ריו

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 15 באפריל 2011Posted in: ביקורות
אם אתה רוצה מקום שגרתי שבו שום דבר לא יפתיע אותך, והכל חביב ומוכר - בוא לריו
שם רשמי
ריו
שם לועזי
Rio
סרט מס' 1 בסדרת ריו
בימוי
קרלוס סלדנה
תסריט
דון ריימר
שחקנים
אן האתוויי
ג'יימי פוקס
ג'סי אייזנברג
לזלי מאן
לדף הסרט

כל ריו אותו דבר. ראיתם סרט אחד בסדרת "ריו", ראיתם את כולם. עוד מהסרט הראשון הם עושים כל הזמן את אותו הדבר. נכון שקצת מוזר לומר את זה על סדרה שכוללת (בינתיים) רק סרט אחד, אבל "ריו" הוא כל כך סטנדרטי, שהוא נותן הרגשה של סרט המשך ממוחזר למרות שהוא הראשון.

זה לא אומר שהוא רע, אגב. ממש לא. "ריו" הוא סרט אנימציה חביב, די מהנה, ובכל מקרה לא יגרום סבל לאף אחד מהצופים בו, באף קבוצת גיל. ואם כל מה שרציתם זה לדעת האם כדאי ללכת לראות אותו עם הילדים, אתם יכולים ללכת בבטחון ולהפסיק לקרוא כאן. כל הקיטורים שלי מכאן ואילך לא יהיו רלוונטיים.

כי "ריו" הוא לא רע, הוא בינוני להדהים. נראה שהיוצרים שלו – חבורת Blue Sky, שעיסוקם העיקרי הוא מחזור רווחי מאוד של סרטי "עידן הקרח" – נבהלו מהרעיון של יצירת סרט מקורי, ולכן נזהרו מאוד שלא להתקרב בטעות לשום רעיון מקורי באמת. אם בטעות השתחל לסרט פריים שלא נראה דומה למשהו שראינו כבר בשלושה סרטים לפחות, נשמעה אזעקה, והפריים הסורר הורחק מהאולפן על ידי צוות חרום לבוש בחליפות הגנה אטומות. זה לא רק שאחרי חמש דקות תוכלו לחזות את מהלך כל הסרט; כמעט כל דמות, סצינה, שיר או בדיחה בסרט הם מסוג שכבר נבדק לעומק בעשרות סרטים קודמים, ונמצא שהוא עובד.

תחשבו על חבורת הנבלים הכי נדושה שאתם יכולים לדמיין. חשבתם על בוס חכם ומשופם שקורא לשני העוזרים הטפשים שלו (אחד מהם שמן) "אידיוטים" פעם בסצינה. איזה שירים יכולים להיות בסרט מצויר? שיר פתיחה צבעוני עם הרבה חיות שונות, כמובן (It’s the circle of life…) וסולו של הנבל (Be prepared!).

ושוב, זה לא אומר שלא הושקע בסרט מאמץ או כשרון. בלו (קולו של ג'סי אייזנברג בגירסה האנגלית), התוכי החנון שגדל בחנות ספרים במינסוטה, וג'ול (אן האתוויי), התוכיה הברזילאית הפראית שהגורל ואנשי רשות ההגנה על ציפורים נדירות ייעדו לו, הם דמויות טובות שמונפשות טוב. שני המדובבים שלהם שחקנים טובים שלא ראו בדיבוב סרט מצויר יום חופש, אלא באו לעבוד. שניהם ציפורים (אם כי בלו לא יודע לעוף. מה הסיכוי שהוא יתגבר על זה עד סוף הסרט?) ומתנהגים, פחות או יותר, כמו ציפורים. אבל שום סרט אנימציה הרי לא שלם בלי קאסט צבעוני של דמויות, כי יש לנו הרי סדרה של צעצועי מקדונלדס למכור, ולכן שני התוכים הכחולים מוקפים בדמויות משנה של ציפורים אחרות. הגרועים ביותר הם וויל איי. אם וג'יימי פוקס, שתפקידם בעלילה הוא להיות "שני המצחיקים" (במילים אחרות: טימון ופומבה), ולהיות שחורים. לא משנה שאחד מהם אדום והשני צהוב; הם עושים היפ-הופ, והרי אין דבר שברזיל ידועה בו יותר מאשר בסצינת ההיפ-הופ שבה. הם מרחפים באויר כמו יתושים, ולפעמים האנימטורים שוכחים אפילו לגרום להם לנופף בכנפיים, כי חשוב יותר שהם יתנו מכות זה לזה או משהו. אחד מהם חובש על הראש כל הזמן "כובע" ממכסה של בקבוק. דמויות כאלה, "ציפורים" שלא מתנהגות כמו ציפורים, לא צריכות להיות באותו סרט כמו בלו וג'ול, כמו שמיקי מאוס – עכבר שלובש בגדים, גר בבית ויש לו כלב – לא יכול להתקיים באותו עולם כמו רמי העכברוש מ"רטטוי".

גם הבדיחות מבוססות על הנוסחה הבדוקה: משחקי מילים על החיות שבהן עוסק הסרט התורן, סלפסטיק (כלומר, חיות שעפות לתוך קיר), ומדי פעם בדיחה "נועזת" בשביל המבוגרים, שתעבור הרבה מעל לראש של הילדים (צוות טימון ופומבה מעיר משהו על שימוש בשרשראות בזוגיות). רוב הזמן זה בסדר גמור, אם כי יש כמה בדיחות כל כך עלובות שקשה להסביר את הכללתן בסרט (-"אני מרגישה חופשיה כמו ציפור!" -"אבל את באמת ציפור". ברצינות. אין מספיק סטגדושים בעולם בשביל זה).

הסרט נראה טוב. הוא לא מפספס הזדמנות להציג לראווה את הגירסה הממוחשבת של ריו, עם הנוף וההרים והים והחוף והישו הגדול ההוא. יש בו הרבה ציפורים בשלל צבעים וג'ונגל פלסטיקי משהו. אפילו התלת-מימד לא לגמרי מבוזבז, ולפעמים מוסיף משהו לצפיה. לא משהו ששווה שמונה שקלים פר כרטיס, אבל משהו.

וזה הכל. אם אתם רוצים חוויה בטוחה ומוכרת, בואו לריו. אם אתם רוצים קצת יותר מקוריות מהאנימציה שלכם, "רנגו" עדיין מציג.

תגיות: