אוקיי, חוק חדש: מעכשיו מותר לעשות סרטי תלת-מימד רק אם ג'יימס קמרון מעורב בהם. אין מתנגדים, אני מניח? אחרי כל כך הרבה סרטים שברובם התלת-מימד היה בין סתמי למעיק, "סאנקטום" – בהפקת ג'יימס קמרון – מראה סוף סוף בשביל מה זה טוב, ומספק את חווית התלת-מימד המוצדקת ביותר מאז "אווטאר" של ג'יימס קמרון. כן, כולל "טרון".
זה סרט-אסונות ששייך לתת הז'אנר של "המשלחת בצרות": חבורת חוקרי מערות נמצאים בתחתית מערכת מערות ענקית בפפואה-גיניאה החדשה, כשסופה פתאומית חוסמת את דרך היציאה ומאלצת אותם למצוא דרך אחרת החוצה. בשלב הזה הסרט מזכיר בעיקר את "המדרון" או "המערה", אבל אז הוא מביא אותה בטוויסט מפתיע: בדרך החוצה החוקרים לא נתקלים בשום זן של יצורים מוטנטיים רצחניים שמנסים להרוג אותם. אפילו לא קטנים. האיומים על חייהם כולם נובעים מעצם העובדה שהם נמצאים במערה שהולכת ומתמלאת במים, עם משאבים מוגבלים של אוכל וחמצן. מתברר שזה מספיק בשביל להרוג אותך בשלל דרכים מגוונות, ומהבחינה הזאת הסרט נראה אמין. יכול להיות שאילו הייתי חוקר-מערות-מטפס-צוקים-צוללן הייתי מנטפק את הסרט בלי הכרה, אבל בתור אחד שלא מומחה בתחום, נראה שיוצרי הסרט עשו שיעורי בית הרבה יותר מהמקובל, ושהם יודעים הרבה על חקר מערות.
לרוע המזל הם יודעים הרבה פחות על כתיבת תסריטים, או לצורך העניין על בימוי או משחק. לפי חמש הדקות הראשונות תוכלו לנחש בדיוק מה יקרה בכל שלב בסרט, ואיך הוא ייגמר. הדמויות נקנו ישר מהאיקאה של הקלישאות ואפילו לא הרכיבו אותם כמו שצריך. כרגיל ישנם אב ובנו שצריכים להכיר ולהשלים זה עם זה דרך האסון, ומסביבם דמויות משנה שתפקידן העיקרי הוא להיהרג אחת אחרי השניה. כדי לגרום לעלילה להמשיך לנוע קדימה, כלומר מטה, הדמויות צריכות לפעמים לעשות בחירות אידיוטיות.
המשחק רוב הזמן סתם לא משהו, אבל מדי פעם מצליח להתעלות לרמת כל כך רע שזה מצחיק. ריצ'רד רוקסבורו מגלם את מנהיג המשלחת המנוסה והקשוח, ועושה את זה בטון אחיד לחלוטין של נביחה. תשעים אחוזים מהטקסט שלו הוא וריאציה כלשהי על "לעזאזל איתכם, עשו מה שאני אומר או שתמותו!". הייתי רוצה לראות איך הוא מסתדר בחיי היומיום, מחוץ למערות. במקדונלדס למשל. "תני לי מק רויאל בלי גבינה עם צ'יפס גדול! לעזאזל איתך, עשי את זה עכשיו או שתמותי!". והוא עוד אחד השחקנים היותר טובים בסרט. אליס פרקינסון, בתפקיד האישה היפה הייצוגית של המשלחת, היא שחקנית כל כך איומה שכשהיא צוחקת מבדיחה כלשהי לא הצלחתי להבין אם היא אמורה להיות משועשעת באמת או מלגלגת בצחוק מעושה מכוון. ויש עוד רגעים מצחיקים שלא בכוונה: אני בטוח, למשל, שהביטוי "חיריוני עטלפים!" מעולם לא נאמר ביותר עליזות מאשר בסרט הזה.
אבל. כמה שהסרט הוא לא-משהו, הכל עומד בצילו של הצילום התלת-מימדי המרהיב. אם יש דבר אחד שהשנה הקולנועית האחרונה לימדה אותנו, זה שלא כל דבר צריך להיות בתלת-מימד, ולעתים קרובות הוא לא שווה את המשקפיים. אחד הסרטים שבהם התלת-מימד לא שינה הרבה – אם כי גם לא הפריע – היה "פלונטר". אבל בסרט היתה סצינה אחת יוצאת דופן, שבה שני הגיבורים לכודים במערה קטנה שמתמלאת מים באיטיות. פתאום, בסצינה הבודדה הזאת, התלת-מימד שינה את התמונה. הוא המחיש את הקלאוסטרופוביה של המצב באופן שהפך את הסצינה למותחת באופן חריג עבור סרט של דיסני. "סאנקטום" הוא גירסה באורך מלא של הסצינה הבודדה הזאת. מתברר שחקירת מערות, כולל סצינות תת-מימיות, היא נושא אחד שהתלת-מימד עושה לו רק טוב.
שלא כמו ב"אווטאר", שהיה ברובו ממוחשב, כאן רוב הסרט מצולם באמת. וכבר ברגעים הראשונים, עוד לפני שאנחנו יורדים למערה, ברור ההבדל בין העומק האמיתי של סרט כמו זה לבין העומק המזויף של סרטים כמו "התנגשות הטיטאנים" או "הצרעה הירוקה". הטיסה בהליקופטר מעל לג'ונגלים טרופיים עוצרת נשימה. אחרי שאנחנו יורדים למערה, התלת-מימד הופך את המעברים הצרים לצרים יותר, את התהומות העמוקים לעמוקים באמת, ואת החללים העצומים – למעוררי יראה באמת. כל זה בלי שום גימיקים; הסרט לא זורק חפצים החוצה על הצופים אפילו פעם אחת. היה שווה לראות את הסרט רק בשביל להיזכר שלא כל סרטי התלת-מימד הן הונאת-קהל מעיקה, ושכשמשתמשים בו נכון, הוא באמת שווה את מחיר הכרטיס.
בדרך כלל נהוג להגיד על סרטים לא-משהו ש"עדיף לחכות ל-DVD", במקרה של "סאנקטום", המצב הפוך בדיוק: דווקא משום שהוא סרט לא טוב כמעט מכל בחינה, לראות אותו ב-DVD יהיה בזבוז זמן. לכו לראות אותו על מסך גדול בתלת-מימד, או בכלל לא.
(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב, גיליון 432)
קמרון מת על מים.
תלת-מימד נראה הכי טוב במים.
לקמרון יש אובססיה לתלת-מימד.
איזה צירוף מקרים מוזר.
אבל בגלל שקמרון הוא אלוהים אני לא התפלא אם הוא אחראי לזה באיזו דרך פלאית.
בכל מקרה, זה ברור שזה אומר שכל סרט תלת-מימד צריך שתהיה בו סצינה עם מים (בהירים, לא חשוכים כמו שהיה ב"התנגשות הטיטאנים")!
תלמדו, במאים לעתיד!
אפילו "אווטאר 2" יתרחש באוקיינוסים של פנדורה.
הוא היה (ועודנו) צוללן-חובב הרבה לפני שהוא חשב על
תלת-מימד, מה שמסביר את האובססיה שלו לנושא.
לא צפיתי בסרט,
אך עבורי:
חיריוני עטלפים + עליזות = אייס ונטורה 2
Batshit!
לה להלה לה לה…
וברצינות, התלת מימד בסרט הזה הוא כל כך נפלא שזה כמעט בלתי נסבל. כמעט.![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
שאלה חשובה
זכיתי בכרטיסים לסרט, ובביקורת אחרת שקראתי היה כתוב שהסרט ברוטאלי עם מאפיינים של אימה.
אני ממש ממש לא אוהבת סרטי אימה ובכלל מפחידים יתר על המידה. מישהו שצפה יכול להגיד מה דעתו?
הוא לא מפחיד.
יש כמה רגעים מגעילים (במובן של דם ועיוותי גוף), אבל זהו. לא הייתי קורא לו סרט אימה.
עיוותי גוף?!0.O
(ל"ת)
עצמות שבורות וכד'.
(ל"ת)
ראיתי את הסרט- כדאי לוותר
הסרט אכן ברוטאלי ובנאלי. נכון, יש תלת מימד, אבל זה לא אווטר…
יומיים אחרי הסרט עדיין יש לי תחושה של אכזבה וגועל. אם עצמות שבורות וסיפור רדוד עושה לך טוב- אז יאללה….
אז רגע...
בעצם כל מה שטוב בסרט וכל מה שרע בסרט זהה לחלוטין לאוואטר?
בדיוק מה שאני תהיתי לעצמי...
(ל"ת)
לא עשו את זה כבר ב Daylight?
(ל"ת)
ושוב נשאלת השאלה
מתי מישהו יעשה סרט שבו משקיעים בתלת מימד כמו שצריך (דוגמת הסרט הזה, אוואטר, טרון) ו*גם* ישקיע בתסריט סביר? (אני מתפשרת על סביר. לא חייב להיות יצירת מופת, רק סביר).
התסריט של אווטאר היה יותר מסביר.
גם אם יצירת מופת הוא לא היה.
בהחלט. דיאלוגים מופתיים
ודמויות שממש היה אכפת לך מהן.
כל דמות שמתה ירדה לי דמעה…
(ציניות)
אה, וכמובן איך שכחתי
סיפור מקורי.
טיפ לשימוש בסארקזם בעתיד
כשאתה מנסה להגחיך דעה של מישהו, הרעיון הוא להביע כביכול הסכמה איתו, ואז להקצין את דעתו עוד יותר. אתה לא יכול להגחיך דעה באמצעות הבעה "צינית" של הסכמה עם עמדה שבן שיחך הבהיר מפורשות, כבר במשפט הקודם, שהוא אינו מסכים איתה. למשל, אם מישהו טוען שהתסריט של "אווטאר" אינו מופתי, להגיד כבר במשפט הבא "כן, דיאלוגים מופתיים" זה לא ציניות, זה רק יגרום לאנשים לתהות על מה אתה מדבר.
עוד דוגמה:
"לא חם היום. אם כי גם לא קר"
"(ציניות) כן, ממש קר".
זה לא עובד.
הנה ההסבר.
קראתי את הכותרת, לא קראתי את התוכן.
משום מה הייתי בטוח שזו כל ההודעה, שהתסריט הוא "יותר מסביר".
אז אני הקצנתי ואמרתי "הוא יותר מסביר, הוא מופתי".
סביר זה לא היה
לא לסרט המצליח והיקר בכל הזמנים.
אם ההגדרה שלך ל"יותר מסביר"
היא "תסריט קלישאתי וצדקני עם עלילה מועתקת" אז אני מסכים איתך.
הרבה סרטי ילדים היו יותר מסבירים
צעצוע 3, גנוב על הירח….
בנוגע לסרט "לייב אקשן" לא נראה לי שיהיה כזה
כל סרט סביר חוסך את ההוצאות של הצילום הכפול
בהחלט ביקורת מועילה
בפעם הקודמת שהלכתי לסרט שהובטח בו "תלת משובח ועלילה גרועה" זה היה טרון:המורשת וכמעט נרדמתי בקולנוע. נראה לי שאוותר על זה הפעם.
איפה יש סרטים עם עלילה טובה וגם אפקטים מוצלחים?
זה הולך להיות אחד מאלה...
לא, הם לא יכלו כיוון שהראו לנו שהם צריכים לפרוק את הציוד שלהם כדי לעבור, בשום מצב הם לא היו יכולים להעביר את מסיכת הגז בין הציוד במערה הזאת, לא משנה כמה אתה רוצה לסספנד את זה (וברוך שם, לא חסר מקום לסספונד בסרט הזה) אי אפשר לעשות את מה שאתה חושב שאפשר.
אוי, כמה שצחקנו על הקטע הזה
לצערי זה משהו שאי אפשר להעביר בכתב.
"(בקול צייצני:) אבא, אני יודע שאף פעם לא היינו קרובים אבל רציתי (בקול בס) להגיד לך שאני אוהב אותך"
זה הרבה הרבה יותר מצחיק אם ראית את הסרט.
סרט גרוע
סאנקטום הוא סרט ממש, אבל ממש, גרוע.
בוא נאמר את זה כך, אם בדר"כ האפקטים צריכים לשרת את התסריט, ב'סאנקטום' התסריט לא רק משרת את האפקטים, אלא גם משתחווה בפניו ומנשק לו את הרגליים.
בנוסף, השחקנים גרועים באופן מדהים, הדמויות הן קלישאות מהלכות, העלילה צפויה לאחד מהצסנות המרגשות, שהייתה אמורה לגרום לבכי, נקרעתי מצחוק.