זה כבר שנים שהוליווד נוברת בארכיון הסרטים שלה בתכיפות מדאיגה ומכריזה על גרסה מחודשת לכל שם מוכר שהיא יכולה למצוא. לכן המושגים "ריבוט" ו"רימייק" צצים בלא מעט כותרות. הכותרת הנוכחית היא הרעיון של ריבוט ל"מטריקס" – שזה די משעשע, כשחושבים על זה. לא, לא חוסר המקוריות המייאש של הוליווד, אלא הביטוי "לעשות ריבוט למטריקס".
קרו כמה דברים מאז שיצא הסרט המקורי ב 1999: הספיקו לצאת לו שני סרטי המשך, שקהל מעריצי הסרט המקורי מכחיש באדיקות את קיומם; שני הבמאים שלו הפכו במפתיע לבמאיות; וקיאנו ריבס הפסיק להזדקן (אם הוא אי פעם הזדקן). עכשיו, קצת פחות מעשרים שנה אחרי, אולפני "וורנר" החליטו שעבר מספיק זמן כדי לעשות גרסה חדשה לאחד הסרטים הכי מוכרים בעולם, שהשפיע רבות על הקולנוע כפי שאנחנו מכירים אותו. לא ידוע כרגע שום דבר על הפרוייקט, כולל האם האחיות וואשובסקי יהיו מעורבות בו. זאק פן, התסריטאי המיועד, טוען בטוויטר שהריבוט הזה הוא בכלל לא ריבוט, אלא סוג כלשהו של הרחבה של העולם של המטריקס, והביא כדוגמה את העולם של "אקס-מן", שכלל יצירות שונות זו מזו כמו "לוגאן", "דדפול" ו"Legion". אוקיי, אז איזה מין סרט הוא הלא-ריבוט של "מטריקס"? שמועה אחת אומרת שוורנר שוקלת פריקוול שעוסק במורפאוס הצעיר. אבל לכו תדעו. הימור שלי – ניאו לוקח את הפעם את הגלולה הכחולה והסרט נהיה הרבה יותר קצר. [THR]
מישהו שפחות אוהב את המילה "רימייק" הוא ג'ו קרנהן. הבמאי של "שטח פראי" ו"צוות לעניין" הכריז שהוא מתכוון לעשות גרסה חדשה (ואמריקאית) לסרט האקשן האינדונזי "הפשיטה". אבל זה לא רימייק! לא, לא, זה "reimagining", או כמו שהוא מסביר "תיאור מחדש של אותו התרחיש". אה, אוקיי, מזל שהבהרת שזה זה ובכלל לא רימייק. עם אותו השם. יודעים מה, אולי אני אציע להוליווד את הרעיון שלי לסרט על אנשים שיכולים להכנס לחלומות של אנשים אחרים ומשתמשים בזה כדי לשתול רעיון בראש של מישהו. יקראו לזה "התחלה". אבל זה לא רימייק! אי אפשר לעשות רימייק ל"התחלה", מה קרה לכם. זה רק תיאור מחדש של אותו התרחיש. [THR]
כן, אמריקה בהחלט אוהבת לקחת סרטים זרים ולעשות להם גרסאות באנגלית. כי למה להטריח אנשים לקרוא כתוביות. אחד העיבודים האלה היה של דייויד פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון" השוודי, שיצא ב 2011. מכיוון שלספר עליו הוא מבוסס יש ספרי המשך, היה הגיוני לצפות שיצאו לו סרטי המשך. אבל הסרט היה פחות מצליח מהצפוי, וההמשכים מעולם לא יצאו לפועל. עכשיו, אולפני סוני הכריזו פתאום שהם עומדים להוציא את סרט ההמשך הזה… סוג של. הסרט החדש, "הנערה ברשת העכביש", לא יהיה מבוסס על הספר השני בסדרה – אלא על הרביעי, זה שלא נכתב על ידי סטיג לארסון, הסופר של הטרילוגיה המקורית. למרות שהוא כן מהווה המשך של הספרים הקודמים מבחינה עלילתית, הקאסט שלא הסרט יהיה חדש לגמרי. את מקומו של פינצ'ר יתפוס פדה אלוורז, שביים את "לא לנשום". לקפוץ מהספר הראשון לרביעי זו טקטיקה… מעניינת. אולי הם פשוט נבהלו מהמקרה של "מפוצלים", שכל-כך איבדה תנופה בין הסרט הראשון לרביעי, שהסרט האחרון בכלל לא יצא לקולנוע. כמו שאומרים, "אתה מת בתור סרט בודד, או נמשך מספיק זמן כדי לראות את עצמך הופך לסרט טלוויזיה. או פשוט מדלג לסרט הרביעי". [THR]
ובינתיים, ביקום הקומיקס של DC: "באטמן נגד סופרמן" נקטל קשה בביקורות, אבל יש איזו שהיא הסכמה שאיש העטלף בגילומו של בן אפלק היה אחד הדברים שיותר עבדו בו. לכן היה מתבקש שהוא יקבל סרט סולו משלו. בהתחלה היה נראה שאפלק גם יככב וגם ישב על כסא הבמאי, ובהתחשב בכך שהוא הבמאי של סרטים מוערכים כמו "נראתה לאחרונה" ו"ארגו", זה לא היה רעיון רע. אבל בנקודה כלשהי, אפלק החליט שבעצם פחות בא לו לביים, והוא מעדיף להיצמד למשחק. האולפנים החלו לחפש מחליף. ונכון לרגע זה, נראה שהמחליף הזה הוא מאט ריבס, הבמאי של "כוכב הקופים: השחר" המצוין (וגם ההמשך הבא, "המלחמה" שייצא בקיץ. בכל זאת, כדאי לא לבנות על זה יותר מדי, כי היקום הקולנועי של DC מאבד במאים לעתים קרובות: סרט הסולו של "הפלאש" כבר הספיק לשכור ולאבד שני במאים שונים. אני אתאיסט והכל, אבל זה ממש נראה כאילו יש מישהו שלא רוצה לראות את היקום הזה ממשיך, ובצדק. [THR]
קפיצה בין ספרים
יש לפחות מקרה נוסף ואולי אפילו טיפה יותר מוזר-ספרים של דן בראון על רוברט לאנגדון. בהתחלה צילמו סרט על פי ספר שני בסדרה (כנראה הספר הכי פופולרי בין הארבעה) ואז צילמו סרט שמבוסס על ספר ראשון, דילגו על השלישי וישר עברו לרביעי.
אבל שם הכרונולוגיה לא באמת חשובה
(ל"ת)
זה כמו להגיד שהסרטים של ג'יימס בונד לא צולמו לפי הסדר...
(ל"ת)
זה לא ריבוט זה דבש.
(ל"ת)
בן אפלק אמר בעבר שהוא יביים רק אם הוא יאהב את התסריט
כנראה שהוא לא יכל להגיד את אותו הדבר על לשחק בסרט כי יש לו חוזה לקיים.
בכל מקרה, הוא אמר את זה, ואז כמה שבועות אחר כך הוא פרש מהבימוי. מוזמנים להסיק מסקנות.
אולי הוא לוקח סיכון מחושב
בתור אחד שבאופן די קבוע נקטל על כישורי המשחק, הוא האיש שיצא הכי סבבה מהביקורות הקטלניות לבאטמן VS סופרמן. אם הוא יהיה אחראי גם לבימוי, הוא מעלה את רף הסיכון שלו באופן מאוד משמעותי, משום שכבמאי הוא לא קיבל עד כה ביקורות שליליות מעולם. כשחקן, ככל הנראה יגידו שהוא התמודד סבבה עם תסריט רע, שזה פחות או יותר מה שאומרים על כל שחקן סביר בסרטי DC. במקרה הגרוע יגידו שבאופן בלתי מפתיע הוא מפשל שוב, והוא עדיין יוכל להנות מהשכר הגבוה.
כבר לא רלוונטי
התסריט שאפלק לא אהב כנראה נזרק כבר ועובדים על חדש כך שזה לא כל כך רלוונטי. בכל מקרה מן הסתם אם הוא וויתר על לביים כנראה שזה לא היה תסריט עוצר נשימה
כבר עשו reimagining לפשיטה
קראו לזה Dredd.
למרות שאם אני זוכר נכון
דרדד היה באיזה גיהנום הפצה כזה או אחר שממקם אותו לפני או במקביל לפשיטה.
אבל כן, מה שאמרת. פרט לעובדה שצריך לומר שDredd פשוט מעולה.
חבל שנערה עם קעקוע דרקון לא הצליח.
הוא היה עיבוד הרבה יותר טוב מאשר הסרט השוודי ורוני מארה היתה מדהימה. הבימוי של פינצ'ר היה כמובן ללא רבב, ומה שמשך את פינצ'ר מלכתחילה היא העובדה שזה פרנצ'ייז למבוגרים בלבד – ואין הרבה כאלה. אבל פינצ'ר יקר ודניאל קרייג גם יקר, ואכן השמועות אמרו שההמשך בוטל בין היתר כי קרייג דרש המון כסף. שזה יפה לירוק לבאר ממנה הוא שתה. סוני היו אלה שהפכו את קרייג לכזה סטאר מלכתחילה.
בכל מקרה, ללכת על צוות קטן יותר וזול יותר (ויחד עם זאת איכותי – אלוורז במאי נהדר) זה צעד חכם שלא מסביר למה לעזאזל לעבד דווקא את הספר הרביעי.
ההסבר פשוט
הספרים השני והשלישי גרועים.
בטח בתור תסריט לסרט.
למי יש סבלנות לעוד מותחן המלחמה הקרה וונאבי מתוחכם.
אכן כן
הספרי המשך היו גרועים להפליא. נראה לי שלהפוך אותם לסרטים לא היה עולה יפה גם קופתית וגם ביקורטית. סטיג לארסון הוא לא סופר מוצלח למדי. יש סופרי מתח נורווגים/שוודים/דנים מוצלחים בהרבה
ושוב אני מוצא עצמי בדעת מיעוט: הספרים ה2 וה3 התעלו על המקור בעיני.
את הספר הראשון צלחתי במאמץ רב, בעיקר בגלל שהוא לא התקדם לשום מקום ונכנס לכל כך הרבה פרטי טריוויה היסטוריים מיותרים, ורק בפרקים האחרונים פתאום התעורר והאיץ.
השני והשלישי הם בפירוש העלאת הילוך, גם מבחינת האקשן וגם מבחינת התפתחות הדמויות.
ורוני מארה, יקרה?
אם דניאל קרייג יקר, אוקיי – אז אפשר להחליף אותו ולהשאיר את מארה, שמעולם עוד לא לוהקה כג'יימס בונד, היתה ללא ספק אחד הדברים המוצלחים בסרט וקיבלה על זה מועמדות לאוסקר.
הם מחליפים אותה גם, משום מה.
(ל"ת)
לסרט הזה יש תקציב הרבה יותר נמוך מלסרט מ-2011
ורוני מארה מאד התייקרה מאז (בין השאר בגלל המועמדות לאוסקר).
פינצ'ר היה הסיבה העיקרית שהיא הסכימה להיות בסרט הראשון, אז בלעדיו יהיה מאד קשה למכור לה את הסרט הזה.
אבל בין המועמדות להחליף אותה יש את סקרלט ג'והנסון ונטלי פורטמן
שהן, אני די בטוח, פי כמה וכמה יותר יקרות ממנה.
זה בהחלט הזוי בעיני.
היא ללא ספק זולה יותר מפורטמן או ג'והנסון (אם להאמין לדיווחים לגבי רצונות האולפן) ויש קונצנזוס מאד גורף לגבי זה שהיעא הדבר שעשה את הסרט (היא ופינצ'ר), הרבה יותר מהליהוק של קרייג שלמען האמת סיפק את הסחורה אבל לא הביא משהו יוצא דופן לשולחן.
רוני היתה צריכה להמשיך משם לבלייד ראנר
כאנדרואידית. התבקש.
אבל לטעמי חוץ ממנה, הסרט היה חלש. דווקא הטרילוגיה השוודית (שלא זכור לי אם היתה קולנועית או טלוויזיונית במקור) היתה יותר אמינה.
המלצה לסדרה: סמוראי ג'ק (2017)
לא חייבים לראות את העונות הקודמות לפני שקופצים לחידוש הזה שיצא השנה, אבל מומלץ לפחות לקרוא בויקיפדיה מידע כללי על העלילה לפני כן.
העונה החדשה מתרחשת 50 שנה אחרי סיום העונה הקודמת, ובוגרת ואפלה מקודמותיה (והסדרה החדשה גם משודרת ברצועת Adult Swim בקרטון נטוורק מה שמאפשר לה להראות כעת דם ודברים אחרים בוגרים שלא היו בסדרה הישנה).
בינתיים שודרו רק שני הפרקים וזו כבר אחת הסדרות הכי טובות של השנים האחרונות. האקשן מדהים, האנימציה והציורים עוצרי נשימה, וגנדי טרטקובסקי הוא גאון והבימוי שלו מבריק. הנבלות של העונה, "הבנות של אקו" ("Daughters of Aku") הן מהיותר מפחידות/מאיימות/באד-אסיות משנראו על המסך מזה הרבה זמן.
בקיצור, מאוד מומלץ!
לגבי "איש העטלף"
מיום ליום, אני משתכנע יותר שהסרט הזה פשוט לא ייצא לפועל : תחילה זה היה הפיאסקו של תסריט כן או לא של אפלק, שאח"כ הצטרפו אליו בדרך ג'ף ג'ונס, דיוויד גויר, כריס טריו ומי לא. זה נמשך עם ההחלטה למצוא במאי חדש, ונמשך עם התלחששויות אודות שיפוץ התסריט מהיסוד (page one rewrite ), ודחייה משמעותית של לוח הזמנים לפרויקט עקב המחויבות של ריבס לכוכב הקופים.
http://www.slashfilm.com/the-batman-screenplay-and-delays/
מילא שכל הסיפור משדר אי בהירות אצל הציבור הרחב שעוקב אחרי הידיעות והדיווחים, אבל שג'ו מנגניילו, מי שדאגו להכריז על ליהוקו לסרט כנבל, ואפילו שחררו סרטון צילום בו נראית החליפה, אפילו הוא כבר לא ממש בטוח
http://screenrant.com/deathstroke-not-in-batman-movie-joe-manganiello/
עדיף שיידחה בשנה שנתיים ולא יצא משהו נמהר ופזיז
(ל"ת)
אפרופו פינצ'ר
מתגעגעים אליו.מישהו יודע אם יש לו תוכניות לעתיד הקרוב?
כן, זה:
https://www.youtube.com/watch?v=LR3G1lWbnUU
סדרה לנטפליקס בשם Mindhunter.
חוץ מזה, הוא רוצה לעשות את "מלחמת העולם Z שתיים", משום מה, אבל הסרט הזה נמחק מלוח הזמנים של האולפן, ועכשיו בכלל לא ברור האם או מתי הוא יקרה.
חבל
ראיתי שכתבת כן ונדלקתי,אבל אני לא רואה סדרות,וגם אם הוא יעשה את מלחמת העולם זד 2 זה ממש לא הסגנון שלו.באסה
אני חש בסתירה
מצד אחד אתה רותם המגוון, מצד שני – לא רואה סדרות. אז אולי לא עד כדי כך מגוון? ;)
אגב, אני גם ממעט בצפיה בסדרות לעומת סרטים, אבל אתה יודע שיש עולם מופלא של סדרות מעולות היום (יש שיאמרו יותר מדי סדרות מעולות היום), כן?
המשך למלחמת העולם Z עם פינצ'ר?!
אני בפנים!
אולי זה יכול להיות כמו "הנוסע השמיני", שכל במאי מביא משהו איתו לשולחן.
Nerf John Wick
הולי שיט, זה נהדר. לא אתנגד אם יעשו ריבוט ל"ג'ון וויק" עם גרסא של זה באורך מלא. אין ספק שאהנה ממנה הרבה יותר.
אל דאגה
הגיוון שלי מתבטא בדרכים סודיות שאני לא חושף לפני כל אחד…
אני בטוח שיש עולם מופלא של סדרות,ייתכן אפילו שהוא נפלא יותר מהסרטים,אבל מעבר לעובדה שלראות סדרה זה פרויקט מרתיע,אני לא מתחבר לקונספט של פרק אחרי פרק אחרי עונה אחרי עונה,די דומה להסתייגות של דורון מהסרטים של מארוול.מרוב ריבוי הפרקים אף פרק לא מרגיש חשוב.
חוץ מזה,מבחינתי העיקר בסרטים זה לא התסריט אלא בביצוע,ואין ספק שבאספקט הזה הקולנוע מוביל על הסדרות בשנות אור
*בביצוע-בבימוי
מה לעזעזל קרה לוורנר?
לפני 10 שנים הם היו אימפריית מדיה הגדולה ביותר בעולם. עכשיו הם לא יותר מאוסף של נכסים שרק מחכים להימכר בכמה שיותר כסף.
אין ספק? לדעתי יש
במשחקי הכס, לדוגמא, יש סצינות שלא היו מביישות שום סרט שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות.
זו בחירה אישית ואם אתה לא מעוניין, אתה לא מעוניין… אבל יש היום בטלוויזיה ובנטפליקס סדרות כל כך מוצלחות, ממש חבל לוותר על כולן.
אופס, זה היה אמור להיות בתגובה לרתם המגוון
(ל"ת)
אופס.לגלופיופי,רק עכשיו שמתי לב שאת בת ופניתי אלייך בלשון זכר.מתנצל
ראית פעם בסדרה בימוי ברמה של,אם להשתמש בדוגמאות קיצוניות,רקוויאם לחלום או אפוקליסה עכשיושאלה רטורית,אני באמת סקרן.סרטים כאלה הם הסיבה שאני אוהב קולנוע,ולא סרטים כמו זודיאק או יוקרה(למרות שהם סרטים טובים מאוד).
הכוח של סדרות למיטב הבנתי,הוא בבנייה עמוקה יותר של דמויות בגלל שהיריעה רחבה יותר,ויש פחות דגש על הקולנוע בגלל המסך הקטן(שוב,זה רק ניחוש מושכל,אני לא באמת יודע)
בכל מקרה גם אם אתה צודק,כמו שאמרתי זו לא הסיבה היחידה שאני לא נמשך לסדרות כך שזה לא באמת משנה
*זו לא שאלה רטורית,אני באמת סקרן
המגבלה האמיתית בסדרות טלוויזיה בנושא בימוי היא
שמכורח המציאות, לכל פרק יש במאים שונים, שגם אם הם כולם מושפעים מסגנון שהוכתב להם – בסופו של דבר יוצרים רמה וסגנון לא אחידים.
יש סדרות שמצליחות להתעלות מעל זה – "הסופרנוס" מבויימת לעילא ולעילא, אולי בלי הטריקים הבולטים של רקוויאם לחלום או אפוקליפסה עכשיו (ולמען הסר ספק, אני חושב שאלו סרטים מעולים), אבל הסגנון שלה מאד אחיד ותשומת הלב לפרטים והשימוש בצילום ועריכה מדהימים בכל פרק מחדש.
ויש לאחרונה גל של סדרות (בעיקר מיני סדרות) שמבויימות כולן ע"י במאי יחיד, מה שיוצר אחידות ברמה ובסגנון. הדוגמא הכי בולטת לכך היא העונה הראשונה של "בלש אמיתי".
מעניין
אם היו שואלים אותי מיהי מיני הסדרה הטובה ביותר שראיתי בשנים האחרונות, לא הייתי שולפת את בלש אמיתי. אבל אני מסכימה איתך, מבין הסדרות בעת האחרונה, היא בהחלט המהודקת ביותר ברמת הביצוע ושמרה על אחידות באיכות (המשחק, התסריט, הבימוי ורמת העניין) לכל אורכה.
נכון, לזה התכוונתי
חשוב להדגיש – רק העונה הראשונה.
להדגיש את ההדגשה
בעונה הראשונה רואים שיש במאי אחד עם חזון ייחודי משלו. על העונה השניה עבדו כמה במאים ובעקבות זה היא מפוספסת לגמרי.
יש גם מקרה הפוך
Mr.Robot. על העונה הראשונה עבדו מספר במאים וכותבים – וזו עונה מצויינת. לעומתה, את כל פרקי העונה השנייה כתב וביים סאם אסמייל (השואוראנר), והעונה הזו מפוספסת לחלוטין. לפעמים נקודות מבט אחרות יכולות לתרום לסדרה.
הבעיה עם בלש פרטי 2 היא אחרת
היא פשוט כתובה לא מספיק טוב. גם היוצר של הסדרה וגם בכירים ב-HBO אמרו שהם מאוד רצו להספיק להעלות את העונה השניה תוך שנה משידור הראשונה, אז הכתיבה נעשתה בלחץ זמן (זאת סדרה עם כותב אחד, בניגוד להרבה סדרות אחרות בהן יש צוות כותבים). אאל"ט לכן גם הסדרה לא בוטלה רשמית, ויש סיכוי לעונה נוספת, למרות שנראה לי שהיוצר כבר לא בעניין כרגע.
אל תפספסו את Quarry
כמו בלש אמיתי(ושאר סדרות המופת של השנים האחרונות) היא לא מסתפקת בכתיבה טובה ושחקנים טובים כדי להעביר את הסיפור, אלא משתמשת בשפה הקולנועית שלה כדי להכניס עוד רבדים ומשמעויות ליצירה.
זה נשמע כמו משהו מובן מאליו אבל כשמסתכלים על סדרות גדולות ומפוצצות רייטינג(משחקי הכס כדוגמה עיקרית, גם וסטוורלד מתאימה לנושא) השפה הקולנועית שלהן לא מאוד מעניינת או מקורית, היא יעילה. הסיפור מסופר ע"י מה שהדמויות אומרות ולפעמים עושות, מידי פעם יש איזה שוט דרמתי או איזה פרק 9 עם קרב מרשים ובמאי מעניין.
עוד דוגמא מעניינת
יש עכשיו מיני סדרה בHBO ובאמאזון שנקראת "Big Little Lies" שאת כל הפרקים שלה מביים ג'ון מארק וולה, מ"מועדון הלקוחות של דאלאס" ו"wild".
אני לא יודע מה טיבה כי לא שודרו כל הפרקים, וכשמדובר במיני סדרות אני מאמין בצפיית בינג', אבל זו עוד דוגמא טובה.
היא מעולה, ובהחלט מרגישים את הסגנון הייחודי שלו
(ל"ת)
ויש גם את סמוראי ג'ק החדשה
שאת כל הפרקים ביים גנדי טרטקובסקי והיא מבוימת מדהים! וכל כך קולנועית. ברצינות בין הדברים הכי טובים בטלוויזיה עכשיו לא לפספס!
פארגו והסופרנוס.
(ל"ת)
כן, יש סדרות מושקעות בבימוי
בעיקר בשנים האחרונות, ולרובן יש גם עונות קצרות (כי השקעה=כסף ויש גבול לכמה אפשר להשקיע).
למשל פארגו, בעיקר העונה השניה. גם Boardwalk Empire, Breaking Bad וכמובן משחקי הכס.
ויש כאמור סדרות שבמאים מעולים ביימו את כל הפרקים שלהן: The Knick (סודרברג), בלש אמיתי (עונה 1), The Get Down (באז להרמן) ועוד… כאמור גם דייוויד פינצ'ר מתמקד עכשיו בטלוויזיה.
בקיצור, באמת ממליץ לבדוק ולא לפסול על הסף.
גם האחיות וושאבסקי ביימו את כל הפרקים ב-Sense 8 של נטפליקס
גם מאוד מומלצת.
טוב אין ספק שסקרנתם אותי
אבל אולי בעתיד, כשצליח להשלים כמות מספקת יותר של קלאסיקות ויהיה לי יותר זמן לראות סרטים.כרגע המצב הוא שאני רואה סרט פעם בשבועיים שלושה, ובהזדמנות הנדירה הזאת אני מעדיף ללכת על בטוח ולא לקחת סיכונים.בכל מקרה תודה
הן ביימן חלק גדול מהפרקים, לא את כולם
(ל"ת)
סדרה אדירה! הדבר הכי טוב של האחיות מאז מטריקס ואפילו יותר.
אבל מגיע קרדיט גם לסטרזינסקי…
כל כך שונה מהמטריקס
שזה לא יכול להיות במקרה. סנס8 היא ממש "אנטי-מטריקס".
מטריקס היו סרטים נטולי רגש וצבע, בעוד שב-סנס8 רגשות, תחושות, וצבעוניות הם מוטיבים מרכזיים שהסדרה בנויה סביבם.
במטריקס האנושות מחוברת למכונה, בסנס8 האנושות מחוברת לעצמה.
כל כך שונה מהמטריקס
שזה לא יכול להיות במקרה. סנס8 היא ממש "אנטי-מטריקס".
מטריקס היו סרטים נטולי רגש וצבע, בעוד שב-סנס8 רגשות, תחושות, וצבעוניות הם מוטיבים מרכזיים שהסדרה בנויה סביבם.
במטריקס האנושות מחוברת למכונה, בסנס8 האנושות מחוברת לעצמה.
כל כך שונה מהמטריקס
שזה לא יכול להיות במקרה. סנס8 היא ממש "אנטי-מטריקס".
מטריקס היו סרטים נטולי רגש וצבע, בעוד שב-סנס8 רגשות, תחושות, וצבעוניות הם מוטיבים מרכזיים שהסדרה בנויה סביבם.
במטריקס האנושות מחוברת למכונה, בסנס8 האנושות מחוברת לעצמה.
כל כך שונה מהמטריקס
שזה לא יכול להיות במקרה. סנס8 היא ממש "אנטי-מטריקס".
מטריקס היו סרטים נטולי רגש וצבע, בעוד שב-סנס8 רגשות, תחושות, וצבעוניות הם מוטיבים מרכזיים שהסדרה בנויה סביבם.
במטריקס האנושות מחוברת למכונה, בסנס8 האנושות מחוברת לעצמה.
אני מרגיש גליץ' במטריקס
(ל"ת)
אני לא צופה טלוויזיה כזה גדול
אבל יש שני סדרות בהן הבימוי מהווה לדעתי אלמנט קריטי בצורה עקבית:
"דוקומנטרי עכשיו!" וקי&פיל.
ההשקעה ביצירת הפארודיה בדיוק כל כך גבוה בשני הסדרות, בשנייה תוך מעבר בז'אנרים רבים ולפגוע בכולם בדיוק באותו הטון הם לדעתי סימן שעבודות הבימוי שלהם נהדרות בכל כיוון הרבה יותר משימוש מגניב במצלמה או התלהבות כזאת או אחרת (שלום, "אימה אמריקאית").
מקום לאחר מכן מגיעים רגעים מסוימים אצל "שובר שורות", אבל שום דבר שמשתווה לאורך תקופה לקולנוע.
ככה או ככה
מה שיותר מפריע לי בסדרות זה ריבוי הפרקים.לעזאזל,אני אוהב סצינות שיא וסצינות סיום,ברוב המוחלט של הסרטים שראיתי אחת מהסצינות האלה היא הטובה ביותר.אני חושב ששעתיים זה בהחלט פרק זמן סביר בשביל לחכות לסצינה כזאת.אבל שנתיים?ממש לא,תודה רבה
זה לא רק ריבוי
זה גם איכות מתנדנדת – רק בשרשור הזה, שרובו נועד להלל טלוויזיה הדיבורים היו על עונות שהן טובות ועונות שהן גרועות. הבעיה הגדולה שלי עם סדרות טלוויזיה זה שכתור יצירה אחת הן לרוב מלאות בחללים מתים של עונות שלא עבדו ופרקים גרועים. אנחנו אומנם ב"תור הזהב" וכל זה, אבל לרוב מה שזה אומר זה שיוצאות סדרות עם עונות ראשונות מרשימות שאנשים מהללים ואז יוצאת עונה שנייה ופוגעת מהמוניטין חסר רבב שלה, וכבר גורמת לה כיצירה להיראות חלשה בהרבה. אפשר כמובן לוותר על המשך הצפייה, אבל זה לא אותה החוויה של לראות סיפור עם סיום.
אפילו הסדרה הכי טובה בטלוויזיה (הסמויה או שובר שורות) מלאה בביקורות שמודות שכן, העונה הראשונה/השנייה/החמישית (תלוי איזה סדרה) לא משהו וצריך לשרוד אותה כדי להגיע לחלקים הבאמת טובים. איך לעזאזל אני אמור להתחבר למדיום ששישית מזמן הצפייה שלי עובר על צפייה לא מהנה רק בשביל להגיע לחלקים הטובים?
אני מסכים איתך לגמרי
רק שכמובן ניסחת את זה טוב הרבה יותר ממני.
בסרט זה קל:גם אם יש חלקים בסרט מעולה שחלשים יותר,פשוט צריך לצלוח,נניח,20 דקות משעממות בשביל להגיע לחלקים המוצלחים.אבל לחכות 10 פרקים בשביל לצלוח עונה חלשה זה נראה לי מוגזם לחלוטין
מסכים מאד
גם סדרה חדשה שמתחילה עכשיו ומקבלת ביקורות מהללות, זה לא משהו שאפשר להתחייב אליו – הסטטיסטיקה אומרת שהירידה באיכות ככל שהזמן עובר היא בלתי נמנעת.
אני גם הרבה שומע את המשפט: "כן, הסדרה הזאת טובה, אבל רק שתי העונות הראשונות", שזה הגיוני בעיני כמו להגיד "זה סרט טוב, אבל תפסיק לראות אותו אחרי 20 דקות" (לא רלוונטי כמובן לסדרות אנטולוגיה שבהן לכל עונה/פרק יש סיפור שונה ודמויות שונות).
ממש לא מסכימה
הדרך הנכונה בעיני להסתכל על סדרה – כאילו כל עונה היא סרט, ורצף עונות זה רצף סרטים שקשורים אחד לשני – זו סדרת סרטים שקשורים אחד לשני (עולם סינמטי קוראים לזה היום?…).
אפשר לתכנן קשת עלילתית לעונה, שתיים, במקרה ממש קיצוני שלוש. אי אפשר לתכנן מראש קשת עלילתית לשש עונות. זה בלתי אפשרי מבחינה טכנית.
אז בדיוק כמו שאפשר להגיד שפרקים 4,5,6 של סטאר וורז הם טובים, אבל 1-3 לא משהו בכלל, אפשר להגיד שעונות 1-3 של איך פגשתי את אמא שלך, מעולות, ואחר כך הרמה יורדת באופן משמעותי (אני תמיד משתמשת בסדרה הזו בתור דוגמא – כי זו באמת סדרה שבה הירידה ברמה הורגשה באופן ממש דרסטי, זו לא היתה ירידה הדרגתית. היה מאוד ברור שהם תכננו מראש 3 שנים, וכל מה שקרה מנקודה זו ואילך היה מריחה אחת גדולה)
ובכל מקרה כל הדיון הזה הוא בעייתי. ההשוואה בין סדרות לסרטים היא מיותרת בעיני כי נקודות החוזקה של שני המדיומים כל כך שונה בעיני שאני פשוט לא מבינה את הפואנטה.
זה כמו שתשאלו מה יותר טוב – המבורגר או עוגת שוקולד.
יש אנשים שלא אוהבים בשר, יש אנשים שלא אוהבים מתוק. ולמי שאוהב גם וגם – יש מקום לשניהם.
זה אפשרי, במגבלות הרשת
אני לא רואה סיבה עקרונית שסדרת טלוויזיה לא תהיה מתוכננת מראש לחמש, שש ואפילו עשר עונות – כמו שניתן לכתוב סדרת ספרים שמתוכננת מראש כעשרה ספרים (אבל זה, כמובן, נדיר). ההפך: בסדרת טלוויזיה אתה יכול, מראש, לתכנן התפתחות של דמויות ושל עלילה בהיקף שפשוט לא ניתן לחשוב עליו בסרט.
זה לא קורה הרבה כי אם סדרה מצליחה יש לחץ גדול להמשיך אותה גם אם אין לכך הצדקה סיפורית, אבל בימינו זה קורה יותר, כי הטלוויזיה הולכת ונתפסת כז'אנר שיש בו זרם איכותי משמעותי.
הדוגמה הטובה ביותר היא 'שובר שורות', שהיו לה חמש עונות, וברור שהיוצרים ידעו מראש איך היא תתחיל, תתפתח ותיגמר. את מה שהיא עשתה עם הדמויות שלה פשוט לא היה ניתן לעשות בעונה אחת.
צודק אבל מתעלם ממשהו בסיסי
ברור שאפשר לתכנן מראש לחמש שש עונות, אבל אף אחד לא מבטיח שיהיה לסידרה חמש שש עונות ואז מה הצופים ישארו בלי קטרזיס לסיפור, בלי התפתחות אמיתית והכי חשוב בלי סוף לסיפור.
ישנם מאות (אם לא אלפי) דוגמאות לסדרות שנעצרו באמצע הסיפור רק בגלל שחשבו שיהיה עוד עונה. וגם בסרטים זה יכול לקרות אבל לא קורה מסיבות מובנות
לדעתי זה נכון לתת בעונה הראשונה את הסיפור העיקרי ואם מצליח לראות לאן להתפתח, וזה בהחלט משהו שצריך לתכנן מראש . לבצע את זה בהצלחה זה מאוד קשה מתברר ועכשיו שניסיתי לחשוב על דוגמאות חוץ מבבילון 5 או הסופרנוס לא ממש הצלחתי לזכור עוד דוגמאות.
בגלל זה אני תמיד בעד לתת ליוצרים להכתיב
מתי הסדרה תיגמר. הדבר הכי מבאס זו סדרה שנגררת מעבר לנקודת הסיום הטבעית של הסיפור במטרה למרוח ולמתוח אותו, בעיקר כשהיוצר המקורי נוטש והאיכות בעונות המתקדמות יורדת (היי דקסטר).
כמובן שזה יכול לקרות רק עם סדרות שלא נקטעות באמצע בעקבות רייטינג נמוך. הדוגמאות הכי טובות שאני יכולה לחשוב עליהן לסדרה שנבנתה ומסתיימת בהתאם לרצון היוצרים הן שובר שורות ומשחקי הכס. בשני המקרים היה מדובר בסדרות סופר מצליחות שהרשת המשדרת הסכימה לא להאריך את חייהן באופן מלאכותי. כן ירבו.
זה לא אותו הדבר
עזוב שנייה את הבעיות הטכניות – האם זה הגיוני לדרוש מכל השחקנים/במאים/תסריטאים להתחייב לכמות כזו של שנים לפרוייקט שרמת ההצלחה שלו לא ידועה? ומה אם פתאום בטווח של שש שנים מישהו רוצה לעזוב? או חס וחלילה קורה לו משהו.
וחוץ מזה למה דווקא שש? למה לא שלוש? או שמונה? או 15?
כמה עונות צריך לתכנן מראש לפני שזה בסדר לתת OK לסדרה?
ואולי ג'י קי רולינג ידעה מראש איך היא רוצה שהסיפור של הארי פוטר יגמר, אבל אני די סגורה על זה שג'ורג' ר.ר. מרטין די ממשיך עם מה שבא לו בספרים, כך שאחת הסדרות הכי מצליחות בעולם אמנם מתבססת על ספרים, אבל אני לא חושבת שהספרים היו סופר מתוכננים לטווח הרחוק?
וזה בלי קשר למה שאלדד אמר מעלי לגבי נושא הקתרזיס – שאם אתה רוצה שצופים ישארו איתך אתה חייב לתת להם משהו בסוף כל עונה.
הרעיון הוא למצוא צוות כותבים מעולה שבסוף כל עונה ימצא לאן אפשר לקחת את הדמויות עכשיו.
האישה הטובה עשו את זה מעולה בעיני. התחילו עם עונה ראשונה שהיתה סבבה, וככל שהתקדמה היא רק היתה יותר טובה ויותר טובה עד שהגיע לעונה חמש – כשההתפתחות בין העונות נבנתה על בסיס ההתפתחות האישית של הדמויות ובנו סיפור שמתאים בדיוק להן.
האשה הטובה היא אבל סדרה פרוצדורלית
או אפיסודית, איך שרוצים לקרוא לזה. כלומר יש איזשהו סיפור מסגרת כללי שמתקדם מעונה לעונה, אבל בתכלס רוב הפרקים מתעסקים בסיפור השבועי שנפתח ונסגר באותו הפרק (או במקרים מיוחדים סיפור שנמשך על פני שניים-שלושה פרקים).
זה ככה בהרבה סדרות שעוסקות במקומות עבודה כמו ER, האנטומיה של גריי, חוק וסדר וכד'.
כשמשווים סדרות לספרים בדיון הזה אני חושבת יותר על serials, כלומר סדרות שמספרות איזשהו סיפור רציף שנמשך מפרק לפרק, כמו סיפור בהמשכים (כלומר סדרה שאם פספסת בה פרק אחד יהיו חסרים לך חלקים להמשך).
בשנים האחרונות אני יותר ויותר מוצאת שכבר פחות מעניין לי לצפות בסדרות פרוצדורליות, כי מה שאני מחפשת בסדרה הוא בדיוק את האלמנט הזה של סיפור מתמשך, מעמיק, שנותן רוחב יריעה והתפתחות לאורך זמן. יש סדרות פרוצדורליות מעולות, אבל יש איזשהו שלב שה-case of the week תמיד מתחיל להרגיש רפטיטיבי.
ספציפית לגביי האשה הטובה, אני באופן אישי חושבת שהיא מאוד התדרדרה ואיבדה כיוון בעונות האחרונות שלה. התחלתי לאבד בה עניין בערך מתי שוויל מת, ובעונה האחרונה וויתרתי עליה לגמרי.
לא מסכימה איתך לגבי ההגדרה של האישה הטובה
היא סדרת בית משפט, זה כן, ובעונה הראשונה היא היתה פרוצדוראילית יחסית (אבל גם שם היתה עלילה עונתית שהיה חשוב לעקוב אחריה, ואם פספסת פרק זה היה בעייתי). וככל שהעונות התקדמו זה רק הקצין – לחלוטין היו שם קשתות עלילתיות שהפכו את זה ללא ממש אפשרי להבין מה הולך שם, והעלילות בית משפט היו סתם פילרים בין התקדמות עלילתית אחת לשנייה, לא הפוך. ושוב, השיא היה בעונה החמישית שבה גם מרבית סיפורי בית המשפט שהגיעו היו עם דמויות שחוזרות על עצמן ומאוד חשובות מבחינה עלילתית (סנלל לאישה הטובה: כל הנושא של ה NSA, הבחור הבלונדיני שרצח את וויל וכולי), אני לא חושבת שאפשר לראות פרק מאמצע העונה החמישית ולהבין מה קורה שם בלי ידע מוקדם.
אתה לא יכול להשוות את זה לER או NCIS, שבו המצב של הדמויות סטטי, והם תמיד יגידו אותו הדבר ותמיד יעשו אותו הדבר ו*כל* העניין הוא בתיקים השונים.
להגיד שהאישה הטובה היתה פרוצדוריאלית, זה כמו להגיד שאבודים היא פרוצדוריאלית כי בכל פרק היתה התמקדות בסיפור של דמות שונה. אתה כן חייב איזשהי עלילה וסיפור עם מטרה לכל פרק, אחרת זה פשוט בלתי אפשרי להבין מה קורה. בדיוק כמו שגם ספר מחולק לפרקים.
טוב, כאמור די איבדתי בה עניין
אז אולי פספסתי את המעבר הזה… זכורים לי הרבה פרקים שסבבו סביב case of the week והדילמה המרכזית בהם נפתרה עד סוף הפרק. אבל אולי זה פשוט הרושם שנשאר לי ממנה מהעונות הראשונות.
אני בחורה, דרך אגב.
מתנצלת
איכשהו היה לי הרושם שאני עדיין מתדיינת עם אדם, והמח שלי כבר שינה את הטקסט בהתאם… הייתי צריכה לקרוא יותר לעומק.
סליחה!
אני חוששת להיות נחרצת מידי, אבל אני מאמינה שנרטיב הוא ערך עליון
בכל סוגה, אגב, לא רק באומנות (אישית אני רואה את זה הרבה במאמרים מדעיים- נרטיב טוב יקדם מאמר בינוני ונרטיב לא טוב יתקע ממצאים טובים)
סדרות הן קצת יצור כילאיים, כי אני לא בטוחה שאפשר להשוות יצירות שנבנו מראש לעלילה ספציפית, עם יצירות שנבנו מראש פתוחות מספיק כדי שתוכל להבנות המשכיות. דווקא הכישלונות מדגימים עד כמה שאלו שני ז'אנרים שונים. למשל בחוק וסדר, ברגע שהתחילו לדחוף המשכיות עלילתית ולהתמקד בדמויות הראשיות במקום להתמקד בעלילת הפרק, חלה הדרדרות מהותית בסידרה והיא בוטלה. את נתת בתור דוגמה את איך פגשתי את אמא, שם ברגע שנגמר סיפור המקור שום דבר לא הסתדר יותר.
אני חושבת שאלו שני ז'אנרים שונים, שאמנם מוגשים באותו פורמט ואפילו פונים לאותם אנשים. הדיון הזה התחיל מכך שאפשר להנות גם מסדרות וגם מסרטים. אני חושבת שאפשר להנות גם מסדרות מתמשכות וגם מסדרות עם עלילה סגורה, אם הן עשויות טוב. מי קובע אם המשכות צריכה לקחת 10 פרקים או 80 פרקים? מי שפיתח את העלילה, ובתקווה לא שיקלל פנימה יותר מידי זמן פרסומות ע"ח איכות.
אגב, טענתי מאז ומעולם ואני ממשיכה לטעון ששובר שורות לא היתה מגיעה לאן שהגיעה אלמלא שביתת התסריטאים שאילצה את התסריטאים לזקק את העונה הראשונה (והצילה את ג'סי). למעשה העונות המבריקות בסידרה היו אלו בנות 8 הפרקים (1, 5א ו5ב שלא באמת היו אותה עונה).
קשה לי להתיחס לאשה הטובה, כי ממש לא הצלחתי להבין איך אנשים אוהבים אותה (ניסיתי 3 עונות).
זוהי כמובן זכותך
אבל זו דעה, אישית, של הפרמטרים המועדפים עלייך.
אין לי שום בעיה עם ההגדרה שהנרטיב הוא ערך עליון *בשבילך*.
מה שאני לא מקבלת הוא שהנרטיב הוא ערך עליון בשביל *כולם*.
ויותר ספציפית – הוא לא בשבילי. מה שחשוב לי זה דברים אחרים (דמויות, דיאלוגים). זו הסיבה שהרבה סדרות שנחשבות סדרות מופת אצל אנשים אחרים – פשוט לא מעניינות אותי, כי סדרה שמסתובבת כולה סביב הנרטיב אבל דלה בפרמטרים אחרים לא תעניין אותי ולא אכפת לי כמה הנרטיב הוא טוב.
זו בדיוק הסיבה שבגללה בנות גילמור היא אחת הסדרות האהובות עלי בעולם למרות שכולנו נסכים שלהגיד שהעלילה שלה היא בינונית מינוס זו תהיה מחמאה, ושכמה שניסיתי לא הצלחתי להתחבר לסדרות אחרות שנחשבות עילוי כמו משחקי הכס.
להגיד שאת מעדיפה פרמטר מסויים זה סופר לגיטימי. להגיד שהפרמטר הזה מייצג איכות באופן אובייקטיבי זה פשוט לא נכון. מהסיבה הפשוטה שזו דעה, היא לא יכולה להיות אובייקטיבית.
ואגב – אם כבר הזכרת מאמרים מדעיים – אני חייבת להגיד לך שלפחות בתחומי – הנרטיב זה הדבר האחרון שמקדם את המאמר. מה שצריך שם זה תוצאה אחת טובה (במיוחד אם היא מלווה בגרפים, ותמונות וכאלה) שיכולה לעשות את כל ההבדל. הרבה יותר מדי אנשים ש"קוראים" מאמרים בעצם קוראים אולי את האבסטרקט, המסקנות ומסתכלים על התמונות (שוב, בתחומים שיש בהם תמונות) – ומבססים את כל מה שהם אומרים על זה. מאמר שלי צוטט באופן שגוי (שאינו מייצג את מה שאמרתי במאמר בכלל, וזה ברור שמי שציטט אותו רק הסתכל על התמונות ולא טרח לקרוא אותו בכלל) כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור.
אין דבר כזה כמו ציטוט שגוי
(בפראפרזה על פרסום רע). עד כמה שאני מכיר את האקדמיה, אם מאמר שלך צוטט כל כך הרבה פעמים – אשרייך וטוב לך, והדבר האחרון להתלונן עליו אלה הסיבות.
מקרה משעשע במיוחד שהיה לי בהקשר הזה
מאמר שלי צוטט בספר של חוקרת שלא ממש אוהבת את ישראל – בין היתר, היא באה בטענות ל-"ואלס עם באשיר" על כך שהוא לא הולך מספיק רחוק עם ההשוואות בין צה"ל לנאצים (זה לא הפרק שבו היא ציטטה אותי, – משהו על דרום-אמריקה, לא התעמקתי – אבל זו רוח הדברים אצלה). אימצתי את גישת ה-"כל עוד מאייתים את שמי נכון" ודי שכחתי מהסיפור, עד שהתחלתי לשים לב למשהו מוזר: ברשימת המקורות שמצטטים את המאמר שלי, הספר ההוא נעלם פעם בכמה זמן, ואז שוב מופיע. הניחוש שלי: החוקרת הנכבדת כנראה הבינה שהיא מצטטת חוקר ישראלי, ומנסה להסתיר את הפאדיחה עם כל מני מניפולציות כאלה ואחרות. האלגוריתם הסורר של דוריאן גריי – אה, סליחה, גוגל סקולר – קופץ להלבין את פניה לדיראון עולם.
אה... ממש לא התלוננתי
רק ציינתי שאפילו באקדמיה הנרטיב (שטרחתי כל כך לבנות!) היה חסר משמעות לחלוטין, כי רוב ההתייחסות לפרסום שלי התבסס על משהו שלא קשור לנרטיב בכלל אלא רק לתוצאה (תמונה) מסויימת בתוך המאמר.
לכן אני לא מסכימה עם האמירה הגורפת שנרטיב זה הדבר הכי חשוב, לא באמנות (טלויזיה, קולנוע) ולא במאמרים אקדמיים…
ואני מסכים עם המשפט האחרון שלך
(ל"ת)
לא טענתי שאני כותבת עובדות
אלא שאני מסיקה איזושהי מסקנה מהאופן שבו אני רואה את הדברים.
הנסיון שלי בפרסומים מדעיים מראה שקל יותר לדחוף לפרסום מאמר כשיש מאחוריו סיפור יפה, גם קל יותר לעשות לו יח"צ. בסופו של דבר הציטוטים יקחו את הממצא שרלוונטי להם מפאנל כלשהו מפיגר באמצע, אבל רמת החשיפה של מאמר מאוד תלויה בכמה הנרטיב שלו אטרקטיבי. רמת החשיפה גם מאוד משפיעה על כמות הציטוטים.
זה מספיק אותו הדבר
ברמה המעשית, את מניחה משום מה שבסדרות טלוויזיה משתתפים אנשים שיש להם המון אלטרנטיבה תעסוקתית. קחי את שובר שורות, למשל – אף אחד מהאנשים שעשו אותה לא היה מאוד מפורסם לפני שהיא יצאה. יש הרבה בטלוויזיה שמאוד, מאוד ישמחו להתחייב לפרויקט ארוך טווח, אפילו כשהם לא יודעים אם הוא לא יגמר אחרי שנה. אנשים עושים את זה בהייטק כל הזמן, שלא לדבר על בסדרות סרטים (תראי מה אפלק הסכים לעשות), למה לא בטלוויזיה?
ברמה העקרונית, סדרות יכולות גם ללכת על סיפור ארוך וסגור מראש, וגם "להאכיל" את הצופים כל עונה, וגם לעשות זאת כל פרק. כל אחד מאלו יעבוד, אם יעשה היטב, למרות שאני מניח שיש כאן פנייה להעדפות שונות של קהלים שונים. זה, כמובן, בסדר גמור; לא רק שיש מקום לאנשים שאוהבים מתוק לעומת כאלו שאוהבים בשר, יש גם מקום לאוהבי עוגות קצפת לעומת אוהבי שוקולד מריר.
בקיצור, אני לא חושב שיש לנו וויכוח ממשי. אלו ואלו דברי אלוהים חיים.
אני אישית רואה את ההבדל בין סרטים לסדרות
את אותו הבדל בין סיפור קצר לספר (בהתאמה); סיפור קצר, בדומה לסרט, נועד להעניק חוויה שמסתיימת בפרק זמן קצר. לכן עיבודים קולנועיים לסיפורים קצרים לרוב מוצלחים (לדעתי) מאלה המבוססים על ספר, משום שספר דומה במתכונתו לסדרה: חלוקה לפרקים, פיתוח אטי של דמויות וקשת עלילתית רחבה. לוקח לקתרזיס זמן רב יותר להגיע, אך בסדרות וספרים (הנכתבים כראוי) הסיפוק גדול יותר ממה שסיפור קצר וסרט (לרוב) מציעים.
מודל הבינג' של נטפליקס מאפשר היום לצרוך עונות מלאות בסופ"ש (ולעתים בערב אחד, אבל אל תיקחו דוגמה ממני). המצב עודנו לא אידיאלי אך הוא מוצלח בהרבה ממה שהיה עד לפני 4 שנים. פחות דרמות שנגררות 24 פרקים (מייגעים) לעונה רק כדי למלא משבצות שידור; פחות המתנות שבועיות לפרק הבא; פחות ביטולים (היד של נטפליקס על ההדק אינה קלה). לכן קל יותר לצלוח – ולהיות סלחניים – כלפי עונה-שתיים שהן פחות טובות, כי המסע היום מהנה בהרבה.
יפה נגעת בנקודה מעניינת,אבל מחזקת את הדעה שלי.
בימים אלה אני לקראת סיום הספר האחים קרמאזוב של דוסטויבסקי.
מפאת אורכו של הספר(1000 עמודים)קריאתו ארכה כחודש וחצי.
על אף שמדובר בספר עמוק פילוסופי ומורכב,אין ספק שהוא סובל מעליות ומורדות רבות.יותר מדי דמויות לא מצליחות להשאיר חותם משמעותי,ופרקים רבים מרגישים מיותרים ומרוחים.
האם היה שווה לצלוח את כל זה? בסיכומו של דבר,אין ספק שכן,אבל בכלל לא בטוח שזה אומר שהאימפקט הרגשי חזק יותר.מרוב העליות והמורדות שהספר סובל מהם,זה פוגע מאוד בחוויה השלמה,אך לעומת זאת כשקראתי את אסטריקס והסכסכן מרומא למשל(כמובן שזה מוזר לשים את שני הספרים האלה ביחד,אבל תזרמו)זו היתה חוויה שלמה יותר כי היא היתה פשוט מ ו ש ל מ ת
דוסטוייבסקי זו דוגמא טובה
כמו סדרות של רשתות ברודקאסט, גם האחים קראמזוב נכתב בהמשכים, ומשבוע לשבוע. וזה ניכר. עוד דבר בולט הוא שדוסטוייבסקי קיבל תשלום לפי מילה.
הספר גם מחולק לשני כרכים,וכל אחד מחולק ל6 חלקים,כך שזה דומה לעונה בסדרה
לא יודעת לגביי אנשים אחרים
אבל באופן אישי, אפילו מהפרקים הפחות מוצלחים של שובר שורות או משחקי הכס, עדיין נהניתי במידה לא מבוטלת. אני לא אמשיך לצפות בסדרה אם אני ממש סובלת מהצפייה, מן הסתם, אבל זה לא שחור או לבן – זה לא מצב שאו שאני מתמוגגת מכל פרק או שאני צריכה להכריח את עצמי לצפות.
בדרך כלל בסדרות שאני אוהבת וצופה בהן באדיקות, הרמה היא גבוהה באופן כללי וגם אם מדי פעם יש ירידות קלות, החוויה הכוללת מהנה ומספקת. כשיש סדרות שמתדרדרות באופן מהותי, אני מפסיקה לצפות בהן. בעידן הבינג' הנוכחי אפשר לקבל מושג די טוב לפני תחילת הצפייה האם הסדרה ראויה להשקעת הזמן או לא.
רומנים רוסיים ארוכים הם כמו החורף ברוסיה
ולכן ממליץ לקרוא אותם רק כאשר קר.
שווה לחפש את התרגום הקודם ל'אנה קארנינה' של טולסטוי. מופלא. יהיה קליק מיידי עם הדמות של לווין (לא יהודי למרות השם) – גיק מהמאה ה-19.
טוב
לא באמת קראתי יותר מדי רומנים רוסיים ארוכים כאלה,אבל אחרי 3 חודשים אני יכול להגיד בפה מלא שהחטא ועונשו מחרה רציני על תואר הספר הטוב ביותר שקראתי
איזה כיף לך, עכשיו אתה יכול להמשיך
כי יש מספר אינסופי של רומנים רוסיים כבדים וארוכים כמו הנצח. אני לא יודעת עד כמה אתה בקטע של עברית ארכאית (אני אוהבת) לרובם יש תרגומים טובים וישנים מימים שבהם העברית נשמעה ספרותית מאוד וזה מוסיף עוד קצת כבדות ומיסתורין לאוירה.
אני כן אוהב שהעברית שאני קורא היא ברמה גבוהה
ולא כמו הזבל שהרלן קובן כותב,אבל מצד שני אני לא אוהב *להתאמץ* כדי להבין מה לעזאזל המשמעות של משפט כלשהו(האמת שזה די קרה לי עכשיו,באיזה ספר עיוני שאני קורא).עברית גבוהה זה טוב,אבל כמו כל דבר צריך שזה לא יהיה קיצוני.
ולגבי ה"איזה כיף לך",אני לא בטוח שאני מסכים איתך.האחים קרמאזוב בהחלט גרם לי לפקפק בעד כמה זה הגיוני להקדיש כל כך הרבה זמן לקריאת ספר.כמו שאמרתי בדיון על סדרות בדף הזה,בניגוד למוזיקה וקולנוע ששם האימפקט הרגשי מגיע מהר,זה נראה לי מוגזם להקדיש שבועות וחודשים בשביל להשיג אימפקט רגשי חזק שכלל לא בטוח יגיע,ובהאחים קרמאזוב הוא אכן לא הגיע(כן,אני יודע שכתבתי שבסיכומו של דבר אין ספק שהיה שווה לצלוח אותו.אין לי שמץ של מושג למה כתבתי את זה,כי זה שקר מוחלט,לא נהניתי מהספר)ולראיה,אחרי שסיימתי אותו הבאתי מהספריה את שדים,והחזרתי אותו אחרי 3 שבועות בלי לקרוא עמוד אחד
אחד הספרים האהובים עלי
הוא האמן ומרגריטה, שיש בו מיליארד רבדים כולל צירוף המקרים הקריפי באופן כמעט דתי בכל הקשור לתפקידו של השטן ושריפת כתבי יד.
אבל אפשר לקרוא אותו בתור רומן די קליל (והתרגום שלו בעברית עדכנית).
לגבי השפה, אני תמיד מרגישה שהמחסום הזה של שפה גבוהה כמעט מכריח אותי לעבור ליקום מקביל, יש משהו נפלא בעולם שאפילו הדברים הבנאליים שבו מתוארים במילים חצי זרות.
בכל מקרה, תמיד אפשר להבין מתוך הקונטקסט מילים.
ובכלל, כשהתחלתי לקרוא באנגלית היו המון מילים שלא הבנתי ודווקא משהו בחוויה של לפתוח מילון במקרים שהיה בלתי נסבל (במקרים אחרים השלמתי מהקונטקסט) הכריחה אותי מאוד להתמקד במה שאני קוראת, יש בחוויה הזו משהו מאוד חיובי, בלהתמסר לעלילה עד כדי כך.
כמעט חבל שהאנגלית שלי השתפרה מאוד.
קצת קטנוניות: הארלן קובן לא כותב בעברית :D
לגבי האימפקט הרגשי: לספר יכול להיות אימפקט לא פחות חזק מלסרט, הוא פשוט פחות מיידי (אא"כ אתה כל כך נטרף שאתה גומר את 300 העמודים בלי הפסקת שינה באמצע, אבל זה קצת נדיר).
אני יודע שהוא לא כותב בעברית,אבל השפה בספרים שלו כל כך רדודה כך שלא נראלי שזה באשמת התרגום.
ומה שכתבתי על זה שלא בטוח ששווה לקרוא ספרים כי הם ארוכים,התכוונתי לספרים ממש ארוכים.
ספר של 300 עמודים אפשר לגמור די מהר,כך שגם אם הוא לא מדהים לא מדובר בבזבוז זמן מוחלט.
לא הבנתי מה התכוונת בפסקה האחרונה-"יכול להיות לא פחות חזק מסרט,הוא פשוט פחות מדי".מה?
מיידי (immediate)
גם אני בקריאה שניה התבלבלתי לרגע.
אה מביך מצידי
(ל"ת)
למה שניכם מתמקדים רק באפקט הרגשי?
אימפקט רגשי מיצירת אמנות זה תמיד נחמד, והנאה זה אפילו נחמד מאוד, אבל יש עוד דברים שאפשר לקבל מספר. אני חושב שמאוד יכול להיות שאמרת שהיה שווה לקרוא את האחים קרמאזוב כי היה בזה ערך, פשוט לא כזה שאתה יכול לשים עליו את האצבע עכשיו.
אוקיי, אז כתבתי עכשיו משהו ארוך מאוד על הערך של אמנות בעיני ומחקתי אותו כי לא הצלחתי להסביר את עצמי בכלל, אבל אני בכל זאת אשאל: אתה לא חושב שהקריאה של האחים קרמאזוב שינתה אותך בצורה בעלת ערך, גם אם לא יצאת ממנה עם רגשות עזים, או "נהנית" מהקריאה במובן המסורתי של המילה?
אנסה לענות על הכל
קודם כל,אני א בטוח למה התכוונת "במובן המסורתי של המילה להנות", אבל כשאני אומר שנהניתי מספר,סרט או מוזיקה,אני לא מתכוון במובן הכיפי,אלא במובן העמוק,המורכב של המילה.אני מתכוון שהסרט גרם לי לחוויה רגשית ורעיונית עמוקה.
אתה שואל למה אני מתמקד רק באימפקט הרגשי.זה לא נכון.כשאני צורך יצירת אומנות, אני מחפש את העומק.אני מחפש את הרעיון הגאוני,את המסר המופלא,את הדמויות המורכבות.אבל הסיבה שדיברתי קודם על הצד הרגשי היא שכל הרעיונות המדהימים האלה * חייבים להיות מועברים על ידי חוויה רגשית חזקה* כדי שהם ישפיעו על הנפש שלי.
אם לא עברתי חוויה,גאוני ככל שיהיה המסר,אין לו שום חשיבות מבחינתי.בשביל לקבל רעיונות יפים אני יכול גם לקרוא ספר עיוני,אבל באומנות אני רוצה את השילוב של הרגש והרעיון.
יש לא מעט דוגמאות ליצירות שבעיני היו חכמות ועמוקות אבל מכיוון שהשתעממתי זה לא פעל עלי בשום צורה.הסנדק 2, ממנטו,אפילו וולברין החדש.
אתה טוען שכתבתי שהיה שווה לצלוח את האחים קרמאזוב בגלל שזה השפיע עלי בצורה כלשהי,גם אם לא מודעת.
במבט לאחור אני חושב שכתבתי את זה בגלל שמאוד התרשמתי מהספר.כנראה שמעולם לא נתקלתי בשאלה דמויות עמוקות,בכזו מורכבות פסיכולוגית,בכזה עושר רעיוני,אבל כל זה היה רק רושם חיצוני,לא פנימי.כמעט לרגע לא הרגשתי מרותק,לא הרגשתי שהספר נוגע בנבכי הנפש הנסתרים ביותר שלי.
זהו נראלי שעניתי על הכל…
ובנוגע למה שכתבת על הערך של אומנות בעיניך,אשמח אם תוכל לנסות מחדש להבהיר את עצמך,אני מאוד אוהב לשמוע דעות של אנשים בנושא הזה
הבנתי.
אני לא לגמרי מסכים אתך – אני חושב שיצא לי להושפע מספר גם בלי להרגיש משהו במהלך קריאתו – אבל אולי זה סובייקטיבי. את ההגדרה של הנאה קיבלתי.
אולי בעוד שנה שנתיים אנסה להסביר שוב, אבל ההסבר שלי היה פשוט 50 שורות של מטאפורות גרועות שמובנות רק לי ושירה מעורפלת… אוותר על המבוכה, תודה.
אני בספק לגבי חידוש של המטריקס אבל
יש את האנימטריקס שאלה מספר סרטים קצרים שמספרים סיפורים בתוך היקום של המטריקס (ובהתאם לשמם נעשו בתור אנימה). אני לא ראיתי אותם אבל הבנתי שחלקם טובים מאוד.
מי יודע אולי עוד נראה matrix cinematic universe.
בדיוק מה שחשבתי. מצער שלא הורחבו
לידי סידרה או סדרות.
אבל קשה לדבר על 'יקום' בלי קומיקס משמעותי, או נובליזציות. צריך עומק ואין שם מספיק.
טריילר ל"קפטן תחתונים" של דרימוורקס
https://youtu.be/E6y0M4_ptUA
למקרה שאתם תוהים למה זה נראה כל כך זול (זה ו"בייבי בוס"), התקציבים לסרטים של דרימוורקס אנימיישן ירדו באופן ניכר אחרי כישלונות אחד אחרי השני. די מבאס. עכשיו החברה כבר לא יכולה להפיק דברים ברמה של דיסני ופיקסאר ואפילו בלו סקיי או סוני אנימיישן.
האירוניה היא שסדרת הטלוויזיה שלהם בנטפליקס Trollhunters נראית הרבה יותר טובה והרבה יותר קולנועית מהסרטים האלה.
"למקרה שאתם תוהים למה זה נראה זול -..."
כי זה קפטן פאקינג תחתונים.
אני מעולם לא הייתי איזה פנאט של "פעם היה טוב יותר" ואני לא טוען שהשטויות שאני גדלתי עליהן איכותיות באיזשהי צורה, אבל אלוהים אדירים מה הקטע שזה מה שפופולארי אצל הילדים היום.
התכוונתי זול מבחינת האנימציה
אבל… כן, גם זה.
קפטן תחתונים כל כך לא פופולארי היום.
אמנם הספרים יצאו בעברית לראשונה רק ב-2010, אבל הספרים היו פופולארים בתחילת שנות ה-2000, והסרט מאחר במשהו כמו 15 שנה.
מכירה ילדים שמתים על זה
עכשיו כשאני מבינה מה זה, אני לא מבינה למה.
להגנת קפטן תחתונים
הוא קומדיה טיפשית שמודעת לטיפשותה. זה לא מדהים, ולא ספר שהייתי מכניס הביתה אבל בניגוד לקונספטים שמה שמצחיק בהם הוא הגסות שלהם (שלום, "הצילו! התחת שלי מדבר" או איך שלא קוראים לסדרה הזאת) ושעוברים בכזאת היפר-אקטיביות לרצות את הצורכים שלהם, קפטן תחתונים מכניס הומור (בספרים שלו) לא בגלל שחה-חה תחתונים, אלא יותר כפארודיה כללית על גיבורי על, בתי ספר יסודי וסתם דברים טיפשיים בכלליות, בצורה חמודה להגשה בסך הכל. איך אמר הסרטון הזה ששנאוצר קישר אליו ב"מסיבת נקניקיות"? זה טיפשי טוב כזה.
הסרט נראה כמו עיבוד שאמנם נאמן לסגנון הציור (וזה די מגניב) אבל לא לחלוטין סגור על הטון הקומי של המקור.
הם עדיין מצליחים
בארה"ב התחילו לפני כמה שנים להוציא את כל הספרים מחדש, הפעם בצבע, והסדרות החדשות של פילקי (שדי דומות מבחינה סגנונית) עדיין מוכרות טוב (למיטב ידיעתי). זה לט אולי לא המועד הכי "חם" להוציא את הספרים האלו אבל נראה לי שההצלחה עדיין מובטחת (בטח שבהתחשב בזה שהתקציב נראה ממש, אבל ממש, זול)
כתבה מעניינת בהארץ - על גלגוליו של השיר הרוסי שידוע בעברית כ-"לבלבו אגס וגם תפוח"
וממנה עולה שגם אניו מוריקונה עיבד את הלחן באחד הפסקולים שהוא הלחין (עם הפניה לביצוע ביוטיוב):
http://www.haaretz.co.il/blogs/itamarzohar/1.3948192
רק דיברנו על פארגו עונה 3 והנה הטריילר
https://www.youtube.com/watch?v=x7NB0YQBQWI
עזבו ווסטוורלד, יש סיכוי שזה הקאסט הכי טוב שראיתי לסדרה.
אז, נכון הסרט החדש של מרטין מקדונה?
יש לו טריילר והוא נראה מדהים. עצרתי באמצע כי התחלתי להרגיש שהוא מגלה לי יותר מדי אבל בהנחה שהאקדמיה תבלע את האלימות שמוצגת בו, מועמדות למקדורמנד ואולי אפילו זכייה שנייה זה לא דבר בלתי נמנע.
אומייגדדדד סרט בבקשה תהיה טוב!
הטריילר הכי טוב שראיתי לאחרונה. לא בגלל גימיקים של עריכה או פסקול מגניב, פשוט כי נראה שהגלם עצמו שווה ממש. פרנסס מקדורמנד היא אחת מהמלכות, בעיני, ועד כמה שזה עצוב להכיר בכך – השחקנית ההוליוודית המצליחה היחידה שעולה לי לראש כשאני מנסה לחשוב על נשים לא יפות שהצליחו בתעשייה. זה נראה כמו תפקיד שטיטאנית כמוה יכולה לעשות ממנו קסם. סרט יקר, בבקשה תופץ בארץ וגם לא תהיה גרוע![!לב!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_heart.gif" alt="" width="" height="" />)
יופי זה עניין של טעם
אבל ככה היא נראתה בשנות ה-80:
https://www.youtube.com/watch?v=QzKl6B8GyFg
ככה שהיא ממש לא נכנסת לקטגוריה של לא יפות.
וכן, הסרט עצמו נראה מצויין
אני ראיתי אותה במספיק סרטים וגם במה ששלחת פה כדי להגיד שהיא לא יפה, זה לא שהיא מכוערת אבל היא ממש לא ברמה של השחקניות היפות
שני במאים חוזרים לביים, בים-בם-בום
במקרה של רוברט רודריגז הוא לכאורה כבר תיכנן את הסרט הבא שלו עם "באטל אנג'ל אליטה" אבל לא הרבה נשמע מאז. עכשיו, בכל מקרה הוא הבמאי של הרימייק של "הבריחה מניו יורק" ואם כבר רוברט רודריגז הולך לעשות עוד סרט, ואם כבר עושים רימייק ל"הבריחה מניו יורק" אז הם שילוב די נחמד שאולי יוציא סרט כיפי, לכל הפחות.
ג'וזף גורדון לוויט, לעומת זאת, באמת נשאר מאוד שקט מאז "דון ג'ון", סרט הבימוי שאנשים-באתר-נורא-אהבו אבל עכשיו הוא חוזר עם מחזמר! מקורי! עם שירים פופ מוכרים שקוראים לו Wingmen. הוא וצ'נינג טייטום הולכים לככב במחזמר מדורג R על זוג טייסים שנוחתים נחיתת חירום בלאס וגאס. במקור, הסרט היה אמור להיות מבוים על ידי מישהו אחר אבל עכשיו הוא נחת בידיו של גורדון-לוויט, כלומר בעצם תהליך הפוך של מה שקרה ל"סנדמן" (זוכרים שזה היה אמור לקרות?).
לקפוץ מהספר הראשון לרביעי היה חדש בשנות ה-70
אני חושב שהשיא הוא בסרטים המצוירים של רנקין ובס המבוססים על כתבי טולקין.
הסרט הראשון היה אנימציית-מיוזיקל של "ההוביט". לאחר מכן הם החליטו שהגיע הזמן לסרט המשך. הוא נקרא "שיבת המלך" והוא מתחיל בקרב בשדות הפלנור, כי הרי כל הקטע שבין מסיבת יום ההולדת של בילבו ובין הנצחון על סארומן בנקרת הלם לא מעניינים גם ככה ואפשר לתקצר אותם בדקה הראשונה של הסרט.
למען האמת הסיבה היתה אחרת לגמרי
הזכויות על "שר הטבעות" היו אצל החברה שהפיקה את סרט האנימציה של רלף בקשי. אחרי שהסרט ההוא הופק ולא הכניס מספיק כסף, רנקין ובס ביימו את ההמשך – הם לא ראו סיבה לספר את הסיפור מההתחלה, היות וכבר הופק סרט באורך מלא לא הרבה לפני-כן (ואוסיף: סרט מחורבן לעילא).
היום, במדור הספורט של הארץ גולשים לתחום ביקורות הקולנוע
עם כתבה על סרטי הכדורסל הטובים ביותר אי-פעם.
http://www.haaretz.co.il/sport/nba/.premium-1.2407530
לטובת מוגבלי פרימיום - אמלק לרשימה?
(ל"ת)
בבקשה
ימים של תהילה (Hoosiers, 1986)
ריבאונד (Rebound, 1996)
בלו צ'יפס (Blue Chips, 1994)
גברים לבנים אינם יכולים (White Men Can't Jump, 1992)
(לכבוד 25 שנים ליציאתו נערכה הרשימה)
יש לו את זה (He Got Game, 1998)
אזכור של כבוד: מלך הסלים (1988)
פחח. איפה ספייס ג'אם?!
(ל"ת)
ומה עם היי סקול מיוזיקל?!
יש שם קטע עם כדורסל בסוף.זה מדהים!
אמממ, אני מפספס משהו?
לפחות לפי מה שכתוב שם, הכתבה הזאת מ 2014…
נכון, לא שמתי לב.
אתמול שמו אותה בעמוד הבית, מסיבה כלשהי.
הסיבה הייתה (כנראה) יום ההולדת ה25 ל"גברים לבנים"
(ל"ת)
איפה מלך הסלים?
או הגרסה ההולמרקית שלו עם נערה הודית במקום דובי גל (http://www.imdb.com/title/tt0115550/)
זה בטח לא ייגמר באסון בכלל
ג'וס וידון לפי מקורות די אמינים יביים סרט של באטגירל לעולם הקולנועי של DC. (באטגירל ברברה גורדון, אם זה חשוב למישהו).
החדשות הטובות הן בעיקר פוליטיות ( עוד סרט גיבורות על!) אבל למרות השמחה האינטרנטית הכללית, יש לי כמה חששות מהסרט הזה. פעם אחרונה שוידון עשה פרויקט קולנועי של גיבורי על הוא:
א. היה מותש נפשית כל כך אחר כך שאנשים התחילו לדאוג, ואני בספק שהמפיקים בוורנר יהיו איכשהו פחות לוחצים על שינויים מאלה ממארבל
ב. היה פשוט לא משהו
הייתי בהרבה שמח לשמוע על פרוייקט מקורי שלו (וספציפית, סדרה. וספציפית יותר – סדרה שמתבטלת אחרי עונה אחת) מאשר הפרויקט הזה ויש לי תחושת בטן לא טובה לגביו, אבל אם זה ייצא לפועל וזה יהיה טוב אז זה יהיה מגניב.
WB יותר אוהבים להכריז על סרטים מאשר לעשות אותם
IO9 הוציאו רשימה של 17 (!) סרטים ביקום הקולנועי של דיסי שמתוכננים לצאת, מתוכם המצב רק של 3 נראה טוב- וונדר וומן וליגת הצדק שמן הסתם ייצאו השנה, ואקווהמן שהצילומים שלו כבר התחילו.
כל השאר הוכרזו/קיבלו תאריך/במאים/כותבים/שחקנים וכו', אבל מאוחר יותר נתקעו ו/או התמסמסו כנראה. הבולטים מתוכם זה הפלאש ובאטמן שמחליפים כל הזמן במאים ותסריטאים, גם המצב של השאר לא ממש ברור, עכשיו אפשר להוסיף לרשימה הזאת גם את באטגירל.
הרשימה:
http://io9.gizmodo.com/heres-the-latest-on-all-17-and-counting-possible-upco-1792691855
אופטימיות זהירה
את הנוקמים הראשון הוא עשה מעולה, זה הנוקמים השני שגמר אותו, ולדבריו זה נבע בין השאר מלו"זים בלתי אפשריים.
לסרט הזה אין דדליין מוגדר כרגע. אם יתנו לו את הזמן לספר את הסיפור כמו שהוא רוצה לספר אותו, יכול להיות שיש לזה פוטנציאל…
הניחוש שלי? לפני שנתיים בערך, דארק הורס הכריזו על סדרת קומיקס חדשה שווידון יכתוב
והיא תוארה כ-"באטמן, רק עם גיבורה ובתקופה הויקטוריאנית". מאז לא שמעו שום דבר על הפרויקט, ואפשר להניח שהוא מת. יכול להיות שעם הסרט הזה וידון מנסה להחיות את הקונספט, מינוס התקופה הויקטוריאנית (אם כי אולי הוא אפילו ישכנע את וורנר לתת לו לעשות באט-גירל בתקופה הויקטוריאנית. לכו תדעו).
והנה עוד מישהו שמעלה את התיאוריה הזו:
http://uproxx.com/hitfix/batgirl-joss-whedon-twist-comic/
ובינתיים וידון מאשר שהוא אכן עובד על הסרט:
http://batman-news.com/2017/04/19/joss-whedon-confirms-batgirl/
טריילר מס' 2 למומיה היקומית של יונברסל
https://www.youtube.com/watch?v=i3Kq2qliOXc
אולי הם קנו אותי עם הבחירה המוזיקלית של paint it black, אבל זה ממשיך להיראות מסקרן.
אני ומתן מדברים על סרטי ילדים!
הפעם בפודקאסט שלנו "מתן וקסם מדברים על סרטים וכאלה", אני ומתן (Mad_Hatter) מדברים על ״מר תשע נשמות״, שמתן חייב לשבח לאחר שהפסיד בהתערבות האוסקר מהפרק שעבר, על Monster Trucks, שמותר לי לומר עליו דברים רעים כמה שבא לי, ועל ״סרט לגו באטמן״ ששנינו יחסית אהבנו.
אתם מוזמנים להאזין בלינק הזה.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ולצערנו בגלל שעברנו ל-MixCloud, אי אפשר לעקוב אחרינו ב-RSS או לשמוע במקומות אחרים, אז ניתן לעשות את זה רק ישירות מהאתר שלהם או מהאפליקציה. לעקוב אחרינו אפשר בעמוד הפייסבוק.
המלצה: Scripshadow
האתר הזה הוזכר בעבר בקטנה בביקורת של רד על "משחק באש", אבל אחרי שחרשתי עליו בזמן האחרון בא לי לחשוף אותו באופן קצת יותר נרחב.
בשורה האחרונה, מדובר באתר ביקורות על תסריטים, אבל זה קצת יותר מורכב מזה. לכותב הבלעדי באתר, קארסון ריבס, יש 3 פיצ'רים עיקריים אצלו:
א. גולת הכותרת היא ביקורות על תסריטים שמסתובבים בהוליווד הרבה לפני שמפיקים אותם, אם בכלל. זה נע בין תסריטים מהבלאקליסט ועד פיילוטים שמצטלמים בימים אלה, ובין לבין כאלה שריבס איכשהו קרא כי יש לו גישה לחרא הזה. מעבר לעניין ולדברים שאפשר ללמוד מהביקורות עצמם, פשוט כיף לקרוא על מלא רעיונות וקונספטים לסרטים שאנשים חשבו עליהם וגם ללמוד על כל מיני פרוייקטים מגניבים שמתבשלים להם בהוליווד. אני למשל בזכות האתר הזה גיליתי על סדרה שכרגע מצלמים לה פיילוט והתיאור הכי טוב בשבילה זה "הסמויה, עם אינדיאנים" וזה הפך להיות אחד הדברים שאני הכי מחכה להם בעולם.
ב. הפיצ'ר הבאמת הכי מגניב הוא העובדה שריבס בהחלט יכול לתת ביקורת באתר שלו על תסריט… שלכם! כן, מדי שבוע הוא מזמין כותבים "חובבניים" לשלוח לו תסריטים. מתוך מאות שנשלחים אליו, 5 מפורסמים באתר לרווחת הקוראים, ואחד מהם מקבל ביקורת מריבס עצמו – וזה שאתם כותבים חובבים לא אומר שהוא הולך לרחם עליכם, גם בפומבי: נדיר למצוא ביקורת שלו על תסריט חובבים שמקבל יותר מ-2/5 בסולם שלו. ועדיין, גם מהאכזריות הזאת אפשר ללמוד המון, וכמובן פשוט כיף לראות כל מיני רעיונות מגניבים של אנשים כמוני וכמוכם (אחד שבלט לי: סרט על שופט מושחת שנתפס בקלונו ונשלח לכלא עם כל הפושעים שאותם הוא שפט למאסר. אני אשכרה מדוכא שלא אני היה זה שחשב על זה).
ג. מעבר לכך יש לו מלא מדריכים ועצות לכתיבת סרטים שלפחות עבורי שפכו הרבה מאוד אור חדש על כל התחום ומן הסתם גם גרמו לי לעשות בדק בית אצל עצמי.
בין לבין גם יש לו סתם ביקורות סרטים וטלוויזיה נטו.
לדעתי האישית זה אתר מרתק ומעשיר לחובבי קולנוע, גם אלה שלא שולחים ידם בכתיבה, ובעיקר ממכר.
קחו, תנסו.
scriptshadow.net
חוץ מהקונספט ההוא של הסמויה עם אינדיאנים שבאמת נשמע מגניב
אילו עוד רעיונות קראת שאהבת?
סתם מסקרן אותי. ובתור מישהו שרוצה להיות תסריטאי בהחלט אנסה את האתר. תודה על ההמלצה!
Scalped
או "הסמויה עם אנדיאנים" בתרגום לעברית מבוססת על סידרת הקומיקס האהובה עלי. מדובר בסיפור פשע-נואר/הארד בוילד/מערבון מודרני ברמה גבוהה מאוד, מבחינת כתיבה ואומנות כאחד. אני ממליץ עליו בחום גם למי שלא חושב שהוא יתחבר למדיום הקומיקס, גם כי הוא מהווה דוגמה מצוינת למגוון הדברים הנפלאים שאפשר לעשות במדיום הזה ובעיקר בגלל שפשוט מדובר בסיפור נהדר ועוצמתי עם אנסמבל של דמויות מדהימות שכל חובב של הז'אנר צריך לבדוק.
ולגבי מה שהבחור כותב על הפיילוט:
חבל שאין יותר פרטים. ממה שהוא מספר זה נראה שהם ניגשים לסיפור מזווית שונה מבמקור וזה יכול להיות מעניין. לדעתי אדפטציה טובה לא נמדדת בשחזור מדויק של האירועים, אלא בתרגום מוצלח של הרעיונות, הדמויות, והאווירה הייחודית של המקור. מקווה שייצא להם מוצלח בכל מקרה.
תודה רבה על ההמלצה.
(ל"ת)
פרסי הMTV: כל שנה אני משנה את החוקים שלי ואת הרעיון, אבל השנה הגזמתי
פרסי הMTV, אותו טקס שבעבר היה מגניב ומעניין ומישהו היה צופה בו והיום הוא בעיקר קוריוז נוסטלגי מנסה את כוחו להישאר רלוונטי עם כל השינויים האפשריים, קטגוריות מופרכות ועוד.
השינוי העיקרי הוא חוסר ההפרדה המוחלט בין סרטים וסדרות. פרט לפרסי הסרט/סדרה הטוב ביותר ופרסי המשחק (עוד על זה אחר כך), כל שאר הפרסים ("הנשיקה הטובה ביותר", "הנבל הטוב ביותר", "ההופעה הקומית הטובה ביותר", "הצמד הטוב ביותר") הם שילוב שבו ניתן למצוא את "היפה והחיה" לצד " Martha & Snoop’s Potluck Dinner Party" . וזה… טוב, בהחלט דרך אחת לנהל את טקס הפרסים שלך, אני מניח.
השינוי המשני אבל מעניין לא פחות הוא ההחלטה לבטל את המגדר בפרסי המשחק. יש המשחק הטוב ביותר בסרט (בין המועמדים: אמה ווטסון מ"היפה והחיה" (הא הא הא לא), היילי סטנפילד מ"הקצה של 17" (כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן), יו ג'קמן מ"לוגאן" (אוקיי), ג'יימס מקאבוי מ"ספליט" , טארג'י פי הנסון מ"מאחורי המספרים" (אוקיי) ודניאל קולייה מ"תברח") והמשחק הטוב ביותר בסדרה ( דונלד גלובר, אמיליה קלארק, עוד אנשים) אבל אין הפרדה לנשים וגברים. יש אנשים שיטענו שככה צריך להיות, יש אנשים שיטענו שלא. עכשיו אפשר לראות איך זה עובד בטקס שלא. השאלה העיקרית שלי : היא למה דווקא 6? למה לא פשוט לאחד אותם לקטגוריה גדולה של 10? לא משנה.
עוד שינויים הם הוספת הקטגוריות "הסיפור האמריקאי הטוב ביותר" שאפשר היה להניח שהוא אצבע משולשת לבריטים, אבל מסתבר שהוא יותר אצבע משולשת לטראמפ או משהו עם בחירות כמו "אור ירח" "טרנס-פרנט" וכל סדרה לא לבנה-סיסג'נדרית שאפשר לחשוב עליה. קטגוריה שעברה שדרוג פוליטי היא קטגוריית "הקרב הטוב ביותר" שהפכה לקטגוריית "הקרב הטוב ביותר נגד המערכת" עם מועמדים כמו אור ירח, מאחורי המספרים, לאבינג ולוק קייג' (כי אין דרך טובה יותר להילחם דרך המערכת מאשר לשלם תשלום חודשי לערומי סטרימינג שאוספים עלייך מידע ומוכרים אותו או משהו)
המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר (שקצת נשכחו בכל ההמולה הזאת) מקוריים: לצד "היפה והחיה" שאיכסה פויה, יש את הבלוקבאסטרים המדכאים "לוגאן" ו"רוג אחת", את ההצלחה המפתיעה "תברח" ואת.. הולי שיט, זה "הקצה של ה17"? פאק יה. סרט נהדר שהרוויח את החשיפה הזו ביושר.
לרשימת המועמדים המלאה, או משהו.
האמת שאני מסכים עם האיחוד מגדרים
2 הסיבות שזה עוד קיים בימינו הן שבהוליווד אוהבים לחלק פרסים, וכדי להמנע מעיסוק בסטטיסטיקות של אפליה ("7 מתוך 10 מועמדים הן גברים? שוביניזם!", "ארבעת הזוכות האחרונות הן נשים? תקינות פוליטית!) כמו שקורה עם שחורים, אבל שחקנים ושחקניות נשפטים, לכאורה, על אותן איכויות וחלק מהתפקידים יכולים לעבור שינוי מין בלי שינוי משמעותי בעלילה/מסר. כמו שאין הפרדה בפרסים על בסיס גיל או גזע (שזה לא אומר שאין אפליה) ככה גם לא צריך להיות על בסיס מין.
ובאותה הזדמנות, צריך לאחד את קטגוריות התסריט, ואת הבימוי/סרט, אבל מי אני בכלל.
אתה אדם חשוב מאוד, מה זאת אומרת
אני נגד. מהסיבה היא שכן, *חלק* מהתפקידים ניתן לשנות אבל בבירור לא את כולם. העבודה ששחקן ושחקניות עושה היא שונה, כן, מעצם העובדה שהוא גבר והיא אישה (בין אם הם נולדו ככה או לא). מדי פעם יש קווים שנחצים, מדי פעם תפקיד יכול להיות של שני המגדרים אבל בגדול? כן, אני חושב שיש הבדל בין התוצאות הסופיות של שחקנים ושחקניות.
מה גם – 2 קטגוריות של 10 שחקנים זה די מעפן לעומת 4 קטגוריות של 5 שחקנים, לדעתי.
אני נגד גם ההצעות האחרות:
עיבוד של תסריט זאת מלאכה שונה מכתיבת תסריט מקורי, ובין בימוי של סרט להפקה של סרט (או התוצאה הסופית, איך שאתה רוצה לראות את זה) יש הבדל משמעותי.
ובכל זאת, אם תצטרך עכשיו לדרג
את תצוגות המשחק המרשימות ביותר שראית ב-X זמן האחרון, אתה לא תעשה הפרדה מגדרית (אני מניחה).
אולי אמה ווטסון היא השחקנית הכי מרשימה מכל השחקניות שהופיעו השנה (סתם כותבת, לא ראיתי את הסרט) אבל היו 5 תפקידי גברים שהרשימו אותך יותר? ואז מה, אתה נותן לה פרס כי היא במקום שישי וגם אישה? (וגם להפך).
הסיבה העיקרית שיש הפרדה מגדרית היא ההבנה שבלעדיה יכנסו הרבה שיקולים לא רלוונטיים ולא מודעים שמביאים לכך שנשים בד"כ מקבלות פחות קרדיט ומשרתים "מנגנון" של עולם שוביניסטי.
האם זה טוב? רק אם זה על תקן תחנת מעבר, מתוך כוונה ונסיון ליצר שיפוט שיוויוני ותקווה שבעתיד באמת יאוחדו הפרסים ללא קשר למין.
(מונעת- כן, זו דעתי האישית ולא עובדה, תודה).
כמו כן, אמנם מין פיזיולוגי הוא בינארי ברוב המקרים, אבל מגדר קצת פחות, ומכיוון שהשיח המערבי מתקדם לשם סביר להניח שעוד איזה זמן לא ישאר מקום להפרדה מגדרית בפרסים.
מהבחינה הזו מעניין לעקוב אחרי סטטיסטיקות לתוצאות הטקס הזה, או היה מעניין לו היו בו מועמדים רלוונטיים באופן כללי לטקסי הפרסים הגדולים והחשובים. כרגע נשמע שלא ממש.
אגב, טקס הפרסים נקרא VMA, לפחות כך הוא נקרא בשנים שהיה מגניב לצפות בו.
אבל אני לא טקס פרסים רשמי שצריך לייצג את כל האקדמיה
אין לי שום בעיה עם הדירוג בשיטות עין הדג או הרעיון הכללי הזה (חוץ מהעובדה ששני סקרים יותר כיפיים מסקר אחד) אבל אני חושב שטקס רשמי צריך להתחשב בניואנסים האלה וברעיון שכן יש איזשהו הבדל- גם אם הדק ביותר, וגם להפחית תחרות במקום להגביר אותה. ארבעה קטגוריות במקום אחת לדעתי יוצר פחות מרירות וכעס בקרב אנשי האקדמיה.
עוד גורם חשוב
שכדאי לקחת בחשבון כשרוצים לשים גברים ונשים יחד בקטגוריית המשחק הוא,ש(נראה לי)יש הרבה יותר תפקידים לגברים בסרטים,ואז אם רוצים לעשות מספר שווה של גברים ונשים יחד בקטגוריית המשחק,זה לא הוגן כלפי הגברים כי יכול להיות שהיו הופעות מצוינות נוספות של גברים שלא נכנסו בגלל שחייבים לתת מקומות לנשים.
ומצד שני אם מחליטים שיש מספר מקומות לשחקנים בלי קשר למין,זה לא הוגן כלפי הנשים כי יהיה להם הרבה יותר קשה להיכנס למועמדות בגלל מיעוט התפקידים היחסי.
כךאו כך זו בעיה
אני מקווה שזה משתנה
בכל מקרה, אלו השיקולים להפריד את הקטגוריות עכשיו, אני מקווה שיום אחד נחיה בעולם שלא נצורך בו הפרדה על בסיס מין משום שהתפיסה והבחירה תהיה שיוויונית מספיק.
כל השיקולים האלו יכולים גם לעמוד לטובת טיעון כמו להפריד בין פרס הבמאי לפרס הבמאית ופרס התסריטאי לפרס התסריטאית. (אולי צריך, מי יודעת, אולי זה מה שיגרום סוף סוף להשוואה מגדרית במקצוע).
אה, והVMA זה הפרס לקליפים, לא לסרטים.
(ל"ת)
וואלה, תודה על התיקון
הצלחתי לפספס את העובדה שיש יותר מ2 טקסים בMTV. קיוויתי שזה משום שפרסי הסרטים התחילו כשהייתי כבר מבוגרת, אבל לא, אין לי תירוץ (כי בניינטיז די חייתי על MTV).
ההיילייט של הטקס הזה בשבילי לנצח יהיה
פרודיית המטריקס עם ג'סטין טימברלייק ושון וויליאם סקוט.
"?What if I can't? What happens if I fail"
"OK, Dude, it's just 'the robot'".
״קצה 17״!!!!
יש יש יש!
למה הארסיות כלפי לוק קייג'?
זה שזה בסטרימינג בכלל לא רלוונטי למה שאתה אומר. וכל השאר כן בסדר?
זאת שאלה מעניינת
אני מניח שזה לא ספציפית לוק קייג' הוא הבעייתי כמו שהרעיון לקטגוריה עצמה, אבל לוק קייג' הוא דוגמה די נפלאה לבעיה הגדולה שלה: רוח מרדנות במסחריות מקסימלית. בעוד שאפשר להצדיק את "אור ירח" מתוך הרשימה הזאת לסרט קטן שבאמת נאבק (למרות שהסרט עצמו דווקא די חסר רוח לחימה) כל שאר הסרטים באים מגובים באולפנים גדולים, כסף גדול ומרגישים יותר כמו קטגוריית ה"מאבק נגד המערכת (שהמערכת הרשתה לנו לנהל מולה)" מאשר באמת קטגוריית המאבק נגד מערכת. לא שאני מצפה לMTV להפוך לתחנת פאנק לפתע, ובכל זאת – הניסיון לצאת "מאגניבים" מכאיב לי.
איך אמר MC לארס? "הוט טופיק זה לא פאנק רוק"
אבל ככה זה תמיד.
וזאת שיטת פעולה מאד נפוצה בחקר התרבות הפופולארית. המיינסטרים אוהב לבלוע ולספוג את המרדנות, להטמיע אותה וככה לנטרל אותה. זה מה שמשמר את הסטטוס קוו ואת התחושה שאם בן אדם מסוים לא מצליח הוא יחשוב שהוא אשם ולא יאשים את המערכת. מראה שחורה עשו פרק שממחיש בדיוק את זה (עונה 1, פרק 2). זה מעצבן אבל באמת שלוק קייג' הוא הרע במיעוטו, לפחות מהסיבה שמדובר בסדרה די צנועה שלא חורטת על דגלה את המאבק הזה, אלא פשוט משקפת מצב קיים לטוב ולרע.
כמו שאמרתי, לא ניסיתי ליפול יותר מדי דווקא על קייג'
אני חושב שמכל המועמדים הוא מדגיש את הגיחוך שבקטגוריה בגלל הפלטפורמה שבה הוא נמצא והכי קל להשתמש בו, אבל זה לא שהוא עצמו איזה סדרה נוראית יותר מדי.
אה, נכון, היו זוכים
הבעיה היא שהם לא היו "תברח".
בכל מקרה – "ה13" זכה בפרס הדוקומנטרי הטוב ביותר (לא בחירה משהו), "היפה והחיה" זכה בפרס הסרט (בווווווז), אמה ווטסון זכה בפרס ההופעה (בווווווווווווווווווווווווווווווווז), "מאחורי המספרים" זכה בפרס הגיבורה (בסדר) ו"הקרב נגד המערכת" (בווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווז), "לוגאן" זכה בפרס הצמד הטוב ביותר, "אור ירח" זכה בפרס הנשיקה וליל רל האוורי ("תברח") זכה בפרס ההופעה הקומית (כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן).
היו עוד זוכים.
אז נראה שמה שהיה עד לפני שנתיים "פרס סרט הנעורים" הפך עכשיו ל"פרס הפוליטלי קורקט", או משהו בסגנון. מעניין ויכול להיות נחמד, אבל למה היפה והחיה, למה.
היה גם טקס.
שהיה מאוד מנסה להיות פוליטיקלי קורקט ובסימן ״כולנו נגד איזושהי מערכת, לא משנה איזו״. הם אפילו הביאו חברת קונגרס שחורה להגיש פרס מסיבה מסוימת, אבל אז הם נתנו פרס מפעל חיים למהיר ועצבני וכל מה ש-MTV בנו כל הטקס הלך לפח.
זה גם נורא מוזר לי העניין שכל הפרסים חולקו לפי בחירת הקהל מהאתר של הטקס. לרוב נראה שזכו המועמדים שיתנו את הנאום הכי מרגש יותר מהבחירה הפופולארית. קשה לי להאמין שבבחירת הקהל לנשיקה הטובה ביותר זכו שני הילדים ממונלייט על פני, נניח, אמה סטון וראין גוסלינג.
אה, לא, אני לגמרי בעד מונלייט במקרה הזה.
הזכייה של מונלייט גם אומרת הרבה יותר מאשר זכייה פוטנציאלית של לה לה לנד, או אמה ווטסון ודן סטיבנס, אבל חייבים להודות שזה קצת לא אמין שבבחירת הקהל, ועוד קהל הצופים של הטקס הזה ספציפית בערוץ הזה ספציפית, זכו הילדים ממונלייט ולא זוג שחקנים הוליוודים בסרט פופולארי.
מה לא אמין?
שקהל הצופים של הטקס הספציפי הזה בערוץ הספציפי הזה מכיל כמות גדולה יחסית של אנשים מהקהילה הלהט"בית, או סתם אנשים שחושבים שעכשיו זה זמן טוב להלחם בשביל הקהילה הלהט"בית?
לא יודעת, נשמע לי די סביר…
יכול להיות, אבל מדובר בשינוי די משמעותי
עד לפני כמה שנים הטקס כולו היה על טהרת ה"דמדומים" או סרטי בלוקבאסטר-נעורים-אהבה אחרים, ולתת לפתע את הזכיה ל"אור ירח", סרט שמספר אנשים מצומצם-עד-לא-קיים ראה אותו מרגיש מוזר בטקס הזה, בייחוד שהטענה היא שההמונים בחרו אותו.
זה שאנשים לא ראו אותו
לא אומר שהם לא יצביעו לסצנה הזאת מתוך רצון לקדם את האג'נדה שלהם.
כשמונלייט זכה באוסקר היו קולות שאמרו שזו זכייה פוליטית ותו לא, ובהקשר של האוסקר אני חושב שיש מקום לספק – זה באמת סרט טוב ואני יכול גם להאמין שהרוב הצביע לו בגלל שהוא באמת אהב אותו (וגם שיטת ההצבעה הייתה לטובתו, אבל זה פחות קשור לעניין).
אבל בהקשר של MTV, אין לי שום ספק שזה שום דבר מלבד פוליטיקה – מונלייט זה לא סרט שמתאים לקהל ה"דמדומים". לא בסגנון, טון או קצב.
מבט על כמה מהדברים שרשת MTV עושה בשנתיים האחרונות מראה שינוי משמעותי בסדרי העדיפויות שלהם, וכתוצאה מכך גם של הקהל שלהם.
תכלס, זה מעודד.
הידד לנוער של ימינו או משהו.
הנשיקה הכי טובה ב2016 עדיין הייתה ב"המשרתת", כנראה.
כשזאת האג'נדה - נכון
טקס פרסי MTV מעולם לא היה באמת מוביל דעה בתחום הקולנוע, ולכן זה לא כזה מעניין אם היושרה בבחירות שלו תוקרב למען אג'נדה כלשהי.
הבעיה מחתילה כשהם משתמשים באותן שיטות כדי להעביר אג'נדות קצת פחות מעודדות, אבל זה כבר אופ-טופיק רציני.
ולייק על "המשרתת".
המשרתת גם היה סרט השנה שלי.
מדהים כמה מעט באז היה ליצירת המופת הזאת.
המשרתת זה The Handmaiden?
(ל"ת)
יאפ.
זה גם מהמקרים הבודדים שהסרט טוב מהספר (גם הוא מצוין, אגב).
שינויים בחוקי האוסקרים: כסת"ח שבא מאוחר מדי, ואסון גדול
האקדמיה החליטה על שני שינויים מרכזיים בקטגוריות האנימציה והדוקו.
החוק הראשון הוא שמיני סדרות הן לא סרטים ולכן לא יכולים לזכות באוסקר, *מבט מאשים לכיוון או.ג'יי: נוצר באמריקה*, ברור? לולא הבלגן שהתרחש עם לה לה לנד, זה היה יכול להיחשב לאצבע המשולשת הגדולה ביותר שזוכה אוסקר ספג בעקבות הטקס. עקרונית, האקדמיה אומרת משהו כמו "לא היית אמור לזכות באוסקר, אבל כבר זכית אבל אף אחד מהחברים שלך לא הולך לזכות גם, יא מנייאק". כמו הרבה דברים שהאקדמיה עושה, זה בא טיפה מאוחר מדי – אבל כן מונע מהסרט החדש של נטפליקס להיכנס לתחרות.
החוק השני הוא זה המעניין יותר ובעל הפוטנציאל ההרסני יותר. אנשי האנימציה באקדמיה היו מורכבים עד עכשיו מאנשים שעסקו בתחום וכמה חברי כבוד מכל ענף. השנה, זה נפתח לכלל המצביעים. מה שזה אומר כמעט בוודאות – להתראות כל סרט שאינו אמריקאי. אני אשמח לטעות, כמובן. אבל הראש אומר שאם כל האקדמיה תצביע, המועמדויות לג'יבלי, טום מור וחבריהם יילכו להם ויפנו את מקומם למוצאים את דורי, סרט לגו באטמן ועוד. אני מקווה שהאקדמיה תפתיע אותי לטובה אבל מתי זה קרה פעם אחרונה? אה, בסוף הטקס שעבר, נכון.
מקור
א. איזה מיני סדרה זכתה באוסקר?
ב. איזה הפתעה היתה בטקס האחרון? זאת ממש לא הפעם הראשונה שזה קורה. מזכיר לי את כל הקטע עם נאום המלך: לכולם היה כל כך ברור שהוא לא יזכה ובסוף קרה מה שקרה. לפחות עם מונלייט זה היה שונה כי היה לו הרבה באז והימורים כקונטרה די חזקה ללה לה לנד.
א. "או.ג'יי: נוצר באמריקה"
ב1. לא מתווכח על זה לרגע: הרוב המוחלט היו משוכנעים בלה לה לנד יזכה. אחוז האנשים שחשב שיש סיכוי לאור ירח היה קטן, הססן ומופתע כמו כולנו כשאשכרה אור ירח זכה.
ב2. אבל יותר התכוונתי לקלאסטרפאק הגדול בסוף הטקס.
ב3. לא זוכר את הקרב נאום המלך-הרשת החברתית, אבל אני חושב שרוב האנשים דווקא ידעו שהוא יזכה: רוב הפרסים המקדימים הלכו אליו.
המיני סדרה הזו
(שהוקרנה גם בתור סרט) כשירה עכשיו לקבל מועמדות לטקס האמי, וכנראה שהיא גם תזכה.
ולא מגיע לה בשני הפעמים :(
(ל"ת)
טריילר לסרט החדש של ביגלו
דטריוט. במירוץ מבולבל השנה, ועם עלייה של נושאים פוליטיים יותר ויותר – האם הולך להיות לה אוסקר שני?
המלצה
Win it all
הסרט החדש שך ג'ו שוואנברג ('חג מולד שמח', שגם נהדר בסה"כ) יכול היה להיות קלישאה ארוכה, מיותרת ולא מצחיקה.
ואכן הוא מרחף מאוד קרוב לקלישאת 'המהמר שמבטיח שישנה את חייו מהקצה אל הקצה אך ההתמכרות להימורים מנצחת אותו כל פעם מחדש עד שהוא ימצא את הגאולה דרך האהבה הגדולה ובלה בלה בלה' אבל, למרות שהוא לא פעם נופל מעט לקלישאות, 'Win it all' מפתיע מאוד לטובה.
אחרי שיתוף הפעולה הקודם שלו עם הבמאי ('Digging for Fire', שהיה חמוד), מארק ג'ונסון חוזר לתפקיד הראשי ולמען האמת הוא עושה עבודה לא רעה בכלל.
אז יש כאן מהמר, יש כאן קבוצת תמיכה, יש כאן סיפור אהבה, יש כאן הבטחות והתחלות חדשות. יש כאן הכל. ועדיין, שוואנברג בוחר בכמה החלטות מאוד מפתיעות ומעמיד את כל הקלישאות האלה באור שונה לחלוטין.
אין כאן ביקורת בוטה וצפויה, אלא הסרט מצליח להראות שבכל דבר בחיים יש שני צדדים, וגם הדבר הגרוע ביותר יכול להיחשב כמוצא אחרון ולהפך. גם המנטור שמעביר את קבוצת התמיכה רחוק שנות אור מהמנטור הרגיל והקבוע (קיגן מייקל קי הנגר כתמיד, שנראה שאין סרט קטן טוב שהוא לא משתתף בו). גם סיפור האהבה רחוק מהסטנדרטי, מה שהופך את הסרט למעניין, מפתיע ובעיקר מהנה במיוחד.
לא סרט עמוק מידי או יצירה מיוחדת במינה, אבל יש כאן הומור טוב ופשוט אחלה של דרך להעביר את הזמן בכיף ופשוט סרט מאוד מהנה.
ולפעמים, זה לגמרי מספיק.
כשדדפול פוגש את ניק פיורי
ב"שומר הראש של המתנקש", ריאן ריינולדס צריך לשמור על סמואל ל. ג'קסון. יש קללות, יש פיצוצים ונראה כאילו הסרט מתרחש ביקום הפיזיקלי של לוני טונס. נראה קצת כמו גרסת ה R של "החבר'ה האחרים".
טוב, הטריילר לא הלהיב אותי יותר מדי
אבל
" rel="nofollow">הפוסטר מדהים. נראה שזה הולך להיות מסורת שמסעות הפרסום הטובים ביותר כל שנה הם אלו עם ריאן ריינולדס.
הסרטים שיוקרנו בקאן
הם.. הרבה מאוד! הנה כולם.
הבולטים מביניהם:
בתחרות הרשמית:
הסרטים החדשים של בונג ג'ון-הו (שנקנה על ידי נטפליקס :/),סופיה קופולה (רימייק לסרט של דון סיגל עם איסטווד)
,מיכאל הנקה , הבמאי של "הלובסטר" ,הבמאי של "הארטיסט", לין רמזי וטוד היינס
בנוסף יוקרן "כיצד לדבר עם בחורות במסיבה", כל סרטי המתח הדרום קוראיניים שנדבר עליהם במהלך השנה ועוד הרבה סרטים אחרים שאין לי מה להרחיב עליהם.
בואו לראות בעצמכם!
חחחחח מה זה הרשימה אנשים האקראית הזאת
פסטיבל קאן שיחרר את רשימת השופטים בתחרות הראשית והיא, הו וואו, מעניינת:
פדרו אלמדובאר הוא ראש חבר השופטים, ואיתו פארק צ'אן-ווק, ג'סיקה צ'סטיין, ויל סמית', פאולו סורנטינו, הבמאית של טוני ארדמן, שחקנית סינית שעונה לשם פן בינגבינג (שיחקה את פורטל ב"אקס-מן העתיד שהיה"), המלחין של "הפצוע האנגלי" ועוד סרטים ושחקנית צרפתית בשם אגנס ג'אוי.
אני מאוד מקווה שמצלמים את תהליך ההחלטה שלהם ומשדרים בפומבי כי זאת נשמעת כמו שיחה מרתקת והזויה.
ג'יימס גאן מאשר שהוא יביים את הסרט השלישי של שומרי הגלקסיה
פוסט מורחב ומעניין מחשבון הפייסבוק שלו. למי שמעוניין בפאנצ'ליין ישירות :
So, yes, I’m returning to write and direct Guardians of the Galaxy Vol. 3.
https://www.facebook.com/jgunn/posts/10154170335931157
טריילר: מנשה
לא ספינ-אוף ל"העיר הזאת" (וחבל), אלא טריילר על בחור חרדי בניו יורק, אלמן טרי שמנסה לגדל את בנו. נראה כמו שילוב של סרט אינדי טיפוסי ויידיש, אבל הביקורות מאוד אהבו. מעניין אם יגיע אלינו להקרנות.
טריילר
מה לגבי Free Fire?
ידוע אם יגיע לבתי הקולנוע בארץ?
שלל תאריכים לסרטי הקומיקס של FOX
New Mutants יופץ ב-13 באפריל 2018, דדפול 2 יופץ ב-1 ביוני 2018, וסרט אקס-מן נוסף "dark phoenix" ישוחרר ב-2 בנובמבר, שזה תאריך די מוזר היסטורית להפצה של סרט אקסמן.
http://screenrant.com/x-men-new-mutants-deadpool-dark-phoenix-release/
אני מניח שיש רצון להימנע מעימות מול האן סולו באותו סופ"ש, אבל הסבירות שהוא באמת ישאר שם, לא ממש גבוהה לפי מה שאני מבין.
שוב פעם פניקס?
אני מבין שזה אחד הסיפורים האיקוניים בתולדות הקומיקס אבל בקושי ראיתי אותו פעם אחת וכבר נמאס לי ממנו.
הפניקס האפלה לא היה כבר חלק מהמפלט האחרון?
רשמית הסרט הזה הוא חלק מיקום האקסמן.
טכנית, הטיימליין הזה "נמחק"
וכמוהו כל קישור לפשעים החמורים של ברט רטנר ומעלליו בעולם האקס מן![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
טכנית הוא לא „נמחק” לגמרי
הוא עדיין קיים בזיכרונו של וולברין ואם היו שומרים על עקביות מלאה (מה שכמובן מוגזם לצפות) הוא היה מנסה למנוע את האירועים שמובילים למותה של ג׳ין (ספוילר לאקסמן 3).
הוא גם קיים בזיכרונם של הצופים (אם הם לא הצליחו למחוק אותו) ויהיה קשה להציג אותו שוב. האמת שיכול להיות מגניב להציג שוב את הסאגה עם שינויים מתבקשים של שינוי קו הזמן, אבל שוב, מוגזם לצפות לזה. בסדרה המצוירת בזוג הפרקים שנושאים את שם הסרט (ימים של עבר עתידי) הוצג רעיון כזה וזה היה די מגניב.
אבל וולברין פרש מהסידרה
אז כל מה שבזכרון שלו לא רלוונטי ואם הוא מהותי לעלילה אז ממש חבל.
בגדול אקסמן קצת מיצה את עצמו, אחרי הסרט ה-3 דור ההווה הפך למיותר, אחרי הסרט האחרון גם דור העבר ממש כבר הגיע למחוזות של אבסורד מרוב שלא היה מה לספר. זה פרנצ'ייז שמבוסס על קומיקס שמתפרסם במשך עשורים, ועדיין הכי טוב שלהם זה לעשות שוב פעם את אותה עלילה אבל בגרסה טובה יותר?
טוב כנראה שזה אוף טופיק אפילו לעמוד הזה
אבל אני חייב לשאול.לפני חודש בערך ראיתי לראשונה את תינוקה של רוזמרי(מצוין)ומאז ניסיתי לברר למה בדיוק מנגנים שם במשך חצי מהסרט את לאליזה של בטהובן.
קראתי על הסרט,קראתי על בטהובן,שאלתי אנשים שראו את הסרט,ולא מצאתי תשובה.אם יש כאן מישהו שיוכל להסביר לי מה המשמעות שעומדת מאחורי זה(כמובן,בלווית אזהרת ספוילר אם צריך)הוא יזכה לנצח באהדתי הכנה
המלצה: NIrvanna The Band The Show
לא מזמן היה פה דיון על סדרות טלוויזיה מומלצות, ובמקרה ראיתי לאחרונה את אחת הסדרות הכי מהנות שאני זוכר בזמן האחרון. נדיר שקומדיית 20 דקות מצליחה להצחיק אותי, וחשבתי שאולי יש כאן עוד כמה שיהנו מסוג ההומור (המאד ספציפי) של הסדרה הזאת.
אז "נירוונה: הלהקה: הסדרה" עוסקת בזוג מוזיקאים גרועים מאד, שחלומם הגדול הוא להופיע במועדון מקומי שלאף אחד לא אכפת ממנו. הם קלולס במוסיקה ברמה שהם קראו ללהקה שלהם "נירוונה: הלהקה" לא כדי לרכב על ההצלחה של נירוונה ואנשים שיתבלבלו בין הלהקות – אלא בגלל שהם לא יודעים שיש להקה שקוראים לה נירוונה.
אז בכל פרק הם ממציאים סוג של תרמית מורכבת-יתר-על-המידה כדי לגרום למועדון להזמין אותם להופיע במרמה, וזו הסדרה.
מה הקאטצ'? הסדרה צולמה בסגנון "בוראט", כך ששני השחקנים הראשיים יודעים איזה סיטואציות הם רוצים לייצר בניהם, אבל הלוקיישן הוא אמיתי והתגובות של האנשים מסביב הן אמיתיות. הסיטואציות שהם יוצרים בסדרה הזאת הן קיצוניות ומורכבות, ובסופו של דבר גם מתחברות לסיפור מהודק ומהוקצע (ואפילו קצת נוגע ללב), וכל הסדרה מצאתי את עצמי תוהה מה אמיתי ומה לא ואיך הם הצליחו לתאם בין כל כך הרבה אנשים להיות חלק ממשהו קוהרנטי בלי שהם בכלל ידעו מזה.
היוצר והשחקן הראשי של הסדרה הוא מאט ג'ונסון, הבמאי של The Dirties ו-Operation Avalanche, שהם גם סרטים מעולים שנעשו באותה צורה.
אז אם אתם בקטע של הומור קרינג', מצחיק-כי-זה-לא-מצחיק ומטא – אתם חייבים לעצמכם לראות את הדבר הזה.
טריילר רשמי לקינגסמן 2:
https://youtu.be/6reo6h7h1wk
הערות על הטריילר לקינגסמן 2:
1. אם הם באמת יחזירו את ההוא מהסרט הקודם, זה יהיה מטופש ומעצבן.
2. הי, סקורפיון חזר!
3. האקשן נראה מעולה, בדיוק כמו בראשון.
4. נחמד לראות שוב גאדג'טים מגניבים ומופרכים של סוכנים חשאיים, אחרי שסרטי הבונד המודרניים ויתרו עליהם לחלוטין.
להתראות חברים, היה נחמד.
התסריטאים שובתים. שוב.
http://variety.com/2017/film/news/writers-guild-vote-strike-authorization-1202393874/
כבר המון זמן מדברים על שביתה של גילדת התסריטאים, ברגע שמסתיים החוזה שלהם בתחילת מאי. ההצבעה נערכה בשבוע שעבר והתקווה הייתה שבגלל כל הנזק שעשתה השביתה בעשור הקודם בתעשייה (ובתעשיות נוספות) יהיה רוב שיצביע נגד, אבל עכשיו נראה שזה לא באמת קרה.
להבנתי, הנושא נורא מסובך וקשה לעקוב אחרי למה בכלל לשבות, אז אני אפילו לא אנסה. אני יודע שזה קשור, בגדול, לכניסה של שירותי הסטרימינג לתחום הטלוויזיה, ושלפי החוזה הנוכחי של הגילדה התסריטאים מקבלים תמלוגים לפי שידורים חוזרים – מה שבעולם הנוכחי של צריכת תוכן די מפגר. בנוסף, מספר הפרקים הממוצע בעונת שידורים ירד מ-22 ל-13, ופחות פרקים זה פחות תסריטים ופחות כסף (נכון לכרגע הסדרות שומרות את התסריטאים שלהם בחוזה בלעדיות, אז אלא אם ניתן להם אישור, הם לא יכולים לעבוד בכמה סדרות בו זמנית).
אז בגדול, זה מבאס נורא, ובתחום הקרוב ישפיע על סדרות שמשודרות כרגע או אמורות לעלות בהמשך השנה, בתחום הרחוק – כל הסרטים שנכנסים להפקה במהלך השנה הקרובה נמצאים בסכנה, ובמיוחד אלו שהתחילו להצטלם בזמן האחרון או שמתחילים צילומים עכשיו.
או בקיצור
We want more monah
https://www.youtube.com/watch?v=EY6fp95uGfM
זו בדרך כלל הסיבה שבגללה אנשים שובתים.
(ל"ת)
זה פשוט שהמשפט הזה לקוח מפרק בסאות'פארק שהיווה פארודיה ישירה על שביתת התסריטאים המקורית.
(ל"ת)
כן, אבל אני לא בטוח שזה ממש ״עוד כסף״,
יותר בכיוון של ״אנחנו רוצים לקבל כסף כמו קודם״.
גם השביתה הזו וגם השביתה הקודמת התחילו בגלל שתחומים חדשים נכנסו לעולם שגורמים לחוזים של הגילדה מול האולפנים להיות פחות רלוונטיים (DVD אז, סטרימינג היום). לצערנו, נראה שכשהם באים עם הרצונות שלהם עדיין צוחקים להם בפרצוף, שאותי זה מאוד מפתיע בהתחשב בנזק שהם הראו שהם מסוגלים לעשות ב-2008.
ווהו! דר. הוריבל 2!
(ל"ת)
אני חושב שהתסריט של באטגירל כבר מספיק גמור
(ל"ת)
יש אינפלציה של סדרות. וחלקן הגדול אשכרה שווה צפייה.
אני חושב שזאת הבעיה האמיתית – מעולם לא התמודדנו עם כזה עושר של מידע ובידור זמין. לא בטוח שזה טוב לכל הצדדים. לי לפחות השביתה תעזור להשלים כמה פערים.
חדשות טובות!
"isle of dogs" סרטו הבא של ווס אנדרסון, סטופ מושן שמספר על כלבים והמדבבים שלו כוללים אנשים מבריאן קרנסטון ועד יוקו אנו, קיבל תאריך יציאה רשמי- ה20 לאפריל 2018!
הוריי!
אחרי מר פוקס המופלא אני מצפה לזה בקוצר רוח! איזה חדשות נפלאות![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
דייויד פויצ'ר ו"מלחמת העולם z 2"
זה באמת קורה
למה?
טריילר לקינגסמן 2
שנראה כמו עוד מאותו דבר. דהיינו – אחלה.
https://www.youtube.com/watch?v=Bip5ALfWCZw
למרות אי-אילו הישגים בעברם של המעורבים
שיתוף פעולה בין דייויד אייר (בימוי), מקס לנדיס (תסריט) וויל סמית (משחק) נשמע כמו קוקטייל שיכול לגרום למספיק אנשים צרבת. אבל היי, המעט שרואים בטיזר לסרט Bright* על שוטר אנושי ושוטר אורק שמחפשים נשק שיכול להרוס את העולם – גרסה עירונית וקשוחה ל-"הלבוי"? – דווקא נראה די מגניב.
https://www.youtube.com/watch?v=XGggUyz0k6s
* הפקה של נטפליקס, ולכן כנראה לא תוקרן אצלנו.
תוקרן אצלנו דווקא כן
נטפליקס זמין גם בישראל עם תרגום עברי והכל.
בקולנוע אבל זה לא יוקרן. לצערנו אף סרט של נטפליקס לא מוקרן בקולנוע.
הם גם יפיצו בלעדית סרט של סקורסזה.
זה מרגיש כמו מהפכה של ממש.
https://www.theguardian.com/film/2017/feb/22/martin-scorsese-the-irishman-netflix-robert-de-niro-silence
כן, נראה שבעתיד
רק הבלוקבסטרים ברובם יקבלו הפצה קולנועית, למרות שנטפליקס מתכננים גם בלוקבסטרים משלהם לשירות שלהם כמו דת' נוט ו-Bright.
אני לא יודע מה לחשוב על זה כי אני אוהב לראות סרטים בקולנוע, מכל הסוגים.
מעניין מה יקרה עם האוסקר כשזה יקרה, הרי יש להם סטיגמה נגד סרטים שיוצאים ישירות לטלוויזיה.
ואן אז נסה אומר שיהיה אפשר לראות את זה ביס מתישהו או רק בנטפילקס ישראל?
הפקות מקור של נטפליקס משודרות רק בנטפליקס
יוצאות דופן הסדרות שנרכשו לשידור בארץ לפני שנטפליקס פתחו את השירות לישראל, כמו בית הקלפים ושחור זה הכתום החדש.
מכיוון שנטפליקס זמין בישראל במחיר משתלם (ביחס לרוב האלטרנטיבות), אני מאוד מרוצה שיש שם השקעה כל כך מרשימה בתכני מקור. כי סדרות וסרטים של נטפליקס זמינים עבורי בשנייה שהם זמינים בשאר העולם.
זה לעומת פארגו 3, Handmaid's Tale ו-Legion, שבתור לקוחה של יס אני יכולה רק להתבאס שאין לי כרגע דרך חוקית לצפות בהן. הסדרות הטובות ביותר בעולם? סלוגן שהולך ומתרוקן מתוכן.
פראגו יש ביס וי או די ואני חושב שגם ליגיון(לא רואה את הסדרה),
פארגו כמובן העונה ה2 , אני מניח שה3 תצא ליס בהמשך
זו הסיבה שכתבתי ספציפית פארגו 3
את שתי העונות הראשונות ראיתי ביס, באיחור כמובן. גם את העונה השלישית אראה באיחור כשתגיע ליס, אבל זו הנקודה – יש סדרות שאני רוצה לראות בזמן שיתר העולם רואה ומדסקס אותן, לא שנה אחרי.
ואם במקרה של פארגו זה בגלל הסכמי בלעדיות מול הוט, במקרה של לגיון זה כבר באמת מטומטם, כי הבלעדיות במקרה הזה היא של יס. כלומר ליס יש בלעדיות על סדרה חדשה ומדוברת, ובמקום לשדר אותה היא תוקעת אותה על המדפים עד שכל מי שממש רצה לראות אותה כבר ימצא דרך אחרת.
פעם יס רכשו ושידרו כמעט כל סדרה ששמעתי שראויה למעקב. היום את כל התכנים השווים שיש ביס יש גם בהוט (HBO) ורוב התכנים השווים שיש בהוט הם בלעדיים. מישהו הפסיק להפעיל שיקול דעת מוצלח ברכש ובשיבוץ.
כן צודק/ת לא ירדתי לסוף דעתך.
במקרה של פארגו אני באמת סוגר כל ספוילר אפשרי עם אנשים או אינטרנט.
לגיון לא מכיר.
אבל אני לא מסכים איתך לגבי שלהוט יש סדרות יותר שוות,
זה נכון שhbo עברו לשתיהן אבל שאני מדבר עם אנשים יש ליס יתרון לדעתי, רוב הסדרות שאני רוצה לראות ביס, למשל בית הקלפים והמפץ אם אני לא טועה רק ביס ואני מניח שעוד, מה גם שבסופו של יום הכל מגיע ליו או די ללא תוספת תשלום והוא יותר טוב ביס כמו כן ביס הטכנולוגיה של הוי או די והממיר יותר טובים.
לדעתי בכל אופן ההבדלים זניחים עד לא קיימים
מה זאת אומרת "סטיגמה"?
אם זה לא מוקרן על מסכי קולנוע, זה אמי, לא אוסקר.
אם ככה
זה הולך להיות חתיכת עתיד מעניין ברגע שבו רוב הסרטים שאינם בלוקבסטרים יצאו ישירות לטלוויזיה… האם רק בלוקבסטרים יהיו מועמדים לאוסקר? זה יהיה משעשע.
האוסקר ה100 נראה כמו זמן טוב לעדכן את התקנון.
(ל"ת)
גם למי שלא מדבר גרמנית:
הטריילר ל-Werk Ohne Autor ("יצירה ללא מחבר" על פי גוגל טרנסלייט), הסרט החדש של פלוריאן הנקל פון דונרסמרק (יצירת המופת "חיים של אחרים" וגם איזה סרט עם ג'וני דפ ואנג'לינה ג'ולי) נראה פשוט מעולה:
https://www.youtube.com/watch?v=ydiOjug2YhM