בואו נדבר קצת על קלאסיקה.
סדרת "הנוסע השמיני" – טוב, שני הסרטים הראשונים – היא סוג של נס. "הנוסע השמיני" הראשון ("Alien"), שביים רידלי סקוט הצעיר ב-1979, היה קלאסיקה בתחומו (סרטי אימה עתידניים ואווירתיים), עד כדי כך שעד היום הוא נחשב לאבטיפוס שאותו כולם מחקים. הדבר הנכון לעשות עם סרט כזה הוא לעזוב אותו בשקט ולא לעשות לו סרטי המשך לעולם. אבל אתם יודעים איך זה, ולסרט נוצר המשך: "שובו של הנוסע השמיני" ("Aliens"). לבמאי סרט ההמשך, איזה צעירונצ'יק בשם ג'יימס קמרון, היתה החוצפה להחליף ז'אנר לחלוטין, ובמקום מתח ללכת על אקשן. ואיכשהו, במקום להחריב לגמרי את הסדרה, "שובו של הנוסע השמיני" הפך לקלאסיקה בתחומו (סרטי אקשן עתידניים עם מפלצות), עד כדי כך שעד היום הוא נחשב לאבטיפוס שאותו כולם מחקים.
אלה שני סרטים אדירים. הראשון מפחיד, השני מלהיב ומגניב, ויש שם גם סיגורני וויבר, והדבר הזה עם השיניים. והסצינה של הארוחה. ואפקטים פרקטיים מהמדהימים שנוצרו אי פעם.
(אחרי זה היו גם שלישי, ורביעי, ו"הנוסע השמיני נגד הטורף" ו"פרומתיאוס". אנחנו לא מדברים עליהם. אנחנו לא מדברים עליהם לעולם).
את סרטי "הנוסע השמיני" צריך לראות על מסך גדול – צריך, אבל בדרך כלל אי אפשר, כי זה היה ממש מזמן. אז מה דעתכם על ערב שלם של חייזרי גייגר מבעיתים?
בקיצור: יום חמישי, 26.6, סינמטק הרצליה: מרתון "הנוסע השמיני". זוהי תכנית האירוע:
19:30 הנוסע השמיני (הגירסה הקולנועית המקורית)
21:30 הפסקה
21:45 הרצאה קצרה של דורון פישלר (אני) על תולדות הנוסע, וכמה קטעי בונוס
22:00 הנוסע השמיני 2 (גירסת הבמאי)
24:15 (בערך): סיום ההקרנה
מחיר: 45 ש"ח לחבילה כולה.
לקנות כרטיסים: אפשר פה!
להקרנה אין הגבלת גיל רשמית, אבל שימו לב ש"הנוסע השמיני" הוא סרט מפחיד שכולל אלימות גופנית ולא מומלץ לילדים.
(ורק כדי שתוכלו להתכונן מראש להקרנות עין הדג ביולי-אוגוטס: אתם יכולים לצפות ל"קצה המחר", "הטוב, הרע והמוזר", וטרום-בכורה של "הרוח העולה").
מוחא נחרצות נגד ההשמצה על ההמשך השלישי
אני עדיין זוכר איך בערך לפני 10 שנים ישבתי בבית וראיתי ב-DVD את ארבעת הסרטים זה אחר זה. למרות שמאוד אהבתי את השני ואת הראשון, אני חייב להודות שאת השלישי אהבתי אפילו יותר. אולי הוא פחות חשוב קולנועית כבסיס לז׳אנר של סרטים, אבל הוא לקח את הסדרה למקום אחר לגמרי, שלפחות בשבילי היה הכי מהנה מבין כל הסרטים.
אמנם לא ראיתי עדיין אף אחד מסרטי הנוסע השמיני
חוץ מפרומותיאוס אבל גם אני הופתעתי מהחוסר האהדה לשלישי מאחר ששמעתי שאותו ביים איזה צעירונצ'יק בשם דייויד פינצ'ר.
אם כבר חילול הקודש
אז בעיני להכליל את פרומתאוס כחלק מהסדרה זה חילול הקודש (שבוצע על ידי האולפן אבל אנחנו רגילים לאולפנים שעושים מעשים נוראים)
השלישי שרוי במחלוקת.
יש כאלה שמדרגים אותו כטוב מבין הסרטים. זה תמוה מאוד בעיני – השלישי, ברור, הוא רחוק מאוד מהתהומות האיומים שאליהם הפרנצ'ייז נפל בהמשך עם "נגד הטורף" וכאלה, ויש בו שתיים-שלוש סצינות גדולות, אבל הוא לא כל כך טוב. והוא מבצע בעלילת הסדרה פשעים איומים כבר בדקות הראשונות שלו.
וכן, זה פינצ'ר. הסרט הראשון שלו. הוא נהיה טוב מאוחר יותר.
גם מבחינתי
הסרט היה פשע נגד האנושות בגלל הפתיחה שלו. אם אפשר למחוק אותה ולחשוב עליו בתור סרט מנותק לגמרי מהסרטים הקודמים בסדרה, הוא סביר. אי אפשר לחשוב עליו ככה ולכן אני לעולם לא אראה אותו שוב.
צפיתי בשלישי בקולנוע בלי לראות את השני
אז לא היה לי אכפת… ונהניתי ממנו מאוד. למעשה כשצפיתי (לימים) בשני בטלוויזיה, התאכזבתי ולא הבנתי את ההתלהבות הגדולה ממנו. בעיניי הראשון והשלישי היו טובים יותר.
ואולי זה הזמן לסקר שימצא
אם יש קורלציה בין הסרטים שהרשימו אותך (ואותי, ואותנו), לאלה שראינו בקולנוע, מול אלה שראינו בטלוויזיה.
ההשערה הסובייקטיבית שלי היא שצפייה בקולנוע היא משמעותית שונה מצפייה בטלוויזיה בבית, והיא משדרגת מאד את חווית הצפייה, בייחוד לסרטי מד"ב/פנטזיה/אפקטים/אקשן וכדומה.
שלא לדבר על צפייה במסך המחשב/הטאבלט/הנייד (בסדר יורד).
אני זוכר שצפיתי בפעם השנייה ב'אוואטר' בטלויזיה, והוא נראה כל כך – עלוב, טפשי, חסר חיות ומשעמם. ולא, זה לא בגלל התלת-מימד, אני שונא תלת-מימד.
לעומת זאת, כשאני מסתכל על הטופ 20 שלי,
יש בדיוק שלושה סרטים שהצפייה הראשונה שלי בהם הייתה על מסך גדול ("ילדות רעות", "וול-E" ו"ממזרים חסרי כבוד". תודו שזה אקלקטי). את "ספרות זולה" ו"כמעט מפורסמים" הספקתי לראות כשהם הוקרנו בסינמטק (שתי ההקרנות הללו היו הצפייה השלישית שלי בהם).
בתור יליד 96', יש מספר כמעט אפסי של קלאסיקות שהייתי יכול לראות בזמן אמת על מסך גדול – אני חושב שהסרטים היחידים שמהווים, אמפירית, קלאסיקה כבר היום והוקרנו כשהייתי מסוגל לראות סרטים מתורגמים הם טרילוגיית "שר הטבעות", שהאחרון בה יצא כשהייתי בכיתה ב'. אני כן חושב שבעוד כ-20 שנה, נניח, סרטים שאני מחשיב ליצירות מופת, כמו "ממזרים חסרי כבוד" או "הרשת החברתית" יקבלו מעמד זהה לזה של סרטים כמו "השור הזועם" או "קזבלנקה". אני יודע שדיברת על הנאה באופן כללי, כן.
(ודרך אגב – יש המון סרטים עצומים שאני חושב שצפייה ביתית יכולה רק להועיל להם. "היא", שהוא הסרט האהוב עלי מ-2013/14 וראיתי אותו פעמיים על מסך גדול, הוא סרט שצפייה אינטימית בבית – או אפילו מול מחשב – יכולה לשדרג את החוויה שלו. לראות אותו כשאתה לבוש בבגדי יומיום על כיסא לא נוח, מוקף בזרים, עשוי לפגום באווירה שהוא משרה עליך)
בקולנוע (לפחות אצלי) יש צפיות הרבה יותר גבוהות מבצפייה ביתית
היו סרטים שכשראיתי אותם בקולנוע החשבתי אותם לגרועים, אך בצפייה ביתית אני יכול ליהנות מהם.
בבית אני יותר סלחן לבאגים בסרטים, אך בקולנוע אני מצפה לחוויה יחודית.
אולי זה בגלל שאני יותר צופה בבית מאשר בקולנוע.
*יש ציפיות
(ל"ת)
'היא' הוא דוגמה מצוינת
לסרט שגם לדעתי לא מרוויח הרבה מהמסך הגדול. (חוץ כמובן מעניין המיקוד וסינון הרעשים החיצוניים שמביא אולם הקולנוע יחסית לצפייה בבית – למשל, אני מניח שרוב האנשים לא משתיקים את הסלולרי כשהם צופים בסרט בבית).
כנ"ל גם רוב הקומדיות הרומנטיות, לדעתי.
לכן ציינתי במיוחד סרטים מסוג אחר שכן מושפעים. 'מטריקס', שר הטבעות, 'כח משיכה', יתנו חוויה שונה לחלוטין באולם הקולנוע או בצפייה ביתית מול מסך קטן/בינוני.
שלא לדבר על סרטים שהאפקטים הם העיקר בהם והשאר קצת יותר זניח – החל מ'פסיפיק רים' וכלה ב'איש הפלדה' (שלא לומר רובוטריקים, בעעה).
ורק בשביל לקלקל את השורה, אני יכול להעיד שמ'הנוקמים' נהניתי יותר בצפייה שנייה בטלוויזיה – אבל אני חושש שהתלת מימד בצפייה הראשונה היה גורם עיקרי בקלקול החוויה.
כשהבן דוד סיפר לי שהוא לא התלהב מ"כח משיכה",
ואז הוסיף שהוא ראה אותו בלפטופ בבסיס, הפטרתי "נו, אז למה ציפית". מצד שני, אני כן חושב שאם אי אפשר ליהנות מסרט על לפטופ או ב-40 אינצ', זו תעודת עניות לסרט עצמו. את גרביטי עדיין לא ראיתי במחשב או בטלוויזיה, אבל אני באמת לא אתפלא אם כמה מהסצנות החזקות ביותר שלו עובדות גם שם (הנביחה או הדמעה הן שתי סצנות שבעיני לא מחייבות מסך ענק). לעומת זאת, את "המטריקס" ראיתי בטלוויזיה והוא עדיין היה חוויה מדהימה. אני חושב שבסופו של דבר, סרט טוב, בין אם הוא מלא באפקטים וכן הלאה, משפיע עליך בכל פלטפורמה.
גראביטי הוא הסרט היחיד בעיניי
שבאמת מחייב צפייה על המסך הגדול. החווייה שעברתי בקולנוע בחיים לא תשתווה לצפייה בטלוויזיה.
יש הרבה תנוחות שאפשר לצפות בלפטופ :P
לתומי חשבתי שבשביל זה אין צורך בסרט באורך מלא :P
אין ספק שחוויית הצפייה ב"כוח משיכה" נפגמת
אם לא צופים בו בקולנוע (ורצוי בתלת ממד). מבחינת החוויה נטו, זו לא אותה חוויה. אבל הסרט הוא כן אותו סרט, ולא חסרו גם כאן תגובות של אנשים שצפו בו בקולנוע ובכל זאת לא התחברו, ובן דודך הוא פשוט אחד מהם. הסיבה העיקרית שאהבתי את הסרט (מלבד שהוא נראה נהדר) הייתה שהתחברתי אליו רגשית, ואני משוכנעת שהייתי מתחברת אליו גם בצפייה במסך הקטן. אני אוהבת את סנדרה בולוק כשחקנית, היא גרמה לי להזדהות איתה, המצוקה שלה נגעה ללבי, וכל אלה עובדים ללא תלות בגודל המסך. אני מסכימה עם טענתך שאם הסרט לא עובד במסך הקטן זו תעודת עניות עבורו. אני לא חושבת שזה המקרה ב"כוח משיכה"; אני חושבת שזה פשוט מקרה של מישהו שלא התחבר לסרט, ולכל סרט, מצליח ככל שיהיה, יש גם צופים כאלה.
לא חושבת שזה משנה הרבה, לפחות לא אצלי
אם הסרט טוב הוא טוב, ואם לא אז לא. הקולנוע יכול לעזור ולהעצים את החוויה, אבל מעט מאוד פעמים חשבתי על סרט שהוא טוב יותר רק בגלל "החוויה הקולנועית".
הקולנוע כן משפיע עליי בשתי תופעות לוואי (שלא קשורות ישירות לצפייה במסך גדול):
א. גם אם הסרט משעמם אותי, נדיר שאצא באמצע (בצפייה ביתית אני נשברת ועוצרת ביתר קלות).
ב. צפייה בסרטים בזמן אמת (לטוב ולרע). לא פעם בצפייה ביתית אני מגיעה לסרטים שנחשבו לפורצי דרך בתקופתם אבל כיום לא נראים כה מרשימים, או שאני מגיעה אליהם בגיל מבוגר יותר מבני דורי וזו כבר לעולם לא תהיה נוסטלגיית ילדות (E.T. למשל הוא אחד הסרטים האהובים ביותר על יאיר רוה ולי הוא לא עשה כלום).
ואכן הטענה שלי בקשר לקולנוע
לא היתה רק בקשר לגודל המסך, אלא לחוויה הכוללת שהוא נותן.
גם הטענה שלי לא הייתה לגבי גודל המסך
אלא לחוויה הכוללת שהוא נותן שאינה רלוונטית למידת האהבה שלי לסרט, כאמור.
זה תלוי ז'אנר קצת לדעתי
א. בסרטי קומדיה, יש הבדל (ופה החוויה היא אינדודואלית) בין לשבת לבד בבית ולצחוק מהבדיחות או לא, לבין לשבת באולם מלא אנשים שמתגלגלים מצחוק.
ב. סרטים עטורי אפקטים, עדיין יש הבדל בין גודל המסך, לא סתם איימקס זה סוג של אטרקציה. אבל אני כן חושבת שיש הבדל בחווית צפיה (לא שאני חושבת שזה המדד היחיד, סרט גרוע עם אפקטים טובים כנארה פשוט יוציא תוצאה סלחנית יותר שהאפקטים מרשימים אותך לטובה)
שוב, לא טענתי שאין הבדל בחוויית הצפייה
אלא שההבדל הזה לא משפיע על אהבתי לסרט.
אגב, צחוק של קהל לא ממש משפיע עליי; כבר קרה שישבתי באולם והקהל צחק (לאו דווקא מסרט, גם ממופע) ואני לא, ואם משהו מצחיק אותי אני צוחקת ממנו גם בצפייה ביתית (למעשה אני מוצאת את עצמי צוחקת יותר בלילה לבד כשאני עייפה וסתם בוהה בדברים מול המחשב מאשר כשאני באולם).
גם לגבי אפקטים, אין ספק שהם מרשימים פי כמה על המסך הגדול, אבל אפקטים מעולם לא גרמו לי לאהוב סרט לא טוב או להפך. יש לא מעט סרטי אפקטים שאהבתי (כי הם היו טובים) אף שצפיתי בהם רק בטלוויזיה ולעומת זאת סרטים אחרים שצפיתי בהם בקולנוע ובכל זאת לא הלהיבו אותי כלל.
הייתי שמח לשאול את מבקר האתר האדום
בענין הזה: האם זה סביר בעיניך לכתוב ביקורת על סרט שלא נצפה בקולנוע**?
(לי זה נראה לא סביר כמו שכבר הבהרתי, אבל נראה שלא מעט אנשים כאן חושבים ההיפך).
** אבל כן נצפה במדיום אחר – טלויזיה ביתית, מחשב וכו'.
למה לא סביר?
בהתחשב בכך שרוב הצפייה שהסרט יחווה במהלך חייו השאלה האם הסרט שורד את המעבר למדיום הביתי היא חשובה ביותר.
כמובן שצריך גם להודות שיש אפקט מיוחד לקולנוע ולנסות לשפוט את הסרט בתנאים המקסימאליים – אבל אם סרט נכשל לחלוטין בצפייה ביתית, אני חושב שראוי להתייחס לזה.
ולאור כל אלה אשמח לשמוע דעה מקצועית
שמן הסתם תאיר אספקטים שלא עלו בדעתי.
בנוסף לזה שכמובן עוד לא ראיתי בשום ביקורת ברחבי הרשת התייחסות להבדל כמו שציינת.
סביר אם אין ברירה, אבל אני מעדיף להימנע מזה.
אני חושב שכדי לתת לסרט צ'אנס הולם צריך לצפות בו בתנאים הטובים ביותר שמתאפשרים, והקולנוע הוא הדרך הכי טובה לראות סרט. אבל ברור שלא תמיד זה אפשרי.
ומה הבעיה בהחלטה הזאת?
שואלת ברצינות, מי שלא מרוצה מזה למה הוא מוצא את זה בעייתי? (לענות עם אזהרת ספוילר כמובן).
הבת של ריפלי כבר איננה?
לא בטוח
https://www.youtube.com/watch?v=JxZC88xX2Uc
לא שאני רוצה להיות קטנונית, חלילה (אבל זה מה יש...)
מוות בעולם האמיתי הוא הרבה פעמים אגבי, מטופש, מקומם, מיותר, מעצבן וכו'. הוא לא בהרכח "נובע באופן אורגני מההתפתחות העלילתית". לפעמים הוא פשוט קורה, ותאונות קורות, ובאבחה אחת הכול מתהפך.
אגב, תוך כדי כתיבת התגובה הזו חשבתי על סרט אהוב עליי שבו אחת הדמויות פשוט מתה, באופן בלתי צפוי, ללא שום הכנה… תאונה, אפשר לומר (למי שלא חושש מספוילר, שם הסרט כאן בלבן: סרניטי). וזה נעשה מתוך תכנון תסריטאי מוקפד, ועדיין, אם אני מסתכלת בתוך הסרט ולא על שיקולים תסריטאיים, זה היה "מוות אגבי שלא נבע מהתפתחות עלילתית". הוא פשוט קרה.
הוא היה טוב כבר בסרט הזה
הבעיה האמיתית הייתה שההפקה התחילה בלי תסריט גמור, והאולפן התערב בכל צעד והחלטת בימוי של פינצ'ר. הסרט הזה עשה לו טראומה נוראית, וזו הסיבה שהוא כל כך מקפיד בבחירת הפרוייקטים, עד לרמה של עזיבה מוחלטת שלהם אם דרישותיו לא נענות (כמו שקרה עם הביוגרפיה של ג'ובס).
יש וידאו מרתק על ההפקה ומה בדיוק השתבש בה למי שמעוניינת:
https://www.youtube.com/watch?v=oMgZWa-RFFs
מסכים
הנוסע השמיני 3 הוא סרט שסבל מסכסוך בין פוקס לפינצ'ר. הגרסה הסופית שהוא ערך לפני שהאולפן התערב זמינה במארז הקוודרילוגיה של הנוסע השמיני והיא מאד מומלצת. זה כמעט סרט אחר לגמרי מהגרסה הקולנועית (ויש בה יותר זמן מסך לטיווין לאניסטר!)
הנוסע השמיני: התחייה הוא סרט מהנה, עם המון הומור שחור וויזואליה יפה. ריפלי של הסרט הזה היא ריפלי שונה, מרוחקת, משועשעת והסרט נוטף מגניבות.
ואפרופו הנוסע השמיני נגד הטורף – הראשון הוא סרט PG-13 גנרי ומיותר, השני דוקא אקשן R מוצלח בתור יומית מהנה.
המממ....
יש מצב שאולי זה למה אני כל כך אוהב אותו. זאת בדיוק הגירסה שלו שראיתי. מעולם לא ידעתי שיש גירסאות אחרות.
ואחרי חיפוש קצר מסתבר שטעיתי
אני ראיתי את הגירסה שהייתה בקופסא The Alien Legacy… אז כנראה שכן ראיתי את המקור. זה דווקא מעודד כי זה אומר שיש לי הזדמנות לראות את הגירסה הארוכה, שנשמע שהיא טובה עוד יותר.
כדי להמנע מספוילרים
רק תגיד אם בגרסה שראית החייזר התפרץ מכלב או מתאו.
כלב = הגרסה הקולנועית
תאו = גרסת פינצ'ר
רק רוצה לומר שאני ממש מסכים איתך
הסרט השלישי ממש לא גרוע כמו שלעיתים עושים ממנו.
להיפך, אחלה סרט :)
הו, קוודרולוגית הנוסע.
לא ראיתי אף אחד מהם על מסך גדול ונראה לי שזה בהחלט שווה את זה.
אם צופים בסרט הראשון בתדירות גבוהה מדי, שמים לב בשלב מסוים שלמעשה אין בו עלילה. יתרונו הוא שהוא מפצה על זה בענק באווירה. על השני לא צריך לומר כלום, "נאמר כבר הכל". אני מאלה שאוהבים גם את השלישי (אפל יותר, בוגר יותר) וגם את הרביעי (אחר יותר, מאגניב יותר, ריפלי הכי קולית בעולם, דמויות צבעוניות וסצנה אחת מגניבה מאוד). ומדי פעם יש לי חשק לראות את כולם מחדש. כמו עכשיו, נגיד.
על מה שהגיע אחריו אני מסכים לא לדבר. בהחלט.
בדיוק גם מה שאני מרגיש. אוהב את כל ארבעתם ועל שני ההמשכים
המפגרים AVP אין טעם לדבר.
הייתי מת לבוא
הבעיה היא שבאותו זמן יש בסינמטק תל אביב לילה לבן עם מונטי פייתון, והוא מנצח. מאחל שיהיה כל כך מוצלח שתעשו מרתון דומה בעתיד.
ו״הטוב, הרע והמוזר״ סרט אדיר. כל הקרנה נוספת שלו מבורכת.
ניטפוק קטן...
מסתבר שזה ״גיגר״ לא ״גייגר״.
ולא לגמרי לא קשור לעניין, ההמלצה חמה: תראו את Jodorowsky's Dune.
פשוט תראו את זה.
ויש לי חלום...
והוא לראות את Jodorowsk's Dune (הדוקו, לא הסרט שלא נעשה בשנות ה70, הוא נשמע די ביזארי) בקולנוע, עם עוד אנשים, שחלקם לא יודעים בכלל על ההפקה שעליו הסרט הדוקומנטרי הזה מדבר.
אולי שווה לעשות אירוע כזה בסינמטק כלשהו פעם.
לצערי לא אוכל לבוא,
אבל עשיתם לי חתיכת חשק לראות כבר את מארז הקוודרולוגיה שיש לי. תודה על זה.
שאלה קטנה
האם העותקים של הסרטים שיוקרנו יהיו עותקי פילם, או (יותר סביר) עותקי DCP דיגיטליים?
הירנוט, תודה על ההמלצה. ראיתי את Jodorowsky's Dune. מדהים.
סרט על אומן שעשה דברים באמת מהלב והאמין ביצירות שלו בצורה טוטאלית.
בתור חובב מושבע של סדרת ALIEN לא ידעתי שהרבה מהצוות של Jodorowsky
היה זה שהמשיך הלאה לעשות את ALIEN הראשון תחת השפעות כבדות מהקונספט שלו.
מה הסיכוי שיהיה מרתון הנוסע השמיני 2?
לאלה שלא יכולים לבוא וממש ממש רוצים?
קלוש מאוד.
(ל"ת)
אגב
סרטון מעניין שמנתח תמות בפרנצ'ייז, סאבטקס, מטאפורות.
ספויילר: החייזר מסמל אונס!
ועוד כל מיני דברים מעניינים. ספויילרים לארבעת הסרטים:
http://blip.tv/renegadecut/rc-alien-6930685
"מסמל"?
(ל"ת)
אני חושב שרד תוהה על ה"מסמל"
כשבפועל מתרחש שם אונס בלי שום סימבולציה.
הבנתי למה הוא התכוון
ולכן עניתי שזה לא אונס מפורש כמו שאנחנו רגילים לראות, בין בני אדם. לכן הסימליות.
שאלה אופטופיקית לגבי מקבילה אנגלית של 'עין הדג'
היי רדפיש וחברים, אני נהנית מאוד לקרוא את האתר, אבל לאחרונה אני (בת 16) עובדת קצת על שיפור האנגלית שלי וחשבתי אולי קיימת מקבילה באנגלית של "עין הדג", כלומר אתר באנגלית לאנשים שאוהבים לדבר על קולנוע, ככה שאני אתפוס שתי ציפורים במכה – גם לדבר על קולנוע בו בזמן לתרגל את הכתיבה באנגלית שלי.
תודה מראש על המלצות!
שונה מאוד מעין הדג למען האמת, אבל נראה לי שזה מתאים
http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/HomePage
תוודאי שאין לך תוכניות לשנים הקרובות ותלחצי על random בפינה הימנית למעלה.
לא בהכרח קשור לקולנוע,
אבל רדיט עשה נפלאות לשיפור האנגלית שלי. תוכלי למצוא שם תת-קהילות שמדברות על כל דבר שמעניין אותך [אבל באמת כל דבר], ואני ממליצה לך להתעמק דווקא באיזורים האלה ולא בסאבים הדיפולטיים. ותחשבי שלוש פעם לפני שאת לוחצת על לינקים. הנה הסבר פשוט שיכול לעזור לך להתחיל.
זה באמת לא קשור לקולנוע,
כי קהילת הקולנוע שלהם על הפנים.
דווקא פרומיתיאוס לא היה כל כך גרוע
(ל"ת)
תראה, הכל יחסי.
יחסית לסדרה שהוא ממשיך (פריקוול כמדומני), שמכילה שתי קלאסיקות מד"ב, הוא לא כל כך טוב.
יחסית לפריקוולים אחרים – AKA אימת הפנטום – הוא אכן לא כל כך גרוע.
יחסית ל"אימת הפנטום" גם מרפק בפנים הוא לא גרוע
זה לא אומר שום דבר. "פרומתאוס" הוא סרט נורא.
נראה לי שיש בינינו הסכמה.
(ל"ת)
פרומתיאוס הוא חצי סרט נורא.
דיברתי על זה כבר מספיק באתר הביקורת, אבל לאחרונה ראיתי אותו שוב, והחצי (או, לפחות, השליש) הראשון של הסרט הוא נהדר: נראה טוב, משוחק טוב, עם רעיון יפה ומבויים למופת.
זה רק מרגע שהעלילה מתניעה שהכל נרחב.
ייאיי! רכשתי כרטיסים!
אבל לצערי אגיע רק להקרנת הסרט השני…
הווו....
וזה שם סוף לתחביב המעט מורבידי שלי מהשנים האחרונות: לבדוק מדי פעם שהוא עדיין חי (קיוויתי שיגיע ל-100, כל כך פאקינג קרוב).
זה בסדר, במקומו יש את קריק דאגלס
שצעיר מאלי וואלך בשנה בדיוק.
חשבתי שרק לי יש את התחביב המוזר הזה
לבדוק בערך אחת לחודש שכלמיני אנשי קולנוע מבוגרים במיוחד כמו וולך, קירק דאגלס ואוליביה דה הבילנד עדיין חיים. למרות שברור לי שבמידה והם ימותו אני אשמע על זה בכל מקרה, זה עדיין מרגיע.
תחביב מורבידי
אלטרנטיבי זה לבדוק עכשיו מדי פעם שהוא עדיין מת.
או אם הוא רק נראה מת ובעצם הוא מתגעגע לפיורדים.
(ל"ת)
דו"ח כוכבים חיים/מתים! גם יכול להיות פינה נחמדה בדוח קופות שבורות, וגם נשמע כמו סרט זומבים.
השבוע בכוכבים מתים: מיקי רוני מת בגיל 94, אך הוא רק במקום השני אחרי אלי וואלאך שמת בגיל 98.
השבוע ב-"עדיין בחיים": כריסטופר לי בן 92, והוא ממשיך בהתמדה נעוררת התפעלות להיות מבוגר בשישה חודשים מסטן לי שהוא בן 91.5 מחר.
מה יקרה בשבוע הבא?
היזהרו מהחלקה במקלחת, לא משנה מה גילכם!
עברו כבר כמה שבועות טובים מאז שמיקי רוני מת
אז זה לא בדיוק השבוע![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
סטן לי לא יכול למות. עוד לא יצאו אוונג'רס 2.
(ל"ת)
תמיד ענין אותי
מה מארוול יעשו כשסטן לי ימות. הופעה דיגיטלית? מישהו אחר?
ישחררו אנחת רווחה.
(ל"ת)
אוי
לא ראיתי את וולאך בהרבה סרטים אבל שתיים מההופעות שלו הם בסרטים האהובים עלי מכל הזמנים:
על "הטוב, הרע והמכוער" (הסרט הכי טוב בכל הזמנים) אין צורך להרחיב יותר מידי – האיזון העדין (הכמעט בלתי אפשרי) שהוא מציג בין רוצח אכזרי, סיידקיק קומי ונבל טרגי היה מפיל שחקנים רבים וגדולים אבל הוא כבש אותו בקלילות.
השני הוא "שבעת המופלאים" – אחד מחילולי הקודש הכי גדולים שלי כחובב קולנוע היא שאני מעדיף את המערבון על גרסת המקור עם הסמוראים. ולמרות שיש הרבה סיבות להעדפה הזו (מנגינה יותר טובה, סצנות אקשן יותר מרגשות, מספיק גבריות כדי להצמיח גם לבן חמש שערות על החזה כמו שטיח פרסי) אחת מהן היא התפקיד של ואלאך בתור מנהיג השודדים: בסרט המקורי השודדים הם, פחות או יותר, גופים חמים שהמטרה שלהם לההרג – אבל בשבעת המופלאים הם מקבלים אישיות ואנחנו זוכים לראות (קצת) את הצד שלהם בסיפור – אין לו הרבה סצנות אבל ולאך עושה מהמעט הזה מטעמים.
יהי זכרו ברוך.
רק לוודא: הקרנת פילם?
(ל"ת)
לא פילם. עותק דיגיטלי.
(ל"ת)
ספויילרים לכל סרטי הסדרה
שכחתי לסמן.