אהלן, אני דורון, והנה כמה הודעות מנהליות. קודם כל: עין הדג חי. זה לא מובן מאליו – מסיבות שונות, שחלקן קשורות למתקפות על האתר, לא הייתי פה – ברמה זו או אחרת – כבר הרבה זמן. אבל השמועות על מותו של האתר התבררו כמוקדמות, בעיקר בזכות מאמציהם של חובבי האתר שהתגייסו לעזרה – בעיקר שגיא אישה ועודד ארבל. לפני הכל, המון תודה לשניהם על העבודה שעשו בהשבת האתר לחיים (זה לא כזה פשוט וזה דורש יותר מכמה מלמולים ותספורת, מליסנדרה). ולכל אלה מכם שהיתה חסרה להם מנה של עין הדג בחיים – עודד ושגיא הם האנשים להודות להם.
תודה גם לכל האחרים שהתגייסו והציעו סיוע. נעים לדעת שכל כך הרבה אנשים מוכנים לעזור.
עכשיו חזרנו, עם כמה שינויים. קודם כל: אתם רואים את שם הכותב למעלה, אחרי "מאת"? שמתם לב שזה לא השם שלי? אז זה דבר שקורה. מתן בכר, הידוע בכינויו Mad Hatter, מפרסם עדכוני חדשות באתר כבר המון זמן – תמיד במסגרת תגובות שנחבאות מתחת לאיזה "קצרצרים" או משהו כזה. ומכיוון שהעדכונים האלה הפכו כבר לפיצ'ר מוכר של האתר, אין סיבה שלא להעלות אותם לחלק העליון של הדף. לא פרשתי, אני עדיין בסביבה ועדיין אפרסם, אבל תתרגלו לראות פה את הכובען. עדכונים נוספים בהמשך.
הדבר הגדול ביותר בעולם הבידור עכשיו הוא לא סרט, אלא מחזה. "המילטון" הוא מחזמר-ראפ על חייו של אלכסנדר המילטון, אחד מהאבות המייסדים הפחות ידועים של ארה"ב. המחזה כבש את ברודוויי בסערה: תורים אינסופיים, אנשים שמוכרים את דודה שלהם בשביל להזמין כרטיסים חודשים מראש, והשבוע, גם זכייה בלא פחות מ-11 פרסים בטקס ה"טוני". השחקנים אפילו הוזמנו להופיע בבית הלבן. לין-מנואל מירנדה – שכתב והלחין את המחזמר ומככב בו – הפך לכוכב-על, ועל כן מיידית גויס לחברת דיסני. החברה שחררה באופן אסטרטגי, מיד לאחר טקס פרסי הטוני, את הטריילר הראשון לסרט האנימציה הבא שלהם, "מואנה", שאת המוזיקה והשירים שלו כתב מירנדה.
בנוסף, מירנדה יעבור לקדמת הבמה בשביל דיסני בשנה הבאה, כשיככב לצד אמילי בלאנט בסרט המשך ל"מרי פופינס". עצם קיומו של סרט כזה נשמע כמו משהו שאמור להוציא מאנשים קריאת הפתעה, אבל האם בימינו זה באמת מפתיע מישהו? הוליווד בכלל, ודיסני בפרט, עסוקות כבר לא מעט זמן בנבירה בארכיונים והסרת האבק ממה שרק אפשר. כל קלאסיקה של דיסני כבר קיבלה או תקבל בעתיד רימייק, ריבוט או המשך, לכן גם המשך ל"מרי פופינס" היה לדעתי פחות שאלה של "האם" ויותר שאלה של "מתי". בסרט החדש פופינס חוזרת לבקר את האחים בנקס המבוגרים בעקבות אובדן שהם חווים. על הבימוי אחראי רוב מרשל, שיש לו עבר עם סרטים מוזיקליים, כולל המחזמר זוכה האוסקר "שיקגו". [THR]
ואפרופו מחזות זמר מצליחים מאוד: בזמן האחרון יש טרנד כזה בקולנוע של לקחת סיפור מוכר ולהראות אותו מפרספקטיבה של דמות אחרת, כמו "מליפיסנט". הטריילרים שלהם תמיד זועקים בטקסט גדול "הסיפור שלא הכרתם", כשכולם יודעים שזה אותו סיפור רק עם קצת שינויים פה ושם. אבל עוד לפני שהטרנד היה טרנד, זה היה מחזמר: "Wicked" ("מרשעת" בעברית), המחזמר המספר את קורות חייה של המכשפה הרעה מהמערב, שחיה בזמנו בארץ עוץ. ואם עליו לא שמעתם זו בעיה רצינית. נראה לי שאפילו הבחורה מ"חדר" יודעת מה זה "Wicked". דיבורים ושמועות על סרט המבוסס על "מרשעת" מסתובבים בערך מאז שההצגה עלתה, ועכשיו זה הוכרז רשמית. ה"הוליווד ריפורטר" מדווח שהסרט יגיע למסך הגדול ב 20 לדצמבר, 2019. ליהוקים עוד אין, אבל על כסא הבמאי ישב סטיבן דאלדרי, שהביא למסך את "בילי אליוט".
עוד חודש יעלה על המסכים "מכסחות השדים", סוג של ריבוט לסרט המוכר משנות השמונים, רק שהפעם הדמויות הראשיות הן נשים. העובדה הזאת לבדה עצבנה לא מעט אנשים באינטרנט וגרמה לכך שהטריילר לסרט הפך לטריילר עם הכי הרבה "דיסלייקים" בהיסטוריה של יוטיוב. נראה שיש ציבור גדול שזועם על עצם הרעיון שהוליווד "העזה" לחלל את קודש הקודשים "מכסחי השדים" (מי ישמע, כאילו זה "הנסיכה הקסומה" או משהו) ולהחליף את הגיבורים בגיבורות(!!!). וזה מוזר, כי נראה לי לגיטימי ביותר לא לצפות לסרט הזה פשוט כי הוא נראה נוראי וכי כל קשר בין הומור לסרטיו של הבמאי פול פיג לא קיים בעליל.
בכל מקרה, אם אתם משתייכים לאותם אנשים שמשום מה שונאים סרט רק בגלל מה שנמצא בין הרגליים של הדמויות הראשיות בו, יש לי חדשות רעות בשבילכם: יש סיכוי לא רע שהחלפת המגדר הזאת היא לא משהו חד-פעמי, אלא טרנד שהולך וצובר תאוצה. סרט נוסף שעומד לקבל את טיפול החלפת המגדר הוא "אושן 11". לפי הדיווחים זה יותר ספין-אוף מאשר ריבוט, והוא יתמקד באחותו של דני אושן, שגם היא, כמובן, נוכלת. העלילה כנראה תתמקד בקבוצה של נוכלות בהנהגתה שיצטרכו לגנוב תכשיט יקר מתערוכה כדי להפליל את הבעלים המושחת של התערוכה.
כפי שאפשר להבין מהשם הנוכחי של הפרוייקט, "Ocean's Ocho", החבורה תצומצם מאחת-עשרה נוכלות לשמונה. את תפקיד אחותו של דני (לכאורה) תגלם סנדרה בולוק ולצידה כבר לוהקו קייט בלנשט, הלנה בונהם-קרטר ומינדי קיילינג. עכשיו יש דיווחים שגם אליזבת' בנקס מצטרפת לקאסט, מה שאומר שנותרו עוד שלוש משבצות למלא. את הסרט יביים גארי רוס ("משחקי הרעב" הראשון). [סלאשפילם]
כאמור, הטרנד לא נפסק כאן. הרבה דיבורים, גם אם ברמת ה"איזה מגניב יהיה אם" – נזרקים לאחרונה על גירסאות נשיות אפשריות לגיבורים גבריים. השחקנית בלה ת'ורן הצהירה שבא לה לגלם גרסה נשית של דדפול. אמיליה קלארק וג'יליאן אנדרסון הצהירו שהיו שמחות להכנס לנעליו של דניאל קרייג הפורש ולגלם את אפס-אפס-בת-שבע. אבל אם יש דמות אחת שכנראה לא תקבל גרסה נשית בקולנוע – לפחות בעתיד הקרוב – היא זו של ישו. העיבוד הקולנועי הכי מוכר של המשיח הנוצרי הוא כנראה בסרטו של מל גיבסון, "הפסיון של ישו", הסרט המדורג R הכי מכניס בארה"ב בכל הזמנים (במקום השני נמצא "דדפול". נראה שאנשים אוהבים דמויות שקשה להרוג). הרבה השתנה בשתים-עשרה השנים שחלפו מאז, בקולנוע בכלל ובקריירה של גיבסון בפרט. אבל עכשיו שנראה שישו עומד לחזור… שוב. רנדל וואלאס – שכתב לגיבסון את התסריט של "לב אמיץ" – טוען שהוא עובד על תסריט לסרט המשך ל"פסיון". הסרט הראשון תיאר את צליבתו ומותו של ישו. סרט ההמשך – זהירות! ספוילר עצום לברית החדשה, על אחריותכם – מתאר את שובו של ישו לחיים. בינינו, כנראה היו מחזירים אותו לחיים גם אם בספר זה היה אחרת. כל הדמויות הפופולריות האלה לא באמת מתות אף פעם, תמיד מחזירים אותן עם איזה משהו מצוץ מהאצבע כמו "זה היה רק חלום" או "הוא הבן של אלוהים". [THR]
בשנים האחרונות ראינו גל של סדרות ספרי נוער מעובדות למסך הגדול. חלקם התלקחו והגיעו להצלחות אדירות, חלקן לא המשיכו מעבר לסרט הראשון, ולחלקן סתם אין מזל, כמו סרט "הרץ במבוך" השלישי שכוכבו נפצע במהלך הצילומים, מה שגרם להפצת הסרט להידחות לפחות בשנה. מכיוון שהפרנצ'ייזים הגדולים הנוכחיים הסתיימו או מתקרבים לסיום, אולפני "לייונסגייט" – שהפיקו את "משחקי הרעב" ואת סדרת "מפוצלים" ההולכת ואוזלת – מחפשים את הפרנצ'ייז הגדול הבא של ספרי נוער לעבד למסך.
יש סיכוי לא רע שזו תהיה טרילוגיית "כאוס מהלך" של הסופר פטריק נס. הזכויות לעיבוד הספרים נרכשו ע"י האולפנים לפני כמה שנים. מאז לא קרה עם זה כלום, אבל עכשיו העניינים מתחילים שוב לזוז. הבמאי דאג לימן ("קצה המחר") נמצא במגעים ראשוניים לביים את הסרט, המספר על נער החי בקהילה שבה כולם מסוגלים לשמוע את המחשבות של כולם. את התסריט לסרט ע"פ הספר הראשון בסדרה, "החור שברעש" כתב…רגע, מה?! חכו רגע, אני צריך לבדוק את זה….ובכן, כן, את התסריט לסרט הזה ע"פ ספר YA כתב צ'ארלי קאופמן? פאקינג צ'ארלי קאופמן? צ'ארלי "שמש נצחית בראש צלול" קאופמן?! כמובן שלא בטוח שהטיוטה הישנה שלו היא התסריט שבו ישתמשו בסוף, אבל אם כן…זה הפך בין-רגע מספר שלא שמעתי עליו מעולם לסרט מאוד, מאוד מסקרן.
החדשות האלה לא טובות בשביל אולפני "פוקס", ששמו עין על לימן כדי שיביים את סרט הסולו של "גמביט" מהאקס-מן. אחרי פרישתו של הבמאי המקורי, רופרט ווייאט. "גמביט" היה אמור לצאת לאקרנים השנה, אבל מן הסתם זה לא יקרה, שכן ההפקה עליו אפילו לא החלה, ותאריך ההפצה שלו הוחלף מ"אוקטובר 2016" ל"מתישהו אולי". אם לימן יעבור לעבוד על "כאוס מהלך" זה בהחלט לא יעזור ל"גמביט", שנראה כעת כמו בית קלפים בסכנת קריסה. למרות שבין סרט של צ'ארלי קאופמן ל"קצה המחר 2", שנמצא גם הוא בתכנון אצל לימן, נראה ש"גמביט" הוא האפשרות הכי פחות מעניינת. [סלאשפילם]
ואיך אפשר לסיים מקבץ חדשות בימינו בלי משהו על היקום הקולנועי של מארוול, שנמצא בהרחבה מתמדת. השחקן \ סטנדאפיסט \ מחלץ אסטרונאוטים ממאדים \ ראפר דונלד גלובר עשוי להצטרף בקרוב ל-MCU. גלובר הביע בעבר רצון לגלם את התפקיד של מיילס מורלס, שבקומיקס הופך להיות ספיידרמן לאחר מותו של פיטר פרקר. כרגע פרקר חי וקיים ביקום של מארוול ועומד לככב בסרט סולו משלו בשנה הבאה, "ספיידרמן: השיבה הביתה". וזה גם בדיוק הסרט שאליו גלובר נמצא במו"מ להצטרף. לא ידוע עדיין על איזה תפקיד מדובר. הוא עדיין יכול לגלם את מורלס, בגרסה קצת מבוגרת יותר, מה שכנראה ישמח אותו ועוד הרבה אנשים באינטרנט. יש גם שמועות שהוא יגלם את העוזר של הנבל, "הנשר", אותו יגלם מייקל קיטון (באטמן לשעבר, בירדמן לשעבר) גם פה אפשר בינתיים רק לנחש ולהחזיק אצבעות. או רגליים, אם אתם עכבישים. [THR]
אני רוצה להאמין שזאת סנונית ראשונה בהשבת תוכן גולשים לאתר במידה כזאת או אחרת,
אבל כאילו, אני מניח שאני טועה.
החור שברעש היה ספר מעולה נקווה שהסרט יעמוד בסטנדרט
(ל"ת)
ברכות לאתר, לכובען וכו'
אבל למען השם, אושן?! תנו להישאר עם הטעם הטוב של 11 ו-13.
ראיתם מה עשו, אושן 8 – ז"א שיהיה גם 9 ו-10 (ספין אוף, עד לנקודת המוצא דהיינו 11)
נו באמת. לא ספין אוף, פריקוול.
8, 9 ו10, שבאים אחרי 11, 12 ו13. מתמטיקה בסיסית. ספין אוף זה מה שקורה בלי קשר לסדר הסרטים.
אני מדבר, כמובן, על העתיד המשוער של מלחמת הכוכבים.![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
בנוגע ל'וויקד'
מצער מאוד שהסרט יהיה ככל הנראה על בסיס המחזמר, ולא הספר המקורי –
אמנם יש בו קטעים בוטים אבל לדעתי אין בעיה לרכך אותם בסרט,
או לכל הפחות 'לעדכן' את עלילת המחזמר כך שתתאים יותר לספר המקורי.
מדובר בשינויים מהותיים וקריטיים, לא בסגנון 'נתנו את השורה של רון להרמיוני',
ואם אשכרה מדברים על איב"י ריאליסטי – הספר עונה על זה בצורה *הרבה* יותר טובה מהמחזמר,
שהוא אמנם מוצלח מאוד כשלעצמו, אם מנתקים אותו מהספר המקורי.
בכל מקרה, לגבי ליהוקים, לא ידוע מה כן יהיו הליהוקים,
אבל ידוע מה הם לא יהיו – קריסטן צ'נווית ועדינה "אדל דאזים" מנזל לא יחזרו לתפקידים המפורסמים שלהן כי הן, וזה רשמי, מבוגרות מדי לגלם תלמידות תיכון.
ראיתי את המחזמר אבל לא קראתי את הספר
תוכל/י תחת תגית ספוילר לפרט מהם אותם שינויים?
נשמע טוב
נקווה שהסרט יהיה שילוב בין המחזמר לספר המקורי.
מבאס שקיטון הולך לגלם את "הנשר"
הוא היה יכול להיות אחלה נורמן אוסבורן.
לדעתי לשים את גלובר עכשיו בתור מיילס מורלס יהיה אחלה קוריוז למעריצים של גלובר מלפני 6 שנים, עכשיו הוא טיפה מבוגר מדי בשביל התפקיד.
די! רחמים! בלי עוד נורמן אוסבורן!
לא הייתה עד היום גרסה קולנועית של הנשר, נכון? אז יאללה, שיתנו גם לו צ'אנס.
היה רק נורמן אוסבורן יחיד בקולנוע - לפני 14 שנה
מוזרה לי התחינה הזו עד מאוד. זה לא שהוא נחרש כמו נבלים אחרים (מגנטו, מיסטיק, הג'וקר, זוד, לקס לותור…)
בגרסת ה"אמייזינג" שאותה כבר הדחקתי הוא לא היה נבל באמת. למעשה הוא היה דמות שולית לחלוטין. לא משהו לפחד ממנו. אם כבר הארי אוסבורן נטחן משמעותית יותר. הופיע ב-4 סרטים כמדומני.
ונורמן אוסבורן לטעמי צריך להופיע בMCU, גם כי הוא נבל בשתי רמות מעל כל מה שנותר לגיבורים האחרים להציע וגם כי הוא ירים לך את Dark Reign שזה כבר אפוס הראוי לסדרת סרטים.
מצטער, אבל הפסקה על מכסחות השדים היא שטות מוחלטת.
יש שנאה אדירה לסרט הזה, ולסוני, מסיבות לגיטימיות לגמרי-הסרט הזה, שהוא רימייק לסרט נוסטלגי ואהוב, נראה כמו חתיכת חרא הוליוודי תעשייתי מהסוג הגרוע ביותר. יותר מזה, סוני הפעילה מכבש לחצים רציני (ומאוד חסר טעם…) כדי לכסת"ח את השנאה לסרט הזה ע"י מחיקת תגובות קוטלות ויש שאומרים שאפילו דיסלייקים (זה אפשרי בכלל?).
מעבר לעובדה שלסרטים עם קאסט נשי כמו bridesmaids יש 90% לייקים לטריילר שלהם, קראתי יותר ממאה תגובות בעמוד של הטריילר ועוד לא מצאתי אחת שמתלוננות על זה שהחליפו את הקאסט בנשים. אתה נופל *בדיוק* למכודת שסוני הטמינו לך, של לשתמש בקטע הסקסיסטי כקלף לבטל תלונות לגיטימיות נגד הסרט הזה שנראה כמו זבל. לצערי עוד כמה אנשים וגופים נפלו למכודת הזו, וככה יצא שאנשים עם ראש על הכתפיים מגינים על הדבר הזה שנראה שהוא בדיוק מסוג הדברים שמחרבים לאט לאט את קולנוע המיינסטרים האמריקאי בעשור האחרון.
מה רשמת שם, על לשפוט סרט לפי מה שיש לגיבורים שלו בין הרגליים? עובד לשני הצדדים.
כתבתי שבהחלט יש סיבות לגיטימיות לא לחכות לסרט
אני חושב שהבמאי נורא, השחקניות לא מצחיקות והטריילר נראה על הפנים. תהיה בטוח שאני לא מתקרב אליו. אבל כמות השנאה שיש כלפיו לא פרופורציונאלית. אני בטוח שהרבה ממנה נובעת מסיבות לגיטימיות, אבל גם לא מעט מגיעה, כן, מאנשים שכועסים שלקחו את קודש הקודשים שלהם ועשו גרסא נשית. להגיד שזה לא ככה זה להתעלם מהמציאות. לכתוב "אני לא מצאתי תגובות סקסיסטיות אז זה לא בגלל זה" זה כמו להגיד "לי אף פעם לא פרצו לבית אז אין דבר כזה פורצים".
אני לא מבטל שום דבר ויש לי מספיק סיבות לא לאהוב את הסרט. אני פשוט חושב שמי שלא אוהב אותו רק בגלל "כי נשים" הוא שמוק.
אתה יותר ממוזמן להביא לינקים לתגובות כאלה כדי להוכיח את הטענה שלך.
כעיקרון, יוטיוב היא מקום שבו מקובל מאוד לאסוף ממנו מידע על תופעות חברתיות היום. אם DBS אכן קרא 100 תגובות, ואני אנחש שמדובר בתגובות הכי מדורגות שם – להלן, הכי פופולאריות, שהכי הרבה אנשים שלאו דווקא הגיבו הביעו איתן הסכמה, ולא מצא תגובות שמתלוננות על ההיפוך המיני של הסרט, זה לגיטימי אחושווארמה להביע על פי כך טענה שבאופן כללי הרעיון הזה מתקבל פחות או יותר סבבה בקרב הציבור הכללי – יותר מאשר נניח פוסט כלשהו ב-Return of Kings או איך שלא קראו לאתר הזה שהתלונן על מקס הזועם בזמנו.
אתה טענת שהעובדה שהקאסט נשי גרמה לכך שיש לטריילר הכי הרבה דיסלייקים ביוטיוב,
שזה א. לא קרוב ללהיות נכון (יש קליפים ביוטיוב עם מיליוני דיסלייקים) וב. אומר שקאסט הנשי הוא הסיבה המרכזית לשנאה. הראיתי שזו כנראה שטות. אתה בתגובה שלך לא מספק שום ראייה לצד השני, ופשוט אומר שאם אני לא חושב כמוך אני מתעלם מהמציאות.
אני בטוח שיש אנשים שהעובדה הזו הפריעה להם, ושהם קהל גדול. למה אני בטוח בזה? כי אנחנו באינטרנט, ולכל דבר גם ההזוי ביותר אתה יכול למצוא פה קהילה שבמספרים אבסולוטיים תהיה "גדולה". אבל גם בלי זה אין שום דבר לא פרופורציונלי בשנאה לסרט הזה, כשמתחשבים בעובדה שהוא רימייק לסרט מאוד אהוב ונוסטלגי ומוסיפים את כל ההתנהלות של סוני מאז שהטריילר קיבל את התגובות שהוא קיבל. אני לא ראיתי את "מכסחי השדים" המקורי בחיים וזה עדיין הטריילר הכי גרוע ומעצבן שראיתי כבר לא יודע כמה זמן.
אתה טוען שאתה יודע את הסיבה לדיסלייקים ביוטיוב, וכשאני מציע לך אשכרה לקרוא מה האנשים שעשו את הדיסלייקים האלה כתבו, אתה טוען שזה חסר משמעות. נראה שאתה מחפש את המטבע מתחת לפנס. כרגע טענת ה"עיקר השנאה לסרט נובעת משוביניסטים" היא תיאוריית קונספירציה, שמה שחמור שהיא מגינה מצויין על תאגיד שמתנהג בצורה מגעילה ועל סרט (כנראה) מחורבן שהוא חלק ממגמה שעלולה באמת לפגוע קשה בקולנוע ההוליוודי שאני מאמין שאתה אוהב בדיוק כמוני. למה לתרום לזה?
הוא טען אחרת
הוא טען שזה הטריילר עם הכי הרבה דיסלייקים. לא הסרטון עם הכי הרבה דיסלייקים.
http://screencrush.com/ghostbusters-trailer-most-disliked-movie-trailer-in-history/
(וגם ביחס לסרטוני הכי הרבה דיסלייקים יחס הדיסלייק לצפיות שלו ממש ממש גבוה)
צודק, טעות שלי.
(ל"ת)
תמיד יהיו אנשים שישפטו סרטים מסיבות לא מוצדקות
בין אם זה הדת, גיל, מין, גזע או כל דבר אחר של הדמויות, ואני בטוח שיש אנשים שלא ילכו לראות את מכסחות השדים רק בגלל שהקאסט הראשי הם נשים, אבל לא ראיתי שום הוכחה שהאחוז של האנשים האלה גבוה במיוחד לגבי הסרט הזה לעומת כל סרט אחר.
it's true, this film has no dick.
#היהכבר?
https://www.youtube.com/watch?v=wdoBLtLwpQQ
שני הסנט שלי.
פטריק נס הוא סופר ה-YA הכי טוב אי פעם וכאוס מהלך משאירה אבק למשחקי הרעב וכל השאר.
נראה איך העיבוד יהיה.
מתקפות על האתר?
מה בדיוק קרה?
זה לא שאני לא רוצה לראות יותר סרטים עם קאסט נשי
כי אני כן רוצה, מאוד אפילו, אני חושב שזה אחלה רעיון. רק חבל לי שהסרטים האלה באים בגישה של לקחת איזהשהי תבנית מוכרת וישנה שעבדה עם גברים ולשפוך לתוכה תוכן נשי במקום (כי הוליווד אני יודע). היה הרבה יותר כדאי לדעתי אם היו מנסים לבנות משהו מקורי וחדש שיעמוד בפני עצמו ולא יסבול (או ירוויח מי יודע) מהשוואות למקור ולקאסט הגברי.
בדיוק מה שבאתי לכתוב.
לקחת סרט שכולו קאסט גברי ואז פשוט להפוך את כולם לנשים, זה בטח לא מועיל מהבחינה ה"מוסרית" אם נקרא לזה כך (נשים לא עומדות בפני עצמן אלא בתור גרסאות עם ואגינה של דמויות גבריות קיימות), וזה לגמרי מזיק בפאן האומנותי – כשאנחנו מדברים על סרטים כמו "אושן 11" ו"מכסחי השדים", חילוף מיני של הדמויות הוא פשוט כ"כ חסר טעם. יש מקום ליצירות תאורטיות שהופכות את מין הדמויות במידה ומדובר במשהו שאשכרה יכול לשנות את הסיפור (למשל – "בעל זבוב" אם המטוס שמתרסק היה מלא בילדות בלבד). כשמדברים פה למעשה על שחזור של הקונספט או לפעמים העלילה-סצינה-אחרי-סצינה, זה היפוך אך ורק לתכלית ההיפוך, או רק לצורך הקטע של "זה מגניב לראות את המין האחד עושה מה שלכאורה המין השני אמור לעשות".
ולא, זה גם לא פועל בהכרח על פי התירוץ הקבוע "אבל מה אם היצירה המקורית היא יצירה על גבריות, זה שופך עליה אור חדש!", כמו שאמרו במקרה של ג'יימס בונד. לפני כמה חודשים ראיתי ביוטיוב שעה וחצי של גרסת תיאטרון של "כלבי אשמורת" (אחד הסרטים הכי בולטים שאני זוכר שבוחנים את כל הנושא הזה של גבריות) עם קאסט נשי במאת האחוז. כן, זה היה מגניב מאוד, אבל ממש לא "שפך משהו חדש" או איזשהו תירוץ כזה. זה פשוט… נו, המקביל הקולנועי לפאנפיקשן. ובחיי שאני לא מבין למה מישהו רוצה לעשות פאנפיקשן לאושן 11…
זה שזה לא נעשה כך על ידי חובבים
לא אומר שלא יכולים לעשות את זה יותר מענין בצורה אחרת. לדעתי.
כמו במקרה של המילטון
שאחד מהדברים המייחדים אותו זה שאם ברירת המחדל של שחקן בתיאטרון הוא אדם לבן, במחזה הזה כל הדמויות מגולמות על ידי שחקנים לא לבנים (גם כאשר הדמות ההיסטורית הייתה לבנה). יש כאן אמירה מנותקת מהסיפור עצמו.
ועכשיו אני חושב ש"בעלת זבוב" יכול להיות יופי של דבר.
"בעלת זבוב" אכן יכול להיות דבר מצויין וזה גם מה שכתבתי.
אבל מה, פשוט לקחת את "בעל זבוב", להחליף את את ראלף ברונה, את ג'ק בז'קלין ואת חזרזיר בדאבה, בלי שינוי מהותי של העלילה – זאת תהיה דרך ביצוע מחורבנת. אמור להיות כאן שינוי מוחלט של הדינמיקה על האי (לאו דווקא לטובה, אני לא רומז שחברה של בנות בלבד על אי בודד הייתה מולידה הרמוניה של פרחים ונצנצים וקשת בענן) ממה שהיה בסיפור המקורי. גרסת ה-all female של כלבי אשמורת שסיפרת עליה הייתה שחזור אחד לאחד של הסרט המקורי רק עם נשים, בלי להתחשב בשינויים שאמורים לקרות במצב כזה.
בזמנו קטלו את מישל רודריגז
כי העיזה לרמוז את אותו דבר:
http://edition.cnn.com/2015/03/01/entertainment/feat-michelle-rodriguez-superheroes/
איזה כיף! ברוכים השבים, התגעגעתי עד מאוד.
ומתן, טור (פינה?) נפלא.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
צריך למצוא שם לריבוטים של סרטים עם דמויות נשיות
אני מציע: טרנסבוט
הימור שלי לדמות של גלובר: Prowler
ואם זה גם משחק על מיילס בעתיד אז יהפכו את הProwler לסוג של ה Uncle Ben בעתיד שלו. אולי על ידי שינוי הדמות כך שהProwler הוא האבא של מיילס. והוא ימות באיזה סרט עתידי.
רוב מארשל לא זכה באוסקר על שיקגו.
ותודה רבה לכוכבים שכך יהיה, כי הקריירה שלו מאז היא… לא משהו.
הקריירה שלו מאז לא משהו - מסכים.
אזהרת עמדה לא פופולרית – רוב מרשל של שיקגו לוקח עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב את פולנסקי של הפסנתרן. מייק דרופ
יש לך אפשרות לתת אוסקר לאלמדובאר ואתה בוחר במארשל?
אני בסדר עם זכייה של אוסקר על בימוי ב"שיקגו" רק בהינתן לכך שהיא נחשבת זכייה של פוסי לכל דבר ועניין.
אבל הליינאפ שלי לאותה שנה הוא נראה אחרת בכלל: רוג'ר אברי על "חוקי המשיכה", ג'ורג' קלוני על "וידויים של מוח מסוכן", סטיבן שפילברג על "דו"ח מיוחד", מייקל מור על " באולינג לקולומביין" וספייק לי על "השעה ה25" שהוא גם המנצח שלי אישית מהשנה הזאת. (עוד במאים טובים: טוד היינס על "הרחק מגן עדן", צ'אן ווק פארק על "שלום לנוקם", פת"א אנדרסון על "מוכה אהבה" האחים וייז על "רווק פלוס ילד", דני דה-ויטו על "סמוצ'י חייב למות, וסטיב אודקירק על "קונג פאו!"
הבעיה עם "שיקגו " היא שהוא סרט מיותר
כי העלילה שלו כופה על כל החלקים הטובים להתרחש על במה כאשר המצלמה נמצאת בעמדת צופה מהקהל ולא זזה הרבה מה שמעלה את השאלה מה היה הרעיון בלעבד אותו. אותו אילוץ גם נורא מגביל את הבמאי כך שאני לא חושב שהוא עשה עבודה טובה על הסרט הזה.
לא מסכימה
אני לא יודעת אם הייתי מגדירה אותו כסרט זוכה אוסקר, אבל אני כן חושבת שדווקא בשיקגו השתמשו במדיום הקולנועי ובסיפור המקורי בצורה מאוד מדוייקת, עם ההקבלות שרוקסי עושה בין מה שקורה בחיים האמיתיים לאיך שזה נראה על הבמה.
לא רק שאני לא חושבת שזה היה מיותר, אני חושבת שזה היה אחד העיבודים היותר מוצדקים לקולנוע של מחזות זמר. נניח, הרבה יותר משורת המקהלה, ששם באמת כל מה שיש זה אנשים רוקדים על במה – אז בשביל מה הסרט?
אז אם הבנתי אותך נכון
את אומרת שזה עיבוד מוצדק דווקא כי אפשר לראות את הניגוד בין המציאות לראש של רוקסי? הממממ….. מעניין. לא חשבתי על זה בכיוון הזה.
נראה לי שזו היתה בדיוק הפואנטה של הסרט...
ולדעתי הם עשו את זה ממש מהמם
במיוחד בהקבלה של הבחורה עם המופע היעלמות/הוצאה להורג, ושל מסיבת העיתונאים עם הפיתום.
אני זוכרת שהתרשמתי מהסרט הזה כי זו פעם ראשונה שהרגשתי שלקחו מחזה אבל השתמשו במדיום החדש כדי לתת לסיפור ערך מוסף.
הבעיה עם העברה של מחזות הזמר לטלויזיה/קולנוע, היא שפתאום מתחילים לפרוץ בשיר ובריקוד והרבה פעמים זה לא מרגיש טבעי, כי אנשים נורמלים לא פוצחים פתאום בשיר ובזמר (לרוב), וזה תמיד זרק אותי החוצה מהסרט. העובדה שהם הצליחו לגרום לשירים להיות חלק טבעי (שלא לומר הכרחי) בסיפור שהם מספרים, ומשתמשים בהם כדי להדגיש את החוסר חיבור לעולם של רוקסי – מבחינתי זה היה שדרוג מוצלח לסיפור המקורי.
זה הרבה יותר מוצלח מאשר מחזות זמר אחרים שבהם משלבים את השירים והסיפורים כחלק אינטגרלי מהסיפור עצמו (כאילו הם באמת מתרחשים), ומצלמים אותם בוירטואזיות אבל ההגיון העלילתי של השיר מרגיש כמו סרט דיסני, כשאלדין פתאום מתחיל לשיר I can show you the world….
היי רד
שמח לדעת שהאתר עדיין חיי ולא פתאום נזנח, כמו שקורה פעמים רבות ברחבי האינטרנט!
אני סקרן לדעת: האם אתה מתכנן להוציא ביקורות לסרטים שיצאו לא מזמן ( כמו אנגרי בירדס, או וורקראפט)? או שאתה מעדיף להתחיל בדף חלק עם סרטים שיצאו בעתיד?
כמה טוב לראות תוכן חדש בדף הבית!
נהניתי מהקצרצרים של מתן, מקווה שזו סנונית ראשונה במסורת חדשה ומבורכת. ברגע שנותנים דף שמרכז בתוכו מספר נושאים, זה גם פותח את ה-comment section לעסוק בעוד חדשות רלוונטיות ולהיות יותר תוסס ומעניין למעקב.
באופן אישי אני מאוד מאוד שמחה לשמוע ש-Wicked הולך להפוך לגרסה קולנועית. צפיתי ונהניתי ממנו מאוד על הבמה והפופולריות העצומה של המיוזיקל יכולה להפוך אותו לשובר קופות מטורף אם יוניברסל יעשו את זה כמו שצריך. הבחירה בבמאי נראית מבטיחה בינתיים. אפשר רק לקוות שיצאו מנקודת הנחה שהשם מוכר את עצמו ואין צורך לשבץ בתפקידים הראשיים כוכבות שבמקרה גם מצליחות לשיר (אהמ אמה ווטסון). זה בהחלט סרט שצריך ללהק עבורו שחקניות ברמה שראויה לברודווי. לפחות בתפקידים הראשיים אני מקווה שיחפשו קודם את כישרון השירה והמשחק ורק אחר כך את הסטאר-פאוור.
אני בעיקר שמח שלא לקחו את רוב מרשל.
ובקשר להמשך ל"מרי פופינס", חבל.
רולנד אמריך לא מעוניין לביים סרטי גיבורי על כי לדעתו הם "טיפשיים וחסרי הגיון"
http://www.comicbookmovie.com/avengers/independence-day-resurgence-director-reveals-why-hes-not-interested-in-a142721
עכשיו, זה לא שהוא טועה, אבל מצחיק לשמוע דבר כזה מהבמאי של כמה מהסרטים הכי אידיוטים שנוצרו מעולם.
ובפינת החדשות המינוריות, אם כבר עוסקים במיוזיקלס - "לה לה לנד" של דאמיין "וויפלאש" צ'יזל יפתח את פסטיבל הסרטים בונציה ב-31 באוגוסט
אני מניח שטריילר יגיע בחודש הקרוב.
טריילר ל-"Sing" סרט אנימציה מהיוצרים של המיניונים
סרט אנימציה על תחרות שירה סטייל אמריקן איידול רק הפעם עם… חיות מדברות מאונשות! (כן, עוד אחד כזה. אנשים אפילו התחילו להשוות את הסרט הזה משום מה ל"זוטופיה")
https://youtu.be/Zvjmt4pwtdg
אני אגיד משהו אחד, לטרון אגרטון יש קול מדהים. אני אראה את הסרט הזה רק בשביל לשמוע אותו שר, כי חוץ מזה הוא לא נראה מי יודע מה.
אז הגורילות בסרט הזה אמורות להיות הקבלה לחברי כנופייה אפרו אמריקאים.
האהא, זה הולך לגמרי לעבור בשלום.
אז החלטת שזו הקבלה לאפרו אמריקאים רק כי גורילות בטבע הן שחורות?
יש הרבה חברי כנופיות בעולם והם מגיעים בשלל צבעים. אבל כשאת הדמות של הגורילה משחק אגרטון שהתחיל את דרכו בקולנוע אמנם כחבר כנופיה אבל הכי לבנבן בעולם בKingsman, לא ברור לי מאיפה הקביעה שהכנופיה היא "אפרו אמריקאית".
ביחד עם הטענה בכתבה שהדיסלייקים של הטריילר המחורבן של Ghostbusters הוא בגלל שזה סרט עם נשים, זה כבר מתחיל להסתמן כמו סימפטום רציני של הOutrage culture וצרות עולם ראשון.
"כאוס מהלך" היא אולי סדרת ספרי ה-YA הכי טובה שקראתי
ולמעשה אחת מסדרות הספרים הטובות שקראתי בכלל. סדרה גאונית, ולמרות זה לא לגמרי ברור לי מה בינה לבין צ'ארלי קאופמן שזה לא באמת משתייך לסגנון שלו ממה שראינו עד עכשיו. לא שאני מתלונן חלילה שמי שהוא אולי התסריטאי הטוב בעולם עובד על התסריט לאחת מסדרות הספרים האהובות עלי, כן? פשוט לא ברור לי מה הוא כבר יכול להוסיף כי הסדרה מושלמת כמו שהיא. למעשה אני קצת מפחד שהוא יעשה בה יותר מדי שינויים.
ובקשר לבמאי, אני מאוד אוהב את דאג לימן אבל גם במקרה הזה אני לא מבין את ההקשר שלו לזה. לפני כמה שנים היו דיבורים שרוברט זמיקס במשא ומתן לביים, וזה היה יכול להיות אדיר! זה מסוג הספרים שלגמרי מתאימים לקולנוען שאוהב לשחק עם המדיום כמו זמיקס או פינצ'ר או ספילברג. לימן הוא לא בדיוק כזה אז חוץ מאקשן טוב אני לא יודע מה הוא יספק לסרט ויזואלית.
גם לי התסריטאי והבמאים תמוהים בהקשר הזה.
אבל תהיה בטוח שלא משנה מי יקח את העניין לידיים – שינויים יהיו. אלה ספרים נורא קשים לעיבוד ויזואלי.
"אלה ספרים נורא קשים לעיבוד ויזואלי"
אני יודע, בדיוק בגלל זה אמרתי שצריך קולנוען גדול שיודע ואוהב להמציא הברקות ויזואליות ולשחק עם המדיום. זמיקס הוא בדיוק כזה ולכן חשבתי שהוא בחירה מושלמת. דאג לימן? במאי אקשן יעיל, אבל לא יותר מזה. ובשביל "כאוס מהלך" צריך הרבה יותר מבימוי יעיל. ככה קיבלנו את העיבוד המאכזב במיוחד של "המשחק של אנדר". אני מאוד חושש מאיך הסרט יראה בידיים של לימן.
לקח לי הרבה מאוד זמן
להבין איך אפשר להחשיב ספר אימה קוסמית של לאבקראפט* לספר YA. זה מה שקורא כשלא קוראים מספיק בריכוז את השם של הסופר.
* כאילו שיש לו אחרים**.
**יש לו.
נראה לי (לצערי) שקאופמן כבר לא מעורב.
מהניסוח של הידיעות בנושא משתמע שהוא כתב את הסרט כשזמקיס היה אמור לביים אותו, אבל עכשיו יש במאי חדש וגם תסריט חדש. נשמע כאילו הפרויקט התחיל מחדש, בלי קשר לגירסה הקודמת של קאופמן.
סרט של רוברט זמיקס על פי תסריט של קאומפן נשמע חלומי
ועוד בהתחשב בזה שזה עיבוד לסיפור שהוא גם ככה מעולה זה עוד יותר נשמע טוב. אם כל כמה שאני מחבב את לימן הגירסה החדשה של הסרט תחתיו נשמעת הרבה פחות מעניינת.
Allow me to re-introduce myself
כן, הי, שלום. אני מתן ואני קורא ומגיב פה קצת יותר מ 4.5 שנים, בערך מאז ה"סקוטקון". לא הרבה כמו חלק מותיקי האתר שפה, אבל גם לא מעט. אולי ראיתם אותי באחד האירועים של האתר, אני זה שנראה כמו אחיו האובד של פיטר דינקלג', בעיקר בגובה. את חלקכם אני גם מכיר אישית.
אולי נתקלתם בתגובות מקבצי החדשות שלי פה ושם. דורון פנה אלי ופשוט הציע לי להעביר אותם לעמוד הראשי. יכול מאוד להיות שתראו פה עוד פוסטים שלי בזמן הקרוב. אני לא יודע אם זו הצעה אישית או שאני רק התחנה הראשונה באוונג'רס של כותבים, וגם לא כזה מעניין אותי. אם מציעים לי לכתוב באתר קולנוע שאני מאוד אוהב, אני לא שואל שאלות. אל דאגה, אני לא מתכנן השתלטות עוינת על האתר…בינתיים. בנוסף, כל מה שאני כותב כרגע עובר דרך עיניו של דורון, כדי שהכתבות יראו "עינדגיות" ככל הניתן. הכל כרגיל.
אז….כן. שוב תודה לדורון על ההזמדנות, מאוד מעריך את זה ומקווה לתרום לתוכן של האתר.
משוחררים.
יש טריילר ששבר את השיא של "מכסחות השדים"
והוא הטריילר הנוכחי הכי שנוא ביוטיוב. למעשה, הוא עלה רק לפני חודש וקצת, וכבר הפך לסרטון עם מספר הדיסלייקים הכי גבוה ביוטיוב מלבד זה של Baby של ג'סטין ביבר שבמקום הראשון. מספר הצפיות הכולל שלו, אגב,נמוך יותר מזה של "מכסחות השדים". למעשה יחס הצפיות לדיסלייק שלו עומד על 10:1 מדהים! אז בהחלט ניתן להעניק לו, בפער גדול את התואר "הסרטוטן הכי שנוא ביוטיוב מאז ומעולם". וכל זה כשמתנגן בו "Major Tom" ברקע.
על איזה טריילר אני מדברת?
ובכן, זה.
מישהו חשב שלעשות Call of Duty בחלל זה רעיון טוב.
טועים.
אה. ואין בזה נשים.
רק ערמות על ערמות של טסטוסטרון חסר טעם וריח.
הקטע המצחיק הוא שלדעתי זה טריילר מצויין.
לא נותר לי, אם כן, אלה להסיק שכל האנטי לטריילר הזה נובע משנאת גברים.
מצוין זה בטוח לא
יש טריילרים בסטנדרטים פי מיליון יותר גבוהים. למעשה, זה חלק ממה שמצחיק. זה לא טריילר יומרני במיוחד או יוצא דופן במיוחד. טריילר סטנדרטי לפרנצ'ייז הכי סטנדרטי בתולדות הסטנדרטיזם במשחקי הוידאו.
ולמרות הכל, הנה אנחנו.
לא יודע, ממש אהבתי את החלק של "מייג'ור טום"
ואת הדקה שלפניו (הדקה הראשונה, לעומת זאת, באמת סתמית). והרעיון של מין איחוד של כל ארצות העולם (ראיתי בטריילר חי"רניקים עם פאטץ' של דגל בריטניה, ארה"ב ולבנון), כאילו כל כדור הארץ מכסח את הרעים כזה, היה מגניב.
"היום השלישי" עשה את זה יותר טוב
(ל"ת)
"היום השלישי" היה לגמרי "ארצות הברית מצילה את העולם" (ספויילרים לא מהותיים לסרט).
יש כמה שוטים שמראים שבהתקפה בסוף יש מטוסים מכל מיני מדינות, אבל כל הדמויות והמפקדים שמובילים את ההתקפה כולם אמריקאים, והטייס שמוביל את הטייסת הוא נשיא ארה"ב (!). אם באמת בקול אוף דיוטי יהיה צבא מעורב לגמרי שייתן הרבה מקום לדמויות מכל מיני מדינות זה יהיה נורא יפה.
חוץ מזה שלדעתי גם יש הבדל בין קרבות אוויר בלבד (היום השלישי) לקרבות קרקע. לראות לצורך העניין חירנ"יק ישראלי קורע לחייזר (או מי שהם לא נלחמים בו) את הצורה יכול להיות גדול.
מה זה "אמריקאי כמוצר"?
ומה הכוונה שזה מה שהאמריקאים רואים כמייצג שלהם? וויל סמית' היה כוכב מיינסטרימי עוד לפני הסרט, עם הלהיט שלו הנסיך המדליק מבל אייר ו"בחורים רעים" שנה לפני בו הוא נתן תפקיד ראשי וגנב את ההצגה. הוא חד משמעית השחקן הכי מוכר בסרט הזה גם לתקופה. "שניהם לא המאריקאים שחושבים עליהם כאמריקאים" את נותנת פה תחושה שמבחינתך כל אמריקאי הוא קפטן אמריקה-בלונדיני חתיך עם שרירים. אני בספק שאת מאמינה שזה נכון. וויל סמית', ג'ף גולדבלום וההוא ששיחק את הנשיא הם קאסט סופר אמריקאי.
"הפתרון הפופולרי בכל היצירות על המלחמה הקרה הוא נשק גרעיני"? כי סרטים כמו דוקטור סטריינג'לאב, כל הפחדים כולם, המרדף אחר אוקטובר האדום, משחקי ומלחמה ואפילו סרטי ג'יימס בונד מראים אומה שחייה בפחד מוות מהרגעין ומלחמת עולם שלישית. כמעט כל הסרטים שציינתי עוסקים בלנסות *למנוע* מלחמה כזו, ובאף אחד מהם "לזרוק טיל גרעיני" על הרוסים המניאקים לא מוצג כפתרון טוב או הגיוני. להגיד שאני לא מסכים עם מה שכתבת בנושא הזה זה בלשון המעטה.
התייחסתי כבר לשורה של "מי שמציל את העולם זה כושים יהודים" כי אני מאוד לא אוהב את העובדה שברגע שמישהו לא לבן ונוצרי הוא לא אמריקאי מבחינתך. וגם זה בלשון המעטה. מי שמציל את העולם בסרט הם האמריקאים, נקודה.
ואת הקטע עם הרביעי ביולי אני רואה הפוך ממך. אני לא רואה כאן וויתור כלשהו על התאריך,אלה להיפך-מעכשיו, יום העצמאות האמריקאי הוא היום הכי משמעותי אי פעם, לעולם כולו. כאמור אני באמת חושב שהסרט כיוון למקום שאת דיברת עליו, אבל כש-99% מהתרומה בסרט מוצגת כאמריקאית וכל העולם מתאם את ההתקפה ליום העצמאות שלהם זה מרגיש לי כמו אדם מאוד מתנשא שמנסה לרדת לעם ולא מודע לרגע שהוא ממשיך להתנשא בדיוק באותה מידה.
אגב, גם אני מת על הסרט הזה, לסוגו הוא אולי הטוב ביותר. עדיין, את הנאום בסוף אני תמיד מעביר.
שיט, ספויילרים.
(ל"ת)
"לא באמת אכפת לי מדעתך עליי"
נראה לי כמו זמן טוב להגיד תודה ולחתוך.
השנאה כלפי הטריילר המדובר היא תוצאה של שיווק עם מזל רע
כי לדעתי זה נראה כמו משחק סולידי. מי יודע? אולי אפילו מהנה.
הבעיה היא שהמעריצים דורשים מ-COD לחזור אל השורשים שלה, אחת ממלחמות העולם (לא זוכר איזו, לא באמת שיחקתי בסדרה). השיבוץ העתידני אינו מלהיב כפי שהיה בעבר, בעוד שהמשחק החדש ייקח את COD אל "עתיד-יותר-עתידני+חלל!" מה שוודאי גרם למעריץ הממוצע להתרגש כמו ילד קטן שביקש פיצה וקיבל פיתה עם קטשופ (אימא: לא אשכח, לא אסלח).
נוסף על כך, מהלך שיווקי לא חכם במיוחד מכריח את השחקנים לקנות את המשחק החדש אם ברצונם לשחק בגרסת הרימאסטר של איזה משחק ישן ואהוב בסדרה שיוצא באותו יום.
מילא זה היה נגמר פה, אך המתחרים מ-Battlefield חשפו בטריילר מוצלח משלהם את "Battlefield 1" שיתרחש — כפי שמשתמע מהשם — במלחמת העולם הראשונה. האינטרנט לא צריך טריגר נוסף כדי לצאת במלחמת חורמה כנגד מה שנראה כמו משחק בלוקבאסטר טיפוסי, בטח לא כזה שראוי להיות אחד הסרטונים השנואים ביוטיוב.
(אני לא יודע למה אני מאורע כ"כ בשתי סדרות משחקים שאף פעם לא שיחקתי בהן)
לא ממש
אני לא יכול להגיד אם רוב שונאי הטריילר מסכימים איתי, אבל לפחות חלק נכבד שלהם יסכים:
הבעיה זה לא החלל, זה שזה אותו הדבר אבל בחלל, וזה סדרה שבה כל נובמבר יוצא גרסה כמעט זהה למשחק שיצא שנה שעברה. עם זה שהם הוסיפו את הקטע של החלל הם הצליחו לעצבן גם את שונאי הסדרה הותיקים (שרק גדלים עם כל שנה, בה עוד אנשים מגלים שזה פאקינג אותו משחק כל פעם), וגם חלק מהמעריצים שישנאו כל דבר שפוגע ב"קודש הקודשים" שלהם.
אגב, למען האמת, גם Battlefield 1 בקושי מחדש לעומת הקודם, אבל אני חושב שפחות שונאים אותו בגלל ש1. גרפיקה טובה מעוורת גיימרים, 2. המשחק הקודם יצא לפני שנתיים, 3. טריילרים של Battlefield תמיד מצוינים, אפילו אם זה רק טריילר לחבילת סמיילים לאקדח שלך ב-5$.
כן, אבל
כמו שקיטיארה היטיבה להסביר; חוסר הפרופורציות הוא הבולט במקרה דנן ובמקרים נוספים לאחרונה, דוגמת הטריילר למכסחי השדים.
איך שזה נראה כרגע, סדרה של אסטרטגיות שיווק לא טובות + הבדלי ציפיות עם הקהל, זה כל מה שצריך כדי ליצור קולקטיב דיסלייקים שלא משקף את המציאות. בפועל, סדרת CoD לא הבטיחה לחזור למלחמת העולם, וכל מי שדורש שינויים דרסטיים בין משחק למשחק, כנראה לא יודע איך עובד עולם הגיימינג מכיוון שציפייה ריאלית זה לא; אי אפשר בכל שנה להמציא מחדש את הגלגל, אלא רק לשפר על הקיים. CoD שיצא ב-2015 דומה לזה של 2014 שדומה לזה של 2013. אבל זה של 2015 לא דומה לזה שיצא ב-2009 (אני מקווה). ככה זה עם כל סדרה שהחליטה שהמודל העסקי שלה הוא לשחרר כותר חדש מדי שנה.
לשחקנים יש בעיה עם זה? שלא יקנו. כמו שרבים לא רוכשים סמארטפון חדש מדי שנה בגלל מקצה שיפורים זניח, אין סיבה לעשות זאת עם משחק. אבל מפה ועד להסתער בזעם של טורנדו על מה שנראה כמו משחק סטנדרטי אחד מיני רבים, זוהי מגמה שלילית. אין פה ביקורת לגיטימית, אלא לינץ' (כלפי תאגיד שמגלגל מיליארדים, אך בכל זאת לינץ'). פלוני אלמוני שאינו מעורה* בפרטים ויצפה בטריילר למכסחי השדים ול-CoD, עשוי לוותר על סרט/משחק שאולי הוא יכול היה לאהוב, אבל הרוח השלילית מרחיקה אותו כאילו זו אש.
(קיימת גם מגמה הפוכה אך דומה: כאשר האינטרנט אוהב משהו, דעות שהן לא חלק מהזרם חוטפות חזק. אתרי גיימינג שהעניקו ל-Uncharted 4 ציון של 8/10, כי לדעתם זה רק משחק טוב ולא ביאת המשיח, זכו למטחי נאצה ואיומים)
* בהודעה הקודמת שלי כתבתי "מעורה" לא נכון וזה ממש הציק לי, אבל לא רציתי לפרסם הודעה נפרדת רק בשביל שגיאת כתיב. אז זו הזדמנות לתקן.
למה הצרכנים חייבים רק לא לקנות כדרך להביע ביקורת?
האינטרנט נהיה קיצוני במגמות שלו, זה נכון.
עם זאת זכותם של הצרכנים להביע את דעתם כלפי מוצר (ולא רק באי קנייתו).
רבים מהם מעוניינים בשיפור המוצר באמצעות ביקורת שתוביל למרד צרכנים. "לינץ'" מטאפורי בענקית תעשייה שממחזרת מותג אהוב ומורידה את ערכו מתוך חוסר אכפתיות לקהל צרכניה לא מעציב כלל.
אני לא בטוח, לדעתי זו ראיה צרה למדי
ייתכן ומדובר כלל על שנאת-חלל קלאסית.
(וסתם כדי לנטפק, דווקא ראיתי לפחות אישה אחת בטריילר. אם הוא עובר בכדל, מצד שני…)
זה יותר מזה - אני עוד חושבת איך לנסח את זה
אבל לדעתי, מאחורי הדיסלייקים הלא פרופורציונלים לדברים כמו "מכסחות השדים" ו"קול אוף דיוטי בחלל" יש איזו סיבה משותפת. אבל לא משהו פרוזאי ופוליטי כמו "שוב החנונים שונאים נשים". זה קל מדי. ונופל מהר מדי כשמסתכלים על העובדות. למעשה, העימות של גיימרגייט עסק בדיוק בשאלה הזו.
לא, מה שאנחנו רואים שבתהליך התעצמות לא לינארי הוא כוחו של הדיסלייק הקבוצתי. זה לא רק בדיסלייקים האלו. זה גם ציוני הביקורות הקטסטרופלים לדברים שהם סתם "לא טובים" כמו "באטמן נגד סופרמן". זה גם המכירות הגרועות מאוד וביקורות הקהל הנוראיות של סטריט פייטר 5 כאשר לפני כמה שנים בודדות, דיאבלו 3 זכה למכירות גבוהות ממש. יש פה איזו תופעה שנבנית. במרכזה לא "הוכחה לשנאת נשים ומיעוטים". אלא התחזקות (שוב, לא לינארית) ה"שנאה" המקוונת ככוח מניע ומדרבן קהל צרכני. אבל זה עוד לא מגובש אצלי בראש.
אהבתי מאוד
אגב, זו תופעה שעובדת גם לכיוון השני (דברים סבבה שהופכים למהוללים בטירוף) וגם מחוץ לאינטרנט.
נכון. אם כי אני כן חושבת שהאינטרנט הוא המנוע של העסק.
(ל"ת)
דברים סבבה שהופכים למהוללים בטירוף
כמו פרק 9 בעטנה 6 של משחקי הכס.
וואלה, גם לי אין מושג למה כל השינאה אליו.
מה, כי כל הסדרה הזו לא הפכה לסטנדרטית ונוסחתית מזמן? כי לא רוב תעשיית משחקי המחשב סטנדרטית ונוסחתית? מה, Battlefield 1 הוא כ"כ מקורי, נועז ופורץ גבולות לעומת מה שנראה בטריילר הזה?
בעיניי, בלי להתייחס להייפ מכל סוג שהוא, היתרון הגדול של BF1 הוא המנוע הגרפי הכי טוב בשוק כיום מבחינתי, חוץ מאולי זה של Witcher 3 – מנוע ה-Frostbite. כל משחק מודרני עליו נראה פשוט אדיר. אבל מה אנחנו כבר יודעים על משחקיות? לא הרבה. מבחינת setting וסיפור, כל סדרה מנסה לחדש קצת וללכת לכיוון שהחליטה ללכת אליו.
האמת, דווקא חיבבתי את הטריילר החדש של COD, ולו בגלל שכל הטריילר אמרתי לעצמי "מגניב שלוקחים FPS לחלל, אבל זה בטח מול חייזרים, מה שירגיש לי כמו מלא משחקים אחרים, בטח יהיה משעמם", ובסוף לא רק שזה לא נגד חייזרים אלא נגד חלק מהאנושות שערק לחלל (או משהו כזה), אם אני לא טועה נראה שיש שם גם קצת משחק FPS באפס כבידה. *היחידים* שידוע לי שמנסים לעשות משהו כזה הם Star Citizen, ולכו תדעו מה יהיה איתו בסוף. אז אפילו שמץ של מקוריות יש כאן.
יש! יש!
וזהו..
לא מגיב כמעט כלל..
אבל שמח נורא שהאתר חזר!!
ברכות כובען, התוכן שלך איכותי ואשמח לראות אותך נכנס קצת לנעליים (הגדולות) של דורון.
השחקן אנטון ילצ'ין (סטאר טרק, הרימייק ל-Fright Night) מת בתאונת דרכים
הוא היה רק בן 27.
https://www.yahoo.com/movies/star-trek-actor-anton-yelchin-dies-car-crash-175216196.html
פאקין שיט
הזכרתי את צ'כוב "החדש" רק לפני כמה דקות בקונוטציה שלילית בתגובה פה למעלה.
עכשיו זה מרגיש לי שהרגתי אותו :(
אנטון ילצ'ין זה לנצח צ'ארלי ברטלט.
(ל"ת)
אני זוכר את הפעם הראשונה שראתי אותו
בפרק של "הפרקליטים". הוא שיחק ילד שהוטרד מינית על ידי אדם מבוגר, ואני זוכר איך התרשמתי בזמנו מהמשחק שלו, ובעיקר בהתחשב בגילו הצעיר. גם ב"אלפא דוג" הוא תפס את תשומת ליבי ונתן הופעה שלדעתי היתה ראויה לפחות למועמדות לאוסקר, אותה הוא לא קיבל. שחקן מוכשר מאוד עם עתיד מבטיח שהלך יותר מדי מוקדם.
תאונה מאוד מוזרה
אם הבנתי נכון את התיאור- הוא נמצא תקוע בין הרכב שלו לתיבת דואר מבטון. אולי הרכב נתקע וכשהוא ניסה לצאת ממנו הוא התהפך עליו (בכל מקרה אין חשד לפלילים).
לא, לפי מה שהבנתי
הוא יצא לרגע מהמכונית לבדוק את הדואר שלו והמכונית שעוד היתה דלוקה סטתה לאחור ומחצה אותו על תיבת הדואר שלו. טראגי ונוראי.
יותר הגיוני. משום מה הבנתי שהמכונית הייתה הפוכה
עדיין, מדכא לשמוע על מוות כזה מיותר ואקראי של בחור צעיר
זה גם מה שאני הבנתי
מצויין שהרכב היה על ניוטרל, ושהמנוע עדיין דלק כשהגיעו לשם השוטרים. מעבר לזה כתוב שהכביש היה במדרון, מה שמסביר את ההתדרדרות של הרכב ואיך הוא צבר תאוצה שגרמה לתוצאה העגומה הזו. מוות כל כך טראגי ומיותר.
דאם, זה הגיע בהפתעה.
אין לי הרבה יותר מדי זכרונות מילצ'ין, אני חושב שהפעם הראשונה שנתקלתי בו הייתה ב-Fright Night. לא סרט מרשים במיוחד, ואני זוכר שבעיקר התלהבתי מהשם שלו, אבל הוא תמיד היה נראה לי כמו בחור ממש צנוע ונחמד, לא כוכב קולנוע רגיל.
עכשיו אני ממש אשמח לראות את Green Room.
אוף :(
(ל"ת)
עצוב ממש
נורא אהבתי את ילצ'ין בכל מה שעשה (וראיתי) כאשר Green Room מתבלט לטובה בייחוד.
נאצי פאנקס פאק אוף
כנ"ל
ממש חיבבתי חלק מהסרטים שלו. את "סטארטרק" פחות, יותר את "Fright Night" הקאמפי (באופן טוב) ו "Like Crazy". אבל "Green Room" העביר אותו מבחינתי ממצב של "אני מחבב את הבחור הזה" ל"אוקיי, באמת צריך לשים עליו עין". ועכשיו זה….בהחלט עצוב ממש :(
או שלשם שינוי יש לנו מקרה הפוך שבו ידוען מת יום *לפני* שאארון ראמזי מבקיע,
או שתהיו בימים הקרובים בכוננות למוות של עוד אדם מפורסם, כי כאמור אארון ראמזי הבקיע שער היום (
" rel="nofollow">הסבר למי שלא מכיר את קללת אארון ראמזי יש לציין שהם שכחו להזכיר שם את ר.ה. גייגר שגם מת יום אחרי שהוא הבקיע)
מוצאים את דורי עם פתיחה של 136 מיליון - שיא לסרט אנימציה
(לפי ההערכות).
עם אחלה ביקורות, נראה שהוא בדרך הבטוחה לעבור את ה400 מיליון ולהיות הסרט הכי מכניס של השנה, לפחות עד שמלחמת הכוכבים ייצא בדצמבר.
עוד מהקופות בארה"ב –
סוכן וחצי פתח עם 34.5 מיליון, סכום מכובד ודי תואם לציפיות.
וורקראפט הכניס 6.5 מיליון, ירידה מאוד תלולה של יותר מ70% בהשוואה לסופ"ש הפתיחה. בקצב הזה הוא בקושי ייגרד 50 מיליון, וזה מביך מאוד.
באטמן נגד סופרמן סיים רשמית את הריצה שלו בקולנוע (או לפחות סיים לדווח על הכנסות מכרטיסים), עם הכנסות סופיות של 330.3 מיליון דולר. מקום 44 בכל הזמנים, אחד מתחת לשומרי הגלקסיה. זה אומר שהוא לא הצליח להכפיל את הסכום שהוא הכניס בסופ"ש הפתיחה שלו (166 מ'), הישג עגום לכל הדעות.
מעניין לציין שכמה שוורקאפט כושל בארה"ב, הוא פשוט מפגיז בשאר העולם.
37 מליון הכנסות בארה"ב ו330 מליון (!) בחו"ל. יחס של פי תשעה כמעט. עד כמה שאני זוכר זה חסר תקדים לסרט בפרופיל כזה, ומעניין לראות כמה השפעה תהיה לזה על עצם קיומם של המשכים.
יותר "סין" מאשר "שאר העולם".
אם אני לא טועה הסרט לא עושה שום דבר מיוחד בשום מקום, חוץ מסין, שם הוא להיט סופר-ענק. וזה לגמרי ישפיע על סרטי ההמשך, וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה.
"וורלד אוף וורקראפט" הוא תופעה בסדר-גודל בלתי נתפס בסין
עד כדי כך שהקימו שם פארק-שעשועים שלם, *בלי לקבל אישור מבליזארד או לשלם להם תמלוגים* שאמנם אאל"ט לא עושה שימוש במותג או מזכיר את השם אבל האטרקציות שלו בבירור מרפררות למרכיבים במשחק. לא מפתיע שהסרט הפך ללהיט ענק שם (אבל מצד שני, לא ברור מה זה אומר על ההכנסות של הסרט. יש סיכוי טוב שחלק גדול מההכנסות בסין ישארו בסין).
נכון,
אבל גם אם מורידים את ההכנסות מסין לגמרי הסרט עדיין עשה 150 בעולם לעומת 37 בארה"ב. זה עדיין יחס של 4:1, וזה עדיין חריג.
הוא גם יצא במדינות רבות בעולם שבועיים-שלושה לפני ארה"ב.
(ל"ת)
נו, לפחות אתה יכול למנות כבר שני סרטי קיץ עם פתיחה של 100 מליון בארה"ב
לא וורקראפט, דורי. זכור לי שהיה לנו איפשהו דיון אם יהיה עוד סרט קיץ עם פתיחה כזו אחרי קפטן אמריקה והיית קטן אמונה בקטע הזה, אבל מכל הסרטים של הקיץ הזה אני ממש לא הימרתי על זה שדורי ישבור ככה את הקופות.
מצד שני, אני גם לא הבנתי למה הסרט הראשון היה כל כך אהוד אז כנראה שאני לא פקטור… נחכה ונראה אם עד Suicide Squad כולל יהיה עוד סרט כזה שיחצה את קו ה-100.
"וורקראפט" יהיה בסדר
הוא עושה מלא כסף בסין.
מעניין אם "דורי" יעבור את "פרוזן" ויהיה סרט האנימציה המצליח של כל הזמנים. אלן דג'נרס נורא פימפמה את הסרט בתוכנית שלה. אולי יותר סרטים צריכים ללהק אותה נראה שיש לה כוח קופתי לא קטן.
חוץ מזה, נראה שזו הולכת להיות השנה של האנימציה, עם "זוטופיה", "דורי" ודי בטוח "מואנה" יעברו את המיליארד. ואם מוסיפים את "מלחמת האזרחים", "ספר הג'ונגל" ו"רוג 1" זו ממש נראית כמו השנה של דיסני. 6 מתוך הטופ 10 הקופתיים השנה הולכים להיות של דיסני. אני חושב שזו תהיה הפעם הראשונה שדבר כזה יקרה.
שמעתי גם משהו על זה שחלק מההפקה שלו סינית
וזה אומר שהוא שומר לעצמו יותר אחוז מהרווחים מסין מאשר מרבית הסרטים שמשוחררים שם.
אבל לא מצאתי לינק שמאשר את זה אז יכול להיות שזו שטות.
קופתית, מדובר ללא ספק בשנה של דיסני.
דיסני שברה השנה את שיא האולפן שחוצה הכי מהר את קו המיליארד דולר בארה"ב (לקח לה 128 יום בלבד. ליוניברסל, המחזיקה הקודמת בשיא, זה לקח 37 יום יותר בשנה שעברה) וסביר להניח שעד סוף השנה הם גם יישברו את שיא האולפן המכניס ביותר בשנה אחת (השיא הוא של יוניברסל עם 2.4 מיליארד. ההכנסות של דיסני עומדות כרגע על 1.6 מיליארד דולר)*
מה שמפתיע הוא שלמרות להיטי ענק כמו 'האוונג'רס' והמשכו, 'שודדי' והמשכיו וכל סרטי פיקסאר למיניהם זו תהיה הפעם הראשונה מאז 2003 שדיסני מסיימת במקום הראשון במירוץ בין האולפנים בהכנסות בארה"ב.
*יש לציין שההתייחסות פה היא להכנסות של החברה בשנת 2016 ולא להכנסות של סרטי 2016 שלה. כלומר, הכסף ש-"מלחמת הכוכבים" הביא לדיסני בתחילת השנה הנוכחית כלול בחישובים.
באמת?
איזה אולפן למשל היה המכניס ביותר בארה"ב בשנת 2012, ואיזה סרטים היו לו שההכנסות הכוללות שלהם התעלו על "הנוקמים"?
וב-2013, עם איירון מן 3 ופרוזן (שעשה את רוב הונו ב-2014, אבל עדיין)?
ב-2012 (השנה של 'הנוקמים') הם סיימו מקום שלישי!
בעיקר שמלבדו לא היה להם להיטים גדולים במיוחד. הסרט הגדול הנוסף היחיד היה 'אמיצה' (237 מיליון) ורק ארבעה סרטים סה"כ מעל ל-100 מיליון. לוורנר (מקום שני) היה את ההמשך של 'האביר האפל' ואת השבועיים הראשונים של 'ההוביט' הראשון ובמספר הכללי של סרטים שהיו להם באותה שנה הם הוציאו פי שתיים יותר מדיסני. וזה עשה את ההבדל.
דווקא מאוד מעניין שלמקום הראשון באותה שנה דווקא 'סוני' סיימו במקום הראשון. להיטים מגה גדולים לא היה להם (בעיקר 'סקייפול' ו-'ספיידרמן המדהים') ומספר סרטים כללי לא גדול במיוחד אבל איכשהו הם הצליחו לגבור על שאר האולפנים.
בכל מקרה, את כל זה אפשר למצוא במוג'ו :
http://www.boxofficemojo.com/studio/?view=company&view2=yearly&yr=2016&p=.htm
טוב, זה ממש חצוף
אתה מזהיר מפני ספוילרים לברית החדשה *אחרי* שאתה אומר שצלבו את ישו?
ברוכים השבים, התגעגענו
אבל תהייה רצינית בנוגע לפסיון של ישו 2. מתי אנחנו מקבלים את הידיעה על הליהוק של כריס טאקר כסיידקיק ?
בפאמילי גאי זה עבד טוב
https://www.youtube.com/watch?v=Wuc5j_d-q6Y
רק אם ילהקו את כריס רוק כשליח ה13
(ל"ת)
טריילר ראשון ל-Westworld, ה"משחקי הכס" של ז'אנר המדע בדיוני
https://youtu.be/eX3u0IlBBO4
ככה לפחות אומרים על זה. נקווה שיספק את הסחורה.
בינתיים, זה נראה מעולה
אני מקווה שהסדרה הזאת תצטרף לרשימה הסדרות לצד שובר שורות ומשחקי הכס.
לא כל כך "משחקי הכס"
מקריאת ראיונות עושה רושם שזה יהיה יותר עסוק בלהרהר על אנושיות מאשר בלחסל דמויות. יותר בסגנון של החלקים הטובים של "מבוקש" (הפרויקט הקודם של נולאן ואברהמס ביחד, שהיה יכול להיות יצירת מופת אם הוא לא היה תקוע במבנה של סדרת משטרה, סיפק 3 עונות מצוינות, 2 קצת פחות והפרק האחרון של הסדרה ישודר מחר, מומלץ).
התכוונתי יותר מבחינת הניסיון לייצר משהו ברמה של סרט רק כסדרת טלוויזיה
(ל"ת)
מבחינת מה? אפקטים?
(ל"ת)
כן.
(ל"ת)
ועירום.
(ל"ת)
היי דורון
האם תהיה ביקורת מלאה לFinding Dory?
מקווה שכן, לא מבטיח.
(ל"ת)
אלי רות' (הוסטל) יביים את הרימייק ל"משאלת מוות" עם ברוס וויליס
הבמאים הקודמים היו אמורים להיות קשלס ופפושדו. מלבד "הוסטל" ראיתי רק יצירות איומות מרות' ואני מתאר לעצמי שזו תהיה עוד אחת מאלו. עשו בשכל שפרשו, פפושדו וקשלס.
אולי אני הופכת לחמדנית, אבל החלפת המגדר של הכוכבת הראשית פחות משכנעת ממה שחשבתי
לפני כמה חודשים כשצץ לכותרות הסיפור של kesha שבית המשפט החליט לא להתיר את החוזה שלה, נתקלתי באבחנה די מדוייקת לגבי עולם הפופ: בערך חוץ מג'סטין טימברלייק כל הכוכבים הגדולים הן כוכבות. ועדיין, התגובה לסיפור ההוא היתה די רפה, כולן צייצו בטוייטר שצריך לעזור לה, אף אחת לא הציבה תנאים אמיתיים שיכולים לעזור לה. אם הן הנשים שעושות את הכסף והן כל כך סולידריות אז מה נסגר? סופה של האבחנה בכך שעדיין המפיקים ומנהלים הם כולם גברים. הם לא על הבמה אבל הם מי שמנהלים את העניינים.
אם במאי גבר עושה רימייק או ספין אוף לאושן 11 או למכסחי השדים, ומפיק גבר ממן ומרוויח מהסרט, וסתם תקעו דמות ראשית שהיא אשה- כמה התקדמות באמת יש פה? זה הרבה יותר משמעותי מפלסטר לריצוי הקהל והאופנה העכשיות?
ברמה פילוסופית טיפה יותר, לוקחים סיפור גברי ולא עושים לו אדפטציה אמיתית, אלא פשוט מחליפים דמות בדמות וקזינו ביהלום- זו באמת החלפת המגדר בסיפור, או החלפת דמות קרטונית אחת בדמות קרטונית אחרת? להיות אשה זו חוויה שונה מאוד מלהיות גבר, זה לא רק הגובה ובדיחות על מחזור, אנחנו אמנם חיות לידכם, אבל הרבה חויות שלנו הן מאוד שונות מהחויות של גברים, כי היחס החברתי שלנו הוא אחר. אנחנו לא חלמנו להיות ג'יימס בונד, בגיל 12 התחלנו להחשף לתופעה של שריקות וצפצופי מכוניות ומשם היד נטויה לשאר העולמות של הטרדות במרחב הציבורי, הסיכוי שלנו לקבל מימון לסטארטאפ (וזה לא משנה אם מדובר בהייטק או בפשע אקסקלוסיבי) הוא מינימלי, בדרך כלל יעדיפו לתמוך בגברים.. יש ברימייקים האלו משהו מאוד לא טבעי, זה לא סיפור שנכתב באופן טבעי וקשה לי להאמין שיצא ממנו משהו באמת אמין.
אני משווה את הקונספטים האלו למקס הזועם האחרון, עוד סרט מפרנצ'ייז מצליח וגברי מאוד- ושם הצליחו להכניס דמות ראשית אשה באופן פמיניסטי, עם עזרה של יועצת פמיניסטית על הסט, הצליחו לבנות דמות שהיא לחלוטין אישה, שהיא לא החלפת המגדר של מקס אלא דמות לצידו עם הסטוריה הגיונית ופעילות הגיונית.
לא יודעת מה אני מנסה להגיד, קצת מחשבות שעלו לי בעניין.
וחוץ מזה, ממש טוב לקרוא שהאתר חזר :)
אוף טופיק
יש לי זוג כרטיסים לבוגד משלנו שאני לא מתכוון לנצל לרב חן ויס פלאנט מימים א-ה עד ל29.6.
אז מי שישלח תגובה עם המייל שלו ראשון אני אשלח לו את הכרטיסים
הי תודההה :)
ahiato@gmail.com
דרך מתוחכמת לחשוף אותו...
(ל"ת)
מכסחות השדים הוציאו את שיר הנושא החדש
והוא, כצפוי, לא משהו כאשר לא משהו זה בלשון המעטה ביותר.
סוני עושה את החיים קשים ביותר לאנשים שלא רוצים לשנוא את הסרט הזה לפני שהוא יצא.
נראה שזה די מה שהם רוצים.
חוץ מזה, השיר לא כזה נורא.
זה מה שהם אומרים שהם רוצים.
הסרט כרגע מקבל פידבק נוראי באינטרנט, והמפיקים פשוט עושים את הדבר היחיד שהם יכולים: אומרים שכל מי ששונא את הסרט שוביניסט ומציגים את הסרט כ"שנוי במחלוקת" בגלל שהוא מעז לפרוץ גבולות מגדריים, עלק.
אני חייב להודות שזה ספין מצויין שהצליח להפיל בפח רבים וטובים, ויצר מן מצב שפתאום לא פוליטיקאי קורקט להגיד שהסרט נראה רע. זה מהלך שיווקי מרשים מאוד וממש מעניין אותי אם זה ישתלם בקופות.
אבל...
העיבוד המחודש לנעימה היה הדבר היחיד המוצלח בטריילר. לא היו יכולים להשתמש, פשוט, בו?
פסטיבל ירושלים 2016 - סקירה (זריזה ככל שאפשר) של הסרטים הבולטים
פסטיבל ירושלים פה עוד פעם ומצליח בתוכניה נהדרת להשכיח את השמועות על מותו או דעיכתו בטרם עת. לאנשים שרוצים מה7 עד ה17 לבלות בעיר הבירה בין אולמות הסינמטק, הנה הסרטים הבולטים שיוקרנו שם השנה, על פי הקטגוריות שהם מסודרים בתוכנייה:
אירוע פתיחה
חולייטה – הסרט החדש של אלמדובאר הוא יריית הפתיחה של הפסטיבל (שיתחיל תכלס לפניו, כי פסטיבלים זה עניין מסובך וטיפשי מדי פעם). הסרט קיבל ביקורות "אחלה בחלה" מקאן מה שאומר שכנראה לא מדובר ב"הכל אודות אימא" או "דבר אליה" שפורץ עם כל הקהל אלא יותר כמו אחד מעשרות הסרטים היותר קטנים שנשכחו של אלמדובאר. אבל זה כנראה יהיה יותר טוב מ"לעוף מהתרגשות".
גאלה
אהבה וידידות – הוא עיבוד לספר פחות מוכר לג'יין אוסטן שלא כולל זומבים או מפלצות ים. העיבוד נעשה על ידי אחד מבמאי האינדי של שנות ה90 ויט סטילמן, והסרט קיבל ביקורות מאוד מאוד טובות.
קובו – אגדה של סמוראי – הסרט החדש של לייקה בפסטיבל ירושלים, באחת ההזדמנויות היחידות לראות אותו באנגלית, אם לשפוט על פי תקדימים אחרים בארצנו.
קפטן פנטסטיק – עוד סרט שיצא מקאן וקיבל ביקורות טובות במיוחד שם את ויגו מורטנסן בתפקיד אב משפחה שמגדל את ילדיו במנותק מהחברה שנדרש בעקבות הודעה הרת גורל לחזור אל החברה ולהפגיש את ילדיו איתה לתוצאות קומיות/דרמטיות/אינדיות להחריד.
וגם: סרטה החדש של ז'ולי דלפי [שגם הוא קומדיה רומנטית עם צרפתית. מי היה מאמין?], עיבוד לרומן של פיליפ רות', סרט חדש מהבמאי של "למינג" ועוד.
תחרות עלילתית ישראלית (והקרנות מיוחדות של סרטים ישראלים)
אבינו – סרט חדש להבמאי של "המשגיחים" על מאבטח במועדון שחולם להיות אבא.
הרמוניה – עיבוד מודרני לסיפורם של אברהם, הגר ושרה במסגרת של תזמורת פילרמונית.
וגם שני נציגנו מקאן: מעבר לגבעות וההרים של ערן קורילין ("ביקור התזמורת") שזכה לביקורות מעורבות ושבוע ויום שזכה לביקורות מהללות.
וגם: סרט חדש של ניר ברגמן, סרט חדש של איתן גרין, סרט (קצר) חדש של נדב לפיד ועוד.
תחרות בינלאומית
לראשונה הפסטיבל מזמין סרטים מחו"ל להיתחרות ולקבל כסף (20 אלף דולר) במסגרת חדשה שנפתחה שכל כולה סרטי פסטיבלים. לאנשים שהשמות כריסטי פויו, קלי רייכהרדט, מיה הנסן-לאב אומרים משהו הליינ-אפ הזה גורם לצהלה ולשמחה. לאנשים שקצת פחות מעורים בסרטים פסטיבלים אפשר לשמוח על כך שהסרט החדש של פארק צ'אן-ווק "המשרתת"* מגיע אלינו. וגם: הסרט הדני שהיה מועמד לאוסקר לסרט הזר לפני שנה, דוקומנטרי על אנתוני וינר.
ביכורים
סרטי ביכורים הם תמיד הימור שכזה ובטח שקשה לדעת מראש אם הם שווים משהו. מבין אלו שהגיעו לפסטיבל הפעם, התקציר של הלילה הארוך של פרנסיסקו סנקטיס (שנשמע כמו סרט קוראיני בארגנטינה ) נשמע הכי מעניין כאשר יש גם דרמה תקופתית על משפחה אמריקאית באירופה שמתמודדת עם סוף מלחמת העולם הראשונה בכיכוב רוברט פטינסון וברניס בז'ו שקצת נשמע כמו גרסה מסוימת של 'סרט לבן' ("ילדות של מנהיג), סרט טורקי על זוג הורים מאמצים שמחליטים לזייף אלבום הריון ("אלבום"), עוד סרט "הנוער של היום עושה מין!!!!" במסורת "ילדים" ובערך אלפי סרטים מאז עם השם המשעשע "באנג גאנג (סיפור אהבה מודרני)" וכמובן, עוד.
ברוח החופש
למי שרוצה להיכנס לקולנוע לא על מנת לברוח אלא על מנת להיזכר בזוועות העולם יש הפעם סרטים על זנות ("הנבחרות"), הטבח בשארלי הבדו (" שארל הבדו: ההומור מת"), דוקומנטרי מצוייר על צלף שנכנס למגדל והתחיל לירות באנשים ("מגדל") וגם סרט על חיילים לשעבר בצבאו של ג'וזף קוני ("אלמנטים זרים") ועוד סרטים מעוררי מחשבה אחרים.
מאסטרים
אמממ… לא שאני בא לזלזל במישהו אבל אני מרגיש שהמאסטרים כאן צריך לבוא במרכאות. ממש.
כלומר אם הקטגוריה הייתה רק הסרט החדש (שיצא עם שבחים רבים מקאן) של ג'ים ג'רמוש פטרסון עם צירופם של סרט דוקומנטרי חדש של וורנר הרצוג ("חלומות בהקיץ על עולם מכוון"), סרט חדש של אלחנדרו חודרובסקי ("שירה אינסופית" שזכה לביקורות כמו "סרטו הנגיש ביותר של הבמאי"), סרטה אחרון של שנטל אקרמן למתקדמים ("לא סרט משפחתי" שקרוי כך בשביל שאנשים לא יתבלבלו עם ההקרנות של "סרט משפחתי" חס וחלילה) ונגיד פרדריק וייזמן הדוקומנטריסט לחזקים אז זה דבר אחד. אבל זה לא חוכמה לקחת במאים מאירופה/אסיה שאף אחד לא שמע עליהם, לשים ליד השם שלהם "הבמאי המוערך" ולשים אותם פה. מי אתם סרגיי לוזניצה, אוטר יוסלינאי וטרנס דיוויס? לא שזה אומר שהסרטים שלכם לא טובים ( יש פה לא מעט סרטים – "11 דקות", "נכון עכשיו, טעינו אז", "האירוע" ו"מפרץ ההיעלמות" כולם נשמעים ונראים מעניינים), פשוט מאסטרים אתם לא.
פנורמה
כמעט לקראת הסוף! בוא נגביר הילוך.
סרט דוקומנטרי על פרנק זאפה (" פרנק זאפה: במילותיו") , אבא (שמגולם על ידי וינסנט קאסל) שמחנך את ילדיו על ערכי חופש הביטוי, יצירתיות ולהרוג אנשים ("פרטיזן"), סרטה של לורי אנדרסון "לב של כלב", שני ציידי ראשים צריכים למצוא טלפון ובנוסף יש כלבים ("הראשונים האחרונים"), סרט שנקרא "ביצים!" (וכן, מדובר על האיבר ולא המאכל) , הסרט החדש והאפילו-יותר-גרפי (כך אומרים) של הבמאי של "זרים על שפת אגם" – "איזון", ושני סרטי האנימציה "הילד והחיה" (מהבמאי של "הנערה שדילגה בזמן" ו"ילדי זאב") ו"הצב האדום" שרז דיבר עליו לא פעם באתר.
וגם: דוקומנטרי על הומור שואה ("הצחוק האחרון"), סרט "גיליתי שאני מאומץ כל חיי משתנים" רק עם גימיק שאת שני האימהות משחקת אותה השחקנית ("אימא יש רק אחת") ועוד.
אל תוך הלילה
מסגרת סרטי הז'אנר והפרינג' הפעם הביאה סרט אחד מדובר מאוד ושני סרטים שנראים מסוכנים.
המדובר הוא "דוגמניות ושדים" של ניקולס וינג-רפן שככל הנראה יכלול הרבה אלימות, הילוך איטי, מוזיקה מדהימה ואנשים שותקים. על פי הביקורות מדובר בהמשך ישיר של "רק אלוהים סולח" אז לפחות אנחנו יודעים מה אנחנו מקבלים.
הסרט השני הוא "האחים ארדן" שיש בו מישהו שמשתחרר מהכלא שמנסים אותו לחזור לעשות מכה אחרונה ולכן הוא זוכה לנורת אזהרה.
הסרט השלישי "ילדי הסתיו" נשמע בהתחלה ממש מגניב – מתנדבת מגיעה לקיבוץ ואז משהו רע קורה! מותחן מדמם! רק שאז אתה מבין שכנראה מדברים פשוט על מלחמת יום כיפור וכל ההתלהבות יורדת. בתקווה שהסרט הוא יותר סלאשר מאשר "צומת וולקן".
במסגרת סינמאניה ניתן למצוא מלא דוקומנטרים על יוצרים ויוצרות קולנוע. הסרט הבולט ביותר הוא ככל הנראה "היצ'קוק/טריפו" על סמך הראיון שהשניים ערכו שיצא כספר. אבל יש גם על הנשים ששלטו בהוליווד בתחילת המאה הקודמת, ריצ'רד לינקלייטר וגם רונית אלקבץ.
ונסיים במסגרת הקלאסיקות –
מי שרוצה לראות את "ג'וני גיטאר", חלקים מ"הדקלוג" , "ולקחת לך אישה" , "השמיים יכולים לחכות" או הסרט הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים (לא רק על פי דעתי!) " אוונטי פופולו" על מסך גדול, אז.. הידד! אפשר.
עוד מסגרות: התחרות התיעודית, הקצרה, הקרנות מיוחדות , הקרנות של פרקים ראשונים של סדרות , קולנוע בינלאומי קצר (שמאפשר לכם לראות את הסרטים הקצרים שהיו מועמדים לאוסקר שנה שעברה ובנוסף את קונג פיורי על מסך גדול)
* – זהו הסרט השלישי מקוריאה שזוכה לשם הזה בארץ, בערך. לפני כמה שנים יצא רימייק לסרט " The Housemaid" שזכה לשם "המשרתת" ועכשיו פארק מוציא את הסרט "The Handmaiden" שזכה לאותו שם בארץ. זה בכלל לא יבלבל אף אחד אף פעם. מה פתאום.
מי שרוצה לבדוק עוד, או מתי כל הסרטים מוקרנים – מוזמן ללכת לאתר הפסטיבל jff.org.il
כל כך מודה להם על זה שהם מביאים את החדש של רפן.
רק אלוהים סולח היה יצירת מופת וגם דרייב ו-Valhalla Rising היו אדירים מצפה בקוצר רוח לראות את החדש שלו.
ראיתי לפני שבוע ואהבתי אבל עם הסתייגות
אני מאוד אוהב את הסגנון של ניקולס ומאוד אהבתי את "רק אלוהים סולח" וגם הפעם המיקוד של הסרט הוא על הסטייל. יותר מתמיד, אפילו. ויזואלית הסרט מדהים. הכי יפה שלו עד עכשיו.
רק שכן הרגשתי שכל הטריקים הויזואליים האלה של הסרט ממצים את עצמם באיזשהו שלב באמצע הסרט מה ששם את הפן העלילתי בקידמת הבמה והוא, איך להגיד, לא כזה מרשים (אם כי היו כמה סצינות כתובות ממש טוב פה ושם).
אני רק הערה על פסקת ה"מאסטרים":
איך אתה יכול להגיד "לא מאסטרים" על במאים שלא שמעת עליהם עד לפני רגע ו/או לא ראית את סרטיהם? גם לי יותר ממחצית השמות במסגרת הזאת לא אומרים מאום אבל זה פחות או יותר המצב (אצלי בכל אופן) בכל שנה ממוצעת עם המסגרת הזאת בשלב התוכניה, הפסטיבל הוא הזדמנות מצוינת להכיר קולות חדשים וישנים שלא היה לי מושג לגבי קיומם או דרך אחרת לעשות איתם היכרות, לאו דווקא במסגרת המסגרת הספציפית (רוי אנדרסון הוא דוגמא מצוינת ליוצר ששמעתי עליו במעורפל לפני הפסטיבל הקודם ואחריו שמתי לי אותו ברשימת היוצרים ששוה לצפות לפרויקטים הבאים שלהם). זה שאני ואתה לא שמענו על איקס או וואי לא אומר כלום על איכות או רמת סרטיו או מעמדו בקרב סצינת הפסטיבלים העולמית או יודע ח"ן, זה רק אומר שלא שמענו עליו.
נ.ב. ברונו דומון הוא לגמרי מאסטר.
השאלה היא מה אנחנו מתכוונים שאנחנו משתמשים במילה "מאסטר"
כי יש לי לה שני שימושים, לטעמי:
הראשון הוא "הטופ של הטופ" – תואר שאתה שומר לבמאים שסרט אחר סרט מפציצים, ששמותיהם מוכרים לכולם ביראת כבוד או לפחות דעה עניינית על איכותם. במקרה הזה, רוב הקטגוריה נופלת.
השני הוא "אדם שיודע לעשות את העבודה ועושה סרטים נהדרים" – כלומר, מישהו שפשוט מוכשר ממש בעשיית סרטים, גם אם אף אחד לא ממש שמע עליו עד כה. במקרה הזה, כל הקטגוריה כנראה כזאת.
עם ההפרדה הזאת, הבעיות שלי עם הקטגוריה הזאת הן לדלקמן:
א. אני מרגיש כאילו הפסטיבל מנסה לערבב וליצור רושם שיש לו יותר ממה שיש לו (ויש לו די הרבה).
ב. אני לא מבין למה מראש צריך את ההפרדה הזאת. מה, פארק צ'אן-ווק לא מאסטר? ניקולס וינג-רפן בטטה? ויס סטילמן כרוב כבוש? למה אי אפשר פשוט לשים את כולם ב"פנורמה"?
ג. שיש משהו מוזר בלשבץ יחד כמה במאים, עם הבדלי איכות שונים ולהגיד "כן כן כולם מאסטרים" – אבל זה פחות מפריע לי.
ד. שאני מרגיש שהם רצו לעשות איזה משבצת "מומלצי הפסטיבל" אבל לא רצו להעליב את האחרים.
בקיצור התלונות הן לא על הבמאים חס וחלילה או בחירת הסרטים שנכנסו. כמו שאמרתי בעצמי – כל הסרטים האלה נשמעים מעניינים שאני רוצה לראות. הבעיה שלי רק עם להכניס יוצר בעל שם עולמי עם יוצר שידוע בעיקר בארצו תחת אותה הכותרת – או שאתה קצת מגמד הישג של אחד או שאתה מאדיר הישגים של האחר. משהו בשם של הקטגוריה מפריע לי – ושם ניטרלי יותר כמו נגיד "שבוע של במאים" כמו בקאן היה הולם את זה קצת יותר לטעמי.
פסטיבל ירושלים- חולייטה
פסטיבל ירושלים, חולייטה.
לפני שנעסוק בסרט עצמו קשה לא להתייחס רגע לטקס המביך שפתח אתמול את הפסטיבל.
אני לא מדבר רק על שריקות הבוז המביכות שנשרקו לשרת התרבות. בלי להיכנס בכלל לפוליטיקה, היה מביך להיות חלק מהקהל שצרח קללות בלי הפסקה וללא סיבה מוצדקת. (ובטח שהזכירו נרצחים בפעולות טרור, זה פשוט היה כ"כ מוזר) אבל מעבר לשריקות הבוז האלה, האירוע התחיל באיחור של יותר משעה. לאחר מכן עלו מספר דוברים שבגדול פשוט אמרו את אותו הדבר, התחנפו בהגזמה (למרות שאת זה אני עוד יכול להבין) לטרנטינו, ודיברו אנגלית בצורה מבישה.
חבל, חבל שפסטיבל כ"כ מושקע ונהדר נפתח בצורה כזו, בלי קשר לכך שטרנטינו בקהל. סתם חבל.
אז, חולייטה.
הסרט מתמקד בחייה של חולייטה הספרדייה המהממת, בשני נתיבי זמן שונים. הראשון, המספר, היא חולייטה בת החמישים, העומדת בפני שינוי משמעותי בחייה, עזיבת ספרד לפורטוגל עם בחיר ליבה. אך ממש לפני המעבר, חולייטה נזכרת בעברה הלא כ"כ רחוק, מציאת מסמכים ופגישה עם חברת ילדות של ביתה גורמים לה לשקול את צעדיה ומטביעים אותה בים העבר הטרגי המסרב להרפות ממנה לגמרי.
באקט פזיז ומהיר, חולייטה מבטלת את המעבר ונפרדת מבן זוגה. במקום זה היא עוברת דירה ופוצחת בכתיבת יומן לביתה בה היא מתארת את חייה בשלושים השנים האחרונות.
כאן אנחנו עוברים לנתיב זמן השני בה מתוארים חייה של חולייטה בצעירותה, המרכיב את רובו של הסרט.
מהרגע הראשון, משהו כאן מאוד מטריד. המוזיקה החזקה, השקטה והחודרת, הצילום האיטי והמהורהר. ברור שמשהו כאן לא בסדר ושעוד יהיה יותר גרוע בהמשך.
הסיפור של חולייטה נפתח בנסיעה ברכבת שם היא חווה מוות ולידה מחדש במובנים שונים אחד אחרי השני. שם היא נכספת למוות של אחד המוביל לחיים חדשים של מישהו אחר. היא מתאהבת ברכבת בדושאן, צעיר ספרדי ומושך. והסרט מתמקד בריצה מהירה אך איטית בסיפור אהבתם
של השניים ולידת ביתם והתבגרותה עם השנים.
אני לא בקיא יותר מידי בסרטים של אלמודובר ולכן קשה לי להעריך את הסרט ביחס ליצירותיו האחרות. אך כסרט העומד בפני עצמו חולייטה עובד בצורה נהדרת.
אלמודובר עוסק כאן בתוך חייה של חולייטה במגוון נושאים. בין היתר- ברגשות אשם, קבלת החלטות, מקומם של טרגדיות בחיינו, שמצד אחד הן נוראיות אך מצד שני בלעדיהן אנחנו שום דבר, ומעל הכל בחינוך הבלתי אפשרי של ילדינו. הוא מצליח לגעת בכל אחד מהנושאים בצורה רכה, לא פטיש לראש, בליטוף ובשקט, מה שיוצר בסופו של דבר פטיש עוצמתי ומהדהד.
מה שכמובן מוסיף לאווירה, זה שהכל נעשה (אולי חוץ מסצנה אחת מוזרה) בצורה הטובה ביותר. כל שוט כאן הוא פשוט תאווה לעיניים.
אך הבעיה העיקרית שלי עם הסרט, שמתחת לפני השטח, מתחת ליופי, למוזיקה המצוינת, למשחק הנהדר של שתי השחקניות ולרעיונות הנהדרים, בעלילה הזאת אין באמת יותר מידי. ההרגשה שיש מלא סימבוליות בסרט, מהים הפתוח ועד הפסלים הקטנים, אך לאחר קצת מחשבה, נראה שאלמודובר ידע שנחפש משמעות מאחורי לא מעט דברים, משמעויות שלרוב לא באמת קיימות בסרט. חוץ מזה שהסרט לדעתי גם נמשך קצת יותר מידי ויכול היה להיגמר בצורה הרבה יותר מהדהדת עשר דקות קודם.
אבל בכל זאת, מדובר בסרט נהדר. כיף לפתוח ככה את הפסטיבל. (שמעיון קל בתכניה המעניינת, מבטיח הרבה אך לא כמו הפסטיבל הנפלא של השנה הקודמת)
מה שאלמודובר עושה נכון, הוא עושה הכי נכון שאפשר והחוויה שהוא מעניק כאן לצופה עולה על כל המגרעות הקטנות שקיימות בו, והחוויה, עם כמה שהיא קשה וטרגית היא חובקת, מרתקת ומאוד, מאוד מומלצת.
פסטיבל ירושלים - ביצים!
יש כל כך הרבה מהם שאולי כדאי להתחיל לחשוב להם לשם: סרטי דוקו שהעלילה שלהם מסועפת ומבלבלת עד כדי כך שלאחד הז'אנרים שאותו הכי היה אפשר לתאר במשפט וללכת הביתה, מתחיל לשים אזהרת ספויילר על תיאור הסרטים שלו.
החסרון העיקרי של חלק מהסרטים הללו ובכלל בדוקומנטרי זה שבניגוד לקולנוע העלילתי שלמד שתסריט טוב פורח רק עם בימוי טוב בהתאם, ז'אנר הדוקו נראה כמה צעדים מאחור בכל הנושא הזה ועדיין נפוץ למצוא סרט עם סיפור טוב שהבמאי שלו לא מצליח לעבד אותו כמו שצריך.
ואני שמח להגיד שביצים! הוא דוגמה טובה לסרט דוקו שמבויים בצורה נהדרת. הכל מחושב ועובד טוב בסרט הזה: קולות הרקע, המוזיקה, הדיבוב, האנימציה בסגנונות השונים, הקריינות, הקטעים שנראו כאילו יצאו מסרטי ווס אנדרסון והשילוב של קטעי ארכיון ורדיו של גיבור הסרט – פני ליין (וכן, זה באמת שמה של הבמאית) מנצלת את כל ארסנל הכלים הגדול לרשותה לבנות את הסיפור לאט לאט בצורה המלהיבה והמצחיקה ביותר ולא סומכת על התסריט הנהדר של הסרט שיעשה את כל העבודה. הסרט מצליח לחלוטין לקחת אותך לכיוונים שהוא רוצה גם אם אתה מפקפק בו מא' ועד ת' ומעבר לכך שהוא פורש את הסיפור המרתק של ג'ון ברינגלי – הוא מספר אותו בצורה מלהיבה. ובהערת צד: מראה לנו גם כמה מעט השתנה במובנים מסוימים שהסרט מראה לנו: היחס לרפואה שונה, חוסר האמון של הציבור הרחב במנהיגים שלו (פעם ה1% היו ה4%, אבל זה בערך ההבדל היחיד) והיחס למומחים, ועדות ועוד שלל דברים.
ובגלל שבכל זאת צריך מילה אחת על הסיפור לפחות, אז הנה זה:
ג'ון ברינגלי היה רופא בשנות ה20 של המאה הקודמת שביצע ניתוחים בהם החדיר אשכי עזים לאנשים עם בעיות פוריות.
פסטיבל ירושלים- העולם הבא, אלבום, וקצת פנטסטיק.
אני אוהב להגיע לסרטי הפסטיבל כמעט בלי ידע מוקדם. ז"א אני אשמח לדעת מה אומרים על הסרט כדי לבחור לאן ללכת, אבל על העלילה אני מעדיף לדעת כמה שפחות, אם בכלל. ככה הגעתי לסרטי הביכורים של הבמאי השוודי היושב בפולין, מגנוס פון-הורן והבמאי התורכי מהמט צ'אן מרטוגלו. לא היה לי מושג בכלל על מה ולמה, ובשני המקרים זה מאוד עזר לחוויה של הסרט, מה גם ששמם בלבד עזר להבין את הכל.
העולם הבא.
ולכן, העשרים הדקות הראשונות של 'העולם הבא', הם אחד הדברים היותר משעממים שראיתי זמן רב. נער משתחרר ממוסד כלשהו, נער נפגש עם אחיו הקטן, נער אוכל ארוחת ערב, נער עוזר לאבא עם הטרקטור, נער נתקע בגשם, נער נפגש עם מנהלת בית הספר, נער משעמם. לא קורה פה שום דבר מעניין. ולמען האמת התחלתי לחשוש שהסרט כולו הולך לעסוק בנער עושה דברים רגילים ומשעממים בשוטים ארוכים, כאשר המצלמה נשארת סטטית ברוב הזמן ולא נראית עלילה, או עניין, או משמעות מעבר לכמה החיים משעממים ואפורים.
ואז הנער ומשפחתו, המורכבת מגברים בלבד (אבא, הנער ואחיו הקטן. לפעמים גם הסבא), יוצאים לקניות בסופר. ובום, הסרט מתעורר.
הנער פוגש באישה המופתעת לראותו. ותוך שלוש שניות הוא מוצא את עצמו על הרצפה מותקף ע"י אותה אישה המנסה לחנוק אותו למוות. בוקר טוב.
הנער, מסתבר, זה עתה בילה שנתיים במוסד מסוים לאחר שרצח נערה צעירה. והחזרה לשגרה, לחיים שלפני, שעד עתה נראו רגילים, משעממים ושקטים להפליא, מתפוצצים לו בפרצוף. וזו רק ההתחלה.
הסרט, מנקודה זו ועד סופו מתאר את החיים אחרי הכלא של הנער המסכן שנמחק כאן מזמן.
מסכן? לכאורה, מדובר ברוצח. ככל שעובר הזמן מבינים גם שהרצח לא היה בטעות, אלא בכוונה תחילה ויש סיבות טובות לכל הסובבים אותו לשנוא אותו ולפחד ממנו לגמרי. אך הסרט מצליח, בחכמה, לעורר רחמנות ואמפתיה לבחור שרק רוצה לחזור למקום בו הוא מרגיש בית ולהפסיק להרגיש בודד כל הזמן.
מדובר בסרט מאוד גברי, הדמויות הנשיות היחידות בו, הן דמויות פגועות ולא כ"כ סגורות על עצמן. לעומתם הגברים המובילים את הסרט, שמנסים להראות קשיחות ומנסים לחנך את ילדיהם, מתפוררים לאט לאט לנגד עיננו. עד המצב בו ילד בן עשר נראה יותר מבוגר ואחראי מהשאר.
אורון שמיר, בשיחה עם הבמאי בסוף הסרט טען שהסרט מראה עד כמה חינוך לא עובד. אני גם חושב שהסרט עוסק בחינוך, אך לא כדבר שלא עובד אלא כדבר שוויתרו עליו כבר מזמן והפך לבדיחה עצובה. אף 'מבוגר' בסרט הזה לא מתנהג כשורה. כשהילדים מתעללים בנער, התגובה של הנהלת בית הספר היא אפס מוחלט. כשתלמיד כמעט רוצח את הנער במכות, ההנהלה מבקשת מהם אשכרה פשוט ללחוץ ידיים (כשאביו של המכה מסרב גם לזה).
אך בעוד ההורים יוצאים פה רע, הנוער עוד יותר. ההתנהגות הכוללת, חוסר הנימוס והחוצפה וקבלת האחר שפשוט לא קיימת. הנוער מסוכן מאוד. פתאום, לא כ"כ מפתיע שנער בן 16 הפך לרוצח סתם מעצבים.
למען האמת, מי שיוצא כאן בצורה הכי טובה מכל הסיפור הם הכלבים. אחד מהם הוא הכלב של הנרצחת שבלי לשאול שאלות, בלי להתעסק בכלום, כאשר הוא רואה את הנער לאחר שנתיים הוא פשוט קופץ עליו, מרחרח אותו בשמחה ונראה שהוא פשוט התגעגע. כלב.
הסרט לא פשוט לצפייה, מאוד סטטי, איטי ומינימליסטי, כצפוי, אך גם מאוד מדכא ואפור.
לפעמים נראה שהבמאי העתיק כמה סצנות מסרטי תיכונים שגרתיים ופשוט הדביק אותם בתוך הסרט הלא שגרתי שלו (תלמיד חדש מגיע לכיתה ועובר התעללות בכיתה ובחדר האוכל, ניפוץ חלונות ע"י זריקת אבנים בביתו וסצנה בה אבא יביך את בנו התיכוניסט לעיני אחת הבחורות), זה היה מוזר.
מדהים שמדובר בסרטו הראשון של הבמאי, ומדהים שמדובר בהופעתו הקולנועית הראשונה של השחקן. שניהם עושים עבודה מאוד מקצועית, שגם עם חורקת פה ושם, שניהם מצליחים להעביר הרבה יותר מסתם תמונות ומדובר בחוויה כוללת מאוד מעניינת ומרתקת אך לא בסרט שלם שקל להמליץ עליו בחום. בטח שלא נהניתי מהסרט, אבל הוא חד משמעית היה טוב ומעורר מחשבה.
אלבום.
ואם בסרטים קשים לצפייה עסקינן, תגידו שלום ל'אלבום' שמספירה מהירה גרם לנטישת לפחות עשרים אנשים במהלך צפייתו. מה גם שהכתוביות היו פשוט בלתי קריאות מה שמאוד הקשה על הבנת הסרט, שגם ככה רחוק שנות אור מלהיות מובן.
הסרט נפתח בשוט נהדר המתמקד ברפת. הפר יוצא מתאו, ניגש לפרה אחרת ומקיים איתה יחסי מין. כל האקט נעשה בתוך שנייה אחת בלבד. אבל ההליכה של הפר אל הפרה וחזרה לתאו? לפחות חמש דקות.
בסצנה הבאה רואים את התוצר של אותו אקט זריז, כאשר עובדי הרפת מיילדים את הפרה.
זוג בשנות השלושים לחייהם עוברים ממקום למקום ומצטלמים. לא משהו פשוט, אם תשאלו אותם, שכן כל תמונה מצריכה הסברים רבים איך להוציא את התמונה היפה והמתאימה ביותר.
הוא, מורה להיסטוריה והיא עובדת מס. שניהם זוג רגיל לגמרי ומשעמם לגמרי. ישנה רק בעיה אחת. ילד, שלא כמו הפרות, הם לא מצליחים להביא בצורה טבעית והדבר מאוד מביך ומבייש אותם.
הזוג מחליט לאמץ, אך עוד לפני זה הוא ממשיך את רצף התמונות שלהם רק שהפעם הם לא מזייפים חיוכים ותנוחות מגניבות באתרי נופש אלא רק מזייפים הריון טבעי ומציאותי, כי אסור שאף אחד ידע על המבוכה הזאת. למען האמת, נראה שהם יותר משכנעים את עצמם מכל אחד אחר.
לאחר מכן, הזוג הולך חפש לעצמו תינוק בבתי יתומים, משימה לא פשוטה כשמדובר בזוג כך כך בררני שיותר מדי אכפת לו איך הוא נראה בעיני העולם.
והסרט, כמו האובססיה של זוג הגיבורים שלו, הוא פשוט אלבום. מוצג בשוטים מאוד ארוכים שלמעשה לא קורה בהם שום דבר. כמו תמונה סטטית שלא זזה. יותר מזה, בכמה סצנות שומעים את הזוג מדבר ומתווכח אך הדמויות לא זזות בכלל. בדיוק כמו תמונה שיכולה להגיד מלא, אך היא סטטית לגמרי.
זה יוצר רצף סצנות ציניות, מצחיקות, מוזרות והזויות בקיצוניות. בין אכילה מאוד גסה של ארוחת ערב, לשיעורי היסטוריה בבית הספר, למשחק רמי סוער ללא מילים. הסצנות אומרת הרבה למרות שהם סטטיות לגמרי.
הבמאי תוקף בצורה חריפה מאוד את האנושות משני כיוונים, הכיוון הראשון הוא דור הסלפי והפייסבוק. שאנחנו פשוט חייבים לצלם ולתעד כל רגע ורגע בחיינו ולהראות לכל העולם כמה מגניבים ושווים אנחנו. גם אם זה שקר אחד גדול.
הכיוון השני הוא הצורך שלנו להיות כמו כולם, רגילים ונורמליים. גם אם זה שקר אחד גדול.
הזוג משתדל לעשות הכל כדי להראות כמו כל שאר הזוגות בעולם. הנשים צועקות מאושר על כמה הילדים חמודים ומרגשים ופוצי מוצי, הגברים צועקים מעצבים על כדורגל והתינוק צועק רק כי הוא תינוק. הם מזמינים חברים הביתה, משחקים משחקי קופסא, אוכלים ארוחת ערב, הכל צועק נורמליות שלמעשה הכל שקר שעלול להתפוצץ בקרוב ולהטביע את המשפחה לגמרי.
אם 'העולם הבא' היה קשה לצפייה בגלל הדיכאון, הניכור והאיטיות שהוא נוטף מהם, 'אלבום' הוא פשוט בלתי צפי. מדובר בסרט שחי במציאות שקוהרנטיות לא קיימת בו ומאוד קשה להבין בכל רגע מה קורה ולמה. (למשל, יש לא מעט סצנות של רכבים נוסעים, הרבה מאוד זמן, ככה סתם)
אבל בכל זאת מדובר בסרט מאתגר, מהרהר ומערער. ששוב, אי אפשר להמליץ עליו בחום והוא רחוק מאוד משלמות, אבל בכל זאת מדובר בחוויה מרתקת. לעתים לא ברורה והזויה מדי, אך לעתים גם מאוד חזקה ומרגשת.
*'קפטן פנטסטיק' הוא 'הלובסטר' של הפסטיבל השנה. שניהם מאוד מצחיקים, שניהם מאוד, מאוד מעניינים, בשניהם המין האנושי יוצא לא כ"כ אנושי ובשניהם החצי ראשון הוא לא פחות מיצירת מופת והחצי שני משמעותית פחות טוב (רק נהדר). אך 'קפטן פנטסטיק' לא חריף, נוקב ומדכא כמו ה'לובסטר', אלא יותר מחמם לב ופשוט נהדר מהרבה בחינות.
הסרט מופץ בארץ בעוד שבועיים והפעם מדובר בסרט שמאוד קל להמליץ עליו. מהמשחק הנהדר של ויגו מורטנסן (שזו שנה שנייה ברציפות שהוא מופיע בפסטיבל ירושלים ושנה שנייה ברציפות שהוא פשוט אדיר) ושל כמעט כל הילדים המקסימים עד הבימוי הנפלא של מאט רוס. נכון שהחצי השני באמת פחות טוב וקצת הולך לאיבוד, אבל עדיין. סרט נפלא ומרגש ומומלץ בטירוף. לכו לראות אותו!
תודה על זה שאתה מציין במפורש בפיתחה
כמה אתה שמח שלא ידעת כלום על הסרט לפני הצפייה בו ואז אתה מגלה לקוראים. זה אומנם לא ספוילר אבל זה קצת מטופש ואזהרה יכולה להתקבל בברכה (גם אני מאלה שנמנעים מחשיפה לפרטי מידע לפני הצפייה).
לא כ"כ הבנתי
זאת ביקורת על הסרטים, בד"כ בביקורות יש מידע על מה הסרט. אם אתה לא רוצה להגיע לסרט עם כל ידע מוקדם, אל תקרא ביקורות או תקצירים על הסרטים לפני שאתה רואה אותם ואם אין ספויילרים, אני לא מבין על מה אתה מתלונן.
אני חושב שכשאדם קורא ביקורת על סרט מסוים, מובן לו שיהיה בה מידע על הסרט וזה מה שאנשים מחפשים כשהם קוראים ביקורות לפני שהם ראו.
באמת הייתי צריך להוסיף אחרי הפתיחה שאני ממליץ לראות בלי לקרוא את ההמשך, חשבתי שזה ברור. אבל החלטת להמשיך לקרוא, מה חשבת שתמצא שם?
או שלא הבנתי אותך עד הסוף, ואז אשמח אם תבהיר לי למה התכוונת.
סיכום פסטיבל - הפסטיבל שממנו יצאתי
לא באשמת הפסטיבל ואפילו לא באשמת הסרטים שבתוכו, אבל זה היה הפסטיבל שממנו יצאתי הכי הרבה מהסרטים שלו (3 סרטים). העייפות, העבודה והחיים פשוט עשו את שלהם ובכך נשארתי בלי שאני יודע מה קרה בסוף של "איזון" ( נשארו 40 דקות) או "הצב האדום" (נשארו 20 דקות) או אפילו מה קורה בכלל בפטרסון (בלבול באולמות ושאננות גרמו לכך שראיתי 20 דקות מקצה כלשהו ואז התחלתי להירדם באולם והעדפתי לעשות את זה בבית).
חווית היציאה מאמצע סרט הייתה משחררת במובנים מסוימים, למען האמת. אני עוד אשלים את הסרטים האלה מתישהו ככל הנראה (כמו שאמרתי, הם לא לחלוטין נוראיים והסיבות שיצאתי לא באשמתם) אבל יש משהו משחרר ביכולת לעזוב את הקולנוע בלי מחויבות ולהיקרע שאתה עוזב את הסרט. איזה תהליך של התבגרות נפשית או משהו.
בכל מקרה, מכיוון שאני לא יכול לתת ביקורת מוחלטת, אז הנה המיני-ביקורות על מה שהספקתי לראות מהסרטים הללו:
הצב האדום – כמו סרט אנימציה קצר שהוארך לסרט שלם וזאת לא מחמאה. אולי חסר הסוף בשביל לתת מענה הולם לאיזשהו פאזל, אבל ההחלטה לעשות אותו אילם פונה כנגדו בשלב כלשהו כאשר אין שום היגיון שהדמויות שבו לא ידברו. בנוסף, ואני אומר את זה בחשש גדול כי לא סיימתי אותו, אבל יש מצב שזה אחד מהסרטים היותר מיזוגנים שראיתי. אבל אין לי מושג, אז ¯\_(ツ)_/¯. סיבת עזיבה: לו"ז זמנים שהתרחבש עקב עיקוב בפתיחת הסרט. (הערה צדדית: ההקרנה בחוץ בפארק וילף הייתה אחת האולמות הכי טובים שהייתי בהם אי פעם. הסאונד היה חזק מדי אבל ישבתי בחוץ והיה לי מזרון וכרית ושמיכה רכה. זה היה מושלם)
פטרסון – האם אפשר לשפוט סרט על סמך עשרים דקות? כנראה שלא. אבל ממה שראיתי, לא בדיוק מדובר כאן על חזרה לגבהים של סרטי שנות ה90 ויש הרבה מאוד מונטאז'ים של שירה בפי אדם דרייבר. סיבת עזיבה: zzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzzz
איזון: אם לסרטים האחרים יש לי אמביוולנטיות לגבי האיכות אז אני דווקא מאוד בעדו של איזון. הוא איטי ומתסכל ומנוכר באופן צרפתי למדי(וזה הסיבה שיצאתי, בערך) אבל הוא מסתכל על הורות מנקודת מבט הרבה יותר נכונה ומדויקת מאשר סרטים אמריקאים שנוגעים בנושא, למשל. במקום שבו סרטים אמריקאים לוקחים גגים של "אני לא יודע להחליף חיתול ועכשיו יש עליי פיפי!!!", הסרט מסתכל על התסכול וחוסר הידיעה של הורה חדש עם תינוק שהוא לא היה לגמרי מוכן אליו. סיבת עזיבה: חוסר רצון להשאיר את בת הזוג בסרט שהיא לא סובלת (ראה ערך "הוא איטי ומתסכל ומנוכר באופן צרפתי למדי")
אוקיי, עכשיו שסיימנו עם כל הסרטים שלא ראיתי, אז בוא נדבר על זה שכן (שהוא לא 'ביצים!'): המשרתת של פארק צ'אן-ווק.
הוא נהדר, לכו לראות אותו.
הוא מתחיל איטי ועדין יחסית להיסטוריה של הבמאי, אבל תישארו איתו כי הוא מגלה שכבה אחרי שכבה של "הולי שיט, מה?".
כמו כל סרט בערך, עדיף לא לדעת עליו יותר מדי לפני שנכנסים אליו, ולכן ההערה הבאה מהווה מעין ספויילר, אבל לא על פרט עלילה כלשהו אלא רק על הכיוון הכללי שמנחה את הסרט:
הוא סיפור האהבה הכי טוב שראיתי על המסך אי פעם, ויש לי הסבר מאוד ארוך למה. הייתי מכנה אותו "מה היה קורה עם פארק צ'אן ווק היה מביים את "כחול זה הצבע החם ביותר"?" אבל הסרט הזה כל כך יותר טוב ממנו ומראה סיפור אהבה הרבה יותר נכון ומעניין מסיפור ההידלקות-ולא-יותר שהיה כחול.
ואממ, הערה צדדית לגבי פארק צ'אן-ווק: מצחיק שהוא בשביל רוב הקהל תמיד היה ותמיד יהיה במאי של להיט אחד. מועטים האנשים שהתלהבו משבעה צעדים ואז בדקו את כל שאר הסרטים הנהדרים שהוא הוציא לפני ובעיקר מאז (צמא, אני רובוט אבל זה בסדר, שלום לנוקמת). בייחוד מצחיק שכאשר אני מנסה להתלהב עם אנשים לגביו הם מזכירים את שבעה צעדים שלו שזה הסרט היחיד שלו שאני פשוט לא אוהב.
בקיצור, לכו לראות.
סיכום פסטיבל: מתוך 5 סרטים שראיתי, ראיתי 2. ה2 שראיתי היו נהדרים. יאי?
נפולת מפסטיבל ירושלים - וינר
וינר מספר את סיפורו של הפוליטיקאי עם השם הכי מצער שאינו כינוי – אנתוני וינר, ואיך אחרי הסקנדל שבו הוא צייץ ברשת את הזין שלו הוא מנסה לרוץ לראשות עיריית ניו יורק, רק בשביל להיגרר לסקנדל הזה שוב פעם. הסרט הגיע לפסטיבל בתרועות ניצחון, אבל כדאי לבחון מה הסרט הזה כן ומה הוא לא:
הוא לא מחקר מעמיק על אנתוני וינר ואישתו. אנחנו מבלים איתם הרבה זמן, אבל פרט לאמירות השטחיות, אנשים יוצאים מהסרט עם הרבה שאלות – למה היא נשארה איתו, למה הוא הסכים לסרט ולמה הוא ממשיך אותו, למה הוא עושה את מה שהוא עושה ועוד. הסרט לא מנסה לגעת בשאלות או ממש להתמודד מול הגיבור שלו ועונה בעקיפין מאוד על השאלות על ידי מבטים של אנשים פה ושם. עכשיו זה נכון שאין בחיים תשובות פשוטות, אבל יש משהו מתסכל בסרט על בן אדם שכל כך לא מתאמץ לפצח אותו. למרות זאת, כתור מי שלא ראה את וינר ורק קרא עליו מהכותרות בעיתון – וינר יוצא דמות סימפטית יחסית: הוא בעל מרץ, הוא אידיאליסט והוא שנון, יחסית. אבל אולי זה רק ההתרשמות שלי.
מה שהוא כן, זה תמונת מראה לדרך שבה התקשורת הפוליטית של ימינו סוקרת אנשים. הסרט מראה את המדיה במערומיה- תאבת סיפורים צהובים, לא יודעת לדון בניואנסים, סוללת נארטיבים שהיא לא רוצה להתחמק מהם ועוד. מעבר לכך – הוא מראה איך המדיה החדשה מתערבת בפוליטיקה: כשהסרט רוצה לראות את התגובה הציבורית לסיפור, הוא חותך לא פחות לסדרות של קולברט וסטיוארט כמו לחדשות עצמן. גם כאן התמונה חלקית – הסרט עוקב אחרי וינר הרי, ואנחנו לא מקבלים מידע מעמיק על המתחרים שלו או על בסיס הקמפיין שלהם. אבל התמונה החלקית הזאת מספיקה בשביל לעורר שאלות בנושא של הפוליטיקה בעידן הדיגיטלי, בייחוד בעידן בו מועמדים לנשיאות בארה"ב מצייצים אחת לשני "תסגור את החשבון שלך".
הוא זמין בויאודי של yes
(ל"ת)
כן, ככה צפיתי בו
למען האמת הופתעתי מהמהירות שהוא הגיע לשם.
אם כבר המשכת. אז נפולת- 'פרטיזן'.
גרגורי (וינסנט קאסל), הוא דמות אב למשפחה מיוחדת ויוצאת דופן. במבנה מבודד באמצע פרברי העיר, הוא הקים מעין קומונה, אליה הכניס שבעה ילדים ובה הוא מחנך ומגדל אותם. מחוץ לחברה רודפת הכוח שהביאה אותם לחיות רק עם אמם. (ומכאן גם השם 'פרטיזן'-מתנגד לכוח. מה גם שהתרגום שנתנו בסרט- 'דמות אב', מתאימה לא פחות)
גרגורי מחנך אותם לטוב, לחלוקה, להסתדרות ומשום מה גם להתנקש בבני אדם.
מדובר בסרט מאוד מפתיע ולא צפוי בכלל. אומנם מזכיר מאוד את קפטן פנטסטיק בעלילה הכללית אך לא דומה לו בשום צורה.
הסרט מתמקד באלכסנדר, הבן הגדול מבין השבעה, המתחיל להתבגר, להסתקרן ולשאול יותר מידי שאלות. הוא מעריץ את אביו לחלוטין ועל אף סקרנותו מנסה להישאר נאמן, אך כאשר ילד חדש ומופנם נכנס למשפחה, העניינים משתנים לגמרי.
למרות שהסרט לא עונה על רוב השאלות שאלכסנדר שואל בצורה ברורה או מספקת. מדובר בסרט נוקב ומעניין.
וינסנט קאסל נכנס לדמות בצורה מעולה, שברירי וחזק בו זמנית. הילדים ואלכסנדר בראשם, פשוט נהדרים ואחראים לסצנה הטובה ביותר בסרט (הדואט). האימהות הרבה פחות.
אריאל קליימן האוסטרלי, בסרטו הראשון, עוסק כאן בחינוך משני הצדדים. גם מנקודת המבט של הילד, המרגיש שמחנכים אותו בצורה שהיא אמנם מיוחדת אך מוזרה ואולי לא בדיוק נכונה. אך מצד שני גם עוסק בנקודת מבטו של האב, שנותן את כל חייו, ובסרט הזה גרגורי ממש נותן את כל חייו, שכן ילדיו הם לא שלו, אלא הוא לקח אותם תחת חסותו והציל אותם מחיים נוראיים (כביכול) ונתן להם סיבה לקום בבוקר. והסרט מסתכל עליו כדמות שנתנה הכל וחינכה בדרך מסוימת ופתאום הילדים באים ורוצים אחרת, איך זה משפיע והאם זה אומר שנכשלת כמחנך. קליימן עושה את זה בצורה נהדרת שמשאירה לא מעט חומר למחשבה. כי לדעתי אין תשובה ברורה, לשני הכיוונים.
גם אם הסרט לפעמים לא כ"כ ברור או הגיוני ודברים רבים בו נשארים בגדר תעלומה. מדובר בצפייה מתגמלת. ומבחינת היבול החלש בינתיים של השנה, גם אחד הסרטים הטובים שראיתי בה.
עוד נפולת - מגדל
אנחנו שומעים הרבה בארץ על "מטורף באמריקה לוקח רובה ומתחיל לירות באנשים", זה כבר מעין בדיחה בפני עצמו, טרחה שמתרחשת פעם בכמה חודשים על בסיס קבוע, משהו אמריקאי כמו פאי תפוחים או שחקנים קנדיים בהוליווד. המחשבה על כך כל כך אבסטרקטית ואבסורדית, עד שקולטים שלא ממש נעשה סרט בפרופיל גבוה שמתאר איך דבר כזה מרגיש. הו, נעשו המון סרטים על הצד של הרוצחים: הם האנשים המעניינים עם סיפור החיים המרתק שהוביל אותם לקיצון וגרם להם לעשות מעשה מטורף. ונעשו גם סרטים על הבעיה בכלליות (באולינג לקולומביין) ואפילו נעשה סרט אחד שמנסה לתאר רצח שכזה, כמה שואן סאנט מסוגל מעצמו (אלפנט) אבל שני הסרטים האלה לא קרובים לתחושה שTower, סרט דוקומנטרי אנימציה שיצא השנה מעביר לצופיו.
הסרט עוקב אחר המקרה הראשון (או בין הראשונים9 של "מטורף מתחיל להרוג אנשים עם אקדחים", הוא התרחש באוסטין בשנת 66 שאדם עלה למגדל גבוה ופשוט התחיל לצלוף בעוברים ושבים בלי שום הגיון, סיבה או מטרה מוגדרת. הסרט מתאר בעזרת עדויות של אנשים שהיו בזירה את השעה וחצי הנוראיות האלה (וגם חלק מהדברים שקרו אחריהן) מנקודת המבט לא של הרוצח אלא של האדם למטה. בעזרת שיחזור מצויר והיעזרות בכמה מהסרטים והתצלומים שנלקחו מהאיזור הסרט מעביר את הצופים את הרגעים הקשים שעברו אותם אנשים.
ולמשך משהו כמו שעה, הסרט פשוט חונק. למרות שאתה יודע מה התוצאות (אתה מניח שמי שמדבר איתך נשאר בחיים), הטקסטים בפי הניצולים מתארים את הסצנה בתיאור כל כך חד ומדויק, והאנימציה הנהדרת פשוט נוטעת אותך שם עימם. עם הפחדנים שעמדו מאחור, עם השוטרים שהגיבו לאירוע, עם האנשים שנפגעו מהצלף, עם האנשים שניסו להציל אותם. הסרט, במקום להיות כלי אשמה או לתאר את הזוועה, מצליח לרגש ולהגיע לשיאים בזכות האומץ המטורף של האנשים הפרטיים שסיכנו הכל, או אלה שאיבדו הכל בעזרת כדור אחד. הסצנה שבה השוטרים פושטים על המגדל ומחלצים אותו היא בין סצנות האקשן הטובות של השנה.
ואז.. ואז הסרט מאבד כיוון. אין מה לעשות, גם סרטים דוקומנטריים זקוקים לסיפור כלשהו, ואחרי שהסרט מסיים לספר את הסיפור הבסיסי הוא קצת הולך לאיבוד בין כל מיני קצוות שלא היו צריכים להיקשר. וחבל, כי הסרט היה יכול להיות יצירת מופת דוקומנטרית ובמקום זה הוא יצירת מופת של שעה וקצת עם עוד חצי שעה נמרחת ביותר. שלא רק שהולכת לאיבוד אלא בכל פעם שנראה שהסרט נגמר הוא ממשיך עוד קצת לעוד נקודה לא ממש נצרכת.
אז אני לא יודע אם הסרט יצליח להגיע לשידור עוד פעם במסגרת כלשהי (אני ראיתי אותו באוסטין, מה שאולי הוסיף לחוויה אבל כנראה שלא) אבל הוא מומלץ ביותר.
אז קראתי ספוילרים ל"יחידת המתאבדים" ומבלי להיכנס לספוילרים
נשמע כאילו הארלי קווין היא באמת הדמות, אז למה בעצם עושים לה ספין אוף שיתמקד רק עליה אם היא גם ככה הראשית ביחידת המתאבדים? איפה פה ההיגיון?
בדיוק כמו
לעשות ספין אוף לאקס-מן שמתמקד בוולברין.
בדיוק כמו
לעשות ספין אופים לליגת הצדק שמתמקדים בבאטמן וסופרמן
בסרט המצוייר הדמויות הראשיות היו הארלי ודדשוט
ובהתחשב בזה שהביאו את וויל סמית לשחק את דדשוט בסרט סביר להניח שהוא גם יהיה דמות מאד מרכזית. אבל מלבד זמן המסך הארלי קווין היא גם ה-comical relief ככה שרובי מרגו בטח תקבל את השורות הכי טובות וזכירות בסרט.
חוץ מזה, ספינאוף רק על הארלי קווין יכול לעבוד מצויין ככה שאני לא אתפלא אם הוא יגיע בעתיד ואם מרגו כבר חתומה עליו. אבל כל הדמות של הארלי בנויה על הג'וקר – ומאחר וDC בונים לעצמם יקום סינמטי חדש אז הם בטח רוצים קודם להכיר לעולם את הג'וקר החדש.
דוגמה קטנה לפופולריות של הארלי
סויסייד סקוואד בדיוק הוציאו סריה של פוסטרים חמודים של כל הדמויות החשובות בסרט. וויל סמית' שם. אמנדה קונר שם. הג'וקר שם.
שימו לב כמה לייקים יש להארלי קווין לעומת כל השאר.
לינק
וואי, הפוסטרים לא נראים טוב.
(ל"ת)
כן. פוטושופיים. לא אהבתי.
(ל"ת)
מה עם הדרקון אליוט?
הרימייק הכי מעניין כבר שנים.
באיזה מובן הוא מעניין?
(ל"ת)
"מעניין למה מישהו חשב שצריך רימייק לסרט הזה".
(ל"ת)
רוב מרשל לא קיבל אוסקר על שיקגו.
באותה שנה שיקגו קיבל את אוסקר הסרט, אך את פרס הבימוי קיבל פולנסקי על הפסנתרן.
טריילר, #סרטי_האוסקר_מתחילים_לבצבץ: "פסטורלה אמריקאית"
בבימויו ובכיכובו של יואן מקגרגור ע"פ ספרו של פיליפ רות'. הטריילר עצמו מדהים אם תשאלו אותי, להוציא כמובן את בחירת השיר הכ"כ חרוש הזה (טוב באמת שלא השתמשתם ב-Breathe Me של סיה).
https://www.youtube.com/watch?v=SAAqiO_Z9Vs
בהחלט טריילר מצויין
אני לגמרי מחכה לזה עכשיו, ולא ידעתי שזה מגיע בכלל.
אני לא מניח שמישהו קרא את הספר, במקרה? אני רוצה לדעת אם שווה להתעניין בנושא (ורשימת הספרים שלי גם ככה תוביל לכך שהוא כנראה לא יקרא לפני הסרט…)
הספר הוא יצירת מופת, לא פחות.
גם בתור מעריץ גדול של פיליפ רות זה כנראה אחד מהספרים היותר מצוינים שלו. העניין הוא שהספר לנצח יישאר גדול יותר מהסרט הזה בגלל האופן שבו הוא מסופר, שבלתי אפשרי לעבור עיבוד למסך.
ממעבר מהיר על עיבודים לספרים של רות' ב-IMDB
(ואגב, אין הרבה כאלה), רובם זוכים לתגובות של "לא משהו". קשה לעבד יצירות שלו למסך.
מה שכן, העיבוד הראשון ליצירה של רות' היה פרק בסדרת הטלוויזיה של אלפרד היצ'קוק – ולמרות שהוא לא נטול בעיות, הוא בהחלט מעניין. ג'וש למברט כתב עליו ניתוח מרתק:
http://www.tabletmag.com/jewish-arts-and-culture/998/hack-job
יכול לפרט מה הכוונה? מה מיוחד באיך שהספר כתוב?
(ל"ת)
אז ככה, למי שלא בקיא ברות'
רבות מהיצירות שלו עוסקות בדמות שנקראת נתן צוקרמן. צוקרמן הוא סופר יהודי שהוא בן דמותו של רות עצמו. בשני ספרים אחרים הוא אף הגדיל לעשות והעניק לגיבור את השם "פיליפ רות" ממש, הוא אוהב את המשחקים האלה, אבל הספרים ההם לא קשורים לעניינו ולכן נתמקד בעיקר. מתוך 450 העמודים של פסטורלה אמריקנית הדמות שיואן מקרגור מגלם בטריילר, ששמה סימור "השוודי" לבוב, היא כלל אינה הגיבורה אלא אותו נתן צוקרמן.
צוקרמן זוכר את סימור מילדותו. הוא היה אתלט משובח ואהוב הבנות שמזכיר במראהו הרבה יותר שוודי מאשר יהודי וכך קיבל את הכינוי שלו. השליש הראשון של הספר קופץ בין ההווה של שנות התשעים, שבו מתעתד צוקרמן להיפגש עם חברי ילדותו מניו ג'רזי חמישים שנים אחר כך, לבין שנות הארבעים בו הוא מתאר בהרחבה כיצד לבוב הפך לסמל עבור כל אותה שכונה יהודית ניו ג'רזית בימים אנטישמיים הרבה יותר בארה"ב.
ורק אז הסיפור חוזר לשנות השישים, מתמקד בסימור המבוגר ומראה את מה שקורה בטריילר. כמו שזה נראה כרגע, הסרט יספר רק את הסיפור הזה, שמהווים שני שלישים בלבד מהספר (ושלא אזכיר במילה כדי להימנע מספוילרים) בלי כל המעטפת החשובה הזאת של צוקרמן, ואני לא יודע עד כמה התהליך שרות' ניסה לתאר יצליח לעבור בכלל ככה. יהיה חסר שם חלק מאוד מהותי שבלעדיו יהיה קשה מאוד לראות את התמונה השלמה שהמהלך שדמותו של סימור עוברת. ברור לי שסרט קולנוע לא יעבוד באופן שתיארתי, אבל עוד יותר ברור לי שהסרט הזה הולך להיות מאוד מאכזב עבור כל מי שקרא את המקור.
על הספר, אם זה עדיין לא היה ברור, אני ממליץ בכל פה.
לפי ויקיפדיה אכן יש דמות בסרט בשם נתן צוקרמן
שמתוארת כבן כיתה של אחיו של סימור. ומגלם אותה דייוויד סטרת'יירן שזה תמיד מצויין.
זה מזכיר קצת
את הכאב שפול אוסטר עשה באחד מהסיפורים של טרילוגיית ניו-יורק. (הכנסת דמות בשם פול אוסטר).
בכל מקרה סקרנת אותי, אצרף את הספר לרשימה שלי. תודה!
טריילר לקומדיה Keeping Up With the Joneses עם גל גדות!
https://youtu.be/nPfYXXg65qA
מביים הבמאי של "פול" ו"סופרבאד" ומשתתפים גם איליה פישר, ג'ון האם וזאק גרלפינקיס (או איך שלא כותבים את השם שלו).
המשחק של גדות בטריילר נראה רע לתפארת.
אוף טופיק: סרט טטריס
אז לכל מי שדאג, המפיקים של הסרט "טטריס" אומרים שהסיפור שלהם גדול מדי, והם חושבים לעשות טרילוגיה.
סתם למקרה שדאגתם…
http://screenrant.com/tetris-movie-trilogy-producer/
כן, אבל אם הם יעשו את העבודה כמו שצריך
כל החלקים של העלילה ישתלבו כמו שצריך והטרילוגיה תצטמצם בחזרה לסרט אחד.
למה infamous?
Kasanoff’s past experience as an executive producer on director Paul W.S. Anderson’s infamous video game adaptation of Mortal Kombat
זה היה סרט מבדר ביותר.
הוא שרד את פיית הבלעחס?
(ל"ת)
טרנטינו מגיע לפסטיבל ירושלים
ביום שישי ה-8.7 ב-22:00 יערך מפגש עם הבמאי + הקרנה של עותק 35 מ"מ של ספרות זולה. האתר של הסינימטק נוראי, ומאוד קשה למצוא בו לינק לקניית הכרטיסים, אז הנה הוא כאן:
http://tickets.jer-cin.org.il/he-IL/events/%D7%9020%20%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%96%D7%95%D7%9C%D7%94/2016-7-8_22.00/%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%9E%D7%98%D7%A7%201
לדעתי הם עומדים להסתיים בעוד כמה דקות – מהרו!
Aaaaaaand it's gone
נו מילא, כולה טרנטינו, מי ישמע. דברו איתי כשאדגר רייט יבקר.
(נכתב בכלל לא מתוך מרמור שהכל סולד אאוט ושאני גם לא אהיה בארץ בתאריך הזה)
אם מישהו פה כן הצליח להשיג כרטיס, תמסרו לטרנטינו שהוא היה הזוכה בסינמונדיאל. זו מן הסתם פסגת הקריירה שלו.
אני אמסור. למרות שלדעתי שיא הקריירה שלו היה כשהוא הוכנס למערך היח"צ של "מי מפחד מהזאב הרע".
(ל"ת)
יותר משמבאס אותי
להפסיד מפגש עם טרנטינו, מבאס אותי להפסיד הקרנת פילם של ״ספרות זולה״.
מה באמת ההבדל ?
אני שואל ברצינות בתור אוהב קולנוע אבל בלי שום השכלה בתחום.
באמת לראות את זה בפילם ייתן לך משהו שלראות על מסך קולנוע "רגיל" לא ייתן ?
תחשוב שזה כמו לשתות קפה טורקי בכוס של אספרסו.
אין שום הבדל, אבל יש אנשים שהחוויה מסביב חשובה להם.
בהתחשב בגיל של העותק ובבלאי של עותקים אנלוגיים ושל המקרן של הסינימטק שמן הסתם לא ממש מתוחזק היטב
זה כנראה יותר דומה ללשתות קפה טורקי מהשקית האחרונה שנשארה פתוחה מימי הסולטאן, בכוס המתכת המחלידה מהמאגר האישי שלו.
הסולטן היה שותה קפה טורקי משקית של עלית!?
(ל"ת)
"שמן הסתם לא ממש מתוחזק היטב"
אני מוחה. למה זה מן הסתם? הסינמטקים, בטח ירושלים ות"א שרמתם גבוהה יותר, עדיין משתמשים במקרנות על בסיס די קבוע (גם אם פחות). זו האשמה די חמורה לומר שהם לא מתחזקים את הציוד שלהם כמו שצריך.
טוב, אשמח לגלות שאני טועה
בכל מקרה, גם באולם הטוב ביותר בסינימטק בתל אביב, איכות הצפיה (בעיקר בכל מה שנוגע לרוחב האולם ביחס לגודל המסך ולשיפוע) נופלת משמעותית מהאיכות של קומפלקס בינוני, בלי קשר לסוג ההקרנה (לא בטוח אם ראיתי הקרנה אנלוגית שם). בסינימטק בירושליים עדיין לא הייתי.
האנלוגיה שלך לא נראית לי נכונה
כי לראות בפילם לאו דווקא משפיע על החוויה. אם אני ועוד 90 אחוז מהצופים בסרט יהיו בעלי אותו ידע שיש לי זה שהסרט בפילם לא ישנה בכלל והאווירה מסביב תהיה קשורה ל1001 סיבות אחרות. כמו שלראות סרט בכנס מד"ב שונה לגמרי מלראות אותו בקולנוע עם צופים "רגילים"(אין לי שום דבר נגד מי שלא רואה מד"ב חוץ מזה שהם לא מבינים מהחיים שלהם….![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
לשתות טורקי בכוס אספרסו לא נכון שהטעם אותו דבר, פה דווקא יש השפעה לכוס לזווית השתיה וכו' שמשפיעים על הצורה שבה אתה שותה, על המהירות, על הטמפרטורה. למה אתה חושב יש למשקאות חריפים כוס מדויקת לכל סוג.
אז אם אתה אומר שצפייה בפילם משפיעה על החוויה זאת אומרת שיש משהו מעבר – וזה מה שאני מנסה להבין
אני לא חושב שיש לכוס, לזווית השתייה, למהירות וכל אלה השפעה משמעותית על הטעם.
וגם לצפייה בעותק פילם אין שום הבדל מהותי. כמו שנמרוד אמר, העותקים האלה סובלים מבלאי, אז כנראה שיהיו שריטות "מגניבות" בזמן הצפייה וכאלה.
זה אולי מוסיף לחוויה, אבל זה לא בהכרח יותר טוב.
אה. וזה גם מחזיר את ההפסקה באמצע הסרט, אבל לפחות לא במיקום שרירותי.
(ל"ת)
לא בהכרח
(ל"ת)
היו הקרנות בלי הפסקות גם לפני שעברו לדיגטלי
גם בארץ, וגם היום במקומות שעובדים בהם בפילמים עדיין (IMAX פילמים שעדיין יש וכו').
אני לא יודע האמת בקשר למשקאות חמים
אבל אלכוהול בהחלט יש השפעה
תשתה ברנדי טוב בכוס גבוהה או בכוס של ברנדי, נמוכה ועם בטן גדולה הטעם בהחלט שונה
וזה קשור לזווית של השתייה שהחלט מושפעת מהמפתח של הכוס ומשפיע בתורו על כמות המשקה שהלשון מקבלת בבת אחת.
יש לזה תורה שלמה וזה לא איזה מיתוס שיצרנים המציאו
בבירות זה פחות משנה אבל יש השפעה
נההההה.... אולי מספר מצומצם מאוד של אניני טעם יכולים לחוש בהבדלים האלה.
(ל"ת)
והבדל בין פילם לדיגיטלי זה לא אניני טעם ?
(ל"ת)
זה יותר מעלה את החוויה כשמדובר בסרטים קלאסיים
(למרות שיש גם כמה סרטים חדשים שהייתי מת לראות בפילם)
ראיתי בסינמטקים סרטים בני יותר מ-70 שנה בעותקי פילם ומאוד נהנתי,
וכן, לראות סרטים ישנים בפילם זו חוויה אחרת
(אגב, את ״ספרות זולה״ ראיתי גם ביס פלאנט קלאסיק וגם בסינמטק בהקרנות דיגיטליות)
מה באמת ההבדל ?
אני שואל ברצינות בתור אוהב קולנוע אבל בלי שום השכלה בתחום.
באמת לראות את זה בפילם ייתן לך משהו שלראות על מסך קולנוע "רגיל" לא ייתן ?
גם פילם מוקרן על מסך קולנוע "רגיל"
ההבדל הוא במקור ההקרנה.
בהנחה שהעותק במצב טוב, והוא כנראה במצב טוב אם טרחו לכתוב בכל הכתבות שטרנטינו בעצמו מביא עותק משלו, התמונה קצת יותר חדה, התנועה נראית יותר חלקה והצבעים אמורים להיות קצת יותר טובים.
לא הבדל משמעותי בכלל, משהו שרק צופים רגישים ישימו לב אליו. צופה ממוצע סתם לא יבין מאיפה מגיעות כל השריטות והרעידות.
כל זה בהנחה שמדובר בעותק טוב. יצא לי לראות את "בחזרה לעתיד" בעותק מזעזע מההפצה המקורית שלו, שגם DVD היה נראה טוב לעומתו.
אני זוכר ב"באטקון" של עין הדג שהיה, ש"באטמן מתחיל" ו"האביר האפל" הוקרנו מפילמים במצב בינוני+, ו"עלייתו של האביר האפל" הוקרן דיגיטלית, וההקרנה של "עלייתו" נראתה יותר טוב.
יצא לי גם לראות את "ספרות זולה" בגרסא הדיגיטלית שיס פלאנט הזמינו לסדרת קלאסיקות שלהם, והיא הייתה הגרסא הדיגיטלית שטרנטינו עבד עליה בעצמו מ-2011, והאיכות הייתה מעולה. (הבדל בין הגרסא הדיגיטלית של טרנטינו ל"רגילה" למי שרוצה: http://caps-a-holic.com/c.php?d1=298&d2=297 ).
לא מאמין שיהיה הבדל גדול בינה לבין מה שטרנטינו יביא.
ההשוואה בין עותק דיגיטלי לפילם של אותו הסרט עושה עוול לדיגיטל
כיוון שסרט כזה צולם מן הסתם במקור בפילם, ולכן העותק הדיגיטלי בהכרח נופל (גם אם אולי במקצת) מהמאסטר האנלוגי (אם כי גם אז, אחרי 20 שנה המאסטר כנראה יראה טוב הרבה פחות מהשעתוק הדיגיטלי שלו).
אם יש הפרש כיום בין איכות של מה שצולם בדיגיטל במקור למה שצולם באופן אנלוגי, היא כנראה מזערית, ולא מצדיקה כמעט עבור אף אחד את הפרשי העלות העצומים. אני מניח שהסיבה היחידה שהפילם עוד קיים בעולם הקולנוע (בניגוד לצילום סטילס, שבו הוא נשאר רק כסוג של גימיק), הוא שיש כמה משוגעים לדבר (טרנטינו או נולאן למשל) שמסוגלים גם לספוג את העלות הנוספת – רק כדי שבסופו של דבר 99% מההקרנות יעשו על גבי שיכפול דיגיטלי שסובל מההמרה הנוספת.
מצד שני, כשמדובר בסרט כמו "ספרות זולה", שמרבית (אם לא כל הצופים) כבר ראו בשלל עותקים, עצם העובדה שאתה צופה בעותק מקורי היא בהחלט מרגשת, והפגמים שאולי הוא צבר בדרך רק מוסיפים לחווייה, והם בוודאי משמעותיים הרבה יותר מהפרשי צבעים כאלו או אחרים.
טוב, אני לרוב לא סובל את הדיונים האלה, אבל הנה השנקל שלי
"עצומים" זו מילה חזקה, תפעול וניהול המידע של חומר הגלם הדיגיטלי במערכות top-of-the-line הם לפעמים לא פחות מסורבלים מעבודה בפילם. כשזה מגיע להפקות ענק בסדר גודל הוליוודי לעתים קרובות ההפרש הוא שולי; בכל מקרה מדובר בעסק יקר. מאוד.
ולגבי איכות, אני לא חושב שמדובר ב"הפרש": בשנים האחרונות הקולנוע סיגל לעצמו את המראה הדיגיטלי כסטנדרט חדש. קרה דבר נפלא, שיוצרים למדו איך לעבוד עם ה"סטריליות" החד משמעית של הפורמט הדיגיטלי, המראה המדויק והמחושב ותהליך היצירה הדינמי שהוא מאפשר. יוצרים מדייויד פינצ'ר ועד נורי בילגה ג'יילן ולארס וון טרייר שהפכו את הלוק הזה לחלק אינטגרלי מהסגנון שלהם. יש יותר סרטים שלא מנסים "להתחזות" לפילם אלא מאמצים את המאפיינים של הפורמט כסטנדרט חדש. כן, אפשר "לזייף" את המראה הפילמי, אבל הרבה יוצרים (משני צדי המתרס) פשוט לא רוצים. שני הפורמטים מתגלעים כבדיוק מה שהם — שני פורמטים. שונים, שמיועדים לדברים שונים. מעט אנשים יתבללו לחשוב שבירדמן צולם על פילם, או מנגד ש"מידות רעות" נוצר על צ'יפ, וזה מעולה, כי הם לא רוצים שנתבלבל בינהם; ואני יודע שאישית עבורי ההבדל בין סרט שצולם דיגיטלית לסרט שצולם על פילם הוא לעתים קרובות עצום, גם בהקרנה דיגיטלית, אבל לא מדובר על יתרון אובייקטיבי הנה או הנה.
[אה, וּואוו; צילום סטילס בפילם הוא ממש ממש לא גימיק. בעוד הוא נכחד בתחום המקצועי־מסחרי, לא חסרים חוגים אמנותיים בהם הוא עדיין שלט, לרבות האקדמיה, שם חדר חושך הוא בהחלט חלק משמעותי בתכנית הלימודים. למען האמת, בהרבה מובנים צילום בפילם יותר נפוץ בסטילס מאשר בקולנוע.]
עין הדג, תכירו, ניל ברין. ניל ברין - עין הדג.
אני מניח שיש כאן באתר אוכלוסייה מסויימת של חובבי סרטי "כל כך גרוע שזה טוב". אנחנו מכירים את השמות הרגילים בהקשר של הז'אנר הזה. "החדר", "בטלפילד ארת", "נערות שעשועים", "תוכנית 9 מהחלל החיצון", "טרול 2" וכל מיני סרטים של The Asylum למיניהם. אבל לאחרונה שם שלא היה מוכר מדי מתחיל לפרוץ בתוך הז'אנר – בלי שהוא רצה כמובן, אחרת הוא לא היה נחשב חלק ממנו בכלל. רבותיי, הכירו נא את ניל ברין, במאי-תסריטאי-שחקן תמהוני שבעצם אפשר לומר עליו שהוא כמו טומי וויסו מינוס המבטא, וואת שלושת סרטיו שלכולם יש כאן לינקים לגרסה המלאה שלהם ביוטיוב (לצערם של מי שלא יכולים לצפות ביצירות המופת האלה ב-HD): Double Down, I Am Here… Now ו-Fateful Finding.
4 וחצי שעות מזוקקות של משחק איום, אפקטים נוראיים, עלילות WTF, התעללות והזנחה קשה של לפטופים (אתם תבינו למה אני מתכוון), נשים טופלס אבל מצולמות אך ורק מהגב, יומרנות כ"כ איומה שזה מצחיק ובעיקר סצינות ורעיונות שמעמידות בספק את עצם האנושיות ויכולת הבנת העולם של היוצר (איך מראים שדמות כלשהי היא רעה? כותבים סצינה שבה הוא נתקל בטעות באיש על כיסא גלגלים, חוטף עליו קריזה, מפיל אותו לארץ ומכה בו. כמובן!).
אז אם אתם לפעמים נהנים להשתכר עם חברים ולשים משהו מטומטם בטלוויזיה כדי לצחוק עליו (אה, רק אני?) – תאמינו לי שלמרות האיטיות היחסית שלהם, הסרטים האלה יספקו את מבוקשכם. על לא דבר.
לא מזמן נתקלתי בו דרך YourMovieSucks וסימנתי לעצמי לראות אותו
אחד הדברים המרשימים בו זה שהוא לא רק ממחזר שוטים, מוזיקה ועלילות- אפילו את התמונה שלו בפוסטרים לשלושת הסרטים הראשונים הוא לא טרח להחליף! ואלה סרטים שיצאו בהפרש 4 שנים אחד מהשני.
The stuff legends are made of
גם אני ראיתי את אותה ביקורת
והיא הובילה אותי למחקר מקיף ואופ טופיקי לחלוטין בנושא meme מגוכח.
ב-18:36 בסרטון של הביקורת (כאן https://www.youtube.com/watch?v=B1jXYooEFg0), יש את הבדיחה המוכרת של לערוך סצנת מישהו-יורה-במישהו ללא סאונד, בשוטים ארוכים בהילוך איטי לצלילי השיר whatcha say.
הבדיחה הזאת הייתה מוכרת לי מאד, והחלטתי לצאת למסע בעקבות המקור שלה. הכי רחוק שהגעתי היה המערכון הזה מSNL
https://www.youtube.com/watch?v=vmd1qMN5Yo0
מישהו פה יודע מה היה המקור של זה? האנשים מSNL חשבו על זה לבד או שזה היה פארודיה על משהו ספציפי? אני מאד רוצה לראות את הסרט שהשתמש בשיר הזה מתוך כוונה להיות רציני…
אכן פארודיה על דבר קיים.
סצינת הסיום של העונה השנייה של The O.C.
https://www.youtube.com/watch?v=rYIb-acZwk4
כתוב בתיאור של הקליפ מ-SNL
המקור הוא מסוף עונה 2 של The O.C.
KnowYourMeme, הויקיפדיה של הממים,
הוא אתר שימושי במיוחד.
רטרוספקטיבה לריי
בסוף יולי יוקרנו (בסינמטק ת"א וברחבי הארץ) פנינות מהפילמוגרפיה של סָטְיַאגִ'יט רַיי — מהמאסטרים של הקולנוע העולמי הלא־אירופאי במחצית השנייה של המאה ה־20, אחד מאבותיה של תנועת ה־Parallel Cinema אשר הקבילה בהשפעתה לניאוריאליזם האיטלקי והגל החדש הצרפתי; בין היתר תוקרן גם טרילוגית אפו המכוננת. הזדמנות נדירה במקומותנו לחוות את יצירותיו, על המסך הגדול ובכלל.
טריילרים!
"Bleed For This" – מיילס טלר מגלם את המתאגרף האמיתי ויני פאז שעושה קאמבק אחרי תאונת דרכים קשה. אהרון אקהרט מאמן אותו.
"Sully" – טום הנקס מגלם את הטייס האמיתי שהנחית מטוס על נהדר ההדסון אחרי תקלה. אהרון אקהרט גם פה.
"Tallulah" – אלן פייג' גונבת תינוקת.
"Viral" – טריילר שמתחיל מעניין אבל מהר מאוד הופך להיות אוסף של ג'אמפ-סקיירס, כי זו הדרך היחידה לעשות סרטי אימה היום….
וואו, אף אחד מהטריילרים האלה אפילו לא טיפה מעניין
2016 מצטיירת יותר ויותר כתור שנה יחסית נשכחת מבחינה קולנועית. (כמה ששנות קולנועיות יכולות להיות נשכחות, אם בכלל)
ויש גם ל-'Voyage of Time' החדש של טרנס מאליק
שאמור להיות סרט באורך מלא של סצינת הבריאה מ-'עץ החיים' ויהיה מוקרן באולמות IMAX בלבד
https://www.youtube.com/watch?v=cXUKj-uuvBI
זה נראה יותר כמו טיזר מאשר טריילר אך כצפוי הסרט נראה מהמם ויזואלית (עמנואל לובוצקי לא מעורב, אמנם). הסרט אמור "לתעד" את היקום מיום היווצרו ועד ההווה. הקריינות של בראד פיט נראה לי תפריע לי מעט (תוצג גם גרסה אחרת של הסרט שאותה קייט בלאנשט תקריין, בתקווה שזה לא ייעלה לי אסוציאציות לסצינת הפתיחה של 'שר הטבעות' כל הזמן).
בתור מעריץ של מאליק וכמישהו שמעדיף את סרטיו המאוחרים יותר על פני המוקדמים אני מאוד מחכה לסרט. עד כדי להתחיל לתכנן גיחה לחו"ל באוקטובר על מנת לצפות בו באולם איימקס כמו שצריך.
Sully נראה ממש מאומץ
הסרט נראה כמו חיקוי של הטייס עם דנזל (מצחיק להגיד את זה על סרט שמבוסס על מקרה אמיתי)- 10 דקות אינטנסיביות בהתחלה עם סרט גרוע אחריהן, רק בלי ג'ון גודמן שתמיד כיף לראות.
יכול להיות שהטריילר מטעה, אבל כל הקונפליקט פה נראה כמו המצאה, ממה שקראתי היה לטייס רק פרגון ככה שבנו סיפור מסביב לסצינה אחת.
מי מצטרף לאקדמיה? כולם.
אם אי פעם מם אופרה התאים יותר, מסתבר שהשנה בעקבות הלבנבנות של האוסקרים האקדמיה החליטה להפנים את העניין והזמינה פשוט את כולם לשורותיה: מתוך רשימה של 683 אנשים, מדובר על 46% אחוז נשים ו41% לא לבנים.
יש הרבהההה יותר מדי שמות בשביל למנות פה אבל הנה כמה דוגמאות בולטות
שחקנים:
הפנתר השחור צ'דוויק בוסמן, ג'ון בויגה, רוז בריין, קייט בקינסייל, אנדרגו גארפילד, אידריס אלבה, גרטה גרוויג, אייס קיוב , טום הידלסטון, אוסקר אייזק , ברי לארסון, אווה מנדז, רייצ'ל מקאדאמס, מארק ריילאנס, אמה ווטסון, דיימון ויינס ג'ר, מרלון ויינס, אלישיה ויקנדר, טסה טומפסון
במאים:
ראיין קוגלר, לני אברהמסון, הבמאית של "ילד הולכת לבדה הביתה", נולי בילג' סליין (הטורקי של היו זמנים באנטוליה), אקסבייר דולאן, סקוט קופר (הסרט שלא הצליח להביא קאמבק לג'וני דפ), ג'ון קרולי (ברוקלין), הבמאים של "ליטל מיס סאנשיין" , הבמאי(ת?) של "נערות פלא", ארי פורמן(!!!!!!!), קארי פוקנגה ,מארי הארון (אמריקן פסיכו), פטי ג'נקינס, קיאורסטמי, פרנסיס לורנס, קן לוץ' (רק עכשיו? באמת?), אדם מקקיי, הבמאי של "כחול זה סרט משעמם", פארק צ'אן ווק (!!!!!), לין רמזי )חייבים לדבר על זה שעזרא מילר לא עשה משהו ממש מדהים מאז הסרט הזה), ניקולס וינדינג רפן, הבמאית של פרסופוליס, מלווין ואן פיבלס (אותו במאי שצילם את בנו בן ה13 בסצנת מין), אפיצ'אופונג שםמשפחהארוך, האחיות וואשבוסקי, הבמאי של "מה שאנחנו עושים בצללים", ג'יימס ואן.
מוזיקאים: מארי ג'יי בלייג', ויל.איי.אם
תסריטאים: טינה פיי, ראיין פלק, ריצ'רד קלי
למי שרוצה לנסות ולדוג אולי עוד שמות שפיספסתי ואומרים משהו למישהו "חווית הקולנוע" סמונה את כולם כאן.
עכשיו נותר לראות האם השינוי של המצביעים ישפיע על הסרטים שיבחרו השנה ולאיזה כיוון.
מוזיקאים?
לא בקטע של להעביר ביקורת על המוזיקאים הספציפים האלה, אלא סתם התפלאות כי חשבתי שבאקדמיה יש רק אנשי קולנוע "פרופר/קלאסי".
אני בטוחה שיש מלחינים, וזה לא שמוזיקה זה לא דבר חשוב, סתם נראה לי תמוהה?
אבל אולי זו סתם אני שלא בקיאה מספיק..
(ואם כבר אני מגיבה, ואו, זו רשימה מענינת במיוחד, אני מקווה שזה יביא באמת למגמה חיובית)
העובדה ש, נניח, טינה פיי רשומה באקדמיה בתור תסריטאית,
למרות שהיא גם שחקנית, אומרת משהו?
זה בעיקר אומר למה אתה יכול להצביע בסבב ההצבעה הראשון
האוסקרים מורכבים ככה: כל חלק מהאקדמיה (תסריטאים, צלמים, מאפרים, וכו') מצביע לקטגוריה שהוא נמצא תחתיה ולסרט הטוב ביותר. לכן לרוב רואים חוסר התאמה בין הבמאים לליינ האפ של הסרט – אנשים מסוימים מצביעים לבמאים בעוד שכול-כולם מצביעים לסרטים.
אז טינה פיי תוכל להצביע לקטגוריות התסריט ולא המשחק, לעומת אייס קיוב – שהוזמן גם כתור שחקן וגם כתור תסריטאי ואז הוא יוכל להצביע לשניהם.
טוב, כבר לא קיארוסטמי
2016 גובה קרבן נוסף
פאק.
לא ראיתי מספיק סרטים שלו אבל עדיין צר לי על האובדן הזה.
וחצי שנה לאחר מכן, השאלה הזאת רלוונטית מתמיד
עם אותם סרטים שמתמודדים שנה לפני כן, עם אקדמיה יותר קטנה – האם אור ירח עדיין זוכה?
אני מודה שאני לא בטוח בכלל, ומתוסכל מתמיד על כך שהאקדמיה לא מפרסמת תוצאות לגבי הנתונים (או שאף אחד לא מדליף אותם)
הסיקוול לראלף ההורס
מקבל תאריך רשמי :
פתחו את היומנים – 9 במרץ 2018.
http://variety.com/2016/film/news/wreck-it-ralph-2-disney-1201806768/
תושבי כרמיאל- קולנוע חדש אצלכם
רשת בתי קולנוע חדשה קמה בישראל. "פרימיום סינמה" שמה.
הסניף הראשון נפתח בכרמיאל עם 6 אולמות קולנוע כולל אולמות VIP וגם כסאות זוגיים מיוחדים. הסניף הבא בתור ייפתח בקרוב באשקלון.
שיהיה להם בהצלחה.
הם עדיין חדשים ועוד אין להם הטבות בכרטיסי האשראי השונים, אבל יהיו,כך הם מבטיחים. (זה במו"מ כרגע).
http://www.premium-cinema.co.il/
כל המרבה, הרי זה משובח
הצלחה שלהם זה הצלחה של כולנו.
צריך לציין שגם אמור להיות מוקם שם גלובוס מקס בחצי שנה הקרובה.
(ל"ת)
נכון מאוד, בקרוב יהיה גם גלובוס מקס
ואם כבר "גלובוס מקס", אז היום נפתח גלובוס מקס חדש ומפואר בכפר סבא, מתחרה לסינמה סיטי שכבר פועל למעלה משנה.
בהצלחה גם להם :)
Preacher
אחת הסדרות שחיכיתי להן עם כל ההייפ ואני מוכרח להגיד שבינתיים הסדרה נורא משעממת.
הצילום מרהיב ויש כמה קטעים מעניינים אבל בסך הכל הסדרה די משמימה. מתהלכת בקצב של צב, לחלוטין לא קוהרנטית ולא מובנת.
:(
בדיוק שמעתי על בסדרה לא מזמן אז שלפתי אותה מהמדף וקראתי אותה מתחילתה ועד סופה… פשוט נהדר.
הטריילרים לא הדהימו אותי אבל קיוויתי שהסדרה תפגין קצת יותר נוכחות, כנראה שאלו היו תקוות שווא…
עד כמה העלילה בסדרה קרובה למקור? אם אפשר לשפוט עד כה~
יש שינויים בעלילה
יש *המון* שינויים בעלילה, כולל איחוד דמויות וכל מיני אירועים. עוד מוקדם לומר אם המהות השתנתה או רק הותאמה למדיום אחר. נראה שהאפיון של הדמויות דומה/זהה וגם הויזואליה.
בעיני, גם אם סדרת הטלוויזיה לא נאמנה לעלילת הקומיקס, היא נאמנה לרוחו. אם נהנית מהקומיקס, אני ממליצה בחום.
סקר חצי שנה 2016: שני סימני קריאה!!
היי. אחרי 4 שנים של נתינה מכל הלב, קרקר כפול החליט לחיות קצת והעביר לי את המושכות לבצע השנה את סקר אמצע השנה.
שנתחיל?
אז הכל נורא פשוט – עונים את הטופס גוגל כאן, ואז אם רוצים מגיבים לשרשור הזה פה עם הבחירות שלכם ונימוקים. זה מגניב וכדאי.
בסקר תצטרכו לבחור את חמשת הסרטים שהכי אהבתם שהופצו בארץ מהשבוע האחרון של 2015 ועד השבוע הלפני אחרון של יוני 2016, לאחר מכן תתנו את שלוש ההופעות שהכי אהבתם מהסרטים האלו, ולבסוף נקנח עם ניסיון חדש שנראה איך הוא הולך – הסרטים שלא הופצו שהכי אהבתם בחצי השנה.
אבל רגע.
Let's slow it down, let's slow it way down.
שאלות נפוצות:
וואלה קסם, ראיתי סרט אש ואני לא רואה אותו פה. נעלבתי. אתה גרוע ולא שווה בכלל להשתתף בסקר.
קודם כל, בטוח שראית אותו ב-2016? אחר כך? בטוח שראית אותו בקולנוע? אני הרי לא טועה והרשימה שלי בטוח כוללת כל סרט וסרט שהופץ. אבל אם במקרה טעיתי, ואני בספק, תגיבו לי ואני אתקן.
לא עקבתי אחרי ההוראות המפורשות של המאסטר ועכשיו אני מפחד לחיי, מה לעשות?
קיימת אפשרות לתקן את הטופס. כאשר נכנסים אליו שוב אחרי השליחה הראשונה הוא יציע לכם לחזור אחורה ולתקן. לא שאתם צריכים את זה, אתם יודעים לקרוא הוראות.
שלחתי את הטופס אבל פתאום צפיתי בסרט חדש שנמצא ברשימה והוא לגמרי הסרט האהוב עלי. עכשיו אני מפחד לחיי.
א. אתה אימפולסיבי. ב. תפסיקו לפחד לחייכם, אני לא נושך. ג. כמו שכבר אמרתי, אפשר לתקן את הטופס לאחר השליחה.
איך בעצם אתה מגדיר סרט שלא הופץ בארץ בשנת 2016? גם "הסנדק" הוא סרט שלא הופץ פה ב-2016.
חה חה, מצחיק. יודע מה עוד לא הופץ פה בארץ ב-2016? אמאש'ך. אבל ברצינות, קשה להגדיר סרטים שלא הופצו, אז גם אם מה שכתבתי בטופס לא מתאים לאיזה סרט שראיתם ואתם חושבים שהוא בכל זאת צריך להיות מוזכר, תכתבו אותו, לא יקרה כלום.
מה אם אין לי משתמש בגוגל? אפשר רק להגיב פה והתשובות שלי ייחשבו?
בהחלט! אני אצטרך לעבור עליהם אחת אחת ולהוסיף אותם לסטטיסיקה הנהדרת שהטופס בגוגל עושה לי לבדו, אבל היי – לפחות אתה לא מפחד לחייך.
אני רק שאלה, מתי הטופס נסגר?
שמח ששאלת! אני אשאיר את הטופס פעיל עד יום שישי ה-8 ליולי בחצות. כוונו שעונים.
שיהיה בהצלחה וזומבים.
ראשון!!1
כלומר, אמ, יש לי את הכבוד להגיב לזה ראשון בתור שפן הנסיונות של הטופס, מחבר הפוסט הזה, שליט הענקים הידידותיים הגדולים, מפנצ'ר הכדורסלים והראשון לשמי.
חמשת הסרטים שהכי אהבתי בחצי שנה הזאת – "דדפול", "דרך קלוברפילד 10", "זוטרופוליס", "חדר" ו"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים".
הסרטים שהכי פחות אהבתי בחצי שנה הזאת (לא שאלת, אבל אגיד בכל מקרה) – "אקס-מן: אפוקליפסה" (מעל השאר בהפרש גדול), "האיש שנולד מחדש" (מרגיש כמו תשעה חודשים) ו"ספוטלייט" (לקרוא את הכתבה על המקרה כנראה יותר מעניין מהצפייה בסרט).
תצוגות המשחק: ברי לארסון ("חדר"), ג'ון גודמן ("דרך קלוברפילד 10") ו-וולטון גוגינס ("שמונת השנואים").
תצוגת המשחק הכי גרועה: מארק רופאלו, "ספוטלייט". אני באמת לא יודע איך אפשר לצפות בזה ולא להיקרע מצחוק.
הסרטים הכי טובים שלא הוקרנו: שניים שראיתי וראויים לציון. הראשון הוא "Green Room" ("חדר מנוחה") שראיתי בפסטיבל אוטופיה שנה שעברה אבל יצא רשמית השנה. וכן, המלצתי עליו אבל אעשה זאת שוב כי הוא באמת סרט מעולה שרק הופך את המוות של אנטון ילצ'ין להרבה יותר מצער.
השני הוא "Tickled", סרט דוקומנטרי שראיתי ממש לא מזמן בסינמטק חולון. מה שמתחיל בתור חקירה של דבר ביזארי אך לא מזיק לאט לאט גולש אל מחוזות אפלים ומטרידים. סרט מוזר, מצחיק, מבעית ומעולה שעדיין לא יצא לי מהראש.
אוקיי, אז אצלי זה ככה :
הסרטים שהכי אהבתי : "זוטרופוליס" (שנהפך גם לסרט שראיתי הכי הרבה פעמים בקולנוע אחרי ארבע צפיות), "מכונת הכסף" (סיפור מרתק המועבר באופן מקורי, לא צפוי בכלל ומבריק), "נעורים" (ראיתי עוד בשנה שעברה בחו"ל אך זכור לי כמאוד יפה ויזואלית ומאוד נוגע רגשית), "האיש שנולד מחדש" (אחת מעבודותיו המוצלחות ביותר של לובוצקי, וזה אומר הכל) ו-"דדפול" (שהיה פשוט כיף).
משחק : ג'ייקוב טרמבלי ב-"חדר" (הילד הקטן מ-"חדר" נתן את הופעת המשחק הכי טובה של השנה וחצי החולפות), ליאונרדו דיקפריו ב-"האיש שנולד מחדש" (האוסקר היה מוצדק) ואדי רדמיין ב-"הנערה הדנית" הלא מוערך מספיק, לטעמי.
כי אני מפחדת על חיי!
בעצם, לא היה מלהיב, כאילו, היה מלהיב אבל לא משהו שלא ציפיתי לו לפני..
החמישיה שלי, שלא נראה לי שצריכים הרבה הסברים (ע"פ א-ב) הם:
דדפול, זוטופיה,מוצאים את דורי, מכונת הכסף, קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים.
לא בטוחה שהם ה-סרטים ה-כ-י טובים, אבל הם בהחלט הסרטים שהכי נהנתי לראות בחצי שנה האחרונה.
מבחינת הופעות, אני עדיין בנאלית אבל אולי קצת פחות,
ריינולדס כדדפול שהיה מופלא במיוחד, אחת הבדיחות הכי טובות ב2016 סיגוני וויבר בדורי, וללא ציניות הCGI בספר הג'ונגל. כן נורא קל להביא את הקול שלי לביל מארי או לאידריס אלבה אבל תכלס המחשב פה הרשים אותי הרבה יותר :D
סרט והופעת השנה: דדפול בתור ראיין ריינולדס
(ל"ת)
אני יודע שהתשובה על כך היא לכל אחד הטעם שלו וכו'
אבל עדיין מפליא אותי איך כל כך הרבה אנשים באתר אוהבים את הסרט הזה. זה היה די צפוי שהבלוגרים האמריקאים ייפלו במלוכדת הדם והקללות המטופשת הזאת אבל חשבתי שאפשר לסמוך על זה שבאתר יזהו סרט גיבורי על שבלוני ומשעמם (עם אקשן בינוני). אבל כמובן לכל אחד הייתה חווית צפויית אינדיבידואלית משלו, שלי הייתה מלאת פיהוקים והרצות קדימה (בעיקר של הקטעים לפני שהוא נהיה דדפול), אחרים אולי יותר זרמו עם הסרט.
צודק במאתיים אחוז.
ועוד יאמרו שהוא יותר טוב מ'מלחמת האזרחים'. עולם מוזר.
אני לא אהבתי את דדפול בגלל הדם והאקשן.
אהבתי אותו בגלל המודעות העצמית וההומור, והאמת, גם ההתייחסות המפורשת והמרעננת לסקס (בעיקר לפני שהוא נהיה דדפול). דווקא האקשן בסרט בינוני מינוס, והעלילה, שאלוהים ישמור – אבל הסרט די מודע לזה ומפצה בפה הגדול של דדפול ובכמה בדיחות מצוינות וביצוע מדויק להפליא של ריינולדס.
הסרט לא עושה שום דבר עם המודעות העצמית
חוץ מלהתלהב ממנה כמו ילד קטן ולהתנהג כאילו הוא הראשון שגילה אותה ובכלל לא ראינו "פאמילי גאי" או כל דבר אחר מהשנים האחרונות. רוב הבדיחות פשוט פוספסו, עם כל הכבוד לכוונות הטובות של ריינולדס. אני מסכים לגבי השימוש במין, סיקוונס מעברי החגים הוא הסצנה הטובה היחידה שאני זוכר.
2 הערות
א. "מפלצת הכסף" חסר (לא שנראה לי שמישהו יבחר בו אבל עדיין).
ב. יש אפשרות בגוגל סקרים להגביל את מספר האפשרויות שניתן לבחור שאולי כדאי להשתמש בה.
מפלצת הכסף נמצא.
ולא, אין אפשרות לעשות את זה עם העיצוב החדש שלהם.
צודק. טעות שלי.
בנוגע להגבלה – בשלוש נקודות שליד ה"מתג" שמסמן אם זו שאלת חובה יש אפשרות שנקראת "אימות נתונים". זה זה. וזה קיים גם בעיצוב החדש.
אוקיי, מגניב. תודה.
(ל"ת)
החמישייה שלי:
זוטופיה- סרט שעוסק בגזענות באופן חכם ברמות ללא הסיסמאות הרגילות, כיפי בטירוף, מלא המצאות ובמרכזו הקשר בין שתי הדמויות הראשיות ממינים שונים (תרתי משמע) שלגמרי לא מתנשקים בסוף הסרט.
יחי הקיסר- קומדיה הכי טובה השנה, אחד הסרטים הכי טובים על סרטים ועוד סרט מבריק מבית היוצר של האחים כהן. אומנם הוא לא נוגע כמו סרטם הקודם אבל הוא מוכיח למה הוליווד היא הדת השולטת.
שמונת השנואים- הסרט הכי טוב של טרנטינו מאז "להרוג את ביל 2" (כן הוא לוקח את "ממזרים") ומזכיר את הגאונות של יצירותיו המוקדמות. טרנטינו מעיז להכניס את כל אמריקה לבקתה אחת וכרגיל זה לא נגמר בעדינות.
הקומדיה האלוהית- סרט מלא פנינות ויזואליות ודמויות ביזאריות. מסוג הסרטים שתמצאו בהם את אלוהים יוצא ממכונת כביסה. אני לא בטוח שזו תהיה הברית החדשה חדשה אבל זה בהחלט סרט ראוי.
דרך קךוברפילד 10- אולי הסרט של השנה (אני די בטוח שגם בסוף 2016 אני יגיד זאת). מותחן מטורף שגרם לי לקפוץ מבהלה מעצם הסאונד הצורמני של דלת שנפתחת וללא ספק יכנס לפנתיאון.
הופעות: ג'ון גודמן- דרך קלוברפילד 10
סמואל ג'קסון- שמונת השנואים
אלדן ארנייך- יחי הקיסר
הפתעת השנה: גאווה ודעה קדומה וזומבים דווקא היה בכלל לא רע כמו שביקורות עשו ממנו. די בטוח שיותר שווה מהסרט של ג'ו רייט ( לא ראיתי אותו)
אכזבת השנה: ג'וי (סרט חסר תנופה) דדפול (המודעות העצמית הזאת כזאת מיושנת, תעבור הלאה)
סיכום חצי שנה
סיכום החצי-שנה שלי הוא שאני גרוע בלשמור על הבטחות. בשנה שאמרתי לעצמי שאני אשתדל לראות כמה שפחות סרטים, עדיין יצא שראיתי 26 סרטים. להגנתי, חלק מהם ראיתי במהלך שנה שעברה או במהלך עונת האוסקרים ועדיין את הפוסט המרגש על התהליך של גמילה מסרטים בקולנוע אצטרך למשכן לפעם אחרת. בינתיים נתחיל מ:
סרטי החצי-שנה שלי
התימה המשותפת לכמעט כל הסרטים כאן זה סרטים שההרגשה שלי שהציבור הרחב פיספס אותם, המעיט בערכם או חשב שהם לא משהו ואני משוכנע שהם היו נהדרים.
נתחיל מהנציג הישראלי בחסד ברשימה – ציפורי חול. אני יודע שאנחנו כבר את השלב העקרוני של תלונות על סרטים ישראלים ושיש מלא ז'אנרים וכו' ובכל זאת חוסר הנהייה לסרט הפילם-נואר-ניצולי-שואה המרתק הזה וחוסר ההתלהבות שהוא הצליח לעורר מתסכלים אותי. האם זה השילוב של כך שצעירים לא רוצים לראות סרטים על זקנים ושזקנים לא רוצים לראות פילם-נואר באמצע סרטי השואה שלהם? בכל מקרה, יליד הכלאיים הנפלא הזה נשאר בלי קהל ברובו, ומתנחם בכמה מפרסי האופיר שקטף לו.
ונמשיך מלינקלייטר, שהקומדיה החדשה שלו כולם רוצים את זה!! לוקחת את "התבגרות" בסיבוב אבל בצורה מוצלחת מכיוון שהיא מתמקדת בדברים שלינקלייטר חזק בהם: מצבים קומיים, דמויות אנושיות ומוכרות שאנחנו לא אמורים להיפעם מהתובנות שלהם, סיפורים קטנים וכיף גדול. לעולם לא חשבתי שאצליח ליהנות כל כך בחברתם של דוש-ברוז שמשחקים בייסבול, אבל לינקלייטר מוצא את היופי והכיף בכולם.
ואם אצל לינקלייטר הסיפור קטן, אז בברוקלין הסיפור כמעט ולא מתרחש בכלל. האנטי-דרמה הזאת, המלודרמה שמסרבת להיסחף למחוזות המלודרמטיים לא מגישה באף פעם שיא רגשי ומעושה אלא תמיד רק לעקוב אחרי מסעה של הדמות בחינניות, אהבה וחום. התסריט של הורנבי וההופעה הכובשת של סירשה רונאן (אחת מהופעות חצי השנה שלי) ושל שאר הקאסט עושים את הסרט הזה לנהדר בשבילי.
ונסיים עם צמד הסרטים הכי מתוקשרים מהחמישייה –
מכונת הכסף הוא הסרט הכי טוב שראיתי עד עכשיו, זוכה ראוי לפרס האוסקר שלקחו לו מכל כיוון וסטיב קארל נשדד באוסקרים, אבל הרבה אנשים נשדדים כל שנה , אז ניחא. התסריט המהודק, הפשוט והמסורבל כאחד שמקקיי כתב והזעם הטהור שהוא מצליח להעביר דרכו יוצרים חוויה ייחודית בקולנוע שלא ראינו הרבה כמוה. סרט שאמנם משתמש במערכונים אבל הוא תמיד סרט לכל עניין ודבר. יצירת המופת הראשונה של השנה בקלות. זוטורופליס לעומתו, הוא סרט שיש לי הרבה יותר בעיות איתו, ויכול להיות שבלילה אחר הייתי שם כאן כל אחד מהסרטים למטה שראויים לכבוד הזה. אבל היום הוא היום ואני מצטרף לעדר שנהנה מזוטרופליס, גם אם הוא לא יצירת מופת, לעזאזל איתכם.
הופעות השנה:
על סירשה רונאן כבר דיברתי, אז בוא נדבר על השניים האחרים:
ראיין השנה הפציץ בהופעה קומית שלה כולנו חיכינו שסוף סוף הראתה את הפוטנציאל האמיתי שלנו. ראיין גוסלינג בבלשים בע"מ, כן? כי אני אמנם מאוד אהבתי את דדפול, אבל אין מה להשוות בחינת הדברים שראיין גוסלינג עובר ובין מה שראיין ריינולדס עושה. הסצנה שבה גוסלינג מחקה את קוסטלו תיחרט לי בזכרון הרבה זמן. כמו דיקפריו לפניו ב"וול סטריט", נשאלת השאלה האם אפשר להחתים את גוסלינג רק על קומדיות מכאן והלאה.
לגבי סמואל ג'קסון בשמונת השנואים אני דואג פחות. הסיכויים שטרנטינו לא ייקח אותו לסרט הבא שלו קלושים, גם אם הסיכוי שהוא יצליח לכתוב עבורו דמות שתהיה טובה כמו הדמות ששיחק כאן היא קלושה ביותר. שמונת השנואים ברגעים רבים יכול להיקרא "המופע של סמואל ג'קסון" וזאת מחמאה לסרט, אחרי שאת כל ג'אנגו ללא מעצורים בילינו עם ג'יימי פוקס חתום-הפנים. גוגינס אמנם נהדר בדרכו, אבל החיוך של ג'קסון לאורך רוב הסרט בזמן שהוא מנווט את דרכו בבקתה המקוללת והמונולוג ה..אממ.. אלים משהו שלו שמים אותו כתור השנוא הנהדר ביותר.
הסרטים שלא הופצו:
הסרט היחיד שראיתי מאז תחילת השנה שלא הופץ ושווה דיבור הוא הילד והחיה שהיווה מעין תמונת מראה לזוטרופוליס אבל בעיקר היה סרט שהתקדם כל פעם לכיוון אחר, חדש ומפתיע כאשר חלק מההפתעה היא גם השאלה "רגע, הדבר שהיה סופר ברור מהפריים הראשון היה אמור להיות טוויסט איכשהו?". אחרי מותו בטרם עת של סטושי קון ופרישתו של הייאו מיאזאקי, ממורו הסודה הוא ככל הנראה במאי האנימציה היפני המוביל בתחומו.
עריכה: לא רגע, היה את מבט השתיקה המדהים שהיווה המשך ל"מעשה בהרג" הלא מבושל מספיק. מבט השתיקה הוא מדהים. תראו אותו.
פרט לכך יש כמובן את כל הסרטים שלא ראיתי שנה שעברה ועדיין לא קיבלו הפצה ותמיד קשה לדעת לאן הם נופלים, אז נציין רק כמה: חדר מנוחה שמתן ציין, פיניקס שזוכה לתואר "סרט השואה המצטיין של 2015, ושהבן של שאול יילך לחפש את החברים שלו" ושי-ראק שהיה חוויה ייחודית לחלוטין, גם אם לא תמיד טובה לחלוטין.
…וכל השאר
אכזבת השנה – נעורים, אבל זה רק בגלל שהוא לא סרט השנה שלי. בכל זאת, סורנטינו מגיע עם שק ציפיות משלו.
הפרס על שם "ברוקלין" לדרמה ללא התפתחויות דרמטיות, באיזור ישראל – חתונה מנייר
הזוכה בקטגוריית "רגע, מייק לי לא ביים את זה?" לסרטים מאוד טובים על אנשים בריטים זקנים ומשעממים והצרות שלהם – 45 שנים
הזוכה בפרס "אחלה סרט, אבל רק אם מדמיינים שאחת הדמויות היא בובת מין" – אנומליסה
התסריט הכי פצוע – ארץ פצועה. אני דרמה פוליטית! אני דרמה משפחתית! אני דרמה משטרתית! אני.. הו שיט נגמרו 80 דקות זה סוף הסרט ביי.
הזוכה בפרס " זה לא היה כזה גרוע, על מה אתם מדברים" – באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק, כן, נו, חוץ מ"מרתה".
הזוכה בפרס "זה לא היה כזה טוב, על מה אתם מדברים" – דדפול, אבל זה כנראה בגלל שעברתי את הגיל.
הסרט שנפסל לשיפוט חבר השופטים מכיוון שיצאתי ממנו שעה לתוך הסרט בנסיבות שלא קשורות אליו והושלם לצפייה אחר כך – דרך קלוברפילד 10
הפער הגדול ביותר בין איכות הצילום לבין איכות המשחק של המצולם – האיש שנולד מחדש, ליאונרדו דיקפריו ועמונאל לובצקי
הפער הגדול ביותר בין איכות המשחק של השחקן הראשי וכל דבר אחר בסרט – הנערה הדנית, אדי רדמיין נגד כל העולם.
סצנת הפתיחה המהדהדת ביותר של החצי- שנה – הבן של שאול
הסרט שהכי רציתי לאהוב יותר ממה שהצלחתי – חדר. לני אברמסון! ברי לארסון! ילד חמוד מתוק! למה אני לא מצליח להתלהב ממך?
הפרס לסרט הHBO שהצליח להתחמק אל הקולנוע בטעות, בקטגוריית איכות הכתיבה – טרמבו
הפרס לסרט הHBO שהצליח להתחמק אל הקולנוע בטעות, בקטגוריית איכות הבימוי – ספוטלייט
השיר הטוב ביותר של השנה – טאטום ושות' שרים על מחסור בבחורות ביחי הקיסר! הסרט שקטן מסך חלקיו
ועכשיו, כי נהיה מעניין מדי הנה קותימן מטאטא את הרצפה שלו למשך דקה – פרינסס שואו
מכתב ההתנצלות הקולנועי המספק ביותר -קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים שמפצה על שגיאותיו של "הנוקמים 2: עידן ג'וס וידון רוצה הביתה"
הפרס לסרט שבו העירום הכי הפתיע אותי – קרול, אתה סרט מכובד. מאיפה לעזאזל מגיעה הסצנה הזאת?
זהו אכן סרט אגרוף – קריד. האם הוא ייתן אגרוף מספיק חזק או שמא הוא לא ייתן? סרטי אגרוף זה טיפשי בגדול, ובמגבולת הללו קריד היה אחלה וזהו.
סצנת פוסט קרדיטים
למען האמת, את חצי השנה הזאת העברתי בעיקר בהשלמה של קלאסיקות ישנות. אז במעבר זריז רשימת הסרטים הישנים שאם עוד לא ראיתם, תפנו זמן בין בלוקבאסטר אחד לחברו להשלים:
הרפתקאות הנסיך אחמד – לוטה ריימגר (1926)
פריס, טקסס – וים ונדרס (1984)
סולאריס – אנדרי טרקובסקי (1972)
קלוז-אפ- אבאס קיארוסטמי (1990)
המנסרים מטקסס – טובי הופר (1974)
קיקירו והמכשפה – מישל אולט (1998)
נקודת פריצה – קתרין ביגלו (1991)
לעזוב את לאס וגאס – מייק פיגס (1995)
המשרתת – קים קי-יונג (1960)
2046 – וונג קאר וואי (2004)
עירום – מייק לי (1993)
The Knack…and How To Get It – ריצ'רד לסטר (1965)
קוראים לי אף אחד – אונינו ולריי (1973)
הנהג – וולר היל (1978)
הפנתר הורוד מכה שנית – בלייק אדוורדס (1976)
ספר שחור – פול ורהובן (2006)
עידן התמימות – מרטין סקורסזה (1993)
שלושת ימי הקונדור – סידני פולק (1975)
החתונה של החבר הכי טוב שלי – פי.ג'יי הוגאן (1997)
גלוריה- ג'ון קסווטס (1980)
מישהו לסמוך עליו – קנת' לונרגאן (2000)
הם יורים בסוסים, לא? – סידני פולאק (1969)
טופסי-טרווי – מייק לי (1999)
ראיתי את "קוראים לי אף אחד"!
אה רגע, לא, חשבתי על העלילה של אריה ב"משחקי הכס".
אדי ריידמן נגד כל העולם?
אדי ריידמן ואליסה ויקנדר נגד כל העולם.
אליסיה ויקנדר בסרט היא מילה שאין לה ממש תחלופה ראויה בעברית
bland.
לא התלהבתי ממנה באקס_מאכינה, לא זוכר מי היא הייתה ב"שם קוד מלאך", ולא חושב שהגיעה לה אוסקר על העבודה הבסדר-וזהו שלה בהנערה הדנית.
(מצד שני – כל המועמדות פה היו לא נכונות בערך. רייצ'ל מקאדאמס? ג'ניפר ג'ייסון לי? קייט וינסלט? אני בעד רוני מארה בחינת איכות, אבל אין סיכוי בעולם שהיא תפקיד משנה)
טוב, דעות והכל
אבל אני חושב שהיא אחת השחקניות היחידות היום שפשוט כובשות את המסך מהשנייה הראשונה שהיא מופיעה על המסך או מתחילה לדבר ופשוט אי אפשר להוריד ממנה את העיניים. גם בסרטים בהם היא לא נדרשת לדבר יותר מידי (אקס מאכינה), לתצוגת משחק משכנעת (שם קוד מלאך), וגם בסרטים שהיא פשוט מדהימה נקודה. (הנערה הדנית וצוואת נעורים)
עם שאר המועמדות לאוסקר אני דווקא מסכים איתך לגמרי.
בקצרה
חמישייה:
מפלצת הכסף.
דרך קלוברפילד 10, כולל הסוף הנהדר.
אנומליסה.
קומדיה אלוהית.
נעורים.
הופעות:
ילדים! ג'ייקוב טרמבלי ופילי גרוין! (חדר וקומדיה אלוהית)
אליסה ויקנדר (הנערה הדנית)
ג'ון גודמן (קלוברפילד)
סרטים שלא הופצו: ראיתי רק שניים. הילד והחיה נהדר, דוגמניות ושדים המטורף(אולי מידי. ארחיב עליו כשהפסטיבל יתחיל).
מה השתגעתי?
מכונת הכסף כמובן.
ואו, ראיתי רק סרט אחד
נדמה לי שאת מלחמת הכוכבים ראיתי ב2016… מהסקר, ראיתי השנה בקולנוע רק את קפטן אמריקה. לפחות הוא היה נהדר ולגמרי בחמישיה שלי.
חוץ ממנו ראיתי ביס דוקו את מוות בבאר שבע והוא גם סרט מוצלח ומעורר מחשבה.
חמישייה בנאלית
1. מכונת הכסף
2. שמונת השנואים
3. מלחמת האזרחים
4. 999 (טוב, זה טיפ טיפה לא בנאלי)
5. זוטרופוליס (כי לא מצאתי משהו אחר)
הופעות:
רוברט דאוני ג'וניור, מלחמת האזרחים
ג'ניפר ג'ייסון לי, שמונת השנואים
סטיב קארל, מכונת הכסף
החמישייה שלי...
בסדר אנאלפביתי:
זוטרופוליס – אני יודע כבר לצטט סצנות מתוך הסרט החמוד והקורע מצחוק הזה. קלאסיקת דיסני נוספת.
ספוטלייט – שקט, אך חודר עמוק. דרמה מרתקת ואמיצה.
פלורנס פוסטר ג׳נקינס – עוד סרט כיפי שלא יוצא לי מהראש. Crowd pleaser לחלוטין.
קרול – אמנותי, עם משחק ובימוי מופתיים.
קריד – פרץ אנרגטי של קולנועיות גדולה מהחיים, גם אם לעיתים קיטשית להפליא. ו-וואו, מה זה היה הקרב הזה בוואן-שוט?!
הופעות:
ג׳יימס תיירה ב״מסייה שוקולד״
מריל סטריפ ב״פלורנס פוסטר ג׳נקינס״
סירשה רונן ב״ברוקלין״
לא מופץ:
הלובסטר
הכי אהבתי: מכונת הכסף קלוברפילד 10,יחי הקיסר, בטמן נגד סופרמן ואקס מן אפוקליפס
מת מייקל צ׳ימינו
הבמאי של ״צייד הצבאים״ מת בגיל 77.
http://www.indiewire.com/2016/07/michael-cimino-dead-director-deer-hunter-dies-77-1201702241/
Awesome, wow
אז האזנתי ל"המילטון" באיחור אופנתי, ומירנדה הזה בהחלט ברנש מוכשר. משהו אומר לי שב"מואנה" לא יהיו קרבות ראפ בין האבות המייסדים של ארה'ב, אבל נראה לי שבטוח לומר שלפחות מבחינה מוזיקלית זה יהיה סרט טוב.
דורי ממשיך להפציץ בקופות
זה די מטורף, בסופ"ש השלישי שלו הוא עדיין הסרט הכי מכניס בארה"ב (צפוי להכניס 42 מיליון), למרות שיצאו השבוע 3 סרטים חדשים.
הקיץ הזה פשוט מלא באכזבות – טרזן, עם תקציב עצום של 180 מיליון, פתח עם 38 מיליון. התקציב של העי"ג הוא 140 מיליון, והוא פתח רק עם 20. הטיהור 3 פתח עם 31 מיליון, אבל במקרה שלו זה דווקא חיובי – זה קצת מתחת לסרט הראשון בסדרה, קצת מעל השני, שומר על יציבות בסה"כ (ועם תקציב של 10 מיליון – גם על רווחיות)
הו, ספילברג
באמת שאין לי מושג מה קורה איתו עם כל הפרויקטים התמוהים שלו מהשנים האחרונות. היה ברור מראש ש-The BFG הולך להיות פלופ.
תודה לאל שיש את "שחקן מספר 1" שנשמע מעניין.
אחרי "העי"ג", אני לא כל כך בטוח שמה ש"שחקן מספר אחת" צריך זה את ספילברג.
כלומר, המעורבות שלו זה כמובן הדבר הכי טוב שיכל לקרות לסרט מבחינת מכירות, אבל אם ספילברג יביא איתו אפילו קצת ממוד הסבא שהוא הביא איתו ל"העי"ג", כל הסרט הזה הולך ליפול כל כך חזק.
אני לא מסכים
לדעתי ספילברג הוא עדיין במאי מאוד אנרגטי והוא הוכיח את זה בכמה קטעים ב"גשר המרגלים" (עוד סרט לא רע אבל תמוה מהשנים האחרונות של ספילברג).
נקודת החוזקה של ספילברג ואיפה שהוא נהג להראות הכי הרבה את הכישורים שלו זה בסרטי המדע בדיוני שלו והוא לא עשה אחד כזה מאז "מלחמת העולמות" (המצוין, למרות הסוף הדבילי שלו) אז אני מתרגש מאוד לקראת "שחקן מספר 1".
אתה רומז שרשימת שינדלר זה מד"ב?
חוץ מזה ששחקן מספר אחת יהיה סרט גרוע כי התסריט שלו פגום מאוד מאוד כבר מעכשיו (דהיינו – הספר).
אני דווקא מאד אהבתי את הספר
אבל כמו שהטאגליין ליין של האתר לא מזמן אמר: "למקרה שלא היה ברור, זה אתר על סרטים"; אז נתווכח על התסריט של שחקן מספר אחת אחרי שהסרט ייצא.
נ. ב. …בדף הסרט דווקא יש כמה תגובות בעניין איכות הספר. אולי יום אחד יתחשק לי להגן עליו, ואז אני יעשה את זה שם.
זה לא בדיוק קשור לאנרגיה...
זה פשוט שהוא כבר מבוגר, אין מה לעשות, וכל מה שהוא יעשה יהיה מנקודת מבט של סבא.
ל"שחקן מספר אחת" הספר יש המון בעיות, אבל הדבר האחרון שהוא צריך זה להיות מסופר מפיו של סבא.
מרטין סקורסזה מבוגר מספילברג בארבע שנים.
האם לדעתך "הזאב מוול סטריט" היה מסופר "מנקודת מבט של סבא"?
זיקנה זה הכרחי, להתנהג כמו זקן זה לגמרי אופציונלי.
נו כן.
על זה כל הדיון – שאחרי "העי"ג", נראה לי שספילברג הוא לא סתם זקן, אלא גם מתנהג כמו אחד.
או ג'ורג' מילר ו"כביש הזעם"
(ל"ת)
"לינקולן" ו-"גשר המרגלים" הם שניים מהסרטים הכי טובים של ספילברג.
As in בכל הקריירה שלו. בליגה אחת עם הדרמות ההיסטוריות הגדולות שלו, "טוראי ראיין" ו-"רשימת שינדלר".
מסכים לגמרי.
חוץ מזה אנשים זוכרים לשפילברג רק את הגדולים. אם תכירו את הפילמוגרפיה שלו לעומק תראו שגם היו לו סרטים כמו "הוק" או "אימפריית השמש" (סרט נהדר לטעמי, אבל בסדר) שגם לא היו הצלחות אצל המבקרים או הקהל. רק ש"לינקולן" ו"גשר המרגלים" הם כמה רמות מעליהם. אם אלו נחשבים הסרטים החלשים שלו אז המצב טוב. אני לא יודע איזה מוד סבא היה בהם, אומנם התקופות ישנות והם לא בקצב של סרט בלוקבאסטר אבל הם מלאות תשוקה ליצירת סיפורים כתמיד.
היה ברור למי?
ספילברג יודע לעשות סרטים נהדרים לילדים, ורואלד דאל ידע לכתוב ספרים נהדרים לילדים. אז נכון, הסגנון של שניהם שונה, אבל ממש לא היה ברור שזה יהיה פלופ מראש.
יוצא באותו זמן עם "דורי" שיקח ממנו את כל ההורים והילדים
חוץ מזה שנראה שהקהל הרחב בארה"ב לא משתגע על ענקים (ג'ק קוטל הענקים ופסיפיק רים שנכשלו בארה"ב). אז כן, היה ברור שיהיה פלופ.
שבועיים אחרי דורי זה לא בדיוק באותו זמן
ברור שהוא לקח לו קהל, אבל אני לא רואה איך אפשר לצפות פלופ של סרט לייב-אקשן לפי זה שהוא יצא שבועיים אחרי סרט אנימציה.
וההשוואה לפסיפיק רים קצת משונה בעיניי. רק כי יש שם רובוטים ענקיים? אז למה שלא נשווה לרובוטריקים?
זה התבהר רק כשיצאו הביקורות, לדעתי.
(ל"ת)
תמונות מהסט של "המגדל האפל" גורמות לאנשים לשער שהסרט הוא בעצם המשך לסדרת הספרים
http://www.comicbookmovie.com/sci-fi/the-gunslinger-is-reunited-with-jake-chambers-on-the-new-york-set-of-the-a143166
Girl Meet World
אני לא חובב של סדרות לייב אקשן לילדים מלבד מקרים מאוד מסוימים, אבל הסיטקום הזה של ערוץ דיסני שהוא המשך לסדרה Boy Meet World פשוט מקסימה! וכתובה ממש לא רע בשביל סדרה שמיועדת לילדים. שתי השחקניות הראשיות מצוינות והייתי רוצה לראות אותן מתקדמות מעבר לסדרה הזו למחוזות יותר גדולים (ושלא יהפכו לעוד מיילי סיירוס).
בכל מקרה, אחלה סדרה. מומלץ גם למבוגרים.
Meets*
(ל"ת)
דניאל, אפשר לשאול למה אתה ממליץ על סדרות
באתר שללא ספק (טוב, למעט יוצא דופן בולט אחד) עוסק רק בסרטים?
זו שאלה טובה
מכיר את זה שאתה רואה ומתלהב כל כך שאתה מרגיש שאתה חייב לשתף את ההתלהבות הזו עם מישהו?
זה קורה לי די הרבה עם סדרות בזמן האחרון וחלקם אני פשוט משתף עם חברים ומשפחה אבל יש מקרים בהם אני לא יכול כמו במקרה הנ"ל (מסיבה די מובנת אני בטוח שתבין) אז כשאני מנסה למצוא פורום לשתף בו את אותה התלהבות די קשה למצוא מקום כזה מלבד פה וגם פה זה באמת די גבולי כמו שאמרת אבל רד אמר שכעיקרון לדבר על סדרות בעין הדג זה כבר לא אוף טופיק אז… נו, אני כותב על סדרות, ומקווה שמישהי לפחות יקשיב/יקרא על זה.
עם כמות ההודעות פה בזמן האחרון בנושא טלווזיה
(שלא לדבר על "משחקי הכס") גם אני לא רואה בעיה בזה שמישהו מדי פעם ימליץ על סדרה. זה לא שעכשיו זה הפך לאתר טלוויזיה עם דף לכל פרק ודיונים וביקורות. מי שלא רוצה לא קורא את זה פשוט.
אין לי שום בעיה עם המלצות על טלוויזיה
אבל אני אנצל את ההזדמנות (ומצטער מראש אם זה נשמע כמו התקפה עלייך, זה לא) ואגיד ש"מי שלא רוצה לא קורא את זה פשוט" זה אחד הטיעונים הכי שחוקים ולא נכונים שיש כאן שעולה פעם אחר פעם כהגנה על התנהגויות של אנשים באתר. אבל, סעמק, הודעות שנמצאות באתר משפיעות על האתר. זה למה לא פעם שרשורים נוראיים נמחקים כי ברור שזה משפיע על אנשים שייכנסו ויקראו אותם,גם אם הם ינסו לדלג עליהם כמיטב יכולתם עדיין בראש שלהם התגובות הללו מופיעות ומשקפות משהו על הקהילה של האתר.
אז, בבקשה, אפשר להפסיק עם "לא נעים לך אל תקרא" ולעבור ל"יש מקום גם לזה באתר"?
מהכפת׳ך?
לא סתם, פשוט בעולם בו קורים שני הדברים הבאים מתבקש לדבר פה על סדרות:
1. סדרות טלוויזיה מגיעות לרמות קולנועיות לחלוטין, מהסמויה ועד פארגו, סמוך על סול ובלש אמיתי, וכמעט כל שחקן גדול שיחק באיזשהי סדרה בימים האחרונים שלא לדבר על במאים כמו פינצ׳ר וסקורסזה. ההפרדה בין קולנוע וטלוויזיה נהייתה כמעט מלאכותית.
2. אין אתר ישראלי גדול עם קהילה סינפילית גדולה חוץ ״עין הדג״ , אז אין ממש מדיום אחר לפרסם את זה בו.
2.וגם לא יהיה
מהסיבה הפשוטה שצפייה בסדרה זה התחייבות הרבה יותר גדולה מצפייה בסרט מה שגורם לזה שיש לך את ה5 סדרות הגדולות שכולן רואים ויש עליהן דיונים (ואפשר למצוא אותן בקפה+טלוויזיה) והמון סדרות אחרות שלא יזכו.
1.אך ורק מבחינה טכנית. סדרות תמיד יהיו מופרדות מטלוויזיה כי הן מספרות סיפור רחב וגדול יותר ולכן גם קשות יותר ליצירת דיונים, ביקורות ודברים אחרים שיש על סרטים. חוץ מזה שקיימים המון סרטים שנמצאים ברמה הטכנית של סדרות ומקבלים התייחסות כבר שנים אז מה התחדש?
לא אכפת לי מזה שהוא מפרסם אבל התירוץ הזה ש"לאחרונה אין הבדל" הוא תירוץ מטופש שמשום מה חוזר בכל דיון כזה.
יש תאריך ל"טומב ריידר"
יגיע ב 16 למרץ, 2018. אליסיה ויקנדר בתפקיד הראשי.
http://screenrant.com/tomb-raider-movie-release-date/
ומזיז מהתאריך הזה את 'הפלאש'
(ל"ת)
ובינתיים בסין: סרט מחאה עתידני הונג-קונגי עושה כאבי ראש לממשלה
http://www.haaretz.co.il/news/world/asia/.premium-1.3000774
מואנה
בזמן שמחלקת השיווק האמריקאית של דיסני יוצרת טריילרים גרועים, כנראה עדיין מתוך אמונה שצריך למכור את הסרט לבנים ולכן אסור להראות בו יותר מדי בנות – גם אם גיבורת הסרט היא כזו, לעזאזל – הטריילר היפני של הסרט מתמקד קצת יותר בנושא הסרט. והולי קראפ זה יפהפה
https://www.youtube.com/watch?v=Ljik3zsGNF4
אולי אנימציית המים הכי מדהימה שראיתי.
(ל"ת)
דייזי רידלי לוהקה ל"כאוס מהלך"
מקור
מגניב, לא?
דאג לימן הוא סבבה, דייזי רידלי היא סבבה, אנשים שקראו את הספרים אומרים שהם סבבה. עד כאן הכל טוב.
אין לי מושג, למען האמת
כל הדברים האלה נמצאים אצלי בסימן שאלה – את רידלי ראיתי רק בסרט אחד, ללימן יש לא מעט סרטים שאיכזבו והספרים אומנם קיבלו ביקורות טובות אבל גם אם זה מוצדק והם אחלה אין לנו מושג כמה העיבוד יהיה מדויק על פי התסריטאי של "מפלצת הכסף" שלא ראיתי אבל לא שמעתי אנשים משתגעים עליו.
אין שום סימנים מדאיגים, אבל גם אין משהו מסוים שמעורר בי תחושת בטחון גדולה.
ומדובר בספר שבו להמון דברים יש סוג של טלפתיה
מה שנשמע כמו סיוט לעבד.
לא זה ממש לא סבבה.
עם כל חיבתי לדאג לימן הוא ממש לא מתאים לביים את זה.
"כאוס מהלך" זה לא סתם עוד ספר YA, יש פה פוטנציאל ליצירת מופת של ממש. אבל הספר הוא כזה שיהיה קשה לעבד למדיום ויזואלי ובשביל זה צריך קולנוען ענק. וירטואז ששולט במדיום ביד רמה ויודע איך לנצל אותו למקסימום. מישהו כמו ספילברג, או זמיקס (שהיה אמור במקור לביים את הסרט). דאג לימן הוא… במאי אקשן לא רע, וזהו. לא מה שצריך בשביל סרט כזה.
יצירת מופת?
כאילו, קראתי רק את הספר הראשון מתוך השלושה (והשניים האחרים שוכבים ליד המיטה ומחכים) והוא היה אחלה ועם טוויסט מופרך במיוחד. זה משתפר באופן כזה קיצוני בהמשך?
כן.
ספרים 2-3 באמת הרבה יותר טובים.
אז קראתי, ולא
זו לא יצירת מופת. ספר 2 אכן טוב משמעותית מהספר הראשון ואשכרה מתעסק בכל מיני דברים באופן שאינו מביך ומטומטם אבל עדיין סובל מכמה פגמים של טמטום. לעומתו, ספר 3 הוא ברמה של הראשון והוא מטומטם וטיפשי ומביך והזוי כמעט לכל האורך שלו ומנסה לדחוף כל מיני מסרים בכוח.
אז לא יצירת מופת, אפילו לא ספר הya הכי טוב (משחקי הרעב טוב יותר, הארי פוטר טוב יותר וכולם מחווירים לעומת טרילוגיית ברטימאוס. ג'ונתן סטראוד שולטטטט!!!!!!!1) אלא סתם ספרים חביבים שאני אשכח בקרוב.
אני רק רוצה להדגיש את המשפט "כולם מחווירים לעומת טרילוגיית ברטימאוס"
אבל בשקט כזה, ככה שלא יבוא איזה מפיק הוליוודי שיעשה עיבוד קולנועי סתמי לספר.
וזה גם ספר עם הרבה הערות שוליים והסתמכות על הפרטים הקטנים
אז בכלל עיבוד יהרוס אותו.
אבל אני מוכן לקבל מיני סדרה של הביביסי (למרות שהם קצת הרסו את ג'ונתן סטריינג' ומר נורל אז… לא יודע.)
השאלה את מי היא תשחק. הגיבור הראשית היא בת 14...
נכון שהיא נראית נורא נערית וצעירה, אבל בת 14?
אולי ביגרו את הדמות שלה?
במקרה הזה, בניגוד ל"פרסי ג'קסון" ביגור הדמויות הראשיות לא אמור להפריע במיוחד.
ליהוקים לאושן 8, פרסי אופיר, תחת ממתקי
עוד ליהוקים לאושן 8! והפעם: אן האתאווי (טוב!), ריהאנה (פחות טוב!), ו..אקווהפינה? (מסתבר שהיא הייתה בשכנים 2, אני מכיר אותה בעיקר מהשיר הנהדר My Vag ביחד עם בולוק, בלנשט, בוהנם קרטר ומינדי קאלינג זה יוצא… 7? יש עוד ליהוק אחד שלא שוחרר עוד שעוד לא הוחלט או שמשהו, כי הם בכל מקרה התחילו צילומים. מקור
פורסמו המועמדים לסרטי אופיר 2016, ואני אתן לכם ליהנות מהאדישות שאתם מקבלים את החדשות הללו מכיוון שלא ראינו את הסרטים האלה בכלל. (לכבוד סיום המנהג הטיפשי הזה, האקדמיה החליטה להביך את עצמה עם העובדה שהקטגוריה שיצאנו ממנה הכי מועמדים כבר לאקרנים היא קטגורית הקולנוע התיעודי עם 4 מתוך 5). יש סרטים שמובילים במועמדיות, אחרים שלא מובילים במועמדיות אבל לא ראינו אף אחד מהם אז לא ממש משנה לנו עדיין. הנה סריטה עם ניתוחים של אנשים שראו את הסרטים הללו
ובלא-חדשות של היום: דווין ג'ונסון לא מרוצה מחבריו לקאסט של "מהיר ועצבני 8" . טריגר: הביטוי "Candy-ass" (שנשמע ממש גרוע בעברית, כפי שהכותרת תוכיח) מופיע.
עם כל ההסתייגות שלי מהסרט הזה
רף הציפיות שלי עלה בבת אחת עם בלנשט, האתאווי ובולוק…מחליפות ראויות לקלוני, פיט ודיימון. לטעמי.
מחליפות ראויות???? מצטער אבל הן לא מחליפות ראויות, הן מנצחות את השלושה הנ"ל עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב.
מבחינתי שישחקו בריבוט של "אושן 11", בהמשך של "רחוב ג'אמפ" או בסרט החדש של וודי אלן. אן הת'וואי – כאילו, יש קטע משונה בקהילת הטאמבלר/פייסבוק/מה שזה לא יהיה שילדים היום משחקים בו שכולם שונאים אותה אבל אלוהים ישמור אנשים – מדובר בנכדה של ג'ולי אנדרוס, בעוזרת השנייה של מריל סטריפ ובפאקינג פאנטין. קצת כבוד. אני והיא החברים הכי טובים בערך מאז שהיא שרה את "Somebody to love" של קווין מול חבורת ענקים ב"הקסם של אלה". סנדרה בולוק שחקנית נפלאה, והיא קנתה את עולמי כבר ב"ההוא עם השוטרת". קייט בלאנשט היא אחת מבני האנוש הכי מעוררי יראה שעובדים בתעשיית הקולנוע, ומבחינתי שתהיה דיווה שטופת דמעות כל הקריירה – היא יכולה לקרוא ספר טלפונים בפנטמטר יאמבי ובגבי עדיין יהיו צמרמורות של עונג.
עכשיו, יש לי מערכת יחסים של אהבה-שנאה עם ריהאנה (פשוט כי אני לגמרי במחנה של ביונסה, ואני יודע שזה די פאשיסטי מצידי, אבל לפעמים אני מרגיש שזה מחייב אותי לשנוא את רירי), אבל מול מצלמה היא לא רעה בכלל (יצויין לטובה הקליפ של "Bitch Better Have My Money"), ככה שיכול להיות שייצא מזה משהו טוב. מינדי קיילינג, לעומת זאת – הפסקתי לעקוב אחרי הסיטקום שלה, אבל כשאני רואה אותו אני מרגיש כאילו מישהו כתב לסדרה הזאת פרקים שלמים בשמי. היא מקסימה. ואקאוופינה – התפקיד שלה ב"שכנים 2" היה, במצטבר, פחות מדקה, אבל אלוהים עדי – אני ביליתי אחר צהריים שלם בחיפוש אחרי השם של הבחורה המגניבה הזאת. ומסתבר שהיא כתבה שורה כמו "My vag is Godfather one, your vag is Godfather three", שזה סוג של משהו שאני חושב שצריך להאמר לזכותה.
בקיצור, הנקודה שלי – את אושן 11 לא ראיתי, את אושן 13 לא אהבתי, אושן 12 מגניב (תהרגו אותי אם הבנתי מה קרה שם, אבל זה סרט מגניב), וכל זה לא מעניין, כי כל קונסטלציה שבה אקבל בוכטה של נשים אדירות כאלה בפריים אחד ברוכה בעיני. בוא כבר סרט!
מאיפה להתחיל
א. כבוד להיות ההרמה שהנחיתו אותה עם התלהבות הבריאה הזו.
ב. קלוני ופיט הם סוג של גדולי הדור במובן מסוים, לא? לא ברמת המשחק כמובן…טוב, הבנתם אותי. אז תרשה לי לחלוק עליך נמרצות בחזרה.
ג. ריהאנה»באטלשיפ»WTF. יאללה, ניתן לה עוד צ'אנס.
ד1. לך תראה את אושן 11, אתה לא רציני איתי עכשיו.
ד2. אושן 13 הרבה יותר מגניב וקוהרנטי מ-12.
ד3. הייתי מגדף את אושן 12 בזה הרגע, אבל זה לא מי-יודע-מה מקצועי, שמישהו יסביר לי מאיזה כיוון זה סרט בכלל.
אני סתם מתבאסת מאושן 8
כי הוא נשמע לא טוב קונספטואלית, המעט שידוע עליו עד כה ברמת העלילה גורם לי לחשוד במניעיו ולא לסמוך על הקאסט הנשי שיציל את עצמו מקלישאות נשיות בסרטי אקשן. ובעצם אף פעם לא יכלו להגיד שנשים לא יכולות להחזיק סרט אקשן מותח וטוב (שלום ליאון, ניקיטה ואחרים). אי אפשר יותר להגיד שנשים לא יכולות לככב בסרטי אקשן שאינם סטראוטיפיים כלפי נשים (הו שלום מקס הזועם).
ואני מודה שחיבבתי את סרטי אושן (אני לא באמת זוכרת מה קרה ב12 ו13) אבל השיח המחודש על הסרטים גורם לי לחשוב על תפקידה של ג'וליה רוברטס בכח ופשוט להתבאס מהתפקיד המכוער מאוד שתפרו לה שהוא כל סטראוטיפ נשי של סרטי אקשן שיש בערך. היא פשוט הפרס של הגיבור, עוברת מיד ליד אע"פ שיש לה "כח רצון" והיא משחקת את משחק ההתנגדות כדי שיתעקשו איתה יותר. איף.
אליזבת בנקס בבקשה
בבקשה שזו תהיה היא. זה יהיה אדיר
ו...שרה פולסון
הליהוק השמיני החסר הוא ככל הנראה שרה פולסון ועכשיו שאני יודע איך כל הקאסט נראה, זה מרגיש לי .. מוזר?
עכשיו, אני לחלוטין מחכה לסרט כדי לראות מה יהיה איתו, אבל איכשהו למרות שהקאסט הזה נהדר כל אחת בנפרד אני לא סגור על איך הן יהיו כחבורת "חברות-הכי-טובות" שהייתה אושן הגברית. אולי הן לא יהיו, וזה גם בסדר. אני פשוט מודה שיש משהו מעט אקראי בבחירת הנשים – כאילו הבחירה של אחת לא מובילה לשנייה. אבל, זה חשש קטן מאוד לעומת העובדה שוואו, בניקוי הזמרות שהצטרפו אלה פשוט ליהוקים נהדרים.
אני מניח שלא נשמע על הסרט עד הפעם הבאה שישוחרר לו טריילר אז עכשיו זה זמן טוב כמו כל זמן אחר לסיים התחזית של ג'ון מולאני כיצד יראה הסרט (בערך מ1:00, אם כל דקה חשובה לכם)
אני לא חושבת שהמטרה היא שהן תהיינה חברות הכי טובות
אני חושבת שהמטרה היא דווקא לקחת דמויות שונות ממקומות שונים, ולהראות את הדינמיקה שלהן.
המשך הרפתקאות לין מנואל בארץ דיסני
מעבר למרי פופינס ומואנה, הוא עכשיו נשכר גם לעבוד על השירים של העיבוד לייב-אקשן של "בת הים הקטנה".
ובזמנו הפנוי (שאיכשהו יש לו) הוא משתלט על האינסטגרם של דיסני כדי לשיר שירים מסרטים ישנים (מדי פעם עם דווין ג'ונסון).