עבר לא מעט זמן מאז סבב העדכונים האחרון שלנו, ובזמן הזה היו כמה וכמה כנסים גדולים שהוציאו מתוכם חדשות על העתיד הקולנועי הקרוב, אז בואו ננסה לצמצם פערים ולהתמקד בחדשות המעניינות שמביניהם:
בגזרת "חידושים בשר ודם לסרטים מונפשים של דיסני" יש שני סרטים עיקריים שכדאי להתמקד בהם: הראשון הוא "אלאדין" בבימויו של גאי ריצ'י, שעדיין לא ברור מתי ייצא, אבל אנחנו כבר יודעים מי יהיה בו. את ג'סמין ואלאדין יגלמו, בהתאמה, נעמי סקוט ומנה מסעוד, הידועים יותר בכינויים "מי?" ו"הא?": שני שחקנים אלמוניים למדי שהקרדיט הגדול ביותר של מישהו מהם הוא שנעמי גילמה את הפאוור ריינג'ר הורוד בסרט שיצא השנה, בעוד מנה שיחק בדיוק בסרט אחד לפני התפקיד הזה. ולא רק שהם אלמוניים – הם גם לא לבנים. במפתיע, סרט שמתרחש במזרח התיכון ילוהק באנשים שנראים מזרח-תיכוניים. החלטת הליהוק הזאת מהווה הימור משמח מצד דיסני, בייחוד אחרי כל הפעמים שסרטים על אגדות ממזרח התיכון התחמקו מליהוק לא-לבנים בטענות קלושות ומחפירות כמו "אף אחד לא יילך לסרט כדי לראות את מוחמד מה-שמו" (רידלי סקוט, וכן, הוא באמת אמר את זה) ועוד הערות טיפשיות. כמובן, דיסני לא סומכים לגמרי על ליהוקים של אלמונים: הם מיהרו לאזן אותם באמצעות ליהוקים אחד הכוכבים הגדולים ביותר על כדור הארץ – וויל סמית', שיגלם את הג'יני בסרט. וזה.. מעורר שאלות לגבי החזון של הג'יני החדש הזה ומה הוא אמור להיות. כי וויל סמית' הוא וויל סמית', ואף אחד לא יתבלבל בינו לבין רובין וויליאמס, כך שכנראה שכל קשר בין הג'יני הזה לקודם יהיה מקרי בהחלט. האם הג'יני החדש יגיב לכל אמירה של אלאדין בהערה עוקצנית? לפחות דבר אחד נראה בטוח – לא מדובר בעוד סרט העתק-הדבק כמו במקרה של "היפה והחיה". [Variety]
הסרט השני הוא "דמבו" של טים ברטון. וזה, לפני שיודעים דבר אחד על הסרט, כבר מקרה מצער. גם מעריצי הבמאי ואנשים שחושבים שעוד יש לו את היכולת להפתיע יכולים להסכים על כך שבכל הנוגע לרימייקים, הרקרוד של הבמאי נע בין לא משהו ועד קטסטרופלי. כל רימייק שלו ("אליס בארץ הפלאות", "כוכב הקופים", "צ'רלי בממלכת השוקולד") פחות טוב באופן ניכר מהמקור, מפספס את הרעיון של המקור ובעיקר מעלה את השאלה "למה היינו צריכים את זה?". כבר מתקציר הסרט אפשר לראות את הסימנים המוכרים שמעידים על בעיות עתידיות. במקום הסיפור המוכר על הפיל, אמו והעכבר, הסרט החדש יספר על כוכב קרקס שחוזר מהמלחמה (לא ברור איזו) בגילומו של קולין פארל, שנדרש לטפל בפיל עם האוזניים הגדולות, ולאחר שילדיו מגלים שהוא יכול לעוף, אווה גרין ומייקל קיטון הופכים אותו לכוכב גדול. כלומר, סרט דמבו כמעט בלי דמבו. מדמות ראשית בסרט המקורי, הפיל המעופף ירד לתפקיד "דמות משנה מניעת עלילה" בתוך תיאור עלילה שנשמע דומה יותר לרימייק של "חברי הדרקון אליוט". הסרט ייצא במרץ 2019.
[collider]
אבל מכל חדשות דיסני, החדשות הכי מעניינות הן על "ראלף ההורס 2". טארג'י פי הנסון הצטרפה לצוות השחקנים של "ראלף ההורס 2" כנבלית, וזה נחמד, אבל העניין העיקרי כאן הוא שבנוסף אליה הצטרפו לצוות השחקנים גם כל נסיכות דיסני, כולל המדבבות המקוריות שלהן. הן אומנם מופיעות לסצנה אחת או שתיים ככל הנראה, ובכל זאת – "הנוקמים" של נסיכות דיסני באנימצית תלת מימד זה משהו שאני צריך לראות. הן, בנוסף ל-C3PO (שגם הוא אמור להיות בסרט) וכל משחקי המחשב שכבר היו בסרט הראשון גורמים לכל העסק להישמע עמוס מאוד לסרט אחד, ואין לי מושג אם זה באמת יעבוד, אבל אם זה עבד ל"סרט לגו" ול"רוג'ר ראביט" למה שזה לא יעבוד פעם שלישית? [io9]
בינתיים בפוקס: למרות כל ההצלחות האחרות שלהם בשנים האחרונות, הם עדיין לא מצליחים לדעת מה לעשות עם "ארבעת המופלאים". מצד אחד הם לא רוצים לאבד את הזכויות על "ארבעת המופלאים", עדיין חלק מדמויות הקומיקס המוכרות יותר. מצד שני, עוד ריבוט אחד ואבדנו. אז הם הלכו על פשרה מעניינת: סרט על דוקטור דום, הנבל הקבוע של הרביעיה. לא הרבה ידוע על הסרט בשלב זה חוץ מדבר אחד : את הסרט ייצור נואה הולי – אחד מיוצרי הטלוויזיה העדכנית המהוללים ביותר שעמד מאחורי "ליגיון" ו"פארגו". אין כרגע מידע נוסף על הסרט ואפילו תאריך יציאה עדיין אין, אבל זה בהחלט נשמע כמו פרויקט ששווה לעקוב אחריו. [וראייטי]
ובחדשות שונות לחלוטין, אבל ממש לחלוטין, קוונטין טרנטינו הכריז על הסרט הבא שלו: סרט על צ'רלס מנסון ומסע ההרג שלו בסוף שנות ה60. וכל הדבר הזה מעלה חשש מסוים. צוות השחקנים שטרנטינו מקווה לגייס (מרגו רובי, בראד פיט, ג'ניפר לורנס וסמואל ל. ג'קסון) נשמע נהדר, אבל איך בדיוק הסרט הזה הולך להיות? האם מדובר בעוד ריוויזיוניזם סטייל "ממזרים חסרי כבוד"? האם מדובר על היפרדות מהיקום של טרנטינו ועשיית סרט "סיפור אמיתי" ראשון בשביל הבמאי? האם הסרט יהיה סרט אימה בכלל? הרי זה לא אירוע מהעבר הרחוק ולא אירוע מסובך ומסועף כמו מלחמת עולם – מדובר בהיסטוריה קרובה למדי, ואם טרנטינו יחליט לעשות בו כרצונו, יש לא מעט אנשים חיים למדי שעלולים לרצות להגיד דבר או שניים על המקרה הזה. ובכלל, הן עשיית סיפור אמיתי והן סרט אימה יהוו צעד חדש עבור הבמאי. בינתיים, עד שהתסריט ידלוף, נשאר בערפל מסוים לגבי אופי הסרט. כבר עכשיו אפשר לקבוע שזה כנראה יהיה, בקלות, יהיה הסרט הטוב ביותר על המקרה של מנסון – אבל זה בעיקר בגלל שכל שאר הסרטים על הנושא היו מטורללים לחלוטין. [וראייטי]
חדשות שחיכינו הרבה זמן כדי לשמוע: דניאל קרייג, סוף סוף, אישר שהוא חוזר לשחק את ג'יימס בונד פעם נוספת. בעבר הוא אמר שהוא מעדיף לחתוך את הורידים שלו מאשר לגלם שוב את 007 – אבל מתברר שהוא חשב על זה מחדש והחליט שגילום של דמות פופולרית מאוד בכל זאת עדיף על ורידים חתוכים. השכל הישר אומר שבהחלטה הזאת היה גם מעורב לא רק הרבה כסף אלא ימבה של הרבה כסף, אבל על פי הגרסה של קרייג עצמו, את ההצהרה על הורידים הנ"ל הוא שיחרר יומיים אחרי צילומי הסרט הקודם, ולא היה מסוגל לחשוב עוד על בונד (סטיבן קולבר, שראיין אותו, אמר שהדבר שקול לשאילת אישה יומיים אחרי לידה מסובכת אם היא הייתה רוצה ללדת שוב). בכל מקרה, דניאל חוזר ל"בונד 25": הסרט חסר השם, במאי או תסריטאי אבל בעל תאריך יציאה – 2019 – ועכשיו גם בעל בונד. [דדליין]
ולבסוף, ג'רי לואיס נפטר. הוא היה בן 91. הוא היה אחד מכוכבי הקומדיה הגדולים של שנות ה60 ומוכר בעיקר בזכות סרטי הקומדיה "הפרופסור המטורף", "נער המעלית" ו"ילד הגיישה" או בזכות הופעתו ב"מלך הקומדיה" המעט יותר אפל של סקורסזה. יהיו זכרו ברוך.
לגבי האמירה של סקוט
אני בהחלט יכול להבין מדוע ניתן לראות אותה כ"מחפירה", אבל האם היא באמת "קלושה"?
זה לא סוד שכוכבי קולנוע מביאים צופים לבתי הקולנוע. הנה, אפילו אתה ציינת שמדובר ב"הימור של דיסני".
לא נראה לי בלתי סביר שבמאי שמעוניין בהצלחה קופתית לסרט שלו יעדיף ללהק שחקנים מוכרים ואהודים, גם אם המראה שלהם לא תואם במאה אחוז את האזור הגיאוגרפי בו מתרחש הסרט.
בלי או עם קשר אציין שכל נושא ה- whitewashing, כמו שקורה לא פעם, הפך להיות אובר פוליטיקלי קורקט באופן די בלתי נסבל. בכלל, מצחיק לראות שלא פעם אותם אנשים שתומכים למשל בליהוק אידריס אלבה לבונד הבא, מזדעקים ברגע ששחקן לבן מלוהק לתפקיד דמות מזרח תיכונית.
מדובר בהימור, בהחלט
אבל אנחנו כבר הרבה אחרי העידן שבו הגורם היחיד להצלחת סרט הוא כוכב הקולנוע שנמצא בו.
אבל גם ונניח ואנחנו כן: הוליווד מלהקת פעם אחר פעם בסרטי זיכיון גדולים שחקנים אנונימיים לבנים, בין אם בשביל לשלם פחות או לגלות את הדבר הגדול הפעם. מדי פעם זה עובד לה, מדי פעם זה לא. תמיד מדובר בהימור אבל מדובר בהימור שהיה שמור עד עכשיו לאנשים לבנים.
נשאל את זה אחרת, האם הלא-הצלחה קופתית של "המבול", "אלים ומלכים" או "אלי מצרים" נבעה בגלל הליהוקים שלהם והאם להחליף אפילו חלק מהקאסט באנשים מזרח-תיכוניים היה משנה את זה?
לגבי "הלבנה": צריך להפריד בין סוגים של הלבנה – של דמויות היסטוריות (שכמעט ואף פעם לא מתרחשת לכיוון של לבן שהופך לשחור) ושל דמויות בדיוניות (שדווקא כן קורה). ואז בתוך דמויות בדיוניות צריך לשים לב להבדל בין דמויות שבהן צבע העור לא משנה אלא המדינה שלהם, ואז צריך לחשוב האם "אזרח גנרי" במדינה יכול להיות הן שחור הן לבן הן הודי וכו'. אבל בכלליות, אני מסכים שהלבנה של יתר תקינות פוליטית מקבילה במובנים מסוימים לאפליה מתקנת. אני יכול להבין תלונות על אפליה מתקנת, אבל במצב של היום כרגע אין לי בעיה עם זה. יש מספיק תפקידים לכולם, וזה לא ששחקנים לבנים צעירים נמחקו ממסכינו או משהו.
רוצה להוסיף קצת למה שאמרת...
ספציפית על אלאדין, אין ספק שזה צעד שיווקי מהמעלה הראשונה – ככל הנראה התקבלה החלטה שילהקו שחקנים חסרי ניסיון, ומה זה משנה כבר סגולים או ורודים או כחולים? אז נלהק שניים עם מראה "מזרח תיכוני" ונקח לעצמנו קצת קרדיט.
בנוגע לכל סוגיות ה"הלבנה" האלו, לי תמיד יש תחושה שזה תלוי מי הדובר ומאיזה כיוון תוקפים.
למשל – אני מלהק לסרט גדול בלי אפיון רלוונטי כלשהו. סתם דרמה קומית בת זמננו על אנשים בעיר בינונית בארצות הברית.
איך אני אמור ללהק את האנשים? גברים? לבנים? שחורים? נשים? האם מותר לי לבחור לי דמויות בתסריט ולא לפי התפלגות אוכלוסית נורמלית בארה"ב?
ובכלל, איך אני אמור לכתוב דמות בתסריט למגדר/לאום/מוצא אתני אחר, אם זה לא למה שאני רוצה?
ליהקתי יותר מדי לבנים – לא טוב, לא מייצג. ליהקתי יותר מדי גברים – גם לא טוב, גם לא מייצג..
ומה זה בכלל אפליה מתקנת בשוק שמתבסס על…. משחק? כלומר, זה לא שוק שבוחן יכולות אובייקטיביות ומדידות יחסית. זה שוק אמנותי. זה עולם אמנותי.
אנשים מתקבלים לעבודה במשחקי הכס על סמך זה שהם גמדים או ענקים, על סמך השיער הארוך או הזקן המאיים שלהם, יש תפקידים בסרטים לשמנים ולרזים ולזקנים ולמכוערים, לכאלו שיודעים לרכב על סוסים ויודעים לרקוד, שרירנים שמחזיקים נשקים וכו'. לכל אלו יש/אין אפליה מתקנת?
שלישית, וזה כבר באמת דיון שחוצה כל גבול פוליטיקלי קורקט אפשרי, איך בכלל אנחנו מחליטים על צבע ועל שייכות? מי זה שיגיד מה מותר ומה אסור?
אידריס אלבה היה גנגסטר בולטימורי מקומי ב"הסמויה". ואידריס אלבה הוא בריטי ממוצא אפריקאי.
אז מה, אפרו-אמריקאים שגדלים בבולטימור, שרובם הם צאצאי עבדים שהגיעו בכפיה מאפריקה מאות שנים לפני זה, אמורים להזדהות עם בן למהגרים אפריקאיים שגדל באנגליה?
בגלל שצבע העור שלו כהה??
אולי יליד בולטימור לבן (רחמנא ליצלן) יהיה יותר הגיוני, ויוכל לשקף יותר בצורה נאמנה את הדמות?
(נשים בצד את העובדה שסטרינגר זו הדמות הכי טובה בסמויה ללא עוררין…)
מי יותר קרוב לאיך שאלאדין נראה – שחקן בצבע עור שחור או שחקן בצבע עור לבן? יש סולם כזה?… וזה רלוונטי איפה הוא נולד…?..
הכל תלוי בפוליטיקה של זהויות, וזו הרי סוגיה פוליטית בינלאומית מן המעלה הראשונה. רוצה לומר, אני לא מצפה, ולא חשוב שראוי לצפות, מ"הוליווד", קרי, ממפיקים אמריקאים ומאולפנים אמריקאים, לקחת בחשבון שיקולי פוליטיקה זהויות מכל רחבי העולם. אני חושב שזה גם בלתי אפשרי לעשות את זה.
אני חושבת שזה הרבה יותר פשוט
ואתם סתם מסבכים את המצב.
אנשים חיים בעולם, וכשהם רואים את העולם שלהם מיוצג בקולנוע הם מסוגלים להעריך עד כמה היצוג הקולנועי דומה למציאות.
ההעדפה המתקנת לא מפלה שחקנים לבנים, בסך הכל יש מצב שבסקירה פשוטה של סרטי קולנוע, יש עודף משוגע של גברים לבנים סטרייטים יפים בתפקידי מפתח, וכל שאר היצוגים נעלמים מהמסך.
לאדם שכמעט ולא רואה משהו שדומה לו על המסך, כל סוג של יצוג יהיה טוב מספיק. כשמתנהל על הדברים שיח פתוח, משא ומתן, אין שום סיבה שאותו אדם יתפשר על משהו דומה אבל לא בדיוק.
לדוגמה, לפני 10 שנים דמות משנית שיוצאת מהארון באופן מרומז היתה ניצחון לקהילה הלהטב"קית. לפני שנה לה-פו ההומו המרומז ביפה והחיה היה עלבון.
זה עודף פוליטיקלי קורקט? לדעתי ממש לא, זה בעיקר סממן חיובי לכך שאנחנו מתקדמים. מתי זה יספיק? לדעתי, ביום שבו ליהוקים יהיו ניטרלים, באמת על סמך דרישות התפקיד ולא על סמך זה שכולם רגילים לראות גבר לבן בעיניים.
ליהוק של "הגמד" זה הרבה יותר סביר מליהוק של "השחור". אחוז השחורים בארה"ב גבוה יותר מאחוז האנשים שלוקים בסינדרום גמדות (מוטציה נדירה. אגב, בין הבודדות שנקשרו לגיל זרע מבוגר).
אפשר לסכם את ההודעה שלך במושג "דרישות התפקיד"
אני ניסיתי להסביר שזה מורכב מאוד ללהק אנשים לפי הסרט שאתה כותב,
שזה לא מדע אלא אמנות,
שייצוגים יכולים להיות מבלבלים וגווני עור למיניהם הם לא תורה מסיני,
ואת פשוט כתבת "דרישות התפקיד". אז דרישות התפקיד הן לא שכולם רגילים לראות גבר לבן, כי אחרת היינו כולנו עוד ב"זמר הג'אז" עם אל ג'ולסון היהודי שצובע את פניו בשחור.
התייחסתי בהודעה שלי בדיוק לעובדה שזה קשור בפוליטיקה של זהויות וזה תלוי במי שמדבר/תוקף. לכן עבור מי שרוצה כסף – דרישות התפקיד בדכ יהיו שזה יהיה כוכב שמכניס כסף.
את יכולה לתת לי דוגמא לליהוק נייטרלי לאלאדין למשל?
שחקן ממוצא פרסי? שחקן אינדיאני? שחור? חום? שיער בלונדיני? …
מה זה "נייטרלי" לדעתך?
השימוש במונח "ניטרלי" עובד, משום שיש לרובינו (מי זה "רובינו"?) איזושהי תפיסה ברורה של מהו הדבר הניטרלי (אדם לבן).
הליהוק הניטרלי לדמות שהיא גבר איראני, תהיה אדם בעל חזות איראנית. המהדרין יוסיפו שעדיף שיהיה איראני או לפחות מזרח תיכוני, ולא סתם "בעל חזות" (שבאמריקאית אומר שגם מקסיקני עובד).
אם מלהקים לתפקיד שמיועד להיות אדם נמוך קומה במיוחד, הגיוני ללהק אדם נמוך קומה במיוחד. נשאלת השאלה למה ברוב הסרטים המגדר והמין של רוב השחקנים קבועים על מה שנתפס בעיני "רובינו" כניטרלי (כלומר אדם לבן). אגב, זה שידור חוזר לדיון אחר מהדפים האחרונים- אני חושבת שהבעיה מתחילה עוד קודם, שרוב הבמאים ורוב התסריטאים כותבים ומביימים תפקידים של אנשים לבנים, וכל זמן שלא יהיה מגוון בכל הדרגים, נתקשה למצוא מגוון בתפקידים שנמצאים בתחתית הרצף (אולי באמצע ולא בתחתית), כלומר השחקנים.
השתמשתי במושג נייטרלי כיוון שאת ציינת אותו
"ביום שבו הליהוקים יהיו נייטרלים"
אני, כאמור, לא באמת חושב שזה קיים.
למשל, אני חושב ש"אדם בעל חזות איראנית", כשמדובר במדינה של 80 מיליון תושבים וכמובן מקור לתרבויות ועמים רבים, הוא פשוט מושג בלתי אפשרי.
יתרה מכך, אנחנו כנראה נדמיין "גבר בעל חזות איראנית" בצורה אתנוצנטרית ככה שנייטרלי זה לעולם לא יהיה.
בקשר למה שכתבת על כתיבת תפקידים לגברים לבנים – זה בדיוק הכשל הלוגי שאני מתייחס אליו.
אם אנחנו מניחים שכולם שווים ונחמדים וייצוג שווה וכו – אז אין כזה דבר תפקיד לגבר לבן, כי באטמן יכול להיות אישה מקסיקנית שמנה וג'יימס בונד יכול להיות עיראקי מהמודיעין המסכל.
אין סיבה, לכאורה, שנדמיין את באטמן כגבר לבן או שנניח שהוא נכתב/בויים/מיועד לגברים לבנים. זו סתם התניה בראשינו.
מצד שני, אם אנחנו מניחים שיש הבדל, ולבנים הם הרוב בארהב (ובטח ובטח בעולם המערבי נניח), אז לבנים יהיו ברוב התפקידים שמופקים בארה"ב.
מחזיר אותך לדוגמא הראשונה בהודעה הראשונה שלי: אני כותב דרמה קומית בת זמננו על אנשים בעיר בינונית בארה"ב. איך אני אמור ללהקה?..
התארחתי לתקופה בעיר בינונית במערב ארה"ב
פגשתי מגוון אדיר של אנשים, פגשתי ישראלים (מהגרים ותיקים ומטיילים), פגשתי לא מעט אנשים מהמזה"ת, ביחוד לבנונים ומצרים. פגשתי מרוקאים ואיראנים, פגשתי גם הרבה שחורים, לבנים, היספאנים. החלק הכי "משונה", שהם אפילו הסתובבו בקבוצות מעורבבות שכוללות מגוון אנשים שלא נראים אותו הדבר.
בעיר בינונית בארה"ב יהיה מגוון של בני אדם, והגיוני שכשתכתוב סדרה קומית היא תתן יצוג למגוון הזה.
עוד יותר הגיוני שתכתוב מתוך החוויה שלך, כלומר אם אתה איש ממוצא היספאני שחי בארה"ב ומסתובב עם היספאנים, שחורים, לבנים וכו', הגיוני שבסידרה שלך יהיה יצוג לכל הנ"ל.
אני חושבת ששורש הבעיה בכך שרוב האנשים בתפקידי המפתח שמאחורי הקלעים הם לא מגוון, ולכן נוצר מעגל שמזין את עצמו של חוסר איזון ביצוג. כתבתי פה אלף פעמים בשיחות בקונטקסט שונה זו מזו, שאני לא מאמינה שאנשים יכולים לכתוב טוב על חוויות שהם לא מכירים. אם רוצים יצוג של היספאנים/שחורים/מזרח תיכוניים/אסיאתים/נשים מכל אחד מהמוצאים האלו או לבנות- צריך שהאנשים האלו יהיו הבמאים או המפיקות או התסריטאיות של היצירה. לא רק שחקנ.ית בתפקיד הראשי.
ההגדרה שלי לליהוק ניטרלי: כזה שישקף את המגוון באוכלוסיה ולא יתן תמונת מציאות מעוותת. כמובן שככל שהתסריט והעלילה שלמים ובנויים יותר, הליהוק מוגבל יותר. לסיטקום, שמתחיל עם סטורי בורד וכמה רעיונות לפאנצ'ים, אפשר לבנות ליהוק גמיש יותר ותסריט שתפור לפי מידות הליהוק, מה שבכל מקרה קורה באופן טבעי בסיטקומים ברגע שברור עם איזה חומר קומי היוצרים עובדים.
באטמן/בונד נכתבו כגיבורים לבנים, זו עשויה להיות אופציה מעניינת לשחק עם הזהות שלהם (לא רק צבע עור, מה עם מגדר, נטיה מינית?) יחד עם זאת, אני חושבת שדמות שבנויה לעומק ולרוחב מאוד תתקשה לעבור טרנספורמציה רצינית. סתם לשים מסכה שחורה על דמות לבנה באופן מובהק זה לא באמת מגוון, ולבנות את כל ההסטוריה שלהם מחדש כדי שצבע העור יתאים פתאום, זה בעצם ליצור דמות אחרת. לכן אני מעדיפה לראות עלילות חדשות ולא מיחזור של חומרים (לבנים גבריים) ישנים.
סליחה, מזרח ארה"ב, לא מבינה למה אני תמיד מחליפה בינהם
ורק בענייני ארה"ב. בכל מקרה, פגשתי אוכלוסיה די מגוונת במזרח, אפילו צפון מזרח.
תודה על התגובה
אני חושב שלא הצלחתי להעביר את הכוונה שלי בהודעות ואנחנו הולכים לכיוונים אחרים.
נפרד בברכה..
תכתוב מה שדפאק בא לך. אין תשובה תשובה מכך.
(ל"ת)
אתה אמור ללהקה איך שאתה רואה לנכון
תוך התחשבות בעובדה שיש מגוון וצריך להראות אותו.
אבל די טיפשי להכריח אותך ללהק מישהו ספציפי, בגלל שהוא מייצג את המגוון הזה.
האמירה הזאת לא היתה קלושה
אילו רק סקוט לא היה מחליף את "מוחמד מה-שמו" בכוכב הענק, מושך הקהל, האיש ששמו לבדו מביא לסרטים מיליוני צופים, ג'ואל אדגרטון.
שגיאה לוגית?
"בייחוד אחרי כל הפעמים שסרטים על אגדות ממזרח התיכון התחמקו מליהוק לבנים".
נראה לי שצריך להיות כתוב "לא לבנים", "מזרח תיכונים" או "אוריינטלים"
ובנושא טרנטינו..
שיפסיק ליצור סרטים בהם נהרגים המון אנשים – סרטים בהם אלימות מוצגת בתור אומנות.
באמת שכבר אין מה לחדש בנושא הזה.
למה שיפסיק?
זה עניין סובייקטיבי לחלוטין ומשרת נפלא את קהל המעריצים שלו.
זה כמו שאני אצפה שטים ברטון ישתמש בעוד צבעים חוץ מאפור ושחור כי אני אוהב צבעוני או כמו שיגידו שפיקסר צריכים להתחיל להתבגר ולהפיק סרטי מלחמה ומותחנים פסיכולוגיים.
מי שהולך לסרט של טרנטינו יודע שהוא יקבל אלימות דיאלוגים ארוכים והתחכמויות סינמטוגרפיות..
זה לא שהוא מפרסם את עצמו אחרת..
בודאי שזה עניין סובייקטיבי.
ואני קובע, סובייקטיבית, שטרנטינו חייב להפסיק לעשות סרטים כאלה. הוא כבר עשה את זה מספיק.
הז'אנר שלו הוא לא רחב כמו סרטי ילדים, שאפשר לעשות בו סרטים מכל הסוגים ותמיד להפתיע מחדש. הז'אנר שלו הוא צר עם הרבה אנשים מתים, וזה נדוש.
וחוץ מזה, מותחן פסיכולוגי של פיקסאר נשמע מגניב ביותר. אני הולך לגנוב לך את הרעיון ולכתוב תסריט כזה. אבל אני מוכן לתת לך אחוזים.
אשמח לקבל אחוזים כמובן (לא משהו גדול, כי בכל זאת, רעיון זה לא ממש עשייה בפועל)..
אבל אם אי פעם ארצה לכתוב תסריט זה לא יהיה זה.. אז זכית, תשתולל.
בנוגע ל"קובע".. תצטער לשמוע שטרנטינו, סביר להניח, לא מודע לקיומך וכנראה יעדיף להתייחס יותר למי שכן אוהב את האלימות בסרטים שלו.
נדוש? אולי..
אבל העובדה היא שאנשים ממשיכים ללכת לסרטים שלו.
שמונת השנואים היה מעפן לדעתי אבל זכה להרבה ביקורות מהללות.
חוצמזה שזה לא משנה כי אם סומכים על המילה שלו גם ככה זה הולך להיות הסרט האחרון (אי מקסימום אחד לפני האחרון) שהוא יעשה
מדבבות, לא מדובבות
מדובבות זה במשטרה.
השטיפה הלבנה היום לפחות מעודנת.
אני מסכים שעברנו את תקופת הגזענות היזומה של השטיפה הלבנה בהוליווד.
זה לא שמניעים כלכליים ושיווקיים זה תירוץ כזה מוצלח לליהוק לבן לדמות לא לבנה.. אבל זה לא לפחות ממניעים מובנים.
מה גם שלרוב הדבר נעשה היום בצורה יחסית מעודנת.. מי שרוצה להשוות לעבר שיראה את אלק גיניס ב"לורנס איש ערב".. או את כל הקאסט של "55 ימים בפקינג".
ויש כמובן את הליהוק של "הרוח במעטפת" 2017.. שהוא לא גרוע.. הוא פשוט ממש מוזר.
למה רק טקאשי קיטאנו מדבר ביפנית? היה כל כך קשה ללמד אותו 4 שורות באנגלית? למה הדמות של ג'והנסון קיבלה שם מערבי והדמות של פילו אסבק נשארה עם שם יפני? למה לויקינג הדני הזה יש שם יפני?????
בכל אופן אני, באופן אישי, מעדיף שהליהוק יתאים ללאום של הדמות.. גם במחיר של "שחקן מוכר".
למרות זאת, אני דווקא רואה את הסמית'-ג'יני עובד לא רע..
הנסיך המדליק עם כוח קוסמי פנומלי.. נשמע מוצלח.
שחקן אחד שמדבר ביפנית
זה מסתבר טרנד חדש שמופיע גם בסדרה "The Defenders"
לא רק יפנית..
הלוואי והיה מדובר בטרנד חדש.
זו שטות שעושים כבר שנים, בכל פעם שרוצים לדחוף איזו דמות "אקזוטית" לעלילה וחוסכים מהקהל הסברים על הפער התרבותי..
כמו למשל רינקו קיקוצ'י ב"אחים בלום" או הבחור הסיני בסדרת "אושן".
אם יצא לך בעוונותיך לראות "האלופה" אז גם שם יש דמות כזאת שמדברת רק באנגלית וכולם עונים לה רק בעברית.
זה עניין ריאליסטי.
אדם יכול להבין מספר רב של שפות, אבל עדיין יהיה לו נוח יותר לדבר בשפת האם שלו. לכן אם יש לך שתי דמויות ששפת האם שלהם שונה, אבל הם מבינים את שתי השפות, אז כל אחד ידבר בשפה שלו והשני מבין אותה, בלי להסתבך עם תרגום. המצב שבו אדם מדבר באנגלית למרות שהוא דובר יפנית ומי שהוא מדבר איתו מבין יפנית הוא לא ריאליסטי ומקורו בכל שהיפני לא מדבר לאדם השני אלא לקיר הרביעי.
סליחה
אבל אני חי ב"עולם האמיתי" וה"ריאליסטי" כבר הרבה שנים ומעבר לאנשים ששואלים איך להגיע לאנשהו ברחוב מעולם לא נתקלתי באנשים שמנהלים דיאלוג בשתי שפות שונות שהם מבינים במין סוג של פינג פונג שכזה. זה ממש מוזר, ולא בצורה מגניבה.
היי, גם אני חי בעולם האמיתי!
ויש לי חברים דוברי אנגלית שזה קורה לי איתם כל הזמן. אני מדבר עברית והם אנגלית, ואנחנו יכולים לדבר ככה שעות. אז לפעמים זה כן קורה
אני חושש שאתה לא באמת
חי בעולם האמיתי
אבל הוא כן חי בעולם הריאליסטי
(ל"ת)
האמת
מה"ל מרגיש די סוריאליסטי לפעמים, אז לך תדע
או צה"ל
(ל"ת)
אז עכשיו רק צריך לחליט אם לקחת את הגלולה הכחולה או האדומה
(ל"ת)
בעולם שלי זה קורה המון.
בעולם האקדמי (הישראלי) כל דיון הוא מן מיש מש של עברית ואנגלית כשכל אחד מדבר בשפה שיותר נוחה לו.
לחלוטין היו מצבים שאני דיברתי עברית למישהו שענה לי באנגלית.
אגב – זה קרה לי גם לא מעט פעמים עם עולים חדשים שביקשו שאדבר איתם עברית כשהם עונים לי באנגלית כדי שהם יתחילו להתרגל לשפה.
נ.ב. אבל בחלק אחד אני כן מסכימה
גם הסוכן היפני שגר ביפן והוא לא הביג בוס – מעדיף לדבר אנגלית.
עכשיו יכול להיות שהוא ממוצא יפני שגדל בארה"ב/אנגליה/מקום דובר אנגלית אחר, ואז חזר ליפן, אבל זה כבר באמת דורש ניטפוקים ברמה הגבוהה ביותר…
יש משהו במציאות, שגורם לכך שיש יוצאי דופן לכל דבר.
(ל"ת)
זה תמיד נכון,
זה בדיוק המרחק בין אפשרי לסביר.
האם זה אפשרי? ברור שזה אפשרי. האם זה סביר?… well…
ולקחת משהו שהסבירות שלו נמוכה ולהגיד "אבל זה עדיין אפשרי כי ABC" זה בדיוק הסיספונד (זו המילה שהתכוונתי לכתוב קודם, לא ניטפוק). וככל שהמרחק בין השניים יותר גדול, כך גם רמת הסיספונד הנדרשת.
הסבר לנושא מכיוון אחר.
כששני אנשים (בוא נקרא להם פוטין וביבי, לדוגמה) שלא מבינים אחד את השפה של השני צריכים לדבר, יש להם שתי אפשרויות: הם יכולים לדבר בשפה שלישית ששניהם מבינים (אנגלית, למשל), והם יכולים לתקשר על ידי מתורגמנים. לתקשורת ישירה דרך שפה שלישית יש יתרון של תקשורת בלתי אמצעית ומהירה, אבל חסרון בכך שהדוברים צריכים לתרגם את מה שהם חושבים לשפה שנייה, והשומעים צריכים לתרגם אותה בחזרה לשפה שבה הם חושבים – ובדרך הם מאבדים המון תתי משמעויות. מהצד השני, השימוש במתורגמן שדובר את שתי השפות הוא איטי יותר, אבל כמות חוסר ההבנות והמשמעויות שהולכות לאיבוד קטנה הרבה יותר אם מתבצע תרגום אחד ולא שניים (שלא לדבר על כך שמתורגמן טוב גם יוכל לזהות משמעויות תרבותיות שלא עוברות ישירות בתרגום ולתת להן תרגום מעשי נכון).
אז באותה צורה, כששני אנשים מדברים כל אחד בשפתו הוא, אתה חוסך שכבה אחת של תרגום. הדוברים מדברים בשפת האם שלהם – והם אומרים בדיוק את מה שהם חושבים, והשומעים מבינים את השפה – כך שאם משהו הולך לאיבוד בתרגום, הוא הרבה פחות נרחב (וגם, כמובן, השומע שלא הבין יכול לבקש יותר בנוחות מהדובר לחזור ולהסביר לו)
נואה האולי !!
בשנה האחרונה הפכתי סופית לפאנבוי טוטלי של האיש, והטייק שלו על דוקטור דום יכול להיות נהדר סוף סוף.
האיש עובד כרגע על לא פחות משישה פרויקטים שונים, כולל עונה חדשה לליגיון, סדרה נוספת לfx וסרט ראשון בבימויו.
אבל הפרויקט הכי מסקרן שלו הוא עיבוד טלוויזיוני ל"עריסת חתול",הרומן הקומי-אנרכסיטי המבריק של קורט וונגורט. מדובר בפרויקט שעל הנייר נשמע בלתי אפשרי כמעט, אבל האולי.. כנראה גם מתקשה.
ההכרזה הראשונית על הפרויקט הייתה בנובמבר 2015, ומאז הגיעו מעט עדכונים חדשים לגביו, בין היתר כנראה בגלל כמות הפרויקטים שלקח על עצמו.הפרויקט עדיין יושב ברשימת המצופים שלו.
ובינתיים,מגיעים דיווחים ראשונים שגם דן הרמון מעוניין להתעסק עם וונגורט, ויפיק סדרה המבוססת על "הסירנות של טיטאן" !
ועכשיו נותר רק להחזיק אצבעות ולהתפלל לאלוהי הטלוויזיה שכל היופי הזה אכן יקרה
(מקור משולב להכל
http://www.inquisitr.com/4385313/noah-hawley-dan-harmon-will-create-two-new-kurt-vonnegut-tv-shows-cats-cradle-sirens-of-titan/ )
למה פרוייקט בלתי אפשרי?
"עריסת חתול" הוא ספר עם עלילת מתח מאוד פשוטה וברורה, ועם מקגאפין מצויין (ה"קרח 9") – סיפור בסיס נהיר וקוהרנטי בהרבה מזה של "לגיון" למשל. כמובן שכל זה עטוף בכתיבה של וונגוט, אבל בהחלט ניתן לקצץ את כל זה ולקבל גרעין עלילתי מוצלח (אותו צריך, כמובן, לשייף, לעדכן ולהרחיב מעט לטובת סדרה של ממש).
אני אמביוולנטית לגביי דוקטור דום
מצד אחד הנסיונות הקודמים של פוקס עם פנטסטיק פור גורמים לי לרצות מאוד לראות את הפרנצ'ייז הזה חוזר למארוול. זה גם לא מרגיש הוגן במיוחד שסרט על דמות של נבל מהיקום יספיק בשביל להרוויח לפוקס עוד שבע שנות בעלות על פנטסטיק פור (או כמה שהפרק זמן בין סרטים אמור להיות).
מצד שני אני ממש אוהבת את כל מה שראיתי מנואה האוולי (ליגיון נחשבת בעיני לסדרה החדשה הכי טובה שאף אחד לא רואה, למרבה הצער). אם יש מישהו שהייתי סומכת על החזון שלו בשביל לייצר משהו ייחודי ומעניין בז'אנר, זה עליו. גם פוקס במגמת שיפור עם דדפול ולוגאן, אז אולי הם יצליחו לעשות משהו ראוי גם כאן. נחיה ונראה.
נ.ב. הערה לשונית פיצפונה על המשפט: "הם לא רוצים לאבד את הזכויות על "ארבעת המופלאים", עדיין אחת מדמויות הקומיקס המוכרות יותר." – ארבעת המופלאים היא לא דמות אחת… הייתי אולי משתמשת ב"אחד מזכיונות הקומיקס המוכרים יותר" או "אחד מכותרי הקומיקס המוכרים יותר".
אני הייתי בטוח שהפופולריות של וויל סמית' ירדה דרסטית בשנים האחרונות.
תכלס, לא יותר מתאים The Rock בתור הג'יני? :-)
גאי ריצ'י ואלאדין
אני מקבל את הרושם שאתה נגד וויל סמית' כג'יני אבל אני חושב שהשילוב של ג'יני עם וויל סמית' בבימוי גאי ריצ'י יכול ליצור את הג'יני הכי מגניב שיש. הוא אמנם יהיה שונה מרובין וויליאמס אבל אני לגמרי אחכה לזה.
בכל מקרה זה בטוח יהיה עדיף על השחזור הלעוס של היפה והחיה.
את היפה והחיה
(לא) השלמתי רק עכשיו. ראיתי בערך שני שליש ממנו ולא היה לי כוח לסיים.
באמת שמדובר בסרט שעושה את מה שעשו כבר לפני 25 שנה הרבה יותר טוב. הייתי מכריז שאני מוותר לחלוטין על העיבוד לאלאדין, אבל ספר הג'ונגל החדש היה ממש טוב ככה שאולי לא כדאי לצאת בהצהרות.
ואגב, עד עכשיו חשבתי שהקטע עם גאי ריצ'י זאת בדיחה.
ג'יני
אני לא יודעת איך וויל סמית' יהיה, את זה אנחנו נראה. אבל אני חושבת שעשו נכון שבחרו שחקן שבאופן מובהק *לא* יהיה הג'יני של רובין וויליאמס.
אין לו סיכוי. לא יכול להיות ג'יני כמו הג'יני של רובין וויליאמס. הדמות המקורית מאוד מוצלחת, והנסיבות הופכות אותה לכמעט מיתית. הדרך היחידה להתמודד עם כזה עול זה פשוט להגיד "אנחנו עושים משהו אחר".
על הנייר, וויל סמית' נראה כמו בחירה מעניינת, וכרע אני בעדה. אבל אנחנו נצטרך לראות מה יצא מזה בסוף…
עוד חדשות: הפציעה של טום קרוז
הצילומים של "משימה בלתי אפשרית 6" הופסקו למשך 3 חודשים. יש לקרוז כנראה שבר בקרסול (תאונה בזמן שביצע קפיצה במהלך צילומי הסרט, קרוז אוהב לבצע את הפעלולים בעצמו).מאחל לו החלמה מהירה.
האם זה אומר אגב שהנרי קאוויל יוכל לגלח את השפם בצילומים החדשים של ליגת הצדק? (הוא מחוייב להשאחר את השפם לצילומים של " משימה בלתי אפשרית 6" ולכן בצילומים של ליגת הצדק יורידו לו את השפם בצורה דיגיטלית ויקרה מאוד…).
ויש כאן ספויילר לליגת הצדק: סופרמן יהיה שם…לא באמת חשבתם שלא, נכון?
בונד והאנט מתאחדים? (MI6)
1. מב"א 6? איזו ידיעה משמחת:) אפשר מקור? באיזה תפקיד קאוויל משחק שם?
2. לא סיימו כבר את הצילומים של ליגת הצדק? מוזר…
סיימו את הצילומים
אבל מתבצעים צילומים נוספים בימים אלה.
ג'וס וידון אחראי עליהם אחרי שסניידר נאלץ לפרוש עקב מותה של ביתו.
וול, ג'יזס.
לקארל פילקינגטון היה את הרעיון ההוא לסרט שבו טום קרוז (בתפקיד עצמו) נהרג בתאונת אימונים על סט הצילומים של מב"א 8. ממש נבואה שהגשימה את עצמה רק מוקדם מדי.
https://m.youtube.com/watch?v=lYyEGvwsV-M
את נח האולי אני זוכר לטובה גם על בונז הקלישאתית.
והשם ג'רי לואיס תמיד מזכיר לי את דוק בראון ששאל האם הוא סגן הנשיא.
אני חושב שבלתי נמנע
שסרט בונד הבא יישחק אותה "לוגאן" בכך שתהיה בו אווירה של סוף ושהטון יהיה אפילו יותר אפל מ"סקייפול". וזאת *באמת* תהיה הפעם האחרונה של קרייג בתפקיד, בדיוק כמו שג'קמן עשה.
בראיין אלדיס, 1925-2017
סופר המד"ב בראיין אלדיס הלך לעולמו אתמול. לחובבי הקולנוע, אלדיס ידוע בעיקר בתור כותב הסיפור Supertoys Last All Summer Long, שנרכש לעיבוד בסוף שנות ה-70 על ידי סטנלי קובריק, ובוים בסופו של דבר על ידי סטיבן ספילברג כ-"אינטליגנציה מלאכותית". עיון בעמוד של אלדיס ב-IMDB מעלה שמלבד הסרט ההוא והופעה בהרבה מאוד סרטים ותוכניות תעודיות, אלדיס כתב שני סיפורים נוספים שעובדו למסך – גרסה מודרנית לפרנקנשטיין שהפכה לזבלון בבימויו של רוג'ר קורמן, וסיפור נוסף על תאומים סיאמיים שהופכים לסנסציה בעולם מוסיקת הרוק שעובד למוקמנטרי על ידי צמד מוערך של במאי סרטים דוקומנטריים. קרדיט קולנועי עלום יותר, אבל חשוב לא פחות של אלדיס הוא ההשראה שסיפק הספר (המצוין) שלו "אחר הצהריים הארוך על פני האדמה" שעוסק בהשתלטות של צמחים תבוניים על כדור הארץ לסדרת המנגה ולסרט המופתיים "נאוסיקה מעמק הרוח" של מיאזאקי.
עבור חובבי המד"ב בארץ, הקרדיט החשוב ביותר של אלדיס הוא ככל הנראה האירוע שבו הוא התארח בישראל אי-אז בשנת 1996 לאחר שהוזמן על ידי המועצה הבריטית. באירוע ההוא, מול כמה עשרות חובבים נלהבים הוכרז על הקמת האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, בתמיכתו ועידודו הנלהבים של אלדיס, במה שהיה התחלת קהילת החובבים המגובשת בארצנו.
בין ספריו הידועים והמומלצים
"אל האינסוף" ן-"עידן הסוד".
השני מהיותר מקוריים ברעיונותיו.
חצי אוף טופיק
שאלה סקרנית-לפי מה בדיוק קובעים לאיזה ארץ שייך סרט?הבמאי?ההפקה?הלוקיישנים?השפה?
אני חושב שהקריטריון הוא המקום שבו יושבות חברות ההפקה/אולפנים שהשקיעו בסרט כסף
"ואלס עם באשיר", למשל, מוגדר בימד"ב כסרט ישראלי/צרפתי/גרמני/שווייצרי/פיני/בלגי/אוסטרי/אמריקאי כי תמכו בהפקה שלו קרנות מכל המדינות הנ"ל.
אבל תקן אותי אם אני טועה
באוסקר,נדמה לי שבסרט הזר הטוב ביותר הכוונה לסרט בעל השפה הזרה הטוב ביותר,ואז זה לא ממש מסתדר עם מה שאמרת
באוסקר זה עובד אחרת לחלוטין
ראשית כל, עניין השפה לא משחק עניין – "מכתבים לאיוו ג'ימה" לא היה רשאי להשתתף בקטגוריה (בניגוד, נניח, לפרסי גלובוס הזהב). כלומר, לא מספיק שהסרט יהיה בשפה זרה.
באוסקר, כל מדינה רשאית לבחור איזה סרט היא שולחת על פי תהליך מסוים (אצלנו זה פרסי אופיר, למשל) כאשר חוקי האוסקר דורשים שיהיה: א. שפה זרה בסרט (היה סרט ללא דיאלוגים, אבל סרט באנגלית ממדינה זרה לא יתקבל) ב. תאריך יציאה מסוים (מתחילת אוקטובר של השנה שעברה עד סוף ספטמבר) ג. מעורבות "מספקת" של "אמנים מתוך הארץ".
מה זה אומר? לך תדע. "תשוקה, זהירות" נפסל למרות שהייתה לו חברת טאיווינית, למשל. בכלליות, נראה שאוסקר רוצים שלא יהיה סימני שאלה מעבר לסעיף ושיהיה אפשר בקלות להכריז שהסרט מגיע ממדינה כלשהי. "ילדות פרא" הוא דוגמא לסרט כזה: אומנם הסרט צולם בטורקיה ודובר טורקית, אבל מכיוון שהמפיק, במאית (טורקית-צרפתית), תסריטאית ועוד מגיעות מצרפת – לאוסקר לא הייתה התנגדות לכך שהסרט יישלח על ידי צרפת.
אז אני מניח שהתשובה לשאלה שלך היא "על פי הקריטריונים של מי?"
התשובה שלך סיקרנה אותי לגבי שאלה: האם בריטניה ואוסטרליה שולחות נציגויות לתחרות הסרט הזר?
התשובה היא שכן, בהצלחה לא ממש גבוהה (אפילו לא שמתי לב, אבל אוסטרליה גם היתה מועמדת בשנה שעברה). כמובן שכולם לא סרטים באנגלית (במקרה של בריטניה השפה השולטת היא וולשית).
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Australian_submissions_for_the_Academy_Award_for_Best_Foreign_Language_Film
https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_British_submissions_for_the_Academy_Award_for_Best_Foreign_Language_Film
הבנתי
רציתי לדעת בשביל סטטיסטיקות קטנוניות אישיות של סרטים שצפיתי בהם.אזהתשובות שלכם סיבכו אותי,אבל תודה
ה-BBC עשה משאל-מבקרים מכל העולם שהתבקשו לדרג את הקומדיות הטובות ביותר
קרדיט ל-"הארץ" שדרך ידיעה שלהם גיליתי את הסיפור, הרשימה המלאה כאן:
http://www.bbc.com/culture/story/20170821-the-100-greatest-comedies-of-all-time
כשבחנתי את הרשימה די הופתעתי מכמה סרטים ממנה יצא לי לראות, בהתחשב בעובדה שקומדיות הן לא הז'אנר המועדף עלי. זו לא רק הנטיה במילניום הנוכחי למלא את הז'אנר במבוגרים שמתנהגים כמו טינאייג'רים עם פיגור שכלי בתוספת הומור שמתבסס על גועל-נפש, זה פשוט ש… לא יודע. מאז ומעולם קומדיות קולנועיות היו עבורי משהו לצפיה חד-פעמית, שאני צוחק ממנו ולא חוזר אליו אחר-כך. בדיחות נוטות לא להיות מצחיקות כשחוזרים עליהן. מעט מאוד יוצאי-דופן הביאו אותי לצפיות חוזרות בקומדיות.
רשימות מהסוג הזה הן, מטבען, יותר שעשוע מאשר משהו שצריך להתייחס אליו בכובד-ראש, ובכל זאת הרשימה העלתה אצלי כמה מחשבות, נוגות ברובן. הצמרת מלאה בסרטים שממחישים עבורי את הבעיה האמורה שיש לי עם קומדיות: להוציא את ד"ר סטריינג'לאב (שהוא בהחלט סרט שמחזיק אצלי צפיות חוזרות – אם כי הוא לא בהכרח יצחיק אותי בצפיות כאלה. הוא גם לא סחט ממני יותר מדי צחוקים בצפיה ראשונה) ובראיין כוכב עליון (אחד מיוצאי-הדופן הספורים שהתכוונתי אליהם קודם) כל יתר הסרטים שראיתי מהעשיריה הראשונה הם… סימפטיים. אני מבין למה אנשים אוהבים את "חמים וטעים" ואפילו מדרגים אותו בתור הקומדיה הטובה ביותר בכל הזמנים, למרות שאני פחות התחברתי. "לקום אתמול בבוקר" סרט נחמד מאוד, נעים לצפיה ואופטימי, אבל מקום רביעי בכל הזמנים? ועוד מעל בראיין כוכב עליון? טיסה נעימה – אוקי, כאן בדיוק מתחילה הבעיה שדיברתי עליה. זה בהחלט סרט שהצחיק אותי בפעם הראשונה שראיתי אותו, ובפעם השניה הרבה פחות, כשגיליתי שרובו מורכב מבדיחות די-דביליות ורפרנסים לתרבות פופולארית שחלק גדול מהם לא היה רלבנטי כבר כשהסרט יצא. "הגנרל" – זה סרט שבהחלט מעניין לראות אותו היום וללמוד ממנו המון על ההיסטוריה של עשיית-סרטים, ויש בו סצינות מרשימות, אבל מצחיק? בקושי.
וזה ממשיך ככה בערך לאורך יתר הרשימה, עם כמה בחירות די תמוהות – "ראשמור" הוא קומדיה? "ספרות זולה" הוא קומדיה? ויש גם השמטות מקוממות: "סאות' פארק" ו-"טים אמריקה" בפנים, אבל "אלאדין" של דיסני בחוץ? ואיפה "גלאקסי קווסט", שמגיע לו לטעמי מקום בעשיריה הראשונה?
נו, כמו שאמרתי, קומדיות הן לא כוס התה שלי.
רעם טרופי לא נמצא שם. פחחחחח
(ל"ת)
בכלליות האלף הנוכחי די נפקד
(ל"ת)
מסתבר שמבדיקה מעמיקה, טעיתי
העשור הפופולארי ביותר הוא 1980 עם 18 קומדיות ברשימה.(הסרט הכי גבוה ברשימה במקום 7)
לאחריו:
במקום שני שנות ה70 עם 14 סרטים ( הסרט הכי גבוה במספר 3)
שנות ה30 עם 13 סרטים, ( הסרט הכי גבוה במספר 4)
שנות ה2000 עם 12, (הסרט הכי גבוה במספר 33)
תיקו במקום החמישי בין שנות ה90 וה60 עם 10 סרטים כל אחת, (שנות ה90 – מקום 4, שנות ה60 – מקום 2)
במקום השישי עם 9 סרטים שנות ה40 (מקום 13 הכי גבוה)
שנות ה50 עם 7 סרטים (המקום הראשון ברשימה)
שנות ה20 עם 5 סרטים (מקום 10 הכי גבוה)
ובמקום האחרון שנות ה2010' עם 3 סרטים. (הסרט הכי גבוה ברשימה במספר 44)
השנים הכי מוצלחות לקומדיה היו שנים בעלות 4 סרטים כל אחת:
2004 – מת על המתים, ילדות רעות, טים אמריקה, והרי החדשות
1998 – מירוץ לצמרת של מקס פישר [ראשמור], אידיוט מושלם, משתגעים על מרי, ביג לבובסקי
1987 – הנסיכה הקסומה, משדרים חדשות [broadcast news], בייבי אריזונה, וית'ניל ואני
ולאחריהן עם 3 סרטים כל אחת:
1988- נשים על סף התמוטטות עצבים, האקדח מת מצחוק, דג ושמו וונדה
1984 – ספיינל טאפ, סודי ביותר!, מכסחי השדים
1980 – האחים בלוז, מהומה במועדון [Caddyshack], טיסה נעימה!
1940 – הדיקטטור הגדול, נערתו ששת, סיפור פילדלפיה
1933 – מרק ברווז, Design for Living, Sons of the Desert
ועם 2 סרטים כל אחת : 2009, 2001, 1999, 1983, 1982, 1979, 1975, 1974, 1972, 1971, 1967, 1961, 1958, 1953, 1942, 1941, 1936, 1932, 1925
מוכיח דבר שידעתי מזמן - שהיה הכי כיף באייטיז
(ל"ת)
I'll drink to that
(ל"ת)
לגבי אלאדין,
לא ממש הבנתי איך, מחדשות ליהוק בלבד, כ"כ קל לך להגיע למסקנה שלא מדובר בעוד סרט העתק-הדבק כמו במקרה של "היפה והחיה". שום דבר ממה שנאמר למעלה לגבי הסרט לא אומר את זה בהכרח.
המסקנה נובעת מכך
שחלק גדול ממה שעשה את אלאדין היה הג'יני של רובין וויליאמס. רוב השחקנים יכולים לגלם את הג'יני של רובין וויליאמס – טוביה צפיר עשה את זה – במידה מספיק קרובה בשביל שזה ייחשב אותו סרט. אבל לא וויל סמית'. וויל סמית' הוא שחקן, המילה הכי מוצלחת שמצאתי היא "אגואיסטי", מכדי להעתיק דמות ממישהו אחר – הוא יישחק את הג'יני של וויל סמית'. הסרט ייתפר סביב הג'יני של וויל סמית'. העלילה תוכל להיות דומה למקור, אבל העתק הדבק זה לא יהיה.
זה דיסני, אני לא בטוח. נחכה ונראה.
(ל"ת)
וויל סמית' לא יודע לעשות חיקויים
הוא בקושי יכול לשחק דמות שהיא לא "וויל סמית'".
אין שום סיכוי או יכולת לייצר ג'יני אפילו דמות באופן חלקי לדמות של רובין וויליאמס.
לנסות לעשות סרט שהוא חיקוי של המקור, ולהביא את וויל סמית' כתחליף לרובין ווילאמס זה סוג של טמטום שאני לא חושבת שקיים אפילו במחוות דיסני.
יש היום אנשים אחרים שהיו מסוגלים לעשות ג'יני באותו הסגנון, גם אם לא בדיוק אותו הדבר. ג'וש גאד? ג'ק בלאק? לא יודעת. בכל זאת, רובין וויליאמס, קצת קשה לחקות אותו.
אבל וויל סמית'? אין שום דרך או סיכוי שבעולם שוויל סמית' יעשה ג'יני שאפילו מזכיר במקצת את הג'יני של רובין וויליאמס.
יכול להיות ששעוד שנתיים אני אאלץ לאכול את הכובע, אבל אם זו התוכנית שלהם (העתק הדבק אבל עם וויל סמית בתפקיד רובין וויליאמס) זה פשוט רעיון רע.
טוב, אישית אני חושב שכל הרימייקים האלה לסרטים הקלאסיים שלהם הם רעיון רע.
אבל על ה-off chance שאאלץ לאכול את הכובע (ואולי דיסני יתעלו על כל הציפיות ויגרמו לוויל סמית' לעשות ג'יני דומה לזה של וויליאמס), אני מעדיף לחכות.
לא ברורה לי הדחיה האוטומטית מרעיון ריבוט אלאדין בגלל הג'יני של ויליאמס.
נכון, הוא היה אדיר והוא עשה את הסרט למה שהוא.
אז מה?
חלק ניכר ממה שעשה את באטמן הראשון (של ברטון) היה ג'ק ניקולסון והוריאציה שלו של הג'וקר.
היו הרבה מאוד ספקניים כשנודע שהית' לדג'ר יגלם את הדמות הזו, וכולנו יודעים איך זה הסתיים.
עוד דוגמא:
מייקל פסבנדר מול איאן מק'קלן. גם זה נגמר לא רע בכלל.
לא אמרתי שום דבר ממה שדיברת עליו למעלה.
בשום שלב לא אמרתי שג'יני של וויליאמס הוא הבעיה כאן.
אבל הדוגמאות כאן לא בדיוק מתאימות
מה שאתה מתאר אלה לא רימייקים לאותו הסיפור, אלא סרטים ממשיכים באותו הזיכיון.
יש המון כיוונים שאפשר לקחת את איירון מן, ספיידרמן, באטמן וסופרמן.
ב"אלאדין" מדובר ברימייק-רימייק. כלומר: אותו סרט, אותו סיפור (ככל הידוע לנו).
רימייק לפסיכו כשאת נורמן בייטס יגלם קווין ג'יימס יעלה שאלות, ורימייק לחנות קטנה ומטריפה שבתפקיד של ריק מוראניס יהיה ברוס ויליס יעלה שאלות גם הוא.
אין ספק שהסרט הולך לכיוון אחר, ואולי זה יהיה גם כיוון מאוד טוב אבל ניסיון העבר עם רימייקים בכלליות מעלה שאלות.
רימייק קופי פייסט זו השערה סבירה אבל לא ודאית
התקדים העגום של היפה והחיה מלמד שדיסני כניראה ישאפו לבצע כמה שיותר רימייקים שהם העתק הדבק. דווקא הבחירה בויל סמית בהחלט מורידה את הסבירות (כמו שהסבירו כאן כמה אנשים). אני חושבת שבהתחשב באייקוניות של רובין ויליאמס, לא ממש היתה ברירה אלא לנסות לספר סיפור אחר מחדש.
בתאוריה (ואני סקפטית מאוד, אבל בואו ננסה להיות אופטימיים) אין בכלל הכרח להצמד לדמויות מהסרט כי לא כולן הופיעו באגדה המקורית. אלאדין היה סיפור אייקוני מאז ומעולם, והיו לו ביצועים במחזות לילדים מאז ומעולם, מדובר בערך בסיפור הכי מפורסם מאגדות אלף לילה ולילה, אני חושבת שהוא מפורסם יותר מסיפור המסגרת של האגדה והיה כזה עוד לפני שיצא הסרט של דיסני (כן, אני זוכרת את העולם לפני הסרט).
רגע של אסוציאציות- אז תהיתי למה אף פעם לא עשו בדיסני ביצוע לעליבאבא ו40 השודדים, ואז חשבתי לי שזה מוזר לדמיין מה דיסני היו עושים לו היו הופכים גם את הסיפור הזה לסרט- האם היו יוצרים סרט אנימציה, או לייב אקשן כי זה מה שעובד עכשיו.
וזה גרם לי לחשוב שהעולם שלנו הולך והופך למוזר. מצד אחד לוקחים סרטי ילדים כמו אלאדין, היפה והחיה וסינדרלה והופכים אותם לייב אקשן. מצד שני יוצרים סרטי אנימציה כמו הקול בראש, או קובו (שנפתח בילד שמטפל באמו פגועת הראש)- שקהל היעד שלהם הוא ממש לא ילדים.
מתי קרה שסרטי ילדים הפכו ללייב אקשן וסרטי לא ילדים עברו לאנימציה?
יש אלאדין 3?!
(ל"ת)
כן
יש 2 שזה שובו של ג'אפר ויש 3 שזה אלאדין ומלך הגנבים. לא יודע אולי רק חובבי דיסני כמוני ראו אותו אבל יש…
בכל מקרה הוא לא הצליח כמו סרטי ההמשך של מלך האריות או צעצוע של סיפור ושאר סרטי דיסני
direct to video
למיטב ידיעתי, הפעם הראשונה שדיסני משחררים סרט המשך ישיר לקולנוע תהיה פרוזן 2.
The Rescures Down Under היה שם לפני, למרות שלא ברור למה מכל הסרטים שלהם דווקא לזה היה חשוב להם להוציא המשך.
זה הממשכון דיסני היחיד שנחשב קאנון (בינתיים)
הוא יצא ב1990, לפני טירוף ההמשכונים לוידאו שהתחיל עם אלדין 2 ב1994.
רוב הסרטי המשך של דיסני נוצרו לא ע"י האולפני סרטים שלהם אלא האולפני טלוויזיה, והם רובם ככולם איומים. בסרט של השעול והכלבלב, אחד מהסרטים שוברי הלב ביותר של דיסני, השועל והכלבלב מצטרפים ללהקה. בבת הים הקטנה 2 הנוולית היא "אחותה המשוגעת של אורסולה!" – ציטוט מדויק מהסרט.
יש בינהם סרטים פחות מחרידים (סינדרלה 3 למשל דווקא מוצלח! גם אלאדין 3 מנסה להיות יותר מסתם מכונה להדפסת כסף) אבל רובם נראים ומרגישים כמו 3 פרקים של סדרת טלוויזיה לילדים שהודבקו יחד באופן רופף, מה שבאמת היה המקרה יותר מפעם אחת.
זה נמשך ככה משהו כמו 10-15 שנים עד שדיסני קלטו כמה רע זה נראה והפסיקו את הכול.
מענייין שגם שהיחיד מבין ההמשכונים האלה שקיבל הפצה קולנועית היה "בחזרה לארץ לעולם לא", ההמשך לפיטר פן שיצא ב2002, הוא בצד הקצת פחות מביך של המשכי דיסני אבל גם הוא רחוק ממדהים ולא מוגדר קאנון.זה מוזר ביותר שהוא הופץ…
נראה שעכשיו הם חוזרים לעניין ההמשכונים אבל כסרטים אמיתיים שנוצרו ע"י אולפני סרטים.
נקווה שיהיה יותר מוצלח מהקודמים!
מקום טוב לשתף בו את הסרטון הנ"ל
שמדרג את כל סרטי ההמשך של דיסני.
לא הסכמתם עם כל דירוגי העבר שלו, אבל בכל זאת סרטון משעשע ונחמד.
זה היה אחלה סרט
אני לא זוכרת שום דבר ממה שקרה בו (הם הצילו עוף דורס במדבר?) אבל זוכרת שכילדה מאוד אהבתי את שני הסרטים שלהם. מנסה להזכר אם יצא גם המשך שלישי מחורבן או שקיויתי שיצא המשך שלישי, אפילו מחורבן.
באופן כללי חיבבתי את אגף "מכרסמים מצילים את העולם" בדיסני.
אני כעולל ראיתי רק את ההמשך ומאוד אהבתי אותו
את הסרט המקורי פשוט לא ראיתי מעולם. אולי שווה להשלים צפייה מתישהו.
דייי! הסרט המקורי כל כך יפה!
הייתי קצת שבורה מכך שבסרט ההמשך לא הוחזרה גם הילדה הקטנה. עכשיו כשאני קצת מרעננת את הזכרון, בעצם מה שהיה פחות טוב בסרט השני, שהוא היה יותר סביב ההרפתקאות ופחות סביב ההצלה (כאמור, יש לי רק פלאשים מהסרט השני)
חוץ מזה (נפרץ הסכר) באותו זמן בערך, קנו לנו גם את גן עדן לכלבים. במידה רבה זה הרגיש כמו עוד סרט עם אותה ילדה, מאוד אהבתי גם אותו.
"ופראנק היקר יהיה
ארנק! ארנק יפה לגברת!"
אני לא יודע כמה ביקורתי הייתי כילד, אבל אני זוכר אותו כסרט מעולה, עם יופי של אקשן והומור, ונבל מפחיד באמת. גם שם היה חילוץ של ילד מידי צייד מופרע באוסטרליה, ואכן גם איזה סיפור עם נשר זהוב ענק. אהבתי אותו הרבה יותר מהסרט הראשון, שזכור לי כאיטי, מלנכולי מדי וקצת מגוחך.
עיט
משום מה שושנים ונשרים (ורדים ועיטים) לא מתורגמים טוב לעברית (וגם tiger ששיותר מידי פעמים הופך לנמר).
עשיתי לי שבת פינוק עם הסרט הראשון, והוא היה ממש אחלה, לא חשתי איטיות. למעשה, פתאום קלטתי שיש משהו די פמיניסטי בעלילה (הסבנטיזית) הזו. גם הגיבורה, גם הנבלית וגם הקורבן שצריך להציל הן נשים. די נהדר לראות שכל הדמויות הגבריות הם סייד קיק של הנשים האלו.
ההמשך העגום (תרתי משמע)
ניסיתי לצפות בסרט השני down under לפני השינה. אני לא חושבת שאני אמשיך עוד הרבה (אני כמעט בחצי) וכניראה שכבר כילדה היתה לי תודעה פמיניסטית תת-מודעת. כל מה שנפלא בסרט הראשון פשוט נמחק בסרט השני.
ביאנקה היתה בסרט הראשון עכברה עצמאית ובעלת דעה (איזה משפט מוזר) ש*נדלקה* על ברנארד, העכבר שמתחת לסטטוס שלה, ולכן *החליטה* שהוא יהיה המלווה שלה במשימה *שלה*. בסרט השני היא ליידי חסרת מודעות לסביבה, הקלישאה הנשית היפה שכל אחד נדלק עליה ונלחם עליה, שלא יודעת שהחבר (שהיא בחרה בסרט הראשון) רוצה להציע לה נישואים, שזורמת עם כל מי שמתחיל איתה, שצריכה שיסחבו לה, שלוקחת למסע חילוץ 200 מזוודות של בושם ובגדים, שמבקשת מברנארד לפתור את כל הבעיות שנופלות עליהם, שמפחדת בקלות מכל איום, אפילו הצחוק שלה הפך מהקללה של סיטואציות מלחיצות לגיחוך כזה של בחורות בסרטים שצוחקות כי אין להן משהו מועיל להגיד.
אני לא יודעת אם הנימה הפרו נשית כל כך של הסרט הראשון נבעה מכך שהוא מבוסס סיפור שנכתב ע"י אישה, והאם המחוייבות הזו נמחקה בסרט השני (אע"פ שיש סידרה שלמה של ספרים), או שסתם עד הניינטיז כל הפמיניסטיות הקשות נעלמו ושוב חזרה הנורמה שבה נשים הן רק קישוט שזקוק לגברים שינהלו אותנו.
כך או כך, אני טופחת לעצמי הקטנה מן העבר על השכם, ומתבאסת מדיסני ואיך שהם הצליחו לחרב דמויות טובות עבור קלישאות לעוסות ומיאשות.
אפילו דברים קטנים- בסרט הראשון יש חזיה שנכנסת לאחת המערכות, וזה די הגיוני בקונטקסט (מזוודה של אישה) ופתאום בסרט השני חזרו אל החזיה, רק שעכשיו זו קלישאה אינפנטילית כי חזיות ורודות זה מצחיק.
וואו, איזו אכזבה.
בנימה חיובית, מי שמחפשות סרטי גיבורות לבנות שלהן, יכולות להציע גם את the rescuers הראשון משנת 77. הוא ממש אחלה סרט.
אף אחד מהם לא יצא לקולנוע
(כולם נחשבים המשך ישיר)
כולם נחשבים עלילתית המשך ישיר
אבל דיסני עובדים בשיטה מיוחדת – כמעט כל ההמשכים שלהם לא יוצאים לקולנוע אלא ישירות להפצה ביתית (מה שהיה בעבר שוק קסטות רווחי מאד). זאת אומרת שאפשר לומר שסרטי ההמשך של דיסני הם יותר המשך ופחות סרט.
לדוגמה – למרות שאלאדין הוא קודם כל רובין ויליאמס בתור הג'יני, בהמשך השני הוא הוחלף (במחליף הראוי דן קסטלנטה, אבל עדיין מחליף). בסרט השלישי זה כבר תוקן.
לא ידעתי שהם לא היו בקולנוע
ל"ת
לומדים כל יום משהו חדש.
היום למדתי מה ההבדל בין בית גלעין לענבה.
"ראלף ההורס 2" מתוכנן לשנה הבאה.
והפעם הוא יוצא למסע ברחבי האינטרנט.
קורא את השרשור הזה
ולא כל כך מבין למה כולם מתעסקים בעניין הליהוק.
באמת נראה לכם שבשביל לעשות סרט העתק-הדבק יביאו במאי עם סגנון אישי כל כך מובהק לטוב ולמוטב כמו גאי ריצ'י?
סרט אוריג'ן של הג'וקר בשלבים ראשונים של פיתוח
מעורב בו אפילו מרטין סקורסזה. אם זה לא מוזר מספיק, יש סיכוי גם שהוא ימצב את עצמו מחוץ ליקום הקולנועי של DC.
http://deadline.com/2017/08/the-joker-origin-movie-todd-phillips-martin-scorsese-scott-silver-batman-dc-universe-1202154053/
אין איזה קטע שהאוריג'ין של הג'וקר סופר סודי ולא נדון בשום מקום?
(ל"ת)
אין קטע כזה.
המקור של הג'וקר נדון כמה פעמים בעבר וחלק מהפעמים אפילו היו בקנון.
והסרט הזה לא נמצא בשום ציר של הקנון. וזה גם הזמן להחמיא לדי סי\וורנר על ההחלטה. אם הסרט של הג'וקר יקרה ויצליח, סקורסזה אמור להוביל ליין שלם של סרטי די סי שהם סטנד אלון.
מצויין לדעתי
כל דבר שעומד בפני עצמו ומחוץ ליקומים מעורר את סקרנותי
יכול להיות שנתקלתם לאחרונה בכתבה הזאת -
https://healthy.walla.co.il/item/3089153
אמ;לק, יש באמת תסמונית מוחית אמיתית שניקראת "ויצלזוכט" שגורמת לסובלים ממנה לספר יותר מדי בדיחות – בעיקר משחקי מילים, אנטי בדיחות גרועות וחסרות פואנטה או סתם הערות עאלק מצחיקות – ובעיקר בזמנים לא מתאימים, כל זאת לא ההפנמה שזה עשוי להפריע לסובבים אותם. זה נובע, לפי ויקיפדיה, מפגיעה או בעיה באיזור מסויים במוח.
החלק המעניין? בז'רגון של המבינים בעניין, המצב הזה מכונה "סינדרום הג'וקר" על שם האויב המושבע של באטמן. יהי מעניין אם מישהו ישכיל לשלב את זה לעלילה כסיבה התחלתית להפכיתו של הג'וקר למה שהוא היום.
סרטון מומלץ - הסימפסונים: איך נפלו גיבורים
https://www.youtube.com/watch?v=KqFNbCcyFkk&utm_content=buffer31205&utm_medium=social&utm_source=facebook.com&utm_campaign=buffer
מעניין, למרות שאני לא מסכים עם הכל
במיוחד הטענה שהם היו מהפכניים וראשונים, שמתעלמת מ"נשואים פלוס" שהייתה הרבה יותר חוצפנית והרבה יותר בועטת ועלתה כמעט שנתיים לפני.
בנוסף אני חושב שהסימפסונים, כמו כל סיטקום, לכודים במלכודת הסטטוס קוו. לא לחינם הפרקים מהעתיד, לצד פרקי האלויין, הם כל כך פופלארים. אנחנו סוף סוף רואים את הדמויות בסביבה שונה ובתפקיד שונה, אנחנו רואים אותן מגיבות שונה אחת לשנייה (מלבד אולי מגי, שנגזר עליה לשתוק).
נראה לי ראוי לציין בחדשות קולנוע שיש נציג ישראלי באוסקר לסרטי סטודנטים..
לסרט קוראים 'המהפכה החברתית', ביים אותו חי אפיק, ואפשר לראות אותו כאן https://vimeo.com/230917682
מכובד לגמרי!
אני מודה שלא היה לי מאוד אכפת
עד שראיתי את השם של היוצר וגיליתי שאני מכיר אותו ועכשיו זה בהחלט מכובד לגמרי וגם פריקי לחלוטין!
זה "המהפכה הצרפתית". אכן, כבוד
(ל"ת)
סרט (והופעת) השנה 1999: הגמר
(אמ;לק: הנה הסקר, סקר אנונימי, שתי שאלות בלבד, נצלו את זכותכם הדמוקרטית)
זה היה ארוך אבל בסוף הגענו לקצה השני של הסקר ועוד רגע נכריז על הסרט וההופעה הזוכים בסקר הלא רשמי של גולשי האתר שמסכם את 1999. לפני זה הגמר.
המועמדים לסרט השנה (הערות וקצת סטטיסטיקה בסוף):
1. 10 דברים שאני שונאת אצלך
2. איש על הירח
3. אמריקן ביוטי
4. אקזיסטנז
5. בחירות או לא להיות
6. גוסט דוג: דרכו של סמוראי
7. גלקסי קווסט
8. גרין מייל
9. דוגמה
10. החוש השישי
11. הכל אודות אמא
12. הקדושים מבוסטון
13. להיות ג'ון מלקוביץ'
14. מבצע סבתא
15. מגנוליה
16. מועדון קרב
17. מטריקס
18. סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר
19. ענק הברזל
20. עיניים עצומות לרווחה
21. צעצוע של סיפור 2
המועמדים להופעת השנה:
1. היילי ג'ואל אוסמנט (החוש השישי)
2. מייקל קלארק דאנקן (גרין מייל)
3. ריס וויתרספון (בחירות או לא להיות)
4. ג'וליאן מור (מגנוליה)
5. אדוארד נורטון (מועדון קרב)
6. קווין ספייסי (אמריקן ביוטי)
7. בראד פיט (מועדון קרב)
8. ריצ'רד פרנסוורת' (סיפור פשוט)
9. ג'ים קארי (איש על הירח)
10. טום קרוז (מגנוליה)
אלו המועמדים (רשימות סבירות פלוס לטעמי) וזה הסקר, אתם מוזמנים לתת את קולכם ולהשפיע. הבחירה היא אנונימית אך דורשת התחברות לחשבון גוגל. בניגוד לסקר המקדים אתם יכולים לעקוב ולראות את תוצאות סקר הגמר בכל שלביו (ע"י כניסה חוזרת לסקר ולחיצה על "ראה תגובות קודמות"). כמו כן, אתם יכולים לשוב ולשנות את בחירותכם אם התחרטתם (ע"י לחיצה על "ערוך את תגובתך"). אתם גם מוזמנים להרחיב או לפרט על הבחירות שלכם בשרשור להודעה זו. הסקר יישאר פתוח עד השנייה האחרונה של אוגוסט (חצות שבין חמישי לשישי) וב-1 בספטמבר נדע מה הם סרט והופעת השנה שלכם. צולדרך.
הערות וקצת סטטיסטיקה:
לרשימת עשרים הגדולים השתחלו 21 סרטים, זה קרה כתוצאה מתיקו במקום האחרון. על סף הכניסה ל-20 הגדולים (בסדר אלפא-ביתי כי כולם זכו לאותו מספר הצבעות): אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי, בנים אינם בוכים, הכישרון של מר ריפלי, הקומה ה-13, חמש ילדות יפות, טרזן, נוטינג היל, סיפור פשוט, פרוייקט המכשפה מבלייר ושלושה מלכים. קשה להצביע על סרט ראוי (או משהו כזה) שלא הגיע לעשרים הגדולים או לעשיריה שבאה אח"כ.
רק שלושה מבין המועמדים בקטגוריית הסרט היו מועמדים לאוסקר של אותה שנה: "אמריקן ביוטי", "גרין מייל" ו"החוש השישי". "המקור" של מייקל מאן ו"תקנות בית השיכר" של האלסטרום נשארו בחוץ. "תקנות בית השיכר" אפילו לא זכה להצבעה בודדת בסקר המקדים (למעט קול על הופעתו של טובי מגוויר בסרט).
המון מצביעים לא נתנו לעובדה ש"מבצע סבתא" לא צולם במקור כסרט לקולנוע וככה מצא את עצמו בגמר סרט טלויזיה קאלטי. "מבצע סבתא" הוא גם הסרט הישראלי היחיד בגמר. זוכה האופיר של אותה שנה ("החברים של יאנה") ו"קדוש" (שנחשב לסביר ביותר בפילמוגרפיה של גיתאי) זכו להתעלמות גורפת במוקדמות.
"הכל אודות אמא" של אלמודובר הוא הסרט הזר היחידי בגמר. שאר הסרטים הזרים במוקדמות זכו לשלושה קולות בודדים שהתחלקו בין שלושה סרטים שונים: "אודישן" של טקאשי מייקה, "הדרך הביתה" של ג'אנג יי-מו ו"יחסים פורנוגרפיים" עם נטלי ביי.
בקטגוריית הופעת השנה ישנה הופעה אחת בלבד שגם הביאה לזכייה באוסקר (ספייסי). הילרי סוונק שזכתה באוסקר על התצוגה ב"בנים אינם בוכים" זכתה לקול בודד במוקדמות. יקירי האתר (מי יותר ומי פחות) אנג'לינה ג'ולי ומייקל קיין שזכו בקטגוריות המשנה נשארו לגמרי מחוץ לראדר שלכם בסקר המקדים.
מתוך עשר ההופעות בגמר רק חמש מהן גם היו מועמדות באוסקר: היילי ג'ואל אוסמנט, מייקל קלארק דאנקן, קווין ספייסי, ריצ'רד פרנסוורת' וטום קרוז.
ריצ'רד פרנסוורת' הוא ההופעה היחידה בעשירייה מתוך סרט שלא הגיע לגמר.
יש שתי נשים בלבד בעשירייה ואף אחת מהן לא הייתה מועמדת לאוסקר של אותה שנה. גוליאן מור אכן זכתה למועמדות אבל זה היה על הופעה בסרט אחר, "סוף הרומן" של ניל ג'ורדן.
כשמסתכלים על הסקר הזה די מדהים לגלות עד כמה השנה האחרונה של המאה העשרים לא ניבאה שום דבר לגבי המאה שבאה אחריה.
ברצינות, כשמשווים את נוף הקולנוע ההוליוודי העכשווי למה שהיה ב-1999, מוצאים מעט מאוד מאוד קווי-דימיון. אין אפילו רמז קלוש לדומיננטיות העכשווית של גיבורי העל (הטרנד הזה יתחיל שנה אחר כך עם "אקס-מן", אבל גם ההצלחה המפתיעה של "בלייד" שנה לפני כן היתה איזה איתות בכיוון). אין שום רמז גם לדומיננטיות של האנימציה הממוחשבת (שתיכנס להילוך גבוה שנתיים אחר כך עם היציאה של "שרק" ו-"מפלצות בע"מ" – למרות שגם היא, כמובן, היתה נוכחת עוד לפני-כן).
מה קרה מאז להבטחות הגדולות של שנת 1999? ג'וליה סטיילס היתה אומרה להפוך לכוכבת הקולנוע הגדולה ביותר עלי-אדמות. כנ"ל הית' לדג'ר, שבעיקר התברבר אחר-כך שנים בניסיון למצוא את הנישה שלו, וקצת אחרי שזה קרה, הוא מת. ספייק ג'ונז, מ. נייט שאמאלאן והאחים-דאז וואשובסקי היו אמורים להיות הבמאים שיובילו במילניום הנוכחי (אציין כי מהשניים הראשונים לא התלהבתי עוד בזמן אמת. הוושובסקיז הראו כשרון, ובכל זאת המנטרה שלי היתה "עיר אפלה עשה את זה טוב יותר" – אגב במאים ששרפו את האשראי שלהם באותה מהירות שהם קיבלו אותו). פרנק דרבאונט, אחרי שהמשיך מ-"חומות של תקווה" ל-"גרין מייל" היה יכול להעביר קורס ב-"איך לעבד את סטיבן קינג ולהגיע אתו לאוסקר" – ואז התדרדר לאיזה שני פלופים ונמלט לטלוויזיה, שם הוא מתנחל עד עצם היום הזה. גם דין פאריסוט מ-"גלקסי קווסט" – עדיין אחת הקומדיות האהובות עלי בכל הזמנים – בא בעקבותיה עם איזה שני סרטים שאף אחד לא ראה, ונמלט גם הוא לטלוויזיה (משם, אגב, הוא התחיל את הקריירה). היום הוא זכור בעיקר בתור בעלה של סאלי מנקה ז"ל.
היוצא דופן הוא לכאורה בראד בירד – ש-"ענק הברזל" שלו (כשלון מסחרי בזמן אמת, אגב) אכן הביא בעקבותיו עוד יצירת מופת במילניום הנוכחי, "משפחת סופר על". הבעיה היא כל מה שבא אחרי יצירת המופת הנ"ל – לא סרטים רעים, פשוט לא באותה רמה.
מה כן סימן ב-1999 כיוון עבור מה שבא אחר-כך? "אימת הפאנטום", מלבד כל בעיותיו האחרות (ואגב, אני סבור שהוא לא היה כזה רע כמו שעשו ממנו – מהמשכיו סבלתי הרבה, הרבה יותר) גם בישר על הטרנד המאוס של הוצאת פרנצ'ייזים ישנים מהפריזר וחימום שלהם במיקרו.
ובכל זאת, כשאני חושב על סרט מהשנה ההיא שהטביע חותם חיובי, מתברר שזה "פרויקט המכשפה מבלייר" – אחד הסרטים שהצבעתי עבורם, וקצת חבל לי שהוא לא נכלל בעשירייה הסופית. זה לא רק שאת המסגרת שלו חיקו אחר-כך בכמה מסרטי הז'אנר המוצלחים של המילניום הנוכחי – קלוברפילד, מחוז 9, כרוניקה בזמן אמת – זה גם שצפיות חוזרות הוכיחו שעדיין מדובר בחתיכת סרט אפקטיבי, שיוצר את ההפחדות שלו באמצעים מינימליים ממש.
והקול שלי בסקר הסופי, אחרי התלבטות קשה – "ענק הברזל" היה קרוב – הולך ל-"גלקסי קווסט".
כמה נקודות
א. בלייד לא אותת ולא רמז על מגמה בשום צורה. רוב האנשים בכלל לא ידעו שמדובר בסרט קומיקס או פרנצ'ייז רץ, מהסיבה הפשוטה שבלייד מעולם לא היה מותג מוכר או קומיקס אהוב במיוחד. תוסיף לזה את העובדה שלא מדובר בסיפור גיבורי על ודירוג ה-R הקשה ותקבל משהו שלא ממש קיים אפילו היום (לוגן ודדפול בכל זאת "גיבורים"). הפרנצ'ייז של בלייד מחוסל ומדובר בפרוספקט היחיד שמארוול עדיין לא השתמשו בו מאז שקיבלו את הזכויות עליו בחזרה.
ב. פרנק דרבונט עיבד את קינג נאמנה פעם שלישית עם "הערפל". מדובר בעיבוד מושלם לנובלה די זניחה ולא סרט גדול או עמוק כמו "חומות של תקווה" ו"גרין מייל", אבל כעיבוד קינגי הוא לא פחות ממושלם גם אם זה משתייך יותר לסוגת הבי מוביז מאשר לסוגת ה"צד האמיתי של בני אדם נחשף תחת איום".
גם העונה הראשונה של "המתים המהלכים" היתה מצוינת. העזיבה של דרבונט הכניסה את הסדרה לברוך רציני שהיא התאוששה ממנו (בעיני) רק באמצע עונה 4 כשהחליפו לה את השואוראנר בפעם השניה.
"בלייד" אותת ורמז, מהבחינה שהוא היה עיבוד לגיבור-על שעשה קופה יפה (יחסית לתקציב הלא-גדול שלו)
נכון שהוא לא עיבוד לכל המשחפה כמו רוב סרטי הז'אנר היום ובכל זאת – הוא הסרט שהעלה את מרוול על הגל (*שום* עיבוד אחר לגיבור על קולנועי שלהם לא זכה להצלחה לפני-כן).
"הערפל" הוא סרט אפקטיבי בחלקו, אבל "מושלם" הוא לא. יש בו יותר מדי חלקים צעקניים על גבול הנלעג ממש.
תזכורת:
1,440 דקות לסגירת הסקר.
Let's move. We only have 16 hours before they wake up.
(ל"ת)
בחירה באמת בלתי אפשרית
בין מועדון קרב למגנוליה, האחרון הפסיד לבסוף רק בגלל היעדר האייקוניות.
אה, ובראד פיט. קל.
ו"מטריקס", גם הוא היה במירוץ וסיים במקום השני עם מגנוליה.
למעשה לפי התוצאות במוקדמות הייתי בטוח שהוא ייקח בהליכה וחבל שזה לא קרה. 81% מהמצביעים (26 מתוך 32) שמו אותו בעשירייה שלהם. הבא אחריו ("מועדון קרב") היה רק ב-20 עשיריות (62%). באופן אישי אני חושב ש"מועדון קרב" הוא הבחירה הפחות טובה מבין ה-19 שראיתי מהעולים לגמר (עם הנצחון הסוחף של פיט אני דווקא די סבבה). כל כך הרבה סרטים טובים ובסוף גבר הסרט שהכי ניסה להתחכם (למרות שהוא רחוק מלהיות סרט חכם) ונהנה מיחסי ציבור לא פרופרציונליים? דמוקרטיה זאת חרא של שיטה.
ותודה לכל מי שלקח חלק בהצבעות ובדיונים.
מה ה2 שלא ראית?
בנוסף – "גלקסי קווסט" מקום חמישי? כבוד לו. לעולם לא הייתי מנחש.
"גלקסי קווסטי" שנמנעתי בגלל היכרות שיטחית יחסית של הז'אנר והחשש שאני אעריך אותו לא נכון ו"מגנוליה" שבאופן מביך איכשהו עדיין לא ראיתי.
אפרופו מוקדמות
(השמטתי את שאלת הכינוי ו)עכשיו אפשר לראות את תוצאות המוקדמות. בראד פיט אמנם ניצח בקלילות בגמר אבל במוקדמות אפשר לראות שספייסי די היווה תחרות והשתווה לו. התיקו במקום האחרון בין הסרטים שגרם להרחבת הרשימה ל-21 היה בין "אקזיסטנז" ו"גוסט דוג: דרכו של סמוראי" שהוא בלי שום ספק הסרט הכי טוב ברשימה מדעית.
אני חושבת שאם היינו צריכים להצביע ליותר מסרט אחד
גם בסקר הגמר, מטריקס היה לוקח.
מצד אחד מאוד מגיע לו לזכות, משום שהוא הכה גלים שמשפיעים על הקולנוע גם היום. מנגד, אני מתקשה לראות בו משהו עמוק ושלם, אולי (במידה רבה) בגלל ההמשכים שקצת הוציאו ממנו את תחושת החדשנות והמחתרתיות. הוא כבר לא אנדרדוג אלא חלק מפרנצ'ייז.
מועדון קרב הוא סרט מרגש (exciting) מהרבה מאוד בחינות, ואמנם הוא הפך לסרט קאלט עם תת-תרבות חיקוי וכל מיני דברים כאלו, אבל, הוא עדיין מקבל בונוס של אנדר דוג. זה סרט שנכשל מסחרית כשיצא, אני חושבת ששם נמצא חצי מהקסם שלו.
מטריקס מעולם לא היה סרט עמוק מבחינתי.זאת אומרת-הוא אחלה סרט.הוא כיפי ומרהיב ומסחרר והכל,אבל מבחינת הרעיון הפילוסופי שלו,תמיד הרגשתי. שהוא מציג אותו מוקדם בצורה די פשטנית ועובר לאקשן.אני יודע שנכתבו המון ספרים על מטריקס,אבל לפי תחושתי,הרעיון אולי עמוק,אבל הסרט רק מציג אותו בלי להתעמק בו
הגדלות של המאטריקס זה לא העומק של הרעיון שלו. באותו קיץ יצא סרט שהוא בדיוק אותו הדבר מבחינת הרעיון(הקומה ה13), והרעיון עצמו בעל זקן ארוך מאוד גם כך. הגדלות של המאטריקס היא בויזואליזציה של הרעיון, ומהבחינה הזאת אין סרט שבכלל רואה אותו בטלסקופ.
אני מסכים. תכננתי לכתוב קודם בגדול את מה שאמרת ושכחתי.הסרט מציג מצוין קולנועית את הרעיון שלו.בעיקר במערכה הראשונה. אהוב עלי במיוחד השוט הפנטסטי של מדרגות בתוך מדרגות
עמוק זה יחסי
אני לא חושבת שמטריקס, כסרט שעומד בפני עצמו, רדוד משמעותית ממועדון קרב.
אחד ההבדלים הגדולים בינך לביני, שאני חוויתי את מטריקס ואז הפסקה ארוכה עד שבכלל התחיל דיבור על להפוך את הסרט לטרילוגיה. אתה נולדת לעולם שבו הטרילוגיה היא עובדה מוגמרת. אני חושבת שאם היה יוצא מועדון קרב 2 ומחרב את הקונספט המחתרתי של מועדון קרב, אף אחד לא היה בוחר בו בתור מנצח בסקר הסרט הטוב ביותר.
ומה שאדון הבובות אמר על הויזואליה, די מדהים שגם כל כך הרבה שנים אחרי הויזואליה ממשיכה לבלוט לטובה.
אה אבל אני לא צפיתי בשני ההמשכים,כך שהם לא חירבו את הראשון.אז מטריקס עבורי כסרט בפני עצמו לא עמוק במיוחד. ומעבר לכך אני לא חושב שזה גם אמור להפריע למי שצפה בהם.מה מופרך בלומר שהראשון גאוני וההמשכים לא?הסנדק 2 די בהיתי במסך בבלי דעת ככל שהתקדם הסרט,וזה לא מוריד בעיני במאום מהגדולה של הראשון.
אז אני לא ממש מסכים.
מעבר לכך,מטריקס רדוד משמעותית מועדון קרב, אין תחרות לדעתי
מה שיכול להפריע זה לא רק קיום ההמשכים,
אלא שסביר שמי שראה את המטריקס הראשון אחרי שכל הטרילוגיה כבר יצאה, יודע בערך על מה מדבר הסרט. וזה מקלקל חלק מהחוויה.
כשאני ראיתי את המטריקס הראשון, לא היה לי שום מושג מה הנושא העיקרי שלו, והטוויסט המרכזי הפיל אותי מהכסא.
זה קצת דומה לחוויה של 'מלחמת הכוכבים' הראשון (אקא 'תקווה חדשה' בימינו ), שהעלילה שלו אגב די דומה לזו של המטריקס, כסרט חניכה. לראותו אותו כשאתה כבר מכיר חלקים נכבדים כאייקוני תרבות, לא יכול להשתוות לחוויה של לראות אותו כ'לוח חלק'.
גם הטענה הזו לא תקפה לגביי,כי צפיתי המטריקס לראשונה בלי שום ידע מוקדם (באמת).
וחוץ מזה,גם אם אתה צודק, זה נכון גם כלפי מועדון קרב,אז אני חושב שזה אומר שהוא ניצח פשוט כי הוא סרט טוב יותר
יש מצב לפרסם פה את התוצאות?( לטובת עיוורי צבעים)
את העשירייה הראשונה נגיד?
על כל ההיטמאפס בירוק-אדום שיצרתי, אני חייבת את זה לעיוורי הצבעים
23.8% (10) מועדון קרב
14.3% (6) מטריקס, מגנוליה
11.9% (5) עיניים עצומות לרווחה
9.5% (4) גלקסי קווסט
7.1% (3) 10 דברים שאני שונאת אצלך
4.8% (2) דוגמה וגם סאות'פארק
2.4% (1) אמריקן ביוטי, אקזיסטנס, גוסט דוג ומבצע סבתא
משהו שלא צוין עד עכשיו משום מה:
ישנה אפשרות (והיא אפילו יותר נוחה) לראות את תוצאות הסקר גם עם מתעלמים מהחלוקה לצבעים. כשעומדים עם העכבר על חלק מסוים בעוגה אפשר לראות לאיזה סרט שייך אותו חלק, מספר המצביעים לו וכמה אחוזים זה שווה.
סידור המועמדים (נכון להיום, כרגע, בזמן זה)
זה לא סרט טוב במיוחד
21. להיות ג'ון מלקוביץ' – האם יש מילים לבטא את האכזבה שלי משני הסרטים המהוללים הראשונים של צ'ארלי קאופמן? בערך אחרי "שמש נצחית" אני והוא מסתדרים, בערך, אבל שני הסרטים הראשונים המהוללים שלו (זה ו"אדפטיישן") פשוט סרטים כל כך מעצבנים, חסרי דמויות סימפטיות ולא מבינים שום דבר במערכות יחסים שזה כמעט מתסכל. ג'ון מלקוביץ' נהדר, כמובן – וגם הקונספט עצמו אבל כל החרטא עם הבובות, ומערכת היחסים וכל שאר הדברים – meh.
20. הקדושים מבוסטון – זה לא סרט טוב במיוחד. זה בקושי סרט. זה פנטזיית נעורים רצחנית שיצאה משליטה, שהדבר היחיד הגואל בה הוא ההופעה הביזארית בהחלט של וילם דפו. גרסה לא סאטירית של "מועדון קרב", הגרסה הקולנועית לשיר של לימפ ביזקיט ו..רגע, זה הבחור מ"המתים המהלכים"? צחוקים.
19. גרין מייל – מה אם "חומות של תקווה" היה קיטשי במקום אותנטי? אז היינו מתעסקים שלוש שעות בבעיות האורולוגיה של טום הנקס.
זה סרט חביב ביותר
18. גלקסי קווסט – כתור לא מעריץ "מסע בין כוכבים", קומדיה חביבה עם הופעות מאוד טובות.
17. צעצוע של סיפור 2 – חמוד מאוד. הטוב ביותר? בוא לא נגזים, זה אפילו לא סרט האנימציה הטוב ביותר של אותה השנה.
16. 10 דברים שאני שונאת אצלך – אפשרי שזה ההגדרה של "חמוד" במילון, והוא עושה המון דברים בצורה מוצלחת ביותר אבל מכיוון שהוא עדיין סרט תיכון שהולך עם הזרם בסופו של דבר – קשה לי להלל אותו.
סרטים טובים מאוד שבמקום אחר בזמן היו נכנסים לעשירייה שלי
15. החוש השישי – סרט נהדר שנהרס על ידי הקריירה של הבמאי שלו לאחר מכן.
14. מועדון קרב – סרט נהדר שנהרס על ידי המעריצים שלו.
13 מטריקס – סרט נהדר שנהרס על ידי ההמשכים שלו.
12. אמריקן ביוטי – אחלה סרט שבעולם, גם אם קצת טיפה יומרני ופלצני מדי.
11. ענק הברזל – סרט נהדר. נקודה.
אתה מאוד טוב אבל אתה גם מאוד לא ממש סרט
10. מבצע סבתא – סרטי טלוויזיה אינם סרטים, מצטער.
התשיעייה שלי:
9. מגנוליה – אחת מחוויות הצפייה הכי בולעות שהיו לי, אחד הסרטים היחידים שמצדיקים את שלושת שעות המסך שלהם, אחת התגליות של "רגע, דברים כאלה באמת קורים?" הכי מפתיעות שהיו לי.
8. אקזיסטנז – דייויד קרוננברג עושה רימייק ל"וידאודרום" בלי לקרוא לזה רימייק ל"וידאודרום", ומוסיף מספיק דברים כדי שלא רק שאני לא אתלונן אלא אני אתלהב משני הסרטים באותה המידה.
7. איש על הירח – באמת שאין לי מושג איך האקדמיה התעלמה מהסרט הזה. לא רק מג'ים קארי ספציפית: מכל הסרט הזה. האם הם רצו למנוע ממילוש פורמן אוסקר שלישי? ואם כן.. למה?
6. דוגמה – קטעים על גבי קטעים נהדרים, הומור דתי שמצליח לכבד את הדת תוך כדי, דמויות מלהיבות, דיאלוגים שנונים וכולל את אחד מסיפורי הטריוויה הטובים ביותר בנוגע לסרט שישנם.
5. בחירות או לא להיות – כמה אכזרי הסרט הזה. כמה מלא שנאת אדם. איזה סרט רעיל להכניס למערכת שלך בלי היכולת לנקז. איזה סרט מדהים.
4. גוסט דוג: דרכו של סמוראי – מדהים. ג'רמוש של שנות ה90 היה פשוט מדהים.
3. הכל אודות אמא – אלמדובאר במאי מאוד טוב אבל מדי פעם הוא הולך לאיבוד אבל כאן הוא לא הולך לאיבוד וזה למה זה הסרט הכי טוב שלו.
2. סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר – אולי המחזמר הכי טוב אי פעם. בוודאות אחד משיאי הסדרה.
1. עיניים עצומות לרווחה – האם אני משוחד, כי זה סרטו האחרון של קובריק? האם זה בגלל שבגיל צעיר יותר המוח היה נתון יותר להתלהבות מדברים שהיום הייתי מוצא מטרחנים? האם זה בגלל שהסיום הזה באמת ממש מוצלח? לא יודע. יכול להיות שביום אחר "גוסט דוג" יהיה הסרט הכי טוב של 1999. אבל היום זה "עיניים עצומות לרווחה".
וסידור ההופעות, עם פחות הערות:
10. ריצ'רד פרנסוורת' (סיפור פשוט)
9. מייקל קלארק דאנקן (גרין מייל)
8. היילי ג'ואל אוסמנט (החוש השישי)
7. ג'וליאן מור (מגנוליה)
6. קווין ספייסי (אמריקן ביוטי)
5. בראד פיט (מועדון קרב)
4. טום קרוז (מגנוליה)
3. אדוארד נורטון (מועדון קרב)
2. ג'ים קארי (איש על הירח)
1. ריס וויתרספון (בחירות או לא להיות)
לא קצת מבוגר הליהוק שלך ?
אני הראשון שמתרגז שהוליווד הופכת את כולם לצעירים (הדוגמה האחרונה: ולריאן)
אבל פה זה חלק מהעניין. אני חושב שיהיה יותר מוצלח ללהק כעוד סרט YA (משחקי הרעב, מפוצלים וכו')
מי מהם נראה לך מבוגר מדי? (חוץ מסווינטון)
אבל היא מושלמת בתור נסיכה אלפית, כך שלא רציתי לוותר עליה. ושרליז ת'רון יכולה להיות שרת דרקונים אדירה, אז ויתרתי קצת לדיוק הגילאי.
חוץ מזה, מדובר בעניין קצת טריקי, היות וחלקם אלפים, שהם כידוע מאריכי ימים. השתדלתי לבחור שחקנים גם לפי מידת הדמיון החיצוני שלהם לדמויות (או כפי שאני מדמיין אותן, לפחות), ולפי מידת הטייפקאסט שלהם.
ובאמת לא הייתי רוצה לראות עוד סדרת YA… יותר מדי ויברציות שליליות. חלקם אמורים להיות מבוגרים ובעלי ניסיון חיים עשיר.
כדאי גם להזכיר שיצא טרמינייטור 2 בגירסת 3D....
איך בא לי לראות את הסרט הזה שוב בקולנוע… נראה אם יצליח בקופות באמריקה, במה שמסתמן כאוגוסט החלש ביותר מזה עשור שם.
צריך לשחזר את הצלחת העבר. הלקח העיקרי מ'שחקן מס' 1'.
ובפינת ה"הפעם הגזמתם?"
רימייק לבעל זבוב עם בנות במקום בנים.
https://www.google.co.il/amp/www.telegraph.co.uk/news/2017/08/31/all-female-lord-flies-remake-faces-backlash-misses-point-women/amp/
זה היה יכול להיות מרתק ומדהים
אם רק היו נותנים ל*מישהי* שיודעת לכתוב אינטראקציות כאלו, לכתוב גם את זו.
ושוב אני אשלוף את אהובת ליבי, מרגרט אטווד, שכתבה ספר מהמם על אלימות של ילדות בגילאים האלו (עין החתול) ועוד כמה ספרים על אינטרקאציות לא פשוטות בין נשים (הכלה השודדת).
אבל זה לא יהיה בעל זבוב.
רוצים סרט על נשים על אי בודד, בכיף. אבל זה לא יהיה בעל זבוב.
תקראו לזה בשם אחר ותעקבו אחרי עלילה חדשה.
גולדינג עצמו אמר שהוא לא עשה את ספר על אי שכולו או אפילו חלקו נשים כי זה לגמרי ישנה את כל הדינמיקה.
בכל מקרה אני מסכימה איתך
בעל זבוב לא יהיה שם.
יחד עם זאת, לכתוב ולבצע ספין לבעל זבוב בגרסת הנשים עשוי להיות ניסוי מעניין ואף מוצלח.
לי כאישה מרגיש מאוד מרתק לצפות בדינמיקה הנשית הזו, שלא תהיה הרמונית כפי שחבורת הגברים טוענת. למעשה הציפיה להרמוניה בקבוצת הנשים (או כתיבה של אותו סיפור בגרסה של בנות, הם פעולות מאוד שוביניסטיות). האלימות שתצא בקבוצה הזו, קשורה לאופן שבו נשים יודעות לבצע אלימות. למעשה, בזמן שהבנים הלכו מכות כדי להחזיק צדף ולקבל אישור דיבור, אלימות נשית יוצאת ממקומות מאוד שונים. (אני מניחה שזה השילוב הפיזיולוגי והחברתי, האופן בו אנחנו מחונכות).
אני חושבת שלצופה שאינו אישה, סיפור כזה יכול לתת איזושהי הצצה על דינמיקה נשית, שלא תמיד ברורה לגברים/נערים/בנים שלא זכו לחוות את הדינמיקה הזו כשהתבגרו. לדוגמה, זה אחד הפידבקים העיקריים ששמעתי ממעט הגברים שניסו לקרוא את עין החתול.
האם אפשר לקחת את הספין הזה ולעשות ממנו אלגוריה חברתית? בטוח שכן אך זה ידרוש עבודה.
בשביל שכל הנ"ל יקרה צריך שאדם, שהיתה חלק מהדינמיקה הזו כשהבתגרה, יכתוב את הסיפור. זו לא שגיאת ניסוח, זו הדרך שלי לומר שזה לא יעבוד אם גבר יכתוב את הסיפור הזה.
אבל אתה נכנס בדיוק לפינה של הקלישאות
כפי שגברים תופסים אותם.
מאות שנים של הסללה והשתקה, לימדו נשים להתארגן בקבוצות היררכיות על בסיס התנהגויות אחרות מאלו שנהוגות בחבורות של בנים. בכל סרטי הנוער מאז ולעולם הושם דגש מאוד ברור על "מלכת הכיתה" וגם מאוד ברור שלא הדמויות הגבריות המליכו אותה. פשוט בעיניים גבריות, מאוד קשה (ככל הנראה, ע"פ הממצאים שמתוארים בתרבות הפופולרית) להבחין בדינמיקה שהיא לא בקצוות. מאוד קל לזהות את הנערה הכי חזקה ואת הנערה הכי חלשה בדינמיקה קבוצתית של כיתה או תנועת נוער, את המנעד שבאמצע הרבה פחות קל להבין אם אתה לא חלק מהקבוצה.
נשים היו שותפות לקריאה ולצפיה בבעל זבוב, וגם הן הצליחו להבין את הקונספט של היררכיה, משום שזה משהו שקיים בדינמיקה החברתית של כולם. לא רק של בנים.
בעל זבוב הוא ניסוי תיאורטי בדינמיקה חברתית-גברית. בפייט קלאב יש דמות ראשית אחת שדרך האינטראקציות שלה עם הסביבה מלמדת משהו על גבריות. בעל זבוב זה סיפור על קבוצה.
לא מבינה מדוע לדעתך לא יכול להתקיים ניסוי תיאורטי בדינמיקה חברתית-נשית.
קבוצת נשים מתנהלת אחרת מקבוצת גברים
אבל שלא יהיה לך ספק, ילדות יכולות להיות לא פחות אלימות ואכזריות מילדים, זה רק הסגנון והטקטיקות שאחרות
ילדות פחות נוטות להסתיר את הרגשות שלהן, אבל הן יודעות להשתמש באלימות רגשית טוב יותר מילדים. אם לצטט את לואי סי קיי "boys will fuck shit up, girls are fucked up"
תתפלא אבל ילדות בהחלט מסוגלות לצחוק או לפגוע במישהי כי היא מפגינה חולשה, יש את המושג "בכיינית" בין נשים. יש זלזול ובוז למי שמפגינה פגיעות רגשית (בעיקר אם היא נמוכה במדג החברתי או בקליקה אחרת).
"אינטרקציה אינטימית ורגישה" היא לא דבר שקורה בחברה נשית מסוכסכת.
אלימות נשית היא ספציפית ואישית, היא מכוונת לפגועה במהות של האדם, במה שהופך אותו לעצמו.
אלימות בתוך חברה נשים היא שקטה, כמעט מתחת לפני השטח. היא לא צעקנית ומושכת תשומת לב אבל היא אכזרית, בנויה על היררכיה, קליקות ומעמדות ואין לה רחמים. חברת ילדות יכולה להתעלל במישהי עד לסף שפיות ואז להסתובב ולצחוק עליה שהיא עושה מזה ביג דיל והדרמה קווין צריכה להרגע ולהתנהג כרגיל. ובסיטואציה הנכונה האלימות הרגשית יכולה בקלות להפוך לאלימות פיזית
סיפור בעל זבובי עם קבוצת בנות במקום קבוצת בנים יכול להיות סיפור מרתק (אם יכתב ע"י אישה הנכונה).
זה לא יהיה בעל זבוב הקלאסי, אבל זה לא צריך להיות. הרעיון המרכזי של קבוצת ילדים מופרדת מהחברה וחושפת דפוסי התנהגות אכזריים שטבועים בנפש האדם רחב מספיק להכיל גרסאות נוספות על אותו שלד
בעלת זבוב לא תהיה גרסת ג'נדרבנדינג של בעל זבוב.
או לפחות, רצוי שלא תהיה. לקחת אלימות גברית ולשים אותה בידי בנות פשוט לא יראה נכון.
אבל, כמו שאמרו לפני, בעל זבוב זה לא סרט על בנים שהולכים מכות. בעל זבוב זה סיפור על קבוצת ילדים שמנותקת מהציביליזציה ומשילה מעצמה את המאפיינים התרבותיים. דבר כזה יכול לקרות בקבוצה גברית, נשית או מעורבת, והסיפור יראה אחרת בכל מקרה.
הבעיה היחידה, ובינתיים נראה שהיא לא עומדת להיפתר, היא נקודת המבט של הכותב. גולדינג היה בן שכתב על קבוצת בנים – זה בסדר גמור. אבל לא פלא שהוא היה בספק לגבי גרסת בנות – מכיוון שיהיו הבדלים משמעותיים באינטראקציה. הסיפור הזה צריך כותבת אשה, או לפחות יועצות מאד רציניות. אחרת זה יחרוק.
זה... בדיוק מה שאני אמרתי
לקחת את השלד הבסיסי של בעל זבוב אבל לשנות את פרטי העלילה והדמויות בהתאם למגדר
זה לא יהיה בעל זבוב כמובן, זה יהיה בהשארת בעל זבוב, ועם כותבת טובה ואינטיליגנטית זה יוכל להיות מרתק
רק הסגברתי.
(ל"ת)
לא ניהלנו את הדיון הזה כבר פעם פה?
ז"א, זה היה לגבי בונד שחור, ולא בעל הזבוב עם ילדות במקום ילדים, אבל אני די סגורה על זה שזה אותו הדיון…
אני דווקא חושבת שזה דיון הפוך
(והתיחסתי להשוואה בין פייט קלאב לבעל זבוב, אבל מבחינתי אפשר להחליף את פייט קלאב בבונד ואת הגבריות במיליטנטיות או משהו, וזה אותו טיעון)
זה דיון הפוך
בונד שחור זה האם שינוי בגזע משנה את הדמות
פה זה האם שינוי במין של כל הדמויות משנה את העלילה ואת המסר
אף אחד לא טוען שבעל זבוב עם ילדות יהיה אותו בעל זבוב הקלאסי, אבל השאלה איך יראה סיפור שכזה עם אינטרקציה מגדרית אחרת היא דיון מעניין מאוד
זה לא יהיה בעל זבוב, זה יהיה בהשראת בעל זבוב
אז מין גירלס?
(ל"ת)
המלצה - It Comes at Night
בגדול זה סרט על משפחה שמתגוררת בבידוד בזמן שבעולם התפשטה איזו שהיא מחלה קטלנית. אז נכנסת לתמונה משפחה אחרת שמחפשת מקום מקלט, ומעבר לזה לא אגיד. רק שזה סרט איטי שמבוסס בעיקר על אווירה (שמועברת באופן נהדר באמצעות הצילום והסאונד), הוא לא נותן הרבה פרטי רקע ומשאיר לצופה לא מעט דברים להשלים / לנחש. אני יכול להבין למה הרבה אנשים חשבו שהוא משעמם / מכעיס (לפי ביקורות שראיתי), אבל לדעתי הוא היה מאוד אפקטיבי במה שהוא ניסה לעשות ואחד הסרטים הטובים שראיתי השנה. זמין באתרי האינטרנט המפוקפקים הקרובים אליכם.
סרט מצוין ומלא באווירה וצילום מרהיב.
הדרמה שם עשויה כה טוב שהיא גרמה לי לתהות למה אני בכלל צופה עדיין במתים המהלכים.
הזוכים הראשונים באוסקר השנה הוכרזו
הזוכים בפרס האוסקר על מפעל חיים או אוסקר של כבוד או איך שלא קוראים לזה יהיו:
דונלד סאת'רלנד (שאף פעם לא היה מועמד, השם ישמור)
צ'רלס ברנט (אחד הבמאים השחורים הראשונים הבולטים באמריקה. )
אגנס ורדה (במאית דוקומנטרי בעיקר, שעשתה גם את "קליאו מ5 ועד 7")
אוון רויזמן (הצלם של "מגרש השדים", "רשת שידור", "טוטסי", "הקשר הצרפתי")
קבוצת אלקו רוכשת את גלובוס מקס
(למי שלא ידע, גלובוס מקס נמצאת בהקפאת הליכים זה כמה חודשים):
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5013545,00.html
מוזר.
רק עכשיו בונים את הגלןבוס מקס החדש באשקלון. אפילו יש שלט והכל.
הרבה פעמים כניסה להשקעות גדולות
הן סימן לתחילת הסוף. אני לא כלכלנית ולא עוקבת או מבינה עד הסוף את התהליכים אז אני לא יודעת אם הכניסה להשקעה אחת יותר מידי היא מי שמקריסה את כל העסק (כלומר היבריס) או שזה איזשהו נסיון נואש לצאת ממצב רע (מתוך הנחה שיכנסו עוד משקיעים וכספים אם יצליחו לסחוב את הפרויקט)
אני דואג במקצת
נכון לעכשיו, להלן רשימת דפי הסרט שהוספו, מהחדש לישן:
דרור אדום
להראות, לנין!
להתראות כריסטופר רובין
נטושים
סה לה וי!
הכל בסדר?
הילדים בסדר
אושר
מחוברים לחיים
שנות חיינו היפות ביותר
הכי מתוק שיש
חגיגה בסנוקר
והיום בפינתנו #NotTheOnion
מייקל ביי יפיק סרט לייב-אקשן של "דורה החוקרת". את התסריט יכתוב ניק סטולר, שכתב גם סרטים כמו "שכנים ו"יס מן" אבל גם את "החבובות" ו"קפטן תחתונים".
מקור.
מחר אני מצפה להתעורר לידיעה על סרט של "בוב הבנאי" בבימוי זאק סניידר.
זאק סניידר על החתולים הסמוראים, בהפקת מייקל ביי.
מפיק אקזקיוטיב: כריסטופר נולאן.
בתפקיד הראשי: ג'פרי דין מורגן.
בום!