השפעה כזאת או אחרת.
ז'אן דילמן זה בדיוק הסרט שמצדיק את קיומה של הרשימה הזו
בלי הרשימה, בחיים לא הייתי שומע על הסרט הזה.
סרט ארט האוס בלגי של שלוש וחצי שעות.
ורטיגו וקיין הם סרטים ידועים מאוד גם בלי הרשימה,וגם אותם אפשר למצוא ברשימות אחרות. הבחירה בז'אן דילמן גורמת לי להכיר סרט חדש ולרצות להתעניין בו.
הביקורת העיקרית על הרשימה, שהיא לא נגישה לקהל הרחב (ביקורת מוגזמת מאוד אגב) היא מה שמצדיק את הרשימה. בשביל סרטים יותר נגישים יש רשימות אחרות.
בכלל, אני לא חושב שרשימה צריכה לייצג משהו. או טקס האוסקר. או דקל הזהב. כולם מייצגים רק את הטעם של הבוחרים שלא אמורים בשום אופן להתחשב בדעתם של אנשים אחרים,אלא רק לבחור את הסרטים המועדפים עליהם.
שכל אחד יבחר את הטקס או הרשימה שהכי קרובים לטעמו ומהם יבחר את הסרטים שהוא רוצה לצפות בהם.
די, נו, כמי שראה 98% מהרשימה הזאת: לא ביקורת מוגזמת
ונו, זה בדיוק מה שאמרתי – שהרשימה הזאת עברה מרשימה שהיא מתסכלת מאוד אבל אפשרית לקהל הרחב, למשהו שהוא כל כך רחוק ממנו עד שפשוט אין לו עניין בו שהוא עניין של קהל הרבה יותר מצומצם.
והשאלה היא לא על האם "ז'אן דילמן" צריך להיות ברשימה הזאת – אני חושב אישית שבהחלט יש לו מקום בכל רשימה של 100 סרטים כי הוא באמת נציג מייצג מאוד טוב לסוג מסוים מאוד של קולנוע – אלא האם הוא צריך להיות הפנים שלה, והאם הוא צריך לשאת על עצמו את העול של טייטל כמו "הסרט הטוב ביותר". הוא לא, והדר שכזה לא עושה לו שום כבוד, הרשימה עצמה גם לא כי מתחתיו יש דווקא לא מעט סרטים שאם מישהו ינסה הוא יגלה שהם מגניבים למדי, וגם "סייט אנד סאונד" לא מרוויחים יותר מדי מזה חוץ משיח בכל מיני רשתות, אני מניח.
בקיצור, מעמד אי אפשר לבטל אבל בהחלט אפשר להזיז – והרשימה הזאת זזה, כמו שאמרתי, מ"קולנוע מעניין" ל"קולנוע מאתגר". זה לא אסון, אבל זה לא תזוזה של מה בכך.
אוקיי
אז אם התגובה לאופי הרשימה ככזה שלא מתאים לקהל הרחב היא תסכול, זה משהו שאני יכול להבין אך אני לא שותף לו.
לעומת זאת, אם התגובה היא ביקורת על הרשימה על כך שהיא לא מתאימה לקהל הרחב, זה משהו שאני כבר פחות מבין, כי שוב, אני לא חושב שהרשימה אמורה להיות משהו חוץ מלספר לנו במה המבקרים בחרו.
רגע אבל מה "האחריות" כאן של סייט אנד סאונד?
הם בחרו מבקרים מכל העולם, נתנו להם להצביע וסכמו את התוצאות. מלבד שינוי (אולי) של הרכב הגוף הבוחר, הייתה להם השפעה על התוצאה? האם הם עשו משהו פעיל שהוביל לתוצאה הזו?
קודם כל, אני לא יודע אם יש להם אחריות
כלומר, הנחת אחריות קצת הולכת למקום שתום אמר בהודעה שלו של הנחת דברים שלאו דווקא שם. הכי פשוט והכי סביר והכי הוגן להניח שאין להם.
עם זאת, ויודע מי שמארגן דברים שכאלה – לבחור את הרכב הגוף הבוחר זה לא סתם, וזאת בערך ההשפעה הכי גדולה על התוצאה שאפשר. השאלה לאיזה גופים לפנות ולאיזה לא (נניח, כאן בארצנו מבקרי "הארץ" זכו להזמנה לצד שני מבקרים בכירים ומוכרים – אבל ההזמנה לחלוטין לא חצתה לעיתונים ומגזינים "פחות" נחשבים) בהחלט נותנת טון מתחיל לאיזה כיוון הם חותרים – גם אם קשה להניח שהם מראש ידעו מה תהיה התוצאה הסופית.
רק לציין
1. אני מבקר קולנוע
2. אני מבקר בעיתון הארץ
3. אני לא מבקר קולנוע בעיתון הארץ
אחחחח, אילולא תהפוכת גורל קטנה זו הייתי יכול לשנות את הרשימה מהמסד ועד הטפחות
טוב, קשה היה להתווכח עם "קונאן הברברי" בראש הרשימה
ולו רק מהפחד שהוא יבוא ויערוף לי את הראש.
העשירייה שלי (לפי סדר כרונולוגי):
1. פאיזה (רוברטו רוסליני, 1946) – סרט המורכב מכמה סיפורים הנוגעים ללב והמשפט הנאמר בסוף הסרט חזק במיוחד.
2. ורטיגו (אלפרד היצ'קוק, 1958) – סרט מהמם שיוצר רושם חזק בסופו. פסיכו של אותו במאי הוא מתחרה ראוי בין סרטיו.
3. לה דולצ'ה ויטה (החיים הטובים) (פדריקו פליני, 1960) – סרטו הטוב ביותר בעייני של פליני. מעניין הרבה יותר משמונה וחצי הלא ממוקד. סרט זה, לעומת זאת, מציג את החברה הרומאית על שלל חטאיה ובעיותיה בצורה מהפנטת ומהממת.
4. תירו בפסנתרן (פרנסואה טריפו, 1960) – מחווה לפילם-נואר האמריקאי בסגנון הגל החדש. עשה עליי רושם יותר מ400 המלקות וז'יל וג'ים.
5. לה נוטה (הלילה) (מיכאלאנג'לו אנטוניוני, 1961) – סרט יפהפה על ניכור בעולם המודרני.
6. פיירו המשוגע (ז'אן-לוק גודאר, 1965) – בסרט זה, יותר מכל סרט אחר שלו, משתולל גודאר עם האלמנטים של הגל החדש ועושה את זה באופן קליל ומהנה.
7. טרלס הצעיר (פולקר שלנדורף, 1966) – לא נמצא באף רשימה "רשמית" אבל הסרט הזה הוא האהוב עליי ביותר. שילוב של סיפור טוב ברמה האישית (בריונות והתעללות של נערים) עם משל חברתי ברמה הכללית (כיצד יכלה החברה הגרמנית לבצע את פשעי הנאציזם) מהווה שומט לסתות ברמה המטאפורית.
8. הסנדק חלק 2 (פרנסיס פורד קופולה, 1974) – כי שני סרטי הסנדק הראשונים וביחוד זה, לא יכולים שלא להיות בעשרת הגדולים.
9. אהבנו כל כך (אטורה סקולה, 1974) – מחווה יפה ומוצלחת מאוד לקולנוע האיטלקי שקדם לסרט זה. אין מה להשוות לסינמה פארדיסו השמאלצי.
10. קטיפה כחולה (דיוויד לינץ', 1986) – נאו-נואר מרתק עם הסצינה המוצלחת ביותר בתולדות הקולנוע לדעתי – דין סטוקוול שר עם מנורה.
רשימה מעניינת מאוד
דרך אגב
שמות הסרטים האהובים עליי ביותר הם של שני סרטים דרום-אמריקאים מאותה שנה, 1968: שעת הכבשנים – סרט תעודה ארגנטינאי וזיכרונות של תת-התפתחות – סרט קובני.
מצטרף להמלצה על שרלוק ג׳וניור
מתעלה על כל סרטי צ׳ארלי צ׳אפלין שיצא לי לראות.
באסטר קיטון הוא לא רק גאון קומי, אלא גם קולנוען ענק שמצא דרכים ליצירת אפקטים שגורמים לפליאה אדירה כשחושבים על זה שהסרט עוד מעט בן 100.
סצינה אחת באולם ראינוע פערה לי את העיניים בתדהמה של ״איך לכל הרוחות עשו את זה ב-1924?!״. מדובר באפקטים שכמעט מאה שנה אחרי עדיין נראים מצויין, מה שאני לא יכול להגיד על סרטים מסויימים מלפני שנים ספורות או אפילו מהשנה הנוכחית.
בקיצור, אני ממליץ לכל אחד לצפות בשרלוק ג׳וניור, אחד מסרטי הראינוע הטובים ביותר שיצא לי לראות אם לא ה-.
יש לי יותר חורים מהשכלה אבל מהמעט שראיתי אלה עשו עלי הכי הרבה רושם
שומר את הזכות להתחרט, הרשימה מוטה גם לטובת נוסטלגיה
1. הטוב הרע והמכוער
2.מלחמת הכוכבים (פרק 4)
3.הסנדק (נדמה לי שאת 2 לא ראיתי)
4.דוקטור סטריינג'לאב (התפוז המכני פחות דיבר אלי)
5.הנסיכה מונונוקי(סרטים אחרים של מיאזאקי עולים עליו באספקטים שונים, אבל משהו בראשוניות ובפראיות שלו מנצח + נוסטלגיה)
6.רשימת שינדלר(מוזר להכליל את זה בין הסרטים הקלילים אבל זה מה שהמוח שלי בחר מבין סרטי שפילברג)
7.כלבי אשמורת(אולי זכור לטובה כי נחרש פחות מספרות זולה והכחל יותר רגש)
8.כביש הזעם(אני צריך להשלים את 2 עם גיבסון)
9.שר הטבעות(האם ג'קסון במאי גאון? לא יודע, האם במאי גאון היה יכול לשחזר את ההישג של שר הטבעות? סביר שלא)
10.ספרטקוס (לא מאוד זוכר את הסרט שראיתי כילד אבל הוא הותיר רושם ולהפתעתי נראה שלקובריק יד בדבר)
חשבתי בהתחלה שבלייד ראנר ייכנס אבל נראה שהוא הפסיד לנוסטלגיה כי ראיתי אותו יחסית לא מזמן
העשירייה שלי היום
1. הסנדק
2. חייה הכפולים של ורוניק
3. שעת הצוענים
4. מגרש השדים
5. הניצוץ
6. כלבי אשמורת
7. נהג מונית
8. מלהולנד דרייב
9. מדבר אדום
10. פרסונה
לא נכנסו:
תינוקה של רוזמרי, ליבו של אנג'ל, גנבי האופניים, 400 המלקות, התפוז המכני, שלום לנצח, המבוך של פאן, בלייד ראנר, שבעה חטאים, שבעת הסמוראים
"ז'אן דילמן" הוא לא הסרט הכי טוב בתולדות הקולנוע, אבל הוא בהחלט הסרט הכי חשוב.
כשבית קולנוע רוצה לרסס נגד מזיקים באולם מסוים, הוא מכריז שהסרט מוצג באותו אולם. כך הם מצליחים להבטיח אולם ריק עד שהרעלנים באוויר מתפוגגים.
וברצינות, מה זה החרטה הזה?
סרט שאני לא שמעתי עליו, ואני שמעתי על כולם.
הרשימה שלי בשלוף:
1 לורנס איש ערב
2 סטאלאג 17
3 מזימות בינלאומיות
4 ארץ קשוחה
5 האוצר מסיירה מדרה
6 שודדי התיבה האבודה
7 שתיקת הכבשים
8 בלדה לחייל
9 האיש שרצה להיות מלך
10 הטוב, הרע והמכוער
רשימת 100 הסרטים שלא רשמית של עין הדג:
על פי הצבעות של 18 אנשים בעמוד הזה, נכון ל6/12 בערב (מבטיח להוסיף תגובות חדשות ולעדכן שוב עוד שבוע).
לא היה לי כל כך כוח לנתח לעומק, מוזמנים לעשות את זה בעצמכם.
מקום ראשון (5 הצבעות):
הסנדק
מקום שני (4 הצבעות):
אפוקליפסה עכשיו
הטוב הרע והמכוער
כביש הזעם
מקום שלישי (3 הצבעות):
האביר האפל
הנסיכה מונונוקי
כלבי אשמורת
ממזרים חסרי כבוד
שר הטבעות
מקום רביעי (2 הצבעות):
אמדאוס
ארץ קשוחה
ברטון פינק
דוגוויל
הילדים של מחר
המשרתת
השם שלך
התפוז המכני
זה יגמר בדם
טריינספוטינג
להרוג את ביל, חלק 1
מלהולנד דרייב
ספרות זולה
סקוט פילגרים נגד העולם
פרסונה
קללת הפנינה השחורה
רשימת שינדלר
שבעה חטאים
מקום חמישי (1 הצבעות):
2046
12 המושבעים
2001: אודיסאה בחלל
8 וחצי
Love Exposure
RRR
אוגוסט במים
אושר
אחוות הטבעת
אמא!
אקירה
בארי לינדון
בחזרה לעתיד
ביקור התזמורת
בלדה לחייל
בלייד ראנר
ברוג'
גונבי האופניים
גוסטדוג: דרכו של סמוראי
ד"ר סטריינג'לאב
דוני דארקו
דוקטור סטריינג'לאב
דרייב
האוצר מסיירה מדרה
האזרח קיין
האחים בלוז
האימפריה מכה שנית
האיש שרצה להיות מלך
הבלון האדום
היצור
הדירה
החיים על פי אגפא
החיים שאחרי
החשוד המיידי
היו זמנים בהוליווד
היו זמנים במערב
היפה והחיה
המבוך של פאן
המופע של טרומן
המסע המופלא
המספריים של אדוארד
הנוקמים: מלחמת האינסוף + סוף המשחק
הניצוץ
הנסיכה הקסומה
הסנדק 2
העור בו אני
הקרב על אלג׳יר
הרולד ומוד
הרשת החברתית
התחלה
וויפלאש
זה קרה לילה אחד
זיקוקין די-נור
זריחה
חבל
חומות של תקווה
חייה הכפולים של ורוניק
חלון אחורי
חלף עם הרוח
חרציות
יהודי טוב
ימים ברקיע
כוח משיכה
כחול מושלם
כנופיות ניו-יורק
לורנס איש ערב
לקום אתמול בבוקר
מגנוליה
מגרש השדים
מדבר אדום
מוות אכזרי 2
מוכה אהבה
מונטי פייתון והגביע הקדוש
מועדון קרב
מזימות בינלאומיות
מטריות שרבורג
מטריקס
מלאכים בשמי ברלין
מלון גרנד בודפשט
מלכות הכיתה
ממד העכביש
מסע הצלב האחרון
מפגשים מהסוג השלישי
מראה
מת לחיות
נהג מונית
נוסטלגיה
סאות'פארק הסרט
סטאלאג 17
סיפור פילדלפיה
ספרטקוס
עיר האלוהים
ענק הברזל
עץ האגס הפראי
עץ החיים
עשה את הדבר הנכון
פאני ואלכסנדר
צ'ונגקינג אקספרס
קארי
קבר הגחליליות
קיוב
רידיק: המסע מתחיל
רקוויאם לחלום
רשת שידור
שודדי התיבה האבודה
שוטרים לוהטים
שיר אשים בגשם
שליחות קטלנית 2
שעת הצוענים
שתיקת הכבשים
תברח
תקווה חדשה
מקום שישי (0 הצבעות):
כל השאר
אני מוכן להמיר את ההצבעה שלי מ"אחוות הטבעת" ל"שר הטבעות"
בהחלט לא רוצה להיות היחיד שנצמד לחוקים, וזה ייצור טופ 5 ברור ומוצלח.
אני קצת חושש מהטבלה הזו.
עשיתי חשבון מהיר בראש, ולאור המעבר מ'האזרח קיין' ל'ורטיגו' ל'ז'אן דילמן', לפי חשבוני ברשימת 2071 הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים יהיה "קדמה" של עמוס גיתאי.
הרשימה שלי נכון לשנייה הזו
זה קשה מספיק בלי להביא בחשבון שיקולי פרסטיג׳ה ו״חשיבות״, אז אני פשוט בוחרת את 10 (או 12) הסרטים שעולים לי בראש כרגע ככאלו שהיה להם אימפקט עבורי בזמן הצפייה, שהותירו עליי רושם משמעותי, ושעדיין נחשבים בעיני היום לסרטים מצויינים, מעוררי מחשבה ומומלצים.
1. הנסיכה הקסומה
2. חומות של תקווה
3. שמש נצחית בראש צלול
4. התחלה
5. דוני דארקו
6. אנומליסה
7. המבוך של פאן
8. תברח
9. פרזיטים
10. תיקו משולש בין שבעה חטאים, פייט קלאב ו-12 קופים. נקרא לזה ״שלשת בראד פיט״.
ומקום חם בלב, גם אם לא ברשימה, לפדינגטון 2, שהוא עד היום הסרט הכי מלבב שראיתי בחיי.
אוקיי לא, קורליין חייב להיות ברשימה שלי
אז מעיפה את ״שלשת בראד פיט״ בשבילו.
ביי בראד.
אם זה מעניין מישהו
פורסמו באתר של סייט אנד סאונד התוצאות המורחבות של הסקר, של 250 סרטים במקום 100(264 למעשה. 22 סרטים בתיקו על מקום 243.לא יודע איך בודקים כמה קולות הסרטים הללו קיבלו.)
אז מעניין לראות שיש עוד כמה סרטים פופולריים מאוד שקיבלו קולות, פשוט לא מספיק בשביל המאה הגדולים.
"מלתעות" ו"הסנדק 2", מקום 104
"הקוסם מארץ עוץ", מקום 108
"מטריקס", מקום 122
"ספרות זולה" ו"השור הזועם", מקום 129
"אלו חיים נפלאים", מקום 133
"הנוסע השמיני", מקום 146
"הטוב הרע והמכוער", מקום 169
"מקס הזועם:כביש הזעם", מקום 196
"שודדי התיבה האבודה", מקום 211
"מלחמת הכוכבים", מקום 225
אלו לצד עוד כמה סרטים שיכולים להיחשב כבידוריים ונגישים יותר עבור הקהל הרחב.
יש גם סרט מצויר נוסף-"קבר הגחליליות".
מבחינת סרטים חדשים, נכנסו עוד תשעה סרטים מהעשור השני של המאה הנוכחית: "מלנכוליה" של פון טרייר מ2011
"מתחת לעור" מ2013
nostalgia for the light" מ2010
"עץ החיים" של מאליק מ2010
"גלגוליו הקודמים של הדוד בונמה" מ2010
"זאמה" של לוקרסיה מרטל הארגטינאית(שהכניסה עוד שני סרטים)
"טווין פיקס" של לינץ' מ2017
"מקס הזועם" כאמור
הסרט החדש ביותר הוא "אמא קטנה" המקסים של סלין סיאמה(שמופיעה במאה הראשונים עם "דיוקן של נערה עולה באש), שיצא ב2021, רק שנה לפני הסקר. מפתיע.
עוד ברשימה- קולנוע מזרח אסיאתי, כמה סרטים מהוליווד הקלאסית והקולנוע האילם, עוד סרטים של במאים שקיבלו ייצוג במאה הגדולים, "מגנוליה" ו"זה ייגמר בדם" של אנדרסון, וגם כמה סרטים מדרום אמריקה שלא קיבלה ייצוג במאה הראשונים. בעיקר יש כמה וכמה סרטים שאני לא מכיר כלל, ויהיה מעניין לחפש ואולי לגלות פנינים.
הרשימה המלאהכאן