ביום חמישי הבא יגיע לארץ "מכסחות השדים", הגירסה החדשה והנשית של "מכסחי השדים", וזה יהיה טוב! אולי! ואולי לא. לא נדע עד שלא נראה אותו. אבל שבוע לפני כן, מגיעים מכסחי השדים המקוריים. אנחנו נהיה בסינמטק הרצליה, חוגגים את יציאת הסרט החדש באמצעות צפיה בסרטים אחרים.
ספציפית: "מכסחי השדים" המקורי מ-1984, ו"מכסחי השדים 2" מ-1989, שני הסרטים עם הצוות המקורי והבמאי המקורי. שניהם בדאבל-פיצ'ר, בכרטיס אחד. וזה כולל גם הרצאות קצרות שלי (היי, אני דורון) בין הסרטים, כי ככה הדברים האלה הולכים. סינמטק הרצליה, יום חמישי, 14.7, החל ב-20:00.
מחיר: 36 ש"ח לכל החבילה. אפשר לקנות כרטיסים מראש כאן.
אירוע פייסבוק: כאן.
ועכשיו שיר!
יש גם הקרנות אחרות ומעולות שאמורות לקרות בקרוב בסינמטק הרצליה, אבל אני לא רוצה להזכיר אותן כרגע נגד עין הרע. בכל אופן, אולי תתעניינו גם ב"דיסנילוגיה: פרק 1", הרצאה ארוכה על תולדותיה המשונות של חברת דיסני והנסיכות שלה, שתיערך בסינמטק תל אביב ב-22.7 ובסינמטק חיפה ב-28.7. כדי להתעדכן בהרצאות אחרות שאני עושה – על משחקי הכס, סיפורים מפחידים שקרו באמת, ועוד דברים – אתם מוזמנים לעמוד הפייסבוק דורון פישלר נגד העולם.
קלאסיקותתתתת
הקרנה כפולה של הסרטים הקלאסיים. חבל שלא אוכל להיות שם כי זה סרט שצריך לראות עם מעריצים
שד המרשמלו - הסכנה האמיתית
https://youtu.be/RJa4kG1N3d0
די עמדו במבחן הזמן.
זו לא הייתה הצפייה הראשונה שלי, אבל עברו הרבה שנים, אז הרבה מזה הרגיש חדש עבורי.
1. ההומור פשוט עובד, בעיקר בזכות קאסט שהסרטים האלה נתפרו למידותיו באופן מושלם.
2. פיטר ונקמן הוא דושבאג רציני, אבל הכריזמה של ביל מוריי איכשהו מאפשרת לנו לסלוח לו.
3. היו כמה סצינות בהן סיגורני וויבר פשוט עינטזה. קצת מבזה, אבל אייטיז, מה לעשות.
4. הסרט השני ניסה קצת יותר מדי לשחזר את הראשון. אפילו הפרידו את סיגורני וויבר וביל מוריי בהסבר קלוש, רק כדי שיוכלו לחזור על העלילה בה הוא מתיש אותה בחיזוריו, בזמן שידיד (נמוך, משום מה) מנסה להתחיל איתה ללא סיכוי.
5. רגע הניצחון של הצלבת הזרמים בסרט הראשון, היה הרבה יותר מספק מאשר לשיר קומביה כנגד הרוע בסרט השני.
וגם במבחן המרשמלו
(ל"ת)
ברצינות?
סיימתי עכשיו לראות את "מכסחי השדים" המקורי, והצפייה בו הזכירה לי את "הראיון". גם מסביב לסרט ההוא היה חתיכת סיפור וכל האינטרנט רעש וגעש ואז צפיתי בו וחשבתי "…זהו? על זה כל המהומה? באמת?". אני מניח שאי אפשר להשוות צפייה בסרט בפעם הראשונה בילדות וצפייה בו בפעם הראשונה בגיל 24, אבל אני באמת מנסה להבין איזה חלק יקר מפז בילדות של אנשים הם מרגישים שנשדד מהם בגלל הריבוט החדש. הבעת הפנים האחת של ביל מארי? הבדיחות המטופשות? האפקטים המביכים (אפילו לזמנו)? הסרט הזה לא מצחיק, לא חכם ופשוט לא מעניין. לקראת הסוף הרגשתי שאני ממש צריך להכריח את עצמי להמשיך לצפות ולא לעבור לנצל את הזמן בדרך יותר טובה. זה פשוט….סתם סרט. על זה ברצינות כל ההמולה? עולם, אתה מאוד מוזר לפעמים…
אני יודעת שזאת הדעה שלך
אבל להגיד שהסרט לא מעניין זה לרוב אומר שאין בו משהו מיוחד או סתם יוצא דופן.
אולי הסרט הפך לכל כך אייקוני בגלל שקל לזכור ממנו דברים מיוחדים, עצם זה שמופיעה בסרט מפלצת מרשמלו ענקית זה דבר שראוי לזכור.
ובעיניין הקומדיה שבסרט… זה באמת עיניין של טעם, זה בסדר וגם בריא לא לאהוב משהו שכולם אוהבים אבל אתה בעצמך הודעת ש"הסרט הזה לא מצחיק" וגם אני מודה שלא התפוצצתי מצחוק בפעם הראשונה שראיתי אותו אבל לדעתי זה משעשע.
אני חושבת שמגיע לסרט הזה תואר קלאסיקה למרות הבעיות בו.
קשה לי להתיחס לאיכות של הסרט כי לא ראיתי אותו משהו כמו 25 שנה
אבל במרחק כזה של זמן העניין הוא לא האיכות הכללית של הסרט, אלא האייקוניות והזכירות שלו. מעט מאוד סרטים (היום וגם אז) טרחו ליצר מעטפת כל כך זכירה לסרט – מהלוגו, דרך שיר הנושא הקליט ועד המדים והגאדג'טים הכל כך יחודיים. מדובר לא רק בסרט שכמעט כל מי שצפה בו זוכר ממנו משהו, אלא כזה שגם אנשים שלא צפו בו מעולם יזהו בתוך דקה של צפיה באחד מרגעי השיא שלו באיזה סרט מדובר. קשה לי לחשוב על הרבה סרטים מאז שיצרו מעטפת כל כך מדוייקת ("גברים בשחור" הוא אולי הכי קרוב מהבחינה הזו).
כן, אבל זכירות זה משהו אחר
יכול להיות שאנשים גם יזכרו במשהו אם תראה להם תמונה של כרטיס אשראי עטלפי או חליפת עטלף עם פטמות, אבל אני בספק שאצל רובם זה יעלה זכרונות נעימים. נכון שיש בסרט כמה וכמה דברים שאנשים מזהים גם היום ויש לא מעט רפרורים אליו בתרבות הפופ, אבל זה לא אומר בהכרח שהסרט טוב. זה לא הסרט הראשון ולא האחרון שראיתי שנחשב "קאלסי" או "אייקוני" ופשוט שיעמם אותי. כמובן שחווית הצפייה קשורה גם לתקופה וכנראה שהיה הבדל אם הייתי צופה בו לראשונה בילדות או גדל באותה תקופה, אבל הדברים האלה לא קרו. צפיתי בו לראשונה היום, והוא לא הרשים אותי בכלל.
גם אני לא ממש מתלהב מהסרט אבל מפריעה לי ההערה על ביל מארי
כלומר, כל הרעיון בהומור Deadpan (שמארי הוא אולי לא המלך שלו, אבל בהחלט נמצא למעלה) הוא ההבעה הקפואה בזמן שהדיאלוג עושה את שלו. זה סוג מסוים של הומור וסוג מסוים של דמות שדרוש לה הבעה אחת. לשים איזה ג'ים קארי או אנדי סמברג בתפקיד היה הורס אותו , אפילו אם הוא היה עושה עשרים סוגי פרצופים.
תדמיין את דיאלוג ה"לאיש הזה אין זין" כאשר יש לו יותר מהבעה אחת. זה פשוט לא עובד, כי זה יוצר איזה קריצה לקהל של "זאת בדיחה!!" שממש לא מתאימה לדיאלוג הזה. כל ההפתעה בבדיחה מגיעה מהרצינות וחתימת הפנים של מארי.
כן, אבל
ביל מאריי הוא המלך של ה-Deadpan. כן. אבל.
כשראיתי את הסרט שוב, בהקרנה בשבוע שעבר, גיליתי שאין לי מושג מה עובר על ביל מאריי. ליטרלי. הוא אומר *הכל* באותו טון נטול-הבעה, במידה כזאת שאני פשוט לא יודע מתי הוא אמור להיות רציני, מתי הוא ציני, מתי הוא מתרגש, מתי הוא צוחק, מתי הוא בוכה. כתוצאה מכך פשוט אין לי מושג מה זאת הדמות שלו. הוא מאמין ברוחות, או בחברה, או באהבה, או מה? הוא נגד, הוא בעד? אני פשוט לא מבין. הדבר היחיד שאני יודע עליו הוא שהוא סטוקר קריפי שלוקח איתו לדייטים חומר הרדמה, מסיבה שאני מעדיף לא לחשוב עליה, אבל זה עניין אחר.
לא ראיתי את הסרט לאחרונה, אז הרושם שלך יותר טרי משלי
אבל אני תפסתי אותו כציני אגואיסט. בניגוד לחברים שלו שעושים את זה מתחושת שליחות או מחקר המדע, פיטר ונקמן עושה את זה באותה אדישות שהוא עושה כל דבר, בתקווה שייצא לו מזה משהו. אין לו בסרט תהליכים רגשיים כלשהם (פרט אולי לרגע שבו הוא הסתליים) ולכן גם בסרט ההמשך הוא בערך הראשון שיוצא החוצה מהתהליך. הוא דמות שאכפת לה נטו מעצמו ורק מעצמו.
יהיה שידור חוזר להרצאה הראשונה על דיסני באזור המרכז?
לא הוגן לקבוע כבר מעכשיו הרצאה שנייה לספטמבר כשהרבה פספסו את החלק הראשון.
ברור שיהיה.
(ל"ת)