נתחיל בקצת פרובינציאליות בריאה: פפשודו וקשלס, הצמד מאחורי "כלבת" ועוד איזה סרט עדיין מתכננים את הסרט הישראלי הבא שלהם ("היו זמנים בפלשתינה"),אבל גם מתחילים לעבוד על הסרט האמריקאי הראשון שלהם: "We Are All Monsters Here" – סרט ערפדים שהוא אינו רימייק ואינו משהו מתוך יקום גיבורי על, וזה כבר טוב. הסרט מספר את סיפורה של בחורה שמנסה לשרוד מגפת ערפדים, שעל מנת לשרוד משתפת פעולה עם ילדה קטנה שמושפעת מהוירוס הערפדי, והצמד אחראיים על הכתיבה והבימוי של הסרט.
עוד ידיעה פרובנציאלית משמחת במיוחד מגיעה דווקא מתחום הספרות הישראלית – יואב בלום, הסופר של "מצרפי המקרים", "הקבוע היחידי" ו"המדריך לימים הקרובים" הצליח לעשות חיל ואולפן הפקות הוליוודי מנסה להפיק סרט על בסיס "מצרפי המקרים" וגם סדרה שתתרחש באותו העולם. זה בשלבים מוקדמים (כרגע רק מוצמד צמד תסריטאים שיעבדו את התסריט לסרט), והכול עוד יכול לקרות אבל מדובר בפרוייקט שכולי תקווה שבאמת ייצא לפעול. [Variety, THR]
בצירוף מקרים, בנוסף לפפשודולס, יש עוד יוצר של סרטי אימה שמספר קצת על סרטו החדש – ג'ורדן פיל, זוכה האוסקר הטרי. הוא הודיע שהסרט הבא שלו ייצא במרץ 2019 לאקרנים (לפחות בארה"ב), שמדובר בפרויקט שישחק עם הז'אנר האקשן-מתח-אימה (שזה לא בדיוק אותו הז'אנר, אבל בסדר) ושהסרט יהיה דומה מבחינת הטון ל"תברח" אבל לא יעסוק בענייני גזע, כמו הסרט ההוא. [AVC]
בעוד צירוף מקרים משעשע, יש לנו מידע נוסף על הסרט החדש של במאי/תסריטאי אחר שזכה באוסקר בקטגורית התסריט המקורי – קוונטין טרנטינו. לסרט החדש שלו יש עכשיו שם ("היו זמנים בהוליווד") והוא יהווה מפגש פסגה בין בראד פיט ("ממזרים חסרי כבוד") וליאונרדו דיקפריו ("ג'אנגו ללא מעצורים"). אנחנו גם יודעים שהוא לא עוסק בצורה ישירה בצ'ארלס מנסון אלא בשחקן וכפיל הפעלולים שלו שמנסים להצליח בהוליווד ההיפית של 1969, כשאחד מהם הוא שכנם של הזוג שרון טייט ורומן פולנסקי. האישורים האלה חיוביים בייחוד לנוכח שמועות שסוני רוצים בכלל להיפטר מהסרט בעקבות ההתבטאויות והבאזז השלילי על טרנטינו שנוצר לאחרונה. [ The Playlist, Variety]
בצירוף מקרים נוסף, יש יוצר מוערך משנות ה-90 שדווקא כן עזב סרט שהלך ליצור- ג'וס וידון, שעזב את ההפקה של "באטגירל". מצד אחד, אחרי שבמאים הועפו והוחלפו באמצע ההפקה של הסרט (או אפילו לקראת סופה), במאי שפורש לפני שהסרט התחיל זה הגיוני וסביר, ובכל זאת הדבר מעורר כמה שאלות. הגרסה הרשמית של וידון היא ש"הוא לא הצליח למצוא סיפור טוב לדמות", ש-באמת? וידון לא הצליח לחשוב על סיפור לבחורה צעירה שמכסחת תחת? אוקיי. נגיד ש. הגרסה הפחות רשמית היא כל דבר החל מ"DC הבינו שוידון הוא לא המניה החמה שהם חשבו שהוא יהיה", "עכשיו זה לא הזמן לסרט גיבורת על בבימויו של גבר", "הכל בעצם היה מיסוך עשן כדי לפטר את סניידר ולגרום לוידון לביים את "ליגת הצדק 2"" ועד ל"היקום של DC רוצה להיפטר מכל סרט מיותר ומנסה לעשות אתחול נוח ליקום שלהם ולכן הם מקפיאים לאט לאט כל סרט שעדיין לא התחיל הפקה". [The Verge]
נראה שלראשונה זה הרבה זמן, דיסני נקלעו לצרות. מה שקרה זה שהגיעו דיווחים ראשונים בטוויטר על "קמט בזמן". לרוב, ביקורות-טוויטר רגילות אומרות שכל סרט הוא "הסרט הכי טוב מאז 'האביר האפל' איזה מדהים שיואו אני מת", אפילו אם הסרט הוא "יחידת המתאבדים". אבל איכשהו, ב"קמט" זה לא המצב. "קמט בזמן" זוכה אומנם לכמה תגובות מתלהבות, אבל גם לשתיקה מערכתית ולתגובות שאומרות שמדובר בסרט ללא זרימה, מלא בעיות, ואחד אפילו קרא לו "טרגדיה". בשבילי, זה הופך אותו ליותר מעניין – מה יש בסרט שגורם לטוויטר ולביקורות שמתחילות לזרום בימים הקרובים להתנער ממנו, או לכל הפחות לגרום לסרט להיות כל כך מעורר מחלוקת? לצערנו, אנחנו לא נדע בזמן הקרוב. הביקורות המעורבות עד קוטלות הגיעו ארצה ונכון לעכשיו נראה שהסרט ידחה בחודש, לאמצע אפריל (אם בכלל יופץ בארץ). [Independent]
ואם אנחנו עוסקים בתאריכים, עוד תאריך עתידי של הפצה של סרט נגלה אלינו וזה .."עולם היורה 3"? אוקיי, אופטימים שם ביוניברסל. בכל מקרה, לפני שמישהו ראה את "עולם היורה 2" ויכול לענות על השאלה האם מדובר בסרט שיותר טוב מהטריילרים הדי גרועים שלו, האולפן הכריז על תאריך יציאה לסרט השלישי בסדרה: ה-11/06/2021. הייתי אומר משהו על כך שעדיף לא להכריז על תאריכים לסרטי המשך לפני שיודעים אם אנשים אוהבים את הסרט הנוכחי אבל זאת מחשבה ששייכת לעידן אחר, ויוכיחו מארבל שהכריזו על שישה תאריכי יציאה לסרטים שונים ב-2021 ו2022. [ EW, Polygon]
והלאה לשמועות חסרות בושה ואישור: הראשונה טוענת שכריס המסוורת' יככב בספין-אוף של "גברים בשחור", מה שאני מקווה שהוא לא נכון כי אני פשוט לא ממש רוצה ספין-אוף של "גברים בשחור" וכי פעם שעברה שכריס המסוורת' כיכב בניסיון החייאה של זיכיון כלשהו זה היה "מכסחות השדים". אז מבחינתי אפשר לוותר על כל הסיפור מראש.
שמועה אחרת, מעניינת יותר, טוענת שבפוקס עובדים על סרטים בכיכוב הדמויות של הגולש הכסוף וקיטי פרייד, ואני בעד – הגולש הכסוף הוא דמות שמחכה לעיבוד הקולנועי הנכון, וקיטי פרייד היא אחת מדמויות הקומיקס שאני הכי אוהב, וכולי תקווה שיצליחו להחזיר את אלן פייג' לפרוייקט הזה, אם וכאשר ייצא לפועל. לא פחות מעניין מהשמות של הדמויות הם השמות של היוצרים שלכאורה עובדים עליהם – טים מילר, הבמאי של "דדפול" עובד לכאורה על הסרט של קיטי פרייד, ובריאן ק. ווהן, אחד מיוצרי הקומיקס המוערכים ביותר שעובדים כיום ("סאגה", "Y: הגבר האחרון", "Runaways" ועוד), עובד לכאורה על הגרסה של הגולש הכסוף. כמובן, יכול להיות ששני הפרוייקטים לא ייצאו לפועל ממגוון גדול של סיבות (כולל הרכישה של פוקס על ידי דיסני), אבל אלה רעיונות הרבה יותר מעניינים מעוד סרט אקס-מן. [E!, Collider, Nerdist]
אבל אולי השמועה הכי מעניינת היא זאת על "וונדר וומן 2". את הנבלית בסרט הבא תגלם צ'יטה וזה… תראו, לוונדר וומן אין נבלים טובים. אני מניח שלא זאת הסיבה שבגללה לקח כל כך הרבה זמן לעבד אותה למסך הגדול, אבל בניגוד לספיידרמן או באטמן שכל אחד מכיר לפחות חלק מהנבלים שלהם, אף אחד שאינו חובב קומיקסים לא ממש מכיר אויבים של וונדר וומן, ודי בצדק. אם לקחת את צ'יטה כדוגמה למשהו – מדובר בנבלית לא מאוד טובה, מסוג הנבלים האלה שאין להם מוטיבציה חוץ מ"להראות לוונדר וומן הזאת מה זה", וזה לפני שמדברים על המראה הייחודי שלה. אני לפחות עוד לא נתקלתי בסיפור מעניין עם הדמות, אז אם יש איזה ריבוט או גרסה מעניינת של הדמות, זה הזמן להצביע עליו. מצד שני, היא כן הנבלית הכי מוכרת שיש לוונדר וומן (ככל הנראה), אז הגיוני שישתמשו בה.
ובכל מקרה, זה לא שהנבלים בסרט הקודם היו איזה מציאה, אז כנראה ש"וונדר וומן 2" יסתדר גם אם גל גדות תילחם במפית נייר מרושעת. מה שכן מפתיע הוא השמות שנזרקים באוויר כאפשרות לגלם את צ'יטה – אמה סטון (שדווח שסירבה לתפקיד) וקריסטן וויג. שתי שחקניות שלא נראות אותו הדבר, אבל לשתיהן רקע בקומדיה, ואת שתיהן קשה לי לדמיין כנבליות מאיימות. מצד שני, זה עוד לא ברור שמישהי מהן אכן תגלם את הנבלית וגם אז – כדאי לזכור שגם בהית' לדג'ר פקפקנו כששמענו שהוא הולך לשחק את הג'וקר, אז אולי הכל יסתדר לטובה. מצד שני, גם בג'ארד ליטו פקפקנו, אז אולי זה לא. "וונדר וומן 2" אמור להתרחש בשנות ה-80 בזמן המלחמה הקרה, וכרגע הדבר היחיד שידוע עליו זה שפטי ג'נקינס וגל גדות חוזרות לתפקידים שלהן. [ Deadline]
ונסיים בסרטון שהאי הבודד הכינו לערב האוסקרים על וונדר וומן, תור, פניוייז ועוד כוכבים הוליוודיים ששרים על האכזבה שלא קיבלו מועמדות לאוסקר השנה – אבל נדחה מסיבות כאלה ואחרות (אולי זה שלארגן חבורה של כוכבים הוליוודים לבוא ולשיר על כך שהם לא מועמדים לאוסקר זאת לא בדיוק משימה קלה), וחבל:
הידיעה על הסרט של ג'ורדן פיל לא ממש חדשה
התאריך במרץ 2019 ידוע כבר כמעט שנה
לא יצא לנו להזכיר אותה עד עתה
אז קפצתי על ההזדמנות שבה הוא מעדכן קצת על מה יהיה הסרט כדי לשים אותה פה. אבל אכן הניסוח "מכריז" בעייתי.
תיקנתי.
וואו איזה כיף
הבמאי האלים שאוהב להתעלל בנשים על הסט (ולא רק על המרקע אחרי העיבוד) ועסק בשנה החולפת בלשמור על הכבוד של החבר האנס שלו (ו2 העשורים האחרונים בטיוח המעשים שלו) עושה סרט עם השיכור הגרוש-טרי שהואשם בהתנהגות אלימה כלפי הילדים שלו וירפרר על הדרך לרוצח, אההה וגם לבמאי המוערך שלא ישב בכלא על סימום ואונס של ילדה בת 13.
לא יודעת איך להסביר, החינניות של טרנטינו לא ממש עושה עלי רושם פתאום בתרחיש צירוף המקרים שתארת. אני חושבת שיהיה חיובי יותר אם יתרחש צירוף המקרים שבו סוני יגדלו מצפון ויותרו על הסרט, או לחילופין צירוף המקרים האופטימי יותר (וסביר פחות) שדעת הקהל תהרוג את הסרט אחרי שיוציאו עליו יותר מידי כסף.
בכל החפירות על טקס האוסקר, לא העליתם לדיון את עניין ה-2 זוכים עם רקורד של התעללות בנשים. העיקר שזו השנה של metoo..:)
ריפרור לפולנסקי?
אז כאילו, לא נדבר על הרצח של שרון טייט אי פעם?
אני מבין שטרנטינו בעייתי ולא מגן עליו בשום סעיף אחר – אבל נו באמת.
טרנטינו הוא הבמאי האחרון על הפלנטה?
הכותרת עוסקת בצירופי מקרים, ואיכשהו שיקפה את כל האושר הזה בצורה מאוד חיובית, אז שיקפתי חזרה באופן שבו אני קוראת וקולטת את החדשה המסעירה על הסרט הזה.
לא התיחסתי רק "לריפרור לפולנסקי" אלא לצירוף של במאי זבל, שחקן זבל וריפרור לדמויות שהן ממש זבל.
אין לי דעה לכאן או לשם לגבי "לדבר על" הרציחות של צ'ארלס מנסון, אני מבינה את המשיכה לסיפור כי הצטרפו שם כמה מאפיינים חריגים שמשכו תשומת לב והפכו את המציאות למשהו שאם היינו נתקלים בו בתסריט, היינו טוענים שהוא קיצוני ובלתי אמין. לכן טבעי שאנשים ירצו להשתמש בחומר ליצירת סרטים, ולמעשה לאורך השנים כבר נעשו קומץ של דוקומנטרים ולא דוקומנטרים.
יחד עם זאת, אחזיר את הדיון לטרנטינו: מכל האנשים בעולם, ממנו, לאור הראיון המזעזע עם הווארד סטרן, אני לא רוצה לראות שום ריפרורים לפולנסקי אף פעם.
ראיון מזעזע
אותו הוא ביצע, יש לציין, מלפני בערך עשור וחצי.
למה זה משנה מתי נערך הראיון?
לפני עשור וחצי האוורד סטרן היה מפורסם בשפה הבוטה שלו ובהחפצת נשים וולגרית, והוא הפריע לטרנטינו והסביר לו למה לזיין ילדה מסוממת בת 13 זה אונס.
כי 15 שנים זה הרבה זמן לשנות דעה
יש כאן מגיבים שאני נתקל בתגובות שלהם לפני פחות מהזמן הזה, ואני בטוח שהם לא היו מסכימים עם עצמה של לפני 5 או 3 שנים – אז להגיד שמישהו הוא בעייתי בגלל משהו שאמר לפני עשור וחצי?
זה נכון שהיו גם אז אנשים שהיו מאופסים על עצמם, אבל אני אזכיר שבכל הנוגע לפולנסקי – טרנטינו לא היה לבד. כשהוא זכה באוסקר ב2003, כל הקהל, נשים וגברים ואחד, קמו על הרגליים והריעו לרגע הזכייה הזה.
אז לשפוט מישהו על ראיון שעשה לפני עשור וחצי ושהוא הספיק מאז להתנצל עליו נשמע לי לא הכיוון.
טוב, יש כאן כמה דברים שאפשר להתווכח עליהם, לא?
הטענה (אם הבנתי נכון) שטרנטינו מנסה לשמור את הכבוד של ויינשטיין מוזרה לי, כי ממה שראיתי טרנטינו היה מהראשונים להודות שידע ולהתנער ממנו (ולא להגיד "איזה שוק והלם לא ידעתי שום דבר וואו).
הטענה לגבי פולנסקי גם היא דורשת מחשבה, כי לא ברור שפולנסקי יוצג לחיוב בסיפור הזה. כלומר, אני אישית לא הייתי נכנס לשדה המוקשים הזה מלכתחילה כי אם אתה מציג אותו חיובי מדי, אתה עלול להשכיח מהצופים שמדובר באנס ואם אתה מציג אותו כבחור נלוז, אז צריך לזכור שבאותה התקופה הוא לא רק שעוד לא היה אנס, אלא גם היה ניצול שואה שאשתו נרצחה באכזריות. וכאן, אני מודה, אני לא בדיוק סומך על טרנטינו לעשות עבודה טובה בעדינות שצריך כדי להציג את פולנסקי, אבל אני לא קופץ לאותה מסקנה שאת קופצת (שזה שהוא יעשה לפולנסקי חיים קלילים).
ולגבי השורה המסיימת – מכיוון שמדובר בשני מקרים יותר "אפורים" (המקרה של בראיינט הוא *כנראה* אונס, אבל מכיוון שאין עוד נשים שקמו ואמרו משהו, ומכיוון שהיא חתמה על הסכם שמונע ממנה להגיד את הצד שלה במלואו, ישנו ספק מסוים בנוגע לכל מה שקרה שם, ובמקרה של אולדמן, הבן שלו טוען חד משמעית שאמא שלו משקרת, אז יש כאן קצת יותר מ"המילה שלו נגד המילה שלה") לא ממש רציתי להיכנס לזה, כי לא רציתי להתחיל שרשורפלצת על "האם כן או לא", בייחוד שלרובנו אין את העובדות המלאות מאף אחד מהמקרים.
אבל, כמו שעשית, את תמיד יכולה לעשות את זה בעצמך, גם בתוך שאלה של "איך הם נתנו לאנשים שהם אולי לא עם רקורד מוכח, אבל מספיק בסימן שאלה כדי שזה אמור להציק להם?"
טרנטינו שמר על שתיקה מאוד ארוכה
ובאופן מאוד לא חינני, וכשהוא כבר פתח זה היה מעפן ואחרי פרק זמן אומה ת'ורמן פתחה פרק חדש בסיפור של ויינשטיין-טרנטינו, היא לא השחקנית היחידה שאישרה שטרנטינו היה מודע להתנהלות של ויינשטיין, התנקם בשמו ועזר לטייח ולהשתיק עבורו (גם דריל האנה זרקה איזה חצי משפט).
לגבי השורה המסכמת שלך, אין לי למה לשאול את השאלות האלו משום שנתקלתי במספיק תשובות לשאלות האלו. אני כן חושבת שצריך להפנות את תשומת ליבם של אנשים לניואנסים, כי זה לא באמת חשוב מי עומדת על הבמה ונושאת דברים, יותר חשוב מה מתבצע בפועל. אם במאי שהוא טייח של אנסים ממשיך לעבוד ולהתפרנס ואדם שהואשם באונס מקבל פרסים, מה זה משנה מה פרנסס מקדורמנד אמרה בנאום הזכיה שלה?
רגע, שנייה
התנקם בשמו ועזר לטייח זה האשמות חדשות לחלוטין מבחינתי. יש לך מקור?
אני מצמצמת תגובות
לגבי אומה תורמן ונקמנות התיחסתי למטה בתגובה אחרת.
טרנטינו בעצמו אמר (כשכבר טרח להגיב) שהוא היה מודע להרבה מהדברים שפורסמו ובחר להתעלם מהם ולהמשיך לעבוד עם ויינשטיין. אם זה לא טיוח אני לא יודעת מה כן. אזכיר שמדובר בבמאי שכל חברת הפקות היתה מאמצת, כי הוא מכונת כסף ופרסום.
https://www.nytimes.com/2017/10/19/movies/tarantino-weinstein.html
מצטערת שאני לא מחפשת את המקור המקורי, אבל היה קל יותר למצוא את הרפרנס הזה.
ואם כבר הכתבה הזו, אז לאומה תורמן הוא נתן את ההקלטה של התאונה כעבור 15 שנה (כלומר עכשיו). על מעלליו של הארווי ויינשטיין והעובדה שהוא התעלם מהם הוא חצי התנצל עכשיו (כשזה התפוצץ ואנשים נזכרו שהם חברים טובים ואין מצב שהוא לא ידע כלום). על ההצהרות הדוחות בנוגע לפולנסקי הוא התנצל לפני עכשיו, כשהזכירו אותן ברוח metoo ושאר ההתנצלויות שלו.
אני לא יודעת למה אתה חושב שזה מקרה של אדם שמשנה את דעתו אחרי 15 שנה. לי נשמע שזה מקרה קלאסי של דגנרט שנתפס, ומנסה להציל את הקריירה שלו באמצעות התנצלויות בלתי פוסקות. לי נשמע שהוא מתנצל רק על דברים שבהם הוא נתפס.
אוקיי, זאת כבר טענה שאני מקבל
קשה לי לדעת באמת למה יותר נוח לי להאמין שאדם השתנה אחרי 15 שנה (אולי אמון שבני אדם הם בבסיסים טובים ואם עובר מספיק זמן הם מבינים את הטעויות שלהם?) אבל אני מקבל (גם אם לאו דווקא מסכים) שיש תחושה נורא סקפטית לגבי טרנטינו וגם אם אפשר להצדיק את רוב ההתנהגויות שלו בדרכים כאלה ואחרות (ואני מאמין שאפשר), זה רק קצה הקרחון של ההתנהגות הדוחה שלו ורק מה שהוא נדרש לתת עליו דין וחשבון. אני מניח שאני מקבל את זה כי משהו בי מסכים שיש משהו שנראה לא בסדר בו כבן אדם, אבל אני בוחר להאמין שזה סתם שיפוט לרעה מצידי ושבעצם אני פשוט לא קולט למה הוא בעצם בסדר ולכן מתנגד לשפוט אותו ללא "אקדח מעשן" כזה או אחר.
ומה אם הסרט יהיה הסרט הכי טוב בכל הזמנים?
כאילו, למה שהוא לא יהיה? לא צריך ככה "להחרים" או וואטבר סרט רק בגלל שהיוצרים שלו הוא הזבל הכי גדול ביקום. מה הסרט עשה רע? תשפטי את הסרט לפי הוא עצמו ולא לפי מי שעשה אותו. וגם אם אנשים שהם זבל ירוויחו מזה, לפחות יש עוד סיכוי שיעשו עוד סרטים כאלה.
ישו, את באמת רוצה שסרט של טרנטינו לא יראה אור. לאן הגענו.
בגדול, מה שאני אומר זה:
איזה מוחות אנחנו מאבדים
אפשר לשחק ב'מה המחיר שלך'
מה המחיר שלך תמורת סרט נפלא של טרנטינו?
למשל, תסכים לאיזה אונס קטן לחברה טובה? לא משהו כואב, עם GHB, היא תתעורר ולא תזכור כלום, רק התחושה שמשהו קרה בגוף שלה ושהיא לא ממש יודעת את הפרטים.
למשל, תסכים שהוא יחנוק את אמא שלך? לא יסכן חיים, ידביק אותה לקיר למשך 1-2 דקות. רגע לפני שהיא תאבד הכרה הוא יעזוב, לא יגרם נזק פיזי בלתי הפיך.
אם זו אישה זרה זה כן בסדר שיחנקו אותה, שירביצו לה, שירקו עליה, שישפילו אותה, שיסכנו את החיים שלה ויטייחו את הסיכון הזה?
כבן אדם, היית יכול להשאר חבר קרוב של אדם שאתה יודע שפוגע בא.נשים באופן סידרתי? כבן אדם, היית יכול לפגוע בנשים באופן סדרתי? אם התשובה לשתי השאלות האלו היא לא, אז למה המרחק משנה כל כך?
הסרט לא קיים, אז אין פה בכלל שיחה על חרם על סרט. למעשה כתבתי במפורש שהייתי רוצה שהסרט של טרנטינו יראה אור ויכשל משום שלדעתי המסר החזק ביותר יהיה מסר חברתי, אני קצת סקפטית אבל מקווה. יחד עם זאת, אני הכי הייתי רוצה לחיות בעולם שבו לשאלה שאתה מעלה: איזה מוחות אנחנו מאבדים, התשובה הראשונה תהיה: המוחות של הנשים שעסוקות בריפוי נפשי, שההתקדמות נגזלה מהן ושהופנתה כלפיהן אלימות בלתי נסבלת. אם לא בתור ברירת מחדל, אז לפחות לפני שהתשובה היא טרנטינו (או פולנסקי, וודי אלן, קווין ספייסי..).
"יחנקו אותה, ירביצו לה, ירקו עליה"
נו באמת, זה היה חלק מהתפקיד. זה לא כאילו הוא סתם החליט לעשות את כל הדברים האלה למישהי אקראית – זאת שחקנית שמכירה אותו, היא הגתה יחד איתו את הדמות הזאת, שרשרת האירועים הכללית של הסרט והטון שלו. היא ידעה בדיוק מה עומד לקרות, היא ידעה שזה חלק מהתסריט, שום דבר מזה לא אמור היה לבוא לה בהפתעה.*
ממה שאת כותבת אפשר להבין שיש כאן לא פחות מפושע אלים ומסוכן לציבור – זה הצגה מאד לא כנה של המציאות.
הסיפור עם המכונית והטיוח שבא בעקבות זה הוא נורא ומעולם לא היה צריך לקרות, אבל בהתחשב בעובדה שזו הייתה תאונה שנבעה מרשלנות ולחץ של האולפן, ושהוא זה שנתן לה את החומרים שיוכיחו שזה קרה למרות שהוא לא היה מחוייב לעשות את זה – אני חושב שאפשר להוריד טיפה את הרגל מהגז ולא להתייחס אליו כאל משהו מעבר ל"איש שאומר דברים בעייתיים". אם אומה מוכנה לסלוח לו ולהבין אותו אז גם אנחנו צריכים להיות מסוגלים לעשות את אותו דבר.
*וגם שום דבר לא בא לה בהתפעה: לא אומה טורמן ולא דיאן קרוגר טוענות שהוא היה אלים כלפיהן (אם את קוראת את הכתבה של הניו יורק טיימס שבה טרומן דיברה על הנושא לראשונה, שימי לב שהחלק שנוגע ביריקה והחניקה לא מובא כציטוט, ומעולם לא נטען שם שהיא לא הייתה מודעת לזה, להפך היא אומרת במפורש שמלבד השוט עם המכונית הייתה לה אמירה בכל מה שנעשה לה על הסט) – זה מקרה קלאסי של "אנשים שתעצבנים בשם אנשים אחרים בהתבסס על מידע שגוי".
קראת את הראיון איתה בכלל?
https://www.nytimes.com/2018/02/03/opinion/sunday/this-is-why-uma-thurman-is-angry.html
הוא ידע על ההתנהגות של הארווי ויינשטיין והתעלם:
She says Tarantino noticed after a dinner that she was skittish around Weinstein, which was a problem, since they were all about to make “Kill Bill.” She says she reminded Tarantino that she had already told him about the Savoy incident, but “he probably dismissed it
הוא סרב לאפשר לאיש פעלולים לנהוג ברכב והבטיח לה שהרכב תקין והדרך חלקה:
‘I promise you the car is fine. It’s a straight piece of road.’” He persuaded her to do it, and instructed: “ ‘Hit 40 miles per hour or your hair won’t blow the right way and I’ll make you do it again.’ But that was a deathbox that I was in. The seat wasn’t screwed down properly. It was a sand road and it was not a straight road.”
הוא לא הסכים לתת לה לצפות בצילום של התאונה אם לא תחתום ויתור על תביעות עתידיות:
Two weeks after the crash, after trying to see the car and footage of the incident, she had her lawyer send a letter to Miramax, summarizing the event and reserving the right to sue.
היא לגמרי האשימה אותו שהוא ניסה להרוג אותה, כמה יותר אלים היא יכלה לקרוא לו?
Quentin and I had an enormous fight, and I accused him of trying to kill me. And he was very angry at that, I guess understandably, because he didn’t feel he had tried to kill me.
היא קיבלה את הצילומים כעבור 15 שנים, כשזה כבר חצי חסר ערך, ואחרי שהתלוננה במשטרה.
Miramax offered to show her the footage if she signed a document “releasing them of any consequences of my future pain and suffering,” she says. She didn’t.
“Quentin finally atoned by giving it to me after 15 years, right?” she says. “Not that it matters now, with my permanently damaged neck and my screwed-up knees.”
וכן, החנק והיריקות הוצגו על ידה בראיון, והוצגו כריאקציה למריבה עם ויינשטיין ולתאונה:
“When they turned on me after the accident,” she says, “I went from being a creative contributor and performer to being like a broken tool.”
Thurman says that in “Kill Bill,” Tarantino had done the honors with some of the sadistic flourishes himself, spitting in her face in the scene where Michael Madsen is seen on screen doing it and choking her with a chain in the scene where a teenager named Gogo is on screen doing it.
את מנסה בכוונה להציג בצורה לא נכונה את מה שהיא אומרת?
אני לא דיברתי על ההתעלמות שלו מהמעשים של ווינשטין. אני לא אוהב את טרנד ה"אשמה ע"י קשר", זה שהוא היה מודע למעשים שלו זה לא באותה רמה כמו לעשות אותם. זה לא בסדר שהוא התעלם, ויכול להיות שבשלב הזה בקריירה שלו הוא יכל היה לשרוד ניתוק ממנו ולעשות את "קיל ביל" עם מישהו אחר – אבל אנחנו לא יודעים בוודאות. הארווי יכל להרוס את הקריירה של טרנטינו בדיוק כמו שהוא יכל להרוס את הקריירה של כל השחקניות שהוא אילץ לשכב איתו, וזו סיטואציה מאד מלחיצה לשים בה בן אדם. גם אם הוא גבר. יכול להיות שהוא יכל להתמודד עם זה טוב יותר, אבל אני לא חושב שהוגן להאשים אותו בזה.
חוץ מזה, הציטוט שאת מביאה הוא מאד מניפולטיבי, כי ליטרלי המשפט הבא הוא:
But she reminded him again and “the penny dropped for him. He confronted Harvey.”
כלומר: בהתחלה הוא dismissed it, ואחר כך התרצה והתעמת איתו, מה שהוביל להתנצלות מחופפת כפי שלמדנו להכיר מהארווי. זה מן הסתם לא מספיק, אבל להציג את זה כאילו טרנטינו פטר את מה שהיא אמרה, לא האמין לה והמשיך הלאה בחיים שלו זה פשוט שקר.
הקטע עם המכונית: שוב, ההתעלמות שלו מנהלי הבטיחות וחוסר הידע שלו לגבי המצב של המכונית וכביש הם חמורים מאד. אבל הציטוט שאת מביאה לא מוכיח שהוא ידע שמשהו לא בסדר והכריח אותה לעשות את זה בכל זאת. זה עדיין נשמע לי כמו רשלנות ותו לא. זה לא דבר טוב, אבל מכאן ועד הדברים שאת מאשימה אותו בהם זו דרך ארוכה מאד.
את טוענת ש"הוא" (אני מניח שאת מתכוונת לטרנטינו) לא הסכים לתת לה את הצילום בלי החתימה שלה – אבל בציטוט, וגם במשפט הבא בכתבה, כתוב שהיא הציגה את הבקשה הזאת בפני מירמקס – כלומר, בפני הארווי ווינשטין, לא טרנטינו עצמו.
עכשיו, הציטוט שבו היא מאשימה אותו בנסיון להרוג אותה – גם הוא לא בדיוק מה שאת גורמת לו להיראות:
Quentin and I had an enormous fight, and I accused him of trying to kill me. And he was very angry at that, I guess understandably, because he didn’t feel he had tried to kill me.
מה שאני קורא פה, זה שהיא מספרת שמיד לאחר התאונה היא האשימה אותו בנסיון להרוג אותה. זה מה שהיא חשבה אז, לאו דווקא עכשיו. היא אפילו אומרת שהכעס שלו נוכח ההאשמה הזאת מובן לה עכשיו, כי מבחינתו זה לא היה נסיון לרצח אלא תאונה.
את טוענת שהחנק והיריקות נעשו כתגובה למריבה עם ווינשטין (זאת שטרנטינו התחיל בעקבות מה שטרומן אמרה לו) – אבל הציטוט לא תומך בזה.
החלק שבו היא אומרת שהיא הפכה לbroken tool – זה יכול להתפרש במיליון דרכים שונות וזה ממש לא עדות לכך שטרנטינו היה אלים אליה, והחלק שבו כתוב על היריקה והחניקה – שוב, זה לא מובא כציטוט. כותב הכתבה כותב באופן כללי שזה משהו שהיא אמרה. מתי היא אמרה את זה? באיזה הקשר? איך הוא הסיק ש*זה* הייתה התגובה לתאונה? לא כתוב שם שהיא לא הייתה מודעת לזה או שהיא לא הסכימה לזה. פשוט מתואר שם שהוא ירק עליה וחנק אותה כחלק מהצילומים של הסרט, בלי תיאור של איך שהיא הרגישה לגבי זה. הכותב שם את הפסקה הזאת ליד הפסקה עם התאונה, אבל זה לא אומר שיש קשר בין הדברים.
הנה משהו שהיא כן אומרת-
I had really always felt a connection to the greater good in my work with Quentin and most of what I allowed to happen to me and what I participated in was kind of like a horrible mud wrestle with a very angry brother. But at least I had some say, you know?” She says she didn’t feel disempowered by any of it. Until the crash.
הבעיה היא בכך שאת מכניסה את כולם לאותה משבצת
ופולנסקי וספייסי הם אנשים מגעילים שעשו דברים נוראיים ומגיע להם להיות בכלא מבחינתי.
וודי אלן סה"כ די קריפ שהתחתן עם הבת החורגת שלו אבל המקרה שלו בכל זאת שונה מספייסי ופולנסקי.
טרנטינו לעומת זאת לא עשה שום דבר, האם הוא כליל השלמות? לא אבל אני גם לא מצפה מאנשי הוליווד להיות מושלמים, אני מחפש שהם יבדרו אותי ושהם יעשו סרטים שאני נהנה לראות.
אולי טרנטינו טייח וזה ממש ממש רע, אבל אני מוכן לשים כסף שכמעט כל מי שמעורב בהוליווד ידע ויודע על אנשים שמטרידים מינית ולא עושה עם זה כלום אז כן הוליווד זה מקום די חרא והם ממש לא שיא הקדמה כמו שהם חושבים אבל הם עושים אחלה סרטים.
לגבי הסיפור עם התאונה הוא מזעזע בגלל הטיוח ולפחות טרנטינו דאג להביא לה את הוידיאו והיא בעצמה אמרה שהיא לא מאשימה אותו, עם עצם הנהיגה שלה באוטו אני לא רואה שום בעיה הוא סהכ שכנע אישה בוגרת לנהוג באוטו, אם זה היה שחקן גבר אף אחד לא היה אומר שהבמאי הכריח אותו לנהוג ברכב.
וכן יש אלימות בסרטים של טרנטינו כלפי נשים וכלפי גברים וכלפי שחורים וכלפי לבנים, הסרטים של טרנטינו אלימים מאוד אבל בצורה שוויונית.
הנקודה העיקרית שלי היא שאני לא מצפה מאנשי הוליווד להיות דוגמא אישית לאיך להיות בן אדם כי הם פשוט לא, ברור שכל מי שאי פעם הטריד מישהי או מישהו צריך לשלם את העונש אבל לא כל מי שהתבטא בצורה לא טובה צריך להיות מורחק מלעשות סרטים מעכשיו ועד עולם.
קודם כל, לא ידעתי שהדברים כל כך חמורים
אבל אני דיברתי על הסרט עצמו.
כמובן שאם כל הדברים המאוד אישיים בצורה קצת מטרידה אבל בסדר שהזכרת היו קורים הייתי לא סובל אותו ושונא אותו וכיוצא בזה. אבל לגבי הסרטים שלו? אני מניח שיש סיכוי טוב שהייתי רואה אותם ואומר "הבן אלף זו*ות הזה יודע לעשות סרטים מטורפים ומגיע לו לשבת בכלא לכל החיים ולהמשיך לעשות משם סרטים ושאלוהים ייקח את הבן שר***** הזה כבר כשייסתיימו לו הרעיונות".
כי כשטרנטינו כתב את הסרט, הוא (כנראה) לא חשב לעצמו: "מוחאחא אני עושה סרט, וכל מי שיאהב אותו יזדהה איתי ויחשוב כמוני! בואו גם תחנקו אימהות מוחאחאחאחאחאחחא אני טרנטינו המרושע שעושה סרטים מרושעים מוחאחאחאחאחחאלאלאלאלא!" אחמ… סליחה על זה. לעיניינו. מה שהוא כן (כנראה) חשב לעצמו זה: "מוחאחאחא אני עושה סרט, כי אני גאון של סרטים וכל דבר שיוצא ממני הוא יצירת מופת אוטומטית וזה הולך להיות הסרט הכי טוב אי פעם!!!!!!! אני טרנטינו הגאון שעושה סרטים גאוניים מוחאחאחאחאחאחאחאחאחאחחא!!!!!!! אה, ואני גם צנוע".
בקיצור, יצירת הסרט באה מתוך הרצון של טרנטינו לעשות סרט והיא לא קשורה לדברים הנוראים שעשה, כי כשהוא כותב את הסרט, הדבר היחיד שמעניין אותו זה הסרט. בגלל זה הסרט חף מפשע. הסרט הוא לא משת"פ של טרנטינו, הוא יצירה שלו. זה שבן אדם פושע, לא אומר שהבן שלו פושע (כל עוד הילד נוצר מהסיבה הנורמלית שמביאים ילדים לעולם ולא איזהשהו רצון שיעזור לו בפשע או משהו או לא יודע). כמו אבנר נתניהו.
הסרט הוא טרנטינו
אני לא בטוחה אם הבנת את ההודעה שלי (או אם הבנתי את שלך)
כתבתי על החרמת יצירות מספיק פעמים, אפשר למצוא את עמדתי בנושא הזה.
אבל כאן לא מדברים על יצירה קיימת, כאן מדברים על הלגיטימציה החברתית של אדם שהוא אלים, חבר של אנשים אלימים, מביע עמדות אלימות ופועל באמצעים אלימים כנגד אנשים. אני לא בעד עונש מוות (בערך, הבעיה שלי יותר מנהלית) ובכל מקרה אני לא חושבת שטרנטינו צריך למות. אבל זה ממש בסדר אם הוא יחזור להיות למשל זבן בחנות וידאו (או מקבילה בת ימינו). אין שום סיבה שהוא יהיה גיבור תרבות, אייקון או מישהו שמכתיב את התרבות שלי.
אגב, רק מזה- סרט זה לא ילד. האנלוגיה הזו אולי ציורית, אבל לא ממש מחוברת למציאות. בכל זאת, אם סרט הוא ילד, אז לא להוציא סרט לא קיים של טרנטינו זה בערך כמו להשתמש בקונדום.
אני אישית מאוד נעלב בשם מי שבלב כל החפירות על האוסקר
ניסה להסביר מה לא נעים בזכייה של קובי בריאנט גם אם הוא זוכה בבית משפט. באשר לגרי אולדמן – הבן שלו פרסם לפני מספר ימים מכתב פתוח בו הוא מכחיש את הטענות של אמא שלו. במקרה הספציפי הזה, ההכחשה של הבן של אולדמן משנה, ולו רק מתוקף העובדה שאשתו לשעבר של אולדמן מספרת בעצמה שהוא תקף אותה בנוכחות הילדים שלהם. כלומר – חד משמעי זה בוודאות לא. באופן כללי, טימותי שלמיי היה יותר טוב.
חרה לי שאתה מאוד נעלב.
נוכח לשון הדברים בליל הטקס הנחתי שהיה מדובר ב"הו, תראו מה אני רואה בפיד שלי ב#רשת חברתית, אנס זוכה באוסקר", אבל אני מבין שזה היה מתנשא ולא יאה מצידי, מתנצל מעומק הלב.
לגופו של עניין:
לבחורה היה עניין רב בלשכב עם מפורסמים. זו תופעה קיימת בארה"ב שבחורות מגיעות למלונות בהם שוהים מפורסמים על-מנת למשוך את תשומת-ליבם במטרה לשכב איתם. חלקן אף עושות את זה במטרה להיכנס להיריון מהם בשביל דמי מזונות.
2. בזמן שבין המפגש המיני של התובעת עם בריאנט ועד שהיא התלוננה עליו היא הספיקה לשכב עם גבר נוסף. לכשעצמו זה לא מעיד על דבר כמובן, אבל הבעיה היא שטענתה הייתה שהיא שכבה עם מישהו לפניו.
3. למעשה, מספר טענות שלה לא היו נכונות. היא תיארה מצב בו התנהלותו של בריאנט הייתה מכוונת ומודעת.
4. עדותו של בריאנט עצמו היא שהתבועת יזמה והגיבה בחיוב למעשים שלו עד שהיא סירבה לבקשה פרטנית ואז הם הפסיקו והיא עזבה. הוא מפרט את השתלשלות האירועים באופן שמסביר את הסימנים שנמצאו על צווארה. כולל התנהלותו עם אחרת. לגבי החבורות האחרות: כאמור, היא שכבה עם מישהו לאחר האירוע. עדות מלאה.
5. טרם הגשת התביעה התובעת הלכה למסיבה ותיארה את גופו של בריאנט. כן התרברבה כיצד תזכה בכסף רב ומה תעשה עימו.
6. כשעד מומחה ציין כי חבורות על הצוואר ואיברי המין יכולות להתרחש גם במהלך מין בהסכמה, התביעה שיחררה אותו מבלי לפרט להגנה מה היו ממצאיו. לא אני זה שלומד משפטים, כך שקטונתי מלהגיד לך עד כמה זה בסדר או לא בסדר, אבל מתווסף לעיל עבור הדיוט כמותי.
7. אציין גם כי התנהלות המשטרה במהלך השתלשלות המשפט אולי מעידה על דעה קודמת שהייתה להם כלפי ספורטאי שחור צעיר. הם רצו להזמין חולצות של המשחק איש תלוי.
גילוי נאות: נוכח המיני עליהום ברשת לא הייתי צריך לחפש את הקישורים האלו בעצמי. קראתי בזמנו את עדותו של בריאנט ואת פרטי המקרה בשלביו השונים, אבל גם אני למשל לא ידעתי שהיא שכבה עם מישהו לאחר המפגש שלה עם בריאנט. הנחתי שהחבורות באיבר מינה היו תוצאה של ההתנהלות שהולכת בד בבד עם החניקה – שבתורה לא מעידה על אונס.
אבהיר, אונס הוא מעשה איום בעיניי והצלקות הנפשיות שהוא יוצר לעולם לא מגלידות והקורבנות משתנות ומשתנים לשארית חייהם. ברירת המחדל מבחינתי בהאשמות שכאלו, גם כשלצד אחד יש הרבה מה להרוויח ולשני יש הרבה מה להפסיד, היא שלא צועקים אונס סתם. אניח שקרה משהו לא בסדר, השאלה היא רק מה בדיוק. עם-זאת, במקרה הזה, נוכח צבר הפרטים, עדויות והראיות, לא סביר לחשוב שבריאנט אנס אותה, ישנה רק עדותה למשטרה שבה היא בדתה פרטים מסוימים.
אציין כי לדעתי, התנהלות התקשורת והחברה האמריקאית לאורך המעקב אחר המקרה לא הייתה ראויה הן כלפי בריאנט והן כלפי הבחורה עצמה. חשבתי זאת אז ו-וודאי שאני חושב זאת היום עם המודעות הנוכחית. אבל זה נושא משני למה שהעידו המעורבים במשטרה, הראיות שנאספו והדיונים שהתנהלו בבית המשפט.
אז אולי במקום להתמקד בכך שהוא הואשם באונס אך לא נשפט, יישב את התביעה האזרחית והתנצל בפניה – מבלי להודות כי אנס אותה, עדיף להתמקד בכך שזה השחור הראשון שזוכה בפרס האוסקר על סרט אנימציה קצר? בכל-זאת שבר תקרת זכוכית.
בא לי להקיא
יש הסדר אזרחי שבמהלכו שולם למתלוננת כסף והיא חתמה על הסכם סודיות. עכשיו קובי באריינט והחברים שלו יכולים להגיד עליה מה שהם רוצים ולא יקרה להם כלום, ואם היא תעיז להגיד משהו (למשל: אני לא שרמוטה וזה לא היה ככה) היא תפסיד את הכסף.
אבל כן, תמשיך לספר לי מה המומחים אמרו על הסימנים הכחולים על גוף של אישה.
אני לא יודעת בן כמה אתה ועם כמה נשים יצא לך לקיים יחסי מין, בדרך כלל אנשים לא יוצאים עם חבלות מקיום יחסי מין, אפילו אם תאורטית זה אפשרי. (ודווקא יש לי כמה חברים שדי בקטע של כל מיני נישות אקסצנטריות במין).
אני מתנצל על-כך שגרמתי לתגובה שלילית חזקה שכזו.
גילי והעדפותיי אינם קשורים לנושא. אני לא מסתמך על אנקדוטות פרטיות וגם לא הבעתי דעה אישית נחרצת במיוחד לגבי החבורות על צווארה של הבחורה. מילא לו הייתי בא ואומר "הנה מומחה אקראי בא ואמר כך וכך, הוכחה", אבל קישרתי את זה כחלק מדפוס התנהלות התביעה שהסתירה או הציגה פרטים כוזבים.
בריאנט תחילה הכחיש כי קרה דבר כלשהו, אבל די במהרה באותו הראיון הוא תיאר השתלשלות אירועים שיושבת עם הראיות והעדויות הנתונות. אפשרי כי מדובר באדם פיקח במיוחד שעשה חישוב זריז והתוודה לגבי מה שלא יכל להכחיש, אבל בסופו של יום הדברים היחידים עליהם ניתן להישען הינם עדות התובעת והחבורות המדוברות על צווארה. לא פירטתי את דעתי על המוסר שהוא הדגים באירוע עצמו ובהתנהלות שלאחריו כי דעתו של גונאי גונאי שלבגוד זה חרא וזה גם קצת מאוד לא מקובל להחליט לחנוק מישהי זרה כי זה מה שאתה אוהב לעשות לא חשובה במאומה. טוב, אולי קצת חשובה בשביל שלא יגידו לי שאני גורם לאנשים לרצות להקיא.
אם ישנן ראיות תומכות נוספות אשמח לקרוא אותן, כי כפי שאמרתי: אונס הוא מעשה איום ואף אגיד שכפשע בודד, אין לו אח ורע בעיניי. זו דעתי גם כי אני רואה במסגרת קשריי האישיים את ההשפעות מרחיקות הלכת של אונס וכן של התעללות מינית ממושכת.
אבל עד כמה שלחלוטין נוראה אלימות מינית קיצונית: אם אין ראיה משמעותית אחרת, נוכח שאר פרטי המקרה, לא סביר להמשיך לחשוב שהתרחש אחד. לגברים אין בלעדיות על התנהלות בלתי-מוסרית.
מדהים שאנחנו לא פוגשים אותן, אבל העולם מלא בנשים שאוהבות מכות
במקרי אונס רבים מידי אין בכלל דרך להוכיח שהמין היה כפוי, הרבה פעמים אין סימנים לשום דבר חוץ מעצם קיום יחסי מין והכל מבוסס על עדויות ופרשנויות סותרות של הצדדים.
ואם מתלוננת מגיעה עם סימני חבלה, אז הנאשמים מסבירים שברור שהיו חבלות כי זה מה שהיא רצתה או כי יש נשים שאוהבות את זה ככה.
והיופי של הטריק הזה, שאז המתלוננת מוצאת את עצמה מספקת רשימת עדים שהם פרטנרים קודמים שלה כדי להוכיח שהיא ממש לא בקטע של אלימות. ואולי בסוף מישהו משתכנע שהסימנים הכחולים הם לא מאפיין טבעי, אבל לך תדע- כזו שרמוטה, בטח תסכים לכל דבר שתציע.
הטקטיקה המכוערת הזו של לטעון שמתלוננות ביקשו את האלימות, ושסימני חבלה הן לא עדות לתקיפה מינית, היא טקטיקה די שגורה אצל סנגורים של עברייני מין. כשמפעילים אותה כנגד נשים שאתה מכיר, זה מפסיק להיות תרחיש התכנותי והופך למקור לבחילה.
ומה שהכי מדהים אותי בכל זה, זה האופן שבו החברה שלנו ככלל מוכנה להכיל כל כך הרבה תרחישים בדיוניים שאף אחד מאיתנו לא מכיר מחיי היום יום. הכל הכל הכל סביר, הכל הכל הכל הכל היה יכול לקרות. הכל, חוץ מהאופציה שהאשה אשכרה נאנסה.
אז את חיה בבועה.
יש נשים שאוהבות מכות. ואנחנו פוגשים אותן.
לא שאין בכלל נשים שאוהבות מכות אלא ש
א. לא כל הנשים אוהבות מכות, יש מספיק נשים שלא.
ב. יש מכות ויש מכות. מישהי שנהנית מספנקינג לא תצא עם סימנים כחולים באזור איבר המין.
ג. והכי חשוב – אי אפשר שכל פעם שבאה מישהי ומספרת שהיא נאנסה, ואז מראה סימנים כחולים כהוכחה, התשובה האוטומטית היא שהיא אוהבת את זה ככה.
אם יש סימנים כחולים באזורים מסויימים אז האופציה היותר סבירה היא שנעשו שם דברים בכוחניות ובלי הסכמה. אבל משום מה התשובה "היא אוהבת מכות" היא סוג של כרטיס יציאה מהכלא להרבה אנסים שזה היה יכול להיות מצחיק אם זה לא היה כל כך עצוב. מילא כשזה מילה שלו מול המילה שלה (נניח), אבל כשזה מתחיל להיות מילה שלו מול הוכחות פיזיות על הגוף שלה, ועדיין המילה שלו מנצחת – זו בעיה.
אפשר סימוכין לכך שזה כרטיס יציאה לכלא להרבה אנסים?
או שזו התשובה האוטומטית כשמישהי מראה סימנים כחולים? מודה שלא הכרתי את הנתון; נשמע קריפי.
כמובן שהתגובה שלי הייתה נטו להערה השגויה עובדתית של מישי "אנחנו לא פוגשים אותן", כאילו זה איזה מיתוס מופרך.
אין ממש נתונים על התירוצים שנותנים בחקירה משטרתית
אולי מישהו באיזשהו ארגון נשים כבר כימת את הדבר הזה.
אני רק יכולה להגיד שזה קרה לכמה מ"חברותי הטובות", לרמת הפרטים בהודעה שעליה הגבת. (מקרים שאני מכירה ממקור ראשון או שני)
אדם שמגיע לחקירה בד"כ עובר דרך עו"ד פלילי, שעוזר לו לגבש סיפור תגובה לתלונה. רוב הסיפורים די דומים זה לזה, הרי אם משהו עובד אז אין סיבה לשנות אותו.
ההתיחסות שלך למשפט שלי תוך התעלמות מהקונטקסט (גם בהודעה שקדמה לה) היא הוצאה של המשפט מהקשרו. אם למישהי יש סימני חנק על הצואר והיא תגיד שתקפו אותה, אני לא אניח שהיא משקרת כי היא אוהבת שחונקים אותה בסקס, ואם למישהי יש סימני חבלה באיברי המין והיא תגיד שהיא נאנסה, אני לא אניח שהיא אוהבת BDSM. זו לא המסקנה הכי הגיונית בסיטואציה, זו רק המסקנה הכי נוחה לאיש שמנסים לכבס.
אני מכירה אנשים שזה הקטע שלהם, הם רחוקים מלהיות הרוב ולא נוטים להגיש תלונות, יותר לשתף כשהם ממש ממש שיכורים (או שאני חיה בבועה).
מאחר והקונטקסט של הדיון הוא חקירה משטרתית,
חשוב לציין שכמות הנשים שהן בעניין של BDSM ממש לא רלוונטית. מספיק שיש אחת כזו כדי שאפשר יהיה לטעון שזה מה שקרה ועלינו להתייחס לטענה הזאת ברצינות בדיוק כמו שעלינו להתייחס לטענה של האישה שנאנסה ברצינות.
אי אפשר להגיד "אוי נו, זה מה שכולם אומרים" וככה לבטל את ההגנה הזאת.
אם אנחנו עוזבים את האלמנט החוקי בצד – לי אישית קשה לקנות את קו ההגנה הזה בגלל שהוא מסתמך על חוסר הידע הציבורי על קהילת הBDSM – ספציפית העובדה שבמערכת יחסים בריאה, הנשלטת (או הנשלט) היא בעלת הרבה יותר כח ושליטה על הסיטואציה מאשר הצד הדומיננטי.
מה שכן, לא כל מערכות היחסים בריאות, ולפעמים נוצרות אי הבנות שיכולות במקרים מסויימים להוביל למקרה שכולם מתארים. אחוז הפעמים שזה קורה הוא חלקיק אפילו הרבה יותר קטן מהנתח הקטן מאד גם ככה באוכלוסיה שהוא בקטע של BDSM מלחתכילה, ולכן אין לי ספק שהרוב המוחלט של אנשים שמשתמשים בהגנה הזאת משקרים – אבל לפעמים הם לא, ואלא אם כן ניקח את כל הטענות האלו ברצינות עד שנוכיח אחרת לעולם לא נדע להבדיל.
הטיעונים הכמותיים הם לא רלוונטיים כשאנחנו באים להעריך מקרה בודד, בגלל שלא משנה כמה משהו הוא לא סביר – חוקי ההסתברות קובעים שהוא חייב לקרות מתישהו.
למען האמת, אפשר להגיד "אוי נו, זה מה שכולם אומרים, תוכיח"
ברוב מקרי האונס לא מדובר בסיפור כיפה אדומה על נערה בתולה שנחטפת בלב יער על ידי זאב מרושע שבין היתר מפרק אותה במכות. לב העניין הוא הסכמה, והסכמה היא עניין שמאוד קשה להוכיח, שאר התלונה וההגנה מורכבות בדרך כלל מעניינים נסיבתיים: עדות של המתלוננת מול עדות של התוקף, ממצאים פיזיולוגיים ומקסימום אנשים שהיו עדים לפני או אחרי ההתרחשות עצמה.
אם יש עדויות פיזיות לשימוש בכח מופרז (כי סימן כחול נוצר בשימוש בכח מופרז), אולי סביר יותר להניח שזה לא "המקרה הפרטי" עד אשר יוכח אחרת. אולי במקום להגיד לאישה שיתכן והיא המקרה הפרטי, ובמקרה כזה התוקף משכנע עד אשר היא תוכיח שהיא לא המקרה הפרטי, אולי אפשר לדרוש מהתוקף שיוכיח שהוא בעניין של BDSM. שיוכיח אינטראקציות קודמות שכללו אלמנטים כאלו בהסכמה, שיוכיח שהשארת סימנים כחולים זו פרקטיקה מקובלת בBDSM.
השאלה היא רק מול מי המערכת בוחרת להתישר, ובמקרה הזה המערכת מתעדפת את הטיעון הלא סביר שחוסך לה עבודה ומאמץ על פני הטיעון הסביר.
המרצה שלי לסטטיסטיקה והסתברות טענה שיש 3 סוגי שקרים בעולם: שקרים אמיתיים, שקרים לבנים, וחומר הלימוד בקורס שלה.
הטיעונים הכמותיים הכי רלוונטיים שיש: חוקי ההסתברות קובעים שמשהו חייב לקרות מתישהו, אבל קודם כל, מה זה משהו? כמה הוא יקרה? מה הסיכוי? אם הסיכוי הוא 1:10,000,000, אז לא סביר לפטור 1000 תיקים כי אולי יש סיכוי שמתישהו יקרה משהו.
למעשה, הסתברות וממצאים כמותיים הם חלק מרכזי באופן שבו נקבעים סדרי עולם במדינה שבה אנחנו חיים בבריאות, בחינוך, בכלכלה, ברווחה..
אם אין נתונים, אז למה סתם להגיד "קורה הרבה" או "באופן אוטומטי"?
(ל"ת)
כי בפעם השלישית שאתה יושב עם חברה ושומע את אותו סיפור
(בשינוי נופים, תחנת משטרה וזהות האנס) אתה מפסיק לקנות את הבולשיט שזה מקרה פרטי.
בקיצור, עוד אנקדוטות ואפס נתונים.
לא עוזר לי, אבל תודה על התשובה.
המקרה של אולדמן לא שייך כלל
גם אם תבחר מאיזשהי סיבה להתעלם מזה שהבן שלו שהיה שם טוען שזה לא קרה יש טונות של ראיות שמובילות לעובדה שהיא ככל הנראה לא מספרת פה את האמת.
– הטענה שלה הועלתה לראשונה בזמן משפט גירושין ולא כשזה באמת קרה.
– הייתה חקירה מטעם בית המשפט שלא רק שקבע שהמקרה לא קרה, הואגם נתנה משמורת בלעדית לגארי אולדמן שזה דבר מאוד מאוד נדיר כשנותנים משמורת בלעדית לגבר ובמיוחד בקליפורניה.
-גם בנישואים הקודמים שלה לדייויד פינצ'ר היא איבדה משמורת על הילד שלה.
– יש לה עבר נרחב מאוד של שימוש בסמים כולל מקרה שבו אחד הילדים שלה היה צריך להזמין אמבולנס כשהיא התעלפה כתוצאה ממנת יתר.
– גארי אולדמן היה נשוי 5 פעמים. אך לא אחת מהנשים האחרות שלו העידה שהיה אלים כלפיהם. לא מילולית ולא פיזית ואחת הנשים האלו היא אומה תורמן. אחד מהקולות הבולטים של תנועת metoo.
אני מאד שמחה בשביל יואב בלום.
הוא באמת סופר נפלא ומצרפי המקרים זה ספר מעולה. אבל קצת מוזר שהופכים אותו לסרט הוליוודי אחרי שהיה את The Adjustment Bureau. לא ראיתי, אבל הקונספט אמור להיות דומה. וגם הוא היה מתוכנן להפוך לסדרה באיזשהו שלב. לא יודעת אם זה קרה בסוף.
המוזיקה של השיר לקוחה מאיפשהו, או מקורית?
(ל"ת)
על הסרט למצרפי המקרים כבר מדברים זמן רב
הנה ידיעה שמצאתי מ־2016 ואני חושב שהיו ידיעות עוד לפני כן.
כן, אבל עכשיו הספר תורגם לאנגלית ויצא לאור
(ל"ת)
הסרט הראשון עם הערפדים
נשמע כמו חיקוי ל-the girl with all the gifts, רק שבמקום זומבים זה ערפדים, לא?
לא יודע, אבל הוא מבוסס על סיפור של קלי ארמסטרונג שנחשבת לסופרת מאוד מוערכת
וכמו שציינתי בתגובה קודמת – ביקרה בארץ במסגרת פסטיבל אייקון, אז יש פוטנציאל (בפעם האחרונה שביימו סרט על פי סיפור של אורח באייקון קיבלנו את "המפגש"![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
סרט על בסיס מצרפי מקרים
תמיד הרגשתי כאילו "מצרפי המקרים" ו"כנגד כל הסיכויים" בכיכובו של מאט דיימון מבוססים על אותו רעיון. אם אני לא טועה, שניהם יצאו ב2011, כך שקשה לומר מי היה המקור.
אני זוכרת שצפיתי לראשונה בסרט לא יכולתי להתעלם מההרגשה שהם דומים מידי.
אולי אני מגזימה, אבל מרגיש לי שעיבוד קולנועי נוסף יהיה מיותר לחלוטין.
המקור הוא סיפור של פיליפ ק. דיק
הסרט עם מאט דיימון מבוסס על סיפור קצר של דיק שנכתב בשנות ה-50.
https://en.wikipedia.org/wiki/Adjustment_Team
מעניין האם את פס הקול של טרנטינו יעשה קווינסי ג'ונס
בהתחשב בכך שבראיון איתו הוא אמר שבמקרה הוא לא הגיע למסיבה של שרון טייט וחבר שלו שעבד איתו הלך ונרצח.
לא רק הוא
בפודקאסט המעולה you must remember this הקדישו עונה למנסון וחבורתו. בין השאר נאמר שם שחצי הוליווד טענו שהיו מוזמנים בדיוק באותו ערב לבית של טייט.
וכמובן, יום אחרי הקצרצרים
עוד מבול של חדשות. נו, טוב, מיני-מיני-קצרצרים GO!
ג'ון פאברו יכתוב ויפיק סדרת לייב-אקשן של "מלחמת הכוכבים"! (אנחנו מתחילים להיכנס לעומס מערכתי של מלחמת הכוכבים)
"הנוקמים: מלחמת האינסוף" יימשך… 156 דקות? וואו, זה ארוך (הכנס כאן בדיחת "מלחמת האינסוף האמיתית היא לאורך כל הסרט הזה")
מקנזי דייויס תככב בריבוט של "שליחות קטלנית" שיביים טים מילר למה יש רימייק של "שליחות קטלנית" הלמה הזה ייצא ביולי 2019.
נטפליקס חתמו על עסקה ליצור סדרת סרטים מהקומיקסים ה..מיוחדים של רוב לייפילד. ולא, זה לא יקום קולנועי תודה ששאלתם זה סרטים עם "Connective Tissue" ולא זה לא אותו דבר כמו יקום קולנועי לכו מפה. הדובדבן שעל פח האשפה הבוער הזה: עקיבא גולדסמן הוא האחראי על הלא-יקום-קולנועי הזה.
שמועות על הסרט ג'וקר ההוא (האחד שהוא אוריג'ין בלי ג'רד ליטו) טוענות שהוא עלול לשאוב השראה מ"הבדיחה ההורגת" כי מה, שיחשבו על עלילה חדשה?
סדרת הBBC החדשה של "חומריו האפלים" ליהקה את דפני קין (X-23 מ"לוגאן") לתפקיד הראשי ונהדר ו-רגע, טום הופר מביים את זה? אה…. אוקיי.
ולסיום הנה תמונות ראשונות מקרוסאובר של "על טבעי" ו"סקובי דו" כי היקום שאנחנו חיים בו הוא יקום מדהים ומטורף.
למה שישכתבו את האוריג'ין של הג'וקר וימציאו משהו שישבור את הקנון ויביא עליהם עוד שיטסטורם?
כדי לעשות סרט טוב
פשוט
למה שיעבדו שוב אלמנטים מ"הבדיחה ההורגת"
כשרק עשו סרט מצויר שמבוסס על זה אחד לאחד (החצי השני שלו, לפחות)?
כי זה סיפור הג'וקר הדפנטיבי?
כי אם הם יחרגו מהבסיס הזה הם יחטפו באקלאש מקהל היעד שלהם?
כי זה באמת סיפור טוב ורוב האנשים לא צפו בסרט האנימציה של הקילינג ג'וק?
דמיינתי מקק עם מסור חשמלי
(ל"ת)
מצחיק שהוא נחשב ככזה
כשאלן מור כתב אותו ודי לא סובל אותו
יש משהו שאלן מור אוהב?
הקילינג ג'וק (הקומיקס) הוא יצירת מופת מכל מיני סיבות ולא סתם נחשב לטופ בכל הנוגע לנבלים וגיבורי על.
וזה רשמי, קריסטן וויג היא צ׳יטה.
מתוך הטוויטר של פטי ג׳נקינס.
לא שיש לי משהו נגדה
אבל אם אמה סטון בסוף הייתה מסכימה לתפקיד אשכרה הייתי רואה את הסרט הזה.
צ'יטה
הגרסה העדכנית של ברברה מינרווה נהדרת וסביר להניח שפטי ג'נקינס תבסס עליה את דמותה של וויג.
https://www.cbr.com/wonder-woman-kristen-wiig-cheetah-casting/
טוב, היה נחמד להכיר את טאיקה ואטיטי
הסרט הבא שלו "ג'וג'ו ראביט" הוא סרט על ילד נאצי בן 10 בודד שהחבר הדמיוני שלו הוא היטלר. אבל לא ההיטלר שכולנו מכירים ושונאים (ציטוט מדויק מהכתבה) אלא היטלר חמוד ונאיבי ומצחיקולי. אה, וואטיטי יגלם את אותו ההיטלר.
לא יודע למי זה טוב, לא יודע למה זה טוב, אני מנסה לגייס אופטימיות כלשהי בנוגע לפרוייקט הזה אבל הוא פשוט מריח כמו אסון מתמשך שנאצים יחבקו בזרועות פתוחות.
לא יכלת לעשות איזה סיקוול ל"מה שאנחנו עושים בצללים" במקום?
מקור
זה דווקא רעיון שנשמע לי מרתק
ויש משהו מעודד בכך שאת הסרט הזה עושה מישהו ששייך לחתיכת קבוצת מיעוט (הוא מאורי אאל"ט), ומכך שזו פרספקטיבה מאוד רחוקה מהאנשים שנפגעו באופן ישיר מהיטלר.
ילד בן עשר לא מתגייס למפלגה הנאצית כי הוא מאמין באידאולוגיה הנאצית ורוצה לראות את גרמניה גדולה שוב. ילד נאצי בן עשר הוא ככל הנראה ילד שגדל או התבגר אל הנסיבות שבהן המדינה שלו מגוייסת אחרי מפלגה אחת. אין לו בחירה בתנועות נוער, ואנשים שלא בדיוק תמכו באידאולוגיה הנאצית לא גמרו הרבה יותר טוב מהיהודים.
אם הוא יעשה את זה נכון, זו יכולה להיות יצירה שמבקרת כל משטר טוטליטרי, את החינוך שהאוכלוסיה הצעירה עוברת תחת משטרים כאלו, והתפיסה של ילד את הסיטואציה (דרך הבחירה בחבר דמיוני שמייצג את האיש הכי חשוב במדינה, כשברור שאין קשר אמיתי בין השניים).
באותה מידה הסדרה יכלה להתקיים בברית המועצות הסובייטית או בצפון קוריאה או בסין. אני מניחה שאת ברה"מ קצת יותר טחנו, והשתיים האחרונות עדיין קיימות.
כמובן שאם הוא יעשה את זה לא נכון, זה בהחלט מתכון לאסון. אבל לתחושתי זה לא נכון לפחד לגעת בנושא משום שהוא נפיץ, כל זמן שלא יוצרים זילות של הסיטואציה.
טאיקה משלנו
אמא שלו היא כהן והוא גם השתמש בשם הזה בחלק מהקריירה שלו. אני לא יודע אם הסרט יהיה טוב או לא (בינתיים וואטיטי 3 מ3 אצלי), אבל הוא בטח לא הולך לסמפט את הנאצים בשום צורה
מאורי-יהודי
וחוץ מזה שהפרויקט כולו נשמע גבולי והרבה "אם" לגבי האם הוא יעבוד או לא (מהתיאור בלינק, הסרט לא מתמקד בסאטירה או ביקורת על המשטר הטוטאליטרי אלא יותר על החוויות של הנאצי בן ה10 החמוד, שזה בהחלט מתאים לטון של הסרטים הקודמים של ואטיטי) – התזמון שלו נשמע קטסטרופלי. בתקופה שבה נאצים חוזרים לתודעה הציבורית (גם אם מספרית הם נמוכים בהרבה ממה שניתן לחשוב), לא צריך לזרוק עוד קיסמים למדורה.
למה שנאצים יחבקו את זה?
נשמע לי כמו משהו פארודי/סאטירי לחלוטין.
זה כמו לחשוש שהקוק קלאס קלאן יחבקו את אוכפים לוהטים.
מאותה סיבה שהנאצים מחבקים את "אמריקה X"
ושאנשים חושבים שמועדון קרב הוא תעמולה לפתיחת מועדוני קרב ולא סאטירה על כל הטמטום שהוא מציג בתוכו – אנשים רואים היטלר חמוד ומגניב, ושבעצם נאצים היו כמוהם ילדים קטנים ונחמדים? אפילו אם זה בהקשר "סאטירי", הם לא מחוייבים לכבד את ההקשר הזה – הם רואים סרט שמציג להם דמות מוערצת באור חיובי, וזה כל מה שהם צריכים.
אני מתקשה להאמין שנאצי כלשהו יתרגש לראות שחום עור מגלם את היטלר
וזה לפני שידעתי שהוא גם קצת יהודי.
אני חושבת שאמריקה X הוא סרט מצויין, בעקרון לא ראיתי אותו מלא שנים, אז אני סומכת על עצמי של לפני מלא שנים.
אני לא הייתי רוצה שלא יתקיים כי איזשהו אידיוט שבטעות הוא גם נאונאצי חושב שזה סרט טוב. בטח כשמדובר במקרה של חוסר הבנת העלילה (שיוצאת נגד השיוך לכנופיות של גלוחי ראש).
שוב, אבל מה הנקודה של הסרט?
הדיון הזה יהיה יותר קל לעשייה אחרי שאראה את הסרט, אבל אפילו אם הסרט לא "בעד" נאצים, זה נשמע כאילו הוא עושה להם חתיכת הומניזציה וסימפטיה, ממה שמתואר. בהחלט אפשרי שהסיום של הסרט יפצה על ההתחלה שלו (כלומר שהילד יזרוק את כל העקרונות הנאציים שלו), אבל זה לא ברור מאליו.
שוב, אני לא יכול להסביר את זה, אבל כל נורה אדומה שלי נדלקת לכל פריט מידע שאני קורא על הסרט. בשביל ליצור קומדית שואה טובה צריך רגישות קומית כלשהי שלא ראיתי שקיימת אצל ואטיטי. זה, בנוסף לכל החסרונות האפשריים שמלווים לסרט, גורמים לכל הרעיון הזה להיראות רע מאוד.
הוא לא קיבל אוסקר זר על הסרט שלו על הילד המאורי?
(עוד) לא ראיתי את הסרט, אבל אנשים עפו עליו בגלל הרגישות, לא בגלל ההומור.
נשמע שהוא עושה הומאניזציה וסימפטיה לילד בן עשר (שגדל תחת המשטר הנאצי) ולחבר הדימיוני שלו.
אגב, אני לא חושבת שזה דבר רע להזכיר שנאצים מבחירה (כלומר לא ילדים בני עשר) היו בני אדם, זה לא דבר רע להראות אותם גם ברגעים העדינים והנעימים שלהם. לא נעים לצפיה, אבל מעביר מסר מאוד חזק- שעדיין לא השתכנעתי שיופיע בסרט הזה.
קיבל אוסקר הוא בטוח לא
הוא היה מועמד על סרט קצר. ולא ראיתי את כל הפילמוגרפיה שלו, בדגש על המוקדמת אז בהחלט ייתכן שאני מפספס משהו – ובכל זאת, תחושת הבטן שלי נגד זה.
אגב,
זו היתה אחת התלונות לגבי רוברטו בניני ו"החיים יפים" שהצורה שהוא מציג את השואה מקטינה את הזוועות שקרו שם. וגם שפילברג לא התחמק מביקורת על סצינת המקלחת ברשימת שינדלר.
זה מאוד קשה לגעת בנושא הזה בצורה שהיא גם רגישה, גם ביקורתית, גם מצליחה לתאר את עומק הדברים, וגם בידורית (לא תוכן חינוכי אלא תוכן שנצרך לצרכי הנאה).
אייל שני אמר את זה הכי טוב
נראה לי שזה סטנלי קובריק שאמר פעם
שסרט שואה שעושה צדק עם האירוע פשוט לא יהיה ניתן לצפייה.
ואז
רומן פולנסקי ולזלו נמש הוכיחו שגם הוא יכול לטעות לפעמים
אתה באמת חושב שהפסנתרן זה סרט שעושה "צדק" עם השואה? למה? בגלל שמישהו עם כיסא גלגלים נופל ממרפסת?
ובכן, גם
וגם בגלל כל שאר הסצנות.
הוא מצליח לגרום לצופה להרגיש את הרדיפה והפראנויה. הוא מראה את הדברים הלא-אנושיים שהקורבנות נאלצו לעשות כדי להתחבא וכדי לשרוד, והוא בעיקר מצליח להראות איך הדמות הראשית לאט לאט מאבדת כל צלם אנוש עד שהוא הופך לקליפה של בן אדם.
הסצנה שבה הוא הולך ברחוב ההרוס של מה שפעם היה העיר שלו ובוכה על המוות של כל מי שהוא הכיר לפני שהמלחמה פרצה היא אחת הסצנות הכי שוברות לב שאני זוכר שאי פעם ראיתי.
אתה חושב שהוא לא מתאר את האירועים בצורה טובה?
אני חושב שיש סצנות חזקות מאוד בפסנתרן, בדיוק כמו שיש סצנות חזקות ומרגשות ברשימת שינדלר. אבל הביקורת שנאמרה על רשימת שינדלר שהוא הצגה מרוככת של השואה, יכולה להיאמר גם על הפסנתרן אם כי במידה קטנה יותר. אפשר אפילו לקחת את האינטנסיביות והסיפור האנושי ולתרגם אותו לפליטי מלחמה , ולא לשואה באופן ייחודי. בסופו של דבר, הסרט מתמקד בתחום מסויים מאוד, וקטן באופן יחסי, של השמדת יהודי אירופה על ידי הנאצים. יש בו בסופו של דבר תקווה וטוב לב, ואני מניח שלזה קובריק התכוון, שאי אפשר לתת גרסה לא מרוככת.
לא ראיתי את הפסנתרן
אבל כן קראתי את הספר, והיו ימים שבהם היה לי פטיש ספרי שואה, קראתי די הרבה מהם כולל כמה שיצאו בהוצאות אישיות של חברות של הסבים שלי (לא יודעת למה, בעיקר נשים ריכזו את הזכרונות שלהן סביבי).
הפסנתרן זכור לי כספר שואה יחסית מרוכך, ולא רק בהשוואה לפורנו שואה כמו קצטניק.
אתה אומר בעצם שאומנות לא צריכה להתקיים אם יש סיכוי שאנשים לא יפרשו אותה נכון?
(ל"ת)
תלוי, אתה אומר בעצם שבננות הם גורם התמותה מספר אחד בקרב ילדים בתנועות נוער?
(ל"ת)
אנא ערף, אולי יצא לי משפט קצת מוגזם
אבל תעזור לי להבין את העמדה שלך. בהודעה המקורית אמרת שטאיקה מחוק מבחינתך בגלל השלכות היפוטתיות של סרט שהוא כרגע ברמת הסינופסיס, ולפי כל סימן אפשרי יהיה ליברלי/סאטירי, אני טועה?
להתבאס שהוא לא עושה את We're Wolves זה משהו אחד, לפסול את הסרט לגמרי ולהכריז שהוא הולך להיות סמל ניאו נאצי לפני שצולם ממנו פריים אחד זה קצת היסטרי
נכון, ולכן לא עשיתי את זה?
הפרויקט הזה מריח לי רע. מהרבה סיבות, שתיארתי כאן בתגובות. אני אישית לא מחקתי ואני מנסה להבין את העמדות החיוביות כלפיו.
ה"היה נעים להכיר" לא היה בקטע "אישי" – אני לא חושב שהסרט הזה ישרוד את תרבות ה-PC של ימינו.
אנסח מחדש: אני מנסה למצוא דרך לפתח עמדה חיובית כלפיו
ולא "להבין עמדות חיוביות"
אוקי, עכשיו זה יותר מובן
בקשר לתרבות הפיסי- קיבלנו הרבה מאוד גרסאות סימפטיות/פארודיות/עגולות של היטלר והנאצים בשנים האחרונות שלא תמכו בהם כמובן (נגיד סאות' פארק, הנפילה, אפילו גיבורי סידיבה) ורובן, בטח אלה מהן שעשויות טוב, עברו בשקט או אפילו בחיוב.
אם מל גיבסון היה מגלם אותו זה היה סימן מדאיג, אבל ליוצר שהוא מאורי ויהודי (והשואה זה ה-N word privilege שלנו) אני לא רואה רואה סיבה שיעשו קשיים, לפחות לא עד שיראו את הסרט.
נכון, האלט רייט אימץ לחיקו כל מיני סרטים (חוץ ממה שהזכרת גם המטריקס רץ אצלם חזק) שהוא קורא לפי תפיסת העולם שלו אפילו שעל פי רוב המסר הפוך, אבל אין מה לעשות עם זה, לא חושב שדברים כאלה צריכים להרתיע מלראות יצירות חדשות שמתעסקות בנושאים כאלה. במקרה הגרוע נראה כל מיני מיני משתמשי טוויטר שמוצגים באור מגוחך כמו עכשיו עם הפנתר השחור.
(מקווה שיצא לי קוהרנטי, אני לא 100% מרוכז)
סאות' פארק והנפילה זה לא השנים האחרונות
ואני חושב שבדיחות שואה הן פשוט לא PC, גם אם הן "משלנו". גם לארי דייויד נצלב על הבדיחה ה..מוזרה שלנו ב-SNL, וגם בדיחה כלשהי על אנה פרנק זכתה לביקורת מוזרה אצל ג'ון אוליבר. אמריקאים פשוט לא אוהבים הומור על השואה.
הגרסה היחידה ששמעתי שאולי דומה לזה ועברה בשלום היא "פריצ'ר", אבל אני לא יודע מספיק עליה כדי להשוות. וראוי להגיד שבכל אחת מהגרסאות היטלר שמוזכרות כאן הוא: בגיהנום/ עדיין מוצג כאדם נוראי שראוי לשנאה. המשפט שעורר אצלי את רוב הנורות האדומות היה "זה לא ההיטלר שאתם מכירים ושונאים", כאילו יש איזה רצון ליצור איזה היטלר אחר וחמוד שמנותק מההיטלר הקיים – שזה.. רצון שלא ברור לי. לבדיחות אינטרנט או ממים? סבבה, נגיד ש. לסרט שלם? שוב, אני לא נהנה לשפוט את הסרט מכמה משפטים כלליים, ואני מקווה *מאוד* להתבדות, אבל זה פשוט נשמע לא משהו.
אגב, תקציר העלילה בימד"ב ומקורות נוספים
שלא עוסקים בהיטלר והסנסציה, מציעים שמדובר בילד נאצי שמגלה שאמא שלו מחביאה ילדה יהודיה בבית שלהם.
https://www.stuff.co.nz/entertainment/film/101659762/Casting-underway-in-the-UK-for-Taika-Waititis-next-Hollywood-feature
זה מזכיר קצת את גנבת הספרים
(ל"ת)
קארסון ריבס מאתר ביקורות התסריטים Scriptshadow
קרא את התסריט, והוא כ"כ הרשים אותו עד שהוא הכניס אותו לטופ 25 התסריטים הטובים שהוא ביקר אצלו באתר (ואצל הבחור הזה מאוד נדיר לראות תסריט שמקבל מעל 2/5 בסולם שלו).
http://scriptshadow.net/screenplay-review-a-new-script-makes-the-scriptshadow-top-25/
בלי להיכנס לפרטים, אני מכיר קצת נאצים דרך האינטרנט
וסבור שהם יראו בתיאור העלילה שהבאת עלבון רציני לאדולף זצוק"ל.
העבודה על הסרט מתקדמת
סקרלט ג'והנסון מצטרפת לקאסט, אני מניח שלתפקיד האמא של הילד. וזה טוב כי היא:
א. יהודיה
ב. שחקנית מצויינת
טריילר ל-"Under the Silver Lake"
כבר ציינתי פה כמה אני מתרגש מהסרט החדש של דייוויד רוברט מיטשל, הבמאי של "It Follows", ואחרי הטריילר זה לא השתנה. טוב, בעצם, זה כן שינה לי הציפיות, כי אם הייתי בטוח שיהיה מדובר בפילם נואר כבד וקודר, הטריילר מעיד על משהו בכיוון היותר צבעוני, קצבי, וקומי. זה כמובן לא בהכרח דבר רע, יש מקום ל"בלשים בע"מ" בדיוק כמו שיש מקום ל"בלייד ראנר 2049".
https://m.youtube.com/watch?v=mwgUesU1pz4
המדריך לתסריטאי המתחיל בהוליווד
(לא מצאתי איפה לשים את זה, אז הנחתי אותו כאן:)
1. אם הגיבור עורך מרדף רגלי, חזקה עליו שיעבור במטבח של מסעדה סינית פעם אחת לפחות.
2. אם הגיבור פורץ למכונית ומחפש מפתחות, תן לו לחפש אותם מאחורי מגן השמש.
3. אם הגיבור מגיע לפגישה, לא משנה באיזו רמה של דיוק, מישהו כבר יגיד לו You're late.
4. אם יש לך דמות משנה של שחור, הוא חייב להגיד פעם אחת לפחות Damn.
5. אם זו קומדיה רומנטית, לגיבור יהיה חבר או חברה נטולי כל אישיות שרק רוצים לעזור לגיבור ואף פעם לא רוצים סתם לישון או לראות סרטים בנטפליקס. כמו אמא פולניה.
6. אם זו קומדיה רומנטית, אישה תמיד תתאבל על גבר שהפסידה באמצעות גלידה וסרטים רומנטיים.
7. הנבל חייב לשאת מונולוג ארוך, ולא להרוג את הגיבור כשהוא בידיו גם אם זה מה שהוא ניסה לעשות שני שליש מהסרט.
8. אם זה סרט אימה, תמיד יימצא המטומטם שיגיד "היי, בואו נתפצל!"
9. אה, ובמקרה שכזה, השחור ימות ראשון.
10. והמכונית גם לא תתניע בדיוק כשצריך אותה. ככה זה.
11. אם יורים על הגיבור, תמיד יתברר שהיה לו ספרון קטן שהסיט את הכדור.
12. אם זה מותחן בלשי, הגיבור תמיד יהיה בדיוק לפני פרישה. וגם גרוש. ואלכוהוליסט.
13. רוצח סדרתי תמיד יחזור לעוד הקפצה אחת אחרונה.
14. לנבל יהיה מבטא בריטי חלקלק.
15. כשיש מרדף של כלי רכב, אף אחד לא יירה על הצמיגים. זה הגיוני מדי.
16. מונטאז' התאהבות יכלול תמיד שיר פופ שאף אחד לא סובל, אפילו האולפן שהקליט אותו.
17. אם זה סרט אקשן, מישהו כבר ישתמש בביטוי save the day.
18. הגיבור תמיד יצהיר על רגשותיו לבחורה לפני קהל של זרים מוחאי כפיים.
19. אם יש בסצינה בריכה, מישהו כבר ייפול לתוכה באיזשהו שלב.
20. טום קרוז ירוץ/ירכב על אופנוע. זה בחוזה שלו.
יכולת פשוט לקשר ל TvTropes
ולגבי ירי בצמיגים, לא רק שזה קשה מאוד לביצוע, לא בטוח שפגיעה בצמיג במהירות גבוהה תשיג את האפקט שאתה מבקש.
תשיג, תשיג.
פיצוץ בצמיג בודד במהירות גבוהה נוטה להעיף כלי רכב לסחרור או לגרום להם לסטות, לא בסרטים אלא במציאות. אלא אם יש להם יותר מ-4 גלגלים, שאז פגיעה באחד מפריעה אבל לא גורמת לכל הנ"ל.
פוקס מזיזים מועדי הפצה
dark phoenix נדחה ארבעה חודשים עד לפברואר 2019, new mutants נדחה שבעה חודשים עד לנובמבר 2019, אבל מקדימה בחודש את רפסודיה בוהמית.
http://variety.com/2018/film/news/fox-moves-bohemian-rhapsody-delays-x-men-spinoffs-1202737117/
ניו מיוטנטס נדחה לאוגוסט, לא לנובמבר.
ורק תזכורת – כאשר הסרט ייצא בסופו של דבר, הטריילר הראשון שלו יחגוג כמעט-שנתיים באוויר.
בעצם, הסרט הבא של פפשודו וקשלס הוא בכלל "מילשייק אבק שריפה"
פרויקט מקורי (!) שכתבו ביחד עם אהוד לבסקי – מותחן-אקשן-היי-קונספט עם אפשרות לזיכיון וגיבורה ראשית.
מקור
לא נעים להגיד
אבל חמש שנים אחרי "מי מפחד מהזאב הרע" קצת מתסכל לשמוע על הסרט השישי או השביעי, כמדומני, שהולך להיות "הסרט הבא של פפשודו וקשלס". כן, ברור לי שזה לא באשמתם, ופרויקטים קולנועיים בהוליווד קמים ומתים באותה מהירות לפחות שלוש פעמים ביום, ובכל זאת.
תמיד מזכיר לי את הציטוט הבא של ניל גיימן
שהביא פישלר כאן:
"אלה מכם שקראו אגדות יודעים שאם אתה עובד עבור תושבי ממלכת הפיות, הם מכריחים אותך לעבוד קשה, ואז משלמים לך בזהב. ובבוקר הבא אתה מתעורר ומגלה שהזהב הפך לכמה עלים צהובים חסרי ערך, שמתעופפים ברוח. בהוליווד זה ככה, רק הפוך: אתה עובד מאוד קשה, הם משלמים לך בזהב, ובבוקר הבא אתה מגלה שהעבודה שלך הפכה לעלים והתעופפה, וכל מה שנשאר לך זה שק זהב".
האם לא דיברו על סרט ערפדים בכלל?
או על מערבון ישראלי לפניו?
נדמה לי שזה היה סרט אנשי-זאב שדיברו עליו בפעם האחרונה
וכן, גם המערבון הישראלי שלהם נמצא בפיתוח כבר כמה שנים.
היי, אולי זה אשכרה ייצא לפועל
מה עם כל הכרזת הליהוק על קארן גיליאן בתפקיד ראשי