במקור: Running Scared
תסריט ובימוי: ווין קריימר
שחקנים: פול ווקר, ורה פרמיגה, קמרון ברייט
יש לי הרגשה שהרבה אנשים יאהבו את 'כרוניקה של אקדח'. אם אתם מעריצים את האדמה עליה דורך טרנטינו, ואם באופן כללי פיכם מתמלא רוק למראה אלימות מסוגננת, עריכה קליפית ודמויות הזויות, אתם בוודאי תהנו מהסרט. אחרי מינחת-פיוס זו, הרשו לי להסביר למה אני לא נהניתי.
ג'ואי גאזל (פול ווקר) הוא חייל פשוט במאפיה האיטלקית של ניו-ג'רזי. יש לו אישה אוהבת ויפהפיה, תרזה, בן אוהב וחמוד, וגם אבא פגוע-מוחין. בתחילת הסרט, עיסקת סמים בין החבר'ה של ג'ואי לכמה ראסטאפרים משובשת על ידי חבורה של גברים חמושים במסיכות סקי ורובי ציד. מתפתח קרב אלים מאוד, מעוטר בהילוכים איטיים וקיפצוצי עריכה, שבסופו מוטלות גופותיהם של הג'מייקנים ורוב השודדים בשורה ארוכה ארוכה. כשהמפקד של ג'ואי, שהוא גם הבן של בוס המאפיה המקומי, מגלה שחבושי המסיכות היו שוטרים, הוא ממהר להפקיד בידי ג'ואי את האקדח הכסוף והמרהיב שלו, שמהווה ראיה מפלילה, ופוקד עליו להיפטר ממנו.
ג'ואי חוזר הביתה, וטומן את האקדח בסליק הפרטי שלו, במרתף הבית. אלא מאי? הילד שלו, ניק, וחברו הטוב אולג (קמרון ברייט, שהיה מצויין ב'לידה') מגלים את הסליק, ואת האקדח. נקסט ת'ינג יו נואו, אולג, שאפילו שפם בר-מצווה עדיין אין לו, יורה באביו אנזור – סוחר-סמים מאודסה הקטנה, אוהד שרוף של ג'ון ווין ואבא מכה – ומסתלק עם האקדח יקר המציאות. עכשיו ג'ואי בבעיה. האקדח נמצא אי שם, ואם הוא יגיע לידי השוטרים, המאפיה עלולה לפטר את ג'ואי. הם גם עלולים לעשות לו מה שזה לא יהיה, שעושים למי שמעל בתפקידו.
אני אמנם סולד מאלימות לשם אלימות ומעריכה מתלהבת, אבל נהניתי מהחצי הראשון של 'כרוניקה של אקדח', משום שוויין קריימר, הכותב והבמאי, יודע ליצור מתח. הרעיון פשוט מאוד – ג'ואי רודף אחרי האקדח, שכרגיל במקרים כאלה, מחליף בעלים מהר יותר מאליזבת טיילור. בכל פעם שג'ואי מתקרב לטווח נגיעה, האקדח שוב חומק ממנו, וג'ואי נעשה מתוסכל ונואש עוד יותר. על כן, החצי הראשון של הסרט מותח, מהיר ומהודק. הסרט נע על מסילת עלילה יחידה ומעניינת, ונקי מהסחות דעת כמו סיפורים צדדיים או הגיון.
אבל אז מגיע החצי השני והכול מתחרבש. הבעיה הגדולה ב'כרוניקה של אקדח' היא התפצלות ליותר מדי עלילות משנה, שלא ממש מקדמות את הסרט. פתאום כל משפחת גאזל כולה פותרת תעלומות על כל צעד ושעל. לא מספיק שג'ואי מתגלה כבעל אינטואיציות שרלוק הולמסיות מחודדות, והבן הקטן ניקי מפגין תושייה של לוחם סיירת, גם אימא תרזה מקבלת עלילת משנה מיותרת לחלוטין משלה, ומפצחת חידות מעשה היתה ננסי דרו מהבלוק.
אם זה לא מספיק, כתוצאה ישירה מעודף העלילות, השליש האחרון של הסרט מכיל טוויסטים בכמות שיכולה היתה לפרנס ארבעה סרטים של שאמאלאן. אחרי מספר מסוים של שיאים כבר חיכיתי לרגע שההמולה תשכך. הרגע הזה לא ממש הגיע. אם תיסלח לי המטפורה האירוטית, ווין קריימר הוא מאהב מיומן ורב און, אבל הוא פשוט לא יודע מתי להפסיק.
זאת ועוד: לראשונה בחייו, פול ווקר משחק, ועושה את זה באופן סביר. ובכל זאת הוא ליהוק שגוי. ג'ואי אמור להיות דמות אפלה ומורכבת. ווקר, אפילו עם זיפים וקעקועים, חסר את המיומנות ואת העומק הדרושים ליצירת דמות כזו. וכן, הוא חתיך מדי לתפקיד. מדי פעם מצאתי את עצמי טובע באוקיינוס של עיניו הכחולות, ותוהה מדוע משפחת גאזל הפוטוגנית לא עוזבת את עסקי המאפיה בניו ג'רזי, כדי להתפרנס מצילומים לקטלוג של המשביר לצרכן. ורה פארמינגה (בתפקיד אשתו של ג'ואי) וקמרון ברייט (הילד אולג), הם היחידים שעושים תפקידים ראויים לציון. שאר הדמויות הן קריקטורות או סטריאוטיפים שראינו באלף סרטים אחרים.
כל הבעיות הללו היו יכולות להיות נסלחות, אלא ש'כרוניקה של אקדח' מפגין תסמינים חמורים של טרנטינואיזם סופני. מונולוגים מטופשים על גיבורי תרבות אמריקניים, הפעם ג'ון וויין – יש. אסתטיזציה של אלימות, כולל צילום שעוטף ברכות כל מעוף כדור, ומערסל באימהיות כל איבר מרוסק – יש. עריכה עם הפרעות קשב חמורות – יש. דמויות שהתפקיד היחיד שלהן הוא להיות מאאאגניבות – יש ויש. אני מודה: נשבר לי מחסידיו השוטים של האשף נמוך המצח; בעיקר אני מצטער על המוכשרים ביניהם, כמו קריימר, שיכול היה לביים סרט פעולה פשוט ולעניין, והעדיף לקפוץ מעל לפופיק. 'כרוניקה' עמוס מדי, מלא יומרה מדי, מרוצה מעצמו מדי. הסרט, כמו נערים מתבגרים מסוימים, מתאמץ כל כך להיות מקורי ושונה, עד שאי אפשר להבדיל בינו ובין המון אחיו, סרטי האקשן שטרנטינו משמש כסנדק הרוחני שלהם. ומה שעצוב באמת הוא שסרטים, בניגוד לבני אדם, לא מתבגרים ויוצאים מהפוזה הזו. הם רק מתחלפים.
לדעתי סרט מעולה.
כן, היה לו טוויסט אחד יותר מדי והפתיחה לדעתי לא היתה ממש מיוחדת אבל בשבילי אלה היו הבעיות היחידות בסרט הנהדר הזה.
הצילומים והעריכה הם היפים ביותר שראיתי מאז רקוויאם לחלום והסרט מעלה כמה נושאים כמו יחסים בין החברה המזרחית והמערבית ואפילו דן בהם בכבוד אם כי לא הרבה ממש.
קטעי האקשן היו מעולים והקופצנות שלהם רק תרמה לתחושת האדרנלין. עכשיו אני מבין סוף כל סוף למה טוני סקוט שואף בסרטיו האחרונים.
האוריג'ינל סקור היה לטעמי גם נהדר רק חבל ששמענו מעט מדי ממנו בכל הסרט.
דווקא פול ווקר משחק בדיוק כמו שהוא שיחק במהיר ועצבני. ובדיוק כמו שהוא שיחק ב-2 מהיר 2 עצבני. ובדיוק כמו שהוא שיחק במועדון הגולגלות ואל תשחקו עם זרים ואפילו סודות הים הכחול.
רק מה? לטעמי הפעם המשחק של ווקר היה בול לתפקיד ובגלל זה התרשמתי מתצוגת המשחק אם כי אחרי כמה זמן שמתי לב שאלו אותם שטיקים מרחבי כל הקריירה שלו. אבל הפעם, כאמור, לא היו לי טענות כלפיו.
הסיפור כולו הוא מעין התכתבות עם עליסה בארץ הפלאות, כפי הנרמז בקרדיטים של הסיום שהיו הכי יפים שראיתי אי פעם בסרט כלשהו.
בנוסף לכך שאפשר ללמוד מהסרט דבר או שניים על קולנוע הוא בעיקר סרט מהנה ומותח, בין סרטי הפעולה הטובים ביותר בעשור הנוכחי ובינתיים הסרט הכי יפה שראיתי השנה.
נכנסתי ללינק "איך לבחור אקדח" שמוביל לאתר הנשק "סליק". הסלוגן של האתר הוא "חברה חמושה היא חברה מנומסת". אני לא ממש יודע אם לצחוק או לבכות.
מה שלא יהיה, תוציא את המטפחת
מה שלא יהיה, תוציא את המטפחת
LOL לגמרי.
היי, לצטט חתימה של ידידה שלי...
וחוץ מזה, בתור אדם המחזיק באקדח, הכתבה מאוד מעניינת.
ביקורת מעולה..
אני לא ראיתי את הסרט אבל אהבתי את מה שאמרת על חובבי טרנטינו למיניהם… די נמאס מכל הבמאים האלה שמנסים בכוח ליהיות משהו שהם לא..
ומילא שיחכו את טרנטינו שיעשו את זה טוב, בסרטים האלה שיוצאים לאחרונה הרבה בהוליווד,כל סצנה מצולמת בדרך הכי מקורית שהבמאי היה יכול לחשוב עליה, כל דיאלוג הכי פשוט הופך לפילוסופיה.
לטרנטינו זה יוצא טבעי זה לא נראה כאילו הוא מנסה דווקא לעשות את זה אבל בסרטים כמו עיר החטאים,להרוג את המזל ועוד אחרים שיוצאים לאחרונה כבר שכחתי תשם שלהם זה נראה מאולץ ומאוד מעצבן.
אגב טרנטינו לא המציא את הזאנר גם הוא חיכה אותו מאוליבר סטון ברוצחים מלידה.
אבל זה לא משנה את מי אתה מחכה השאלה איך אתה מחכה.
טרנטינו כתב את התסריט לרוצחים מלידה...
סתם שתדע
טרנטינו כתב את התסריט לרוצחים מלידה...
את הסיפור הוא כתב לא את התסריט
טרנטינו כתב את התסריט לרוצחים מלידה...
אוקיי..זה עדיין לא עושה אותו מישהו שהעתיק מאוליבר סטון
זה אולי הזמן הנכון להזכיר
ש'כלבי אשמורת' יצא שנתיים לפני 'רוצחים מלידה'.
טרנטינו
כתב את כל התסריט. אוליבר סטון שיכתב חלקים ממנו והרס אותו לגמרי, כך שטרנטינו ויתר על קרדיט התסריט וקיבל את קרדיט הסיפור המקורי. רוב התסריט הוא עדיין פרי ידיו של טרנטינו.
טרנטינו וסטון
זו לא הפעם הראשונה שהטענה הזו עולה, בנוגע לסטון-הרס-טרנטינו. מישהו רוצה לפרט מה ההבדלים בין התסריט המקורי לסרט הסופי, ולמה זה הרס לשמו?
יש לציין שאהבתי מאוד את כל סרטיו של טרנטינו (גם את ג'קי בראון), אבל באותה מידה (לא לתפוס אותי במילה, בבקשה) גם את הרוצחים של סטון. anyone?
טרנטינו וסטון
תקראי את התסריט המקורי – אין כמו ידע ממקור ראשון. אפשר למצוא אותו ב-godamongdirectors.com תחת השם של טרנטינו.
תודה
סרט טוב בסופו של דבר
זה סרט טוב, למרות כל מיני השוואות ואילוצים. אני לא מבין למה במאי לא יכל להפליץ היום בלי שיערכו השוואה בינו לבין טרנטינו. אז קודם כל אין מה להשוות כאן דבר שני הסרט עומד בזכות עצמו, אמנם הסוף מעפן. אבל גם טרנטינו שלכם נגרר לסוף סנטימנטלי ברומן על אמת (טוני סקוט ביים)
מה רע בלהיות מושווה לטרנטינו?
במאי מוערך שעשה סרטים טובים (כמעט) לכל הדעות. טבעי שבמאים צעירים רבים, שראו את הסרטים שלו כנערים יעשו סרטים דומים, לא?
אין רע בלהיות דומה לטרנטינו. השאלה היא האם הבמאי הוסיף משהו למה שטרנטינו כבר עשה, וגם אם לא – עדיין הסרט יכול להיות טוב.
מה שכן, לראות סרט ולהגיד בתרועת ניצחון "אה, אבל זה דומה לטרנטינו!", זה לא חוכמה גדולה, וזה מקורי בערך כמו לעשות עוד סרט טרנטינואי.
מה זה צעירים?
טרנטינו, גאי ריצ'י ו-ויין קריימר (הבמאי של "כרוניקה") הם כולם בני אותו גיל. אני לא חושב שבמאים שגדלו על טרנטינו עושים סרטים כמו של טרנטינו. יש לך דוגמאות?
צודק ובכל זאת.
(פדיחות, אני מניח שאם הייתי משקיע קצת מאמץ ובודק את הגיל לא הייתי יוצא כזה טמבל)
ועדיין, הנקודה היא שיצירה שמצליחה משפיעה על היוצרים האחרים, בכל תחום אמנותי. זו לא בושה וזה עדיין יכול לצאת טוב. יכול להיות שהביקורת על היומרה ושביעות הרצון העצמית היא במקום (שוב: לא ראיתי), אבל זה שהוא "מתאמץ להיות מקורי ושונה" זה לא חיסרון בעיני (אלא אם כן הדגש הוא על ה"מתאמץ") ואפילו טומן בחובו סתירה מסוימת (אם הוא מנסה להידמות לטרנטינו, שזה מה שהבנתי מרוב הביקורת – אז איך הוא מתאמץ להיות מקורי ושונה? אולי רק עבור מי שחושב שסגנון טרנטינואי הוא מקורי ושונה, ולפי מה שהבנתי המבקר הוא לא אחד מאלה). וזה שהוא מאוד דומה לאחרים, זה גם בסדר בעיני. לא מכל סרט אני מצפה להיות שונה ומקורי. לפעמים מספיק שהוא יעשה את העבודה.
עזבו את קוונטין לנפשו!!!
נכון שכולם משווים בין גאי ריצ'י לטרנטינו???
אבל נכון שאין אחד שחושב שריצ'י מתעלה עליו???
קיצר, בסרט הזה לא תמצאו נגיעות טרנטינואיות…
כאילו, הסיבה היחידה שאתם משווים היא הביקורת המושכת בכרזת הסרט…
אני, לעומת זאת, מקשר את הבנאדם לכל סרט פשע\אומנויות לחימה(קילביל) שאני רואה…
לא משנה אם זה לוק סטוק, כרוניקה או אפילו הסנדק…
כשהשוו את הסגנון שלו לשבעה צעדים, שתקתי.
שבעה צעדים יצא מספר חודשים אחרי שיצא החלק השני של קילביל:
שניהם סרטי נקמה, שניהם עוסקים באומנויות לחימה…
וגם זה, קשור לביקורת של מאיר שניצר: עולה על טרנטינו…
קיצר, אני אהבתי.
זה נכון שהוא לא מחדש כלום ויש טובים ממנו…אבל הוא די עשה לי את זה…
ובינינו, אם אפילו פול ווקר מצליח להפגין משחק נורמלי(או שאני יכול להגזים ולהגיד מצוין)…המשחק הטוב ביותר בקריירה שלו.
עזבו את קוונטין לנפשו!!!
פעמיים וחצי קראתי, ואני לא בטוח שהבנתי את הנקודה שלך.
ענק...
סרט ענק.
לוקח את הסרטים של גאי ריצי , מוריד את הבדיחות ומשאיר את המתח.
והטוויסטים בסוף גורמים לכך שלא ניתן לצפות אותם.
דבר שלא הובן לי מהכתבה:
מה בעצם הבעיה העיקרית של הסרט?
השילוב של טרנטינואיזם מוגזם, עודף בטוויסטים ובעלילות-המשנה, דמויות מיותרות ופול ווקר?
כי טרנטינואיזם לא תמיד מהווה בעיה כל עוד הסרט עצמו לא הולך לאיבוד, עודף בטוויסטים ובעלילות-משנה יכול להאריך סרט אבל לא לגמור אותו לגמרי (*שיעול* שיבת המלך), על דמויות שכל מעלליהם מסתכמים בלהיות מאאאאאאאאגניבות לא אמורות לגרום נזק מסוים ופול ווקר הוא… טוב, נו, אני מסכים איתך לגמרי לגביו.
אבל השילוב בין הדברים הוא זה שמזיק כל-כך לסרט או שכל דבר בנפרד גורם נזק לסרט?
כי אני לא חושב שכל המגרעות שציינת באמת גורמות נזק בנפרד.
בשוט הקלאסי של אקדח
שנשלף לכיוון המצלמה, אני אוהב שהפוקוס עובר ממחזיק האקדח ללוע הקנה שניה לפני היריה. לעומת זאת, כשהמצלמה מתהפכת לכבוד המאורע ואז מצלמת את המשך האירועים באלכסון ועם נתזי דם עליזים שמתעופפים לפה ולשם, זה פשוט מיותר.
גם המסך שרועד מדי פעם מיותר, הפלאשבקים מיותרים (ג'ואי לא נזכר בשום דבר משמעותי לאורך הסרט, אבל זה אפקט מרשים, אז למה לא?), האלימות מוגזמת, המיניות מוגזמת, העלילה מורכבת מדי- בדיוק כמו שכתב נמרוד (המבקר). כל אחד מהגורמים מפריע, והשילוב שלהם קטלני.
חבל, כי לסרט בהחלט יש פוטנציאל להיות מעניין ומותח. אבל אחרי X ליטרים של קטשופ הוליוודי, אתה הופך לאדיש ורק מתפלל שיופיע פתאום איזה קריין ויסביר לך מה קורה על המסך.
מה זה מיניות מוגזמת?
אפשר לכמת את זה? יש נוסחה? האם בפרק ממוצע של "סופרנוס" (בהנחה שיש בו סצנת סקס וביקור במועדון חשפנות) יש מיניות מוגזמת?
לכמת את זה?
אנחנו מדברים על דעות, לא על מדע מדוייק ואובייקטיבי.
*לדעתי* הצגת איברים אינטימיים וסצנות סקס מיותרות בסרטים- בעיקר בסרטי פעולה בהם הדבר לא מקדל את העלילה. ברור לנו מה קורה אחרי שהגיבורה מורידה את החולצה- היא לא צריכה להמשיך לחזייה. וברור לנו מה קורה כשהיא נכנסת אל מתחת לסדינים עם הגיבור, גם בלי לשמוע את האנחות.
ושהיה ברור- כחילוני, אני לא מתנגד לחשיפת הגוף בכלליות. מה אבל כן מפריע לי שסרט כופה על אדם צפייה בקטעים אינטימיים שהוא לאו דווקא חש בנוח להיחשף אליהם ליד אנשים אחרים. בין אם זה בקולנוע ובין אם בטלוויזיה, אני לא מאחל לאף אחד לשבת ליד אמא שלו כשעל המסך מתקיימים יחסים סוערים בפול ווליום.
אם בכל זאת דרושה לך אמת מידה כלשהי, הייתי אומר שכל דבר שסביר למצוא בשטח ציבורי לגיטימי גם לשים בסרט. בחורות בביקיני (או בלבוש תחתון), בחורים בתחתונים, זוגות מתנשקים או מתמזמזים- עם זה אין לי שום בעיה.
דברים מעבר לזה נחשבים בדרך כלל אינטימיים מדי לצפיה ביומיום, ולכן עדיף להימנע מהם גם בסרט.
(אגב, אני מאמין באותו כלל גם לגבי ההבדל בין טיפות דם ובין איברים פנימיים שצפים בשלולית אדומה.)
וואו.
אם הייתי צריך לוותר על כל הסרטים שראיתי שהייתי מרגיש לא בנוח אם הייתי רואה אותם עם אמא שלי, זה היה מבטל בערך 90% מרשימת הסרטים האהובים עליי מאז ומעולם. ואני לא מחשיב סרטי פורנו, כן?
לקחת את אמא שלך לראות את ''כרוניקה של אקדח''?
תראה, אם יש לך בעיה עקרונית לראות סקס ואלימות, אז יש לך בעיה עקרונית לראות סקס ואלימות. אבל כמות הסקס והאלימות בסרט היא לא סוד – אפשר לגלות אותה לפני הצפייה. אם אתה הולך לסרט שמשווק כסרט אקשן אלים ואחרי זה מתלונן על זה שיש בו עודף אקשן אלים, אתה בעצם מאשים את הסרט בזה שהוא עושה את העבודה שלו יותר מדי טוב. זה קצת כמו להאשים קומדיה במצחיקות יתר.
מצד שני, אתה אומר שהרתיעה שלך היא לא אבסולוטית אלא יחסית – סקס פסול עוד יותר כשהוא לא מקדם את העלילה. מה זה אומר? האם בדיחה כשרה רק כשהיא מקדמת את העלילה? דיאלוג שנון? סצנת אקשן? לדעתי סצנת הסקס (היחידה) ב"כרוניקה של אקדח" אמנם לא מקדמת את העלילה, אבל היא עושה דברים לא פחות חשובים. היא מאפיינת שתיים מהדמויות הראשיות ואת הדינמיקה ביניהם והיא נותנת מימד מאוד משעשע להתנהגות התזזיתית של הגבר בהמשך הסרט, שכן הוא (ספוילר?) לא הספיק לגמור.
חס וחלילה. לקחתי את אבא שלי.
כשאתה אומר "סרט אקשן אלים", למה אתה מתכוון? זו בעצם השאלה כאן. ראיתי סרטים שדורגו "למבוגרים בלבד" למרות שהקטע הכי מגואל-בדם בהם היה צליפה ממרחק מאה מטר, ושיא המיניות בהם היה נשיקה. ומהרמה הזו של אלימות ואירוטיקה אני בהחלט נהנה.
אולי גצרתי רושם קיצוני בנוגע למידת החשיבות של הדבר מבחינתי. אני לא נוהג לברר דבר על מידת האלימות בסרטים לפני הצפייה בהם, ואלימות שחוצה את גבול הטעם הטוב (שלי) תהפוך לאחת הנקודות שפחות אהבתי בסרט מסויים. לא יותר מזה.
מה שכן חשוב לציין זה שהעיקר בסרט פעולה הוא האקשן, ולא האלימות. נא לשים להבדל בין מטרה ובין תופעת לוואי. השוואה מדוייקת יותר תהיה:
'להאשים סרט אקשן בעודף אלימות זה כמו להאשים קומדיה באווירה הזוייה ומגוחכת יתר על המידה' (מאפיין נפוץ של קומדיות סלאפסטיק גרועות).
אחרת אתה אומר בעצם שסרט האקשן הטוב ביותר בעולם יהיה one-shot באורך שעה וחצי של ערימת איברים כרותים…
לגבי תפקיד הסקס בקידום העלילה, היתה לי הרגשה שתגיב כך. אבל הכל עניין של השקפה בסיסית- אני חושב שעדיף להימנע מלהראות אקט מיני שלם בסרט, ולכן אם הוא לא חיוני לעלילה הוא מיותר. הומור, שנינות ואקשן כולם דברים שאני אוהב לראות בסרטים, ולכן לא אתנגד כלל להופעתם בסרט (בכמות סבירה) גם אם היא לא מקדמת את העלילה.
לטעמי התפקיד של סצנת הסקס ב"כרוניקה של אקדח" לא היה חשוב מספיק בשביל להצדיק את חציית גבול הטעם הטוב (שוב, הגבול שלי).
מה זה מיניות מוגזמת?
בדיוק כמו ש-Nomad אמר:
רק אם זה לא מקדם את העלילה וזה מגיע בכמויות גדושות מדי.
בסופרנוס למשל, ה"באדה בינג" הוא מקום התרחשות טבעי לגמרי ופעמים רבות בהן רואים את הבינג, את רק רואה להצצה חטופה את החשפניות, וגם אז את לא תמיד רואה עירום.
לעיתים דיוויד צ'ייס אפילו משתעשע מהמיקום, כמו באחד הפרקים, שטוני סופרנו מנהל שיחה רצינית עם בחורה חשופת חלק-עליון מבלי להתייחס אפילו לעניין.
בעיניי הומור כזה עוזר מאוד לעלילה, כי הוא מחליק אותה, עוזר בין כל הרצינות לקבל את הסדרה יותר בקלות.
ולא יודע אם הבחנת בכך, אבל סצנות סקס ממשיות אין בסופרנוס. הן בד"כ סצנות מריבה או חלום, שמתרחשות בדיוק לפני סקס או בסוף סקס, אך לא ממש מתארות באריכות את המעשה.
מצטער אם הגזמתי בתגובה, אבל אני די רגיש לענייני הסופרנוס…
מה זה מיניות מוגזמת?
ראיתי את כל סופרנוס (מהעונה הראשונה ועד השישית) בשנה האחרונה. זכורות לי אי אילו סצנות סקס.
סצנות סקס ש"מקדמות את העלילה" זאת אפולוגיה. אם צריך להמציא בשבילן תירוץ, אולי הן לא באמת נחוצות.
מה ההגדרה שלך לסצנת סקס?
כי לפי ההגדרה שלי, לא ממש זכורות לי סצנות סקס.
זכורות לי אי אילו סצנות שהגיבורים במיטה, אבל סקס ממשי? עם כל ה"אה אה" ו"כן, תמשיך" לא היו הרבה.
וגם אם היה "אה אה" ו"כן, תמשיך", זה בד"כ היה גרוטסקי ו/או כלול בעניין חשוב שעולה באותה הסצנה או בעקבותיה.
אנחנו מדברים על נתונים אובייקטיביים או סובייקטיביים?
כי אם אנחנו מדברים על נתונים אובייקטיביים בטח אפשר למצוא אתר באינטרנט שמפרט אותן.
אמממ... מישהו? עזרה?
אני אשמח לנתונים אובייקטיביים, השאלה היא אם יש בנמצא.
אם כך,
אתה מוזמן לחפש את הסדרה באתר cndb.com.
כרגיל, אני לא בטוחה למה אתה מתכוון,
אבל לפחות לגבי הסופרנוס אני משוכנעת שאין צורך באפולוגיה. סצינות הסקס שם, ככלל, לא יותר או פחות פרובוקטיביות, או יותר או פחות מעניינות, מדברים אחרים שקורים, ולפיכך הן לא זקוקות לצידוק יותר מסצינות אחרות.
בכלל, כל השיחה על ההצדקה לסצינות סקס היא קצת "מעליבה" כלפי היצירה – כלומר, היא נראית לי רלוונטית רק אם מניחים שהיצירה היא בידורית ונמוכה ביסודה. כי ביצירה שהיא אמנות, או שאנחנו מוכנים לתת לה להנות מהספק שיש בה אמנות, או משהו כזה, אזי ברור שיש מקום לסקס כמו שיש מקום לכל פן אחר של החיים. לא? (טוב, אני יודעת שלא כולם רואים את זה ככה).
לי אישית אין בעיה עם עירום וסקס
גם בסרטים שאינם אמנותיים. ולכן לתרץ *רק* סצנות סקס בתואנה שהן סצנות אמנותיות נשמעת לי די מיותרת.
אבל למה
למה הסרט לא מקרין בשום מקום?
כי הביקורת יצאה הרבה לאחר שהסרט עלה לאקרנים
למען האמת חיכיתי המון זמן לביקורת הזו. חבל שהיא עולה באיחור כל כך עצום.
בכל מקרה, לגבי הסרט- 'כרוניקה' ללא ספק עומד בזכות עצמו, ומצליח לעשות את זה יפה. דיאולוגים קולחים, צילום מרתק (דיון שלם על טרנטינו ואף אחד לא טרח לשבח את סצינת ההוקי במצלמת האולטרה לייט) ושחקן עולה חדש (יחי המלך ווקר!).
בקיצור, אנחנו ניצבים בפני קאלט בהתהוות. עכשיו אנחנו עוד מנהלים עליו דיון. עוד שנה וחצי בספריות הDVD הוא יונח ליד Fight Club האלמותי בטבעיות.
איתי,
שקץ בהשוואות מיותרות לטרנטינו מכל מה שמדיח ניחוחות של תסריטאי חובב "Fuck".
אולטרה לייט? זה מצלמה על דאון?
התכוונת בטח ל-blacklight, אולטרה-סגול. ולעניין – עוד שנה אף אחד לא יזכור את הסרט. תוכל לקנות אותו ב-29.90 בסטימצקי.
נראה לי שזה גורלו של הסרט- להישכח.
אם כי לא לזה הייתי מאחל.
כמו שכבר אמרתי, סרט נהדר.
ומאד מגניב.
אני הייתי רוצה שהסרט ייזכר ויגיע למימד של קאלט כי בהחלט מגיע לו. אבל לא עושה רושם שזה גורלו.
מה שמזכיר לי לשאול, מה הסממנים של קאלט בהתהוות?
סממנים של קאלט בהתהוות:
1.אנשים מצטטים משפטים מהסרט באופן אקראי ואחרים למעשה מזהים את המקור.
2.חפצים וארועים רנדומליים עושים לך אסוציאציה לקטעים מהסרט.
3.אתרים שונים באינטרנט מבססים בדיחות והערות שוליים על פרטים מהסרט.
4.כמות השכרות גבוהה מהצפוי בדויד.
5.מישהו שלא ראה איתך את הסרט, מזכיר אותו בשיחה, או מנסה להמליץ לך עליו.
6.סמואל אל. ג'קסון.
מה אתם יודעים.
עברה כבר יותר משנה מאז יציאת הסרט והיום רכשתי אותו ברשת צליל במחיר של 100 ש"ח (אני מת על הסרט, אין מה לעשות).
יש לציין שבכל העיר שלי לא מצאתי את הסרט למכירה מקודם. למעשה יש לנו כאן שני סטימצקי, צליל ובלוקבאסטר וקצת מחוץ לעיר (כ-20 דקות נסיעה) יש לנו את צומת ספרים, אופיס דיפו וקוסמוס. נאדה.
לכן, למרות המחיר המופקע (יחסית לסרט שיצא לפני כ"כ הרבה זמן), נאלצתי לפתוח את הארנק.
סצינת ההוקי עשתה לי פלאשבקים לב_____ ור_____
הסרט מהיר ועצבני למרות שיש דיאולגיים ממש מיותרים שמנסים לחקות את טרנטינו באופן שיטחי וחסר רגש טרנטינו הוא במאי על והא מוציא מהשחקנים שלו את הטוב שבהם וכך הופך את הדיאלגויים למדהימים אבל כן הדיאולגיים לא ממש עושים את זה אבל בכלל זאת סבבה של סרט ווקר מתאים לתפקיד
ספויילר
חחח נראה לי שהיה עוד טוויסט
כאלו הרוסי הוא מתחנגל שאהב את ג'ון ווין יותר מידי בגלל זה הוא הלך כמו הומו אם קעקוע על הגב והדוד שלו קרא לו מתרומם לא סתם אבל זה רק מחשבה
וואו, וואו, ועוד פעם, וואו.
היי, עכשיו אני יודע על למה רד פיש התכוון
בי-מובי זה דווקא נחמד. ולא בי-מובי לילדים מאוד, מאוד קטנים, כמו "קינג קונג" (איכס, חרקים!) אלא סרט אקספלואטציה רווי נוזלי גוף בסגנון שנות השבעים. הגזמות פרועות? גימיקים חסרי נימוק? כן, למה לא.
ביקורת מצויינת,סרט מעולה
יותר מידי טוויסטים.
ולזה קוראים אלימות מופרזת,בחייכם,תעבירו לערוץ הקוריאני(או הלבנוני)
סרט מתח פעולה טוב כזה לא ראיתי מזה זמן רב.
ולחשוב שדחיתי את הצפייה בסרט בשל הביקורת הרעות הרבות.
מאוחר יותר נזכרתי
שכן, גם כל הקטע הטפשי הזה עם ג'ון ווין (למרות הסימבוליות הדי מגניבה, אך כל כך מיותרת בסופו) תומכת לחלוטין במה שאמרת על האמריקאיות.
אז כן.
תהייה קטנה:
מעבר לביקורת שלך על מסריו ואיכותו האמיתית של הסרט, האם הצלחת להנות ממנו כסתם מותחן פעולה?
אני לא בא אליך כדי להעליב ושמתי לב שכל התגובות שלך בעלות הרוח הזאת.
פשוט נורא מסקרן אותי אם נהנית מהסרט, שכן בראש ובראשונה הוא סרט פעולה, אחד שמנסה להתחכם, אבל סרט פעולה.
זבל של סרט טוב
סרט כזה צריך לפרק לכמה חלקים לפני שנוגעים בתוצאה הסופית.
הסרט יפה וויזואלית. הבמאי טוב, העורכים עשו עבודה נהדרת והצלם – אוש אוש. ענק!
הבעייה של הסרט מתחילה בתסריט עוברת בפסקול ונגמרת בליהוק.
לסרט שרוצה להיות סרט מגניב צריך להיות דיאולוגים הרבה הרבה יותר טובים. הדיאלוגים בסרט זוועתיים ומגוחכים. הרעיון של הסרט טוב אבל ברגע שהתסריטאי הגיע לפרטים הוא פשוט פישל. השחקנים ממש ממש גרועים. פול ווקר – תהנה מנוחתו עדן – מבצע בסרט משחק נלעג שראוי לכל ביקורת.
ואחרון חביב – הפסקול.
סרט שרוצה להיות טרנטינו צריך לשלב גם מוזיקה מתאימה. אי אפשר לקחת מוזיקה של סרט אקשן רגיל ולהדביק אותה לסרט מגניב כזה. זה פשוט לא עובד!
התוצאה הסופית מוזרה. מצד אחד הסרט נראה מעולה ומטריף ומצד שני שוב דבר בו לא סוחף אותי. שחקנים גרועים, טקסט מביך ומוזיקה מטרידה.
חבל. לא היה חסר הרבה הסרט הזה יהיה טוב.