השנה היא 1943. צוות נחוש אך עצבני של מפציץ B-17 עומד להמריא בשעת לילה מאוחרת מאחד הבסיסים בניו-זילנד לגיחת הפצצה נוספת באוקיינוס השקט. רגע לפני שהמטוס מקפל גלגלים, הצוות מגלה שהם צריכים לאסוף טרמפיסטית – החיילת מוד גארט (קלואי גרייס מורץ) שנושאת עמה צרור מסתורי בעל חשיבות מבצעית עצומה.
כך מתחיל "Shadow in the Cloud", שבהתאם לזמנים הקשים הנוכחיים הופץ ישירות ל-VOD אחרי כמה הקרנות סמליות בבתי הקולנוע בארה"ב. עם ביקורות חיוביות ברובן אבל בלי באז תקשורתי או מותג שאפשר לרכוב עליו, הוא מצליח להיות האחלה סרט הראשון של 2021 – ולעשות את זה בג'אגלינג מרשים בין ז'אנרים וסגנונות.
החצי הראשון של הסרט הוא מותחן אימה. הצוות הגברי, שמבואס מהפלישה הנשית לטריטוריה שלו, משליך את גארט לצריח-הירי התחתי של המטוס ומקווה לשכוח ממנה עד סוף המשימה. גארט לא מתכוונת לשתוק על ההתנהגות הזו ומהר מאוד הסרט הופך להיות מאבק מילולי ברשת הקשר בינה לבין רוב חברי הצוות, שמטיח לעברה כל עלבון סקסיסטי שנמצא בארסנל שלו (ותאמינו לי, זה חתיכת ארסנל גדול). מה שמרשים בחלק הזה של הסרט הוא התחושה האינטנסיבית שהבמאית רוזאן ליאנג והתסריטאי מקס לנדיס מצליחים לתת לסביבת התרחשויות מינימלית: מה שהצופים רואים לאורך רוב חציו הראשון של הסרט זה את גארט כלואה בתוך תא קטן שבו בקושי אפשר לזוז, כשהיא סופגת מהלומות מילוליות מיתר הדמויות – שאותן היא רק שומעת. זה מטריד ומלחיץ יותר מכל מפלצת או רוצח סדרתי.
אלא שאז, לאט-לאט, מתברר לגארט ובעקבותיה גם לחברי הצוות שמלבד המטוסים היפניים שמפטרלים בשמיים במטרה להפיל אותם, משהו מוזר מאוד ומסוכן לא פחות מסתובב להם על המטוס. וכך, בחציו השני של הסרט הוא הופך מדרמת-אימה קאמרית עם מסר נוקב לסרט אקשן חסר רחמים. את ההיגיון כדאי להשאיר מחוץ לסיפור – גם בחצי הראשון של הסרט הוא לא הצד החזק ובחצי השני הוא כבר עף מהחלון ומנוקב באינספור קליעים של מטוסי זירו – ועדיין, "Shadow in the Cloud" מצליח להעביר את התחושה של לחימה במטוסי "המצודה המעופפת" בתוך קן צרעות של מטוסי אויב, על כל המשתמע מכך. המרכיב הבולט בהצלחה של החלק השני של הסרט הוא שוב, קלואי גרייס מורץ. מאשה שנאבקת על המקום שלה בחצי הראשון, היא הופכת לאחת מגיבורות האקשן המרשימות ביותר שנראו על המסך, היט-גירל ועוד אלן ריפלי כפול פיוריוסה בחזקת שושנה דרייפוס. גרייס מורץ ניצבת בחציו השני של הסרט בלב סערה של דם ואש, ויכולה לה.
שתי בעיות מחבלות קצת בחוויית הצפיה ב-"Shadow in the Cloud". הראשונה היא המעבר בין שני חצאי הסרט. מבחינת כתיבה, בימוי ומשחק, הוא עשוי טוב. מבחינת אפקטים, קרה משהו מוזר: אנשי Weta, שעשו עבודה מצוינת לאורך רוב הסרט, כנראה לקחו איזו הפסקת קפה כשהם הגיעו לאמצע, וכך הצופים נדונים לכמה דקות מביכות עם רקעים דיגיטליים שנראים מודבקים ומלאכותיים.
הבעיה השניה היא התסריטאי, מקס לנדיס. האיש שעשה לעצמו שם עם התסריט ל-"כרוניקה בזמן אמת" ומאז שרף את האשראי שנתן לו הסרט ההוא על ייצור סדרתי של דרעק, היה יכול להציג פה קאמבק משמח… אבל קצת קשה לצפות בסרט שמראה כמה הטרדה מינית זה רע והעצמה נשית זה טוב, ואז להיזכר שהדבר הזה הגיע ממעבד התמלילים של מישהו שלא בדיוק נודע בכך שהוא שומר את הידיים שלו לעצמו. מצד שני, את הסרט הזה ביימה אשה, שלפי חלק מהשמועות עשתה שכתוב רציני לתסריט של לנדיס, אז יעשו הצופים והצופות את החשבון שלהם ושלהן.
מבחינתי, לא הייתי ממליץ לוותר על צפיה ב-"Shadow in the Cloud", שהוא כאמור האחלה סרט הראשון של 2021 (ועוד לא הזכרתי את פס הקול האייטיזי הכיפי). אחרי מה ש-2020 נתנה לנו עם "וונדר וומן 1984", באמת נדרשה תזכורת לאיך צריך להיראות ולהשמע סרט אקשן עם גיבורה נשית. "Shadow in the Cloud" הוא סרט שעושה בדיוק את זה. והוא גם ממש אחלה, כבר אמרתי?
למה "גרייס-מורץ"?
גרייס זה השם השני שלה, לא חלק משם המשפחה.
מצטערת, זה פט פיב מאד ספציפי שלי שבדרך כלל מתפרץ בהזדמנויות הנדירות שבהן אנשים עדיין מדברים על אורסון סקוט קארד.
קצת קשה אז נשברים?
' אבל קצת קשה לצפות בסרט שמראה כמה הטרדה מינית זה רע והעצמה נשית זה טוב, ואז להיזכר שהדבר הזה הגיע ממעבד התמלילים של מישהו שלא בדיוק נודע בכך שהוא שומר את הידיים שלו לעצמו. מצד שני, את הסרט הזה ביימה אשה"
באופן אישי, אני לא מוכן לצפות בסרט שבהפקה שלו לא השתתפו לפחות אוטיסט אחד, שני פיסחים וגמד.
לגבי מקס לנדיס
ממש לא יהיה נכון להגיד שכל מה שעשה אחרי כרוניקל היה דרעק. קולנועית, כן. אבל שתי העונות של דירק ג'נטלי שיצר היו מופלאות.
הרגשתי כאילו ראיתי שני סרטים שונים
נכון, בפני עצמו כל אחד מהסרטים האלה היה בגדול סבבה (העדפתי בהרבה את הראשון, אבל אני בכללי בן אדם של אימה), אבל הם לגמרי ובכלל לא עובדים ביחד.
המשמעות של "אימת אקשן" אינה שיש חצי סרט אימה וחצי סרט אקשן והם מסרבים לדבר האחד עם השני.
תודה על הביקורת
ושאלה – איך חוויית הצפייה שלי אמורה להיפגע ממעלליו של התסריטאי? אם הוא חרא של בנאדם ואין לי מושג מזה בכלל (וואלה, מודה באשמה, לעיתים נדירות מאוד אני תוהה לעצמי "מעניין מי התסריטאי של הסרט הזה?"), אז עכשיו שכן הסרט נהיה פתאום פחות טוב?
הדיון הזה נערך פה באתר כבר הרבה פעמים
יש כאלה שיעדיפו לא לצפות בסרט שאחד או יותר מהמעורבים העיקריים בו ביצע מעשים חמורים, לרבות התבטאויות פוגעניות ובוודאי כאשר מדובר בהטרדה מינית.
אז אני מניח שאנשים כאלה גם לא מוצאים טעם לקרוא היסטוריה או כתבים של סופרים מהעבר כי הם בטח היו אנשים נוראיים בחייהם הפרטיים ואנחנו פשוט לא מצאנו עדיין את כל הפרטים אבל בטח מישהו יכתוב מתישהו ספר על כמה קונפוציוס, טולסטוי, עמוס עוז ושכמותם היו נוראיים..
אה…רגע…בעצם – עמוס עוז???
יש ספקטרום.
וכן, אם אתה מנסה להקצין את הנטייה לפסול יצירה עקב היוצר, אז כבר אין לך יותר מה להקצין מאשר מועצת החינוך של סן פרנסיסקו שרצתה לשנות את שמות בתי הספר כי הם קרויים על שם אנשים נוראיים כמו ג'ורג' וושינגטון ותומאס ג'פרסון.
חזרו בהם, אגב
אבל כן
כן, כי למרות הכל יש גבול היכנשהו.
(ל"ת)
יש פה המון הבדלים
קודם כל, יש הבדל בין "ללמוד על" ל"לקדש את". בית ספר שקרוי על שם מישהו זאת אמירה עכשווית שהמישהו הזה הוא אדם ראוי להערכה וכבוד, והורדת שם מבית ספר לא אומרת בשום צורה בכלל "מחיקת היסטוריה". בגרמניה אין בתי ספר על-שם אדולף היטלר, אבל זה לא מפריע לגרמנים ללמוד עליו. אין שום מניעה ללמוד על אנשים מהעבר בתור היסטוריה, תוך כדי הכרה בבעיות שלהם, ומבלי קידושם כיום.
הבדל נוסף הוא שכשאדם חי, צריכת יצירות שלו מעבירה לו כסף ומשדרת לתעשייה שהוא מותג ששווה לעבוד איתו. לאבקראפט ועמוס עוז לא ירוויחו מזה שאקנה ספרים שלהם, אבל מקס לנדיס ירוויח מזה שאשלם על צפייה ב-Shadow in the Cloud. (גם אם בעקיפין, דרך זה שזה ישדר לתעשיה להמשיך לעבוד איתו.) וזה שיקול לגיטימי לעשות.
לא לצפות זה משהו אחר
אבל תוך כדי צפייה, מי חושב על זה? הדבר היחיד שמעניין אותי באמצע סרט זה מה הולך לקרות עכשיו
מה הקטע עם דירוג ימד"ב של הסרט הזה?
נראה שבקרב המבקרים הדיעה המקובלת היא שזה אכן סרט אחלה למדי, אבל בימד"ב הציון שלו כרגע הוא 4.7 – ציון כל כך נמוך שכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו באופן "טבעי" בלי התגייסות מכוונת של קהילת המשהו. אז את מי הסרט הזה עצבן? שונאי מקס לנדיס? או שלהיפך, הוא פרוגרסיבי או סנופלייקי או משהו מדי?
אין לי מושג
אבל שמפתיע זה שהסתכלות בפילוג בפנים לא מציג הבדל גדול בין קבוצות כלשהן כמו שהייתי מצפה – הציון אצל נשים וגברים הוא אותו דבר, וגם בין טווח הגילאים (טוב, משתמשים מתחת לגיל 18 יותר קרובים ל-6, אבל יש איזה 5 מהם) וגם בתוך "אלף המדרגים הכי פעילים". המקום היחידי שיש קצת הבדל הוא בין משתמשי ארה"ב (5.0) למשתמשים מחוץ לארה"ב (4.7).
אז אומנם אפשרי שיש כאן הטייה כלשהי, אבל או שהשקיעו והלכו ודירגו נמוך בכמה וכמה אתרים (גם בלטרבוקסד ורוטן הציון נע באזור 2.5 מתוך 5) או שבאמת זה סרט "למבקרים", למרות שאין לו אף מאפיין שאני רואה שהופך אותו לכזה.
אין לי שום הסבר פרט לשנאה מאורגנת כלפי לנדיס
כלומר, כן, האיש הרוויח את השנאה אליו לגמרי ביושר, ועדיין ישנם שניים-שלושה פרויקטים שלו בסדר גודל משמעותי יותר שאפשר להיטפל לציון שלהם בימד"ב.
ויתכן שאני זוכר לא נכון
אבל נדמה לי שכשכתבתי את הביקורת, ציון ימד"ב היה יותר גבוה משמעותית – סביבות ה-7. אבל שוב, אני לא בטוח.
לא, הוא תמיד התחיל באזור ה-5
(ל"ת)
לפחות מההביקורות בימדב נראה שרוב המתעצבנים שייכים דווקא לצד האנטי פמיניסטי. נגיד המון פעמים חוזרים שם על הטענה שלא היו טיייסות בתקופה הזו ולכן לא יכול להיות שהיא טסה בעבר כמו שהיא אומרת.
טענה לא נכונה בתכלית,
כי לא רק שהיו טייסות, בחלקן מפורסמות מאוד, די מהר כבר בתחילת ימי התעופה, אלא שבזמן המלחמה היו בערך 1100 טייסות של ה-Women's Air Force Service האמריקאי ומקבילו הבריטי, שעסקו בהטסת מטוסים מכל הסוגים והמינים מהמפעלים לבסיסים של היחידות הלוחמות (ובבדיקת מטוסים חדשים, ולפעמים גם בגרירת דאוני מטרה לאימונים). ככה שכן, היא בהחלט יכולה הייתה להיות גם טייסת עם נסיון בהטסת 'מבצר מעופף'.
(טרם ראיתי את הסרט).
זה, אגב, נאמר במפורש בשיקופית לפני כותרות הסיום של הסרט
לא שהסרט הזה נועד באיזשהי צורה להיות אמין מבחינה היסטורית.
לא ראיתי את הסרט אז אין לי דעה אבל
לכתוב ביקורת על סרט תוך כדי הזכרת הבמאי והתסריטאי זה קצת א' ב' של ביקורות קולנוע. אני לא יודע אם זה טוב או לא טוב, אבל זה בהחלט לא "מהיום". בנוגע לשאלה אם זה צהוב או לא, קשה לקבוע: אין ספק שלא פעם מאפייני אישיות של היוצרים משתקפים ביצירה שלהם ומשפיעים עליה ועל כן יש משמעות כלשהי לחיים שלהם בבואך לבקר/לנתח/לפרש את היצירה. אולי לרוב היא מועטה יותר משאפשר לחשוב, אבל לזרוק את כל העיסוק ביוצרים כ"מדור רכילות" זה לדעתי לא נכון (אפילו אם לא פעם הייתי שמח שהיה יותר ניתוק בין יוצר ויצירה, שהיה מאפשר ליצירות לנשום באופן יותר אובייקטיבי ולא כחלק מקאנון של במאי/שחקן/זיכיון כלשהו). בקיצור, זה לא מהיום, לא רכילות, וכן משנה.
כל זה לא מבטל או סותר כל דבר אחר בהודעה שלך, בגלל שכאמור – אין לי מושג אם הסרט הזה טוב או לא.
שמע החלטתי לפתוח שתי ביקורות על סרטים שיצאו בזמן האחרון ויצא לי לראות,
האחד חדשות העולם הגדול – זה מה שכתבו על הבמאי: "עד כה הכרתי את פול גרינגראס כבמאי שפורח כשהמצלמה שלו רועדת ופעמוני הטרגדיה מצלצלים, אך כנראה שאותן שנות אובססיה אודות מטוסים חטופים, ספינות פיראטים בסומליה ונערים מתים במחנה קיץ עייפו את גרינגראס שלנו, והוא רוצה לעשות משהו נעים יותר. אל תטעו, כן? זה לא ש-"חדשות העולם הגדול" הוא סרט רגוע ואופטימי, אבל ביחס לרפרטואר האימה-המציאותית-והאקטואלית שהורגלנו לקבל מהבמאי, סרט מסע עם טום הנקס וילדה במערב הפרוע, ובלי מצלמות בהתקף אפילפטי, זה הכי רגוע שקיבלנו ממנו מאז… הממ… מאז ומתמיד."
יש גם משפט סיום: "בכל אופן אם אם אתם באים אל "חדשות העולם הגדול" אל תעשו זאת כי זה סרט של פול גרינגראס (כי ברובו הגדול הוא לא) ואל תעשו זאת כי אתם מחפשים מערבון אכזרי מדמם."
סה"כ מדובר בביקורת שמשלבת את היצירה כחלק מהרפרטואר הקיים של הבמאי, ומשתמשת בעבודות קודמות כנקודה השוואתית לסרט החדש.
הסרט השני זה Locked Down וזה מה שכתבו על הבמאי: "הבימוי, פרט להחלטות העקרוניות שציינו, לא מוריד ולא מעלה – דאג לימן הוא מהבמאים ה"בלתי נראים" האלה שקשה לחוש את המגע שלהם והם באים לעשות את העבודה, ונו, הוא אכן עשה את העבודה."
שוב דיבור ענייני על היצירה כחלק ממכלול יצירות שיצר הבמאי.
עכשיו בוא נקרא מה כתבו על הסרט הזה:
"הבעיה השניה היא התסריטאי, מקס לנדיס. האיש שעשה לעצמו שם עם התסריט ל-"כרוניקה בזמן אמת" ומאז שרף את האשראי שנתן לו הסרט ההוא על ייצור סדרתי של דרעק, היה יכול להציג פה קאמבק משמח… אבל קצת קשה לצפות בסרט שמראה כמה הטרדה מינית זה רע והעצמה נשית זה טוב, ואז להיזכר שהדבר הזה הגיע ממעבד התמלילים של מישהו שלא בדיוק נודע בכך שהוא שומר את הידיים שלו לעצמו. מצד שני, את הסרט הזה ביימה אשה, שלפי חלק מהשמועות עשתה שכתוב רציני לתסריט של לנדיס, אז יעשו הצופים והצופות את החשבון שלהם ושלהן."
האם ראית בביקורות הקודמות אזכרה למין של הבמאי \ במאית – האם זה אמור לעניין את הצופה?, האם זה משפיע על איכות הסרט?.
האם ההתייחסות למקס לנדיס היא עניינית ליצירה שלו?
אני חושב ששנינו מסכימים, האובייקטיביות בקשר ליוצרים פשוט לא קיימת יותר.
ויש בעיה היום שאיכות הסרט היא שנייה לאג'נדה הפוליטית \ חברתית שהיוצרים מאמינים בה ורוצים לקדם ועד כמה המבקרים מסכימים עם האג'נדה הזו.
יש לא מעט סרטים שנעשו על ידי אנשים מבחילים, אבל האמת האנושית שקיימת בתוכם, וההנאה של הצופים מהסרט לא מושפעת מזה בכלל – שכן טבע האדם, הטוב והרע קיימים בכולנו.
ברמה האישית אני לא מאמין במשפטי שדה שנעשים על ידי המון זועם אבל גם אם מישהו חושב שזה מה שצריך עכשיו אפשר לפחות לבקש שזה ייעשה במקום אחר ולא בביקורת על סרט.
ואם כבר ביקורת על סרט אז לפחות לא בעין הדג – ביקורת סרטים לאנשים שלא אוהבים ביקורת סרטים…
אוקיי, אבל עכשיו אתה מתייחס לא לעצם ההתייחסות לבמאי
אלא לאופן ההתייחסות הספציפי כאן – זה משהו שונה.
אני בהחלט חושב שכשסרט עוסק בהטרדה מינית ומתגלה שהיוצר שלו הוא כזה, זה צובע את היצירה באור מסוים, כי סרט הוא מעין הצצה למוחו של היוצר שלו לא פעם, והשאלה "איך מטריד מינית תופס הטרדות מיניות" היא, נו, לכל הפחות רלוונטית ליצירה. אולי היה אפשר להרחיב קצת על הבמאית, אבל אין ספק שנושא שבו יש את שתי הקצוות שלו (ואמנם לא נכתב במפורש שהבמאית הוטרדה מינית, אבל בהתחשב בכך שכמעט ואין אישה שלא הוטרדה בצורה כלשהי, וספציפית בהוליווד, אז אפשר להניח) אומר שעל תסריט שעוסק בנושא "חם" עבדו אנשים משתי הקצוות שלו. האם יש בזה משהו "צהוב"? אולי יותר מתיאורים אחרים שנתת, אבל אני לא בטוח שהצהוב הזה פחות רלוונטי ליצירה במקרה הזה: זה לא "מקס לנדיס מטרידן ועל כן הסרט שהוא כתב על דובי קטן שמנסה להפוך לאופה הלחם הטוב ביותר" הוא פסול, אלא "מקס לנדיס מטרידן כותב סרט על הטרדה מינית". יש קשר.
אבל בכל מקרה, אם השאלה היא ספציפית על ההתייחסות הפעם ולא על עצם אזכור הבמאים והתסריטאים, אז רוב מה שבאתי להעיר עליו נמצא בהסכמה בינינו.
זה היה אמור להיות תגובה לאלעזר כמובן
סליחה
שאלה בנוגע לתסריט
בדף הטריוויה על הסרט בימד"ב הטענה הזו מופיעה (והיא עולה בקנה אחד עם העובדה שהיא נתנה גם לעצמה קרדיט על הכתיבה), יחד עם הטענה של לנדיס שהסרט נאמן ב90% לתסריט המקורי. וזה הגיוני כמובן שכל צד יטען כך.
לסיכום הם כותבים שהתסריט הנ"ל זמין לצפייה ברשת ולשיפוט שלנו.
סתם מתוך עניין – האם מישהו במקרה ערך את הבדיקה הזו?
קשה לדעת כי אני לא יודע איזה דראפט ומה ולמה
אבל אם הדראפט שראיתי וקראתי נכון – לנדיס צודק. זה 90% (אולי 80%) תסריט שלו, עם שינויים ברמת הדיאלוגים.