יום אחד נכנס עריק מרוסיה למשרדי CIA הסודיים ביותר – שכנראה לא היו סודיים מספיק, מכיוון שהוא ידע לאן להיכנס – ומספר לחוקריו סיפור לא ייאמן: סוכנת רוסיה רדומה שוכנת על אדמת ארה"ב. היא היתה רדומה הרבה, הרבה זמן. למעשה, היא נשלחה לאמריקה בעודה ילדה קטנה, שחונכה להאמין בכל ליבה בעקרונות הקומוניזם של אמא רוסיה, ולהיראות כאילו היא מאמינה בכל ליבה בעקרונות החופש והרוח האמריקאית. עשרות שנים עברו בינתיים, ברית המועצות התפרקה, אבל השתולה עדיין מחכה ליום שבו תופעל ותראה לאמריקה סוף סוף מה זה. היום הזה, אומר הרוסי, הוא מחר, ובו הסוכנת הרדומה תרצח את הנשיא. לא את נשיא ארה"ב – זה צפוי מדי – אלא את נשיא רוסיה.
הסיפור הזה מופרך מ-17 סיבות לפחות, ולכן מצדיק לחלוטין את בעיטתו של הרוסי ההוזה מכל המדרגות הסודיות ביותר – אלא שהעריק מספק עוד פרט: שמה של הסוכנת השתולה, לטענתו, הוא אוולין סולט. הטענה הזאת מפתיעה מאוד את החוקרת שמתשאלת אותו, סוכנת CIA בשם אוולין סולט (אנג'לינה ג'ולי).
אנשי הסוכנות, באופן טבעי, לא קונים את הסיפור של הרוסי, אבל מעדיפים להשאיר את סולט תחת השגחה, על כל צרה שלא תבוא. גברת מלח, שטוענת בתוקף שהיא לא מרגלת רוסיה ושההפללה הזאת עלולה לעלות בחייו של בעלה, בורחת. ואז מנסה לרצוח את נשיא רוסיה. לא בדיוק המהלך המתבקש בניסיון להוכיח את חפותה.
מכאן ועד סופו הסרט שומר על עמימות, וזאת בעיה. מסתורין זה דבר מצוין, בעיקר בסרטי מתח, אבל דרישה די בסיסית מסרט היא שנדע בעד מי אנחנו, עם מי אנחנו מזדהים, ומה אנחנו רוצים שיקרה. יש סרטים שבהם בסוף מתברר שתמכנו באדם הלא נכון ובעצם האיש הטוב היה רע או להיפך, אבל כאן, כבר משלב מוקדם מאוד לא ברור האם אנחנו אמורים להיות בעד הסוכנת הממולחת, או נגדה. מצד אחד, היא היתה על הפוסטר, והיא פאקינג אנג'לינה ג'ולי. מצד שני, אין ספק שהיא עושה דברים רעים מאוד. אז מה קורה כאן, לעזאזל? כשסולט נמלטת מהמשטרה, אני אמור לרצות שהיא תיברח או תיתפס? כשיורים בה, אני אמור לנסות להסיט את הכדורים בכח המחשבה או לייחל למותה הכואב?
לומר שהעלילה של "סולט" לא סבירה זה כמו לומר שבימים אלה, בצהריים חם בחוץ: זאת האמא של האנדרסטייטמנט, ומובן מאליו ממילא. נגיד את זה ככה: סרט האקשן הקודם שבו כיכבה אנג'לינה ג'ולי היה "מבוקש", הידוע לשמצה בתור הסרט עם נול הגורל. "סולט" מופרך כמעט באותה מידה. כמעט. כן, בעלילה יש תפניות מפתיעות, אבל כשהכל כל כך בלתי סביר, בשלב מסוים שום דבר כבר לא באמת היה גורם לי להתפלא. אה, אז אתם אומרים שבעצם הכלב של בעלה של סולט היה בעצם כל הזמן סוכן מושתל של המודיעין האיראני? הו. מעניין.
בעיה אחרת של "סולט" היא משבר זהות: הוא לא הצליח להחליט איזה "זהות" הוא רוצה לחקות. העלילה היא "זהות בדויה" (סדרת הטלויזיה על סידני בריסטו): מלבד העיסוק בריגול וריגול-נגד, אנג'לינה מחליפה פאות נכריות וזהויות פעם ברבע שעה, והיא סוכנת-על שיודעת לעשות הכל, מהשתלטות על שלושה גברים חמושים בידיים חשופות ועד אילתור מק'גייברי של מטול רימונים המורכב מחפצים ביתיים. מבחינת סטייל, הסרט הוא "זהות כפולה" (הסרט על ג'ייסון בורן): סצינות הפעולה מצולמות מגובה העיניים במצלמה רועדת, מה שמכניס אותנו לתוך אקשן ושומר על דופק גבוה, אבל לפעמים מקשה להבין מה בעצם הולך.
מה שחבל הוא שכסרט אקשן, "סולט" בכלל לא רע. סצינות האקשן לא פורצות דרך, אבל הן עשויות כמו שצריך ואגרסיביות. אנג'לינה ג'ולי היא אנג'לינה ג'ולי, והעלילה היא לא שבלונית או סטנדרטית – את זה לפחות אפשר לומר לטובתה. הסרט לא משעמם בשום נקודה, אבל כשהסיפור מופרך עד כדי כך, וכשלא ברור אף פעם אפילו מי בעצם גיבור הסרט, קשה לקחת משהו מכל זה אישית. כל העסק לא קורה למישהו שאכפת לנו ממנו. ההרגשה היא לא כאילו שאתה חווה סרט, אלא רק, איך לומר, צופה בדברים שקורים.
נול הגורל!
מצטער, פשוט הזכרת לי את הקטע הזה מ"מבוקש". זה היה גדול.
במקור, תכננתי לראות אותו סתם בתור סרט אקשן, עם אפס ציפיות בנוגע לעלילה. יש משהו מספק רק בלראות את אנג'לינה ג'ולי יורה בדברים. אתה טוען שגם בזה הוא לא משהו?
להיפך, טענתי במפורש שבזה הוא מספק בהחלט.
(ל"ת)
אה, מצטער. זו כנראה ההשוואה ל"זהות בדויה" שהטעתה אותי.
אז במקרה הזה, אני כן צריך ללכת לראות אותו.
נול הגורל!
מה רע בזהות בדויה?!
ואם הסרט גם גרם לך להשוות ל"זהות כפולה" אז בכלל נשמע טוב. (כל הזהויות האלה נורא מבלבלות, "זהות כלשהי" היא ה"גורלי" החדש)
זהות גורלית? זהות קטלנית? להוסיף את הספרה 2?
(וכאן התגובה היתה צריכה להיות ממוקמת מלכתחילה. ניתן למחוק את התגובה הזהה שהושארה כתגובה ראשית).
הכל.
באמת, הכל.
הצפייה בסדרה הזאת גרמה לי לכאב פיזי.
בכלל שקלת להתלבט בקשר לזה?
את הכרחת אותי לראות את אלכסנדר הנורא רק כי אשתך כיכה בו. אז לסולט לא תלכי?
לי בכלל לא דמה לזהות בדויה, אבל נהניתי. ואפילו הופתעתי מהטוויסטים. אולי בגלל טפשת ההריון שלי אז.
הכול.
את דעתי על הסדרה ניתן לקרוא בביקורות של "המסך המפוצל": http://www.tve.co.il/series/1035
אני מודה שהביקורת על מופרכותו של הסרט גרמה לי מיד להיזכר בסדרה, אף בטרם שמה הוזכר. גם שם היו תמות דומות – סידני בריסטו היא סוכנת CIA כפולה, יפה, מוכשרת ומחליפה זהויות בקצב, עם סאגה משפחתית מעיקה בעלת נאמנות לא ברורה (וגם שם ארה"ב או ברה"מ?) ועם עלילות שהאמינות מהן והלאה. ההבדל המהותי בין הסרט לסדרה הוא שב"זהות בדויה" לא מבלבלים את הצופה: ברור לחלוטין שמצופה ממנו להזדהות עם ג'ניפר גרנר החמודה וטובת הלב (שחיוכיה מאירים את המסך ומבטיה הנוגים מכמירי לב).
ל"סולט" נחשפתי דרך טריילר בקולנוע, וחוץ מהעובדה שמדובר בסרט אקשן עם אנג'ולינה ג'ולי, לא הבנתי ממנו כלום: הוא היה מהיר, מבלבל ומאוד לא ברור. עכשיו אני מבינה שאין טעם להאשים את עורך הטריילר, כי זה הסרט… לא התלהבתי מהטריילר, אבל אני נוטה שלא לשפוט סרטים (לטובה או לרעה) ע"ס טריילר בלבד, כי הוא נוטה להטעות. בדיוק בשביל מצוקות כאלה, טוב שחזר "עין הדג"! עכשיו אני יודעת בוודאות שגם אם יוצע לי מתישהו לצפות בו, אדחה את ההצעה על הסף.
אני צריכה לדאוג לא להתחייב בכתב
הערב באו חברים ולא מצאנו סרט אחר לצפות בו אז יצא "סולט" ודווקא זרמתי בלי בעיות… להפתעתי זה אפילו היה סרט חביב, הצלחתי להבין מה קורה בו וגם ניחשתי לא רע את הכיוון של סולט אז לא ממש הופתעתי. הבעיה הקשה ביותר בסרט היא השיער של אנג'ולינה ג'ולי שרוב הזמן נראה כמו פיאה מאוד לא מוצלחת אף שהוא מתיימר להיות שערה הטבעי (והיא דווקא לא מחליפה הרבה פיאות כפי שנטען; סידני בריסטו שמה אותה בכיס הקטן).
אני בטוח למדי שסימנתי. מצטער.
יש משהו שאפשר לעשות בנדון עכשיו?….
אפילו אנג'לינה ג'ולי לא הצליחה לשפר את המצב?
"אבל זה אולי קשור לעובדה שאני לא ממש נמשך לבנות המין היפה…)."
זה בטוח קשור לזה, חחחחח.
לגבי הסרט: סרט אקשן עשוי בצורה מקצועית, אנג'לינה ג'ולי מפתיעה לטובה בתור מחסלת, אבל כדי להנות ממנו צריך לכבות את המוח בכניסה לאולם, או במקרה שלי לפני ההדלקה של הטלוויזיה.
הנקודות החלשות: הסרט אכן לוקח את עצמו ברצינות, למרות העלילה הטפשית, וכמו שפיש כתב חסרה ההזדהות הרגשית עם הגיבורה, שזה דבר נחוץ בסרט אקשן חסר חשיבות כמו זה.
הנקודות החזקות: אנג'לינה ג'ולי הורגת אנשים, וזה מספיק כדי שכל אוכלוסיית הגברים בעולם יצפו בסרט.
באמת סרט יפה אבל
..
לקראת הסוף של הסרט כבר קשה לעקוב מי הרע ומי הטוב בכל העניין..
מבחינת אקשן הסרט מעולה, גם מבחינת העלילה.. רק חבל שכמו שאמרתי היא מסתבכת יותר מדי.
נההה....
כן, אני עדיין גרופי של אנג'לינה, וכל סרט שהיא תופיע בו ישדרג לי את הצפייה בכמה רמות. אני מצטער שלא הייתי שותף לגרסת הבטא של האתר כי כשצפיתי בו לפני כחודשיים שלושה, זכרתי בדיוק מה חשבתי עליו, כולל הקשרים לסרט.
ממה שאני זוכר אבל, מדובר בסרט ששווה צפייה בבית עם מערכת קולנוע מפוצצת, ללא צורך בשום ריכוז או מאמץ מצד הצופה. אני התרכזתי והתאכזבתי מהעלילה, מהחורים, מהטוויסטים הצפויים והמופרכים, אבל כל כך נהניתי מהאקשן, שגם הוא קצת מופרך אבל עדיין כל כך טוב. בייחוד כשאנג'י מקפצת ומכסחת שם. אולי אם לא תבינו מה הולך שם תיהנו יותר.
הסרט היה יכול להשתדרג במספר רמות אם היה לוקח עצמו פחות ברצינות (בעיה מוכרת של הבמאי לדעתי), ולוותר על הניסיון להיות כל כך מתוחכם ומסובך ופשוט לזרום ולהיות קליל.
ואיך לעזאזל סרט שבו אין לאנג'י את סצינת הסקס/עירום/עירום חלקי שלה יכול להצדיק את קיומו?
דווקא לי הייתה בעיה עם סצנות האקשן
אני מבינה שבתור צופים בסרטי אקשן מצופה מאיתנו להתעלם פה ושם מפעולות בלתי אפשריות בעליל הדמויות (איך הוא מרביץ עם היד שירו בו? ודברים מהסוג הזה. אבל אני חייבת להגיד, שאפילו אחרי מת לחיות 4 (משאית VS מטוס – מי ינצח?), היה לי מאוד קשה עם יכולותיה העל טבעיות של הגברת המלוחה. במיוחד יכולתה המדהימה לזנק מגובה גבוה מאוד, להתרסק ואז להתחיל לרוץ ולקפוץ כאילו כלום. אפילו מרטין ריגס נראה סובל במצבים כואבים פחות!
אבל בתור סטודנטית לרפואה הכי הפריעה לי יכולתה של הגברת לצאת ממצב חיכוך שאמור לגרום לכוויות מדרגה שנייה לפחות אפילו בלי שריטה אחת. כל כך קשה לשים דם מזויף על ידי הגברת?
חוץ מהדברים הללו, וכנראה בגלל שהגעתי לסרט מתוך אי ברירה (רצון עז לראות סרט בקולנוע מבלי שתהיה אופציה ראויה), דווקא מאוד נהניתי מרובו, בעיקר בשל אהבתי העזה לליאב שרייבר (ופעם לפני שנים ארוכות גם לאנג'לינה, אבל היא בוחנת אותה כל פעם מחדש). אמנם הוא היה צפוי להחריד, אבל מאוד התלהבתי מיכולתי לצפות כל טוויסט מראש, אפילו שזה לא קשה במיוחד.
לסיכום – אני נהניתי, אבל אני לא אמליץ על הסרט לאנשים אחרים.