צילו של הערפד

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 10 ביולי 2001Posted in: ביקורות

במקור: Shadow
f the Vampireס
במאי: אליאס מריג'
תסריט: סטיבן כץ
שחקנים: ג'ון מלקוביץ',
וויליאם דפו, קארי אלווס,
קת'רין מק'קורמק

הרבה ציפיות היו לי מהסרט הזה. לא ציפיות מהשחקנים (וויליאם דפו וג'ון מלקוביץ'. שאני לא אעשה להם כבוד ואפתח שולחן?), כמו ציפיות מהבחינה העלילתית דווקא – הקונספט.

על פניו הרעיון נשמע אחלה: פרדריק מורו, במאי שאפתן (מלקוביץ') בגרמניה של 1921, רוצה לעשות סרט. הסרט. זה שיהפוך אותו לבמאי מפורסם! אפילו קונספט כבר יש לו: סרט על הרוזן דרקולה, הערפד הטרנסילווני. רק מה, את זכויות היוצרים על הספר הוא לא הצליח להשיג. ביג דיל. זכויות יוצרים, אפשר לחשוב. וכך מורו מחליט לעשות סרט. הסרט. זה שיהפוך אותו לבמאי מפורסם! אפילו קונספט כבר יש לו: סרט על הרוזן אורלוק, הערפד הצ'כוסלובקי.

בהיותו יקה קפדן, בעל מבטא מחריד, עומד מול עיניו חזון אחד בלבד – לעשות את סרט הערפדים הריאליסטי ביותר: הסרט שלידו כל הסרטים האחרים יראו חיוורים וחסרי השתקפות. הסרט שסרטי ערפדים אחרים יעמדו בצילו, ושיזניק את מורו בין לילה לדרגת סמאח רב-תותח.

אבל, אבל, אבל… השחקנית הראשית מפונקת, התסריטאי ומעצב התלבושות לא מרוצים מכך שלא מספרים להם מי ישחק את הרוזן אורלוק, וכאילו לא די בכך, הרוזן אורלוק – הדמות הראשית – המגולם בידי איזה אחד מקס שרק, נחשד בהעלמת אנשי צוות.

כן. החבר שרק (Schrek, אם תהיתם איך מאייתים את זה) מזדהה מאוד עם תפקידו: הסצינות שלו מצולמות רק בלילה, הוא נוהם הרבה, אינו אוכל מזון מוצק, ואי אפשר לתפוס אותו בפנים נקיות מאיפור, או כשהוא בתלבושת אחרת ממה שמצווה עליו התסריט (אגב, גם וויליאם דפו, שמשחק את שרק/הרוזן אורלוק, לא הסתובב על הסט "על אזרחי", אלא רק בדמותו של הרוזן).

ומכאן העניינים רק הידרדרו.

זה התחיל בזה שהייתי צריכה לצלוח בגבורה עילאית בערך 15 דקות של קרדיטי פתיחה מעייפים (חרא מוסיקה, אגב). וזה בסרט שנמשך, כולל הקרדיטים, בערך שעה וחצי.

אחר כך הגיעה סופסוף הסצינה בה מפגישים אותנו עם גיבור הסרט, זה שכנראה נלהב מידי לתפקיד. התברר ששרק, או אולי יותר נוח לכם לכנות אותו הרוזן אורלוק – שהרי הקו המבדיל ביניהם מטושטש, ולא ברור מי הדמות האמיתית ומהו סתם כינוי לצורך כסת"ח – נראה כמו הכלאה לא מוצלחת בין לרץ', המשרת של 'משפחת אדאמס', ואדוארד (זה עם המספריים).
הוא לא מפחיד, מה לעשות. וכשערפד בסרט אימה לא יכול להפחיד – אי אפשר להיכנס לסרט. וכאילו כדי לגחך לגמרי את הדמות, שפת הגוף של אורלוק מזכירה מאוד את ד"ר רשע מ'אוסטין פאוורס', כולל האצבע על השפה. וזה כבר עגום.

זו לא הבעיה היחידה. הסרט – מה לעשות – לא מעניין. הבמאי (אליאס מריג') היה כל כך אובססיבי לעשות סרט על במאי שאובססיבי לסרט, עד שכל מה שאנחנו מקבלים הוא תהליך צילומי הסרט ותו לא.
זה לא רע לגמרי: צריך לזכור ש'צילו של הערפד' הוא מסמך המביא "תיעוד" על המתרחש מאחורי הקלעים של צילומי סרט הערפדים הראשון, 'נוספרטו', שיצא ב- 1922. "מאחורי הקלעים" הנ"ל, הוא אמנם לא יותר ממשחק "מה היה אם" תיאורטי, אבל באמת היו אנשים כאלה, מורו ושרק (אם כי בחיים שרק כנראה היה פחות חיוור).

כמו הרבה סרטי "מאחורי הקלעים", גם פה התוצאה – על המסך שלנו – סתמית בהחלט.
נכון, מידי פעם נעלמים אנשי צוות. אז מה? אז כולם עושים עוד פעם פרצוף של "אמא'לה, מה קורה פה", רק שהפעם זה מצולם בצבע וזה לא לצורך צילומי הסרט. וזהו.
אף אחד אפילו לא נהפך לערפד. אורלוק כבר זקן מדי בשביל זה.

סצינת הסיום, אני מוכרחה להודות, היא הדבר הכי מעניין בסרט: מורו, בניסיון נואש להיצמד לריאליזם ולהקנות לסרט סיום גרנדיוזי ו… מציאותי, כמובן, מתעלם מהמציאות סביבו וכמעט אפשר לראות את הבועה המקיפה אותו כשהוא עובד.
אבל עד כמה שהסצינה הזו מעניינת – היא לא מעניינת.
צפיתי, הפנמתי, נו ו…? מה הלאה?

בעסה.

תגיות: