חומר רקע: לפני כחודש פתאום ארנולד שוורצנגר חזר לחיינו, עם הופעת אורח לא נורא קצרה ב"בלתי נשכחים 2" (לא היה לי זמן לכתוב ביקורת מלאה, אז הנה: סרט גרוע, אל תלכו) ורימייק ל"זכרון גורלי". לרגל האירועים ב-Time Out העלו רעיון: לתת למישהו לצפות מחדש בכל הסרטים ה"קלאסיים" של שוורצנגר משנות השמונים והתשעים, ולכתוב על איך הם נראים היום, במבט לאחור ללא צעיפי הנוסטלגיה. בעצם זה כנראה לא מדויק, אני די בטוח שהניסוח היה "לתת לדורון לצפות מחדש בכל הסרטים…" וכו', כי זה לא שמישהו אחר היה עושה את זה. אז בפניכם, בקיצור, התייחסויות קצרות לחלק מהפילמוגרפיה המרשימה של השוורץ. נכון, זאת בהחלט לא הפילמוגרפיה השלמה שלו, אבל כמה אייטיז אתם מצפים שאני אראה בסוף שבוע?!
לטהרנים, אזהרה: הכתבה כוללת ספוילרים מינוריים לסרטים בני 18 שנה ומעלה.
שליחות קטלנית (ג'יימס קמרון, 1984)
העלילה: המכונות מהעתיד שלחו אל העבר מכונת-הרג כדי לחסל את מנהיג המחתרת לפני שהוא ייוולד. היצור הזה הוא רובוט שנראה דומה לבן-אדם, רק עם שרירים הרבה יותר מנופחים ומבטא אוסטרי מאיים. לא שזה משנה הרבה, כי לאורך כל הסרט הוא אומר 17 משפטים בדיוק.
מי שצפה ב"שליחות קטלנית" בזמנו עשוי היה לחשוב בטעות ששוורצנגר הוא שחקן ענק. ההתנהגות הרובוטית שלו, חיתוך הדיבור הכל כך לא אנושי – וואו, איזה הישג. צריך לראות את סרטיו האחרים כדי להבין שזה לא משחק, זאת פשוט הדרך שבה הוא מתנהג. לתפקיד רובוט-רוצח מהעתיד – אין ליהוק מושלם יותר. הבמאי ג'יימס קמרון הוכיח כאן לראשונה מה הוא שווה, אם כי הוא עשה את זה לצלילי פסקול אייטיזי כל כך מגוחך שהוא עושה חשק לקנות "להיטון" ולהשפריץ דיו על ירדנה ארזי.
יש I'll be back? ועוד איך – זה היה הסרט שבו ארנולד אמר את השורה הזאת בפעם הראשונה. הבירוקרט בתחנת המשטרה אומר לארנולד להתחפף. ארנולד: "אני אחזור". כמה רגעים אחר כך, הוא חוזר. במכונית. דרך הקיר.
עומד במבחן הזמן? חלקית. המוזיקה, התסרוקות והאפקטים – שהיו מדהימים לזמנם, אבל התיישנו – הם מכשולים שקשה לצלוח, אבל אם מצליחים, העלילה והאקשן עדיין מרתקים.
קומנדו (מארק ל. לסטר, 1985)
העלילה: ג'ון מטריקס (כנראה קרוב משפחה של ג'ק מועדון קרב ואלברט עלייתו של האביר האפל) הוא יוצא יחידה קרבית, שהרעים חטפו את הבת שלו (אליסה מילנו בת ה-12, כוכבת סדרת הלהיט "מיהו הבוס?"). אז הוא הורג אותם.
ליד המונח "סרט אקשן דבילי מהאייטיז" יש תמונה של הסרט הזה. שוורץ, שיותר מתמיד נראה פה כמו מפה טופוגרפית משומנת של הרי ההימלאיה, מגלם כאן אדם אחד שמחסל צבא שלם בלי להזיז אף שריר בפנים, ותוך דקלום וואן-ליינרים מגוחכים (נקודת השיא: "זוכר שאמרתי שאני אהרוג אותך אחרון? שיקרתי"). מספר החורים בעלילה מתחרה במספר הטעויות בקונטיניואיטי (מכונית שהופכת לטוטאל-לוס בשוט אחד נראית נטולת כל שריטה בשוט הבא). אבל הטעות הגדולה ביותר של הסרט היא הניסיון לגרום לשוורץ לשחק איש משפחה אוהב. קטעים.
יש I'll be back? הו, כן. בניגוד להגיה הרובוטית בתור הטרמינייטור, כאן שוורצי מכניס את כל יכולת המשחק ועוצמת הרגש הידועות שלו לתוך המשפט הזועם "אני אחזור, בנט!". רגע מכונן שתרצו להריץ אחורה ולצפות בו שוב ושוב.
עומד במבחן הזמן? במובן מסוים. בזמן אמיתי, "קומנדו" היה אחלה סרט אקשן שבעולם. היום הוא קומדיה משובחת.
הטורף (ג'ון מקטירנן, 1987)
העלילה: ארני הוא מנהיג של יחידת קומנדו שנשלחת אל לב הג'ונגל בעולם-שלישי כלשהו כדי לחלץ בני ערובה, ואחרי הרבה, הרבה, הרבה יריות בג'ונגל, נתקלת בחייזר בלתי נראה שמחסל אותם בזה אחר זה, כנראה כי משעמם לו. כלומר, הנוסע השמיני פוגש את רמבו ופושט לו את העור. שלא כמו רוב הסרטים ברשימה, חלקו הגדול של הסרט הוא לא שוורץ בהופעת סולו, אלא כחלק מצוות של בחורים קשוחים אחרים – עד חצי השעה האחרונה, שהיא כולה מאבק ללא מילים בין הטורף לבין הארנולד, אחרי שמצא את נקודת התורפה היחידה של הטכנולוגיה החייזרית: בוץ. עם כח האש שהתבזבז בסרט הזה היה אפשר לכבוש מדינה מזרח-תיכונית קטנה, אבל כל העסק, האמת, די מייגע. אחרי הסצינה ה-26 של יריות בג'ונגל, ניתן להגיע להרגשה של מיצוי.
יש I'll be back? לא. אכזבה.
עומד במבחן הזמן? בקושי. הסרט מצליח להעביר את שוורצנגר עד סופו בלי רגעים מביכים מדי, אבל הוא חדגוני (ירוק), לוקח לו שעות לזוז, ועד שהחייזר הארור נזכר שהוא נמצא שם עובר חצי סרט.
הנרדף (פול מייקל גלייזר, 1987)
העלילה: בעולם עתידני, הממשלה שולטת בהמונים בעזרת משחק טלויזיה בו המתחרים מנסים לחסל זה את זה, ורק אחד יכול להישאר בחיים. אל המשחק נשלחת הנערה הקשוחה ממחוז 13, קטניס אברדין. לא, סליחה, זאת העלילה של "משחקי הרעב". אל המשחק נשלח שוורצנגר (בבגד גוף צמוד) ואז הוא הורג את כולם.
היינו רוצים לומר שהסרט ניבא את עידן הריאליטי, בו אנשים אמיתיים הופכים לכלי משחק בכדי לשעשע את ההמונים, ושהוא מביא איתו אמירה נוקבת על הבידור הטלויזיוני ואמות המוסר המוקרבות על מזבח הרייטינג, אבל אז שוורצנגר ניסר את אחד מאויביו דרך הביצים, ונזכרנו שלא, זה סתם סרט אקשן אידיוטי.
יש I'll be back? כן. רגע לפני שהוא משתגר אל המשחק, ארנולד אומר למנחה הנאלח "אני אחזור". המנחה עונה לו, "רק בשידור חוזר".
עומד במבחן הזמן? לא. תנסו את "המופע של טרומן".
זכרון גורלי (פול ורהובן, 1990)
העלילה: שוורצנגר הוא פועל בניין שחולם שהוא סוכן חשאי, או אולי הוא סוכן חשאי שחולם שהוא פועל בניין? "זכרון גורלי" שביים פול ורהובן הוא, כמה הולם, סרט שלא יודע מה הוא: תסריט מדע-בדיוני מרתק ומתוחכם, עם המון שאלות של מציאות ודמיון, זהות וזיכרון, מתחבא מתחת למעטה של סרט אקשן מהטראשיים שנוצרו, שמתענג על פיצוח עצמות, ריטוש איברים ונשים עם שלושה שדיים. אחת הבעיות העיקריות היא עצם הליהוק של שוורצנגר: לתפקיד תובעני כזה, של אדם שמתחבט בתהיות של מי אני, מה אני ומהו האני בכלל, שוורץ הוא אחד האנשים הכי פחות מתאימים ביקום הידוע.
יש I'll be back? לא. את הכסף!
עומד במבחן הזמן? הסרט – לא ממש, הוא נראה היום די מגוחך. אבל בסיפור יש הרבה רעיונות טובים והמון פוטנציאל, אז אולי דווקא טוב שהוא זכה לרימייק מודרני עם קולין פארל. [בדיעבד: לא, גם הרימייק היה מיותר]
שליחות קטלנית 2 (ג'יימס קמרון, 1991)
העלילה: הוא הבטיח שיחזור, והוא חוזר, בהיפוך תפקידים: הפעם המחסל נשלח להגן על שרה קונור, אם העתיד, והמחסל הרע הוא רוברט פטריק בתפקיד איש-הכספית עם פעלולים מיוחדים שהקפיצו את העיניים, הפילו את הלסת והעיפו את הראש לקהל ב-1991, ומרשימים מאוד אפילו היום. קונור עצמה גם היא עברה היפוך של 180 מעלות ומנערה צווחנית הפכה לבחורה קשוחה, שרירית ובועטת-בתחת. כשיצא, זה היה אחד מסרטי האקשן הטובים ביותר בכל הזמנים. זה לא השתנה מאז.
יש I'll be back? ברור. במחווה מפורשת למשפט שהתחיל את המסורת, ארנולד מקבל שוט יפה שבו הוא מגיח מתוך הערפל לפני שהוא אומר לבני משפחת קונור "הישארו פה. אני אחזור". תשואות בקהל.
עומד במבחן הזמן? איזה עומד, "שליחות 2" מכסח למבחן הזמן את הצורה. זה נס קולנועי – סרט שנוצר לפני יותר מעשרים שנה, ונראה טוב בדיוק כאילו הוא נוצר אתמול.
שקרים אמיתים (ג'יימס קמרון, 1994)
העלילה: שוורצי הוא סוכן חשאי שמשחק אותה ג'יימס בונד בלילות ובימים מתחזה לסוכן מכירות אפור ומשעמם את אשתו, ג'יימי לי קרטיס, עד שהיא שוקלת רומן עם נוכל. שוורצי מגייס אותה בלי ידיעתה לסוכנות ומעניק לה חיי הרפתקאות, בעוד הרעים, ערבים דוברי ג'יבריש, חוטפים את הבת שלו (נו באמת, לא למדתם שום דבר?). הפעם הבת היא אלייזה דושקו, ללמדך שאם את רוצה קריירה בטלויזיה, להיות הבת של שוורצנגר זה צעד טוב בכיוון.
הסרט לא מנסה להציל את העולם – זאת קומדיה (מוצלחת), שבה משולבות סצינות אקשן ענקיות. שוורצנגר הוא שוב ליהוק מופרך לחלוטין – ברור, המון סוכני מכירות אפורים נראים כמו הר אדם אוסטרי – אבל מכיוון שממילא הכוונה היא להצחיק, זה עובד. וג'יימי לי קרטיס נורא משעשעת.
יש I'll be back? לא, אבל בשלב הזה זה באמת נהיה קצת טחון.
עומד במבחן הזמן? לא רע בכלל. סצינות האקשן אמנם לא ייחשבו היום לגדולות שנעשו אי פעם, אבל הן עדיין מרשימות, וההומור עדיין מצחיק.
פורסם במקור ב-Time Out תל אביב
Fuck you, asshole
מכל הסרטים פה ראיתי רק את השליחויות הקטלניות ו"זיכרון גורלי". על האחרון אני מתחרט עד היום. תודה לאל על קולין פארל. את "שקרים אמיתיים" המליצו לי לראות, אבל עוד לא יצא. ואיך לא הזכרת את "אחרון גיבורי הפעולה"? סרט חביב למדי.
ואולי ב"הטורפים" אין I'll be back', אבל יש GET TO THE CHOPPA! שהוא אייקוני לא פחות. אגב, מה הקשר של הסרט הזה ל Predators עם אדריאן ברודי?
נראה ששוורצי היה הליאם ניסן של פעם. כולם חוטפים את הבת שלו.
ולמעוניינים – סופרקאט של כל ה I'll be back:
http://www.youtube.com/watch?v=-YEG9DgRHhA
הקשר ל PREDATORS הוא
שזה אותו מין חייזרי, ויש כמה רפרנסים לסרט הישן.
אחלה סרטון
אבל יש אחד יותר טוב:
http://www.youtube.com/watch?v=pDxn0Xfqkgw
יש גם את זה
פאבלו פרנסיסקו הענק מחקה את "איש הטריילרים" וגם את שוורצנגר (מומלץ לראות הכל, אבל ה"טריילטר" של שוורצי מתחיל ב 3:00)
http://www.youtube.com/watch?v=pevDObnV7QU
אני מניח שזה שם איפשהוא
אבל בסקר ה-catch phrase האהובות של שוורצנגר, יש אחת שלוקחת אצלי:
http://cheezburger.com/6527200256
כן, אבל מה עם...
שוטר בגן ילדים? קומדיה שלפי דעתי ללא ספק עומדת במבחן הזמן למרות הרעיון המטופש שבבסיסה.
ואם כבר מדברים על רעיון מטופש, אי אפשר שלא להזכיר את "תאומים". האמת היא שאני לא זוכר כמעט שום דבר מהסרט הזה, אז קשה לי לשפוט לאחור.
הסרט האחרון ששווה להזכיר הוא הסרט בתוך סרט, "אחרון גיבורי הפעולה", שלא פוסח על אף קלישאה של סרטים (דווקא במובן הטוב של המילה), אך קצת נאבד בעלילה הכללית.
לא חסר פה "אחרון גיבורי הפעולה"?
בדיקה מהירה ב-IMDB מראה שהוא היה ב-1993
הבנאדם כותב במפורש שזאת לא הפילמוגרפיה המלאה,
ואנשים עדיין מתלוננים על כך שסרטים חסרים.
הבנאדם יכול לשמוח ולהתגאות בהיכרותו עם טיב המין האנושי,
ויכולתו הפלאית כמעט לחזות את העתיד.
:-P
העניין הוא שיש כאן מחסור בגישה שלמה.
הסרטים המודעים-לעצמם. אחד הדברים שתמיד חיבבתי בשוורצי וסטאלון זו המודעות העצמית שהיתה צצה פה ושם (נניח סטאלון בתור מאפיונר באיזו קומדיה נידחת שאני לא זוכרת את שמה, או איש ההרס, וכאמור אחרון גיבורי הפעולה ותאומים). גיבורים טובים מהם היו (וויליס, למשל), גיבורים גרועים מהם היו (סטיבן סיגל!), והם איכשהו… לא יודעת, חלקו נישה, ולא היה אכפת להם לצחוק על זה. הסרט היחיד כאן שמראה משהו מזה הוא שקרים אמיתיים.
וכמובן - "עצור או שאמא שלי יורה"
עם הירידה המתבקשת על "I'll be back".
בקיצור, שחקן גרוע
(ל"ת)
אבל חינני בגריעות שלו.
והו, כמה שהוא צטיט.
לא סתם חינני.
כשמדובר בשחקנים גרועים אחרים כמו קריסטן סטיוארט, אדם סנדלר או סילבסטר סטאלון, אפשר לראות שהם גרועים כי סתם ככה. אמרו להם לעשות סרט ולקבל עליו כסף, אז או שהם באים ומחפפים כדי לחזור כביתה כמה שיותר מהר, או עושים במכוון הופעה הרבה מעבר לגבול היכולת שלהם (Over the Top) וקורה מה שקורה. על ארנולד, לעומתם, פשוט רואים שהוא אוהב להיות שחקן, שהוא אוהב לעבוד בקולנוע ושהוא באמת היה רוצה לעשות את זה הכי טוב שאפשר. הוא לא מצליח במיוחד, אבל הוא בכל זאת מתאמץ ומשקיע את כל כולו, וגם אם זה לחינם בסופו של דבר – זה עדיין מה שהופך אותו לכזה כיפי לצפייה.
פוסט נפלא, אגב. אני יודע שזאת לא פילמוגרפיה מלאה, ובכל זאת גם אני רוצה להזכיר את "שוטר בגן ילדים", שהוא עדיין אחד מסרטי הילדות שלי שאני יכול לראות שוב ושוב.
מה כל כך גרוע בבלתי נשכחים 2?
אני מאוד נהניתי ממנו, סרט קיץ מהנה שלא צריך לחשוב בכלל בשביל להנות ממנו. כל עוד שאתה לא מצפה ליצירת מופת תסריטאית אני לא מבין איך אפשר לצאת מאוכזב.
כל דבר.
באמת כל דבר.
הסילבר ליינינג היחיד של הסרט
הוא שסופסוף ג'ייסות סטת'האם חזר לבעוט בישבנים כמו שצריך. ב "קוד שמור" הוא מסתובב עם ילדה סינית 90% מהסרט וב"13" הוא בכלל לא הולך מכות.
שליחות קטלנית 2
מדהים כמה הסרט הזה לא התיישן ולא בשנייה. סרט האקשן הגדול ביותר בכל הזמנים
וואו, היה לי טעם מחורבן כשהייתי ילד
ראיתי את כל הסרטים בדובר עליהם בכתבה.
וגם את שוטר בגן ילדים, קונן, אחרון גיבורי הפעולה, ותאומים.
אפילו את "ג'וניור" אני חושש שראיתי.
מצד שני, כשאתה ילד, לא דורשים ממך טעם איכותי.
מצד שלישי, פאק, אני זקן!
באמת? שוורץ? שוורצי?
רד, אני מאוכזבת. מה הבעיה ב"ארני"? הוא פשוט ארני.
גיבור ילדות היה
גיבור ילדות ישאר
מממ עשית לי חשק לראות אירייזר שוב!![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
תודה שהזכרת לי את "אירייזר".
הכוכב הראשי האחר של הסרט זה אחד הנשקים המגניבים ביותר בתולדות הקולנוע.
האמת, שאם צובעים אותו בסגול ונותנים לו לשיר...
כן, אני לגמרי רואה את זה.
אבל אבל....קונאן הברברי!
הוא היה עוד לפני טרמינייטור אם זכרוני אינו מטעני. שני סרטים שהם פיסות טראש קולנועי מרהיב. הם לא ממש הזדקנו יפה כמו טרמינייטור, אבל גם מכילים כמה ציטוטים בלתי נשכחים וכמה סצנות כל כך מגוחכות שאי אפשר לא לאהוב אותן.
אחלה סיקור. בשבילי תמיד תהיה לשוורצנגר פינה חמה בלב. הוא כבר הפך לסוג של תופעה עוד בשנות ה 90, עם יכולות המשחק ה"מופלאות" שלו והמבטא שאי אפשר להימנע מלחקות. למרות שלחלק מהתפקידים הוא בבירור לא מתאים, אני לא יכול לדמיין את הסרטים האלה בלעדיו.
מי זה לעזאזל
"ג'ק מועדון קרב"?
זה שכולם שואלים אותו
אם הוא מכיר את טיילר דרדן
אבל אם אני לא טועה
לא קוראים לו ג'ק..
וגם לא רופרט, ולא קורנילייוס..
זה היה כל הקטע בפייט קלאב, במוות, לחבר בproject mayhem יש שם,
ולדמות של אדוארד נורטון אין שם….
בסדר, זו סתם בדיחה
בפעם האחרונה שבדקתי לאלטר-אגו של באטמן לא קוראים אלברט
איך אפשר לשכוח את ג'ק?
"I am Jack's wasted life"
"I am Jack's smirking revenge"
"I Am Jack's Broken Heart"
הג'ק הזה הוא דמות בספר
שהוא קורא בבית הנטוש… והוא אומר I'm jack's bla bla bla רק באיזה 3 סצנות..
ככה שזה לא זכיר בעליל! אני היחיד שהמשפטים האלה לא היו משמעותיים בשבילו..?
הליהוקים של "מר עולם" כמבחן ליחס החברה לגוף
קראתי פעם כתבה על זה, לא יכול למצוא אותה, אבל אנסה לדלות מזכרוני את עיקר הדברים.
הטענה היתה שניתן לראות את יחס החברה של אותו לגוף ה"אידיאלי" ע"פ התפקידים שגילם שוורצנגר.
חכו רגע לפני שתנחרו בבוז, נקודת המבט הזו די מעניינת.
יש את תקופת "הרקולס במנהטן" ו"קונאן", בו שוורצנגר הוא אכן אידיאל גברי מהעבר, פסל יווני בשר ודם.
ב"שליחות קטלנית" קורה דבר מעניין- הגוף המושלם הוא בעצם מכונה שנועדה למחוץ את האנשים הרגילים.
תקופת "תאומים" (שכוללת גם את הסרט עם ג'יימס בלושי בו שוורצנגר הוא שוטר-על רוסי שמדקלם פושקין) מציג את שוורצנגר כאידיאל מודרני: גוף ואינטלקט מטופחים שמוצגים כקונטרסט לאמריקאי גס הרוח, רופס וטיפש (דני דה ויטו, ג'יימס בלושי).
מעגל נוסף נסגר ב"שליחות קטלנית", הגוף המושלם שהוא מכונה מגוייס הפעם לטובת האנושות ולא נגדה.
אחרי "אחרון גיבורי הפעולה" ו"שקרים אמיתיים" שוורצנגר הוא כבר אישיות בפני עצמו ולא "מר עולם", וזה אולי ראוי לניתוחים אחרים.
אולי מישהו זוכר את המאמר, פורסם באיזשהו ירחון מגזין בעברית והיה ממש מוצלח.
"בועטת-בתחת"?
"זה נשמע טוב יותר באנגלית" מעולם לא היה רלוונטי יותר…טוב נו, "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס".
לא ראיתי אף אחד מהסרטים
כי חשבתי שלא יעמדו במבחן הזמן. עשית לי חשק לצפות בחלקם עכשיו.
אם כבר נזכרים בשליחות קטלנית 2
אני מניח שהרבה כבר ראו את זה אבל לטובת אלה שלא- הפעם בגרסת האופרה:
http://www.youtube.com/watch?v=Z6_awUgbUJs
חרף הכותרת (במקור) לא אופרה אלא מחזמר
(ל"ת)
מה, בעצם, ההבדל?
(ל"ת)
אה... שזו לא אותה סוגה?
כמו שתשאל מה ההבדל בין רוק לפופ. יש שירים שהם על התפר, אבל בגדול לרוב אפשר לשמוע ולדעת. אופרה ומחזמר הן סוגות קרובות (והשנייה צמחה מהראשונה) אבל אני חושבת שמי ששמע אופרה מימיו לא התבלבל וחשב שמדובר במחזמר, ולהפך. יש אופרטות או אופרות קומיות שהן כבר על התפר (גילברט וסאליבן למשל, סוף המאה ה-19) מכיוון שהאופרה סוגה בת כמה מאות שנים והמחזמר סוגה צעירה יותר. אני משוכנעת שמי שמעוניין להרחיב את ידיעותיו בשני התחומים יוכל להיכנס לקרוא בויקיפדיה ולהמשיך משם.
מחזמר הוא מופע תיאטרון עם שירים בעוד שאופרה היא יצירה מוזיקלית שעליה מולבשת הפקה בימתית. במילים אחרות – מחזמר נכתב ע"י מחזאי ומככבים בו שחקנים; אופרה נכתבת ע"י מוזיקאי ומככבים בה זמרים.
כללי אצבע נוספים – מחזמר דורש מהקהל להבין את השפה בו הוא מוצג. באופרה יש אך ורק מוזיקה חיה.
תודג! מחדדת ומוסיפה
מחזמר הוא מחזה עם זמר (אם כי יש גם כאלה שבהם לא מדברים אלא רק שרים) ולא פעם מדובר אכן במחזה שנוספו לו שירים בגלגול מאוחר יותר (דוגמאות ידועות: גברתי הנאווה, קזבלן, שלמה המלך ושלמי הסנדלר) ולפעמים המקור הוא סרט (המפיקים, היירספריי) שנוספו לו שירים בגרסה הבימתית (ולימים חזר לקולנוע בגרסה המוזיקלית).
לגבי ליהוק, למחזמר מלהקים גם זמרים, אבל לרוב מהמוזיקה הקלה; ואכן, בעיקר שחקנים (וגם רקדנים) שיודעים לשיר, לפעמים לא מי-יודע-מה (אבל הם ידועים אז עושים להם הנחות). שירה אופראית מצריכה לימוד ופיתוח קול של שנים (בפרט שגם כיום לא תמיד מופיעים עם הגברה; זה תלוי במסגרת ובאולם) ולזמרי אופרה יש השכלה מוזיקלית פורמלית.
לא ממש הבנתי את הערתך "מחזמר דורש מהקהל להבין את השפה בו הוא מוצג"; מחזמר מקובל לתרגם ולהעלות בשפה המקומית. באופרה לא מקובל לתרגם את הלברית (אם כי זה קיים) והיא מוצגת בשפת המקור שבה נכתבה, לעתים בליווי תרגום.
באשר למוזיקה החיה, גם במחזמר מקובל להשתמש במוזיקה חיה ובהפקות רציניות אין מצב שיתפשרו על כך; בהפקות חובבים דלות תקציב מתפשרים… (באופן מלא או חלקי). אני מניחה שלו אופרה הייתה מתאימה להפקות חובבים היו מתפשרים בה גם כן; אבל היא סוגה עילית יקרה אז זה לא ממש קורה. גם אם זמר או זמרת ישירו אריה בקונצרט, ילווה אותם לפחות פסנתר, אם לא יותר.
עפ"י הרשימה המצומצמת הזו אפשר להסיק:
קמרון + שוורצי = אקשן טהור איכותי.
למעשה הנוסחה היא פשוטה יותר
קמרון = אקשן איכותי. שוורצי הוא בונוס נחמד.
ההופעה הכי טובה של שוורצנגר הייתה ב-Pumping Iron
צפיתי בסרט לפני כמה שבועות ועדיין לא עיבדתי אותו במלואו.
הגבר של חיי. כנראה.
ברוס וויליס וארנולד בתחרות ארוכת שנים לגבי התואר המפוקפק הזה.
בזמן שרוב הילדות היו עסוקות בלשחק באימא ואבא, אני ישבתי מול המסך ודיקלמתי ארנולד במבטא האוסטרי הכי טוב שילדה בת 7 יכולה לעשות!
הכתבה הזאת שימחה את ליבי כלכך. בחיי!
אני מניח שאת לא היחידה.
הכתבה והתגובה הזכירו לי את הביקורת הזו על End of Days מהמגזין The 11th Hour ז"ל:
http://web.archive.org/web/20080725090403/http://www.the11thhour.com/archives/121999/moviereviews/endofdays.html
תגידו קומנדו והמרדף אלימים מאוד
כל הסרטים פה אלימים.
אין לשוורצנגר סרט בשם "המרדף", אבל "הנרדף" ו"הטורף" שניהם אלימים מאוד, אז אפשר לומר בוודאות שהתשובה היא כן.
כתבה מצוינת!
שליחות קטלנית 2 סרט מעולה. סצינת המרדף משאית-אופנוע היא אחת מסצינות האקשן הטובות בכל הזמנים לדעתי.
קומנדו והטורף הם הנאה צרופה של יריות ועוד קצת יריות.
שקרים אמיתיים, כמדומני, היה בזמנו הסרט עם התקציב הכי גבוה שהופק. קמרון אוהב לשבור את השיאים של עצמו. אחלה אקשן ובעיקר אחלה הומור!
וכמובן….אי אפשר בלי "איך יכולת לשכוח", אז… פילמוגרפיה חלקית או לא חלקית, שוורצנגר+אייטיז+דארת' ויידר = קונאן הברברי.
אם מישהו אי פעם ישאל אותכם מה הכי טוב בחיים, לימדו מקונאן:
http://www.youtube.com/watch?v=6PQ6335puOc
ג'יימס קמרון שבר את שיא "הסרט היקר אי פעם" כמה פעמים,
"שליחות קטלנית 2" היה אחד מהם (אם זכור לי נכון, זה היה הסרט הראשון שהתקציב שלו היה מעל 100 מיליון דולר), אבל נדמה לי שדווקא "שקרים אמיתיים" לא היה.
למי שמעוניין בחקירה יותר מעמיקה לסרטים הפחות טובים
מבקר הנוסטלגיה הקדיש פעם חודש לסיקור סרטים של שוורצנגר משנות השמונים והתשעים. אפשר למצוא אותם בקישור הבא בפרקים 159-162, לצד ביקורות מוקדמות ומאוחרות יותר לסרטים כמו "Jingle all the way", "באטמן ורובין" ו"אחרון גיבורי הפעולה" (הפעם היחידה בה אני חושב שהמבקר פספס לגמרי את הפואנטה של הסרט).
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/thatguywiththeglasses/nostalgia-critic
מצטרף להמלצה
הביקורת שלו על "באטמן ורובין" מהמצחיקות שראיתי. אבל אין על זאת של "סיינס"![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
קטניס לא הייתה ממחוז 12 דווקא??
(ל"ת)
דורון פישלר, לגבי הנרדף,
מסר כזה עובר טוב יותר ע"י הדגמה מאשר ע"י סוציולוג שיושב ומסביר במשך שעה וחצי מה עלול להיות מסוכן בטלויזיה העתידית. גם אם לא מדובר בשייקספיר, ניתן לטעון גם שהאלימות שמפעיל הגיבור (שוורצנגר) מדגימה כיצד קורבנות האלימות הטלויזיונית הופכים בעל כורחם לאלימים בעצמם. אני לא בטוח עד כמה המפיק רצה לדחוף את המסר הזה, אבל הוא נכנס בכל זאת.
כמובן שזכותך ללעוג לסרטים של שוורצנגר. אני אישית רואה ב"הנרדף" בדיוק את מה שאתה טוען שהוא לא: כדור בדולח.
בכל מקרה, עשית לי חשק לראות שוב את הסרט.
ושאלה לא קשורה: האם רד פיש ודורון פישלר הם אותו אדם, מעין באטמן וברוס וויין של עין הדג? עד עכשיו סברתי שכן, אבל תגובת רד פיש למעלה – "הבנאדם כותב במפורש…" וגו' – מעלה בי ספקות.
הוא עלה עליך, רד פיש, אתה צריך להרוג אותו.
כמובן
שיש לשוורצנגר סרטים שאינם ראויים למאכל אדם ("תאומים", "קומנדו" וכו'), אבל יש לו גם סרטים לא רעים בכלל ("הטורף", "מפגש לוהט", "זיכרון גורלי", "שליחות קטלנית 2" וכו').
מה פתאום, אני בכלל לא רד פיש
כלומר, אה, דורון! אני בכלל לא דורון פישלר. אני אפילו לא מכיר אותו. זה רק במקרה שאנחנו אף פעם לא באותו מקום ביחד.
ולעניין: הקטע של "אלימות זה רע. עכשיו נראה לכם הרבה אלימות משעשעת כדי שתבינו בדיוק כמה זה רע" הוא אחד התירוצים הקלושים והמשומשים ביותר להצדקה של אלימות בסרטים, וגם "הנרדף" לא המציא אותו. כשסרט מטיף לי מוסר ממש בעודו מנסר למישהו את הביצים (בלוויית פאנצ'ליין מזעזע הרבה יותר מהמעשה עצמו), אני לא קונה את זה. כמו במקרה של "זכרון גורלי", יכול להיות שבמקרה של הסיפור המקורי (של סטיבן קינג) באמת היתה כוונה כזאת, אבל בסרט זה לא יותר מעלה של נענע. הוא אפילו לא גדול מספיק כדי להיות עלה תאנה.
לא קראתי את הספר של קינג,
אבל הוא יצא תחת שם העט ריצ'ארד באקמן, שידוע כשם העט של קינג כשהוא רוצה להוציא סיפור מגעיל\זול\טראשי\אלים לשם האלימות.
אני שמעתי
שלאחר שקינג/באקמן ראה את המוצר המוגמר בהקרנה מוקדמת, הוא דרש מהאולפנים למחוק את שמו מהקרדיטים, כי הוא היה כ"כ מאוכזב שהוא לא רצה להיות מזוהה עם הסרט.
קינג או באקמן?
(ל"ת)
כתב את הספר בתור באקמן.
כך הוא מופיע גם בקרדיט בתחילת הסרט.
השמועה הזו לא מתייחסת ל"מכסח הדשא"?
(ל"ת)
לא שמעתי על "מכסח הדשא" מעולם. אני די בטוח שזה "הנרדף".
(ל"ת)
הנרדף של סטיבן קינג
קראתי את הספר לפני ~15 שנה, אבל לא זכורה לי שום אמירה או הטפת מוסר. הסרט לוקח ממנו רק סיפור מסגרת כללי ביותר.
כן,
זו הסיבה שהוא לא היה מרוצה כשיצא הסרט (ראי תגובתי למעלה).
אחד הטריביוטים המשעשעים
לאנתולוגיית שוורצנגר היא להקת ההארדקור\מטאל של איש אחד Austrian Death Machine.
יש לסולן\גיטריסט\בסיסט\מתופף כבר שני אלבומים וכולם מבוססים על סרטי שוורצי. והוא עושה חיקוי מעולה שלו. הקונספט של "הלהקה"? מה היה קורה אם שוורצנגר היה סולן בלהקה שנועדה לפאר אותו.
תראו את הקליפ ל- Get to the Choppa, ואם המוזיקה הזאת זה משהו שאתם יכולים לסבול, סביר להניח שזה ממש יצחיק אתכם.
http://www.youtube.com/watch?v=rpEgQ3b_Ug0
משפטים מפוספסים
אני היחיד שחושב שהמשפט מזיכרון גורלי "give this people air!!!" והמשפט משוטר בגן ילדים "I'm the party pooper" הם המשפטים הטובים ביותר של שוורצי?
את המשפט האחרון דקלמתי בילדותי במגוון מבטאים וצורות לדאבון כל חברי ובני משפחתי.
הוואן ליינר הגדול בהיסטוריה!
אני אישית מעדיף את
I did nothing, the pavement was his enemy
אני מצטרפת למקהלת "איפה אחרון גיבורי הפעולה"?
זה באמת סרט מעולה, והיה מתאים לרשימה למעלה כי יש בו חתיכת I'll be back מודע לעצמו.
כתבה מצוינת וכתובה היטב. תודה דורון.
נהנתי לקרוא. שוורצנגר ללא ספק היה אחד השחקנים האהובים עליי בילדותי.
נ.ב
אני היחידי שחושב ש"תאומים" היא קומדיה מוצלחת ביותר? או לפחות, ככה היא זכורה לי.
גם אני זוכר את "תאומים" כנחמדה,
מצד שני, עברו עשרות אלפי שנים מאז. לך תדע מה נחשוב עליו היום.
ילדותית ומטופשת, אבל משעשעת (לפחות בילדות)
(ל"ת)
ועוד משהו שצריך לקחת בחשבון כשרואים סרטים של שוורצנגר:
בשבילו, זה לא משחק.
http://videosift.com/video/The-Schwarzenegger-Conspiracy-Deadliest-Cover-Up-Ever
ועכשיו, מה שהיה חסר לרטרוספקטיבה: "הטורף - המחזמר"
http://www.youtube.com/watch?v=2d-cxiDYjdU
אופס, הלינק שגוי.
http://www.youtube.com/watch?v=qlicWUDf5MM
נראה לי שהיית בהרצאה שלי באייקון אתמול :)
(ל"ת)
אכן. וזה אמנם לא המקום לומר, אבל היא הייתה מאאגניבה.
(ל"ת)
קצת חבל שמכל השחקנים שיש עשה סקירה עליו
כי הוא שחקן טמבל כזה
התאים לא לעשות את הדמות של הרובוט משליחות קטלנית כי לא דורשת הרבה חוכמה (שאר הסרטים עוד יותר גרועים)
היה נחמד עם היית עושה סקירה על פיליפ סימור הופמן או אדורארד נורטון או משהו
לפני כמה חודשים ראיתי שוב את "שקרים אמיתיים"
והתאכזבתי ממנו מאוד, זכרתי שהוא היה כיפי הרבה יותר אבל הוא הרגיש לי מאוד תקוע ולא זורם.
אבל היי, לפחות גיליתי שמי שמשחק את ה-bad guy הפך למפיק מוערך שהיה מועמד כבר כמה פעמים לאוסקר, אז כנראה שכן יצא משהו טוב מהסרט הזה.
ב'קומנדו'
שוורצנגר נראה ממש כמו גאי פירס עם שרירים