-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
טווח קצר 12
Short Term 12
שמו העברי של הסרט המצוין כאן אינו השם הרשמי שניתן לו על ידי המפיצים בארץ, וייתכן שהוא יופץ תחת שם אחר.
מוקרן גם תחת השם "בית זמני". סיפורה של מפקחת בבית מחסה לבני נוער בסיכון, חבריה והנערים שחוסים במקום.
תאריך הפצה בארה"ב: 23/08/2013
איך פספסתי את כל ה-11 הקודמים?!
(ל"ת)
רגיש ומתוק.
כשראיתי את "היא" נזכרתי במשפט אחד, שפותח סרט קצר שארול מוריס ביים לקראת אוסקר 2002: בכל פעם שאתה רואה סרט טוב, הוא גורם לך להיזכר בכל שאר הסרטים הטובים שראית. וזה באמת נכון: בזמן "היא", איכשהו נזכרתי ב"וול-E", "מגנוליה", "ממזרים חסרי כבוד" ועוד לא מעט סרטים מהעשירייה שלי, ובזמן "Short Term 12" נזכרתי ב"היא". העניין הוא שבין כל הסרטים האלה אין הרבה מן המשותף – המכנה המשותף היחיד ביניהם הוא עצם העובדה שאני מאוד אוהב את כולם.
למרות שבין "היא" ל"Short Term 12" אין הרבה במשותף מבחינה עלילתית – האחד דרמה ריאליסטית חברתית, השני סרט מדע בדיוני רומנטי – יש משהו בתחושה שהם משרים על הצופה מאוד דומה. ב-ST12, כמו ב"היא", יש משהו מאוד מנחם: גרייס, הגיבורה (בחירת שם אולי קצת ברורה מדי, אבל יפה בכל זאת) מתנהלת במצב של פוסט פוסט-טראומה לאורך רוב הסרט. הסערה שהיא עברה חלפה לפני שנים, ורוב הפצעים שהיא הותירה כבר הגלידו, אבל פעם בכמה זמן יוצא להם עוד פעם לדמם. ובכל זאת, כמו הגיבורה שלו, זה סרט מאוד רגוע ושקט – ובגלל זה, דווקא כשהוא נוגע באותו רוגע ושקט בנושאים קשים באמת, כמו נטישת הורה, התעללות או שימוש בסמים, הוא יכול להיות כל כך כואב.
ברי לארסון היא שחקנית הראשית של הסרט, והיא עושה עבודה נהדרת – גרייס לא מרגישה כמו דמות בסרט, אלא כמו אדם אמיתי, שחי חיים שלמים לפני ואחרי הסרט עצמו. בשנה של הופעות מאוד גרנדיוזיות וגדולות מהחיים, כמו ג'ניפר לורנס ב"חלום אמריקאי", ליאונרדו דיקפריו ב"הזאב מוול סטריט" או קייט בלאנשט ב"יסמין הכחולה", לארסון היא, מבחינתי, יוצאת הדופן, במשחק המאופק ומלא הניואנסים שלה (כמו, דרך אגב, חואקין פיניקס, ב"היא"). אבל העניין הוא שלא מדובר במופע סולו שלה – הסרט מלא בכישרונות חדשים. קייטלין דבר, בתפקיד הילדה החדשה בבית המחסה, מצליחה לצמרר ולעורר חמלה בסצנה אחת בה היא מקריאה סיפור ילדים פרי עטה, קית' סטנפילד, בתפקיד נער שעומד לעזוב את בית המחסה כי בקרוב ימלאו לו 18 שנה, שובר את הלב בסצנה אחת בה הוא מדקלם שיר ראפ על אמא שלו. גם ג'ון גלאגר ג'וניור, בתפקיד מייסון, החבר התומך והחמוד של גרייס, מתוק נורא.
יש משהו מאוד מחמם לב, וגם מעורר השראה, בסרטים על אנשים שמקדישים את עצמם לעשיית טוב למען הזולת. הסרט הזה מתאר לא יותר משלושה חודשים בחייהם של אנשים כאלה. אני לא יכול לחשוב על דרכים חוקיות שבהן אפשר לראות את הסרט הקטן והמצוין הזה, אבל אני כן יכול לומר שהוא מומלץ בחום לכל מי שיש לו שעה וחצי פנויות וחיבור מהיר לאינטרנט.
"טווח קצר 12" נשמע כמו שם של סרט על לחימה עירונית.
(ל"ת)
סרט מצוין
קשה להאמין איך האקדמיה המטופשת התעלמה ממנו, שהרי הוא טוב יותר מכל סרט אחר שהיה מועמד לפרס של בסט פיקצ'ר. אינדי או לא, תגלית של ממש.
מאוד התרגשתי מהסרט, ללא ספק מהבולטים והטובים ביותר של 2013. ברי לארסון מצוינת כמדריכה במעון לנוער בסיכון, חשופה מדי יום ביומו לקשיים הנפשיים של החוסים. המצוקה של הדמויות מתורגמת היטב למערכת שלמה של אמוציות חונקות גרון וריקושטים חדים של רוע אנושי. למרות כל המועקה הזו, ההתפתלות שלה בבטן הרכה נעצרת או לפחות מושהית בגלל תסריט מפלח לב, מהסוג שאינו ממהר לשפוט ולסתום את הגולל על אפשרויות ההיחלצות של מי שניזוקו מהורים אפטיים. דרמת אינדי לא קלה אבל מקסימה בבסיסה.
סרט נפלא ומשחק מעולה
הדמויות האמינות ביותר שראיתי בסרטים מזה זמן רב. הם לא מדברים כמו דמויות. הם מדברים כמו אנשים אמתיים. זה הסרט האמין ביותר שראיתי מזה זמן רב. והוא נהדר.
איזה סרט מהמם!!!
וסליחה על טון הפקאצה, אבל זו הדרך הכי טובה לתאר את התחושות שלי אחרי הסרט הזה. הוא פשוט נהדר. דרמה בדיוק כמו שדרמה צריכה להיות – כנה, מרגשת, אמינה ומחממת את הלב.