במקור: RocknRolla
תסריט ובימוי: גאי ריצ'י
שחקנים: טום ווילקינסון, ג'רארד באטלר, מארק סטרונג, טנדי ניוטון, טובי קבל
לונדון, כפי שגאי ריצ'י וחקייניו דאגו להדגים לנו לא פעם, היא עיר פשע. כן, יש את הארמון הנחמד ההוא וכל הפארקים והמוזיאונים, אבל לונדון האמיתית נמצאת מתחת לפני התמזה. זה התחום בו לני קול הוא המלך. לני (טום ווילקינסון) הוא האיש דרכו עוברות העסקאות שלא אמורות לעבור. אם העירייה דורשת ממך להמתין 5-10 שנים בכדי להקים בניין משרדים על שטח הבית המיועד לשימור של דוד אלפרד, לני מושך כמה חוטים, נותן כמה מתנות ונציג המועצה ישאל "בית? איזה בית?". רק אל תקראו ללני גנגסטר. הוא עלול לשבור כמה עצמות ליריביו ולדאוג לחיסול הקריירה של מי שלא יעשה כדברו. לא, לני קול הוא לא גנגסטר, חס ושלום, הוא רק טיפה קצר רוח.
את הסיפור מספר ארצ'י (מארק סטרונג), יד ימינו של לני, שעליו מוטלת העבודה השחורה. בזמן שלני מנהל פגישות עסקים ומסבן פקידים בעירייה, ארצ'י דואג להעביר מסרים ברורים למי שחייב ללני כסף. ארצ'י הוא איש של עקרונות – הוא מאמין שצריך לדעת איך לתת סטירה למי ששואל שאלות מטופשות. אם סטירות לא עובדות, חותכים את הגרון או נותנים כסף. העיקר שלוקחים קבלות, כי ארצ'י לא גנגסטר. הוא גם לא מחייך כמו פעם – הכלא עושה את זה לאנשים.
לני מתכנן עסקה יקרה במיוחד עם יורי, האוליגרך הרוסי, ובינתיים מקבל בהשאלה את ציור המזל של יורי. ציור מאוד יפה, אגב. סטלה (ת'נדי ניוטון), רואת החשבון של האוליגרך, משועממת מהחיים הטובים ומבעלה ההומו, ודואגת לעצמה לריגושים – למשל, מארגנת שישדדו את כספו של יורי. יוצא שאת השוד מבצעים וואן-טו (ג'רארד באטלר) ובאבלס, שני פושעים לא נחשבים שחייבים ללני כסף. יורי נלחץ בגלל עיכוב התשלום ומבקש את ציור המזל שלו בחזרה. לרוע המזל, הציור בדיוק נגנב בידי ג'וני קוויד, בנו כוכב הרוק של לני, שבכלל היה אמור להיות מת. העלילה הופכת לתיקו מקסיקני, מצב בו כל הנוכחים מכוונים נשק אחד לעבר השני, מבלי שאיש מהם מוגן מפגיעה.
לפני כעשור, פרץ גאי ריצ'י לתודעה כשביים את 'לוק, סטוק ושני קנים מעשנים' ו'סנאצ", שני סרטי הגנגסטרים הבריטיים הגדולים ביותר מאז 'גאנדי'. העריכה והצילום המאגניבים, לצד תסריט שנון, דמויות צבעוניות, פסקול קצבי ועלילה מסובכת (מאוד) שמסתיימת בפתרון מפתיע, הביאו לעלייתם של חיקויים רבים בשנים האחרונות. הנסיון של ריצ'י ליצור סרט רומנטי ונטול אלימות ('סחף חושים'), הסתיים בקיתונות בוז ופרס ראזי. ריצ'י הפנים את המסר וחזר ליצור סרטי פשע עם מבטא בריטי כבד ודמויות בעלות כינויים מוזרים.
נראה שזה מה שהוא עושה הכי טוב. 'רוקנרולה' מציג במאי/תסריטאי ששולט היטב במגרש הביתי שלו, ומסוגל להפוך גם שיחה על אמנות לרגע מורט עצבים, פשוט כיוון שברור שהנוכחים בחדר מוכנים להרוג אחד את השני תמורת עיקרון או כסף – מה שיבוא קודם. הדברים שעבדו בסרטים הקודמים עובדים גם כאן, בטריפ של אלימות, סלנג ומוסיקה טובה.
אבל זו גם נקודה לרעת הסרט. נדמה כאילו גאי ריצ'י מרגיש כל כך בטוח בתת-הז'אנר שיצר, ש'רוקנרולה' הוא מיחזור של החומרים שמהם הרכיב את סרטיו המצליחים יותר. כמי שראה את 'סנאצ" פעמים רבות, מיד הבחנתי בדמיון בין פרטים שונים בעלילה: לני קול מאיים להאכיל אנשים לסרטני נהרות, ממש כמו שבריק-טופ מ'סנאצ" מאכיל גופות לחזירים; המאבטחים הרוסיים שיורי שולח לשמור על הכסף בלתי ניתנים להריגה, ממש כמו בוריס הסכין (אם כי המרדף שלהם בעקבות וואן-טו ובאבלס מהווה את אחת הסצינות היותר משעשעות בסרט); וג'וני קוויד חסר הפחד והמטורלל למראה הוא מפתח חשוב לפתרון הסיפור, ממש כמו מיקי הצועני.
כשזה מגיע למשחק, יש לי בעיקר מחמאות. טום ווילקינסון ומארק סטרונג הם לא סתם לא-גנגסטרים שמנסים להפחיד, הם מביעים רגשות רבים החבויים מתחת לחזות הקשוחה. לני של ווילקינסון מוסיף מתח לסצינה, לא רק בגלל מה שהוא מסוגל לעשות, אלא בעיקר בזכות העובדה שהוא מספיק חושש למעמדו בכדי לעשות זאת. מצד שני, ההתפרקות הפיזית והנפשית שלו מתבטאת באיבוד הדרגתי של היכולת לאיים. ארצ'י מתנהג יותר כמו גיבור מאשר נבל, ומארק סטרונג יודע לגלם אדם סמכותי וקשוח שלעיתים סובל מרוב נסיונות לרסן את עצמו. ת'נדי ניוטון מוצלחת כסטלה קרת הרוח, שמכוונת מרחוק את השודדים הקטנים והבוסים העשירים רק לשם הריגוש.
מי שבולט במיוחד לטובה הוא טובי קבל, המגלם את ג'וני קוויד המסומם, בעל ההירואין שיק והמבט המוטרף. רוקנרולה הוא אדם שסקס, סמים ורוקנרול הם לא רק סיסמה עבורו, זה מה שזורם לו בדם. קבל אמין כרוקנרולה אמיתי, וכאשר הוא מדבר על לדקור מישהו בעזרת עפרון, אין שום דרך לדעת האם באמת יעשה זאת, או שהוא רק מנסה לעשות רושם.
'רוקנרולה' הוא נסיון של גאי ריצ'י להזכיר לאנשים שהוא במאי טוב. הבעיה היא שלשם כך הוא מוותר על המקוריות וחוזר על הנוסחה המנצחת מתחילת הקריירה. למי שלא ראה את 'לוק סטוק' ו'סנאצ", מדובר בהיכרות מלהיבה עם מי שהיה לפני עשור במאי מבטיח, ולא לגמרי קיים. מי שכבר מכיר את עבודתו של ריצ'י, יחוש שהסרט טוב, אבל ממוחזר מתחילתו ועד סופו.
אני מקווה ששרלוק הולמס יהיה שונה
אני אוהב את לוק סטוק וסנאץ', ואני ישמח לראות את הסרט הזה.
גם אם הוא ממוחזר, נשמע סרט מהנה שאפשר להעביר איתו את הזמן בכיף.
אני מקווה שבשרלוק הולמס, גיא ריצ'י ישנה קצת ויפתיע (לטובה)…
לא ברמה של סנאצ' ולוק
זה נשמע מצד אחד מבטיח, מצד שני מאכזב
מבטיח כי אם אני הולכת לקבל עוד סרט בסיגנון סנא'ץ או לוק סטוק, הוא בטוח יהיה ענק, והוא לא נעשה כ"כ הרבה פעמים שאני אוכל להגיד שהוא נשחק.
מאכזב- כי יש משהו עקרוני שמאכזב ביוצר שמתמקם במה שהוא עושה טוב, ולא מנסה לפתח את עצמו כיוצר. חלק כלשהו בי היה מעדיף אפילו לראות סרט שלו בגדר כישלון, אבל שמראה שהוא לוקח סיכונים ומתאמץ, מאשר עוד קופי של הסרטים הקודמים (אך מצויינים) שלו.
אבל (כמו שהחבר של סוזאן מאיירס מעקרות בית נואשות אמר לה, כשהיא סרבה לבקשתו להפוך את הקשר שלהם מסקס נטול רגשות למשהו מחייב): אני הולכת לסלוח לך על זה רק עוד איזה מאה מליון פעמים, וזהו!
זה נשמע מצד אחד מבטיח, מצד שני מאכזב
הוא ניסה לעשות סרטים שונים…היה את הביזיון הזה שהא עשה עם אישתו דאז מדונה, ואחר"כ הוא עשה את REVOLVER שלא היה ממש גרוע אבל גם רחוק מלהיות טוב…
כנראה שהוא פשוט הבין שהוא במאי מוגבל והחליט להתרכז במה שהוא יודע לעשות הכי טוב. זה לא אומר שעוד כמה שנים הוא לא עלול להפתיע עם איזו דרמה משובחת או משהו, יתכן שהוא פשוט עדייו לא בשר לז'אנרים אחרים של סרטים.
אני לא בטוח ש''במאי מוגבל'' זה המושג הנכון להגדיר אותו.
גאי ריצ'י, בעצם, המציא ז'אנר חדש. קשה לצאת מגבולות של ז'אנר אחרי שהמצאת אותו, כי אם המצאת אותו, מן הסתם שאתה טוב בו, לא? תשאלי את טרנטינו. אני באמת מקווה שגאי ינסה לעשות אולי איזה סרט מתח עם קצת פחות בדיחות עם שוטים שנמשכים ליותר ממילישנייה.
איזה ז'אנרים המציאו טרנטינו וריצ'י?
אמממ...
טרנטינו, שעם כל הכבוד לסרטים הבלתי מוכרים (ובמוכרים אני מתכוון לידועים, לא ל"מוכרים בלבד) שעשו דברים שהוא עשה, המציא את ז'אנר ה"קומדיית מתח אלימה עם הרבה קללות ודמויות ומונולוגים שנונים על תרבות הפופ", וגאי ריצ'י לקח את הנוסחא של טרנטינו, עם עריכה קליפית מהירה, פסקול מגניב, ו-478,899,756,067,230,600,012.7 דמויות. נכון, אלה לא ז'אנרים מוגדרים כמו דרמה או קומדיה, אבל אנחנו בתקופה הפ"מית, שבה נוכחנו לדעת שהכל כבר נעשה, הביטלס ניגנו הכל, דיאן ארבוס צילמה כל תמונה אפשרית וז'אק קוסטו צלל בכל ים.
טוב, אני רואה שאין לי ברירה:
הריני מכריז על חוק "נמרודווין" הקובע כי כל מי שמזכיר פוסט-מודרניזם בדיון על תרבות מפסיד באופן אוטומטי.
זה שאנחנו חיים בעידן הפוסט – לכאורה – עדיין לא הופך פילמוגרפיות לז'אנרים, מהסיבה הפשוטה שאין אצל טרנטינו ו/או ריצ'י שום אלמנט שמבדיל אותם מ*כול* הז'אנרים האחרים בעולם.
אגב, לפי ויקי, דרמה היא לא ז'אנר, היא מדיום. טרגדיה, לעומת זאת, היא ז'אנר.
ומה הגבול בין במאי-של-ז'אנר-שהוא-בעצמו-המציא
ובין מנייריזם?
(זו לא שאלה קנטרנית, זה באמת משהו שמעסיק אותי ואין בכך ביקורת על ריצ'י, טרנטינו או אף אחד ספציפי).
אני לא בטוח ש''במאי מוגבל'' זה המושג הנכון להגדיר אותו.
ולו רק כי הוא לא רק במאי, הוא גם התסריטאי (וזו נקודה מהותית).
אני לא בטוח ש''במאי מוגבל'' זה המושג הנכון להגדיר אותו.
ההבדל בין טרנטינו לריצ'י הוא בכך שטרנטינו לקח את כל מה שמאפיין אותו בתור במאי, ושימר אותו בסרטים כביכול שונים.
אפשר לומר שספרות זולה וכלבי אשמורת הם סרטים מאוד מאוד דומים מבחינת סגנון בימוי ואוירה.
אבל ג'קי בראון, שני הקיל בילים וחסין מוות הם תרגום של הסגנון של הבמאי לסרטים שהם שונים התכליתם.
לוק סטוק, סנאץ' וממה שהבנתי גם רוקנרולה הם אותם סרטים, עם אותה אוירה ומאותו במאי.
אם גאי ריצ'י היה לוקח את הדיאלוגים, הדמויות, והעריכה שאנחנו מכירים, אבל היה גם נותן כיוון שונה לסרט כולו זה היה כבר סיפור אחר.
יש הבדל בין
במאי שטוב בז'אנר מסויים ונצמד אליו, מאשר במאי שמעתיק את אותו הסרט. כי אין דרך יותר טובה לתאר את סנאצ' מאשר להגיד שהוא העתקה של לוק סטוק, רק שאת התפקיד של הכושי נתנו ליהודי, ואת הקומיק ריליף נתנו לצועני במקום ל.. וואט עבר (ההודעה לא מתכוונת להיות גזענית).
אפילו הסרטים של מייקל ביי נראים יותר שונים אחד מהשני מאשר לוק סטוק וסנאצ'.
יש הבדל בין
אולי זה כי ראיתי את שניהם יותר מדי פעמים, אבל אני רואה די הרבה הבדל בין לוק סטוק לסנאץ'… הם באותו ז'אנר, אבל בעיניי הם לא דומים יותר מ, נגיד, כלבי אשמורת וספרות זולה… סרטים שונים באותו סגנון.
אני, לעומת זאת, ממש זעמתי על ריצ'י שביים את אותו סרט פעמיים.
אני דווקא הייתי מבסוט
ואני לא מסכים עם הטענה הרווחת שהם זהים לחלוטין. לוק סטוק הרבה פחות עמוס ואינטנסיבי מסנאצ'. אז נכון, אפשר לטעון שסנאצ' הוא בסה"כ לוק סטוק על סטרואידים, אבל הלחיצה הזו על דוושת הגז היא בכל זאת הבדל די משמעותי.
אבל זאת עוד הוכחה שהוא יודע לעשות רק סרט אחד.
זה נהיה מתיש מתישהו. במקרה שלי, אחרי הסרט הראשון.
אין לי כל כך בעיה עם זה.
אני בעד לתת לבמאים טובים שממחזרים, את אותה הקלה שנותנים לשחקנים שתמיד עושים בערך את אותו התפקיד, אבל עושים אותו ממש טוב.
זה עניין של טעם.
אותי זה די מעצבן גם במקרה של שחקנים. אבל האמת היא שאני מנחש שהסיבה שכאן זה מעצבן אותי במיוחד היא שאני, באופן אישי, לא מת על הסגנון של ריצ'י בכל מקרה. למי שאוהב אותו – ויש הרבה כאלו – זה בהחלט לא רע שהוא חזר לעשות את הדבר היחיד שהוא יודע לע… אה, סליחה, את מה שהוא עושה הכי טוב.
ואני אישית ממש לא אהבתי את ''לוק סטוק...''
אך "סנאץ"' לגמרי הגניב אותי.
סתם חשתי צורך לציין את זה.
ראיתי כל אחד מהם בדיוק פעם אחת
וזה בדיוק ההבדל ואפילו שקלתי להביא אותו כדוגמא. ספרות זולה וכלבי אשמורת הם בדיוק הדוגמא לשני סרטים שמשתמשים במוטיבים דומים, שרואים שהסיגנון שלהם דומה, אבל הם בתכלית לא אותו סרט.
דוגמאות להבדל- העלילה בכלבי אשמורת נסובה סביב אירוע אחד, בספרות זולה, הסיפור מתפצל לכמה עלילות משנה. העלילה בספרות זולה מתרחשת בסדר לא לינארי, בכלבי אשמרות זה לא (יש פלאשבקים, אבל אין עירבוב בזמנים, וזה ברור כל הזמן מה קרה לפני מה). בכלבי אשמורת יש תיאור של עולם הפשע, בספרות זולה לא רק (סצינת אומה טורמן וג'ונטרה, סצינת ברוס ויליס והחברה שלו).
סנאץ' ולוק סטוק זה שני סרטים שמדברים על אותו נושא (עולם הפשע האנגלי) בנויים באותו מבנה (מספר קבוצות שנפגשות אחת עם השניה איכשהו סביב למטרה משותפת, אפילו הקבוצות חוזרות על עצמם- הקבוצה של האידיוטים, קבוצת הפושעים הראשית וכו'). ואותם שטיקים קולנועים.
כפי שאמרתי, בשלב הזה אני עוד יכולה להנות מלראות שיכפולים של הסרט הזה. האכזבה היא יותר עקרונית מאשר בפועל.
דיעה אחרת
מדובר בסרט הכי גרוע שראיתי השנה. אם זה לא מרשים אתכם כי עברו רק 3 ימים מאז תחילתה, אז אני אבהיר שמדובר בסרט משעמם לאללה, נמרח כמו מסטיק ומעניין אולי רק למישהו שלא ראה אף פעם לוק סטוק או סנאץ'.
אני ממש סבלתי בסרט הזה – היו אולי שלוש פעמים בהן גיחכתי ושאר הזמן הייתי נבוך בשביל גאי ריצ'י. הסרט הזה הוא נסיון פתטי שלו לחזור לתהילת העבר. מילא אם זה היה עובד, אם הסרט היה טוב. אבל כשכל סצינה נמשכת פי שתיים מהאורך ההגיוני ויש עשרות דמויות סתם כי זה מגניב, זה מתיש, זה שוחק וזה משעמם.
ראו הוזהרתם.
לא אהבתי.
את "לוק סטוק" ואת "סנאץ"' אני זוכרת במעומעם, אבל אני זוכרת שאהבתי אותם. לא מספיק כדי להגדיר אותם כסרטים אהובים במיוחד או כדי לצפות בהם שוב (אם כי ב"לוק סטוק" דווקא צפיתי פעם שנייה), אבל נהניתי מהצפייה. מ"רוקנרולה" לא נהניתי.
כמות הדמויות הגדולה חייבה אקספוזיציה ארוכה, ועד שהבנתי מי זה מי, מי קשור למי, מי נגד מי ולמה, ועד שהעניינים התחילו לזוז והעסק הפך להיות קצת יותר מעניין, עבר כבר שליש סרט בערך. גם בהמשך הסרט לא הצליח לרתק אותי. קצב העריכה אמנם היה מהיר וכל הזמן נשפך מידע חדש, ועדיין, הוא היה קצת משעמם מדי, קצת ארוך מדי, ובעיקר מייגע.
בניגוד לקודמים, שבהם היה משהו חדשני וגם הרבה יותר הומור (אולי לא באמת, אבל כך נחרט בזיכרוני), הפעם לא היה מספיק הומור לטעמי. היו פה ושם קטעים משעשעים, וסצינת המרדף שהוזכרה בביקרות אכן הייתה מוצלחת למדי, אבל זהו בערך. השחקנים היו טובים, המבטאים הבריטים הורסים כתמיד, היה סטייל בכמויות (אולי יותר מדי, זה היה קצת ברמה של התאהבות עצמית), אבל משהו פשוט לא זרם.
שכחת קטגוריה נוספת של אלה שלא יאהבו כי הסרט פשוט לא מספיק טוב
אני ממש לא אהבתי, האווירה של הגנגסטרים נמצאת, השחקנים נמצאים, התקציב להפיק סרט כזה קיים…ומכל המשתנים האלה כל מה שיצא זה סרט שתופס טרמפ על השם "רוקנרולה" ומתיימר להיות מגניב משהו,
הרגשתי שהעלילה הייתה מאוד שטחית ובכלל לא מורכבת ורק ניסו לסבך אותה כדי שהצופה יאבד את הצפון, לא יידע מי נגד מי וסתם בלי סיבה כי בתכלס אין שם שום דבר.
סרט שאפשר לוותר עליו בקולנוע בטוח, וגם בכללי לא אסון בכלל למי שיפספס אותו
בימד''ב כתוב שיהיו שני סרטי המשך.
לטענתם, ריצ'י הכריז שזו תהיה טרילוגיה שתמשיך עם הדמויות שלא מתו בסוף הסרט, ושבסט השלישי הם אפילו יעזבו את אנגליה העליזה ויגיעו לאמריקה.
זה לא הוזכר בביקורת (למרות שזה היה משתלב מצוין עם התלונות על מחזור) בגלל שזה הופרך או משהו?
זה לא הוזכר בביקורת
כי זה לא ממש רלוונטי לביקורת.
זה מוזכר גם בסרט
בכתוביות הסיום, מצויין שסרט ההמשך יקרא The Real RockNRolla, או משהו כזה. לא הזכרתי את זה כי אין לי שום דבר מיוחד לכתוב בנושא. מי שאוהב את הדמויות, ישמח לראות אותן בסרט נוסף. מי שלא, הדבר לא יהיה רלוונטי עבורו. מבחינת העלילה, בכל אופן, אין כרגע משמעות לעניין הטרילוגיה, מכיוון שאין פה סוף פתוח לחלוטין כמו בשר"ה.
ההכרזה על סרט ההמשך מופיעה בסוף הסרט עצמו.
היא נראתה לי משונה, עד כדי כך שלא הייתי בטוח אם זה רציני או בדיחה. הסרט היה בסדר, לטעמי, אבל אף אחת מהדמויות לא היתה כזאת שדחוף לי לראות ב*עוד* סרט. לא ברור לי מה ריצ'י מצא בהן, שהוא לא מסוגל להיפרד מהן.
כי הוא רצה לעשות 3 סרטים
ואם הוא היה מפצל את העלילה של הטרילוגיה ל3 סרטים עם דמויות שונות, היו אומרים שהוא עושה את אותו הסרט עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, בעוד שכשזה רק יקום סרט אחד ש3 סרטים מאוחדים תחתיו, אז זה רק עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. הרי ספאם ספאם נקניק וספאם זה יותר גרוע מספאק ונקניק.
ניטפוק קל
קיתונות, לא קיטונות.
אל תאמינו להם!
בלי לנסות להצית פה מריבה או משהו, אני באמת באמת באמת לא מבין איך אפשר להגיד על הסרט הכ-ל-כ-ך טוב הזה שהוא גרוע וגאי ריצ'י ממחזר את עצמו וכ'ו… כאילו כן סרטים זה טעם והכל אבל יש גבול! הסרט הזה מכיל כמה סצינות גאוניות, והוא פשוט אחד הסרטים הכי טובים שראיתי בחיים שלי. קיצר לכל מי שקורא פה בעין הדג, ואוהב את הסיגנון של ריצ'י, שלא ידאג, ברוקנרולה הוא עשה צעד ענק קדימה והרים עוד יצירת מופת לקומדיות הפשע השנונות שלו. פשוט סרט מושלם.
אל תאמינו להם!
מסכים!!
אחלה סרט, שמחתי לראות שריצ'י חזר לעשות סרטים בסגנון שמתאים לו.
כל הדמויות חביבות, העלילה לא ממש מסובכת, יש רגעים קומיים טובים, והסרט זורם לו בכיף.
ולכל אלה שבוכים על המחזור: עדיף לראות סרט טוב של ריצ'י אבל ממוחזר, מלראות כל מיני סרטים "מקוריים" אך משעממים שמוצגים היום בקולנוע.
אני בכיף אשמח לטרילוגיה :)
ניטפוק
שם הדמות היא מאמבלס ולא באבלס
משהו שחרה לי בביקורת:
ציינת, מר פינגווין חביב, שצפית בסנאצ' פעמים רבות (כמו כל בנאדם שפוי, יש לציין). עם זאת, באופן גס רוח, שלא לומר בוטה וחסר כל היגיון, שיבשת את שמה של אחת מהדמויות הבאמת חביבות באותו סרט.
בוריס, מיי דיר פינגווין, הוא לא בוריס "הסכין". בוריס, בתרגום חופשי הוא בוריס-"החומק מכדורים".
נכון שזה נשמע, כמובן, הרבה יותר גרוע מבוריס דה בולטס-דאג'ר, אבל זה מה יש.
בולטס, דאג'ר, כדורים, עניינים, בטח לא סכין.
חוץ מזה? פגעת בגדול יופי בביקורת, יחד עם זה שלמעט מספר קטעים באמת עשויים היטב (כמו המרדף, כפי שציינת), אבל השאר די נמתחים וגם די צפויים. נחמד, אבל אני זוכר את ריצ'י עם קצב הרבה יותר מהיר.
יש לדמות שני כינויים
אחד הוא Boris the Blade והשני הוא Boris the Bullet Dodger.
אני מצדד בגישתו של מתרגם הסרט לרוסית:
דרך מוצלחת למדי לתרגם "בוריס החומק מכדורים" היא "בוריס לך תפגע בו" (וברוסית: Борис Хрен Попадешь).
לא מומלץ
סנאץ ולוק סטוק היו גאוניים. הסרט הזה אפילו לא בינוני.
מרוב אהדה לבמאי בגלל הרקורד שלו נשארתי עד הדקה האחרונה בתמימות שמא אולי אבל אולי הסרט ישתפר במשך זמן הצפיה.
זה כמעט פתטי ומביך כמה שהסרט הזה מתיימר להיות מגניב ומתוחכם. העלילה מסורבלת(במובן הלא טוב של המילה), הדמויות היו בעלי פוטנציאל שלא מומש, הדיאלוגים לא היו שנונים בעליל ולא נוצרה התחושה של הצטלבויות בעלילה כמו בשאר הסרטים.
משעמם ולעיתים אף מביך. זו הפעם האחרונה שאני מסתמך על ביקורת מהפינגווין.
אם אתה לא מסתמך על הדעה שלי,
אני ממליץ בחום שתמנע מצפיה ב"לילות ברודנטה". למעשה, אני מציע שתעשה כל מה שאפשר מלצפות בו, במיוחד כחלק ממרתון שכולל גם את "משחקי שעשוע" המחודש ו"סיפור חג – גרסת הבמאי המאוד מאוד ארוכה".
צפיה מהנה.
חולק!
אחרי הביקורת של "ואלס עם באשיר" שפורסמה פה, הסרט התחיל לעניין אותי ובזכות הפינגווין החביב הלכתי לאחד הסרטים הכי טובים שיצא לי לראות, אם לא הטוב שבהם. אז תודה! ודבר שני, לא קראתי את הביקורת כיוון שאני לא רוצה לדעת שום דבר על הסרט לפני שאני רואה אותו (היום! יאי!), אבל אם הפינגווין אמר שהוא טוב זה רק מחזק את הדיעה של אנשים שאני נורא סומך על הטעם שלהם בקולנוע שהשתוללו מהסרט.
בקיצור אני מוחה!
אני מודה, אולי הגזמתי בתגובה
לא רוצה לפגוע חס וחלילה במישהו או בטעמו.
הייתי פשוט נרגז אחרי הסרט ופרקתי את זה עם תגובה, לא ראיתי את שאר הביקורות של הפינגווין ולכן זה לא ממש נכון לשפוט במהרה.
יום טוב לכולם!
לחלוטין השתעממתי מהסרט.
לדעתי בסרטים מסוג זה (מרובי דמויות ועלילות משנה שמתלכדים לעלילה אחת ככל שהסרט מתקדם) צריך שיהיו דמויות טובות ומגוונות.
ובגלל שלסרטי הפשע של ריצ'י יש את הצד הקומי, אז רצוי דמויות כמה שיותר צבעוניות, מעט קריקטוריסטיות וגדולות מהחיים.
ברוקנרולה אין דמויות כאלה. הדמויות משעממות, לפחות אותי.
הסרט עצמו פשוט לא מעניין, לא מעודד המשך צפיה.
כלום.
סרט השנה של עין הדג לשנת 2009?
צריך להיות כאן איזה חכם שיכתוב את זה, אז הנה, התנדבתי.
לא.
הנה, התנדבתי לנבא.
אני מסכים: לא.
ואני הולך להגיד את זה על כל סרט שייצא השנה*. אני צופה אחוזי דיוק של 99% לפחות.
* חוץ מווצ'מן.
כבר עכשיו, זה אפילו לא סרט השנה שלי.
אם בכלל נזכה לראות אותו השנה.
בגלל התביעה והכל.
אני מסכימה: לא.
ואני אומרת את גם בלי לצפות באף סרט נוסף. נדמה לי שגם חובבי הסרט (והם המיעוט מבין המגיבים הלא רבים, מה שלהערכתי מעיד על כך שרוב הגולשים ויתרו מראש) יסכימו איתי שהסרט לא שוס היסטרי, בסה"כ. אם זה היה "סרט השנה", זו הייתה שנה גרועה במיוחד.
אני מצטערת,
אבל אני מרגישה צורך עז לצאת חוצץ.
ראיתי את הסרט הזה אתמול עם חברה שלי. אני מעולם לא ראיתי סרט של גיא ריצ'י (או אפילו של טרנטינו. אכן, חור בהשכלה), היא כן ראתה. כך שאנו מייצגות גם את פשוטי העם וגם את האליטיסטים.
אחרי שהתגובות כאן גרמו לנו להנמיך ציפיות עד לגובה הרצפה בערך, ראינו את הסרט ויצאנו היי בנטורל. הסרט היה כיפי, מותח, ו(האם אעז לומר זאת?) מגניב.
לא הפריע לי שהעלילה מבולגנת, כי חברה שלי אמרה לי מראש, "תתכונני לא להבין שום דבר".
בניגוד למה שמישהו אמר כאן, הדמויות דווקא עניינו אותי, אני ממש חשתי… אה… דאגה לשלומן. לדעתי זה בזכות השחקנים יותר מאשר התסריט, אבל למי אכפת. חברה שלי התמוגגה מסטלה ו-וואן טו, אני התמוגגתי מארצ'י ולני. וכמובן. כמובן. טובי קבל בתור ג'וני היה פשוט מהפנט. זה מדהים כמה ששפת הגוף שלו יושבת פיקס על הדמות.
למעשה, אני כל כך נהניתי, שתחושת ה, 'אוי, זה היה כל כך מגניב!' לא התפוגגה עד עכשיו. נראה לי שאני ארצה לראות אותו שוב. וגם הגיע הזמן לצמצם כמה חורים בהשכלה.
חוץ מזה, אני עדיין לא ממש התרגלתי לאלימות שאמורה להיות מצחיקה, ובקטעים שבהם כל הקהל צחק, אני התכווצתי בכסא וחשבתי, 'לא, ארצ'י/ לני/ ג'וני/ בחור רוסי בלתי מזוהה, אל תעשה את זה, נראה לי שזה יהיה… מכאיב.'
אז נכון, הקריין בהתחלה קצת מייגע. ונכון, לפעמים דמויות אומרות לדמויות אחרות דברים שהן כבר יודעות כמו, "אתה החבר הטוב ביותר שלי" ו"אני אשת הכיסוי של עו"ד הומו". ג'וני נוטה לחרטט לעתים ("האמת היא היופי, היופי הוא שקר כלשהו…") אבל היי, גם אם טוני קבל יגיד, "סוף עונה, 50% הנחה", הוא עדיין יגרום לזה להישמע מרשים.
בקיצור, אתמול בלילה, כשיצאתי מהקולנוע וחיוך ענק מרוח על פניי, חשבתי, "זה היה שווה כל שקל, damn it."
אני מניחה שפשוט צריך להגיע לסרט בלי מטענים רגשיים כלפי הבמאי.
מצד שני, טרילוגיה? אני באמת לא רואה מה הטעם.
על מה?
קודם כל, סוד קטן, את לא צריכה להצטער אם אהבת סרט שקטלו פה.
דבר שני, יש הרבה דברים שאני מסכים עם "עין הדג", בכל מה שנוגע לסרטיו של ריצ'י אני ממש לא. בעיני, סתם עשו לו פה עוול לא מוצדק בטענה שכל סרט שלו הוא אותו דבר וכ'ו.. וכ'ו… ריצ'י הוא בין הבמאים שאני יותר מעריך היום, סנאצ' הסרט האהוב עליי ורוקנרולה סרט ענק, מצחיק, שנון, שמשוחק נפלא, במיטב המסורת הריצ'ית. אני ממליץ לך לנסות את שני סרטיו הקודמים – "לוק סטוק ושני קנים מעשנים" ואת "סנאצ". תהני.