לסרג'יו פנית, פרק 2: הקולוסוס מרודוס

ממשיכים עם המיני סדרה שמתמקדת בבמאי המערבונים האהוב – סרג'יו ליאונה. בכל פרק אביעד שמיר ותום שפירא ידברו על סרט אחר של ליאונה – החל מהסרט הראשון שלו, "ימי פומפיי האחרונים", עליו אין לו אפילו קרדיט, ועד יצירת המופת הארוכה כמו הנצח, "היו זמנים באמריקה".

והפעם, לשם שינוי: עם סרט שגם אשכרה רשום שהוא ביים אותו. את הפרק הקודם ניתן למצוא כאן. ממש מתחת לשורה הזאת תוכלו לשמוע את הפרק,  ומתחת פירוט כללי של הפרק.

סרג'יו פנית פרק 2:

00:00-00:44 – פתיח

00:45-04:00 – למה הסרט הראשון של סרג'יו ליאונה הוא בכלל הסרט השני שלו, ואיך הבמאי שמזוהה יותר מכל עם בוקרים ואינדיאנים עשה שני סרטים ברצף שמתרחשים בכלל בתקופת החרבות והסנדלים.

4:01-07:00 – אנשים מפיניקה מכניסים את רודוס לפאניקה בשעה שאביעד ותום מדברים על ההיגיון בלבנות לאל השמש פסל דווקא עמוק בתוך המים.

07:27-11:00 – "הקולוסוס מרודוס" הוא בעצם רימייק של "ימי פומפיי האחרונים", רק עם הרבה יותר תקציב וטיפה יותר כישרון

11:01-17:00 – מה כן השתנה? עכשיו כשכל ליאונה יותר במוצר הסופי אפשר להתחיל לראות ניצנים של סגנון הביום שלו והתמות שמעניינות אותו ככותב. גם חוש ההומור שלו ניכר יותר לעין.

17:01-22:20 – סרג'יו ליאונה לא יודע לכתוב נשים, לא יודע לביים נשים ולא ממש בטוח שהן קיימות רוב הזמן. הוא כן טוב בבימוי נבלים וליצור אווירה של איום.

22:21-31:00 – האטרקציה העיקרית של הסרט הזה הוא לא השחקנים שלו,, או העלילה, או הבימוי – זה פסל גדול. ורמת העניין בהתאם.

31:00-38:00 – סרג'יו ליאונה הקולנוען מול סרג'יו ליאונה הסינפיל, ואיך אחד מהם עזר ליצור את האחר.

38:01-43:00 – מדברים על העיניים של ליאונה ועל הדרך בה ליאונה מצלם עיניים – פשוט אין בסרט הזה מספיק פרצופים זכירים.

43:01-44:53 – סוף דבר, סוף הסרט ותקווה לעתיד

44:54-46:00 – נעימת סיום