רגע אחרי האוסקר, נשאר עוד עניין אחד למחות עליו, קיפוח שהוא בגדר שערוריה: איך ייתכן ש"חלודה ועצם" לא היה מועמד לפרס האפקטים הויזואליים הטובים ביותר? נכון שזאת דרמה צרפתית, ולא סרט-אסונות הוליוודי, ואין בו מטאורים שמתרסקים על דינוזאורים שנוסעים במכוניות ויורים על ברוס וויליס – אבל אין סרט ראוי ממנו לפרס, או לפחות למועמדות. זה לא מה שרואים בסרט שכל כך מרשים, אלא מה שלא רואים בו: בשלב מוקדם בסרט מריון קוטיאר מאבדת את רגליה (השאלה האם הן נאכלו על ידי לווייתן קטלן נשארת פתוחה), ולאורך רוב הסרט – כולל קלוז-אפים, כולל סצינות סקס – הרגליים שלה מסתיימות בברך. נכון שאפקט דומה כבר נראה ב"פורסט גאמפ", אבל לא בהיקף כזה או באמינות כזאת. או שנעשתה פה עבודת אפקטים מדהימה באמת, או שקוטיאר לקחה את ההשקעה לקראת התפקיד לרמות קיצוניות. מישהו פגש את מריון קוטיאר לאחרונה? ספרתם את הרגליים שלה? אני קצת מודאג.
אם כן, מריון קוטיאר, מקוצרת בשני פיט, היא חלק חשוב בסרט הזה, וההתמודדות עם אובדן ה-25% התחתונים בגופה היה יכול להיות מספיק בהחלט בשביל מלודרמה באורך מלא. אבל היא רק חלק מהסיפור. במקביל, הסרט עוקב אחרי גבר (מתיאס שונארטס) שבאמצע החיים נחת עליו פתאום ילד בן חמש, ולתוך זה מוסיף גם קריירת איגרוף פיראטי, וקשיי היום-יום של עלובי החיים המודרניים. העלילה של הסרט נראית כמו שלוש או ארבע מלודרמות הוליוודיות שהתרסקו זו לתוך זו. מצד אחד, זה מבלגן את הסרט, ולפעמים לא ברור מאיפה לאיפה הוא מנסה להגיע; מצד שני, הגודש הזה מונע מהסרט ליפול לתוך התבניות העלילתיות המוכרות, ולכן לא מאפשרת להשתעמם. אנחנו לא בהכרח יודעים לאן כל זה הולך.
הסרט מבדיל את עצמו מהדרמה ההוליוודית האופיינית גם בצילום ובעריכה: מצלמת כתף רועדת בנוסח עדות סרטי הפסטיבלים משתלבת עם שוטים מושקעים ומרהיבים ועריכה אינטנסיבית כמו של סרט אסונות. הבמאי ז'אק אודיאר ("לבי החסיר פעימה", "נביא") מוכיח את עצמו במהירות כאחד מטובי הבמאים של דרמות: הוא עושה סרטים על בני אדם, בלי גימיקים, אבל גם בלי פוזה של סרטי פסטיבלים איכותיים שאתם מחויבים להעריך כי זה על אנשים נורא מסכנים. הוא לא מאמין שסרטים צריכים להיראות משעמם כדי להיות אמינים. יש לו עוצמה ואין לו בושה. הוא מוכן להשתמש בדברים שבמאי "איכות" אחרים היו חותכים לעצמם את הגרון בעזרת DVD של "ל'אטלנט" לפני שהיו נוגעים בהם, כמו אפקטים ממוחשבים, רגעים שמזכירים את "מועדון קרב" לצד כאלה שמזכירים את "לשחרר את ווילי", או אפילו, ירחם האל, "Fireworks" של קייטי פרי.
מה שפוגע מעט בסרט היא הנכות של הגיבור הראשי שלו. הכוונה היא לא לקוטיאר, אלא דווקא לשונארטס, המגלם אדם עם רמת אינטליגנציה רגשית של בטטה. לפעמים הוא מתנהל קצת כמו חייזר: נדמה שכל ענייני הרגש האלה, שמעסיקים את בני האנוש, זרים לו לגמרי. הוא סוחב את הבן עגול העיניים שלו ממקום למקום כמו חבילה. סקס אצלו הוא עניין טכני בלבד. נכון, זה בדיוק העניין, וההתמודדות שלו עם הנכות שלו היא הסיפור של הסרט – אבל קצת קשה לפתח הרבה אכפתיות בנוגע למה שקורה לחמור הזה. ההתפתחוית, כשהן מגיעות בסוף, מגיעות באופן מאולץ למדי, בזכות פיתולי עלילה פתאומיים שהם בבחינת מניפולציה רגשית זולה.
"חלודה ועצם" קצת מבולגן ולא ממוקד מכדי להיחקק בזכרון באמת, ואם ז'אק אודיאר ימשיך ככה, הסרט הזה לא ייזכר כאחד הטובים שלו. אבל זאת עדיין יצירה משוחקת ומצולמת מצוין, ובהחלט שווה צפיה, כל עוד לוקחים לפני כן הרבה אוויר.
פורסם במקור בוואלה
חולדה ועצם
'צטער זו לא הפעם הראשונה שאני מתבלבל בקריאה
לגבי הבעיה היא אחרת:
אני לא מסוגל לראות את השם של הסרט הזה בלי להתחיל לפזם "חלודה ועצם ישבו במקרר, ביחד עם בטטה התחילו לקטר".
וכל פעם שאני רואה את שם הסרט
אני נתקעת על מדרש "חולדה ובור"…
אני נשבעת שלקח לי עכשיו חצי דקה להבין
מה ההבדל בין כותרת ההודעה שלך לשם הסרט. אוי ואבוי.
מצד שני, לפחות השם של הסרט עכשיו קצת יותר הגיוני.
עפ"י פרשנות שקראתי היום
הסיבה שהבחור נכה רגשית, הוא קודם כל להקביל עם הנכות הפיזית של האישה.
שנית, הוא כמו הלוויתנים, רק חיה. הוא לא מסיק מסקנות (לכאורה) הוא לא מתעניין במוסר.
לרוב אני לא רואה סרטים זרים, אבל אולי אחרוג ממנהגי.
היייי למה ספוילרים
חלק מההנאה של הסרט היא לראות בסצינה המזוויעה בה היא מגלה שאין לה רגליים, הוא סצינת האסון בה רגליה "נתלשות" , בשום מקום חוץ מכאן לא פרסמו את זה. למה לספיילר את הסרט?
שיהיה. סרט מדהים, אחלה ביקורת
גם אני ראיתי ראיתי את הסרט מבלי לדעת עליו כלום
ובהחלט הסצינה הזאת הייתה חזקה בהרבה ומאוד מפתיעה. אני גם לא מבין למה בכלל צריך תקצירי עלילה בביקורות? אני לא בא אליך בטענות. זה מקובל לכתוב סינופססים בביקורות. אני רק לא מבין למה זה טוב. בגלל זה אני נמנע מלקרוא ביקורות לפני צפייה בכל סרט. וזו כולה פסקה אחת קטנה ומעצבנת.
אה! כמובן.. האמת שלפני שנים רבות ראיתי במסגרת טיול שנתי לסינמה סיטי (מה? כן.) סרט תיעודי על אותו הרפתקן, ככה שהכרתי את כל הסיפור מראש. משום מה חשבתי שכולם מכירים, אבל כנראה שטיול שנתי למסך הקולנוע הגדול במזרח התיכון הוא תענוג שהיה שמור רק לילדי התיכון בו למדתי.
נראה שהשחקנית בכל זאת שמרה על רגליה
בדף של ביקורת על הסרט מופיעה
" rel="nofollow">התמונה הזו
הפןך גוטה
דווקא בתמונה הזאת זה נראה שיש לה פרוטזות.
זה נראה יותר כמו גרביונים ירוקים.
אם הייתי צריך להמר, הייתי אומר ש"הגרביונים הירוקים" בתמונה עובדים בדומה למסך ירוק, הטכנולוגיה שמאפשרת להעלים את הצבע הירוק מהמסך (בגלל זה אסור למגישי תחזית לבוא עם בגדים ירוקים לעבודה). איך זה מסתדר עם זה שלא רואים מסך מאחוריהם? לא יודע..
אחחחח... איפה ימים שזה היה כחול?
מגישים ב"תכניות הילדים והנוער" בערוץ הראשון (והיחיד) שהיה להם חור בגוף (מתחת לז'קט) שדרכו רואים את תמונת הרקע שמאחוריהם.
זה אולי היה מעאפן וחובבני, אבל גרם לנו להבין כבר בגיל צעיר איך עובדים מאחורי הקלעים. מגניב.
(כנ"ל לגבי סרטי/סדרות אנימציה שבהם הנוף סטטי ו"דהוי" ויש שיח אחד בצבע "חי" – היה ברור שמשהו ייצא מאחורי השיח. אבל זה כבר סיפור אחר)
עד כמה שראיתי בכל מיני תוכניות מאחורי הקלעים
כיום עם העריכה הממוחשבת, אפשר להעלים די בקלות את כל מה שירוק (מענין אם האדום הוא בשביל נקודת התיחסות). אני ממליץ גם לראות את התהליך של לכידת הופעה, יותר מגניב![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
חיפוש של שניה ביוטיוב...
וקבלו סרטון מרהיב שמראה את מה שפיש דיבר עליו בעניין האפקטים (וכן אחוריים מאוד מרשימים של גבר).
http://www.youtube.com/watch?v=deMvIcE5ZWI
אחוריים? אחוריים וקדמותיים!
(ל"ת)
כנראה שרק האחוריים הרשימו אותי
:-P
אחרי שרואים את הפתרון
האלגנטי אך הפשוט הזה, זה בכל זאת קצת מוריד מההערכה לסיבוכיות המשוערת של האפקטים הממוחשבים.
הא?
פתרון פשוט? זה לא פשוט בכלל. אילו היא היתה עומדת לאורך כל הסרט על רקע מסכים ירוקים, זו לא היתה בעיה, אבל מה לעשות שזה לא המצב. מחיקת הרגליים באופן אמין הוא עדיין אתגר מסובך.
אני לא מומחה לאפקטים מיוחדים,
אבל ממה שהבנתי מהסרט המצורף, ברגע שאתה מלביש על הרגליים שלה את הגרביים הירוקות – מה ששקול למסך ירוק, רק מצומד לרגליים שלה – התוכנות של היום (ושל לפני 30 שנה כנראה) יודעות אוטומטית למחוק את החלקים האלה מהתמונה, ומה שנשאר לך הוא רק להשלים את הרקע, שזה אמנם דורש קצת התעסקות, אבל לא משהו מורכב כמו ליצור גולום, למשל.
שוב, אני מודה שהפתרון לבעיה הוא אכן אלגנטי מאד, והאפקט מאד מרשים, אבל יותר קשה (נראה לי) להפוך בריכה לאוקיינוס ובובה ירוקה לטיגריס.
אתה צודק, ליצור טיגריסים זה יותר קשה.
(ל"ת)
זה אכן היה מרשים
כולל הנונשלנטיות שלו כשהוא הולך משם![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
וואו
אתה צריך לעשות אוגדן של כל הפנינים האלה ולשלוח אותם לכמה אולפנים בהוליווד. משהו בטוח יעבור.
(טיפ – לכל אחד תוסיף בסוף "מתחת למים / בחלל")
עיבוד של Graphic Novel ידוע...
:-)
סרט מצויין.
הופעות מעולות מצד שני השחקנים (אם כי השבחים שקוטיאר קיבלה נראו לי מוגזמים) ובימוי ועריכה פנטסטיים.
לא נראה לי שכל כך מסובך ליצור דמות עם רגל כרותה (יכול להיות שכן, אבל זה לא שווה אוסקר, אני חושב). רק שנה שעברה היה את "סול סרפר" שגם עשה בצורה משכנעת דמות ראשית (הרבה יותר מזו של מקוטיאר) עם יד כרותה.
למי שהתרשם ממתיאס שונארטס מומלץ לצפות ב"ראש שור"
ז'אק אודיאר אמר שהוא חיפש זמן רב אחר מישהו שיגלם את הדמות הראשית ללא הצלחה, עד שהוא ראה את שונארטס ב"ראש שור" (bullhead), דרמת פשע בלגית שהייתה מועמדת בשנה שעברה לאוסקר הזר. הגיוני. הוא משחק שם דמות דומה מאד, רק עוד יותר טוב – נוגע ללב, מורכב יותר ובלי התפנית הדרמתית במאולצת בסוף הסרט.
ובכלל הסרט מומלץ מאד (גם אם העלילה שלו יכלה להיות טיפה פחות מסורבלת). אפשר לצפות בו ב-14.3 ביס3.
סרט מעולה
לא הרגשתי שהוא קיטשי. בעיני הוא היה מאד מרגש. בכל אופן, מלודרמה. העלילה פשוטה אבל מאד אנושית, הדיאלוגים פשוטים ולמרות זאת מעוררי מחשבה, והדמויות מאד מורכבות והיה מעניין לצפות בהן. גם הדמות של הגבר, למרות שהוא "חמור" – העובדה שהוא פשוט וחי לפי אינסטינקטים, זה בדיוק מה שמאפשר לסיפור להתקדם, ולקשר הזה להיווצר. כל המוטיב של הגוף ושל השימוש בגוף והחיבור לגוף, דם ועצמות וגם מיניות… הוגשו לנו בצורה מאד עדינה ומוקפדת. האיפור, הסיפור, סצינות מאד גרפיות, התפאורה, העריכה אפילו – הכל מאד מחוספס, וזאת למרות שדווקא הצילום מאד נקי. המשחק מצוין, של שני השחקנים. גם הבימוי וגם הצילום וגם העריכה. סרט חזק.
באשר לפיתולי העלילה לקראת הסוף – אני יכולה להבין שעבור חלק מצופים זה ירגיש מאולץ, אבל אני דווקא חשבתי שזה מתבקש שהדמות הזו תחווה משבר. למעשה אני חושבת אפילו שהסיפור לא היה שלם אחרת.
אני שמחה שהלכתי לראות אותו בקולנוע, והמשכתי לחשוב עליו שעות אחר כך, ובוודאי ישאר במחשבתי עוד כמה ימים. למי שאוהב את הז'אנר – אני ממליצה.
סרט מעולה, אודיאר יוצר מופתי
(ל"ת)
אחד הסרטים הטובים שראיתי לאחרונה
העלילה בכלל לא בלבלה אותי אלא להפיך עזרה לי לנתב את עצמי עד לסוף הסרט.
שחקנים מצויינים ואכן צילומים טובים.