לא פעם ולא פעמיים התלוננו בפודקאסט על סרטים ארוכים. לכן, כנראה, זה היה רק עניין של זמן עד שנבין שמה שהיינו צריכים לדבר עליו כל הזמן זה הוא בכלל סרטים קצרים. בעונה הקרובה, יהונתן ותום יסקרו סרטים קצרים ומונפשים – מדיסני ופיקסאר ועד ישראל וצ'כיה, וידברו עליהם בקצרה. או פחות ארוך משעה.
מה קורה אם לוקחים את ההומור הפרוע של סרטוני טרי גיליאם במונטי פייטון והופכים אותו לסרט קצר?
זה לא תהייה, זה שאלה מאוד מעשית כי זה מילולית מה שקרה ב"שעת סיפור" (ואפילו והסרטונים לא טכנית ממונטי פייטון.
התשובה, כמובן, היא שיוצא משהו מאוד מאוד מאוד מצחיק.
פלופ.
אפשר לצפות בסרטון באופן חוקי דיו כאן.
פרק 11 – דאיקון III ו-IV
"דאיקון" – אחד מהסרטונים הכי מגניבים שנוצרו, שכולל את אחד מהיוצרים היותר משפיעים באנימה, וכל כולו התעלמות בוטה מזכויות יוצרים של בערך אלף ואחד מותגים שונים וכנראה גם תנאי עבודה בסיסיים כי יצרו אותו בערך חמישה חברה.
;
אפשר לצפות בסרטון באופן חוקי דיו כאן.
פרק 10 – משלוח מיוחד
הרגשנו קצת רע עם הפעם הקודמת שהבאנו לכם סרטון קנדי פחות ממבריק, אז חזרנו לקנדה, נשארנו בשנות השבעים, והבאנו לכם פנינה נסתרת, פרוטו "פארגו"-ית שכזו, ששווה לבדוק.
ו…חזרנו לסרטים שניתן למצוא ביוטיוב בחינם באופן חוקי! מומלץ לעשות את זה.
פרק 9 – המוזיקאים מברמן
אם פרק אחד על תעשייה צעירה כמו זאת הישראלית נשמע מטורלל, מה לגבי פרק אחד בלבד שאמור לייצג את כל השפע שהוא תעשיית האנימצייה הסובייטית?
אז על המוזיקאים (שהרבה יותר רוקיסטים משהיה ניתן לצפות), על המוסכמות של אנימציה, על מה שדומה ומה ששונה – בפרק.
ניתן למצוא את הסרטון ביוטיוב, אבל מכיוון שאני סקפטי קלות בכל הנוגע לחוקיות שלו, אני אתן לכם להשלים את החסר בחיפושכם.
פרק 8 – מכתב לחזיר
במסע הארוך שלנו מסביב לעולם החלטנו לעצור לרגע בישראל, וספציפית בסרט שיצא רק לפני שנה-שנתיים והיה מועמד לאוסקר לפני רגע. מי זה החזיר, מה הוא מסמל, מי אנחנו ומה אנחנו – תשובות לחלק מהשאלות, בפרק.
הפעם, לצערנו, אין אפשרות חוקית וחינמית לראות את הסרט. כן אפשר להשקיע 4 דולר כדי לראות אותו בוימאו (או לחפש אותו ב-yes הקרוב לביתכם).
פרק 7 – הרחוב
עיבוד יהודי לסיפור יהודי על ילד יהודי וסבתא שעוד רגע תמות – מה זה "הרחוב", והאם זה טוב ליהודים?
את הסרט אפשר לראות באופן חוקי ביוטיוב.
פרק 6 – דחוי
אני בננה!
אה, לא, אני תום.
תום הבננה!
תום הבננה שמדבר עם יהונתן הכפית על הסרטון שבמובן מסוים הוא הסבא, הסבתא והבננה של היוטיוב – "דחוי" של דון הרצפלד, שהצליח לקחת חופן של שטויות מוחלטות ולהעמיד אותן לאוסקר.
את "דחוי" אפשר לראות לא רק בחינם אלא גם ברסוטרצית בלוריי בחינם.
פרק 5 – המכנסיים הלא מתאימים
וואלס וגרומיט לא היו יצירות הפלסטלינה הראשונות שמישהו ראה אי פעם, אבל בימינו הן כנראה המוכרות מכולן. ואם לא הן, אז שון כבשון, שטכנית הופיע ראשון בסרטון של הצמד.
מה הופך את הסרטונים לכל כך טוב, האם הפינגווין הזה באמת כזה מפחיד, ואם אלה המכנסיים הלא מתאימים, אז איזה מכנסיים כן, בעצם? כל זאת ועוד – בפרק.
הפעם, לצערנו, אין אפשרות צפייה חוקית ונוחה. אלא אם אתם גרים בבריטניה, ואז ה-BBC פה לעזור לכם.
פרק 4 – מימדים של דיאלוג
מימד 1: מה. מה קורה פה. מה.
מימד 2: המ. הפ הרוק המ. ןבימ אל ינא. הרופאטמ הז
מימד 3: תום ויהונתן חותכים באגרסיביות מארה"ב אל צ'כיה, איפה שיאן שוואנקמאייר עושה… מה שזה לא יהיה שהוא עושה. מוזמנים להאזין, ולצפות או לצפות ולהאזין. או לצפזין ולהאפות. תלוי בכם.
ושוב, אופן חוקי (או חוקי מספיק) לראות את הסרט ולהבין (כמה שניתן) על מה אנחנו מדברים.
פרק 3 – באו
בשנים האחרונות זה קצת אבד, אבל עד לא מזמן זה היה חלק מהמסורת של צפייה בסרט של פיקסאר: סרט קצר שמוקרן לפני הסרט הארוך ומדי פעם הוא החלק השווה יותר בעסקה.
ובכלל, פיקסאר הם ממש לא רק הסרטים הארוכים שלהם ומורשת הסרטים הקצרים שלהם הייתה מצדיקה את הקיום שלהם גם אם הם לא היו עושים אי פעם סרט שאורך יותר מ-10 דקות.
אז בפרק הנוכחי אנחנו מדברים על "באו", אבל מן הסתם שהיינו יכולים לדבר גם על הציפורים, ג'רי, לו, פייפר, לוקסו ג'וניור או כל אחד מהסרטונים האחרים שלהם.
פשוט בחרנו ב"באו" כי הוא הכי טעים.
בניגוד לפעמים הקודמות, את באו אפשר לראות באופן חוקי וסביר רק בדיסני פלוס. לא שאין עותקים שלו גם לא שם, פשוט בניגוד לסרטים האחרים והישנים יותר, בבירור אכפת יותר לאולפן שתראו אותו שם ולא ביוטיוב.
פרק 2 – פופאי המלח פוגש את סינבאד המלח
פופאי היה אחד מהאיקונים הגדולים של עולם ההנפשה והקומיקס שנים רבות. מסוג הדמויות שגם אם לא ראית סרט שלו, ראית את העיצוב שלו, שמעת על חיבתו לתרד, או ידעת להגיד את היק-יק-יק-יק שלו.
בימינו, נראה שמעמדו פחת – ככה זה כשכבר כמה עשורים אין סדרה חדשה – ובכל זאת פנינו בפודקאסט לאחד מסרטוניו המוערכים ביותר – זה שבו הוא נלחם בסינבאד המלח – על מנת לדבר ולהתלהב מפופאי, התרד, שמן הזית, ועוד.
וכמו בפעם הקודמת, גם הפעם ניתן לראות את הסרט באופן חוקי ביוטיוב.
פרק 1 – אביר ליום אחד
הו, גופי.
מיקי הוא משעמם, דונלד הוא מנייאק אבל גופי? מלך הסלפסטיק ("אף אחד לא יודע לחטוף אגרוף כמו גופי" – ר. ראביט), אב מסור, וכלב. נראה לנו. הוא כלב, באמת? איזה כלב נראה ככה?
בכל מקרה, איך אפשר להתחיל סדרה על סרטי אנימציה קצרים בלי דיסני, ואיך אפשר להתחיל סדרה על סרטי דיסני קצרים בלי גופי? אי אפשר. זה נגד החוזה שחתמנו עליו בדיסני פלוס.
אז אומנם לא מדובר באחד מהסרטונים שבו גופי מסביר לנו מה לעשות, ואפילו לא ממש ברור מי גופי ומי לא בסרט הזה – אבל כך או כך, "אביר ליום אחד" הוא סרט קצר כיפי ומצחיק מהימים שדיסני עוד עשו דברים כאלה.
נ.ב – מה שנחמד בפורמט החדש שלנו זה שהפעם אפשר להצמיד לפרקים שלנו את הסרט עליו אנחנו מדברים כי לרוב הוא נמצא אי שם ברשת באופן חוקי (או גם סתם ביוטיוב באיכות פחות טובה). אז אם אתם לא ראיתם את הסרט ורוצים לתקן את הנושא – 7 דקות ואתם יכולים להקשיב להסכת עם כל המידע שאתם צריכים.
לפחות גופי יותר דומה לכלב ממה שמיקי דומה לעכבר.
(ל"ת)
זה בהחלט עוזר שאפשר לראות את הסרט ממש לפני שמתחילים לדבר עליו.
(ל"ת)
גופי הוא בבירור אפרו-אמריקאי
(ל"ת)
"פופאיי המלח פוגש את סינבד המלח" הוא סרט פופאיי האהוב עלי
(טוב, בתיקו עם A Dream Walking) אבל בניגוד למה שנאמר בפודקאסט – אני ממליץ לצפות דווקא אחרי צפייה בכמה מהסרטים האחרים בסדרה (אלה שבשחור-לבן). הוא הרבה יותר מצחיק כשמכירים כבר את השטיקים הקבועים של הסדרה, ונראה לי שכאשר הוא הופק, זה בדיוק הקהל שאליו כיוונו – צופים שכבר מכירים את הדמות וההיסטוריה המונפשת שלה.
בסרט הזה אפשר לראות, בקטנה, את החוב שתעשיית משחקי הוידאו של ימינו חייבת לסרטי פופאיי של האחים פליישר (Twister Punch!), אם כי הרבה פחות בהשוואה ל-A Dream Walking. אבל הסרט הזה הוא חשוב מבחינה אחרת לגמרי: ריי האריהאוזן, גדול אמני האפקטים של הוליווד, הודה בפה מלא שהוא שאב את הרעיון לאי שנשלט על ידי בריון רשע ומלא במפלצות מהסרט הזה, ויישם אחר-כך ב-"מסעו השביעי של סינבד" וגם "ג'ייסון והארגונאוטים". האריהאוזן, כמו שציינתי בכתבה המקושרת, הוא פחות או יותר אביהם הרוחני של פיטר ג'קסון, ג'ורג' לוקאס, ג'יימס קמרון, טים ברטון ורבים אחרים. אבל הוא חייב לפחות חלק מההשפעה שלו לאחים פליישר.
וואו, הפרספקטיבה בA dream walking נראית ממש מרשימה
(ל"ת)
נכון?
והקטע המדהים הוא שלמעלה מ-40 (!) שנה אחרי שהסרט הזה הופק, יוצר-משחקים צעיר בשם שיגרו מיאמוטו שאב ממנו השראה ליצירת המשחק "דונקי קונג", כשזה בתורו הוביל למשחקי "מריו".
MU הוא סרט ממש טוב
הבעיה העיקרית שלו הוא סרט המשך למפלצות בע"מ
תמלול לפרק 2
למי שמעוניין בדבר שכזה:
https://docs.google.com/document/d/1wTmZ-CVmBnD75K_iGfBWQaZXvNIpuu9z/edit?usp=sharing&ouid=109790365082368779694&rtpof=true&sd=true
ולפרק 4:
https://docs.google.com/document/d/1JbAp_sUnEJn51FFhSFxbnWY5g9_TCrpP/edit?usp=sharing&ouid=109790365082368779694&rtpof=true&sd=true
צפיתי בסרט רק בזכות עין הדג
כי יהונתן כבר הזכיר אותו בפרק על גן היחף, וזאת למרות שידעתי על דון הרצפלט מקודם. הסרט בהחלט… משהו.
אגב, דחויים ולא דחוי, לא?
(ל"ת)
האתגר שלי עם "הרחוב" היא עם עצם היותו סרטון.
לא מבחינת החוזק של הסיפור, אלא מעצם הייצוג שלו כאנימציה. כלומר, האנימציה היא בהחלט מוצלחת (אפילו אם מהבחינה ההיסטורית), אבל היא מלווה בקריינות שבתכל'ס הייתה יכולה להיות גם הקראה של סיפור – האלמנט הויזואלי לא מוסיף שום דבר לסיפור, כי הכל זה tell ולא נשאר שום דבר לshow.
מכתב לחזיר זמין לצפיה ב-yes+
אז כן, זה לא ממש זמין לצפיה לכולם, אבל אם יש פה כאלה שמנויים ל-yes אז להם לפחות זה זמין לצפיה.
הוא גם זמין לצפייה (בתשלום) ב- vimeo
זו השכרה ל-72 שעות בתשלום אבל גם משהו
תודה, הוספתי
(ל"ת)
״יש דבר כזה שנקרא אנימציה רוסית! מה מצחיק?!״
(דורון פישלר, 2013)
תוכלו לדבר גם על ״טנגו״ (פולין, 1981) או שכל הפרקים כבר הוקלטו?
כך או כך, זה סרט מומלץ ביותר.
כל הפרקים כבר הוקלטו
(ל"ת)
באייקון לפני שני עשורים פלוס-מינוס דווקא היה מקרה שבו הקרינו סרט אנימציה שבו החלליות ממסע בין כוכבים, מלחמת הכוכבים ובבילון 5 נלחמות זו בזו
זה לא היה סרט מקומי, מן הסתם פנו למי שיצר אותו וביקשו להקרין. נדמה לי שדבר כזה חוסה עד היום תחת הכותרת של "פארודיה של מעריצים" ואף אחד לא תובע כל עוד מבקשים עליהם כסף (מה שגאינקס כן עשו כשהם מכרו לתקופה מסוימת את סרטי דאיקון על לייזר-דיסק* – ויש סיבה שמהר מאוד הם הפסיקו ודיסק כזה שווה הרבה כסף היום).
בקיצור, כל עוד זה ביוטיוב ופתוח לכולם בלי תשלום, לא נראה לי שיש איזו תביעה בדרך.
* תשאלו את ההורים, אם יש לכם הורים גיקים במיוחד.
ומה בעצם ההבדל בין הסרט הזה לבין עוד מערכון אנימציה של מונטי פייתון?
לא שזה רע, אבל בכל זאת חשוב להניח איזו גדר בין סרט קצר למערכון. (ולמשתמשי היוטיוב שרוצים לצפות בסרט: חשוב מאוד להקפיד לחפש לפי השם של טרי גיליאם באנגלית ושם הסרט באנגלית. חיפוש של דון המקק באנגלית מביא לתוצאות שעדיף שלא הייתי רואה.)
אפשר גם פשוט ללחוץ על הלינק בכתבה
(ל"ת)
פספסתי כי חשבתי בטעות שיש עוד סרט שקוראים לו דון המקק.
(ל"ת)