כל דבר טוב מגיע לסופו, ועכשיו גם הפודקאסט על סרג'יו ליאונה עושה זאת עם הסרט ששמו השני, כך תום שפירא טוען, הוא "הסיפור שאינו נגמר".
את הפרקים הקודמים ניתן למצוא כאן. ממש מתחת לשורה הזאת תוכלו לשמוע את הפרק, ומתחת פירוט כללי של הפרק, ומתחת לזה: סקר סרג'יו ליאונה הגדול! (באופן יחסי).
00:00-00:44 – פתיח
00:45-5:10 – במסורת של סרג'יו ליאונה אנחנו מתוחים דברים שלא לצורך: הנה הפרק התשיעי שלנו על במאי שביים שבעה סרטים
05:11-10:00 – הסרט הזה כל ארוך שהוא הגרסה המקורית של בדיחות Yo mamma so fat – ועדיין לא ראיתם את הגרסה המלאה.
10:01-14:50 – כשמדברים על פושעים צריך להיזהר. אגב, ידעתם שארנון מילצ'ן מופיע בסרט הזה?
14:51-21:34 – יש בסרט הזה כל כך הרבה דברים מוצלחים ברמה הפרטנית, ובכל זאת הוא לא ממש עובד כיצירה שלמה.
21:35-29:00 – שליש פרק, זמן טוב להזכיר שיש לסרט הזה עלילה (ואפילו הרבה ממנה).
29:01-37:55 – בסרט הזה יש יותר דמויות נשיות מכל הסרטים האחרים של ליאונה ביחד. הבעיה שהדמויות האלו לא בהכרח מקבלות יחס טוב יותר מהתסריט.
37:56-46:00 – הצילום בסרט הזה יפה מאוד, כבר אמרנו? וגם אלים מאוד (לפחות ביחס לסרטים האחרים של ליאונה)
46:01-51:13 – הסרט הזה מונח על הכתפיים של ג'יימס וודס ורוברט דה-נירו ואי אפשר להגיד שהם לא מנסים.
51:13-61:07 – מה הקשר בין הסרט הזה לצבי הנינג'ה? עמוק יותר ממה שאתם חושבים.
61:08-64:30 – מה היה קורה אם ליאונה היה שורד לעשות עוד כמה סרטים?
64:31-68:30 – הדירוג הסופי, המוחלט והאובייקטיבי של כל סרטי סרג'יו ליאונה מהטוב לרע (ודרך המכוער)
68:31-69:30 – נעימת סיום
מה הסרט הטוב ביותר של סרג'יו ליאונה?
- הטוב, הרע והמכוער (63%, 35 קולות)
- היו זמנים באמריקה (14%, 8 קולות)
- היו זמנים במערב (13%, 7 קולות)
- בעבור חופן דולרים (5%, 3 קולות)
- הצלפים (4%, 2 קולות)
- בעבור חופן דינמיט (2%, 1 קולות)
- ימי פומפיי האחרונים (0%, 0 קולות)
- הקולוסוס מרודוס (0%, 0 קולות)
- קוראים לי אף אחד (0%, 0 קולות)
מס' מצביעים: 56
זה נגמר
היה כיף וכיף שהיה. בעיקר לחזור לסוג של שגרה משימתית של צפיה, מחקר, הקלטות ועריכה.
אם יש דבר שלמדתי מהסדרה הזו זה לחשוב על מי שהוא, עדיין, הבמאי האהוב עלי, באופן יותר ביקורתי. מה שנראה בקושי בצפיה בכל סרט בנפרד (אפילו אם ראיתם את כולם לפני הפודקאסט הזה, חלקם מספר דו ספרתי של פעמים) נהיה ברור כשרואים את כולם ברצף: ליאונה איום ונורא בכתיבה וביום דמויות נשיות (חצי פלוס מהמין האנושי), המערב שלו (שמתיימר לפרק את הקלישאות והמיתוסים של סרטים קודמים) נותר לבן וגברי וככל שהוא מתרחק מאזור הנוחות שלו ככה האיכות שלו כיוצר יורדת.
מעניין אותי אם אני אחוש אותו הדבר אם נעשה בעתיד דומה על במאים אחרים שאני אוהב (האחים כהן, ג'ון בורמן) ? כרגע, זה יצטרך לחכות. יש לנו תוכניות לפודקאסטים נוספים אבל לא בהכרח באותו מתווה….