ריקוד צמוד

מאת
vlvl
– פורסם ב 28 באפריל 2001Posted in: ביקורות

במקור: Save the Last Dance
במאי: תומס קרטר
תסריט: דויין אדלר
כוריאוגרפיה: פאטימה
שחקנים: ג'וליה סטיילס, שון
פטריק תומס, קרי וושינגטון,
טרי קיני

את הסרט 'ריקוד צמוד' ראיתי ביום חורפי במיוחד בניו-יורק. מצאתי את עצמי ליד בית הקולנוע הנפלא של סוני בלינקולן סנטר, וזה היה או זה או טום הנקס על אי בודד. בהתחשב בעובדה שלראות את טום הנקס גורם לי לאלרגיה ברמה של חדר מיון, העדפתי את ג'וליה סטיילס.

ברשותכם, אני אסטה טיפה מהסרט בשביל לדבר על מחזורי חיים של כוסיות בהוליווד. כן, יש דבר כזה. הן מתחילות בקטן, דופקות כמה סרטי נעורים פופולריים, עושות תפקיד אחד שמחייב אותן לבכות, אחד שמחייב להתפשט, ואם הן שורדות מספיק שנים – מקבלות אוסקר. אחר כך הן עוברות לתפקידי אמהות, ובסוף הן מתבזות בפרסים על מפעל חיים (ע"ע אליזבת טיילור).

ג'וליה סטיילס היא אחת מהנציגות הבולטות של דור הכוסיות החדש של הוליווד. לפני שני דורות היו ג'וליה רוברטס, מריסה טומיי, וינונה ריידר וברידג'ט פונדה (יש כאלה שגם יגידו קירה סדג'וויק, אבל זה כבר עניין של טעם אישי). הדור הנוכחי הוא גווינת' פאלטרו, קייט בלאנשט וכמובן יקירת לבנו, אנג'לינה ג'ולי. הדור הבא עדיין מתגבש לו לאטו, אבל כבר אפשר לסמן את קירסטן דאנסט ('מעודדות צמודות'), וכמובן ת'ורה בירץ' ומינה סובארי (שתיהן מ'אמריקן ביוטי').

לפני שתתחילו לבוא לי עם שמות של כל מיני דדניות אחרות (שכבודן במקומן מונח) – הן פשוט לא במסלול הסטנדרטי. הן במסלולים אחרים. למשל "מסלול דרו בארימור לילדות פלא שהתדרדרו לסמים ועשו קאמבק", או "מסלול קייטי הולמס לשחקניות טלוויזיה שניסו לעבור לקולנוע ללא הצלחה". ג'וליה סטיילס (שנחשפה לעינינו הרעבות לראשונה ב'עשרה דברים שאני שונאת אצלך') נמצאת במסלול המרכזי, ותזכרו שאני אמרתי את זה ראשון.

ולסרט עצמו: מעשה בנערה יפה יפה, רזה רזה, עם עור צח כשנהב ושיער זהוב כשמש, הגרה לה בפרבר כפרי שבו כולם לבנים, יפים ולובשים בגדים מ'גאפ'. הנערה היפה יפה שואפת להיות רקדנית בלט, אלא שאסון נורא קוטע את קריירת הריקוד שלה, והיא נוסעת לגור עם אביה הלא-יוצלח בלב הגטו השחור של שיקגו. את אביה מגלם טרי קיני, המוכר לרובנו כטים מק'מנוס, הסוהר הרחום מ'אוז'. כשאני רואה מישהו מ'אוז', ישר אני חושב רצח, אונס ומעשי סדום. במיוחד כשיש נערה יפה יפה באיזור. אז זהו שלא. זה סרט PG-13, "לכל המשפחה", אז תשכחו מדברים כאלה.

מתגלגלת לה הנערה היפה יפה לבית הספר שכולו, ירחם השם, כושים, כולל הסצינה הכה קלישאית של גלאי המתכות בכניסה. בכלל, אם קלישאות מטרידות אותכם במידה כלשהי, זה לא סרט בשבילכם. הנערה היפה יפה מתחילה לאט לאט לפגוש כושים. יש אחד עבריין מסוכן (לא טוב), אחד ליצן שמנמנן (לא מזיק) ואחד חתיך, רגיש וחכם, בעל רקע עברייני ועתיד של – כדאי שתשבו – רופא ילדים. בואו ננחש במי מתאהבת הנערה היפה יפה. כאמור – סרט שטאנץ, משובץ בריקודים.

לקטעי הריקוד אחראית פאטימה, שעשתה כוריאוגרפיה למיטב הוידיאו-קליפים שראיתם בזמן האחרון. ואכן, קטעי הריקוד בסרט כל כך סבבה שלא היה צופה באולם שלא נענע את הישבן ("שייק דאת בוטי").

יותר מכל הסרט הזכיר לי את מקבץ סרטי הריקוד/נעורים של שנות השמונים, החל מ-'תהילה' (1980), דרך 'פלאשדאנס' (1983) וכמובן 'פוטלוס' (1984). כנראה שהבמאי/מפיק תומס קרטר (שאף ביים פרק בסדרת הטלוויזיה 'תהילה') אמר לעצמו – וואלה, הנה ז'אנר שמזמן לא עשה כמה ג'ובות. התוצאות בקופות אומרות – וואלה צודק.

זה יהיה נורא קל לגחך את הסרט הזה ולהגיד שהוא קלישאי, שהוא מטופש, שהוא נוסחא לעשיית כסף ("קחו 1 גיבורה יפה, 1 מושא אהבה חתיך, טגרדיית בסיס וקמצוץ משבר…"). כל זה אמנם נכון, אבל על זה בנוי הקולנוע האמריקאי: על לקחת נוסחה טובה, ולבצע אותה במקצוענות משופרא דשופרא. כולם פה עושים את העבודה – משחקני המשנה ועד פסקול ההיפ-הופ המשובח (להשיג בחנויות הדיסקים הקרובות למקום מגוריכם). וכשהכל עטוף היטב במכונת השיווק של MTV, מי יעמוד נגד זה?

בשורה התחתונה 'ריקוד צמוד' הוא סרט נוסחאתי, אך מצוין. עוד אחד מז'אנר היומיות הטובות שנחתו עלינו לאחרונה, כמו 'מעודדות צמודות' ו'לזכור את הטיטאנים'. אם זה עתה סגרו לכם את חברת הסטארט-אפ ואתם מובטלים (כמוני), זו דרך נפלאה להעביר שעה וחצי על חשבון דמי האבטלה שלכם.

תגיות: